פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
07/02/2008 | 23:49 | מאת: פעמונית

שלום יובל כתבתי לך שאני רשומה בכמה אתרי הכרות. עדיין לא יצא כלום משם. בקשתי שיכירו לי, יצאתי לפגישת בוקר עם מישהו שבא מצרפת ואני מכירה אותו בשביל הדייט. אני עובדת בסופר , ומתיידדת עם גברים, אבל רובם נשואים. מה עוד ניתן לעשות? אולי טלקשר? כבר התייאשתי

הי פעמונית, אני מניח שאני לא מכיר את כל השיטות, אבל אני חושב שבאינטרנט יש עשרות מקומות שתמצאי בהם רעיונות יצירתיים. אני מזמין אותך להיכנס לפורומים ולהעלות בקשה לרעיונות, ותחזרי עם כמה רעיונות שעליהם נוכל להתחיל לעבוד. נברר מה מתאים לך יותר. בהצלחה, יובל

15/02/2008 | 00:24 | מאת: פעמונית

שלום יובל באינטרנט יש אתרי הכרויות. אין פטנטים אחרים. האם לדעתך פגישה עם גבר, דרך האינטרנט למטרת סטוץ תשקם לי את האגו, תחזיר לי את הבטחון שאבד, אני ממש פחדתי להכיר גברים תקופה, והרעיון לסקס איתם ממש הפחיד אותי. נפגשתי מספר פעמים עם גברים בבתי קפה, ולא היה נורא. אני מרגישה שהבטחון שלי עלה. צריכה חזוקים. תודה

07/02/2008 | 22:23 | מאת: אמא טריה

מחכה לשמוע ממך. סוף שבוע נעים

07/02/2008 | 23:31 | מאת: אמא טריה

הי יובל, אני שמחה לשמוע ממך שוב. ואין לך על מה להתנצל. מקווה שאתה עסוק בדברים טובים. שאלות 2,3 שלך לא ברורות לי. אשמח אם תבהיר את עצמך. לאילו שתי תקופות אתה מתכוון ? ( לפני היותי אמא ואחרי? ) ומה הכוונה מבחינה פרקטית של המחיר? שאלת אותי הפעם הרבה שאלות ובקרוב אכתוב את התשובות. תודה על המחמאה של אמא נפלאה. אכן משתדלת להיות כזו. לילה טוב

31/01/2008 | 01:01 | מאת: פעמונית

שלום יובל, מה שלומך? כתבתי לך ב28.12 תשובה ועדיין לא ענית לי. כנראה לא שמת לב. למרות שאני רוצה להכיר גבר, יצאתי לרקוד כמה פעמים, לא הצלחתי להכיר. לפעמים אני חוששת שגם לא אכיר, שלא ירצו אותי, לא השתחררתי לגמרי מהטראומה, למרות שמצבי הרבה יותר טוב, עובדת בכייף, יש לי תלמידים נוספים כרגע, הולכת לסרטים, לחדר כושר ועסוקה מאוד. עדיין הולכת ליעוץ. הפצע לא הגליד לגמרי, ואני עדיין כועסת. אני דפוקה כי אני רגישה, וכל רגש נתקע אצלי במוח להרבה זמן. קרא בבקשה גם את התגובה הקודמת שלי ותענה לי. תודה פעמונית

הי פעמונית, שמח שמצבך הרבה יותר טוב. את מספרת שאת הולכת לריקודים, מבלה, חדר כושר ועוד - אבל מה את עושה באמת כדי להכיר מישהו? אשמח לקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל

24/01/2008 | 23:34 | מאת: גולש בפורום

אכן, הייתי בחופשה. עכשי הפורום חוזר לפעילות מלאה!

01/02/2008 | 20:31 | מאת: גולש בפורום

אני רוצה להפוך לעצמאי במקצוע שלי. איך אפשר לדעת אם המקצוע מבוקש כעצמאי?

22/01/2008 | 19:26 | מאת: ח

אני לא חושבת שלבעייתי יש פיתרון אך בכל זאת מרגישה שצריכה לשתף, מקווה שזה פורום מתאים. מה עושים כשפשוט נמצאים כל הזמן בלחץ? כשכל דבר שמשתבש נראה כאילו סוף העולם? כשמשהו מטריד ולא מרפה וגורם ללחצים קשים וחרדות ומפריע ומעיב כל הזמן. וזה לא משהו ספציפי שכשהוא עובר אז זה נגמר, אחר כל יבוא משהו אחר, תמיד יהיה משהו שילחיץ, כך שהבנתי שבלי קשר למה שקורה פשוט התגובות שלי הן כאלה. אדם אחר אולי יגיב לאותם דברים לא כמוני. אני יודעת שיש היום תרופות אבל עדיין, אולי משהו מכיר דרך שאפשר להקל, אולי לפחות להפחית את התחושה שכל דבר הוא סוף העולם. אשמח לקרוא מה שיש למשתתפי הפורום לומר בנושא...

27/01/2008 | 10:07 | מאת: הגר שקד

שלום ח, את שואלת איך תוכלי להפחית לחץ, ומצד שני פותחת בהצהרה שלבעייתך אין פתרון. את בוודאי מבינה שאין כל דרך לעזור לאדם שרואה את בעייתו כטוטאלית ובלתי ניתנת לשינוי. מה דעתך לכתוב שוב, והפעם עם מטרה ברורה שתוביל אותך לרצות לפעול לשנוי המצב? מאחלת לך יום רגוע, הגר http://www.coachisrael.co.il/hagar.coach

הי ח', תודה על פניתך ומתנצל על העיכוב בתשובתי. עושה רושם שאת סובלת מבעיות עמוקות ששווה לבחון אותן ברמה הפסיכולוגית. האימון בהחלט יכול לעזור לך בהרגעת הלחץ, אבל אם את סובלת מחרדות שמעיקות עליך ומפריעות לתפקוד - אנחנו מעדיפים להפנות לטיפול פסיכולוגי. בכל אופן, אבקש להפנות אליך מספר שאלות: 1. מתי את מרגישה בלחץ במיוחד? 2. מתי הלחץ לא משפיע? 3. מה את עושה כדי להרגיע את הלחץ היום? 4. איך הלחץ מפריע לך? 5. במה הוא תורם? אשמח לקבל תשובותיך ונתכתב. מקווה שאוכל להועיל לך מעט אפילו דרך הפורום. שבוע טוב, יובל

19/01/2008 | 09:41 | מאת: אמא טריה

1. מה את רוצה לעשות כרגע? להרגיש פחות אשמה ומתוסכלת, להפרד מרגשות העבר, להסתכל פחות על אנשים אחרים ולראות כמה הם הצליחו וכמה אני לא, להיות יותר אשת עשייה, להציב מטרות ולעבוד לקראת הגשמתן, להגדיל את ההכנסות שלי ואת מס' התלמידים, לתכנן את העתיד הכלכלי שלי לשנים הקרובות. . בפן המקצועי אני מאוד רוצה להמשיך ולעשות חוגי אנגלית לגן ובית ספר יסודי ואף לפתח את נושא החוגים בתחומים אחרים כמו "מוכנות לכיתה א', חשבון לביה"ס יסודי, שעת סיפור. פתחתי השנה חוג אחד לאנגלית עם 3 בנות משנה שעברה ואני מנסה להשיג עוד כמה תלמידים לקבוצה. אך לצערי, אין כל כך ביקוש ואני מאוד מתקשה להביא עוד תלמידים, אבל לא אוותר ולפחות אנסה להגדיל את הקבוצה הזו. עם כל הרצון שלי לעסוק בתחום ההדרכה בחוגים באופן פרטי, אני מאוד מתקשה להשיג תלמידים למרות שאני יודעת שאני ייחודית וטובה במה שאני עושה. אולי זה קשור לשיווק, לאיזור שאני גרה בו, למצב הריגשי שאני שרויה בו. לא יודעת כל כך מבולבלת מזה כבר. בנוסף, הייתי רוצה ללמוד תחום חדש בתחומי אבחון, טיפול, הנחיה והדרכה. אך השוק מוצף בקורסים ואני לא יודעת במה לבחור. שכן אני מחפשת משהו שלא יהיה ארוך מידי, שאוכל לעמוד בתשלומים ובסופו של דבר לעסוק בו ולהתפרנס ממנו בנוסף למה שאני עושה או במקום. אני מתלבטת אם כדאי לי לנסות ולחזור לעבוד במשרד החינוך. שכן שם לפחות אוכל להבטיח את עתידי הכלכלי יותר, לא אצטרך לחפש תלמידים ויהיה לי תשלום בחופשים ופנסיה. ואולי בנוסף לעסוק באופן פרטי בשעורים פרטיים וחוגים. אך אני לא כל כך שלמה עם ההחלטה לחזור למשרד החינוך אחרי כל האכזבה הגדולה שעברתי שם. יש לציין, שנושא העבודה כל כך מציק לי ומשבש את שגרת חיי. אני כל הזמן מוטרדת ולחוצה מכך שעדיין אני עדיין לא מצאתי את עצמי בשוק העבודה, איך שאני מאבדת כל מה שאני בונה וקשה לי לתכנן את עתידי הכלכלי כשההכנסות שלי כל כך נמוכות ולא בטוחות. מטרה נוסף שאני שואפת להגיע אליה היא העיסוק בספורט והרזיה. בשנים האחרונות עליתי כ- 30 קילו (מאז היותי מורה). אני מאוד אוהבת ללכת לשעורי התעמלות, אך מאוד מתקשה להתמיד. חשבתי על ללכת לקבוצת הרזיה כדי לקבל תמיכה אך אני דוחה זאת כל הזמן בתירוצים שונים. 2. תקופת התעסוקה המאושרת בחיי- ניתן לציין שתי תקופות כהיותי מורה. *בהיותי סטודנטית להוראה עבדתי בקרן קרב ולימדתי אנגלית בכיתות א' ב'. הייתי מועסקת דרך חברה שנתנה לי את כל תוכנית הלימוד והתמיכה שהייתי צריכה לא הייתי צריכה לקחת חלק בכל הפעילויות שמורות מן המנין היו צריכות כמו (הכנת מבחנים ובדיקתם, הכנת מערכי שעור, להשתתף בישיבות מורים ובאסיפות הורים וכו'). במקביל עבדתי באותה תוכנית במתנ"ס בשעות אחה"צ. אך החסרון של עבודה זו היה השכר הנמוך והתשלום לפי שעות, מה שאומר שאין כסף בחופשות לימוד. אך זו הייתה שנתי הראשונה כמורה ורציתי גם לרכוש ניסיון ומאוד הצלחתי בעבודתי זו. *התקופה השניה היא התקופה בה התחלתי לעבוד מהבית וללמד שעורים פרטיים וחוגים בקבוצות קטנות. מאוד נהניתי להיות הבוס של עצמי, להביא את עצמי לידי ביטוי, להיות מבוקשת מאוד ולהגיע לרווחים שבין 6000-8000 בכוחות עצמי. 3. המחיר שאני מוכנה לשלם כדי לחזור למעגל העבודה- לצערי הרב, כבר שילמתי מחיר כבד בבחירת המקצוע שלי. שכן השקעתי הרבה שנים בלימוד המקצוע, בניסיון לתקוע יתד במשרד החינוך שלא צלח, בעצם בכך ששמתי את הלימודים והעבודה לפני משפחה ונכנסתי להיריון בגיל מאוחר יחסית (35) אחרי 9 שנות נישואין. אך לא אהיה מוכנה כבר לחכות שנים רבות עד ההריון הבא. כיום, אני מוכנה ללכת וללמוד ולהתמקצע (השקעת זמן וכסף), לעבוד מחוץ לבית, להיות שכירה ו/או עצמאית. ובלב כבד אם אצטרך להביא מטפלת לתינוקת או לשלוח אותה למשפחתון, בתנאי שישתלם כלכלית. 4. איך אני מסתדרת עם הזמנים- אז כמו שאתה רואה לקח לי כחודש לענות לשאלותיך. האמת שקשה לי להסתדר עם הזמנים הרבה בגלל שאני תקועה עם עצמי ועם המחשבות שלי שלא מובילות אותי לשום עשייה, אלא גורמות לי רגשי עצב ואכזבה מעצמי. לשמחתי, לתינוקת יש כבר סדר יום, כך שאני יכולה לנהל את הזמן שלי יותר טוב, אך עדיין הטיפול בה גוזל לא מעט זמן. ואיך זה להיות אמא- זה נפלא, מקסים, מתוק. התינוקת שלי היא האהבה הכי גדולה בחיים שלי. היא ילדה טובה וחייכנית. ואני מודה לאלוהים יום יום שנתן לי אותה ומתפללת שישמור עליה וייתן לה חיים טובים ומאושרים. תודה לך יובל על ההקשבה והתמיכה.

הי אמא טריה, מקווה ששלומכם טוב. מתנצל על העיכוב בתשובה. גם עתה אני לא אענה על תשובתיך, הן הודפסו, אלמד את התשובות ואחזור עם שאלות. אני מבטיח תוך יום-יומיים! בינתיים אני שמח שאת מאושרת מתפקידך כאם ושהתמזל מזלך עם ילדה נפלאה וחייכנית! מאחל לכם המון אושר! יובל

29/01/2008 | 11:41 | מאת: אמא טריה

תודה על התיחסותך הרצינית לגביי. ממתינה בציפיה להמשך הדיאלוג איתך. אמא טריה

07/02/2008 | 23:07 | מאת: יובל

הי אמא טריה, מקווה ששלומך טוב. בימים אלו אני עסוק במיוחד ולא תמיד מתאפשר לענות בתדירות הרגילה. אני מתנצל. למרות זאת, קראתי את התגובה שלך אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות נוספות: 1. דיברת על פרידה מרגשות העבר, על השוואה עם אחרים - א. ממה את מתוסכלת? ב. איזה רגשות משפיעים עליך כרגע? ג. מה נותנת לך ההשוואה? ד. לגבי לימודים - כתבת כמה דברים שאת רוצה ללמוד - אני מזמין אותך להיכנס לאתר yoram.co.il ושם תקבלי מידע על כל המקצועות הקיימים ותוכלי לבחון מה מעניין אותך במיוחד. אשמח לקבל ממך פירוט יותר מדויק של מה את באמת מעניין אותך ומה היתרונות והחסרונות של כל אפשרות. ה. הייתי שמח אם היית מתחילה בתהליך מסודר של בניית תוכנית פעולה להרחיב את עיסוקך. בשלב הראשון תעשי סדר בדברים - תציבי מטרות - אני ממליץ לך בכמה תחומים: מבחינה כלכלית, מבחינת שעות עבודה, מבחינת משפחה וזמן פנוי, מבחינת הלמידה שאת מעוניינת להתחיל בה ומבחינת ניהול של כל הדברים גם יחד. אשמח לקבל את הפירוט. ו. מה מעכב אותך לצאת לעשות ספורט ולהיכנס לתוכנית הרזיה? 2. מה מבין שתי התקופות מדבר אליך יותר? 3. לגבי המחיר שאת מוכנה לשלם - מה המשמעות הפרקטית של כל אחד מהדברים: לימודים והתמקצעות, עבודה מחוץ לבית וכו'. 4. לגבי זמן המענה - אני חייב לציין שבלי ילדים גם לי לא תמיד יש את הזמן לענות מיד.... לגבי הרגש של האכזבה והעצב מעצמך - אשמח אם תרחיבי בנושא. איך הרגשות האלו משפיעים עליך? לגבי היותר אם - אני בטוח שזה נפלא והתינוקת זכתה באמא נפלאה. בהצלחה! יובל

18/01/2008 | 11:00 | מאת: נועה

היי יובל תודה על עזרתך בקשר לשאלותך 1.כמה אני אוהבת את העבודה?- אוהבת מאוד יש לי עצמאות, שומחים אלי, אנשים אוהבים, יש לי את הפינה שלי, יש לי אקשן, אני מרגישה שאני תורמת למערכת, אני לומדת דברים למרות שאני הרבה זמן בתפקיד ואז משכללת את העבודה,אני מרגישה חשובה . 2. את ההיתרונות חלק גדול ציינתי לכן החסרונות זה שיודעים שאני פה ולא משנה מה? אני פה כברורה, מרוצים מעבודתי בתפקיד לכן לו יזוזו אותי לתפקיד אחר, לא משלמים אותו כמו שהוא שווה יש בוא הרבה עבודה הרבה אחריות חוץ מהניסיון שיש לי , וכן כרגע לאחר חודש שלא קיבלתי שום תגמול נוסף חוץ מהמשכורת הבסיסית זה מאוד מאגיז. אין מנוחה לרגע , עובדת הרבה שעות גם מהבית למרות שיש לי הסדר של מעט שעות . 3. ציפיות זה לא נישמה טוב כי דבר ראשון כן מספרים, דבר שני עזרה. ואולי כן מילה טובה מההנהלה . 4. אילו לא היתי צריכה משכורת היתי אולי מחפשת עבודה בחצי משרה , הולכת לחדר כושר, מנסה כן להיכנס ללימודים של תואר 1 בשיווק , והיתי רוצה להיות יותר זמן עם ילדי. אבל מכיוון שאני כן צריכה משכורת , היתי מחפשת עבודה בתחום שלי כי זה משיש לי ניסיון ואני לא יודעת האם היתי יכולה להיתקבל ללא ניסיון לתפקיד יותר שיווקי, טוב יובל עניתי לשאלותיך נכון שלמרות שאני זוכרת , הזכרתי לעצמי שוב את הדברים שאני אוהבת בעבודה אבל עדיין אני צריכה כלים להיתמודדות מול הממונה אלי בנושא משכורת (פגישה שאני צריכה לזום) המון תודה

הי נועה, תודה על תשובותיך המפורטות. אני שמח שאת אוהבת את העבודה. אני מניח שזה חלק חשוב מהישארותך במקום. בכל אופן, את עדין הית רוצה לעשות כמה שינויים, כמו אלה שכתבת בתשובה 4. בכל אופן, השאלה הבסיסית הראשונה שלי היא - מה לדעתך גורם להנהלה לקחת אותך כמובן מאליו? ובנוסף - מה מונע ממך כרגע לפנות לממונה על השכר? וכשתפני אליו - מה הדברים שלדעתך ידברו אליו בצורה הכי טובה? ממתין לתשובותיך! תודה, יובל

31/01/2008 | 20:50 | מאת: נועה

היי יובל שמחתי לקבל תשובה תודה 1.משגורם להנהלה לקחת אותי כמובן מאליו -זה כי צמחתי בתוך החברה, אני בסך הכל 13 שנה שם, יש לי קשר טוב עם האנשים, יש לי משרד יפה וגדול , אוהבת את העבודה , נותנת את הנשמה, חיה את העבודה ונושמת אותה, עובדת גם מהבית. לפי דעתי אילו הסיבות שיכולות לגרום להנהלה לקחת אותי כמובן מאליו. 2.מה מונע ממני לפנות לממונה על השכר? אי נעימות ללא סיבה. איך לעשות זאת?, איך אני יכולה לקבל את משאני יודעת שמגיע לי?, בעבר לפני הרבה שנים קיבלתי עליה יפה רק אחרי שיגעתי למצב שאמרתי שאני מתחילה לחפש עבודה חדשה. 3. אולי זה שאני נעמנה לעבודה, עומדת בלוח זמנים, מקצועית, יסודית, עבודה טובה, ניסיון רב , תורמת מקצועית למערכת, מבט רחב לכל המערכת ולא רק בתפקיד שלי, אחרית , יודעה שהעבודה מתבצעת, אבל את האמת למרות שאני מציינת את הדברים הנ"ל הוא יודעה אותם מצויין, ורציתי גם להגיעה עם המשכורות כדי שיהיה לו את האפשרות לשים לב ממתי לא קיבלתי עליה במשכורת, עכשיו אני גם מלמדת בחורה של חברה אחרת את תפקידי, ואני בטוחה שהמשכורת שלה מאוד גבוה . יובל אשמח לקבל כלים לעבודה עצמית לפני הפגישה על מנת להצליח לקבל את התוצאה הטובה ביותר מהפגישה

10/01/2008 | 00:42 | מאת: פעמונית

תשאירי לי את המייל שלך בבקשה ביי

14/01/2008 | 12:50 | מאת: שרון

המייל שלי mi7@015.net.il תודיעי לי ששלחת ואחזור אלייך. מצטערת שלא הייתי פנויה לענות לך. שיהיה לך יום מקסים!

16/01/2008 | 14:25 | מאת: שרון

שלחתי לך מייל לכתובת sapiralmog@walla.co.il תראי אם קיבלת. מקווה שכן ממתינה לשמוע ממך במייל. להתראות והמשך שבוע נעים.

08/01/2008 | 21:45 | מאת: נועה

היי יובל דבר ראשון רציתי לקבל תשובה על נושא ירידה במשקל שכתבתי לפני כמה ימים. תודה אני עובדת במקום עבודה קרוב ל 13 שנה, אני אוהבת את העבודה היתקדמתי כמה תפקידים ועכשיו אני בתפקיד עם הרבה אחריות, מרכזי, מזה 5 שנים. אני עובדת עם אנישים מקסימים, יש לי סביבת עבודה נעימה מאוד. שומחים אלי שהעבודה מתבצעת גם אם זה דורש ממני לעבוד ערבים, סופי שבוע , וכו' כל הזמן מוסיפים עוד ועוד עבודה כי החברה גודלת, יודעים שאני עובדת יסודית עם הרבה לחץ לא עוצרת רגע, והכל מאחריות ומאהבה לאנשים , לתפקיד ולחברה. למרות שתפקיד כזה בחברות אחרות עושות כמה בחורות אבל..... אני לא מרוצה מהמשכורת אני מקבלת משכורת גלובלית, לפנ כמה חודשים קיבלתי רכב חברה על חשבוני וזה הוריד לי קרוב ל 1700 ש"ח מהמשכורת הנטו. לפני חודש קיבלתי בפעם הראשונה 1000 ש"ח ברוטו בונוס חד פעמי בלי לבקש. אבל עדיין אני יודעת שמגיעה לי יותר, לפחות עליה של מינימום 1500 ש"ח . אני מתוסקלת אני זקוקה לעליה במשכורת, למרות שאין לי לימודי תואר 1 יש לי הרבה ידע וחשובה מאוד למערכת. אבל מצעד אחר חשוב לציין שהמערכת רועה אותי כמובנת מאליו , בתור אחת שלא תעזוב למקום אחר כי נותנת את כל הלב בעבודה ואוהבת את המקום. בעבר לפני כמה שנים אמרתי שאני מתחילה לחפש עבודה ועלו לי את המשכורת משמעותי מאוד, אני מבקשת ממך כלים איך לפנות ומה הדרך הנכונה לקבלת המטרה שלי. המון תודה

הי נועה, תודה על פניתך. הבעיה שאת מרגישה לא מספיק מוערכת בעבודה היא מוכרת. לצערי, לא מעט פעמים אנחנו תורמים הרבה יותר ממה שאנחנו מקבלים וזו בעיה. השאלה שלי היא כמה את אוהבת את העבודה? מה היתרונות בעבודה ומה החסרונות? מה הציפיות שלך (לאו דווקא במספרים)? אם היית עוזבת את העבודה היום, מה היית הולכת לעשות? אשמח לקבל תשובתיך ולהגיב. תודה, יובל פייס

08/01/2008 | 13:38 | מאת: מתוסכלת

שלום אני בת 25 , יוצאת עם בחור בן 30 מזה כמה חודשים (3.5 ) כל הקשר התקדם מהר מאוד כי רצינו בזה , הוא, בידיוק כמוני . לישון אצלו כל לילה , להרגיש ממש זוג אמיתי. נתן לי הרגשה כלכך טובה כל סיפור אהבה הזאת , שסוף סוף ברוך ה" קיבלתי את מה שמגיע לי . הכל ממש טוב בנינו כך נירא לי למרות שאצלו אי אפשר לדעת אף פעם אבל לפי התנהגויות אני רואה שאני חשובה לו באותו אופן שהוא לי. ליפני שבוע כשישנתי אצל אמא שלי איזה לילה התברר לי מאוחר יותר שהאקסית שלו הייתה בבית , רצה לסגור את הסיפור איתה סופית??!! לקחתי את זה ממש קשה על זה שהוא לא גילה לי על המקום ושהוא ניפגש איתה בכלל. אבל אמר שזה סיפור סגור ושהיום הוא איתי ואוהב אותי . מאותו רגע מאוד קשה לי לסמוך עליו. זאת אומרת להשאיר אותו לבד בבית מכניס אותי לחרדות. אבל היום הוא פשוט הרג אותי כשאמר שהוא רוצה שאני אשן אצל אמא שלי ושהוא רוצה להיות לבד ושאני אסמוך עליו. מה נירא לכם? לי נירא שאני אוהבת יותר מדי, אם אני מגיבה בצורה הזאת. הייתי רוצה לסובב את הגלגל שירגיש כמה אני חשובה בחיים שלו . צריכה עזרה תודה

לקריאה נוספת והעמקה
09/01/2008 | 20:49 | מאת: מאמנת להצלחה

הי לך, מבינה את המקום בו את נמצאת מאוד. אין כמו אהבה והתרגשות והחשש שזה ייגמר פתאום. וכיוון שבפעם הקודמת שהיית אצל אמא שלך האקסית הופיעה, החששות מובנים. עם זאת, לא ממליצה לבנות מערכת יחסים מתוך חשדנות וחוסר אמון והבחירה אם להאמין היא רק שלך. בינינו, אם הוא רוצה לבגוד הוא לא צריך להוציא אותך מהבית בשביל זה. תני לו חופש, אפשרי לו לילה לבד, שיראה שאת אוהבת ומשחררת ובטוחה בעצמך מספיק בשביל לאפשר זאת. סביר להניח שרק מההפתעה שהסכמת הוא לא ימשיך בכיוון עוד הרבה פעמים. מצד שני, לא לטמון ראש בחול, אם את רואה שהוא יותר ויותר מבקש שתשני אצל אמא, אולי שווה לבדוק איפה אתם עומדים. בשלב זה , נראה לי שהוא בוחן את הנכונות שלך לאפשר לו חופש וזה טוב מאוד, כי זה מעיד על הרצינות שלו לגבי הקשר. לא בודקים משהו שלא מעניין וחשוב לנו. מקוה שעזרתי.

שלום למתוסכלת, העלת נושא כואב שעולה מדי פעם בנושא זוגיות. יש לי כמה שאלות בעניין: 1. מה המשמעות מבחינתך שהוא פגש את האקסית שלו? 2. מה את מצפה ממנו לעשות? 3. מה כל כך הכעיס אותך בכך שהוא ביקש להיות לבד לילה אחד? 4. מה הכוונה ששניכם מאוד רוצים בהתקדמות המהירה? 5. מה היתרונות של התקדמות כל כך מהיר ומה החסרונות? אשמח לקבל תשובותיך במהירות ואגיב בהתאם. בהצלחה! יובל פייס

12/02/2008 | 09:21 | מאת: היי - אומנם קצת באיחור אך מקווה...

בוקר טוב קודם כל תודה על התמיכה שאתם נותנים לי כאן . בכל אופן מה שקרה מאז , מהעניין שהאקסית באה אילו הוא אמר לי שזה גרם לו לאהוב אותי יותר . ובאמת ראיתי שינויי ביחסים. הפחד שלי נבע מזה שהוא מאוד אהב את האקסית שלו ושהיה לו סקס מדהים איתה (כך הוא אומר) והיא זאת שעזבה בזמנו וכלכך נפגעתי לדעת שהוא בקשר איתה שפחדתי נורא. מה שקורה היום , הוא שאתמול ראיתי את המספר שלה שהתקשרה והוא לא ענה , וכשאמרתי לו שראיתי הוא נורא התעצבן מזה שראיתי לו בטפלון כמובן וגם אמר כל מיני דברים שגרמו לפקפק במערכת יחסים - כמו אני לא הכי נמשך אלייך , אני איתך 5 חודשים כי לא נעים לי , אני אוהב מלאות ( ואני לא כלכך כזאת) מאוד פגע בי, למרות שיום ליפני אמר כמה הוא אוהב אותי ושאני הכל בשבילו.. למרות כל זה הוא התעקש שאני יבוא לישון בבית שלנו. ולא אישן אצל אמא שלי. הבעיה המרכזית ביחסים האלו הם הסקס. הוא מטבעו לא בן אדם שגומר מהר בסקס, וקורה שהוא לא מצליח לגמור אולי בגלל שאני לא מביאה אותו לידי סיפוק כי אני די סגורה וביישנית למרות שאני עושה מה שכולם עושים. אני ממש אוהבת אותו ורוצה שהיחסים האלו יצליחו כי פרט לנושא הזה הכל די נורמלי וטוב בנינו. ייעצו לי מה אני יכולה לעשות או מה נירא לכם שקורה . אני יודעת שהוא אוהב אותי וטוב לו איתי אך גם הוא מאוד מתוסכל מזה שהוא לא מצליח לגמור ונאלץ לאונן (סליחה על המליה) כדי לפרוק את עצמו. תודה מראש מאוד מתוסכלת.

08/01/2008 | 12:57 | מאת: יוליה

ובעלי גם היתיאש ממני .אין לי חשק לסקס בכלל לו מזיז לי . ליפעמים אני כן רוצה לשמוע לו וליפעמים נימאס לי לשמוע לכל מילה שלו . כי הוא רגיל ששמע לי 17 שנים ועכשיו בגלל דיכאון ועברתי שינועים אני לו מקבלת מה שהוא מבקש. הוא הבקשות שלו הם ככה .האם זה מוגזם ממנו שהוא מגיע מהעבודה שהבעית יהיה מסודר סלון והול . שלא יהיו כביסות בסלו. שתכין לו אוכל לבוקר בשבתות וצהריים והגישב שלי שאני רוצה שהוא ישתתף איתי כי ככה יש לי חשק אין לי חשק להכין לבד לבד . שעם הוא מבקש נעליים או בגד שאני יבוא לארון ואתן לו .פעם היתי שומעת לו. היום הוא כועס שאני אומרת לו קח לבד .הוא בזמן אחרון חסר סבלנות וקשה לנו מאוד מאוד .נימאס לי הוא כולכך כועס כמו לו יודעת מהנ .וגם עלים לו עליי אבל זורק דברים מפה או מה שיש על שולחן ברגע של כעס. כי הוא טוען שאני מביאה אותו לכעס הזה .

לקריאה נוספת והעמקה
09/01/2008 | 20:52 | מאת: מאמנת להצלחה

יקירתי, לפי מה שאת מספרת אתם נשואים כבר 17 שנים, כנראה שיש משמעות לקשר. אני מציעה לברר עם בעלך לגבי אפשרות לייעוץ זוגי, נראה לי שיש על מה לעבוד. אם הוא לא בכיוון עדיין את יכולה לפנות לייעוץ אישי/אימון אישי על מנת לקבל כלים להתמודד וליצור שינוי בזוגיות. זה נכון שצריכים שניים לזוג, אבל מספיק אחד ליצור הבדל משמעותי. בכל מקרה, לא נראה לי שכדאי להמשיך לסבול ולתת למרמור לגדול עוד ועוד. מקוה שעזרתי, מאמנת אישית ועסקית להצלחה

הי יוליה, תודה על פניתך. השאלה המרכזית שעולה היא - עד כמה את אוהבת את בעלך? אם התשובה שעדין כן, וזה הדדי, יש מקום לנסות ולגשר בתהליך אימוני על הבעיות שלכם. אם התשובה היא לא, רצוי שתתחילי אימון לבדך לקראות לאן פניך מועדות. בכל אופן, אם התשובה היא כן, אני מבקש שתכתבי סוג של עמוד עם חוקים שהיית רוצה שיהיו בבית - מה תפקידו של כל צד, מה את מוכנה לעשות ומה לא, מה את מצפה ממנו ועוד. בהצלחה, יובל פייס

08/01/2008 | 00:51 | מאת: פעמונית

שלום שרון עניתי לך, אולי לא ראית.תנסי לשלוח מייל לפה ביי

09/01/2008 | 00:36 | מאת: שרון

ראיתי את הודעתך, עדיין לא יצא לי לכתוב לך שוב. מבטיחה לכתוב בקרוב. מה שלומך? איך העבודה? יש חדש בזוגיות? שיהיה לך המשך שבוע קסום.

01/01/2008 | 23:47 | מאת: פעמונית

שלום שרון לא קבלתי מייל. יש לי שניים. tmiramagen6@hotmail.com אם שלחת מואלה, הוא לא יגיע השני sapiralmog@walla.co.il

01/01/2008 | 23:36 | מאת: שרון

הי פעמונית, שלחתי לך מייל. קיבלת אותו? תעדכני אותי מחכה לשמוע ממך שרון

31/12/2007 | 11:37 | מאת: שלי

שלום, הייתי רוצה לברר בנוגע למאמן אישי לבני בן ה-16. ילד מקסים, רגיש עם חוכמת חיים של אדם מבוגר. הבעיה איתו שהוא כל הזמן לבד. בבי"ס הוא תמיד עם חברים אבל בבית לבד מול המחשב. לא מזמינים אותו לבלות, הוא לא יוזם וככה הוא כל הזמן לבד. קשה לו מאד עם זה אני יודעת. הוא מאד רוצה לצאת בערבים עם חברים אבל זה לא קורה. החברים שלו מבי"ס מאד אוהבים אותו אבל נוצר איזשהו נתק ברגע שהוא מגיע הביתה. האם אימון אישי יכול לעזור ? בכלל אשמח לקבל מעט מידע על אימון אישי לבני נוער.

31/12/2007 | 13:58 | מאת: זיו אושר

בבית הספר לאימון שאני למדתי בו, ההמלצה הייתה שאימון מתאים מגיל 20,21 לפחות, כי אז לכאורה למתאמן יש מספיק חוויות חיים, בשלות ובהירות לגבי מה נכון לו ומה לא. לדעתי האישית אפשר להתחיל כבר בגיל 14,15. בגיל הזה יש מספיק חוויות לצורך האימון וקיימת בהירות לגבי מה נכון ומה לא. מה שבעיני הורה נראה כתופעות מרד, חוסר שליטה וחוסר תקשורת המאפיינים את גיל ה"טיפש-עשרה", מנקודת הראייה של הנער הן לדעתי תוצאה של בהירות גבוהה יותר לגבי מה נכון לו, תסכול גובר במקומות שבהם אין לכך ביטוי ושימוש בדרכים חדשות ובוטות יותר על מנת לבטא את התסכול הזה. ולעניינך. אם בנך רוצה מיוזמתו לעבור אימון ומבין מה זה אומר, אם להיות לבד זה משהו שהוא בעצמו מגדיר כבעיה, אימון לדעתי יכול לעזור. השאלה היא מה המשמעות מבחינתך אם למשל בעקבות האימון הוא יראה שהלבד הזה הוא הכי מתאים לו (לא כל האנשים חברותיים באותה מידה, וזה לא צריך להפריע בדרך להשגת מה שחשוב), מה המשמעות אם בעקבות האימון הוא יחליט לעשות משהו שקשה לך איתו, כמו למשל ללכת לכיוון לימודים שלא מקובל עלייך או להשקיע פחות בהשגת ציונים טובים? אימון איכותי יחבר אותו למה שהכי מתאים לו מבחינתו, האם את מוכנה לאפשר לו את המרחב לפעול בהתאם לבחירות שלו? אם התשובה על אחת השאלות היא "לא", עדיף כנראה לחכות עד שיהיה בזכות עצמו. אם התשובה על כל השאלות היא "כן", כדאי לשקול אימון. זיו אושר מאמן מומחה, MCI מוסמך איק"א - האיגוד הישראלי ל-coaching osherziv@gmail.com

הי שלי, תודה על פניתך. הנושא של בני נוער הוא רגיש במיוחד. זה גיל של התפתחות ועיצוב אישיות לקראת החיים האמיתיים (כמו צבא, לדוגמא) ואם קיימת בעיה אמיתית צריך לבחון את הדברים בצורה מאוד זהירה אך מדויקת. להתנתקות חברתית יש סיבות, בעיקר אם אתה מקובל. זה נושא שיכול להיבחן באימון, אבל ראשית אני ממליץ על שיחה מקדימה עם הבן כדי לבחון שלא מדובר בבעיה שרצוי שתטופל על ידי פסיכולוג. צריך לברר כמה דברים - 1. מה השתנה בהתנהגות של הבן בתקופה האחרונה או עם השנים? 2. עד כמה ההתנהגות היא מקובלת או לא? כמה הוא שונה מהחברה? 3. איך הוא בלימודים? 4. מהם תחביביו ועד כמה הוא משקיע בהם? ולעומת העבר? יש עוד נתונים שכדאי לברר וזה נעשה בשיחה אישית ארוכה יותר. דרך התשובות ניתן להגיע להחלטה לגבי מה עדיף - אימון או טיפול. רצית לקרוא קצת יותר מידע על אימון. את מוזמנת להיכנס לאתר שלי, שם תוכלי לראות מידע נוסף - www.coachyuval.com אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות, בהצלחה רבה! יובל פייס

13/01/2008 | 22:04 | מאת: mw

אני מחפשת מאמן אישי לבני בן ה-15, הוא ילד מקסים, חכם, מקובל מאוד על חבריו (וחברותיו), אבל, לא מוכן למוד, לא מוכן להשקיע בכל תחום העוסק בלימודים בבית ספר. הוא בכיתה מיוחדת בתיכון, וכניראה לא ימשיך מעבר ל-10 שנות לימוד. אנחנו גרים בנגב, כךשאנחנו מחפשים מאמן אישי לבני נוער שנמצא בדרום, באזור באר שבע.

הי, תודה על פניתך. השאלה המרכזית העולה מהדברים שלך היא מה המשמעות מבחינתך שבנך יפסיק את הלימודים? מה חשוב לך לגביו? לגבי מאמן לבני נוער בדרום - אני אנסה לאתר מישהו. בברכה, יובל פייס

31/12/2007 | 08:37 | מאת: התחלה חדשה

בסביבות ראש השנה שלנו שלחתי לכאן הודעות בנוגע לשינויים נדרשים בחיי לקראת ראש השנה האזרחית אני רוצה לברך אתכם שכל ההתחלות שלכם יהיו קלות, ושכל ההמשכים מוצלחים ושמחים מה שקרה איתי בינתיים היו לי כמה נושאים לדון בהם 1. הסבה מקצועית, עייפתי מענף הבניה התחרותי והכוחני וחשבתי על גיבוש כל הניסיון שלי בתחום הטיפולי על מנת לעשות הסבה מקצועית בכייון הרבה יותר רגוע זה. קיבלתי (פנו אלי מהמועצה, לא עשיתי כלום) מילגה למכללה נהדרת והתחחלתי ללמוד במסלול שמאד מתאים לי, לקראת תעודת מטפל מאחד מבתי הספר הטובים בארץ, לימודים של שנתיים, אז פרנסה תהיה מזה רק בעתיד ובינתיים אני מוציאה כסף, אבל מאד נהנית 2. יחסים עם לקוח - הבאתי דוגמא ללקוח שמתנהל בצורה אופיינית ללקוחות שלי עד כה - הבעיה נתפרה לבסוף, סיימתי את התכניות לשביעות רצוני המלאה, הוא כמובן לא הבין למה אי אפשר לעשות עוד כמה שינויים ולגרור אותי עוד כמה חודשים תמורת אותו התשלום הפעוט, אבל עמדתי על שלי וקיבלתי את שכרי. אבל לידיעתכם -הוא לא הלקוח היחידי שעשה לי צרות השנה, אני עומדת לכתוב מכתב התראה ללקוח אחר שעשה לי תרגיל דומה, ועדיין חייב לי כספים. זה התחום, זאת לא אני!! 2. משפט חשוב - אני תובעת את המדינה על רשלנות מצד מערכת שהיתה אמורה לטפל בי ובמקום זה גרמה לי נזקים קשים בכל התחומים. מדובר במערכת משפטית שתימשך הרבה שנים. יש לי עורך דין מצויין אבל הכל מתנהל מאוווווד לאט 3. בית - הייתי במו"מ על רכישת הבית שבו אני גרה מזה ארבע שנים בשכירות. מדובר במציאה מבחינת המחיר המבוקש, אוצר בלום מבחינת הפוטנציאל (התיירותי והאישי) העתידי, אבל עם סיכון כלכלי מסויים כיוון שיש בעיות של בעלות (מאבק מול המנהל שמתמשך כבר שנים ולא ברור מתי ואיך יגיע לסיומו) אני החלטתי שאני לוקחת את הסיכון כיוון שהנזק הכלכלי האפשרי הוא מזערי, יחסית לבטחון, אם גם זמני, שאקבל ממגורים בבית משלי, אפילו לתקופה של כמה שנים (זה ברור שלא יהרסו את הבית בחמש השנים הקרובות, וגם אם ייהרס ואצטרך להתפנות ללא ספק אקבל על זה איזה שהוא פיצוי)המשפחה שלי שבתחילה תמכה במהלך, הפנתה לי עורף בצורה מאד מבזה לאחר שאימי הטילה וטו על ה"עיסקה". אימי בעלת נכסים וכבר הקדישה לי את אחד מנכסיה לאחר מותה (אליו איני מייחלת כלל) אבל לא מוכנה אפילו לקחת משכנתא על אותו הנכס (בו איני יכולה לגור ואת שכר הדירה איני מקבלת) על מנת לאפשר לי להבטיח את זכויותי על ביתי. מדובר בנכס ששוויו היום פי 10 מהסכום המבוקש על ידי בעל הבית שלי. לאחר סכסוך מאד מתוקשר במשפחה הצלחתי לכופף לאימי את הזרוע ו"לסחוט" ממנה (לגרסת אחי ואחיותי) 5 אלפים דולר על מנת שביתי לא יימכר למישהו אחר ואצטרך להתפנות ממנו (אין לי לאן ללכת ואין לי שום חסכונות) מבחינתי היתה זאת הצלחה מסויימת אבל המחיר ביחסי המשפחה מאד כבד, וכבר הודיעו לי חגיגית שלא אזכה לאף פרוטה עד אחרי מות אימי, שיהיו בריאים. אני שלמה עם עצמי, את יחסם הבלתי סביר שלא סופר אותי ממטר אני כבר מכירה, אבל הבטחתי לעצמי קורת גג לעוד כמה שנים, כך אני מקווה. עדיין העתיד מאד מעורפל, המקדמה שלי תוחזר לי בחלקה אם תוך 18 חודש לא אצליח לגייס את שאר הכסף, ואז, על פי גרסת בעל הבית, הבית ימכר למישהו אחר ואצטרך לעזוב אותו, אבל נחיה ונראה. 3. אבי היקר על ערש דווי, על כך ועל יחסי המשפחה המופלאים סביב הדרמה החדשה אתם מוזמנים לקררוא בבלוג שלי בתפוז http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1160441

הי התחלה חדשה, אני מאחל לם קודם כל שנה נפלאה והרבה בריאות ואושר. אני שמח שמצאת את מקומך ובטוח שתדעי לתת המון למטופלייך. הצטערתי לשמוע לגבי אביך. אני מקווה שיקרה הנס, ממש כמו לבחור שנפל מקומה רביעית.... איך את מרגישה עם הכל? שנה טובה ובהצלחה, יובל

29/12/2007 | 01:15 | מאת: פעמונית

למדתי 15 שנים אנגלית באזור הצפון עד שנשבר לי, ופרשתי לפני שנתיים. למדתי במרכזי למידה, מצאתי עבודה בכרטיסי אשראי של שופר סל לפני חדש. אני גרה בק. ביאליק ועובדת בתל חנן. כייף לי, כי אני עסוקה, מרוויחה ולא יושבת בבית. טפסתי כבר על הקירות, ביחוד לאחר המשבר עקב פרידה מאיזה נבלה. העבודה העלתה לי את הבטחון העצמי, כי אני צריכה לפנות לאנשים ולהציע להם כרטיס. כמו אשת מכירות, דבר שלא עשיתי מימי. מהיכן את? תודה על האחולים הלבביים. אני גם מקווה למצוא גבר נורמלי וטוב. האחרון גרם לי נזק , אבל הפיך. מכירה מושג חרדת נטישה ולא רוצה להיות לבד? זו אני. היום כבר לא. זה בקצור. יותר פרטים אפשר במייל. אם תרצי כתבי לי ואתן לך את המייל שלי. כל טוב ושנה טובה גם לך

31/12/2007 | 23:01 | מאת: שרון

שלחתי לך מייל. מקווה שקיבלת. שתהיה לך שנה נפלאה!!

24/12/2007 | 00:33 | מאת: פעמונית

שלום יובל כתבתי לך ב-16.12 ועדיין לא קבלתי תשובה. אולי לא ראית את פנייתי? רציתי להוסיף, שמציק לי שאני לא מכירה מישהו. אני יודעת שאני קיימת בזכות עצמי, אבל הזמן עובר ואני עדיין לבד. יש לי כימיה עם אנשים בעבודה, או נשואים או צעירים מדי. אשמח לשמוע ממך. ביי

הי פעמונית, אני מבין שנושא הזוגיות מטריד אותך היום במיוחד. השאלה שנשאלת היא מה את עושה כדי לנסות ולמצוא חברה? בעבודה זה לא, אבל אני מציע לך משימה - תחשבי על 5 דברים שאפשר לעשות כדי למצוא בן זוג - ולא עשית. לא משנה הסיבה. אני אשמח לשמוע ממך הצעות. תודה, יובל

28/12/2007 | 20:33 | מאת: פעמונית

שלום יובל אני רשומה בכמה אתרים באינטרנט. אני לא פונה לגברים. בקשתי מחברים וחברות שיכירו לי אני שמה עין על גברים במקום עבודתי, אולי יפול מישהו נחמד זה מה שאני עושה. מטריד אותי הזוגיות כי נמאס לי להיות לבד 9 חדשים. אמנם מצבי הרבה יותר טוב, אבל עדיין הזמן חולף לו. אתה יודע, שרוצים משהו יותר מדי הוא לא בא. התפללתי לכסף ועבודה וקבלתי. אפילו קבלתי הודעה שמגיעים לי הפרשי פנסיה. חשבתי על כסף כל יום. אולי אם אחשוב על זוגיות היא תבוא. יש לי חברה שיוצאת עם כל מי שמציע לה באינטרנט העיקר שתלך להצגה סרט ומסעדה. אני לא כזו. אם הוא לא ימצא חן בעיני לא אפגש איתו. יש לך הצעות?

23/12/2007 | 21:06 | מאת: בתיה

אני קבלנית משנה של חברה גדולה מקבלת עבור עבודתי סכום מסוים ומעסיקה עובדים העסק מאד לא כדאי לפני שאני מחליטה לסגור הייתי רוצה לקבל חוות דעת נוספת בקשר לתפעול של העסק אולי משהו איננו כשורה כיצד אפשר לעשות זאת?

הי בתיה, תודה על פניתך. אני חושב שזה נושא חשוב מדי כדי לתת לך חוות דעת נוספת על סמך המידע שכתבת. בגדול, עסק שאין בו רווח הוא לא כדאי. השאלה אם זה רק עניין של ניהול ושינוי קל ישנה את התמונה או שבאמת זה עסק ללא עתיד. התשובה יכולה לבוא רק עם הכרת התמונה הכוללת. בינתיים אני ממליץ לך לבודק את עצמך מכל הבחינות - 1. להכין רשימת הכנסות והוצאות מדוייקת לחודשים האחרונים ולבדוק אם כל ההוצאות היו הכרחיות ולבחון את החיובים. 2. לנסות ולברר - מה צריך לקרות כדי שהעסק כן יהפוך לכדאי? איך ניתן לפתח את העסק? 3. לקרוא חומר מקצועי על עסקים דומים ואיך הם מתפרנסים. 4. אם יש סיכוי - לבקבוע יעד ריאלי לתקופה מוגבלת ולהכין תוכנית פעולה להשגת היעד. בכל מקרה, לפני סגירת עסק כדאי לבחון את הדברים בצורה מקצועית. אני מקווה שעניתי לך, אני מתנצל שלא יותר. המידע שנתת הוא חסר כדי להבין את הבסיס. בהצלחה בכל אופן! יובל פייס

25/12/2007 | 08:32 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת עסקית/ארגונית

הי בתיה, אני מסכימה עם יובל, אין מספיק נתונים כדי להבין מה קורה בעסק שלך. עם זאת אפשר להבין שאין רווחים, אולי גם שאת בגירעון? בכל מקרה, חשוב לבדוק כיצד את מנהלת את העסק, כמה את מתוגמלת על ידי החברה שאת קבלנית משנה שלה, כמה עובדים את מעסיקה- האם אפשר לקצץ בהוצאות? מה הרווח מול ההוצאות- דו"ח מפורט על כל הוצאה והכנסה. עלייך לחשוב על דרכים יצירתיות להרוויח יותר ולקצץ בהוצאות, האם יש מצב שבו העסק שלך יכול להרוויח? אם כן, מהו? האם את לוקחת הלוואות מהבנק? באילו תנאים וכו'. כדאי להעזר ביועץ עסקי ובמאמן/נת. אשמח לשמוע יותר פרטים. בברכה, תמר לרום www.larom.co.il

19/12/2007 | 13:40 | מאת: נטלי

האם אימון שמתנהל דרך האינטרנט או הטלפון (שעה בשבוע) יכול להיות מועיל? האם עלות אימון כזה זולה יותר?

הי נטלי, תודה על פניתך. יש מאמנים שכן מעדיפים לאמן בטלפון או באינטרנט. האימון הטלפוני יכול להיות יעיל וזה עניין של בחירה. לגבי העלות - אני מניח שזה לא משנה - זה תלוי במאמן, הכשרתו וניסיונו. אני, באופן אישי, מעדיף לאמן פנים מול פנים כי יש בעיני משמעות עצומה למה נאמר מעב למלים - וזה שפת גוף, מראה ועוד. לגבי נושא אימון באינטרנט - אם זה באמצעות מצלמה, יכול להיות לא רע. שוב, אני מעדיף את הטאצ' האישי. בהצלחה, יובל פייס

25/12/2007 | 08:47 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

מסכימה עם יובל ששתי האפשרויות קיימות בשוק מתוך החלטה של המאמנים/נות אבל גם מתוך החלטה של המתאמנים/נות אימון בטלפון יכול להיות מועיל ביותר אם המאמנת מיומנת לכך. דרך הטלפון אפשר להתרשם מהלך הרוח, האנרגיות של המתאמנת, החששות, החוזקות, ההיסוס הבטחון וכו'. זאת באמצעות טון הדיבור, האינטונציה של המשפט, בחירת המילים, ההפסקות, הדיבור הקולח, המהיר מדי, האיטי- כלומר : קצב הדיבור. כמו כן, הקול עצמו משתנה לפי הלך הרוח והגישה. לכן, אימון דרך הטלפון יכול להיות מוצלח מאד. אגב, בארה"ב- רוב האימונים נעשים דרך הטלפון או האינטרנט. לגבי האינטרנט, חשוב ביותר שאפשר יהיה להתנייד- יש היום טלפון אלחוטי המקושר לסקייפ/מסנג'ר וכו', ואפשר לדבר תוך כדי שינוי במצב הגוף (ישיבה, עמידה, הליכה). עם זאת, האימון פנים- אל פנים - נותן הרגשה של קרבה, חשיפה, אפשר להתרשם אף משפת הגוף יותר. אני, למשל, מאמנת גם וגם- על פי צרכי הלקוח/ה. ואף משלבת מספר מפגשים של אימון טלפוני עם אימון פנים אל פנים. בכל מקרה, חשוב לבחור מאמן/נת שמתאימה לך, שאת מתרשמת מהמקצועיות והגישה. אימון נותן המון- מעצים, מחזק ומאפשר להגיע להצלחות בזמן קצר. בהצלחה!!! תמר לרום www.larom.co.il

16/12/2007 | 16:43 | מאת: אמא טריה

הי יובל, איזה כיף זה שיש מקום חם ונעים לחזור אליו אחרי הלידה, התאהבתי בפורום שלך בהיותי ביהיריון והנה אני חוזרת וכותבת אחרי לידת ביתי. התינוקת המקסימה שלי כבר בת 3 וחצי חודשים. ערכנו לה מסיבת בריתה בחנוכה (היא האור שלנו), שהייתה מוצלחת מאוד ומרגשת מאוד. אך עם כל השמחה בלב והאור בבית שהקטנה הביאה לנו אני עדיין בדילמה מקצועית. מצד אחד אני מרגישה עייפות מאוד גדולה ורצון להיות עם ביתי ומצד שני אני מרגישה שאני רוצה לפרוץ קדימה, למצוא יותר ענין וסיפוק אישי וכספי, ללמוד, להתחדש ולהרגיש טוב יותר עם עצמי. נקודת אור- פנו אליי כמה אמהות מהחוג של שעברה והרעיפו עליי מחמאות וביקשו שאני אחדש את החוג וזה גרם לי לאושר רב, אך טרם התארגנתי. בנוסף, התחלתי גם לכתוב חוברת לילדים בתחום שאני עוסקת בו והיום המשכתי לכתוב וזה גרם לי אושר. אני רוצה לעשות הרבה דברים, אך אני מבולבלת, מאוכזבת מהירידה הגדולה בהכנסות ומבחינת שיווק פשוט כושלת כרגע. מקווה שתוכל להאיר את דרכי המקצועית. תודה על ההקשבה ותודה שאתה כאן!

19/12/2007 | 14:07 | מאת: אמא טריה

הי יובל, אומנם טרם התייחסת להודעתי, אך מצאתי לנכון לשתף אותך במשהו מענין שקרה לי אתמול בתערוכת קשיי למידה שהתקיימה בגני התערוכה. עברתי אבחון בכף היד על ידי מישהי מדהימה שממש קראה אותי נכון. היא אמרה לי שיש לי רצון להשגיות ומעוף , שאני יצירתית, בעלת תפיסה מהירה ומתאימה להיות מורה, שאני שמה את כולם לפניי, אוהבת לעשות דברים בדרך שלי , אני חושבת הרבה ומנתחת דברים במוח יתר על המידה. החסימה להצלחה לפי דבריה נובעים מהפחדים שלי, מהצורך לקחת אחריות ולהתבגר וממערכת היחסים המורכבת שיש לי עם אמא שלי. היא גם הזכירה כרגע את ענין ההורמונים אחרי לידה שגורמים לנו להיות יותר רגישות. סתם רציתי לשתף ורציתי להגיד שאני מחכה להתייחסות שלך. תודה ולהתראות

19/12/2007 | 16:02 | מאת: אמא טריה

אותה מאבחנת אמרה לי שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה. אבל לטענתה אני צריכה לטפל בעצמי בתחום הרגשי שיביא לעשייה. היא אף הציעה את שיטת הטיפול שלהם, אך המליצה לעשות זאת בעתיד המאוחר יותר שיעבור יותר זמן מהלידה. כל זה קרה בתערוכה שבה הציגו גופים ומטפלים שונים בקשיי למידה. נחשפתי לתחומי לימוד מעניינים וחדשים שאולי ארצה לעסוק בהם. אך לפני זה הייתי רוצה לעשות יותר עם מה שיש לי ביד. אני רוצה מאוד לצאת לדרך חדשה!

16/12/2007 | 00:26 | מאת: פעמונית

אני צריכה להמשך לגבר. אין לי מתכון. לחמור הקודם נמשכתי מיד. היה נאה, דבר יפה. שיער, שיניים, גוף חיוך. אתה הרי יודע שזה כימי בהתחלה. לא אוהבת גבר שנראה זקן, שמן מוזנח, אחכ אני נמשכת לדבור, אינטלגנציה, חוכמה, יש גברים שיש להם סקס אפיל מבלי שיהיו יפים, לא אוהבת מזרחים עם מבטא כבד ומנטליות של מזרחים, או גלותי מדי אשכנזי. משיכה פיזית מאוד חשובה לי, כי יש אחכ המשך. סתם לצאת אני יכולה ואעשה זאת בשביל לחזור לעניינים, אבל לא לאורך זמן. מה דעתך על סטוץ? היו לי כמה לפני שהכרתי את הנבלה (סליחה) וזה היה בסדר. נמשכתי פיזית אבל לא התאהבתי. ידעתי שזה קצר.הכל נהרס לי. האמון בגברים, בעצמי, אני עדיין לא התגברתי על כל הצרות שעשה לי. זה חוזר אלי.אומנם התקדמתי יפה, אבל נגרם לי נזק רציני. אני בשבל תיקון הנזק וכל הכאבים שקשורים גם לעבר.אתה מבין, יש גברים שמשחקים אותה נחמדים ואחכ שאני כבר בתוך קורי העכביש יש הפתעות. לעולם לא אצא עם שתלטן, מניפולטיבי או גס רוח. הוא יעוף עם בעיטה מיד. מקווה שעניתי לך . שבוע טוב

15/12/2007 | 00:43 | מאת: נועה

היי יובל אני בת 32 מלאה כל החיים שלי והחלום שלי הוא להיות רזה. אני נמצאת בתוכנית OAאכלני יתר אנונימיים , תוכנית שעזרה לי המון וממנה ירדתי 20 ק"ג , זאת הדרך המוצלחת ביותר שעשיתי להורדת משקל בחי, אבל היום אני ב 80 ק"ג רוכבת על אופניים פעם בשבוע , קמה כל בוקר ב 5 להליכון דבר שעוזר לי הרבה נפשית (לעשות משהו לעצמי) , אבל מזה תקופה הרוקה אני לא מצליחה להיכנס למסגרת מול האוכל, או להיכנס לתוכנית כמו שהיתי. האוכל מנהל אותי, אני יודעת שמתי שאני בסדר עם האוכל הביטחות העצמי עולה בכמה קומות, אני מרגישה טוב עם עצמי, וכו' אבל למרות זאת היום אני נמצאת בגלגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו. אשמח לקבל ממך המלצות על הדרך הנכונה כדי שהצליח להוריד את ה 10 ק"ג שאני כל כך רוצה. הרי כולנו יודעים שהכל מתחיל מהראש.....

15/12/2007 | 18:15 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

הי נעה כל הכבוד על כך שאת הורדת 20 ק"ג ועוסקת בפעילות גופנית. כלומר, כשאת רוצה- את עושה. אני מבינה שכעת את מרגישה שהאוכל מנהל אותך. ואת אף אומרת שהכל מתחיל מהראש.אז בואי נבדוק יחד- מה קורה שם במקום של הויתור מול האוכל? מה הוא אוכל בשבילך? מה זה עבורך להיות רזה? מתי את מרגישה צורך לאכול? מהו הטריגר שגורם לך ללכת למטבח, לפתוח את המקרר, או המזווה ולקחת אוכל? מהי תבנית ההתנהגות? מה הרווחים שלך מכך? אני מציעה לך לענות על כל השאלות הללו, לבדוק כל יום במשך השבוע הקרוב- מתי את הולכת לאכול, מה עובר לך בראש כשאת מחליטה לאכול, רשמי זאת ובדקי איזה צורך/בעיה את פותרת באמצעות האכילה. ואז.... לבדוק דרכים אחרות למלא את הצורך הזה. מתאמנת שלי, למשל, הגיעה למסקנה כי מה שגורם לה לאכול זה הצורך לפצות את עצמה על כך שאינה מרוצה ממקום עבודתה. מתאמן אחר גילה שהאכילה מזכירה לו את אמא שנפטרה ועדיין לא נפרד ממה רגשית.מתאמנת אחרת גלתה שבעיות בזוגיות גורמות לה ל"הסתיר" את עצמה בתוך מעטה של שומן- כדי שלא יתקרבו אליה. הסיבות יכולות להיות רבות ושונות. כן, אני יודעת שלחלק מאתנו זה קשה לעשות זאת לבד. אם כן, קחי לך מאמן/נת שיש להם נסיון באימון בנושא תזונה. בהצלחה. תמר לרום www.larom.co.il

הי נועה, תודה על פניתך! אני קודם כל רוצה לברך אותך על ה-20 קג' בראשונים שהורדת. זה הישג מדהים, וכמי שהיה שם - אני מכיר מאוד במאמץ וההחלטיות בעניין. אבל, החוכמה בדיאטה, כמו בכל דבר אחר בחיים, היא האיזון. לעשות ספורט בלי 'להרוג' את עצמך ומצד שני לאכול נכון כדי להפוך את הדיאטה לדרך חיים. פה לאימון יש כלים מעניינים לטיפול בדיאטה. אני הייתי שמח לשמוע ממך: 1. מה זה יתן לך לרדת עוד 10 קג'? 2. מה עודף המשקל מונע ממך היום? 3. איך ההרגשה לאבד 20 קג'? 4. לא פחות חשוב - איך ההרגשה לשמור על כך? 5. מה המשמעות של להיות במשקל הנכון מבחינתך? אשמח לקבל את תשובותיך ולנהל דיון בפורום! שיהיה שבוע נפלא, יובל

05/01/2008 | 19:29 | מאת: נועה

היי יובל איזה כיף פתאום מצאתי תשובה מלפני כמה ימים תודה חשוב לי ל ציין שמאז וביגלל לחץ בעבודה אני לא מצליחה לקוח ב 5 אני מאוד מכווה ורוצה לחזור לעמי מחר בבוקר. בקשר ל 20 ק"ג שירדו ואני שומרת על זה מזה שנה ואני מרגישה כאילו הם לא היו המילה שומרת היא ב " " נכיוון שבמשך השנה הזאת רציתי להמשיך לרדת אבל .... אבל בקשר לשאלוך 1 מה יתן לי לרדת את ה 10 ק"ג להגיע למשקל יותר קרוב למשאני צריכה להיות , להוריד ממני עוד כמה גלגלים מיותרים המחולקים בגוף שלי וכמובן להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי. 2 העודף המשקל לא מנע ממני קלום , אולי לילבוש בגדים מסוימים 3 ההרגשה של האיבוד ה 20 ק"ג היא הרגשה כל כך טובה שאין מילים כיף , עליה בביטחון עצמי , לא להיתביש בעצמי כמו שהיתי, הרגשה של איזה כיף ועדיין לפעמים אני לא מבינה איך הצלחתי , אפילו גאה בעצמי 4 פה זאת נקודה של חוסר פירגון עצמי , אבל אני אומרת תודה לאל שלא עליתי במקשל למרות שחשוב לי מאוד לישמור אסור לי לעלות במשקל אסור לי להיות איפה שהיתי 5. הרגשה עו יותר טובה , אהבה עצמית וביטחון עצמי יותר גבוה אשמח להיות איתך בקשר ע"י הפורום תודה

11/12/2007 | 23:04 | מאת: פעמונית

שלום יובל, תודה על התשובה המהירה. העבודה אכן נותנת לי ספוק, למרות שזו עבודה לא קשה במיוחד או יומרנית. אני עסוקה, יש לאן ללכת, להתיפייף, לפגוש אנשים ולצחוק. אני גם נותנת שעורים פרטיים. בקשר להכרות - אם אני לא נמשכת לגבר, אני לא יוצאת איתו. מבוגר מדי אני לא רוצה, שיהייה לו מראה שאני אוהבת, שאמשך אליו. אין טעם לצאת עם מישהו שלא נמשכים אליו. אם אני רואה תמונה באינטרנט אני יכולה לראות אם נראה לי או לא. אני גם מוכנה פגישה עיוורת, אבל אם לא ימצא חן בעיני לא אלך איתו. לא אצא עם מישהו בשביל לצאת, אם הוא לא יראה לי אחרי פגישה, שיחה וכו. אין לי מודל. הכרתי גברים מגוונים. אני מניחה שגם אתה היית יוצא עם מישהי שתמצא חן בעינייך. זו הכוונה בבררנית. ראית שיצאתי עם גבר שאין לו כלום, חולה, ללא מכונית וגר בשכירות. נמשכתי אליו, למראה, להתנהגות ( ואחכ ראיתי שיש לו דכאון ופצול אישיות - פעם התנהג כך ופעם כך, בגלל הדכאון אולי.פה לא הייתי בררנית, בדברים שהייתי צריכה להיות. מראה חשוב לי מאוד. חייבת להמשך לגבר. עכשיו, אני יותר בררנית אחרי מה שעברתי. מקווה שאכיר מישהו בקרוב. אני רוצה זוגיות מאוד . מקווה שעניתי לך.

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, אני שמח לשמוע שאת מסופקת מהעבודה. לגבי הבן זוג - בכל זאת, אם את בררנית כנראה שיש לך קריטריונים מסוימים לגבי איך ומה צריך להיות בגבר איתו תצאי. אז מה צריך להיות בגבר כדי שתתחברי? אשמח לקבל תשובתך, יובל

11/12/2007 | 16:42 | מאת: שיראל

הנני מעונינת להוציא תקליטור (למחשב) ללימוד אנגלית. אך אינני יודעת איך עושים זאת. האם אני צריכה ליצור קשר עם איש תוכנה כדי שיבנה לי את התוכנית במחשב? אשמח לקבל מידע

הי שיראל, האימון יכול לסייע לך בתחום בחינת היעדים ובירור לגבי הכדאיות של העניין, אבל לגבי שאלה כל כך ישירה נתקשה לתת מענה. אשמח לקבל פרטים נוספים ולנסות לסייע לך בכלים האימוניים. בהצלחה, יובל פייס

10/12/2007 | 01:58 | מאת: פעמונית

שלום יובל היקר, תודה עבור תשובתך המהירה. אני נותנת גם שעורים פרטיים. אם אעבוד רוב השבוע תהייה לי משכורת סבירה. אל תשכח שיש לי פנסיה 1800 שח שעורים והעבודה הזאת. אין לי זמן למשהו אחר. זו עבודה של 6 שעות, פעם בוקר לפעמים ערב, נסיעה ואני מרוצה. חברה צעירים ונחמדים, אני עסוקה וזה הכי חשוב לי. התחום החברתי ממשיך להיות פעיל, חברות, מפגשים עם חברה, חדר כושר , רקודי עם. בתחום הזוגי חלש. לא מוצאת. אין מציאות באינטרנט למרות שנרשמתי למספר אתרים. אני גם בררנית קצת. אבל, אם מישהו טפה יראה לי אצא בשביל הדייט. פונים אלי הרבה צעירים ולא מתאים לי. מקווה שזה גם יבוא.. תאמין לי, לא תארתי לעצמי, שאגיב כך עקב פרדה מחמור. כנראה שהפצעים הישנים שלי ומה שהוא גם עולל לי עשו את שלהם. זה שהוא העדיף מיד מישהי על פני הרג אותי. זו מעילה , בגידה באמון, לא חלמתי בחלום הכי גרוע שכך יעשה. על זה קשה לי להתגבר, אבל אני מתגברת, כי הוא לא שווה אפילו שאזכיר את שמו. אני רגישה מאוד, ויש דברים שאני עושה כמו מטאור, וישנם דברים שאני מגיבה יותר לאט. אני מלאת רגש ורגישה, ולא יכולה לסבול שמתנהגים כמו זונות, סליחה על הביטוי. זו החולשה שלי. אבל אני מתחזקת. יותר נמוך כבר לא אגיע. אני עולה מיום ליום. העבודה מרפאה אותי. אז מה שנותר זה למצוא גבר. אני אורבת בסופר לגברים לראות אולי יש מישהו פנוי... נחמד... אולי יכנס יום אחד. חחחח. מקווה שעניתי לך על התשובות. מחכה לתשובתך והצלחה בסדנא. תמירה

הי פעמונית, אני שמח שהעבודה נותנת לך סיפוק וממלאה את זמנך כראוי. אני מניח שעם הזמן גם העבר הזוגי עם ההוא יתעמעם ותמצאי את עצמך במקום אחר לגמרי. ולגבי הזוגיות - תמשיכי לנסות, זה נשמע מבטיח. ובכל זאת - מה גורם לך להיות בררנית? מה זה נותן לך? יכול להיות שזה סוג של חסם הצלחה? תחשבי על זה. בינתיים המשך שבוע טוב, יובל

08/12/2007 | 21:19 | מאת: אילנית

שלום רב, אני מורה במקצועי ורציתי לפתח את הנושא עד להקמת עסק בתחום ההוראה בו אני עוסקת. לצורך מימוש התוכנית שלי מאחר ואני זקוקה ליעוץ בתחום הקמה וניהול עסק אישי הייתי מעונינת לעבור הדרכה בנושא. השאלה האם כדאי לעבור השתלמות בנושא יזמות עיסקית או אימון אישי. מה השוני ומה התרומה?? אודה מאוד להתיחסותך

09/12/2007 | 09:56 | מאת: הגר שקד

שני הדברים יתרמו לך רבות - כל אחד בדרכו: קורס יזמות עיסקית נותן הכשרה מקצועית וכלים בסיסיים וחשובים לפתיחת עסק. אימון יעזור לך לחדד את המטרה אליה את שואפת, ויאפשר לך לבנות אסטרטגיה ודרכי פעולה הנגזרות מעוצמותיך וכישורייך הייחודיים. בהצלחה אילנית! הגר שקד http://www.coachisrael.co.il/hagar.coach

שלום אילנית, אני מודה לך על פניתך. ההבדל המשמעותי בין אימון לייעוץ הוא בכך שיועץ מגיע עם אג'נדה, נותן כללים ומסגרות וכל ההקמה תהיה בצילו. אימון מאמין שללקוח יש את התשובות ולכן האג'נדה היא של הלקוח. זאת אומרת אם יועץ יגיד לך שהנכון הוא לפתוח את המקום בחוץ ולהשקיע בכך כסף ואת תחשבי שלהקצות מקום בבית נכון יותר - באימון ניתן מקום למה שאת מאמינה בו וננסה לבחון איך ניתן לעשות זאת בצורה הטובה ביותר בבית. אם את שלמה עם החלטתך לגבי ההקמה של בית הספר את מוזמנת לנסות מספר פגישות אימון ולראות אם נח לך שהעבודה היא משותפת יותר ומושתתת על התוכן אותו את מביאה לאימון. אם את לא שלמה עם עצמך - ודאי שאימון יכול להביא אותך למצב של השלמה מלאה עם התהליך. יעוץ יכול להיות מצוין עם כל הרקע ברור ונותרו רק עניינים כלכליים לבחון. בקיצור - לכל תהליך יתרונות משלו. מקווה שעניתי ואם יש שאלות נוספות אשמח לענות בהמשך. בכל מקרה כל הכבוד על היוזמה והמון הצלחה! נשמח אם תשתפי אותנו בתהליך. בהצלחה, יובל פייס

15/12/2007 | 18:26 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

הי אילנית כמאמנת ויועצת ארגונית, אני נוטה להסכים עם הגר. ראשית, עליך להתאמן ולבדוק לאיזה כוון את רוצה ללכת, מה קהל היעד שלך, מהו פלח השוק שאליו את פונה. איך יראה העסק שלך בעוד5 שנים. האם תעסיקי עוד עובדים? האם תעבדי לבד? מה באמת מדליק אותך בעסק הזה, ועוד. כדי לקבל ידע בסיסי בהקמת עסק כדאי שתשתמשי ביועץ ארגוני/עסקי שיתן לך ידע בנושאים: כיצד לבנות תכנית עסקית, איך לשווק את העסק החדש שלך, מה היתרון היחסי שלך? מה מצב הסביבה העסקית- המתחרים, ההזדמנויות וכו', איך לנהל את תזרים המזומנים שלך. בהצלחה!!!! תמר לרום www.larom.co.il

05/12/2007 | 15:59 | מאת: חניך,צ-4

מפתיע אותי שאתה מדבר כל כך הרבה על תת מודע כשאפשר לראות כל כך בבירור לאן אתה רוצה להגיע...איפה ההתלבטות? תנסה לעבור גיבוש. לא הצלחת? תבקש עוד אחד, זה אפשרי אם מתעקשים. בינתיים תתאמן ואל תחשוב כל כך הרבה.

שלום חניך, תגובך זו קשורה לאיזו פניה? תודה, יובל

04/12/2007 | 23:48 | מאת: אמיר

יובל שלום, התרשמתי ממקצועיותך כפי שבאה לידי ביטוי בפורום, ולכן רציתי לשאול לגבי קורסים בהסמכה לאימון: ישנם למעלה מ 15 בתי ספר לאימון בארץ, ואני, כאחד שלא מתמצא בענף, ומעוניין מאד לעסוק בתחום (מאז ומתמיד אמרו לי שיש לי גישה לאנשים...) מוצא את עצמי מעט מבולבל. באיזה מוסד לימודים להסמכת מאמנים היית ממליץ ללמוד? מה הייחוד שלו לעומת אחרים? אודה על תשובה מפורטת, שהרי הסכומים שמדובר עליהם הם לא קטנים... בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה על פנייתך. ראשית - תודה ע הקומפלימנטים. לצערי קשה להעביר אימון באמצעות כתיבה בלבד, אבל אני שמח לראות שלעתים אנשים מצליחים להפיק לא מעט מהפורום עבור עצמם. לגבי בתי ספר לאימון - יש כיום אכן עשרות בתי ספר, טובים יותר וטובים פחות. אני מכיר באופן אישי שלושה מתוכם ושמעתי מתלמידים על עוד כמה מבתי הספר. בכל אופן, ממני לא תשמע ציונים על מתחרי, אני יכול לספר לך מה קורה במכללה הישראלית לאימון, אותה אני מנהל יחד עם שותפי דודי צמח. המכללה שפתחה את שעריה אחרי חודשים ארוכים של בניית מתודולוגיה אימונית חוויתית - רציונאלית נבדקה לא פעם במסגרת האימונים האישיים והעסקיים שעשיתי והוכיחה הצלחה עצומה. היתרונות של השיטה היא במגוון המרצים, בהיכרות עם תחומי אימון רבים כבר בקורס הבסיסי ובעצם מי שיוצא מהקורס - הופך למאמן בכל רמ"ח איבריו. אנחנו מאמינים שהמידה הטובה ביותר היא דרך התנסות ולכן הלימודים בעיקרם חוויתיים ודינאמיים מאוד, לצד הרצאות העשרה ייחודיות לתחום האימון. אני מזמין אותך לערב ההיכרות הקרוב שלנו. פרטים תמצא ב- www.erc.co.il בכל אופן - כללים שאני מציע תמיד כדי לאתר בית ספר לאימון טוב - 1. מיהם המרצים ומה הרקע האימוני שלהם? 2. האם בית הספר פועל על פי הסטנדרטים שהוכתבו על ידי איגוד הקואצ'ינג הבינ"ל (ICF)? 3. באתר האיגוד ניתן למצוא את המיומנות הנדרשות ממאמנים. שווה לברר לפני. 4. חשוב לברר אם התעודות של בית הספר מוכרות על ידי לשכת המאמנים הישראלית, הי הגוף המאגד החשוב בישראל היום. 5. נושאים נוספים שחייבים לעלות בכל למידה של קואצ'ינג - איתור ערכים, חזון, חסמי הצלחה, בירור חוזקות ומשאבים, יעדים ועוד. אנחנו מקפידים על כל הכללים הרשומים מעלה. מקווה שעניתי לשאלתך, בברכה ובהצלחה, יובל פייס

25/12/2007 | 10:00 | מאת: ענת צימרמן

שלום רב שמי ענת צימרמן ואני מעונינת להתנסות באימון אישי עם תלמידי בית הספר המשלימים סטאז’.

04/12/2007 | 21:23 | מאת: מורי

שלום יובל, אני רוצה לפתוח את דברי בכך שאגיד חן חן לך על ניהול עסק, למידה והתפתחות בתחומי האימון. אני התחלתי את לימודי לתואר שני בייעוץ ארגוני והפסקתי כעבור מס' שבועות וזאת מסיבות שונות. אחת הסיבות היתה שראיתי שהשוק רווי ביועצים ארגונים ובמאמנים אישיים וזה נראה לי יותר מדי כמו 'פטריות אחר הגשם' מעין אופנה שלא ידוע עד כמה היא חולפת או תישאר כאן. יש משהו שמוזיל את המקצוע שכל אדם מן השורה חושב עצמו ליועץ ארגוני מינמום והולך ללמוד ו/ לייעץ לחברות. סיבה נוספת היא שלא נראה כי יש בטחון תעסוקתי וכלכלי במקצוע הנ"ל ורוב האנשים לבסוף מוצאים עצמם בארון (לבטח הפחות מוכשרים), ובכל זאת יש משהו שמצד אחד מושך אותי לעסוק בזה ומאידך, רתיעה ודחייה. ומעניין לעניין, הבעיה העיקרית שלי היא חוסר כיוון ממוקד. עסקתי בתחום השיווק והפרסום כשכל פעם היתה נגיעה של מס' חודשים ולא יותר (התחום שוחק ותחרותי ביותר- כמו שידוע לך תחרות מוציאה את הרע באדם). הקיצר, אני לא אקח מאמן אישי במקסימום אלך ללמוד בעצמי קאוצינ'ג יחד עם זאת זה לכאורה נראה כמו שהסנדלר הולך יחף ומי שלא יודע- מלמד. טוב זה על קצה המזלג, אשמח לדון בסוגיות נוספות בהמשך.. ערב טוב

שלום מורי, אני מודה לך על פנייתך. נדמה לי, קצת אינטואיטיבית, שההחלטה מה ללמוד קצת מתקבלת אצלך באימפולסיביות. אם רצית ללמוד יעוץ ארגוני - ויש לך אמונה בעצמך - מה מונע בעדך? החשוב הוא לעשות את מה שאוהבים - ולהצטיין בכך. השאלות שלי אליך הן: 1. מהו הדבר ממנו נהנת יותר מכל בחייך המקצועיים? 2. באילו תחומים הצטיינת? 3. אם לא היו לך דאגות כלכליות - מה הכי היית רוצה לעשות? אני מזמין אותך לערב היכרות במכללה הישראלית לאימון ביום רביעי הקרוב ב- 19:30 בקרית עתידים. את הערב אני מעביר עם שותפי למכללה. פרטים ניתן למצוא באתר www.erc.co.il שם ניתן להכיר את שיטת האימון באמצעותה אני מאמן ואני מאמין בה בלב שלם. בתהליך הלמידה עוברים אימון אישי מלא ומגיעים לתוצאות המצופות. בכל אופן אשמח לקבל תשובותיך כאן בפורום, בברכה ובהצלחה רבה, יובל פייס www.coachyuval.com

03/12/2007 | 23:03 | מאת: פעמונית

שלום יובל, הכוונה שלי שהוא מצא מישהי שמתאימה לו כנראה יותר ממני. יותר בבית, אולי יותר מסודרת, שונה לגמרי ממני , הפוכה. אני הרבה יותר נאה, סליחה על ההשתחצנות, יותר מלומדת, אני לא אסרתי עליו לראות את בני משפחתו. כנראה שטוב לו בעולם המצומצם שלו איתה, כי אני אוהבת לצאת לבלות לרקוד לסע ולזה צריך כסף. לא היה לו כסף. עובדה שהוא איתה 9 חדשים, ואיתי הוא רב כל חודש. הכוונה, שהיא מתאימה לאופי שלו יותר ממני, או שהוא מוכן לשלם מחיר העיקר לא להיות לבד, כי הבנות לא באות אליו כמעט בגללה. אבל זה לא עייני. שילך לכל הרוחות. אני צריכה להתקדם בעניינים שלי ולא מעניין אותי יותר ממנו. אני עובדת על זה חזק, מתמקדת בי ומשתדלת לא לקנא, כי הבעיה שלי היא הקנאה, שהוא העדיף קופה על פני, שיש לו זוגיות ואני לבד. אין הכרויות בינתיים. עכשיו אני יותר פתוחה ומקרינה. העבודה בינתיים בסדר. אני צריכה לשכנע אנשים שיתקשרו למוקד לאומי קארד לקבל הלוואה. לא יודעת כמה זמן יחזיקו אותי בעבודה, כי אם הפרוייקט לא ילך, לא יודעת מה יעשו איתי. אולי אמשיך בכרטיסים. אני נהנית לצאת לעבודה, פוגשת אנשים והזמן עובר לי. זו היתה חלק מהבעיה שלי, חוסר תעסוקה. גם תלמידים אין הרבה בגלל השביתה. אני עוזרת לאנשים שעושים כרטיסים כי לי אין עבודה כל הזמן. אני מכריזה ברמקול על ההלוואה ואנשים באים, אבל לא הרבה. המטפלת שלי נתנה לי הוראה לא לשמוע עליו, ואם מספרים לי שראו אותו, אז ראו. אני צריכה להתמודד. לא לדבר עליו, לא לשאול עליו ולא לחשוב עליו. לאט לאט אני מייסמת את הדברים. ראיתי אותו חולף על פני במכונית. אין לי שליטה על זה. נהייה לי רע אבל עבר. אין ברירה. אני רוצה פעם אחת לראות אותו פנים מול פנים, ואז החרדה תעבור, כי יש לי פחד איך אגיב. היתה לי נפילה קשה כי ספרו לי פעמיים שראו אותו וגם אני ראיתי. מכאן, יש עלייה. החלטתי שזהו. זה לא סוף העולם. אפשר לחשוב, ראו את אלביס פרסלי, עלוב נפש שכמותו. אני חושבת חיובי, מנסה להיות שמחה, מתפללת לזוגיות ולעבודה (בהשראת הסוד). מקווה שעניתי לך בהרחבה. אשמח לקבל תגובה מהירה...... ביי וכל טוב

הי פעמונית, אני שמח שאת לוקחת את העניינים לידיים וההודעה הנוכחית כבר נשמעת נחושה יותר. רק תשמרי על זה. תזכרי - את יודעת מה הכי טוב עבורך, וכבר מזמן הבנת שהזוגיות איתו זה דבר לא טוב עבורך (גם אם טוב לו עם אחרת שחונקת אותו).... לגבי העבודה - החשוב הוא שאת מרגישה טוב עם העובדה שאת יוצאת ומבלה קצת מחוץ לבית, וגם מתפרנסת מזה. אני חושב שעדיין כדאי לך לחפש עבודה נוספת - תחשבי על אפשרויות. איך את יכולה לעשות את זה? לגבי זוגיות - איך את מנסה להכיר? מה קורה בשאר תחומי חייך? אשמח תשובותיך, יובל

ותודה ליובל פייס שפרסם אותו כאן

בשמחה, אכן ספר שיכול לסייע לאנשים החשים תקועים בהצלחה!

26/11/2007 | 18:43 | מאת: פעמונית

שלום כתבתי לפני מספר ימים ליובל. אני לא מקבלת מענה. האם הוא עדיין נמצא בפורום? תודה

22/11/2007 | 10:27 | מאת: סיגליתית

יש לי בעיה ענקית, אני גרושה מזה 4 שנים + ילד מקסים. הבעיה שלי לא מובנת אפילו לי: אני נפגשת עם גברים (מהאינטרנט וכאלה) ובדרך כלל לא מעוניינת בהם בדרך כלל בשל מראה חיצוני, אם המראה עובר אני נותנת צאנס לאישיות.... העניין הוא שרוב רובם מעוניינים בי מאוד ואני בדרך כלל לא. יוצא שאני כל הזמן לבד, אנשים מתפלאים עלי ואומרים שאני בחורה טובה ונראית טוב ולא יתכן כבר שאני כל הזמן לבד, אבל עזבי מה אנשים אומרים, אני מרגישה גרוע, לא מבינה מה קורה איתי, הייתכן שכל כך הרבה רוצים ואני לא? מה קורה כאן? אני לא מאמינה בכישופים אבל אולי באמת יש כאן איזה כישוף (דרך אגב משפחתו של הגרוש שלי ידועים בכישופיהם, כך גם התגרשנו, וידוע לי גם כן שהם יפריעו לי להתחתן כי לא מזמן הם התקשרו למישהו שיצאתי איתו ואמרו לו דברים נוראיים ושיקריים עלי כדי שזה לא יצליח) אולי כישוף זו הבעיה? אני מנסה לא להאמין בזה, אבל..... יש לי עכשיו קשר עם בחור מצרפת, עולה חדש שהתקשורת ביננו לקויה, על אף שהוא ממש משתדל ללמוד את השפה, הוא בסדר, אבל קשה לי לזרום איתו, להכיר אותו ולהתבטא איתו בצחוקים וכל מיני כאלה, אנו מדברים רק על דברים פשוטים עם הרבה פנטומימה, וזה מקשה עלי מאוד, אז מה, שוב לוותר? שוב לבד? שוב רוצים אותי ואני לא... לא יודעת מה לעשות, באמת שאני לא יודעת, תמיד אני בסוף לא רוצה מסיבה זו או אחרת... מה עלי לעשות? תודה מראש

24/11/2007 | 01:33 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

שלום לך, נהדר שאת מחפשת זוגיות. עם זאת, מדברייך ניכרת התחושה שאת משייכת את אי הצלחתך למצוא בן זוג כלבבך לכוחות חיצוניים כמו: כישוף, ומה אומרים האחרים. את אמנם אומרת שאינך מאמינה בזה- אבל... את אומרת "עזבי מה אנשים אומרים" ואת כן מציינת מה הם אומרים. זה מה שאנו קוראים: מיקוד שליטה חיצוני. כלומר, את נותנת לעצמך להיות קורבן לכוחות חיצוניים השולטים בחייך. את אומרת שאת נאה וטובה. את אומרת שיש לך ילד מקסים וכן, שחשוב לך להתרשם מההופעה של בן הזוג שאת יוצאת עמו לדייט. נהדר!! אם כך, יש בך כל כך הרבה - ובקום לחוש עוצמה- אני חשה חולשה וחוסר אנרגיה מצדך. כדי לקחת את השליטה על חייך לעצמך, שאלי את עצמך ואף כתבי זאת: * איזה בן זוג מתאים לציפיותייך? מה תכונותיו? איך הוא נראה? מה אופן התנהגותו? מה עיסוקו?- נסי לעצום עיניים ולדמיין אותו. * איזה סוג יחסים את רוצה אתו? מה את תתרמי? מה הוא? *למה את מוכנה להתגמש? למה לא? *איך את רואה את עצמך במערכת היחסים אתו?- נסי לדמיין זאת. כתבי את כל תשובותייך. *בשלב הבא- התכווני לזוגיות שאת מדמיינת- בקשי אותה בכל מאודך מהייקום. *השלב הבא- שאלי את עצמך מה עלייך לעשות יותר כדי להשיג את בן הזוג שעליו את חולמת? התמקדי בכך, עשי דברים בנידון, חפשי הזדמנויות, בקשי עזרה מהסביבה התומכת שלך- משפחה, חברים וכו'. ועשי...עשי...עשי... התמדה חשובה ביותר. וזכרי- זה לוקח זמן- אך אסור לך לאבד תקווה ולהאמין בכל מני כישופים וכוחות שלא בשליטתך- זה מחליש אותך!!! לסיום- קחי לך מאמן/נת- מישהו/מישהי ללכת אתה ולהתחזק. ב ה צ ל ח ה!!!!

25/11/2007 | 08:36 | מאת: סיגליתית

היי תודה רבה על העצות הנהדרות שהזכירו לי מאוד מה שקראתי בספר "הסוד" אם שמעת עליו, גם שם ממליצים להעלות בדמיון את המשאלה שלי, איך היא נראית וכדו' ואחר כך להתחיל לחיות כאילו שקיבלתי אותה והיקום יתן לי אותה. ובכן לאחר שקראתי את זה ישבתי וערכתי רשימה מסודרת של מה שאני רוצה והייתי שמחה מאוד שסוף סוף מצאתי פתרון, אבל בפועל- אני עדיין לבד, בעניין של סביבה אני מאוד בודדה ואין לי עם מי לדבר או להישען, הדבר היחיד הוא טיפול פסיכולוגי שאני לוקחת מזה 6 שנים שקצת תומך בי אבל מתחיל לאבד מההפקטיביות שלו. אודה על התיחסותך בשנית

07/12/2007 | 01:00 | מאת: תמר

שלום לך . הייתי במצבך ואני מאד מזדהה איתך . עברתי תקופה עם זוג מכפר סבא שמאמן ומתעסק בטנטרה . תוך תקופה קצרה חל שיפור עצום והיום אני בזוגיות . אשמח לעזור לך . tamarx2001@yahoo.com

24/11/2007 | 01:33 | מאת: תמר לרום מאמנת ויועצת ארגונית

שלום לך, נהדר שאת מחפשת זוגיות. עם זאת, מדברייך ניכרת התחושה שאת משייכת את אי הצלחתך למצוא בן זוג כלבבך לכוחות חיצוניים כמו: כישוף, ומה אומרים האחרים. את אמנם אומרת שאינך מאמינה בזה- אבל... את אומרת "עזבי מה אנשים אומרים" ואת כן מציינת מה הם אומרים. זה מה שאנו קוראים: מיקוד שליטה חיצוני. כלומר, את נותנת לעצמך להיות קורבן לכוחות חיצוניים השולטים בחייך. את אומרת שאת נאה וטובה. את אומרת שיש לך ילד מקסים וכן, שחשוב לך להתרשם מההופעה של בן הזוג שאת יוצאת עמו לדייט. נהדר!! אם כך, יש בך כל כך הרבה - ובקום לחוש עוצמה- אני חשה חולשה וחוסר אנרגיה מצדך. כדי לקחת את השליטה על חייך לעצמך, שאלי את עצמך ואף כתבי זאת: * איזה בן זוג מתאים לציפיותייך? מה תכונותיו? איך הוא נראה? מה אופן התנהגותו? מה עיסוקו?- נסי לעצום עיניים ולדמיין אותו. * איזה סוג יחסים את רוצה אתו? מה את תתרמי? מה הוא? *למה את מוכנה להתגמש? למה לא? *איך את רואה את עצמך במערכת היחסים אתו?- נסי לדמיין זאת. כתבי את כל תשובותייך. *בשלב הבא- התכווני לזוגיות שאת מדמיינת- בקשי אותה בכל מאודך מהייקום. *השלב הבא- שאלי את עצמך מה עלייך לעשות יותר כדי להשיג את בן הזוג שעליו את חולמת? התמקדי בכך, עשי דברים בנידון, חפשי הזדמנויות, בקשי עזרה מהסביבה התומכת שלך- משפחה, חברים וכו'. ועשי...עשי...עשי... התמדה חשובה ביותר. וזכרי- זה לוקח זמן- אך אסור לך לאבד תקווה ולהאמין בכל מני כישופים וכוחות שלא בשליטתך- זה מחליש אותך!!! לסיום- קחי לך מאמן/נת- מישהו/מישהי ללכת אתה ולהתחזק. ב ה צ ל ח ה!!!!

הי סיגלתית, תודה על פניתך. בהמשך להתכתבות הארוכה שלך עם תמר, רציתי לברר איתך איפה את עומדת היום - מה המשמעות של הכשפים? איך את רואה את הקשר שלך עם הבחור הצרפתי בכל זאת יכול להצליח? מה את יכולה לעשות כדי לשפר את המצב? איך את מרגישה כלפיו? ובנוסף - מה חשוב לך למצוא בבן זוגך החדש? איך את רואה זוגיות עכשיו כשיש ילד ולאחר גירושין? מה הדבר הכי חשוב בקשר? אשמח לקבל תשובותיך! תודה ובהצלחה, יובל

21/11/2007 | 17:16 | מאת: פעמונית

עד שתענה לי, אני כותבת לך שוב, כי יש דברים שבקשת ממני. אני מתעדת כל יום את המחשבות על האקס. בבוקר אני חושבת עליו, ביחוד בגשם. אחכ זה עובר לי. לפעמים אני נתקפת קנאה, למה הוא מסר את הכלבה שהוא לא איתי? הבנות שלו עזבו כי הן שונאות את החברה שלו, איך זה שאיתה מחזיק מעמד בלי לריב ולי עשה את המוות? זה משגע לי את השכל. אני יודעת, שהוא כנראה חפש תכונות ביציות שלא קיימות אצלי כי הוא כזה חרא. מנסה לגרש, לא תמיד מצליחה, ונמאס לי. אין לי דייטים. האמן לי, אתחיל עם מישהו שימצא חן בעיני. התחלתי לעבוד היום בכרטיסי אשראי. נתנו לי סניף עלוב, עשיתי 2 כרטיסים. מקווה להשתפר. ככה לבד, באתי, עבדתי, נגשתי לכל האנשים שנכנסו ובלי בושה שאלתי אותם אם יש להם כרטיס, חלק ענו בגסות, לרוב היה ושניים השתכנעו בעזרת הקופאיות. זה טוב לעבוד, אבל יש חורים בעבודה. אני שמחה שתהייה לי תעסוקה. נראה מה יהייה בהמשך. אני כל יום כותבת תפילה ומבקשת עבודה, כסף וזוגיות ואיך אני מרגישה. מקווה לשמוע ממך. אתה כנראה עסוק מאוד. ברגשי הוקרה תמירה

לקריאה נוספת והעמקה

הי פעמונית, אני מקווה שהרגשתך משתפרת. ימים עמוסים לקראת פתיחת קורס אימון בתל אביב ולכן תשובותי מעט יותר איטיות. בכל אופן, אני אשמח להתעדכן קצת יותר על מה קורה. מה המצב היום? איך את משתפרת עם העבודה? איך מתקדם עם ההיכרויות? תודה, יובל

15/11/2007 | 00:15 | מאת: פעמונית

שלום יובל היקר, אני עונה לך מהר כי יש לי כבר כמה תשובות עבורך. ראשית, שאני חושבת על בן הזוג, אני מגרשת אותו מהמחשבה בכח. זה עובד. לא מדברת עליו כמעט ולא אסכים לקבל מידע עליו. המטפלת שלי נתנה לי על הראש. סוף סוף חדר לי למוח שעדיף בכלל לא להזכיר אותו. דבר שני- אין פגישות. אני רשומה באתרים ופונים צעירים מדי או סתם חולים שרוצים רק סקס. יש לי תמונה באתר. דבר שלישי- התקבלתי לעבוד בחברת עבודי, שמשווקת את כרטיסי שופר סל. הייתי בתל אביב בההשתלמות, עשיתי סימולציה והתקבלתי. אני גם נותנת שעורים פרטיים, וצריכה לראות שלא יתנגשו המשמרות. כאן אתה יכול לעזור לי. יש לי יכולת שכנוע, אבל שטח זה חדש לי. המדריך אמר לנו להשתמש בפרוש בסקס ובקסם האישי שלנו. טוב, מזה לא חסר לי ברוך השם. אשמח לקבל ממך כמה טיפים. אני כל יום רושמת לי תפילה בספר - לקבלת כח, שמחה, פרנסה וזה עוזר לי. כמו בספר הסוד. מבקשת גם בן זוג. אתמול ברכבת, כדי לא לשקוע במחשבות על החמור, כתבתי שירים כמעט כל הדרך, ובחזרה התעסקתי בחומר של הההשתלמות. כך עברה לי הדרך מהר, וכמעט לא חשבתי עליו. לא נהייתי דתייה, אבל בבקשה בטון תפילה בטח לא מזיק. לפי הסוד, אם רוצים מאוד משהו - מקבלים אותו. לא אכחיש שאני מתגעגעת עדיין לאקס, אבל פחות, כואב לי פחות, וגם שאני חושבת עליו זה סתמי, ומיד מגרשת את המחשבה. לא מסתכלת בהורוסקופ שלו, לא פותחת בקלפים עליו, ולא אדבר עם הגיסה שלו לשעבר, שאת ילדיה אני מלמדת. נראה לי שאני בדרך הנכונה. אני ניסיתי לקחת ציפרלקס כמה ימים וזה עשה לי בלגן. שלא רגילים, זה גורם לדכאון. הפסקתי איתם, אני לוקחת רק קלונקס- חצי בבוקר וחצי בערב. מקווה שעניתי לך על הבקשות ואשמח לקבל ממך תשובה. תודה וכל טוב

26/11/2007 | 13:34 | מאת: יובל

הי פעמונית, תודה על תשובותיך. ראשית אני שמח שמצאת עבודה ואני בטוח שהישגיך ישתפרו. את נחושה, מוכשרת, והגיל פה הוא יתרון עצום. אני חושב שאת עדיין עוסקת קצת יתר מדי באקס שלך. יש לי בקשה - תודיעי לכל מכריך שהאקס מבחינתך איננו עוד וגם אם הם פוגשים בו - שלא יעבירו לך שום מידע. יש משהו לא כל כך ברור בהתייחסות שלך - על פניו את מציינת שהקשר כבר מאחוריך, את מחפשת לך עתיד אחר ויודעת כמה סבלת והיה לך קשה ומצד שני את לא עוזבת את הקשר באמת. לתחושתי, את חייבת לעזוב קודם את הקשר הקודםף להתנתק ורק אז תתפני באמת. מה את חושבת? אני אשמח אם גם תזכירי לי, בפעם האחרונה, למה האקס לא מתאים לך? מה את כן מחפשת? לגבי הנושא של הסוד - זה נפלא שהתחברת. לא כל אחד מצליח. תתמידי ואני אשמח אם תקראי גם את הספר של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש". זה יעשה לך טוב. אני מאחל לך בהצלחה בינתיים וממתין לשמוע ממך, תודה, יובל

28/11/2007 | 23:27 | מאת: פעמונית

שלום יובל[ אתה צודק. אני לא מבקשת שיספרו לי. אבל זה עדיין משפיע עלי. היום ראיתי אותו במכונית. פעם ראשונה אחרי 7 חדשים. זה עשה לי משהו, אבל נרגעתי. למה לא הסתדרתי איתו? הוא דכאוני, מצבי רוח, מתפרץ, מתנתק, יש לו דרישות והערות מעליבות על הבית שלי, ההתנהלות שלי, על הדעות שלי, על הכסף שלי, היתה לי לפעמים הרגשה שהוא עושה טובה שהוא איתי. סקס אהב לעשות מדי פעם כי הוא נהנה בגדול. אין לו כסף, אין לו מכונית, כל הזמן קטר שאין לו כסף, נכנס למינוס וציפה שאני אעזור לו לכסות. יש לי הרגשה שהוא קנא שאני נוסעת לבת שלי ועוזבת את התינוק. היתה לי חרדת נטישה. אני לא יודעת עד היום למה נשארתי, ואני לא יודעת למה קרה השבר הגדול. אולי הקנאה שהעדיף אשה אחרת על פני, אחרי שאמר שאוהב אותי. אני לבד, אין לי עדיין הרבה עבודה ואז המחשבות רצות בתלם. אני כל יום כותבת תפילה לשלווה, לפרנסה ולמציאת בן זוג. אני לבד בבית, לא הייתי מעולם לבד. לקח לי 8 חדשים ללמוד לחיות לבד. אני מפסיקה לדבר עליו, לשאול עליו בקלפים, ונתתי הוראה לחברותי לא לספר לי שהן רואות אותו. תבין יובל איזו אשה אני. ישרה, טובה ומוכנה לעשות הרבה למען מישהו. הצלתי את חייו. עזרתי לו להתגבר, זו הסיבה שחזר אלי תמיד. ברגע שמצא תחליף יותר טוב, עזב. אנחנו באמת לא מתאימים אבל הוא חזיר ונצלן. זה פגע בי מאוד. זו לא פעם ראשונה. הוא פעמיים עזב אותי לחזור לאשתו ושקר לי. אחכ חזר כי לא הסתדר לו. כל ההתעללויות שלו צפות ועולות בי כל הזמן. למה לי כן ולשנייה לא? אני גם הבהרתי לו אם עוד פעם יתנהג אלי בגסות לא אהייה איתו. אז תאמר לי. אם נתק לי את הטלפון ואני לא חזרתי אליו, לא התחננתי ולא יצרתי קשר, זה אומר שגם אני עזבתי אותו? זה חשוב לי לדעת. סליחה אם המכתב ארוך. להשתמע אבל יותר בתכיפות...בבקשה

14/11/2007 | 01:09 | מאת: פעמונית

שלום יובל נראה לי שדלגת עלי. עניתי לך קצת למטה ליד התשובה שלך. הייתי בראיון והדרכה של כרטיסי שופר סל ומחכה לתשובה. הגעתי למסקנה עם המטפלת שאסור לי לשמוע רכילות על החבר, לשאול ולדבר עליו. אני עושה כך ומצבי השתפר. תענה לי בבקשה על שני המכתבים שלי. תודה

11/11/2007 | 20:06 | מאת: חדשה

אני פונה אליך לראשונה כדי לנסות להיחלץ ממצב תעסוקתי בעייתי ביותר שאני נמצאת בו כבר תקופה ארוכה. אני לא מצליחה להתמיד בעבודות זמניות כדי לממן דברים שחשובים לי. כשאני בעבודות כאלה אני מרגישה "נבלעת", נחנקת, או מוצפת, ושהעבודה לוקחת ממני יותר מדי אנרגיה מאשר החשיבות שלה בשבילי.אני כבר עייפה מכדי להמשיך לחפש. כמו שיש בחירת מקצוע לחיים כך אני צריכה ייעוץ לבחירת עבודה זמנית שתתחזק אותי עד שאסיים ללמוד.

11/11/2007 | 23:22 | מאת: תמר לרום יועצת ארגונית ומאמנת

שלום לך, הפרדיגמה שרובנו חיים בה היא שעבודות זמניות הן מונוטוניות ומשעממות. הן רק בשביל להרוויח כסף, ואין לחפש בהן הנאה והגשמה. ובכן, בואי נחשוב אחרת!!! גם עבודות זמניות יכולות להיות מצמיחות ומספקות אני מציעה שתשאלי את עצמך את השאלות: *מהו הדבר שאם אעשה אותו יגרום לי לקום בבקר עם רצון עז להתחיל את היום? *מהו הדבר שמרתק אותך כל כך עד כדי כך שהזמן עובר במהירות מבלי להרגיש? *מה את מוכנה לעשות אף בחינם? *מהו הדבר שאחרים מתפעלים ממך כשאת עוסקת בו? נסי לחפש עבודה בתחום הזה המדליק אותך- ואז- אפילו "הזמני" יכול להפוך ל"קבוע".

13/11/2007 | 13:50 | מאת: חדשה

ובכן- קיימים תחומים כאלה אך הם מחייבים השכלה קודם(בתחום אחד יש לי קצת וממה שאני יודעת אני כבר נותנת לאחרים, אבל אני פשוט עוד לא מוסמכת). בעבודות שאני יכולה לעשות היום(שהן בסטריאוטיפ של זמניות) צריך לעבוד קשה(בכל מיני צורות) ואח"כ מרוויחים מעט.......עבודות שעובדים פיזית כל היום,או שצריך כישורים שחסרים לי(כמו עבודה תחת לחץ, לעשות הרבה דברים בו זמנית ולעמוד בקצב). אני רוצה משהו ייעוצי/טיפולי, אחד על אחד, בלי לחץ ועם שכל ורגש(אני יודעת מה אני רוצה אבל זה מחייב השכלה קודם- מה שדורש כסף.......). אבל תודה על הראש פתחת לי ופרספקטיבה אחרת(זה נכון מה שאת אומרת, רק שאני לא מוצאת תחום כזה שיעשה לי את זה ורק נתפס כזמני בחברה)

08/11/2007 | 16:16 | מאת: ילדונת

שלום יובל , אני בחורה בת 27 , עם בן זוג בן 24 כבר שלוש שנים והזוגיות שלנו בד"כ כלל טובה. הבעיה היא איתי.. אני תקועה כבר 6 שנים בלי לקדם את עצמי לשום מקום..(לא טיול , לא לימודים , ובזבזתי המון המון כסף על שטויות) אמנם עשיתי שנה אחת מכינה באוניברסיטה וזאת כבר התקדמות כי סיימתי אותה לשם שינוי. מאז אני צוברת הרבה תובנות אך מתקדמת בקצב איטי ביותר.. אני מאוד מתוסכלת כי אני מרגישה כי הדבר שמוביל אותי בחיים הוא הפחד , וכמו כן שמתי לב שאני מוקפת באנשים הצעירים ממני ומעט חסרת ביטחון ליד אנשים בני גילי ומעלה , אני חושבת שהסיבה היא שאני מנסה בכח לא לגדול ולא להתבגר ולהשאר ילדה בלי מחויבויות. מאוד הייתי רוצה לקבל עזרה אבל עקב בעיות כספיות נבצר ממני . יש לך רעיון בשבילי ? אפילו משהו שאני אוכל לעשות עצמאית? תודה רבה ילדונת

08/11/2007 | 18:44 | מאת: ילדה

תראי אני לא חושבת שזה קשור למה עשית אני עשיתי 2 טיולים גדולים ותואר ועכשיו תואר שני ואני מרגישה בדיוק אותו הדבר... אולי תנסי אבל להבין לבד למה את לא רוצה לקבל אחריות על חייך ואיך את בכל זאת יכולה להתחיל כן לקחת אחריות צעד קטן אחרי צעד קטן???

שלום לכל הילדות, תודה על פנייתכן. ממה שכתבתן אתן תקועות, נמצאות בסוג של אזור נוחות שמאפיין המון אנשים שמגיעים לאימון. אזור הנוחות, אגב, לא חייב להיות מקום טוב, הוא מקום שהתרגלנו אליו ואנחנו חיים איתו בשלום. מקסימום מקטרים קצת מפעם לפעם. למי שמבקש לעשות שינוי, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לעזוב את אזור הנוחות. זה נשמע פשוט כשכותבים את זה כך, אבל זה תהליך קשה ומסובך. צריך לזכור שהמטרה היא להגיע לאזור נוחות אמיתי, ובשפה האימונית המקצועית, להגשמת החזון. ופה עולות כמה שאלות - 1. מה באמת הייתן רוצות לעשות שתהיו "גדולות"? 2. מה אהבתן לעשות בעברכן, זכרונות מתוקים מתקופות של עשיה? 3. מה גורם לכן להרגיש שאתן מגשימות את עצמכן? 4. איזה מחיר אתן מוכנות לשלם כדי לצאת מאזור הנוחות? מה שצריך לעשות, לשיטתנו, אחרי שמבררים איפה הדברים עומדים היום, לצאת ליעד או שניים שבוחרים ולהכריח עצמנו לעמוד ביעדים האלו. אז אתן מוזמנות לעשות לכן מפת יעדים - מה אם תשיגו בתקופה הקרובה גרום לכן להרגיש שהתקדמתן? בינתיים, כרגיל, אני ממליץ לכן לקרוא את לאלף את השדון כי זה רק יכול להוסיף... אתן מוזמנות לענות בפורום ונראה איך אפשר לעזור לכן להתקדם. בהצלחה, יובל פייס

31/10/2007 | 01:03 | מאת: פעמונית

שלום יובל היקר, התנצלותך מתקבלת באהבה. כנראה שהיית עסוק מאוד. אענה לך על שאלתיך. בקשר להכרויות - לא קבלתי הצעות מפתות באינטרנט, אך בהחלט אלך לאלה שיראו לי, ולו רק כדי לצאת לבלות קצת. הגבר שנפגשתי איתו, קוראים לו דוד כמו לאקס, הוא גר לא רחוק ממנו. חשבתי, אם היה מוצא חן בעיני, איזו נקמה מתוקה לעבור מתחת לבית שלו מחובקת... לא מצא חן בעיני. כל הפגישה דבר בטלפון בענייני עבודה, הוא אחראי על השמירה באוניברסיטה והיה איזה פנצר. כל דקה קם ודבר ואכלתי לבד. הוא גם שמן. בקשר לעבודה. שלחתי קורות חיים לכמה מקומות. היום בקשתי במשביר לעבוד ברשום אנשים לכרטיסי אשראי. לא קבלתי תשובה. כולם שקרנים. מחר אלך ואשאל את הרוסי השמן שהבטיח שיתקשר אלי. הוא שאל אותי אם אני מסוגלת לתפוס אנשים ולהציע להם.ברור שאני יכולה. לא אכפת לי למכור, להיות פקידה, העיקר להעביר את הזמן ולהרוויח כסף. אני די נהנית משעורי אנגלית, כרגע אין הרבה בגלל השביתה. משווקת עצמי בזה, אבל התלמידים כרגע לא לומדים. יש לי כמה ותיקים. שניים עזבו. המצב רוח שלי השתפר, למרות שיש עליות וירידות. אני עדיין חושבת על הנבלה וכועסת וכואבת אבל פחות. התחלתי להוריד שירים במחשב ולשמוע. זו התקדמות. אני לא שומעת מוזיקה בבית בחיים. רק ברדיו, משהו מקובע. שאני עצובה אני לא שומעת. ממשיכה בטפול השבועי, ויש התקדמות. אולי תציע לי שיטות שיווק עצמי או איך לחפש עבודה. היום מחפשים אנשים צעירים, בעיקר בחורות. עד כאן. כל טוב ולהתשמע, מקווה בקרוב, תמירה

הי פעמונית, תודה על ההבנה. הנסיונות שלך מעוררות הערכה, גם מבחינת הזוגיות וגם מבחינת העבודה. אני שמח שאת מתמידה וגם אם מישהו ספציפי לא נראה, אחרי כמה - תמיד ימצא הנכון. מה הכוונה בכולם שקרנים? מה הבטיחו לך ולא קיימו? מה גורם למצב הרוח שלך להשתפר? לגבי לחפש עבודה - הבסיס, בעיני, הוא לחשוב איפה ירצו בכל זאת אנשים בעלי נסיון חיים ופחות צעירים חסרי ניסיון. אני לא ממש יכול לענות לך בשלוף, אבל דיילת יופי בסופר פארם לדוגמא זו עבודה שלרב לא רק צעירות מקבלות. אחראית משמרת זו גם עבודה שלא רק צעירות מקבלות ועוד. את צריכה לחשוב קודם כל על איפה יש סיכוי יותר גדול כדי שתשמרי את כוחותייך באיתור העבודה הנכונה והמתאימה. ואם את נהנת משיעורי האנגלית - איך את משווקת את עצמך קצת יותר? בכל אופן, נראה כי המצב הוא לא רע בכלל, ואפילו טוב. אז תמשכי להצליח ולהינות. יובל

10/11/2007 | 23:50 | מאת: פעמונית

שלום יובל, שלחתי תגובה, כנראה לא נקלט. מבטיחים שיתקשרו לתת תשובה בקשר לעבודה, ולא חוזרים. אני עדיין מחפשת. בקשר למצב רוח, היתה לי נפילה חדה השבוע. נודע לי שהאקס יוצא עם קופאית רוסיה מהסופר ליד הבית שלו, שהיא לא נותנת לו להתראות עם המשפחה והוא שפוט שלה. הרגיז אותי, מדוע בי שלט ופה הוא נשלט. אולי הוא רצה שאשלוט בו ולכן עשה לי צרות? פתאום קנאתי שהוא העדיף אותה על פני. נשבר לי שהוא בראש שלי כל הזמן. כל הזמן אני כועסת. היו לי תקופות טובות . כנראה שאני לא צריכה לשמוע כלום. אחכ הלכתי לקוראת בקלפים שאמרה לי, שהוא בקשר גרוע, שהוא סובל ומת לצאת ממנו, ושהוא מתגעגע אלי. אני לא תמיד מאמינה לקלפים אבל גם זה עשה את שלו, בקצור סמטוחה. מחר יש לי יעוץ, אולי אבקש להחליף לי את הכדורים נגד המחשבות האובססיביות שלי לגביו. לכאורה הוא זבל ולא שווה, ואני עדיין פגועה ומקנאה. אין לי גם הרבה תלמידים בגלל השביתה ואני מטפסת על הקירות משעמום. אני מדברת לתת מודע שלי ומנסה לעבוד על עצמי, אולם לללא הצלחה יתרה. מה הוא עשה לי? כשף אותי? אשה נורמלית כבר מזמן היתה שוכחת נבלה כזה. אני נותנת טלפונים שיסדרו לי פגישות. מישהו התקשר ואולי אצא לדייט. אפילו סתם לקפה ולפטפט. אני מפרסמת הודעות שאני נותנת שעורים לאנשים מגיל 30 ומעלה ולתמידים. נראה אם זה יעבוד. הייתי בדכאון אתמול והיום ויצאתי המון. לים, לכרמל, ובערב לקניון, פגשתי חברים ואכלנו ביחד. עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אבל נראה לי שהיתה לי נסיגה רצינית. אולי גם החורף? פליז הלפ. שבוע טוב

28/10/2007 | 17:22 | מאת: פעמונית

29/10/2007 | 06:13 | מאת: התחלה חדשה

יובל יקר, אתה חסר לנו!!

לילה טוב!

24/10/2007 | 22:01 | מאת: ליאת

שלום רב אינני יודעת עם זה הפורום הנכון אבל אני זקוקה ליעוץ או יותר נכון אחי, אחי בן 30 בימים אלו וגר עדיין בבית הורי (אני נשואה ואחי הקטן חייל) עובד ומרוויח בסדר להורי קשה מאוד שאחי "אינו מוצא את עצמו" הוא אומנם עובד אבל לא עושה שום דבר אחר עם עצמו לא למד מקצוע,אין לו חברה והוא גם לא מתאמץ לצאת לדייטים כדי להכיר ולפגוש מישהי אין לו מי יודע מה חברים ואין לו תחביבים בקיצור סדר יומו עבודה בית בית עבודה ושום דבר אחר לא. הם ביקשו ממנו שישכיר לעצמו דירה ויהיה עצמאי והוא כבר כשנתיים אומר להם שהוא לא מוצא וזה יעלה לו כסף וביקיצור נראה לי שהוא מפחד מהצל של עצמו לדעתי למרות שהוא לא מודה בבעיות שיש לו הוא חסר בטחון הוא עצלן (מעדיף לישון במקום דברים אחרים) הוא תלותי ולא מוכן לקחת שום יוזמה הוא לא תורם שום דבר לבית ,הורי חיים משכר מינימום ובקושי מקיימים את עצמם. תמיד היה קשה בבית כשגרתי בבית והייתי רווקה עזרתי בכל דבר במיוחד כלכלית ואפילו הצעתי לו שילך ללמוד ואני יעזור לו לממן למרות שגם שכרי לא היה בשמים. בקיצור הוא לא מודה בבעיות שלו ולא עושה כלום והורי פשוט נואשים למרות שהצענו לו תמיכה ועזרה בכל סיטואציה שקשה לו אבל אין מענה. מה לעשות ? כיצד לגרום לו לצאת מהבועה שהוא נמצא בה ולצעוד לעצמאות? האם יש איזה ספר מומלץ שאפשר לקנות לו כדי שיעזור לו? אנא תעזרו לי לעזור לו ולהורי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאת, הגעת לפורום הנכון. בהחלט. אני מתנצל על העיכוב בתשובתי. המקרה שאת מתארת הוא במקרים רבים יכול ללמד על בעיות נפשיות במקרה קיצוני כמו חרדה ממקומות המוניים, הפרעות אישיות כאלה ואחרות ועוד. במקרים הפשוטים יותר יתכן ומדובר בבחור שהתרגל לדרך חיים מסויימת, יש לו את היכולות והוא מודע לבעיותיו, אבל הוא מעדיף את אזור הנוחות מאשר להתאמץ. בשפה האימונית זה נקרא חסם הצלחה (או גרמלין). בתהליך אימון אנחנו נבחן מה בעצם הפוטנציאל של אחיך. מה הוא אוהב, מהם הערכים שלו, מה החזון שלו ומה הם חסמי ההצלחה. רק מהפנייה שלך נראה שמדובר בבחור עמוס בחסמים שמונעים ממנו להתקדם בחיים. לצד השיחות, מנסים לדחוף אותו ליישום המסקנות - למציאת עבודה והכנסה, עזיבת הבית ולמצוא זוגיות. זאת כמובן בתנאי שהוא רוצה. כל זאת תוך כדי עבודה על הביטחון העצמי שלו בכל פגישה ופגישה וגם בין הפגישות. בשנים האחרונות תופעת הילדים שנשארים עד גיל מבוגר בבית הוריהם גדלה, ולא רק בישראל. באיטליה, לדוגמא, המדינה מסייעת בשכר דירה - העיקר שיצאו לחיים עצמאיים. העניין הוא, שאם הבית היה למגורים בלבד ושאר היום אחיך היה עסוק - כנראה שהדברים היו פחות קיצוניים. לכן, לדעתי את צריכה לבקש ממנו לצאת לטיפול או אימון, שם נברר מה הצרכים האמיתיים של אחיך. אם הוא מתבייש, פגישה ראשונה יכולה להיות בבית, במקום בו הוא מרגיש בטוח, ושאר הפגישות - גם כחלק מהלמידה, יהיו במשרד האימון או הטיפול. אני מקווה שעניתי לך, אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לפנות. בכל מקרה, כל עוד המצב ישאר כמו שהוא, אתם תרגישו תסכול, וכל יום שעובר מקבע את המצב. אבל תזכרו - יתכן וזה סימן של מצוקה ולכן החלטות פזיזות יכולות להיות בעייתיות. בהצלחה, יובל פייס

24/10/2007 | 07:24 | מאת: התחלה חדשה

אני יודעת מעט מאד על "אימון אישי" ברמת התאוריה, ושום דבר ברמת היישום, אבל כפי שכבר כתבתי לכם קודם - האימון עובד!! ממה שהבנתי ניתן לתמצת את השיטה בשני דברים עיקריים - לשאול את השאלות הנכונות ולהגיע להחלטות נבונות. כל כך פשוט והגיוני שקשה מאד לטעות!! מאז שלקחתי על עצמי בראש השנה להתמקד בנושא של שינוי תעסוקתי,קרו בחיי המון דברים חיוביים בכיוון עליו החלטתי ראשית הלימודים: התחלתי במסלול לתעודת מטפל (שנתיים, יום לימודים ארוך אחד בשבוע) זהו מסלול שנועד לאנשים עם רקע טיפולי קודם, ומדובר שיטת טיפול חדשה לגמרי, שמשלבת בין מספר שיטות קיימות שכולן מדברות אלי מאד באופן אישי, בחלקן יש לי גם קצת ידע מעשי, ויצירת תהליך טיפולי משולב מתנועה, מגע, וחשיבה חיובית, פחות או יותר...) זה ממש תפור במיוחד בשבילי... המסלול הזה קיים כבר שנה שלישית, והם הקימו כבר קליניקה ואפ אצליח הם יאפשרו לי גם תעסוקה במסגרת הקליניקה, אבל כאמור מדובר בעוד שנתיים מהיום במיידי - סיימתי בשלום את הפרוייקט שגרם לי כל כך הרבה צער (ולא היה אף פרוייקט שלא!!) וקיבלתי את השק של 1000 ש"ח שחיכיתי לו כחודשיים, + 200 ש"ח הוצאות נסיעה כיוון שהלקוח גר רחוק היה קצת מוזר, כיוון שעדיין הרגשתי שהוא נותן לי את הכסף די בעל כורחו ולא מעריך מספיק את מה שהוא קיבל ממני, שהוא בעצם כפליים מהערך הכספי של מה שהוא שילם מספר שיחות טלפוניות שהוא עשה במהלך הפגישה העידו על כך שהוא נתון ללחצים קשים בעבודה, כנראה רגיל לעבוד עם אנשים שמתחמקים מאחריות והוא מניח שכולם כאלה (חוץ ממנו כמובן!!) ביזנס - מתפתח רעיון ישן לעשיית כסף גדול, רעיון שעבדתי עליו שנתיים שלמות ונגנז לפני 18 שנה, לאחר עשרים שנה במגירה הרעיון הזה מתחיל ללבוש עור וגידים זה התחיל מזה שביקשתי מהבן שלי שיוריד אותו מהבוידם (ניירת ופרוטוטיפ של מוצר מסויים) כמה ימים אחרי זה נכנס אלי ידיד וסיפר לי לתומו שהוא מתכוון להקים חברה לקידום רעיונות מקוריים. הראיתי לו את המוצר, הוא התלהב והתחיל לעבוד בשבילי. קודם כל היה צריך לבדוק אם המוצר הזה חדר לשוק מאז, בצורה זו או אחרת, מסתבר שלא!! במקביל היה צריך לבדוק מהן הדרכים להגן על המוצר שלי ומהן האסטרטגיות לקדם אותו כיוון שגם אני וגם ה"יזם" שהתחלתי לעבוד איתו חסרי פרוטה לחלוטין היתה לנו אתמול פגישה עם קופירייטר ואלה התוצאות 1. הקופירייטר חושב שהמוצר מוצלח והתלהב גם מרעיונות השיווק שלי 2. ה"שותפות עם היזם" התפרקה מול עיני הקופירייטר עוד לפני שנחתם ביני לבים "השותף העסקי" אף מסמך התקשרות (פרט להסכם סודיות שאני מקווה שיעמוד בו - המוצר קל מאד להעתקה!!) הסיבה: חוסר תקשורת!! לאחר שבועיים בהם דנו בדרכי ניהול הפרוייקט וחזרתי ועמדתי על כך שאני מוכנה לתת לו יד חופשית בנושא הניהול, כולל אחוזים שמנים, בתנאי שיבין שאני היא הפוסקת האחרונה בכל ההחלטות העיצוביות והשיווקיות, מסתבר שהבחור עבד עלי כל הזמן, היתה לו תכנית פעולה של "זבנג וגמרנו" שלא מתאימה לי, והוא נתן לי להרגיש שהוא מקשיב לי, מתוך תקווה שהקופירייטר ישכנע אותי שאני טועה!! מה שיצא זה שהקופירייטר רמז לי בעדינות שאני מתחילה שותפות שאינה מתאימה לי, ה"שותף" המשיך ללחוץ בכיוון הרעיון שלו, אני ניסיתי להפנות את הקשב שלו לגבי הדברים המאד ברורים שהקופירייטר אמר, שלמיטב הבנתי רק חיזקו את העמדה שלי, הבחור נעלב, עזב את הפגישה בפחי נפש, ואמר שהוא מוותר לי מראש על כל פיצוי על עבודתו נשארתי עוד כמה דקות עם הקופירייטר, המומה למדי, ושאלתי אותו מה לעשות עם השותף המאוכזב, איזה פיצוי מגיע לו ומה אני צריכה לעשות על מנת שלא ינסה לפגוע בי מתוך כעס (הבחור רמז לי פעמיים במהלך השיחה שהמוצר מאד קל להעתקה!!) הקופירייטר אמר לי שכל מה שאני צריכה זה להתגבר על הפחדים שלי!! אחלה שותף עסקי!!

הי התחלה חדשה, מקווה ששלומך טוב ומתנצל ע העיכוב בתשובה. אני שמח לשמוע שקיבלת את כספך - זה שינוי מרענן. אני חושב שאת צריכה להתמיד בכך ולהגיע עם דרישות ברורות. אם הציפיות יהיו בררות, לרוב אין טענות אחר כך. לגבי הנושא של המיזם החדש- אז לא הבנתי ממש - איפה זה נמצא היום? את מתארת מוצר בעל פוטנציאל מצוין - מה את עושה בפועל כדי לקדם אותו? אם את צריכה לקדם אותו בעצמך - מה השלבים? איך תעשי זאת? אשמח לקבל תשובותיך, בהצלחה, יובל

01/11/2007 | 21:11 | מאת: התחלה חדשה

למעשה אני מגיעה למרכז בתחילת השבוע הבא כשאחת המטרות היא קידום המיזם הזה על פי הנחיות קופירייטר שעוזר לי בכוונה אני בונה תכנית עסקית ועומדת להיפגש עם אנשים שמתמחים בקידום יזמויות מסוג זה האם נצליח להיפגש במהלך תחילת השבוע הבא?? יש לי על מה לעבוד.....

21/10/2007 | 01:50 | מאת: פעמונית

שבוע טוב יובל היקר, היום הייתי פעם ראשונה בפגישה עיוורת שסדרה לי חברה. לא הייתי בפגישות כאלה למעלה משנתיים. הגבר היה נחמד, אבל לא נדלקתי עליו. קצת שמן, גבוה אבל איש שיחה נחמד.לא עשיתי מאמצים למצוא חן בעיניו למרות שאני נראית באמת טוב. אמרתי לו שעדיין אני נמצאת במשבר, וקשה לי. את האמת. אבל אני שמחה שעברתי את מחסום הפחד להפגש. נרשמתי גם לאתר הכרויות, דבר שלא עשיתי גם הרבה זמן, אפילו שנפרדתי מהחבר כמה פעמים. אצלי זה בא פתאום. כמו המכתב שפתאום התחשק לי לכתוב. אתה צודק. המכתב השפיע עליו מאוד, ומגיע לו. בקשר לעבודה - לא עשיתי כלום מלבד לחפש בעיתון. מחר אני היום בבוקר אצלצל לכמה חברות כח אדם. אני מבקשת מאנשים שיבררו לי, אבל לא הייתי רצינית - אני מודה. לקח לי זמן לנחות. יש לי שיחה בצהריים, עם המטפלת שלי. באיזה תחום לעבוד, אני לא ממש יודעת. אני כבר אמרתי לך, שאני מוכנה לעבוד במכירות, מזכירות, זבנות - לא אכפת לי, העיקר שתהייה לי תעסוקה. אני ממשיכה לתת שעורים פרטיים באנגלית אחהצ. לא הפסקתי לרגע. עוד מעט יהיו לי יותר תלמידים. חפשתי כל מיני אפשרויות להרוויח כסף באינטרנט. סכמתי כמה ספרים לאתר שוונג, אבל צריך לקרוא המון.מה שמפתיע אותי - שיניתי את דפוסי החשיבה שלי לגבי זוגיות, אני לא אסכים יותר ליחס כמו שקבלתי. התחזקתי, הבטחון העצמי של גדל וזה משמח אותי. אבל, יש לי חשש מסויים, איך אהייה במערכת הבאה? הרי זה דבר חדש לי שלא התנסיתי בו עדיין. בטח שיבוא הרגע אדע. אני מוכנה יותר ופתוחה להכיר גברים ולצאת לדייטים עיוורים למרות שאני שונאת. יש בזה משהו לא טבעי. את הטבמל האחרון הכרתי בקניון, נדלקנו מהר אחד על השני. חחחחחח. נכוויתי קשות מהדלקה. עד פה. שבוע טוב ולהשתמע

הי פעמונית יקרה, מקווה ששלומך טוב ומתנצל על פרק הזמן הארוך עד תגובתי. אני שמח לשמוע שאת יוצאת ונפגשת, מכירה אנשים חדשי ואף נרשמת לאינטרנט. איך הולך עם זה? מה עם הבחור שהכרת? איך זה לחזור לימי הפגישות העיוורות? לגבי העבודה יש לי תחושה, ותקני אותי עם אני טועה, שאת רוצה אבל לא עושה יותר מדי כדי להגיע לשם. מה את כן עושה פרט למה שציינת? מה לדעתך את צריכה לעשות? מה את הכי אוהבת לעשות? עד כמה את נהנת משיעורי האנגלית? איך את רוצה להרוויח מהאינטרנט? בסך הכל נראה שהדברים די נרגעו לך. אני בטוח שאם תתמידי תמצאי עבודה די מהר. אשמח לקבל פרטים, תודה ושוב התנצלותי על העיכוב, יובל

19/10/2007 | 03:37 | מאת: אמא טריה

הי יובל, זו אני שכתבתי תחת הכותרת - "מישהי מאוכזבת" בקשר לפן המקצועי. זוכר? אז רציתי לספר שילדתי בשעה טובה בתחילת ספטמבר תינוקת מקסימה. היא כל כך מתוקה ולמזלי גם ילדה טובה ואני כל כך מאוהבת בה. אושר עילאי להיות אמא. בקשר לפן המקצועי חזרתי ללמד מס' מעט של שעות בשבוע. עדיין הדרך ארוכה להתפתחות ושינוי. ובנושא זה ארצה לחזור אליך בעתיד הקרוב כדי לשמוע את עצתך ולקבל את תמיכתך. תודה רבה על האוזן הקשבת בזמן ההריון. עודדת אותי מאוד. מקווה ליצור קשר בהמשך על מנת להתקדם הלאה. כל טוב ושבת שלום

הי אמא טריה, איזה כיף! אושר גדול! אני שמח לשמוע שיכולתי לעזור מעט ואני מקווה שהיום את רואה את הדברים קצת אחרת... דיברנו על פרופורציות - מה המצב היום? בכל אופן, המון מזל טוב, בהצלחה ואושר. אני כאן. יובל

19/10/2007 | 00:52 | מאת: פעמונית

שלום יובל עניתי לך מיד ב-15.10 ולא ענית לי. אולי לא ראית? מחכה לתשובה, תודה.

18/10/2007 | 06:20 | מאת: שרונינה

שלום שאלה לי אני אמא ל- 3 הילדה הגדולה שלי נמצאת בכיתה ד', אני מוצאת את עצמי שאינני מסוגלת לעזור לה, והיא גם כן לא יכולה להתמודד לבד עם הקשיים, הבנת הנקרא, הבעה, תורה וכו' היה ידוע לי שאינני מסוגלת להתמודד עם זה אך זה בא לי בבום חזק יותר מכיוון שאני חשבתי לעצמי שזה סה"כ חומר של כיתה ד' ואני כן יוכל אך לא איך אני יכולה לפתור את הבעיה הזו אצלי (מורה להוראה מתקנת-בגילי?!) מאד חשוב לי אני היום לא יכולה להתמודד עם טקסט אני לא זוכרת ולא מבינה לא מסוגלת לענות על שאלות וכו' זה חשוב לי כי אני מרגישה שהזכרון שלי וההבנה הולכים ומצטמצמים!!! עזרי לי אני ממש מתביישת בפני ביתי כי אינני מסוגלת לעזור לה וכן מול בעלי כווני אותי לאנשים שאוכל להסתייע בהם הנני חסרת אונים !!!! אני נפגשת עם חברות אני שומעת את השיחות שהם מספרות וגם מול עיניי ואני אומרת לעצמי מדוע לא מתנהלת שיחה כזו בביתי עם ילדי ברמה כ"כ גבוהה אני עצמי גרדתי ת.בגרות עם ממוצע מאד נמוך (ממש עשו לי טובה) ואני רואה את ביתי באותה דרך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרונינה, תודה על פנייתך. כפי שאת מתבטאת כאן, נראה שמצבך בקטע של ההתבטאות הוא לא רע בכלל. אבל הבעיות שאת מעלה יכולות להצביע על בעיות קשב וריכוז. האם עברת פעם מבחן טובה? ובתך? אם לא, חשוב מאוד לבחון את זה. אם הבעיה קיימת - ניתן לטפל בה בכל מיני דרכים. אשמח לדעת אם אכן הנושא נבדק בעבר. ובכל מקרה, בינתיים, לתחושתי מי שצריך את העזרה היא לא את, אלא בתך. את לא צריכה להתמודד עם חומר שלמדת לפני שני עשורים לערך. איך את יכולה לעוזר לבתך בכל זאת? ממתין לתשובותיך. תודה ובהצלחה, יובל

26/10/2007 | 07:29 | מאת: אהבה

יתכן שאת כן זקוקה לעזרה כיוון שלא זיהו את הבעיה שלך כשהיית צעירה ולכן גדלת עם הערכה עצמית נמוכה זה שאת מרגישה שאת לא מנצלת את יכולותיך, ומתביישת בכך, מעיד שאת זקוקה לעזרה השאלה היא איזה סוג של עזרה?? מציעים היום ריטאלין גם למבוגרים, בעבר זה היה נדיר, היום זה הופך לעניין מסחרי \ אני חושבת שאם את מצליחה להתמודד עם גידול ילדים ותפקוד יומיומי, ויש לך רק בעיות עם טקסטים וכדומה, עליך להיות מאד זהירה ולא להתפתות להצעות ולאבחונים שמטרתם למכור לך תרופה לכל החיים יש שיטות הוליסטיות שיכולות לשפר את יכולת הריכוז, מציעה לך לפנות בכיוון הזה

15/10/2007 | 13:56 | מאת: נועם

בתחילה, אודה לך על תשובתך. וכעת אשיב על שאלותייך: 1. מה זה מבחינתך לשרת בשייטת לעומת עתודה? 2. מה היתרונות ומה החסרונות של כל החלטה? 3. מה מניע אותך לכיוון השייטת? 4. איך התמודדת עם ספקות, גם פחות משמעותיים בעברך? 5. אם היית יכול לבחור לעשות היום כל מה שאתה רוצה - מה היית עושה בשלוש שנים הקרובות? תשובות: 1. מבחינתי, שירות בשייטת זה לעשות את מה שאני באמת אוהב ובאמת טוב בו, זה להתמודד עם קשיים פיזיים ומנטאליים, להגשים את עצמי, למצוא את הגבולות של עצמי, לזכות בסיפוק אדיר במהלך המסלול והשירות, לזכות בסיפוק אדיר מעצם ההצלחה, ומעצם השירות ביחידה. להוכיח לעצמי שאני מסוגל, והכי חשוב: להיות חלק מקומץ אנשים, הטובים שבטובים. לעומת זאת עתודה: לא מתאים לי, לא רוצה... הנקודה היחידה היא שגם פה תורמים לצבא, וגם יוצאים עם תואר וניסיון ניהולי. 2. יתרונות ש13: 1. הסיפוק העצמי 2. ההנאה והחוויות של שירות קרבי 3. החברים לכל החיים 4. הגשמה עצמית 5. כלים מנטאליים לעתיד, התמודדות עם מצבי לחץ, תוספת יפה לרזומה. יתרונות עתודה: 1. שירות שייתכן ויהיה מעניין. 2. תרומה לעתיד - לצאת עם תואר (פחות חשוב לי, כי אתה משלם עליו בשנות שירות), ועם ניסיון (מאוד חשוב...), ופה בעצם אני מקצר את דרכי לשפע ועושר, ואני לא באמת חלמתי כל החיים שלי להיות במקצוע מסוים, ולהתמחות בו עוד בצבא, אני כמו סוג של רודף אחרי השפע ומנסה לזרז את התהליכים. (אני לא רואה פסול ברצון לחיות בשפע) חסרונות ש13: 1. לא כל כך תורם לעתידי, מהבחינת המופשטת. חסרונות עתודה: 1. אין לך בחירה לכל מה שמתאים לך , לדוג' - מושך אותי בין היתר להיות איש עסקים / עבודה בטחונית.. דברים שלא צריך לימודים בשבילם. 2. אין לי כח ללמוד עכשיו באוניברסיטה. 3. מפסידים את החוויה של שירות קרבי * פה אציין שמאוד חשוב לי לתרום לצבא, העניין הוא שגם בתעודה תורמים, אבל זו לא הדרך שבה אני רוצה לתרום 3. אני מונע מהדחף להצלחה, לתרום למדינה בצורה משמעותית שתשפיע אסטרטגית, להצטרף לקומץ של לוחמים מעולים, לקבל את התכונות שהיחידה מקנה ללוחמיה. 4. בתור אחד שכבר שנתיים קורא את כתביהם של ד"ר גוזף מרפי, אושו וד"ר צ'ופרה, אני חושב שהתודעה שלי די מפותחת יחסית לגילי, משום שאני משתמש הרבה בתת מודע, עד כה פתרתי ספקות בעזרת אסימונים (מחשבות) שפתאום צצו לי והראו לי את הדרך הנכונה. ופה אציין שהתת מודע שלי מכוון כעת להצלחה, ולכן לשייטת, ולא מכוון לשפע שאחרי הצבא, אתמול נתתי לתת מודע שלי משימה - להראות לי למה השייטת היא הדרך הנכונה ואני מתקרב לכך. העניין הבעייתי, שאני ארצה לחיות חיים של שפע ואני צריך להפנים, שזה שהעתודה יכולה לקצר את השפע, לא אומר שאני צריך ללכת לשם, כי צריך לעשות את מה שאוהבים, השפע יבוא לי, כי הוא מחכה לי. 5. שייטת 13.. יובל, תודה רבה על זמנך, אני מקווה לקבל את תשובתך בקרוב, כי הגיבוש שלי הולך ומתקרב. נועם :)

15/10/2007 | 18:44 | מאת: אהבה

אתה כל כך בהיר וממוקד שאני תוהה אם לא צריך למנות אותך מיד למפקד השייטת מה השאלה?? אתה רוצה לעשות משהו שאתה כל כך דלוק עליו, אז תוותר על זה בגלל שיקולים של הצלחה בינונית בתחום שלא מעניין אותך?? זה לא נראה לי בכלל הולם אתך האישיות הקרבית שלך עוד נשמע עליך בהצלחה!!

15/10/2007 | 20:31 | מאת: אהבה

אל תדאג נועם, על יתר מוטיבציה אפשר לעבוד, ורצוי גם להגן על עצמך מראש מפני אכזבות לא תמיד היכולות והכישורים הם המשפיעים היחידים על התקדמות הקריירה אתה כבר תראה, שכמו כותב ההודעה הזאת' יהיו עוד אנשים בדרך שאתה מתחיל, שעינם תהיה צרה בהצלחותיך (שלדעתי הן מובטחות, אם לא בשייטת אז בכל מקום אחר אליו תפנה) ואני סומכת עליך שתלמד איך להתמודד עם הערות מקטינות מסוג זה

הי נועם, אני שמח לקבל תשובותיך. אין ספק שהשייטת מבחינה רציונאלית זה מה שאתה רוצה. יש את העניין הקרבי, הפיזי, המנטאלי, החברה הנכונה ועוד. דבר אחד קצת חסר לי - מה אתה מרגיש? איך אתה מרגיש עם הרעיון להיות במקום הכי קרבי? לקרוע את התחת באימונים מפרכים? אילו רגשות עולים לך כשאתה חושב על כך? ברור שאתגר זה אחד הערכים החשובים לך, ואם אפשר לשלב קצת הרפתקנות מה טוב. אגב, בתשובות אתה נראה נחוש מאוד. מה מקור ההתלבטות? איך אתה מסביר שעניין השפע נכנס לשוואה כרגע? ובכל מקרה, שייטת זו יחידה התנדבותית. מה בעצם מונע ממך לעשות את הגיבוש, ואחריו לחשוב שוב ולהחליט? (אני פשוט לא מבין בזה מספיק. אולי זה בכלל לא אפשרי?) מצפה לתשובותיך, יובל

16/10/2007 | 21:31 | מאת: נועם

תודה יובל, לשאלותייך: אני מרגיש מעולה עם זה, אני מוכן לקרוע את התחת בשביל המדינה שלי... מרגיש שזה בטבע שלי לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי... מה מקור ההתלבטות? האמת שהיא קטנה מאוד, חשבתי לעצמי אם לא עדיף לזרז לעצמי את העתיד, אבל נפל לי מעין אסימון שאמר לי: "לא כל האפשרויות פתוחות בפנייך עכשיו, עדיף לעשות צבא, להגן על המדינה במלוא מובן המילה, ואחר כך תבחר אם תרצה לדוג' להיות עצמאי או שמא תרצה לעבוד בעבודה בטחונית, השפע יגיע משימוש נכון בתת מודע". בנוגע לשאלה על הבחירה, עדיף להגיע לגיבוש עם מוטיבציה גבוהה מאוד. ולאהבה, תודה רבה על מילותייך החמות. נועם.

14/10/2007 | 17:56 | מאת: בתיה

כל כך קשה לי כל כך הרבה שינויים אני חייבת לעשות כדי לשנות את חיי ולא מצליחה כל כך הרבה הפסדתי בחיי בגלל חוסר היכולת לעשות שינוייים מה עושים יש למישהו עצה?

הי בתיה, תודה על פניתך. את מדברת על המון שינויים אבל לא מסבירה באילו תחומים ומה בעצם מונע בעדך לעשות את השינויים. אשמח לקבל פרטים נוספים ואז אוכל להגיב מקצועית. בכל מקרה, אני אשמח גם לדעת מה המשמעות שקשה לך. מה זה אומר? איך זה בא לידי ביטוי במציאות? מה אלו ההפסדים? אשמח לקבל תשובותיך ולעזור ככל יכולתי, בברכה, יובל פייס

15/10/2007 | 22:35 | מאת: בתיה

הקשיים הם באופן כללי בחיים בעשיית שינויים לדוגמה אני עם בן זוג שאני לא אוהבת אלא אולי רק מרחמת , אני עובדת כבר כעשרים שנה בעבודה קשה משום שאני מפחדת לעשות שינוי וכמובן שזה מתבטא בחוסר סיפוק בחיי בחיים קשים ובלתי מספקים, אני בת 50 פלוס ולעזוב עבודה אני פוחדת כי אינני יודעת מה יהיה ואיך אתפרנס במיוד כשאני מפרנסת יחידה בעלי חולה ולעזוב אותו עוד יותר קשה בקיצור לא קל. מודה לך על ההקשבה והרצון

13/10/2007 | 03:27 | מאת: פעמונית

עדיין לא קראת את המכתב מחול. חזרתי לארץ בהרגשה לא טובה. הייתי מוקפת אנשים ועם הבת שלי במשך 3 שבועות, וחזרתי לבית ריק (החתולים והכלבה שמחו לקראתי). בכיתי יומיים. לא ידעתי להבדיל אם זה מגעגועים לבת שלי או שגם לאקס. הבנתי בסוף שהרוב זה לבת שלי שפשוט קשה לי לבד והיא חסרה לי. יש לי עדיין כעסים ומחשבות עליו, אבל הרבה יותר טוב. לא היה לי ייעוץ כבר חודש. לא ממך ולא מהמטפלת, היא בטלה לי השבוע כי היתה חולה. די הפנמתי את המצב, אני מיום ליום משתכנעת שיותר טוב לי בלעדיו, שהוא סתם זבל, וכתבתי לך שכתבתי לו מכתב ואמרתי לו שהוא גיגולו כי בקש מתנות ולא גבר ועוד... והוא שלח לי הודעה בערב חג וברך אותי, יעני עקץ אותי. אני מאושרת ששלחתי לו מכתב. נקה לי הרבה משקעים.אני טפוס שחייבת לומר את מה שבליבי. עם עבודה אין חדש. עדיין לא הספקתי. עדיין לא התיישר לי הראש. אני מתחילה מיום ראשון. כל פעם שאני עצובה, אני נזכרת בייף שהיה לי והיה לי. צחקתי כל כך הרבה. הייתי עם בעלי לשעבר שהרג אותנו מצחוק ודי הסתדרנו. קרא בבקשה את המכתב הקודם ואת זה ואני מחכה לתגובה. שבת שלום תמירה

הי, אני שמח שחזרת ומצטער לקרוא שעברו עליך יומיים לא קלים. אבל כנראה שזה חלק מתהליך "ההתנתקות". הייתי שמח לקבל ממך קצת יותר פרטים - 1. מה קרה כשחזרת? 2. איך התחוור לך שהגעגועים הם לבתך? 3. איך את מסבירה את היחסים הטובים עם בעלך? 4. מה המשמעות מבחינתך של לחזור לבית ללא בן זוג? 5. איפה את עומדת ביחס לכל התוכניות של לפני הנסיעה - מציאת עבודה, בן זוג ועוד. אשמח מאוד לקבל פרטים ואני מקווה שמצב רוחך הולך ומשתפר! ממתין לתשובותיך, יובל

15/10/2007 | 14:13 | מאת: פעמונית

שלום יובל, לצערי, כבר בתחנת הרכבת הביתה משדה התעופה הרגשתי תעוקה. חזרתי לבית ריק, אמנם הבן שלי פה לידי, חזרתי לחיות שלי אבל היה לי עצוב. נזכרתי בפרדה הקודמת שלי מהחבר ושחזרתי ואיזה הלם היה לי שגיליתי שהוא כבר עם מישהי אחרת. היה לי בלבול. כנראה שהתגעגעתי לשניהם, אבל בסוף הסתבר שלבת שלי יותר. היינו צמודות 3 שבועות. זה עבר לי אחרי יומיים. דברתי איתה המון.הסתדרתי עם האקס כי החלטתי כך, והבטחתי לבת שלי שאני לא עונה לו, וכך היה. הוא גם עשה מאמצים. מסתבר, שאפשר לסגור את הפה ולא להעיר הערות או להתעצבן על כל דבר. לי אין בעיה. אני מחפשת עבודה ועדיין רוצה בן זוג. יותר מפעם. רק שפגשתי את הבן של החבר שלי לשעבר עם אשתו והתנוקת החדשה, הוא אוהב אותי. נשיקות חבוקים מה נשמע. ואז שאל אותי איך היה בחול. אמרתי לו איך אתה יודע? אבא שלי ספר לי. שאלתי אותו למה אבא שלו ספר לו (כתבתי במכתב שלא יענה לי כי אני בחול ואני לא מעוניינת גם) ואז ענה לי. הוא ספר לי שכתבת לו מכתב. לא התייחסתי למכתב, רק אמרתי לבן שאביו טרק, נטש והתנהג לא יפה. פגע בי. הבן אמר לי שהוא לא מתעסקת בדפיקות של אבא שלו ושאמשיך קדימה. עניתי לו שזה בדיוק מה שאני עושה. אבל היתה לי הרגשה לא טובה כל השבת. אם ספר לבן שלו עלי, למה? זה עורר אצלי מחשבות ורגשות.אבל אני ממשיכה הלאה. בסוף יצא לי מהראש.נראה לי שהמכתב השפיע עליו חזק. חפשתי בעיתון עבודה, אני מבקשת מאנשים שיעזרו לי, אתחיל ללכת לחברות כח אדם. לקח לי זמן להתאושש.התחלתי לכתוב תקצירים לספרים באתר באינטרנט שנקרא שוונג. הם משלמים על זה. אנסה. זה מעסיק אותי,מתאמנת בכתיבה, נחמד.קבלתי עוד תלמידים חדשים ובטח יהיו לי עוד, אבל זה לא מספיק. מנסה לחזור לשגרה, וחושבת על הנסיעה הבאה כבר. מקווה שעניתי לך על השאלות. מקווה לשמוע ממך בקרוב. תודה תמירה