מרגישה את הסוף

בחודשים הקרובים אהיה בת 29 ואחרי הרבה מאוד משברים וחיים לא טובים, מצאתי עבודה חדשה שייאשה אותי לחלוטין. היא נטולת אנשים סביבי ואני מרגישה נרקבת בכל יום ויום. בעבודה ריקנות איומה וככה גם בבית. איכשהו תמיד הדחקתי או התגברתי, הייתי למרות הכל מבודרת ומצליחה לצחוק מכל הלב והלבד לא הכביד עליי בכלל. אבל פתאום זה חונק ומביא איתו מחשבות סופניות של מה הטעם, ושנמאס לי להאבק כבר. ברור לי שאני חייבת להחליף מקום עבודה אבל מדובר במצב כלכלי לא משהו ואני לא בטוחה במה אני יכולה לעבוד שכן ישפר את הרגשתי. המעט שמחת חיים שהייתה לי פשוט התפוגגה ואני מסתובבת תוהה למה זה פשוט לא נגמר. אין לי חיי חברה ואין לי משפחה תומכת. באמת שאני חסרת אונים לגבי האפשרויות שלי להמשיך בכל זאת בלי שום חום וחיבה... אודה לעזרתך.

יקירתי, את עדיין צעירה מאוד, רק בת 29, וגם אם נראה לך כרגע המצב כמצב של ייאוש, יש עוד הרבה תקווה ועתיד וורוד גם בשבילך. אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית - פסיכולוג, אימון אישי, קבוצות תמיכה ואפילו עובדת סוציאלית במקום מגוריך. חשוב שתמצאי מישהו מקצועי שיוכל לתת לך תמיכה, הכוונה וליווי איך לצאת מהמשבר - וזה אפשרי. להרים ידיים זו אופציה קלה - להתמודד זו אופציה חכמה. וכבר נאמר כי מכל משבר ישנה צמיחה - בואי למצוא את הצמיחה האישית שלך מתוך המשבר שאת נמצאת בו. בהצלחה ואשמח לעזור לך באופן אישי. דורית גן-מור, מאמנת אישית