פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
15/08/2007 | 10:36 | מאת: א

שלום באילו מקרים היית ממליץ ללכת לקאוצינג ובאילו מקרים לטיפול פסיכולוגי? האם ישנן בעיות שקאוצינג לא יוכל לפתור ולהפך? אשמח למענה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, תודה על פניתך. התשובה היא חד משמעית כן - יש דברים שבגינם צריך ללכת לטיפול ומאמן לא יוכל לעזור. כל בעיה שהיא במהותה פסיכולוגית ומוכרת ככזו, מטופלת על ידי הפסיכולוגיה. לדוגמא, דיכאון. ספר מחלות הנפש של הפסיכופתולוגיה מסביר בבירור מתי זו תופעה בגינה יש צורך בטיפול. אם התחושה היא נאחס, עצבות - אז בהחלט יש אפשרות שהאימון יספיק. בכלל - אימון ופסיכולוגיה הם שני דברים שונים, למרות שעובר גבול דק ביניהם לעתים, במקרים היותר קיצוניים אין ספק. ברוב המקרים יש לפסיכולוגיה כלים מצוינים לטפל בבעיות אבל לפסיכולוגיה כלים דלים בהנעת המטופל לעשייה. המשמעות היא שאת עשויה להרגיש טוב יותר עם עצמך, אבל עדיין לא לנוע לכיוון עשייה. פה לאימון יש כלים מצוינים. את מוזמנת לקרוא עוד על ההבדלים בין פסיכולוגיה לאימון באתר שלי: http://www.coachyuval.com/lifecoaching2.php בכל אופן, אם יש לך תהיות במה לבחור, את מוזמנת להעלות אותן כאן או לפנות אליי למייל ואני אנסה לעזור לך. בהצלחה, יובל פייס

15/08/2007 | 01:14 | מאת: שי

שלום, אני מחפש קואצרית בת'א אשמח גם לקבל תשובה לשאלתי: קואצי'נג זה כמו קואצרית? תחזרו אלי למייל

הי שי, קואצ'ינג זה המקצוע, מאמנת (או קואצ'רית כפי שקינית) היא מי שעובדת במקצוע. לגבי שמות, אני אחשוב על זה. בברכה, יובל פייס

14/08/2007 | 20:31 | מאת: פעמונית

שלום יובל, תודה שענית לי. הורי התגרשו שהייתי בת 8. אבי בגד בה, עזב לחול לכמה חדשים ואחכ את הבית כי אימי לא רצתה שיגור איתנו. סבלתי שנה מאוד. אחכ הוא חזר, אבל לאחר זמן מה רצה לעזוב שוב, ונשאר בסוף. שהתגרשתי, פחדתי להיות לבד, ממצב כלכלי לא טוב, אבל לא אהבתי את בעלי או שלא הייתי מודעת לפחדים. חזרתי לבעלי לאחר שנתיים ראיתי שזה לא טוב ונשארתי עוד 8 שנים כי לא רציתי להיות לבד ופחדתי מהמצב הכלכלי. ראיתי שהשד לא נורא ומתפרנסים. שאני רבה עם גבר ונדמה לי שהוא עוזב, אני מרגישה חרדה, לחץ, כאילו אני אפס. הגבר האחרון היה דכאוני אבל נקשרתי אליו ולא רציתי להיות לבד. היתה לי מסגרת. אין לי עבודה מרובה ויש לי זמן פנוי, הילדים גם לא בבית. ידעתי שהוא לא טוב עבורי, מתנהג בגסות, מתנתק, מעיר הערות, וניסיתי לעזוב אותו מספר פעמים וגם הוא עזב אותי, אבל תמיד בקש לחזור .נשארתי עם החרדה אבל לא בקשתי לחזור, כי לא אני פגעתי בו. רוב הגברים שהכרתי היו מאוד בקורתיים, אני מאוד נוחה וניסו לנהל לי את החיים, כולל בעלי. האחרון היה מקבל התקפת הערות ומעיר בקולי קולות ומעליב והיו לו ציפיות כאילו אני חייבת לו משהו. אני רוצה גבר עדין, מתחשב וחם שלא ינהל לי את החיים. לצערי, אני דווקא נמשכת לגברים כוחניים. שהכרתי את האחרון, חשבתי שהוא טלה תמים. ניסיתי לשנות את הדפוס ונפלתי. מקווה שעניתי לך, וסליחה אם זה ארוך מדי. תודה

הי פעמונית, תודה על התשובות. אין תשובות ארוכות מדי. בעיקר כשהן לגמרי לעניין. את מתארת כאן דפוס שחוזר על עצמו - מחפשת חום, רוך, עדינות, הבנה, נעימות ומצד שני נמשכת לכוחניות ואלימות. איך את מסבירה את ההבדל הזה בין הרצון שלך למה שקורה בפועל? על פי הקואצ'ינג יש לך חסמי הצלחה משמעותיים - את נשארת במקום מוכר ויחסית נח על פני התקדמות בחיים ואושר. זה מצב שכמאמן אני אמור לעזור לך לצאת ממנו. הדרך היא העלאת כל חסמי ההצלחה למודעות בשלב הראשון ועבודה איטית עם משימות כדי לפתור את הבעיה. יש כמה ספרים שיכולים לסייע לך כמו "גלה את חוזקותיך" ו "לאלף את השדון" ואני ממליץ לך לנסות. משימה שהייתי מציע לך לעשות היא לחשוב על דרכים בהם את יכולה לזהות שלגבר יש נטיות תוקפניות עוד בטרם את נקשרת. זה אפשרי. אשמח לקבל רעיונות. בהצלחה ונשמח להתעדכן, יובל פייס

16/08/2007 | 01:24 | מאת: פעמונית

כואב לי בכל הפרדה שהוא ויתר עלי בקלות ויש לו מישהי אחרת, שמעתי שמאוד מכוערת, אותה הכיר לפני שהכיר אותי. איתי הוא רב על כל דבר ולא יכולתי להעיר לו. שמעתי שהיא מגבילה אותו ולא נותנת לו ללכת לארועים משפחתיים. יש לי הרגשה שהיא תומכת בו כספית. שאני שומעת דברים כאלה מיד אני מרגישה חרדה. לזהות את הדפוס, אני מבטיחה לך שאזהה. גם אצלו זיהיתי. מה עושים עם ההרגשה האיומה שמחלחלת ? מצד אחד אני יודעת שהוא לא שווה מצד שני אני מקנאה. אני יודעת שלא תהייה לי זוגיות איתו, אבל לא מצליחה להשתחרר אפילו בעזרת כדורים כבר 5 חדשים. אני נוסעת עוד חודש לחול לכמה שבועות, מקווה שיעזור לי. איזה אימון יש כדי להעלות את הבטחון העצמי? אומר לך את האמת. אתה הראשון ששאלת שאלות כאלה לעניין, אבל לא התייחתס לגרושי הורי, שאולי משם נובעת חרדת הנטישה. אם תוכל מאתר זה לעזור לי - תבורך. אני מרגישה שאתה מטפל רציני ומעמיק ולא עונה רק כדי לענות. מקווה שתענה לי. תודה מעומק הלב

13/08/2007 | 19:23 | מאת: sweety

שלום, אני נשואה דיי טרייה – אבל לא מאוד ומתכננת בקרוב גם ילדים. לבעלי ולי המון חילוקי דעות על רקע התנהגויות כפייתיות שאני סובלת מהן, פחד חברתי, דמוי עצמי ועוד המשבשים מאוד את תפקודי המקצועי ובבית. אני חייבת בדחיפות מירבית – נוכח המצב – ולטובת שלום הבית – את עזרת כולכם המאוד מיידית במציאת מטפל פסיכולוגי איכותי לטיפול בעלות נמוכה. (במכבי חיסלתי את הזכאות שלי). אני יודעת שזה אולי too much to ask . אבל זה המצב. תודה מראש.

שלום, תודה על פנייתך. הייתי מציע לך לפנות לפורום פסיכולוגיה באתר, שם יוכלו לעזור לך יותר כנראה עם מטפל. פה אנחנו עוסקים באימון, ואם מאמן יכול לדעתך לעזור, אשמח לברר איתך מה הציפיות שלך ולנסות לעזור למצוא אחד. בכל מקרה, באימון אנחנו מתעסקים המון בנושא דימוי עצמי והעבודה בתחום עוזרת מאוד. בהצלחה, יובל פייס

13/08/2007 | 02:22 | מאת: פעמונית

שלום הורי חנכו אותי לא לענות כל פעם שבעלי הרים את קולו או דבר לא יפה. התגרשנו לאחר 17 שנה כי זה לא עבד. לאחרונה נפרדתי מגבר לאחר שנה וחצי של יחסים סוערים כי הוא דכאוני וניסה להתאבד זמן קצר לאחר שהיה איתי, טפלתי בו ודאגתי לו. תמיד התחשבתי בצרכיו, בעייפות שלו, בחוסר החשק שלו לסקס, לצאת, גם אין לו כסף. הוא אהב להיות אצלו בבית יותר מאשר אצלי. במריבות תמיד ניסיתי לכבות את השרפה ודברתי יפה ובקשתי שישנה את טון הדבור והעלבונות והערות על דברים שלא נתקלתי בעבר. היו פרדות - לעיתים אני יזמתי כי לא יכולתי לסבול את הזלזול והאדישות כלפי לעיתים קרובות. הוא תמיד בקש לחזור נפרדנו לפני 5 חדשים על רקע דומה, הוא יזם ריב לפני נסיעתי לחול נתק טלפון ומאז יש נתק בינינו.התברר לי שאני הייתי יותר מדי טובה, ממושמעת, היתה לי חרדת נטישה ועשיתי הכל כדי לשמור על הקשר. איך אני משנה את הדפוס - להיות אסרטיבית ולא לוותר שפוגעים בי ולא לפחד שהגבר יעזוב. לא ידעתי שהדפוס הזה קיים אצלי. עדיין לא התגברתי עליו, למרות שהוא לא שווה קליפת שום. אודה על ההדרכה

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, תודה על פנייתך. רבות דובר פה בפורום על חסמי הצלחה, ואת מעלה פה חסם ממש בעייתי - הפחד מפרידה, מלהיות לבד ו/או איזור נוחות. גם אם לא הכי טוב, נח כי כבר רגילים ולא רוצים לשנות. יש המון דרכים לטפל בעניין אבל המשמעותי ביותר זה להתמקד ולהביא את הדברים לידי מודעות. בכל זאת, הייתי רוצה לשאול מספר שאלות, שאולי יקדמו אותך בעבודה על החסמים: 1. איך את מסבירה את חרדת הנטישה? 2. מה טוב בלהיות במקום כזה של חרדת נטישה, חשש מפרידות וכד'? 3. מתי את יודעת בודאות שמשהו (קשר או כל דבר אחר) לא מתאים לך? 4. מה הם הקווים הדומים בקשרים שהיו לך? 5. אם את צריכה לנסות ולאפיין את בן זוגך העתידי והאולטימטיבי - מי הוא יהיה? אשמח לקבל תשובותיך וננסה לעזור פה בפורום. תודה ובהצלחה, יובל פייס

12/08/2007 | 22:57 | מאת: רזילי

נשואה 3 שנים. נישואים טובים, בריאים וכיפיים. מנסים להביא ילד ללא הצלחה. מטופלת פוריות. עובדת עם בעלי בעסק עצמאי משלנו שדורש המון כוחות והמון שעות עבודה. תפקידי בעסק אינו מוגדר וגורם לי להרגיש שלמרות שאני משקיעה המון, אין מספיק תוצאות ופירות מעבודתי. איבדתי את החשק ללכת לעבודה. הבקרים קשים לי מאד. אני מתעוררת בבוקר עם רגשות שליליים מאד ומכריחה את עצמי בכח לצאת מהמיטה. במצבים כאלו, הידעה שעלי לעבור עוד טיפולי פוריות, מחריפה את המצב וגורמת לי למצב רוח ירוד עוד יותר. כיצד ניתן להתגבר על תחושות אלו? מה עלי לעשות? אציין כי אני מאד מודעת לעצמי ואיני בטוחה ששיחות יוכלו לעזור לי. תודה, רזילי

לקריאה נוספת והעמקה

הי רזילי, תודה על פניתך. המצב שאת מתארת מלמד שאת עוסקת במקצוע שאינו תואם את ערכיך. כדי להגיע למיקסום יכולותייך צריך לאתר את ערכייך וחזונך ולבחון איך אפשר לקדם אותך לשם. את זה אנחנו עושים בכל מהלך אימוני. בינתיים אחת הדרכים הטובות לברר ערכים היא על ידי שאלות: 1. איזה עבודה אהבת לעשות (לא חייבת עבור כסף) ומה היה בא שגרם לך לאהוב אותה? 2. מה צריך להיות בעבודה כדי שתהיי מאושרת בה? 3. מה מידת ההשפעה של העבודה על הטיפולים ולהיפך? 4. אם מחר את זוכה בחמישה מיליון שקלים - מה את הולכת לעשות? אשמח לקבל תשובותיך ומשם להמשיך. בהצלחה, יובל פייס

12/08/2007 | 01:40 | מאת: יואל

יובל שלום, נניח כי אדם מתנסה בחייו בדבר מסוים ונכשל פעם אחר פעם,אך עדיין ההצלחה בדבר זה חשובה לו. כיצד הוא יוכל לדעת אם הכישלון מקורו בשיטות פעולה שגויות או בחוסר נחישות, או שהוא פשוט אפס וצריך לוותר?

הי יואל, תודה על פניתך. בלי להכיר אותך, ורק מהכתיבה - אתה ממש לא אפס. יכול להיות שאתה עקשן גדול, יכול להיות שאתה מתמודד עם דברים שהם לא בשבילך - אבל זה לא הופך אותך לאפס. לעתים ההתמדה משתלמת, וגם אם לא מצליחים להשיג את היעד - לומדים שיעור חשוב בחיים. אגב, לא כל כך חשוב מהי ההתמודדות וכמה זמן אתה מנסה. מה שחשוב פה שאתה רוצה וזה עניין עקרוני להצליח. אז יש לי כמה שאלות אליך, אשמח לקבל תגובותיך: 1. מה המשמעות עבורך להצליח בדבר הזה איתו אתה מתמודד? 2. מה הצלחה בתחום תתן לך בחיים? 3. מה החסרונות של המאמץ העצום שאתה עושה? 4. באילו מקרים אחרים כן הצלחת? אם תוכל לשתף אותי בהצלחה או שתיים גדולות ובכישלון אחד משמעותי, אודה לך. 5. אם היית מצליח - מה היה היעד הבא שלך? אני אשמח לקבל את תשובותיך ונמשיך בהתכתבות שלנו בפורום. בהצלחה! יובל פייס

אני בת28,אדם רוחני מאוד,וקראת הרבה פסיכולגיה,נותנת עצות לאחרים,אך כרגע אני בבעיה, אני נשואה ללא ילדים,נשואה שנתים,ומרגישה מן הזדקנות",החיים עוברים לפני,ואין לי דרך לעצור זאת,אני עובדת בעבודה טובה,אניחייה עם בעלי די בסדר,אך גם שם השגרה עלתה על הכל,אבל גם שאנו יוצאים פעם בההה,אני לא מרגישה מחיכית,האם איבדתי את שמחת החיים, אולי זה קשור לילד,אני מנסה חצי שנה להביא ילד,ובכל חודש מתאכזבת מעצמי אנימחפשת כל הזמן ריגוש חדש,אך אין,אניבתוכי אומללה,ואיני יודעת למה,ואיך לפתור זאת,,, מה עצתך,,,לציין כי הרגשה זאת נימשכת כחודשייים,בכוללת עיפות,חולשה,וחוסר רצון לשמוח,

הי יפעת, תודה על פנייתך. אני מסכים איתך, לעתים השגרה משתלטת לנו על החיים ואנחנו מאפשרים לזה לקרות. לעתים מתעוררים בזמן, לעתים מחמיצים דברים. בסופו של דבר, הכל חוויות. יכול להיות שנושא הילד בהחלט מעסיק אותך ומעציב ומסיפורים ששמעתי אני מעריך שיכול להיות שלהפך, האומללות שלך גורמת לקשיים בהבאת ילד. בכל מקרה, התסמינים עליהם את מספרת, בעיקר כמי שלומדת פסיכולוגיה, מלמדים ללא צל של ספק על מצוקה. לדעתי, על פי מה שתארת, אימון במקרה כזה לא יספיק. אני חושב שעליך להתייעץ עם פסיכולוג. בכל מקרה, אני אשמח להיפגש איתך לפגישה אישית קצרה (ללא עלות) כדי שנוכל אולי למקד את הדברים. חשוב שלא תתני להרגשה הלא נעימה להימשך, וזה בהחלט משהו שיכול להשתפר תוך זמן קצר. אשמח אם תהיי בקשר, בהצלחה, יובל פייס coachyuval@gmail.com

11/08/2007 | 04:16 | מאת: גלית

אני בת 32, רווקה וחברתי בערך בגילי, גם רווקה. אני בחורה יפה לכל הדעות וחברתי... חמודה, אבל ממש לא יותר מזה.... ביום יום אני מאוד מחוזרת אבל משום מה, כשאנחנו יוצאות ביחד, מתחילים איתה די הרבה ופחות איתי. אני באמת מנסה להבין את ההגיון ואני לא מצליחה להבין! זה לא שהיא אינטלגנטית יותר ממני, זה לא שיש לה מה להגיד ולי לא - ובכל זאת, לה יותר "הולך". הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא, שהיא הרבה יותר פתוחה, חברותית וזורמת ממני. השאלה היא, אם זה העניין. כלומר, אם גבר יראה שתי בחורות ביחד, אחת נאה מאוד והשניה חברותית מאוד - האם ילך על החברותית ולא על זאת שמוצאת חן בעיניו באמת? מה דעתכם?

הי גלית, תודה על הפנייה. שאלה מעניינת ביותר. לפני שנגיע לאילו תובנות, הייתי שמח לשמוע ממך מה את חושבת: 1. איך זה שבאמת מעדיפים לפנות אל חברתך? 2. מה את משדרת לחברה ומה היא משדרת? 3. מה זה אומר בעינייך על האנשים? 4. מה קורה כשאת לבד? (אם את יכולה לפרט קצת יותר). 5. אם את היית צריכה לבחור בין שתיכן - במבט מהצד - מה היה מושך אותך ומה היית מעדיפה בסופו של דבר? אשמח לקבל תשובותיך ולהמשיך לחשוב יחדיו למה זה קורה... בהצלחה! יובל פייס

11/08/2007 | 19:08 | מאת: גלית

יובל, תודה על התשובה המהירה. 1. מעדיפים לפנות אליה כי היא משדרת המון פתיחות, חברמניות, חיוך וקבלה של כל אחד שירצה לפנות אליה, לא משנה אם הוא מוצא חן בעיניה או לא - היא פשוט חברמנית. 2. אני סגורה ומשדרת עצבות (מישהו פעם אחר לי). היא משדרת פתיחות ושמחה. 3. בעיניי זה אומר על האנשים שהם מעדיפים ללכת למקום הקל, הפשוט יותר, הזורם שלא יצטרכו להתאמץ במיוחד, פשוט לקבל את מה שנגיש - וזה היא. 4. כשאני לבד, אני מקבלת אין ספור מחמאות בכל מקום שאני הולכת על כמה שאני יפה ומקסימה ואיך זה ש"יפהפיה כמוך עדיין לבד" וכו' - לכן זה יותר קשה להבין את המצב כשאנחנו ביחד - זה פשוט לא הגיוני. 5. במבט מהצד, אם הייתי צריכה לבחור בין שתינו, אין ספק שהייתי בוחרת בי מכיוון שמעבר לזה שאני באמת נראית טוב (וזה לא משחצנות, אני מספרת את העובדות) אני גם פחות קולנית ורעשנית ממנה. היא כל כך פתוחה ושמחה שזה נראה אפילו קצת מגוחך מהצד עד כדי מביך. אני לא אוהבת לעשות השוואות או לפרגן לעצמי יותר מדי, אבל המצב הזה ממש מוריד לי את הבטחון. כשאני מספרת לה על בחור כזה וכזה שדיבר איתי (כשאני לבד), נראה לי שהיא כבר לא מאמינה לי כי היא רואה שכשאנחנו ביחד, כמעט ולא מתחילים איתי כי עסוקים איתה - וזה מביך ולא נעים. זה אולי נשמע טפשי ושטותי אבל באמת קשה לי עם זה.

11/08/2007 | 17:59 | מאת: מישהו

10/08/2007 | 01:33 | מאת: מיכאל

הי יובל, ראיתי את הסרט "הסוד" באתר www.hasod.co.il ואינני מצליח להבין אם הסרט חכם מאוד או אידיוטי מאוד,אך הוא בהחלט מעניין.אולי במקרה ראית או שמעת משהו על זה?אם כן, מה דעתך על מה שאומרים שם?

הי מיכאל, שאלת הסרט "הסוד" היא מעניינת. גם אני צפיתי בו, לא כחלק מלימודי אלא כי שמעתי מאנשים שממש שינו את דרכי חשיבתם ורציתי לברר מה העניין. בעיניי הסרט ארוך מדי ואפשר תוך חצי שנה להבין את הפרינציפ. לא תמיד קל ליישם אותו, אבל קל להתחבר לרעיון - תחשוב חיובי, יהיה חיובי. אם כל הזמן תחשוב שלילי, לא יהיה שיפור. החשוב מכל בעיניי זה לבנות לך מטרות ויעדים שיגרמו לך להיות מאושר, ופה האימון מתחבר מאוד. לכן אני חושב שנחמד לראות את הסרט ולנסות לפעול על פיו עד כמה שאפשר - זה יכול לעזור. עם זאת אני מאמין שרק צפייה בסרט לא מספיקה. אם הבעיה היא אמיתית, צריך להיעזר באיש מקצוע. והכי חשוב - אם לך זה עושה טוב ומקדם אותך, הסרט מצוין. בהצלחה, יובל פייס

11/08/2007 | 18:00 | מאת: מיכאל

מה הכוונה "אמיתית"?אם הבעיה לא אמיתית אז למעשה אין בעיה ואז בשביל מה צריך את הסרט?

09/08/2007 | 18:32 | מאת: דוד

יובל שלום, אני מבקר בפורומים שונים של פסיכולוגיה ואימון אישי ואף התנסיתי באופן אישי גם מחוץ לאינטרנט בשני הדברים.אינני מבין מדוע יש הבדלים בין גישת הפסיכולוג לבין גישת המאמן האישי בדברים מסוימים,למשל: 1.הפסיכולוג טוען ששליטתנו על החיים מאוד חלקית ומוגבלת,בעוד שהמאמן האישי טוען שכל אדם חי את החיים שהוא בוחר בהם. 2.הפסיכולוג ינסה להביא את האדם לגישה מתפשרת-בינונית כלפי החיים בהתאם למה שהמחקרים והסטטיסטיקה צופים עבור אדם מסוג זה,בעוד שמאמן אישי(טוב) יעודד את האדם לחתור גם לדברים שנראים מעבר ל"סביר". תוכל להסביר זאת? .

הי דוד, תודה על הנושאים, הם מעניינים וחשובים. ראשית, רציית לתקן משהו סמנטי. גם אם זה נשמע קטנוני משהו..... אין הבדלים בין הגישות, כי זה לא גישות שונות. אלו דרכי עבודה שונות, מקצועות שונים. מכאן מתחיל מהות השוני. אני גם לא בטוח שאני מסכים איתך לגמרי לגבי הפסיכולוגיה, שם יש גישות שונות ודרכי טיפול שונות ואני מעריך שבחלקן הן מחפשות יותר מבינוניות. אני מודה שמעבר לתיאוריות ולתיאורטיקנים אני פחות מכיר את הגישות השונות. שני הבדל מהותיים בין אימון לטיפול - תקופת המפגשים, שבאימון היא קצרה (3-6 חודשים מול שנים ארוכות ברוב השיטות הפסיכולוגיות) ובמהות - הפסיכולוגים, כדי להביא לתוצאות, בוחנים מאוד את העבר ומבררים סיבות לתהליכים נפשיים. באימון אנחנו מסתכלים על מה קורה היום מול העתיד, לאן המתאמן רוצה להגיע, והעבר כמעט ולא תופס מקום. הרבה יותר מעשי. וכן, מדברים גם על רגשות - אבל מה מרגישים היום. אי אפשר להתעלם . אגב, אין "תחרות" בין פסיכולוגיה לאימון, אלו שני דברים שונים. לגבי שתי הנקודות שהעלת, אני יכול להתייחס מנקודת מבט המאמן: 1. אכן, אנחנו מאמינים שהמתאמן הוא שלם, יצירתי ובעל תושיה. במסגרת מה שיש למתאמן, אנחנו נחדד את היכולות והחוזקות ונביא אותם לקדמת החיים, כך שהשליטה תהיה בידי המתאמן. זו נקודה חשובה באימון. 2. איננו מצפים להפוך מתאמן למה שהוא לא. אנחנו מצפים שמתאמנים ישימו דגש רב על היכולות והכישורים שלהם ואיתם יפעלו. אז, על פי הערכים והחזון, הם יחיו חיים יותר ממצים ומוצלחים. אם עושים מה שאוהבים, ובכלל אם מתפרנסים מזה - השמיים הם הגבול. אני מקווה שעניתי לשאלותיך ואם יש משהו נוסף, אשמח. אתה מוזמן להיכנס לאתר שלי, שם יש פירוט רב יותר על ההבדלים. בברכה, יובל פייס

10/08/2007 | 01:23 | מאת: דוד

מה זה משהו שהוא לא? באילו מקרים תגיד לאדם-אתה לא מספיק טוב,כדאי שתפסיק כדי לחסוך לעצמך את האכזבה?

08/08/2007 | 18:43 | מאת: דורון

שלום, אני בן 24,סטודנט להנדסה בתום שנתי השלישית ללימודים.עד לסיום לימודיי נותרה לי שנה אחת אחרונה . מזה שלוש שנים אני נמנע מללכת ולחפש לעצמי בת זוג משום שהלימודים חשובים לי ודורשים ריכוז רב,לכן החלטתי שאינני רוצה הסחות דעת.מחד אני לא רוצה להתאהב כרגע כי אדם מאוהב נוטה לפעמים לאבד את הראש ולהזניח דברים שהיו חשובים לו(אני לפחות...),ומאידך אני גם מרגיש שהחוסר בזוגיות יוצר חלל ריק בנשמה שמונע ממני מלהגיע למיצוי מקסימלי של כל יכולותיי.אני מנסה לפתור כרגע את הבעיה עם פסיכולוגית אך בינתיים ללא הצלחה. אני שואל את עצמי האם להמשיך לסבול עוד שנה לבד או לא? מה הפיתרון הטוב ביותר לדילמה הזאת? דורון.

הי דורון, תודה על פנייתך. כפי שאני רואה את הדברים, המשפט הכי חשוב שלך בפנייה הוא בשאלה "האם להמשיך לסבול עוד שנה לבד". אם אתה מגדיר את הלבד כסבל, כמאמן - לא הייתי רוצה שזה יקרה. אני לא מוצא הגיון בלגרום לעצמך סבל. השאלות שלי הן כאלה: 1. מה יותר חשוב לך - זוגיות או לימודים? 2. איך לדעתך הדברים יכולים בכל זאת ללכת ביחד? 3. מה זה מבחינתך לסבול? 4. אם הלימודים לא היו עבר קריירה, איך היית נוהג? אני חושב שהבסיס לכל תהליך אותו אתה עובר צריך להתחיל בתוכנית פעולה ברורה - כמה להקדיש לזוגיות ואיך להימנע ממצב שהזוגיות באה על חשבון הלימודים. אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל פייס

07/08/2007 | 20:37 | מאת: summertime

שלום, יש לי בעייה : מזה שנים אני עושה שימוש יומיומי באטמי אוזניים – יום ולילה - מכיון שאני סובלת מהפרעה של "שמיעת יתר" – ומכאן הסחות דעת בלתי פוסקות בכל שנייה ושנייה, גם בעבודה, גם בשעות השינה וגם בכלל. מכיון שאני אדם מאוד מאוד מנתח באופיי, כל דבר שאני שומעת עובר פרשנויות ארוכות, ספקולציות והסברים אין קץ – בדברים הכי טריוויאלים – כמו : " למה הוא אמר לה את זה" " למה הוא התכוון " ועד ניתוח כוללני ופרטני של כל מערכות היחסים בין האנשים אותם שמעתי מדברים אחד לשני בעבודה שלהם ( לא שלי ) בעבודה (שלי – ללא כל קשר אליי ) או בנסיבות חברתיות שגם הן כלל אינן קשורות אליי. וכך אני חיה שנים חיים של אחרים .... הדבר "מטרטר " לי במוח וגוזל המון המון אנרגיות נפשיות וגופניות ממני – אנרגיות שאין לי לתת, כך שלא נותר לי כוח לדברים העיקריים בחיים. אני כן שומעת : אדם שמדבר ישירות אלי במרחק של עד מטר או שניים ממני + צפירות בכביש + צעקות במרחק 5 מטר ממני ומטה + "בומים" + רעשים קרובים עד 1/2 מטר כמו, לשם הדוגמא, אנשים שמדברים לידי. אני מסתירה את האטמים היטב כי שיערי מעליהם ובזכותם שומעת רק מה שאני צריכה לשמוע. אני מעריכה באופן הגיוני וכלל לא מוגזם, שע"י השימוש באטמים אני חוסכת לעצמי כשעתיים ביום – אם לא למעלה מכך ! • האם ניתן להתייחס לכך כמו אל שימוש – נניח, לצורך העניין - בתרופה המטפלת בבעיות ריכוז וקשב ולכן לתת לזה "הכשר חברתי/רפואי" ? • האם, בהתחשב בכך שה"טריק" עוזר לי כל כך, יש איזשהוא מקום לגינוי / בחינה כלשהיא / הפסקה של העניין ? • האם אני יכולה לראות עצמי כ"מסודרת" בחיים כי פתרתי לי את הבעייה בצורה כ"כ יצירתית והאם אני יכולה להמשיך לחיות לי בכיף עם העניין ? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

הי, תודה על פנייתך. על פניה, נשמעת הבעיה כ "טובה", מעין יכולת ביונית. אבל אי יכולת לסנן רעשים זו בהחלט תופעה לא קלה. את מתארת מצב ובו מצאת פתרון יצירתי, ומבקשת את אישור החברה לכך. שאלותיי הן: 1. אם זה עוזר לך, מה משנה דעת החברה? 2. איזו סיבה יש לך לחפש הכשר חברתי? (רפואי - ממליץ שתפני למתמחים בתחום). 3. את מתארת את הפתרון כיצירתי ומסייע - מאיפה המחשבות על שינוי? אגב, אני חושב שכל מה שעוזר לך ולא פוע בך או באחרים, רק לטובה! בהצלחה, יובל פייס

05/08/2007 | 19:52 | מאת: אמיר

יובל שלום, יש לי הרבה ידידות(פנויות) שכולן אומרות לי שהן בטוחות שאני אמצא לי מישהי,אבל אף אחת מהן לא רוצה אותי בעצמה.מה בדיוק עליי ללמוד מכך? תודה.

הי אמיר, תודה על פניתך. תופעה מוכרת וידועה. אשמח לקבל כמה תשובות ממך ואז נוכל להמשיך ולחשוב ביחד: 1. מה המשמעות של הקשר שלך עם הידידות? 2. מה אתה משדר להן? 3. איך הן יודעות שאתה מעוניין בהן? 4. איך אתה רואה את העניין? 5. מה לדעתך יקרה כשישתנה בסטטוס מידידה לחברה? 6. איך אתה מסביר את עניין הידידות המרובות? אשמח לקבל תשובותיך ולהמשיך את החשיבה. בהצלחה, יובל פייס

06/08/2007 | 19:39 | מאת: אמיר

אצלי הבעיה העיקרית היא שכאלה שאני מתחיל איתן מסרבות לחיזוריי אבל אין להן בעיה להיות ידידות שלי...

05/08/2007 | 13:01 | מאת: מישהי מאוכזבת

שלום לך המאמן יובל, אני חוזרת עם תשובות קצת באיחור. אבל אשמח לקבל את התיחסותך המקצועית. כאמור, שאלותיך נוגעות לגבי העיסוק המקצועי שלי. אז קצת רקע כללי לגבי עיסוקי. אני מורה לשפה זרה. עבדתי במקצועי זה כשכירה במשרד החינוך ובמסגרות אחרות. נחלתי אכזבה מאוד גדולה במשרד החינוך. אך עם זאת צברתי ניסיון מקצועי ובתקופה שהייתי מובטלת החלטתי לעשות פרסום לגבי שעורים פרטיים ליחידים וחוגים בקבוצות קטנות וכך בניתי לי עסק קטן בבית. כמה שאלות לחשיבה: 1. מה השתנה בין השנה השנייה לשלישית בעבודה? תשובה- בשנה השנייה מס' התלמידים גדל והכנסותיי הוכפלו בצורה משמעותית לעומת השנה הראשונה. בשנה השלישית מס' התלמידים הקבועים ירד בהדרגה עד שנשארו 3-4 קבועים. עם זאת באו הרבה תלמידים חדשים אבל אף אחד מהם, למעט 1-2 הצליח לתקוע יתד אצלי. מבחינת קבוצות הלימוד- הגיעו אליי תלמידות חדשות ללימוד בקבוצה שרובן החזיקו מעמד עד סוף השנה וזה היה אכן מספק ומרגש. פתחתי עוד קבוצה אבל היא הייתה פחות מוצלחת מבחינת מס' התלמידים. בתחילת השנה השלישית הייתי לקראת הפריה ראשונה, מאוד מבולבלת, חסרת מוטיבציה ובטחון. הייתי מאוד פאסיבית מבחינת פרסום והכנות לקראת שנת הלימודים. יש לציין ששתי הקבוצות שפתחתי היו ביוזמת ההורים שפנו אליי ובעזרת בעלי ששם עלונים בתיבות. 2. בדיעבד - איך השפיעה עלייך האמירה "יש לי הרבה לקוחות אז לא צריך להשקיע שיווק"? בשנה השניה הרגשתי שיש לי שקט תעשייתי - כלומר היו לי הכנסות מספקות ומס' לא מבוטל של תלמידים אז לא הרגשתי צורך בפרסום שוטף לאורך כל השנה, אלא רק בפרסום נקודתי בתחילת שנה. מה גם שהייתי טרודה בטיפולי הפוריות. בשנה השלישית המעטתי בפרסום לא מתוך אותה אמירה, אלא מתוך חוסר מוטיבציה ואי אמונה בשינוי המצב. 3. מה צריך לקרות במציאות כדי שתהיי שבעת רצון גם מנושא העבודה? הייתי ממליץ שממש תכתבי לך הגדרות מדויקות ניתנות לכימות - כמה לקוחות, כמה הכנסה מלקוח, רווח בחודש שיספק אותך וכד'. תשובה תינתן בהמשך. 4. איך הגיעו לך הלקוחות בהתחלה? מה צריך לקרות כדי שהם יגיעו שוב? ע"י מס' מקורות פרסום - דפי זהב, מודעות שתליתי בבנינים/רחוב/בתי ספר וכו', עיתון מקומי, עלונים בתיבות הדואר, ניגשתי למס' בתי ספר וסיפרתי לתלמידים אודותיי, ע"י קשרים אישיים ופה לאוזן. מה צריך לקרות כדי שיגיעו שוב- אין ספק שהפרסום שלי לוקה בחסר, כי אין כרגע פרסום בכלל. אבל עם זאת אני צריכה מוטיבציה, אמונה ורצון להמשיך ולפתח את העסק. 5. מה החזון שלך מבחינת העסק? אם תסתכלי 5 שנים קדימה - איך הוא אמור להיראות? איך הוא אמור להשתלב בחיי המשפחה? להזכירך אני כרגע בהריון, בעוד כחודש אני אמורה ללדת בפעם הראשונה. מבחינת החזון העסקי שלי הייתי רוצה לפתח את קבוצות הלימוד/חוגים בתחום המקצועי שלי וגם במקצועות נוספים (הכנה לכיתה א', שעת סיפור וחשבון וכו') . הסיפוק בהוראת קבוצות יותר גדול אצלי מאשר ללמד תלמידים פרטיים ומה גם שמבחינת תשלום זה יותר משתלם. . עם זאת הייתי רוצה גם להמשיך ולהתפתח מבחינת הלימודים חשבתי אולי ללמוד אבחון דידקטי, משהו טיפולי, הדרכת עיסוי תינוקות ועוד כל מיני דברים שעולים בראשי שאוכל לעסוק בהם בנוסף. 6. כתבת שאת צריכה מעבר - מה את צריכה? אני צריכה חיי חברה קרובים יותר. בעלי הוא החבר הכי טוב שלי, אך מעבר לזה אני זקוקה לחברות קרובות ועוד בני משפחה קרובים ואני לא מרגישה שיש לי את זה. אני כל הזמן מרגישה מרירה מהבחינה הזאת. למרות שאני עושה מאמצים להכיר אנשים חדשים *נקודה נוספת שהייתי רוצה להעיר היא כשעזבתי את משרד החינוך הלכתי לייעוץ מקצועי ולאחר שיחה עם פסיכולוגית תעסוקתית ומבחנים שעשיתי נאמר לי שאני מאוד מתאימה לתחום ההוראה וההדרכה מבחינת הכישורים שלי, אך עליי ליישם זאת במסגרת פרטית כעצמאית או כשכירה ולא במשרד החינוך ששם היצירתיות והמרחב שלי יהיו מוגבלים. *המצב כיום- מס' תלמידים בודדים מגיעים בחופש הגדול ללמוד, ההכנסות ירדו משמעותית ויש לי חשש לאין הכנסות בחודש הקרוב. די מתלבטת לעניין העיסוק בשעורים פרטיים מאחר ויש הרבה ביטולים ואין כל כך יציבות בתחום. לגבי החוגים וקבוצות הלימוד- מאוד קשה לבנות זאת וצריך להשקיע המון בפרסום ובקשרים. כמו שציינתי העסק שפיתחתי הוא עסק ביתי. וקצת קשה לי לראות איך אני ממשיכה זאת עם תינוקת בבית. עם זאת יש לי אכזבה מאוד גדולה מהשנה הזו לא יודעת כיצד להסביר את הירידה הדראסטית במס' הלקוחות וההכנסות. כרגע אני מתכוננת ללידה. מאוד מתרגשת וגם קצת חוששת. קשה לי עם האי ודאות לגבי עתידי המקצועי ומצבי הכלכלי. הייתי גם שמח לנסות ולאתר את ערכייך ולראות איך הם באים לידי ביטוי במהלכים שאת עושה, יד עם חזון מלא. תודה לך שקראת את אשר כתבתי והקשבת לרחשי ליבי. בהצלחה בהמשך ניהול הפורום ובדרכך המקצועית. תבורך. אני!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום למאוכזבת, ראשית, על פי החישובים שלי את ממש קרובה ללידה. איך את מרגישה? דבר שני, אני שמח על תשובותיך. אמנם לקח לא מעט זמן, אבל אין ספק שהקדשת מחשבה ומעניין אותי לדעת איך כתיבת הדברים תרמה לך. סה"כ השקעת לא מעט זמן. לגופו של עניין: 1. קראתי בעיון רב את דבריך ועושה רושם שאת מוכשרת מאוד בתחומך. למרות קשיים ופגיעה במוטיבציה הורים פנו אליך ורצו אותך, ורק ממוניטין פתחת שתי קבוצות. זה לא דבר של מה בכך, וכנראה יש לך יכולות גבוהות בתחומך. שאלתי היא - מה את חושבת שהיה קורה אם לא היית פאסיבית בפרסום? מה המשמעות מבחינתך לשתי קבוצות ללא מאמץ? 2. קצת מבולבל מתשובה זו. 'חוסר מוטיבציה ואי אמונה בשינוי המצב' - איזה מצב? 3. ממתין 4. כאן נדמה לי שטמון הסיפור האמיתי: את מספרת בתושבה הבאה שאת אוהבת ללמד, בעיקר קבוצות, אז מה קרה למוטיבציה? איך את מסבירה את חוסר החשק בלשווק? מה קרה לאמונה? ואיפה הרצון? 5. החזון העסקי שלך הוא מצוין. את עושה מה שאת רוצה, רק רוצה לגוון מעט. משימה: בואי תכיני רשימה, עוד לפני הלידה, של שלושת הדברים המרכזיים שהיית רוצה ללמוד, איפה לומדים, כמה זמן וכמה עולה. 6. ראשית קשר טוב עם הבעל זה דבר נפלא, ולא דבר של מה בכך. ובכל מקרה, ברגע שתתחילי ללמוד, הבעיה של החברה - אם רק תהיי פתוחה - תבוא על פתרונה. איפה את מכירה היום אנשים חדשים? לגבי ההערה שלך - במה את יצירתית? חשבת פעם על לבקש עזרה בתחום השיווק? ברור שבמצבך הרבה יותר קשה להתרוצץ ולהתאמץ. מי יכול לסייע לך בתחום? משימה - תכיני תוכנית עסקית - שיווקית אמיתית לשנה הבאה, כולל מטרות ויעדים ברורים. קחי בחשבון את הזמן שאת צריכה, ותנסי להשחיל לתוכנית איזו תוכנית לימודים עבור עצמך. שמח שחזרת, מקווה לשמוע ממך עוד. המון הצלחה בהריון ובלידה, תעשי הכל כדי להוריד את המתח. כסף בא, כסף הולך - הכל מתגמד לקראת.... שוב, ממליץ על הספר "לאלף את השדון". לקראת הלידה לדעתי הוא אף יכול להיות יעיל עוד יותר. בכל מקרה, אני פה. בהצלחה! יובל פייס

04/08/2007 | 01:24 | מאת: הראל

שלום יובל, מדברים כל הזמן על חשיבותו של הביטחון העצמי ושאנו צריכים להאמין בעצמנו.לעיתים אדם מרגיש חוסר ביטחון עצמי בחברה מסוימת של בני אדם כי הוא מרגיש לא מספיק יפה,לא מספיק חכם,לא מספיק מעניין וכו'.... ראשית יש לציין כי מבחינתו של האדם הלא בטוח בעצמו,חוסר הביטחון יייתפס תמיד כמוצדק,שכן אחרת האדם כן היה בטוח בעצמו. אבל מה אם נניח לרגע,רק לרגע, כי אותו אדם אכן צודק בתחושת חוסר הביטחון שלו?אז הוא הולך לפסיכולוג או מטפל כלשהו ומדבר איתו על זה....איש המקצוע הרי לא יגיד לו-טוב,שמע-צר לי להגיד לך,אבל הרגשת הנחיתות שלך מוצדקת כי אתה באמת די מכוער,טיפש או משעמם..... אז איך הבן אדם ידע אם חוסר הביטחון שלו באמת מוצדק או לא? הראל.

לקריאה נוספת והעמקה

הי הראל, שאלת הביטחון עצמי היא שאלה מצוינת. בסופו של דבר, זו אחת השאלות המשמעותיות בכל תהליך אימוני. רב חסמי הצלחה שלנו נובעים מביטחון או דימוי עצמי לקוי. ואגב, יש הבדל בין השניים - ביטחון ודימוי. אתה יכול להיות בטוח בעצמך, דעתן, מקצועי אבל לחשוש לצאת מהבית בגלל איך שאתה מרגיש שאתה נראה או להיות עם דימוי של דוגמן אבל כל הערה צינית מערערת את האדמה תחת רגליך עקב ביטחון עצמי לקוי. כשאתה כותב לא מספיק יפה, לא מספיק חכם, לא מספיק מעניין - על סמך מה ההחלטה? מי קובע את הסטנדרטים? יש לי כמה שאלות אליך: 1. מה כן יפה אצלך? 2. באיזהתחום או כמה תחומים אתה שולט מבחינת ידע? 3. מה זה מעניין? איך בא לידי ביטוי חוסר בכך? 4. איך השפיעו עובדתית החוסר בעניין, יופי, חוכמה על מהלך חייך? והכוונה היא לא בגלל מה שאתה חשבת/הרגשת אלא מסיבות אובייקטיביות חיצוניות? חשוב לי לציין, אגב, שגם במקרים קיצוניים שבאמת אתה מרגיש שחסרים לך תחומי מידע ועניין, זה דבר די פשוט לרכוש תוך זמן קצר. אבל ברוב המקרים, זה רק בראש שלך. זה נכון שאנשי מקצוע לא יגידו לך שאתה משמעמם או מכוער, אבל בכל מיני תהליכים (לפחות באימון) ננסה לברר אובייקטיבית איפה הדברים עומדים. אשמח לקבל תשובותיך ולנסות לנהל דיאלוג קצר בעניין. בהצלחה, יובל פייס

04/08/2007 | 15:18 | מאת: הראל

אצלי אישית הבעיה מתמקדת בדימוי הגוף,מה שקשור אני מניח גם לעניין אי ההצלחה והחשש בכל הנוגע ליחסים עם המין השני.כל החיים שלי העירו לי הערות על מבנה גופי ועל צבע העור הבהיר שלי.שנאתי ואני עדיין שונא לשמוע את ההערות הללו,לכן אני גם מרגיש שכל הבחורות מסתכלות עליי אותו דבר. ומה לעשות שאני בעצמי לא מת על הגוף שלי....אם אתה לא אוהב מאכל מסויים או סרט מסויים-אתה לא באמת תלמד לאהוב את אותו מאכל או סרט.אותו דבר עם הגוף. אם אתה רוצה לדבר איתי על חדר כושר-עזוב.המאמץ סיזיפי והתוצאות עלובות מדי,כבר ניסיתי.עם שיזוף אותו סיפור.כמו שכושי לא יהפוך עורו,כך גם איש לבן לא יעשה זאת . אז איך בכל זאת אני מגיע לחיות בהרמוניה עם עצמי?

03/08/2007 | 01:49 | מאת: אלעד

שלום יובל, אומרים-"בן אדם צריך להיות מודע למגבלות שלו". יש המון אנשים בעולם שלא היו מגיעים להשגי העל אליהם הגיעו אילו שמעו למשפט הזה. איך אדם יכול לדעת בכלל מהן המגבלות שלו? אלעד.

הי אלעד, תודה על פנייתך. שאלה מצויינת. איך בן אדם יכול להיות מודע למגבלותיו? החוק הראשון באימון אומר שכל אדם הוא שלם, יצירתי ובעל תושיה. המשמעות היא שאנחנו סומכים על אנשים שהם מודעים למגבלות שלהם. אם תבחן את הנושא לעומק, תראה שבעצם כולנו פחות או יותר מודעים למגבלות שלנו. לדוגמא, סביר שלא תשדר ברדיו אם אתה סובל מגמגום, או שלא תשחק כדורסל מקצועני אם אתה שונא ספורט ונמוך במיוחד. סך הכל, אנחנו מודעים למגבלות. מצד שני, לעתים, כדי להגיע להצלחות בחיים אנחנו זקוקים להתנסויות שמפתיעות אותנו. אין לדעתי המון אנשים שלא אמרו לעצמם - "לא האמנתי שאני מסוגל לזה". ובכל זאת, אם מישהו לא מאמין, הוא לא ינסה. ברגע שיש לך יכולות, כישורים ורצון, הגיון ומודעות, תוכל לעשות דברים מפתיעים בחייך. ואם הצלחת, זה אומר שזה בתחום הגבולות. ואם אתה חושש לנסות, או לא בטוח בגבולותיך ומגבלותיך, בהחלט שווה פנות למאמן שיעזור לך לחשוף את חוזקותיך. בהצלחה, יובל פייס

02/08/2007 | 20:54 | מאת: שירית

שלום. אני סובלת מאיזושהיא דילמה : יש משהוא בהתנהגות שלי שלעיתים "מתפלק" לי להעביר – שלא מרצוני – תשדורת של סקס. או כאילו בא לי בדיוק עכשיו סקס או אני חושבת על סקס – תשדורת שאני באופן אישי חווה אותה כמשהוא שנחווה על ידי האחר ומפדח אותו או הורס את הסיטואצייה. העניין שזה תופס אותי גם ברגעים הכי הכי רשמיים. מה עושים ? איך מתמודדים ? ברור לי שכולנו רק בני אדם, אבל מצד שני אנו חיים בעולם שכן מאוד מסתיר את עניין המין עצמו והופך אותו למשהוא שלא מדברים / חושבים / עושים בגלוי.... אז איך מתמודדים עם דבר כזה ? לעיתים זה גורם לי לחשוב שהרסתי סיטואציה שלמה כי נפלתי במאזן אימה הזה של "מי יחשוב על סקס קודם" כי הרי כולנו משדרים איזה פאסון ביומיום ועושים מאמצים להסתיר שזה עובר בראש.... אז מה דעתכם ? איך להסתיר "יותר טוב" ומה עושים כדי להקדים תרופה ?

הי שירית, תודה על פניתך. צר לי, אבל לא ממש הצלחתי לרדת לסוף דעתך. מה הכוונה "מתפלק" לי? מה קורה בפועל? מה את הורסת? באילו סיטואציות את נתקלת בזה? מה זה הסיטואציות הרשמיות שאת מדברת עליהן? אגב, מחשבות לא צריך להסתיר. פשוט להימנע מלחשוף אותם אם הן לא מובילות למקום שאת רוצה או שעלולות לפגוע בך. אשמח לקבל פרטים מדויקים יותר ואז אוכל להתייחס מקצועית. בברכה, יובל פייס

05/08/2007 | 11:29 | מאת: שירית

אשמח לשמוע כיצד לעשות "פשוט להימנע מלחשוף אותם" בעיקר בפגישה עיסקיות וכיו"ב.

01/08/2007 | 14:34 | מאת: דני

הי יובל, לא הייתי רוצה להצטייר כאדם שטחי שכן אינני כזה, ולכן אדגיש שאישיות בת הזוג חשובה לי מאוד,ואני מצפה שבמערכת היחסים תהיה אהבה,כבוד הדדי, אינטימיות וכמובן כימיה טובה. אני אסביר לך מנין נובעת הבעיה שאני מציג: מדי פעם ישנן בחורות המעוניינות בי,אולם לצערי הן פשוט לא יפות בעיניי.אותן בחורות שכן יפות בעיניי ואני נמשך למראה שלהן-אני מקבל מהן רק דחיות. כאשר נשאלתי בפורום "זוגיות,חברה ותעסוקה" מה הסיבה שזה קורה לי,נאמר לי כי הדימוי העצמי שלי לא ריאלי וכי כנראה אין לי מה להציע לאותן "כוכבות"(שזה או חיצוניות זוהרת שמשתווה לרמתן, או ממון רב,או משפחה מיוחסת-לטענת מנהל הפורום). בתרגום ישיר- חבל שתבזבז את הזמן על בחורות יפות ממך כי הן לא ישימו עליך קצוץ,תתמקד באלה שלא נראות איי איי איי ותחסוך לך אכזבות מיותרות.... לא מקבל את הגישה הזאת.לא ריאלי בעיניי זה לחפש את מיס עולם שהיא במקרה גם פרופסור באוניברסיטה,בעלת חוש הומור מדהים,בשלנית מעולה ואשת שיחה מרתקת.... לא זאת הייתה כוונתי. חשובה לי האינטליגנציה,חוש ההומור והרגישות, אבל אני מחפש גם יופי חיצוני. מה דעתך על כל מה שאמרתי?יש משהו "לא ריאלי" ביעדיי? דני.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דני, תודה על תגובתך המהירה. ראשית אתחיל בכך שאתה אכן נשמע בחור אינטילגנטי מאוד וריאלי. אמירות על הדימוי העצמי שלך לדעתי לא בהכרח קשורות. אתה מודע לגמרי למגבלותיך ולמרות זאת אתה מאמין שתוכל למצוא בת זוג שעונה על כל הקריטריונים. הדבר היחיד שבעיניי אתה צריך לעשות כדי למצוא את מבוקשך זה לקבוע קריטריונים ברורים. לדעת בדיוק מה אתה מחפש ועל מה בכל זאת אתה מוכן להתפשר. לדוגמא: אתה מדבר על בחורה אינטליגנטית - מה אתה מצפה לקבל בתחום זה בזוגיות? מה חשוב לך - ידע כללי או התמחויות מסוימות וכד'. או יופי - מה זה אומר? מה הקריטריונים, ועוד. ולאחר מכן פשוט להתמיד. להשקיע את משאביך במי שאתה באמת רוצה. אגב, אני מכיר לא מעט סיפורים של בחורים שחלמו על מישהי ולא האמינו שהיא תחפוץ בהם, ובהרבה מקרים הם הופתעו. לעתים בגלל שבחורה נראת טוב במיוחד חוששים להתקרב אליה והיא נותרת די בודדה. רק צריך להעיז. בהצלחה רבה, ונשמח להתעדכן. יובל פייס

08/12/2007 | 21:10 | מאת: סיגל כהן

שמי סיגל אני בת 43 בינואר 07 ,אמא ל- 2 ילדים בני 9.5 ובת 7.5 . בעלי קצין משטרה ,ואני עקרת בית . לשנינו אין חברה,למרות שבעלי עובד עם אנשים רבים,אני צפונה בבית וכאשר אני יוצאת החוצה אני פוחדת להתחבר עם אנשים,ורואה בכולם אוייבים או אנשים שלא ירצו את חברתי. את הדבר השרשתי בילדי וגם להם קשה להתחבר והם כמותי רבים עם חברים בנקל. יש לציין לפני נישואיי היו לי חברות אך מעטות ,ותמיד הסתפקתי באנשים נחותים ממני. לבעלי ולי אין משפחות מפרגנות,רק מסכסכות ביננו וכבר 12 שנה אני עם בעלי ובקצרים עם משפחתו,עם אחותי,ועם כל חברה שנכנסה אלי הביתה,תמיד יהיה לי משהו למצוא כדי להרוס את הקשר. אני בעלי וילדי ששניהם חולי סוכרת נעורים ,ואני חולת פרקים קשה (כנראה בגלל המצב שהוזכר כאן),בודדים בודדים ,וחלומי הגדול להכיר משפחות עם ילדים בגילאים של ילדי ,אך איני יודעת איך להגיע אליהם ,איך לשמר את הקשר? כאשר מגיע חבר לבני פעם ב..... הוא עט עליו מביא לו כל מה שיש במטבח ומנסה לקנותו,לאחר מכן נדבק אליו ואומר לו מחר ניפגש? אולי מחורתיים? ויותר לא רואים את הילד אצלינו. יש לציין שגם היחסים ביני ובין בעלי מתחת לכל ביקורת ואפילו מקננות בי רגעי פרידה ,אך לאור המצב והמציאות הקשה אני משאירה את המצב כמות שהוא. אודה לך באם תוכל לתת לי עצה מה עושים ? בברכה סיגל כהן

לקריאה נוספת והעמקה
31/07/2007 | 20:02 | מאת: אני

אני בת 32 ולצערי ללא תעודת בגרות ו/או פסיכומטרי. אני מעוניינת ללמוד ולעבוד במקצוע שיתן לי סיפוק והנכסה טובה ואין לי ממש כיוון. כרגע אני עובדת כמזכירה במשרד עו"ד ודי מיציתי. לאן לפנות על מנת שאדע מה הכיוון שלי, מה מתאים לכישוריי ולאפשרויות שלי, שכן אין לי תעודת בגרות וזה מהווה מכשול כמעט בכל מקצוע שארצה לעסוק בו. מה בכל זאת אוכל לעשות? האם יש אוניבסיטאות שיקבלו ללימודים גם ללא תעודת בגרות?

שלום, שאלות מקצועיות מהוות את חלקו הארי של האימון. מרבית המתאמנים מגיעים עקב חוסר שביעות רצון מהקריירה או אי קריירה שלהם. את מעלה כאן שאלות מהותיות שעל חלקן אני לא יכול לענות. אני מעריך שמפאת גילך יש אוניברסיטאות שיקבלו אותך ללא תעודת בגרות, אבל אני לא בטוח בכך. זה בהחלט משימה שהייתי ממליץ לך לקחת על עצמך ולברר. אבל לפני, אני חושב שאת צריכה לברר מה באמת הכיוון שלך. צריך לחפש אלמנטים חזוניים (דברים שאהבת לעשות ואת טובה בהם), לבחון את ערכיך, חזונך ואז לקבוע מה יכול להתאים לך ללמוד. תהליך אימוני של 12 פגישות אמור לתת לך מענה על כך. בכל מקרה, אני מאוד מבין אותך. ברוב המקרים חוסר שביעות הרצון בעבודה משבשת לנו תחומי חיים רבים. אני ממש חושב שכדאי שתעשי את השינוי. בכל זאת את עוד צעירה. בהצלחה, יובל פייס

31/07/2007 | 19:34 | מאת: דנה 5

גם ללימוד מיומויות חברתיות למתבגר לקוי למידה.למתבגר קושי בקריאת מפה חברתית, נעזר בטיפול פסיכולוגי אך נראה שיש עדיין צורך בסוג נוסף של טיפול

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, שאלה מעניינת. בתקופה האחרונה התברר שלאימון יש כלים מצויינים לעבוד עם הפרעות קשב וריכוז. לגבי ליקוי למידה, אני לא ממש יודע. יש מאמנים שעוסקים בתחום ההפרעות קשב וריכוז, כמו שוש בן אריה (יש לה אתר) ועוד, והייתי ממליץ לפנות אליהם כדי לברר עד כמה הם יוכלו לעזור לכם. אני לא למדתי את תחום הפרעות הקשב ואני לא רוצה לענות בלי שאני מכיר את התחום על בוריו. בכל מקרה, אנסה לברר ולחזור עם תשובה יותר מוסמכת. בהצלחה, יובל פייס

18/08/2007 | 19:16 | מאת: שוש מעוז-אריה

אכן יש תחום התמחות ייחודי להנושא הנ"ל. האימון האישי נמצא אפקטיבי מאד לאנשים לקויי למידה וADD/ADHD. את מוזמנת לקרוא באתר שלי איך אימון עובד עבור המתמודדים עם האתגרים הנ"ל. שוש מעוז-אריה מאמנת לחיים ועסקים ומאמנת להפרעות קשב וריכוז www.vcoda.co.il 054-3093096

31/07/2007 | 17:25 | מאת: לי

יובל שלום, אני בת 31 וחבר שלי בן 33 אנחנו חיים ביחד במשך שנתיים. הקשר שלנו הגיע קצת למצב של תקיעות והבעיה היא בעיקר בגלל שעלה נושא החתונה אני כבר בגיל שאני רוצה להתחתן ולהביא משפחה וילדים, ואילו חבר שלי ממש לא מרגיש לחתונה וגם לא לילדים... ואני ממש לא יודעת מה לעשות... מצד אחד הוא אומר לי שהוא רואה אותי בתור האשה שלו אבל כל הקטע של החתונה ממש מלחיץ אותו..ושאנחנו רבים הרבה ושלא כיף לא אז איך הוא יכול לחשוב בכלל על חתונה שאלתי אותו אם הוא רוצה להפרד? שאלתי אותו אם הוא עדיין אוהב אותי? והוא אמר שכן ושהוא רוצה שנלך ליעוץ זוגי... לי פשוט נראה שהוא לא אוהב אותי מספיק כי אם כן אז הוא היה שמח שאני אוהבת אותו ומציע לי נישואים....חשבתי לעזוב את הדירה אבל ממש קשה לי לעשות את הצעד הזה? כי מצד אחד הוא באמת אוהב ומצד שני הוא לא רוצה להתחתן ואני ממש לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, על קשר שלא יוביל לחתונו בסופו של דבר ומה שמרגיז אותי שאני שואלת אותו מתי לדעתו הוא יהיה מוכן הוא כל הזמן אומר שהוא לא יודע... מה עושים? תודה לי

הי לי, הסיפור שתארת הוא סיפור שחוזר על עצמו לא מעט לצערי וזה נושא הציפיות מהזוגיות והאינטרסים ש כל צד. אני מאמין שעצם העובדה שבן זוגך לא רוצה נישואים וילדים אינה מוכיחה בוודאות שהוא אינו אוהב אותך. יכול להיות שיש לו אינטרסים אחרים זה עניין של זמן. מצד שני, אם רצונך להקים משפחה וזה אחד מהערכים המובילים אצלך, הרי יש ניגוד אינטרסים שהפתרון לו יכול לבוא מכמה כיוונים - 1. טיפול/יעוץ/אימון זוגי. 2. פרידה. 3. פשרה או ויתור של מי מכם ללא עזרה חיצונית. בשלב הראשון הייתי רוצה שתעני על כמה שאלות: 1. עד כמה חשוב לך להקים משפחה? 2. מה הדחיפות של העניין? 3. את אומרת שאת אוהבת אותו ומצד שני מוכנה לוותר על הזוגיות כדי להתקדם לכיוון הקמת משפחה. על מה את מוותרת בכל כיוון? מה את מרוויחה? 4. מה המשמעות של פרידה מבחינתך? 5. איזו פשרה עשויה להניח את דעתך? אני אשמח לקבל תשובותיך ולנסות לסייע לך. אגב, כמאמן, לא הייתי רוצה שתוותרי על חלומך. השאלה מה יותר משמעותי בחזונך - להיות לצידו של בן זוגך או להיות בעלת משפחה? המון הצלחה, יובל פייס

01/08/2007 | 19:46 | מאת: לי

היי יובל, קודם כל הרבה תודה על התשובה שלך. ולגבי השאלות ששאלת... משפחה זה דבר שמאד חשוב מבחינתי, לגבי הדחיפות של העניין.. אני לא מרגישה שאני עדיין מוכנה לילדים אולי עוד שנה שנתיים האמת היא שהעניין של הגיל די מלחיץ אותי כי אומרים לי שזה לא טוב ללדת את הילד הראשון בגיל יחסית מאוחר... לא יודעת אני מרגישה שאני נמצאת במין מלכוד מסויים וקשה לי להחליט מה לעשות.. אני מרגישה שאני צריכה ממנו סוג של הבטחה/תקווה שיש לנו עתיד ביחד שנקבע עכשיו שנניח נתחתן עוד שנה, אבל הוא ממש לא מסוגל לתת לי את ההבטחה הזו אני פשוט באי וודאות אחד גדול. יכול להיות שאם הוא היה מדבר איתי יותר על ילדים וחתונה אז כן הייתי מרגישה מוכנה לזה....... הוא אף פעם לא מעלה את הנושאים הללו לשיחה. רק אני ואז שאני מדברת איתו אני רק מתבאסת יותר כי אני לא מקבלת את התשובה שאני רוצה. הוא אמר לי שגם לו זה קשה כי הוא אוהב אותי מאד מאד והוא מפחד לאבד אותי ואולי הוא צריך לקבל איזה זעזוע..(יכול להיות שהוא רוצה שאני יפרד ממנו ושהוא יהיה תקופה לבד עם עצמו ואז הוא אולי יגיע להחלטה? דרך אגב הוא גם אומר לי שאנחנו שונים מבחינת תחביבים/מוסיקה/וכו' והוא מפחד שזה יפריע לנו בהמשך כי אם אני אומרת לו בוא נלך לרקוד והוא לא רוצה כי הוא לא אוהב את הסגנון בילוי הזה אז אני ממש מתבאסת מזה.. לפעמים הוא ממש מצליח לשכנע אותי שאנחנו לא מתאימים... תודה רבה על היעוץ... לי

30/07/2007 | 19:12 | מאת: דני

יובל שלום, אני בחור בעל מראה ממוצע(לא מכוער :-) ) ממעמד ביניים,אך אינטליגנטי ובעל תכונות טובות נוספות. אם אני רוצה להציב לעצמי יעד להשיג בחורה יפהפיה(ולא-לא כדי להשוויץ או לחפות על תחושת נחיתות כלשהי) ,האם אתה רואה יעד זה כיעד בר השגה או כ-"לא ריאלי".האם תוכל לעזור לי להגשים יעד זה?

הי דני, האימון עוסק לא מעט בתחום הזוגיות - אם במציאת בן/בת זוג או בתוך זוגיות. אין לי ספק שאם זהו רצונך, תוכל להשיג אותו. באימון נוכל לסייע לך בהחלט. מספר שאלות עולות לי לאור פנייתך - 1. איך אתה מסביר את החשיבות של היופי מבחינתך? 2. מה עוד ציך להיות לגברת? אתה מגדיר את עצמך כאינטילגנטי ובעל תכונות טובות. מה אתה מצפה מהגברת, חוץ מהחיצוניות? 3. מה המטרות שלך בתחום הזוגי? מה השאיפות? אשמח לקבל תשובותיך ולהגיב. בכל אופן, אימון יכול להיות מסגרת מצוינת כדי לקבוע תוכנית פעולה, על פי חזון וערכים, עד שתמצא את מבוקשך. בהצלחה, יובל פייס

01/09/2008 | 16:48 | מאת: לי

שלום!!! יש לי חבר הוא עובד עד שעות די מאוחרת.ואני יודעת שהוא עובד אבל אני לא יכולה שלא לדבר איתו אני לא יכולה שלא לשמוע אותו.... כשהוא יוצא אני מתחילה לפחד ולדאוג אני לא מבינה למה זה קורה לי.... הייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות.... אני רוצה גם להגיד לך יובל שלטיפולים הוא לא ילך כי הוא בן אדם שלא עושה דברים כאלה... בבקשה מה אפשרי לעשות???

הי לי, תודה על פנייתך. אני מבין את הדאגה שלך - זה קורה להמון אנשים שאוהבים - אבל דבר אחד לא הבנתי: מה הסיבה לדעתך שהוא צריך טיפול? לגביך - יש לך מושג מה גורם לך לחשוש כל כך לגבי בן זוגך? איך את מגדירה את טיב הקשר שלכם? ממה את חוששת בעיקר? אשמח לקבל תשובותיך ואז אוכל להתייחס ביתר פירוט. תודה ובהצלחה, יובל

30/07/2007 | 16:04 | מאת: נושי

שלום. יש לי בעיה קשה בקשר לשכן שלנו. אנו גרים בשכונה פסטורלית עם בתים פרטיים. השכן שלנו בן 60 וכל היום בבית. אישתו עובדת. אני מחפשת עבודה ולכן המון בבית (אינטרנט טלפונים וכ´). בעלי עובד כל היום. מעולם - אבל ממש מעולם - לא אמר או עשה השכן איזו פעולה עם רמיזה מינית. אבל - וזה האבל הגדול : כאשר אני בבית אני מרגישה את המחשבות שלו - עד כמה שזה אולי יישמע אולי אבסטרקטי - והן ברובן מחשבות מיניות עליי. אני יכולה לדעת מתי יצא מהבית - כאשר התשדורת מפסיקה!!! בחיי !!! מה עליי לעשות על מנת לחסום את התשדורת אני רצינית - ובטוח שיש מי שמכיר את זה - אולי זו טלפטיה ? ניסיתי כבר המון המון שיטות : החל מהיגדים "מחשבה שקופה" "אל תחשבי עכשיו" ועוד כהנה וכהנה פעולות הסחה שאני עושה למיינד שלי וכלה בהדמייה של בועה מפלדה שעוטפים אותי ומגינים עליי. עדיין, למרות כל השיטות אני מאוד מתקשה לתפקד באופן בסיסי ביותר מכיון שהמיינד שלי כל הזמן מוסח, מוטרד ומופצץ ללא הפסקה. לצערי, זהו כרגע מצב נתון כי אין בכלל דירות אחרות באיזור (בדקתי). אנא מכם עיזרו לי, אני סובלת מאוד מאוד : האם יש למישהוא עיצה מה הוא היה עושה במצב כזה ? מה להגיד לעצמי ? איך להגן על עצמי ? מה הוא היה עושה במצב כזה ??? תודה מראש.

נושי שלום, העלת פה סוגיה שאנחנו לא ממש מתמודדים עמה באימון, של תשדורות. השאלה מה המקור של המחשבות האלה, ואולי זה דבר שצריך להיבדק בטיפול פסיכולוגי, אפילו קצר מועד. שלא מתחום האימון אני יכול להגיד לך שתאוריות פסיכולוגיות כמו של פרויד עם הלא מודע, יכולות לבחון את הנושא שהעלת. אני ממליץ לך בכל מקרה לקרוא שני ספרים שאולי יוכלו לעזור - 1. ספרה הראשון של ביירון קייטי - שמדבר על התמודדות עם מחשבות טורדניות ולא בהכרח מבוססות על עובדות. 2. לאלף את השדון - שמסייע בהגברת המודעות העצמית. בהצלחה, יובל פייס

26/07/2007 | 22:27 | מאת: שירי

היי יובל מזמן לא היתי איתך בקשר, למרות שאני נהנת מהפורום שלך. אני מורידה לפניך את הכובע על כמה אתה עוזר לאנשים , זה ממש כייף. מאז הפעם האחרונה ובעזרת המלצותך דיברתי שוב עם בעלי וביקשתי ממנו להמשיך בטיפול פעם בשבועיים,על מנת להוזיל עלויות. למרות שאת האמת אני עדיין לא כל כך הצלחתי להיתחבר ליועצת הזוגית ובפעם האחרונה שהיתי שם לבד לא הרגשתי חיבור אליה, עזרה , או כיוון מחשבה חדש, דבר שמהחזב מאוד. אבל למרות הכל אני יודעת שאם אנו לא ניהיה אצלה, נחזור לשיגרה ונחזור להכניס את הכל מתחת לשטיח, ואני כן רוצה גם במקום הריגשי, המשפחתי, ובעיקר הזוגי ליצמוח ולילמוד להמשך הדרך. יובל היתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות והם: 1. האם מומלץ באמת לפגוש אותנו כל אחד בניפרד? 2. האם למרות ההרגשה שהיתה לי ולבעלי אותו דבר עדיין כן אפשר להציח לקבל עזרה בטיפול הנ"ל ? 2. היתי רוצה לקבל מידע בקשר לאימון זוגי איתך , כמה פגישות אתה חושב שמומלץ, איך הפגישות זוגי/ יחיד והיתי שמחה לקבל ממך מידע ????? המון תודה ערב טוב שירי

הי שירי, אני שמח שחזרת לפורום. אני חושב שאת עשית נכון שהמשכת, ואם אין כימיה עם המטפלת בהחלט אפשר לשנות. לדעתי לא כדאי לוותר על הכוונה של איש מקצוע - בעיות מטבען לא נעלמות והן יצוצו בכל ויכוח מחדש. לשאלותיך - 1. אכן, בטיפול/אימון/יעוץ/גישור עושים מדי פעם פגישות אישיות מאחר והדינמיקה כשעובדים עם שני בני הזוג ובין פגישות אישיות היא שונה לחלוטין ולכן חשוב מאוד פגישה או שתיים פרטיות עם כל צד. 2. אם שניכם מרגישים שאין כימיה עם המטפלת - לא צריך להמשיך בכח. השאלה היא - וזה רק אתם יודעים - ממה נובעות התחושות הבעיתיות אליה? זו שאלה שאתם צריכים לברר לעצמכם. 3. לגבי אימון זוגי - קה לצפות מראש כמה פגישות נצטרך לעשות אבל לרב מדובר בלפחות ארבע משותפות ועוד שתיים שלוש אישיות עם כל צד. הפגישות המשותפות ארוכות יותר (כשעה וחצי). אם תחליטי לנסות אשמח לעמוד לרשותכם. אנא שלחי לי אי מייל ואני אעביר לך כל מידע שתרצי. coachyuval@gmail.com שיהיה המון הצלחה ושבת שלום, יובל פייס

26/07/2007 | 10:53 | מאת: שיר

היי אני נשואה מזה שלוש שנים. מאוד אוהבת את בעלי. יש לנו ילד בן שנתיים. בעלי איש צבא שמגיע כל יום הביתה אבל בשעות מאוד מאוחרות, לרוב כשבננו כבר ישן. כשהוא לא איתי, אני מתגעגעת אליו ורוצה להיות איתו וכשהוא מגיע הביתה, אני מרירה כלפיו עוקצנית, צינית ודי מגעילה. בתוך תוכי אני כועסת שהוא כמעט ולא בבית, שאני מתפקדת כמעט כאם חד הורית, שהוא כמעט ולא עושה כלום בבית (הוא מודע לתחושות האלה, אני לא מסתירה כלום) ועל אף שאינני רוצה להפגין את התחושות האלה ורוצה שיהיה לו כיף כשהוא מגיע הביתה ולא שיגיע לאישה חמוצה ומרירה, אני לא מצליחה. אני די מרחמת עליו. אני יודעת שהוא לא ישתנה כי העבודה חשובה לו והוא עובד רחוק מהבית, כך ששעות העבודה לא ישתנו. כיצד אני עוזרת לעצמי להפסיק עם ההתנהגות הזו? אני ממש רוצה להפסיק להתנהג כמו שאני מתנהגת כלפיו, אבל זה לא מצליח כשהוא מגיע הביתה הכל מתפרץ... מה עושים??

לקריאה נוספת והעמקה

הי שיר, תודה על פנייתך. התופעה שהזכרת מוכרת לי מאוד ממתאמנות רבות. יש אהבה בזוגיות מצד אחד, אבל כעס גדול על חוסר השיתוף פעולה. המודעות לעניין והישירות והפתיחות שלך הן חצי הדרך לשינוי התנהגותי. ממה שכתבת, ואנא אל תתביישי לתקן אותי אם אני טועה - את מרגישה חוסר שיוויון, כעס על "מטלה" משותפת שננטשה, סוג של תחושת כליאה. הבסיס הוא עבודה עצמית משמעותית, רצוי בליווי איש מקצוע, אבל לא חובה. אני רוצה לתת לך מספר משימות ולשאול כמה דברים שאשמח אם תשתפי אותי עד כמה שתרגישי בנח - ואז נוכל לנסות לסייע יותר. 1. תכיני רשימה של דברים שמכעיסים אותך בבעלך, עם חזרתו הבייתה. 2. תערכי רשימה של יתרונות וחסרונות של המצב - מה נותן לך ה "חופש" ממנו, ומה מונע ממך? 3. אם המצב היה אופטימלי - איך הוא היה נראה? 4. תנסי לשוות בין התקופות של עד הלידה ומהלידה. מה היה שם שאין לך היום? שאלות אלו הן הבסיס לחשיבה משותפת איך אפשר לקדם את ההתנהגות שלך. אני, אגב, מאמין שאם תעשי יותר עבור עצמך בשעות פנאי (גם עם בעלך וגם בלעדיו) המון קיטור ישתחרר. המלצה אחרונה - יש ספר שכבר המלצתי עליו מספר פעמים והוא לעתים עובד מאוד יפה על מתאמנים - "לאלף את השדון". ניתן למצוא אותו בחנויות ספרים והוא תיאוריה פסיכולוגית שכתובה בצורה נחמדה עם תרגילים ועשויה לסייע לך מאוד. בכל אופן, ממתין לתשובותיך. בהצלחה! יובל פייס

26/07/2007 | 05:12 | מאת: אדוה

לפני כ-9 שנים נישאתי לבעלי לאחר שנתיים של היכרות. יש לציין, שהנישואין קרו קצת מלחץ של אמא שלי שטענה "שזה מספיק לצאת שנתיים עם בחור". אני לא הרגשתי שזה הספיק לי, כי הייתי בתולה ולא הצלחתי לקיים איתו יחסים מצד אחד וזה נראה לי מאוד מסובך באותה תקופה. מצד שני, לבחור לא היה רישיון נהיגה ומאוד רציתי שיהיה לו, כי הוא רצה ללמוד ולעשות. מה גם שעברתי לגור איתו בשכירות וההורים שלי לא קיבלו זאת בעין יפה ומנעו ממני לספר זאת לאנשים ורק הלחץ שלהם לחתונה. באותה תקופה הייתי סטונדנטית מאוד מבולבלת בת 26 והוא היה כבר בן 35. שניסיתי להעלות את זה פעם ליד אמא שלי היא טענה "את היית מתה על הבחור ובגלל זה התחתנת", אבל אני לא מרגישה כך. הטוב לב שלו, האהבה שהרעיף עליי, הרוך והמתיקות שלו אכן קנו אותי. אך היום אני מרגישה אחרת, לא מרגישה שזה מספק אותי. הייתי רוצה גבר יותר משכיל עם רישיון נהיגה, בעל שפה יותר עשירה ויותר יוזמתי. בעלי עובד בעבודה מסודרת במקום ממשלתי בתפקיד לא מעניין ומתקשה מאוד להתקדם במקום עבודתו. הוא למד קורסים מסוימים לגמול השתלמות שבהם לא נדרש לעבודות ומבחנים. לבעלי יש בעיה של "ראית לילה" ולכן הוא לא מורשה לנהוג בלילה, אבל ביום הוא יכול לנהוג. הוא כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה רישיון נהיגה אבל בפועל בקושי מזיז את התחת ללמוד לתיאוריה. אני מאוד מתביישת בכך שלבעלי אין רישיון נהיגה ומאוד מתוסכלת מהמצב הזה. האנטי לכל זה התבטא בכך שלא רציתי להיות בהיריון הרבה שנים,למרות הלחץ הענקי שהסביבה הפעילה עליי. היום באמצע שנות ה- 30 אני בהיריון ראשון ומפחדת מהמחשבות שלי והלחצים בקשר לזוגיות, מה שמפריע לי עוד זה שאני למרות כל לימודי האקדמאים עדיין לא ממש מסודרת בעבודה וגם זה די מתסכל אותי כרגע. הקיצר אני מרגישה כמו מילכוד. האם יש דרך לצאת ממנו?

הי אדוה, תודה על פנייתך. נתחיל מהחדשות הטובות - את בהריון! חייך עומדים להשתנות ואת הולכת לממש משהו שאני מעריך שיכול להפוך אותך למאושרת מאוד ולגמד הרבה מהצרות בחיים. אז ראשית אני מאחל לך המון הצלחה ובריאות. מנסיוני, בתחום הזוגי, זה קצת יותר בעייתי. הצרות לא נעלמות מעצמן ולעתים הזוגיות אחרי הריון מציבה אותך מול אתגרים גדולים יותר. אני חושב שאת זקוקה ליעוץ, טיפול או אימון בנושא הזוגי (ועל הדרך גם המקצועי). אני בטוח שאת יכולה לצאת מהמצב הזה, מתחושת המלכוד, וזה רק עניין של החלטה. השאלות המהותיות בסיפור הזה הן אלה - 1. עד כמה באמת נושא הרישיון הוא קריטי או שמא הוא סימפטום? 2. מה המשמעות של החברה בהחלטותיך בחיים? 3. מתי את לא מאפשרת השפעה של החברה? 4. אם את צריכה לתת היום ציון מה שביעות הרצון לתחום הזוגיות בחייך - כמה זה היה? 5. מה את מרגישה כלפיי בעלך? 6. חוץ מרישיון - מה היית רוצה שיהיה יותר בבן זוגך ובזוגיות? 7. איך את מרגישה עם ההריון? אדוה, אני אשמח לקבל את תשובותיך ולנסות לקדם קצת את הדברים. תזכרי שבסופו של דבר הכל תלוי בך, ואת, ורק את, אחראית לעתידך. איך הוא יראה - זה עניין של החלטה שלך. המון הצלחה עם ההריון וכלל, יובל פייס

25/07/2007 | 18:27 | מאת: נטלי

שלום יובל, אני עובדת בתור כלכלנית קרוב לשנה ואני מרגישה קצת תקועה בעבודה כאילו אני לא מתקדמת לשום מקום, אני לא מרגישה שנותנים לי אחריות ומאד הייתי רוצה שתהיה לי ראיה גם במקרו ולא רק במיקרו. השאלה שלי היא: איך אני מצליחה לדחוף את עצמי קדימה ולנהל את הקריירה שלי כמו שצריך... אני מאד הייתי רוצה לעבוד בתחום בחב' היי-טק אבל אני לא ממש מצליחה להגיע לשם כיוון שרוב החברות מבקשות נסיון בח' היי-טק ואצלי רוב הניסיון הוא בחברות ציבוריות אשמח מאד אם תוכל לכוון אותי: א) איזה לימודים כדאי לי לבחור תעודה/תואר שיוכלו לדחוף אותי קדימה ב) איך אני מצליחה להבליט את עצמי בארגון ולהקדם לתפקיד ניהולי ג) למרות חוסר הנסיון שלי בחב' היי-טק איך לדעתך אני יכולה להגיע לשם? אשמח אם תוכל לייעץ לי תודה נטלי.

הי נטלי, תודה על פנייתך. הנושאים שהעלת הם יותר מראויים לאימון. אם את רוצה להתקדם - אני מבטיח לך שזה בהישג יד. קודם את צריכה להאמין. הדרך היא קודם כל בהתפשרות. אולי להציע שינסו אותך למספר חודשים בשכר נמוך במעט, אולי להתפשר על המעמד בהתחלה ולעבוד עם כלכלנ/ית בכיר/ה יותר בחברת היי טק, רק כדי שבקורות החיים תוכלי אחרי מספר חודשים להוסיף שאת בעלת נסיון בתחום. לגבי לימודים - אני מעריך שמשהו מתחום ההיי טק, אבל קשה לענות על זה. צריך לבדוק את הנושא בצורה יותר מעמיקה. להבליט את עצמך בארגון - שוב, על קצה המזלג - להראות יצירתיות. חשיבה שונה, מפתיעה, אבל לא פנטזיונרית. "להשוויץ" בהצלחות בצורה עדינה. אחד מחסמי ההצלחה המוכרים הם שאנחנו יודעים לקחת אחריות בכשלונות אבל הצלחות הן מובן מאליו. אז הן לא, ואל תתביישי להציג אותם למי שצריך להבין ויכול לקדם. איך להגיע להיי טק- שוב, שאלה שקשה לענות ללא היכרות מוקדמת. כמאמן הייתי ממליץ לך להשתמש בכל המשאבים שלך - חברים, קרובים, משפחה, הצלחות וכד'. ולא להתייאש. 100 יגידו לא, מספיק שאחד יגיד כן, ננסה. משם השמיים הם הגבול. אני מאחל לך המון הצלחה ואשמח לשמוע כשהתקדמת! יובל פייס

24/07/2007 | 12:43 | מאת: לאה

שלום, אני מתלבטת אם לבחור את האימון כמקצוע. מישהו (הוא לא מאמן) אמר לי שההכשרה של המאמנים היא קצרה יחסית ושאם אלמד את לימודי האימון יש סיכויים שלא אצליח במקצוע, ולכן לדעתו אני צריכה ללמוד מקצוע טיפולי (שיטת גרינברג, רפלקסולוגיה וכדומה) ועל זה להלביש את האימון. ברצוני לשאול: 1. האם לדעתך הוא צודק? 2. כמה זמן נמשכים הלימודים לרכישת המקצוע? 3. מה אורך תקופת ההתמחות של מאמן לאחר סיום הלימודים? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי לאה, תודה על פנייתך. האימון היום הוא מקצוע די פרוץ. יש כ-30 בתי ספר לאימון, טובים יותר או פחות, וכל אחד בונה את הקריטריונים שלו. על שולחן הכנסת מונח חוק האימון, שהוא מגדיר מיהו מאמן. כשהחוק יצא, מאמן יהיה חייב תואר ראשון וללמוד 120 שעות, לפני סטאז' והתמחות. אני חושב שידידך צודק חלקית. יש מאמנים בארץ שמתפרנסים רק מהאימון. זה תחום הולך ומתרחב ויותר אנשים נחשפים ומנסים אותו. כמובן שאת יכולה להלביש את האימון על תחומים נוספים - כמו פסיכולוגיה, תחומי טיפול נוספים ועוד. זה יכול לסייע. אבל גם אימון לבד, אם תהיי טובה - תוכלי להצליח ולהתפרנס בכבוד. לגבי זמן הלימודים - משתנה. היום רוב בתי הספר מתאימים עצמם לחוק ונותנים לפחות 120 שעות בקורס. אגב, קורסים ארוכים יותר לא טובים יותר בהכרח. אם תחליטי ללכת ללמוד, תפני אליי באי מייל ואני אשלח את המלצותיי. יש קורסים שכדאי לא להתקרב מול קורסים מצויינים. מקווה שעניתי לשאלותייך. בהצלחה, יובל פייס

26/07/2007 | 08:10 | מאת: לאה

כמה זמן נמשך סטאז' והתמחות של מאמן? כמו כן, שאלתי הייתה: לא האם אצליח להתפרנס רק מאימון, אלא שאם אלמד את מקצוע האימון ולא יהיה לי רקע פורמלי במקצוע טיפולי אחר אז בהכרח לא יהיה לי סיכוי להצליח במקצוע האימון. אודה לך אם תתייחס לנקודה זו.

23/07/2007 | 21:14 | מאת: רעות

אני נשואה 20 שנה. סובלת מאלימות נפשית ומילולית. סה"כ גבר אטרקטיבי, אהוד על הבריות, חכם ואינטליגנטי.אבא נהדר. מתנהג אלי איום ונורא. שולט בי ובמחשבות שלי. כועס עלי תמיד. אני הולכת כל הזמן על בהונות כדי שלא יכעס עלי. אני מפחדת להיפרד ואני לא יכולה כבר לסבול אותו. אני גם הולכת ליעוץ אישי - אני כבר לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. לוקחת כדורים אנטי דיכאוניים. אני במבוי סתום, בכביש ללא מוצא. אני בת 50. העתיד בחוץ מפחיד יותר מן החיים איתו. כל עיצה תתקבל בברכה

שלום רעות, תודה על פנייתך וסליחה על העיכוב בתשובה. התמונה שהעלת היא מאוד לא פשוטה. את מתארת מצב שאת נמצאת במקום שאת ממש לא צריכה להיות, אבל הוא עדיף לך בגלל החשש מהאלטרנטיבה. בשפה האימונית, למרבה האירוניה, זה נקרא 'אזור נוחות'. את סובלת, אבל את מכירה כבר את הסבל הזה ומה שבחוץ מפחיד אותך יותר. רעות, 50 זה גיל צעיר. היום אנשים עושים קריירה שנייה, מתחילים מערכות יחסים חדשות, נשים אפילו יולדות בגילאים אלו. כמאמן אני אומר לך - במקום בו את אומרת שאת לא יכולה לסבול יותר - אסור לך להיות. מטרת האימון היא להוביל אנשים להישגים יוצאים מגדר הרגיל בחייהם, לחיות חיים מלאים ומאושרים - איפה את רואה את עצמך היום מול המטרות האלו? כביש ללא מוצא זה כניעה למציאות ברת שינוי. הייתי רוצה שתעני על השאלות הבאות, ותחזרי אליי עם התשובות: 1. כשחלמת בעברך להקים בית, משפחה - איך נראה החזון? מה היה אמור להיות בבית? איך אמורה להיראות הזוגיות? 2. אם בעלך היה נוהג כך כלפי שאר בני המשפחה, איך היית נוהגת? 3. אמרת כביש ללא מוצא - ובכל זאת - במבט רציונאלי לחלוטין - איזה אפשרויות יש לצאת מהמצב בו את נמצאת? מה היית ממליצה לחברתך הקרובה ביותר לעשות, או לאחותך, אם הייתה פונה אליך עם סיפור דומה? 4. אם היה לך את האומץ לעשות צעד לשנות את חייך - מה הוא היה? בנימה אישית ולאוו דווקא מקצועית אומר לך שאני לא מאמין שיש מקום לאף אדם לחיות תחת צל של אלימות. תקני אותי עם אני טועה - אבל עצם העובדה שבעלך הוא נח לבריות, היא לא רוונטית. אנחנו מדברים עליך. וכלפיך הוא בטח לא נח. ודבר אחרון לתשובתי - אני באמת חושב שאת צעירה, יש לך שנים מאוד ארוכות לפניך -איך הם יראו זה בעיקר בידייך. אני אשמח להיפגש איתך לאימון של כשעתיים, ללא עלות, כדי לנסות ולקדם אותך. המודעות שלך והמקום בו את נמצאת - משם את רק יכולה לצמוח. בהצלחה רבה, ואני כאן לסייע לך בכל עת. אפילו אם תעדיפי רק בהתכתבות. יובל פייס 050-2334466

26/07/2007 | 08:10 | מאת: רעות

אני ממש מודה לך על התשובה. כתבת לי שתהיה מוכן להיפגש איתי לאימון של שעתיים ללא תשלום. היכן נוכל להיפגש?ואיך בעצם אתה חושב תוכל לעזור לי?

22/07/2007 | 22:32 | מאת: לאה

האם רק בכך שלמאמן אין תואר אקדמי ולפסיכולוג יש תואר אקדמי?

הי לאה, תודה על השאלה. ההבדל בין אימון לטיפול הוא גדול. לנו, המאמנים, אין כלי טיפול נפשי ואנחנו גם לא מתיימרים להיות מטפלים. לא בורחים מהרגש, כי זה חלק מהחיים, אבל האימון נועד לקדם לעשייה. זאת אומרת שאם תבואי למאמן בגלל שאת בהתלבטות בתחום המקצועי, אנחנו ננסה לברר במה את הכי טובה, על פי ערכייך והמשאבים שלך ולהוביל אותך לכיוון חזונך המקצועי. פסיכולוג ינסה לברר למה, מה קרה בעבר שמעכב אותך היום. זה לדעתי ההבדל השני החשוב ביותר - באימון אנחנו כמעט לא מתעסקים בעבר, ומביטים כל הזמן לעתיד. בטיפול פסיכולוגי יש חקר משמעותי של העבר. עוד דבר - אימון מוגבל בזמן. עקרונית את אמורה להשיג יעדייך תוך שלושה חודשים עד חצי שנה. טיפול יכול להיות גם כמה שנים טובות. אם את רוצה לקרוא עוד על ההבדלים, את מוזמנת להיכנס לאתר שלי (הלינק מעביר אותך ישירות לעמוד הרלוונטי): http://www.coachyuval.com/lifecoaching2.php לסיכום אני מבקש להדגיש - אימון וטיפול הם לא אותו דבר. בשני המקרים אדם עובר תהליך, אבל שונה. הם תחומים שבהרבה מקרים משלימים האחד את השני. לעתים אדם צריך לחקור את עברו ולעבור טיפול נפשי כדי להיות שלם עם עצמו ואז כדי להתמקד בעשייה הוא יכול להיעזר במאמן. עם זאת, לא כל אחד זקוק לפסיכולוג ולא כל בעיה פתירה באימון. לכן חשוב למצוא בעל מקצוע עם יושרה מקצועית שיפנה אותך במקרה הצורך לכיוון המתאים - פסיכולוג או מאמן. אני הפנתי עד היום מתאמנים לפסיכולוג ויש כבר פסיכולוגים שמפנים למאמנים. אז תודה ובהצלחה, יובל פייס

18/07/2007 | 08:20 | מאת: שירי

היי יובל רציתי לספר לך שמאז המיקרה הדברים הישתנו הרבה בבית, אנחנו קצת יותר מדברים על דברים יותר עמוקים מהשיגרה, ואנחנו יותר ביחד.(בלי קשר לטיפול) כמו שסיפרתי הינו בפגישה אחת ביחד ושתי פגישות לבד עם המטפלת והכסף גולש. בעלי אמר לי שהוא לא רוצה להמשיך בטיפול שעולה כל כך הרבה כסף, (פעם בשבוע 1000 ש"ח לחודש) , ולדבר שם על דברים שאנו יכולים לדבר לבד בבית. הוא הציע לקבוע יום בשבוע לקפה או לפגישה ביחד ובמקביל לחפש פסיכולוג עבורו מקופת חולים. למרות שברור לי שהבעיה היא לא רק אצלו . אני מפחד להיכנס לשיגרה ולעבור לסדר היום ואתה יודע את המחשבות שעולים לי בראש הרבה פעמים על הקשר שהיה . אשמח לקבל ממך המלצות והצעות להמשך דרך המון תודה!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירי, אכן, טיפול עולה כסף. הרבה זה עניין של פרספקטיבה. לא להתמודד עם הבעיות עולה לעתים הרבה יותר ולפעמים לא מספיק לדבר בבית קפה. אם אתם מחליטים שזו הדרך אתם חייבים לדרוש כנות מוחלטת ולדעת שיהיו דברים שעלולים לעורר תחושות שלא תמיד מצפים להן. לגבי טיפול רק עבור בעלך - זה עניין של הרגשה שלו. אגב, אני לא בטוח שטיפול זוגי יקר מטיפול אישי (גם מסובסד) מאחר וטיפול זוגי הוא לתקופה יחסית די מוגבלת, אישי יכול לקחת המון זמן. אני מציע שתחליטו על בית הקפה כניסיון, ותכינו אלטרנטיבה ברורה אם מי מכם מחליט שזו לא הדרך הנכונה (כמו חזרה לטיפול זוגי, פרטני וכד'). תדאגו שהכללים יהיו ברורים. ממתינים לעדכונים! בהצלחה, יובל פייס

14/07/2007 | 14:59 | מאת: יאיר

שלום רב, אני בן 24,סטודנט בעיסוקי.הצלחה מועטה מדי עם נשים הביאה אותי למצב של התמרמרות וציניות כלפיהן וכלפי עצמי,זאת למרות שבהתחלה באתי בגישה חיובית.אומרים כי בכל הנוגע להצלחה עם נשים, הכל עניין של גישה. האמנם? יאיר.

הי יאיר, תודה על פנייתך. ראשית, גם גישה כנראה היא לא ערובה להצלחה, אבל זה בטח הבסיס. מה אתה חושב? איך גישה יכולה לסייע ביצירת קשרים? ואם זה לבד לא מצליח - אז מה לדעתך צריך להיות שם עוד פרט לגישה? מתי גישה בלבד כן יכולה להצליח (בכל תחום חיים)? מהיכרותך עם תחום ההיכרויות, מה מצפים מאיתנו? אני מזמין אותך לכתוב לך חזון זוגי ברור - מי אתה רוצה שתהיה בת זוגך? איך היא תראה? מה היא עושה? איך היא מבחינת אינטילגנציה? מה הכי חשוב לך בזוגיות (גם אם לא הייתה רצינית - תחשוב מה אתה רוצה)? ממתין לתשובותיך. שבוע טוב, יובל פייס

22/07/2007 | 22:25 | מאת: אילן אמיתי - מאמן ומגשר

שלום יאיר, אני מבקש להעיר מספר נקודות, ואולי הן יאירו לך נקודות מבט נוספות מעבר להתייחסותו של יובל. הראשונה היא שאמנם גישה היא חלק בלתי מבוטל בכול מערכת יחסים. מערכת מורכבת לפחות משני גורמים (זה נכון גם לקשר בינך לבין עצמך-גם אז יש שני גורמים). כאשר שני הגורמים אינם מסונכרנים, בגלל אי-התאמה כזאת או אחרת, הגישה יכולה להפחית או להעצים את עוצמת הקונפליקט. ובכך להפחית או להגדיל את הסיכוי להתגבר עליו בצורה נכונה. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך, לדעתי כמובן, היא מדוע אי-ההצלחה גרמה לך להתיק את מוקד הבעיה לנשים, לפני שבדקת מה תרומתך לכשלים במערכות היחסים שהיו לך. האם דפוס כזה קיים גם בשטחים אחרים? למשל מה קורה בעבודה אם אינך ממש מצליח בה? האם אתה מפתח תחושות שליליות כלפי הלימודים, אם נדפק לך סמסטר? הכלים שהוזמנת להשתמש בהם, יכולים בהחלט להועיל כחלק מהתהליך של ההתבוננות שלך בעצמך. ובכל מקרה, נראה לי שפנייתך באה בזמן, שכן אימוץ הדפוס של העברת תחושות שליליות לצד שני, כאשר אינך מצליח באותו תחום, בהחלט עלול להערים מכשולים בעתיד. כל-טוב ובהצלחה, אילן

14/07/2007 | 12:13 | מאת: orange5

יש לי בעיה. מאז שאני מכירה את עצמי אני סובלת מפגיעות יתר מדברים שנאמרים לי על ידי הזולת. ידוע שהישראלים קצת חצופים, אבל ממש בלי כל קשר אני נפגעת מאוד מהר ונעלבת מאוד מהר. הדבר מאוד מקשה עליי להתנהל בחברה ובעבודה. ברור לי שזה עניין של אופי וכד'. השאלה שלי הינה יותר בכוון הפרקטי התנהגותי : האם יש איזו דרך פסיכולוגית שהוכחה כיעילה אשר עוזרת בהדיפה מהירה של העלבון מעליי ? נניח, היגד מסויים כמו : "אני חזקה ולא נפגעת" או אולי חשיבה מסויימת כמו : "האדם הזה מסכן, ויש לו בעיות ולכן אסלח לו ולא אפגע ממנו כעת" או "אל תחשבי על מה שנאמר ועברי הלאה" - אגב מדובר בדברים שניסיתי אבל אני מחפשת רעיונות קצת יותר חזקים מכיון שאלו לא תמיד עובדים ולא תמיד יעילים. לכן שאלתי היא בעצם ממש ממש לכל אדם שקורא כרגע את פנייתי : איך אתם נוהגים להתמודד עם עקיצות והעלבות או עם יחס לא הוגן מכל סוג ? מה אתם אומרים לעצמכם ברגעים אלו ??? האם יש לכם שיטה ?

שלום, תודה על פנייתך. בגדול, מאחר ואנחנו פורום שעוסק באימון - התשובה תהיה מבוססת קואצ'ינג. אבל לפני כן, אם אני חובש רגע את כובע הגרפולוג - שם למדנו שהפסיכולוגיה איפיינה טיפוסים הנעלבים בקלות, ומהתיאורים שלך - את גם לא ממש מגיבה לפגיעה כלפי חוץ (עונה לפוגע) וכאן נוצר הקושי האמיתי. לפסיכולוגיה אגב פתרונות מאוד יפים לעניין. וכעת נחזור למה האימון יכול לעשות עבורך. ובכן, בשפה הקואצ'ית תחושותייך מכונות חסם הצלחה (גרמלין, שדון). זה משהו שקיים אצלך ומפריע לך בתפקוד לעתים. אגב, זה החסם שהעלת הוא אחד החסמים שבהחלט בתהליך אימוני מלא אפשר להתגבר עליו. שאלתי הראשונה אליך - מה תרומתו של החסם הזה? ממה הוא מגן עליך? את שואלת אותנו מה אנחנו אומרים ברגעים אלו - ואני רוצה להחזיר אותך לשאלה הזאת (אגב, שאלה אימונית טובה...) - מה את אומרת לעצמך ברגעים אלו? איך את מרגישה שאת נעלבת? כמה זמן השפעה יש לכל עלבון שכזה? איך את מגיבה מול המעליב? המלצתי פה לא פעם על הספר "לאלף את השדון". אני ממליץ גם לך לנסות אותו. יש מתאמנים שהספר עושה להם פלאים (יש כאלה שסתם נחמד להם לקרוא אותו...). אז גם לך אני ממליץ. והמשימה שאני ממליץ לך לתחילת הדרך - תכיני רשימה כל יום מי העליב אותך ומה היו התכנים שהעליבו אותך. ככה, במשך שבוע. ותחזרי אלינו, ננסה לעזור. שבוע נפלא! יובל פייס

13/07/2007 | 13:06 | מאת: שירי

היי יובל שוב אני חוזרת אליך בתיקווה לקבל עזרה . היתחלנו את הטיפולים, והטיפול הראשון זוגי לי היה מאוד קשה, הרגשתי שעד שהצלחתי להרגיע את עצמי בנושא של אותה בחורה שוב הכל עולה לי ואני רק רוצה לדעת את האמת. שם הוא גם העלה את הנושא שאני קנאית, שם שוב הרגשתי ממנו שאני די ברורה לו מאליו, שאני לא נותנת לו מספיק חופש, ודי חונקת ,ועוד כמה נקודות למחשבה. לכן החלטתי שאני עונה לשאלות ששלחתה לי בתיקווה שהם יעזרו לי , 1. ידיעת הפרטים יעזרו לי לדעת את האמת , להרגיש שאני מתקרבת לליבו, לנסות לחשוב איפה הבעיה או מה אנחנו ביחד צריכים לשנות בישביל לא להגיע לאותו מקום. לנסות לעבוד ביחד אל הקנות על מנת שאני יוכל להאמין בו, דבר שאיתן לי הרבה שקט . 2 אני נמצא בקוביה של הברורה מאליו - היא אוהבת אותי, נתנת לי את החום את האהבה את המשפחה , השיגרה , שלווה, ומול הסיפור של בעלי זה לחפש אטרקציה, חידוש, ריגוש, קשר מוסת סודי, מתח, הקשבה , היתחלקות . על מנת למנוע מקרים כאלה בעתיד זה לנסות לחזק את הקשר,לעבוד על הזוגיות , על היתחלקות, נאמנות , לעשות דברים ביחד כמו טיול רגלי, טיול אופים, ערבים ביחד . לשים את הזוגיות במקום אקטיבי ולא פסיבי , 3. כשאני פרקטית אני עושה, טוב יובל אני המשיך יותר מאוחר ושיהיה שבת שלום

הי שיר, אני שמח שחזרת. הפסקת את הכתיבה כאילו מישהו הפתיע אותך, אז לא אני לא יודע אם את מצפה כבר לתגובתי או שאת רוצה להרחיב את הדברים. בכל אופן, אני שמח מאוד שהתחלת את הטיפול. זה יכול להיות נפלא. אני מקווה שהתהליך יצליח, למרות, כפי שאמרנו - זה לא יהיה קל. לגבי הרצון שלך לדעת את הדברים, הוא לגיטימי. אני חושב שזה נושא שחייב לעלות בטיפול. את רוצה בזוגיות, בהמשך הקשר, אבל זה מעיק עליך מאוד. לכן - כדי להקל עליך - את רוצה את הפרטים. כך תדעי איפה את עומדת ויהיה לך קל יותר עם זה. אבל אם הוא לא יסכים - אז? מה תעשי? מה את מצפה שהוא יגיד? ממה את חוששת? מצפה לשאר תשובותייך, שמח שחזרת לפורום שבוע טוב ומוצלח, יובל פייס

09/07/2007 | 23:52 | מאת: א

למישהו יש המלצות על מאמנת למציא זוגיות טובה (ובמחיר סביר) בחיפה? תודה! :)

הי, קיבלתי פנייה דומה לפני מספר ימים למייל שלי. אני מנסה לברר את העניין. במחיר סביר זה אומר שגם סטאז'רית זה בסדר? בהצלחה, יובל פייס

10/07/2007 | 21:16 | מאת: א

ותודה! אני רק אציין שחשוב לי שהיא תהיה "תכל'ס", בלי כל מיני גישות מיסטיות ופסיכודינמיות למיניהן.

01/07/2007 | 12:19 | מאת: גלית

אני בת 32 מת"א, עובדת כבר כמה שנים כמזכירה. כרגע אני עובדת (כבר שנה וחצי) במשרד עו"ד בשעות צהריים-ערב (15:00-21:30) בהתחלה זה היה נחמד שיש את כל הבוקר פנוי אבל עם הזמן מיציתי, מה גם שאני לא יכולה לעשות כלום בערב, גם כי אני כבר עייפה מכל היום וגם כי זה מאוחר מדי לסדנאות, הרצאות וכו', דבר שמאוד אהבתי לעשות בעבר (אני לא מדברת על בילויים, זה בהחלט אפשרי). אם בכל זאת יש לי פעילות שאני לא רוצה להפסיד, אני נאלצת לבזבז לי יום חופש בשביל זה. העבודה די משעממת, שוחקת ומוצתה. הדבר היחיד שמשאיר אותי שם זאת המשכורת. אני מרוויחה שם 6,000 ש"ח נטו (לפעמים יותר, תלוי בשעות הנוספות שצברתי) וגם עם המשכורת הזאת אני בקושי מסתדרת. ברור לי שאם אעבור לעבודת בוקר (כמזכירה) אני לא ארויח את אותה משכורת ולכן לא מיהרתי עד היום לעזוב. אני נורא רוצה לשנות כיוון, רוצה לעבוד עם אנשים, רוצה משכורת טובה, רוצה עניין בעבודה אבל אין לי כיוון, שכן כל הזמן עבדתי רק כמזכירה ואין לי שום ניסיון במשהו אחר. מישהו יכול לתת כיוון? עצה? אני נובלת לי שם לאט לאט...

גלית שלום, תודה על פנייתך. העניין שהעלת - כיוון מקצועי - הוא אחת הבעיות המרכזיות שעולות במסגרת אימונית. אחד הדברים היותר מתסכלים בחיים זה לבזבז אותם על משהו שאת לא נהנת ממנו והוא רק מספק פרנסה, שגם היא לא מתאימה לצרכייך. לאימון יש כלים נהדרים לבחון את המצב - - אנחנו בודקים ערכים, מה חשוב לך ומה את אוהבת. - מבררים חזון - לאן את רוצה להגיע. - אילו חסמי הצלחה מונעים ממך להצליח ומה ניתן לעשות כדי להתגבר עליהם. - איך ההשפעה של הכל על חייך. - תוכנית פעולה מדוייקת לכמה חודשים עד שתגיעי לנחלה. בינתיים, אני מזמין אותך למטלה קצרה שמטרתה לאתר אלמנטים חזוניים - תחשבי מה היו תקופות האושר בחייך. תעלי אותך על הכתב ותבררי אילו אלמנטים הופיעו שם. זה יכול להיות גם לפני שנים. אגב, אם התקבלת למשרד עורכי דין, כנראה שיש לך יכולות גבוהות. מודעות גבוהה זה ברור שיש לך. לכן, אני מאמין שכל שינוי בו תחפצי יוכל להתממש ולקדם אותך לאן שתרצי להגיע. בקיצור, הכל בידיים שלך. אשמח לקבל את הרשימה שהכנת (מהמטלה) ולנסות לכוון אותך כדי שתטעמי קצת מהאימון. בהצלחה! יובל פייס

30/06/2007 | 20:14 | מאת: שירי

שגית חמודה זה מאוד נחמד להיות השחקנית מבחוץ, את אומרת שאילו הוא היה בעלך זאת בגידה "קו אדום:" אז למה את עושה את זה ? יש לו משפחה, ילדים, אולי תעזרי לו בזה לתת לו כלים לחדש את הקשר בבית ולאפסיק את הקשר שלך איתו . אני נמצאת בצד השני של הקשר וגיליתי שלבעלי יש 1 כמוך זה לא קל, אני אוהבת אותו ורוצה אותו איתי יחד עם הילדים . ברור שלי יותר קשה לתת לא את כל התשומת הלב כמו שלך , כי יש לי גם ילדים , אבל את יודעת העולם הוא עגול ואני בטוחה שלא הית רוצה להיות במקומי. יש לך בחוץ עולם מלא גברים, ואת גם צריכה וזקוקה גם לחיבוק ולנשיקה "לאהבה" תני צאנס לחיים שלך, וגם תרגישי שאת לא מפרקת משפחה

01/07/2007 | 02:56 | מאת: שגית

שירי שלום, בעקבות סיפורך, היה לי האומץ לספר את הסיפור שלי. באמת שכאב לי לקרוא את האכזבה שלך מבעלך, הרצון לשקם את הקשר, לבנות מחדש את האמון ולאחד שוב את המשפחה. ולשאלותייך: 1. לבחור שאיתו אני בקשר, אין ילדים!! 2. אישתו אינה מעניקה לו אהבה ו/או תשומת לב כפי שאת נוהגת כלפי בעלך. 3. בלבד שאישתו אגואיסטית היא סובלת מאגוצנטריות. 4. הקשר שלנו מבוסס על: ידידות, חיבה, הקשבה, הערכה, הבנה, דאגה וסיפוק. 5. הוא בחור מספיק חכם כדי להבין מה יש לו בבית - אבל זה מה שהוא אוהב. 6. אני משלימה את מה שחסר לו בבית. אני כאן, בפורום הזה, מבקשת את עזרתו של יובל. זה סימן שאני מכירה בבעיה שלי ובסיטואציה עליה נקלעתי. עם יד על הלב.. אני מאחלת לכם בהצלחה בשיקום הקשר. הלוואי שתצליחי להאמין בו שוב. שגית

28/06/2007 | 08:43 | מאת: שירי

המון תודה את האמת שהשאלות מולך עזרו לי מאוד אבל היתחיל להלחיץ אותי שכל אחד יכול לקרוא את הרגשות הפנימיים שלי. כייף לי לדעת שיש איש מקצועי שאפשר לפנות אליו, ואני לא לבד. ברור לי שיש לנו דרך לעבור , ומצפה לטוב. אמרתה מילת מפתח שאת הדרך צריך לעשות"בכנות" אני מאוד מצפה שגם מצידו כך יהיה לכן אני עושה את הצעד של עזרה בגורם שלישי, שאני מאוד מקווה שיצליח להוביל אותו להיות כנה מולי ומולו. דבר שאולי היה חסר בקשר בינינו לפחות מהצד שלו. שוב תודה

הי שירי, החלטה מאוד חכמה בעיני. שמחתי לעזור ואני פה, אם תזדקקי.... בהצלחה! יובל פייס

27/06/2007 | 08:08 | מאת: שירי

היי יובל רציתי לדעת האם אתה מקיר אירגון בשם ת.ל.מ האם אתה חושב שזה יכול לעזור לנו?

הי שירי, מקווה ששלומך טוב, לא שמענו ממך זמן מה. ת.ל.מ זהו מרכז לטיפול משפחתי ובילדים. הם מציעים סגנונות טיפול שונים ואני בטוח שהם יכולים לסייע לכם. במקביל יש מרכזים דומים בעיריות, טיפולים מסובסדים שנועדו לשמור על שלמות המשפחה. כל דרך בה תבחרו כדי לדבר ביניכם, אם זה טיפול, אימון, ייעוץ, בפיקוח איש מקצוע תוכל בהחלט להועיל. באימון הזוגי, לדוגמא, החשוב הוא שכל צד ישמיע בכנות את אשר על ליבו, מה הציפיות שלו, צרכים שלו, אינטרסים - ואיך אפשר להתמיד למרות שלעתים יש צרכים ואינטרסים שונים. אלו מפגשים לו קלים אבל אחריהם אני בטוח שתצאו עם דרך חיים חדשה וברורה לגבי הקשר. המון הצלחה, נשמח להתעדכן. יובל פייס

מאמנים יקרים, על פי כללי האתר אין לאפשר פרסום אישי או עסקי בפורומים. לכן, הודעות הכוללת פירסום נמחקות. הפורום נועד לתת טעימה לגולשים לגבי אימון מהו. נשמח לקבל תגובות ענייניות לפניות וניהול שיח בפרספקטיבות שונות לטובת הפונים ולא תכנים שיווקיים ומכירתיים. תודה מראש, יובל פייס

20/06/2007 | 17:14 | מאת: דפנה

האם אתה מכיר את השיווק הרשתי של חברת סאן ריידר?

הי דפנה, שמעתי עליהם אבל איך זה מתקשר לאימון? בברכה, יובל פייס

22/06/2007 | 03:15 | מאת: דפנה

השאלה מתקשרת לאימון עסקי- הם מציעים שם עבודה כעצמאית מהבית ורציתי לדעת פרטים על העבודה הזו וגם לקבל טיפים של אימון עיסקי לעצמאית מהבית.

מחפש יעוץ עסקי? הגעתה למקום הנכון. לפרטים כנס לאתר: WWW.IDEAL-BIZ.FAV.CO.IL או התקשר דרור:052-6511664 יעוץ עסקי נועד לשרת אותך באחד המקרים הבאים: 1.כאשר העסק זקוק למנוע צמיחה מהיר שיקדם אותו. 2.בניית מערך תפעולי תקין : מערך יצור,מערך שיווק,שיפור השרות ,ותמחור בהשוואה למתחרים. 3.השגת אסטרטגיה ,טקטיקה,יעדים ומטרות מוגדרות מראש לשיפור תיפקוד החברה . 4.האם להיכנס ולפתח נישה חדשה. 5.האם לשדרג/לפתח מוצר חדש. 6.יעוץ שיווקי וקידום מכירות מהי הדרך הטובה ביותר.... 7 .מיקום החברה ואך זה משפיע על העסק. 8. חלוקת תפקדים בחברה ומניעת תפקידים "כפולים". 9. כדאיות כלכלית וגיוס הון. 10.ניהול פיננסי -ניהול תקציב החברה,השקעות,מימון ויצוב ורוחיות כלכלית. אם יש לכם חלום לראות את החברה שלכם משגשגת ביחד ניקח אותכם לשם. למה אנחנו: 1.חבילת השירותים מותאמת במדויק בהתאם לצרכי הלקוח. 2.ניסיון והצלחות ללא פשרות ישירות למטרת היעד. 3.ההתיעלות חיבת להגיע מגורם חוץ בעל ידע,נסיון,ואוביקטיביות וכן כלים חדשים לניהול והתיעלות העסק. 4.בחברת אידיאל נצבר נסיון וידע רב בקידום ויעול בתחומים שעשוים לשרת אותך כגון: הייטק,ריהוט,דפוס,עסקים קטנים,עסקים בינונים,חברות,רכב ומוסכים,קבלנים ובניין,יצור ותעשיה,ביגוד והנעלה וכו.... סוגי יעוץ העסקי שחברת אידיאל מספקת: 1. יעוץ שיווקי. 2.יעוץ ארגוני. 3.יעוץ אסטרטגי. 4.מיקוד בשיטות עבודה. 5. יעוץ עסקי. 6.הלוואות ומימון. 7.תוכנית עסקית. לתיאום פגישת יעוץ ראשוני בחינם ללא מחויבות נא לפנות לדרור: 052-6511664 מילות קישור : יעוץ עסקי , ייעוץ עסקי . יעוץ ארגוני . ייעוץ ארגוני , יעוץ אסטרטגי , ייעוץ אסטרטגי , יעוץ שיווקי , ייעוץ שיווקי , אימון מנהלים , יעוץ מכירות, ייעוץ מכירות ,אימון עסקי , אימון ארגוני ,אימון שיווקי

20/06/2007 | 12:45 | מאת: גלית

אני נשואה 6 שנים ויש לנו שני ילדים.אני מעוניינת להתגרש מאחר ולא נשאר שום דבר טוב בנישואים הללו. אני חוששת מכל התהליך האישי,המשפטי,הכלכלי,הרגשי וממה יגידו ומאיך כל זה יתחיל ואיך זה יסתיים. אני לא יודעת איך לעשות את הצעד הראשון, וזו אגב, בעיה אצלי גם בתחומים אחרים בחיים שמרגע קבלת ההחלטה ועד לביצוע יכולים לעבור שנים עד שאני מקבלת אומץ אם בכלל. מה אתה מציע לי לעשות כצעד ראשון, איך אני מכריחה את עצמי לקבל אומץ לעשות דברים ולא לפחד מהתוצאות?

הי גלית, העלת נושא (לפני שנכנס לתוכן) שהוא מאפיין מתאמנים רבים - בשפה הקואצ'ית הוא נקרא חסם הצלחה או גרמלין. במקרה שלך החסם מובהק - "לא נעים לי", "לא רוצה לפגוע". החסם הזה הוא משמעותי ביותר. הוא יכול, וכנראה גם מרחיק אותך מהאושר. מצד שני הוא נמצא כדי להגן אצלך על משהו או לשרת משהו. את יכולה לחשוב מה? לגבי תוכן הודעתך - יחסיך במסגרת הנישואים עלו על שרטון. את מתארת אותם כמשהו שלא נשאר בו שום דבר טוב, ובמשפט אחרי את אומרת שאת חוששת מהתהליך האישי, כלכלי ורגשי ומה יגידו. מה מכל אלה את מקבלת בנישואים? מה השתנה בזוגיות במהלך השש שנים האלה? לגבי ההתגברות על חסם ההצלחה - אם את מסתכלת עשר שנים קדימה, מה היית רוצה שיקרה? מבחינת זוגיות, קריירה, ילדים, מגורים, פנאי? לסיום, אני רוצה להמליץ לך על ספר שתפקידו הוא לעזור להתמודד עם חסמי ההצלחה - "לאלף את השדון". תאוריה פסיכולוגית נחמדה ולעתים אף מאוד מועילה. בנוסף אני ממליץ לך לקרוא את הספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס. ספר ילדים כביכול, מקסים ועם תובנה אחת ברורה - כשיוצאים לדרך, לכיוון מטרה ברורה, מגיעים. לעתים זה יותר קל, לעתים קשה, אבל בסוף מגיעים למחוז חפצנו. ודבר אחרון, בשבוע הבא מגיעה ביירון קייטי להרצות באוניברסיטת תל אביב. השיטה שהיא הגתה מצויינת להתמודדות עם חסמי הצלחה. ממליץ , אם יש זמן, ללכת לראות. אם לא, יש שני ספרים שלה שתורגמו. הראשון נקרא "לאהוב את מה שיש". ולסיום, אני מעריך שעם מאמן שילך איתך ידי ביד, את תצליחי באמת להגשים את חזונך ויעדייך. בינתיים, אני ממתין לתשובותייך ואשמח לענות לך. בהצלחה! יובל פייס

23/06/2007 | 23:01 | מאת: אילן אמיתי

שלום גלית, נסי לבדוק קודם מה גרם לאהבה לדעוך ולכבות. זה יהיה נכון בין אם תפרדי, וודאי אם לא. בדיקה כזאת חשובה גם כדי לא לחזור על אותם דפוסים בקשר הבא. זה נראה כאילו דימיוני, ומקדים את זמנו, אבל זה לא... התהליךשל פירוק המשפחה אינו פשוט, וכדאי להכין את עצמך אליו. ניתן לעבור אימון כדי להתגבר על חסמים ולהכין את עצמך להתמודדות עם שבר של מיתוסים ועוגנים, ובנייתם מחדש. אפשר גם לעבור את התהליך בליווי של תהליך פסיכולוגי,על יתרונותיו וחסרונותיו. בכל מקרה - במצבך, כפי שאת מתארת אותו, אני ממליץ לך בחום, אם תחליטי להיפרד, ללכת לתהליך גישור, תהליך זה מאפשר מקום גם להתלבטויות ולצרכים האמיתיים של שני בני הזוג, והתהליך "זוכר" שלעולם תמשיכו להיות הורים לילדים. כל טוב, אילן

24/06/2007 | 14:48 | מאת: גלית

תודה על המענה ועל ההתיחסות. להלן התשובות לשאלות של יובל: 1.נראה לי כי חסם ההצלחה שאתה מדבר עליו נובע אצלי בגלל פחד משינויים ורצון בביטחון, אני אוהבת מסגרות (אך לא מסגרות נוקשות מידי) וגם חשוב לי מה חושבים על אחרים. תכונה נוספת שקיימת אצלי היא שאני אף פעם לא נותנת את עצמי עד הסוף, למשל אני אף פעם לא אתן את כולי לבן זוג או אסמוך עליו במאה אחוז ותמיד אשאיר משהו לעצמי, או למשל כשהייתי סטודנטית אני אף פעם לא הייתי מגיעה למבחן מוכנה במאה אחוז וכמובן שהתוצאות גם לא היו משביעות רצון לטעמי ותמיד חשבתי שאני מסוגלת ליותר. אני לא יודעת להסביר אם זה נובע מכך שכילדה הייתי רגילה שדברים באים לי בקלות וללא מאמץ, או מתוך תפיסה שמגיע לי לקבל או בגלל פחד מהצלחה או מכישלון. התחום היחיד בחיים שאני טוטאלית בו הוא באימהות ואם תשאל אותי אז זהו התחום שאני גם הכי טובה בו והכי שלמה עם עצמי וזו בעצם ההצלחה הכי גדולה שלי,לדעתי. 2.לגבי השאלה השניה, אז מכל הדברים שמנית אינני מקבלת דבר מהנישואים אלא להיפך אני חושבת שתמיד נתתי יותר ממה שקיבלתי. 3.אני חושבת שמה שהשתנה בשנים האלו הוא ההתפכחות וההתבגרות שלי והפער בין מה שחשבתי שיהיה לבין מה שבפועל. אני גם חושבת שהבחירה שלי בבן הזוג מלכתחילה לא היתה נכונה ובמקום שהדברים ישתפרו הם רק התדרדרו יותר. 4.מה שאני רוצה שיקרה בטווח הזמן הוא קודם כל לקום בבוקר עם חיוך ולהיות שמחה בחלקי. הייתי רוצה כמובן להתקדם בסולם המקצועי והכלכלי, לפתח הרבה תחביבים ותחומי עניין ובן זוג מפרגן ושותף שאפשר לסמוך עליו- כל אלו דברים שאין לי כרגע ואני מרגישה לפעמים שהנישואין הללו אפילו חוסמים אותי מלהגשים את החלומות שלי. אשמח לקבל את תגובתך ואני בהחלט מאמצת את ההמלצות של הספרים. בתודה ,גלית

17/06/2007 | 18:00 | מאת: שני

17/06/2007 | 13:13 | מאת: שירי

היי יובל בקשר לשאלה שלך 1. מה חסר לי כדי לוודא נאמנות? אנ באמת לא כל כך יודעת. פה אני חושבת שמתבלבל הקינה, הרצון לדעת הכל בפרטים , מה היה ? איך? מחשבות , רגשות.. לפעמים אני חושבת שאני יכולה להצליח להתגבר בזה שאני ידע הכל על הקשר שהיה לו. 2. יכול להיות שבגלל שאני כמו שאני אוהבת, מפנקת, מנשקת, מפרגנת , אז אני מכניסה את עצמי בקוביה של ברורה מאליו, "היא תמיד פה בשבילי". 3. חברות היא לספר על הכל עבודה, רגשות, חלומות, פנטזיות, ילדים, סקס, שינויים , הכל. איפה אנחנו? בלדבר על השיגרה, ילדים, עבודה, ועוד אבל לא על דברים יותר אינטימים. 4. אני באמת אדם פרקטי צריך לעשות "עושים". צריך להיתמודד - מתמודדים, לעזור- עוזרים וכו' זה נותן לי את ההרגשה של עשיה של היתמודדות ולא לשבת בלי לעשות קלום, נמצאת במקום של "מנסים לשנות ולעשות". אופטימית. 5. במיקרה הזה היו כמה נקודות אבל בנקודות הראשונות שמסתירים ממני דברים (משקרים לי) , ולא נותנים לי את האפשרות לנסות להיתמודד ולשנות , ושלוקחים אותי כברורה. 6. מטרות יכולות להיות שונות, כמו לקדם ילד בלימודים, כמו לחשוב איך לעבור דירה, לתכנן טיול, מצב כלכלי , לקבוע משהו חדש לעשות ביחד. תוך כמה זמן? כל דבר בפני עצמו אבל בשיתוף והיקביות. 7. לחזק את הקשר להרגיש שמדברים לא רק על הסביבה ועל הילדים אלה גם על הדברים המאוד אינטימיים, להרגיש קרובה אליו, שותפה גם בדברים היותר סודיים שעוברים בראש. 8. אני עובדת על עצי, ומנסה לשים את עצמי במקום ראשון, נותנת לעצמי זמן לחשיבה , לא לוקחת הכל על עצמי, מבקשת ממנו עזרה גם בקשר לילדים. מנסה שלא נחזור לשיגרה בלי טיפול, בלי לעשות , בלי לדבר, מנסה להציע לו דברים חדשים לעשות .( למרות שלא תמיד מצליח לי). 9 המשמעות שלא לחנוק ולתת שקט זה בה גם מבחינה פיזית בעוד חיבוק, נשיקה..... וגם בלחץ של בוא נעשה שינוי אני רוצה עכשיו, יועץ, פסיכולוג..... ברצון להיות ביחד כמה שיותר, ולעשות דברים ביחד. לא קל לי , לפעמים אני מרגישה חנק וחסרת סבלנות , ולפעמים עובר לי בראש המון שאלות בקשר לקשר שהיה לו, וגם שהוא בעבודה החששות עוברות בראש ואז אני מוצאת את עצמי נלחצת ונלחמת עם עצמי. תודה על העזרה .. שירי

היי שירי, שמחתי לקבל תשובותייך. הייתי רוצה שתחדדי לעצמך כמה דברים ממה שכתבת - 1. את חוזרת ואומרת שאת רוצה לשקם את היחסים - איך ידיעת הפרטים יסייע לך? 2. מה לדעתך הקשר בין "הברורה מאליו" לסיפור של בעלך? ואם יש קשר - איך הידיעה שיש כאן יכולה לסייע לך למנוע הישנות מקרים כאלו בעתיד? 3. מה קורה כשאת לא פרקטית? או מה את עושה שכשאת נחה? 4. איך את רואה את בעלך בתוכניות העתידיות שלך? מה מהן אמורה להיות ראשונה? 5. מה המשמעות מבחינתך לא לחזור לשיגרה ללא טיפול? 6. ואני רוצה להבין שוב - מה הקשר בין היותך "חונקת" לבין מה שקרה? הייתי שמח אם תשתפי אותי מה עושות לך השאלות שלי, איך הן משפיעות עליך (אם בכלל...). בכל אופן, ממתין לתשובותיך. לילה טוב, יובל פייס

17/06/2007 | 00:27 | מאת: שגית

יובל שלום, אני בת 32 רווקה. בעקבות טעות בשיחת טלפון, אני מוצאת את עצמי בשנה וחצי האחרונים, בקשר טלפוני אינטנסיבי עם גבר בסביבות ה-40 לחייו, נשוי כ-4 שנים ובאמת אוהב את אישתו. אם אפשר להגיד "הכל", אז אנחנו יודעים הכל אחד על השניה על החברים, האחים, ההורים, המשפחה המורחבת ואפילו על המשפחה של אישתו. יש בניינו אמון מלא, חשפנו את כל הסודות הכמוסים, הפנטזיות, החוויות המיניות מהפעם הראשונה והכל לפירטי פרטים וגם חווים את חווית הסקס בטלפון עד לסיפוק מלא. אנחנו מדברים בכל יום מתי וכמה שרק ניתן משהו כמו 3-4 שעות. על מה ?! על הכל. אני יודעת בכל יום מה הוא אכל, לבש, מרגיש, איך הוא ישן, על המריבות שלהם, על הסקס שלהם (אגב, עליה הוא לא מוכן לפרט- אך אני תמיד מצליחה לדעת מי היוזם, אם הוא גמר, אם היא גמרה, באיזה תנוחה ואיך הוא הרגיש), מתי הוא עשה ביד במקלחת - ולהפך. אני אוהבת כשהוא שר לי, אנחנו נהנים לראות ביחד כדורגל וגם לפעמים כשנגמרים המילים אפילו על השקט אחד של השניה אנחנו לא מוותרים. בערב או בשבת, זה קצת יותר מסובך. מתי שהוא רק יכול הוא מתקשר גם אם זה לכמה דקות, שולח SMS לאחל לילה טוב או עדכונים קצרים. ביום שישי זה היום שלנו, בדרך כלל יש לנו את שעות הבוקר ביחד. כשהוא בחופשות, אני כותבת לו בכל יום מה עשיתי, מה עבר עלי, על החלומות הפנטזיות וכל מה שעולה לי בראש. כל זה מביא אותי לדבר שאני הכי חוששת ממנו.. התאהבתי. כל הלילה אני בציפיה לבוקר לשמוע את ה"בוקר טוב" שלו..בלילה אני חולמת ומפנטזת עליו..אני כל-כך רוצה אותו לידי.. (אני לא רוצה לפרט אבל אישתו אגוצנטרית). לפני כחודש ניסיתי קצת להתרחק הוא לא הבין מה קורה לי, הוא לא אפשר לי להתרחק ודרש לדעת מה קרה. אך אין לי את האומץ להגיד לו ש...התאהבתי. אני לא יודעת עם משהו יבין אותי >> אך עוד יותר קשה לוותר על משהוא שהוא לא שלי. "לבדי, אך הוא איתי פוסע לבדי, איתו עד אור הבוקר איננו, אך בפני נוגע הולכת לאיבוד אך הוא למצוא אותי יודע.." שגית

שלום שגית, תודה שפנית אלינו. אני מקווה שנוכל לסייע לך. עושה רושם שאת נמצאת במקום שלא ממש מתאים לך. עצם הפנייה בפורום והניסיון שלך להתרחק מהקשר הטלפוני מלמדים על רצון לעשות שינוי. כמאמן, הדבר הראשון והחשוב ביותר שאני יכול להגיד לך - זה בידיים שלך בלבד. ברור שקשה לך, את מחוברת, אפילו חשה מאוהבת, אבל אם תבדקי את הדברים בצורה אובייקטיבית - נראה שאת בעיקר עלולה להיפגע מהמשך הקשר. והאמת היא? לגבי כל השאר זה לא כל כך משנה. כרגע, את היחידה שחשובה לנו בסיפור הזה. אני הייתי רוצה לברר איתך כמה דברים, שנדמה לי שחשוב שגם את תבררי עם עצמך. 1. מה גרם לך להתאהב בו? 2. בקשר רגיל - מה צריך לקרות או להיות כדי שתתאהבי במישהו? 3. מה המקום שלו בחייך? איזה תפקיד הוא ממלא? 4. את שומעת תיאורים מפורטים על חיי האהבה שלו. מה זה עושה לך? 5. אמרת שאתם כל כך פתוחים האחד עם השני. אתם מגיעים למקומות אינטימיים מאוד. כתבת גם שניסית להתרחק ממנו לפני חודש, כך שעל פניו את מוכנה לפרידה. איך את מסבירה את החשש מלהגיד לו את האמת על אהבתך כלפיו? מה יכול לקרות אם תדברי איתו על זה? 6. מה יקרה באמת אם תיפרדו? 7. אני רוצה שתחשבי עשר שנים קדימה. אלמלא הקשר הזה, איך היו מראים חיי האהבה שלך? עם מי היית חיה? איפה? איך הייתה נראת המשפחה? 8. מה מבחינתך אם היה קורה במציאות היה יכול להיות אופטימלי? שגית, אני מרגיש מסגנון הכתיבה שלך, התוכן, השיר - שאת בחורה מאוד רומנטית ויש לך המון מה לתת בזוגיות. איך זה קורה בקשר הזה? אני אשמח לקבל תשובותייך וננסה להתקדם. בינתיים, אני מזמין אותך לקרוא את הספר של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש". יש שם טכניקה מעניינת שעוזרת לך לחדד את תחושותייך ולהבין בדיוק היכן את נמצאת והיא עשויה לעזור לך. שיהיה שבוע נפלא והמון הצלחה, יובל פייס

19/06/2007 | 02:02 | מאת: שגית

שלום יובל, תודה על תשובתך, וכעת אענה על שאלותיך.. מההתחלה ידעתי שאני היחידה שעלולה להיפגע בקשר הזה. מאחר, שלמרות חילוקי דעות המרובים שלו עם אישתו ולעיתים חוסר האכפתיות שהיא מפגינה כלפיו, הוא תמיד אמר לי שהוא אוהב אותה. לא פעם הוא שקל לעזוב אותה ואם יחליט שכך, זה רק בגלל היחס שלה. 1. מה שגורם לי להתאהב בו.. הוא היחס שלו כלפי. הוא בן אדם מקסים, מתחשב, יש לו חוכמת חיים, הוא פשוט יודע מה נשים רוצות. הוא מצליח להוציא ממני דברים שלא ידעתי שהם קיימים בי. 2. אהבה בשבלי היא: לאהוב את עצמך דרך העיניים של משהוא אחר. 3. יובל, הוא ממלא לי כמעט את כל החיים. אני מחייכת בכל בוקר זכותו, בכל ערב ולילה אני מחכה לבוקר, לשמוע אותו מאחל לי "בוקר-טוב".. כל השנה וחצי האחרונים סובבים סביבו. בלעדיו אני ארגיש ריקנות וחלל עצום. 4. אני חלק מחיי האהבה שלו אני הפנטזיה שלו. פעם אחת הוא סיפר לי שהוא היה עם אישתו פעמיים בסופשבוע אחד (כשהם עושים את זה אחת לשבוע או לשבועיים) הרגשתי שליבי חדל לפעום, מיהרתי לנתק את השיחה ובכיתי. במשך שלושה ימים קיצרתי את השיחות והתחמקתי ממנו ככל שיכולתי, לא מצאתי את ההיגיון ברגשותיי. עד שדרש לדעת מה קרה והתנצל מראש אם אמר משהו שגרם לי להיפגע.. אז סיפרתי לו שלא היה לי קל לשמוע שהוא היה עם אישתו, שהרגשתי שאני קצת מקנאה וביקשתי לא להוסיף לדבר על הנושא. כך שמאז אני מקדימה תרופה למכה ושואלת את כל השאלות.. גם אם זה צובט בלב. 5. אני יכולה לדבר איתו על הכל, מלבד רגשותי כלפיו. למרות שאני בטוחה שהוא מרגיש ויודע. בקשר לנסיון שלי להתרחק ממנו, זה היה בשביל להבין כמה עמוק אני בתוך הקשר הזה, כמה שאני תלויה בו וכמה שאני אבודה בלעדיו. 6. כשניפרד, אני אהיה "חצי בן אדם". 7. בלעדיו הייתי ממשיכה להתבצר בתוך החומה שבניתי סביבי במשך 4 שנים ואף אחר לא רשאי להכנס. מקסימום הייתי קונה דירה וחיי היו בית/עבודה. החלום שלי הוא להקים משפחה עם המון ילדים. מבחינתי יחסים בין בני זוג חייבים להיות מבוססים על אמון, הערכה, כבוד, סקס טוב ורצוי יצירתי.. 8. הייתי מאוד רוצה אותו כבן זוג שלי עם היתרונות והחסרונות. בכלל לא מעניין אותי איך שהוא נראה. במסגרת האפשרויות, בקשר שלי איתו אני נותנת את כל מה שאני יכולה לתת.. העזרה, התמיכה, ההקשבה, ההבנה, החיבה, היכולת לספק ולהסתפק והכל מכל הלב.. תודה רבה על עזרתך והכוונך.. שגית

14/06/2007 | 20:41 | מאת: שירי

שוב תודה על התשובה זה מאוד עוזר לי. מבחינתי נאמנות היא להיות אחד עבור השני, בלי אף אחד באמצע.כמו לפי המילון "שאפשר לבטח בו, מסור מכל לבו" שאני חושבת על חברות עם בעלי אני יודעת שיש בי בעיה והיא שאני די דבק ,רוצה אותו איתי כמה שיותר (למרות שאני מנסה לשלוט על הבעיה הזאת כמה שיותר ולא להיות חונקת, ואני חושבת שאני די מצליחה), אבל מבחינתי בחברות צריך להיות חידוש, משיכה, אהבה, מטרות משותפות, תשוקה, השקעה, לדעת לותר שצריך, וגם לעמוד על שלי או שלו , היתחלקות..... לדעת שיש בצד השני אוזן קשבת שמוכן לעשות הכל למעני כי אני חשובה לו ולהפך, שאני מבקשת משהו או אומרת אני מצפה להבנה ולרצינות ולא להגיד בסדר בסדר שזה לא באמת. אהבה - היא תחושה חזקה , צורך לקירבה , נגיע , געגועים ,.... שגיליתי את הקשר אני לא כל כך יודעת מה הרגשתי אולי הרגשתי חסרת עונים, עצובה, מבולבלת,חוסר הבנה למה הוא צריך את זה , חשבתי אולי יותר עם הראש ולא כל כך עם הלב איך להמשיך? מה לעשות? האם אני רוצה להמשיך את חיי ללא החיבוקים שלו? מתי אני כעסת?? שלוקחים אותי קברורה , שמעליבים אותי, שלא מיתיחסים אלי ברצינות או מזלזלים בי, שמסתירים ממני דברים או משקרים . הציפיות ממנו היום זה רצון שלו להישתנות, לנתק לגמרה את הקשר עם אחרת, להגיד לי כל דבר בפנים, לפתור בעיות ביחד, לעבוד על הזוגיות על הביחד , לקבוע מטרות , להיתבונן על העתיד ביחד .לקדם את הילדים, שיואב אותי , שהיתגעגעה , חופשיות ..... ההיתמודדות מול הסגירות מאוד קשה לי , בשיחות שהיו לנו היתחננתי שהיפתח את ליבו וידבר. מה אני לוקחת לעצמי מההמלצה לחברה אני חושבת שהכל . אני רוצה לשתף אותך בזה שהיום דיברנו הרבה ולמרות שעדיין בתוחי קשה לי להאמין בו בקשר לקשר שהיה לו , אני מוצאת בו רצון להישתנות, להיות ביחד להישתנות בעזרת טיפול. גם היה בינינו קירבה מגע של געגוים אנו חושבים שאולי מומלץ שיפנה לפסיכולוג שיעזור לו להחלית מהו רוצה. ולאחר מזה לשלב איזה טיפול זוגי ביחד , וכל זה ביחד עם שיתוף בינינו והשקעה אני מאוד מכווה שאני הצליח לשלוט בעצמי ולא לחנוק אותו אלה לדעת גם לתת לו את השקט שהוא צריך . ההתכתבות שלי איתך עוזרת לי מאוד בימים הקשים האלה, היתי רוצה לקבל ממך דרך לעזור לו . המון תודה !!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירי, אני שמח שאני מצליח להקל עליך מעט בימים האלו. אחד התפקידים הראשיים של האימון הוא לעודד ולחזק. ולפעמים זה יותר חשוב משימוש בכלי האימון ה "מתודולוגיים" (למרות שנגענו גם בערכים). האמת היא שהיום את "נשמעת" יותר טוב. עושה רושם שחזרת לשליטה ואת יותר רגועה. זה משמח במיוחד. לגבי תשובותיך - 1. הסברת מהי נאנמנות בעיניך. מה חסר לך כדי לוודא נאמנות? מה עוד היית רוצה לדעת? 2. הזכרת את נושא הדבק. איזה משמעות יש לזה לסיפור הנוכחי? 3. תיארת מהי חברות מבחינתך בצורה מפורטת. איפה אתם כיום בהקשר זה? 4. עושה רושם שאת אדם מאוד פרקטי. עובדת מאוד מהרציונאל. מה זה נותן לך? 5. דיברת על כעס - מה מכל רשימת המקרים בהם את כועסת היה במקרה הזה? 6. את מדברת על לקבוע מטרות, וזו אמירה אימונית מאוד. על איזה מטרות את מדברת? תוך כמה זמן את מצפה להגשים את המטרות האלו? 7. מה צריך לקרות כדי שתהיי בטוחה שהציפיות שלך מבעלך מתממשות? 8. אמרת שאת לוקחת מהמלצותייך לחברה הכל - איך זה יבוא לידי ביטוי במעשים? 9. אני שמח שישבתם לדבר, אני מקווה שאת אמרת כל אשר על ליבך. לגבי איזשהו יעוץ או טיפול זוגי - בהחלט זה יכול לעזור. כך גם לגבי פסיכולוג לבעלך. לגבי העבודה שלך על עצמך - מה המשמעות לא לחנוק ולתת שקט? לגבי עזרה לבעלך - את יכולה לעזור לו במציאת איש מקצוע טוב (מאמן או פסיכולוג), להמליץ לו על הספרים שהמלצתי לך, הם יכולים לפתוח לו אופקים, להתחיל לעבוד עם איש מקצוע (במקביל, אולי אפילו לפני טיפול אישי לבעלך) על הזוגיות שלכם. איפה את חושבת שהוא צריך עזרה? אשמח לקבל תשובותייך ושיהיה לכם סופ"ש נפלא, יובל פייס

13/06/2007 | 14:51 | מאת: שירי

דבר ראשון אני חייבת לומר תודה, תודה על ההיתיחסות שלך ועל הרצינות . כיף לדעת שמאחורי מסך יש איש כל כך מקצועי. תודה . בקשר לשאלות , 1. אני מאוד חששנית תמיד לכן הרבה פעמים חשבתי על מצבים כמו אלה אבל רק בראש, שגיליתי את הקשר רעדתי אבל בחרתי לא להגיד לו עד שהחשוב מה לעשות, ובאיזה דרך? ובכל אופן בחרתי לישקב איתו באותו לילה כי רציתי להרגיש אותו , היתי חייבת. הרגשתי שאני חייבת לחשוב איך לתפוס אותו על חם. והיתי מוחנה לחקות למרות הקושי כי אני מאוד שקופה, אבל למוחורת בחיבוק קטן שלו הדמעות יצוא ואז ...... 2.מה עולה לי בראש? למה היתה צריך את זה ? הרי אני אחת שכל כך נותנת וחושבת אליו, דואגת לו , מוחנה לשמוע מוחנה לשנות, מחבקת, אוהבת. מי היה צריך את זה ? 3. אני לא הסכים על זוגיות ללא נעמנות, חברות, ואהבה . 4. המערכת הזוגית מאוד חשובה לי, חשוב לי הקשר, האהבה, החיבוק, היד ויד, החברות , השיתוף, התיקשורת ועוד המון דברים ...... אני אוהבת אותו מאוד, מוחנה לעזור לוכי הוא מאוד חשוב לי,אבל זה חייב להיות ברצונו. כי היום אני נמצאת אחרי עבודה עצמית רבה שאני גם אוהבת את עצמי ולמרות האהבה הגדולה שלי אליו אני לא מוחנה להיות במקום של ברורה מאליו כלפיו ולותר על עצמי. זה חייב להיות ביחד. היום אני מרגישה כלפיו כל שעה משהו אחר, למרות משגיליתי עוד היו ליטופים, יד ויד, נשיקות היתי צריכה את זה. ומאתמול אני יותר יבשה , יותר רחוקה, בלי מגע,בלי נשיקות , מבקשת זמן להיות לבד , אבל אני חושבת שזה בה ממקום של כעס. אני מרגשיה שלמרות הכל הוא רוצה להיכנס לשיגרה ואני לא מוחנה . 5.לא מקבלת את האמירה הזאת, ברגע שלא טוב לך אתה יכול להגיד לא טוב לי בסקס, בקשר, אני לא אוהב, הבית לא נעים ועוד 1001 סיבות , אבל ברגע שאתה לא מצליח לתת אפילו דוגמא 1 , אין לי מה להגיד. 6. אני מרגישה מאוד חסרת אונים ומתוסכלת בזה שהוא נסגר כי אם אנחנו רוצים לחדש קשר לבנות אותו מחדש, לטפל בבעיה , להיתחזק כל זה חייב להיות בנעמנות אמיתי וכל עוד שהוא נסגר זה בילתי אפשרי . וביגלל שאני מאוד שקופה קשה לי לקבל את הסגר הזה אני גם מרגישה חסרת אונים בלעזור לו. 7.היתי מיעצת לה במקום ראשון, לחזק את עצמה, לעשות משהיא אוהבת בישבל לה לשים סוף סוף את עצמה במקום ראשון, לעשות משהיא מרגישה . לנסות להגיע לטיפול ולנסות להציל את המשפחה כל עוד יש אהבה, שיש שורשים טובים צריך לחזק אותם חזק חזק וזה רק בעזרת טיפול. שוב תודה אני די לחוצה כי אני חוששת שגיליתי שהיא לא גרה כל כך רחוק וזה מתסקל מאוד. אשמח לקבל ממך שוב עזרה , ולמי לפנות באיזה דרכים?

הי שירי, ראשית תודה על המחמאות ועל תשובתך המהירה. הפורמט של השיח בינינו הוא לא האולטימטיבי, אבל אני אעשה את המיטב. התשובות שלך כנות ועמוקות, וברור לחלוטין שאת רוצה למצוא דרך לגשר בינכם, לפתור את המחלוקות, להתמודד. לא על חשבון נאנמנות, חברות ואהבה. הייתי מציע לך כשלב ראשון, מאחר שהעלת את הערכים האלו, לנסות לחשוב עליהם קצת יותר לעומק. מה היא מבחינתך נאנמנות? מה צריך להיות בחברות כדי שתרגישי מסופקת ממנה? וכשאת חושבת על אהבה - אסוציאטיבית- אילו מלים עולות לך בראש? כתבת בתשובה הראשונה, בתשובה לאיך הרגשת שגילית את הקשר הנוסף, שאת חששנית וחשבת לא פעם על האפשרות שמצב כזה יקרה. סיפרת שרעדת. אבל עדין את לא כתבת על מה באמת הרגשת. כתבת שאת יותר רחוקה, וזה בא ממקום של כעס. מתי את כועסת בחיים? ציינת גם שאת רוצה לעזור לו, אבל זה חייב להיות יחד עם רצון שלו לקבל עזרה. מה הציפיות שלך ממנו היום? איך את מתמודדת עם הסגירות שלו? את חוזרת על כך שאת שקופה פעמיים. מאחר וכנראה שהסובבים אותך יודעים שאת שקופה, לנסות ולהסתיר דברים זה יראה להם לא טבעי. אני מזמין אותך להיות את, להגיד את מה שאת מרגישה בכנות. מה את לוקחת לעצמך מההמלצה לחברה? לגבי עזרה - קודם כל, אם את מרגישה שההתמודדות קשה לך ואת בסערת רגשות שמפריע לתפקוד הרגיל שלך, אני מציע לך להתייעץ עם פסיכולוג כדי לראות איך אפשר להעביר לך את הימים עם פחות לחץ. אני יודע שקופות החולים מסייעות בכך. אני יכול לנסות לעזור לך (או לכם אם תבחרו) בחשיבה משותפת וניסיון לפתור את הבעיות. את מוזמנת לפנות אליי בכל עת דרך האי מייל שלי. בינתיים אני רוצה להמליץ לך על שני ספרים (שבוע הספר....) שיכולים לסייע לך באופן אישי וגם בקשר הזוגי (אם את מרגישה שקריאה יכולה לתרום לך בתקופה הזאת) - 1. "לאלף את השדון"/ ריצ'רד ד.קרסון (בהוצאת אריה ניר). 2. "בראו את סיפור אהבתכם"/ ד"ר דיוויד ווץ מקמילן (הוצאת אור עם). מקווה שהתקשורת בינינו מקלה עליך. אני באמת חושב שיש לך תעצומות נפש ויכולות התמודדות גדולות מאוד. אני מאמין שבסופו של דבר, מה שתרצי יקרה. חלק גדול מזה בידיים שלך. בהצלחה! יובל פייס coacyuval@gmail.com

12/06/2007 | 14:00 | מאת: שיר

היי אני נשואה 12 שנה ובעלי בן 40 יש לנו 2 ילדים מקסימים בית חם ואוהב . בעלי עובד הרבה שעות. בדרך כלל אנחנו בסדר בלי הרבה מריבות אבל בזמן האחרון אני מרגישה שהשיגרה שולטת אלינו, וכל פעם שניסיתי שנעשה משהו מיוחד הוא סירב.למרות שיש נשיקות וחיבוקים הרגשתי שזה לא זה. שורה תחתונה גיליתי שהוא בקשר עם בחורה שלפי טענתו גרה רחוק מאיתנו ולא פגש אף פעם אבל יש להם קשר חזק באימל פאלאפון ומשאני גם גיליתי אס אמ אסים של אני אוהב אותך, חושב אליך,מתגעגעה וכו' ששאלתי אותו מזה הוא לא רצה לגלות על הקשר רק לאחר שלא היה לו בררה . לפי טענתו מזה כמה שנים לא טוב לו , הוא לא יודע מה הוא רוצה , טוב לו שהוא לבד , הקשר עם הבחורה הוא סטאם למרות שאני חושבת שהוא אוהב אותה , אבל הוא אומר גם שהוא אוהב אותי , שלא רוצה לואתר על המשפחה שלו , בקיצור הוא לא יודע מה הוא רוצה , קשה להיכנס לו ללב, הוא כל הזמן סביבי מאז המיקרה , אני גם לא יודעת איך להיתנהג איתו, אמרתי לו שהוא חייב טיפול ואני מוחנה לעזור גם אם לא ניהיה ביחד והוא רוצה . אבל גם לא ביקשתי שינתק את הקשר איתה כי חשבתי שזה יבוא ממנו , אבל מזה 4 ימים עברו ולא סיפר לי על כלום , הכל בשיגרה. מה לעשות? למי לפנות? מי יכול לעזור לו להיכנס לליבו וליראות את הדברים היפים שיש לו. וגם איך לחזק את האהבה שלנו ? הנאמנות? הקשר? יש בקופת חולים עזרה ? הוא צריך פסיכולוג? מה עושים ? אני חושבת שגיל 40 שיגע אותו , אשמח לקבל יעוץ .

שלום שיר, ראשית אני רוצה להגיד לך שאני מעריך מאוד את הערנות והפתיחות שלך. זה לא מובן מאליו. למודעות וההתמודדות יש חלק חשוב בכל תהליך אימוני, ובעצם את כבר בדרך הנכונה לדעתי. מדבריך עולה שערך המשפחתיות חשוב לך ביותר, גם אם את נאלצת לוותר לעתים. את הגדרת את הבית כ- "חם ואוהב" למרות תחושה של התרחקות שמלווה אותך מזה זמן מה. מצד שני, הגילוי של קשר נוסף, ולא משנה מה טיבו, הוא סוג של קו אדום עבורך. הייתי רוצה לשאול אותך מספר שאלות בנוגע לדברים שהעלת: 1. את לא ממש מסגירה את מה את הרגשת - איך הרגשת שגילית את הקשר הנוסף? 2. כשאת חושבת על זה, מה עולה לך בראש? 3. מה מבחינתך יהיה טאבו? מה לא תסכימי לקבל? 4. כמה המערכת הזוגית שלך חשובה לך? איך את מרגישה כלפי בעלך? 5. איך את מקבלת את האמירה שלו שכבר כמה שנים לא טוב לו? 6. את נשמעת חסרת אונים וקצת מתוסכלת מכך שבעלך נסגר מבחינה רגשית. אם זה נכון, תוכלי להרחיב קצת על תחושותייך? 7. אם חברה הייתה מתקשרת ומספרת לך את הסיפור שאת סיפרת לנו - מה היית מייעצת לה? ראשית אשמח ל'קבל תשובותייך לשאלות, כדי שנוכל להתקדם. מעבר לכך, אם בן זוגך מעוניין לשמור על אחדות המשפחה - אתם חייבים לגשת לייעוץ. זה יכול להיות כבסיס אימון זוגי, או ישירות לטיפול זוגי. שם יעזרו לכם לבנות את האמון מחדש. קופות החולים לדעתי מסייעות בכך. אם בעלך זקוק גם לעזרה בשל בלבול וחוסר החלטיות לגבי מה הוא רוצה - אימון יכול להיות קלאסי עבורו. בכל מקרה, באימון זוגי (וכנראה גם בטיפול זוגי) יש גם עבודה אישית עם כל אחד מבני הזוג, כדי לברר מה כל אד באמת רוצה ומחפש מהקשר. אשמח לקבל תשובותייך בהקדם, שיהיה המון בהצלחה בכל מקרה, יובל פייס

11/06/2007 | 18:24 | מאת: שירה

בעלי רוצה סקס כל יום . לפחות פעם אחת. אנחנו נשואים 18 שנה. אין לי חשק ואין לי כח לזה. כל השנים הסכמתי. עכשיו נמאס לי. הוא עבר לישון בחדר אחר כאות מחאה. מה עלי לעשות? להתחנף אליו? הוא אומר שאני צריכה להיות מרוצה שאחרי כל כך הרבה שנים הוא עדיין חושק בי. אני מפחדת שעכשיו הוא יתחיל לרעות בשדות זרים

היי שירה, ראשית, אם הבעיה שהעלת עוסקת רק בנושא הסקס - וזה הדבר היחיד שמפריע לך - השאלה הזאת אמורה להיות מופנת לסקסולוג - יש פורום מצוין בדוקטורס למיניות. אם הנושא הוא העזיבה של החדר והחשש מכך שבעלך יצא לרעות בשדות זרים - אז כאן אני חושב שאני יכול לנסות לעזור לך. באימון זוגי אנחנו מדברים על איך זוג או משפחה שומרים כל אחד על האינטרס שלו וההתפתחות שלו לצד ויתורים (הכרחיים) לטובת קיום המשפחה. כאן עולות שאלות לגבי ההדדיות בקשר שלכם. אין ספק שזכותך לא לרצות מין מדי יום, השאלות שלי הן אחרות: 1. מה הבסיס לקשר הארוך שלכם? 2. איך את מרגישה בזוגיות הזאת? 3. איך את מרגישה עם ההחלטה של בעלך לעבור חדר? 4. מה את חושבת על ההחלטה? 5. איך את היית נוהגת במקרה הפוך? 6. מה עשית כדי למנוע את המעבר של בעלך לחדר אחר? 7. דיברת על לרעות בשדות זרים - מאיפה עלה החשש הזה? אשמח לקבל תגובתך. בהצלחה, יובל פייס