פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
11/10/2007 | 15:41 | מאת: נועם

שלום לך יובל, אני מתאמן כבר שנתיים לשירות בשייטת 13, עוד 3 שבועות הגיבוש שלי, אני מאוד רוצה לשרת בשייטת, הבעיה שלי היא כזו, כנראה בגלל שזו ההחלטה החשובה הראשונה שלי בחיים, ובגלל שאני כל כך קרוב וכל כך מרגיש בטוח, מגיעים ספקות, התודעה שלי לא רגילה להחלטות כאלה, ואני שואל את עצמי שאלה פשוטה אחת: מי שיוצא מעתודה יוצא עם ניסיון מהצבא (על התואר מפצים בשנות שירות נוספות), כך שמפריע לי שאני לא אצא עם הניסיון הזה (מבחינת הצבא אפשר לומר שאני מתאים לעתודה) זה כמו רדיפה אחרי החיים והשפע, ואני יודע מה אני רוצה לעשות בצבא ומה יספק אותי (שייטת 13), אבל הספקות האלה מציקים, איך אני מתעלם מהם? אגב, אני יודע מה אני רוצה ב-100 אחוז, כמו שאמרתי - לשרת בשייטת. תודה רבה, נועם.

הי נועם, תודה על פניתך. אני שמח לשמוע שזו ההחלטה הגדולה בחייך. זה מעביר אותך כנראה עוד שלב בחיים, וזה יפה. בחיים "האמיתיים" אנחנו נאלצים להתמודד לא מעט עם התלבטויות, וכאן יש התלבטות, למרות שנטיות לבך הן לכיוון השייטת. יש לי כמה שאלות אליך - 1. מה זה מבחינתך לשרת בשייטת לעומת עתודה? 2. מה היתרונות ומה החסרונות של כל החלטה? 3. מה מניע אותך לכיוון השייטת? 4. איך התמודדת עם ספקות, גם פחות משמעותיים בעברך? 5. אם היית יכול לבחור לעשות היום כל מה שאתה רוצה - מה היית עושה בשלוש שנים הקרובות? אני אשמח לקבל תשובותיך ומשם להמשיך. בכל אופן, זה כבר לא טריוויאלי שאנשים מתנדבים ליחידות עילית צבאיות, ועל כך כל הכבוד לך. בהצלחה, יובל

11/10/2007 | 06:56 | מאת: התחלה חדשה

ראשית, כתבתי לך במייל האישי ומאד מבקשת תשובה, שם או כאן מחילה אם התפרצתי לדלת שפתחת לגולש אחר שנית, אני רוצה לדווח על ההתקדמויות עם הלקוח שעליו סיפרתי, שמייצגת את ההתקדמות שאני מייחלת לה ביחסי העסקיים סיפרתי כבר שהיתה לנו "שיחת ברור" לפני מספר שבועות, והיה נראה שהדברים התיישבו סוכם על פגישה אבל בגלל החגים ומגבלות נוספות לא יכולנו לקבוע מועד בערב חג סוכות קיבלתי סמס עם בקשה שאתקשר אליהם, ללא "חג שמח" מתבקש/ ומינימלי וזה הקתיחץ אותי שוב אחר כך הסתבר שהמסרון הזה נשלח כמה שעות קודם וזה שהוא לא חשב לברך אותי בחג שמח זה סתם האופי הקשוח/צבאי של הלקוח ולא נובע משום בעיה נוספת הוא פשוט לא הבין למה אני מעלה את הנושא שוב בקיצור, קבענו סוף סוף פגישה ואם כי הפרוייקט הזה נגמר בצורה לא ממש ריוחית בשבילי, לפחות הוא נגמר, לעת עתה, וללא הפסד או עוגמת נפש (פרט כמובן לעוגמות הנפש "הקטנות" שקרו בדרך..) מה תוכל להאיר לי עוד על התהליך הזה יובל???

לקריאה נוספת והעמקה

הי, מקווה ששלומך טוב. אכן, קיבלתי ממך מייל ואני אגיב במייל חוזר. זו פשוט תקופה מאוד עמוסה ואפילו לפורום אני מתקשה להגיע מדי יום. אז סליחה. לגבי העבודה - נכון שזה מנומס לשלוח חג שמח בערב חג, אבל בכל זאת מדובר בלקוח. מה גרם לך כל כך לרתוח? איך את מסבירה את העובדה שהפרוייקט הסתיים ללא רווח? איך היית מגדירה את היעד המרכזי שלך כרגע? אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל

15/10/2007 | 18:38 | מאת: התחלה חדשה

נתחיל מהסוף היעד המרכזי שלי כרגע, כפי שכבר כתבתי בסביבות ראש השנה זה לעשות הסבה מקצועית אני עובדת על זה בכמה מישורים 1. קיבלתי מלגת לימודים למסלול של יום בשבוע בבית ספר לראפואה משלימה באזור מגורי, זאת על מנת לבדוק ולגבש מסלול עבודה כמטפלת לשנים הבאות 2. שלחתי הצעות מחקר למספר קולות קוראים בתחום המחקר התכנוני לגופים ממשלתיים שוהים, יש לי גיבוי אקדמי ממכון מחקר שגיבה אותי בעבר בתחום שאני מתמחה בו - אדריכלות אקולוגית, כך שאם אקבל מימון למחקר שיזמתי תהיה לי תעסוקה שתענה על כל צרכי: יצירתית, עצמאית, ועם משכורת קבועה 3. העברתי מוצר שפיתחתי לפני שנים לידיד שרוצה בעצמו לפתוח עסק עצמאי כמקדם מפתח ומשווק מוצרים ייחודיים. מכיוון שמדובר במוצר שכבר יושב אצלי בבוידם קרוב לעשרים שנה, למרות הפוטנציאל המסחרי הגבוהה שלו, היצעתי לו 50 אחוז מכל רווחי העתידיים, על מנת לעודד אותו, לטובת שנינו, לעבוד היטב והרבה. אז היעד המרכזי שלי די מגובש וייתכן שאגיע אליו בשנה הקרובה הפרוייקט הסתיים ללא הפסד, זה הכי חושב לי, והסתיים גם עם רווח שולי - בית יפה ומוצלח מאד מבחינתי. מקווה רק שיבנה על פי התכניות שלי, ואז הרווח השולי, מבחינת "כרטיס הביקור שלי כמתכננת בתים אקולוגיים" יהיה בעל ערך עצום למה לא הרווחתי במונחים של כסף?? כתבתי לכם על זה סיפור ארוך, זה קטע מובנה במקצוע שלי לצערי רק מי שמחפף או שיש לו קשרים במערכת הממסדית יכול להרוויח מאדריכלות וזה לא אני זה גם לא קשור ליכולות ולכישורים שלי זאת פשוט מציאות עגומה במדינת ישראל היום למה התרגזתי על כך שלא אמרו לי חג שמח?? בגלל שנעשיתי כל כך רגישה למניפולציות שלא יכולתי שלא להגיב על כך אני מצפה מהלקוחות שלי שיבינו לפחות דבר אחד: אני עוטבדת בשבילם במסירות עבור פרוטות ממש אני נותנת מעצמי הרבה מעבר למה שאני מחוייבת, כי אני אוהבת את העבודה שלי ואת הלקוחות שלי אז אל תשחקו איתי משחקי אגו, זה הכל

08/10/2007 | 23:54 | מאת: חגיגה

שלום רב לך, נתונים: ילדינו לאחר צבא. ( בן 30 28 23 ). בילדותם מטבע הדברים כקטינים ,היו רגילי שבאים לחדר ההורים ללא הודעה מוקדמת. משתמשים באוכל שלנו וכדומה. ***כרגע בנסיבות שגדלו מתגוררים בחדרים נפרדים בישונו, + תקציבם נפרד משלנו. עדיין הם נוהגים לבוא אלינו ברוב הפעמים ללא הודעה מוקדמת. ובנוסף גם לקחת מהמקרר מה שרוצים מבלי לשאלני. כרגע גם איני עובדת בצר לי ואנו מתקימים על משכורת אחת. כלומר..............................לי ברור שמדובר בביטוי של הבנת הגבולות בינם לבינינו כהןורים. בנוסף ברו לי שעלי להסבירם שכרגע כבר איננו הורים וילדים...........אלא כולנו מבוגרים ועלינו להתנהג בהתאם לקודים של מבוגרים : לשאול נניח האם ניתן לבוא ? האם ניתן לקחת מהאוכל המסויים ? **כיצד ללמדם הנושא באסרטיביות ? *****בעלי כבן יחיד לניצולי שואה מפחד מאוד שמא יפגעו ולא יבואו עוד וכגון זה. אני אסרטיבית, אך לא מעוניינת לפעול בגפי. אנא עצתך הדחופה מאוד והמקצועית. תודת ענק

שלום חגיגה, תודה על פניתך. ראשית אני רוצה לנסות ולהבין כמה דברים - אמרת שהידים הם בסביבות ה-30. מה ההבדל בין מה שקורה היום לבין מה שהיה עד עכשיו? איך את מסבירה את זה שהעניין התחיל להפריע לך? מה היית מצפה מהילדים? מתי הגעה ללא הודעה מראש היא בסדר ומתי לא? אם אנחנו מנסים לתת לעניין שם - איזה ערך שכל כך חשוב לך נחשף? בכל אופן, כולנו פועלים על פי ערכינו, שהם הכח המניע אותנו. אם תהיו סגורים על נושא הערכים, ותבהירו אותם לילדכם - אני מעריך שלא תהיה בעיה. אבל לפני שנגיע לפתרונות, אני אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל פייס

05/10/2007 | 15:48 | מאת: פעמונית

שלום יובל, לא ענית לי על מכתבי האחרון. חזרתי לישראל היום בבוקר. היה כייף, צחקתי המון, אבל חלמתי בלילה על האקס, זה כאב לי ,הרגשי תעוקה ובכיתי. הבת שלי והאקס צעקו עלי ולא הבינו מדוע אני בוכה מחלום. אני בסדר, התאוששתי. מתחילה לחפש עבודה ביום ראשון. לא מסוגלת לשבת יותר בבית. פחדתי מפני החזרה הביתה, בתחנת הרכבת היתה לי הרגשה לא טובה כי נזכרתי בפעם האחרונה מה הוא עשה לי. למזלי, האקס היה איתי, דברנו וצחקנו וזה עבר. הגעתי הביתה והחתולים שלי קבלו את פני. התגעגעתי אליהם. נפגשתי עם חברות. מסתבר, שכולם התגעגעו אלי, חברות וידידים. זה משמח אותי מאוד. מאוד רוצה להכיר מישהו,אבל מרגישה שעשיתי כברת דרך רצינית גם ללא גבר.אהייה מאושרת שיותר לא אצטרך לקחת כדורים. הפסקתי עם כדורי השינה, והורדתי כדור אחד לרבע. תקרא בבקשה גם את מכתבי האחרון מלוס אנגלס. מחכה לתגובה. שבת שלום

הי פעמונית, ברוכה השבה! אני שמח שעשית חיים קצת והשתחררת, למרות החלום המיותר. אני שמח שאת מרגישה כבר יותר טוב. אני אחפש את הפניה הקודמת שלך ואענה בהקדם. בהצלחה רבה בחיפוש עבודה. שבוע נפלא, יובל

04/10/2007 | 07:41 | מאת: ניר

שלום רב ותודה על זמנך. אני בן 34 בעל משפחה, מצליח בעבודתי וכו' אך יש לי בעיה של יחסי אנוש, יחסים עם בני המשפחה ועם חברים. אני טיפוס לחוץ ועצבני מטבעי וזה גורם לי להרבה יחסים מתוחים עם הסביבה. עובדה זו מפריעה לי מאוד והייתי שמח מאוד לטפל בבעיה זו על מנת לשפר את איכות חיי. האם יש המלצות לאיזה תחום לפנות על מנת לטפל? תודה

07/10/2007 | 11:58 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

הי ניר, אימון אישי יכול לסייע לך לבדוק מה קורה לך באמת כשאתה באינטראקציה עם אנשים. מה מקום האחרים בחייך, מה התגובות האוטומטיות שלך ומהן הדרכים האחרות להתמודד עם לחצים ועצבנות. אלו תפיסות יש לך כלפי הזולת ואיך אפשר לשנות אותן על מנת שתרגיש נעים ובטוח בקרב האחרים, כך שלא תיצור יחסים מתוחים עם הסביבה. האימון יאפשר לך לראות את עצמך כפי שאתה היום, כפי שהיית רוצה להיות ויאפשר לך לשנות גישה, להתאמן על דרכי תקשורת יעילות עם הזולת- כי באימון יש משימות ממפגש למפגש, ובסופו של דבר, ליצור יחסי אנוש תקינים בעבודה ובחייך בכלל.

הי ניר, תודה על פניתך. נראה כי הנושא שהעלת מפריע לך בתפקוד היום יומי, בריאקציה עם אנשים סביבך. כדי להחליט איזה סוג טיפול יעזור לך, יש צורך בשיחה קצרה כדי לברר קצת יותר פרטים - כמו מה ההשפעה של המצבים האלו עליך? איך באה לידי ביטוי התגובה שלך ועוד. בכל אופן, אני מסכים עם תמר שלאימון יש כלים נפלאים לסייע למקרים מעין אלו. ובכל זאת הייתי שמח לערוך איתך שיחה ללא מחוייבות, כדי לברר מה באמת יכול לסייע לך לפתור את הבעיה. אתה מוזמן לפנות אלי למייל coachyuval@gmail.com בהצלחה, יובל פייס

03/10/2007 | 23:17 | מאת: GG

שלום רב! איני יודעת אם אני במקום הנכון ובכל זאת אנסה. אחי בן 35 ומעל 7 שנים בעקבות משבר רגשי - החליט שאינו רוצה לעבוד ולהסתגר בתוך עצמו (מתוך חשיבה שכך או לא יפגע ולא יפגע באחרים). הוא ניסה טיפול פסיכולוגי ופסכיאטרי ללא כל שינוי. לאחרונה חשבתי על מאמן אישי שאולי יוכל לעזור לו להתחיל להאמין שוב בעצמו ובאנשים. האם זה פתרון למצבו, יש לכם המלצה למאמן אישי מוכר ואמין, או כל פתרון אחר שיכול לעזור. אשמח לתגובתכם. בברכת חג שמח גג

גג, תודה על פניתך. הבעיה שאתה מעלה אמורה לקבל פתרונות איכותיים בפסיכולוגיה. אתה אומר שפסיכולוג ופסיכיאטר לא הצליחו במשימה וזה מפתיע, בעיקר לאור התקופה הארוכה. הפירוט של המצב הוא לא ממש מספק - אתה מדבר על שבע שנים של חוסר מעש בגלל הפגיעה הרגשית? מה המצב היום? מה הייתה האבחנה הפסיכולוגית? על פניו נשמע כאילו מדובר במשהו עמוק. בכל אופן, אני בהחלט מאמין שאם פסיכולוגים לא מצאו סיבה פתולוגית לבעיה, אימון עשוי לעזור. כצעד ראשון צריך רצון ומוטיבציה של אחיך ואז נוכל לגשת לעבודה. אם אתה מתקשה לפרט בפורום ציבורי, אתה מוזמן להעביר לי את הפרטים במייל, ואני אנסה לעזור לך גם מה באמת צריך אחיך ומי יכול לעזור לו, ואם זה מאמן - אני מעריך שאוכל להמליץ לך על כמה. המייל שלי coachyuval@gmial.com בהצלחה, יובל פייס

03/10/2007 | 01:35 | מאת: נטלי

היי, אני בחורה בת 28, בשל בעיות רפואיות בעבר ובשל חרדות שהתפתחו לי בעקבותם הצלחתי לדחות את עניין הזוגיות כל הזמן, למרותזאת אין אני בחורה סגורה אלא בחורה חברותית שנראית טוב ובעלת בטחון עצמי, כמו כן אני יוצאת ומבלה עם חברים למרות החרדות פשוט החלטתי להתעמת איתם. אבל, בתחום הזוגי אני תמיד מתחמקת בשל העובדה שאני פוחדת לפתח תלות בבן הזוג (יש לי צורך בשליטה בבן זוג לאור העובדה שאין לי שליטה על מצב הפחד שלי =הקבלה) כמו כן אין לי נסיון בזוגיות , באינטמיות וביחסים פיזיים כל שהם- יצאתי עם בחורים אבל תמיד דייט אחד ללא נשיקה. שאלתי היא האם לספר לבחור שאיתו אני מתעתדת לצאת לבליינד דייט על חוסר ניסיוני, או על העובדה המוזרה שבימנו אלו ולי לא היה חבר אף פעם וכן אפילו לא התנשקתי בגילי המתקדם. או שלא?! מה לעשות ואיך לומר ומתי? איך אצליח להתגבר על המכשול שמלחיץ אותי (בחורים שיצאתי איתם וסיפרתי להם שלא הייתי בקשר זוגי לפני כן פשוט הרימו גבה ולא האמינו לי. לכן שאלתי היא מה עושים??????? ואיך עושים זאת בלי להילחץ ולפחד מהפחד מה שגורם לי בד"כ ללחץ וגורם לי לסיים את הקשר בבריחה. אשמח לקבל כלים ושלבים מדויקים איך ךעשות זאת כבר ולהפסיק לברוח מהחיים?!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
07/10/2007 | 12:28 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

נטלי היקרה, כל הכבוד שאת יוצאת עם חברים ומנהלת את החרדות שלך. זה מראה על צורך שלך ליצור יחסי חברה, וזה נובע מכך שערך החברות חשוב לך. כדי לחיות את החיים המשמעותיים, חשוב לכבד ערכים ולחיות לאורם, כי אחרת- משהו חסר ואין תחושה של הגשמה ואושר. והנה הפגנת נחישות ואת הולכת לאור ערך החברות למרות החרדות.הרשי לי להחמיא לך על כך! מדבריך אני מבינה שערך חשוב נוסף עבורך,היא הכנות. לכן, חשוב מאד שתכבדי אותו ותקיימי אותו בחייך. לגבי הזוגיות, נכון שבזמננו ההתנסות המינית והזוגית נעשית בגיל מוקדם יותר משלך,אך אין זה אומר שאחרת את הרכבת.בדקי מה את מחפשת בזוגיות? איזה בן זוג את רוצה? מהו המכשול שניצב בפנייך הנקרא: תלות או שליטה? כי יש גם זוגיות שיוצרת תלות הדדית- כלומר, יש "אנחנו" ויש "אני" ו"אתה". קחי את הנחישות שהפגנת ביציאה עם חברים והפני אותו לדייטים, צאי לדייטים והכירי אנשים.כשתרגישי שהבחור מתאים לך, תוכלי אף לספר לו את האמת הזכה שלך- שלא היתה לך עדיין זוגיות רצינית. זו עובדה. ואם את מרגישה טוב עם עצמך- זו לא מגרעת, זה אולי אף אפשרות לחוות דבר חדש ומרתק ולהינות ממנו.חשיבה חיובית תוריד לך משמעותית את החרדות. בהצלחה!!!

הי נטלי, תודה על פניתך. ראשית, אני מסכים עם כל מה שתמר כתבה. תארת בצורה מאוד כנה ואמיתית מצב מסוים וממה הוא נוסע. החשש מזוגיות שנובע בעיה פיזית שהפכה לנפשית בעברך. החלטת להתעמת עם הבעיה, אבל השאלה איפה את היום "בעימות". מובן שאת יוצאת עם אנשים ומרשה לעצמך להיפגש עם כמה, אבל לא מאפשרת לאף אחד להתקרב באמת. למרות שבגילך אנשים כבר עם נסיון פיזי כזה או אחר, אני בטוח שלא יפתיע אותך אם אומר לך שחלק נכבד ממתאמניי מגיעים בדיוק מהסיבה שהעלת - החשש ליצור קשרים. להם, לרוב, לא היו בעיות פיזיות לפני. כך שקודם כל, את לא לבד! בצד הפיזי יש היום מיני טיפולים שיכולים לסייע לך - אם טיפול אצל פסיכולוג בנושא החרדות (עד כמה הן משפיעות על התפקוד היום יומי שלך?) ועד טיפול סקסולוגי בו ילמדו אותך את שפיספסת. אבל, האימון יכול לעזור לך בהחלט בבניית הביטחון העצמי שלך והדימוי העצמי, והבנה פרופורציונאלית של המצב. אחד מחסמי ההצלחה הבולטים אצלך בעיני הוא 'מה הסביבה אומרת'. אחרת, איך את מסבירה את ההשוואה למה אחרים עשו עד היום? אגב, את מודעת לכך שאת חברותית ונראת טוב, לפיכך אשמח אם תעני לי על מספר שאלות: 1. איך המודעות ליתרונות שלך בכל זאת באה לידי ביטוי במערכות יחסים? 2. מה הכוונה בלברוח מהחיים? 3. מה היתרון של הבריחה? 4. מה את מחפשת בבן זוג? אני ממליץ לקרוא את הספר "לאלף את השדון" שיכול לסייע לך לא מעט לקבל פרספקטיבה שונה על הלך הדברים. כמו כן, אני אשמח לקבל תשובותיך לפורום או לאי מייל שלי כדי להמשיך ולנסות לסייע לך. בהצלחה! יובל פייס

28/09/2007 | 13:54 | מאת: התחלה חדשה

אנא שים לב להודעתי בתחתית השרשור על בעיות ההעסקה אשמח לשמוע חוות דעת בענין ההתפתחויות עם הלקוח תודה

23/09/2007 | 14:54 | מאת: איילה

אמא עשירה - בת עניה הכל נהדר ביחסים עד שאני זקוקה לעזרה כל עזרה נרשמת כ"תמיכה" והעזרה הבאה מוצגת כ"סחיטה" עזרתי שלי נלקחת כמובן מאליו - אני בת!!! יש גם אחות בתמונה שאני מאד מעסיקה אותה - מרחוק!! היא לא עוזרת לאמא שלי לא להתבלבל - היא לא רוצה שאמא תעזור! יש המון שיפוטיות והתנשאות ביחס שלהן אלי - שתיהן עשירות זה אפילו לא דבר רצוני או אישי, זה דפוס התנהגות מעמדי רק אלה שמחוץ למעמד הזה מרגישים את הצרימות הן לגמרי בסדר מבחינתן, אני הבעייתית הן די ממררות לי את החיים מתוך דאגה ורחמים העזרה שביקשתי הפעם היתה ממש קיומית ולא היה לי למי לפנות הקשיחו את הלב במשך שלושה חודשים נתנו לי להרגיש שאני בכלל לא באה בשום חשבון בדידות נוראה בשעת מצוקה סוף סוף הועילו לעזור אבל היא עושה זאת בעקימת אף כי היא מרגישה ש"סחטתי אותה" ואני עושה לה עוול, מדברת עליה לשון הרע (עירבתי אחת מזקנות השבט כשבאו מים עד נפש, והיא כנראה דברה איתה מאד ישירות) אני מרגישה שקיבלתי נדבה, זרקו לי עצם כמובן שאמרתי תודה אבל זה בטח לא ייזכר צער והשלמה

24/09/2007 | 18:08 | מאת: איילה

הכוח המרפא של הנתינה למקבל ולנותן אמא לא ישנה כל הלילה לאחר החלטתה, כך היא ספרה האם התלבטה אם עשתה את הצעד הנכון?? האם ההחלטה על הנתינה פתחה לה את הלב והיא בכתה על כל חודשי ההתנכרות והאיבה?? אני יודעת שמבחינתי ההחלטה שלה לעזור בעניין כה חשוב לי גורמת לי לרחשי תודה אפילו אם הם מעורבים, הנתינה עצמה לא פתחה לי את הלב אבל אחרי השיחה היום עם אמא פתאום הרגשתי שהיא עצמה עברה איזה שהוא תהליך והגיעה לאיזו שהיא תובנה עם עצמה ואני מרגישה שהיא מקבלת אותי יותר עכשיו אולי זה עצם הנתינה שפותחת את הלב לנותן??

27/09/2007 | 16:00 | מאת: איילה

אצלי יש התפתחויות ראשית אמא עזרה וזאת הקלה גדולה לשתינו שנית אני מכירה בכך ששילמתי מחיר כבד על בקשת העזרה כיוון שבאופן טבעי הנותן נוטה גם להכתיב, אולי בצדק מה ביהדות שי עניין שלם מהמושג של "גמילות חסדים" נתינת צדקה מבורכת "צדקה תציל ממות" אבל המצווה האמיתי בגמילות חסדים היא לעזור לאדם שנפל לעמוד על הרגליים לתת לו הזדמנות להתחיל מחדש, לא רק עזרה קטנה נקודתית עם נספח של "נראה" אני מקבלת את זה, משלימה עם זה כי אלו החיים, אבל ביחסים בין אם ובת אני מזהה בזה פן של השתלטות בפורום אחר מישהי כתבה על משבר הזהות שלה בגלל אמא היא מספרת שמטפלת שלה מחייה אצלה את תחושות ההתשלטות הפסיכולוגית שהיא חוותה אצל אמא היא מעידה על עצמה שלקח לה שנים לעשות את ההפרדות בתוך עצמה, להשתחרר כביכול מהתלות הרגשית באמא מניפולטיבית, שמשתלטת בעדינות אבל זה חורץ בנפש והיא טוענת שנפתח לה כל העניין מחדש עם טיפול שהיא עכשיו אוהבת - ומאשימה את המטפלת שלה בכך תמהני מדוע היא מנסה כל כך להדחיק את היחסים עם אמא?? האם אמא שלה נסתה להשתלט עליה בצורה כל כך קיצונית ומאיימת?? מה קרה שם, במשפחה ההיא??

הי לכולם, ערב יום כיפור הוא יום מצוין, יחד עם הסליחות וחשבון הנפש כלפי חברנו ובורא עולמנו, לעשות חשבון נפש אישי. מאחר ומדובר בפורום אימון אני אשמח להציע לכם דרך לחשבון נפש - הכינו רשימה פשוטה של מה עשיתי עבור עצמי בשנה החולפת, במה אכזבנו את עצמנו, במה יש לנו להתגאות. תעברו על רשימת האכזבות, תקלידו אותה ותצמידו אותה למקרר. מתחתיה תכינו רשימה של איך אני מונע את טור האכזבות בחשבון הנפש בשנה הבאה. ותקפידו! אני מאחל לכולם גמר חתימה טובה. יובל פייס

20/09/2007 | 08:37 | מאת: פעמונית

שלום יובל, חג שמח וגמר חתימה טובה. שלומי בסדר, אני נהנית. הייתי בהופעה של להקת הסקופריונס, במוזיאון של פול גטי, מהמם, על הר עם גינה אלוהית, וציורים מכל הזמנים. גם חפצי נוי. כייף לי עם הבת שלי. גם בעלי לשעבר פה, ואני די צמודה אליו כי ביתי עובדת. הולכים לטייל ולקנות. אני צוחקת המון, כי הוא מצחיק. יש לבת שלי כלבה משעשעת שגורמת לי לצחוק. אבל עדיין אני מרגישה פגועה ומפריע לי הקטע שיש לו חברה. לא יודעת למה. ההודעה שהוא שלח לי בראש השנה הראתה לי שהוא לקח לתשומת ליבו ובטח נעלב וזה מצא חן בעיני. באופן כללי אני בסדר אבל יש ירידות לפעמים. אני יודעת שטוב שאני לא איתו. אני אקח לארץ את החוויות הנחמדות מפה. תמיד אני עושה כך. יש עוד נסיעה להוואי ועוד בילויים. אני גם מרגישה שאם אני במקום זר עם מישהו מהקרובים והוא נעלם לי, אני לא נכנסת לחרדה. פעם זה היה מלחיץ אותי. שאחזור לארץ אתמקד בחפוש עבודה. זה הכי חשוב לי היום. אני כבר יותר חזקה, יש לי יותר בטחון. בקצור כייף פה מאוד ואני משתדלת לא לחשוב על דברים לא נעימים. אני מציבה לי יעדים . להיות חזקה, להנות, לעמוד על שלי, לא לוותר על הדעה שלי כי לא נעים (הבת שלי שונאת שאני מתווכחת) אבל יש לי דעות ואני רוצה להביע אותן ולא לוותר עליהן. כך זה התחיל שויתרתי על דעותי כדי לרצות אנשים אחרים. רק מה, נהנייתי קצת אגרסיבית. צריכה לחזור לאמצע. עד כאן חוויות מלוס אנגלס. אני קונה כל מיני שטויות. יש חנויות של דולר לפריט. דברים יפים. קרמים אגרטלים, דברים לבית. אני כבר אבזבז....... ושוב תודה וחג שמח ואשמח לשמוע ממך בקרוב. תמירה

16/09/2007 | 18:44 | מאת: פעמונית

שלום יובל, שלומי בסדר גמור. הטיסה היתה טובה ואני אצל הבת שלי. אני מנסה להתנקות, אבל עדיין יש מחשבות. כתבתי לך שהיתה תגובה למכתב שלי. הוא כתב לי בלשון צינית שהמכתב מדהים שנה טובה ושאני אשה הכי מדהימה בתבל. הוא צודק. אני מדהימה, לפחות כלפיו. ממה שנתוח הצבעים אומר, אני צריכה להיות פחות רגישה ופחות עוצמתית. אני אוהבת בעוצמה שונאת בעוצמה עוזרת בעוצמה - הכל בעוצמה. צריך ללמוד לאט לאט לנתב רגשות ולשים ברקסים, למרות שלגבר ההוא לא הראיתי יותר מדי, ממש הייתי קופאת לידו הרבה פעמים. יש לי תכונה להתכנס בעצמי ולהיות קרחון. אני צריכה לנתב בין השניים, ואני אלמד. כל היתר שהוא כתב זה בסדר. גם אם אני ממזרתה זה לא מזיק, כי אני לא פוגעת באנשים, אלא פועלת בזמן חרום או שאני באמת זקוקה למשהו. יש לי דרך להפעיל אנשים ושיעשו כרצוני מבלי שהם יפגעו, אלא מכל הלב. לא נצלתי אדם מימי. אולי אני נשמעת שחצנית - אבל יש לי קסם אישי שעובד על אנשים ולמדתי לנתב אותו רק לחיוב. אני לא מושלמת. אני לא נחמדה תמיד, לפעמים אגרסיבית - מנסה למתן גם את זה עי בקשת סליחה אם פגעתי, מחשבה מראש על דרך פעולה וכו. יקח זמן כי אני משנה עכשיו דפוסים וקשה לי מאוד. אני חושבת היום, שהכי צרב לי שהוא יצא מיד עם אשה אחרת. זה נראה לי כמו בגידה, ואני קנאית ורכושנית מתוך חרדת הנטישה שלי. אבל זה עובר לאט לאט ואני אטפל גם בזה. קבלתי מייל ממשהי פה שנזפה בי למה אני מקטרת עליו. הוא שפץ לי את הבית. ביג דיל. ןמה אני עשיתי בשבילו? הצלתי את חייו. אנשים זרים לא צריכים להתערב מאחר והם לא מכירים את הספור.הפצתי קורות חיים ואני מתכוונת לחפש במרץ שאחזור. האם לדעתך זה טוב שהחלטתי שיותר אני לא מתראה עם סוג גבר כזה, התחלתי לאהוב את עצמי, להעריך את עצמי כאדם לא ביופי אלא באופי, להבין שאני טובת לב, אוהבת לעזור לפרגן, לא להתייחס לבקורת רעה מצד אנשים כמו שהוא אמר לי, את קמצנית, למה את לא מדליקה אור בחצר בכל הבית (אמרתי לו שידליק חנוכיה, אותי חנכו לא להדליק סתם) או כל מיני הערות טפשיות על כלי בית, וסדור, לא מרשה יותר לאף אחד לדבר אלי בגסות. כאילו קבלתי כח. אבל אני עדיין צריכה עזרה ברגש. אני עדיין חולמת עליו, חושבת למרות שאני לא רוצה. מקווה שעניתי לך על השאלות. אשמח לקבל משוב, שאלות או כל הארה אחרת. ושוב חג שמח מלוס אנגלס, ושמחתי לקבל את תגובתך.להשתמע

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, מקווה שאת עושה חיים בארה"ב. ראשית אני רוצה לחזק אותך בכל החלטותיך. בהחלט עדיף לך לוותר על זוגיות כמו שהייתה. אני בטוח שלנסיעה יש פטנציאל לנקות לך את המחשבות ולקחת אותך קדימה, לכן אני לא חושב שנכון יהיה לשאול אותך דברים בהתייחסות למה שאת כתבת. כן אני אשמח לשמוע פרטים נוספים על מה עובר עליך בארה"ב. מחשבות חיוביות תוכניות שמתבהרות הקשר עם המשפחה ואיך את לוקחת את כל הטוב הזה הלאה, חזרה לישראל. אני רוצה לאחל לך גמר חתימה טובה והמון הצלחה בארה"ב. ובכלל. את "העסקים" הרגילים נשאיר לארץ. יובל

14/09/2007 | 15:46 | מאת: ביבה

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני, ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על קרע הבדלי תרבות ופיצוים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

15/09/2007 | 06:53 | מאת: שוש מעוז-אריה, מאמנת אישית ועסקית

הי ביבה, אסכם את מה שאמרת, באופן הבא: מה יש לנו בזוגיות? בעיות על רקע מיני תרבות של קללות וצעקות הוא מתעלל בי נפשית הבדלי תרבות ופיצוצים עם משפחתו מה שאני יודעת: ששנינו בני 37 כמעט. שהוא לא מוכן לרדת מהקללות וצעקות שאני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות שלאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? יש מס' אופציות לדברייך: א.נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? ב. או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? אני בדילמה כי: א. היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. ב. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ג. מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? עד כאן מתוך דברייך. האם שאלת את עצמך פעם: מה חשוב לי בחיים? מה חשוב לי בזוגיות? מיהו בן זוג מתאים עבורך? מהם הקווים האדומים שלך? דמייני מה יקרה אם תבחרי באופציה א' (להשאיר בג'יפה...) – איך ייראו חייך בהמשך? מי תהיי שם? איך ייראו חיי ילדייך? ולאחר מכן – דמייני מה יקרה אם תבחרי באופציה ב'. דבר נוסף, הדילמה שלך כוללת בתוכה הנחות יסוד לגבי מציאת בן זוג :"מאד מאד קשה למצוא בן זוג". זוהי הנחת יסוד מעכבת. האם תוכלי להפוך הנחת יסוד זו? נתחיל מכאן, נראה לאן נגיע... שוש

15/09/2007 | 13:23 | מאת: ביבה

מעכבת ? ודאי ! לא מציאותית ? מציאותית מאוד ! (לצערי) אשמח לשמוע משהוא חדש

הי ביבה, תודה על פניתך ואני מקווה שהשנה תהיה הרבה יותר טובה מהקודמת. והחדשות הטובות הן שזה הכל בידייך, למרות שלא תמיד זה נראה כך. אני מצטרף לכל דבריה של שוש. יש המון טענות ודברים אובייקטיביים שהעלת, אבל לא סיפרת מה את באמת רוצה. מה חשוב לך? אז אני אפרט קצת את השאלות: 1. מה ההבדל בין מה שקורה היום בזוגיות לבין מה שציפית שיקרה? 2. מה המשמעות מבחינתך שזה היחס שאת מקבלת מבעלך? 3. מה בכל זאת הדברים הטבים בזוגיות שלך? 4. אם הייתה לך אפשרות לשנות דברים בזוגיות - מה זה היה? 5. איך נראת מבחינתך זוגיות אולטימטיבית? 6. מה המשמעות של התעללות הנפשית? לגבי ההחלטה אם להישאר או לא - הנטייה הברורה שלנו כבני אנוש היא להציע לעזוב כשאנחנו רואים סבל. ואת טוענת שזה המצב. השאלה היא עד כמה ההתעללות משפיעה עליך? כמה את אוהבת את בעלך, למרות הכל? מה הביא אותך בינתיים להישאר? אני אשמח לקבל את תשובתיך וננסה להמשיך מפה. שנה טובה ובהצלחה! יובל

15/09/2007 | 20:12 | מאת: ביבה

אני מאוד אוהבת אותו וזו הבעייה. או לא הבעייה. תלוי איך מסתכלים.

12/09/2007 | 13:25 | מאת: אי אפשר עם ואי אפשר בלי

לאחר שהפסקתי מספר פעמים עבודה בגלל שאחרי שנה שנתיים אני מבקשת העלאה בהתאם למה שאני עושה בפועל ואומרים לי שאני "ראש גדול מדי", הגעתי למסקנה שאני חייבת להיות עצמאית כ-10 שנים אני עוסקת און אנד אוף בתכנון אדריכלי, כעצמאית, עובדת לצערי על פי רוב עם בניה פרטית, כלומר עם לקוחות שאין להם מושג מהו תהליך תכנון ובנהי, מצד שני, בגלל שאין לי קשרים וכסף אני לא יכולה להגיע לעבודות יותר גדולות ומשתלמות הדפוס תמיד זהה: חודשיים ראשונים אהבה גדולה, התלהבות של הלקוחות וחיזוקים חיוביים מכאן ועד להודעה חדשה. הם עומדים בתשלומים ואני עומדת בהתחייבויות וחגיגה גדולה אחרי בין חודשיים לחצי שנה יקרה הדבר הבא: או שכבר סיימנו את התכנון ועוברים לשלב הבניה, נכנס קבלן שאני בדרך כלל לא ממליצה עליו כי הוא יותר זול/אח של חבר של הלקוח או משהו כזה. הקבלן יודע שהוא לא יעמוד בסטנדרטים שלי ומוציא אותי מהתמונה. אני מסיימת את הפרוייקט בחריקת שיניים, עם בזיונות והפסדים כלכליים. אחרי שנה מזמינים אותי לבר מצווה של הילד ואומרים לי כמה הבית נפלא וכמה הם אסירי תודה. אני בדרך כלל באה ומצלמת את הבית היפה ולא מזכירה דבר על החוב (שהוא בדרך כלל קטן אבל עוגמת הנפש אדירה) ואריאציה אחרת: נוצר איזשהו חוסר אמון בגלל אי הבנה. הלקוח הולך לאדריכל אחר ל"יעוץ" וההוא מסביר לו שאני לא מספיק מקצועית, לא מאפשרים לי להציג את עמדתי, עוזבים אותי עם חוב ומשתמשים בעבודה שכבר עשיתי. זה נוח לאדריכל השני לקחת פחות כסף כשכבר עשיתי את רוב העבודה יש עוד כמה ואריאציות על אותו נושא: בקיצור, אני אדריכלית מקצועית ומדהימה ואני סובלת בכל פרוייקט שאני לוקחת, על פי רוב אני אפילו לא מצליחה למצוא את הליקוי שיצדיק את הפגיעה, ואני מאד מאד ביקורתית כלפי עצמי וסלחנית כלפי הזולת בדקתי את עצמי מליון פעם בכל מיני שיטות איך להיות יותר אסרטיבית, יותר ברורה, לרשום הכל, להגיע להסכמים מפורטים, להגיב מיד על כל סימן של אי נוחות ביחסים עם הלקוח וכולי - ללא הצלחה!! מצד שני אני הולכת לראיונות עבודה אצל אדריכלים שדווקא די מתלהבים ממני - כל זמן שאסתפק בשכר של מתלמדת ושלא אמצא יותר מדי חן בעיני הלקוחות... לא יכולה להיות שכירה ולא יכולה להיות עצמאית מה לעשות??

14/09/2007 | 14:22 | מאת: תמר לרום- מאמנת אישית ועסקית

שלום לך מדבריך אני מבינה שאת התנסית בשני המצבים של להיות שכירה ועצמאית. ושהמסקנה שלך, שהיא פרספקטיבה אחת, שאת "לא יכולה להיות שכירה ולא יכולה להיות עצמאית". אני מזמינה אותך לבדוק עוד פרספקטיבות. כמו למשל, "אני יכולה להיות גם שכירה וגם עצמאית כשמתגמלים אותי לפי מה שאני שווה". כלומר, הקושי הוא התגמול הלא הוגן כלפייך, הן על ידי הלקוחות והן על ידי המעסיק. מכאן, אפשר להתאמן על: מה אני בהוויה שלי שגורם לאחרים לא לתגמל אותי כראוי? מה אני רוצה להיות? ואיך אני גורמת לעצמי להיות מתוגמלת כראוי? את הרי כותבת שאת אדריכלית מקצועית ומדהימה- ואני מברכת אותך על כך! את כותבת: "אין לי קשרים וכסף, אני לא יכולה להגיע לעבודות יותר גדולות ומשתלמות"- זוהי הצהרה שהיא מנוסחת, כפי שהרבה משפטים בדברייך מנוסחים,באופן שלילי. לכן, היא ראיה חוסמת. כמאמנת, הרשי לי לשאול אותך: מה/מי יכול לסייע לך ליצור קשרים? מה את יכולה לעשות כדי שיהיה לך יותר כסף? מה מאפשר לך לקבל עבודות יותר גדולות? את כותבת: "הקבלן מוציא אותי מהתמונה"- איך את יכולה להשאר בתמונה? מה את יכולה להיות ולעשות כדי להיות יותר אקטיבית ולהשאר בתמונה? את אומרת: "איזשהו חוסר אמון בגלל אי הבנה"- נהדר שעלית על הסיבה! כל הכבוד! אני מזמינה אותך לבדוק: האם באמת יש חוסר אמון, ואם כן: מה קורה שם? ממה זה נובע? מה אפשר לעשות כדי לבנות אמון? איך אפשר ליישב אי הבנה? יש לי הרגשה שאת מוותרת בקלות כשעולה קושי מסויים. מה זה אומר לך על התנהלותך? מה אפשר לעשות כדי לשפר תקשורת במצבי אי הבנה? לאימון יש כלים נפלאים לצאת ממצב של תקיעות ולהתמקד בדרך המתאימה ביותר לך!!! בהצלחה!

14/09/2007 | 22:49 | מאת: התחלה חדשה

הי תמר, הארותיך נכונות כולן, אלא שכבר עברתי עם עצמי מספר שלבים, במיוחד בכל מה שנוגע לאסרטיביות, הצהרת כוונות ברורה, לוחות זמנים מדויקים והסברים מפורטים ללקוח בכל שלב ושלב. מכיוון שמדובר בהתקשרות עבודה לטווח מאד רחוק (בין שנה לשלוש שנים) יכולים להיות אלפי גורמים שיעוררו אי אמון או חוסר וודאות. יש לזכור שלקוחותי אנשים מן השורה שלקחו על עצמם פרוייקט כמעט גדול מן החיים של בנית בית עצמם, מדובר בסכומי עתק בשביל רובם, משברים אישיים וכלכליים, השפעות מצד המשפחה וגורמים מקצועיים שונים. בקיצור מדובר בפרוייקט מורכב ועדין שבו יכולים להתפקשש מליון דברים שאינם בשליטתי ומכיוון שאנשים בדרך כלל לא מדברים על מה שמעיק להם עם הנוגע בדבר, אין לי אפשרות להתמודד עם הבעיה, שלפעמים אני חשה אותה ימים או שבועות מראש, כיוון שמגיעים אלי בדרך כלל עם החלטה, שלרוב היא שגויה, ואני זאת שצריכה להתמודד עם התוצאות אי לכך החלטתי, לאחר 10 שנים כעצמאית און אנד אוף (כלומר שמיציתי גם את האפשרויות שאת מדברת אליהן בראש הודעתך), לשנות לא רק שם משתמש אלא גם כיוון תעסוקתי איני נוטשת את הכיוון האדריכלי, כיוון שיש לי עוד בשורה שכנראה לא בא עוד זמנה, וזה לתכנן ישוב כפרי אקולוגי, תחום שהתמחיתי בו באופן אקדמי ועדין אינו מספיק מפותח בארץ בכדי שתהיה לי בו עבודה בעתיד המיידי שנה טובה ומבורכת היום הוא גם יום הולדתי ה-55 אז בכלל המון התחלות חדשות בחיי בברכה הילה (שם אמיתי)

15/09/2007 | 17:38 | מאת: יובל

הי הילה, תודה על פניתך ושנה טובה. אני מצטרף לתמר עם הערותיה - אני חושב שיש בסיס מצוין ואת ממש יכולה לקחת את הדברים לאן שאת רוצה. לעניין התוכן - את מתארת מצב שהוא קלאסי לאימון עסקי. באימון שכזה היינו מנסים לברר איך את ממתגת את עצמך כך שכולם יתקפלו בפניך? איך בנויה ההתקשרות שלך עם הלקוחות? איך את מבטיחה את עצמך? יכול להיות שאת לא מנהלת ביסדך אבל אשת מקצוע מצוינת. אז איך אפשר ללמוד ניהול או להיעזר בשרות של ניהול חיצוני כדי להבטיח עצמך כלכלית? מה המשמעות מבחינתך לא להיות שכירה אך לא עצמאית? מה אפשר לעשות שיהיה קצת מזה וקצת מזה - שמירה על העצמאות אבל לא לגמרי לבד? אני חושב שהכי נכון עבורך זה לעשות תוכנית עסקית ותוכנית פעולה ברורה - ולעמוד בה על פי היעדים. אשמח לקבל התייחסותך ונמשיך להיות בקשר. בהצלחה! ושנה נפלאה כמובן. יובל

15/09/2007 | 17:50 | מאת: הי יובל

תודה על המחמאות אין ספק שכדאי ללמוד ניהול אבל יותר מזה נראה לי אימון עסקי כיוון שנסיון בניהול עסק כבר יש לי, ניהלתי בעבר חנות טבע מספר שנים ואחר כך עסק אדריכלות עצמאי ולא פשטתי את הרגל, זאת אומר לזכותי ברור לי שכל מה שדרוש לי זה איזה סיבוב של בורג בראש והכל יסתדר לגבי תעסוקה "גם וגם" גם את זה עברתי. היו שנים שזה היה נורא מתיש כי הייתי צריכה לעשות ג'אגלינג בין כל ההתחייבויות והיתה שנה אחת ויחידה נפלאה שבה התפרנסתי כמו בנאדם וזו היתה השנה שקיבלתי מימון למחקר תאורטי בתחום של תכנון אקולוגי וקיבלתי חצי משרת חוקר (קרוב לארבעת אלפים ש"ח נטו) עבור עבודה שממילא עשיתי במשך שנים בשביל עצמי ובמקביל היה לי מספיק זמן לעסוק באופן עצמאי בכמה פרוייקטים של בנין, להעביר מספר סדנאות תכנון, ולהשתתף במאבקים ציבוריים בענייני סביבה בזמני החופשי, היו זמנים היו זמנים וזה נגמר, חביבי זאת היתה הזדמנות שלא חזרה על עצמה בינתיים הלוואי אולי

חברים יקרים, פורום האימון בדוקטורס נפתח לפני כארבעה חודשים וצבר לו קהל קבוע הנעזר בו מדי יום. לשמחתי, הפורום מצליח לתת לאנשים מקום לביטוי, העצמה, חשיבה משותפת על בעיות ופתרונן ועוד. אז רציתי לאחל לכולם, גם למשתתפים הקבועים וגם למשתתפים המזדמנים, שנה נפלאה ומאושרת, שנה של בריאות ועשייה. והרבה אושר. בכל תחום ותחום. מאחר ומדובר בפורום אימון, אני מציע לכולם מטלה - הכינו רשימה של חמשת הדברים שאתם רוצים שישתנו או יקרו השנה. מתוכם קחו את השניים - שלושה הכי חשובים או/ו דחופים ותכינו תוכנית פעולה - איך אתם משיגים את היעדים האלו השנה. תחשבו מהם התהליכים שאתם צריכים לעשות כדי שיעדים אלו יושגו. מי שמעוניין יוכל להעביר את המידע בפורום ואני אשמח להתייחס. אחד מהמשתתפים יזכה בשתי פגישות אימון מלאות (של שעה וחצי כל פגישה, סה"כ 800 שקל שווי הפגישות) על חשבוני כדי ללמוד איך אנחנו מכינים תוכנית פעולה לאחד היעדים ומשם יוכל לבנות לעצמו מפת יעדים ותוכנית פעולה בעצמו. אנא השאירו אי מייל בהודעותיכם! אז שנה נפלאה לכולם, וכולי תקווה שכל משאלות לבכם יתממשו השנה! שלכם, יובל פייס

13/09/2007 | 12:39 | מאת: התחלה חדשה

מתאים לראש השנה אך מכוון שאני מאמינה שבראש השנה צריך להתמקד בעיקר ברוחני לא אכנס לפרו של צעדים מעשיים ואסתפק בשלב זה בהגדרת 5 מטרות לשנה הבאה עם כיוונים כלליים גם ברור לי על איזה שניים שלושה הכי חשוב לי לעבוד 1. שינוי תעסוקתי - לכוון את כל הידע המצטבר שיש לי בתחום של רפואה טבעית ולגבש אותו תוך חצי שנה למשהו שאפשר לעבוד ולהתפרנס ממנו. כבר עשיתי צעד בכיוון כזה: הגשתי בקשה למלגה ליום לימודים בשבוע למכללה מסויימת שמטרתו בדיוק זאת 2. לרכוש את הבית שאני גרה בו ומוצע לי למכירה - זה אומר לגייס סכומים שאני לא יכולה להרוויח בעצמי בטווח של כמה שנים. כיוונים - יש רעיונות אבל הכל בחיתולים 3. לנצח במשפט חשוב שיש לו השפעה על כל תחומי חיי ומעמדי בחיים כיוונים : אחרי שעשיתי את כל מה שצריך והפקדתי את ענייני בידיים מקצועיות טובות, רק להירגע, לנוח, להתפלל וקצת דמיון מודרך. בעיקר: להמשיך להאמין בעצמי 4. משפחה: למצוא את האיזון הנכון מרחוק. אני צריכה עכשיו שנת ניתוק יחסי 5. אהבה: יש לי בלב, אין לי ראש לחשוב על בנזוג אבל אולי זה ישתפר. אולי אני צריכה לעבוד על זה, אולי לא 6. בכל זאת יצא לי שש: מוניטין. מכיוון שבמשך שנים הוכפש שמי הגיע הזמן לקבל קצת פרסום חיובי. גם פה אני שולחת את יהבי על בורא עולם ולא מתכוונת לעשות שום דבר אחר חוץ מלהתכוון.

16/09/2007 | 19:24 | מאת: התחלה חדשה

בעקבות התגובות הרבות והמעניינות שקיבלתי כאן לגבי הודעתי בענייני תעסוקה, אני רוצה לשדרג את הרשימה המופיעה לעיל ולהוסיף בראש הרשימה את הסעיף הבא, שבוודאי יהיה חיוני להצלחה בכל שאר הסעיפים 1. ללמוד איך להיות אסרטיבית יותר ואיך לשדר את עצמי לסביבה כאחת שאי אפשר לעבוד עליה איך אני מציעה לעשות זאת?? מכיוון שמצבי הכלכלי כרגע על הםפנים אני פונה ליובל בבקשה שיבחר בי לקבל ממנו שני טיפולים כפי שהבטיח בבקשה יובל הילה (שם אמיתי)

13/09/2007 | 22:52 | מאת: מוש

שלום יובל, בהמשך לבקשתך לרשימת היעדים ותוכנית הפעולה, אלו הפרטים: היעד המרכזי שלי לשנה הוא לקנות בית. זה הבסיס, ולאחר מכן יהיו יעדים נוספים, כדוגמת - מציאת בת זוג. התוכנית העיקרית לקנית בית היא המשך חיפושים נמרצים, פניה לכמה שיותר אנשי נדלן באזור ובדיקת עיתונים ולוחות באינטרנט כל הזמן. מעבר לכך, שאיפה לשיפור התנאים בעבודה (בלי קשר לבית). שנה טובה, מוש

18/09/2007 | 01:28 | מאת: נועה

הי יובל, שנה טובה. רשימת היעדים שלי היא קצרה יותר, אבל עדין, אשמח להתייחסות: 1. למצוא בת זוג. 2. להשתדרג בעבודה שלי או למצוא עבודה יותר מאותגרת. 3. למצוא דירה, אולי לרכישה. תוכנית הפעולה: מציאת בת זוג - אני כבר ביקשתי מכל חברי לשדך לי. מעבר לכך השנה החלטתי כבר לצאת יותר למקומות "הנכונים". להשתדרג בעבודה - פניתי למנהלים שלי בתקווה להעלאת שכר וגיוון במחלקות. מעבר לכך, אני שולחת קורות חיים. לגבי דירה, יש לי עוד כמה חודשים. אשמח להתייחסותך! תודה וגמר חתימה טובה. נועה

12/09/2007 | 02:03 | מאת: פעמונית

שלום יובל לא שמעתי ממך כמה ימים. מקווה שלא שכחת אותי. קבלתי היום הסבר מאשה שיש לה אחות חולת נפש, והיא הסבירה לי למה החבר שלי לשעבר התנהג אלי כפי שהתנהג. יש דפוסי התנהגות לאנשים דכאונים או חולים אחרים, כמו בקורת, חושבים שהם תמיד צודקים, אסור לסרב להם (אוי ואבוי אם סרבתי) ועוד. זה שפך אור על המצב והרגשתי. לא חשוב מה עשיתי, תמיד היו טענות. זה בא מהפגמים אצלו. מה דעתך? אם זה כך, נפלתי לתוך בור שלא ידעתי איך לצאת ממנו. הוא גם משך אותי לכוון של לקחת כדורי שינה, הרגעה וכו. האם גבר כזה יכול לצאת עם אשה בריאה כמוני, שמחה ואוהבת לחיות? או שזה הפריע לו כי הוא חולה וצריך אחת כמוהו.

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, לא דילגתי. עכשיו כמעט ארבע לפנות בוקר ומאחר וזה שבוע קצר ותקופת חגים אני מתקשה להגיע לתשובות באותה תדירות. בכל אופן, גם באימון אישי אנחנו נפגשים אחת לשבוע והעבודה האמיתית נעשת בין לבין. לומדים דברים חדשים, עובדים על מטלות שונות וכך התוצאות מגיעות. לגבי ההסברים של אותה אישה - אני לא פסיכולוג אבל מקורס הפסיכופתולוגיה שלמדתי אני יכול להגיד שמה שהגברת אמרה נכון למחלות נפש מסוימות אבל לרוב לא לדיכאון. בדיכאון קשה, לא רק דיסתמיה (דיכאון קל), החולה לוקח על עצמו הרבה יותר אשמה, מאמין בכך שהוא פוגע בסביבה ולא ראוי לה. במחלות אחרות כמו סוגים של הפרעות אישיות או מחלות חמורות כמו פסיכוזה הביטוי יכול להיות שונה. גבי אם הוא יכול לצאת עם נשים בריאות - התשובה היא תלוי באשה. יש כאלה שיתאים להן להיות סג של מטפלת, ואולי יהיו קשוחות מספיק כדי להעמיד אותו במקום ולהכריח אותו לעבור לטיפול יותר אפקטיבי. אבל כל זה לא משנה, מה שחשוב הוא מה את מרגישה עם הסיפור הזה. ולך, כפי שתארת, זה לא התאים. לא כך? עכשיו אני עובר לשאר התשובות, אז תוכלי למצוא בהמשך את תשובותיי לשאר הדברים. בינתיים, שתהיה לך שנה נפלאה! יובל

12/09/2007 | 19:10 | מאת: אין עוד מלבדו

הרי לך תשובתי (הקישור אינו עובד אעשה לו קופי אנד פייסט בהודעה הבאה) אני מצרפת ברכת חג שמח שנה טובה, המייל שממנו נזפת בי כבר איננו קיים את לא מבינה על מה יובל מדבר כשהוא רומז על מניפולציות אני לא מכירה אותך ואת לא מכירה אותי יש לי אמפתיה מסויימת אך גם מסוייגת אליך מקווה שתקראי את תשובתי

12/09/2007 | 23:26 | מאת: פעמונית

שלום יובל חג שמח ושנה טובה, תודה עבור התשובות המפורטות. אני מרגישה שלאקס שלי יש הפרעת אישיות,והסימפטומים שהיא תארה נכונים לגביו. היום עשיתי הילינג ובקשתי להתנתק סופית ממנו- אני מקווה שזה יעבוד. אני חושבת שהוא לא טוב לי, הוא גרם לי לדכאון, להרגיש לא טוב עם עצמי, ערער לי את הבטחון ועוד.אני יותר לא מדברת עליו כי הוא לא ראוי ממש. שמחה ששלחתי את המכתב. הוא קרא אותו כי שלח לי הודעה : תודה על המכתב המרתק,וסיים לאשה המדהימה בתבל.כאילו הוא לועג לי ומראה לי שלא אכפת לו הוא גם אחל לי שנה טובה ומתוקה. עניתי לו: בשמחה רבה. לא ציפיתי לתגובה, גם אמרתי לו שאני בכלל בחול. לא יודעת איך ידע שאני עדיין כאן. בקשר לנתוח - אני מסכימה איתו שאני משחירה דברים, שאני מחפשת פתרונות למשברים עי יציאה למקומות בילוי וחברה, וחשוב לי להיות במרכז החברה, ולכן אני נחמדה לאנשים. לא כדי להרוויח , אלא פשוט שיהייה להם נעים איתי. אני כזאת.אני צריכה להרגע, וללכת יותר לאט ליעדים שאני רוצה עבורי. אני מאחלת לי לשנה החדשה רוגע, שלווה, בן זוג טוב, עבודה ושמחה. שנה טובה

09/09/2007 | 19:40 | מאת: ענבר

שלום, אנסה לספר בקיצור ובכלליות, אם יהיה צורך אפרט בהודעה הבאה: אני צעירה אבל עברתי הרבה דברים בחיים, בילדות ובנעורים, התקפי חרדה, דימוי עצמי נמוך ושנאה עצמית, דיכאון, הפרעת אכילה... עברתי הכל לבדי ולןלא כדורים (כמובן בתמיכת משפחה וחברים) והיום המצב הרבה יותר טוב לאחר זמן ו"עבודה עצמית" ומודעות רבה. בשנה וחצי האחרונות אני יותר שלמה עם עצמי, ביטחון עלה, יש שיפור ואני מרגישה יותר טוב ויותר חזקה. אך יש לי בעיה לחוש שמגיע לי להיות מאושרת ושלמה עם עצמי, כאילו זה לא מגיע לי זה לא בסדר, לי צריך להיות תמיד רע, כמו שהייתי רגילה. אם אני מרגישה מאושרת, זה לא ככה, בטח יש איזה בעיה ואז אני מחפשת בעיות. מחפשת ממה לדאוג ולהלחץ. זה מפריע לי פשוט לחיות את ההווה. אני עושה חשבון: הכל בסדר, רגע לא יכול להיות, בטח משהו לא בסדר ותחילה לחפש... טוב, ממה שכתבתי אם יש לך עצה איך לשנות חשיבה, כדי לא להיות כל הזמן ב"היכון" לבעיות ולחפש אותן בכוח, אשמח, ואעשנה על שאלות נוספות כדי להרחיב אם צריך. שנה טובה, ותודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענבר, תודה על פניתך. ראשית אני רוצה להגיד לך שאת הבן אדם הראשון שאני שומע שעובר את כל מה שעברת ומתגבר על כך לבד. זה אומר שיש לך עוצמות נפש מדהימות, וזו זכות גדולה. לעניין האושר - אחד הדברים המרתקים שלמדתי ממתאמנים שלי ומסיפורי חיים הוא שמי שעבר ילדות קשה - ולא משנה אם בגללו או בגלל גורמים חיצוניים - ימנע מעצמו לתת מקום לתחושות שבעבר הודחקו. אצלך מדובר בהפרעות אכילה שמלמדות במקרים רבים על בקורתיות יתר, איסור להינות (לא רק בנושא האוכל) ועוד. האיסורים גוברים על היצרים. כך שלמרות שהצלחת להתגבר בצורה מדהימה על ההפרעות, את עדיין מתקשה להשתחרר לגמרי. הדרך לעשות את זה היא קודם כל בטיפול. עכשיו, ממקום של כח, מפרספקטיבה שהבעיות מאחוריך, בהחלט אני מאמין שכדאי לך ללכת לטיפול פסיכולוגי ולחקור מהיכן נבעו הבעיות. יש גם דרכים רבות לנסות וללמוד להיות מאושרת דרך האימון, אם את לא מרגישה שטיפול (שהוא חייב להיות ארוך טווח) כרגע הוא משהו שאת מסוגלת לעשות. אני מציע לך בשלב הראשון להכין רשימה של דברים שגרמו לך לאושר בעברך - מתי היית מאושרת וממה האושר נבע. ואם לא קל לך אז תחשבי מה משמח אותך? מה יכול גרום לך לשמחה לדעתך? אחרי שעשית את הרשימה, אני ממליץ שתעלי את עיקריה כאן בפורום וננסה לעזור לך להשתחרר. אגב, יש ספר מאוד נחמד של אלן דה בוטון, "פילוסופיה - מדריך לאושר" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד) ואולי תקבלי שם עוד כה רעיונות. בכל אופן בתהליך אימוני מלא אנחנו נחפש מה גורם לך לאושר ונעמיד יעדים שונים כדי להשיג את האושר, שהוא בעצם יגולם בחזון ותוכנית הפעולה שבעקובתיו. בהצלחה, יובל פייס

10/09/2007 | 08:13 | מאת: ענבר

תודה על תגובתך ועל ההבנה. לגבי השאלה מה גורם לי אושר אז אני יכולה להגיד שיש לי הכל בשנתיים האחרונות, ודברים שעבור אנשים מסויימים הם מובנים מאיליהם אצלי הם לא ואני מעריכה אותם מאוד. אני מרגישה טוב ושלמות עם עצמי מבחינה חיצונית, למדתי מה שאני אוהבת, חברים, אהבה, לא מרגישה ריקנות, אוכלת ללא רגשות אשמה כמו פעם, מרגישה ופועלת יותר בעצמאיות, יותר ביטחון, לא מרגישה שצריכה לרצות אנשים ולבטל עצמי, המון תחושות חולשה שהיו בעבר התחלפו ביותר ביטחון והערכה עצמית. זאת בדיוק הבעיה שניסיתי להסביר, שיש לי דברים שלא חשבתי שיהיו לי, לא רגילה לזה (גם התחושות הפנימיות ) ואני כל הזמן מחפשת מה לא בסדר, מתי זה יגמר, וזה גורם לחפש בעיות ולהכנס ללחץ. ברור שיכולות להיות בעיות ושוב תקופות קשות זה טבעי, אבל כל הזמן לחיות ב"היכון" ולחפש בעיות זה נראה לי לא תקין. לגבי טיפול, זה דבר שלא מתאים לי,כמה פעמים בחיים ניסיתי, ואני בתור אדם לא עצור אלא מאוד משתפת ומדברת ולא צריכה שיחות כדי לפרוק, לא מצאתי שום תועלת בזה. את התהליך שעושים עם פסיכולוג להבין מה היה ולעבד את העבר אני עשיתי ועדיין עושה לבד, או עם אנשים שמבינים. מה גם שהפסיכולוג\ית נסו לשכנע אותי להרגיש מסכנה, חסרת אונים ונזקקת, ואני לא. עם כל הבעיות שהיו לי ושעדיין יש אני ממש לא חלשה ומסכנה. וזה לא מצא חן בעיני. תודה בנתיים, שנה טובה

09/09/2007 | 11:33 | מאת: נטלי

שכחתי לציין עוד משהו שאני בתק' גם של אי יציבות בעבודה.. אני מרגישה שהולכים לפטר אותי אני במקביל התחלתי לחפש עבודה חדשה השאיפה שלי זה להכנס לחב' היי-טק אבל בגלל שאין לי נסיון בחברה כזו זה עוד יותר קשה לי למצוא... אני רוצה למצוא מקום עבודה שאני יאהב כי את המקום שלי כרגע אני לא ממש אוהבת..... מה שאני מרגישה יש לי הרבה לחץ תחושה של מועקה פחד אני מפחדת להשאר בלי כלום אני בוכה הרבה אין לי כל כך תיאבון ואני לא ישנה טוב אני כל כך רוצה לצאת מהמצב הזה ובהקדם כי כרגע ממש לא טוב לי אני לא מאושרת

הי נטלי, אחד הדברים שגורמים לחוסר יציבות הוא חוסר הודאות. הדבר שהכי מאפיין אותך בתקופה האחרונה הוא חוסר ודאות וזה משהו שברגע שירד מחייך, יקל עליך. יכול להיות שבשלב הראשון לא, אבל בהמשך אין לי ספק. לפיכך, השלבים חייבים להיות מבוססים על החזרת הודאות הזאת, וזה סוג של תהליך. איך לעשות את התהליך? אני מציע בתהליך אימוני מלא, בשלבים. לגבי הנושא של התאבון והשינה - במקרים של פגיעה משמעותית זה יכול ללמד על דיכאון בדרגה כזאת או אחרת. לא הייתי מזניח את זה בשום פנים. אני מציע שתלכי לטיפול. ובכלל, זה תקופה של בלבול ורצוי בהחלט שתתיעצי, תדברי עם מישהו על המצב. ולגבי תשובותיך (מההודעה הקודמת) - 1. מה זה אומר בעיניך ניתוק הרגשות הזה? מה לדעתך היה צריך לקרות? 2. מה לדעתך צריך לקרות כדי שתתחתנו? אני מציע לך להכין רשימת של נושאים שהיית מעלה בטיפול. מה מפריע לך, מה את יודעת שאת צריכה לתקן. תשקיעי בזה זמן ומחשבה. זה חשוב. 3.איך את מסבירה את העובדה ששניכם מצהירים שאתם אוהבים ובכל זאת חיים רק כשותפים לדירה? 4. מה הטיפול הפרטני אמור לפתור בעיניך? 5. איך את מסבירה את העובדה שקשה לו להיפתח (למרות המופנמות)? בכל זאת, אתם זוג. איך יתכן שאת תורמת לכך? 6. לגבי החום והאהבה - את צריכה את זה כדי להרגיש שהוא אוהב אותך כמו פעם? מה זה אומר? ואת כותבת שאת לא רוצה להיות תלויה בקשר. איך זה קשור? 7. סעיף זה רוח הדברים שונה מכל מה שכתבת עד עכשיו. פה את אומרת שהעניין בכלל תלוי בנושא הכספי. איך את מסבירה את זה? 8. לא הבנתי את התשובה. 60%? נטלי, אני ממתין לתשובותיך ואז נראה איך אפשר להתקדם. שני ספרים מומלצים מאוד ומהנים לקריאה יוכלו לסייע לך קצת - "קוטל הדרקונים העצוב" ו "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי. גם הספר לאלף את השדון יוכל קצת לתת לך כלים להתמודדות בינתיים. בכל מקרה, אני כאן בפורום ואשמח לעמוד לרשותך. את מוזמנת לשלוח לי מייל או SMS (050-2334466) ששלחת כבר הודעה כך שאוכל להתייחס מהר יותר. שיהיה לך המון הצלחה! יובל פייס

06/09/2007 | 22:38 | מאת: נטלי

הי יובל, אני וחבר שלי ביחד כבר שנתיים וקצת אנחנו גם גרים ביחד. חבר שלי הגיע כבר להחלטה שהוא כבר חייב להחליט אם אנחנו ממסדים את הקשר או נפרדים... לאחר המון מריבות שהיו בננו בתק' האחרונה שגם נבעו מזה שהוא לא הציע לי נישואין. מה שכרגע הוא מציע שניקח פסק זמן ושכל אחד יחשוב לבד עם עצמו אני לא יודעת מה לעשות הוא גם אמר לי דברים קשים שהוא לא מרגיש התלהבות ושהוא לא מצליח להפתח אליי ולספר לי דברים שעוברים עליו הוא גם אמר שהוא לא מרגיש מספיק פתוח איתי שאנחנו שונים באופי שלנו שכל דבר הוא צריך לשכנע אותי שהוא רוצה מישהי שתהיה דומה לו.ושכרגע לו טוב לו הוא לא מאושר במערכת יחסים שלנו ושאולי הוא צריך לאבד אותי בשביל להרגיש שהוא רוצה אותי........ אני ממש לא יודעת מה לעשות מצד אחד הוא מציג את הדברים שאנחנו צריכים להיות לבד ולחשוב אם אנחנו רוצים להתחתן אבל מצד שני הוא אומר לי את כל הדברים האלו שעל פניו נראה שהוא כבר החליט... לא להיות איתי אני אמרתי לו שאם זה המצב הזה שהוא מוכן לקחת את הריזיקה שנהיה בפסק זמן ובסוף אני לא ירצה אז כנראה שהוא לא מספיק אוהב אותי , הוא אמר לי שזה לא קשור לאהבה שהוא אוהב אותי....... אני ממש לא יודעת מה לעשות איך להתנהג? החבר הקודם שלי גם רצה פסק זמן בשביל לחשוב ובסוף נפרדנו הוא הכיר מישהי והתחתן אני ממש מפחדת שזה מה שיקרה לי שוב... מה לדעתך אני צריכה לעשות, אני ממש אובדת עצות? אני מרגישה ממש לבד ללא יציבות אין לי כוח לחפש דירה ולעזוב את הדירה המשותפת שלנו ממש עצוב לי ורע לי אני מבולבלת ומפחדת להיות לבד וממש לא יודעת מה לעשות. בנתיים אנחנו ביחד בדירה ויש ריחוק פיזי הוא לא נוגע לא מחבק כלום אני מרגישה כאילו הקשר הזה נגמר אני מרגישה כאילו הוא כבר ויתר. אני אשמח מאד אם תוכל לת לי כלים איך להתמודד במצב הזה? איך אני אמורה להתייחס אליו אחרי כל הדברים שהוא אמר לי? אני ממש לא יודעת מה לעשות תודה..

הי נטלי, מתנצל על העיכוב בתשובה. קראתי את המכתב שלך ואני מצטער שאלו הם פני הדברים. נראה כי הקשר הולך לכיוון מסוים של התרחקות לתקופה וזה בטח לא קל. אבל השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך: 1. מה זה אומר לך ההתרחקות הזאת? 2. איזו משמעות יש מבחינתך להישאר בקשר? 3. איך מה שקורה ביניכם משפיע על היום יום? 4. אם תדעי שאין לו כוונה להתחתן בשנים הקרובות - איך תגיבי? 5. הוא אמר המון דברים, התלונן - מה את חושבת על התלונות שלו? מה נכון ומה את מרגישה שלא? 6. איך את מתמודדת עם ההתנהגות שלו? 7. אם הכל היה בידיך - מה היית בוחרת שיקרה? 8. עד כמה את שלמה עם ההתנהגות שלך? אני אשמח לקבל את תשובותיך. אני רק רוצה לציין דבר אחד - פרידה זה דבר קשה מצד אחד אבל דבר שעשוי לעזור לקדם את הקשר מהצד השני. לעתים קשה לנו להעריך משהו כל עוד הוא 'שלנו' והפרידה מבהירה עד כמה קשה לנו בלי. אז תמיד צריך לקוות שזה יהיה המקרה, אם תרצי. אגב, למרות שאתם עדיין לא נשואים - חשבתם ללכת לטיפול זוגי? יכול להיות שכמה מפגשים יסדרו לכם את הראש יופי. בינתיים שיהיה שבוע טוב ותחזיקי מעמד. הפורום לרשותך. בהצלחה רבה! יובל פייס

09/09/2007 | 11:23 | מאת: נטלי

הי יובל, תודה על התשובה....... לגבי השאלות ששאלת אותי: 1) הוא טוען שההתרחקות הזו יכולה לעשות לנו רק טוב ואולי בסופו של דבר זה יהיה לצורך התקרבות ורק ככה הוא יהיה שלם עם ההחלטה שלו.. אני לא כל כך מסכימה עם פסקי זמן הוא כאילו צריך לאבד אותי בשביל להבין אולי שהוא אוהב אותי הוא אמר שאולי הוא צריך זעזוע... לגבי יעוץ זוגי הוא רוצה ללכת קודם ליעוץ לבד והוא אמר שאח"כ אולי נלך ביחד לי נורא קשה אם הניתוק רגשות אני לא מבינה איך הוא בכלל מצליח ככה לנתק את הרגשות שלו. 2) המשמעות מבחינתי להשאר בקשר זה שבסופו של דבר נתחתן לאחר שנעבוד על כל הדברים שמפריעים לנו.. 3) מה שקורה ביום יום מבחינתי זה שיושבת לי מועקה מאד גדולה בלב אני נורא נפגעתי מזה שאני מנסה להמנע מהפסק זמן כי אני חושבת שזה לא יהיה טוב לקשר והוא פשוט ממשיך בשלו שהוא צריך להיות לבד תקופה.... וכרגע ממש לא בא לי לחפש דירה אנחנו בקושי עושים דברים ביחד בקיצור כרגע זה כמו סוג של שותפים לדירה 4) כמובן שאם אין לו כוונה להתחתן בשנה הקרובה אז אני לא ישאר איתו.. אבל בשביל זה הוא אמר לי שהוא יתחיל טיפול פרטני 5)לגבי התלונות שלו אני מסכימה עם זה שאני צריכה יותר לדאוג לבית מסכימה חלקית עם זה שלעתים הוא לא מרגיש בנוח איתי ואפילו קצת מתבייש לעשות דברים לידי, לגבי העניין שהוא לא מצליח להפתח אני אמרתי לו שזה בגלל האופי שלו כי הוא טיפוס מופנם וקשה לו נורא לשתף במה שעובר עליו.. 6)קשה לי נורא להתמודד עם הריחוק הפיזי עם החום והאהבה כי אני צריכה את התמיכה שלו את החיבוק והמגע להרגיש שהוא אוהב אותי כמו פעם... אני ממש לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה להיות תלויה בקשר הזה 7) אם הכל היה בידיי נראה לי שאם היה לי מספיק כסף אז הייתי מהר מאד עוברת לדירה שאני רוצה ונותנת לו להיות לבד עם כל הלבטים שלו. אני חושבת שאם הייתי מבוססת כלכלית לא הייתי מתנהגת ככה....... חשבתי בנתיים על לחזור להורים שלי אבל הגעתי למסקנה שאין מצב זה רק ידכא אותי עוד יותר..... 8) בהמשך לסעיף שלעיל כ- 60% מה לדעתך עליי לעשות? לפני כמה ימים סיכמנו שהוא יתחיל טיפול ואז נראה איך אנחנו מתקדמים והוא ביקש ממני להאזר בסבלנות ולא להעלות את הנושא הזה כל יום.. האם כדאי לתת לזה צ'אנס האם בזה שכביכול אני מוכנה לחכות לו זה לא יהרוס את הקשר? נורא בא לי להגיד לו תיקח כמה פסק זמן שאתה רוצה ולומר לו שברגע הראשון שאני ימצא דירה אני יעזוב - אבל בטח זה יקח זמן ובבית גם לתת לו את הפסק זמן כאילו זה נגמר אבל זה נראה לי ממש קשה........ איך עליי להתקדם לעבר המטרה שלי שלב אחרי שלב? תודה מראש נטלי

06/09/2007 | 21:15 | מאת: בחורה

שלום, חבר שלי ואני יוצאים 3/4 שנה (גרים), בני 34. הציע נשואין. 1. אנו לא מתואמים מבחינת תדירות (אני רוצה הרבה הרבה יותר – אני ג'ינג'ית). 2. מימדיו בינוניים והוא לא גרוע במיטה חלילה אך אני לא חווה נסיון מופלג שלו במיטה. 3. יש משהוא במבנה הגוף שלו – שהוא לא מספיק "מלא בשבילי" – כתפיים לא מספיק רחבות, חזה לא מספיק רחב, ובגדול צר מדיי לטעם שלי + ויזואלית פנים יפות וגוף בסדר. 4. אני כבר "בררתי" גברים עד עכשיו בכמויות – והשקעתי המון משאבים וכבר לי כוח. 5. יש כל כך הרבה גברים מנייקים (דופקים זורקים). 6. וכאלה שאינם רציניים. 7. וכאלה שהם פוטניציאל לאיידס. 8. וכאלה שהם פוטנציאל לבגידה בהמשך הדרך. 9. ומצד שני : 10. השעון הביולוגי שלי עומד לפוג. 11. הוא באמת מאוד מאוד חמוד וטוב, עובד, לא טיפש, אוהבת אותו. 12. האם לעשות מעשה ולהתחתן ?

הי בחורה, תודה על פניתך. למרות הפירוט הרב והעברת עיקרי ההתלבטות, עדיין חסר מידע שהוא יותר מעמיק. זה נכון שיש גברים שהם מניאקים (אגב, לא רק גברים) ופוטנציאל להמון דברים רעים אבל זה בעיניי פחות רלוונטי. גם חוסר הרצון שלך להשקיע משאבים הוא פחות רלוונטי. על גירושין משקיעים משאבים רבים יותר, ויפה שעה אחת קודם.... כדי לבחון את הדברים באמת לעומק, ומאחר ומדובר בהחלטה שהיא עצומה לחיים, אני חושב שמאוד כדאי לך לעשות תהליך אמיתי עם מאמן בנסיון לברר אם אכן הוא המתאים ביותר ומה באמת את רוצה. בינתיים, אני מזמין אותך לענות על השאלות הבאות: 1. כתבת בסוף בסוף שאת אוהבת אותו - א. מה המשמעות לכך שהזכרת את זה רק בסוף? ב. עד כמה את אוהבת אותו? ג. מה זה מבחינתך אהבה? 2. מה הכוונה בחמוד מאוד? 4. איזו משמעות יש לרשימה של הסיבות שהזכרת (בעיקר סעיפים 2-8)? 3. כשחלמת בעברך על הבעל האולטימטיבי - מה היה שם? איך הוא נראה? מה ציפית? השאלות כאן מהוות רק את קצה הקרחון, אבל תשובות כנות ואמיתיות יביאו אותך כבר לתובנות נכונות תזכרי שהשאלות הן לא שיפוטיות והמטרה היא שתבררי עם עצמך את הפרטים לעומק. אני אשמח לקבל את תשובותיך בפורום אם תרצי ולהמשיך לברר את הדברים. בכל מקרה, בהצלחה רבה. בלי כל קשר לכלום, הצעת נישואין זה תמיד מרגש. סופ"ש נפלא, יובל פייס

11/09/2007 | 17:30 | מאת: בחורה

בינתיים, אני מזמין אותך לענות על השאלות הבאות: 1. כתבת בסוף בסוף שאת אוהבת אותו - א. מה המשמעות לכך שהזכרת את זה רק בסוף? מקרי ב. עד כמה את אוהבת אותו? דיי מאוד ג. מה זה מבחינתך אהבה? קשה להסביר 2. מה הכוונה בחמוד מאוד? מתוק ברמות 4. איזו משמעות יש לרשימה של הסיבות שהזכרת (בעיקר סעיפים 2-8)? רשימה מציקה - אי מימוש 3. כשחלמת בעברך על הבעל האולטימטיבי - מה היה שם? איך הוא נראה? מה ציפית? כמעט כמותו - למעט מה צויין כמינוס - וגם קצת יותר סוציואקונומית - יותר מתקרב אליי ... השאלות כאן מהוות רק את קצה הקרחון, אבל תשובות כנות ואמיתיות יביאו אותך כבר לתובנות נכונות תזכרי שהשאלות הן לא שיפוטיות והמטרה היא שתבררי עם עצמך את הפרטים לעומק. אולי אני שיפוטית ???? אני אשמח לקבל את תשובותיך בפורום אם תרצי ולהמשיך לברר את הדברים.

06/09/2007 | 02:24 | מאת: פעמונית

שלום רב לך יובל, כתבתי את המכתב ואני מרגישה נפלא. אני שולחת אותו מחר. כתבתי לו מדוע אני כותבת- להוריד אבן מהלב, שלא יענה לי כי אין לי רצון לצור איתו קשר כלשהו, וגוללתי בפניו את הגסות, ההערות, חוסר ההתייחסות, והעלתבי אותו בכיףףףף. כתבתי לו שהוא הכי פחות גבר שהכרתי גם במיטה וגם מחוצה כי הוא אגואיסט, שהתנהג כמו סרסור שבקש שאשאיר לו מעטפה עם שטרות לכיסוי המינוס, כל הזלזול שלושטען שאוהב אותי אבל התנהגותו לא בדיוק העידה על כך,שהוא מעיר הערות אבל בעצמו לא בסדר, בקצור כל מה שהיה לי על הלב. לא אכפת לי מה יחשוב או איך יגיב. אני שחררתי כדור ענק מהחזה שלי. חשוב לי שידע מה אני חושבת עליו ושיעלב לקראת ראש השנה, כי הוא הרס לי את כל החגים. בקשר למבחן הצבעים אתן לך תקציר. המאבחן טוען שכושר השפוט שלי התעוות ואני רואה שחורות ותרעומת תוך התעלמות מהעובדות הקיימות. שאני שוקדת על תדמיתי בעיני אנשים כדי שיענו לצרכים שלי, שאני רוצה שיחשבו שאני מקסימה חכמה. שאני משתמשת בתכסיסים במיומנות כדי למנוע סכון סיכויים להצלחה, שאני סגורה מבחינה רגשית למרות היכולות הארוטיות הגבוהות שלי,שאני מעורבת יותר מדי חזק בכל תחום וצריכה להרגע ואסור לי להשתנות מהר מדי, כי אני נתקלת בגורמים אסטיים רוחניים וארוטיים, שאני רוצה לבלוע את החיים, ויש לי חור עקב פרדה, אני רצה כמו משוגעת למלא את החלל. הוא מציע לי להרגע ולקחת צעד צעד. שאני זקוקה להצלחה כי היא נותנת לי בטחוןוהכל אצלי בעוצמה חזקה. בקשר לעבודה, כרגע לא יכולה לפתוח משהו עצמאי. מחפשת עבודה ונראה מה יהייה. אולי בשלב יותר מאוחר. קודם כל להחלים ולצאת ממעגל השדים. אני עדיין חולמת על המנוול, שאני מתקשרת והוא לא עונה לי, ואחכ אמר לי הרגשתי שהתקשרת. אולי המכתב יוריד אותו ממני. נמאס לי כבר לחשוב עליו. אני מתחילה להתרגש לקראת הנסיעה. אני אצטרך עזרה איך לחזור לראיונות עבודה. עבדתי רק בחנוך, אפילו העבודות הזמניות אחהצ. אין לי בטחון. אתה יודע שאני נשארת בבית לבד הרבה שעות? תודות למחשב. לא האמנתי שיגיע היום. הייתי בורחת אחוזת אמוק. בקשר לגיל - היום לוקחים בחורות בנות18 20. השוק קשה.אמנם יש לי ידע במזכירות מלפני שנים, אבל אני באה מההוראה ורוב האנשים לא יודעים שהייתי יותר מזכירה ממורה.נתתי קורות חיים לחברה שתפיץ,אלך לחברות כח אדם ואחפש בעתון.שאני רוצה משהו אני משיגה. אני התחלתי להשתמש בתת מודע שלי כמו בסרט הסוד. אני מבקשת כל יום עבודה וגבר נחמד להכיר.חחחחח עד פה להפעם. אשמח לענות לך על שאלות. אני שלמה עם המכתב. בחרתי בכוונה את ראש השנה בתקווה שזה יעשה לו רע כפי שעשה לי לפני נסיעתי האחרונה וכל החגים שטרפד לי. לפעמים, נקמה היא מתוקה. אם אני מרגישה טוב עם זה - זה מה שחשוב, לא? אני יודעת שהפסיכולוגים מתנגדים לזה, אבל מנסיון, זה פנטסטי. מי שפוגע שיפגע. כל טוב ומחכה לתשובה ממך, תמירה

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, מקווה ששלומך טוב. אני שמח שכתיבת המכתב גורמת לך להרגיש טוב. זה מצוין. אני מקווה שהוא אכן לא יענה, אבל מבקש ממך להיות מוכנה שכן. לגבי האבחון - נאמרו שם הרבה דברים. סביר שחלקם לפחות נכונים וחלקם אולי לא. אני לא מכיר את הסוג הזה של האבחון. השאלה החשובה פה היא איך את מרגישה עם האבחון? מה נכון לדעתך ומה לא? ואם יש נכון - מה היית רוצה לשנות? לגבי עבודה - אני בטוח שתמצאי, את חדורת מוטיבציה וזה נפלא. מתי את מתכוות להתחיל לעסוק בזה? ולגבי הסרט הסוד - ראיתי אותו ואני מאוד אוהב אותו. לא תמיד מסכים איתו אבל ברור לי שאם נחשוב חיובי ונתחיל לעשות דברים בצל החשיבה החיובית - נגיע להישגים. אבל זה לבד לרוב לא מספיק. בקרוב את טסה. איך את מרגישה לקראת? שיהיה שבוע נפלא, יובל

09/09/2007 | 01:52 | מאת: פעמונית

שלום רב יובל, שלומי בסדר גמור. שלחתי את המכתב ואני מרגישה מצויין. מה יקרה אם יגיב? ממש אני פוחדת... אם התגובה לא תמצא חן בעיני יקבל עוד מנה. לא עושה לו יותר חשבון. הורדתי את הכפפות. אם הייתי שולחת את המכתב לפני ממספר חדשים, הייתי במצב הרבה יותר טוב קודם. כתבתי לו שהוא לא מספיק גבר לא במיטה ולא בחוץ, שהוא מעליב,משפיל וכפוי טובה. שהצלתי את חייו ודאגתי לו ומה קבלתי. שיתבייש לו שבקש שאכסה לו את המינוס, בקשר לנקיון היה לי מה לומר לו על הבית שלו. הוכחתי לו שהוא סתם גבר מסכן שמחפש לריב על שטויות , שלא מגיע לו יפה וטובה כמוני וגם לא יקבל, מגיע לו ביצית מכוערת (כמו שיש לו או היתה לו) איך לא התבייש למלא לוטו כל פעם ולדרוש ממני שאזמין אותו למועדון ולמה לא חסך לצימר (הייתי משלמת את החלק שלי). בקצור- פגעתי בכל חלקה טובה שיש. הזכרתי לו שעזב אותי לטובת אשתו ושקר לי - ואחכ היא זרקה אותו וחזר אלי על 4. שאלתי אותו מדוע חזר אלי 5 פעמים. לא טוב- בוא נפרד. הסברתי לו את חרדת הנטישה שלי ואמרתי לו שכנראה לא אהבתי אותו מספיק אלא פחדתי. בקצור יובל - העלבתי אותו אבל לא קללתי, ופגעתי לו בגבריות. המכתב יגיע לפני החג - שיקלקל לו כפי שקלקל לי מלא חגים ואת הנסיעה האחרונה בפסח. אם יקבל ויקרא זו נקמה מתוקה מאין כמוה, ואני מרגישה נהדר עם זה. השתחרר לי כדור מהלב. אני מצפצפת עליו. התחזקתי יש לי יותר בטחון היום. הסברתי לו מדוע כתבתי, כי אני לא רוצה להפגש ולדבר בטלפון, ושלא יראה במכתב שום רצון מצידי לחזור אליו. לא רוצה גבר כמוהו. לא מעניין אותי מה יחשוב. ירצה לענות שיענה. נראה מה יכתוב ואיך אני אגיב. אני אכסח אותו אם לא ימצא חן בעיני. בקשר לעבודה - מחפשת בחברות כח אדם. כבר אין לי זמן. בקשר לנסיעה - מתרגשת מאוד. מקווה להנות ואהייה עסוקה בימים הקרובים בסדורים. את החג אני עושה אצל אחי עם אימי. הבן שלי נוסע לדרום. בקשר לנתוח של הצבעים קבלתי הבהרה. המנתח טוען שאני מגזימה בתגובות שלי והשפוט שלי קצת התקלקל. אני רואה שחורות. שאני מנסה למלא את החלל בפרדות על ידי יציאות ובילויים וזה בסדר, הנפש לי מחפשת מרפא. שאני לא מנצלת אנשים, אלא אוהבת להיות במרכז החברה ופועלת להשיג את תשומת הלב שזה לא שלילי , אפילו חיובי.אני מתוחכמת בהשגת המטרות שלי אבל לא פוגעת באנשים. הוא טוען שאני רגישה מדי וחיה בעוצמות מאוד חזקות, שצריכה להרגע וללכת צעד צעד כדי להשיג מרגוע. הוא פשוט לא נסח את זה ברור. הוא דבר כאילו מה אני רוצה להשיג אבל זה לא אומר שזה שלילי. רווח לי. אני בכל זאת אשה נחמדה ולא נצלנית. אתה רואה? אני צריכה גבר רגוע לידי. מה קבלתי? עצבני, חסר מנוחה, מדבר בקולי קולות וזה לא הרושם הראשון שקבלתי ממנו. כנראה היה בדכאון שהכרתי אותו. אז הוא נחמד. אתה מכיר את הספור של גבר ששתהואשתו גמלה אותו מהשתייה. ברגע שנפקחו לו העיניים רצה להתגרש ממנה, אז היא מלאה לו את הכוס שוב. אני חושבת חיובי ומבקשת כל יום למצוא בן זוג נחמד ועבודה. כל ההדרכה עוזרת לי. אני צריכה עזרה איך להיות סבלנית, ללכת צעד צעד ולא להשיג הכל במכה. אני מקווה שתענה לי מהר, בכל אופן אני מתקשרת אליך לאחל לך שנה טובה, ותכתוב לי רגיל אפילו שאסע. יש לבת שלי מחשב. שתדע, שאתה עוזר לי ואני מחכה לתשובות תמיד. זה עוד סוג של תמיכה בימים קשים (שהיו) ועכשיו הרבה יותר טוב ואני מעריכה מאוד את הרצינות וההתמדה שלך בעניין שלי ברגשי הוקרה תמירה

04/09/2007 | 21:00 | מאת: רותי

שמעי לי, אנשים לא משתנים. שלא יספר לך סיפורים. תגידי תודה שאין לכם ילדים ועזבי עכשיו, כי כשיהיו ילדים אז מצבי המתח והלחץ- מנסיון- רק יגברו והפיוזים שלו ישתחררו הרבה יותר ובגדול, ואז גם הילדים יסבלו, יהיה קשה לעזוב ולהרוס בית וכן הלאה-מערבולת וכדור שלג שאת לא רוצה להכנס אליהם. אל תפחדי להשאר לבד ואל תתפשרי בנושא הזה. עדיף להיות לבד מאשר העתיד שצפוי לך איתו. ואני בטוחה שלא תשארי לבד.

הי רותי, איזו טעות ליטל עושה? תודה, יובל

05/09/2007 | 09:23 | מאת: רותי

הבלבול כנראה בגלל השעה המאוחרת...

04/09/2007 | 18:19 | מאת: ליטל

שלום דר'. חבר שלי (בן 38) מזה כחודש התוודא בפניי שהוא נוטל ריטאלין בשנה האחרונה מאחר וקשה לו להתרכז בעבודה (בילדות היה היפר אקטיבי ונטל ריטאלין). עובדה זו הרתיעה אותי מאוד עד כדי כך שאני שוקלת לנתק את הקשר. הרתיעה באה גם בגלל שהוא קיבל את התרופה מפסיכיאטר. רציתי לשמוע חו"ד מקצועית וגם לדעת האם הכדור פוגע בתפקוד המיני של הגבר (למשל קושי בלגמור, זיקפה חלשה וכו'). יכול להיות שסתם יש לי דיעה קדומה ולכן אני פונה אליך לקבלת חו"ד. כמו כן, הבחור נתקל בקושי לגמור (גמר פעם אחת מתוך 6 פעמים), לטענתו הוא מתרגש ואם הייתי סתם סטוץ, היה גומר יופי. בגלל שאני פוטנציאל לקשר רציני, הוא רוצה להרשים אותי ומכאן באה ההתרגשות. אודה על חוות דעת.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליטל, תודה על פניתך. הפורום עוסק באימון אישי ואין לי ידע בתרופות או פסיכיאטריה. יש פורום פסיכולוגיה מצוין באתר ושם אני מעריך שתוכלי לקבל תשובות יותר ברורות. בכל מקרה, אם הבחור מצא חן בעיניך וכל בעיותיו הן הפרעות קשב וריכוז - אני מציע לך לא למהר עם החלטות בלתי הפיכות. סה"כ לאחוז גבוה באוכלוסיה יש הפרעות אלו והרטאלין מסייע מאוד. זה לא אומר שהם לוקים בנפשם. בהצלחה! יובל פייס

15/09/2007 | 06:33 | מאת: שוש מעוז-אריה

שלום ליטל, השאלות שלך לגיטימיות מאד, והן מראות על חוסר ידע בנושא. אני ממליצה לך לקרוא קצת על הפרעות קשר וריכוז , לפני שתקבלי החלטה. אני מכירה בעלי הפרעת קשב, שלוקחים ריטלין וגם כאלה שלא. אני מכירה כאלה שאובחנו וכאלה - שמתמודדים עם ביטויי ההפרעה, אך לא אובחנו עדיין (ואולי אף לא יאובחנו) ואני מכירה כאלה שלוקחים ריטלין, יצירתיים, רגישים, סקרנים ובעלי הישגים גבוהים... וכאלה - שאינם. עצם לקיחת הריטלין, בעיני, מעידה על פתיחות לנושא - והיא מסייעת להתמודד עם האתגר ולנהל את החיים להישגים. כפי שציינתי, ידע בנושא יסייע לך להכיר, להבין , להסתכל על בן הזוג שלך מפרספקטיבה שונה ממה שיש לך היום...ורק אז תקבלי החלטה כלשהי. בהצלחה, שוש מעוז-אריה

04/09/2007 | 17:27 | מאת: אישה בוכה

שלום יש בעייה עם בעלי : אנו נשואים טריים ואני מתקרבת ל 40 בעוד מס' שנים מעטות ללא ילדים כרגע. הקשר שלנו לא נקי מקונפליקטים. יצא שבשנה האחרונה היו לו כל מני לחצים אבל אין חיים בלי לחצים. וגם על המעביד שלו הוא לא צועק. יצא שהרבה מאוד פעמים בשנה האחרונה – מייד עם פתיחת הנשואין ספגתי עלבונות וצעקות. אני לא אחת שמחפשת לצעוק או להעליב. מצד שני אני מאוד פגיעה, הגם שאנו בשכונה נורא שקטה עם המון משפחות שגרות קרוב קרוב אלינו. אני עדיין אוהבת אותו. ותמיד מנסה לשמור על סטריליות – לא ללכת עם ידידים, לא לעזוב אותו יותר מדיי, סובלת בימי ו בערב עם המשפחה שלו – שכל כך שונים ממני סוציואקונומית ותרבותית (חסר שם עומק), אילפתי את עצמי לסדר ונקיון ועוד ועוד. אני בטוחה יודעת וערה שגם לי יש שטיקים משלי. כעת לא מדברים. מפחיד אותי מה יקרה שיכנסו ילדים. הרי הוא מלבין את פניי בקביעות. "מטומטמת" נאמר מס' פעמים, "חולת נפש" כי יש לי טיפה ocd , "מסריחה" "חבל שהתחתנו - איזו שטות", "מתי תעופי מפה" "עצלנית" כששכבתי מתה מכאבי מחזור ועוד. (אלו החמורים). בעיקר דציבלים מאוד מאוד גבוהים של צעקות בבית – הלבנת פנים מול השכנים. אני לא חושבת שעל ידי יציאה מהבית בכל פעם שזה קורה וחזרה לאחר מחצית השעה לשוחח על זה – ייפתר משהוא. אני רואה שגם החרם לא עוזר בינתיים והוא ממשיך בצעקות. לצעוק בחזרה – זו לא אני ולא לרמתי. הסברים למה אפשר גם אחרת – הסברתי בלי הרף – לא מקשיב. חושב שאני הבעיה וימשיך כל פעם שיימצא לי טעות כטענתו. לא מסכים לטיפול זוגי. אין ילדים עדיין והגיל שלי לא סימפטי משום בחינה (שעון ביולוגי, מבחר...). אוהבת. מה לעשות ?

הי לאשה, תודה על פניתך. אני רואה את הדברים שאת כותבת ואני רוצה להגיד לך שמורגש עד כמה את בתוך בלבול עצום וקונפליקט פנימי. מצד אחד יש אהבה, מאידך יש כעס על ההתנהגות וחוסר ההגינות כלפיך. אלימות, ולא משנה איזו, מילולית או פיסית - הן לא כורח המציאות. בכל מקרה של אלימות, וזה מעשה ממש לא אימוני, אני קורא לעשות מעשה מיידי ומהיר. אין שום סיבה שתסבלי. ולמרות זאת, לאור אהבתך אליו, אני מאמין שאפשר למצוא פתרון בתוך התא המשפחתי. הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות: 1. איך מסתדרת האמירה שאת אוהבת עם כל הסבל שאת עוברת? 2. מה טוב בזוגיות שלך? מהם הרגעים המאושרים? 3. מה ההבדל בין מה שציפית מהזוגיות למה שקורה בפועל? 4. מה המשמעות מבחינתך לגדל ילדים באוירה שכזאת? 5. מה מבחינתך הוא קו אדום בזוגיות? לגבי הטענה שהוא לא מוכן ללכת לטיפול - זה לא אמור להפריע לך ללכת ליעוץ לבד ולראות מה נכון לך לעשות. אני חושב שאת חייבת להוציא את הדברים החוצה, ואולי תקבלי רעיונות איך להתנהג כדי לשנות את בעלך או איך לשכנע אותו לבוא ליעוץ. בכל מקרה, הפורום פה יעמוד לרשותך בכל שאלה ועניין ואנסה לתת לך עזרה עד כמה שאפשר באמצעות הפורום. בינתיים אשמח לקבל תשובותיך. מאחל לך הצלחה ושתהיה שנה הרבה יותר טובה. כי מגיע לך. יובל פייס

04/09/2007 | 02:19 | מאת: פעמונית

יובל שלום עניתי לך למטה בכותרת זקנים בני 60. נראה לי שדלגת עלי. שאלה _ אם מתקשרים אליך זה לקבוע ייעוץ, או שאפשר לפעמים להתייעץ בטלפון? תמירה

הי פעמונית, לא דילגתי, הימים האחרונים היו עמוסים במיוחד לצערי, כך שעניתי רק לשאלות קצרות. אני מתנצל על כך. עוד כמה דקות אני שולח לך תשובה להודעתך האחרונה. בנוגע לפלאפון - אכן, הוא נועד לקביעת פגישה. אימון נעשה פנים אל פנים . ניתן לעשות אימון גם טלפונית אבל רק אחרי פגישת היכרות קצרה. נדמה לי שלא זאת כוונתך. תודה ולילה טוב, יובל פייס

בצירוף המייל שלי ולא נעניתי. אודה אם תענה.

תודה

02/09/2007 | 22:22 | מאת: אני

שלום רב, רציתי להתייעץ איתכן בבעיה/החלטה קשה שניצבת בפני ובפני משפחתי.אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים.(שנה וארבע).כשהייתי בהריון ראשון חזרתי לגור יחד עם בעלי במושב, ליד הוריי.הסיבה לכך היתה שגרנו בדירה קטנה בעיר עם משכנתא מטורפת ואילו היום אנו חיים בבית פרטי גדול על המשק של הוריי, ללא משכנתא וללא שכר דירה. הורים שלי מאד עזרו ועוזרים לנו עם הילדים,גם עזרה כלכלית וגם עזרה בטיפול-מבחינתי זו עזרה שלא תסולא בפז...אפשר לומר שיש לנו כיום איכות חיים מה שאין להרבה זוגות. הבעיה היא שלי היתה ילדות מאד לא טובה (מבחינה חברתית ורגשית) ואפילו טראומטית בכפר וקשה לי לפגוש את אותם הפרצופים של ילדותי...הבעיה גוברת כאשר היום הבת הבכורה שלי שהיא ילדה רגישה הולכת לגן עם הילדים של אלו שאני גדלתי איתם ולכן מן הסתם גם אני נאלצת להיות בקשר עם אותם אנשים. כאשר גרתי בעיר היה לי טוב מבחינה חברתית ורגשית ואילו כעת אני חווה שוב את אותן רגשות ורק רוצה להימלט מכאן...יש לי כיום אפשרות כלכלית לקנות בית במקום אחר אך מצד שני קשה יהיה לי עכשיו להתרגל לחיות בלי העזרה היומיומית של הוריי... מה דעתכן עלי לעשות?מאד מתלבטת בהחלטה גורלית זו שלמעשה תהיה בלתי הפיכה. בעלי פחות סובל ממני כי לא גדל כאן אבל גם הוא אומר שזה מושב של סנובים שקשה להתערות בו...אני מוצאת שאין לי חשק לקחת חלק בחיי החברה כאן בכפר, אפילו סתם בוועד הורים,(למרות שמאד הייתי רוצה) וכך מתכנסת בתוך עצמי וביתי...

הי אני, תודה על פניתך ומתנצל על העיכוב בתשובה. קראתי את המייל שלך שמלמד על מלחמה בין ערכים - מחד הרצון לחסכון כספי וחיים מהנים בכפר, מאידך הרצון לחברה נעימה למשפחה באזור. עכשיו נשאלת השאלה - מה יותר חשוב לכם? ועוד כמה שאלות: 1. איך הסנוביות באה לידי ביטוי ביום יום? 2. מה ישתנה אם לא תגורו במושב? 3. מה לדעתך יכול לשנות את הגישה? 4. איך החוויה האישית שלך מילדותך משפיעה על תחושתיך היום? אשמח לקבל תשובותיך! בהצלחה, יובל פייס

01/09/2007 | 18:22 | מאת: גדי

אהלן יובל, בפסיכולוגיה רווחת הסברה, כי אם אדם חותר ליעד שאפתני כלשהו ועוד מתקשה להשיג אותו- סימן שהוא איזה אגו-מניאק המחפש סה"כ לפצות על דימוי עצמי נמוך.מעניין אותי כעת לדעת מהי הגישה הרווחת של המאמנים. אשמח לקבל תשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

הי גדי, תודה על פנייתך. שאלה מעניינת. ראשית, אני חושב שלהגיד שהפסיכולוגיה מתייחסת ליעד שאפתני שקשה להשיגו לאגו מניאקיות ודימוי עצמי נמוך זו הכללה. תלוי מה היעד ועם איזה ביטחון אתה מגיע. אני מעריך, שמי שיש לו ביטחון עצמי גבוה מדי ודימוי עצמי גבוה יכול להיתקל באותה הבעיה. אנחנו רואים את האדם כשלם כמו שהוא. החוק הראשון של האימון הוא "האדם שלם, יצירתי ובעל תושיה". אין לנו מטרה לנסות ולשנות את האדם, אלא למקד אותו לעשייה שבא הוא טוב ואותה הוא אוהב. אם, על הדרך, יש בעיות (חסמי הצלחה) כמו דימוי עצמי נמוך או ביטחון עצמי בעייתי, אנחנו נשמח לנסות ולמצוא דרכים להתמודד גם עם אלמנטים אלו. לפיכך, אם אתה חושב שאתה טוב במשהו, וזהו יעד שאפתני, אני כמאמן אף פעם לא אגדיר אותך כאגו מניאק (קודם כל כי אנחנו לא שיפוטיים). המטרה היא לבחון על פי ערכיך עד כמה השאיפות שלך ריאליות, לבחון אותן מפרספקטיבות שונות ומגוונות ולראות עד כמה הן מקדמות אותך לכיוון החזון (או שהן עצמן החזון). לעתים, נמצא שהיעד הוא בר השגה אחרי תקופת לימודים נוספת או עם שותף שיענה לצורך מסוים בו אתה חלש יותר. אלו בדיוק החוזקות של האימון. מקווה שעניתי לשאלתך, שבוע נפלא, יובל פייס

02/09/2007 | 00:25 | מאת: גדי

מה זה דימוי עצמי גבוה וביטחון עצמי גבוה מדי? איך אני יודע עד כמה הביטחון העצמי שלי צריך להיות נמוך? "לבחון עפ"י ערכיך עד כמה השאיפות שלך ריאליות..." - כיצד בוחנים אם השאיפות ריאליות? אם למשל אנשים מסביבך מזלזלים ולא מאמינים שתצליח זהו סימן שהיעדים שלך לא ריאליים?

01/09/2007 | 03:20 | מאת: פעמונית

שבת שלום יובל, 1. בקשר לאהבה עצמית - אני מעריכה יותר את המראה שלי, יודעת שהנתינה שלי גבוהה, מבחינה אינטלקטואלית אני במקום טוב , אני רואה מה החיוך שלי עושה לאנשים - ביחוד לגברים.... יש לי חיוך כובש ואני נעזרת בו. החיוכים הפכו להיות יותר יפים וגדולים. כך אני מכריחה את עצמי לא להיות עצובה. היו לי יומיים קצת קשים. חלמתי עליו בלילה, ותמיד אחרי חלום לא טוב לי. לוקח כמה שעות להתאושש. אני אוהבת את עצמי יותר בזה שאני אומרת לעצמי השכם והערב, שלעולם אבל לעולם לא אסכים ליחס כזה יותר. יקבל בעיטה תכף ומיד. למדתי להיות לבד, השד לא נורא. 2. בקשר לצעקות שלי - אני מחנכת את עצמי. משתדלת שזה לא יקרה. מתאפקת. 3. ההשפעה שלי על הבן זוג - איני יודעת במה השפעתי ובמה לא. בטוח שהוא הושפע ממני בהרבה דברים, מנסיון שלי - כל אחד שאיתי מושפע ממני במשהו חיובי. יש לי רעיונות טובים לשפור, אני מאוד יעילה, ויש לי אינטואיציה טובה לגבי התחרשות דברים. יכול להיות שזה הפריע לו. הוא כבד, עצלן, לא יוזם - בגלל הדכאון ואני כדור אש. זה הפריע לאינטליגנט שאולי אני יותר חכמה ממנו בכמה תחומים. האגו שלו כל כך נמוך שהוא מגביה את עצמו. החתימה שלו גדולה, מתחיל תמיד בגדול, יש לו זויות והלמד שלו בשמיים, ולרוב יורדת למטה. חבל שלא חקרתי את כתב ידו. ראיתי שהוא אדם קשה ועקשן. ניסיתי לומר לו שיפסיק להיות פרפקציוניסט בקשר לנקיון - בעיקר במטבח. היה נכנס ועושה לי סיור כמו רסר. אמרתי לו שזה לא שווה לריב על זה. מה לעשות - אני לא מסודרת כמוהוץ הוא פעם אמר לי שהבית שלי דרק. למחרת בא וראה שהכל נקי ומסודר. יובל- אין לי מושג מה הוא רצה ממני. הכל היה במוח שלו והוא לא שתף אותי. כל פעם שחשבתי שיש שקט- היתה לו איזו יציאה. פסיכי. אני לא מתוסכלת יותר בגללו, כי גבר אחר, נורמלי, היה סוגר אותי בבית ולא נותן לי לברוח. הפגמים אצלו לא אצלי. אני לא מושלמת- אבל לפחות חיה בשלום עם המגרעות שלי, וחייתי גם עם שלו והיו לו הרבה ברוך השם. רק מה, הגמל לא רואה את הדבשת שלו. 4. בקשר לעבודה - גיל בהחלט מפריע. אני בת 52 ונראית יותר צעירה מגילי, אני צעירה ברוחי, אבל בכל זאת זאת בעיה. עדיין לא ניסיתי. כתבתי לך מה הייתי רוצה לעשות. שיהייה לי עסק של מתנות, ספרים, דברים רומנטיים, רציתי בזמנו לפתוח ביס קטן לאנגלית, אולי ליבא מוצרים יחודיים, סתם הגיגים. בגרפולוגיה לא יכולה לעסוק כי צריך לעבור מבחן וכבר שכחתי הרבה. למדתי בשביל הידע הכללי והכייף. התעניינתי בקשר ללמודי אמון אישי - זה יקר וארוך. חפשתי קורס של חוקי עבודה ולא מצאתי. תתפלא- אני טובה מאוד ביעוץ לאחרים. נכנסתי לאתר שלך וראיתי מספר טלפון. האם אפשר לפני החג להתקשר ולאחל לך חג שמח? לפני שאני נוסעת? הייתי עכשיו במועדון רקודים. כל הזקנים התחילו איתי (בני 60) כמה צחקנו. הכרתי גבר בן 59 חמוד אבל לא לטעמי, אבל חכם ומצחיק ונתתי לו את הטלפון שלי כי הוא בטח יצחיק אותי והוא מעניין. אמרתי לו שזה רק לידידות. מחר אני בחדר כושר ובערב רקודי עם בים וגם בצהריים הולכת לים לשבת עם חברה. כל שבת כך. שבת שלום גם לך ותודה

הי פעמונית, אני שמח לקרוא שפרט ליומיים שהיו קצת יותר עצובים, סה"כ את נהנת וחוגגת. מעבר לכך, את מגיעה למסקנות ותובנות מדהימות וזה חשוב ביותר. את נשמעת החרצת מאוד לגבי העתיד, להיות קצת לבד זה לא כל כך נורא והכי חשוב - את אוהבת את עצמך יותר וגם - את יודעת כבר במי האשם האמיתי לכשלון הקשר הקודם. זה מקסים וחשוב. שעשע אותי שכתבת שזקנים בני 60 התחילו איתך....זקנים בני 60? -אגב, מה לא לטעמך בגבר שפגשת? נדמה לי שמה שקשור לביטחון עצמי ודימוי עצמי את נמצאת במקום טוב. הדבר המרכזי שבסימן שאלה כרגע הוא נושא הגיל והעבודה. עדיין לא הצלחתי להבין מה הקשר בין הגיל לבין פתיחת עסק. אם הנושא הוא כלכלי, אני מעריך שניתן לפור אותו. אם הנושא הוא הגיל, אז בטוח אפשר לפתור אותו. את בת 52 בסה"כ. כדי להקים עסק קטן דווקא ניסיון החיים עשוי לעזור. ובעסק משלך את יכולה לעבוד עוד 20 שנה ואף יותר. - מה דעתך? - לימודי אימון אישי - זה לא חייב להיות יקר וארוך. יש בתי ספר מוינים שמעבירים קורסים יותר קצרים והעלות היא לא נורא גבוהה. אחד מהם הוא גומא, אבל אם את תרצי תודיעי לי ואני אתן לך כמה טיפים. ואם את טובה ביעוץ, מה עוד את יכולה לעשות בתחום? לגבי גרפולוגיה, גם כאן את יכולה לפנות לגרפולוג/ית ולבקש לעבור כמה שיעורי רענון ותזכורת. ככה תוכלי להתמחות ביעוץ אישי דרך גרפולוגיה. מה את חושבת על כך? ואגב, לקראת הנסיעה, הייתי רוצה לברר איתך מה את צריכה להכין כדי שהמפגש יהיה הכי טוב שאפשר? היו לך בעבר קשיים בנסיעות האלו לבתך. לא? אם כן, אז איך את יכולה למנוע אותם? לגבי להתקשר אלי - אין בעיה. הטלפון שלי זמין ולא בכדי הוא באתר. את מוזמנת להתקשר ורצוי אפילו ל- 050-2334466, שהוא יותר זמין. בכל מקרה, המשך שבת שלום ואני מקווה שתמשיכי לעשות חיים! בהצלחה, יובל

01/09/2007 | 16:08 | מאת: פעמונית

שבת שלום יובל, נתחיל בגבר מאתמול. הוא קטן,רזה ונראה בן 70 למרות שהוא בן59. בהתחלה ממש העפתי אותו, אחכ ראיתי שהוא מקסים, שובב, וחכם. רקדתי איתו, פטפטנו והיום התקשר אלי. הבהרתי לו שאנחנו ידידים בלבד,הוא הבין שאני לא נמשכת אליו.אין לי תבנית של גבר, אבל אני אוהבת גברים די נאים ולא קטנים. האחרון היה כזה, אבל זו רק עטיפה. תראה, או שיש את זה או שאין. הוא נראה אבא שלי. הוא קורא לי בונובניירה, ממש מצאתי חן בעיניו. הגבר לא חייב להיון יפה, אבל משהו צריך להתפס.שאתה מדבר עם הגבר, אחכ אתה רואה אם הוא מוצא חן לא. הקודם גם נראה טוב, גם ידע לדבר ולהציג את הנחמדות שלו.גם אני מטעה. לפעמים אני משדרת שאני אינדיאנית, וכשמכירים אותי מקרוב, רואים נשמה טובה, רכה כמו חמאה ....סרטנית. אמרו כמה פעמים שלפעמים אני מחפידה בהתחלה. בקשר לפתיחת עסק, אין לי אומץ וכסף לזה. אולי אחרי שאתרגל שוב לשוק העבודה אנסה דברים חדשים. היום מעסיקים ילדות קטנות לפני צבא ואחרי צבא. אולי בתל אביב יותר קל. פה ממש קשה למצוא עבודה. ביום ראשון אני הולכת לכמה משרדים. בקשר לנסיעה שלי - היו לי בעיות עם הבת כי התרחקנו והבן שלי ספר לה שאני רוצה להעיף אותו מהבית ולהכניס את החבר. זה לא היה נכון. הוא פשוו מרר לי את החיים ובקשתי שיעבור עם החברה. לא התכוותי להכניס את החבר הביתה. הוא גם לא היה מסכים. גר עם הבנות שלו.שוחחתי איתה על בקור זה והיא הבינה. פסח האחרון היה ממש בסדר. רבנו פעם אחת. אבל הפעם זה שונה. אני נוסעת עם האקס, האבא, ופה צריך להזהר. הבטחתי לבת שלי שאני לא אומרת כלום ולא עונה לו. יש לו פה גדול.אשמח לקבל עוד טיפים ועצות. ואחרון חביב אבל לא חשוב פחות - אהבה עצמית. זה לא שאני הולכת עם האף למעלה.אני העלתי את רף האהבה. אם היה 60% עכשיו 80%. זה לא הכל מראה. זו ההתנהגות והגישה לאנשים, שנהיית יותר רכה, פחות בקורתית, לא מתערבת בענייני אחרים, עסוקה בשלי, לומדת לקבל את המינוסים שלי באהבה, להעריך את היכולות שלי יותר. יש לי אינטואיציה טובה, אני הרבה פעמים חוזה מה יקרה בעתיד, ונותנת עצות לאנשים. שזה מצליח - אני שמחה כי אני יודעת שיש לי יכולות, אבל לא התעמקתי בזה ופחדתי שזה יתן לי מחשבה כאילו יש לי כח. יש לי כח. לדברים טובים. אני צריכה לוונט אותו כלפי יותר.יש לי יום קשה לאחר שאני חולמת עליו בלילה. חלמתי עליו שהוא בא אלי ורוצה אותי פיזית פתאום התחלף הפרצוף והיה מישהו אחר. שמחתי שנעלם לי מהחלום. עד כאן להפעם. אשמח לתגובותיך כרגיל.

01/09/2007 | 00:38 | מאת: מחפשת כיוון

היי :) אני לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון אבל אני אנסה. אני אולי הייתי צריכה להגיע נמוך מידי במצב רוחי על מנת להבין שלהמשיך את הבלבול, להמשיך בסחף בלי לנסות להתמודד עם הבעיות הם לא הגישה הנכונה. ובכן סיפורי בקווים כללים: אני בת 28 שחיה כמעט כל חיה עם תחושת דיסוננס. מצד אחד משהו בפנים זועק לי להתנהג בצורה מסויימת אך ציפיות הסביבה, ההרגלים, החינוך (שאני מאד מבקרת) שהוריי הורישו לי והחוסר ביטחון (שמלווה אותי מזה שנים לא מעטות מסיבות רבות שאינן תלויות בי ומסיבות נוספות שכן) כל אלה אחראים לכך שאני לא ממש "מגשימה את עצמי". אני כמעין שיקוף של ציפיות הסביבה, אני מנסה לרצות את כולם (או לפחות את הרוב) ולהתחבב על כולם (מה שאגב לא תמיד מצליח) מה שבסופו של דבר מותיר אותי בתחושה של חיים וחלומות בהחמצה. אני כבר "ילדה" דיי גדולה ועדיין לא בטוחה מה אני רוצה להיות שאני אהיה גדולה (לאו דווקא כעיסוק אלא בכלל בחיים). נראה שהגבולות היטשטשו ואני מתקשה לזהות מה אני רוצה באמת ומה אני רוצה כי "כך צריך להיות". ועכשיו אחרי שהכרנו קצת.. האם הגעתי למקום הנכון??? האם אימון אישי זה הכיוון או אולי אני זקוקה לפסיכולוג או (אני מקווה שלא) פסיכיאטר??? אני אודה לך אם תתרום לי לו ומעט בלפחות להבין מאיזה קצה חוט נהוג להתיר את הפלונטר? מאיזה כיוון מתחילים את השינוי?? והאם כמו באימן גופני כן באימון אישי יש שירירם שיכאבי בסיום האימון? (: (הייתי חייבת להוסיף אנקדוטה כדי שלא תחשוב אני עם חבל התליה כרוך סביב הצוואר אלא סתם קצת מבולבלת :)) קצת מיואשת (אבל רק קצת)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום למחפשת כיוון, תודה על פניתך. נדמה לי שהכותרת הראשית של דברים היא מעט מיואשת, הרבה מבולבלת. 28 שנים ועדיין לא מצאת כיוון בתחושתך. העיסוק המרכזי של האימון הוא הבלבול. כדי לברר לעומק מה את רוצה לעשות, אין ספק שלאימון יש כלים נפלאים לסייע בכך. המשמעות היא שאם את רוצה לצאת לעשייה משמעותית בחייך, האימון זה הדרך. אנחנו נברר איפה את עומדת היום (תוך כדי בחינה קצרה של הדרך, רק מה שרלוונטי לאימון. אין נבירה בהיסטוריה), מהם ערכיך, חסמי ההצלחה שלך (כבר העלת שניים מרכזיים ביותר: חוסר ביטחון וניסיון לרצות את כולם) ואיך מתגברים עליהם או עוקפים אותם, חזונך (באמצעות דמיון מודרך או באמצעים נוספים העומדים לרשותנו) ותוכנית פעולה נקודתית ורחבה יותר. בין לבין ננהל שיחה שבועית על הנושאים הבוערים. האימון הוא חוויתי מאוד והופך עם הזמן לדרך חיים. מצד שני העלת נושאים של חינוך שגרמו לחוסר ביטחון ועוד נושאים שונים מהעבר שהאימון לא מגיע אליהם. האימון מוגבל בזמן ומטרותיו ברורות. אם את חפצה בבירור הנושאים הלא פתורים מהעבר, אז בהחלט פסיכולוג יכול לסייע לך. חשוב לי לציין שמהכתיבה שלך עולות שתי מסקנות מרכזיות: 1. את מאוד אינטליגנטית. יכול להיות שחלק מהבלבול הוא מהאופציות הרבות הפתוחות בפנייך על פי יכולותיך וכישוריך. 2. את מודעת מאוד ומנתחת את המצב ממקום יותר אובייקטיבי. נדמה לי שברגע שתקבלי כיוון ועם המוטיבציה שלך לשנות, את תוכלי להשיג את כל יעדיך. אני מאחל לך המון בהצלחה ואני פה לשאלות נוספות, שבת שלום, יובל פייס

01/09/2007 | 11:43 | מאת: מחפשת כיוון

הי יובל :) דבר ראשון תודה על המחמאה - רק התגובה שלך עשתה לי קצת יותר נעים!! :) דבר שני האם מומלץ לשלב בין טיפול פסיכולוגי ואימון אישי? או האם השילוב עשוי רק לבלבל אותי יותר?? חוץ מזה רציתי לברר איך משיגים מאמן כזה (כשאני כותבת בגוגל לדוגמא מאמן אישי רוב התוצאות הן תוצאות הקשורות לאימון גופני (שאולי גם אימון בזה כדאי לי להתחיל :)). איך בוחרים מאמן??? איזו השכלה אמורה להיות לו אם בכלל ?? וזהו לבנתיים :) שבת נפלאה קצת מיואשת המון מבולבלת :)

31/08/2007 | 05:34 | מאת: מישהי מאוכזבת

הי יובל, אני אכן קרובה מאוד מאוד ללידה כבר. לקח לי די הרבה זמן לענות בפעם הקודמת וגם עכשיו הן מהסיבות של ההריון והסידורים ומצבי סביב עניין זה והן מהסיבה שאחד מהורי לא בקו הבריאות כרגע וזה מאוד משפיע עליי. בכל אופן חשוב לי לענות לבטא את עצמי בצורה טובה וזה דורש זמן. כתיבת התשובות גרמה לי להרגיש טוב עם זה שסוף כל סוף אני כותבת את דבריי למישהו שעוסק בתחום ויכול להסתכל על מה שקורה לי בצורה אובייקטיבית. ולגבי שאלותיך הנוספות- 1. אומנם פתחתי שתי קבוצות לימוד קטנות ( 5 תלמידים ו- 4 בשנייה), אך אחת מהן בקושי החזיקה מעמד עד סוף השנה. יכול להיות שאם הפרסום היה יותר אגריסיבי היו יותר לקוחות. לא נוח לי עם זה שתמיד יש לי פתח "למה היה אם....." אני מרגישה כך שנים כאילו תמיד צריכה לחכות לרגע האמת שאני אעשה זאת. עם זאת די נהניתי ללמד בקבוצות והגעתי איתם להשגים יפים. 2. קצת מבולבל מתשובה זו. 'חוסר מוטיבציה ואי אמונה בשינוי המצב' - איזה מצב? זהו עקב האכילס שלי שאיבדתי את הבטחון והאמונה שלי בתחום עיסוקי. אני מרגישה שאני נותנת לרגשות שלי להשתלט עליי וקשה לי לראות איך אני מתקדמת מבחינה עסקית. במקום לפעול לקידומי האישי אני כל הזמן מדברת וחושבת על הפגיעה בי ועל כך ששום דבר מבחינת עבודה כנראה לא מחזיק או יחזיק מעמד אצלי. 3. ממתין- טרם גיבשתי תוכנית הכנסות. אך יש לציין שבשנה השנייה הגעתי להכנסות חודשיות של 6,000-7,000 ואילו בשנה האחרונה זה ירד בסביבות 10-20 אחוז. 4. כאן נדמה לי שטמון הסיפור האמיתי: את מספרת בתושבה הבאה שאת אוהבת ללמד, בעיקר קבוצות, אז מה קרה למוטיבציה? איך את מסבירה את חוסר החשק בלשווק? מה קרה לאמונה? ואיפה הרצון? עניתי על זה בשאלה 2 וברצוני להוסיף שמצב זה לא נוח לי - אני בכלל מרגישה מנותקת מנושא הקידום המקצועי שלי, אך עדיין זה די מפריע לי. הניתוק הזה נגרם הן מצד אחד בגלל ההתרגשות הגדולה שלי לקראת היותי אמא והן מצד שני בגלל האכזבה הגדולה שחוויתי במשך השנה מאיבוד רב של לקוחות. מה גם שאני חושבת שאולי אני צריכה ללמוד לעשות את הדברים בצורה יותר מקצועית מבחינת גביית תשלומים, שיווק ופרסום ותוכנית עסקית. 5. החזון העסקי שלך הוא מצוין. את עושה מה שאת רוצה, רק רוצה לגוון מעט. משימה: בואי תכיני רשימה, עוד לפני הלידה, של שלושת הדברים המרכזיים שהיית רוצה ללמוד, איפה לומדים, כמה זמן וכמה עולה. יש לי כל מיני מקומות שבררתי, אך טרם גיבשתי דיעה מה אלמד. אני מאוד ללמוד משהו שאוכל לעסוק בו וגם להרוויח, אבל אף אחד לא מבטיח לי שאכן כך יהיה. 6. ראשית קשר טוב עם הבעל זה דבר נפלא, ולא דבר של מה בכך. ובכל מקרה, ברגע שתתחילי ללמוד, הבעיה של החברה - אם רק תהיי פתוחה - תבוא על פתרונה. איפה את מכירה היום אנשים חדשים? אני מכירה היום נשים דרך האינטרנט בפורומים של היריון והורות. לגבי ההערה שלך - במה את יצירתית? אמרו עליי שאני בעלת חוש דרמאטי, בעלת כושר הסברה מעולה ובכלל אני עם ראש פתוח חשבת פעם על לבקש עזרה בתחום השיווק? ברור שבמצבך הרבה יותר קשה להתרוצץ ולהתאמץ. מי יכול לסייע לך בתחום? בעלי עזר לי בחלוקת עלונים בתיבות ובאירועים שונים שהלך לחלק ובתליית מודעות. בהתחלת הדרך הייתי קליבר בשיווק- הלכתי לבתי ספר, תליתי מודעות, רצתי לעתונים מקומיים לפרסם, הפעלתי קשרים וכו'. השנה הזו כמעט ולא עשיתי כלום בתחום. משימה - תכיני תוכנית עסקית - שיווקית אמיתית לשנה הבאה, כולל מטרות ויעדים ברורים. קחי בחשבון את הזמן שאת צריכה, ותנסי להשחיל לתוכנית איזו תוכנית לימודים עבור עצמך. אני מתקשה לראות את עצמי עומדת במשימה כזו כרגע אולי אחרי הלידה אעשה זאת או שאם המוטיבציה והזמן יאפשרו לי אעשה זאת עוד לפני. *בקשר להערתך שכסף הולך ובא- אני מאוד מסכימה איתך, אך לצערי צריך סכום מסוים של הכנסות כדי להתכלכל בכבוד ולא לחיות בלחץ כלכלי. מזלי, שחסכתי כסף (אומנם זה לאוטו) ואני יכולה להשתמש בו כרגע כדי לכסות על הירידה המאסיבית בהכנסות שלי. משכורתו של בעלי אומנם לא גבוהה כל כך, אך הוא עובד במקום ממשלתי מסודר מזה 20 שנה עם תנאים די טובים וזה נותן לי גם בטחון כלכלי. אך עם כל זאת העניין הוא האגו שלי שאני חייבת להרווי כסף ולעבוד כדי להוכיח את עצמי וכל הזמן מרגישה ממורמרת עם עצמי איך הגעתי למצב כזה כרגע ואולי זה מה שחוסם אותי להצליח. *מי כתב את הספר "לאלף את השדון" ובאיזה הוצאה זו? רגע לפני הלידה, רציתי להודות לך מקרב לב על התמיכה וההקשבה שלך. ההתכתבות איתך עזרה לי בהורדת המתח ונותנת לי פתח להמשך. מקווה שדברים ישתנו אצלי לטובה אחרי הלידה והרוגע והבטחון יהיו מנת חלקי. אשמח לשוב לכאן ולשתף אותך ברגשותי כאמא טריה וכאשת קריירה מוצלחת יותר בעתיד. להתראות ודרך אגב אני כבר לא מאוכזבת שיש מישהו כמוך שיכול להאיר את הדרך. תודה על הכל!

לקריאה נוספת והעמקה

הי מאוכזבת יקרה, ראשית, אני שמח לראותך שוב בפורום. אני מודה לך על המחמאות, הן ריגשו אותי ושמחו אותי מאוד. בנוסף אני מאחל לך המון הצלחה בלידה, שיעבור בקלות ושתדעי אושר גדול. אשמח מאוד להתעדכן. פתאום הנושא המקצועי מתגמד.... ובכל זאת, אני עדיין אמתין לשאר המשימות (כמו תוכנית פעולה) ואשמח לקבל את המידע החסר. קחי את הזמן, תהני מההורות החדשה, ושתתפני לנושאי תעסוקה שוב- אנא חזרי לפורום ואנסה לסייע לך. ראיתי פה אלמנטים חזוניים שיכולים להיות לך נפלאים כקורס העשרה ואולי כמקצוע בעתיד - כמו לפתח את החוש הדרמטי שלך, כושר ההסברה ועוד. ועוד משהו - אם לא עשית השנה כלום מבחינה שיווקית והכנסותיך ירדו ב-20% בלבד - זה נשמע לי נפלא! בקיצור, העתיד נראה ורוד במיוחד. מקווה שתשמרי על קשר, בהצלחה רבה, שנה טובה והמון אושר, יובל פייס

29/08/2007 | 20:08 | מאת: נועם

שלום. אני כבר שנים מתלבטת מה ללמוד.. ועוד שניה מתחילה השנה וטרם החלטתי.. אני רשומה למקצוע אומנותי בשילוב תואר חברתי, וחשבתי אולי לרדת מזה וללמוד פסיכולוגיה\מדעי התנהגות באוניב. הפתוחה כדי לשלב עבודה- אני לחוצה על כסף.. בכל מקרה אנימבולבלת ממש כבר הלכתי לייעוצים, אמרו לי שמתאים לי להיות פסיכולוגית, אבל כבר לא בא לי כלום.. נמאס לי. זה מבלבל כי אני גם מאוד מוכשרת בכל סוגי האמנות. וטובה בייעוץ לאנשים. הממ?

נועם שלום, תודה על פניתך. אני חושב שיש לך בעיה שרובנו היינו חולמים עליה - את טובה עם אנשים, אין לך בעיה ללמוד ואת יצירתית. וכל היכולות והכישורים אלו הופכים אצלך להתלבטות.... באימון אנחנו מבררים כמה דברים, שאני אשמח לקבל את האלמנטים האלה: 1. אם היו לך חמישה מיליון שקלים בבנק, וזאת בתנאי שתמשיכי לעבוד, במה היית עוסקת? 2. בעברך, מה היו הנושאים שהכי אהבת לעסוק בהם? מה היו התקופות המאושרות בחייך? 3. ומה המשמעות של הכסף בחירת הלימודים / מה שאת הולכת לעשות? אשמח לקבל תשובותיך. המון הצלחה, יובל פייס

29/08/2007 | 19:29 | מאת: גליה

תודה על פניתך. למען האמת המידע שכתבת הוא מועט מדי. מה הכוונה במנסה לדבר? - כמה וכמה פעמים ישבנו בצורה מסודרת והבהרתי לו שככה לא מדברים - בצעקות. איזה מסרים את מנסה להעביר (לא חייבת תוכן, אלא את העקרון. כמו פניה אל ההגיון בנושא הצעקות וכד')? - שלא צריך לצעוק. לגבי ילדים - ברור שאת מרגישה מוכנה ורוצה, מה הסיטואציה כרגע עם בן הזוג? מה התחושות שלך כלפיו? אהבה מצולקת מה המשמעות מבחינתך שהוא מסרב לטיפול? טיפול זוגי ? שהוא פרימיטיבי תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי גליה, תודה על תשובותיך. הן מאוד ענייניות וקצרות, ודווקא הייתי מעדיף לקבל קצת יתר פירוט. 1. מה הכוונה באהבה מצולקת? 2. איך הצלקת הזאת יכולה להירפא? 3. מה מפריע לך בצעקות? איך הן משפיעות על תחושותייך? 4. להגיד על חבר/בן זוג/אבא לילדיך (בפוטנציה) לעתיד שהוא פרימיטיבי זה חמור. מה האמירה הזאת אומרת עליך? מה המשמעות של הדברים עבורך? אני אשמח אם תכיני רשימה של דברים טובים שאת מקבלת מהקשר ודברים לא טובים. כמו כן, הייתי רוצה שתכתבי: מה התכונות החשובות לך באבא לילדיך העתידי? אשמח לקבל תשובותיך. תקדישי לזה קצת זמן, מבטיח שזה יעזור לך. בהצלחה, יובל פייס

29/08/2007 | 15:55 | מאת: ליאת

הי יובל, אני נמצאת בזוגיות של שנתיים וקצת ואני חבר שלי בשנות ה- 30 לחיינו. הגענו לשלב שצריך להגיע להחלטה שאם אנחנו מוכנים לשלב הבא קרי חתונה או נפרדים. חבר שלי אמר לי שהוא כבר לא רוצה לדחות את ההחלטה ושהוא לא מרגיש שהוא רוצה להתחתן והוא לא מבין למה זה לא בא לו. בחצי שנה האחרונה אנחנו רוב הזמן במריבות בעיקר בגלל הנושא הזה.. בגלל שהוא לא רוצה להתחתן אני מרגישה אי יציבות ואני מרגישה חוסר בטחון בקשר ובגלל זה אני נהפכת לתלותית חלשה ולחוצה והוא נלחץ מזה גם לא יודעת הוא אמר לי דברים ממש קשים.. שקשה לו לראות איך אנחנו ממשיכים ככה שהוא מאד אוהב אותי אבל איך נסתדר ביום יום..שאם הוא רוצה ללכת לאנשהו אני עושה לו פרצופים הוא אומר שהוא מרגיש שהוא לא יכול לסמוך עליי שאני לא אחראית ולא דואגת לבית ושאני לעתים מגבילה לו את החופש וכו' מצד שני הוא גם מסכים ללכת ליעוץ. בפעם האחרונה שרבנו זה היה ממש קשה הוא אמר שהוא הגיע להחלטה שאנחנו צריכים לחשוב על זה כל אחד בנפרד... ושאני צריכה לחשוב שזה התרחקות לצורך התקרבות ואולי זה יעשה טוב לקשר... לי קשה לקבל את העניין הזה פשוט נראה לי שהוא רוצה להפרד ושהוא מפחד לעשות זאת והוא מחכה שאני יעשה את הצעד אולי? כרגע אנחנו עדיין ביחד ודיברנו אתמול והייתה ממש שיחה טובה אני אמרתי לו שאני מבינה את כל הדברים שמפריעים לו אצלי ושאני מוכנה לעבוד עליהם הוא מצידו אמר לי שזה, שהוא לא רוצה להתחתן זה לא קשור אליי אלה לכך שהוא לא ממש ראה זוגיות שהצליחה ונראה לו שיש לו דברים בתוך התת מודע שיושבים עליו אני אמרתי שבכל מקרה הוא צריך ללכת ליעוץ בשביל לפתור את הבעיה איתי ובלעדי. בכל מקרה סיימתי את השיחה שהייתה נעימה וצחקנו וכו'. היה נדמה לי שאנחנו פותחים דף חלק לאחר כמה שעות אני מרגישה שיש עדיין ריחוק ממנו גם ריחוק פיזי הוא גם לא דיבר איתי היום כרגיל.. השאלה שלי אליך מה אני עושה במצב כזה אחרי שכל הדברים נאמרו אני מאד אשמח אם תוכל לתת לי הדרכה כי אני ממש מבולבלת ואובדת עצות האל עליי לעזוב את הבית? ולתת לו זמן לעצמו או שעליי להשאר בבית ולשמור על ספייס בננו לתת לו את הזמן ולא להתרגש שיש כרגע ריחוק.... מה לדעתך עליי לעשות? שלב שלב כדי שהקשר הזה יעלה מדרגה אני יודעת שהוא מאד אוהב אותי ואני ממש רוצה שזה יצליח בתודה מראש ליאת

הי ליאת, תודה על פניתך. המכתב שלך אמיתי מאוד ומרגש. נשמע שאת ממש במצוקה. כעקרון, לא הייתי ממהר לעשות החלטות. אבל אם את חושבת שחברך כבר החליט, פשוט תעמידי אותו מול העובדה הזאת (אם את מרגישה שאת מוכנה לתשובה - נכון). את חייבת לבוא בגישה של 'מה שתרצה מקובל, אני לא רוצה להישאר במקום לא בטוח'. תציעי לו כמה ימים למחשבה ולאחריהם תדברו שוב על ההחלטה. אם יהיה לך קל יותר, את מוזמנת לעשות זאת עם איש מקצוע. אם את חושבת שהסיכוי שתשארו ביחד הוא סביר, בהחלט יעוץ/טיפול/ אימון פרטני וזוגי יכול לעזור. אם יש תקווה ועוד אהבה, אסור למהר ולוותר. יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותך, אבל אני אשתדל להתמקד בעיקר: 1. מה המשמעות של חתונה עבורך? מה אמור להשתנות אחרי חתונה? 2. מה המשמעות של כל המריבות האלו? 3. איך את מסבירה את התלותיות והחולשה? 4. מה זה אומר הריחוק הפיזי? אשמח לקבל תשובותיך. שוב, אני ממש רואה עד כמה הדברים נוגעים לך ואני רוצה שיהיה ברור שבפורום אעשה את המיטב כדי להקל עליך. בהצלחה, יובל פייס

29/08/2007 | 13:41 | מאת: שיר

אני אוטוטו בת 33, רווקה מת"א ויש לי בעיה רצינית - אני מאוד בררנית לגבי גברים. אני נראית מצוין ובהחלט יש ראש על הכתפיים ובכל זאת אני עדיין לבד... אני מאוד רוצה כבר להכיר את העתידי שלי ולהקים משפחה אבל אני מתחילה ממש להתייאש מהמצב. חברות שלי אומרות לי שעוד לא נולד הבחור שאני אהיה מעוניינת בו כי בכל אחד אני רואה בעיה אחרת שמונעת ממני להתחיל את הקשר. לגבי אתרי הכרויות - עד לא מזמן הייתי אנטי ומפאת חוסר ברירה, החלטתי בכל זאת לנסות. פונים אלי הרבה בחורים, מחמיאים לי ומבקשים תגובה אבל עדיין לא מצאתי אף אחד שימצא חן בעיני (על סמך תמונה בלבד). אני ממש מיואשת, אין לי מושג מה לעשות ואיך להתקדם הלאה. התחלתי לחשוב שאולי אני פשוט צריכה להתפשר, לפחות בשביל להביא ילדים כי זה כבר ממש בוער בי. מה עושים??? תודה על התשובה.

הי שיר, תודה על פניתך. נושא הזוגיות הוא אחדהנושאים המשמעותיים המגעים לאימון. לפני שנמשיך בחשיבה משותפת מה אפשר לעשות רציתי לשאול אותך: 1. איך את מסבירה את הבררנות שלך? 2. הרצון שלך הוא להביא ילדים. איך זה עשוי להשפיע על ההחלטות שלך? 3. מתי את לא בררנית? 4. מתי את כן מתפשרת? 5. אם היית צריכה להתפשר בנושא זה מחוסר ברירה (זה לא מחויב המציאות, אגב) - על מה היית מוכנה להתפשר? אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל פייס

29/08/2007 | 15:54 | מאת: שיר

היי יובל, 1. אני פשוט מודעת לעצמי (למראה ואופי) ונראה לי שאני אעשה עוול לעצמי אם לא אהיה בזוגיות עם מישהו עם מישהו שימשוך אותי, שירתק אותי, שיתקשר איתי באותו ראש (כמו שהיה עם האקס, רק שמסיבות אחרות זה לא הסתדר). למצוא חבר זאת לא הבעיה, הבעיה היא למצוא מישהו שאני באמת אהיה מעוניינת בו. 2. כבר הרבה זמן יש לי את הרצון להביא ילדים אבל אף פעם (עד לאחרונה) לא חשבתי להתחתן בפשרה בשביל להביא ילדים. חבל לי שבגלל שלא יוצא לי להכיר את הגבר של חיי, לא אביא ילדים ולכן המחשבה הזאת עוברת לי ונראה לי שזה מה שאעשה בסוף. הזמן הולך ואוזל מבחינתי... 3. לא זוכרת מתי לא הייתי בררנית, תמיד הייתי ואולי בגלל זה אני עד עכשיו לבד. 4. עד היום לא התפשרתי. אומנם ניהלתי כמה מערכות יחסים עם בחורים שהכרתי אותם במסגרות מסויימות (בפגישה אחת לא הייתי מגיעה איתם למערכת יחסים - רק אחרי שהכרתי אותם יותר) אבל גם אז ידעתי שזה זמני, לא הייתי מוכנה להתפשר. 5. זאת בדיוק השאלה שאני מתחבטת בה לאחרונה. מבחינת מראה - אני לא אוכל לסבול מראה מוזנח, לא אוהבת נמוכים ממני. לא אסבול טיפשות, קמצנות, שקרים. מה אתה אומר? יש לי עוד תקווה? (-:

29/08/2007 | 09:46 | מאת: tlbhds

יובל, תודה על תשובתך. אכן אני מרגישה בלבול גדול, וכחלק מהאופי שלי קשה לי לקבל החלטות.מה שמקשה עלי יותר. אני רוצה להמשיך את התהליך, ואשמח לשמוע פרטים כיצד?!

הי, את מוזמנת לפנות אליי לאי מייל - coachyuval@gmail.com או דרך האתר - www.coachyuval.com אשמח לעזור. בהצלחה! יובל פייס

28/08/2007 | 12:58 | מאת: tlbhds

אני אמא לשניים, עובדת במשרה מלאה, התחלתי לעבור שינוי מדהים בחיי לפני כשנה בעקבות מפגשים עם הילר, אך מאז שהפסקתי את המפגשים (ואני לא יכולה לחזור אליהם), אני מרגישה שנעצרתי. כחלק מהשינוי עזבתי מקום עבודה אחרי 7 שנים, היום אני עובדת במקום אחר, צורת חשיבתי השתנתה, אני נראית ומתנהגת אחרת, אך אני מרגישה שזה עדיין לא זה. אני לא מצליחה לברר עם עצמי מה אני רוצה, לעבוד משרה חלקית או להשקיע בקריירה, אם לצאת ללימודים ולאיזה מסלול, וכדומה. אני זקוקה למורה דרך, למישהו שיתן לי כלים. אני באזור בפ"ת. אני לא יודעת אם אני זקוקה למאמן או להילר, ומי מהם יעזור יותר. פתוחה לשמוע.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, תודה על פנייתך. באימון אנחנו מאמינים שמה שעושה לך טוב הוא הדבר הנכון. יכול להיות שיש עוד דברים שיכולים לעזור לך, אבל אם הילינג עשה לך טוב, אין סיבה שלא תמשיכי (ואני לא ממש מכי את התחום של ההילינג). בלי כל קשר, אימון בהחלט יכול לעזור לך. כל ההתלבטויות שאת מעלה הם בדיוק העבודה באימון. אנחנו נבחן מה הערכים שלך, מה המשאבים העומדים לרשותך, לאן את רוצה להגיע (חזון, באמצעות דמיון מודרך וכד') ונעשה תוכנית פעולה. אחרי שלושה חודשים אני בטוח שתצאי עם כיוון ברור מאוד. אגב, מכל הדברים שכתבת אני רואה בלבול גדול, אבל הייתי שמח לברר איתך מה זה המקום של העצבות. אשמח לתשובתך ואם יש לך שאלות נוספות - בשמחה. בהצלחה! יובל פייס

28/08/2007 | 10:33 | מאת: פ

הי יובל, קוראת ומתרשמת מעומק ומרצינות תשובותיך לפונים. ישר כוח! לאחרונה, התחלתי לחשוב אודות לימודים. בין היתר, אני חוככת בדעתי מה ללמוד, ואחת האפשרויות הינה לימודי אימון (אישי/עסקי וכו' - טרם החלטתי איזה תחום). אני אקדמאית בעלת שני תארים אקדמאיים, בתחומי המשפט והעבודה הסוציאלית, ומטרותיי בפניה ללימודים כאמור, הינן הן למצוא עניין בעבודה והן להשתכר שכר גבוה משמעותית מהשתכרותי הנוכחית (אני שואפת למשכורת של למעלה מ- 10,000 ש"ח נטו לחודש....ואולי אף יותר). 1. ידוע כי תחום האימון, לסוגיו, הולך ומתפתח. רצוני לדעת: א. כמה משתכר (בהערכה גסה/בממוצע) לחודש, מאמן אישי / עסקי שהינו שכיר (נטו/ברוטו, נא לציין)? ב. עד כמה "קל" למצוא עבודה כשכיר בתחומי האימון? היכן מועסקים מאמנים כשכירים? 2. האם קיימים בתי ספר/מוסדות ללימוד אימון אישי/עסקי, אשר מראש מציעים (בכפוף כמובן להישגים בלימודים) למסיימי הקורסים אצלם, לעבוד אצלם או מטעמם? כאמור, אני בעלת שני מקצועות, ואולם ההשתכרות במסגרתם (כל אחד בנפרד), כשכירה, אינו משביע את רצוני כלל. לפיכך, אחת המטרות המרכזיות שלי בפניה ללימודים נוספים (כגון: לימודי אימון, כאמור) הינה להגדיל את משכורתי משמעותית. אני מתלבטת בין לימודי אימון / תואר שני בעבודה סוציאלית / התנהגות ארגונית. אודה על התייחסותך לשאלותיי הנ"ל.

הי פ, תודה על פנייתך ועל הממאות. אני שמח שאת נהנת ומקווה שתמשיכי לבקר ולהשתמש בפורום. לשאלותיך: מאחר ואני עצמאי אני לא ממש מכיר את השכר של מאמנים שכירים. אני יכול להגיד לך שאם את יצירתית ומוכשרת בתחום את תוכלי להתפרנס יפה מאימון, אבל זה לוקח זמן. נדמה לי ש "תות" מציעים לתלמידים שלהם הפניות ובתמורה התלמיד משלם אחוז מסוים מההכנסות במשך תקופה. אני לא בטוח לגמרי, אני מציע שתבדקי את הנושא איתם. לגבי ההתלבטות שלך, כמאמן הייתי מציע לך לנסות כל דבר. עבודה סוציאלית את מכירה ותוכלי לעבוד גם כמטפלת משפחתית וזוגית עם תואר שני (בטח זו כוונתך). התנהגות ארגונית אני לא ממש מכיר את הקורס ואת העבודה. כדאי לך לראיין מישהו מהתחום (אם לא עשית זאת כבר). אימון - מציע לך לנסות כמה פגישות או לראיין מישהו מהתחום כדי לקבל יותר מידע. אגב, אימון יכול לעזור לך לפתור את ההתלבטות בצורה טובה. אני מצטער שלא יכולתי לעזור לך יותר, אני באמת לא מכיר מרכזים שמעסיקים מאמנים קבוע. שיהיה לך בהצלחה. עם נתוני פתיחה כמו שאת מתארת, כולל מוטיבציה ואמביציה - אני בטוח שתבחרי נכון ותצליחי בדרכך. לילה טוב, יובל פייס

29/08/2007 | 08:47 | מאת: פ

ראשית, תודה! אודה לקבלת המייל שלך, לעניין המלצותיך-שלך לגבי מוסדות בהם כדאי ללמוד אימון יום טוב!

27/08/2007 | 12:27 | מאת: דני

שלום יובל, אומרים שבכל הקשור לענייני הלב מאמץ-יתר רק מרחיק את המטרה,בניגוד ללימודים או עבודה היכן שהתוצאות הן ביחס ישר למידת ההשקעה. אז איך מוצאים את אשת החלומות ללא מאמץ יתר?

הי דני, תודה על פניתך. מתנצל על העיכוב בתשובתי. אני לא ממש מכיר באמירות כאלה שמתחילות ב "אומרים ש". בטח לא כמאמן. גם לא במונח "מאמץ יתר". מבחינתי ללכת עשר דקות זה מאמץ יתר, לאחר לרוץ מרתון זה תחביב. מי קובע? אותי מעניין מה אתה חושב ומה אתה מרגיש. ואני גם לא מכיר המון אנשים שמצאו את אהבת חייהם בקלות וללא כל מאמץ. יש, אבל נדיר או שלקח המון זמן. לכן, כדי להבין את הדברים, אני רוצה לברר איתך - מה הכוונה במאמץ יתר? איך היית רוצה שהדברים יקרו? מה אתה מוכן לעשות כדי להשיג בת זוג מתאימה לחיים? איך תגדיר את מאמץ שאתה מציע לעשות? כמו שהדברים נשמעים אתה ממתין שיקרה נס ותיפול לידיך נסיכת חלומותיך. יכול להיות שזה יקרה, השאלה כמה סבלנות יש לך ומה מטרותיך בחיים. אשמח לקבל תשובותיך והתייחסותך להשערה שלי. תודה ובהצלחה, יובל פייס

26/08/2007 | 17:23 | מאת: גל

יובל שלום, נאמר לי שבגלל שייתכן ויש לי דימוי עצמי נמוך אני נמשך לבחורות שאינן רוצות אותי,כי הן כביכול מאשרות את המחשבה שלי שאני "לא שווה". אבל אינני הרי קורא מחשבות ואין לי דרך לדעת אילו בחורות רוצות אותי ואילו בחורות לא עד הרגע שאני מתחיל איתן.... האם אימון אמור ללמד אותי למי להמשך ולמי לא?

לקריאה נוספת והעמקה

הי גל, תודה על פנייתך. התשובה היא לא. אנחנו לא יכולים ללמד אותך למי להימשך ולמי לא, אבל בהחלט יכולים לעבוד איתך על הדימוי העצמי ועל המסרים שאתה משדר בדרך מודעת ולא מודעת לסביבה. בן אדם שחושב שבגלל שהוא נמוך הוא לא שווה - כך החברה תקבל אותו. אני בטוח שפרט לגובה אפשר לציין כמה מעלות טובות מאוד שלך, ועליהם לשים דגש. הגובה הוא דבר חיצוני שעלול להוות בעיה לעתים, אבל מי שרוצה היכרות עמוקה תבחן דברים מעבר לגובה. ואגב, הייתי רוצה להבין ממך - מה הקשר בין גובה לערך שלך? אם גובה לא היה פרמטר - מה לדעתך הדבר החיובי ביותר שאפשר להתרשם ממך? גם חיצונית אבל לא רק. איך בסביבת חבריך הדברים האלו מתקבלים? אשמח לקבל תשובותיך ובכל מקרה אני מציע לך לקרוא את לאלף את השדון. זה יכול לסייע לך כמו גם הספר "עכשיו - גלה את חוזקותיך". בהצלחה! יובל פייס

27/08/2007 | 11:12 | מאת: גל

יובל ידידי,אמרתי שהדימוי העצמי שלי נמוך-לא שאני נמוך -:)) מצאתי כי התיאוריה הקלאסית שהפסיכולוגים אוהבים למכור למטופליהם במקרה כזה היא כדלקמן: "אתה דוחה בחורות שרוצות אותך מתוך ההנחה שמשיכתן אליך מעידה שמשהו בהן לא בסדר,ונמשך אל בחורות שלא רוצות אותך שכן הן מהוות הוכחה שאתה לא שווה". ויחד עם זאת,כשאני בוחן את הדברים לעומקם-זה קשקוש. הכל בסופו של דבר שאלה של טעם. בחורות שלא היו מספיק יפות ומעניינות בעיניי לא יהיו כאלה גם בעתיד,וכאלה שכן מספיק יפות ומעניינות-יוסיפו להיות כאלה ללא קשר לדימוי העצמי שלי וללא קשר להאם הן רוצות אותי או לא. אשמח לקבל את תשובתך החדשה.

26/08/2007 | 15:21 | מאת: גליה

איך אמורה בת 36 נשואה שנה וחצי ללא ילדים, להתמודד מול בעלה שצועק עליה ומכנה אותה בכינויים על "טעיויות" שלה, כאשר כל שהיא מנסה לעשות במישור של לדבר לא עוזר וכאשר היא בת 36 ורוצה כבר ילדים ממנו וכאשר הוא טוען שהוא לא צריך טיפול ולא מוכן לטיפול ?

הי גליה, תודה על פניתך. למרות שאינך אומרת זאת מפורשות, נראה כי את מתארת מצב קשה של ביטויי אלימות כנגדך (אם את מדברת על עצמך, אני אתייחס בדבריי כאילו כן, אם לא קבלי התנצלותי מראש), בגין דברים שאת אומרת או עושה והם לא על פי אמות המידה של בן זוגך. למען האמת המידע שכתבת הוא מועט מדי. מה הכוונה במנסה לדבר? איזה מסרים את מנסה להעביר (לא חייבת תוכן, אלא את העקרון. כמו פניה אל ההגיון בנושא הצעקות וכד')? לגבי ילדים - ברור שאת מרגישה מוכנה ורוצה, מה הסיטואציה כרגע עם בן הזוג? מה התחושות שלך כלפיו? מה המשמעות מבחינתך שהוא מסרב לטיפול? אשמח לקבל את תשובותייך ולהגיב בהתאם. בכל מקרה, התמונה שאת מציירת היא רחוקה להיות אידיאלית בתוך זוגיות ומשפחה. יכול להיות שטיפול זוגי, בו את גם לוקחת חלק ואחריות, ישכנע את בן זוגך להצטרף. בהצלחה, יובל פייס

25/08/2007 | 00:10 | מאת: רונה

אשמח על יצירת קשר מעונית באימון אישי בתחום מקצועי וזוגי תודה

הי רונה, תודה על פניתך. את מוזמנת לפנות אלי ישירות במייל. אשמח לקבל עוד פרטים. תודה, יובל פייס

21/08/2007 | 09:51 | מאת: שירי

היי יובל טוב לדעת שאתה תמיד כאן. רציתי להיתחלק איתך ברגשות עמוקים שלי שוב, איך שאומרים הזמן עושה את שלו אבל ..... נכון להיום אני יכולה לספר לך שאנו ממשיכים את הטיפול פעם בשבועיים, זה עוזר לנו לפתוח נושאים למחשבה ומקרב אותנו מאוד. בעלי יותר מעורב בבית, בילדים, ברצונות שלי, וברצון המשותף להיות ביחד . אבל .... כן לי בלב עדיין קשה, למרות שקשה אחר מהעבר, כי מצד אחד יש לי סיפוק די גדול בהרבה תחומים ,אבל כל כמה ימים העבר צף לי, עדיין עולה לי בראש שאולי הוא עדיין בקשר איתה, ואולי גם פוגש אותה, ואולי הוא מביא לי פרח כדי שאני הרגיש טוב ולא יחשוב לרגע שהוא איתה. ואז אני אומרת לעצמי רגע אז מה את רוצה? מה עוד את צריכה ? מתי המחשבה תיצא מהראש? היום מכיוון שאני מבינה שאולי ביגלל החנק שלי או ביגלל המחשבות והפחד שלי שהיקרא משקרא עזרתי לו לחפש משהי אחרת .אז אני לא מאיזה לשתף אותו אפילו במילה 1 במחשבות ובתיסקול שלי שזה עולה . יובל איך אני יכולה לעזור לעצמי לא להגיע למקום הכל כך קשה והעמוק הזה. אשמח לקבל ממך המלצה המון תודה שירי

הי שירי, תודה שחזרת. אני שמח מאוד שאתם עדיין הולכים לטיפול ומרגישים שיפור במצב. למרות זאת, את אמרת שהמחשבות על העבר והחוסר וודאות שלך מה קורה באמת - עדיין מציק לך. ראשית, אני מציע לך לדבר על העניין עם המטפלת הזוגית - תנסי לנהל איתה שיחה אישית. זה חשוב. אבל, מבחינתי כמאמן אני הייתי רוצה לשאול אותך - מה יכול להקל לך על התחושות הרעות? איך את יכולה לקבל את הוודאות שאת דורשת? מה זה אומר על האמון שלך כלפי בעלך? מה זה אומר עליך? אשמח לקבל תשובותיך ונחשוב ביחד מה הלאה. בהצלחה רבה! יובל פייס

24/08/2007 | 23:58 | מאת: שירי

היי יובל דבר ראשון כך עשיתי קבעתי פגישה לבד . אבל בקשר לשאלות שלך, לצערי אין לי כל כך תשובות. נכון להיום אני שומרת יותר על הרגשות שלי לא נותנת להם לצאת כל כך ואני רק משתיקה אותם ומנסה לא להיגרר אחריהם. שאני כן ניגררת אני חושבת שהתשובה שתיגרום לי שקט זה יהיה לגלות שהמספר פלאפון שיש לי היא של מישהי שגרה רחוק ועל ידי כך אני הקבל את התשובה שהוא מדבר אמת וזה יעזור לי, יעזור לי לבנות מחדש את האמון מולו , לקבל תשובה מגורם חיצוני על זה שהוא דיבר אמת ,וזה אומר שעכשיו הוא דובר אמת וכך יעזור לי להיתמודד מול הראש שלי . להרגיש שאנו עושים דרך חדשה ביחד לבנית הזוגיות והיא אמיתית בלי שקרים, להרגיש שכל צעד שלו הוא אמיתי כמו שאני אמיתית איתו. יובל אשמח מאוד לקבל את עזרתך. שוב המון תודה שירי

21/08/2007 | 01:23 | מאת: פעמונית

היי מבחינת החזון שלי, אני מעוניינת בזוגיות יציבה, זורמת וכייפית. לא מעוניינת להתחתן, אולי מגורים משותפים לאחר זמן מה אם יתאים. אני רוצה להיות חשובה לגבר מאוד, שיהייה לו אכפת ממני מכל הבחינות, לא כמו הקודם שהיה אוגואיסט ודאג לעצמו ולילדים שלו כל הזמן, ואותי הזניח. אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל הוא טפוס דכאוני שמטופל בכדורים וניסה להתאבד שהיה איתי מספר שבועות ואני מצאתי אותו וטפלתי בו כל הזמן. רוצה גבר בריא בנפשו, שידע מה הוא רוצה. לי יש בעיה, אם הגבר מתנתק או מתרחק גם אני מתנהגת כך.בזוגיות צריך חייה ותן לחיות. כל אחד והתחביבים שלו ותחביבים ביחד. הייתי מורה לאנגלית עד לפני שנתיים. פרשתי ובדיוק הכרתי את הגבר הזה, אחכ ניסה להתאבד והייתי עסוקה איתו המון. לא חפשתי עבודה. היום, לאחר שנתיים משעמם לי כי אני אשה שאוהבת לעבוד ולהרוויח, אני סקרנית וחייבת עניין. אני מחפשת עכשיו עבודה במזכירות מכירות =- עדיף חצי יום כי אני נותנת שעורים פרטיים אחהצ וזו הכנסה טובה.מבחינת פנאי - תמיד הייתי פעילה גם שהייתי איתו. אני בחדר כושר כמעט יום יום בשעות הערב, פעם בשבוע רקודי בטן, רקודי עם, כרגע נפגשת עם חברות בקניון לקפה צהריים וכו, יש סדורים לפעמים, בערב חוגים וחברים בחוף הים, מבקרת את אמי פעם בשבוע בחיפה בשבת, לפעמים הופעות וסרטים. אני גם גולשת באינטרנט די הרבה לאחרונה, כי זה מעסיק אותי ומחזיק אותי בבית, חפשתי תמיכה ומצאתי. אנשים פשוט כותבים לי ומגיבים למכתבים שלי. (אני לא גולשת באתרי הכרות ולא מדברת עם גברים כי הבנתי את העניין כבר לפני כמה שנים). מבקשת שיכירו לי גברים, כי אני לא בשום צט טלפוני או באינטרנט. אני נוסעת לארהב בראש השנה לשלושה שבועות (יש לבת שלי אינטרנט) ואולי לא אספיק למצוא עבודה עד אז. שאחזור, אחפש במרץ. שמרתי בחופש בבגרויות אבל זה נגמר. בקשר למכתב -אולי לא אשלח אותו, אבל הכוונה שלי טהורה. אני לא רוצה תגובה ממנו. אני פשוט רוצה להוריד מהלב את הכדור שיושב לי. אני רוצה לכתוב לו שהוא אדם רע, פוגע, מנצל רגשית ומתעלל רגשית. שידע שהוא פוגע ולא גבר אמיתי. האמת - אני רוצה שיעלב. שידע שאני חושבת שהוא לא גבר בכלל למרות שהוא חושב שהוא גבר נהדר. אבהיר לו חד וחלק שאני לא מעוניינת בשום תגובה וזה סגירת מעגל, דברים שהייתי אומרת לו אם הייתי רואה אותו ברחוב או במקום אחר. הקשר הסתיים בנתוק טלפון מצידו ולא ניסיתי לצור קשר. הוא בא להחזיר לי את הבגדים, יובל, לא יכולתי להסתכל לו על הפרצוף והשארתי אותו ברחוב ונסעתי.לא יכולתי לשמוע שיש לו מישהי אחרת והוא בא גם עם המכונית שלה לרחוב שלי בלי להודיע לי. שתדע, שאני מרגישה כבר 3 ימים טוב יותר, ההתכתבות איתך עוזרת לי ואני עוזרת לעצמי. לא ענית לי בקשר למניפולציה. למי התכוונת? אני רק יכולה לומר לך, שהוא רצה להשיג משהו היה משתמש בכל האמצעים הכשרים והלא כשרים. אולי יש לי חרדת נטישה אבל היה לי אליו רגש חזק ולא נצלתי אותו. תסביר לי בבקשה למה התכוונת.מקווה שעניתי על הכל. ושוב תודה ומצפה לתגובה שלך. השם שלי הוא תמירה

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמירה, אני שמח לשמוע שעוברים עליך ימים יותר טובים. הייתי רוצה שתחשבי מה הופך את הימים האלה ליותר טובים? מה גורם בהתכתבות שלנו לשפר את תחשותיך? הכי חשוב - מה המסקנות שלך מההתכתבות של הימים האחרונים? כשאת קוראת את החזון שלך, והוא מאוד אופטימי, איך את מרגישה איתו? מה המשמעות של התוכן, אם יתממש, עבורך? איך את יכולה לדאוג שזה יקרה? לגבי המכתב - את מוזמנת לשלוח לו, אבל את לא יכולה להיות בטוחה שהוא לא יענה. מה יקרה אם יענה? איך תרגישי עם זה? לגבי המניפולציה - דיברתי על בן זוגך כלפיך. התחושה שלי הייתה שמבחינתך בחלק מהיחסים הוא שילב מניפולציות. מה את חושבת על זה? אגב, מה זה חרדת נטישה? הייתי שמח אם תוכלי לתת לי את הפירוש שלך לגבי מה זה המונח הזה. אשמח לקבל תשובותיך, בהצלחה, יובל פייס

22/08/2007 | 19:29 | מאת: פעמונית

שלום, מה שלומך? תודה על המענה. יש לי בקשה, אל תפנה אלי בשם תמירה, אני לא רוצה שיזהו אותי. כתבתי לך את השם שלי, כדי שתדע מי מסתתר מאחורי הכינוי. הרגשתי יותר טוב כי כנראה התרגלתי לכדור שאני לוקחת (הוספתי חצי) והייתי בחברה טובה. אתמול הייתי עסוקה במכתב ולכן הרגשתי לא טוב כל כך , החלטתי לדחות את הדיון במכתב לאחכ. אני מרגישה שאתה תומך בי מכל הלב וזה גורם לי להרגיש לא לבד. אתה שואל אותי שאלות שאני עונה ומבינה את המצב יותר טוב. אני מרגישה שאכפת לך ממני, למרות שאתה לא מכיר אותי. אתה גורם לי לחשוב לעומק על היחסים שהיו, מה לא היה טוב, מה אני בכלל רוצה מעצמי. בקשר למכתב - הוא יכול לענות, אחזיר לו ואפילו לא אקרא אותו. ואני בטוחה שהוא לא יענה. יכול להיות שבכלל לא ארצה לשלוח אותו. יש לי זמן עד ראש השנה - שאני נוסעת. זה יהייה חצי שנה מאז הפרדה, לא יודעת אם יש טעם, כרגע אני מתעסקת בזה, ואני שמחה , כי זה הציק לי. אתה צודק. הוא מניפולטיבי בכל דרך. שהוא רצה משהו, ידע למצוא אותי באמצע המדבר. הוא ידע שאני אוהבת שהוא מתקשר אלי בבקרים (לא כל בוקר) כל פעם היה לו תרוץ אחר. היה מתקשר לפעמים אני יותר בבקרים. היה מתקשר אחהצ. אבל אם היה צריך משהו, בתשע בבוקר. הוא השתמש בסקס כנשק. ידע שאני מאוד רוצה ושחק אותה עייף, היה מתחיל לגעת בי ונרדם פתאום באמצע, (הוא לוקח כדורים ולא תמיד יש לו חשק) אבל הדרך בה הביע זאת. תמיד סדר דברים לטובתו. בזמנים שלו, בחשק שלו. לקח לי זמן להבין שהוא מניפולטור. אולי תאמר לי, היכן אתה רואה את המניפולציות? חרדת נטישה - אני לא יכולה להיות לבד, פוחדת שהגבר יעזוב אותי אם נריב ואז אני מרגישה בודדה, עצובה, בוכה ומסכנה. נמנעתי הרבה פעמים למהגיב בחומרה, כי ידעתי שהוא מחפש ריב ותהייה פרדה. לא רציתי להיות לבד. אהבתי אותו - אני חושבת. אם החרדה מתורגמת לאהבה, אז אולי אהבתי פחות ממה שחשבתי. הייתי די שפוטה שלו, פחדתי לסרב לעזור לו בדברים כי אחכ היה מתנקם בי ומתנהג בקרירות. החרדה בפיזיות - איומה. מעין גוש של קור משתלט על החזה, מרגישה פחד, אימה, כאילו המאהב הכי גדול בעולם עזב אותי. האמן לי -זה נןרא. אני מרגישה קפואה, התאבון נסתם, חוסר תפקוד. מקווה שעניתי לך. המשך יום נעים לך, ומחכה בשקיקה לתשובותיך.

19/08/2007 | 19:16 | מאת: פעמונית

שלום יובל, תודה על התגובה. אענה לך על השאלות. אני כועסת כי אני מרגישה שקבלתי יחס לא הוגן למרות שהשתדלתי מאוד.זה גם אומר שקשה לי להשתחרר מהר מרגשות שליליים. 2. דברתי בטלפון איתו, בערב היינו נפגשים, לפעמים גם אחהצ, בששי בבוקר ובערב היינו אוכלים ומבלים ביחד ושבת עד מוצאי שבת. ידעתי שיש לי בן זוג ללכת אליו, לטייל בים, וכו. לא הייתי צריכה לדאוג לבדור. 3.חברות המליצו לי, המשפחה המליצה לי וגם אנשי מקצוע - ולא שמעתי בקולם.הסכמתי לקשר כי נקשרתי ולא רציתי להיות לבד. אבל, כל פעם הוא הכין לי הפתעה רעה אחרת.הכי גרוע זה החוסר יציבות שלו, ההתפרצויות וההערות. הכסף לא היה חשוב לי כל כך. כסף כן חשוב, מכונית כן חשובה וההתנהגות גם, ולכן הייתי דורשת מהחברה לא לצאת עם אחד כזה. 4. סקס טוב לא היה לי עם בעלי. גיליתי את ההנאה בגיל מאוחר. הוא ידע לגרום לי הנאה. איתו- סקס אמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה אותי. לא נעים לי, אבל הוא היה נהנה בקולי קולות, אומר את שמי, אומר שאוהב אותי. אבל גם אמר לי כמה פעמים שהכדורים מוציאים לו את החשק והוא עושה סקס בשבילי. אז אמרתי לו, שלפי הצרחות שלך אתה צריך סקס כל יום. היה עייף הרבה פעמים. אהבה וחום לא תמיד קשורים בסקס. זה בהתנהגות יום יומית. מחמאות, חבוקים נשיקות - שקבלתי ממנו לפעמים אבל הרגשתי שזה לא ממש אישי. 5. הוא טען שממשעמם לו כי לא רצה לומר לי שהוא חוזר לאשתו. היה לחץ משפחתי לפני החתונה של הבן, האמא נפרדה מהחבר - היא גם בחשה בקלחת ולא היה נעים שהיא תעמוד בחתונה לבד והוא יהייה איתי. שחזרנו אמר ששקר, שלא היה לו מה לומר. אבל זה לא נכון לגמרי. בחורף הוא בדכאון ורובץ בספה. אני באה רואה טלויזיה, עושה לי לשתות ומדברת איתו. הוא חשש שיש לי ציפיות שאני מצפה שיבדר אותי.אמרתי לו שישאר בספה אין לי בעיה, יש טי וי ומחשב. אני האחרונה בעולם שאתה יכול לומר שאני משעממת. אני בת 52, הייתי מורה לאנגלית, יש לי חוש הומור, אני סקסית ומעניינת, וסליחה שאני משוויצה. 6. למה התכוונת במניפולציה? מצידו או מצידי? הוא היה מניפולטיבי לדעתי. תפרט לי בבקשה. גבר הגון יציב וחם אחד שאני יכולה לסמוך עליו ויתן לי כבוד ראוי לאהבה שלי. ישר ונאמן וא בקורתי. סדר יום קמה מאוד מאוחר כי אני לא עובדת. הולכת לקניון עם חברות לאכול ולשתות. יש לי לפמעים שעורים פרטיים, אחכ חדר כושר ולפעמים לחברות או לים לשבת עד חצות. יש לי גם כלבה ושני חתולים. בשבת הולכת לים בצהריים ובערב נוסעת לאימי בחיפה ואחכ רקודים. אני רוצה לקום בבוקר לעבודה. לפחות חצי יום. משעמם לי מאוד. במשך השנה יש לי שעורים פרטיים אחהצ אבל בבוקר משעמם לי ואני עובדת על זה עכשיו. רוצה לעבוד עד אחהצ ואחכ תחביבים ובן זוג. אני נפגשת פעם בשבוע עם היועצת. עכשיו היא בחופשה שבועיים. אני נוסעת בחגים לבת שלי בארהב.אני עדיין לא יודעת אם זה מתאים לי כי הייתי בכמה פגישות ובכולם רק בכיתי ודברנו על הכאב, פתרונות איך להוציא אותו מהראש וכו. אני אראה בההמשך. מקווה שעניתי לך . ושוב תודה ומצפה להמשך, כי אתה נותן לי כח . כבר יומיים אני מרגישה יותר טוב

הי פעמונית, תודה על התשובה. אני רוצה להפנות אותך דבר ראשון לכל נושא החזון שלך. יש שם דברים יפים מאוד, אבל עירבת שם גם כמה דברים שהם ממש הווה. החזון שלך צריך להיות נטול דאגות - מה את רוצה מבחינת זוגיות? מה את רוצה מבחינה משפחתית? מבחינת עבודה? פנאי? ממש תיאורים מדויקים עד כמה שאת יכולה. מאחר וההתמקדות כרגע היא על מה שקרה, אני דווקא חושב שנכון קצת לחשוב קדימה. אם את מרגישה שמכתב ינקה אצלך משהו, מבחינת הרגשה, את מוזמנת לכתוב אותו. קודם כל כתבי אותו, אחר כך תחשבי אם לשלוח או לא. השאלה אם יש עוד דברים שאת רוצה להשיג בשליחת המכתב. אם כן, אז מה? מה המטרה שלו? ויותר חשוב - את מתארת את עצמך כאדם חם שיש לו המון לתת ורצון עצום לקדם דברים. אני נהנה מאוד גם מהדימוי העצמי הגבוה שלך. אני חושב שעם נתוני פתיחה כאלו השמיים הם הגבול. ועכשיו בואי נניח שהזוגיות הזאת שהסתיימה לא תשוב עוד. איך את מתקדמת הלאה? דבר נוסף, דיברת על הרצון להפיג את השעמום של הבוקר - איך את הולכת לעשות את זה? אשמח עם תצרפי גם דברים שאת רוצה לעשות וגם דברים שאת אוהבת. משהו מהעבר אולי שהיית שמחה לעשות שוב. תהיי יצירתית. אגב, הפגת השעמום אמורה גם להוות הכנסה? אשמח לקבל פירוט, לראות איך אפשר להתקדם קדימה ולא לדשדש מאחור, למרות שזה קל. את יודעת בדיוק מה את מצפה מבן זוגך הבא, ברור לך איך את רוצה לחיות, הגיעה הזמן לנוע. ממתין בציפייה לתגובתך. בהצלחה, יובל פייס

19/08/2007 | 12:59 | מאת: אילן

הי יובל, נניח כי גבר סובל מהצלחה מועטה עם נשים פשוט מאוד מן הסיבה שהוא לא נראה טוב. בייאושו הוא פונה למאמן אישי.כיצד מאמן אישי יוכל לסייע במקרה זה לתקן את המצב?

הי אילן, נושא הצלחה עם נשים/גברים/זוגיות הוא נושא שעולה לא מעט באימונים. המפתח לפתרון לרב הוא להעצים את שאר איכויותיך וחוזקותיך, ומצד שני ללוות אותך בתהליך חיפוש אמיתי ומשמעותי. עד כה הייתה הצלחה כבירה בעניין. אגב, יופי זה עניין של טעם. בחלק גדול מהמקרים זה בעיקר תחושות שלך. זה עניין של אמונה בעצמך ודימוי עצמי. לאימון כלים נפלאים לעבוד על רשימת החסמים שהעלתי. יש כמה ספרים שהייתי ממליץ לך לקרוא, שהם חוזרים לא מעט בהמלצותי בפורום: "עכשיו - גלה את חוזקותיך" ו "לאהוב את מה שיש". ספר נוסף שיכול לסייע לך הוא "לאלף את השדון". עם זאת, אני מאמין שמסגרת אימונית מלאה תוכל לקדם אותך מאוד. בהצלחה, יובל פייס

17/08/2007 | 15:41 | מאת: יואל

הי יובל, שאלתי לפני מספר הודעות על מתי לוותר.ראשית תודה על תשובתך. השאלה ששאלתי הייתה כללית והתייחסה למעשה לכל תחום בחיים בו אנו נאלצים לעיתים להתמודד עם אתגרים-חיפוש בת-זוג,קידום במקצוע,הצלחה בהקמת עסק חדש וכו'... איך אוכל לדעת אם יש לי סיכוי ממשי להצליח או שאני מתאמץ לשווא? כעת הרשה לי לרגע להיות המאמן ולענות ע"י שאלות: 1. האם שאלתך השלישית "מה החסרונות של המאמץ העצום שאתה עושה?" נועדה לרמוז שהאדם מתמודד עם משהו גדול עליו ועליו להסיק מסקנות בהתאם? 2.האם זו שאלה שאתה תשאל גם במקרים בהם נראה כי כל הסיכויים פועלים לטובתו של האדם? אשמח לקבל את תשובותיך הכנות לשתי השאלות.

הי יואל, תודה שחזרת. אתחיל מהשאלה הלא ממוספרת שהפנת לגבי המאמץ שווא - ברוב המקרים אנחנו יודעים מה סיכויי ההצלחה שלנו, ולעתים אנחנו לוקחים גם סיכונים. אגב, בהרבה מקרים סיכון זה גם סיכוי. תחשוב על זה. לשאלותיך: 1. השאלה במקור אינה שיפוטית. לכל אחד יש את האנרגיות שלו והוא מחליט היכן להשקיע אותן. בכל השקעה שכזאת יש יתרונות וחסרונות, כמו בכל דבר אחר. חסרונות לעתים מתורגמים גם לעלות. כמה כח אתה מבזבז ומשאבים אחרים כדי להשיג המטרה? באימון, ננסה לבחון אם ההשקעה כדאית ומשתלמת או שמא יש פתרונות שמהווים פשרה הוגנת ועדיין הכיוון הוא דומה. לעתים אפילו להאט קצב של השקעה יכול להוביל להצלחה יותר טובה. 2. בהחלט זו שאלה שעשויה לעלות, לגיטימית. בהמון מקרים אנחנו הולכים נחושים לכיוון כלשהו ללא בחינה של כל הפרספקטיבות והעלויות. באימון המטרה למנוע כל הפתעה ולהצליח עם מינימום תקלות. שאלה כזאת פותחת את החשיבה לכיוונים חדשים. והמטרה, תמיד, היא להעמיק את הלמידה. מקווה שעניתי לשאלותיך. שבת שלום ובהצלחה, יובל פייס

17/08/2007 | 23:36 | מאת: יואל

מה קורה באותם מקרים בהם איננו בטוחים בעצמנו? האם גם אז אנחנו יודעים להעריך נכונה את סיכויי ההצלחה שלנו? מי יכול להגיד אובייקטיבית אם סיבותינו לחוסר הביטחון מוצדקות או לא?

17/08/2007 | 00:37 | מאת: פעמונית

שלום, כתבתי לך אתמול תחת הכותרת המשך חרדת נטישה. אני מקווה שראית את ההודעה כי עניתי על כמה דברים כדי שתוכל לעזור לי. מחכה לתשובה, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

15/08/2007 | 22:17 | מאת: אלי

יובל שלום, אני שואל את עצמי הרבה מאיפה לקבל מוטיבציה להתמודד עם כל אתגרי החיים מבלי להתעייף.אם אני רוצה להתחזק פיזית אני יכול לעשות זאת ע"י עבודה עם משקולות בחדר כושר.אך לאן עליי ללכת אם אני רוצה להתחזק נפשית?איזה אימון עושים לחיזוק הנפש? אני מציג את השאלה דוקא בפורום זה כי כל הפורומים הפסיכולוגיים למיניהם הם פרסומת אחת גדולה לטיפולים ותשובתם צפויה מראש. אשמח לקבל תשובותיך.

הי אלי, תודה על פניתך. שאלתי הראושנה היא מהם אתגרי החיים והחוסן לו אתה זקוק. אשמח לקבל תשובתך מאחר והביטויים הם כלליים מדי וקשה להתייחס בלי להבין את ההקשר אליך. אגב, אתגרי חיים אצל כל אחד הם אחרים וגם תפיסת חוסן נפשי שונה מאדם לאדם. באופן כללי מאוד אני יכול להגיד לך שחוסן נפשי הוא אלמנט שאנחנו נולדים איתו ומפתחים אותו מימי ינקות. את החוסן אפשר לחזק כשמבינים איפה החולשות. שוב, בכללי, חיזוק החוסן הנפשי יכול לבוא לידי ביטוי (אם לא דרך טיפול או אימון) על ידי עשייה של דברים בהם אתה מצטיין או לדאוג למקצועיות בכל מה שאתה עושה וקריאת חומרים מקצועיים בעניין. כמה רעיונות לספרים: אינטיליגנציה רגשית (הוצאת מטר) העצמי האותנטי (ד"ר פיל, הוצאת אור עם) עכשיו - גלה את חוזקותיך (הוצאת מטר) קריאה ועבודה עצמית עם התרגול והרעיונות - יכול בהחלט לסייע. אגב, חוסן נפשי קשור קשר ישיר לחוסן פיזי, כך ששיפור של החוסן הפיזי יסייע גם בתחום הנפשי. מקווה שנתתי לך כמה רעיונות ואם יש עוד שאלות אני פה. בהצלחה! יובל פייס