פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
15/01/2010 | 09:42 | מאת: המשך אנונימית

הי יובל. לא ענית להודעה שהשארתי לך בשבוע שעבר- ההודעה האחרונה שבהתכתבויות ביננו. א ני מניחה שאתה עסוק אך בבקשה תשיב לי עליה. שנית, אני רוצה לשתף אותך בתחושות שלי כרגע.מצד אחד יש לי תחושה טובה כי יש לי פרפרים בבטן בכל פעם שאני פוגשת בבחור שמסתכל עלי. זו תחושה של התאהבות וזו תחושה מדהימה. הגעתי למסקנה כי אני מאוהבת בו. הוא כל כך מוצא חן בעיני ואני מייחלת שיהיה ביננו משהו, שיעשה צעד. אך מצד שני אני מאוד מתוסכלת וחוששת להפגע כי אני חוששת שאני מפרשת את מבטיו בצורה לא נכונה, כלומר: אני משליכה עליו את תחושותי. בגלל שאני מסתכלת עליו כי הוא מוצא חן בעיני אז אני מפרשת את מבטיו בי בגלל שאני מוצאת חן בייני. זו גם הסיבה שאיני עושה צעד אקטיבי מצידי כדי לברר את העיניין, אני מתה מפחד להפגע וכי הפנטזיה שיצרתי לעצמי תתנפץ לי בפרצוף, הרי זה כבר קרה לי איתו- פתאום כשיליתי שיש לו חברה חשבתי שאני מתרסקת, כאילו תקעו לי סכין בלב אך למזלי הצלחתי להתגבר על תחושות אלו והמשכתי הלאה. מה לעשות יובל? אני לא מסוגלת לגשת אליו. אולי הוא מרגיש כמוני? כי אני משתדלת לא להסתכל עליו כשהוא עובר לידי ולא להחזיר מבט למבטיו, ואם כבר הסתכלתי עליו אז אני מהר מסיטה את מבטי כאילו אין לי עניין בו. אז אולי הוא מקבל ממני מסר שאיני מעוניינת בו בכלל? אולי תייץ לי בדבר. תודה.

שלום אנונימית, אני מתנצל אם לא עניתי. כנראה שלא קיבלתי חיווי עקב תקלה טכנית. את מוזמנת לשלוח לי גם מייל שממתינה לי הודעה ממך ואני אחזור במהרה (בלי קשר, באמת לא הייתי בסופ"ש באזור). לשאלתותיך: אני שב ומסביר שתפקיד המאמן הוא לא לייעץ. לשם כך יש מומחים, ואנחנו לא במקום הזה. אנחנו מאמינים שהמתאמן צריך להגיע לתשובות לבד, בעזרת כל מיני כלים, מיומנויות וטכניקות שיש לנו. את מדברת על תחושותייך, ואני מניח שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה כלפי הבחור. לי יש תחושה שאת צודקת. יתכן שזו טעות, אבל נוטה לסמוך על תחושות שכאלה, בעיקר לאנשים שיש להם קצת ניסיון. אני לא כל כך מצליח להבין ממה את כל כך חוששת. נגיד והוא יגיד לך שאת הוזה והוא לא מסתכל עליך. אז מה יקרה? חוץ מזה, אתם עובדים יחד, איך אם היית מחליטה לפנות אליו היית עושה את זה? לגבי תחושות המאוהבות - מה מבחינתך צריך לקרות כדי שתגידי ללא ספק שאת מאוהבת? מה את צריכה לדעת על בן אדם כדי להגדיר התאהבות בו? אשמח לקבל תשובותיך, מבטיח לעקוב. תודה, יובל

18/01/2010 | 12:35 | מאת: אנונימית

תודה לך יובל. מה יקרה אם הוא יחשוב שאני הוזה ושהוא כלל לא מתעניין בי כפי שאני חושבת? אני ארגיש מפודחת מאוד ושבא לי לקבור את עצמי באדמה. בנוסף גם לא יהיה לי נעים לבוא לעבודה מהפדיחה שעשיתי לעצמי. אולי אני סתם חסרת ביטחון ו/או בעלת דימוי עצמי נמוך כי אני כל הזמן חושבת לעצמי למה שבחור כזה יסתכל עלי כשיש לו חברה כל כך יפה? ושלא תבין אותי לא נכון, לי לא חסר כלום ולא מעט יעידו כך. אני לא רוצה לחלק לעצמי מחמאות אך אני נראית טוב מאוד. ובכל זאת אני לא מעריכה את עצמי כפי שצריך. אולי זאת הסיבה לחששות שלי. האם טיפול יכול לעזור לי? ואם כן אז איזה טיפול? בנוסף, כבר קרה לי בכבר שהתחלתי עם בחור כי חשבתי שגם הוא מעוניין בי אך התבדתי וחכן אני חוששת להתבדות שוב. בנוגע לשאלתך: מה צריך לקרות כדי שאגיד שאני ללא ספק נאוהבת? בדיוק מה שקורה כעת. יש לי פרפרים בבטן בכל פעם שאני לידו, מתה שהוא יגש אלי ויעשה משהו, רוצה להראות טובעל ידו, חושבת עליו בכל פעם ששומעת שיר מרגש, מדמיינת אותנו ביחד, מופיע לי בחלומות, לא מסתכלת לו בעיניים מהתרגשות....... תודה, מחכה לתשובתך.

14/01/2010 | 17:12 | מאת: קורין

קשר של 4 שנים.. ON OFF נפרדנו כבר מלא פעמים בעבר אבל לתקופות קצרות... קשר גם מעט אלים אבל בהחלט שאני זו שרוצה להמשיך והוא לא.. הפעם זה סופי אני יודעת... גרים קרוב, יותר מדי דברים משותפים... הוא אורצה להתנתק לגמרי - לי קשה מאלף ואחת סיבות... אני סגורה ורק איתו אני מתליחה להיפתח... אמר דברים נורא לא נעימים... יש עצות? נ.ב. בת 22

שלום קורין, אני מצטער לשמוע שאת נמצאת במקום הזה, אבל לאור העובדה שהזכרת שהקשר היה אלים לעתים - אולי יש בפרידה גם משהו טוב. אשמח אם תעני על כמה שאלות: 1. מה כל כך מושך אותך לקשר הזה? 2. מה את מחפשת בזוגיות? איך את רואה זוגיות אולטימטיבית? 3. איך את מסבירה שלמרות הקשיים את עדיין רוצה את הקשר? 4. שאלה כללית לקבלת מידע שאולי יעזור לדו שיח העתידי שלנו - כמה מערכות זוגיות ידעת עד היום? ממתין לתשובותיך. בברכה, יובל

18/01/2010 | 15:47 | מאת: קורין

1. מה שמושך אותי לקשר הזה כמה דברים: א. זה הקשר הראשון שלי! ב. כהוא רוצה, ממש נחמד לנו ביחד ואנחנו היינו עושים הכל יחד ומדברים על הכל יחד, ורק איתו יכלתי לדבר ככה... 2. בזוגיות אני מחפשת את כל מה שהיה לנו - חוץ מהדברים הרעים כמובן... פתיחות, כנות, שיהיה כיף ביחד וכו'... 3. אני לא בטוחה שאני עדיין רוצה את הקשר - אני יותר רוצה רק לשמור איתו על קשר, רק לדבר איתו ולהיות ידידה שלו מספיק לי! 4. כמו שציינתי, הוא היה הראשון שלי בהכל... תודה רבה לך!

הי קרן, דברנו על לימודי עו"ס. הי קרן, בקשר ללימ ודי עו"ס .הבטחת לצלצל. התצלצלי ? ממתינה 052 6166896 תודה !!

12/01/2010 | 11:49 | מאת: מחפשת מתנדב/ת

ליובל שלום, אני בת 35 גרושה ללא ילדים, מושתלת כליה כבר 6 שנים לא עובדת נוטלת תרופות רבות עקב המחלה ולמרות זאת הבדידות מעיקה עליי אני עוברת הכל לבדי בלי תמיכה וזקוקה לבן זוג שיתמוך בי נפשית שיהיה במצב דומה. אין לי למי לפנות תודה שריתה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שריתה, אני לא מכיר את המושגים הרפואיים שהוספת, אבל אני מקווה שאת מרגישה טוב ומשתפרת מיום ליום. מה שאני כן מכיר זה את העובדה שלכל אחד מגיע לחיות את חייו באושר ואם זוגיות יכולה להסב לך אושר - חשוב שתמצאי את הדרך לשם. את כבר היית במקום של נישואין וידעת זוגיות. מה מונע ממך כרגע לנסות לחפש זוגיות חדשה? מה את עושה כדי למצוא זוגיות חדשה אם בכלל? מה הכי חשוב לך בזוגיות? דיברת על תמיכה נפשית, אשמח לקבל יותר מידע ואם יש משהו נוסף, אנא צייני. תודה, ממתין לתשובותיך. יובל

19/01/2010 | 18:37 | מאת: שריתה

יובל תודה שחזרת אליי. כוונתי היא שבגלל מצבי הרפואי הכרוני ואי תעסוקה אז בטחון העצמי והאישי ירוד ואז אני מרגישה סגורה וביישנית גם במסגרת חברתית לא יודעת איך להציג את עצמי ליצירת קשר עם בחורים. ושאני מתלבשת יפה ומסתדרת אני נראית נאה מאוד ואף אחד לא חושב שאני אישה חולה ועברתי איזשהו אירוע טראומתי אשמח לקבל עצות ממך. שריתה

05/01/2010 | 14:01 | מאת: חיים

בני בן 12 נבון ומצליח בלימודים, אך הוא סובל מהצקות קשות מבני כיתתו ואין לו את האומץ להחזיר ואפילו לא לברוח. אינני מצליח להחדיר בו טיפת ביטחון עצמי מה לעשות? תודה

שלום וסליחה על העיכוב, לאימון יש כלים נפלאים לעזור בכל מיני מצבים, אבל הכלל הראשון של האימון הוא ש "האדם שלם, יצירתי ובעל תושיה". זאת אומרת שיש לו לאדם מבנה אישיותי סגור, הוא כבר בפני עצמו ומקבל החלטותיו לבד. לטוב ולרע. בנך בן 12 והוא עדיין, מפאת גילו, לא לגמרי במקום הזה. הוא עדיין נתון להחלטת ההורים. הוא עוד לא נער ממש למרות שהוא גם לא ממש כבר ילד. לתפיסתי, האימון לא ממש מיועד לדילאים אלו - רק במקרים של הפרעות קשב וריכוז ששם אנחנו (מי שמתמחה בעניין) יכול לעזור. אם בנך הוא בוגר לגילו, יתכן שאימון כן יוכל לסייע ו, ואז הייתי ממליץ לחפש מאמנים שמתמחים עם נוער. כך שבמקרה הזה הייתי ממלית לפנות לטיפול, אולי התנהגותי. אני מאחל לו (ולכם) המון הצלחה ומצטער שלא יכולתי לסייע יותר. יובל

02/01/2010 | 00:31 | מאת: חגיגה

שלום רב יובל, תראה נא: הנני אקדמאית בת 50 + בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחנוך בהצטיינות. מזה חודשיים וחצי לומדת לתואר ראשון עבודה סוציאלית באוניברסיטה נחשבת. הכל נפלא, הנני מאותגרת מאוד ויש למה לקום בבוקר. לאחר יום הלימודים הפורמאלי נחה מעט, וקמה ללמוד באמת :מאמרים, עתה גם עבודות ועוד. *בבוקר רק מתקצרת.הלמידהעצמה נעשית בשעות שלאחר. ובעיקר בסופי שבוע. הדבר שמפריע לי הוא העומס=מידת התובענות. איני מצליחה לעבוד כלל + אין רגע מיותר להקדיש לילדיי גם עם בגירים, ולא להורי. זמן לבשל משהו מאתגר את השיקול האם לבשל או ללמוד לקרוא עוד מאמר וכו. היום נפל דבר בליבי. הבנתי שזה הפורמט ועוד בתחילתו. ***************************** אין לי זמן לארח, להתארח, לקבל בני שחוזר מהצבא ולשמע מה עובר עליו!!!!!!!!!!!! שוקלת להפסיק ללמוד, כאשר מטרתי היתה ללמוד מקצוע בעצם!! מה דעתך ? נראה שבהמשך העומס עוד יגבר. נא דעתך הרצינית והענינית. כבוד ותודה.

חגיגה שלום. אני מניחה מדברייך שאת במסלול הסבה לעבודה סוציאלית. אני יודעת כי אני בעצמי סיימתי השנה תואר ראשון בעבודה סוציאלית באו ניבסרסיטה נחשבת בארץ. אני למדתי במסלול הרגיל כי היני צעירה וזה התואר הראשון שלי אך למדו איתי נשים ממסלול הסבה ולכן אני מבינה על מה את מדברת. לא באתי לייעץ לך מה לעשות כי כל אחד יודע מה טוב בשבילו, מכיר את עצמו ויכולותיו אך באתי לשתף אותך במה שעברתי ובמה שראיתי ואם זה קצת עזור לך אני אשמח. אני מבינה מאוד על הלחץ שאת מדברת עליו. התואר הזה עמוס במאמרים, מבחנים ועבודות... ואני עוד לא מדברת על ההכשרה המעשית. השנה יהיה לך יומיים בשבוע הכשרה מעשית ובשנה הבאה שלושה ימים בשבוע- לזה תוסיפי את היום, יומיים לימודים באוניברסיטה ובמקרה שלך גם להחזיק בית, ילדים, משפחה ולדאוג לאלף ואחד דברים מסביב. אני עוד רווקה כך שאני התעסקתי בעיקר בלימודים ובהכשרה אך משום שלי היה מאוד עמוס וקשה אני משערת שלך זה קשה אף יותר. אני לא באה חס וחלילה לדכא את ייצרך ללמוד או להוריד חלך את הרוח מהמפםרשים אלא ברצוני להראות לך שיש מי שמבין אותך ואת קשייך ולכן להראות מעט אמפטיה. אני יכולה לתת לך מס' עצות מנסיוני כך שאם הייתי חושבת עליהם אז, יכול להיות שבדיעבד היה לי יותר קל לעבור את התואר ועצותי הם: תנסי לא לקחת את התואר הזה יותר מדי קשה כלומר: אל תשכחי להקדיש זמן גם לעצמך ולבני משפחתך למרות שזה מאוד קשה בשל העומס העצום. תזכרי שקודם כל קיימת חגיגה שיש לה חיים ומשפחה ותחביבים ורק אז יש את חגיגה שהיא גם סטודנטית. שהלימודים לא יתפסו את כל עולמך ואל תתמסרי להם בכל כולך כי את לא תצאי מזה. דבר נוסף, למרות שזה עוד רחוק ממך, תחשבי אם יש לך רצון להמשיך לתואר שני- ואני אומרת זאת משום שאם יש לך רצון כזה אז את באמת צריכה לסיים את התואר הראשון בממוצע גבוהה כדי שיקבלו אותך, אך אם אין לך רצון כזה, אז את יכולה להרפות מהלחץ וללמוד ברגוע רק כדי לעבור את התואר גם אם בממוצע לא גבוה. ואני אומרת זאת כי כשאת נגשת להתקבל למקום עבודה, אף אחד לא באמת בודק את הממוצע והציונים שלך. מה שחשוב זה הנסיון ולך לא נראה לי חסר לאור גילך ועברך המקצועי. דבר נוסף אחרון שיש לי לומר לך הוא: כעת את עוד בהתחלה ואיני יודעת אם התחלת כבר הכרה מעשית או לא ואם כן אז אם קבלת תחום שמדבר אלייך או לא אך על כל פנים, אני אומרת לך מנסיוני ומנסיון של חברותי ושל עוד רבים שסימו את התואר- שככל שתכנסי יותר לעולם ההכשרה ואז כביכול תעבדי בתחום, וככל שתחשפי יותר לעולם ולתחומים של העבודה הסוציאלית בסוף יהיו לך יותר הבנות עם עצמך ותשובות לעצמך בנוגע להאם בכלל את מעוניינת להיות עובדת סוציאלית. רבים מחברי לאחר שנחשפו לעולם הזה בעקבות עבודתם בהכשרה המעשית ובשל כך בעקבות חשיפתם לעולם הע"ס, הבינו שהם בכלל לא מתחברים לעולם הזה וכלל לא מעונינים לעסוק בתחום. התשובות הללו יגיעו אלייך בהמשך עם הנסיון והחשיפה לתחום ולעבודה המעשית. אסכם ואומר שאני מבינה אותך מאוד ושאת הקשיים שאת חווה כעת אני חוויתי העצמי ולכן אני מזדהה איתך לחלוטין. אני י כולה ליעץ לך לקחת את הדברים בקלות, לא ללכת לאיבוד בין המאמרים ולא לשכוח שיש בנוסף ללימודים גם את חיגה וגם את ילדייך, משפחתך, ותחביבייך. איני אומרת לך לזלזל בלימודים חלילה, ההפך, אני בעצמי חרשנית אך אין זה בריא לנפש להתמסר ב-100% ולאבד את עצמך בדרך. תנסי לתת גם זמן לעצמך ולמשפחתך, כמה שאת יכולה ולמרות שזה קשה (למשל תגידי לעצמך שבסוף שבוע אינך לומדת ויהי מה, או שכשבנך חוזר מהצבא את יושבת איתו שעה או מכינה ארוחת ערב ורק אז קוראת עוד מאמר.). תקבעי לך כללים ברורים ותחשבי כאילו שאי אפשר לעבור עליהם וכך תוכלי ליישמם. אני מקווה שעזרתי לך ואם תצטרכי עזרה או כל שאלה נוספת- את מוזמנת לשאול. קרן .

02/01/2010 | 10:44 | מאת: חגיגה

זה נראה לי פשוט יעיל יותר. תודה המון המון !! התואילי לשלוח לי את מס. הטלפון?

02/01/2010 | 15:05 | מאת: קרן

היי חגיגה, האם יש לך עוד שאלות או דברים שהיית מעוניינת לשוחח עליהם איתי? אם כן, אני מעדיפה שלא לרשום את מס' הטל' שלי בפורום זה משום שהוא יהיה חשוף לכולם. על כן אם תרשמי את שלך אצור עימך קשר. את מוזמנת לשאול אותי גם דרך הפורום- אייך שתרצי. קרן.

היי חגיגה, תודה רבה על פנייתך. ראשית, ראיתי את התגובה של קרן והיא מעניינת, הגם שאינה אימונית טהורה. אני אשמח לענות לך ברמה האימונית נטו, ואשתדל לעזור לך עד כמה שאפשר. בשפה האימונית אנחנו מדברים על חזון ויעוד, ערכים וחסמי הצלחה שמשחקים תפקיד משמעותי בחיינו והמלחמות מתחילות ברגע שיש קונפליקטים כמובן. המלחמה היא התנגשות בין ערכים לחסמים, וחוסר ביטחון בנושא היעוד שלך. לשם כך נצטרך לקבל ממך כמה שיותר פרטים, אני אתן לך כמה תובנות ממה שכתבת עד כה, ולאחר מכן אשאל אותך מספר שאלות. אז הערכים שעולים מהפנייה שלך הם הערכים הבאים - 1. מימוש עצמי (ובתוכו למידה). 2. משפחתיות 3. חברתיות 4. נתינה לעומת זאת מתייצבים החסמים - 1. אין לי זמן 2. ריצוי האחרים 3. הערכה מקרוביי ועכשיו צריך להבין מה באמת היעוד שלך, לאן את רוצה להגיע. נשמע כאילו המקום של העבודה הסוציאלית, או שימוש בלימודים כדי להגשים את עצמך מבחינת הקריירה הם חלק מהעניין. אנא תקני אותי עם אני טועה. הייתי שמח אם תוכלי להוסיף ו/או לתקן את רשימת הערכים והחסמים ולנסות לענות לי - מה באמת היעוד שלך? מה את רוצה לעשות בהמשך חייך? דבר נוסף, הייתי רוצה שתקחי שבוע ממוצע מאז שהתחלת את הלימודים ותפרטי היטב איך נראה סדר יומך. ולצד זה אשמח אם תכיני סדר יום אולטימטיבי מבחינתך, שנוכל ללמוד קצת איפה את מתפשרת ואם יש מקום לעשות שינויים. תודה, יובל

31/12/2009 | 08:24 | מאת: אנונימית

שלום יובל. בעבר פניתי אלייך בבקשת עצה וכעת שוב. ספרתי לך על בחור שמאוד מאוד מוצא חן בעיני ושקשה לי לקרוא את מבטיו ואסביר. אנו עובדים באותו מקום עבודה ואני שמה לב שהוא מסתכל עלי בצורה שהוא מעוניין בי. אולי קוראים לזה לעשות עיניים אך אני בטוחה שמבטיו לא כמו של שאר האנשים- הרי יש עוד גברים שמסתכלים עלי כשאני נכנסת או עוברת לידם אך מהם אני לא קולטת שום מסר. בעייתי היא שהוא לא יוזם שום קשר איתי וזה כך כבר חצי שנה. בנוסף לכל, יום אחד ראיתי את אחת הבחורות מהעבודה שהיא נצמדת אליו בצורה שברור לי כעת שהם זוג. זה בטוח ואיני טועה. באותו רגע הרגשתי אייך ליבי נשבר אך למזלי יש בי את היכולת לעשות סוויטט' במחשבותי ולכן החלתי להפסיק לחשוב עליו ועלי ביחד וזה עבד. הוא כאילו פחות מעניין אותי ומפסיק לעלות לי במחשבות אך ממשיך לזרוק לעברי מבטים. וכאן אני פונה אלייך- ויש לי מס' שאלות: אם יש לו חברה אז מדוע הוא מביט בי? מה זה אומר שיש לו חברה והוא מביט בי? והאם אניי עושה נכון בכך שאני מוותרת עליו ומכחישה אותו וכאילו לא נותנת במה להופעתו במחשבותי או שאני מפספסת פה משהוא? תודה רבה.

שלום אנונימית, תודה על פנייתך. מצער לשמוע שיש מישהו שאת מעוניינת בו והוא אינו בר השגה, למרות שהרגשות כנראה הדדיים. מצד שני, זו סיטואציה שאת מקבלת ויש לך את הכוחות לעשות את ההפרדה, דבר חיובי מאוד מבחינתך. לגבי השאלות - אני חייב לשאול אותך כמה שאלות כדי להבין יותר טוב את הסיטואציה: 1. כשאת אומרת מביט בך, למה את מתכוונת? איך את חווה את המבטים הללו? 2. מה זה אומר לך שיש לו חברה והוא בכל זאת מביט בך? 3. בכנות האפשרית - מה את מרגישה כלפיו? 4. מה את מרגישה שאת מפספסת? 5. מה מידת הקשר שלך איתו היום? איך התקשורת ביניכם, גם רק כעמיתים לעבודה? ממתין לתשובותיך ושנה טובה! יובל

01/01/2010 | 10:31 | מאת: אנונימית

שלום יובל ותודה על העזרה. כעת אנסה לענות לשאלותייך: 1- כשאני אומרת שהוא מביט בי אני מרגישה שאלו מבטים שמשדרים התעניינות בי. הוא מסתכל עלי וכאילו מחכה לתפוס את מבטי. או שלמשל, הוא עובר ליד ומעיף מבט, או שהוא עומד רחוק ממני ואז כשאני מביטה מסביבי אני פתאום שמה ב שהוא מסתכל עלי למרות שאיני קרובה אליו. מבטיו הם מן מבטים חטופים, זה לא שהוא נועץ בי מבט שעות. 2- העובדה שיש לו חברה ובכל זאת הוא מביט בי מבלבלת אותי. אני חושבת שזה נובע מהיותו גבר וכמו כל גבר שרואה בחורה שמוצאת חן בעיניו- הוא מסתכל עליה גם אם היא מוצאת חן בעיניו או מושכת אותו. כך אמר לי ידיד שלי. לדבריו כל גבר פנוי או תפוס מסתכל על בחורה אם היא מוצאת חן בעיניו. ונגד שאני מוצאת חן בעיניו אז זה עוד יותר מבאס אותי לדעת שכך המצב אך הוא תפוס. 3-אני מרגישה אליו משיכה חזקה מאוד. הוא ממש מוצא חן בעיני. את אופיו איני מכירה כי לעולם לא דברנו אך מבחינה חיצונית הוא הטעם שלי ב-100% וזה קורה לי לעיתים רחוקות שאני מוצאת בחור שאני ממש נמשכת אליו. 4- אני לא יודעת מה אני מפספסת כי איני מכירה את אופיו אך אני רק מדמיינת אותו ובדמיוני אני רואה רק טובות. 5- אין ביננו שום קשר ולעולם לא דיברנו וגם לא נראה לי שאזום שיחה במיוחד לאור המבטים שלנו אחד בשני כך שזה יראה מוזר לפנות אליו עם רגשות אלו. תודה

13/12/2009 | 08:58 | מאת: אני מפעם

שלום יובל, הייתה בינינו התכתבות מאוד מעניינת לפני כשנתיים וחצי. אותה תקופה הייתי בהיריון והזדהיתי כ"מאוכזבת" ולאחר מכן כ"אמא טריה". זוכר אותי? לענייננו, היום אני בטיפולים לקראת היריון שני ומקווה מאוד שיצליח בקרוב. לאחר הלידה נשאבתי יותר לתוך האמהות ובניתי את עצמי כאמא. ביתי הייתה איתי בבית עד לגיל שנה ותשעה חודשים ולאחר מכן הלכה לגן. בתקופה שהיא הייתה עוד בבית קיבלתי הצעת עבודה בשעות אחר הצהריים במרכז למידה. פרחתי באותה תקופה. היה לי טוב לצאת מהבית. בסוף שנה הייתה שיחת סיכום ודובר על המשך בשנה זו אבל משום מה זה לא יצא לפועל. לקחתי את זה קשה שביותר ונכנסתי לדיכ שהשבית אותי. התחלתי להבין גם את גודל הפסיביות שלי בשנים האחרונות שבעצם אני לא עושה כלום לקידום העצמי שלי. אני שרויה בלהאשים את עצמי, משווה את עצמי לאחרים ורואה איפה הם ואיפה אני וזה לכשעצמו מתסכל אותי. אני מרגישה גמורה אנרגטית. אני רוצה לתכנן את הדרך אבל לא מצליחה. אני מרגישה שבאיזשהו מקום איבדתי אמון בעצמי והפכתי חסרת בטחון שלא רואה את האור. הקטע של הבדידות עדיין מעיק עליי אפילו שאני כבר אמא. יש לציין שבגלל כל מה שאני מרגישה אני גם מרבה מלהתרחק מאנשים שלא ישאלו שאלות. עם זאת אני מאוד מאושרת מהאמהות שלי וגאה מאוד מאוד בבת שלי. אני פונה אליך בחג האורות כדי לבקש להאיר את הדרך ולצאת מהחושך אל האור. אני מאוד מעריכה אותך כמאמן ואדם. תודה על ההקשבה, התמיכה, הידע המקצועי שאתה מעניק באהבה ובסבלנות. פשוט תבורך!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני שמח לשמוע ממך, זוכר את הפנייה הקודמת ושמח לשמוע שהכל בסדר עם הבת ומאחל לך הצלחה רבה עם הריון נוסף. תודה שחזרת ותודה על המחמאות. גם בפעם הקודמת שפנית, אם אני זוכר נכון, נושא התעסוקה עמד במוקד וגם אז גרם לך לתחושות הלא טובות. את כותבת על המקום שעבדת בו תקופה ובסופו של דבר, למרות ההבטחה, לא קיבלת את המשרה לשנה נוספת. אמרת שפרחת במקום ואני חושב שזו אפשרות טובה מאוד להתקדם מהמקום ההוא. מה היה שם, במקום הזה, שגרם לך לפרוח? ובכלל, מה את רוצה לעשות? איך את רוצה לשלב את העבדוה בחייך? מבחינת תוכן ולוגיסטיקה? אני חושב שאז בסופו של דבר דיברנו על נושא האמהות כדבר המרכזי לאותם ימים, וכל הנושא המקצועי ידחה מעט. אני מבין את תחושת חוסר המימוש שלך, וצריך לבחון בדיוק איך תרגישי שאת כן מממשת את עצמך. זה נושא אימוני שנעשה בתהליך לרוב, אבל ננסה פה לברר כמה דברים, מעבר לשאלות הקודמות שלי, ולעשות "מיני" תהליך: 1. מה את אוהבת לעשות? מה הדברים המתאימים לך לתחושתך ביותר? 2. מתי תרגישי שאת מממשת את עצמך ממש כפי שאת רוצה? מה צריך לקרות כדי שתהיי שם? 3. אם היית עשירה וללא מחוייבויות כלכליות - במה היית עוסקת? אני אשמח לקבל תשובותיך וננסה להמשיך משם. בהצלחה! יובל

27/12/2009 | 16:04 | מאת: אני מפעם

כל כך שמחתי לשמוע ממך. מה שלומך? מאז שכתבת לי לצערי, אני לא מרגישה טוב בריאותית וגם עברתי טלטלה עם התשובה של ההריון, הייתה לי תשובה חיובית שלבסוף התבדתה. בכל אופן כתבתי לי כמה תשובות לשאלות ששאלת ורצית לשתף אותך. בעוד מס' ימים אחזור אליך. תודה שאתה פה ותודה שאתה משיב.

07/12/2009 | 14:11 | מאת: יהל שדה

היי יובל. שמי יהל שדה. גיליתי לאחרונה את הפורום המדהים שלך. אני חושבת שאתה עושה עבודת קודש למאמנים בארץ כאן בפורום. חשוב שאנשים יבינו מה משמעות המאמן ואתה עושה את זה מדהים. אני מאמנת להפרעות אכילה והרזיה, משתמשת גם בשיטת NLP . מאד אוהבת את העבודה שלי. מרגישה שליחות לעזור לאנשים. אשמח לייעץ כאן לשאלות מהתחום שלי. תודה רבה יהל שדה

לקריאה נוספת והעמקה

היי, ראשית תודה רבה על המחמאות. אני משתדל להעביר בתשובותיי את הרוח האימונית ומקווה שאני עושה זאת בהצלחה. לגבי נושא הפורום - עקרונית הנהלת הפורומים ואני לא מתערבים יותר מדי אם הסיוע נעשה בצניעות, לא ברמה פרסומית ובמטרה לסייע. כן ניתן להכניס את המייל במקום של האי מייל ולחתום בשמך. בהצלחה ושוב תודה, יובל

29/11/2009 | 11:01 | מאת: ה

אני לא יודעת איך לפנות למי ומה.... אני מתביישת לרשום את הסיפור שלי אני נשואה אימא לארבעה ילדים, בת 36 הכרתי בחור דרך המחשב, דיברנו גם בטלפון ונפגשנו מספר מפגשים שהיו מלווים בסקס, עכשיו אני מרגישה ממש אובססיבית לבחור, חושבת עליו כל היום, מחכה לשיחות ולמפגשים שלנו...יש לי בעל מדהים ומקסים הכל ביננו מושלם, לא השתנה כלום אפילו הסקס ביני ובין בעלי נעשה אפילו יותר טוב ,למרות שלא היו לנו בעיות בתחום הזה להפך, מושלם, אז למה בכל זאת זה קרה לי????אני כל הזמן מנסה לחשוב... מה אני אוכל לעשות כדי לצאת מתוך הסיפור הזה... ולשכוח את הבחור שלא יוצא לי מהראש, אני כל הזמן ליד המחשב אם חלילה זה יתגלה יש לי הרבה מה להפסיד אני חייבתלעצור את זה עכשיו אבל איך???. עם כל המחשבות עליו , נראה לי שאני מאוהבת בו מה אפשר לעשות כדי להתנתק בהקדם, אנחנו מכירים כבר ארבעה חודשים

06/12/2009 | 13:39 | מאת: תלתלית

מה גרם לך לפנות אל המאהב מתחילה ? מה היה חסר לך במערכת הזוגית ? האם יש שם פיצוי על חסך כלשהוא ? האם את פתוחה עם בן זוגך ויכולה לשתף אותו ? מה ממלא אותך במאהב שחסר לך בבעלך ? המחשבות שלנו יוצרות את המציאות שלנו ומכאן את יכולה לשלוט ברגשותייך ולכוונם למקום אחר. אם את רוצה להפסיק אז התכווני לכך ועשי הכל כדי להעשיר את חייך עם בעלך. בהצלחה טליה

היי ה, מתנצל על העיכוב בתשובה אבל ליבי איתך. זו סיטואציה קשה, מרגיזה, אובדן שליטה במובנים רבים - דבר שרובנו לא מכירים ביום יום. זו מלחמה חסרת פשרות בין הרגש שלוקח אותך למחוזות 'אסורים' לבין הרציונאל שמזהיר אותך שאת מרחקת מהבטוח והלא רע. בכל אופן, הייתי - דרך מתאמנים שלי - המון פעמים במקום הזה ואני באמת מבין את כאבך. את שואלת 'למה זה קרה לי?', ואני מניח שלך התשובות. אז חוץ מהשאלה הזאת, הייתי ממש שמח אם תוכלי לענות לי על כמה שאלות נוספות - 1. כאמור - מה הביא אותך למצב של פיתוח מערכת יחסים מקבילה? 2. את אומרת שבעלך מקסים, שהסקס ביניכם היה טוב - אז מה בכל זאת משך אותך להתנסות הזאת? מה מאפיין את מערכת היחסים בינך ובין בעלך? 3. מה הדברים הטובים שקורים בחייך בסמדרת הזוגית ומה הפחות טובים? 4. עד כמה הרפתקנות וריגושים הם חלק ממבנה האישיות שלך? הערכים שלך? 5. אם חברה הייתה מספרת לך את הסיפור הזה - מה היית ממליצה לה לעשות? 6. מה המחיר שאת משלמת היום על המערכת המקבילה? 7. מה המחיר שאת עלולה לשלם בעתיד על המערכת המקבילה ועד כמה את מוכנה לשלם את המחיר? 8. מה אם היית מוסיפה היום לחייך היה מחזיר אותך לאיזון שאפיין אותך לפני? אשמח לקבל תשובותיך ולבחון את הדברים יחד איתך. אני ממש מאחל לך בהצלחה ומקווה שנוכל לעזור לך למצוא את דרכך - וגם אני לא יודע מהי כרגע. בהצלחה! יובל

25/11/2009 | 22:37 | מאת: מיה

אני רווקה ונודע לי לאחרונה כי אם ארצה להרות יום אחד אזדקק לתרומת ביצית. מעבר לכאב המובן, נוצר אצלי גם חוסר בטחון שמא לא אצליח להכיר מישהו בשל הבעיה. שאלתי היא באיזה שלב ביחסים מומלץ לספר לבן הזוג, אחרי כמה פגישות? הוצע לי שרק אחרי שאחוש שבן הזוג נקשר אלי, כי אחרת זאת אכן תהיה בעיה להשאיר אותו (ויש בזה משהו, לצערי). העניין הוא שאני חוששת שמדובר בסוג של "תרמית"....מצד שני, אני חשה שאין לי ממש ברירה. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיה, תודה על פנייתך. החששות שלך מובנים מאוד והקושי ברור. אני בטוח שהמידע שקיבלת לאחרונה הוא לא קל לך. מצד שני, אני מניח שגבר, אם ירצה אותך, זה לא יהיה רק בגלל מידת התאמתך להרות, אלא בשל מי שאת. כך אני מאמין ואנחנו רואים דוגמאות לכך בלי סוף. אני עבדתי עם זוגות שהאשה לא יכלה להביא ילד לעולם והם לקחו אם פונדקאית ועוד מיני בעיות של הפרייה. זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי. לשאלתך, בנוגע למוסריות העניין ומתי להודיע לבן זוגך - זו יכולה להיות בחירה שלך. מצד אחד מדובר במשהו מאוד אישי שלא פשוט לספר לבן אדם עד שרוכשים את אמונו. אם מפה תבוא הדחייה של לספר לבן זוג - זה הרי מקובל. זה כמו, להבדיל, שלא היית מספרת לאף אחד שאת לא מאמינה בו אם עברת טראומה בצעירותך אלא אחרי שהיית בטוחה שהבן אדם אמין. אני מניח שאת תרגישי מתי נכון לספר ומתי לא, ואין לי ספק שעצם הצפת השאלה מראה שאת בן אדם מוסרי שפועל מתוך מצפון. אז תני לעצמך את הקרדיט. בהצלחה רבה, יובל

01/12/2009 | 14:18 | מאת: תלתלית3

קצת אור בקצה המנהרה. לא כל הגברים בשוק רווקים יש כאלה שהם גרושים ואלמנים ובעלי ילדים, שאינם רוצים ילדים נוספים. אם א רוצה ילד זה משהו אחר. לאמץ זה נטראלי לשני הצדדים. מי שיאהב אותך יאהב בגלל מי שאת. אם את רואה שהקשר הולך לכיוון רציני כדאי לשתף. בהצלחה באהבה

25/11/2009 | 21:57 | מאת: יעל

אני מחפשת קאוצ'ר לילד בן 12 וחצי שיארגן אותו להתמודד עם שיעורים והתארגנות לבית הספר. לילד ADHD פעם בשבוע מפגש בבית. האם מישהו יכול להמליץ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לא אמרת מהיכן אתם אז קשה לי להמליץ. יש שתי מאמנות טובות מאוד, אחת באזור נס ציונה ואחת באזור מבשרת ציון שמתמחות בתחום ההפרעות קשב והריכוז - שוש מעוז אריה וברוריה כהן. אם תהיי יותר מדוייקת אשמח לעזור לך גם באזור מגורייך. אנא פני אלי במייל coachyuval@gmail.com ואנסה לעזור. בברכה, יובל פייס

24/11/2009 | 22:22 | מאת: טלי

שלום ראיתי בתקציר שלך שאתה מאזור המרכז ?? רציתי לדעת האם אתה מטפל גם באזור חיפה ובמידה ולא האם אתה מכיר מטפל/מטפלת עיסקי/זוגי באזור הזה שיהיה יום מקסים

היי טלי, אכן, אני מאמן (לא מטפל) באזור מרכז ואני מכיר לא מעט מאמנים מאזור הצפון. אם את רוצה מאמן/ת מאזור חיפה יש לי כמה מאמנים מצויינים להמליץ לך, אנא פני אלי במייל (סודיות מוסטחת) ואחזור אליך בהקדם עם המלצות, לפי דרישותייך. בברכה, יובל פייס

שלום לכולם, אני אשתדל להיות תמציתית :) אני בת 26 בעלת תואר ראשון, מספר שנים באותו מקום עבודה ולאחרונה קודמתי לתפקיד שתמיד תכננתי להגיע אליו. למרות הקשיים שספגה משפחתי, אני , בתור הבת הכי צעירה, מצליחה להחזיק מעמד ולהתקדם בצעדים קטנים ובטוחים - קדימה, שלב אחר שלב. יחד אם זאת לאחרונה אני מתחילה לחשוב הרבה על העבר. אני חיה עם אמא שלי לבד כבר הרבה שנים לאחר שהוריי התגרשו כשהייתי מאוד צעירה. אבי מעולם לא היה בעל או אבא ואני מרגישה שגדלתי בלי דמות אב בכלל. פתאום זה מפריע לי. פתאום זה גורם לי לחשוב על דברים שהדחקתי כל כך הרבה שנים. ואולי זה רק הרגשות שאני חושבת שאמורים להיות לי בגלל כל החוקים שהחברה מגדירה. אולי אני לא יכולה לסבול להיות בנאדם חזק שגדל להיות מי שהוא בזכות עצמו, ואני חייבת להרגיש שאני עדיין לא בנאדם שלם כי החיים שלי לא היו נורמטיביים. אני יודעת שיש מצבים יותר גרועים, אבל אני מרגישה שהרגשות והפחדים האלה תוקפים אותי פתאום מבלי שהייתי מוכנה אליהם ואני מפחדת שהם יעצרו אותי מלהאמין בעצמי ולהמשיך קדימה בלי כאבים ומשברים מהעבר, ומציאת זוגיות בריאה ויציבה ובניית קריירה חזקה ונכונה... רציתי לדעת מהי הדרך הנכונה בשבילי לפעול עכשיו כדי שלא אשבר בשיא? מקווה שהייתי פחות או יותר ברורה כי לא רציתי להרחיב יותר מדי בפורום הזה :) תודה על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי נ, תודה על פנייתך. השאלה שלך מעניינת ומורכבת, ואני אנסה להתייחס אליה באופן המקצועי ביותר. הבסיס, לפחות מבחינתי כמאמן, הוא לבחון מה בעצם הדבר שמציק לך יותר מכל. אם מדובר בעברך, דמות האב החסרה, התמודדות עם החיים בלי דמות אב ואיך היא השפיעה אז - את צריכה למצוא מטפל. הרי סך הכל את מצליחה בחיים, מגיעה לאן שאת רוצה ונראה שיש לך את משאבי הנפש להתמודד עם המכשולים. מצד שני, אם העבר פחות מעסיק אותך והמשמעויות שלו היום הן הדבר שמציק לך, זה עניין אימוני. זאת אומרת, באימון, נגיד שמדברים על התחום הזוגי, אנחנו נבחן איפה את היום ולאן את רוצה להגיע, מה החסמים שמונעים ממך להגיע לאן שאת רוצה, אבל לא נתעסק בעבר ומהסיבה הבסיסית ביותר - זה לא חלק מהסמכויות שלנו והידע. הזמנים בהם עוסק האימון הוא הווה ועתיד, ומעט מאוד, אם בכלל, בעבר. אז זאת שאלה שאת אמורה לשאול את עצמך. מקווה שעזרתי, בהצלחה! יובל

18/12/2009 | 11:12 | מאת: אדית דניאל

אני ממליצה על טיפול הומאופתי בכול מה שקשור לנושאים מהעבר לא סגורים ולא מאוזנים שמפרעים לעיתים לתהליכי התפתחות בהווה ובעתיד אדית דניאל http://WWW.METAPLIM.CO.IL/DITA

שלום רב, אנו נשואים מעל 25 שנה. תוכן כ-12 שנים אני חולה כרונית ההולכת ונעשית מוגבלת ותלויה. בעלי אינו חדל לכרכר סביבי, להביא לי דברים, לדחוף לי את הנייד לתיק, לשמור בקפדנות את לו"ז התרופות שלי ומאחר ואסור לי לאכול שעה לפני ואחרי לקיחת התרופה שלי(ןאני מחפפת...) זה הגיע לכך שהוא הריח לי את הפה. בכלל הוא מתעצבן ברמות אם אינני מגלה "אחריות" ואותי זה משגע. אני לא ילדה קטנה והיייתי רוצה שיפסיק לנהל אותי אבל אי אפשר להגיד לו את כי הוא מייד נעלב ונפגע שהרי כל כוונותיו טובות ומזלי שיש לי בעל כל כך תומך ואוהב...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אנונימית, אכן, זכית בבעל תומך ואוהב שלוקח אחריות כנראה יותר ממה שהוא אמור (אולי מתוך היכרות איתך? אמרת שאת לעתים מחפפת...). אז הבסיס הוא טוב. מצד שני את מרגישה גם כך תלותית והוא מעצים את התחושה. אשמח לברר איתך לפני תשובה יותר מנומקת - מה מידת הפתיחות ביניכם? על מה את יכולה לדבר איתו ומה בשום אופן לא? לאיזה רמת דאגה את רוצה להגיע? מה ירגיע אותך? תודה ותרגישי טוב, יובל

15/11/2009 | 08:59 | מאת: שירי

היי יובל נכון שאני ובעלי עובדים על היתקרבות , על חידוש זוגיות, סדר במשפחה, וזה נותן לי כייף ושקט. אבל השאלה שלי איך אני יכולה להמשיך ולעבוד על עצמי כדי שהנושא ההוא יהיה מאחורי ולא לעט לעט ישלוט אלי שוב בהמשך? ומצד שני איך אני יכולה ללמד את עצמי לא להיות בטעות במקום של הרודפת בתוך הזוגיות ? אשמח לקבל ממך טיפים וכלים להמשך עבודה תודה

היי שירי, כפי שהזכרתי בעבר, כמאמן אני משתדל לתת פחות טיפים כלליים ויותר להבין מהמתאמן מה נכון עבורו. אז מה עבד לך בעבר? איך הצלחת להיפטר מתחושות כאלה? בברכה, יובל פייס

15/11/2009 | 06:37 | מאת: לירי

בוקר טוב, רציתי לדעת מה זה אמונות מגבילות שחוסמות ולא משרתות אותנו. וכיצד אפשר להיפטר מהם? תודה רבה ויום קסום

היי לירי, שאלה נפלאה. האמונות המגבילות והחסמים שלנו הם שני דברים דומים אבל שונים. אמונות מגבילות (פרדיגמות) הן אמונות שגורמים חיצוניים חינכו אותנו לאמץ אותן. לדוגמא - 'בלי תואר לא תמצא עבודה', או 'צריך להתחתן עם רופא או עו"ד' (אולי היוך זה התעדכן למהנדס?), או 'אסור להאמין לאיש'. אלו אמונות שאימצנו, כאמור, ואנחנו מושפעים מהן ברמה המודעת או הלא מודעת. יש גם את החסמים, החששות והפחדים, שהם נטו שלנו ופיתחנו אותם מניסיון עבר - החשש מכישלון, החשש להיפגע, חוסר התמדה, אזור הנוחות ועוד. על פניו, החסמים והפרדיגמות בהחלט משרתים אותנו. הם דואגים שנגן על עצמנו מפניהם, שלא ניפגע ושנשמור על עצמנו. על פניו... בפועל הם אכן מעכבים אותנו מאוד מלהצליח. כיצד להיפטר - זו שאלה קשה. יש כמה ספרים שעוסקים בזה כמו לאלף את השדון וספריה של ביירון קייטי. הם נותנים כיוון יפה ומסייעים להיפטר מחלק מאותם מעכבים. אבל באופן עקרוני צריך למפות את החסמים והפרדיגמות (זה אחד מתפקידיו של המאמן) ולפעול נגד המשמעותיות שבהן לפי מידותיו של המתאמן. וזה שונה מאדם לאדם, מחסם לחסם. אני מציע כמה צעדים ראשונים כדי להיפטר מהחסמים - 1. תאפייני אותם. תחשבי מה את עושה או לא עושה ומרגישה עם זה לא בנח. לדוגמא - המון אנשים עושים דברים רק כדי לרצות. זה חסם מעצבן וקשה להיפטר ממנו, כי יש בו גם משהו טוב, של נתינה. אבל לפעמים הדרישות עוברות את גבול הטעם הטוב ולנו לא נעים להגיד לא. אז קודם לעשות רשימה. 2. לחשוב מה נכון - איך היה נכון לך לנהוג. כמו באותם מקרים שאת אומרת 'הלוואי שהייתי מסוגלת לנהוג אחרת' - אז מה זה האחרת? 3. לנפות את החסמים הפחות משמעותיים כדי לחסוך באנרגיה. די שתטפלי בשניים שלושה משמעותיים כדי שכל השאר גם יחלשו או יעלמו. 4. לחשוב מה היית ממליצה לקרובים אליך לעשות אם החסם הזה היה מציק להם - ולרשום את זה. 5. תוכנית פעולה - לעשות רשימת יעדים, בצעדים קטנים כדי לפתור את הבעיה. זאת לצד קריאת חומר עיוני בעניין (כמו לאלף את השדון, 'איך להגיד לא ולהישאר בחיים' וכד'). כבר בהעלאת החסם למודעות זה יעשה חלק נכבד מהעבודה. מקווה שעניתי ואם יש עוד שאלות אני כאן. בברכה, יובל פייס

13/11/2009 | 09:52 | מאת: שירי

היי יובל אין לי מילים על עזרתך המון תודה הרבה פעמים אתה עושה לי שאלות שמביאות אותי להבנה עמוקה, ומצד שני השאלות הם כל כך אני הרי אם היתי צריכה לעזור לחברה היתי עושה אולי את אותם שאלות שאתה עושה לי , אבל מכיוון שאני היתי במקום חשוך אז הפחד והלחץ היו גדולים ממני . אז המון תודה . ברגע שכתבתה לי לרשום 20 דברים שאנחנו אוהבים לעשות ביחד חשבתי שזה המון . שאני מתחילה לחשוב על הדברים יש חלק, שלי כייף שנעשה או עושים ביחד אבל אני לא יודעת את הצד שלו. אני חושבת שזאת הזדמנות לנסות לשאול אותו . תודה ושבת שלום

היי שירי, מצוין! שמח לעזור ומאחל לך המון הצלחה. אני פה, לכל מקרה. יובל

10/11/2009 | 10:33 | מאת: שירי

יובל אני חייבת לדעת את דעתך האם אולי כן מומלץ לדבר איתו ולהסביר לו שעדיין קשה לי? או שזה מכניס אותי במקום של מסקנה "קטנה לא שווה" , במקום של אינה את עדיין איתי למרות ההרגשה שלך ,וכו' ומהצד שלו אינה למרות השיקום שעשינו בזמנו את עדיין לא שקטה וכל מה שאני יעשה לא מרגיע אותך ואת לא מעמינה בי . מקום שאני לא רוצה להיות מולו. אני גם רוצה להיתחלק איתך חשבתי מה מביא אותי או מה מפחיד אותי ולמה המחשבות האובססיביות שלי על זה שאולי יש מישהי(אבל רק מהצד שלי) . ואחרי עבודה עם עצמי אני מבינה שבגלל הרגש שלי אליו , שאני אוהבת אותו , בגלל הדברים הטובים שיש בקשר,אצלו ,המשפחה,זוגיות, ובגלל משהיה, אני מרגישה צורך להיות ערנית כדי ששוב זה לא יקרה אני מפחדת להיות במקום שאני לא עושה קלום כדי להציל את ההתרחקות, מפחדת להרגיש מושפלת , ואולי להיות במקום שלא לקבל אהבה. תודה

היי שירי, מטרתו של האימון הוא לא לתת את הפתרונות אלא להוביל את הפונה (המתאמן) למצוא את הפתרונות בעצמו. זה תהליך, אבל אז התוצאות הרבה יותר טובות ואמינות. כך לשאלה אם לדבר איתו או לא - את מכירה הכי טוב את הצדדים ומה יכול לקרות בעקבות שיחה כזאת. לעתים רק טוב, לעתים ללחץ. מתוך ההיכרות איתו - מה דעתך? לגבי הלחץ שלך - הוא מובן מאוד וברור. את לא רוצה להפסיד מישהו שאת אוהבת, את לא בטוחה במקום שלך וזו תחושה לא נעימה. מצד שני, אם הוא באמת ירצה להיות במקום אחר - את תוכלי למנוע ממנו? תוכלי להכריח אותו בקשר שהוא שואף למשהו שונה? לעתים האובססיה גורמת לצד השני להירתע עוד יותר. את צריכה לחשוב אם נכון לדבר איתו ומה לעשות כדי לחזק את הקשר. בעיניי - לעשות הרבה דברים משותפים שאתם אוהבים. קחי 20 דברים מיוחדים שאתם אוהבים (תשלחי לי) ונבנה תוכנית פעולה לחיזוק הקשר. משהו שיגרום הרבה כיף והכרת תודה ובתקווה יחזיר את האמון. ממתין לתשובותיך, יובל

10/11/2009 | 08:35 | מאת: ה

אני לא יודעת איך לפנות למי ומה.... אני מתביישת לרשום את הסיפור שלי אני נשואה אימא לארבעה ילדים, בת 36 הכרתי בחור דרך המחשב, דיברנו גם בטלפון ונפגשנו מספר מפגשים שהיו מלווים בסקס, עכשיו אני מרגישה ממש אובססיבית לבחור, חושבת עליו כל היום, מחכה לשיחות ולמפגשים שלנו...יש לי בעל מדהים ומקסים הכל ביננו מושלם, לא השתנה כלום אפילו הסקס ביני ובין בעלי נעשה אפילו יותר טוב ,למרות שלא היו לנו בעיות בתחום הזה להפך, מושלם, אז למה בכל זאת זה קרה לי????אני כל הזמן מנסה לחשוב... מה אני אוכל לעשות כדי לצאת מתוך הסיפור הזה... ולשכוח את הבחור שלא יוצא לי מהראש, אני כל הזמן ליד המחשב אם חלילה זה יתגלה יש לי הרבה מה להפסיד אני חייבתלעצור את זה עכשיו אבל איך???. עם כל המחשבות עליו , נראה לי שאני מאוהבת בו מה אפשר לעשות כדי להתנתק בהקדם, אנחנו מכירים כבר ארבעה חודשים

שלום ה, תודה על פנייתך. אני שמח מאוד שפנית, למרות הבושה. הרי הבושה היא לא ריאלית, אנחנו לא מכירים אותך ולא יודעים מי את. בדיוק היום עניתי לאלון (שתי הודעות למטה) על שאלה דומה. אותך אני מבקש לשאול קצת על ההבדלים בין שני הגברים בחייך: 1. מה את מרגישה כלפיי כל אחד מהם? 2. מה הסיכוי להחזיק קשר עם כל אחד מהם? 3. יתרונות וחסרונות של כל אחד מהם. 4. מה לדעתך הסיבה שהגעת למצב הזה - שמחד מייסר אותך מאוד ומאידך גורם לך להתרגש 'כמו פעם'. 5. אם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה - מה היית עושה? 6. אם חברה הייתה באה ומספרת לך את הסיפור - מה היית אומרת לה? שוב תודה על הפנייה, אני מכיר את הסיטואציות האלה כל כך טוב בחדר האימון שלי וכל פעם עולות התהיות על מה נכון. לרב אין תשובה חד משמעית, וזה הופך להיות קשה יותר אם בן הזוג לא עשה שום דבר אקטיבי שפגע. ולפי מה שאת מתארת זה המצב. עם זאת, אשמח לשמוע אם היו דברים פאסיביים בזוגיות (פחות נתינה, פחות שיתוף וכד'). בהצלחה, ובאמת אני מבין את תחושתך, יובל

09/11/2009 | 13:17 | מאת: שיר

היי יובל קראתי תקציר די עמוק על הספר לאלף את השדון , לצערי מצאתי את עצמי במקום לא טוב בכלל. להפתעתי , מאוד קשה לי לקום מהמקום שנכנסתי אליו . אני מכווה שבקרוב אני הצליח למצוא את הדרך, לעזור לעצמי ולהישתחרר מהשדון שבתוכי שמתברר שהוא היה בתוכי בעוד כמה נקודות. זה גם מתחבר לזה שאני מעמינה שהרבה פעמים איפה שהאדם מכניס את האנרגיה שלו כך מתגשמים הדברים , למרות שאני מעמינה בזה בהשגים טובים אבל פה זה נכנס לי בנושאים לא טובים ומביא אותי למקום של כאס עצמי. תודה על העזרה

שיהיה המון בהצלחה! אני פה לשעת צורך. יובל

07/11/2009 | 22:15 | מאת: מיכל

שלום אני מיכל בת 22, אני ובן זוגי בשנה האחרונה הכרנו בטיול בחו"ל, כחצי שנה טיילנו יחד וחזרנו יחד לארץ. בחודשים הראשונים הכל היה בסדר ועכשיו היחסים מתחילים קצת להדרדר... אני מודעת למספר דברים שאינני אוהבת בו, אך גם מודעת לכך כי אני אוהבת אותו מספיק בשביל להתמודד עם הדברים האלו. אך לצערי לאחרונה נראה כי התכונות הרעות שלו מחריפות. הוא בחור בן 23 אינטליגנטי ביותר עם אהבה רבה מידי לכסף. חשבתי שהכל בסדר כל עוד הוא אוהב אותו פחות ממני, אבל בזמן האחרון זה לא מרגיש ככה. הוא סטודנט ובנוסף עובד בלילות בהיקף של משרה מלאה - מה שיוצר זמן מועט ביותר יחד. כשהזכרתי את העיניין שאני כמעט ולא רואה אותו ומתגעגעת, הוא הסביר לי כמה חשוב לו כסף כרגע ואיך הוא מתכוון לקחת משמרות נוספות כדי להגיע למשכורות מפוארות יותר... ששאלתי אותו על מה זה יבוא הוא פשוט הסביר שהוא לא רוצה לאבד אותי אבל זה מה שהוא צריך כרגע... כאשר אנחנו מדברים על העתיד הוא מצייר לי תמונות של בית וילדים ומרעיף עלי אהבה, אבל שחיים יחד ביום יום הוא מראה לי תמונה אחרת לגמרי, תמונה מנוכרת יותר שבה כסף חשוב יותר ממני ו"תמיכה אחד בשני היא לא ערך עליון" (במילים שלו). חשוב לי מאוד אהבה ותמיכה, ומנגד אני לא בן אדם שאוהב כסף. אני מקבלת את העובדה שהוא לא הגבר כי מפנק בעולם אבל אני לא יודעת אם אני צריכה לקבל את העובדה שאולי אני מספר שתיים במערכת יחסים הזאת. אני אוהבת אותו באמת, יצאתי עם גברים בעבר ומעולם לא הרגשתי ככה לאדם, מרגע שידעתי שאני אוהבת אותו גם ידעתי שהוא הבן אדם שאני רוצה לחיות איתו ולגדל איתו ילדים... לצערי התמונה המושלמת שציירתי לעצמי קצת מתפוררת לי כרגע מול העיניים ואני פשוט לא יודעת מה לעשות... להעמיד אותו במקום? למען האמת שאני קצת פוחדת שאם אני ישאל אותו מה אתה מעדיף כסף או אני, הוא יבחר בכסף...

היי מיכל, תודה על הפנייה. ההודעה שלך די העציבה אותי. את משמעת אותנטית, רואה לנגד עינייך את אהבת חייך והמקום הבטוח שלך ולאט לאט הביחד הזה מתפורר ואת כבר מרגישה כמספר שתיים במערכת הזאת. אני מבין מאוד את הקושי ושמח שאת לא ממהרת עם החלטות בעניין. יתכן שזה באמת האחד ויתכן שחוסר ההתאמה גודל מההתאמה. צריך לבחון את הדברים בצורה יסודית יותר. ראשית, מבחינת ערכים עושה רושם שיש ביניכם מחלוקת ברורה אחץ - כסף (או ביטחון כלכלי כערך) זה חשוב מאוד לבן זוגך ומבחינתך הביחד נותן לך ביטחון והכסף הוא שולי. איזה עוד דברים חשובים לך בזוגיות? ובבן זוג? מעבר לכך נשאלת השאלה אם החזון המשותף שבן זוגך מציג הוא מטרת העל שלו והכסף רק אמור לזרז את ההגעה לשם או שהכסף היא מטרת העל שלו וכל החיים יהיה המרדף אחרי הכסף. זה ניתן לבחון בצורה די פשוטה - לברר עם בן הזוג מה השאיפות שלו ומה מטרתו - כמה אם ירוויח בחודש ירגיע אותו ומתי הוא ירגיש שהוא כבר במקום בטוח (חסכון בבנק?) ברמה הכלכלית. וכמובן, אחרי שהביטחון הכלכלי הזה יהיה, מה התוכניות שלו - להרחיב את עסקיו או להתחיל להינות מהזוגיות והמשפחה. אלו שאלות נוקבות שנדמה לי שיוכלו לתת לך תמונה יותר בהירה לגבי העתיד. אשמח לקבל התייחסותך, בהצלחה, יובל

05/11/2009 | 16:15 | מאת: אלון ל.

יובל שלום אני נשוי 16 שנה וחיי הזוגיות שלנו יציבים. יש לנו 4 ילדים. אני עובד ואישתי עובדת. חיי המין שלנו שיגרתיים ובאופן כללי לא חסר סקס. בשנים האחרונות דרך האינטרנט אני פוזל לצדדים ולא מצליח להיגמל מזה. לא הגעתי לסקס ממש אבל הייתי בקשרים וירטואליים,פגישות של מגע ללא סקס וכאלו דברים. לפני כשבוע הגעתי למצב שלא רציתי להגיע ונמנעתי ממנו של סקס ממש. זה יושב לי על המצפון ומעיק עלי.קשה לי עם זה ניסיתי להיגמל מזה כי זה מעיק לי על המצפון ואני לא מצליח ממה זה נובע?למה זה קורה לי?איך אפשר להיגמל מזה? אודה לתשובתך

היי אלון, תודה על פנייתך. אתה מתאר מצב שקורה ללא מעט זוגות, לעתים זה מצד הגבר ולעתים מצד האשה, שאחרי שנים של שגרה מחפשים לשבור אותה. לא בגלל שיש או אין סקס לרוב אלא בגלל שחסרים ריגושים וההרגל מקשה על הזוגיות. אני מבין שאתה אוהב את אשתך בסך הכל (אני מניח, אחרת זה לא היה כל כך מייסר אותך) ונדמה שהיא גם מאפשרת לך מרחב מחייה די גדול. תקן אותי אם אני טועה בבקשה. בנוגע לגמילה - אין פתרון אחד ומיידי. יש הרבה אפשרויות להיגמל, אבל רק בשיחות אישיות ואחרי שמכירים אותך ניתן לבחון מה הכי נכון עבורך. בינתיים אני מציע לך לחשוב בכנות מה באמת חסר לך בזוגיות. אני אשמח אם תשתף אותי. מה לדעתך הגורמים לפזילתך, וגם מה לדעתך היה יכול לעזור לך להתמודד עם העניין. על איזה רעיונות חשבת. והכי חשוב - מה אתה מרגיש כלפיי אשתך? אולי דרך זה אני אוכל לנסות ולעזור לך יותר. בהצלחה, יובל

היי תודה מקרב הלב על היחס באמת ואכן אני מאשרת את כול מה שכתבת למעלה באמת מפרעים לי נורא ונורא מקשים עלי 1. הפתיחות בנינו דיי עצומה אני בנאדם כנה וביקורתי נורא כנה על כול שטות שעושה יש לי מה להעיר ואני אומרת לו הכול בצורה גלויה והוא אומר שאני כנה איתך למרות שמשהו בהרגשה שלי אומר שיש דברים שהוא מסתיר לפעמים כדי לא להוסיף אש למדורה ואני מרגישה מעין חוש 6 ומתעצבנת וברמה העקרונית אנחנו מדברים על הכול בחופשיות למרות שקשה לו לדבר על דברים שאמא שלו אומרת לרעתי למשל ואבל על שאר האנשים אין לו בעיה לשתף יש דיי פתיחות נראה לי פשוט מרוב שניפגעתי ממנה בהתחלה הוא לא רוצה שאדע עוד דברים בכדי שלא אקח לללב וברמה העיקורנית קשה לקלף אותו מצד שני כי הוא מפחד שלא ניפגע 2.מה שטוב ביחסים שאנחנו אוהבים לטייל ביחד , אוהבת לשבת לשתף אותו והוא מייעץ לי דברים כמו חברה טובה הוא תומך בי שקשה לי שאני עצובה בגלל פרנסה לימודים וכ"ו מרגיע אותי שאני בלחץ מפנק אותי ודואג לי הוא שומר מצוות כמוני שהוא חרוץ ללמוד ועובד לא בטלן שזה לעצמו טוב ויהיה טוב לי בעתיד 3.אני רוצה שהזוגיות הזו תקח אותי למקום רגוע מבלי שאצתרך להגיד לו למה עישת ככה ולמה לא עישת ככה שיתנהג כמו בנאדם בוגר ושתגובתיו ישתנו ואני ילמד גם להשתנות בגישה שלי כדי שיהיה לנו קל יותר אני מאמינה שגם התגובה וביקורת שלי גורמת להעצמה יותר של הדברים מיצדו אך אפשר שהוא יתן את עצמו וגם אני איך עושים את זה?? ואיך אותו יותר מחושב בהתנהגות שלו והרי הוא פזיז בהכול ופזרן עושה הכול באימפלסביות ולרוב טועה ושוב מריבה מה לעשות שנוי בגישה שלו ושלי? 4 מה שמפריע לי מהכול התגובה שלו שהוא לא חושב לפני שאומר ועושה משהו זה הכי קשה לי יותר מהכול למה ???? זה קורה לו והאם זה ניתן לתיקון היחס ותגובה של חוסר טאקט ומחשבות המהירות 5 המשמעות כבר עכשו נורא קשה לי אני מיואשת לגמרי מכול זה אבל משהו בתוכי לא נותן לי להיפרד ממנו ואני ממנו אני ל יכולה אני קבלתי סטירת לחי אני לא יודעת אך אסתדר עם זה הוא פוגע בעוד אנשים שמסביבו לא רק בי וזה קשה תחושה של כאב ומועקה מרגישה תקועה וחסומה בתוך מערובלת שאני לא מצליחה לצאת ממנה וקשה ככה לגלות פנים חדשות מלחיץ ותודה תודה

02/11/2009 | 23:37 | מאת: שרלי מיואשת

יש לי חבר שנתיים וחצי אנחנו בני 26 אני בעלת רקע בקשרים נוספים שהיו לי ולא לעולם לא היתה חברה ולו ידידה כלום בבית לא קיבל מספיק חום ואהבה מלבד עלבונות לפני מה שנראה לי גם לו חום ואהבה מספקת בעייתי למדי למרות שרואים שהוא צמא למגע של אישה וחום ואהבה הוא בן בכור וכול הסיפוקים והצרכים שהיה צריך קיבל בבית לא חסר לו וסר לו משהו בתקופה האחרונה מזה חצי שנה שמיתי לב לבעיות מוזרות בקשר לגבי דפוסי התהגות וחשיבה שלו כמו שאם למשל אחנו רבים והוא לא מקבל נשיקה וחיבוק ממני כמו ילד קטן אז הוא קם והולך לא מקשיב עושה לי דווקא כיון שלא קיבל את מה שרוצה ואפילו לא מקשיב מתעלם מהתחושות והרגשות שלי לאחר זה מה מתקשר ואומר את צודקת סליחה אולי איזה מאה פעם וכול הזמן אותו סרט אובססיה או מה???. אני מתחרפנת האם יש מצב שדפוס כזה ישתנה אי פעם לטובה?? והן לרעה?? ואיך אפשר להתייחס אליו שאני כועסת אני לא מסוגלת ליצור קריבה קודם אני יורה ואח"כ משלימה ומתפייסת ושנית כול אם אני עושה לא דווקא הוא מחזיר דוקא מה לעשות?? האם יכול להיות שבנאדם חושב בצורה פזיזה מבלי לחשוב האם זה נכון לי.? והאם זה יפגע במישהו ?? ללא כול הגיון זה הגיוני בכלל .?? האם זאת הפרעה ?? איך בנאדם בוגר לא חושב לפני מה שהוא עושה ?? קודם פוגע ואח"כ חושב ?? הוא עושה ומצטער ואומר אני לא מודע למה שאני עושה זה נורמלי כמו ביציאות באין כניסה לא שולט במחשבה וישר יורה החוצה האם יש סכוי שישתנה בכך ??? וכיצד ?? איך עלי להתמודד עם זה גם כן? נוסף לכך קשה לי לקלף אותו לפתוח אותו אני מרגישה שקשה לו לחשוף בפני דברים איך אפשר לשחרר אותו .?? ולגרום לו להיחשף בפני ?? אני מספרת לו הכול עלי?? יש לו גם בעיה של חוסר טקט שמובילה לכעסים נוספים ששוב לא חושב לפני מה שאומר עושה מה עושים ?? כול זה מוביל לתקיעות בזוגיות ולהרס בה אז איך בכול זאת מתמודדים מבלי שאף אחד מאיתנו יפגע אין ברשתנו כסף לטיפול זוגי ואני מיואשת מה לעשות ?? האם זאת אבוססיה ההתהגות שחוזרת על עצמה וכול פעם במצב חר ללא שינוי מעין טבע שני ואני מתחרפנת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרלי, ראשית, אני מודה לך על הפנייה. אני חייב להודות שהיה לי לא פשוט להבין הכל, כנראה מתוך התרגשות המון אותיות חסרות ולא הבנתי אם הוא קיבל חום ואהבה בבית או רק עלבונות ועוד כמה דברים. לעניין הטיפול הזוגי - יש דברים שעליהם לא כדאי לחסוך, בעיקר אם אי פעם תרצו למסד את הקשר. כי מה שמפריע לך היום עלול להחמיר בהמשך. לגבי הנושאים שהעלת, אני אנסה לתמצת אותם ואנא תאשרי לי שהם אלו שמפריעים לך - - התנהגות ילדותית או תגובה ילדותית במריבות. - עושה דווקא כדי להכעיס/להכאיב. - חוסר טאקט ופוגע באנשים. - סגור (לא הבנתי אם את מספרת הכל או שואלת) - ויכוחים רבים. אז מאחר ושניכם מודעים לכך שיש בעיה, יש אפשרות טובה מאוד לתקן ולשפר את המצב. יש לי כמה שאלות - 1. עד כמה יש פתיחות ביניכם? עד כמה אתם יכולים לדבר על הכל? 2. מה כן טוב במערכת היחסים שלכם? 3. לאן את רוצה שמערכת היחסים הזאת תקח אותך? 4. מה מכל הדברים הכי מפריע לך? 5. מה תהיה המשמעות אם הדברים לא ישתנו? אשמח לקבל תשובותיך ולפי התשובות נוכל להמשיך ולחשוב איך אפשר לעזור. בהצלחה, יובל

03/11/2009 | 13:59 | מאת: שרלי מודאגת

היי תודה מקרב הלב על היחס באמת 1. הפתיחות בנינו דיי עצומה אני בנאדם כנה וביקורתי נורא כנה על כול שטות שעושה יש לי מה להעיר ואני אומרת לו הכול בצורה גלויה והוא אומר שאני כנה איתך למרות שמשהו בהרגשה שלי אומר שיש דברים שהוא מסתיר לפעמים כדי לא להוסיף אש למדורה ואני מרגישה מעין חוש 6 ומתעצבנת וברמה העקרונית אנחנו מדברים על הכול בחופשיות למרות שקשה לו לדבר על דברים שאמא שלו אומרת לרעתי למשל ואבל על שאר האנשים אין לו בעיה לשתף יש דיי פתיחות נראה לי פשוט מרוב שניפגעתי ממנה בהתחלה הוא לא רוצה שאדע עוד דברים בכדי שלא אקח לללב וברמה העיקורנית קשה לקלף אותו מצד שני כי הוא מפחד שלא ניפגע 2.מה שטוב ביחסים שאנחנו אוהבים לטייל ביחד , אוהבת לשבת לשתף אותו והוא מייעץ לי דברים כמו חברה טובה הוא תומך בי שקשה לי שאני עצובה בגלל פרנסה לימודים וכ"ו מרגיע אותי שאני בלחץ מפנק אותי ודואג לי הוא שומר מצוות כמוני שהוא חרוץ ללמוד ועובד לא בטלן שזה לעצמו טוב ויהיה טוב לי בעתיד 3.אני רוצה שהזוגיות הזו תקח אותי למקום רגוע מבלי שאצתרך להגיד לו למה עישת ככה ולמה לא עישת ככה שיתנהג כמו בנאדם בוגר ושתגובתיו ישתנו ואני ילמד גם להשתנות בגישה שלי כדי שיהיה לנו קל יותר אני מאמינה שגם התגובה וביקורת שלי גורמת להעצמה יותר של הדברים מיצדו אך אפשר שהוא יתן את עצמו וגם אני איך עושים את זה?? ואיך אותו יותר מחושב בהתנהגות שלו והרי הוא פזיז בהכול ופזרן עושה הכול באימפלסביות ולרוב טועה ושוב מריבה מה לעשות שנוי בגישה שלו ושלי? 4 מה שמפריע לי מהכול התגובה שלו שהוא לא חושב לפני שאומר ועושה משהו זה הכי קשה לי יותר מהכול למה ???? זה קורה לו והאם זה ניתן לתיקון היחס ותגובה של חוסר טאקט ומחשבות המהירות 5 המשמעות כבר עכשו נורא קשה לי אני מיואשת לגמרי מכול זה אבל משהו בתוכי לא נותן לי להיפרד ממנו ואני ממנו אני ל יכולה אני קבלתי סטירת לחי אני לא יודעת אך אסתדר עם זה הוא פוגע בעוד אנשים שמסביבו לא רק בי וזה קשה תחושה של כאב ומועקה מרגישה תקועה וחסומה בתוך מערובלת שאני לא מצליחה לצאת ממנה וקשה ככה לגלות פנים חדשות מלחיץ

02/11/2009 | 09:48 | מאת: אביבית

יובל שלום בהמשך לתשובתך מ 09 11 1 אז הנה כמה תשובות לשאלותיך רק כשאנו מגיעים למצב אינטימי אני מעלה את הנושא ואז הוא מסתגר ואני יותר מתוסכלת אני עקרת בית ובעלי עובד ומתנדב במקום כפוי טובה שנינו יודעים זאת אך הוא ממשיך להתנדב אני דואגת לבית ולילדים ובעלי לעצמו ןלעיסוקיו כשאני מבקשת ממנו ליטול חלק אז הוא עיף ורוצה לראות טלויזיה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אביבית, תודה על התשובות. אני מבין אותך לגמרי. את מרגישה שאת לא נתרמת מספיק מהזוגיות והנישואים ולעתים אף להיפך. בהמשך לתשובותיך - מה לדעתך הסיבה שאת פונה לבעלך רק במצבים אינטימיים? באיזה דברים אם יהיה שיפור מיידי זה יקל עליך? על מה את מוכנה להתפשר? עד כמה עניין ההתנדבות הוא נושא בנישואים שלכם? מה יקרה אם המצב ימשיך כך עוד חמש שנים ולא ישתנה? ממתין לתשובותיך. תודה, יובל

15/11/2009 | 14:00 | מאת: אנונימית

הי אביבית, קראתי את הדברים ואני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות בחייך היא שאת לא עובדת ותלויה בבעלך. המשפט "כשמבקשים משהו הוא ישר אומר לא", כבר לא מתאים לשנות ה-2000, אישה שעובדת ויש לה יכולת כלכלית לא צריכה לבקש דברים מהבעל אלא היא יכולה להוציא כסף, אשראי או צ'ק ולעשות מה שעולה על רוחה כמובן בהתאמה מסוימת עם המסגרת הזוגית. אני יכולה לומר לך שאני נשואה, עובדת, יש לי רכב ורמת הכנסה גבוהה ויש לנו בזוגיות שאיפות ורצון לחסוך וכמובן מסגרת כלכלית שלפיה אנחנו פועלים אבל אם אני רוצה משהו- בגדים או מסעדה, חדר כושר או אפילו חופשה- אני מפרגנת אותה לעצמי ולא מחכה שיאשרו לי או יפרגנו לי. על כן אני ממליצה לכל אישה להיות עצמאית, אפילו אם הסכום הוא לא ממש גבוה, לפחות תתחילי במשהו.

01/11/2009 | 08:38 | מאת: שיר

בקשר לשאלך.. הזוגיות חשובה לי מאוד,הוא חשוב לי מאוד ואני אוהבת אותו מאוד . בקשר לפתיחות אני יכולה אולי להגיד אבל לא תמיד מהצד השני משהו יכול להישתנות, ומשחשוב שאני עוצרת את עצמי המון כי אני לא רוצה להיות נודניקית ושהוא ירגיש שאני חונקת או רודפת (לפעמים כמה שאחד מבני הזוג רודף השני בורח יותר ) ואני לא רוצה להיות במקום הזה. תודה

היי, תודה על תשובותייך. ממה שאת מספרת, נראה שאת צריכה לעבור תהליך אישי קצת יותר מעמיק. אני חושב שחוסר הביטחון שלך, הגם שיש לו ביסוס, מהווה חסם הצלחה. הרי כבר הייתם בטיפול והזוגיות כרגע בסדר ואין משהו שאת יודעת שבאמת מאיים עליך. הייתי ממליץ לך לחשוב קצת , וגם לשתף אותי, מה את חושבת שיכול לעזור לך להירגע? מתי תרגישי בטוחה בקשר הזה? בינתיים אני ממליץ לך לקרוא את הספר הראשון של ביירון קייטי שמדבר על חששות מהסוג שלך ואיך לעבוד עליהם, כמו גם לאלף את השדון. שני הספרים מומלצים, לא קשים במיוחד ויתנו לך אולי פרספקטיבה שונה. בהצלחה! יובל

31/10/2009 | 20:41 | מאת: שילי

האם תכונות כמו פזרנות פזיזות חוסר אסרטביות תלות בהורים תמימות נקמנות התחשבות לצד אדיבות משתנות כן או לא.? לטובה ולחומרה.לרעה

לקריאה נוספת והעמקה

היי שילי, התשובה הראשונה שקפצה לי לראש היא 'כן'. אבל זה לא כל כך פשוט. צריך לברר קצת לגבי התכונות - האם הן תכונות או אולי ערכים וחסמים שצירפת לעצמך עם הזמן ומתקשה להיפטר מסיבות כאלה ואחרות? בתהליך - אימוני או פסיכולוגי (תלוי במהות, זה מתברר בשיחת רקע) - ניתן לבחון את הדברים ולעזור לך לסגל שינוי התנהגותי כפי שאת רוצה. זאת דרך בחינה של מה את רוצה להשיג ומה השאיפות שלך. לתהליך האימוני יש כלים מצויינים לכך. אבל בגדול אני חוזר לתשובה המקורית - כן, ניתן לשנות במידה ואת רוצה להשתנות. זה מאוד תלוי בך. לעתים פשוט אין את הכח לעשות את השינוי לבד. בהצלחה, יובל

28/10/2009 | 13:54 | מאת: אביבית

אני נשואה 21 שנה יש לי בעל שלא יודע לפרגן כל דבר שאני והילדים רוצים לעשות קודם הוא אומר לא רק אחר כך חושב וגם אם אני עושה משהו לטובת הילדים הוא רואה או שלא שיצא משהו טוב אף פעם אין לו מילה טובה להגיד על זה מה עושים לקבל יחס

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביבית, תודה על פנייתך. לצערי אני שומע לא מעט על חוסר יכולת בפרגון. לרוב, לפחות מהפניות אלי, הקושי לפרגן הוא של הגברים, אבל היו גם נשים שלא ידעו לפרגן. הקושי בפרגון הוא עניין לא פשוט. ברוב המקרים, האשה מתאמצת לגדל ילדים לתפארת, להחזיק את הבית, לעשות את כל הדרוש מאישה ואם והבעל הוא המפרנס העיקרי ומרגיש שיש לו זכות וטו על רצונות האחר. אבל אני מבקש תמיד לנסות ולראות את הדברים אחרת. אם את היית יוצאת לעבוד, משקיעה את מאמצייך וכישוריך בפרנסה, כנראה שזה היה מחייב אתכם אחד מהשניים - או להביא עזרה הבייתה (בתשלום) או שהבעל יתפרנס פחות ויתרום יותר בבית. זו ההקדמה (קצת ארוכה...). לעניינך, אני רוצה לשאול כמה שאלות - 1. מה בעלך יודע לגבי תחושתייך? 2. עד כמה יש פתיחות ביניכם? 3. על מה מבוסס הקשר שלכם היום? 4. איך את מרגישה בקשר, מה מקומך בבית? 5. ספרי לי קצת על הדרך בה כל אחד מכם רואה את נושא ניהול הבית. אחרי שאקבל תשובותיך, נוכל לנסות לעזור יותר. תודה, יובל

28/10/2009 | 08:09 | מאת: שיר

היי יובל לא כל כך יש לי תשובה לשאלותך, מה גורם לי את ההרגשה הזאת?. אולי כי אני אדם מאוד שקוף, שאומרת את הדברים בפנים, והוא פחות . הוא יכול "לשקר" לדוגמא בעבודה בדברים קטנים,ואולי זה גם בסדר אבל אני, אני לא כזאת. אולי בגלל שגיליתי בעבר אני מפחדת להיות שוב באותו מקום. אני חושבת שגם המצב שאני פוגשת בעבודה על אנשים אחרים נותנים לי גם חוסר אמון. אולי כי החשיבות של בית משפחה לי זה אחרת ממשאצלו ? אני לא יודעת , נשמח לקבל עזרה ממך תודה שיר/שירי שם בדוי

לקריאה נוספת והעמקה

היי שיר, שאלה נוספת לפני שניכנס מעט לעומקים - מה מידת הפתיחות ביניכם? עד כמה את חופשיה להגיד לו מה שאת מרגישה? עד כמה חשובה לך הזוגיות הזו? תודה, יובל

27/10/2009 | 09:43 | מאת: שירי

יובל בוקר טוב ראשית שמחתי לפגוש אותך עדיין בפורום. בעבר נעזרתי בך ועזרתה לי המון . הפעם החלטתי לפנות בעזרה לטפל בעצמי. אני קנאית לבעלי, זה לא נשמה יפה אבל אני גם לא כל כך מעמינה בו בדברים מסויימים , אם אני מתקשרת אליו אפילו פעם 1 והוא לא עונה אני מתחילה בטח יש לו מישהי והוא איתה , אם הוא אומר פעם בשנה שהוא הולך לבקר חבר אז הראש שלי עובד, ואני מחפשת תרוץ כדי להיתקשר ולנסות לשמוע את הרקה של הרעש. אני לא חושבת שהוא מרגיש את זה כל כך, אלה זה אני עם עצמי, ההיתמודדות היא מאוד קשה לי מביא אותי למקומות לא טובים, אני מדברת עם הראש שלי ומנסה לא להיתגרר אחריו. גם שאני מקבלת ממנו יחס קצת שונה ממקום טוב אז הראש שלי מתחיל לחשוב שהוא עושה זאת כדי שאני לא ירגיש . בצד אחר אני מבינה מאיפה זה בה * בעבודה שלי יש כמה אנשים שמנהלים רומנים (למרות שיש להם משפחה) וכולם יודעים זאת.והקשר שלהם עם האישה מצויין. * הוא כל הזמן עם הפלאפון אליו * עובד שעות רבות למרות שאני לא חושבת שזה משהו בעבודה * היה בעבר 2 מצבים שגיליתי שקר מצדו -אחד זה היה שיש לו קשר באימל ובטלפון עם מישהי מחו"ל שעברה תאונה והוא עזר לה נפשי (למרות שאף פעם לא פגש אותה) - ובפעם השניה נעזרתי בך שמצאתי SMS למישהי שהוא אוהב אותה ומתגעגעה שביקתי הסבר הוא אמר שזה סטאם ללא רגש והוא לא פגש אותה אף פעם. למרות שבזמנו לקחתי את המספר ללא ידיעתו וגיליתי שהיא גרה לא רחוק ממקום העבודה. טוב בקיצור בזמנו הינו גם בטיפול זוגי , חיזקנו את הזוגיות , הזמן עבר אבל האני הפנימי עם הראש שלי. אני מבקשת את עזרתך .... תודה מראש

היי שירי, ברוכה השבה אל הפורום. אני זוכר את הסיפור, אבל מאחר ועבר כנראה די הרבה זמן והמון פניות בפורום, קשה לי לזכור את הפרטים במדויק. אני אחפש את הפרטים מאוחר יותר כדי לנסות להיזכר. לגבי העניין לגביו פנית: החששות שלך, לאור העבר, כנראה מוצדקות. עם זאת, לאחר שהלכת לטיפול זוגי ושיפרת את מצבך, נדמה שהיום את אמורה להיות במקום הרבה יותר בטוח. אם זה לא קרה, צריך לבחון את המצב. אני אשמח לקבל ממך פרטים נוספים על מה קורה ביניכם כיום, איך מערכת היחסים שלכם, הקשר ביניכם, האמון. ובכלל - מה גורם לך להיות עדיין כל כך חשדנית, למרות שהנושא טופל? אשמח לקבל תשובותיך ונבחן את הדברים. ממתין לתשובות, יובל

שלום בהמלצת מאבחנת פסיכולוגית חינוכית אני מחפשת לבני בן ה-17 מאמן/ת אישי שיכול לעזור לילד לצלוח את בחינות הבגרות למרות הקשיים הרבים שאיתם נאלץ להתמודד . זקוק להכוונה בארגון וניצול הזמן בצורה מקסימלית ,הקניית כלים ללמידה וגם אם אפשר ורצוי,אימון כושר אישי אשר יגרום לילד "להתעורר". אודה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אכן זה יכול לעזור בהחלט. אם את רוצה מאמנת שמתמחה בתחום הפרעות קשב וריכוז יש שתיים שאני מכיר - ברוריה כהן ממבשרת ושוש מעוז אריה מרחובות. אני מניח ששתיהן יוכלו לקיים את הפגישות גם במרכז, אבל שווה לפנות אליהן. אם את רוצה מאמן טוב בלי התמחות של הפרעות קשב וריכוז, אנא פני אלי ועם פרטים נוספים אני אוכל לקשר אותך עם מגוון מאמנים מצויינים. בהצלחה, יובל

19/10/2009 | 14:32 | מאת: דגנית

התחלתי תהליך אימון עם מתמחה מתחילה במסגרת הסטאג' שלה (ללא תשלום) היא רוצה להקליט את הפגישות שלנו ולתמלל אותן אחר כך. אני מרגישה עם זה לא טוב וחוששת משימוש לא נאות בחומרים אישיים שלי יש לי אמון במאמנת והיא מוכנה להבטיח לי להעביר לרשותי את הקלטות לאחר התמלול ובכל זאת הדרישה להקליט בעייתית מבחינתי מה דעתך?

היי, תשובתי מתחלקת לשניים - מצד אחד, את חייבת להרגיש הכי נח בעולם בתהליך אימון. הקלטה חייבת להיות בהסכמתך ואם את לא מוכנה, אסור למאמנת להקליט. מצד שני, אימון זה תהליך יקר שיכול להגיע לכמה אלפי שקלים. את מקבלת את האימון בחינם כשהתמורה שמבקשים ממך היא להקליט לצורך בקרה של סופרויזר. זה חשוב למאמנת, אבל גם לך ולתהליך. אני מציע שתדברי עם המאמנת על הנושא ותעשו איזשהו הסכם בכתב לגבי ההקלטות. בהסכם תוסיפי שאסור למאמנת להשתמש בפרטים אישיים שלך פרט לשמך הפרטי, את הקלטות היא יכולה לתמלל אך להוריד שמות משפחה ומקומות ואת תאשרי כל תמלול לפני השימוש בו. בתום התהליך את תקבלי את הקלטות. אם את אומרת מראש שאת סומכת עליה, אני חושב שזה יכול לעבוד. אם לא, אנחנו יכולים למצוא לך בשמחה סטאז'רים ללא צורך בהקלטה. בהצלחה, יובל

17/10/2009 | 18:42 | מאת: ארן שוב

קודם כול תודה רבה רבה ואתה מאמין שאנשים יכולים "לבנות ביחד בניינים " להשתנות מקצה לקצה בהרגלים , בדפוסים ההתנהגות. זה מפחיד קשר מבוסס על אימון וכינות חברות טובה תקשורת אכפתיות ואת כול זה היה לנו בהתחלה בזמן האחרון זה נעלם לו ולא יודעת למה ויתרה מכך הוא מתנהג בצורה ילדותית מאוד כמו ילד קטן כול דבר מחזיר מתנקם עישת לי ככה אני יחזיר לך ככה למה מי שואל אותך למה מי את הוא לא היה ככה מפחיד התהפך בין רגע ונוגע לשליטה אני לא רוצה להשיג הרבה רק עיי כך שאני אשלט הזוגיות לא תנזק מהטעיות שלו כי אני פועלת מתוך שיקול דעת ושליטה נכונה ומכוונת מהגיון קר מה שאין לו הוא פועל מתוך הלב ועושה המון טעיות וזה עולה ביוקר רב ואני משלמת מחיר גם כן כי הוא זה שרוצה להיות ה"גבר " אבל זאת לא הדרך אני עברתי המון בחיים ויש לי נסיון יותר ממנו ואפילו בני משפחתו יודעים זאת עליו ומבנים שעדיף לו להקשיב לעצותי זאת בעיה אני לא מחפשת שליטה מלדעוך עליו בבקשה מה לעשות אני מאבדת את עצמי בקשר הזה

היי, התשובות למטה. יובל

14/10/2009 | 01:59 | מאת: אברהם

שלום יובל פייס, אני כעסן מאוד גדול, ומסיבה זאת אני מבין שאיני יכול להתחתן, מה אעשה כדי להרגיע ולפיס את עצמי, כדי שאהיה רגוע יותר ולא כל מילה ישר תעצבן אותי, כדי שאוכל לישא אשה, בתודה, אברהם.

היי אברהם, אני מקווה ששלומך טוב. יש כמה שאלות בעניין - 1. ממה אתה מתעצבן? 2. מתי אתה לא מתעצבן? 3. איזה סגנון אנשים מעצבנים אותך במיוחד? 4. איזה מחיר אתה משלם על העצבים שלך? אין לנושא של עצבנות פתרון קסם. זו עבודה לא פשוטה וצריך לבדוק שהמקורות הם לא פסיכופתולוגיים או נוירולוגים. בדקת בעבר? אבל בהחלט יש כמה וכמה דברים שניתן לעשות כדי להקל עליך. האימון יעשה זאת דרך חידוד המחיר שאתה משלם, דרך בדיקה של החזון שלך ואיך הכעס מהווה מכשול, דרך בחינת הערכים שלך ומה העצבים גורמים למערכת המניעה אותך ועוד. ממתין לתשובותיך, תודה, יובל

03/10/2009 | 21:52 | מאת: חסויה

היי שלום אני וחברי יוצאים כשנתיים וחצי יש לו הרגלים שקשה לי להסתדר שלו מו שהוא מתקלח 3 פעמים או כול הרגל כזה או אחר הרגל כזה או אחר הוא בא מבית מבוסס אנחנו אומרים להיתחתן בעוד חודשים ואני מפחדת שהרגלים שלו יקשו לו על החיים קשה לו להחשב במשפחה שלי הוא בא מבית שלא חסר לו כלום ואצלי משפחה שקשה לה להיסדר כלכלית .מה עושים.?. או שאני לא מבינה כיצד אפשר לסביר לו שיתנהג בהתחשבות ברגישות יתר למשפחתי.?. וחוץ מזה אני לא מבינה בכלל בהתחלה שיצאנו הינו מבלים הרבה ועכשו כול הזמן שהוא בא אלי אני עייף ולא רוצה לצאת אם חברים או משפחה שלא נדבר אני בקושי באה אליו וזה נורא מפריע לי שלעומתו אח שלו רוצה שחברתו תבוא אליו הביתה והוא לא רוצה שאבוא אליו זה מפריע לי אני הייתי עד לא מזמן בנאדם נורא ביקורתי ומתנתי את עצמי אז איך עלי להגיד לו .?? למרות שאמרתי לו והוא ממשיך בשלו וזה מעצבן אותי הוא בא אלי לרוב .מה עלי לעשות בכדי לא להיות ביקורתי אבל להשיג את שלי זה מעליב אותי "אני עייף " "אז תבואי אין בעיה " ופועל אני לא באה אליו למה מה קרה מאיפה מגיע היחס ...? כיצד אפשר להשיג שליטה באופן חיובי שאני רוצה להשיג ממנו משהו לטובת שנינו מבלי לצוות כפקודה או לפגוע בו איך לעות זאת הוא טיפוס עקשן .?

היי, תודה על פנייתך. לצערי אני לא יכול לענות לך ממה נובע השינוי ביחס, אני מאמין שלך יש את התשובות הטובות ביותר לעניין. אני גם חושב שם התחושות שלך כל כך קשות הנושא צריך לעלות לדיון. לא בריא להיכנס למחויבויות עם חששות שכאלה. יש סיבות רבות להתנהגות שאת מציינת, אבל לפני שאני מעלה רעיונות, אשמח לשמוע ממך מה האפשרויות מתוך היכרות ארוכה עם בן הזוג. וגם - איזה שליטה את רוצה להשיג? מה הכוונה בשליטה? ובכלל, לגבי מערכת היחסים שלך - איך את מרגישה בה? מה את מרגישה כלפי בן הזוג? אשמח לקבל תגובותייך. בהצלחה, יובל

13/10/2009 | 12:37 | מאת: חסויה שוב

הכוונה שלי בשליטה בן זוגי ללא ניסיון בדברים ודיי תמים לי יש יחסית אניטואציה חזקה מאוד ויכולת הבנה ושיפוט של דברים הסתכלות שלו לחיים דיי פזרנית בזבזנית יש לו המון תמיכה ועזרה מצד ההורים הכול בא לו בדרך הקלה עם כפית של זהב בפה ויש בו הרבה תמימות הוא מודע לקשיים שאנשים חווים כי לא ידע מהו קשוי או שיש חוסר בבית איך יהיה אפשר לעשות שליטה בבית שלי ושלו מבלי לפגוע בו כי לפעמים שאני כועסת יש לי גישה מגעילה אני אומרת כול מה שאני חושבת ללא שליטה בצורה צעקנית ופוגענית מקטרגת בלי להתחשבן יורה לכול עבר בצורה שלא מחושבת אני רוצה לעבוד על הגישה איך אעשה את זה?? בבקשה איך אפשר אוכל בעצם להיות בשליטה מבלי לכעוס כך ?? ואיך אוכל לשלוט מבלי שירגיש שהוא נפגע בעצם הייותו גבר כיון שזה מחליש אותו שאישה אומרת מה לעשות.? לגבי המערכת יחסים אני מרגישה בה שאני נמצאת אם ילד קטן שחסר נסיון חיים וחסר הבנה והתחשבות לאור המציאות ששקפתי לך למעלה עם חוסר בהתמודיות בחחים וקשיים ואני לעומתו חוויתי הרבה מיכשולים וקשיים ולכן הבנתי וניסיוני ועברי לעומת עברו מקשיים לנו בדרך כי יכולת הבנה שלו והתפיסה לעומת שלי שונים אני מרגישה אליו אהבה כילד כי הוא דיי ילדותי ומפונק וקשה לי עם החוסר התפתחות מצדו לבנאדם בגילו כול דבר אבא אמא האם התלות הזו תשתחרר אנחנו עומדים להינשא מפחיד אותי .??אני מרגישה שכול דבר אני צריכה לחנך אותו אך אוכל לנהוג בכדי שלא נטעה והרי הוא רוצה להגיד את המילה הנכונה .? והרי השיפוט שלו תמיד מטעה וגורם לנו לטעיות ומוציא אותי תמימה כמותו .? איך עושים סדר כדי שאני אשלוט ללא מאבקי כוח .?? והאם יש סכוי שישתנה .? בקטע של תלותיות ...?. או שאני אתצרך להיות "משרתת" כמו שאמא שלו הרגלה אותו אני יפנה לך את הכלים ,אני יעשה לך כביסה תעשה ככה למה ככה איך עלי להתמודד וחוץ מזה אני מרגישה ביחסים הוא מוסר לעבודה חרוץ חוזר כול הזמן עייף וזה מעצבן אני שנבלה יותר והוא מתנהג כבנאדם מבור שאין לו כוחות נפשיים ופייזים אני יחסית חיה את השיגעונות שלו יעני שבא לו לטייל אז אני אחריו שבא לו לצאת נצא דיי מעצבן אותי אבל ככה הוא דואג לי תומך מסור לעבודה וללימודים איש טוב של משפחה משפחה טובה יש בו תכונות של גבר אידאלי שתמיד רציתי רק אילו הקשיים אז איך מתמודדים איתי בכעס שכתבתי לך ובהתנהגיות שלו ?? נתינות לשנוי כי יש לו בבית אובר פינוק .?? אני לא רוצה שהוא יתפנק ככה אצלי כיצד גורמים לו להשנות .? ולגבי איך אוכל לשלוט כדאי שנשתדל לא להיכשל בעזרת השיפוט שלי הטוב והחזק?? אני דברת מניון ללא התנסות אליו המון תודה

30/09/2009 | 11:23 | מאת: יוסי

שלום אני בן 30 כ6 שנים הייתה לי חברה בשנתיים האחרונות אנחנו גרנו יחד ולפני כשנה הצעתי לה נישואין לציין כי במהלך השנים שגרנו יחד היו לנו הרבה מאוד עליות ומורדות הרבה ריבים קשים יכלנו להיות בבית במשך ימים ארוכים ולא לדבר בכלל אך היינו ישנים באותו מיטה לציין כי לא הגענו אף פעם לפרידות תמיד בסוף היינו מדברים ופותרים את הבעיות כמו כן לציין כי בשנה האחרונה היא לא הייתה סומכת אליי ואפילו אמרה לי כי קשה לה לתת בי אמון בגלל חברים שלי שהייתי יוצא איתם הרבה , יש להבעיר כי כאשר הצעתי לה נישואין היא שמחה אך אמרה לי כי לא כרגע ורוצה להמתין כשנה לראות איך יהיה לציין כי בכל מהלך השנה לא הייתה מדברת על זה וכאשר הייתי מעלה את הנושא היא הייתה מתחמקת ומעבירה נושא לפני כחודש בערך סיכמנו כי נתחתן באפריל הקרוב כמו כן במשך כל החודש היא לא דיברה על זה ושהמשכתי לפעמים לעלות את הנושא היא הייתה ממשיכה להתחמק לפני אני החלטתי לפעול לבד וניגשתי לאולם ארועים לסגור תאריך כי חשבתי שאולי זה ידרבן אותה כאשר הייתי באולם התקשרתי עליה ושאלתי אותה לגבי תאריך שמתאים לה היא לא ענתה במשך מספר שניות וכאשר שאלתי אותה שוב היא ענתה בצורה הססנית כי לא יודעת נתקתי את השיחה שלחתי לה הודעה כי הקשר מבחינתי נגמר כעבור דקות ארוכות היא שלחה לי הודעה כי היא לא מתלבטת לגבי אך היא רוצה שנדבר לפני אני לאחר תקופה ארוכה כבר נמאס לי ההססנות וההתחמקיות שלה ובאמת סיימתי את הקשר עברתי דירה חילקנו את הדברים ביננו לציין כי היא בכלל לא ניסתה לדבר ואמרה שזה גם נגמר הפעם סופי מאז הפרידה אני מאוד מעורער לגבי הצורה שבה נפרדנו אם עשיתי את הדבר הנכון אני לא יושן ולא מתפקד בעבודה אני בדכאון עמוק כמו שלא קרה לי אף פעם ולא מתאים לי כי אני בדרך כלל חזק אני עדיין אוהב אותה אך לא מוכן יותר למשוך את הקשר ולא מוכן לחזור עליה האם פעלתי הכון ואיך אני יוצא מהמשבר הזה

שלום יוסי, תודה על פנייתך. אני ממש מצטער לקרוא על המשבר אותו אתה עובר. פרידה היא תמיד קשה, ופרידה אחרי כל כך הרבה שנים ועם ציפיות לעתיד משותף היא הרבה יותר קשה. מצד שני, אם ננסה קצת לחפש נקודות חיוביות, ואני מניח שזה נאמר לך לא אחת - עדיף עכשיו מאשר אחרי החתונה. יתכן וזה היה צריך לקרות ואילו הפרידה הייתה מתרחשת אחרי החתונה הנזק הנפשי היה עלול להיות אף גדול יותר. אין ספק שמערכת היחסים שלכם הייתה בעייתית לעתים. לכל הזוגות יש ויכוחים, מריבות לעתים, אבל לא לדבר מספר ימים זה קצת קיצוני. לתחושתי, זה מראה על חוסר בגרות במידה מסוימת. חשוב בעיניי עבורך לעשות סדר במחשבות. הפרידה כבר התרחשה, אתם לא ביחד, ועכשיו חשוב ללמוד ממה שקרה, ואם אתה רוצה להציל את הקשר, אז מתוך למידה זה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני מציע לך לענות על כמה שאלות שיכולות אולי לספק לך סדר במחשבות ולהבין טוב יותר את מה שקרה. אתה כמובן מוזמן לענות בפורום (אתה מוזמן לעדכן אותי במייל שלי כדי לקבל תגובה מהירה) ואשמח לנסות להמשיך לעזור לך. אז אלו השאלות: 1. מה לדעתך עבד בקשר? 2. מה לדעתך לא עבד בקשר? 3. תמפה בבקשה את כל הרגשות שלך כלפי חברתך. 4. מנקודת המבט שלך - תנסה למפות את רגשותיה כלפיך. 5. מיהי הדמות האופטימלית לזוגיות מבחינתך? 6. אם היית צריך לעשות כמה דברים שבעיניך היו קונים את חברתך ומחזירים אותה לקשר - מה הדברים האלו? אשמח לקבל תשובותיך. ועוד הצעה - אם אתה חושב שיש סיכוי לחזור, נדמה לי שנכון לכם לבחון את הדברים עם איש מקצוע ולא רק ביניכם. שניים - שלושה מפגשים יסדרו לכם את הראש ותוכלו להגיע למסקנות החשובות. בינתיים, אני כאן. בהצלחה ותתעודד. יש גם יתרונות בלהיות במצב הזה, למרות שברור שבמצב בו אתה נמצא עדיין מוקדם לראות אותם. יובל פייס

01/10/2009 | 13:12 | מאת: יוסי

קודם כל תודה לך על תושבתך המהירה זה עזר לי מאוד להסתכל על הדברים בצורה שונה ואופטימית להלן תשובתי לגבי שאלותיך : 1 מה שעבד בקשר אנחנו מאוד היינו מחוברים לאותם דברים אוהבים לעשות את אותם דברים והיה לנו מכנה משותף , רוב הזמן משדרים על אותו גל , הסקס היה טוב מאוד , החברים וכמובן המשפחות היו מאוד טובות לשנינו גם בין שתי הצדדים ,הבילויים יידענו להנות מאוד ביחד. 2 התקשורת ביננו הייתה מאוד לקויה לא היינו מדברים על כלום כל אחד היה מתנשא על השני כי העבודה שלו יותר חשובה וקשה אני אהבתי נקיון והיא לא כלכך היה אכפת הרבה קללות ולכלוכים מילוליים צעקות וריבים אשר כמו שאמרתי לא היינו מדברים ימים לאחר מכן היא לא כל כך אהבה את החברים הטובים שלי כי הייתי יוצא איתם המון לבד והיא גם לא כל כך בטחה בי בגלל מקרים מהעבר הרחוק אשר חשבתי שהתגברנו אליהם (לא בגידות) , אתמול בלילה נפגשנו לאחר שלא דברנו כמה ימים על חלוקת הבית היא הייתה מאוד נסערת ולא רצתה לוותר על כלום בסוף הגענו לעמק השווה היא ניסתה כל הזמן לדבר בסוף החלנו לדבר היא אמרה כי בסך הכול היא רצתה שנדבר ושהייתי פזיז זעזבתי את הבית וכי יכלנו ללכת לייעוץ זוגי ואולי זה היה גורם לפתרון לכאן או לכאן אבל בסוף אמרה כי זה מאוחר מידי אני יודע שכל משפחתה וחבריה מחזקות אותה ואיפשהו גם אומרות לה מה לעשות היא לא מחליטה לבד אני בטוח בזה היא לא כלכך חזקה היא גם ניסתה לדבר עם אישתו של חבר שלי ולהבין מה קרה לפני מספר ימים אך ביקשתי שלא תשתף פעולה אני מאוד מוטרד לא יודע איך לצאת מזה אני מרגיש בלב כי או לא שלם אם המעשה אך הראש אומר אחרת וכי אני צריך ללכת ולהמשיך בחיי ולא איתה אני בדילמה גדולה אם עצמי ולא מאמין עדיין שזה קרה , אני מאוד אוהב אותה אך כמו שאמרתי היו לנו יותר ימים קשים ומכוערים מאשר ההפך בשנה האחרונה איך אני מתגבר על זה מה אני צריך לעשות כדי שיהיה יותר קל לא אכלתי כבר כמה ימים ואני לא מתפקד בצורה נורמטיבית כמו שהייתי

יובל היי, מראש אני רוצה לומר כי בעייתי אינה דחופה ואינה משמעותית להתנהלות חיי היום יומית אך בכל זאת אני רוצה לוודא שמחשבותיי נכונות במקרה הנדון ושאיני חושבת דברים שמנותקים מהמציאות. התחתנתי לפני שנה וחצי עם אדם מקסים שאני אוהבת.משפחתו גם מקסימה ואוהבת ומאוד מאוד מגובשת- גם המשפחה המורחבת (הדודים) וגם המשפחה המצומצמת- האחים וההורים. המעבר לתוך המשפחה שלהם היה חלק, התאמתי, התקבלתי בברכה ואני באמת מרגישה אהובה על מרביתם. הבעיה שלי נובעת מכך שאני אדם שאוהב לתת לאחרים ולפעמים אני גם מצפה לתמורה. בימי הולדת אני מאוד משקיעה במתנות של בני המשפחה (מדובר בערך ב-30 אנשים), כולל האחיינים של בעלי, אחים, בני דודים, דודים וכדומה. פעם הייתי קונה מתנות יקרות (200-400 ש"ח), עד שהבנתי שאצלהם נהוג להביא משהו סימלי אז הפחתתי את העלות של המתנות אבל עדיין אני קונה מתנות יפות, מושקעות ודואגת להתקשר בימי הולדת ולשאול מה רוצים ותמיד לברכך ולצרף כרטיס ברכה דקורטיבי וכדומה. ביום הולדתי האחרון, החלטתי שאני לא חוגגת יום הולדת בארוחה (אצלהם נהוג לחגוג לכל אחד, בדר"כ יש כמה בחודש אז חוגגים לכולם יחד, עושים ארוחה ויום הולדת). בהתאם להתנהגותי כלפיהם ציפיתי שהם יתקשרו לברך אותי ויזכרו אותי והייתי סמוכה ובטוחה שכשהם יראו אותי הם יעניקו לי מתנה. ציפיותיי התבדו, אף אחד מבני המשפחה לא התקשר לברך אותי (מלבד כמובן הוריו ואחותו שאיתה אני בקשר מעולה). מאחיו קיבלתי ערכת בישום לשירותים (אח שיש לו שלושה ילדים ואני משקיעה מאוד במתנות שלהם, גם במתנות של אשתו אני משקיעה ואפילו הוא שלא אוהב מתנות מקבל מאיתנו דברים יפים ויקרים). הורי ובעלי אומרים לי שכשאני נותנת אז אני לא אצפה לקבל תמורה, אבל אני לא יכולה להתכחש לרגשות שלי. מה אמורה להיות הרגשתי שביום ההולדת שלי איש מהם אינו מתקשר? לאחר מכן היו ימי הולדת במשפחה שהלכתי אליהם בלב כבד. שתקתי והבאתי מתנות אבל הרגשתי ממש רע, כאילו זה כבר לא נעשה בחשק גדול ובאהבה גדולה כמו קודם. אני מאוד רוצה להיות ביחסים טובים עם משפחתו של בעלי, זה מאוד חשוב לתקינות הקשר בין בני זוג אבל ממש נפגעתי מהם ואני מרגישה שהם מאוסים עליי. אני לא יודעת איך לפעול בעניין, אשמח לתשובתך הכנה (אם זה נשמע קטנוני אשמח לדעת).

היי ר. תודה על פנייתך. ראשית, זו בכלל לא קטנוניות. ואפילו כבעיה, היא בעיה די משמעותית. תרשי לי להשתמש קצת במונחים אימוניים טהורים שעשויים להבהיר טוב מכל את הדברים - כמה ערכים מרכזיים משתקפים מדברייך: נתינה, הדדיות, הערכה. את אוהבת לתת, להעניק, מכל הלב, אבל יש לך רצון ושאיפה שידעו להעריך את הנתינה הזאת, דבר שלא קורה, בטח לא במידה שאת מצפה לה. ואת מצפה גם להדדיות - את נותנת - וזכותך לצפות לקבל בחזרה. אין בזה כל רע, וזה משקף מפת ערכים במערכות יחסים רבות. אבל נתון אחד חשוב חייבים לזכור - את נמצאת בסביבה חדשה והציפיות שלך "להכתיב" את דרכך (נתינה וקבלה כדרך מהתקשורת הקבועה במערכת היחסים עם משפחת בעלך) מתבדה. כנראה שאצלם כל נושא ימי ההולדת הוא פחות משמעותי, הארוחות והמשפחתיות מספקות את צרכיהם והמתנות זה מנהג פחות מקובל, בטח בקנה מידה שאת רגילה וניסית להרגיל. מאחר ואת פנית אלי אני רוצה לנסות ולעזור לך אבל ראשית אשמח לקבל תשובותיך לכמה שאלות - 1. אני אשמח אם תפרטי קצת יותר על רגשותיך. מה את מרגישה כחפי המשפחה? 2. איזה פירוש את נותנת להתנהגות שלהם? 3. מה בעינייך נכון בהתנהגות כלפייך ומה לא? 4. מה המטרות שלך בנתינה האין סופית? 5. אם היית יודעת שכך יתייחסו, איך היית מתנהגת מלכתחילה? 6. דיברת על תסכול ואכזבה - מי בעיקר אכזב אותך? 7. אם חברה הייתה פונה אליך עם אותה שאלה, מה היית ממליצה לה? לפני שאני אתן לך משימה, אני רוצה לחזור לעוד מושג אימוני, חסם הצלחה. אני חושב שאחד החסמים שלך זה לרצות אנשים. מה את חושבת? יש כמה ספרים מאוד מעניינים בנושאים שהעלנו - אני ממלית לך לקרוא את הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי. הוא יכול לתת לך תובנה מעניינת. בינתיים, אני ממתין לתשובותיך. בהצלחה, יובל

הי יובל, תודה רבה להתייחסות הרצינית שלך לדברים שכתבתי. אני רק רוצה להבהיר משהו שכנראה לא השתמע מדברי, הארוחות המשפחתיות אומנם נהוגות במשפחה זו אבל גם חלוקת המתנות נהוגה. כל חברי המשפחה תמיד מקבלים מתנות מהסובבים. לתשובות: 1. אני מרגישה שהם משפחה טובה, מאוחדת ואוהבת. כמובן שיש פרטים שאני יותר מתחברת או אוהבת ויש שפחות. באופן כללי ניתן לומר שהם משפחה ממש טובה.עם זאת כמו לרוב האנשים בעולם לעיתים הם מאופיינים בהתנהגות אינטרסנטית. 2. אני חושבת שכנראה אני לא מספיק רלוונטית או חשובה בחייהם שהם יטרחו להודות לי או לאחל לי מזל טוב. הם אוהבים אותי ומכבדים אותי אבל לדעתי הם לא מעוניינים להתאמץ יותר מדי. 3. האהבה שלהם אליי והחום והכבוד והמחמאות שהם נותנים לי- נעימים לי. אבל בזמן האמת שהם צריכים לעשות משהו ביוזמתם, לא משהו שמוגש להם עד הפה- מבחינתי הם נכשלו. 4.סביר להניח שאני נותנת לאחרים כדי להרשים, כדי שיאהבו אותי יותר ואני גם חושבת שזה גם קשור לפן האסתטי באישיות שלי- אני פשוט אוהבת דברים יפים ונעימים, גם לעצמי. 5. מצד אחד אני רוצה להגיד שלא הייתי משקיעה וכו' אבל מצד שני אני יודעת שזה שקר. אני לא מסוגלת לא להשקיע או לבוא ליום הולדת בידיים ריקות כי לא חונכחתי ככה. 6. איכזבו אותי אלה שמראים המון אהבה כלפי כשאני בסביבה ובנוסף איכזבה אותי בת דודה של בעלי שאיחלתי לה המון ברכות וקניתי לה המון מתנות גם לימי הולדת, גם להולדת ילדיה. 7. אם חברה הייתה פונה אליי התגובה הראשונית שלי הייתה לומר לה שגם היא תתנהג אותו דבר אבל מצד שני איך אדם שחונך בצורה מסוימת ומשתדל לנהוג על פי כללי הנימוס הקיימים ואדם שמקפיד לשמור על רמה גבוהה ונאותה של התנהגות יכול להתנהג ככה? אולי הייתי ממליצה לה למצוא את שביל הזהב- לקנות משהו ממש סימלי אבל לא לוותר על המתנות באופן טוטלי. אני חושבת שאתה צודק בקשר לרצון שלי לרצות אנשים, אבל מדוע אתה קורא לזה "חסם", זה לא ברור לי. האם זה דבר שחוסם ממני משהו או גורע ממני משהו? לגבי הספר, אני אקרא אותו- תודה. ר.

23/09/2009 | 14:07 | מאת: צפונית

שלום רב, אני מחפשת מאמנ/ת אישי/ת באזור הצפון - טבריה - ראש פינה - צפת והאזור (אפשר גם גולן). אני מחפשת מישהו מאד מעשי, עם נסיון.איך מוצאים - יש כל מיני אנשים שמפרסמים עצמם אך ללא פרטים כלשהם...אנא עזור לי! תודה!

היי, איפה באזור הצפון? אני מכיר מאמנים מצויינים באזור חיפה וברמת הגולן, יעזור לי לדעת איפה בדיוק את מחפשת. תודה, יובל

04/10/2009 | 08:28 | מאת: צפונית

אני גרה בקרבת ראש פינה, כך שגם רמת הגולן זה בסדר. תודה וחג שמח!

21/09/2009 | 19:03 | מאת: שרה

שלום

19/09/2009 | 16:13 | מאת: יעלי

בת 21. לפני חודשיים התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. השתלבתי מאוד יפה מבחינה חברתית, והמנהלים מרוצים ממני. לא לקח הרבה זמן, ואחרי שבועיים התאהבתי נואשות באחד מאנשי המחלקה. הדבר הקשה עליי מאוד לעבוד ולתפקד כמו שצריך.במקביל התחלתי קשר עם מישהו מחוץ לעבודה- שלא החזיק הרבה בגלל ההוא מהעבודה. לפני שבועיים הוא עבר משמרת, והרגשות החלו להתפוגג, אך עדיין ישנה רגישות. ואז הגיע מישהו חדש למחלקה, ואני שמה לב שאני מתחילה להרגיש אליו דברים דומים. אני רוצה לציין שוב שאני מאוד בולטת חברתית, ויש לי הרבה חברים. וכמו כן, לא היו לי קשר זוגי לפני כן שארך מעל 3 חודשים. הבחנתי ב-2 קשיים: 1)לא נראה לי נורמלי להתאהב ככה. אולי זה די בגלל שאני רגילה למשוך אליי אנשים, יותר משאני יימשך לבן אדם עד לכדי לאבד את הראש..! 2) לא יכולתי לתאר אותנו יחד. הרגשתי שהוא רמה מעליי. (כן, נכון, מטופש להגיד ולחשוב ככה.. אך ככה הרגשתי). בהערכה רבה, יעלי

לקריאה נוספת והעמקה
22/09/2009 | 10:51 | מאת: צלילה ראש

יעלי. שאלה לי אלייך. למחשבה. איך בולטת חברתית ובעלת המון חברים מתאהבת ונמשכת לאדם עד כדי לאבד את הראש וזאת בהפרש קצר אחד מהשני< אם זה היה במרחקי זמן זה אולי לא היה קופץ לי לעין אבל,, אני מציעה לך להתבונן ולהבין מה "הדברים הדומים שאת מרגישה" בעצם נותנים לך. אני חושבת שיש קשר בין הצורך שלך למשהו.. לבין ההתאהבויות עד מעל לראש. והעובדה כשאת לא רואה אותו זה יורד. אשמח לתגובה. צלילה ראש, מאסטר באימון אישי 024-6602542

היי יעלי, תודה על פנייתך. בעצם את אומרת שני דברים - 1. את מתאהבת בקלות. 2. הערכה העצמית שלך לא בשמיים. תקני אותי אם אני טועה. אז לגבי ההתאהבות, יכול לקרות אכן שיש שני אנשים שמתאהבים בהם אחד אחרי השני. השאלה היא מה באמת את מרגישה. ואני אשמח לקבל תשובתך, פירוט של מה את מרגישה כלפיי כל אחד מהאנשים שהתאהבת בהם. ועוד כמה שאלות: 1. מהי התאהבות בעינייך? 2. מיהו הבן זוג האולטימטיבי בעינייך? איזה תכונות צריך שיהיו לו ואיך הוא אמור להיראות? 3. מה מידת ההתאמה של שני הגברים לאידיאל שלך, אותו פירטת בתשובה 2? אני אשמח לקבל תשובותייך ולנסות לעזור לך. לגבי הנושא של 'אני לא מספיק טובה עבורו' - אני צריך שתסבירי. מה הופך אותך לרמה אחת פחות ממנו? מי קובע את הסטנדרט? ממתין לתשובות ואשמח להמשיך ולנתח את העניין. בברכה, יובל פייס

14/09/2009 | 12:38 | מאת: ארזה

הי מאמנים יקרים. אם אתם מחפשים מתאמנים אנחנו באותה הסירה. יש לי רעיון ואשמח לשתף. כל מי שירצה מוזמן להתקשר אלי ל 050-6996166

ארזה, אשמח אם תכתבי לי את הרעיון במייל או שתדברי איתי. אולי נוכל להציע משהו דרך הפורום או המכללה. תודה, יובל

שלום רב, אנא תשובתך המקצועית והמכבדת: זוג הורים בני 50 +60 . 2 בנים בני 25 ו19 שנה. טיול משפחתי בשבת. בירידות של בית אורן הארוכות והפתלתלות מאוד בן ה 25 ביקש לנהוג הרכב. האב היסס בתואנה הוא יותר מיומן. שאל הבן : " איך אתה רוצה שאפתח מיומות נהיגה בטופוגרפיה שכזו אם הינך מונע ממני ? / לא סומך עלי ? ************************ ההורים לא היו בטוחים, ובסוף האב נהג. למות רלציין שבן ה 25 נעלב עד עמקי נשמתו, חש שאביו מוריד את בטחונו ל אפס !!! ו............מה דעתך בבקשה ? בכבוד ותודה על מענה ברור, מפורט ומהיר. חגיגה

28/08/2009 | 19:00 | מאת: אפרת

אנחנו נשואים 19 שנה עם 3 ילדים מתבגרים. בעלי כל הזמן עסוק בעבודה למרות שאין את התמורה המתאימה. אני כל הזמן מתלוננת שהוא לא יודע מה קורה בבית אם זה איתי ואם זה עם הילדים וזה מקשה עליי לאהוב אותו. יש לציין שאם אני מטילה עליו משימות הוא עושה ועוזר אבל מבחינת הקשבה ועירנות בבית הוא שואף לאפס. אני רוב הזמן עם פרצופים עליו וכבר העלינו את עיניין הפרידה תייעץ לי מה לעשות? וכן אני כל הזמן מדברת איתו שזה מציק לי אך הוא לא משתנה

היי אפרת, תודה על פנייתך. ראשית, פרידה זו אפשרות, אבל אפשרות לא פשוטה ואם עדיין יש סיכוי, עדיף לתת צ'אנס. מצד שני, תחושה של חוסר סיפוק ואהבה בבית זה משהו שלא צריך לחיות איתו. כשאנחנו מדברים על מערכות יחסים באימון, הדבר הראשון שעולה הוא המורכבות שבהם. בעצם מדובר במפעל מאוד מסובך, בו לכל אחד יש את הרצונות, הצרכים והשאיפות שלו והם לא תמיד מתיישבים בצורה הולמת עם הרצונות והצרכים של זולתו. וככל שהמשפחה גדלה, המורכבות מסתבכת. לכן, יש צורך משמעותי מאוד לטפל במערכת יחסים, לתחזק אותה כל הזמן ואם צצה בעיה לא להמתין איתה עד שכבר אין דרך חזרה. יש כמה שאלו שהייתי רוצה לברר איתך לפני שאנחנו יורדים לפסים יותר פרקטיים: 1. מה את מרגישה כלפיי בעלך? לטוב ולרע, אנא תפרטי. 2. מה היית רוצה שהוא יעשה יותר? מה הכוונה בהקשבה ועירנות? 3. מנקודת מבט של היום - מה בעיקר השתנה במערכת היחסים הזו? 4. איך את רואה מערכת יחסים אולטימטיבית, מהמקום בו את נמצאת? אני אשמח לעזור לך, ממתין לתשובותייך ונחשוב יחד מה הלאה. בהצלחה, יובל

29/08/2009 | 16:33 | מאת: אפרת

ראשית תודה על ההתיחסות המהירה. האמת שאני לא מרגישה הרבה כלפי בעלי, כשיותר טוב לנו אני מרגישה משהו אבל כשאני שוב נכנסת למצב שהוא מעצבן אותי בכך שלא קשוב לי ולא מתעניין בנעשה סביבו אני כבר לא מרגישה כלום. וזה מה שקורה אצלי רוב הזמן.הייתי רוצה שיידע מה קורה סביבו, אם זה איתי ואם זה לילדים לדוגמא אני יכולה להיעלם ליום מבלי שיידע איפה הייתי ומה עשיתי. יגידו כאלו שזה טוב שהוא נותן לי מרחב ולא שואל אבל אותי זה מרגיז. בהקשר לילדים הוא גם לא מתעניין מה עושים במשך היום, אם זה בחופש או בלימודים. כשהילדים היו קטנים היינו עסוקים בגידולם, ולא ראיתי את הצרכים האלו עכשיו הם גודלים ולפי דעתי אין שפה משותפת ביני לבינו. הוא גם לא מתעניין בעבודה שלי וכו' אני יודעת שהוא אוהב אותי הוא עוזר בבית אבל חי בבועה שלו. אני רואה במערכת יחסים לא רק את האהבה , גם את ההתענינות אחד כלפי השניה ולהיפך, הוא בוהה בטלויזיה, לא יוזם שום יציאה רק אני. זה מאוד מרגיז אותי וכמה שאני מנסה לראות את הטוב שבו ולהבליג זה לא עובר לי, ובגלל זה לא מסוגלת לאהוב אותו. בגדול שנינו רוצים להיפרד אבל לאף אחד אין את האומץ כי זה לא דבר קל הן מבחינה רגשית והן מבחינה כספית

23/08/2009 | 23:51 | מאת: רובי

הי, מחפש מסגרת מפגש בין אנשים לשיח על נושאים מגוונים שקשה לפרטם אך לדוגמא ליסודותי: הספר - לאלף את השדון מהול בסרט - בליפ- מה לעזאזל אנחנו יודעים, נאורות, אושר, אהבה.... אשמח לרעיונות. רובי

הי רובי, אשמח לתת לך פרטים בנוגע לבקשתך. צור קשר. עדנה מימון

שלום לכל גולשי הפורום. בקרוב אתחיל את שלב הפרקטיקום (סטאז') בלימודי האימון, ואני מחפשת מתאמן או מתאמנת שהיו רוצים לעבור תהליך מלא של אימון (כ-10 עד 15 מפגשים), ללא תשלום ותוך פיקוח צמוד של מאמן ותיק ומנוסה. האימון אפקטיבי בכל תחום בו יבחר המתאמן/ת. אז אם אתם מאיזור הצפון / גליל מערבי ואתם מעוניינים, צרו עמי קשר. וגם אם לא מתאים לכם ואתם יודעים על מישהו שזה כן מתאים לו / לה אשמח אם תקשרו בינינו. תודה מראש ויום מקסים, זהר. zokoka@walla.co.il

בהצלחה זוהר. ברוכה הבאה למשפחת המאמנים. יובל

15/08/2009 | 18:11 | מאת: דיכאונית

ראשית תודה שהתיחסת למכתבי ברצינות רבה . אין לי ספק שמאז שכתבת לי אינני מפסיקה לחשוב איך לענות לשאלותייך שאלות קשות וכואבות במיוחד לשאלתך מה אני עדיין עושה ?אינני עושה כלום מלבד עבודה בית ורופאים אינני יוצאת לאירועים אסיפות הורים חוגים ביקור משפחות מה וכו.... לשאלתך מה חסר לי במיוחד אני כותבת כשדמעות זולגות בשצף קצב הכל אושר כח סובלנות חברים משפחה סקס המרץ שהיה לי בטחון להרגיש אישה שזה מזמן לא הרגשתי. לשאלתך מה הייתי רוצה לעשות יותר?לשנות את עצמי לטפח להיוולד מחדש ולהתחיל מההתחלה ולשאלתך האחרונה איך יראה יום בחיי להתעורר אחריי שינה טובה ורצופה משהו שמזמן לא קרה לקום עם חשק לעבודה להתלבש כמו אישה להצליח להתאפר לחייך לראות הכל ורוד שאני לא אהיה עייפה אשמח אם נוכל ליצור קשר ואם אוכל להגיע אלייך באופן פרטי תודה על תשומת הלב

היי, תודה שחזרת אלי. אני שמח שהשאלות נגעו בך, ואני עוד יותר אשמח אם נוכל לעזור לך מעט יותר. את כמובן מוזמנת לפנות אלי אישית דרך המייל (coachyuval@gmail.com) או דרך הטלפון שיצורף בחתימה. בינתיים יש לי בקשה אחת - תכיני בבקשה רשימה מלאה של דברים העשויים לתת לך את הכח הדרוש לך. וכן, אם תצליחי, תכיני לך תוכנית לשעתיים, במסגרתה תעשי משהו שובר שגרה. תתאפרי ותצאי לבית קפה, אפילו לבד, רק כדי לחוות משהו אחר. באמת משהו מוגבל ורק אם תרגישי מוכנה ותצליחי. לפעמים לעשות דברים טכניים נותן ביטחון להמשך. אנא עדכני אותי, תודה, יובל 050-2334466

14/08/2009 | 12:56 | מאת: גלי בת

שמי גלי בת, חולת סכרת,רווקה,חיה לבד,מעוניינית להכיר אנשים במצבי בגילאי 40-55,לא מחפשת סתם קשרים אלא להקים חבורת אנשים בודדים כמוני, לפעיליות כגון:טיולים,ארוחות שישי ביחד,ועוד..... וכן אני מייעצת מיסטית גם בתחום הסכרת,אשמח להכיר ולעזור במה שניתן. כל טוב והרבה בריאות.

שלום גלי, אני מאחל לך בהצלחה. אני חושב שתמצאי פורומים מתאימים יותר לחיפוש, אבל אנחנו שמחים לארח אותך כאן. יובל

13/08/2009 | 22:18 | מאת: זיו

בתוך תוכם, בתוך תוכן נמצאות כבר התשובות כולן. כמו שבזרע של העץ טמון הפוטנציאל לעץ כולו - כך גם בכם/ן. סבלנות היא מילת המפתח. התרחקו ממה שמזיק לכם ועשו את הדברים שעושים לכם טוב בטווח הקצר ולטווח הארוך. תאמינו בעצמכם והיו בחברת אנשים שמאמינים בכם. זכרו שאתם/ן בו או בת אדם יחידים ומיוחדים בכדור הארץ הזה - ושלעולם לא היה או יהיה מישהו כמותכם/ן. הודו על מה שהיה, וזכרו שבאתם לכאן ללמוד ולהתפתח. באהבה. זיו בקר בוגר resolve 735

או קיי, אני מצטרף. יובל