פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
13/08/2009 | 16:49 | מאת: עדי

יש לי בעיה עם בן זוגי. אנחנו זוג צעיר אבל במוחנו וניסיוננו כבני 40 מנהלים שגרת חיים עמוסה. אני שמה לב אצלו להערות ותפישה מסויימת לגבי נשים שמאוד מטרידה אותי אותי גידלה אמא חזקה אשת קריירה שאותה גידלה אמא חזקה ועצמאית גם כן.אני לא פמיניסטית קיצונית, אני בעד גבר בבית ולתת לו להוביל לפעמים ולחזר אחריי ולהיות ג'נטלמן אבל לעתים הוא מתבטא בצורה לא יאה. למשל כמו "אילו את הבנק הזה היו מנהלים גברים הכל היה בסדר, נשים האלה לא יודעות...." או "את החברה שלי בחיים לא ינהלו נשים " אני מאוד נפגעת מזה ומספר פעמים אמרתי לו והערתי לו וביקשתי. איך לדבר איתו??? אני בחורה מאוד עצמאית מעולם לא מבקשת עזרה ממנו וחיה לפני הכל את חיי והקריירה -קודם כל אני! לכן אני פשוט משתגעת בפנים כשהוא מתנצח כך. מאיפה זה נובע??? ואיך להסביר לו שזה מכוער ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי, תודה על פנייתך. נתחיל בתשובה לשאלתך - האימון גורס שאמירות כאלה, לרוב, נובעות מפרדיגמות. המשמעות היא שאלו דפוסי חשיבה שמנחילים לנו אנשים הקרובים לנו בגיל צעיר, דפוסי חשיבה שהאדם אינו חש כי הם לא הגיוניים לרוב, אבל ניתן לטפל בהם. יכול להיות שזה נובע גם מהרצון לעצבן, לקבל תשומת לב. תנסי להבחין מתי האמירות האלו נאמרות (אחרי מריבה או ויכוח?). השאלה שלי היא מעבר לעברך המובהק שבת למשפחת נשים חזקות, איפה עוד זה מפריע לך? איך עוד זה בא לידי ביטוי ביום יום ביחסייך? אני יכול לספר לך מה אני עושה כשאני צריך להתעמת עם אנשים בגין הפרדיגמות שלהם. התשובה שלי לאמירות מעין אלו היא "שמענו עליך". בהתחלה זה מרגיז אותם, אבל אז אני מסביר - ראינו איך בנקים שנוהלו על ידי גברים כמעט נפלו וכאלו המנוהלים על ידי נשים (כדוגמת לאומי), הצליחו לקחת את ההובלה במשק. אתה היית מסוגל להגיע לשם? ויש עוד אלפי דוגמאות. אבל את צריכה להיות מוכנה ועם ידע בעניין. בהצלחה, יובל

12/08/2009 | 21:59 | מאת: שילי שוב

קשה אבל לאמוד דברים על עיור כי אנחנו עדין לא גרים ביחד מסיבות כלכלית ת אז איך באמת לבדוק לעומק את הקשר אני מבינה שלא צריכה להיות שיפוטית מידי לתת לדברים לזרום לתת לו הרבה הדרכות והסברים אבל איך לעשות את זה .???? בלי ללחוץ יותר מידי שלא יחשוב שאני קרציה שחונקת כי אני חושבת שכבר מרגיש ככה אז אולי בכול זאת תעזור לי הצורת חיים שלו והחינוך והפינוק שונה ממה שאצלי בבית ההפך הכול נוקשה ואצלו הגבר מלך אז אולי בכול זאת תעזור לי מה לעשות לפני החתונה

היי, שמח שחזרת. קשה לי להגיד לך מפורשות מה לעשות. אני לא מכיר את הנפשות הפועלות. אחת הדרכים הטובות ביותר זה להגיד את הדברים בצורה פתוחה מול איש מקצוע שינהל דיון על עתידכם. הרי לא תרצי לחיות כך כל חייך. מה את חושבת שנכון לך לעשות? יובל

09/08/2009 | 16:58 | מאת: דיכאונית

שלום רב אני בת 38 נשואה ואמא לשלושה ילדים מקסימים בעל אוהב ותומך מזה שמונה שנים אני סובלת מדכאונות חוזרים ונשנים תלוי בתקופות ובעונות . יש לי בעיה מאוד קשה אני מטופלת בבריאות הנפש וכמו כן בכדורים פסיכולוגית ופסכיאטר הבעיה היא שאני לא מצליחה לשנות את התנהגותי או לשנות הרגלים למשל: בשנה האחרונה שאני בדכאון קשה אני לא יוצאת מהבית מלבד עבודה התנתקתי מהרבה אנשים חברים ומשפחה אפילו אם יש לי בדיקות רפואיות אני דואגת שיהיו בזמן העבודה כשאני מחוץ לבית אז אנחנו עובדים על זה אני והפסיכולוגית היא את העבודה שלה עושה הבעיה שאני לא מסוגלת ואפילו לא מנסה לשנות את זה פעם הייתי עושה הליכה היום אני כל יום דוחה מחר אני אתחיל מחר אלך לבקר משפחה מחר אני אשתדל לצת מהבית אבל לא עושה באמת אף אחד לא מבין את הקושי שיש לי ליישם את הדברים לי מאוד קשה עם השינוי הפכתי להיות מאוד כועסת מרירה ובעיקר קנאית שכולם יוצאים מבלים קונים מתאמנים מתלבשים ולי קשה מה עליי לעשות כדיי לצאת מהקושי?אוליי בכלל אני לא צריכה טיפול עם פסיכוטרפיסטית?בבקשה אני נושאת וזקוקה לעזה אני מאבדת את כולם ובעיקר את החיים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית, אני ממש מצטער שכך את חשה, אבל עצם העובדה שמדובר בשנים ארוכות אני חושב שטיפול זה אכן הדרך הנוכנה לפתור את הבעיה בבססיס, ואימון יוכל להניע אותך קדימה (תחת אישור המטפל) לעשייה עבור עצמך. בנוסף, הייתי ממליץ שתעלי מול המטפלים את האפשרות שקיימת בך חרדה חברתית (יתכן שהתפתחה עם הזמן) ואולי טיפול התנהגותי יוכל לעזור לך יותר. לעצם העניין, אני רוצה להציע לך כמה דברים לחשיבה אבל ראשית אשמח לקבל תשובותיך - 1. מה את כן עדיין עושה? פרט לעבודה ורופאים? 2. מה חסר לך במיוחד? 3. מה היית רוצה לעשות יותר? אבל אני ממש אשמח לקבל רשימה מפורטת. 4. ועל בסיס הרשימה המפורטת, אשמח אם תוכלי לכתוב איך יראה יום בחייך בתקופה בה תממשי את כל מה שתרצי לעשות. אשמח לקבל תשובותיך ולהמשיך את לבחון את הדברים דרך הפורום. בהצלחה, יובל פייס

07/08/2009 | 19:24 | מאת: מירה

שלום אני חיה עם גבר כבר 12 שנה בבית שלו לאחר שמכרתי את שלי ואת כל כספי השקעתי בבית זה אני גרושה +3 והוא גרוש +3 לי יש נכדים והוא עדין לא הגענו למצב שפשוט לא טוב לנו יחד הוא מזלזל בי פולט מילים לא נעימות אם הייתי יכולה לעזוב היום את הבית הייתי עושה זאת אבל מסיבה כלכלית לא יכולה . עלי לציין שהוא לא מגרש אותי אבל תמיד זורק שהוא לא מעונין שאהיה יותר בבית הוא מאד אוהב אותי ואני לא יודעת מה לעשות מאד רוצה לעזוב לפתוח דף חדש ומצד שני לא יכולה קשה לחיות בבית כך מזלי שאני עובדת מהבוקר עד הערב מה לעשות למי לפנות אני קצת מיואשת. הוא אומר שאם נחיה כל אחד לחוד יכול להיות לנו יותר טוב מאשר לחיות יחד עכשיו הוא הבריא ממחלה הסרטן והוא רואה את החיים אחרת.

שלום מירה, אני מודה לך שפנית. אנסה לעזור לך כמה שאוכל. אני רוצה להבין יותר טוב את הפרטים - 1. מה את מרגישה כלפיו היום? 2. מה את חושבת שנכון לך לעשות, בלי קשר לתחושותייך? 3. למי שייך הבית? על שם מי הוא רשום? (להבנת הרקע, קצת מבולבל) 4. מה מונע ממך לעזוב? 5. אם חברה טובה הייתה מגיעה אליך עם אותה סיטואציה בדיוק, מה היית ממליצה לה? אשמח לקבל תשובותיך. אני בטוח שלא מגיע לך שיזלזלו בך. כפי שאני שומע ממך, יש לך ילדים גדולים כבר, את עברת כברת דרך משמעותית בחיים ואת את שלך עושה ועשית מצוין. עובדת, מפתרנסת, מגדלת ילדים ונכדים. אין שום סיבה שתהיי במקום בו לא טוב לך. ממתין לתשובותיך ונמשיך מכאן. בהצלחה, יובל

24/09/2009 | 14:00 | מאת: תמי

נסי מטפלת מדהימה בשם דפנה בר אבן. אנחנו נעזרנו בה מאד ומליצים בחום. הטל. שלה 0547703094

01/08/2009 | 22:24 | מאת: שרלי שוב

בהמשך לתשובתך ותודה קודם כול ראשית מה שגורם לחברי להיתפנק זאת העובדה שכך הורגל וכך אמא שלא נותנת לו קרדיט על דברים שעושה ואת האפשרות שלא לעשות כלום בבית כול דבר אומרת לו עזוב אל תעשה אני יעשה דוגרי אני מפחדת להתחתן עם גבר שכך הורגל ולא יעשה כלום בבגלל שאמא שלו נתנה לא את האפשרות לפינוקים אוכל עד הפה כלים מפנה לו הוא כבר בנאדם גדול 25 מספיק דיי כמה אפשר ולגבי הבעיות שספרתי לך אם היתה לי חברה הייתי מציעה לה כך הייתי אומרת לה שנכון שזה קשר לא קל אבל שתסתכל על המצב בחוץ ותראה שיש בחוץ גברים עצלניים או שלא אוהבים לעבוד או לא לומדים ושתראה הוא עושה את שנהם ולא מתפנק אולי עליה שהוא עייף שתבין אותו בסוף זה ישתלם לשניהם שתסתכל על היתרונות שלו איש משפחה ,מסורתי כמוהה,תומך בה ,דואג לה בעצם כול מה שרצתה רק שתבין שאין בנאדם מושלם אבל אני יגיד לך את האמת קשה לראות את החצי כוס המלאה.?? אז איך ניתן להסתכל על הצד החיובי אצלו .? האם הוא יוכל אי פעם להשתנות .?? וגם איך אני ישתנה בגישה של ההסתכלות בחיובי בו ולהספיק לחפש שלמות שזה מה שהבנות מחפשות בלי סוף בקשר שלי שלו התפשרתי על הרבה דברים על המראה על הבעיה שנורא קשה היה להגיד לחברה תיהיה סבלנית תסברי לו בסבלנות כי לי כיף בגיל הזה לחנך גבר מה הוא ילד כול דבר למה עשתי ככה ?? זה מעיף בקטע הזה אני רוצה שתעזור לי להתמודד איך אפשר להסביר לו מבלי לאבד את השפיות ? והראש לפעמים אני יוצאת מדעתי .? מה אני חברה שלו או אמא שלו .?? איך מתמודדים עם קשר כזה ??? אנחנו כול הזמן רבים משלמים אני יודעת שאין זוג מושלם אבל בכול זאת זה הקשר הראשון שלו איתי ואני יצאתי לפניו עם גברים אבל מבולבלים כמוהו ?? ואיך ניתן לגרום לו להיות בנאדם שמשתף אותי יותר חוץ מאהבה רגשות של כעס לא יודע להראות ששומר הרבה בבטן כעס וטינה איך אפשר להיתומדד עם זה איתו קשה לו נורא לשתף אותי.??

היי שרלי, תודה שחזרת. הסיפור הוא באמת מורכב. מחד עייפת כבר מהפינוק הזה, מחוסר הבגרות לעתים ומאידך היית ממליצה לחברתך כן להמשיך בקשר שכזה, בכל זאת יש דברים חשובים שאת אוהבת כמו הלמידה שלו וכך שהוא עובד (מה שאומר שהוא לא חייב להיות עצלן). אז נתחיל בכך שאני ממליץ לך לצאת לתקופה של "מבחן". בואי תנסי לראות איך אפשר לשפר את הדברים. תגידי לי מה הכי חשוב לך להשיג ונחשוב ביחד דרך הפורום איך תוכלי להשיג את הדברים, ביניהם יותר עזרה ושיתוף פעולה בבית. ממתין לתגובתך. יובל

31/07/2009 | 12:33 | מאת: מתאמן

שלום האם יש מאמנים המתמחים בתחום זה?

שלום, אין התמחות ספציפית המוכרת לי, אבל האימון יכול לעזור בהחלט בלי שום קשר מגדרי. צריך להבין מה הבעיה ולפיה להחליט אם יש התאמה לאימון או שעדיף טיפול. בברכה, יובל פייס

31/07/2009 | 09:41 | מאת: תהלי

שלום יובל,יצאתי עם גבר במשך כ-3 חודשים.אני בת 34 הוא-36. הקשר היה די אינטנסיבי- היות ואנחנו שכנים בבניין מגורים, בעצם היינו יחדיו כל יום, מהרגע שאני חזרתי מהעבודה (הוא עצמאי, עובד כ- 3-4 פעמים בחודש בלבד, ורוב שעות היום נמצא בבית עם עצמו..)בעת חזרתי מהעבודה תמיד היה דואג לנו לאכול - תיד הייתי עוזרת או מציעה לעזור והוא לא איפשר לי(אני יותר חלשה בתחום 'המטבח', מוכנה לאכול כול דבר קטן ומהיר כי כך התרגלתי מלחיות לבד..) והיה נראה כי מתפתחת אף חברות יפה.. הקשר האינטימי בינינו אף היה טוב, אמר שהוא אוהב, עד אשר הוא רמז "שיתכן ויש לי דלקת בנרתיק". כך אמר ולא הוסיף. רופאת הנשים שלי לא הייתה בארץ ונאלצתי לחכות לשובה כחודש וחצי. הקשר בינינו המשיך, הוא תמיד התקשר אלי מספר פעמים ביום לעבודה, מיוזמתו, לדבר עמי. לקח אותי בסופי שבוע איתו למשפחתו, חברים. (הוא אף פעם לא רצה לבוא איתי למשפחתי בטענה שהוא לא מרגיש בנוח במפגשים אלה וכן תמיד הדגיש כי רוצה שנהיה בביתו כי הוא מסוגל לישון רק במיטה שלו..) דברנו על נושאי העבודה שלי, חברים , היום יום וכו'.. עד שלפני כשבועיים כשהוא פתאום התחיל להתרחק. התחננתי בפניו שידבר איתי, יגיד לי מה לא בסדר, שירגיש חופשי להגיד לי כל דבר כי זה חשוב לי. הוא לא רצה לדבר , זרק לאוויר ש "הפכנו יותר לידידים מאשר בני זוג" ולא היה מוכן לפרט מעבר..למרות שלקחתי את דבריו מאוד ללב (אף בכיתי) הוא פשוט נרדם.. השבועיים הבאים המשיכו להתנהל בינינו, הרגשתי ריחוק מסוים, במיוחד בתחום האינטימי, אך מעבר לכך ההתנהלות הייתה רגילה. ניסיתי לדבר איתו מספר פעמים על הנושא כי זה מאוד הפריע לי , אך לא היה שת"פ מצידו.עד יום שישי שעבר. הוא קם בבוקר ואמר לי שהוא יוצא למשפחה, חברים.. לי העניין שוב נראה מוזר וכבר הייתי מאוד לא רגועה- הבנתי שמשהו לא בסדר- הרי ימי שישי תמיד היה היום שבילינו יחדיו. שוב ניסיתי לשאול- הרי זה מאוד מקשה רגשית כשאדם שאתה כבר קשור אליו פתאום מתנתק ממך. הוא התחמק ואמר שידבר איתי כשיחזור. אני בשלב הזה כבר הייתי מתוסכלת לגמרי, נקרעתי מבפנים והחלטתי ללכת לדירתו לדבר עמו. (חשוב לי לציין- מעולם לפני כן לא באתי אליו סתם כך ללא שדיברנו מראש.) ראיתי שהוא מופתע ולא ממש שת"פ ואז הלך לפגוש חבר. כשחזר מחברו נפגשנו באקראי למטה, וכהרגלי בכול החודשים עלינו יחד לדירתו ואז הוא פתאום התהפך. אמר לי שהוא הולך לישון ושאני יניח לו. ביקשתי ממנו שיסביר לי רק מה קרה ואני אלך. הוא פתאום אמר לי בטון מאוד כעוס שהוא צריך את המרחב שלו ושאני יניח לו. מאוד נפגעתי מהדרך בה אמר את הדברים. הרי כשבועיים ביקשתי מדי פעם שיגיד לי מה מפריע ואם רק היה אומר לי, משתף אותי, הרי הייתי מניחה לו. הוא רק בלבל אותי כל השבועיים. התרחק ממני אינטימית,להגיד לי "שהכול בסדר". וכך הוא נעלם למשך כ-4 ימים. התנתק ממני לגמרי. ואז ביקש לדבר- אמר שהוא רוצה להיות לבד, שהרגיש בסיר לחץ, שהעול "של להכין לי לאכול בסוף היום" הקשה עליו (למרות שמעולם לא ביקשתי שיעשה כן..) וכי הבעיה שלדעתו קיימת אצלי בנרתיק הרחיקה אותו ממני לגמרי. דברים שלא ציפיתי לשמוע. אמרתי לו שאם רק היה מדבר איתי באופן פתוח על כל מה שהפריע לו- לא היינו מגיעים למצב הזה. הרי, אוכל- מעולם לא ביקשתי שיכן עבורי ואני מאוד לא בררנית בעניין (וזה נראה לי דבר די פעוט לכעוס עליו כ"כ)..והרגשתו כי הוא בסיר לחץ- איך ציפה שאבין שזה המצב כאשר רוב היום כשהוא היה עם עצמו בבית, דאג לשמור על קשר רצוף איתי ולא אמר דבר (אני גם האחרונה שאמנע ממנו לצאת עם חברים/לבד וכו- אני מאמינה שכול אחד צריך לשמור על החיים שלו..)- ואלו דברים שבעיני לא מביאים לסיום קשר בדרך כה פתאומית. ובעניין האינטימיות- אם רק היה מדבר איתי- לא ידעתי שהעניין מפריע לא בצורה כ"כ קשה- הייתי מספרת לו. הרי זה נושא שצריך לגשת ולדבר עליו ברגישות מסוימת, לדעת לפנות אלי בדרך רכה, לגלות הבנה- הרי הוא לא יכול לצפות שיהיה לי קל עם זה - וכך היה מבין שעברתי את כול הבדיקות- שאין כול בעיה קבועה, אלא התופעה זמנית הנובעת מתקופת לחץ (עברתי תקופה מאוד קשה בעבודה והוא היה מודע לה) ותזונה די לקויה וניתנת לפתרון יחסית קל..(לא שיתפתי אותו מיוזמתי שכן הטיפול טרם הסתיים והוא כבר כ"כ התרחק ממני שהיה לי קשה לפנות אליו בנושא זה) אך, כאמור, הוא כבר התרחק ממני מזמן, לא דיבר איתי על כלום ועוד אמר לי שהוא "רמז לי" וכי לא היה מסוגל מעבר לכך.התגובה שלו כלפי בנושא זה מאוד מאוד פגעה בי. אני מאמינה כי בני זוג שבכוונתם לפתח קשר אמיתי צריכים להיות מסוגלים לדבר באופן פתוח על הכול- נושאים פשוטים וגם כאלה שלא הכי נעימים. אמרתי לו שאני מרגישה שהוא מסיים פה קשר שהיה יכול להיות יפה רק כי לא דיבר איתי באופן פתוח ולא שיתף אותי בהרגשות שלו, אלא התבשל מבפנים ובסוף "התפוצץ" עלי. אני די שבורה מכול העניין- מאוד קשה לי עם הדברים שאמר עלי, גם ברמה האינטימית. זה מאוד פוגע בבטחון העצמי ואני מוצאת עצמי כבר שבוע, שבורה מבפנים- אומנם קמה לעבודה ומנסה לתפקד כרגיל, אך לא אוכלת, עצובה מאוד ולא מסוגלת להיות בבית שלי כי אני יודעת שהוא בבניין וממישך בחייו כרגיל.. אני מצטערת על האורך , אך רציתי לשתף באופן מלא. אודה לעצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

היי תהלי, אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר אחרי כמה ימים נוספים שחלפו. אני ממש משתתף בכאבך, זה ממש קשה לקבל יחס קיצוני כל כך ובוטה כל כך ללא אפשרות למענה. אבל מצד שני צריך לראות את חצי הכוס המלאה - כנראה שהבחור לא ממש בנוי לקשר. אם להכין ארוחת ערב או בעיה פיזיולוגית פעוטה מוציאה אותו מאיזון, הרי שזה מדליק נורה אדומה. אבל הוא פחות חשוב לי, ואת יותר. את מדברת על תחושת תסכול, עצב גדול. הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות - 1. איך הרגשת במהלך הקשר? 2. הגדרת מולו את הסגירות "כפספוס", מה לדעתך פספסת בקשר הזה? 3. כל ההתנהגות הסגפנית שלו, איך היא השפיעה עליך? 4. וגם, במבט לאחור, ההתנהגות הזאת, מה היא אומרת לך? 5. ושאלה קצת יותר כללית - מה את מחפשת בזוגיות? מה צריך להיות בבן זוג שיתאים לך? 6. ומה מזה היה בבן זוגך השכן ומה חסר? אני ממתין לתשובותיך, ובינתיים אני רוצה להגיד לך שבעיניי אחד הדברים המשמעותיים שמייצגים את ההבדל בינך לבינו הם מידת הפתיחות והבשלות למערכת יחסים. לך מערכת יחסים, גם אם היא לא עמוקה מאוד, חשובה ובעלת פוטנציאל ולכן את שומרת על פתיחות והוא, כך נדמה, הרבה מאחוריך. אני בטוח שרצונך לזוגיות טובה יתממש במהרה, אם רק תצאי מהמרה השחורה במהרה. אני אנסה לעזור לך דרך הפורום כמה שאפשר. בהצלחה, יובל

19/07/2009 | 20:41 | מאת: מישהי

שלום, החלטתי לכתוב אחרי 14 שנות נישואין, 3 ילדים ובעיות בנישואים שלא נפתרות אלא מחמירות. מצד בעלי מספר טענות,לאורך הזמן, קבועות ועקביות. מבחינתו אני עקשנית, לא מספיק חכמה, לא מודה בטעויות, לא יודעת לקבל ביקורת, לא מעריכה ומחמיאה, לא נותנת לו מספיק כוחות לעבוד ולהרוויח עוד כסף, אין לועם מי לדבר... אפילו הוא טוען "האוייבים הכי גדולים שלי לא עשו לי כל כך הרבה נזק כמוך".ביקורת זו אני שומעת בצורות שונות לאורך כל השנים. בנוסף לכך נשמעת שנים הטענה שאני אשמה בכל דבר לא טוב או נזק שקורה בבית. נפילה של ילד ("את אמא לא טובה"), נזק כספי כלשהו - (הוא אומר לי "בגללך")וכו'. אני ניסיתי וכל הזמן מנסה לרצות אותו. ויתרתי על רצונותיי, על חלק מערכיי, אני לא משתפת ברגושתיי (למרות שהוא טוען שאני חייבת) כי תמיד אני יוצאת לא בסדר, רגשותיי מבחינתו לא נכונים ואני מתעסקת בשטויות כשהוא מתעסק בדברים חשובים הרבה יותר (כסף). כרגע,אחרי שנים של ביקרות, שלהראות ולראות את הצד הפחות טוב שלי, אגב גם אני התחלתי להאמין שאני אשמה בהכל ואני "אפס" , כיום גם אם ארצה אין לי כוחות ורצון ויכולת לעזור לו ולתמוך בו בעסק שלו - שלנו. ולכן כיום נראה שהוא צודק בכל טענותיו, כי אני באמת לא עוזרת, לא מחמיאה,לא משתפת ולא מדברת. אני מתוסכלת, ממורמרת, מרגישה בלבול וחוסר אונים וכמובן שאין לי האומץ לעזוב. יש לציין שהביקורת והטענות כלפיי לאורך השנים הפכו לכעס כלפיי, טינה, שינאה שהגיעו למקומות אסורים...פיזיים ,מילוליים ונפשיים במשך לפחות 10 שנות נישואין. פשוט אשמח שתתייחסו למה שכתבתי,תאירו את עיניי.בתוך תוכי אני מרגישה שהוא לא צודק בהתייחסותו אליי או באיך הוא ניסה לשנות אותי - אך אולי הוא כן צודק? אולי באמת אני לא בסדר, עיכבתי אותו בהתפתחותו ואם הייתי מתנהגת אחרת(פחות עקשנית,פחות פחדנית, יותר זורמת,יותר מתקשרת ותומכת) הוא היה גם שונה?לא מבקר לא משתמש באלימות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
28/07/2009 | 12:07 | מאת: איתן

שלום לך אלמונית דבר ראשון אני מאוד מצטער על ההרגשה שאת חשה לאורך השנים כאשר את בזוגיות אז הייתי בשלב ראשון מבקש ממך שתכתבי לי אילו דברים חיוביים קיימים לך במערכת היחסים שלך עם בעלך. הייתי מבקש ממך שתעני לי למייל איתן מאמן אישי

30/07/2009 | 12:57 | מאת: מישהי

שלום איתן, התגובה הראשונית - אין לי שום דבר חיובי במערכת היחסים. לבעלי יש תכונות חיובית אך לפי הבנתי לא לכך התכוונת. מבחינה כלכלית - אין לי ביטחון כלכלי איתו. אני עובדת מרוויחה יפה אך בגדול ביטחון כזה אין לי. הוא פתח עסק עצמאי בשנים האחרונות, לקח הלוואות, יש הרבה הוצאות... מבחינה רגשית - אני מרגישה רע, אני לא מקבלת הערכה או מחמאות להיפך,רוב ההתייחסות היא לחסרונות שלי. כל הזמן בעלי מדגיש כמה אני לא בסדר, כמה עם אישה אחרת הוא היה מצליח יותר,כמה אני אמא רעה וכו'. מבחינה מינית - אני כבר לא יוזמת סקס, אני לא מסוגלת להתקרב רגשית ומינית אליו. אם הוא רוצה אני לא מתנגדת. מקווה שהצלחתי לענות לך, תודה על תגובתך

שלום מישהי, אני מצטער לקרוא את מה שכתבת. עושה רושם שאת חיה כבר שנים תחת סוג של רודנות, מקום של חוסר הערכה. על פי ההתנסחות שלך נראה שאת ממש מודעת, ומכאן ניתן להעריך שהמודעות הזאת קיימת בכל מיני רבדים בחייך, כולל בהתנהלות המשפחתית. אם את אמא לא טובה, גורמת נזקים יותר מאויבים ורק פוגעת, מה משאיר את בן זוגך בבית? מה מונע ממנו לעזוב? ואם התחלת להאמין שאת אשמה, תגידי במה את אשמה? תרחיבי את הנושא, כי אני לא ממש מצליח להבין במה את אשמה. ועוד שאלות: על איזה ויתורים את מדברת? מה רצית לעשות ומנעת מעצמך? אילו ערכים הפסדת? אחד הדברים המשמעותיים מבחינתי זה התחושות שלך: איך את מרגישה עם הסיטואציה? איך את מרגישה עם הביקורת? עם ההאשמות? אשמח לקבל תשובותיך! בהצלחה! יובל

30/07/2009 | 12:48 | מאת: מישהי

שלום יובל ותודה על תשובתך, אנסה לענות על שאלותיך. אכן אני מודעת למצבי, אך זה לא גורם לי להשתחרר מתחושת האשמה או האמונה שאולי באמת אני לא כל כך טובה ותגובותיו האלימות של בעלי הן מוצדקות. אני מרגישה אשמה שנתתי לאלימות לקרות, שאולי היה בידיי האפשרות לעצור אותה וחשבתי שזה יעבור בעצמו, או שבעצם הגיע לי המכה "כי לא התנהגתי יפה" בעצם כמו ילדה קטנה. אני מרגישה אשמה שלא עמדתי על שלי ועל רצונותיי. אלו יכולים להיות ויתרים קטנים ולא חשובים כמו ביקור עם הילדים בבית הסבא והסבתא )שאגב אולי פעם בשנה אנחנו הולכים לבקר וזה אחרי מסע שכנועים את בעלי מדוע הדבר חשוב), יציאה מידי פעם לסרט/מסעדה, קורסים נוספים (מעבר לתארים) שעניינו אותי ובעלי בעצם לא "אישר לי ללמוד אותם", שמירת ערכים מסורתיים של היהדות וכו'. התחושות שלי הן לא טובות. בחוץ, בעבודה אני בן אדם מוערך מאוד, מצליחה מאוד ואף הסובבים רואים בי אדם שניתן להתייעץ איתו בנושאים שונים מזוגיות ועד טיפול בילדים, אך בבית לא רק שלא מעריכים אותי אלא . מילא רק מבקרים אותיומדגישים יום יום כמה אני לא הייתי בסדר. רע לי,אני מרגישה חסרת אונים, צריכה לאסוף כל יום כוחות כדי לתפקד. אני פשוט לא מבינה איך הוא יכול להאשים אותי בכל הרע שקורה בבית ובכך שהוא אלים כלפיי.ואז אני מתחילה לפתח מחשבות שאולי הוא צודק. מבחינתו, אני אישה שלא תומכת ולא עוזרת. הוא אדם שזקוק לתמיכה אחרת הוא טוען שאין לו כוחות לעבוד ואז מתחיל המעגל ש: הוא עובד פחות כי אני דיכאתי אותו, הוא עושה פחות כסף ומכאן שאני אשמה בכל הנזקים הכלכליים של המשפחה. כיום הטענה שלו נכונה, אני לא מסוגלת לתמוך בו,להעריך אותו או לאהוב אותו. אני מפחדת ממנו,מחכה לרגע שילך לעבוד וכשהוא בבית אני "בכוננות ספיגה". והוא לא מוכן להבין זאת. התחושות שלי הם תוצאה של כל השנים (14) שהוא משמיעה באוזניי כמה אני לא בסדר, שהוא נוקשה איתי ומשתמש באלימות פיזית קשה שהלכה והתגברה. רק לסיום האירוע האחרון שהביא אותי להתחיל לכתוב ולהתייעץ, חזרנו לפני חודש מאילת, במהלך הנסיעה הרגשתי עייפות אז ביקשתי ממנו שיחליף אותי בנהיגה, כשעמדתי להיכנס לרכב הוא התחיל לנסוע והשאיר אותי באמצע כביש הערבה,ללא כסף ופלאפון והוא נסע הביתה עם הילדים.(הם ישנו). לשכדיברנו על המקרה הוא התבדח ואמר שזו היתה ממש חוויה. תודה על עזרתך

29/08/2009 | 00:00 | מאת: אלמונית

אישה יקרה, קראתי את הדברים שכתבת לאורך כל המכתבים ופשוט כואב לי מבפנים. הדברים שכתבת מזעזעים אותי ומכעיסים אותי. אני לא מנסה לשפוט אף אחד ואני גם לא מתיימרת לדעת מה הפיתרון למצב אלא רק להביא ולהביע את זווית הראיה שלי. אני חושבת שהמשפט הנכון למצב הזה הוא "אם לא מסתדר אז לא בכוח". אני לא מבינה למה אישה משכילה ומוערכת שכמותך צריכה ליפול קורבן לאלימות מילולית ופיזית כה גסה עד כדי כך שתקומי בבוקר ותרגישי שאת "אפס" או שאת אשמה? במקום להפנות את המאמצים שלך כל בוקר על מנת לתפקד, אולי תפני אותם לכיוון של צמיחה אישית, שינוי המצב והתפתחות? למה להישאר במקום כל כך רע, כל כך מתעלל, אני בטוחה שכמו כולנו גם את קמת יום בבוקר והרגשת שהחיים עברו לך בצ'יק, לא? החיים כל כך קצרים יקירתי, מדוע לבזבז אותם?מדוע לסבול בהם? אני תמיד אומרת לעצמי שכל דמעה שאני מזילה היא דמעה אחת יותר מדי בחיים הקצרים האלה. בבקשה תתחזקי ובבקשה תעזבי את האדם הזה. אני מוכנה לעזור לך, להושיט לך יד- זרה גמורה. רק תבקשי.

19/07/2009 | 18:34 | מאת: שרוני

אייך אפשר להסביר את המצב שבו בחור יפה תואר שנראה מעולה מתבייש להתחיל עם בחורה? הרי הוא כל כך יפה וכל בחורה מסובבת את הראש כשהוא עובר ואין אחת שלא היתה נענית לחיזוריו- אז למה הוא ביישן אם לא חסר לו כלום? מה אומרת עליו הביישנות? האם זה בהכרח מעיד על חוסר ביטחון או שאולי הוא לא מתחיל עם בחורות כי הוא מחכה שהן תתחילנה איתו- כלומר, הוא כאילו נראה ביישן בעוד שהוא בעצם סנוב?

לקריאה נוספת והעמקה

היי, לדעתי אין קשר בין יופי לביטחון בהכרח. לעתים זה הולך ביחד, לעתים זה ממש לא. היו לי מתאמנים מאוד נאים שהקשר שלהם עם נשים היה מאוד מסובך מתוך ביישנות. היו כאלו שעל פי האמות מידה המקובלות היו פחות נאים והם הצליחו מתוך ביטחון עצמי להשיג כל שרצו. יתכן והוא סנוב, אבל זה ניתן בקלות לבחון. ביישנות זו בעיה, אבל היא ניתנת לפתרון די בקלות. צריך לעבוד על זה בצורה משמעותית ואינטנסיבית בכל מיני משחקי תפקידים, תרגילים והתנסויות אמיתיות, ומהר מאוד הביטחון עולה. בהצלחה, יובל

18/07/2009 | 08:57 | מאת: לא יודעת מה לעשות

שלום, יש לי שאלה. אייך אדע אם בחור מסתכל עלי כי הוא באמת מעוניין בי או שבגלל שאני דלוקה עליו ממש חזק אז אני מפשרת את המבטים שלו בצורה שתתאים לי? אסביר: יש בחור שעובד איתי במקום העבודה ושמתי לב שכשאני נכנסת והוא כבר שם אז הוא פתאום מביט בי במבט שאומר: "היא הגיעה". ולפעמים הוא חולף על ידי וזורק את מבטו לעברי. יכול להיות שהוא מעוניין בי או שהוא שם לב שאני מעוניינת בו ואז זאת הסיבה שהוא מביט בי? ניסיתי גם לבדוק האם הוא מסתכל על בחורות אחרות שעובדות איתנו כדי לראות אם אני מדמיינת או לא- ולא הבחנתי כי הוא מסתכל עליהן בצורה מיוחדת. אני כל כך מתפללת ומייחלת שהוא יבוא אלי וידבר איתי, יזרוק חיוך, יגיד שלום, יעשה צעד- אך הוא אינו עושה ואני חושבת שאולי זה בגלל שאנו עובדים באותו מקום עבודה ואז הוא יותר חושש. אני לא יודעת אייך לברר את מה שקורה. מה לעשות?אייך ליזום שיחה שלא תוציא אותי מתנהגת כמו מטומטמת? אייך אדע אם הוא אכן מעוניין בי או שנדמה לי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי, זו סיטואציה מאוד מתסכלת. את רוצה, יש לך תחושה שיש פה הדדיות, אבל את לא בטוחה ואולי אף נתקלת בבחור ביישן. אני חושב שאת צריכה ויכולה ליזום. איך? בואי ננסה לחשוב ביחד: מה מידת הקשר ביניכם בעבודה? איפה יש דברים משותפים במקום העבודה? אולי חברים משותפים? אשמח לקבל תשובות, יובל

15/07/2009 | 22:00 | מאת: דורון

שלום לכולם, אנחנו מחפשים מאמנת זוגית באזור הקריות. חשוב שתהיה אסרטיבית מאד, חריפה וחדה ותוכל להתמודד עם מצבים קיצוניים בינינו. אשמח מאד לשמוע חוות דעת מהוותיקים או מהמאמנים עצמם תודה, דורון

היי, אני לא מכיר אבל מבטיח לבדוק בהקדם. אם אמצא אחזור דרך האתר. בהצלחה, יובל פייס

11/08/2009 | 18:29 | מאת: שלי

דורון שלום אשמח לעזור. עובדת בקסטרא. שלי אלופי aloufy@zahav.net.il

24/06/2009 | 09:01 | מאת: תמי

היי, אני בת 20. ובעייתי: קושי לסלוח. אם חבר, בן משפחה פוגע בי, זה נורא מכביד עליי וקשה לי נורא לסלוח. אני רבה הרבה עם אמא שלי, וככה יוצא ששבוע מדברות ושבועיים לא. קשה לי לשמוע דברים לא טובים שאנשים יקרים לי אומרים עליי באוזניי אחרים. זה שובר אותי. זה מהדברים שלא יוצאים לי מהראש למשך שבועות. אני יכולה להעיד על עצמי כעל מי שנותנת את כולי בקשרים עם אנשים, ולכן נוטה להיפגע כשזה לא הדדי, ולרוב זה חד צדדי. איך לשחרר? איך לא ליטור? יש לי אחות בת 19, ואני מרגישה שיש מעין תחרות בנינו, לא נעים לי להיות בחברתה, האם זה בסדר להתרחק ממנה? כי זה המצב כעת אני מבחירה לא מדברת איתה מאז ריב שהיה לנו. בד"כ משלימות לאחר שבוע.. אך הפעם אין לי שום צורך להתקרב, עושה לי טוב לא להיות איתה בקשר. בתודה תמי

היי תמי, הנושא שאת מדברת עליו הוא, כפי שאני רואה אותו, בעיית רגישות. את נעלבת בקלות, את מרגישה שאת נמצאת בתוך תחרות סמויה ואת מנסה להתרחק מאחותך במקום להתמודד. אני חושב ששווה לנסות ולעבוד על נושא רגישות היתר. בעצם יש לי כמה שאלות שינסו להבהיר את העניין: 1. ממה את נפגעת? 2. מה אומרים עליך מאחורי הגב ומה נכון מתוך הדברים? מה לא נכון? 3. מאיפה הקושי לסלוח? 4. מה המחיר שאת משלמת על הקושי הזה? 5. מה מהות התחרות שיש בינך ובין אחותך? 6. איך ךדעתך היא מרגישה עם הנושא? אמשח לקבל תשובותיך ונמשיך בהתכתבות! תודה, יובל

17/06/2009 | 11:32 | מאת: צ'שר

לבעלי היקר יש נטיה מטרידה להעריץ ולנסות לחקות את אביו, דמות האב היא סמכותית מרתיאה וקצת מפחידה אפילו ,בעלי בן 32 אך עדיין התנהגות אביו גורמת לו להתנהג כמו ילד שתפסוהו במעשה לא טוב. התופעה הזו מטרידה אותי מאוד ואינני יודעת מה לעשות לגבי זה, כמו כן איך זה ישפיע אליו כאשר לו עצמו יהיו ילדים? האם התופעה אמורה לחלוף כאשר הוא עצמו יהיה אב? מה גם שבעלי רואה באביו דמות לחיקוי, מה שלי גורם לרצות להתרחק ממנו ,הרי התחתנתי איתו ולא אם אביו והחלומות של אביו הם אינם החלומות שלי לגבי החיים המשותפים שלי עם בעלי, הוא אינו רואה את הדברים כך וניראה לי כי הקשר עם הוריו הוא אובססיבי ורע כיוון שהם הטמיעו בו את המטרות שהם לא הצליחו להשיג ,הוא אמור להצליח באותה הדרך שהם בוחרים עבורו, הם לא מניחים לו ,הם פשוט מצפים ממנו שיעשה כול הזמן מה שהם רוצים שיעשה. מה עלי לעשות בכול פעם שאני מרגישה שהתחתנתי עם מישהו שהוריו מניעים אותו בשלט רחוק?

17/06/2009 | 11:46 | מאת: צ'שר

בנוסף אני מנהלת מערכה מזה שנה וחצי שמגדירה גבולות עבור הוריו על מנת שלא יעברו את הגבול ,אך אני מרגישה כי אני נלחמת במשהו שאני לא יכולה להילחם בו לנצח ולבסוף הם שוב יביסו אותי, האם הדבר הופך אותי לרעייה רעה? באיזו דרך עלי ללכת בנוגע לחמים שלי על מנת שיהיה שקט בביתי? האם עלי להיכנע בכול פעם שהם מנסים לדרוך עלי?

30/05/2009 | 20:40 | מאת: שרון

שלום רב, שמי שרון בת 27. אני ובן זוגי יחד כ-שנתיים ולפני שנה אף נישאנו. במהלך חיי היו לי מערכות יחסים ארוכות טווח של 4 ו-3 שנים אך למרות זאת כשפגשתי את בן זוגי הנוכחי הוא הציע לי נישואין כעבור 4 חודשים וכמובן שעניתי בחיוב. בן זוגי הוא אדם מדהים, הוא טוב לב,הוא חכם, מאוד מפרגן לי ומאוד אוהב אותי.הוא מחמיא לי המון ואני חושבת שאנחנו מאוד עוזרים להתפתחות האישית האחד של השני. עם זאת, אני מרגישה שיש עננה שחורה שמעיבה על אושרי. למרות שהייתי יכולה להגדיר את עצמי כאישה בעלת השכלה מאוד רחבה (יש לי תואר ראשון ושני בתחום הפסיכולוגיה ) ורבת שנים אני לא מצליחה להתגבר על החיבה שיש לבן זוגי בהתעניינות כלפי נשים אחרות. ההתעניינות הזו כוללת את ענייו האוננות, הסתכלות ברחוב והתעניונת בנשים אחרות וכדומה. ראוי לציין כי האוננות כבר לא מפריעה לי וככל שעובר הזמן השיח האישי שלי עם עצמי גרם לי להבין שהאקט הזה לא נובע מרצון להיות עם אחרת בניגוד למה שהרגשתי בהתחלה. מין הסתם שגם אני וגם בני אדם רבים נוקטים באוננות וזה דבר טיבעי. אך עם התובנה ה"עמוקה" הזאת אני לא מצליחה להתגבר על רוחות הפשרה שאני חשה כשבן זוגי מתבונן בתאווה בנשים אחרות- בשר ודם. אני מרגישה שהוא לא רק מתבונן, הוא גם חוקר, מתעניין בהן וזה דוחק בי לחשוב שאולי אני חיה בסוג של מצב שבו הסביבה אומרת לי "כולם מסתכלים, כולם מאוננים וכו'" ואני כאילו מקבלת דברים שלא נוח לי איתם. בני האדם הם לא מושלמים אבל האם עליי להשלים עם כל הפשרות שנובעות כתוצאה מכך? אולי אני לא בנויה למערכת הזאת של נישואין אם אני כל הזמן מחפשת סיבות לברוח ממנה...

שלום שרון, אני מבין את מצוקתך מאוד. יש כמה שאלות חשובות שעומדות על הפרק, לפני שננסה להתייחס יותר בפירוט: 1. מה מפריע לך בהתנהגות שלו? 2. ממה את חוששת? 3. איך אתם מנהלים את המשבר? מה הוא יודע? 4. מה היית רוצה שיקרה? מה נכון לך? 5. איך היית מגדירה את הקשר ביניכם? אשמח לקבל את התשובות ונמשיך! בהצלחה, יובל

01/06/2009 | 20:32 | מאת: רינת

הי יובל, הנה התשובות: 1. מפריע לי שהוא מסתכל על נשים אחרות בתהייה כזאת שמשדרת עניין מעבר להסתכלות הפיזית. כלומר, זה לא שהוא רק מסתכל על החיצוניות וממשיך הלאה, אלא הוא תוהה על קנקנן של נשים אחרות. 2.אני חוששת שהוא לא שלם עם ההחלטה שלו לחיות איתי את חייו לא בגלל שאני חוששת שהוא ילך אלא יותר גרוע, יחיה את חייו בלב לא שלם אפילו אם זה לכמה דקות בכל פעם. 3. כן הוא יודע. באופן כללי אני הערתי מספר פעמים אבל אחרי שכתבתי לך את ההודעה בפורום הייתי מאוד נסערת ופתחתי את הנושא בצורה ממש גלויה שאינה משתמעת לשתי פנים כולל העניין של תחושת הפשרה שאני מרגישה. הוא אמר לי שאולי זה נראה שהוא מסתכל על נשים אחרות אבל הוא ממש לא והוא אוהב רק אותי ושלם עם הבחירה שלו וחושב שאני הכי מהממת וחכמה בעולם, כבר הבהרתי שהוא יודע לפרגן (או להתחנף..). בכל מקרה הוא אומר שאני מדמיינת אבל הזכרתי לו שהיו מספר פעמים ששוחחנו על הנושא והוא אמר לי שלפעמים הוא רואה נשים וחושב האם הן היו מתאימות לחייו אילולא אני הייתי קיימת הוא גם אמר שהתשובה בכל המקרים הייתה לא. אבל לי מפריע שיש כאן תהייה ובזבוז זמן על מישהי אחרת שאינה קשורה בכלל. באופן כללי יש לנו מערכת יחסים מאוד כנה ואנחנו מדברים על המון דברים. אני מהתחלה הטוותי מדיניות שבה מספרים הכול וחולקים הכול גם אם זה רע או כואב, כי אני מאמינה שאת הרוב הדברים כן אפשר לפתור בשיחה כנה ואמתית ולכן יש לי מידע על כך מיני תהלכי מחשבה של בן זוגי כמו על המחשבה שלו על נשים אחרות. 4. אני לא יודעת מה הייתי רוצה שיקרה כי אני לא אדם שמציב אולטימטום למצבים,כלומר, אני לא הייתי אומרת דבר כמו "אם תמשיך להסתכל לא נהיה ביחד" או "זה אני או איקס", אני פשוט לא כזאת. הייתי רוצה שהתובנה תבוא ממנו והוא לא יחשוק או יבחן נשים אחרות אבל כמו שאתה יודע אין לי שליטה על כוח המחשבה של אדם אחר. 5. הייתי מגדירה את הקשר שלנו כקשר של אהבה, כנה, אמיתי, חזק ומאוד תורם להתפתחות האישית של שני הצדדים. אולי זאת קלישאה אבל אני מרגישה שהחיים שלנו מתפתחים ביחד כמו צמח קטן שצומח לגובה וגדל ומתעצם בצורה מאוד חיובית. אנחנו מאוד מזינים אחד את השני. כמובן שאין דבר מושלם ולכל אחד יש את החסרונות שלו אבל בסה"כ הכללי הקשר מאוד חיובי.

22/05/2009 | 21:03 | מאת: שרית

הי בת 42. מבקשת המלצה על מאמן.. או מאמנת (עדיף) אישית לזוגיות בירושלים. תודה.

היי, אני אברר. מאחר וחל איסור לפרסם באתר, אשמח לקבל את האי מייל שלך (סודי) ולהעברי לך פרטים על מאמנים. תודה, יובל פייס

09/06/2009 | 19:48 | מאת: ורדה

שרית יקרה, מזמינה אותך להכנס לאתר v-imun.com מאמנת בירושלים בעלת ניסיון רב. מאסטר באימון.

09/07/2009 | 11:45 | מאת: דוד

היי מאמן מוסמך בא מתחום הטיפולי אשמח אם תיצרי קשר גר בירושלים דוד 0508689182

03/05/2009 | 14:10 | מאת: שילי

אני וחברי לחיים מזה שנתיים לא יכולים להרשות לעצמו לגור יחד כדי לבחון את הקשר יותר אז כיצד ניתן לבחון אותו לפני הנישואין ?? אם שווה או לא וחוץ מזה חברי מבא מבית של פינוק יותר מידי בן 26 ומפונק מידי ממעממד גבוה ואני ממעמד בינוני ומטה הוא התרגל למקלחות 4 פעמים ביום וכול יום אמא מבשלת לו דואגת לו לכבסות לאוכל וכול דבר לקחת לו להביא לו לא שוטף אחריו כלים ולא מפנה פשוט שיח סעודי לא שואל מה מותר ומה אסור חסר גבולות האם אפשר לרסן אותו ושנות את ההתנהגות הזו ??? והאם יש סכוי שישתנה בדפוסים המגעילים האלה ...?. והאם זה זוגיות שכזו שאחד מפונק והשני אינו מפונק תוכל להיסתדר .?? והאם מקום שלא שמהמעמד גבוה והשני מקום נמוך יש סכוי שזוגיות כזו תתסדר.? איך אפשר להגיע לעמק השווה .? והיסתדר שיש כול כך הבדלים .?? מבלי לריב וסכוי שישנה בגיל כזה אין לי כסף להשכרת דירה או לטיפול זוגי

03/06/2009 | 13:01 | מאת: דניס בארט

שילי יקרה, מעבר להבדלים הרבים שאת מתארת ביניכם, נדמה לי שהבעיה העיקרית הינה שעוד לפני שהתחלתם את חייכם המשותפים, את מצפה ממנו שישתנה. את לא באמת שלמה עם מי שהוא היום והיית רוצה לשנות אותו להיות אדם אחר. הציפייה הזו נועדה מראש לכישלון. אנשים אכן יכולים לשנות התנהגויות והרגלים אבל זה רק בתנאי שהם עצמם באמת רוצים ובוחרים בכך. אנחנו לא יכולים לשנות אף אדם אחר מלבד את עצמנו, וגם זה לא פשוט... בהצלחה, דניס בארט מאמנת קוגניטיבית-התנהגותית, מומחית לחשיפת חסמים אישיים 054-5275037

30/04/2009 | 12:43 | מאת: שרלי מיואשת שוב

ראשית כול תודה רבה לך יובל פייס שעיניתי לי ברצינות ובקפידה על השאלות אך לגבי התקיעות רציתי להסביר לךואף לענות לך על השאלות ששאלת אותי קודם לכן אני ממש לא ברננית בעניני עבודה אני ניגשת לראיונות עושה הצגה עצמית הכי טוב שיש באופן פסיכולוגי הכנה הכי טובה ואני מחפשת דרך עיתונות אינטרנט וכ"ו אך עדין לא מוצאת עבודה קבועה ועדין לא מצליחה אני מרגישה חסומה ואף תקועה ממש ואני לא בחורה עצלינית או מפונקת להתפתח במישור האישי בענין הלימודי אני גם לא מרגישה מצוי אני אלך לילמוד מזכירה רפואית כדי לנסות להתגלל לעבודה עם תנאי טובים ועבודה ממשלתי בחיי כול חלומי היה להיות פיסכולגית אך נטעתי להתפשר בקטע הזה כי עישתי בחינות בגרות כבר 3 פעמים ואיך לא הועיל לי המזל למרות שחרשתי ולמדתי היטב לא עברתי את 2 בחינות והיום אחרי שנתיים אני מנסה שוב כעת ויש לי בעיה נוספת לחץ שתוקף אותי בזמן הבחינה כ10 אני בהיסטריה ואח"כ אני נרגעת ומציחה לענות אבל למה זה צריך לקרות לי ? הבנת של החומר טובה גם ולמידה גם ?? אז מדוע אני מרגישה תקועה גם כן?? בנוגע לזוגיות שלי מה שאני מחפשת זה בן זוג תומך מבין אך שיקשיב יהיה החבר הכי טוב שלי יראה טוב ויתן לי יד ויחלק את הנטל בנינו למשל במטלות הבית שיהיה אחד שמשתף במה עובר עליו אז אתחיל כך בין זוגי תומך בי מאוד ועוזר לי ואכפתי בשבילי אבל הוא לא מספיק בוגר ויש לי הרבה ללמד ולהסביר לו דברים למה עישתי ככה תעשה ככה מאוד פזיז בדעותיו והחלטותיו האם יש סכוי שיתמתן וזה יוצר שהוא שולט ועושה טעיות אומנם לא במכון אלא מכוונה שיהיה לשנינו טוב לגבי הנטל בבית שלו הוא לא מרים כוס או את הכביסה שלו והאם זה מחייב שבבית שלנו יהיה כזה מפונק ???? והרי עכשו כול דבר אמא שלו עושה לא הכול והרי עכשו אין באפשרותנו לעבור לגור יחד אז אך אפשר לבחון את היחסים יותר בצורה טובה ?? לגבי לשתף קשה לא לשתף אותי בגלל כול המצב הזה שאני כרגע רגישה ללא עבודה מסודרת והוא מפחד כניראה להכביד עלי יותר כי בתחילה שהתחלתי לצאת איתו אמא שלו היתה מסתכלת עלי בעיינים מזלזלות "מה כמה עודות היא עבדה " ואני עליתי על זה מתוך אינטואיציה פנימית שמשהו כאן לא בסדר אני מצפה מזוגיות ממקום של ישתף אותי ולא יפחד לפגוע בי ,ובנסוף שאנחנו שנינו נתחלק בעבודות משותפות בבית אבל אך נוכל לבחון זאת , ואני מצפה שיהיה פחות אמיפלסבי למרות כוונתיו הטובות , ויחשוב פעמיים לפני שאומר איזה הערה כי יש במשפחתי שמכול מילה נפגעים ובגללל דברים שעבו בחיים הם פגיעים אף יותר . אני מוכנה להתפשר בזה שהוא ילדותי או שמע הוא מלא כי בעבר הייתי כועסת אל זה שלא איכפת לו מעצמו לבריאות שלו או שיהחסים שלי אם אימו מרוחקים ואף שלי איתה האם זה משהו שהוא מרוחק מימנה מסביר עוד איזה בעיה שתתפתח בהמשך הקשר שלנו ?? וקשה לא לספר לי למה מרוחק מימנה .?? אך אוכל להוציא למה הם ככה ? בלי לפגוע בו כי גם הוא סבוך ורגיש ?? השליטה שלו נובעת ממקום שלהראות אני פה עם בטחון כבר ומוכן להראות כמה אני גבר וגם אסרטיבי ועקשנות תמיד הופיעה והיו פעמים שהצלחתי לקופף אותו ולרכך אך מגעים לעמק השווה ללא מאבקי כוח ושליטה שאתה תעשה ככה ואת תעשי ככה ואפילו בבית שלו אבא שלו אומר אני 25 שנה מנסה לעזור לו להתפתר מהרגלים ולא מצליח ויש בזה משהו לפעמים הוא עקשן זה משהו במעשיו ודעותיו מה עלי לעשות??? העקשנות בא לידי בטוי שאני קובע לפעמים את החקים ואף אחד לא ינסה לשנות לי את מה שאני מחליט ?. לסיכום אני אוהבת אותו ואני חושבת שיש לו יתרונות וחסרונות כמו כול בנאדם אז באמת חשוב לי שתעזור לי לדעת אך להמשיך ולבחון את הקשר דרך האתר זה יעזור ואני באמת מודה על כך מאוד ורצה בסה"כ יהיה יותר שיתוף פעולה מצד שנינו שזוגיות שתשתפר ומפחדת שיחסים יעשו שטחים ויבשיים ללא כול תכלית עברנו ושלא יתנהג אלי כמו אמא שלו בבטות לפעמים , בחוסר שיתוף שלא מספר לה כול דבר , אף שמתייחס אלי כאילו היא המשרתת שלו כי כך הורגל מגיל קטן מפונק . ואיך אוכל לדעת מדוע הוא מרוחק מימנה ???? ומרחיק אותי מימנה בגלל שפעם אחת פגעה בי ? לאור העבודה שאני בחורה חרוצה ואוהבת לעבוד וממש לא בטליני ת זה יצר ריחוק איך אפשר להתקרב אליה ?? ולמה לדעתך הוא ככה ??

30/04/2009 | 12:43 | מאת: שרלי מיואשת שוב

ראשית כול תודה רבה לך יובל פייס שעיניתי לי ברצינות ובקפידה על השאלות אך לגבי התקיעות רציתי להסביר לךואף לענות לך על השאלות ששאלת אותי קודם לכן אני ממש לא ברננית בעניני עבודה אני ניגשת לראיונות עושה הצגה עצמית הכי טוב שיש באופן פסיכולוגי הכנה הכי טובה ואני מחפשת דרך עיתונות אינטרנט וכ"ו אך עדין לא מוצאת עבודה קבועה ועדין לא מצליחה אני מרגישה חסומה ואף תקועה ממש ואני לא בחורה עצלינית או מפונקת להתפתח במישור האישי בענין הלימודי אני גם לא מרגישה מצוי אני אלך לילמוד מזכירה רפואית כדי לנסות להתגלל לעבודה עם תנאי טובים ועבודה ממשלתי בחיי כול חלומי היה להיות פיסכולגית אך נטעתי להתפשר בקטע הזה כי עישתי בחינות בגרות כבר 3 פעמים ואיך לא הועיל לי המזל למרות שחרשתי ולמדתי היטב לא עברתי את 2 בחינות והיום אחרי שנתיים אני מנסה שוב כעת ויש לי בעיה נוספת לחץ שתוקף אותי בזמן הבחינה כ10 אני בהיסטריה ואח"כ אני נרגעת ומציחה לענות אבל למה זה צריך לקרות לי ? הבנת של החומר טובה גם ולמידה גם ?? אז מדוע אני מרגישה תקועה גם כן?? בנוגע לזוגיות שלי מה שאני מחפשת זה בן זוג תומך מבין אך שיקשיב יהיה החבר הכי טוב שלי יראה טוב ויתן לי יד ויחלק את הנטל בנינו למשל במטלות הבית שיהיה אחד שמשתף במה עובר עליו אז אתחיל כך בין זוגי תומך בי מאוד ועוזר לי ואכפתי בשבילי אבל הוא לא מספיק בוגר ויש לי הרבה ללמד ולהסביר לו דברים למה עישתי ככה תעשה ככה מאוד פזיז בדעותיו והחלטותיו האם יש סכוי שיתמתן וזה יוצר שהוא שולט ועושה טעיות אומנם לא במכון אלא מכוונה שיהיה לשנינו טוב לגבי הנטל בבית שלו הוא לא מרים כוס או את הכביסה שלו והאם זה מחייב שבבית שלנו יהיה כזה מפונק ???? והרי עכשו כול דבר אמא שלו עושה לא הכול והרי עכשו אין באפשרותנו לעבור לגור יחד אז אך אפשר לבחון את היחסים יותר בצורה טובה ?? לגבי לשתף קשה לא לשתף אותי בגלל כול המצב הזה שאני כרגע רגישה ללא עבודה מסודרת והוא מפחד כניראה להכביד עלי יותר כי בתחילה שהתחלתי לצאת איתו אמא שלו היתה מסתכלת עלי בעיינים מזלזלות "מה כמה עודות היא עבדה " ואני עליתי על זה מתוך אינטואיציה פנימית שמשהו כאן לא בסדר אני מצפה מזוגיות ממקום של ישתף אותי ולא יפחד לפגוע בי ,ובנסוף שאנחנו שנינו נתחלק בעבודות משותפות בבית אבל אך נוכל לבחון זאת , ואני מצפה שיהיה פחות אמיפלסבי למרות כוונתיו הטובות , ויחשוב פעמיים לפני שאומר איזה הערה כי יש במשפחתי שמכול מילה נפגעים ובגללל דברים שעבו בחיים הם פגיעים אף יותר . אני מוכנה להתפשר בזה שהוא ילדותי או שמע הוא מלא כי בעבר הייתי כועסת אל זה שלא איכפת לו מעצמו לבריאות שלו או שיהחסים שלי אם אימו מרוחקים ואף שלי איתה האם זה משהו שהוא מרוחק מימנה מסביר עוד איזה בעיה שתתפתח בהמשך הקשר שלנו ?? וקשה לא לספר לי למה מרוחק מימנה .?? אך אוכל להוציא למה הם ככה ? בלי לפגוע בו כי גם הוא סבוך ורגיש ?? השליטה שלו נובעת ממקום שלהראות אני פה עם בטחון כבר ומוכן להראות כמה אני גבר וגם אסרטיבי ועקשנות תמיד הופיעה והיו פעמים שהצלחתי לקופף אותו ולרכך אך מגעים לעמק השווה ללא מאבקי כוח ושליטה שאתה תעשה ככה ואת תעשי ככה ואפילו בבית שלו אבא שלו אומר אני 25 שנה מנסה לעזור לו להתפתר מהרגלים ולא מצליח ויש בזה משהו לפעמים הוא עקשן זה משהו במעשיו ודעותיו מה עלי לעשות??? העקשנות בא לידי בטוי שאני קובע לפעמים את החקים ואף אחד לא ינסה לשנות לי את מה שאני מחליט ?. לסיכום אני אוהבת אותו ואני חושבת שיש לו יתרונות וחסרונות כמו כול בנאדם אז באמת חשוב לי שתעזור לי לדעת אך להמשיך ולבחון את הקשר דרך האתר זה יעזור ואני באמת מודה על כך מאוד ורצה בסה"כ יהיה יותר שיתוף פעולה מצד שנינו שזוגיות שתשתפר ומפחדת שיחסים יעשו שטחים ויבשיים ללא כול תכלית עברנו ושלא יתנהג אלי כמו אמא שלו בבטות לפעמים , בחוסר שיתוף שלא מספר לה כול דבר , אף שמתייחס אלי כאילו היא המשרתת שלו כי כך הורגל מגיל קטן מפונק . ואיך אוכל לדעת מדוע הוא מרוחק מימנה ???? ומרחיק אותי מימנה בגלל שפעם אחת פגעה בי ? לאור העבודה שאני בחורה חרוצה ואוהבת לעבוד וממש לא בטליני ת זה יצר ריחוק איך אפשר להתקרב אליה ?? ולמה לדעתך הוא ככה ??

30/04/2009 | 12:43 | מאת: שרלי מיואשת שוב

ראשית כול תודה רבה לך יובל פייס שעיניתי לי ברצינות ובקפידה על השאלות אך לגבי התקיעות רציתי להסביר לךואף לענות לך על השאלות ששאלת אותי קודם לכן אני ממש לא ברננית בעניני עבודה אני ניגשת לראיונות עושה הצגה עצמית הכי טוב שיש באופן פסיכולוגי הכנה הכי טובה ואני מחפשת דרך עיתונות אינטרנט וכ"ו אך עדין לא מוצאת עבודה קבועה ועדין לא מצליחה אני מרגישה חסומה ואף תקועה ממש ואני לא בחורה עצלינית או מפונקת להתפתח במישור האישי בענין הלימודי אני גם לא מרגישה מצוי אני אלך לילמוד מזכירה רפואית כדי לנסות להתגלל לעבודה עם תנאי טובים ועבודה ממשלתי בחיי כול חלומי היה להיות פיסכולגית אך נטעתי להתפשר בקטע הזה כי עישתי בחינות בגרות כבר 3 פעמים ואיך לא הועיל לי המזל למרות שחרשתי ולמדתי היטב לא עברתי את 2 בחינות והיום אחרי שנתיים אני מנסה שוב כעת ויש לי בעיה נוספת לחץ שתוקף אותי בזמן הבחינה כ10 אני בהיסטריה ואח"כ אני נרגעת ומציחה לענות אבל למה זה צריך לקרות לי ? הבנת של החומר טובה גם ולמידה גם ?? אז מדוע אני מרגישה תקועה גם כן?? בנוגע לזוגיות שלי מה שאני מחפשת זה בן זוג תומך מבין אך שיקשיב יהיה החבר הכי טוב שלי יראה טוב ויתן לי יד ויחלק את הנטל בנינו למשל במטלות הבית שיהיה אחד שמשתף במה עובר עליו אז אתחיל כך בין זוגי תומך בי מאוד ועוזר לי ואכפתי בשבילי אבל הוא לא מספיק בוגר ויש לי הרבה ללמד ולהסביר לו דברים למה עישתי ככה תעשה ככה מאוד פזיז בדעותיו והחלטותיו האם יש סכוי שיתמתן וזה יוצר שהוא שולט ועושה טעיות אומנם לא במכון אלא מכוונה שיהיה לשנינו טוב לגבי הנטל בבית שלו הוא לא מרים כוס או את הכביסה שלו והאם זה מחייב שבבית שלנו יהיה כזה מפונק ???? והרי עכשו כול דבר אמא שלו עושה לא הכול והרי עכשו אין באפשרותנו לעבור לגור יחד אז אך אפשר לבחון את היחסים יותר בצורה טובה ?? לגבי לשתף קשה לא לשתף אותי בגלל כול המצב הזה שאני כרגע רגישה ללא עבודה מסודרת והוא מפחד כניראה להכביד עלי יותר כי בתחילה שהתחלתי לצאת איתו אמא שלו היתה מסתכלת עלי בעיינים מזלזלות "מה כמה עודות היא עבדה " ואני עליתי על זה מתוך אינטואיציה פנימית שמשהו כאן לא בסדר אני מצפה מזוגיות ממקום של ישתף אותי ולא יפחד לפגוע בי ,ובנסוף שאנחנו שנינו נתחלק בעבודות משותפות בבית אבל אך נוכל לבחון זאת , ואני מצפה שיהיה פחות אמיפלסבי למרות כוונתיו הטובות , ויחשוב פעמיים לפני שאומר איזה הערה כי יש במשפחתי שמכול מילה נפגעים ובגללל דברים שעבו בחיים הם פגיעים אף יותר . אני מוכנה להתפשר בזה שהוא ילדותי או שמע הוא מלא כי בעבר הייתי כועסת אל זה שלא איכפת לו מעצמו לבריאות שלו או שיהחסים שלי אם אימו מרוחקים ואף שלי איתה האם זה משהו שהוא מרוחק מימנה מסביר עוד איזה בעיה שתתפתח בהמשך הקשר שלנו ?? וקשה לא לספר לי למה מרוחק מימנה .?? אך אוכל להוציא למה הם ככה ? בלי לפגוע בו כי גם הוא סבוך ורגיש ?? השליטה שלו נובעת ממקום שלהראות אני פה עם בטחון כבר ומוכן להראות כמה אני גבר וגם אסרטיבי ועקשנות תמיד הופיעה והיו פעמים שהצלחתי לקופף אותו ולרכך אך מגעים לעמק השווה ללא מאבקי כוח ושליטה שאתה תעשה ככה ואת תעשי ככה ואפילו בבית שלו אבא שלו אומר אני 25 שנה מנסה לעזור לו להתפתר מהרגלים ולא מצליח ויש בזה משהו לפעמים הוא עקשן זה משהו במעשיו ודעותיו מה עלי לעשות??? העקשנות בא לידי בטוי שאני קובע לפעמים את החקים ואף אחד לא ינסה לשנות לי את מה שאני מחליט ?. לסיכום אני אוהבת אותו ואני חושבת שיש לו יתרונות וחסרונות כמו כול בנאדם אז באמת חשוב לי שתעזור לי לדעת אך להמשיך ולבחון את הקשר דרך האתר זה יעזור ואני באמת מודה על כך מאוד ורצה בסה"כ יהיה יותר שיתוף פעולה מצד שנינו שזוגיות שתשתפר ומפחדת שיחסים יעשו שטחים ויבשיים ללא כול תכלית עברנו ושלא יתנהג אלי כמו אמא שלו בבטות לפעמים , בחוסר שיתוף שלא מספר לה כול דבר , אף שמתייחס אלי כאילו היא המשרתת שלו כי כך הורגל מגיל קטן מפונק . ואיך אוכל לדעת מדוע הוא מרוחק מימנה ???? ומרחיק אותי מימנה בגלל שפעם אחת פגעה בי ? לאור העבודה שאני בחורה חרוצה ואוהבת לעבוד וממש לא בטליני ת זה יצר ריחוק איך אפשר להתקרב אליה ?? ולמה לדעתך הוא ככה ??

היי שרלי, מתנצל על העיכוב. יש תחושה מדברייך שאת תקועה בכמה היבטים ולא מוצאת את מטה הקדם להיפרד מהמקום של התקיעות. לא ממש הצלחתי להבין - אם את רוצה להיות פסיכולוגית, מה גורם לך להתפשר? אם זה רק הבחינות, אז יש לזה היום פתרונות מעולים. לגבי הזוגיות, מה לדעתך גורם לו להתפנק בבית? מה מונע ממנו להתחלק במטלות? אם את אוהבת אותו ורואה את היתרונות הרבים (לצד החסרונות, כמובן) ולאור הערכים הזוגיים שהזכרת, כמו הקשבה, תמיכה, שיתוף פעולה ועוד, מה היית רוצה שיקרה איתו? איך לדעתך אפשר לגשר על הפערים ביניכם? אם חברה הייתה מעלה את הסוגיות שהעלת ומבקשת עצתך, מה היית מציעה לה? מה לדעתך נכון לעשות עם פינוק, ילדותיות וחוסר יכולת להגיד דברים בצורה ישירה? לא הבנתי כל כך את נושא הריחוק - המדובר בריחוק בינך לבין האם? בברכה, יובל

26/04/2009 | 20:15 | מאת: חסויה

שלום רב אני כבר מזה כ8 חודשים מוצאת את עצמי במבוי סתום כול כך עוד לפני המיתון אני לא מוצאת עבודה נורמלית כמו שצריך הענין גורם לי לחוסר מצב רוח לירידה באנרגיות לעיתים לתלות בין הזוג שיפנק ויפנק למרות שזה לא צריך להיות ככה אני פשוט מרגישה חסומה תקועה ולא יודעת למה זה פשוט מוריד לי את המוטיבצה מה עלי לעשות??? אני רבה עם כולם ולא רק זה אני מוצאת את עצמי מתעצבנת ומורידה עצבים על כול מי שקרוב אלי מה אך עלי לעשות את ההפרדה .? זה משפיע עלי בחיי היום יום בלימודים בעיקר ?

שלום, הבעיה שהעלת היא אופיינית לתקופות קשות. אבל אני תמיד ממליץ לך לבחון את חצי הכוס המלאה ובנסות לברר מה את בכל זאת יכולה לעשות כדי לצאת מהמשבר. לדוגמא - עד כמה את בררנית בענייני העבודה? מה את רוצה לעשות ומה את עושה כדי למצוא את מה שמתאים לך? איפה את מוכנה להתפשר? וחוץ מזה - איפה החוזקות שלך? מה הדברים הטובים בחיים שלך כרגע? לאן את רוצה להגיע אחרי הלימודים שלך? מה הם תורמים לך? מה הוזגיות נותנת לך? אשמח לקבל תשובותיך ואני בטוח שהתמדה תביא לך בסוף את מבוקשך. בהצלחה, יובל

26/04/2009 | 20:05 | מאת: שרלי מיואשת

שלום רב אני בחורה בת 25 עם קשר רציני כשנתיים ואמורה להיתחתן עם חברי אך ישנם בעיות העלות על הפרק כמו למשל חברי ללא ניסיון מיני ונסיון זוגי מה שכן יש לי נסיון וזה מקשה על היחסים הוא מתנהג כמו ילד קטן כול דבר צריך להגיד לו מה לעשות או לשאלותי 1. כיצד אוכל לבנות את הקשר היטב ???? הוא בסה"כ תומך בי מתחשב , מכבד ,עוזר למשפחתי קשוב אלי , וכ"ו ואבל בזמן האחרון הוא יתהפך בדברים כמו בקטע של פחות לפנק אותי מתחשבן איתי על כול דבר מדבר בטונים שלא היו קודם צועק עלי מקבל החלטות לבדו מנסה להראות שליטה מסיומת ואפילו שוגה ואפילו לא מנסה לחשוב לפני זה נורא פזיז בדעותיו והחלטותיו 1.האם יש סכוי שהתאזן אני מפחדת שיהיה פזיז לבדו ויקבל החלטות לבד מבלי לשאול אותי ?או שמע יסתיר ממני דברים וחוץ מזה כיום המצב הכלכלי של שנינו לא מזהיר כיון שהוא עובד ולומד ואני לא עובדת עבודה קבועה אבל רציתי לדעת אגב את החתונה יחד עם עזרה מההורים 2.כיצד ניתן לבחון את מערכת יחסים יותר לעמוק כיון שיהיה לנו קשה לעבור לגור יחד כרגע אז כיצד ניתן לבחון את הקשר לטובה ולרעה??? באמצעות אילו דברים לא שטחים של שעה ביום שאני רואה אותו תיתן תיתן לי מספר תרגילים כדי לבחון את הקשר זה חשוב לי בבקשה לפי התמונת מצב .?? וכשאני מעבירה לו ביקורת בונה הוא כול הזמן שותק ואומר את צודקת ואח"כ מתפוצץ בצורה מלוכלכת 3. מה עלי לעשות הוא לא משתף אותי מספיק בכול העובר עליו וכול מה שנעשה?? ??? אני חיה עם המון ספקות ובלבלה בבטן מצד אחד אני רוצה אותו ומצד שני אני חושבת שהוא לא בשל למערכת יחסים הוא מתנהג כמו חסר ניסיון כמו שהוא באמת וזה מקשה עלי כי הוא באמת טוב לי ואבל זה משפיע עלי מאוד קשה כול החוסר בשלות הזו להיות המסבירה כול פעם מאחר ויש היום גברים בשלים אך מנאקים סליחה על הבטוי שגם לא כמוהו עם מוסר עבודה גבוהה ,חריצות , משכיל לומד לתואר , אבל מבחינת התואר של החייים אין לו .? 4.מה עלי לעשות אני מפחדת שימאס לו מזה שאני מסבירה לו כול פעם כול דבר ? שאלתי החשובה שקשורה אלי אף יותר כאשר אני פגועה אני מתרחקת מכולם וזה מעליב את האנשים היקרים שאיתי ולא יודעת להנאות פשוט כבויה וזה גורם לי לתקיעות בעבודה בלימודים 5. כיצד עלי לעשות את הנפרדות הזו ולהישתחרר לא הייתי כזו אך אני יכולה להישתחרר?? 6 וכיצד אוכל למשוך את המושכות לכווני אני בסך הכול בנאדם עם שליטה בחיו לאחרונה אבדתי את כוחתי ואניני מרגישה כמו פעם השליטה חסרה בחיי כיצד אוכל להחזיר אלי את הכוחות להטעין כוחות מחודשים .??? 7. והאם קיימת זוגיות שני בני הזוגות מחליטים יחדו או שמע יש אחד דומנטי שאומר את המילה האחרונה ??? וכיצד אפשר שבן זוג אחד ישלוט אם שניי בני הזוג שטלטנים מבלי לריב ?? 8. וכיצד אפשר לחיות עם בנאדם עקשן ולהגמיש אותו ?? וזה אפשרי?? כיון שהוא לפעמים מבוצר בעצמו ואי אפשר להזיז אותו מעמדתו

שלום שרלי, תודה על פנייתך. אני אשתדל לענות על כל שאלותייך, אבל אני חושב שכדאי לך מאוד לפני קבלת החלטה כל כך גדולה בחיים, לברר את הדברים בצורה יותר מקיפה ועמוקה דרך אימון אישי (ולא משנה מי המאמן, העיקר שיהיה מקצועי). 1. שינוי ההתנהגות שלו יכול לנבוע ממספר דברים - יתכן והוא רוצה לקחת יותר שליטה, מפצה על חוסר הניסיון שלו בתחום הזוגי ולכן גם שוגה, יתכן שההרגל משנה אותו ויתכן שמשהו בתחושותיו השתנה. הדרך לפתור בעיות מעין אלה הן להציף אותן בשיחה. אם את מתקשה לשוחח איתו על הבעיות לבד, את מוזמנת לעשות זאת מול איש מקצוע. אבל, אלו דברים שטוב תעשי אם תפתרי לפני שאת ממסדת את הקשר. 2. איך לבחון את המצב זה לא פשוט, אבל הבסיס הוא לבחון מה את רוצה, לעשות רשימה מה את מצפה מזוגיות ומבן זוג ולבדוק מה עומד במבחן המציאות ומה לא, ואז להחליט אם אלו דברים שאת יכולה להתפשר או לא. שוב, ממליץ בחום ללכת לאימון מקצועי ולבחון את הדברים. 3. חוסר היכולת של אדם להתבטא לרוב זה לא נגד בן הזוג כמו אופי והרגל של לא לשתף אחרים. את הנושא אפשר לפתור במשימה קבועה של 15 דקות בסוף כל יום של שיחה על מה עבר עליך היום מתחילתו ועד עתה. תשתפי אותו קודם, ואחר כך תבררי איתו. אם הוא לא משתף פעולה, פשוט תבדקי שעה אחר שעה מה עשה. תסבירי לו שקשה לך עם העובדה שאת לא יודעת מה עובר עליו, ומכאן זה נובע ולא מתוך חששות אחרים. אם גם זה לא יעבוד, תחזרי לפה וננסה לחשוב על משימות נוספות. 4. לא הבנתי את השאלה. מה את מסבירה לו ומתי את מתרחקת? 5. גם פה לא כל כך ברור לי - ממה את רוצה להשתחרר? 6. שליטה זה ערך אבל גם חסם הצלחה. מה את רוצה להשיג באמצעות השליטה? מה חשוב לך כל כך? מה את מפסידה שהשליטה לא בידייך? 7. כל נושא משחקי הכוחות הוא בעייה חמורה בזוגיות. עצם השאלה מעמיד בסימן שאלה את הביסוס למערכת היחסים הזאת. אני חוזר לתשובה 6. תחשבי מאיפה נובע הצורך בשליטה. 8. גם כאן אין תשובה ברורה. לרוב האנשים העקשנות היא חלק מהאופי. יש קושי לשנות אותה. אבל צריך לברר איך היה לפני? האם תמיד בן הזוג היה עקשן? ומתי העקשנות באה לידי ביטוי בעיקר? אני שב ומסכם - יש פה מערכת יחסים סבוכה ויש לך המון לבחון. אני מאחל לך המון הצלחה ואנסה לעזור לך ככל האפשר כאן, אבל אני לא בטוח שזה נכון לעשות את התהליך דרך פורום. שוב, בהצלחה! יובל

24/04/2009 | 09:17 | מאת: חגיגה

שלום רב, אנא, ברצוני לשאול: באם תוצאות אימון אישי מאוד משביעות רצון: תחושת התעצמות, התחזקות, שיפור דימוי עצמי, רווחה ושביעות רצון כוללת **** האם יש להכנע ........להתנהלות מניפולטיבית של אדם קרוב שטוען "שיש ללכת לפסיכולוג / פסיכותרפיסט" דווקא ? 2 ) איך יתכן שלהשגת תוצאות מספיקה תקופה של 3 חודשים ? ********************************************** אעריך התייחסות מקצועית, מכבדת אמינה ומהירה במידת הניתן. בכבוד והמון תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי חגיגה, התשובה עצמה היא מורכבת, ותלויה מאוד בהמון גורמים. אבל, יש כמה דברים בסיסיים שעליהם צריך לשים דגש: האימון הוא לא טיפול. לעומת פסיכולוג שחוקר משמעותית את עברו של האדם, אנחנו כמעט ולא נוגעים בהיסטוריה שלו. לכן גם פרק הזמן הוא קצר יותר מתהליך ארוך של חקר הסטורי שבעצם מחפש את שורשי הבעיה תוך שימת דגש על תיאוריות פסיכולוגיות מקובלות. איגוד הקואצ'ינג הבינ"ל הגדיר את הצלחת האימון בכך שאדם יתפרנס עד כמה שאפשר ממה שהוא אוהב ויחיה בתוך מערכות היחסים הטובות לו ביותר. זו מטרת העל. האימון עובד על פלטפורמה מרתקת – אנחנו בוחנים היכן המתאמן נמצא היום, לאן הוא רוצה להגיע ומה המחיר שהוא מוכן לשלם לשם כך. ואיך אנחנו בודקים? כמה כלים ומיומנויות מרכזיים: ערכי הבן אדם (מה מניע אותו בעצם), משאביו ועוצמותיו, חסמי ההצלחה שלו (ממה הוא חושש, מה מעכב אותו), חזונו, מטרותיו ויעדיו שבוחנים בעצם לאן הוא רוצה להגיע ואיך יעשה זאת, והמחיר/עלות שהבן אדם מוכן לשלם כדי להגיע להגשמת שאיפותיו. האימון הוא ממוקד מאוד, מעצים, מחזק את החוזקות ומלמד להתמודד עם החולשות ואפקט הליווי האישי הוא משמעותי ביותר. התפקידים המרכזיים של המאמן הם להקשיב, לשאול את השאלות הנכונות, למקד ולשקף (להוות מראה) לטוב ולרע. האימון הוא גם הוליסטי – אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל תחום משפיע על תחומים אחרים, לכן אין התחייבות לאן האימון יקח אותנו. לא פעם אנשים מגיעים בשל בעיות בקריירה ומגלים בעיות של חוסר ביטחון עצמי או בעיות דימוי שמשפיעות על תחומים נוספים ובאות לידי ביטוי יותר מוחשי בקריירה וכו'. כל אימון מסתיים במשימה או מספר משימות ליישם צורת התנהלות וחשיבה ששם הייתה גלילנו את החוליה החלשה. המשימות מתבצעות בין האימונים כך שבמשך שלושה חודשים יש עבודה על עצמך, עבודה אינטנסיבית תחת פיקוח ובקרה של איש מקצוע. והאימון הוא חוויה מדהימה שבסופו האדם יוצא עם מפה אסטרטגית של חייו שתהווה בסיס להחלטות עתידיות טובות יותר. וגם – יוצאים עם תוכנית פעולה – איך אני מתקדם הלאה בכוחות עצמי. משך האימון המקובל הוא כשעה בשבוע למשך 12 מפגשים. לעתים אם יש צורך, מוסיפים מספר מצומצם של מפגשים נוספים או מפגשי עדכון של פעם בתקופה (קצת כמו דיאטה, להבדיל). בהצלחה, יובל

23/04/2009 | 17:23 | מאת: איריס

שלום רב, אני ובן זוגי נמצאים בזוגיות שניה. שנינו גרושים לכל אחד מאיתנו שני ילדים מנשואים קודמים. עד לפני כמה חודשים התגוררנו ביחד,עקב בעיות בזוגיות הפרדנו המגורים. אני מעוניינת בטיפול פרטני וזוגי ואולי אף משפחתי בעתיד.אני מתגוררת במגדל העמק. האם אפשר להמליץ על מטפלת אמינה ובמחיר סביר ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איריס, לצערי אני לא מכיר מטפלים מהאזור שלך וגן לא מאמנים זוגיים שיכלו לעזור לך. מאזור חיפה יש לנו כמה תלמידים שיוכלו אולי לעזור לכם. אם את מעוניינת אנא צרי עמי קשר דרך המייל כולל פרטי התקשרות ואני מבטיח לחזור בהקדם עם תשובות. המייל שלי yuval@erc.co.il. בברכה, יובל פייס

19/04/2009 | 14:32 | מאת: יעל

שלום, הנני בחורה דתייה בת 23 וחצי ולאחרונה אני מרגישה קצת לחץ בנושא של הזגיות ייתכן ואולי שזה בגלל שרוב חברותיי כבר נשואות וחלקן אף אמהות או בדרך. אני אנסה לתת לך קצת רקע על עצמי אבי נפטר כשהייתי בת 10 וזה הכניס אותי להיות ביישנית לא בצורה קיצונית אבל ביישנית דבר שנראה שאולי מקשה עליי, אצלנו במגזר (הדתילאומי) כנראה בחורה ששירתה בצבא זה מעין נק' שחורה למרות שבצבא רק התחזקתי. אני יוצאת עם בחורים אבל היה בחור אחד שמאוד רצתי יצאתי איתו 4 פעמיים הקשר התנהל רוב הזמן בטלפון הוא היה באמת האחד אבל נגמר ביוזמתי היות ולא היה לבחור זמן.ואני מרגישה שאני עדיין מעוניינת בו אבל הוא המשיך הלאה.. בבית כבר לוחצים עליי ובכלל במהלך החג היתה תחושה מצד המשפחה המורחבת שאיך ייתכן שעדיין אין לה בן זוג הרי היא לומדת תואר אקדמאי מאוד נחשק , נראה טוב אבל איך שאין אף אחד?! אז אמרתי להן אולי בגלל שאין לי שיער בלונדיני ועיניים כחולות (זה היה בנימת צחוק אבל בכל צחוק יש קצת אמת..) מה עושים? איך מוצאים את האחד?(האם דרישותיי גבוהות בזה שאני מעוניינת גם בבחור אקדמאי?!) האם ביישנות הורסת..האם מראה חיצוני כ"כ משפיע (אז מה אם אין לי שיער בלונדיני וכו'..) נכנסת למצב שאני ממש בלחץ היות וגם לימודיי לא קלים (יש לי עוד שנתיים לסיום התואר) ועכשיו גם בלחץ של בחור שיצעד איתי בחיי.. אשמח לתשובתך..

שלום יובל... קראתי כמה וכמה הערות בפורום והחלטתי אולי גם אני זקוק לעצה טובה ממקום אובייקטיבי ואמין כמוך. הנה סיפורי אני וחברה שלי היינו יחד שנתיים וחצי וסיפור ההיכרות שלנו הוא סיפור של אהבה ממבט ראשון שלקח 10 שניות לראות אותה ולדעת שאותה אני רוצה מבלי לדעת מי זו בכלל ואחרי חיפושים בעיר גיליתי הכל עליה ויצאנו. אני והיא נפרדנו לפני שנתיים ועדיין אני מרגיש חושב חולם ונושם אותה. אני מרגיש שזו אהבת אמת ועשיתי הכל כולל הכל להחזיר אותה לחיי. כל פעם שמעתי את אותה סיבה למה לא:"אנחנו לא מתאימים ואסור לנו להיות יחד כי אני נעלמת שאני איתך ושאני איתך אני לא רוצה שום דבר בחיים ואין לי שאיפות חוץ מלהיות איתך". היא מאז שנפרדנו תמיד אחרי כמה זמן יוצרת קשר מחזירה אותי אחורה בהודעה או שיחה או אפילו מפגש שהיא יודעת שקולה והמראה שלה מחזיר אותי שנתיים אחורה. היא תמיד הולכת "לראות בשדות זרים" מבלה חודש חודשיים עם מישהו ואז חוזרת אליי ליום יומיים של הנאה אין סופית. והשבוע קרה הריב הגדול מכולם ופשוט לראשונה בקשר שלנו יצאתי עליה בכל המובן המילה ודרשתי שתעזוב את חיי והיא אמרה מילים קשות ואני גם כן אני לא אלך ויגיד שיצאתי צדיק הרי להכל צריך שניים. אני אוהב אותה הכי בעולם ומרגיש שזו אהבת חיי כבר 4וחצי שנים{שנתים וחצי קשר ושנתיים של פרידה}. האם עשיתי טעות שיצאתי עליה? האם יש סיכוי בעולם שנוכל לממש את אהבתינו? הרי אני מאמין שהיא מרגישה משהו הרי היא תמיד חוזרת ונותנת לי להרגיש שזהו הנה חוזרים ואז נעלמת שוב לחודשיים שלושה. שאני איתה אני נותן לה להרגיש שהיא מלכה ויותר. מחכה לתגובה כי אני אובד עצות ברמה שלא היכרת או שמעת מעולם. אוז

יובל שלום לצערי אהבה לא מנצחת קשה להבין את המשפט "אני לא רוצה לחזור אלייך" עוד יותר קשה לשמוע ולהבין את זה ממישהי שאהבת אהבת אמת אהבה טהורה וכנה אני מנסה לעבוד על עצמי ולרשום שהכל זה לטובה. אולי אם אני אתחיל מאולץ זה יבוא טבעי... מחכה לשמוע את תגובתך... אוז

היי אוז, אני מתנצל על העיכוב בתשובה. אני מבין לליבך ומצטער על מסכת האירועים שאתה עובד, ויותר מכך, מעביר את עצמך. אם אתה אוהב אותה באמת - אתה חייב לעשות בירור יותר מעמיק עם עצמך ואיתה - מה באמת עומד מאחורי המריבות ותחושות הביטול של חברתך. השאלה הגדולה היא מה באמת אתה רוצה? אני אשמח לקבל תשובות מה היא נתנה לך בחיים? מה אתה נותן לה בזוגיות הזאת? איך אתה מרגיש עם טענותיה? מה נכון בהן? מהיכן הן נובעות לדעתך? אם היא באמת אהבת חייך ונדמה שיש לה גם רגשות עזים כלפיך, אז אתם חייבים לבדוק את הביחד. יכול להיות שבעבודה משותפת תוכלו להשיג הרבה מאוד ולבנות קשר טוב ויציב. אבל ראשית אתה חייב לבוא מוכן לאירוע שכזה, להבין אותה עד כמה שאפשר ולהרגיש שאתה באמת בטוח ברצון שלך לקשר מחייב איתה. מעבר לשאלות שכבר שאלתי אשמח לדעת - מה חשוב לך בכלל בזוגיות? מה אתה מחפש בבת זוג? לי יש תחושה שאחד מחסמי ההצלחה שלך הוא הקושי להיפרד. מה אתה חושב? איזה עוד חששות יש לך שמניעים אותך בחיים? אשמח לקבל תשובותיך שם למייל שלי (yuval@erc.co.il) ונמשיך בבירור יותר מעמיק. בהצלחה, יובל

07/04/2009 | 13:58 | מאת: ליובל

שלום, אני בת 24. כל שנה שעברה הייתי מאובת בבחור שלמד איתי קורס מסויים באוניברסיטה. יצא לי לדבר איתו פעם אחת ואף הוא לקח אותי טרמפ- אך לצערי כל הנסיעה והשיחה סבבו סביב הלימודים וכאלה כך שהשיחה לא זרמה לעינינים אישיים. כשהצעתי לו באותה נסיעה אם הוא רוצה לאכול משהוא הוא סירב בטענה שלא מתחשק לו כרגע לאכול. אני ישר הרגשתי בום בלב והרגשתי שהוא ממש לא בעיניין שלי. גם כשבימים אחרים ראיתי אותו בקורס הוא כלל לא דיבר איתי פרט לשלום שלום. האם עלי להבין שהוא לא מעוניין? אני שואלת כי מאז שנה שעברה ועד היום הוא כל הזמן בראש שלי, אני פשוט מאוהבת בו. או שאולי הוא בישן או סגור או חסר ביטחון (למרות שהוא פשוט הורס) ולכן הוא לא יזם כלום? אולי הסרוב שלו הפגיש אותי בהבטים אישיים שלי לא פתורים כך שישר חויתי דחיה מצידו וזה לאו דווקא?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני מבין מאוד את הרגשתך. לאהוב מישהו ולהרגיש שאת לא מקבלת שום אות בחזרה זה באמת תחושה לא נעימה, אבל יש כמה דרכים להתמודד- גם עם חוסר הודאות וגם עם התחושות. לגבי חוסר הודאות - יתכן שאת צודקת והוא חסר ביטחון. מראה חיצוני לא מקנה בהכרח ביטחון עצמי ויכול להיות שאת מפספסת משהו גדול בגלל ביישנות. להציע לאכול זה נחמד, אבל מה עוד ניסית לעשות? אם הכל היה אפשרי בלי שאת עלולה להיפגע - איך היית מנסה לברר את העניין? ולגבי הרגשות - אני מבין שההיכרות, גם שהוא לומד איתך קורס, היא די שטחית. באיזו דרך את יכולה להעמיק את ההיכרות איתו? אשמח לקבל תשובותיך ונחשוב יחד מה אפשר לעשות. בהצלחה רבה, יובל

30/04/2009 | 13:35 | מאת: ליובל

כיום הוא לא לומד איתי עוד כי הקורס המשותף היה בשנה שעברה, אך לפעמים אני עדיין רואה אותו בלימודים. כששנה שעברה יצא לנו לעבור זה ליד זה היה נראה לי שהוא מתחמק אפילו מלהסתכל עלי ולומר שלום, וכשהוא כבר היה מתייחס ואומר שלום- פתאום הרגשתי מלאה תקווה שאולי כן יש אפשרות שיצא משהוא. קרה פעם שניגשתי אליו מיוזמתי כשראיתי אותו בין השיעורים סתם כדי לשאול על אייך היה בבחינות- לא שממש התעניינתי אלא שזה היה תרוץ בשבילי לדבר איתו- והתגובה שלו מאוד פגעה בי כי הוא נתן לי להרגיש שאני לא ממש באה לו בטוב והוא די נפנף אותי בתשובה סתמית שאי אפשר להמשיך ממנה הלאה. האם זה אומר שהוא לא מעוניין או שאני לא מפרשת נכון את הדברים? מה אני עוד יכולה לעשות כדי לוודא אם הוא מעוניין או לא. המון תודה

26/03/2009 | 14:03 | מאת: שירה

לכל היועצים והפסיכולוגים, אני ממש המומה ממה שאני קוראת כאן כלומר, אתם נותנים לגיטימציה ברורה לכל הבנים לצפות בפורנו. אני מבינה שזה נעשה ע"י הסכמה של 2 בני הזוג ובנוכחות שניהם, אך אני רואה שכל כך הרבה בחורות בעצם פגועות ונעלבות כאשר הן מגלות שהבן זוג שלהן צופה בפורנו מאחורי גבן ובכך אני רואה שאני לא לבד. אם בן אדם פגוע, איך אתם יכולים לטעון שזה בסדר? זה פשוט נראה לי מצ'ואיסטי. מה שיותר מעצבן אותי זה שבסופו של דבר לאחר קבלת תשובתם, הבנות טוענות שזה עזר להן להבין שזה בסדר ואני רואה בזה שהן פשוט מתפשרות כי מה לעשות, יש ילדים באמצע. חוץ מזה, אתם רושמים שכל עוד זה לא פוגע ביחסים אז זה בסדר. אז בהקשר לכך, אם הצד השני נפגע או נעלב אז אני רואה בזה פגיעה קשה בקשר וקשר זה לא רק תדירות סקס. ולסיפור שלי, אני נשואה 8 שנים + 3 ילדים. אני ובעלי צופים בפורנו ביחד 3-4 פעמים בשבוע ומקיימים יחסי-מין בתדירות קבועה וזה מתאים לשנינו. בנוסף, כשאני בלימודים או כשאני יוצאת מהבית, אז מתברר שבעלי גם צופה בפורנו באינטרנט. אני לא רואה שחסר לו משהו, ואני רואה את זה כפגיעה קשה באמון ואני לא מבינה למה הוא צריך לעשות את זה כשאני לא לידו? אני לא חושבת, שבעצם חסר לו סקס כי מידי פעם אפילו הייתי אומרת שאני רוצה יותר ממנו וזה נותן להרגיש שהוא צריך להתרכז במישהי אחרת. בנוסף, זה שהיום ישנה חשיפה בפשטות וזמינות ונגישות לפורנו לא אומר שצריך להשתמש בזה ויותר מעצבן זה שכל הפסיכולוגים והיועצים למיניהם נותנים לזה לגיטימציה וכביכול זורמים עם כל זה: "מה מה יש, תלמדו לחיות עם זה" אני לא רואה איך מישהו יכול לשכנע אותי שזה באמת בסדר, הרגשות הרבה יותר חזקים. אשמח לקבל תשובה לטענותיי. שירה.

לקריאה נוספת והעמקה
28/03/2009 | 08:28 | מאת: ענת

היי שירה קראתי את מה שכתבת ורציתי לאמר לך שאני חושבת בדיוק אותו הדבר. ויכולה לאמר בביטחון שכך מרגישות הרבה נשים בקשר לעיניין הצפיה בפורנו. העידוד הוא טיפשי ולא עיניני מאחר וזה כן פוגע ברגשותינו. אינני יודעת על סמך אלו נתונים כל הפסיכולוגים או היועצים החליטו שזה בסדר.

היי שירה, תודה על פנייתך, אבל לצערי פנית בפורום הלא נכון. כמאמן, אני לא מייעץ לגבי האם לראות פורנו או לא. אם זה משהו שעושה טוב למתאמן שלי, ולא מפריע לו בחיים ו/או בזוגיות - בבקשה. אם כן, צריך לבחון את הדברים וזה מאוד סובייקטיבי לגבי כל אדם ואדם. אני יכול להגיד לך שאני מאוד מבין אותך - זה אפילו די מעליב שהבן זוג רוצה לראות פורנו לפעמים על פני קיום יחסים עם בת זוגו. שוב אני אומר - זה בסדר כל עוד זה לא פוגע בזוגיות. אם כן, צריך ללכת בעיניי ולבחון את העניין עם אנשי מקצוע - מה מושך כל כך את בעלך לפורנו? מה הוא מפיק מהצפייה המרובה בפורנו? אני ממליץ לך לפנות לפורומים אחרים כמו פורום סקסולוגיה או פסיכולוגיה ולנסות להבין יותר ובאופן כללי. באימון הדברים נבחנים באופן אישי סובייקטיבי. מקווה שעניתי לשאלתך, בברכה, יובל פייס

30/05/2009 | 20:44 | מאת: שרון

בדיוק לפני כמה דקות כתבתי הודעה בנוגע לכך למעלה ואני גם מסכימה עם הדברים. אני חושבת שאם אנחנו נפגעות מזה אז צריך לפתור את המצב בדרך אחרת מאשר לומר "תתפשרו ותשלימו עם זה", השאלה מה אפשר לעשות עם העניין הזה?

27/02/2009 | 22:22 | מאת: נירית

שלום רב, לי ולבן זוגי יש צורך במאמן זוגי ואם הוא בעל הכשרה בטיפול זוגי- מה טוב. אנחנו גרים בעמק חפר.רוצים להתחיל בהקדם. אשמח לשמוע עצות כיצד להגיע למאמן כזה, באזור מגורנו עד כמה שאפשר. תודה ושבת שלום, נורית

שלום נירית, תודה על פנייתך. מאמנים זוגיים בעיניי חייבים להיות מוכשרים לעניין, או באמצעות קורס גישור או באמצעות קורס ייעודי לזוגיות. את מוזמנת לפנות אלי במייל הפרטי coachyuval@gmail.com ואני אנסה לעזור לך למצוא מאמן באזור מגורייך. בהצלחה, יובל

28/02/2010 | 15:51 | מאת: שלי

אשמח להיות לעזר. גרה באזור. המון נסיון והכשרה בהתאם 0546358335

21/02/2009 | 22:13 | מאת: שם בדוי

היי, רציתי להתייעץ בקשר למערכת היחסים שלי עם בן זוגי, אנחנו ביחד כבר שנתיים וחצי.. שנינו בני 25, עדיין לא גרים ביחד. כבר שנה לא קיימנו יחסי מין. אני מאוד אוהבת סקס אבל משום מה בשנה האחרונה פשוט אין לי חשק.. הסקס איתו מדהים, ואני אוהבת אותו, והוא אוהב אותי, ועניין הסקס הוא נושא שחשוב מאוד לשנינו ואנחנו לא מצליחים להתגבר על העניין. הייתי מאוד רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את האינטימיות שלנו, ואיך לחדש את חיי המין שלנו? הוא טוען שכל ניסיון שאני עושה (שהם לא רבים) מרגיש לו מאולץ וכאילו אני עושה את זה כי אני חייבת. שזה לא לגמרי נכון.. מצד אחד אין לי חשק כל כך.. אבל אני כן רוצה שנחזור למצב שהיינו בו קודם, שהיינו מקיימים יחסי מין על תקן יומי.. הייתי מוכנה אפילו להסתפק בפעם בשבוע.. אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה ככה שזה לא יראה לו כאילו אני מנסה בכוח. תודה.

שלום, מתנצל על העיכוב בתשובתי. סקס, בעיקר לנשים, הוא בא ממקום רגשי מאוד, בטח בתוך זוגיות קבועה. אני רוצה לברר איתך כמה דברים ואשמח לקבל תשובות: 1. מה לדעתך גורם לריחוק הפיזי? 2. מה את מרגישה כלפי בן זוגך ביום יום? 3. מה המשמעות מבחינתך, מעבר להנאה, לסקס בזוגיות? 4. מה מבחינתך היה מצב אופטימלי ביחסים? 5. עד כמה משמעותי בעינייך עניין הסקס בזוגיות? אשמח לקבל תשובותייך ולנסות לעזור לך. תודה, יובל פייס

12/08/2009 | 02:24 | מאת: שמרית

יש לי חברה שהלכה ליעוץ זוגי וזה ממש עזר לה... שמעתי שזה מאוד מומלץ... http://www.wesell.co.il/click/mEylUgH1cH1YXgh/bJzV4rFPfnD2S0X/TsmEylUgH1cH1YXghtS כנסו שווה לבדוק

21/02/2009 | 09:27 | מאת: יעל

היי אני יעל נשואה + 3ילדים בוגרים בת 45 בעלי בן 59 אנחנו נשואים מיזה 23 שנה. חיים מצויין ,יש ריבים פה ושם סהכ חיים טובים ,חברים ,נסיעות. אני ויתרתי הרבה מעצמי בזוגיות שלנו. אבל ככה סרדנו וחיינו טוב. אני אישה מאוד אינטיליגנטית עובדת בתפקיד בכיר, מקובלת נאה מאוד ונשית. בעלי מנהל עסק. מאז שאנחנו נשואים בעלי מעולם לא פירגן לי או אמר מילה טובהץ תמיד העביר רק ביקורת שלילית. אנשים מבחוץ תמיד מעירים לו כמה אישתך מקסימה ויפה וכו.. בעלי מאוד מאוד אוהב את עצמו וזה בא לידי ביטוי בשנים האחרונות. יש לנו מידי פעם ריבים וויכוחים אבל בסוף משלימים וזה עובר. הוא מוציא אותי מהכלים מהר ולפעמים אני ממש מתפרצת ומצטערת אחכ. יחסי המין שלנו גרועים אין בנינו שום מגע מישה חצי שנה. ואנחנו כבר שנים לא מתנשקים לא נוגעים אחד בשני בכלל. אני מאוד אוהבת לגעת ללטף להחזיק ידיים בעלי ההפך המוחלט. בעלי סובל מיתר לחץ דם מיזה שנים רבות והטיפול אותו הוא נוטל גרם לו לאימפוטנציה מוחלטת. עד לפני חצי שנה היינו מנסים לעשות משהו אבל לא הייתי מצליחה לעורר אותו וכשזה היה קורה מייד זה היה נעלם. הוא היה מאוד מתאכזב ועל מנת למנוע את תחושת הכישלון והאכזבה פשוט לא ניסיתי יותר וגם הוא התרחק. בסהכ אנחנו חברים טובים מטיילים וכיף לנו יחד. לאחרונה גיליתי שבעלי מפלרטט עם נשים אחרות ואפילו חיפש בעצמו אישה שהיתה איתנו בטיול מסויים. כמובן שהתפרצתי וכעסתי . מאוד מאוד ניפגעתי ועשיתי מעשה שאני כועסת על עצמי. התקשרתי לאותה אישה ואמרתי לה מה דעתי עליה. היא אמרה לי שלא היה בניהם כלום מעבר לכמה טךלפונים ומיילים. אבל מבחינתי זה לא משנה. זה פגע בי מאוד ואני לא יודעת כיצד להמשיך ולחיות עם אדם שאינני סומכת עליו , אינני מאמינה בו. שגרם לי לעשות מעשה שלא מתאים לי. רבנו וצעקנו והילדים היו בבית והיו עדים לכל הרפש שנזרק החוצה. הוא אמר לי שבגללי הוא אימפוטנט ואני גרמתי לזה. בעלי הוא מאהב מאוד גרוע גם בימים הטובים שלו הסקס לא היה משהו מיוחד. אינני יודעת ואני מבולבלת מכל המצב. לאחר כמה ימים אמרתי לא שאני רוצה לדבר איתו אבל הוא השיב שאין על מה לדבר. לפני שגיליתי את עיניין האישה והפלירטוטים החלטנו שנלך לטיפול זוגי. היום בעלי ואני ישנים בחדרים ניפרדים. הוא עבר לחדר של הבת שאיננה כרגע בבית. אנחנו פחות כועסים. אני מאוד מאוד פגועה ונתונה לשינויי מצב רוח . אנשים אומרים לי שאני השתנתי מאוד ואני רצינית. אף אחד לא יודע מהסיפור הזה. אני מאוד פגועה וכאובה נפשית. קרה לי שהתפרצתי פתאום בבכי בעבודה וסיפרתי אחכ איזה סיפור. עדיין לא התיעצתי עם אף אחד. ידוע לי שבעלי שוחח עם חבר שלו שהוא עורך דין. כדי לברר כניראה מס דברים. נכון להיום אנחנו אוכלים ביחד מעבירים מידע בסיסי עינייני לא משוחחים בפלפון בוקר טוב לילה טוב ולא יותר. לי ניראה שבעלי מחכה שאפנה אליו אבל הפעם אני פגועה מידי ולא מוכנה לעשות את זה. חשבתי לגשת השבוע לבית המשפט ולפתוח בהליכים מאחר ואינני יודעת ואינני מכירה שום פיתרון אחר. אני במצב הזה לא מוכנה להמשיך. אני יכולה לאמר ולא להשמע שחצנית אני בהרבה מעליו ומי שיש לו להפסיד זה הוא ולא אני. מה שמונע מימני זה לא הלהיות לבד אין לי כוח להתמודדות של כיצד יחולק הרכוש ואיך ומי יקבל מה. והנזק של הילדים באמצע שזה הכי חשוב בעיני. אז מה עושים אני מוכנה להשיב על כל שאלה שתוסיף במציאת פתרון. המצב היום הוא בדיוק שבוע מאז ה"פיצוץ" הגדול. תודה מראש יעל

מה בהיי יעל, אני מודה לך על הפנייה ומתנצל על התגובה המאוחרת. יש תחושה שהמכתב שלך נכתב בסערת רגשות אמיתית. מצד אחד אהבה והערכה, מצד שני תחושה של אובדן דרך זוגית. עם זאת, נראה כי גמלה בלבך ההחלטה להיפרד מבעלך, וכרגע מה שחוסם אותך ממעשה זה אלו הם הפחדים שלך (חסמי ההצלחה) לגבי מה יקרה בעתיד. לפיכך, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות שיעשו לשנינו סדר: 1. מה את מרגישה כלפי בעלך היום? 2. מה המשמעות של הזוגיות כפי זאת רואה את הדברים? 3. מה היית מצפה מבעלך? 4. מה לדעתך חלקך בכל הסיטואציה שנוצרה? 5. מה בעיקר השתנה בזוגיות? 6. ממה את חוששת? 7. מה המשמעות של להיות לבד מבחינתך? 8. אם הכל היה יכול לקרות, מה היית רוצה שיקרה? אשמח לקבל תשובותייך ואני גם מזמין אותך לקרוא שני ספרים שיוכלו לחזק אותך: לאהוב את מה שיש ולאלף את השדון. אלו ספרים שההתמחות שלהם היא בחסמי הצלחה, ואני חושב שכרגע החסמים מניעים אותך יותר מכל דבר אחר! בהצלחה! יובל פייס

18/03/2009 | 16:46 | מאת: יעל

היי יובל ראשית אני שמחתי לקבל את תשובתך למה שכתבתי ואני מודה לך על כך. אכן צדקת המכתב ניכתב כאשר הייתי בסערת רגשות עצומה. הייתי מאוד פגועה . באותם הימים .אני חושבת שפעלתי יותר מהבטן ולא מהראש. אני עדיין לא שוכחת את אותו הערב שמבחינתי היה ממש נורא. אבל כל אחד רואה את הדברים אחרת. לפני שאענה לכל שאלותיך אני רוצה לספר לך שהיום המצב בבית הרבה יותר רגוע. במהלך הימים בהם בעלי ואני היינו בנתק כפי שכתבתי לך. שלחתי לו מייל וביקשתי מימנו שנשב ונחליט יחד לאן אנחנו הולכים לכאן או לכאן. לא היתה שום היתיחסות מצידו ואני החלטתי שלפני שאני פונה לבית הדין ופותחת בהליכים אני אשאל אותו שוב והוספתי שהתעלמות מבחינתו זה כמובן אור ירוק לעשות את הדברים כפי שאני חושבת כרגע. הוא המשיך להתעלם והכול בגלל אגו ומשחקי כבוד. אני החלטתי שאני אתעלה על עצמי ובאחד הערבים פשוט אמרתי לו בדרך הכי ישירה שאני רוצה לדעת מה הכיוון שלנו מאחר ואיך שאנחנו היום חיים לא טוב לי , לא מתאים לי וכמובן זה משפיע לרעה על הילדים. בעלי אמר לי דברים כל כך לא מציאותיים . זה היה ממש בן אדם אחר מולי. בסופה של ,""כאילו" שיחה אמרתי לו שאינני מתכוונת להמשיך כך ואני רוצה תשובה מקובלת ומציאותית ועיניינית על מה שהולך להיות. מס ימים אחכ הייתי חולה ואז מבלי שנשוחח או נאמר דברים בעלי החל לשנות את התנהגותו וקצת התקרבנו. נסענו יחד, אכלנו אבל מבחינתי זה סתם לשים מסיכה ולהמשיך. ואני ממש לא מעוניינת להמשיך כך. מה שאני רוצה מאחר ויש מצב של חוסר אימון שלי בו, אני יודעת שהוא ניסה ליצור קשר עם אותה אישה גם אחכ אבל היא לא רוצה לשמוע מימנו. ואני יודעת ששמה עדיין מופיע אצלו בנייד בשם בדוי. הכל זה "כאילו" בעלי אמור לצאת עם חברים לסקי בעוד מס ימים ולא רציתי להעלות את שאני חושבת לפני הנסיעה.(תמיד אני חושבת על כולם ולא על עצמי) העדפתי לחכות שיחזוא ואז אומר לו שהדבר הראשון שאני מעוניינת בו זה יעוץ זוגי לשנינו ואחכ אם נחליט להישאר אז בהמשך גם טיפול מיני. למרות "שהשלמנו" אין בינינ ו שום מגע פיזי. אני מאמינה ובטוחה שגם בי יש דברים שצריכים לשנות . אני מרגישה שלא מספיק לי שהוא אומר ושנינו מטיחים האחד בשני את החסרונות או מה לא טוב . אני מרגישה שאני צריכה הפעם מישהו ניטרלי שישמע אותנו ויכיר ויצילח לגרום לנו להתגבר על כל המכשולים שיש כיום. ואם לא אני מרגישה מחוזקת ללכת גם על האפשרות של פרידה. לי יש משפחה מאוד חמה ותומכת. לבעלי אין אף אחד מלבד אח שחי בארהב וזהו. משפחתי מאוד מאוד אוהבת אותו, מכבדת ומעריכה. לא סיפרתי לאף אחד על המקרה כי לא רציתי שישנו את דעתם עליו. ומאחר והיו לי ספקות לגבי הדרך. יש לי חברה אחת ששוחחתי איתה על העיניין והיא חיזקה אותי ועדייןמחזקת. היום אני חושבת לעצמי שהכל קרה לטובה כי אני רוצה שהשנים שנשארו לי לחיות אני אחיה בצורה אחרת לחלוטין.קיבלתי סטירה שגרמה לי להתעורר. וזה מה שאני רוצה ללמוד לקח מימה שקרה ושהעתיד יהיה יותר טוב בגלל שעכשיו אני חושבת אחרת ואני אעשה את הדברים אחרת. לגבי שאלותיך 1., לפעמים אני חושבת, אני מרגישה שאני אוהבת, אני מקנאה (בצורה נורמלית) יש לנו אותו ראש. ולפעמים אני רואה בו מישהו כל כך זר , מישהו שלא איכפת לי שלא יהיה איתי.אני עדיין כל כך פגועה שאני לא יכולה לענות על התשובה בצורה חד משמעית 2 .המשמעות של הזוגיות בעיני זה אימון, חברות, פירגון,שותפות,אחריות,התחשבות,לאהוב להיות ביחד ,לעשות דברים ביחד גם אהבה פיזית.(אני בעד שלכל אחד יהיו גם התחביבים שלו והחברים שלו) ויתור משני הצדדים ולא שצד אחד מוותר תמיד.נאמנות,כנות תקשורת טובה. 3 .שאלת אותי מה הייתי מצפה מבעלי אז לא הבתי אם בכלל או בעיקבות מה שקרה 4. אין לי ספק שגם לי חלק בסיטואציה הנוכחית קשה לי להצביע על משהו ספציפי לכן אני מעוניינת בגורם חיצוני שיעיר לי על התנהלות לא נכונה או התנהגות לא מקובלת. יכול להיות שעצם העיניין שלא היה בינ ינ ו שום מגע גרם לו לחפש ריגושים בחוץ אבל גם זה נושא מאוד מאוד מורכב ואני לא בטוחה שכאן הבעיה. 5.מה שהשתנה בזוגיות שלנו זה חוסר תקשורת, ממעטים לשתף, לספר, מגיע מאוחר הביתה. הכל מסתובב סביבו , לא מתיחס לילדים, אלי, הולך, נוסע חוזר מתי שהוא רוצה לא מדווח לא מספר כלום. מגיע הביתה מאוחר. חי כאילו שאין לו משפחה. התעלמות מהצרכים של האנשים שמיסביבו והתעלמות מהקיימים. אפילו מהילדים. 6.היום אני ממש לא חוששת. אני אישה שמשתכרת מאוד טוב ויכולה לכלכל את עצמי בכבוד. אני נעימה מאוד, משכילה. מסביבי משפחה חמה שתתמוך בי בעת הצורך. הדבר היחיד שמפריע לי זה במידה ואתגרש כל ההליך עד שאהיה בפינה שלי אחרי הכל. במידה ואנחנו יחד אני חוששת שוב מבגידות מקשירת קשרים של בעלי עם נשים אחרות ופלירטוטים. 7. מבחינתי להיות לבד זה גם משהו טוב. חופששששששש. וגם זה יכול להיות בדידות, עצב.קושי. 8.לשאלתך מאחר ואנ י טיפוס אופטימי ולא פסימי אז אני הולכת על הפי הנד. אני רוצה שבעלי ואני נישאר ביחד לא בגלל שאנחנו צריכים אלא בגלל שאנחנו רוצים להיות האחד עם השני. אני טיפוס מאוד רומנטי ,רגשנית, אדם שנוגע המון,נותנת המון המון חום אהבה שיהיה דומה לי בקטע הזה. טיפ טיפונת מיזה זה גם טוב. הייתי רוצה להאמין בבעלי , לא לחשוד בו על כל צעד ושאל, הייתי רוצה בעל שיעריך אותי ויפרגן לי מעט על מי שאני ואיך שאני כי באמת מגיע לי. הייתי רוצה מאוד ללכת עם בעלי לטיפול מיני ולנסות להתגבר גם על הבעיה הזו. זהו פחות או יותר אני מקווה שהצלחתי להשיב על שאלותיך אני עדיין בצומת דרכים וכלום לא ברור מיבחינתי. בדקתי את כל האפשרויות של מטפלים זוגיים במידה ובעלי יסכים לשתף פעןלה. שוב תודה על היתיחסותך. יעל

21/02/2009 | 02:42 | מאת: joe

,לאחרונה נפרדתי מחברתי היקרה בגלל שהיא סבלה מדיכאון קל והקשר בינינו לא היה יציב בשלב מסויים,מאז הפרידה עברו כמעט חודשיים והגעגועים אליה לא פסקו,מה גם שהיא ציינה בפניי שהיא אוהבת אותי אותי ופנתה לטיפול על מנת שנוכל לחזור להיות ביחד,בכל החודשיים האחרונים הפכתי להיות "מכור עבודה",אולם יאמר לזכותי שכרגע אני עובד על דברים שהפריעו לה בזוגיות כגון:רישיון נהיגה,קריירה וכולי,בתוך תוכי אני מרגיש שאני זקוק לייעוץ כלשהוא,אולם אני לא יודע אם אני זקוק לטיפול פסיכולוגי או אימון אישי,כי למרות שאני מתקדם מאוד במטרות שהצבתי לעצמי,אני מרגיש שמאז הפרידה אני מתמודד עם בדידות מסויימת וחלל עמוק שנפער בי ,מה גם שזה היה קשר עם הרבה אהבה ונתינה משני הצדדים,

לקריאה נוספת והעמקה

היי ג'ו, מתנצל על העיכוב בתשובה. קצת קשה לי להשיב חד משמעית לשאלתך. הבדידות מובנת מאוד בשל המצב אליו נקלעת, אבל עושה רושם שהמצב הזה יכול להשתנות בנקל. אני ממליץ לך לברר עם עצמך האם אתה סובל מדיכאון קל או שמדובר בתחושות לא נעימות של פרידה ותו לא. דיכאון קל מתבטא בכמה דרכים ואני ממליץ לך לפנות לפורום פסיכולוגיה כדי לברר (יש כמה אלמנטים כמו שינויים בהרגלי האכילה כמו אכילת יתר או חוסר תאבון, שינויים בהרגלי השינה ועוד). אם לא, אני מאמין שאימון יוכל להיות נפלא עבורך. אם תחליט על אימון, אתה מוזמן לפנות אלי ואני אנסה לעזור לך למצוא מאמן מקצועי באזור מגוריך. בברכה, יובל פייס

08/02/2009 | 10:51 | מאת: שובל

שלום יובל, אני בת 39 ונשואה כבר כ-10 שנים+ 2 ילדים בגיל גן. בעלי ואני חברים טובים, והוא בד"כ אבא טוב, אבל כאן זה נגמר... אין ביננו סקס, אין ביננו משיכה. אני מרגישה שהוא לא אוהב אותי, לא אכפת לו ממני, הוא לא דואג לי, וגם אני התחלתי להתנהג ככה בשנים האחרונות,כשהרמתי ידיים. כשאנחנו לא רבים אנחנו מתקשרים יפה, מדברים ומתייעצים.כשאנחנו רבים זה מכוער, ילדותי וקטנוני(גם מצידי- אני נגררת בקלות), והרבה פעמים לפני הילדים... יש לו המון תכונות "גבריות" טיפוסיות שתוארו כאן בפורום בפרטי פרטים בהודעות קודמות, קראתי ונדהמתי לגלות תכונות דומות עד זהות(קמצנות, חוסר אכפתיות,אי השתתפות במטלות הבית, ילד שלא מתבגר, ועוד).היינו מספר פעמים בטיפולים זוגיים, שלא עזרו. אני מתלבטת המון לאחרונה: 1. להשאר בנישואין בלי אהבה ובלי סקס, מתוסכלת מרירה ופגועה רוב הזמן, אבל עם "שקט תעשייתי" בבית- ומינימום פגיעה בילדים, שכבר מבינים הכל. 2. להפרד (ולא להתגרש)ולהתחיל לחיות סוף סוף,אבל עם חשש לילדים,למקור הכנסה ועוד. אני בטוחה שלא תוכל לפתור את הבעיות אבל אשמח לקבל כיוונים למחשבה. תודה

היי שובל, אכן, את מתארת כאן משבר לא פשוט וצורך בקבלת החלטה משמעותית מאוד. אני רוצה לנסות ולשקף את דברייך - מצד אחד - אפשר להמשיך כמו שהדברים מתרחשים, זה יצור שקט תעשייתי (אמיתי?) בבית, תבטיחי הכנסה אבל תוותרי על אושרך במובנים מסויימים. מצד שני, פרידה, לחיות בחשש כלכלי מסוים (או אין שקט תעשייתי), אבל אולי להגשים את עצמך מבחינה אישית, להינות ולהיות יותר מאושרת בזוגיות אמיתית. השאלות האלה, לכאן או לכאן, הן כבדות משקל. ברור שהמקום שבו את נמצאת כיום הוא נח מבחינות מסויימות אבל מתסכל מאוד מבחינות אחרות, והשאלה תמיד - מה יותר חשוב לך. אני חושב, שעצם העלאת הנושא, התשובה די ברורה. חסר לך משהו, וזה משמעותי. ולכן אני רוצה לתת לך כמה כיווני חשיבה באמצעות שאלות. את כמובן מוזמנת לענות בפורום, ואשמח להמשיך את ההתקשרות - 1. מה המשמעות של זוגיות עבורך? 2. מהי זוגיות בכלל מבחינתך? 3. מה המשמעות של אינטימיות? 4. מה המשמעות של יציבות כלכלית מבחינתך? 5. מה יותר חשוב לך - יציבות כלכלית, או זוגיות ואינטימיות? 6. איפה את מוצאת את אושרך היום? 7. מה מעניין אותך? אשמח לקבל תשובותייך ולהמשיך את הדיון מפה. אני ממליץ לך גם לקרוא את לאלף את השדון, זה יכול לעזור לך קצת בהתמודדות עם הפחדים. ממתין לתשובותיך, והמון הצלחה! ברור לי שאת נמצאת באחת הסיטואציות המסובכות והלא פשוטות בחייך. יובל פייס

03/04/2009 | 05:16 | מאת: מיכל גולני

שובל, את נמצאת בפני החלטה מאוד קשה. וטוב שאת נעזרת במקום כמו זה . כשמתיעצים עם חברות , למשל, הן לפעמים מכניסות את החששות בחיים האישיים שלהן . שאלי את עצמך בנוסף לשאלות החשובות של יובל: - אם הבת שלי היתה בעוד כמה שנים בבעיה דומה מה הייתי מציעה לה? -דמיני את עצמך בעוד 20 שנה - איך את רוצה להרגיש שהעברת את חייך? -באיזה מצב את מסוגלת להיות במיטבך כאמא וכאדם?-כשאת בנישואים האלה או מחוץ להם? שימי לב לביטויים שאת משתמשת בהם כמו : "לחיות סוף סוף" -כמה כמיהה ותסכול יש כאן.- מה זה לחיות בשבילך? מיכל גולני מאמנת נשים במצבי פרידה ולאחר פרידה 050-6876738

אני בן 27 עוד מעט, סטודנט. עברתי כבר הרבה טיפולים בחיי ולפני מספר שנים מצאו שיש לי חרדה חברתית, טופלתי והמצב השתפר ללא ספק. לפני כ 17.5 שנים אימי נפטרה. אבי לא חיפש לו בת זוג חדשה. אבי טיפוס מאוד לא חברותי, וגם ממש בקושי עושה משהו חוץ מלעבוד לא מבחינה חברתית ולא באופן אישי, הוא שוכב/ ישן בכמויות קצת גולש באינטרנט וזה רק בשנתיים האחרונות ופעם ב...הולך לחבר וזה רק אם החבר יוזם להזמין אותו. מבחינתי זה משרה אוירה של חוסר חיים, זלזול בחיים, ויתור על החיים, להגיד שהחיים לא שווים. אני מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מאוד לא מצליח חברתית. עד לפני מספר שנים הייתי שקט כמו גוש בשר וגם הייתי לא פעיל חברתית ובאופן אישי. יש לי לקויי למידה כך שהלימודים דורשים ממני המון זמן ומאמץ ודי השתלטו לי על החיים ודרסו אותם. לאחר הטיפול האחרון שעברתי השתפר המצב, כאמור, והתחלתי לקרוא ולהתעניין. היו לי כמה קשרים חברתיים, אך לא רציניים וטובים שלא החזיקו מעמד.חוץ מקשר אחד, יש לי ידידה כמה שנים אבל אנחנו לא גרים קרוב אחד לשני וכל אחד לומד במקום אחר, כך שיוצא לנו להפגש לעיתים רחוקות. מה שאני רוצה להגיד שחיי היו וכך הם גם עכשיו מאוד עניים, מצומצמים ושקטים. המיצוי של חיי שואף לאפס: בקושי עשיתי דברים, אין לי חוויות ואירועים להזכר ולהיות שמח שהיה לי אותם, אני מפגר מהרבה בחינות מאנשים בגילי (מעולם לא עבדתי, לא למדתי נהיגה, לא יצאתי עם בחורות וכו'), החיים חסרי שינויים וגיוון. תמיד ידעתי, על הבעיות האלו אבל איכשהו הצלחתי להתעלם ולדחוק את זה הצידה וזה לא היה מרכז העניינים. בתקופה האחרונה, פתאום התחלתי לחשוב על הדברים ואני מאוד חושש ומתוח. חלק מהסיבות, אני מניח, שהתחלתי לחשוב זה שלא עוד הרבה זמן אני אראה את אח שלי הרבה פחות לאחר שהוא יתחתן וגם שאני לא רוצה להמשיך לגור בבית אבי ולעבור מקום זה לפתוח פרק חדש בחיים ולהחליט איך אני רוצה שהחיים שאני בונה לעצמי יראו. אני מאוד רוצה בת זוג שתהיה איתי, שתהיה קרובה אלי. אני לא רואה ולא יודע איך והאם אני יכול באמת לתקן את הדברים, ואני לא רוצה שהמשך חיי יהיו כאלו, חבל להחמיץ את החיים שיכולים להיות שמחים ומספקים. אבקש תגובות רציניות.

לפני יותר מחודשים הקמתי קבוצה למציאת עבודה למובטלים וכך גם אני אנו נפגשים פעם בשבוע בבוקר עם המאמנת. לפני שהתחילה לעבוד עימנו המאמנת אני זה שהנחיתי את הקבוצה. וגם זה שהבאתי את המאמנת. העניין שהיום ברגע שהמאמנת עוזבת כל חברי הקבוצה ממהרים ללכת. ובמקום באמת לבצע נטוורקינג ולסייע זה לזה במציאת עבודה. כל אחד לעצמו והאחר לא מעניין אותו. בעיה נוספת צירפתי לקבוצה בחורה דומינטטית ושתלטנית לקבוצה לפעמים שמנסה להשתלט לא הכרתי אותה קודם כמובן. המאמנת אומנם פה ושם קצת מעמידה אותה במקומה אבל עדיין היא מנסה להשתלט. מה ניתן לעשות כדי להפוך את המפגשים שלנו ליותר יעילים? המאמנת מצידה פחות מתעקשת עם חברי הקבוצה על הנושא של הנטוורקינג דבר נוסף עד כה קיימנו כ עימה 3 מפגשים ויש לנו עוד 2 ואופציה ל 5 נוספים על מומלץ לבקש ממנה שתתמקד עימנו בהמשך? אודה לעזרה

21/01/2009 | 23:13 | מאת: מתעניינת

שלום רב, אני מעוניינת להתחיל טיפול המשלב פסיכותרפיה ואימון אישי. חשוב לי שהמטפל/ת יהיו מנוסים ומקצועיים מאד בשני התחומים. אני גרה בקריות (ליד חיפה). אני מניחה שלא ניתנות כאן המלצות אישיות על מטפלים, אך אשמח לקבל הכוונה כלשהי כדי לדעת מאיפה להתחיל. תודה רבה.

שלום, אני אשמח לעזור לך, ואם הייתי מכיר מטפל ומאמן באזור חיפה הייתי שמח להמליץ. אבל נדמה לי שאת צריכה לבחון היטב מה את באמת צריכה. אם מדובר בטיפול נפשי (פסיכולוגי) כשהמטרה היא שיניע אותך בצורה משמעותית להגשמה - יתכן וטיפול בהביוריסטי יכול לעזור לך, והוא משלב את שני האלמנטים. אם את מרגישה שאת צריכה פסיכולוג לצרכים אחרים, אני מניח שכדאי שתתחילי קודם טיפול ורק אחר כך תשלבי אימון. מאחר ואני לא יודע מה הבעיה ממש, קשה לי להמליץ לך משהו ספציפי. בכל אופן, את מוזמנת לפנות אלי עם הבעיה וננסה לעזור יותר. בהצלחה, יובל פייס

30/03/2009 | 13:31 | מאת: דניס בארט

שלום לך מתעניינת יקרה, גם אם המאמן הוא פסיכולוג בהכשרתו, הרי שבתהליך האימון צריכה להיות הפרדה בין התחומים. הוא ילבש או כובע של מאמן או כובע של פסיכולוג, אך לא שניהם יחד. עם זאת, אפשר לעבור אימון במקביל להתהליך טיפולי, בתנאי ששני הצדדים מודעים לכך וקיימת הסכמה, על מנת שלא ייווצר אנטגוניזם. אני מאמנת קוגניטיבית-התנהגותית שמקבלת בקליניקה פרטית בחיפה. אשמח לשוחח איתך. בהצלחה, דניס בארט מאמנת קוגניטיבית-התנהגותית אישית וקבוצתית 054-5275037 denis.barat@gmail.com

14/01/2009 | 15:21 | מאת: אביגייל

שלום, אני בת 33, בעלת סיפור חיים מאד מורכב. בשנים האחרונות עברתי שיקום משמעותי מטראומות קשות שעברתי ושיקמתי את חיי. כיום אני מתפקדת, יש לי קריירה משמעותית ומספקת, אני לומדת וחייה את חיי בשלום יחסית. לפני חצי שנה היעזתי לראשונה מזה שמונה שנים להיכנס לקשר, והרגשתי שהקשר נתן לי המון, הבנתי שטוב לי להיות בזוגיות. הקשר הסתיים שלא מיוזמתילפני כחודש ומאז אני מנסה להשתקם ומאד קשה לי. אני מרגישה בדידות איומה, מעבר להבנות ותובנות שעולות בי בעקבות הפרדה אני גם מרגישה שמשהו בסיסי בי עצוב ומיואש מהמאבקים הבלתי פוסקים הפוקדים את חיי. הפעם , לשם שינוי זו התמודדות שקורית לרבים מאיתנו ושונה בכך מהותית מחוויות העבר שלי. אני מנסה להתגבר על הכאב ולהמשיך קדימה ולא מוצאת את הכוחות. יודעת שאני רוצה להימצא בתוך קשר זוגי אך רק מרגישה כל הזמן בודדה. אין לי מושג איך ומה לעשות על מנת להיפתח יותר, להגיע למצב בו תתאפשר מציאת בן זוג. חיפשתי רעיונות שונים כיצד להתמודד עם הבדידות הקיצונית שמרגישיםאחרי חיים עם בן זוג והכל נראה טפל. מה עושים אנשים המעוניינים בקשר ואתרי ההכרויות אינם מזמנים להם את האנשים המתאימים? אני טיפוס שקט ביישנית ומתקשה למצוא את עצמי בסצנות הבילוי הרגילות לבני גילי (פאבים וכד') ואין לי מושג אם בכלל יש מה לעשות על מנת לשנות את מצבי, או שמא אני צריכה פשוט לחכות ולהשקיע בתחומים אחרים? אביגייל

לקריאה נוספת והעמקה

היי אביגיל, אני מודה לך על פנייתך. פרידה זה דבר מאוד קשה. הבדידות שמלווה, התחושה של "לא שווה מספיק", הערכהודימוי עצמי שעלולים להיפגע. אבל אחת התובנות המשמעותיות שמצאת בזוגיות שלך היא הצורך בזוגיות. הרצון להיות ביחד - וזה מה שצריך להוביל אותך. אני חושב שאת צריכה לחשוב קצת מה את רוצה להשיג בעתיד. ואני רוצה לשאול אותך כמה שאלות בנושא, אשמח לקבל תשובותייך ולעשות "מיני" אימון בפורום: 1. תסבירי את תחושת הבדידות. מה חסר לך במיוחד? 2. איך את רואה זוגיות? מה צריך להיות שם? 3. מה החוזקות שלך בזוגיות? מה את נותנת? 4. איך בעינייך תראה הזוגיות המושלמת שלך? תנסי לתאר אותה כאילו היא מציאותית. נגיד בעוד חמש שנים. אני חושב שאת הרבה יותר חזקה ממה שאת משדרת. עברת דברים לא פשוטים, כפי שאת מתארת, וידעת לאסוף את עצמך. אני בטוח שגם כאן תמצאי את הכוחות! אנחנו פה כדי לעזור כמה שתצטרכי. אם משהו דחוף - את מוזמנת לפנות גם דרך המייל. בהצלחה! יובל פייס

28/06/2010 | 18:39 | מאת: אתי23

שלום רב, לפני כחודשיים בן זוגי נפרד ממני לאחר שנה של זוגיות. הזוגיות איתו היה הדבר שלו ייחלתי הרבה זמן עד כה היו לי 2 מערכות יחסים לפני אך החיבור שנעשה לי איתו לא שומות לקודמם. כל כך אהבהתי אותו וכל כך רציתי שיהיו לו טוב. ברגע שהוא נפרד ממני, כל כך סבלתי מתסמינים של בכי מתפרץ, דיכאון, כאבי ראש, בחילות, תיאבון ירוד ולאחר כשבועיים הכאב החד והתסמינים הפיזיים ירדו אך כעת נותרתי אם כאב מאוד גדול. אני עדיין בוכה כל יום, אני פוחדת מהעתיד יש לי מחשבות שליליות לגבי עצמי ולגבי מה שאני רוצה, אני לא יוצאת מהבית רק אם אני חייבת כמו: להוריד את הכלב, לימודים וזהו. אני רוצה לדעת מתי זה יעבור וכמה כוחות זה ידרוש ממני אני פשוט די מיואשת ופוחדת מהכאב שלא מרפה

13/01/2009 | 11:24 | מאת: ניבה

שלום, אני בת 29 נשואה 7 שנים פחות שנה אחרונה מכיוון שבעלי 30, ואני גרנו בנפרד והתנהלנו כזוג גרוש ביקורים של הילדה בת-5 מזונות, הכל היה מסוכם. לאחר כשנה חזרנו נפרדנו בגללי אני יזמתי את הפרידה שיעממם לי איתו כבר לא נשאר כלום לא סקס לא חברות לא אינטימיותלא תקשורת, היה לי במקביל רומן סוער אז זה נתן לי את הפוש ללכת מכייוון שהבחור חיכה לי. אבל אחרי שנה הבנתי שאני רוצה את בעלי ואני אוהבת אותו בחור מסור למשפחה לעבודה חרוץ מפרגן עוזר במטלות הבית ותמיד עושה מה שאני אומרת לו. כרגע אני מאוד וגם הוא רוצים לבעוד על הזוגיות שלנו אנחנו כל ערב עושים דברים שלא עשינו ארוחות ערב מפגשים שיחות דברים שגילינו שלא עשינו דהיינו ביחד והלבד נתן לנו להבין המון. אני קוראת המון מאמרים ומנסה ליישם את זה , אבל אני חושבת שיש מקום גם לטיפול זוגי שיבוא בהמשך , האם אתם יכולים להמליץ על ייעוץ במחיר סימלי? והאם אתם יכולים לתת להפנות אותי לעוד חומר ספרותי בעיניין?? בתודה.. מישהי שבאמת רוצה להצליח.

שלום ניבה, ראשית, כל הכבוד על החזרה. זה באמת תהליך לא פשוט להיפרד ולחזור, אבל נראה שכבר את מיישמת הלכה למעשה חלק מהעצות שהיית כנראה מקבלת - לעשות דברים שונים, מגוונים ומחברים. אני חושב שטיפול או אימון זוגי יכול לסייע. אני ממליץ לך ללכת למאמן שהתמחה בתחום או שהוא גם מגשר, שם מקבלים כלים נוספים לעזור בדיוק במקרים האלה. בקורסים שאני מעביר אני מבהיר שמשפחה היא העסק הקשה ביותר לניהול - יש מספר אנשים שלכל אחד שאיפו, רצונות ואינטרסים שונים (לצד כמה משותפים) ולכן חשוב מאוד למוד ולנהל את המשפחה כמו שצריך וכמובן שאת הזוגיות בתוכה. את מוזמנת לפנות אליי (דרך שרית, 050-3256615) ואני אקשר איתך עם מאמנים זוגיים לא יקרים במיוחד. בהצלחה, יובל פייס

שלום רב, אשמח אם מישהו יוכל להפנות אותי. האימון יכול להיות במסגרת סטאז'. אפשרי גם במסגרת קבוצתית. הנושאים החשובים לי: ניהול זמן,יעילות, ניהול כלכלי, סדר וארגון, ביצוע מטלות בזמן, מיקוד, הגדלת ההכנסה וקבלת החלטות. ליצירת קשר: nelhav@gmail.com תודה מראש

שלום דניאלה, אני אנסה להפנות אליך מאמנים שנמצאים בתחילת דרכם ודרישותיהם צנועות. את מוזמנת לפנות גם אלי טלפונית ואני אנסה להתאים לך את אחד מבוגרינו על פי התרשמותי. בברכה, יובל פייס

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=1724&r=1

היי יובל, איך אפשר ליצר איתך קשר? אשמח אם תפנה אליי מאמנים. אנא כתוב לי: nelhav@gmail.com תודהne

לבית ספר לאימון אישי באיזור המרכז דרושים מאמנים אישיים בעלי ניסיון באימון ורצוי בכלים נוספים כמו NLP לאימון משתתפי הקורס להכשרת מאמנים אישיים. התשלום לפגישה אימונית 100 ש"ח. הפגישות ייערכו באיזור המרכז. המתאימים אנא שלחו קורות חיים למייל: yael@nlpcoaching.co.il

שמי פנינה ואני מאמנת,הייתי מעוניננת לקבל עוד פרטים בנושא

06/04/2011 | 14:03 | מאת: טליה המאירי ישי

אשמח לשמוע עוד פרטים אני מנחה בכירה השל NLP ודמיון מודרך מאמנת אישית מתמחה בהפרעות קשב וריכוז חברת לשכת המאמנים

28/04/2011 | 17:09 | מאת: דידי שחר

שלום אשמח לשמוע בנוגע להצעתכם למאמנים. אני מאמנת אישית וארגונית ומגשרת מוסמכת. תודה דידי

22/05/2011 | 13:17 | מאת: הילה

היי,אני מעוניינת ללמוד אימון אישי,והייתי שמחה לקבל המלצות ממאמנים על היכן ללמוד מכיוון שיש המון מקומות... תודה, הילה.

15/09/2013 | 09:36 | מאת: אסתר

אני מאמנת אישית אשמח לקבל פרטים נוספים

02/01/2014 | 13:18 | מאת: אורן

באיזה עוד פרטים את מעוניינת? אמנם עבר זמן והשתנו עוד מס' פרטים בתחום העיסוק שלי באימון האישי.

02/01/2009 | 16:31 | מאת: ***

שלום, ברצוני לקבל התייחסות למה שכתבתי, או יותר נכון עזרה. תודה.

הי, נשמח לעזור. בברכה, יובל פייס

31/12/2008 | 00:31 | מאת: ד"ש

אני בת 31 בקרוב עוסקת בניהול מחלקה במפעל יצרני ניראית טוב, אינטיליגנטית ואוהבת להנות מהחיים ולהתפתח יש לי תכונה שלא כ"כ ברורה לי- נטיה למתוח את החבל כדי לראות עד לאן אפשר למתוח אותו. בהתנהגות הזו אני לומדת הרבה אך יודעת שזה יכול להרוס לי את מה שאני רוצה לבנות או בונה. מה דעתך על כך? תודה:) ד"ש

02/01/2009 | 10:48 | מאת: עידן

הי ד"ש את רושמת כי את אוהבת להנות מהחיים ,רוצה להתקדם להתפתח,לבנות .. וזיהית התנהגות שפוגעת לך בזה -ראשית יפה שזיהית ואת יודעת מה את רוצה זה צעד חשוב ,טוב שאת רואה את זה. קחי לך רשימה של דברים שאותם את רוצה להשיג,לבנות.. ותשאלי את עצמך מה יקדם אותך לשם? אם למתוח את החבל זה אחד מהדברים או לא ,ואז יש לך את האפשרות לבחור האם לעשות עם זה משהו או לא בהצלחה אשמח לסייע עידן יעקובס-מאמן אישי עסקי זוגי ומשפחתי

הי ד"ש, תודה על פנייתך. לא כל כך הבנתי את הבעיה. מתי את אוהבת למתוח את החבל? איזה גבולות את בוחנת? האם מדובר ברמה הזוגית או שיש דברים נוספים? בכל אופן אשמח לקבל פרטים נוספים. ואשמח גם לשמוע באופן עקרוני - מה את מנסה ללמוד כשאת מותחת את החבל? מה זה משרת אצלך? תודה, יובל פייס

28/12/2008 | 13:22 | מאת: נופר

שלום רב חבר שלי ואני יחד כבר חמש שנים, שנינו בני 23. אני כרגע לומדת ולו יש עבודה קבועה ויציבה. בכל פעם שניסיתי לעלות את עניין מיסוד הקשר נתקלתי בתגובה מתחמקת. בפעם האחרונה הוא אמר שהוא לא מרגיש מוכן לכך ושהוא צריך זמן(לא ברור כמה) אני החברה הראשונה שלו וכמו כן הוא החבר הראשון שלי. אף פעם לא היו לו ידידות, כך שמבחינת נסיון עם בני המין השני חוץ ממני אין לו וכאן הוא מרגיש פספוס. שנינו אוהבים אחד את השני עד מעל הראש, בסיס הקשר הוא חזק ויציב.(אף פעם לא הייתה פרידה או רצון לפרידה), אני יודעת שהוא האחד שלי. אני מוכנה לחכות לו אף גם מפחדת: השעון הביולוגי שלי דופק, אם יגיע למסקנה שצריך להיפרד ולא רוצה למסד את הקשר עוד שנתיים למשל-לא רוצה להגיע למצב הזה. זמן הגג מבחינתי לחתונה הוא עוד שנתיים.(מוכנה לחכות) האם אני מגזימה עם רצונותיי?האם אני יכולה לעזור לו להחליט(לטוב ולרע)?אולי להיפרד לתקופה מסויימת ושייבחן את רגשותיו? עזור לי להגיע להחלטה הנכונה תודה מראש

21/12/2008 | 10:24 | מאת: טלטל

אני בחורה משכילה , אמא ל-2 ילדים עד עכשיו עבדתי בעבודה מסודרת . כרגע אני לא עובדת יש לי בעיה בביטחון העצמי אני כל חיי עבדתי או למדתי תמיד הייתי המסגרת ויש לי פחד במציאת עבודה תמיד יש ליח תחושה שאני לא מתאימה ולא יודעת. למרות שבעבודתי הייתי עובדת מצטיינת בעלת מוסר עבודה גבוה אבל בכל זאת קשה לי לחפש עבודה. וגם בחיי היום יום אני מרגשיה שביטחון עצמי היה עוזר לי אני יותר ביישנית ולא יודעת לפתח שיחה. איך להגביר את הביטחון העצמי שלי

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2008 | 15:23 | מאת: עידן

הי יש כיום נטייה להגדיר את הביטחון העצמי שלנו בדרכים חצוניות כמו מקום עבודה ,לימודים... בואי נפרק את המונח ביטחון עצמי או יותר נכון בטוח בעצמי או ב.ט.ח עצמי בטוח =מאמין,משוכנע..ביטחון=הרגשת וודאות בקיום של דבר ,ועצמי =בי ,אני ביטחון עצמי נתולדה של הכרה עצמית בחשוב ובטוב ובמצליח שלך.. יש לך יכולות על פי מה שרשמת עבדת והצטיינת ,בעלת מוסר עבודה ,למדת מתחת לכל אחד מאלו מסתתרות יכולות כרגע אין לך עבודה -בחרת בכרגע כי זה זמני? כל אלה הם דברים מצויינים שיש לך ,אימון יכול מאוד לעזור לך להשיג ביטחון עצמי. המון הצלחה עידן יעקובס- מאמן אישי עסקי זוגי ומשפחתי

שלום טלטל תודה על פנייתך. חוסר ביטחון, בעיות בהערכה עצמית, בעיות בדימוי העצמי - אלו נושאים שעולים לא פעם בפגישות אימון. הנושא הזה חשוב ביותר, והבושרות הטובות הן שניתן לפעול כדי לשנות את "רוע" הגזירה. אני הייתי רוצה לברר איתך ממה את חוששת? מה מונע ממך לגשת ולנסות? איך ההצלחה שלך והערכה כלפייך בעבר באות לידי ביטוי היום? מה המשמעות מבחינתך של לעבוד? לאן את רוצה להגיע בתחום המקצועי? איך את רואה את הקריירה שלך בעתיד? מה לדעתך שלושת הדברים שחוסמים אותך יותר מכל בחיפוש עבודה? אשמח לקבל תשובותיך ולהתייחס בהתאם. בהצלחה, יובל

24/03/2009 | 18:29 | מאת: דוד

טל שלום אני מניח שיש לך מקומות טובים ונעימים שכן היה לך טוב בהם. האם תוכלי להעלות אותם בדמיונך? מה היה לך שם שהצלחת? מה מרגש אותך שם כשהצלחת? האם יש לך חברות טובות? האם את מגדירה עצמך כביישנית? האם יש לך רווח מזה שאת ביישנית.האם את מפסידה מזה שאת בישנית? אני מצ''ב כרטיס שלי אני מטפל באנשים שמבקשים להגביר את הבטחון העצמי דוד 0508689182 מאמן אישי - מחפש מתאמן באזור ירושלים ואשקלון מאמן בוגר מכללת Coach me מחפש מתאמנים. האימון בליווי מדריך מהמכללה. מחיר סמלי. האימון -10 מפגשים. מי שמעוניין לצאת למסע שישנה את חייו שיפנה.. לאימון - אישי,לקריירה ולימודים . "מה שקובע אינו המקום ממנו אתה מתחיל אלא המקום בו אתה בוחר לסיים". אימון אישי- כלי מדהים להשגת המטרות שאנו חפצים. . לתאום ניתן לפנות :דוד 0508689182 http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=1724&r=1

15/12/2008 | 06:11 | מאת: גל

שלום יובל, כל פעם שאני רואה אנשים אחרים מצליחים בתחום שלי או בתחום מקביל אני מרגישה נחותה. אני מרגישה שאני נשארת מאחור, שאני לא אצליח, שאני לא ייחודית. במקום להשקיע את האנרגיה במה אני כן רוצה לעשות, צריכה לעשות. אני מרגישה תקועה עם עצמי והחשיבה שלי. איך יוצאים מזה? יום טוב!

15/12/2008 | 06:02 | מאת: גל

בכל פעם שאני חושבת בצורה זו על האחרים זה מחליש אותי, זה שואב ממני אנרגיות, זה מסיח את דעתי מהעיקר, מונע ממני עשייה וחשיבה חיובית כלפי עצמי והחיים, אני נגררת אחרי הרגשות השליליים ומתמקדת בהן. ומרגישה לפעמים שאולי באמת אני לא כזו מוצלחת. זה כמו רעל אני מתוסכלת מאיך שאני מרגישה, זה הורס את שמחת החיים שלי, גורם לי להיות פסימית ועצובה. אשמח אם תגיב לדבריי ותחווה את דעתך המקצועית.

הי גל, מתנצל על העיכוב בתשובה. נדמה שאת משקיעה כמות אנרגיה גדולה מאוד בקנאה, דבר שבטח אינו מקדם אותך ואף מעכב לעתים בשל ההתעסקות בעניין. אני מבקש לברר כמה פרטים נוספים: 1. מה התחושות שלך שאחרים מצליחים? 2. מה מצבך בתחום בו את עוסקת? איך היית מגדירה את מידת הצלחתך? 3. מה היית רוצה שיקרה בתחומך? 4. מה את עושה כדי להצליח יותר? מה את יכולה לעשות יותר לדעתך? 5. איפה עוד הקנאה והתחרותיות נמצאים בחייך? אשמח לקבל תשובותיך ולבחון את האפשרויות. בהצלחה, יובל

17/11/2008 | 11:12 | מאת: טובה

שלום יובל כיצד אפשר לגרום למישהו להתחיל להרגיש רגשות חיוביים? בעלי רואה בד"כ רק את הקשיים בחיים ואת הדברים שלא מצליחים, הוא נותן בד"כ פרשנויות פסימיות לכל מה שקורה (החל ממשחק כדורגל "הם בטוח מפסידים, חבל על הזמן" וכלה בציון אחד רע של אחד הילדים או במקרה שמישהו שוכח את החלב בחוץ...) ומקשה את החיים עליו ועל כולם. אנחנו נשואים כבר 18 שנה ואני יכולה לספור על כף היד את מספר הפעמים שהוא צחק צחוק מתגלגל או שמח ממש מכל הלב, שלא לדבר על ספונטניות או סתם קלילות דעת. הוא אומר שהוא פשוט לא מרשה לעצמו להרגיש חיובי ושמח, כל דבר הולך אצלו קשה, הוא ממש לא יודע לפרגן או לתת מילה טובה- לא בזוגיות ולא בהורות וגם לא לעצמו. איך בכלל מתחילים להתמודד עם תופעה כזו? עלי לציין שאנחנו מסודרים מבחינה כלכלית עם עבודות קבועות וטובות כך ש"עול החיים" אינו הסיבה... תודה

הי טובה, תדוה על פנייתך. אני מבין מאוד לליבך, זה לא פשוט לקיים קשר עם אדם סגור שקשה לו להשתחרר למשך שנים. יש לי כמה שאלות שאשמח אם תעני: 1. מה בכל זאת גורם לבעלך להתגלגל מצחוק? 2. מה מבחינתך יהווה שיפור? 3. איך את מרגישה כלפיו? 4 איך לדעתך הוא מרגיש כלפיך? 5. מה לדעתך הביא אותך להתעמק בבעיה דווקא עכשיו? אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל

15/11/2008 | 22:34 | מאת: ***

שלום, רציתי להתייעץ לגבי זוגיות שלא טוב לי בה כרגע! נשואה מזה שנתיים וכרגע אני אחרי לידה ראשונה. לפני החתונה הסקס היה בתדירות גבוהה והתנהגות בעלי הייתה שונה מהיום. אפשר לומר מהרגע שהתחתנו סקס לא מעניין אותו, נכון ילדתי לא מזמן - הסקס היה למטרת הילד וטו לא מבחינתו. לגבי החיצוניות שלו, לפני החתונה "הצלחתי" לשלוט ולהחליף לו מלתחה, ספר... כיום הבנאדם לא איכפת לו איך הוא נראה, לוקח לו חודשים להסתפר, קניית בגדים זה כאילו בשבילו יום אבל. מאז החתונה הוא משמין ונראה מבוגר כ 10 שנים מגילו. לעיתים אני קונה לו בגדים לבדי, ולגבי מספרה אני מאיימת עליו שאם לא ילך לא נעשה דברים שהוא אוהב כמו לבקר את קרוביו... הוא מתנהג כתייר בבית, לא עוזר במטלות הבית ואף מתנהג כפרזיט. הוא טוען שהוא מעריך אותי ואת מי שאני אבל זה לא נראה ככה בכלל. אני מיואשת מאוד, למרות שאני כרגע בבית זה לא אומר שאני אמורה לבד לבצע את כל מטלות הבית עם כל הכבוד הטיפול בתינוק דורש לא מעט זמן ואף מעייף. לאחרונה הזלזול בעצמו או לקרוא לזה קמצנות מגיעה לשיאים חדשים שהבנאדם עימו התחתנתי לא מנקה את עצמו לאחר שנמצא בשירותים מה שאומר שכולו מסריח ואני אמורה לכבס את תחתוניו...שבא לי להקיא מהם וממנו,אז השיטה שלי היא שיזרוק אותם לפח (לא יודעת אם זה עובד כי כבר היו פעמיים כאלה). אני עובדת עצות, בסה"כ התחתנתי איתו מאהבה ואני כן אוהבת אותו (הרי לא כל יום אני מוצאת תחתון מסריח ולא כל יום אני רוצה שיקנה בגד), אבל לא יודעת איך להתמודד עם הקמצנות והזלזול שלו בעצמו וביחסים ביננו מאז שהתחתנו. תודה על הקריאה ומקווה לקבל עצה טובה.

הי ***, תודה על פנייתך. התיאור שהעלת הוא די חוזר על עצמו. לא כל פעם, ובמינונים שונים, אבל קורה. כנראה שכשאנחנו מחפשים אהבה יש לנו דרייב שונה אחרי שמצאנו והתמסדנו. אבל זה בהחלט לא צריך להיות כך. קשה לי קצת לענות לך על כל העניינים שהעלת כי חסרים לי פרטים - 1. אמרת שאת אוהבת אותו ודיברת על הערכה מצידו - את יכולה לפרט? מה התחושות ביניכם? 2. איך התקשורת ביניכם? 3. איך הוא מגיב לטענות? 4. מה את מצפה שהוא יעשה יותר? מה בכלל היית רוצה שיקרה בזוגיות? 5. אם המצב ימשך כפי שהוא, לאן להערכתך זה יוביל? אשמח לקבל תשובותייך. בינתיים אני ממליץ לך לקורא את הספר של ד"ר פיל, המדריך להצלת הזוגיות. יש שם כמה רעיונות שעשויים לעניין אותך. אנא עדכני אותי. תודה, יובל פייס

16/12/2008 | 00:42 | מאת: ***

תודה על תשובתך קודם כל, אשמח לקרוא את הספר ומקווה שיעזור לנו לשקם את הזוגיות. קודם כל אני אוהבת את בעלי, הוא בנאדם טוב, יש בו קסם ששובה את הלב של כולם, סוג של ילד תמים ומתוק. זה לא שלפני החתונה לא ידעתי שהוא קמצן, ראיתי את הקמצנות יותר כחסכנות, אוולי בגלל שכלפיי הוא היה לארג' והיום הוא לא רק מתקמצן עליי אלא גם לוקח לי לפעמים את האשראי הפרטי שלי כדי שלא אבזבז. חשוב לי לעדכן שאני לא פראיירית ולא אישה קטנה ומסכנה, אני עצמאית ויודעת להסתדר בחיים ומפולפלת יותר ממנו. הוא מעריך אותי מאוד כרעיה שנראית טוב ואיכפת לי ממני וממנו, כאמא וכעקרת בית זמנית. הוא היה ילד מפתח אם אינני טועה רוב ילדותו כך שאני לימדתי אותו מה זה אוכל. הוא לא היה אוהב חצי מהדברים שהיום הוא לא מוותר עליהם גם כי לא הכיר אותם וגם כי לא היו טעימים כשלי. נראה לי שלאט לאט אני מתרגלת לחוסר עזרה מצידו, מאחר וגם כשהוא עוזר אז זה לא נקי בכלל וגורם לי לחזור אחריו. התקשורת ביננו בסדר, אני חייבת לציין שבפעם הקודמת שכתבתי אם אינני טועה היינו אחרי ריב ולא רשמתי סתם דברים אבל הסתכלתי עליו בצורה שונה מעכשיו אבל אני עדיין חושבת שהקשר שלנו טעון שיפור. אין ביננו סקס, משיכה ואהבה יש, אני מרגישה זאת ממנו, הוא אומר שהוא עייף ולא בא לו ומבטיח לי בסופי שבוע ולי ממש לא בא לתזכר אותו, כשדוחים אותי אני מתרחקת ומסתגלת למצב החדש. הוא באמת עובד קשה והפרנסה כל הזמן בראש שלו, הוא רצה שאחזור לעבוד ולא אשאר בבית בתום חופשת הלידה כי לאחרונה התחייבנו על משכנתא, הוא כל היום מדבר על כסף, כמה יש, כמה ירד כמה יירד כמה יכנס.....אולי זוהי הסיבה לחוסר רצון שלו לסקס. בנוסף יש לו אמא שמשפיעה עליו, והוא לא יודע לסנן דברים ומספר לי כל מה שהיא אומרת, עליו, עלי ועל אחרים, מה שגורם לי לעצבים, לעימותים איתו כי הוא מצדד בה עד הריב ואחכ בי...,אני מסבירה לו שאם לא יצדד בי גם אם אני טועה לפחות למראית עין, הוא יחזור לבית של אימו ויתגורר איתה! לטענות כלפיו הוא מבטיח כל הזמן להשתנות, להיות נקי, לרדת במשקל, להוציא יותר כסף על דברים שנראים לו שוליים ולדעתי הם הא' ב' של החיים (בגד יפה, נעל איכותית כי נעל ב 2 שח גם לא נוחה גם עושה יבלות וגם מריחה נורא תוך שבוע מיום הקנייה)... אבל הוא טוען שהמפתח להרגיע אותי זה לומר לי אמן וכן כדי להרגיע אותי לפני שנריב. אני מפחדת שלאורך זמן אחפש ריגושים במקומות אחרים כי אני חמה ואוהבת מגע ותשומת לב ואז לא נהיה יחד...מה שלא הייתי רוצה שיקרה כי שוב כמו שאמרת עד החתונה הכל דבש ורק אחכ יוצא הפרצוף האמיתי (במילים קצת אחרות). אני לא רוצה לקום עוד 5 שנים ולומר שעדיין אין סקס, שלא תחשוב שאני ניפומנית אבל לדעתי קשר ללא סקס הוא אפלטוני ולא בא לי אחד כזה! עם הקמצנות אני מסתדרת ומצליחה גם אם קשה להוציא ממנו מה שאני ו/או הוא צריכים... מה עושים? איך נחזיר סקס למיטה<? איך לגרום לו לחשבן פחות למשפחתו? שכן חשוב לי לציין שלפני הלידה לא התעניינו בנו בכלל ומאז הלידה רוצים לכרכר סביבנו ועוד אצלנו, כלומר רוצים שנארח אותם כל הזמן מה שאני לא מאפשרת מאחר ובעלי סיפר לי שאימו לא רוצה לארח כי עושים לה בלאגן, כלומר בא לה לרכב עלי. והשיא היה שהיא הזמינה לא רק את עצמה אלי וכששמעתי מיהרתי להתקשר אליה ולחזור בה מהזמנתה שכן אינני מוכנה וערוכה. אני מעדיפה את האי התעניינות מצידם בנו, שכן מס' לא מבוטל של שנים לא אירחו אותנו, לא ביקרו אותנו ולא דיברו איתנו בטלפון ושאלו לשלומנו...ואני מעדיפה את שהיה, לא עושה לי טוב השינוי ובמיוחד לא כשהוא נעשה על גבי ועוד בכמעט כפייה!!!!!!!!!!! עזור לי בבקשה!!! תודה לך :)

10/11/2008 | 21:03 | מאת: שוש

מדוע אימון אישי עולה כל כך הרבה כסף? אני יודעת שיש אפשרות לעשות אימון אצל סטז'רים ללא עלות ובמחיר מוזל יותר (שגם הוא יקר לדעתי) אצל מתחילים. לא מבינה למה אני בתור מורה אקדמאית לוקחת 100 ש"ח לשעור פרטי ויש לי ניסיון רב ואני בקיאה בתחום שלי ואילו אימון אישי עולה לי לשעה 300 ש"ח. אין לי אפשרית כלכלית לממן אימון אישי למרות שהייתי רוצה וחבל. עם זאת, אני יודעת שיש הרבה מאמנים שמחפשים עבודה אולי הגיע הזמן שהם יבינו שהמחיר לא ריאלי. אנא עזרתך!

הי שוש, ראשית, סליחה על העיכוב. אימון אישי יקר יחסית מסיבה אחת מרכזית - מספר המפגשים עם כל מתאמן הוא קצר - כשלושה חודשים (12 פגישות), מקסימום חצי שנה (24 פגישות זה נדיר). לעומת פסיכולוג, מורה, מטפל ועוד שהעבודה לרוב נמשכת חודשים ארוכים ואף שנים. דבר נוסף - האימון נמשך גם בין המפגשים, וזה כולל שיחות טלפוניות, אי מיילים ועוד. זה תהליך משותף. אכן, יש מאמנים מתחילים מוכשרים שמחפשים להשתפשף. את מוזמנת לפנות למייל האישי שלי ואני אנסה להתאים לך מאמן אם תרצי. בברכה, יובל פייס

שלום, אני לומדת אימון בת"ות (של אלון גל) ואני מחפשת אנשים לסדרת אימון במסגרת פרקטיקום (התלמדןץ) לפרטים: 052-8661891

16/01/2009 | 15:29 | מאת: אורלי

היי את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל או בטלפון ואשמח לעזור. (נא לציין בעת הפניה שאת מאתר דוקטורס) www.holisti-coach.com

16/03/2009 | 00:14 | מאת: אורלי פוקס

שלום שוש אני מאמנת אישית בתחילת דרכיואני מסכימה איתך בהחלט שבהתאם למצב היום המחירים לא ריאליים אני אשמח לעשות אימון למי שמעוניין במחיר סמלי במחיר סמלי כי בסופו של דבר עם הרצון להתפרנס צריך להבין שהמצב היום בהחלט צורך התחשבות מצד המאמנים.

03/11/2008 | 07:25 | מאת: מבולבלת

שלום יובל, סליחה שגם אני מגיבה רק עכשיו, אחרי הפרידה הייתי חייבת לנסוע קצת לנקות את הראש... תודה על תגובתך. אתה צודק שפחות חשוב מה חושבים, אבל יצאתי עם תחושות כל כך קשות שכבר פקפקתי בהבנה שלי... היחסים בניהם קרובים מאוד בגלל נסיבות חיים שמפאת פרטיותם לא אפרט כאן, למשל כשהייתה מגיעה לארץ (היא גרה בחו"ל) היה מובן מאליו שהם כל היום ביחד, היא ישנה אצלנו, הוא לוקח ומחזיר אותה ממקומות ואנחנו מבלים יחד כמעט כל רגע. הקטע שזה לא הפריע לי, ההיפך, היה ממש כיף, עד למקומות שציינתי, כיוון ששם הרגשתי שאני חולקת את "הגבר" שלי עם אישה אחרת. היות וערך המשפחה הוא אחד הערכים החשובים בעיניי, היה לי חשוב מאוד שהיחסים בניהם יהיו קרובים, הרגשתי שאני מכבדת אותה כל כך (נתתי לה לישון איתנו באותו החדר בגלל הנסיבות, דבר שחברותיי אמרו שהן מלכתחילה לא היו מאפשרות למשל), שאני מנסה לקרב ולהתקרב ושלא רק שנסיונותיי לא מוערכים, אלא שמזלזלים בי, ובסופו של דבר הרגשתי שביטלתי את עצמי. היות וראיתי את העתיד שלי איתו (כבר דיברנו על להתחתן), היו דברים שפשוט לא יכולתי לקבל, אני מודעת לכך שאני אדם שמרן, אך לא נראה לי שלעמוד על כך שתתלבש באמבטיה זה דבר כל כך שמרני לבקש, הגם שלא ממש ביקשתי- רמזתי שזה מפריע לי, עד שיום אחד פשוט התפרצתי כי כבר לא יכולתי יותר לשאת את זה שהיא לא מכבדת אותי ויותר מזה, שהוא לא משדר לה כמה היחסים ביננו חשובים לו. מסתבר שהוא דיבר איתה אח"כ והסביר לה שהיא צריכה להיות יותר רגישה לזוגיות ביננו ואני כ"כ שמחתי שהוא עמד לצידי, אבל אח"כ היא עשתה שרירים ולא באה לישון אצלינו בפעם הבאה שהגיעה לארץ ובסופו של דבר כשנפרדנו, אחת הטענות הייתה שאני לא קיבלתי אותה ושהרחקתי בניהם. כמובן שלא נפרדנו רק בגלל מערכת היחסים שלהם, אך הנוכחות שלה הייתה כל כך עצומה שרק היום אני מבינה שהייתה לה השפעה כמעט מכרעת על היחסים שלנו ושלמעשה שאר הקשיים נבעו, בעיקר, מהקושי הזה שגרם לי להרגיש חסרת ביטחון בקשר. אציין כי זו הפעם הראשונה שאני מוצאת את עצמי "לא מסתדרת" עם משפחה של בן זוג, תמיד הייתה הרמוניה עם המשפחה ( עם בני הזוג אולי פחות (: ). אני אוהבת אותו, עדיין, ומרגישה שבורה כל כך, הייתה לנו זוגיות יפה והקשיים היו קשיים שנכפו מבחוץ, ולא קשיים ישירים ביננו כביכול. אני מרגישה שהחשש שלו מלאבד את אחותו גרם לו לוותר עלינו. שוב תודה, מבולבלת.

היי מבולבלת, ברוך שובך... אני רוצה לכתוב לך מה אני רואה מהצד, ותקני אותי אם אני טועה: אח ואחות, מבוגרים (יחסית, בטח כבר לא ילדים), שמתנהגים בפתיחות עד כדי החלפת בגדים באותו חדר, עושים הכל יחד בזמנם/זמנכם הפנוי ולא מבררים ובוחנים את מידת השפעה על הזוגיות. לי זה נשמע לא קונבנציונאלי, בדומה אליך. יתכן ומדובר בעניין תרבותי. אבל בתרבות בה אנחנו מצויים, זה לא דבר שכיח. כך שאני יכול להגיד לך שאני מבין אותך ואת כאבך עד מאוד, בסך הכל נראה שמדובר היה בבחור משפחתי ורגיש, אבל גם רגיש יותר למשפחה. לפי מה שאני מבין, אתם כרגע לא ביחד. מה בכל זאת הקשר ביניכם (אם קיים)? והדבר הכי חשוב מבחינתך - מה את למדת מכל הסיטואציה הזאת? מה את יכולה לקחת מפה כדי שהדברים לא יקרו שוב בפעם הבאה? מה יכול לעזור לך עכשיו כדי להרגיש טוב יותר? ואלי תחשבי גם צעד אחד קדימה - מהי הזוגיות האולטימטיבית מבחינתך? מה בן הזוג צריך להביא ומה את מצפה מעצמך? מה טאבו בעינייך? אשמח לקבל תשובותייך, ולשמוע יך את משתפרת ומתגברת. שיהיה לך שבוע נפלא! יובל

24/10/2008 | 18:47 | מאת: ענבל

שלום, אני נמצאת כרגע בתקופה מאוד מבלבלת בחיי, המשלבת מעבר דירה, חיפוש עבודה/ שינוי מקצוע, חיפוש עצמי והגעתי לנקודה שבה הייתי רוצה הכוונה וכלים להמשך הדרך. העניין שכתוצאה מהמעבר דירה והעצמאות שאני חשה הציפו אותי "חולשות/חסרונות" שתמיד היו אצלי אך כיום אני מרגישה שהם מעכבים וחוסמים אותי בהתקדמות, מעין "פחד משתק", בלבול, חוסר רגיעה ועצבים. למרות שידוע לי שזה תהליך בריא שרבים עוברים זה לא מעודד אותי ואני מרגישה "אבודה". השאלה שלי האם עדיף אימון אישי המתמקד בהווה ובעתיד ובעיקר בהגעה למטרה או טיפול פסיכולגי שבו מנסים לפתור בעיות דרך העבר? כמו כן במידה ואבחר באופציה של אימון כיצד אני מגיע למאמן מקצועי עם ניסיון והכשרה מתאימים (אני גרה בת"א)? בברכת תודה ענבל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענבל, תודה על פנייתך. הנושאים שהעלת כבעיתיים בחייך כיום הם בהחלט ניתנים לפתרון דרך אימון. מעבר דירה, שינוי מקצוע, חיפוש עצמי ועוד. לאימון כלים מעולים לעסוק בבעיות אלו, מהירים משמעותית מטיפול ועם מאמן טוב, את עשויה למצוא עצמך על דרך המלך תוך מספר חודשים מצומצם (כשלושה עד שישה). באימון יבחנו איפה את נמצאת היום, לאן את רוצה להגיע (ויעזרו לך לאתר את התשובות הכי נכונות עבורך) ומה את מוכנה לעשות כדי להשיג את חזונך ויעדיך. זו תורה פשוטה יחסית, אפקטיבית מאוד, מעצימה ומאוד מהנה. זו תקופה שבה את מתרכזת, יחד עם שותף/ה (מאמן) רק בעצמך, בחזונך, בערכייך, בחסמים שמונעים ממך או מנעו מלהתקדם עד היום. אני ממליץ לך בחום לנסות את התחום. רוב המאמנים (כך אנחנו נוהגים) מזמינים לאימון היכרות בחינם. את מוזמנת לפנות אליי וננסה לאתר לך את המאמן הטוב ביותר לצרכייך. בהצלחה! יובל פייס