פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
19/10/2008 | 12:08 | מאת: רז שמואלי

שמי עדי, ולאחרונה אני ובעלי, משה, מרגישים צורך באימון משפחתי, למשפחה שלנו (יש לנו ילדה אחת בן 14 ואני בהריון). קראתי בבלוג של אלון גל ש - "כאשר מדובר בתהליך כמו אימון משפחתי , בדר"כ העילה לתהליך הינו משבר כלכלי, אך כפי שמסתבר די מהר, הכלכלה הינה אחד הסימפטומים של קשר משפחתי המבקש חיזוק, יחסים מעורערים , האשמות ועוד." מה דעתכם? האם אנחנו "חייבים" שיהיה לנו משבר כלכלי כסיבה לאימון אישי? או ש"רק" הרגשה זה מספיק? נשמח לתגובות, המלצות, וכו'. רז ומשה. קישור לבלוג - http://www.alongal.co.il/

שלום עדי, תודה על פנייתך. אני לא קראתי את הבלוג של אלון גל, אבל אני חושב שאין פה שחור ולבן. לפעמים אכן העניין הכלכלי הוא רק סימפטום, לפעמים זו הבעיה. ברור שבעיה כלכלית גוררת אחריה בעיות נוספות, לעתים קשות מאוד. השאלה היא מה אתם רוצים להשיג באימון המשפחתי. עוד לפני שאתם פונים למאמן, אני ממליץ לכם לבחון מ היעדים שתרצו להשיג, ובכמה זמן. מאמן יעזור לכם לבחון עד כמה היעדים ברי השגה, ויברר מה כל אחד מהתא המשפחתי יכול לתרום למאמץ. יש אימון משפחתי מסיבות רבות - יחסים בתוך המשפחה הם נושא סבוך, ואני ממליץ בחום על מאמן שמתמחה בתחום מערכות יחסים. גיבוש המשפחה יכול להיות נושא חשוב מאוד לאימון ואני מניח שיש עוד נושאים רבים בתחום המשפחה שהאימון יכול לעסוק בהם בצורה טובה מאוד. מקווה שעניתי, אשמח לתגובתך. בהצלחה, יובל פייס

03/10/2008 | 11:16 | מאת: צ'שר

בעלי לאחרונה מדבר לעיתים קרובות על החלפת מקצוע ,כאשר הוא עובד בסה"כ 8 חודשים בעבודה שהוא לא מרוצה מההנהלה שלה, כול זה לאחר 6 שנות לימוד הנדסה+הנדסאי שלטענתו אני שכנעתי אותו להמשיך בלימודים אלו למרות שהוא חשב לכיוונים אחרים, כאשר הוא מדבר על כיוונים אחרים הוא מדבר על הכול ,אין לו איזושהי נטייה לבחירה, אך כעת הוא מתעניין בלימודי ארכיאולוגיה, כמו שהזכרתי בפעם הקודמת שרשמתי בפורום רק הורי תומכים בנו כך שאנחנו יכולים לעמוד על הרגליים, הוריו משחקים איתנו חתול ועכבר וכשמדובר בהחלטות גורליות כמו מה ללמוד או היכן לקנות דירה הם פתאום נעלמים, כך שאני לא יודעת מה לומר לו ,אני בעצמי סטודנטית והוא כול הזמן מזכיר לי שאני לומדת מה שאני אוהבת.., ההבדל שמה שאני לומדת אפשר להתפרנס ממנו ומארכיאולוגיה לא ממש, אני לא יודעת מה לומר לו, ומה נכון לומר.

הי צ'שר, תודה על פנייתך. מצבו של בן זוגך מזכיר מצבם של אנשים רבים. הוא בחר כיוון, פרקטי, והוא לא מאושר ממנו. מצד אחד, את כבת זוגו, רוצה יציבות כלכלית וזה חשוב לך, בעיקר שהתומכים העיקריים בכם הם ההורים שלך. מצד שני, אם הבחור יעבוד בעבודה שלא מתאימה לו לאורך זמן, עלול להיות לזה מחיר כבד - בעיקר שיראה בך כמי ש "כפתה" עליו להישאר רק בשביל הכסף. לפיכך, אני חושב שקודם כל את צריכה לבחון את הדברים בצורה רציונאלית. תעשי בדיקה - כמה כסף אתם צריכים כדי להתקיים, ומה כל צד צריך להביא. ואז, כשהנושא הכספי מוסכם על שניכם, יהיה קל יותר לראות מה הוא יכול לעשות. התנאי הוא - שכל אחד מביא את חלקו. אני אשמח לראות את התוכנית ולחשוב איתך ביחד איך להתקדם. חג שמח, יובל

24/09/2008 | 09:07 | מאת: אורטל

בוקר טוב יש לי חבר חצי שנה אנחנו גרים ביחד אנחנו רבים די הרבה ואחרי כל מריבה שלנו או ויכוח הוא ברוגז איתי לכמה ימים ואני זאת שתמיד מתחננת אליו ואומרת שאני לא יכולה עם הברוגז הזה הוא עם האף למעלה אני אוהבת אותו מאוד ולא מצליחה לשנות את המצב ניסיתי לא להתייחס אליו ולא הצלחתי מה עושים? איך מתנהגים? אני מאוד מיואשת מהמצב הזה אשמח לקבל תשובה תודה מראש אורטל.

הי אורטל, תודה על פנייתך. אני מבין לגמרי את תסכולך. זה נורא קשה עם בן אדם שמסתגר/מתעלם ולא פותר את בעיותיו באמצעות שיחות. זה מלמד לפעמים על חוסר בשלות, לעתים על חוסר ביטחון ואף בעיות דימוי עצמי. אני יכול לספר לך שרוב הזוגות שמגיעים אלי לאימון, מגיעים עקב חוסר תקשורת. בעתיד, זה הופך להיות יותר מעיק. את יכולה לקרוא על בת כ-50 שפנתה בפורום בעניין זה בדיוק. הפתרון הוא לא קל. בבסיס, את צריכה לקבל החלטה מה הקו האדום שלך. להכין רשימה מה את מוכנה לקבל ומה לא. באופן עקרוני בזוגיות. כך שלא תגיעי למיסוד קשר במקום שלא נכון לך. לכן אני חושב שאת חייבת להכין את הרשימה, ואת מוזמנת להעלות אותה באתר. אנחנו נעבור עליה ביחד וננסה לבחון מה נכון ומה לא. שתהיה לך שנה טובה וחג שמח, יובל

17/09/2008 | 14:40 | מאת: מבולבלת

האם שינה של אח ואחות מעל גיל 25 באותה המיטה כאשר הגיעה לבקר אותו מחו"ל כיוון שיש רק חדר אחד בבית היא הגיונית? והאם כיוון שמדובר בבית עם חדר 1 כאמור (הסלון הוא גם חדר השינה) והאחות מתלבשת שם גם כאשר האח בסביבה ולא נראה מוזר שהוא עשוי "כולה לראות לה את הציצים", האם גם זה הגיוני? בקיצור, אני כבר לא יודעת אם משהו אצלי דפוק שזה נראה לי חולה, או שמא צדקתי כשעזבתי מערכת יחסים עם איש מדהים בגלל שלא יכולתי להתמודד וגם לא יכולתי לשקף לו עד כמה זה קשה לי וכאשר כבר העזתי לומר משהו הדברים יצאו מפרופורציה ובסופו של דבר אני יצאתי "הרעה" בסיפור כי "ניסיתי להרחיק בניהם"...

הי, מתנצל על העיכוב בתשובה. שאלתך לגבי מה חושבים היא פחות חשובה. מה שחשוב זה איך את הרגשת עם הסיטואציה, וחשת בחוסר נוחות מוחלטת ובעקבות חשיפת רגשותייך הדברים הגיעו לידי פרידה. ניסית לחשוב מה כל כך הפריע לך? מה לדעתך היה שם לא בסדר? במה זה שונה מהעקרונות שלך? מערכייך? אשמח לקבל תשובות לכל השאלות. בכל אופן, אני חייב להעלות אסוציאציה (קיצונית, לא דוגמא אמיתית) של סרט שראיתי והזכיר יחסים מאוד שונים בין אח ואחות והוא נקרא "החולמים". לי זה תמיד נראה תרבות אחרת, אולי אף אפשרית, אבל גם לי היה קשה לקבל אותה. חג שמח, יובל

27/10/2008 | 11:59 | מאת: מבולבלת

שלום יובל, סליחה שגם אני מגיבה רק עכשיו, אחרי הפרידה הייתי חייבת לנסוע קצת לנקות את הראש... תודה על תגובתך. אתה צודק שפחות חשוב מה חושבים, אבל יצאתי עם תחושות כל כך קשות שכבר פקפקתי בהבנה שלי... היחסים בניהם קרובים מאוד בגלל נסיבות חיים שמפאת פרטיותם לא אפרט כאן, למשל כשהייתה מגיעה לארץ (היא גרה בחו"ל) היה מובן מאליו שהם כל היום ביחד, היא ישנה אצלנו, הוא לוקח ומחזיר אותה ממקומות ואנחנו מבלים יחד כמעט כל רגע. הקטע שזה לא הפריע לי, ההיפך, היה ממש כיף, עד למקומות שציינתי, כיוון ששם הרגשתי שאני חולקת את "הגבר" שלי עם אישה אחרת. היות וערך המשפחה הוא אחד הערכים החשובים בעיניי, היה לי חשוב מאוד שהיחסים בניהם יהיו קרובים, הרגשתי שאני מכבדת אותה כל כך (נתתי לה לישון איתנו באותו החדר בגלל הנסיבות, דבר שחברותיי אמרו שהן מלכתחילה לא היו מאפשרות למשל), שאני מנסה לקרב ולהתקרב ושלא רק שנסיונותיי לא מוערכים, אלא שמזלזלים בי, ובסופו של דבר הרגשתי שביטלתי את עצמי. היות וראיתי את העתיד שלי איתו (כבר דיברנו על להתחתן), היו דברים שפשוט לא יכולתי לקבל, אני מודעת לכך שאני אדם שמרן, אך לא נראה לי שלעמוד על כך שתתלבש באמבטיה זה דבר כל כך שמרני לבקש, הגם שלא ממש ביקשתי- רמזתי שזה מפריע לי, עד שיום אחד פשוט התפרצתי כי כבר לא יכולתי יותר לשאת את זה שהיא לא מכבדת אותי ויותר מזה, שהוא לא משדר לה כמה היחסים ביננו חשובים לו. מסתבר שהוא דיבר איתה אח"כ והסביר לה שהיא צריכה להיות יותר רגישה לזוגיות ביננו ואני כ"כ שמחתי שהוא עמד לצידי, אבל אח"כ היא עשתה שרירים ולא באה לישון אצלינו בפעם הבאה שהגיעה לארץ ובסופו של דבר כשנפרדנו, אחת הטענות הייתה שאני לא קיבלתי אותה ושהרחקתי בניהם. כמובן שלא נפרדנו רק בגלל מערכת היחסים שלהם, אך הנוכחות שלה הייתה כל כך עצומה שרק היום אני מבינה שהייתה לה השפעה כמעט מכרעת על היחסים שלנו ושלמעשה שאר הקשיים נבעו, בעיקר, מהקושי הזה שגרם לי להרגיש חסרת ביטחון בקשר. אציין כי זו הפעם הראשונה שאני מוצאת את עצמי "לא מסתדרת" עם משפחה של בן זוג, תמיד הייתה הרמוניה עם המשפחה ( עם בני הזוג אולי פחות (: ). אני אוהבת אותו, עדיין, ומרגישה שבורה כל כך, הייתה לנו זוגיות יפה והקשיים היו קשיים שנכפו מבחוץ, ולא קשיים ישירים ביננו כביכול. אני מרגישה שהחשש שלו מלאבד את אחותו גרם לו לוותר עלינו. שוב תודה, מבולבלת.

09/09/2008 | 15:21 | מאת: שי

איך ניתן להצליח בזירת הסטוצים גם בלי להיות חתיך על?

שלום שי, אני לא ממש יודע אם פנית ברצינות או לא, אבל כמאמן אני אתן לך הקרדיט, ואחפש תשובות קצת יותר עמוקות לשאלה ששאלת: איך אתה מסביר את הרצון שלך? מה קרה שהנושא הזה עלה? מה אתה אמור לקבל מסטוצים? מה אתה מחפש? אשמח לקבל תשובות,. תודה יובל

17/09/2008 | 11:37 | מאת: שי

ראשית,השאלה נשאלה ברצינות. שנית,אני לא מבין למה כל פעם שאני שואל מישהו שאלה זו הוא מתחיל ישר בניתוח מעמיק של "למה אתה רוצה להשיג" ולא של "איך נעזור לך להשיג"....

09/09/2008 | 10:53 | מאת: שירלי

יובל שלום! שמי שירלי בת 25, אם לתינוקת בת חצי שנה, ואינני עובדת כרגע. יש לי חלום מאז היותי בגיל בית ספר יסודי שעדיין לא התממש. אני רוצה להדריך אנשים באופן אישי לבריאות טובה. כוונתי היא: להדריך אותם לאכול נכון ובריא, לעשות איתם ספורט בסוגים שונים שמתאים לכל אחד לפי אופיו, ללמד כיצד לבשל את האוכל נכון כדאי לשמור על הויטמינים ולא להשמין. אפילו לטפל באנשים עם כלסטרול גבוהה או סכרת עם תזונה נכונה ופעילות גופנית. כל זה בהדרכה אישית וצמודה. כשאי לעסוק בזה אצתרך תעודות של מדריכת כושר וגם של דיאטנית, ואין לי את זה, ואולי יהיה לי קשה להשיגם. אך אני מבינה גדולה מאוד התחומים אלה מניסיון חיים. שאלתי היא: כיצד אני יכולה להגשים את החלום? גם אם זה אומר ללמוד, לאן פונים כדאי לפרסם את עצמי? זה עסק לכל דבר, איך פותחים עסק כזה? אני צריכה הכוונה בנושא זה, האם זה אפשרי בכלל? תודה מראש שירלי.

09/09/2008 | 11:10 | מאת: שירלי

אני מאוד מעוניינת להיפגש עם סטודנט לאימון, איך אני יוצרת קשר? תודה שירלי.

הי שירלי, את מוזמנת להתקשר ל- 03-6449335 ויפנו אותך למאמן (סטודנט או צעיר) על פי צרכייך. בהצלחה! יובל

הי שירלי, תודה על פנייתך. קודם כל, זה דבר מאוד יפה לראות שאת נאמנה לחלומך כל כך הרבה זמן. בעיקר שהחלום הוא מציאותי, גם אם הוא לא פשוט לתפעול. לאחרונה שמעתי שיצא חוק חדש שנושא תזונאות, שווה לך לבדוק אותו. ולעניין - כמאמן, הייתי ממליץ לך לבחון טוב מה האפשרויות הקיימות, אילו מקצועות קיימים ומה מתאים לך במיוחד לעשות בתחום. עדיף שבחירת המקצוע תהיה מדוייקת עד כמה שאפשר. על קצה המזלג, תנסי לתאר את המקצוע האולטימטיבי מבחינתך - מה זה אומר לעזור בתחום התזונה? מה את צריכה לדעת? איך את רוצה לעבוד עם האנשים? כמה את מוכנה להשקיע בלמידה? כמה בהקמת עסק? לאחר שתבני פרופיל יותר מדויק של המקצוע, תנסי לחשוב איך השילוב שלך בו יעניין אותך וישאיר אותך לאורך זמן בתחום. אחר כך, תעשי רשימת מקצועות הקימים בתחום, ותראי מה הכי קרוב לליבך (יכול להיות אחד, שניים או יותר). אז תבחני מה את צריכה ללמוד ואם זה עומד בתקציבך וציפיותיך. המידע הזה, כבסיס, הוא מצוין ויתן לך דרייב להניע עצמך לעשייה. אחרי שיהיה בידייך כך המידע, נוכל להמשיך ולחשוב על בניית עסק. את מוזמנת לשתף אותי בפורום. שבת שלום, יובל

08/09/2008 | 09:52 | מאת: זאביק

הי, אכן צדקת שאני אוהב ללא גבולות את אשתי. לצערי מצב זה גורם לי גם בעל כורחי לעשות הרבה טעויות רק מזה שאני מנסה בכוח אולי להציל את הקשר בינינו. לצערי מאז שחזרתי הביתה אשתי כול כמה ימים מחליטה החלטה אחרת פעם היא עוזבת ופעם לא ואני כבר מספר חודשים לא יודע מהוא יום ומהוא לילה. אני אישית הולך לטיפול אבל אני לא מצליח לשכנע את אשתי ללכת לטיפול לבד וגם לא לטיפול זוגי. אשתי נפגעה ממני רבות בשל התקופה שעברנו ודברים שעשיתי או לא עשיתי. אני פשוט ממש חסר אונים לגבי איך לשפר את הקשר כי בזה שהיא כול יום לא יודעת מה היא רוצה זה מוריד ומרסק אותי שוב ושוב למטה.

הי זאביק, תודה על תשובתך. כחלק מהתהליך האימוני אנחנו מחפשים את ערכיו של המתאמן. אני חושב שאחד הדברים החשובים לך, זה וודאות. תקן אותי בבקשה אם אני טועה. המצב של חוסר ודאות פוגע בך, ואני רוצה לשאול אותך - 1. נניח שאשתך הייתה מחליטה סופית להיפרד. איך היית מקבל את זה? 2. מה לדעתך אתה עוד יכול לעשות כדי לנסות להציל את נישאיך? 3. מה הדבר הכי חשוב לך שיקרה כתוצאה מתהתליך אותו אתם עוברים כעת? 4. מה זה אומר מבחינתך שהיא אינה מוכנה לעבור טיפול? 5. מה היה חשוב לך בטיפול? מה אתה רוצה להשיג? אשמח לקבל תשובותיך. אני חושב שפגישה משותפת עם איש מקצוע תוכל לעזור לך בצורה טובה מאוד. תבררו היטב מה אתם רוצים, ושההחלטה תקבל גושפנקא מקצועית. אני מניח שלשניכם יהיה יותר קל עם זה. דבר אחד בטוח - זו לא סיטואציה טובה עבורך. ממתין לתשובותיך, בהצלחה! יובל

06/09/2008 | 21:55 | מאת: המפוטרת

אני מורה עוסקת בהוראה מזה 9 שנים, פוטרתי ממקום עבודתי, אך במהרה מצאתי בית ספר חדש ללמד בו, מבחינתי האישית מיציתי את תחום ההוראה, אני זקוקה לכיוון חדש בחיי, אני בעלת תואר שני בניהול משאבי אנוש. ברגע זה של חיי אני מרגישה מוצפת, מבולבלת, מתוסכלת (התקבלתי לתואר שני נוסף במשפטים , אך דחיתי את הלימודים בסמסטר- בכדי לעשות סדר בחיי) אני חושבת שאימון יכול לסייע לי ולתעל אותי לכיוון הנכון לי. אני זקוקה להכוונה הנושא, איזה סוג אימון מומלץ לי? שמות של מאמנים מומלצים.....משהו....קצה חוט.....

07/09/2008 | 04:57 | מאת: טובה ענבי

היי מפוטרת, כמורה לשעבר אני מבינה ללבך .גם אני עשיתי שינויים רבים במהלך הקריירה שלי עד שהגעתי למקום שאני מרגישה בו טוב! אשמח לדבר איתך צרי קשר טובה 0508574084

10/09/2008 | 09:21 | מאת: לטובה ענבי

אני מישהי אחרת גם מורה במקצועי שמתלבטת לגבי המשך הדרך. האם אוכל ליצור איתך קשר באותו ענין? ואני שמחה לשמוע שאת נמצאת במקום שאת מרגישה בו טוב חיזקי ואמצי!

שלום, תודה על פנייתך. ראשית אני רוצה לכתוב לך כל הכבוד על ההחלטה. זו בטח לא החלטה קלה, אבל אם את מרגישה שמיצית את עצמך, אין ספק שהגיע הזמן לשנות, מאשר לחיות בתסכול וחוסר סיפוק. כדי להגיע למסקנות הרצויות, רצוי לעבור תהליך שלם. אבל דרך האתר, אני יכול להמליץ לך על כמה רעיונות שיכולים לעזור לך למצוא את דרכך: 1. תעשי רשימה של הדברים שאת אוהבת לעשות - כל דבר! 2. תעשי רשימה של מה אהבת בהוראה ומה לא. 3. תנסי לחשוב - ולרשום - מה גורם לתחושת המיצוי? 4. אם הייתה לך אפשרות - ממה היית רוצה להתפרנס? 5. מה מהתשובות של שלוש השאלות הראשונות יכול להתחבר למקום ממנו היית רוצה להתפרנס? אני אשמח לקבל תשובותיך. אם את רוצה מאמן אני מזמין אותך לפנות אליי באי מייל (כתוב משמאל) ואני אמליץ לך על מאמן שיעזור לך למצוא את דרכך לפי אזור מגורייך. בברכה, יובל פייס

אני נשואה 4 וחצי חודשים לבחור שאני מאוד אוהבת ואיתו כמעט 3 שנים עברנו חודשיים נורא קשים של מריבות שנבעו בעיקר מחוסר הבנה ותקשורת הוא פשוט הפסיק לדבר הפסיק להתייחס... לפני שבוע וחצי הוא הודיע לי שהוא רוצה להתגרש ועזב את הבית גם אני עזבתי את הבית ניסיתי לדבר איתו הייתי סמרטוט אבל הוא לא מוכן לתקשר והוא נעול על ההחלטה שלו ניסיתי לדבר עם המשפחה שלו והם לא מוכנים להתערב בנושא מבחינתי השתיקה שלהם היא כהסכמה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל לא כמו פעם ושהוא פשוט הפסיק לראות אותנו יחד אני נתתי לו הכל אהבתי אותו כמו שבחיים לא אהבתי וכנראה שזה לא היה מספיק אני נלחצתי נורא מהעובדה שלא עשינו שום דבר עוד מלפני החתונה כדי להשקיע בזוגיות שלנו ניסיתי לדבר אבל אין קול ואין עונה הוא לא מוכן ללכת לייעוץ הוא פשוט רוצה לפרק את החבילה. מישהו אמר לי להיות אדישה אליו ללכת בראש שלו ואולי זה ישנה את ההחלטה וכך עשיתי ובאמת ראיתי שינוי אבל הוא עדיין בשלו. קשה לי אני לא יודעת מה לעשות אני לא ישנה לא אוכלת לא מתפקדת בעיקר כי אני עדיין רואה בעיניים שלו את המבט ההוא ... שרק אדם אוהב מסוגל לתת. אני שבורה ולא יודעת מה לעשות אני לא אדם מאמין אבל כל דבר אפילו הקטן ביותר אם יוכל לשנות את המצב אני אשמח לשמוע. כולם אומרים שהתחתנתי עם ילד , לא בשל לא בוגר ומי שמפסיד בכל הפרשה זה הוא אבל אני לא יכולה לחשוב על לאבד אותו. קשה לי נורא גם עם המשפחה שלו שתמיד אהבו אותי ועודדו את הקשר ביננו אני צריכה עזרה בבקשה איך להעביר את הכאב הזה שיש לי בלב.

שלום אנונימית, המכתב שלך מצער מאוד. אני מבין לגמרי את סערת הרגשות בה את נמצאת. אני חושב שהפנייה שלך מדוייקת ואמיצה, ואני שמח שנתת לנו את ההזדמנות לסייע לך מעט דרך הפורום. ראשית, זה בהחלט דבר קשה ביותר כאשר במערכת יחסים צד אחד רוצה כיוון אחד וצד שני רוצה כיוון אחר. אני לא בטוח עד כמה התהליך הזה ניתן לשינוי, אבל אם יהיה שינוי, הוא צריך בעיניי להתחיל בך. כמאמן, אני מציע לך לעבוד על צמך, לראות איך את מתקדמת - כשכל האופציות פתוחות. הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות, ואשמח אם תחזירי לי תשובות: 1. איך היו הרגשות שלך לפני שהוא עזב את הבית? איך הרגשת כלפיו? 2. איך את מרגישה היום? 3. מה ההבדלים המרכזיים בין התחושות? 4. כשחשבת על זוגיות, איך ראית זוגיות מוצלחת ומאושרת? 5. מה היה בזוגיות שלך? מה הצליח ומה פחות? 6. אם הקשר יחזור - מה מבחינתך צריך לקרות בעתיד? מה ישתנה? 7. אם לא, איך את מתקדמת מכאן? 8. שאלה קשה - מה טוב בכך שה "פיצוץ" אירע דווקא עכשיו? אני מבקש להמליץ לך על ספר שאני קורא בימים אלה, שיתן לך פרספקטיבות מעניינות על אהבה והוא נקרא מה זאת אהבה של יורם יובל. וגם, אני מזמין אותך אם תרצי לפגישה אישית איתי כדי לנסות לעזור לך לעשות סדר בבלאגן. הפגישה, כמובן, תהיה ללא תשלום. אשמח לשמוע ממך כאן בפורום ולקבל תשובותיך. בהצלחה! יובל פייס

שלום יובל ותודה על התשובה, אנסה לענות על השאלות : 1. לפני שעזבנו את הבית הרגשתי שאני באמת אוהבת אותו נכון היו קשיים אבל הוא גרם לי להאמין שאפשר לעבור ולנצח את הכל במהלך כל הריבים הוא אמר לי שיהיה בסדר ונעבור את זה והכל יהיה טוב ובסוף הנחית עליי פצצה הכל היה בבחינת אחד בפה ואחד בלב, בעוד שהוא תכננן להתגרש אני כבר התחלתי לפנטז על ילדים איתו.... 2. היום, אני מבולבלת אני אמרתי לו שאני לא מפחדת מגירושין או מלהיות לבד אני פשוט מפחדת מלא להיות איתו הוא אדם טוב ששינה אותי לטובה ושבאמת אני אוהבת נורא קשה לי לחשוב על חיים בלעדיו בלי לראות אותו בלי לזכות למבט הזה שוב אבל הוא פגע בי נורא ולדעתי הרים ידיים נורא מהר. 3. אהבתי ואוהבת אותו, אבל פתאום הוא נראה לי מישהו אחר חלש אופי ואולי לא מגיעה לו האהבה שלי אם הוא ויתר כל כך מהר. 4. היה לנו הכל, איפשהו בדרך משהו השתבש כן התחילו ריבים על חוסר הסכמה למשל על התנהלות כלכלית שלנו אבל בעיקר הייתי כל הזמן בבית הרגשתי שזהו עברה החתונה והוא הפסיק להשקיע לא רצה לצאת לא רצה לטייל אפילו לירח דבש לא נסענו החיים שלנו היו בית עבודה וחוזר חלילה היה לנו טוב אבל ההשקעה לא באה כשאני ניסיתי כן לעשות משהו התגובות לא היו חיוביות במיוחד. אני כן חושבת שצריך להתפשר ואני עוד יותר מזה חושבת שנישואין זו לא כותרת אלא עבודה אמיתית כאילו נחנו על זרי דפנה מרוב שהיה לנו טוב וכשהפסיק להיות טוב הוא פשוט הרים ידיים. 5. כמו התשובה הקודמת. 6. דבר ראשון התקשורת נמאס לי לדבר עם הקיר, לא משנה מה אני אומרת הוא אומר טוב ובסדר לא משתף אותי וכשלי היו ספקות לגביי הנישואין האלה הוא החזיק אותי עם להבה אופטימית שכן יהיה בסדר ובפנים התבשל עם משהו אחר , חסרה לי הפתיחות והתקשורת שהיתה ביננו, מעבר לזה קצת זמן לעצמנו לא רק עבודה ובית ולא רק לנסוע להורים בסופיש שבוע אנחנו צריכים זמן איכות לעצמנו. 7. אם הקשר לא יחזור, לא יודעת מה יהיה האמנתי שאני בחורה חזקה שיכולה להתגבר על הכל אבל הוא שבר אותי כך שאין לי תשובה מדויקת , אני מאמינה שאם הכל ייגמר אז כל אחד יתחיל בחיים חדשים שוב אני לא מפחדת מחיים לבד אני מפחדת לאבד אותו. 8. מה טוב? טוב שזה קרה עכשיו בשלבים הראשונים ולא כשיש לנו ילדים ובית ואז המצב שונה לגמריי זה גם מראה לי דברים עליו שלא ידעתי שקיימים ואני יודעת בוודאות שאני לא רוצה כמו הויתור המהיר על היחסים והחוסר תקשורת ביננו. יובל, אנחנו בני 28 בעלי עוד סטודנט שעובד הוא לחץ על הסיפור של החתונה לא אני בגלל זה קשה לי נורא לקבל את כל המצב הזה, יש לי הסתייגויות קלות גם מההורים שלו שלדעתי משפיעים עליו במקום להיות הכי נייטראלים שאפשר. קשה לי, אני מחכה שההרגשה הנוראית הזו תעבור אבל היא לא אשמח להפגש איתך אם תתן לי פרטי התקשרות או אפילו לשוחח עימך בטלפון תודה רבה

31/08/2008 | 15:13 | מאת: אנונימית

שלום רב , אני נשואה כמעט 7 שנים עם שני ילדים בעלי ואני ניסינו לפתור בעיות בזוגיות בעזרת מספר טיפולים פסיכולוגים(כל פעם מישהו אחר לתקופה ארוכה)זוגיים כל נסיון כזה נכשל.. לאחרונה ניסינו גם אמון זוגי וגם שם זה "התפוצץ" וכשל . הבעיות נשארו אותן בעיות ואני הייתי מעונינת ללכת לאמון אישי שיעזור לי להתמודד עם מצבים מסוימים או שיעזור לי לשנות דרך התנהגות מסוימת או תפיסת עולם כלשהי שתעזור לי בעצם בתוך הזוגיות על מנת לא לפרק אותה האם יש לך להמליץ על מאמן/ת אישית בתחום הזה? באזור הקריות ? אשמח לקבל תשובה האנונימית

שלום אנונימית, תודה על פנייתך. החלטתך לנסות אימון אישי כדי לראות איך את מתגברת על מצבים מסויימים היא נכונה מאוד. חשוב שתקחי מאמן שלמד בבית ספר ידוע ומוכר. אני לא מכיר מאמן אישי באזור הקריות, אבל אני מבטיח לברר. בינתיים את מוזמנת לפנות אליי באי מייל הפרטי כדי שאוכל לברר ולקשר אותך ישירות, ולא להמליץ דרך האתר. מבטיח סודיות. תודה, יובל פייס coachyuval@gmail.com

31/08/2008 | 09:50 | מאת: נשברתי

שלום רב, אני נשואה כ-30 שנה, כביכול "באושר". כעת אני מרגישה כי הגעתי לסוף הדרך. לפני גירושין. אני רוצה להציל את חיי הנישואין שלי לפני פירוק החבילה. טיפול/אימון זוגי? איך בוחרים? מקום מומלץ בירושלים? אשמח מאוד לקבל תשובה בפורום

שלום, תודה על פנייתך. ראשית, 30 שנה זו תקופה עצומה שרבים מאיתנו נשארים בה בקשר לא מאותן נסיבות בהן התחלנו אותו. לרוב מה שנותר הוא הערכה לבן הזוג, חברות וגם עניין של הרגל. לעתים מה שמניע אותנו הוא חשש משינויים, חשש לשבור את ההרגל. במקרה שלך נראה שהגעת למצב בו את לא מסוגלת לשאת יותר את הקשר כפי שהוא מתנהל. טיפול או אימון זוגי (קשה להמליץ עם מעט המידע שקיבלנו) יכולים בהחלט לסייע, מאחר ולפחות מצידך, הצד שנשבר, יש רצון להציל. יתכן שעדיף לך לפני הליכה לתהליך של אימון זוגי, לעשות תהליך קצר אישי (של כמה פגישות) כדי לברר בדיוק עם מה את רוצה לצאת (מהם יעדייך) מהאימון הזוגי. לגבי מאמנים מהתחום בירושליים - אני אנסה לברר לך בהקדם ואחזור עם תשובה. את מוזמנת לשלוח לי פרטים נוספים במייל, אם את מעדיפה לא להיחשף, ואולי אוכל להיות יותר ספציפי בתשובתי ובהמלצותיי. המייל שלי - coachyuval@gmail.com בברכה, יובל פייס

27/08/2008 | 15:19 | מאת: זאביק

הי, אני נשוי מזה שנה וחצי כמעט לאשה מדהימה שבחצי שנה האחרונה השתנתה ללא הכר. רצוי לציין שאנחנו ביחד במצטבר כשלוש שנים. הכרתי את אשתי כשפרקה חתונה עם אחר לאחר 6 שנים יחד וחודשיים של מגורים משותפים. עברתי בשנה וחצי האחרונות תקופה קשה בעסקים והפסד גדול של כסף והתקופה פגעה באשתי רבות ולצערי לא הייתי ערני מספיק בזמן להציל את הקשר בשל הקושי הפיזי, הנפשי והכלכלי. כיום תקופה של חודשיים אשתי מנותקת ממני ולא בטוחה במה היא רוצה, כרגע אני מחוץ לבית ונתתי לה זמן לחשוב למשך שבועיים מה היא רוצה. האם יש משהו שאפשר לעשות בכדי להציל זוגיות שהכעסים השפיעו על הרגש? תודה,

שלום זאביק, תודה על פנייתך. מצער לשמוע שאישה שאתה כל כך אוהב כועסת ומתרחקת. נדמה לי שעשית דבר נכון שלא נשארת בכח והעקת. השאלה הגדולה שעולה מהתיאור שלך - מה הבסיס של הקשר שלכם? מה הציפייה מהזוגיות? לדעתי, אם אתם עדיין משוחחים לעתים ויש תקשורת סבירה, יש עוד הזדמנות להציל. אני ממליץ לכם ללכת לטיפול (או אימון) זוגי משותף כדי לבחון את מהות הבעיה ועומקה. בינתיים, מה עלה בדעתך לעשות בנושא? איך אתה מרגיש כלפיה? מה אתה חושב שניתן לשפר את המצב? מה מבחינתך יהיה סיום אידיאלי של המצב? אני אשמח לשמוע ממך ובינתיים אני ממליץ לך לקנות לאשתך את הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי. תקרא אותו גם אתה, הוא יכול לתת פרספקטיבה נוספת למצב. שבת שלום ובהצלחה, יובל

08/09/2008 | 10:10 | מאת: זאביק

הי, אכן צדקת שאני אוהב ללא גבולות את אשתי. לצערי מצב זה גורם לי גם בעל כורחי לעשות הרבה טעויות רק מזה שאני מנסה בכוח אולי להציל את הקשר בינינו. לצערי מאז שחזרתי הביתה אשתי כול כמה ימים מחליטה החלטה אחרת פעם היא עוזבת ופעם לא ואני כבר מספר חודשים לא יודע מהוא יום ומהוא לילה. אני אישית הולך לטיפול אבל אני לא מצליח לשכנע את אשתי ללכת לטיפול לבד וגם לא לטיפול זוגי. אשתי נפגעה ממני רבות בשל התקופה שעברנו ודברים שעשיתי או לא עשיתי. אני פשוט ממש חסר אונים לגבי איך לשפר את הקשר כי בזה שהיא כול יום לא יודעת מה היא רוצה זה מוריד ומרסק אותי שוב ושוב למטה.

22/08/2008 | 12:39 | מאת: מירה

הי אני בת 32 עברתי פרידה לאחר זוגיות של 4 שנים עם בחור מקסים אבל לא מתאים, הפרידה הייתה מצידי לפני כחצי שנה והוא גרם לי לרגשות אשם עצומים בכך שגרר את הפרידה מספר חודשים של בכי, אימיילים, מכתבים, ביקורי עבודה ובית בהפתעה ושליחת מתנות. מאחר והוא בחור מקסים, הייתי מאד אנושית עמו והבהרתי לו חד משמעית שאינני מעוניינת בקשר אך מעולם לא טרקתי לו טלפונים או לא פתחתי את הדלת כשהגיע בהפתעה ותמיד נתתי לו יחס מכובד. היום זה פחת כמעט לגמרה ופעם בשבועיים הוא שולח אימייל לעדכן אותי במצבו הכללי המשתפר ושואל לשלומי. ככל שאנו מתרחקים אני מרגישה יותר טוב והספקות שהיו בתקופת הפרידה הקשה נעלמים לגמרה. לפני כשלושה חודשים ניסיתי להתחיל קשר חדש וזה היה קשה להסתיר את כמות הפניות מהחבר לשעבר למרות שאת רובן הסתרתי. שבועיים לאחר תחילת הקשר חשתי מחנק וניתקתי ושוב חזרתי כי חשתי שיש פוטנציאל והקשר התחיל שוב טוב יותר, ומצידו הוא מיהר מאד להיכנס לקשר אינטנסיבי בעוד שאני הייתי זקוקה ליותר זמן בגלל הנסיבות, גם עד שהחבר הקודם יפחית את עוצמת הפניות וגם מבחינה רגשית להשתחרר מרגשות האשם. חברותיי המליצו בכובד ראש לא לשתף אותו במצב כי הוא יחוש תחרות לא הוגנת עם החבר הקודם ותסכול רב למרות שאני רציתי לשתף אותו. הבחור החדש רץ מהר קדימה וזה גרם לי לתחושת גועל ממנו למרות שהסתדרנו מצויין והיה נדמה כי יש עתיד מזהיר. עד שהוא כבר לחץ לעבור לגור יחד ואני נבהלתי וחשתי מחנק וביקשתי לסיים את הקשר. הוא מאד כעס ונפגע ובמשך שבוע ניסה להחזיר אותי אליו ולבסוף התייאש. עכשיו אני מתחרטת. מצד אחד אני מאד מתגעגעת אליו ומצד שני חוששת להרגיש שוב מחנק כי הוא דוחף קדימה ומהר. וגם כבר לא נעים לי להיפרד ממנו ולחזור בפעם השלישית זה כבר מעיד על שיגעון משהו, למרות שאינני כזו. חשבתי לנסות שוב להחזירו אליי ולהסביר לו שאני זקוקה ליותר זמן עד שהקשר והחברות יתחזקו ביננו אך מהבושה אינני מעיזה לנסות להחזירו אליי שוב. אומרים לי להיות לבד ולהתחזק אך אני מאד בודדה, חברותיי עסוקות עם תינוקות ואין לי אף אחד לגמרה, אני מבלה ימים שלמים לבד בבית וזה לא קל. ויכול להיות שגם בגלל זה אני מתגעגעת אליו ולא מהסיבות הנכונות. אני כל כך מבולבלת - יש למישהו עיצה איך לעשות סדר בראש ולהבין את עצמי?

הי מירה, תודה על פנייתך. לא חושב שניתן היה לנסח פנייה טוב יותר, והמצוקה שלך מובנת מאוד. בואי נעשה תהליך קצר, ואני בשלב הזה רק אבקש ממך לענות על שאלות, ולקרוא ספר אחד. השאלות שלי הן: 1. מה לדעתך הגורם לכל הבלאגן עם הבחור השני? מה הביא את המצב לחשש מהקשר? 2. מה הדבר הטוב ביותר שקרה לך מהפרידה מהבחור השני, ומה הדבר הגרוע ביותר? 3. מה למדת על עצמך מההתנהלות שלך? 4. אינטואיטיבית, בלי להכניס שיקולים זרים כמו חברות - מה נכון לעשות? 5. מה את מחפשת בבן זוג לחיים? מה חייב להיות בו שגם בעוד 15 שנה עדיין תשאפי להיות לצידו? אחרי שתעני על שאלות אלו, אני רוצה להמליץ לך לקרוא ספר "הנסיכה שהאמינה באגדות" של מרשה גראד. בכל אופן, תהיי חזקה. אני מאמין שאם תעשי את הדברים נכון - תוכלי לקבל מה שתרצי! ממתין לתשובותיך, יובל פייס

07/09/2008 | 04:52 | מאת: טובה ענבי

מברכת אותך על הכנות והיושר זו כבר התחלה טובה. אני מאמינה שהתשובות הן אצלך ואת זקוקה רק ליד מכוונת . אני לא מאמינה שעצה תעזור לך יש צורך במספר פגישות לעשות את זה . תחליטי אם עכשיו זה הזמן ואת אכן פנויה לזה. אשמח לדבר איתך טובה

02/08/2008 | 20:04 | מאת: סיוון

יובל שלום רב, הנני בחורה בת 20, אחרי צבא שנמצאת בצומת דרכים בחייה. אינני יודעת לאיזה כיוון ללכת מבחינת לימודים ועבודה. יש מס' נושאים שמעניינים אותי אבל אני לא רואה כיצד יהפכו למקצוע ומקריירה. אני חושבת שנכון לי לעבור איזשהו תהליך חוויתי עמוק שיעצים אותי ויעזור לי לדעת את עצמי יותר טוב ולהכיר את כישוריי . מלבד קואצ'ינג, האם קיים מקום המאפשר למידה שכזו, בארצות המזרח/מערב? אודה להתייחסותך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סיוון, תודה על פנייתך. אני מניח שיש המון אפשרויות ללמוד על עצמך, גם מזרחיות וגם מערביות. בין היתר, יש ספרות מקצועית רחבה בתחומי הכרת העצמי ומודעות, קורסים וסדנאות במודעות עצמית. צר לי שאני לא יכול לעזור לך בשמות וגישות, פשוט כי אני לא מכיר. אני כן יכול לספר לך על הקואצ'ינג, ואיך הוא מוביל אותך להחלטות הנכונות בחייך. במהלך האימון אנחנו בוחנים מי את באמת באמצעות איתור הערכים שלך, אנחנו בודקים מה את רוצה להיות כשאנחנו עובדים על איתור חזונך ומטרותייך. בנוסף אנחנו בודקים מה יכול לעכב אותך בדרכך (חסמי ההצלחה, שדונים, טרולים או איך שתרצי) ואז עושים תוכנית פעולה שתעזור לך במימוש העצמי הכל כך חשוב. בגישה שלי, בין יתר הכלים, תמצאי דמיון מודרך, קלפים, עשייה חויתית לצד עבודה רציונאלית על יעדים ומטרות תוך שימוש בכלים מתחום הניהול. אני לא מכיר שיטה טובה מזו להכיר את עצמך. מעבר לכך, המכללה שלנו מאפשרת לך להתנסות באימון על ידי מתלמדים או סטאז'רים בחינם או במחירי עלות. את מוזמנת לנסות, ובינתיים גם אמליץ לך על כמה ספרים נחמדים כמו האני האותנטי של ד"ר פיל, לאלף את השדון של קרסון, ספריה של ביירון קייטי ועוד. בהצלחה רבה! יובל פייס

27/02/2010 | 12:11 | מאת: מת

יובל אני סחך אכול ילדה שזיפה לי פתוח את אהתר ואני בסח הכול בת 9 וחצי אן דאגות

30/07/2008 | 21:37 | מאת: ראובן

שלום יובל, מידת ההצלחה שלי עם נשים לא מספקת אותי.הקלישאה הנודעת אומרת - הכל עניין של גישה... ובכל זאת,יש מחשבה אחת שלא נותנת לי מנוח - מה אני עושה כדי להבדיל האם זה באמת עניין של גישה,או שזו פשוט בעיה של רייטינג נמוך?

שלום ראובן, תודה על פנייתך. אני לא כל כך מבין את האמירה "רייטינג נמוך". מה זה אומר? מעבר לכך, יש גישות שמאמינות שאכן, הכל עניין של גישה. לפעמים זה נכון, לעתים לא. לגישה בהחלט יש חלק חשוב בתהליך יצירת קשר. במקרה שלך אני חושב ששווה לך לברר מה בגישה שלך לא עובד, אם בכלל. ובנוסף לברר מה הם חסמי ההצלחה שלך, מה מעכב אותך. לעתים זה עניין של בטחון עצמי, דימוי עצמי ועוד הון דברים שעלולים לעכב אותך. אשמח אם תענה על לי על כמה שאלות: 1. מה לדעתך פוגע במידת ההצלחה שלך עם נשים? 2. מה תחשב הצלחה בעיניך? 3. מה אתה עושה כדי להצליח? 4. מי אתה מחפש בבת זוג? אשמח לקבל תשובותיך. בברכה, יובל פייס

21/07/2008 | 23:19 | מאת: יערה

שלום, אני אובדת עצות- יש לי תינוק, אני שוב בהריון- שבוע 7, נפרדתי מבעלי- הוא עזב את הבית, לא מתעניין בהריון ולא מעניין אותו מה אעשה- אבל הוא "נגד הפפלות"- איני יודעת אם להשאיר את התינוק או לא- אני רוצה את התינוק- איני רוצה להפיל- זה נוגד את דעותיי ואני יודעת שאהיה שרויה בדיכאון אןם אעשה את זה אבל מצד שני אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות- איך אטפל בשני תינוקות לבדי? אני נפרדתי מבעלי כי המערכת לא טובה ואני רוצה בשבילי משהו יותר טוב, אך גרושה עם שני ילדים זה יותר קשה- בעיקר שאין לי ממש תמיכה ממשפחתי , הם גרים רחוק ממני ואין באפשרותי לעבור לגור אצלם מבעיות טכניות , לא כי הם רוצים-הם דוקא ישמחו-אך זה לא בא בחשבון. יהיה לי מאוד קשה כלכלית ונפשית כאחד. אגב, אני גם רוצה את התינוק אולי כדי להשאיר סיכוי קטן שנחזור- אך זו אינה הסיבה העיקרית. מבחינתי אני רוצה שנחזור וננסה שלום בית ויעוץ זוגי אך בעלי ממש אנטי- אין לי עם מי לדבר ואני רוצה לשאול אותו בפעם האחרונה שיאמר לי חד משמעית מה הוא מצפה ורוצה כי גם לי זה יעזור- כרגע איני יודעת אם הוא מצטער או שמח עם הצעד- אך אם אפנה אליו זה עלול לגרום לי להיראות מושפלת ולבטל את עצמי שוב כפי שנהגתי לרוב- איני רוצה בזה, אני רוצה לעמוד על שלי הפעם. בבקשה, תנו לי מעצותיכם החכמות ומניסיונכם ועיזרו לי - אין לי הרבה זמן. תודה רבה.יערה

22/07/2008 | 17:52 | מאת: חייכנית

יערה יקרה תיזמי שיחה עם בעלך כדי להבין מה הוא רוצה, אי הוודאות היא גורם מאיים ומציק. אחרי השיחה, יהיה לך קל יותר להחליט. ותמיד תזכרי - רק אנשים חלשים בורחים משיחה ומתן תשובות, אנשים חזקים ובטוחים שואלים את השאלות ויש להם את הכוח להכיל את התשובות. האמיני בחוזק שלך ושוחחי איתו, תהא תשובתו אשר תהא, החליטי לטובתך ולטובת עתידך. בהצלחה

22/07/2008 | 22:49 | מאת: יערה

תודה רבה לך על תשובתך, אך אין לי פרטנר לדבר איתו ואיני מוכנה להשפיל עצמי- הוא מבחינתו אמר את שלו- אינו מוכן ביעוץ ורוצה להתגרש- השאלה היא האם זה נאמר בכעס- ואני לא יודעת איך ליזום את השיחה עימו כדי לשאול את השאלות ומבלי להיראות מטומטמת- מניסיון, אם יחליט שרוצה לחזור, זה יהיה רק לרעתי. תודה בכל אופן.

הי אובדת עצות, צר לי לשמוע על הבעיות שהעלת. מצב מורכב, אבל לא בלתי אפשרי להתמודדות. אני רוצה להעלות כמה דברים ורעיונות, אבל לפני הכל - אשמח לקבל ממך כמה תשובות: 1. מה את מרגישה כלפי בעלך? 2. מה מצב הקשר כיום ביניכם? 3. כשאת כותבת עתיד טוב יותר, למה את מתכוונת? 4. מה הם דעותייך לגבי הפלות? 5. מה המשמעויות הכלכליות מבחינתך ללדת את התינוק? 6. מה תהיה תרומתו של בעלך, ולו מהבחינה הכלכלית - לגבי התינוק, אם בכלל? 7. לי נשמע כאילו התינוק הוא רק סימפטום ויש עוד חסמים מסביבך, דברים שמונעים ממך להתקדם בחיים. יכול להיות שאני טועה, אבל אם אני לא טועה - מה עוד מציק לך כרגע בחיים? אשמח לקבל תשובותייך ולהתקדם. תודה ובהצלחה, יובל

04/08/2008 | 23:20 | מאת: יערה

שלום יובל, 1. אני אוהבת את בעלי אך לא בטוחה שזו אהבת אישה לבעל(מבחינה רומנטית וכד) 2. היתה התפתחות, הזמינו אותנו מהרבנות לגישור והוחלט על שלום בית, ובעלי הסכים ליעוץ- רק בגללי לא כי הוא באמת רוצה וחוב שזה נכון והוא חזר הביתה. 3. עתיד טוב יותר עלי,למשפחתי- בלי מריבות עם אהבה,,רגושים, רומנטיקה לימודים שלי עבודה יותר טובה, חוסן כלכלי. 4. אנטי הפלות- עברתי אחת שלא מרצון 5. יש לי עזרה כלכלית אך לא כפי שהייתי רוצה , מה גם שאיני אוהבת לקבל עזרה מממשפחתי. 6. כלכלית- את המינימום הנדרש, רגשית יהיה לו קשה מאוד לא לראות את הילדים 7. לימודים שלא הספקתי ללמוד מה שרציתי, עבודה אינה מספקת אותי , אינך טועה כלל. מקווה שתשובותיי הועילו , תודה רבה אתה אדם מקסים.

20/07/2008 | 16:26 | מאת: יהודה לוי

אשתי מתלוננת כי אני מתקשר יותר מידי פעמים אלייה. 40 שיחות ביום זה נשמע מוגזם ?

18/07/2008 | 09:26 | מאת: יהודה

אשתי מתלוננת כי אני מתקשר יותר מידי פעמים אלייה. 4 שיחות ביום זה נשמע מוגזם ? ניסתי לברר אם יש משהו אחר שעומד מאחרי זה ונתקלתי בתשובה :שום דבר. כמידי כל ריב כל הזמן אני שומע את המושג שום דבר,רק לאחר אפיסת כוחות ותחקור חוזר אני מגלה את המהות העיקרית . איני מבין איך לגרום לה להבין אותי ,או את כוונתי . לדוגמא אם אני אומר תתקשרי שנדבר על ההתנהות שלך אמש ,זה נתפס בעיינייה כהתנייה ... כמה שאני מנסה לחשוב לפני שאני מדבר ולעשות סדר בראש ,זה תמיד נתפס בעייניה כדבר רע. אם אני לא עוזר ב100 אחוז בבית אני לא עוזר בכלל לדברייה.היא מערבת את אמא שלה בכך וזה רק גורם לתסיסה אצלי ,למרות שאני מנסה בכל מאודיי לא להכנס למערבולת זאת. לקחת את התינוק שנינו בגן נשמע לה כדבר לא מקובל והיא מפרשת את זה כאילו שאני בא בשביל לבקר אותה או לקנא. החסרון שלי הינו שאני לא יודע לקבל ביקורת ואני קנאי . אני מתרגז מהר ונרגע מהר אצלה זה להתרגז מהר ולהרגע ביום שלמחר . אני אשמח לדעת אם יש הכוונה בשביל לעבוד על הקשר הזוגי שלנו . לפני החתונה היו ביננו הרבה מכשולים והרבה מריבות והרבה ואני בעצמי לא האמנתי שהחתונה אכן תגיע . ולזכותה יאמר כי היא גררה ותמכה בשביל להגיע לרגע הזה . וכרגע אני מרגיש שאני מושכות בידייה ...וכל רגע שזה מתהפך היא לא מוכנה לקבל מרות או שאני יוביל . אשמח למענה ממכם המאמנים תודה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

הי יהודה, אני מבין שהויכוחים נוטלים ממך המון אנרגיות. מה שלי לא ברור - מה אתה רואה כדברים קטנים ולא מהותיים? מה כן מהותי? מה גדול בעיניך? יש תחושה שהבעיה העיקרית היא בתקשורת. אשמח אם תתייחס לכל טענותיך מהמקום של בעיית תקשורת. לדוגמא - מה אתה אומר ואיך זה מתקבל בצד השני? צריך לנסות ולהבין קצת יותר - מה אתה חושב על תרומתך לבית? מה היחס שלך ליחסים של אשתך עם משפחתה? אשמח לקבל תשובותיך. יובל

20/07/2008 | 13:50 | מאת: יהודה

אני מבין שהויכוחים נוטלים ממך המון אנרגיות. מה שלי לא ברור - מה אתה רואה כדברים קטנים ולא מהותיים? מה כן מהותי? מה גדול בעיניך? >>משהו קטן ולא מהותי זה לריב על כמות טלפונים או לריב על נקיון הבית או להעדיף להישאר בבית ולנקות לסדר מאשר לצאת עם התינוק לטייל ולנשום אוויר יש תחושה שהבעיה העיקרית היא בתקשורת. אשמח אם תתייחס לכל טענותיך מהמקום של בעיית תקשורת. לדוגמא - מה אתה אומר ואיך זה מתקבל בצד השני? >>>אני אומר אנחנו במינוס בחשבון הבנק -זה מובן אצל אשתי כאז עכשיו לא נקנה אוכל בחוץ ונגזור עלינו תענית אסתר או שלא נקנה כלום . צריך לנסות ולהבין קצת יותר - מה אתה חושב על תרומתך לבית? מה היחס שלך ליחסים של אשתך עם משפחתה ======================================================== תרומתי לבית הינה לדאוג שלא יחסר כלום לאישה ולילד .להכין אוכל לנקות . כביסה אני פחות עוזר,אבל שיש אני משתדל לעשות. אשתי והמשפחה היחסים היו טובים לפני החתונה ואז נכנס בי גוק ולאט לאט החום שהיה בי כלפי משפחתה דעך כזה .

16/07/2008 | 00:04 | מאת: סיגל

שלום, אני כרגע במערכת יחסים כ8 חודשים, אבל רצינית מאוד, אני וחבר שלי לא רבים הרבה אבל כשאנחנו רבים אני מרגישה שאני לא רוצה להישאר בקשר איתו לחלוטין, עד כדי כך שאני מתכננת איך להיפרד ממנו. רגשות אלו נעלמים כמעט לחלוטין ברגע שאנחנו מסיימים את הריב, וגם (לפחות בנתיים) אין לנו ריב שחוזר על עצמו- כלומר שנינו מאוד אנליטים ומנסים להפיק לקחים מכל מריבה תוך פתיחות טוטאלית. לפניו היה לי חבר רציני אחד, קשר של שנתיים וכמה חודשים, בו אני נעזבתי בסופו של דבר למרות שהייתי מאוד מאוהבת בו בזמנו. עם החבר הקודם היו ריבים אבל מעולם לא הרגשתי בהם שאני רוצה להפסיק את הקשר עימו. מצד שני בדיעבד אני רואה כי היו הרבה פעמים בהם הוא לא אמר לי איך הוא באמת מרגיש מתוך רצון לא לפגוע בי. אחרי סיום מערכת היחסים עם החבר הקודם חזרתי די מהר ל"משחק", אחרי בערך 5 חודשים פגשתי את חברי הנוכחי. הרגשות "פרידה" האלו מאוד קשים לי כי לא חוויתי אותם, אני תוהה האם בהתחשב ברצינות של הקשר אני עושה טעות בכך שאני נשארת- כלומר הם אמיתיים ומצביעים על משהו שאני לא רוצה להתמודד איתו כשטוב לנו, מצד שני האם לא ייתכן שאני פשוט מנסה לא להיפגע שוב, האם זה פשוט שאריות מהקשר הקודם. תודה רבה על התשובה מראש, :/ סיגל

לקריאה נוספת והעמקה
16/07/2008 | 08:25 | מאת: תמר לרום

ויכוחים בין בני זוג זוהי תופעה טבעית. אנו אנשים שונים עם צרכים שונים, דעות שונות וראיית עולם שונה. לכן, טבעי שיצוצו אי הסכמות. ככל שהקשר משמעותי יותר- הרגשות חזקים יותר ואנו אף נפגעים יותר. לכן, חשוב לדעת לדבר על הדילמות שצצות. להסביר מה כואב, מפריע, ומה מתבקש מכך בהתנהגות להבא.חשוב להיות אמיתיים, לומר את רצונותינו והרגשתינו באסרטיביות. כלומר, בלי לפגוע באחר.חשוב גם להבין שיש קווים אדומים שאם עוברים אותם- קשה או עדיף לא לחיות יחד. אם לאחר מספר נסיונות להסביר ולבקש- יש פגיעה בערכים האישיים באופן בלתי נסבל- כדאי אף להפרד. לכן, אני מציעה לך לבדוק: מהם הערכים שלך? מהי זוגיות ויחסים בעינייך? מה את מקבלת מהזוגיות כיום? מה את רוצה לקבל? מה הדרכים לממש את הזוגיות שאת מעונינת בה. וכל זאת, עם בוחן מציאות. בהצלחה!!! תמר לרום מאמנת קו אקטיבית

הי סיגל, תודה על פניתך. שמונה חודשים של זוגיות זה לא מעט זמן...לא המון, אבל מספיק כדי להכיר טוב את בן הזוג שלך. ולהשוות למערכות יחסים קודמות (כפי שהתחלת לעשות). יש לי כמה שאלות בנוגע לעניין, אשמח לקבל תשובותיך: 1. מה ההבדל בתחושותיך בין המערכת הנוכחית לקודמת? 2. מהי פרידה עבורך? 3. מה את מרגישה כלפי החבר הנוכחי? מה יש בקשר ומה חסר לך? אנא תנסי למנות לפחות 10 פרטים שיש ו-10 שחסר. 4. אם שניכם אנליטים - מתי אתם מרשים לעצמכם לוותר על האנליטיות וללכת עם הרגש? 5. מה קורה כשהרגש משתלט? 6. מיהו הבן זוג האידיאלי עבורך? אשמח לקבל תשובותיך ולנסות להתקדם משם. תודה ושבוע טוב, יובל

21/07/2008 | 17:17 | מאת: סיגל

שלום ותודה רבה על התגובה, לשאלותייך- מצטערת על האורך... 1. בצורה קצת מוזרה אני מרגישה פחות "לחוצה" עם החבר הנוכחי מהבחינה הזאת שאני לא מרגישה כאילו אני רוצה לבלות איתו כל רגע. מצד אחד הרגשה זו הפריעה לי בקשר עם חברי הקודם שכן לרוב זה לא היה ממש אפשרי ואז הייתי מאוד נפגעת. מצד שני זה גם נורא חסר לי, כיף לי מאוד להיות איתו וכשאני איתו (אם אנחנו לא רבים) אז המצב בינינו נהדר, גם כשאנחנו דנים בנושאים לא נעימים. אבל אני עדיין, למעט בהתחלה ממש, לא מרגישה את אותו "לחץ". 2.זו שאלה קשה עבורי בגלל שפרדה אמיתית הייתה לי רק אחת, היו לפני כן שני חברים נוספים, בתיכון, אבל הם לא היו משמעותיים כלל, לא אהבתי אותם ולא נראה לי שהם אותי (או שכן, קשה לי להגיד), איך שלא יהיה עם שניהם הפרידה הייתה יחסית קלה ושכחתי מהם מהר, שניהם אגב, לא נמשכו יותר מכמה חודשים- ביחד. עם החבר האחרון הפרידה הייתה ארוכה וכואבת מאוד בשבילי, היה לי קשה להמשיך הלאה אבל הרגשתי וידעתי שאני חייבת להמשיך- אז המשכתי. הפרדה הסופית הייתה ניתוק טוטאלי בינינו דבר שאני לא מתחרטת עליו שכן זה מאוד עזר לי להתגבר עליו מהרבה בחינות גם אם זה אומר ש"הפסדתי חבר". 3.יש: 1. הרבה הומור. 2. הבנה הדדית. 3. התחשבות רבה בי. 4. אהבה רבה מאוד כלפי (מתבטאת כמעט בכל דרך אפשרית). 5. קינאה בריאה. 6. מאוד מגונן. 7. הרגשה שאני באה מקום ראשון. ראייה דומה מאוד של חיים משותפים עם בן/בת זוג ומה הם כוללים- כמעט מכל בחינה. (דבר שמאוד היה לי חסר עם הקודם). חסר: 1. רגשנות (הגדרנו זאת כהרגשת והתחשבות ברגשות של עצמך ללא קשר להיגיון). 2. ספונטניות. 3. קבלה של החלטות לא רציונליות שלי. 4. הרגשה של חוסר שליטה במעשי. 5. ברמה מסוימת אמון- העובדה שהוא לא מרגיש כל כך שהוא חייב אותי בחייו גורמת לי לחשוב שיוותר עלי ברגע שיהיה משהו יותר טוב- או אפילו בלי סיבה. 6. לפעמים אני לא חושבת שהוא מעריך אותי במיוחד בצורה אובייקטיבית כלומר שהוא חושב שהתכונות העיקריות והכי חשובות אצלי הם שאני חמודה מצחיקה ומתוחכמת- יש לציין שבעוד שזה באמת מה שהוא הכי מעריך אצלי בעיניו דברים אלו מאוד מאוד חשובים אצל אישתו או חברה לחיים, בעוד שאצלי ממש לא. 7. הוא מאוד עצמאי ולפעמים חסרה לי ההרגשה שאני תורמת לו ומעשירה אותו (אולי זה בעצם נובע מ-6 או ש-6 נובע מזה...). אלה כל מה שהצלחתי לחשוב עליהם. 4. אני חושבת שזו חלק מהבעיה. אני מאוד רגישה ורגשנית- לעצמי ולזולת. הוא ממש לא למרות שכשאני מדברת איתו על זה (בנוסח אולי קצת לוקה בסגנון- לא יכאב לך אם אני לא אהיה פה וכד') אז הוא עונה שלא רק שאני אחסר לו אלא גם יכאב לו. אני לא יודעת אם החוסר רגישות שלו זו הצגה ממש טובה או שזה בעצם משהו שאני מנסה לשכנע את עצמי בו בגלל שקשה לפעמים להתמודד עם כמה שהוא לא רגיש. (למרות שהוא מאוד מבין ומתחשב בי). 5. בהתחלה, כשהרגש השתלט הייתי מיד מדברת איתו וכמובן מאוד נהנית מכך, הפחד העיקרי שלי הוא שאותם רגשות שהרגשתי אז כשרבנו הם ביטויי למה שאני באמת מרגישה- כלומר אני לא אוהבת אותו או מאוהבת בו אלא נשארת מסיבורת רציונליות גרידא- ומה אם כל שאר הזמן אני פשוט מדחיקה את אותם רגשות של לרצות ללכת לטובת ההיגיון?? .... מהצד שלו, הרגש מעולם לא משתלט, אלא אם הוא מאוד כועס וגם אז הוא מטפל בזה ברוגע והרבה רציונליות. 6. כיום- אני כבר לא יודעת כשהייתי אם חברי הקודם חשבתי שהוא זה, כנגמר הבנתי שהיו הרבה דברים שלא אהבתי ושבטווח הארוך לא הייתי מעוניינת בהם או מוכנה להתפשר עליהם. אבל בגלל שהקשר לא היה כל כך רציני- למרות הזמן- לא חשבתי על הבעיות האלה כמעט בכלל. עכשיו כשאני עם חברי הנוכחי ההגדרה שלי השתנתה אבל אני לא מצליחה לשים את האצבע על מה בדיוק. יש לי מעיים צ'ק ליסט שהיא אולי יפה על הנייר אבל לא באמת תופסת במציאות בהכרח: (לא לפי סדר מסוים ): חכם, מצחיק, בעל שאיפות, מבין, מקשיב, בעל לב טוב, מתחשב- בי ובאחרים, עדיף נאה כמובן אבל חשוב מזה התאמה מינית. זה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו כרגע אבל כמובן שהכל תלוי באדם עצמו ולא ברשימה..... תודה רבה על התגובה וסליחה על המגילה הארוכה כאורך הגלות, סיגל

06/07/2008 | 23:03 | מאת: יהודה

אני ואשתי התחתנו לפני שנה וחצי כמעט ויש לנו תנוק בן חצי שנה. לפני החתונה שגרנו בשכירות יחדיו היה ביננו עליות ומורדות .מריבות וכוחים על משפחה על איפה לעשות חג וכו .ברוב המקרים זה נגמר שאחד מאתנו יצא מהבית לנשום אויר וחזר בלילה .לאחר כל הדברים האלה לא התייאשנו אחד מהשני והתחתנו לצערי המריבות וכו נמשכו והכל מסתכם בדבר אחד אולי מבחנתי וזה קנאות לגבי משפחה. אשתי מצפה שהמשפחה שלה רק תטפל יותר בתינוק שנולד מאשר משפחתי.למרות שאני רוצה להתסכל על המשפחות מ2 הצדדים כמשפחה מאוחדת ומורחבת אני בספק אם זה יצא לפועל.קשה לי לתקשר איתה היות וכל דבור גורר עלייה בטון הדיבור מצידה או מפיצוץ מצידי ואז הכל יורד לטמיון .אני מנסה כמה שפחות להתווכח מול הילד הקטן אבל זה לפעמים יוצא מפרופרציה.קבענו תור התנסות למאמן בצפון אבל אני לא יודע אם זה הגישה הנכונה .אני חושב שאשתי לא מוכנה להשתנות היא תמיד באה אליי בטענות שהיא צריכה לתת לי דיו וחשבון על כל דבר ולקבל אישור על כל מעשה.אני חונכתי לדבר אחד והיא לשני .הסכמנו לגדל את הילד לבד אבל הוא יותר נוטה לקבל את מרותה של אמא למרות ההכחשות אשמח לשמוע ממך יובל מה כן אפשר לעשות בנידון והאם המצב שלי גרוע מאוד? האם התמדה באימון יוכל להניב פרות ודרך נישואין מאושרת שתבסס על כבוד אמון הדדי ביננו ? תודה על המענה וערב טוב

לקריאה נוספת והעמקה

היי יובל אשמח לעצתך

שלום עופר, תודה על פנייתך. אני מצטער לשמוע על המריבות הנמשכות. למרות זאת, עצם מיסוד הקשר, למרות הקשיים, מלמד על משהו חזק בכל זאת שקיים ביניכם. אתה יכול להגדיר מה החיובי הקשר? פנייתכם לאימון היא רעיון נפלא. באימון, המאמן יבחן את מצבכם היום, לאן אתם רוצים להגיע (התוצאה המצופה מהאימון) ומה אתם מוכנים לעשות כדי להגיע לשם. אני מניח שהסוגיות יתפתחו להן תוך כדי אימון והדברים יעמיקו ותתברר התמונה הכוללת - איך אתם מרגישים אחד כלפי השני? איפה החסמים שלכם בתחום הזוגי? מתי אתם מתפשרים ומתי אין סיכוי? מה כל צד היה מוכן לעשות כדי להקל על המצב ולהגיע לרגיעה? ועוד. כאן עולים הערכים האישיים שלכם והזוגיים, ודרכם יתאפשר לכם ללמוד המון אחד על השני, וחשוב יותר - להבין אחד את השני. אני ממליץ במקרה הזה על מאמן שמתמחה בזוגיות או מאמן בעל רקע גישורי. בירור הנושאים, האינטרסים, הצרכים של כל אחד ואחד - בצורה מתודית ומאורגנת, תוכל לסיע רבות לתהליך. אני ממליץ לך לעשות הכנה ומעלה בפניך כמה שאלות: 1. מה הבסיס של הקשר בעיניך? 2. תמנה עשרה דברים שאתה אוהב אצל בת הזוג? 3. מה התרומה שלך לזוגיות? 4. איפה יש חוסר מצידך? 5. מה חשוב לך באופן עקרוני בזוגיות? 6. מה חסר לך היום? 7. במצב אידיאלי - איך היו נראים היחסים שלכם? מה הייתם עושים יותר ביחד? אם אשתך רוצה להצטרף - יהיה מענין לשמוע גם את הצד שלה. בכל מקרה אתה מוזמן לענות כאן בפורום, ונגיב לפנייתך. אני מאחל לך המון הצלחה. יובל פייס

1. מה הבסיס של הקשר בעיניך? בסיס של שיתוף בחיי היום יום ,אהבה והבנה ולכבד אחד את השני . 2. תמנה עשרה דברים שאתה אוהב אצל בת הזוג? *וכוחים ביני לבינה -זה גורם למצב שהאווירה נהיית פלפלית כזאת ולא משעממת. *דואגת ומבינה . *בטחון עצמי גבוה . *ראייה עתידית של דברים (תמיד חושבת על 2 צעדים קדימה) *אסרטיבית. *נדלקת ומתעצבנת מהר ולפעמים אני צוחק מזה . 3. מה התרומה שלך לזוגיות? כבוד הבנה .דאגה שלא יחסר כלום . אני קצת הורדתי הילוך אחרי החתונה ואולי זו הטעות .כי ממש אחרי שהתחתנו החלטנו פה אחד להביא ילד לעולם .(כרגע הוא בן חצי שנה ). אני לא כל כך תורם לנקיון וסדר הבית כפי שהיא כי היא חולה נקיון ,אבל אני מנסה לעשות את המקס שלי בכך . 4. איפה יש חוסר מצידך? בעזרה לבית בנקיון ובכך שאני לא יוזם דברים עושה חצאי דברים . 5. מה חשוב לך באופן עקרוני בזוגיות? הבנה זרימה לא להיתקע בשיגרה לא לאבד את האהבה וליזום דברים חדשים 6. מה חסר לך היום? תקוע בנקודה של 4 קירות.אין נסיעות \בילויים . הבנה ויותר תקשורת ואיכפתיות בין אחד לשני. כרגע אני מרגיש שהנוהל הוא עבודה גידול הילד בית שינה .אני רוצה לשנות מצב זה .שנינו גמורים וצריכים נופש או חופש ...די דחופ .. 7. במצב אידיאלי - איך היו נראים היחסים שלכם? מה הייתם עושים יותר ביחד? היינו יוצאים להתראות יותר עם חברים ,סרט ,(ביחד או בקולנוע ) ,יוזמים דברים קונים אחד לשני מתנות ..מרגישים שהיום נגמר כמו סוכרייה מתוקה ולא כיום מלא מריבות. עוזרים יותר אחד לשני לשפר את הדברים החלשים שבו ולהנות יותר ולא להיות כבדים זקנים ועייפים

05/07/2008 | 23:46 | מאת: שני

יובל ערב טוב, אני בת 25, בעלת תואר ראשון במדע המדינה, והייתי מאד מעוניינת ללמוד אימון. הבעייה היא שהייתי בשני בתי-ספר לאימון שלא קיבלו אותי עקב גילי הצעיר (הגבילו ל 28 ומעלה). העניין הוא שאני רוצה להתעסק באימון אישי לנוער, וככזאת - יש לגילי הצעיר יתרון על מאמנים בני 40+ שעלולים להיות רחוקים בתפיסתם. האמנם אני לא מתאימה לאמן בני נוער? איפה אוכל למצא מסגרת לימוד שתתאים לי? יש משהו שרירותי בניסיון להגביל את גיל המאמנים, במיוחד כשהנישה ברורה מראש. מה דעתך?

שלום שני, תודה על פנייתך. את מעלה כאן סוגיה מעניינת בנושא "הגיל המתאים לאימון". האם יש דבר כזה? האם נכון להגביל? אילו יתרונות יש לניסיון חיים לעומת "רעננות" החומר? אני חושב שאין תשובה חד משמעית. פגשתי מאמנים צעירים מדהימים לעומת מאמנים מבוגרים מקובעים וביקורתיים שהתקשו להיפרד מפרדיגמות. פגשתי גם מאמנים מבוגרים מעולים, עם ניסיון חיים ותפיסה טובה יותר לעומת חברה צעירים שנדרש זמן רב כדי להגדיר להם סיטואציה מסויימת. כך שאני חושב שאופי הבן אדם, היכולות האינאלקטואליות יחד עם אינטליגנציה רגשית - חשובים מגילו. צריך גם להבין את התפיסה של המתאמנים - למתאמן מבוגר יהיה קשה יותר להתאמן אצל מאמן צעיר ממנו משמעותית, מה שלא קורה כל כך להיפך. אם כך, אז מה נכון? כנראה שאין תשובה חד משמעית. אפשר להבין בתי ספר שקובעים מינימום לגיל התלמיד. אני מכיר כמה בתי ספר, ביניהם המכללה הישראלית לאימון (שאני חלק ממנה), שלא מגבילים בגיל (מינימום אחרי צבא) אבל הבחינות להתקבל הן מחמירות ורק אם יש התאמה מלאה של המתעניין למקצוע - הוא יוכל להיכנס לקורס. אצלנו הבירור נעשה דרך בחינה גרפולוגית וועדת קבלה המורכבת ממאמן בכיר ובעל מקצוע מתחום הפסיכולוגיה ו/או האינטלגנציה הרגשית. גם אצלנו ניתנת עדיפות לבעלי תואר אקדמי, ורוב תלמידנו הם סביב גילאי ה-40 ומחפשים הסבה מקצועית אחרי שנים ארוכות של שחיקה במקום עבודתם. אבל זה ברור שעבודה עם בני נוער יכולה להתאים מאוד לבחורה צעירה שהם יוכלו דבר איתה בגובה העיניים ולאוו דווקא לדמות האם או המורה. ממליץ לך להמשיך ולברר לגבי בתי ספר. ברגע שחוק המאמנים יעבור, חברה צעירים יתקשו להתקבל לבתי ספר לאימון לאור הדרישה של 10 שנות ניסיון בתחום מסוים או תואר ראשון + 5 שנות ניסיון בתחום. המון הצלחה, יובל פייס

02/07/2008 | 17:04 | מאת: נועה

שלום רב, אני פונה בבקשה לאינפורמציה, שכן השקעתי מאמצים רבים לשווא וכעת אני עומדת בצומת דרכים רצינית. אני שוקלת לעסוק בטיפול נפשי, בטכניקה טיפולית בסגנון גופנפש, אותה למדתי בארץ ובחו"ל, של נשימה-טיפולית (המשלבת שחרור ריגשי, שיחה, דמיון מודרך, מגע ותנועה), אשר מצאתיה כמספקת מענה מכיל ומשקם יותר מאשר טיפול פסיכולוגי, לסוג אוכלוסיה המתאים לכך. אני בוגרת B.A בפסיכו' בהצטיינות יתרה, עם נסיון התנדבותי רב, אהבה וגישה למקצוע הטיפולי.למרות כל אלה, במשך שנתיים לא התקבלתי לתואר שני בפסיכו' קלינית במגוון מוסדות. התהליך מלווה בתיסכול רב. שאלתי היא: מה החוק אומר לגבי מטפלים אלטרנטיביים (טיפול נפשי)? במה מסתכן מטפל ללא רישיון משרד הבריאות (במידה ויש לו ביטוח)? האם עומדים בסיכון זה גם פסיכולוגים לא-קלינים או שלא סימו התמחות? תרפיסטים בתנועה/אמנות/דרמה? בוגרי מסלול פסיכותרפיה הוליסטית ברידמן? שיטת גרינברג? האם כולם פועלים בנניגוד לחוק? מי בעצם מקבל רישיון לטפל ממשרד הבריאות (מלבד פסיכו' קליני ועו"ס קליני?) אשמח לכל פיסת מידע והכוונה להמשך. תודה וכל טוב, נועה

לקריאה נוספת והעמקה

הי נועה, ראשית, אני מאחל לך המון הצלחה. האימון, חרף עיסוקו גם במקומות רגשיים, הוא שונה במהותו מהטיפול. אין חוק לגבי אימון עד היום, ולא ברור כל כך מתי כן יהיה. עם זאת, יש גישות אימוניות המשתמשות בדמיון מודרך, תנועה ועוד. יתכן והצטרפות לקורס אימון תוכל לסייע לך להביא לידי ביטוי את כל יכולותיך, זאת בתנאי שלא תגדירי את עצמך לאחריו כמטפלת אלא כבעלת רקע בפסיכולוגיה. מניסיוני, זה מסייע המון במאמצי השיווק של המאמן. מעבר לכך, אני לא מכיר את פרטי החוק. שמעתי על פסיכולוגים בעלי תואר ראשון שמגדירים עצמם כיועצים ולא כמטפלים, אבל אני לא יודע מה המשמעויות החוקיות של העניין. מציע לך לברר עם פסיכולוגים ומטפלים אלטרנטיביים. בברכה, יובל פייס

01/07/2008 | 19:17 | מאת: ליובל

גם ככה מעט מאד משתתפים בפורום. החלטת להרוג אותו לגמרי? כלי המחיקה נועד למחוק מציקים ולא דעות שונות. די עם סתימת הפיות כאן!!!

אני מודה לך על הדאגה לפורום. הפורום נועד לעזור ולפתור בעיות בדרכים אימוניות ולהציג את היופי שבתחום. הוא לא נועד לקדם אינטרסים אישיים מסחריים או פוליטיים. אם את מאמנת, או שיש לך מה לתרום מעבר לאמירה הקבועה והמצומצמת בניסיון לקדם גוף זה או אחר, אשמח להשאיר הודעותיך. אחרת, לא תנתן שום אפשרות לקדם שום גוף. גם בעלי תפקידים אחרים שמנסים לקדם עצמם ולא רק לסייע - תוארם נמחק מהכותרת - ואלו הן ההנחיות. בתי ספר אחרים, גם שהם מלמדים דרך מוסדות שונים, לא יתאפשר קידומם. רוצים לשתף פעולה? נשמח - שלחו את הפרטים מראש במייל, ונשקול - בהסכמת הנהלת הפורומים לשתף פעולה. הפונים מקבלים תשובות מקצועיות, וכבוגר גם הגוף שאת מייצגת, זה אמור לקדם את ענייניו ולא שיווק בוטה. בברכה, יובל פייס

בינתיים אתה זה שדוחף בכל הודעה שנייה את לשכת המאמנים, שזה גוף פוליטי. אז נאה דורש ונאה מקיים,מה גם שאני בשונה ממך לא קדמתי גוף מסחרי או פוליטי.

29/06/2008 | 16:18 | מאת: רמי

א. כמה עולה שעת אימון אישי אצל מאמן מוסמך ומנוסה (לא סטאז'ר ולא מאמן מתחיל) ובבקשה לתת תשובה ספציפית (טווח המחירים הוא בין ... ל ...) ב. יש לי בעיה שמצריכה על פניה פנייה לאימון אישי, אבל יש לי רתיעה וחשד טבעי כלפי אנשים שמבטיחים לי שאם אחשוב חיובי ואראה את החיים בורוד אז הכל יהיה בסדר. בגלל זה אין לי שום כוונה לבקר בכל מיני סדנאות חווייה למיניהן... זה פשוט לא עובד עליי. שאלתי היא האם קיימים גם מאמנים אישיים שמתמקדים ברציונליות ובתכל'ס - נותנים עצות פרקטיות ומשימות פרקטיות ולא עובדים בדרך של זריעת אשליות ומנטרות בסגנון "תחשוב חיובי, אז יהיה חיובי". כי בתחום של פיתוח הקריירה למשל (התחום שנוגע אליי) לא תעזור לי גם אינפוזיה של מחשבות חיוביות, אם אנשי המפתח (מבחינת הקריירה שלי) שאמורים להגיב אליי יחשבו קצת פחות חיובי ממני... תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי רמי, תודה על פניתך. שאלותיך במקום, ואשמח לענות על פי המידע המוכר לי כמובן. א. שעת אימון - המחיר נע מ-150 שקל למאמן מתחיל ועד 3500 שקל לחודש למאמן עסקי בכיר. מחירי אימון אישי נעים בין 250-400 שקל לרוב, שוב תלוי במאמן ובניסיון שלו. ב. הרעיון של האימון אינו מבוסס על חשיבה חיובית כעקרון. זה יכול לעזור, אין ספק, אבל באימון יש כלים ומיומנויות והמון דברים להשיג בתהליך האינטנסיבי המרתק הזה. אנחנו נבחן מה הבעיות בגינן הגעת (איפה אתה נמצא ביום), נברר מה החזון שלך ומתי תרגיש שהגשמת עצמך, מה הערכים שלך ומה החסמים שעלולים להפריע לך להגשים את חזונך (מטרותיך ויעדיך) וכל זאת בכלים רציונאליים או חווייתיים, על פי מה שיתאים לך. מאמן טוב משופע בכלים, וזו באמת חוויה אישית מרתקת. מדברים יתר על חוזקות ויכולות - מחדדים וממקדים אותך - ופחות על תחשוב חיובי. והכל מלווה בעשייה יומיומית ליצור שינוי משמעותי בחייך. . לגבי חיפוש מאמנים שייעצו לך - מאמן שמבטיח לך יעוץ - הוא כנראה יועץ ולא מאמן. המטרה היא למקד אותך בדרכך, לתת לך את הכלים ולסייע לך לממש אותם. אפשר לבנות מפת יעדים (זה מגיע מתחום היעוץ הארגוני) אבל אתה תצטרך למלא את התוכן על סמך ניסיונך. רוב התשובות נמצאות אצל המתאמן, וכל תובנה שהמתאמן יגיע אליה בכוחות עצמו, תגרום לו למחוייבות רבה יותר לעשייה מאשר תובנה שתוצנח על ידי "היועץ". בכל מקרה, כדי שתכיר טוב יותר את התחום, אתה מוזמן לפנות לכל מאמן ולבקש פגישת היכרות. אני מציע םגישה זו ללא תשלוםף כדי לראות אם יש כימיה ביני ובין המתאמן וכן לתת למתאמן טעימה מהתהליך. חשוב שתפנה למאמן שמוכר על ידי לשכת המאמנים ועומד בסטנדרטים שלה. בהצלחה רבה, יובל פייס

01/07/2008 | 00:17 | מאת: לרמי

חשוב שתפנה למאמן מוכר.

28/06/2008 | 09:15 | מאת: צ'שר

בעלי ואני נשואים קרוב לשנתיים ,לפני כחצי שנה החל בעלי לעבוד אחרי תקופה שבה היה סטודנט ולמד, מרגע קבלתו לעבודה התעקשתי שנפסיק להיתמך כלכלית בהורי ,ואכן קרה הדבר ,בנוסף הוריו ניסו באותו זמן גם להתחמק מ"העול" אך שוב התעקשתי כי זה לא יקרה מיכוון שלא מצאתי סימטריה ב"עזרות" של שני הצצדים, הוריו עוזרים לנו בקניות שהם מתעקשים לעשות לבד וסכומם אינו עולה על מאתיים שקלים ,בזמן שהורי היו עוזרים בתשלום שכר דירה מלא ועוד דברים, כמו כן בשנה שהתכוננו לחתונתינו אמו היתה עסוקה בקניית רהיטים לבית ומוצרים חשמליים יקרים. לכולם היה נורא נוח שאנחנו נישענים על הורי בעצם, כעת אנחנו נמצאים בתהליך רכישת דירה ושוב רק הורי מעורבים, לעיתים נדמה לי שלבעלי נוח להישען על הורי ולא על הוריו מבלי להרגיש שום רגש של "החזרת טובה" עבור כול מה שנעשה עבורו אלא להפף דרישה, הוריו תמיד טוענים שברגע שנצטרך עזרה הם יעזרו אך לא מפרטים למה כוונתם וגם לא מניחים שאנחנו זקוקים להם,כול המצב בזה נורא מכעיס אותי וגורם לי לבלבול, כמובן שהריבים אודות הנושא פוגעים בזוגיות ,מה עלי לעשות ומדוע בעלי מגונן כ"כ על הוריו? האם יש ביניהם קשר סימביוטי?

צ'שר שלום, בעיית כסף ומשפחה היא בעיה מוכרת מאוד בזוגיות. ברור מאוד שהנושא מכעיס אותך, בעיקר שאת מרגישה שאת בצד המנוצל. יש לי כמה שאלות נוספות בעניין, אשמח אם תחזרי עם תשובות: 1. פרט לעניין זה, איך היחסים בינכם? 2. מה הפתיע אותך בכל ההתנהלות הזאת? 3. מה את מצפה שיקרה יותר, במונחים יותר מדויקים (כמויות, או איפה היית מצפה ליותר עזרה ספציפית)? 4. מה בן זוגך יודע על תחושותייך? 5. איך הכעס הזה משפיע על הזוגיות? תודה, יובל

18/09/2008 | 23:57 | מאת: צ'שר

1.היחסים בינינו במצב טוב ואפילו הגענו למצב של תקופות ממושכות ללא ריבים עד שחזרנו מטיול של חודש וחצי בחו"ל והתברר שהיתה התמוטטות נפשית לאימו ומשם והלאה התחלנו לריב על הנושא של "ההורים שלו". 2.יותר מידי דברים הפתיעו אותי ובבת אחת: כול מיני התבטאויות למיניהן שלפתע החלו להישמע כלפינו ,נסיונות התחמקות מהסדר שהיה קבוע במשך 3 שנים, הבטחות שקריות ופליטות פה מכוערות. 3.הייתי מצפה שהם לא יזרקו לי כמו לבית תמחוי את השאריות שלהם וינסו להבין את המצב הכלכלי שלנו ולא במשקפיים של 30 שנה אחורה שם הם תקועים, וגם כמובן תמיד קיוותי שאמו תעזור בגידול ילדי כיוון שהיא גננת. 4.הוא יודע היטב מה אני מרגישה כי אני לא מצליחה להסתיר ממנו את הרגשותיי כואבות ככול שיהיו אך עדיין הוא חושב שהם מלאכים. 5.הכעס הורס לנו את הזוגיות למרות שהוא כבר לא "נעלב" מדברי.

25/06/2008 | 09:22 | מאת: ליאת

היי, אני בת 27 ויש לי חבר כ-5 שנים- בן 28. לפני שנה היינו לפני מיסוד הקשר אך נפרדנו.. הרגשנו שהיה לחץ, התשוקה נעלמה במהלך הפרידה הבנתי כמה קטנה נעישתי בקשר וכמה תלותית ונזקקת הייתי. איבדתי את עצמי לחלוטין. לו היה הפחד להשאר לבד ומסתבר שגם לי. במהלך הפרידה שנינו הבנו שהאהבה חזקה והקשר חשוב ושיש צורך לתקן את הדברים. יש לנו זוגכיות מאוד פתוחה וטובה, רמת הפתיחות שלנו היא ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר. אחרי ששיקמתי את עצמי- חזרתי להיות דעתנית וחזקה חזרנו. אחרי כמה חודשים עברנו למגורים משותפים. הבעיה היא שמאז החזרה אני שמה לב הרבה יותר לכל נושא הדומיננטיות. יש לו בעיה קשה עם זה שאני מחליטה ויש לי דעה ושאין לי כוונה להסכים עם משהו שלא נראה לי .יש לו בעיה שאני מבקשת משהו אז לעשות אותו באותו רגע- הוא חייב להפוך את הדברים לסובב אותם לפי איך שהוא רוצה ואז לעשות את זה.. העיקר שלא ירגיש "נחות" שביקשתי ממנו. זה יוצר הרבה מתח סמוי ואני מתפוצצת בפנים. דיברנו על זה אבל הוא טוען שזה לא נכון והוא לא חושב על זה בצורה שאני חושבת. הייתי רוצה טיפים מעשיים איך להתמודד עם זה, איך לשנות את זה בלי שיחות איתו וויכוחים מיותרים. תודה

שלום ליאת, תודה על פנייתך. דומיננטיות בקשר יכולה להיות דבר בעייתי - אם אין הסכמה שצד אחד יוביל. את מתארת מצב בו הקשר היה מבוסס על צד דומיננטי (בן הזוג), אחרי הפוגה - התהפכו היוצרות, או לפחות נעשה ניסיון להפוך את היוצרות. יש לי כמה שאלות - 1. מה הדומיננטיות נותנת לך? 2. מה לדעתך המקום של דומיננטיות בזוגיות? 3. אילו דברים נקודתית את יכולה לציין שהשתנו בעקבות הדומיננטיות שלך? אשמח לקבל תשובות. ובכל מקרה, אני חושב שצריך לבחון יחד איך פותרים את הבעיה. זה משתנה מזוג לזוג. צריך לברר מה חשוב לכל אחד מכם ואיך מגשרים על הפערים. סטג של מנגנון פעולה נכון. אולי נוכל לחשוב על משהו לאחר שאקבל תשובותיך. בהצלחה, יובל פייס

29/06/2008 | 08:37 | מאת: ליאת

היי יובל, תודה על התגובה. במהלך השנתיים הראשונות של הקשר היה יחסית איזון... בעיית התלות שלי והפחד התגברו בשנה השלישית והתחזקו עם הצעת הנישואים. ביטלתי עצמי לחלוטין, בתת מודע היה לי פחד וחרדת נטישה. - חשוב לציין שעקב חרדות עברתי תהליך פסיכולוגי שבמהלכו היתה הפרידה - הפרידה עזרה לי להחזיר את עצמי לעצמי את מה שהייתי, גרמה לי לחזור ולהיות דעתנית, עצמאית ושלמה. לשאלותייך: 1. לדעתי השאלה היא לא מה הדומיננטיות נותנת לי זה לא שאני מחפשת שהיא תתרום לי משהו. אני חושבת שיש צורך באיזון, לא מאמינה בזה שצריך להסכים שצד אחד יוביל... צריך שיהיה איזון והדדיות... שהדומיננטיות תבוא ממקום של עקרונות ולא דווקא או פרנציפים העיקר להיות דומיננטי... 2. אני חושבת שכשאחד מבני הזוג לא דומיננטי או לפחות שאחד מבני הזוג לא מבטא את דעותיו בתוך הקשר הדבר יוצר מרמור. בקשר יש צורך לביטוי מלא של הדעות.- חשוב לציין שזה תמיד היה אצלןנו בקשר אבל משום מה דעתי הייתה מתבטלת-לא הייתי חזקה מספיק לדרוש אותה. היום אני דורשת- ומתוך עקרון בלבד. י/ש צורך לדעתי שכל אחד מבני הזוג יסכים ויהיה פתוח לדעה של השני - בכלליות זה קיים אצלנו אך יש בעיה ליישם את זה. * דומיננטיות יוצרת עניין , אדם דומיננטי הוא לא משעמם , נתפס כבעל דעה, בטוח בעצמו. כשאני הייתי חסרת בטחון הייתי משעממת, הדימוי העצמי שלי היה נמוך ולא היתה לי דעה- כי לא הערכתי עצמי מספיק. ושהנושא של הדומיננטיות התבהר לי כדבר בעייתי שבגלל התלות לא הבאתי שום חלק מעצמי או שום דעה בקשר בשנה האחרונה אז היום יש לי פחד לחזור שוב למה שהיה... למרות שאני במצב מודע - ולכן הסיכויים הם אפסיים... 3. סוף סוף מבינים שיש עוד דעה, יש הערכה לאיטואיציות שלי, לדעות שלי, למעשים שלי, כיש לי מקום לפיטוי אז טוב לי. וטוב ביחד. --- חשוב לי לציין שבשבוע האחרון מאז השיחה האחרונה על הנושא הדברים מתחילים להסתדר, אני מרגישה ששנינו פועלים ועושים אחד בשביל השני באמת ממקום של לתת ובלי חשיבה מי יגיד את המילה האחרונה. זה יוצר אצלי שקט וכן- מרגישיםנ איזון.

24/06/2008 | 18:02 | מאת: שושי

כדי לבדוק את עצמי . היכן פרטים וטלפון או קישור . תודה רבה לתשובה

הי, את מוזמנת להתקשר החל מיום ראשון למכללה לטל' 1800300402 או לשלוח מייל ל-erc.college@gmail.com בברכה, יובל פייס

24/06/2008 | 16:30 | מאת: לילי

שלום, הבנתי שיש קואצ'רים לילדים שעוזרים להם לפתור בעיות בבית הספר ובלימודים. האם יש למישהו המלצה?

שלום לילי, אני לא מכיר באופן אישי מאמנים לילדים, אבל אנסה לברר. כן אפשר למצוא די בקלות מאמנים המתמחים בהפרעות קשב וריכוז, אז זה בהחלט יכול לעזור - אם זו הבעיה, בכל גיל. בברכה, יובל

שלום חברים, המכללה הישראלית לאימון בשיתוף עם אתר דוקטורס מציעה אימונים בחינם או בעלות נמוכה על ידי סטודנטים או סטאז'רים (בהתאמה) מתחום האימון. מי שמעוניין מוזמן לפנות באי מייל אלי ואני אעביר את הפרטים. בברכה, יובל פייס

23/06/2008 | 13:56 | מאת: יש דבר כזה בחינם בחיים לו

כמה זה עלות סימלית עם אפשר לדעת בבקשה ?

אכן, יש דבר כזה בחינם. סטודנטים (שעדיין לא הוסמכו) ועושים סטאז' - לא לוקחים תשלום כלל. אלו שכבר סיימו את הלימודים או עברו את הסטאז' והם לקראת סיום לוקחים 120-180 שקל לפגישה. האימון הוא מלא ותחת פיקוח של מאמן ותיק. בהצלחה, יובל פייס

07/09/2008 | 14:21 | מאת: תומר

יובל שלום! אני לא יודע אם זה עדיין אקטואלי ההצעה שלך אבל אם כן אז איך אפשר ליצור איתך קשר? מה המייל שלך?

כאשר אני מוצפת במחשבות בגלל מצב בריאותי .דיכאון .וכדורים . אני לא מצליחה להגיע לחשיבה בכוחות עצמי .תמיד למשל צריכה תמיכה של מישהו להיתיעץ איתו .והפסיכיאטרית אומרת לי .תנסי להיתמודד לבד לבד בלי עזרת אנשים למשל לגבי היתיעצות מישפחה / היתנהגות ילדים . פשות לו מוצאת לי את התשובות .מה אני יכולה לעשות שננסה להתחיל להפעיל את המוח בצורת החשיבה .כניראה שאין לי את זה לבד

שלום, תודה על פנייתך. אני חושב שהדבר החשוב ביותר כבסיס הוא המודעות, דבר שכנראה ניחנת בו. לחשוב לבד - השאלה היא מה מידת החשיבה שאת זקוקה לה, ואיפה את עומדת היום. יש הרבה ספרים שמדברים על חשיבה יצירתית ומאפשרים ללמוד דרכים נוספות לחשיבה. אחד הספרים, שמגיע מהתחם הניהולי דווקא, הוא "ששה כובעי חשיבה" של אדוארד דה בונו. אני ממליץ לחפש מידע נוסף לגבי ספרים בחנויות. כמו כן היית מציע לך לחשוב קדימה - לעשות תוכנית אמיתית שתכיל את מה שאת אמורה לחשוב עליו, כשהשאלה שמנחה אותך לכל אורך הדרך היא מה את רוצה להשיג בתחום בו את משקיעה את מחשבותיך. לדוגמא - ילדים - מה היית רוצה בתחום? מה המצב האידיאלי? ואז יהיה לך קל יותר להגיע למסקנות הנדרשות. בברכה, יובל פייס

למשל לגבי ילדים .אני רוצה לבקש בקשה מהם ולא יודעת איך לבקש באיזה צורה להגיד להם . בשיטה שיבינו אותי ושכן יבצעו . לב דפקה אפילו בזוגיות זה לא קשור במה כל נושא קשה לי מאוד . מאיפו להתחיל אוקיי יש לי מודעות זה רק אחרי הרבה שיחות ממשהי שלא ידעתי להציג את עצמי למה אני נעזרת בתמיכה או מחפשת תשובות במקום אחר . תודה רבה לך . אולי תוכל להמשיך לשאול אותי . האם יש עוד אנשים כאלה במצב כזה .או אני מיוחדת ? ממה זה מגיע

18/06/2008 | 14:00 | מאת: שירלי

שלום אני נשואה כ- 5 שנים יש לנו 2 ילדים תמיד חשבתי שבעל זה החבר הכי טוב שאיתו אפשר לדבר על הכל כולל מה שמציק אבל די בהתחלה הבנתי שזה לא נכון בהתחלת הנישואים כל דבר שאימו או אחותו אמרו לי ונעלבתי הייתי מספרת לו והוא היה מצדיק אותן ומעבר לזה היה גם מוציא אותי הלא בסדר לדוג' אם אימו היתה אצלנו בבית בייביסיטר ועל הדרך מסדרת את הארון בגדים או השידה בחדר השינה שלנו הייתי אומרת לו שלא נראה לי שיכנסו לנו לחדר וכל שכן לפתוח ארון, שידה?????? הוא היה אומר לי שאני לא יודעת להעריך עזרה לפעמים הבנתי, שהיו דברים שדיברנו עליהם וחשבתי שזה רק בינינו, שהוא סיפר לאחותו/לאימו בנוסף, בתחילת הנישואים היתה לנו בעיה בקיום יחסים והייתי בוכה הרבה, וגם אח"כ כשלקח לנו זמן להכנס להריון הייתי בוכה הרבה, הרבה פעמים בכיתי בשקט וכשהוא קלט שבכיתי לפי העיניים הוא היה איכפתי ושואל למה בכיתי היום אם אנחנו רבים על משהו ואני בוכה הוא לא מתייחס הוא אמר שכבר פיתח חסינות נגד זה למה כשאני בוכה אי אפשר לקבל איזה חיבוק מנחם? יחס כלשהו? אנחנו כבר לא מדברים יש שגרת עבודה, ארוחת ערב, השכבת הילדים לישון ונרדמים מול הטלוויזיה אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף אותו בלחצים, פחדים, חששות, התלבטויות, אני מפחדת בכלל לדבר איתו על דברים שמעציבים אותי ואני כבר לא מעיזה לבכות לידו, אני לא מרשה לעצמי להחצין רגשות איתו כדי לא להיפגע וגם כדי שהוא לא יחשוב שאני לא אוהבת אותו ולא טוב לי איתו כל זה גורם לריחוק וכבר אין לי אפילו חשק לקיים יחסים כי אני אפילו מתביישת להגיד מה טוב לי ומה לא זה פשוט "טכני" וכרגיל כואב ומוציא את החשק מה צריך לעשות כדי שהקשר ישרוד? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
20/06/2008 | 12:56 | מאת: תמר לרום

לפי מה שאת מתארת חשוב לך שבעל יהיה חבר הכי טוב. אדם שאפשר לחלוק אתו דעות, רצונות, רגשות, מחשבות. לפי תאורך- לא התחתנת עם אחד כזה! כלומר, הערכים שלך לגבי הזוגיות לא מכובדים. לכן, את מגיעה למצב של חוסר חיוניות והנאה. לפי תאורך- את לא מכבדת את רצונותיך וערכייך.את לא עומדת באסרטיביות על מה שנכון לך. בזוגיות יש כללים ונורמות התנהגות ברורים. חשוב שיקבעו על ידי שני בני הזוג ויכובדו. את אמרת מה נראה לך, אך לא עמדת על כך שזה יכובד וימומש. אם אינך רוצה שיכנסו לחדר המיטות שלך ויסדרו את הארון- אמרי זאת בכבוד ובאסרטיביות לחמות שלך, כמו למשל: " אני מאד מעריכה את מה שעשית. אני יודעת שאת רוצה לעזור לנו. אני מבקשת ממך לא לעשות זאת שוב." את לא צריכה לערב אותו בכך- כי את מעמידה אותו במצב לא נוח של לבחור בינך לבין משפחתו. האחריות עליך לפתור את הדילמות בינך לבין חמותך. בשאר הענינים הנוגעים לו ולך- אמרי לו מה את רוצה! הבכי אינו פותר לך את הבעיות: את כבר רואה שהוא לא מתייחס לכך. אמרי לו שאת מחפשת חברות ביחסים ביניכם. עשי זאת בזמן שקט, כשאתם לבד, כשהוא רגוע ופנוי להקשבה. ואל תוותרי!!!! בהצלחה!!!

הי שירלי, קראתי את מכתבך והוא מלא כאב וכנות. מה שקורה ביניכם זה בעצם תהליך שקורה לזוגות רבים לצערי, וזה המצב בו השיגרה הורגת את הזוגיות. הילדים, היחד אליהם, הצורך לנהל משק בית תובעני ועוד. זוגות רבים מגיעים אלי לאימון זוגי בשל הבעיות האלו, ולעתים אחד מבני הזוג, שחשוב לו לשמור על הקיים מגיע. לך אני מציע לבחון היטב את כל האלמנטים שאת חשה שהתשתנו עם הזמן - היחס, התקשורת, האינטימיות וכו'. תאתרי את המקומות בהם את מוצאת כי חלה רגרסייה ותעלי אותם על הכתב. אז ננסה להתייחס לכך כאן בפורום. אני מאמין שאולי נוכל לפתוח לך אפיקי חשיבה מעניינים. בברכה, יובל פייס

15/06/2008 | 15:51 | מאת: שרון

האם יש תנאי קבלה מסוימים לקורס למאמנים או שמקבלים כל אחד? ?

20/06/2008 | 13:04 | מאת: תמר לרום

בבית הספר שאני למדתי (וכעת משמשת מנטורית ללומדים בו, ואף סייעת למובילי התכנית), מאמינים שכל אדם הוא "יצירתי, בעל משאבים ושלם". לכן, אם את בוחרת ללמוד אימון- את יודעת מה את רוצה ויכולה. כך שכל מי שרוצה ללמוד- מוזמן בכבוד ובהערכה. אין צורך להוכיח מאום. בסמינר הבסיסי, מתרשמים ומקבלים ידע על קצה המזלג. זה מספיק לכל משתתף לדעת באם הוא מתאים או לא. מי שמרגיש שזה מתאים לו- ממשיך. מי שלא- מפסיק. יש הלומדים על מנת להעשיר את חייהם שלהם-או את הקריירה שלהם וזה נפלא. בהצלחה!!!

20/06/2008 | 16:00 | מאת: תמר לרום

ברצוני לציין שלאחר שלומדים את כל השלבים ומגיעים לרמת ההסמכה (certification ) כדי לקבל את תעודה ICF העולמי- הפדרציה הבינלאומית לאימון- עוברים בחינה רצינית ביותר- ומי שעובר- מקבל תואר של מאמן מוסמך.

28/05/2008 | 11:33 | מאת: שיר

היי יובל אני אדם שמאוד נותנת את עצמי למשפחה, לבן זוג, לעבודה. העדיפות עלי היא לא במקום הראשון, אלה די רחוק משם למרות שבשנים האחרונות עשיתי דרך עם עצמי ירדתי במשקל (למרות שאני רוצה עוד 10 ק"ג) ואני קצת אוהבת את עצמי אבל עדיין אני לא במקום טוב. אני מרגישה שאני רוצה לצמוח במקום הזה גם עבורי וגם לסביבה הקרובה אלי גם ברור לי שאם אני יעריך את עצמי יותר הסביבה כך תירא אותי אני יודעת שאמיון הוא אחד הדרכים אבל זה דורש הרבה כסף . אשמח לקבל המלצות וגם המלצה על ספר . תודה

03/06/2008 | 20:10 | מאת: תמר לרום

הי שיר, אני מבינה שאת בדרך הנכונה. ואת רוצה לתת לעצמך יותר עדיפות ולהשקיע בעצמך יותר. נהדר!!! ספרים בנושא אסרטיביות יכולים לסייע לך לדעת להביע את רצונותייך, צרכייך, ואף לממשם. יש ספר של גייל לינדנפילד הנקרא- כמה מפתיע- "אסרטיביות". ספר נוסף: "הכשרה לאסרטיביות- כיצד תהיה מי שהינך באמת" של ריס וגרהם. הספר של ורה פייפר: "חשיבה חיובית" גם כן יכול לפתוח את הדרך. הספר החדש: "באושר ובאושר" של ד"ר טל בן שחר גם כן מרתק ויש לו דפי חשיבה ומשימות עצמיות. עלי רק לומר לך כי השינוי ההתנהגותי אינו בא מספרים. הוא בא בתהליך של אימון. אז אם החיים שלך מאד חשובים לך, שקלי זאת. בהצלחה!!!! וקריאה מקדמת.

04/06/2008 | 14:33 | מאת: אמיר

שלום שיר שמי אמיר אני מאמן אישי מטעם חברת פאלקור אימון והנחייה אימון הוא לווא דווקא מאוד יקר, פרטים נוספים את יכולה ומוזמנת לקבל ביצירת קשר איתי. שאלה: איך יראו החיים שלך כאשר תאהבי את עצמך ותהיי שלמה עם עצמך? חשבי על השאלה הזאת, דמייני את עצמך בשלב הזה וכתבי את זה. חשוב לראות את זה על הדף. כתבי מה תרגישי, איך תהיי, מה תהיה ההשפעה שלך על הסובבים אותך ובעיקר והכי חשוב - מה תרגישי בתוך תוכך. כדי לא להשאיר אותך לבד מכיוון שיש לי אחריות לדברים שאני כותב כאן אני מזמין אותך לא להשאיר את הנושא פתוח ובכל זמן את מוזמנת להתייעץ ספרים מומלצים: "העצמי האותנטי" של ד"ר פיליפ ק.מק'גרו ( ד"ר פיל מהטלוויזיה ) במידה ואת מעוניינת בספר מקצועי אני ממליץ על: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיבים במיוחד" של סטיבן קובי המון בהצלחה ואל תשכחי: כשאנחנו עושים את אותו דבר, אנחנו מקבלים אותם תוצאות נשתמע אמיר

05/06/2008 | 22:03 | מאת: מישהי אחרת

יש לי שתי דברים להגיד 1. כל המאמנים מציגים מין חיים ורודים כאלה- תחשוב חיובי, תתאמן ותצליח. כאילו אימון יפתור את כל הבעיות ויגשים את כל החלומות, הם מתעלמים מכל המכשולים בדרך, הקשיים שיש לבן אדם ובעיקר מתעלמים ממצבו הכלכלי והרגשי. 2. מאמנים דורשים בין 150-400 לשעה שזה אימון רק לעשירים ופשוטי העם יאלצו לעשות אימון לעצמם.

הי שיר, תודה על פניתך. ראיתי את כל התגובות ואני מניח שהן יכולות לתרום לך לא מעט. לגבי ספרים - יש רשימה עצומה של ספרים נחמדים שיכולים לסייע לך כמו: לאלף את השדון לאהוב את מה שיש (ביירון קייטי) הנסיכה שהאמינה באגדות (מרשה גראד) דרך האומן (ג'וליה קמרון) ועוד. לגבי אימון - אנחנו מחפשים מעת לעת מתאמנים לסטאז'רים במכללה. את יכולה לבחור להתאמן אצל מאמן שעדיין לא הוסמך והוא מאמן תחת פיקוח צמוד או מאמן שכבר הוסמך ובתחילת דרכו וגם האימון הזה נעשה תחת סופרויז'ן רק פחות צמוד. מאמן שעדיין לא הוסמך לא לוקח תשלום, מאמן מוסמך לוקח סכום סמלי. אם את מעוניינת את מוזמנת לפנות אליי ישירות ואני אעביר את פנייתך לאחד המאמנים שלנו דרך המרכז אימון: coachyuval@gmail.com בברכה, יובל פייס

25/05/2008 | 11:08 | מאת: אמנון ותמר

שלום יובל,שלחנו לך אמנם הודעה אישית באתרך אבל לא הצלחתי להבין אם שם זה באמת המקום לשאלות מהסוג הזה ולכן אנחנו שולחים את שאלתינו שוב כאן. אנחנו זוג צעיר (23, 29), ביחד שנתיים, מתגוררים כשנה באירופה (שם אנו לומדים). אנו אנשים מאד שונים, גדלנו בסביבה שונה ובמשפחות שונות, אני בדרום והיא בצפון, אני דתי והיא חילונית. במהלך הקשר ניסינו לגשר על הפערים בינינו, ועל חלקם הצלחנו.(יש לציין שבמחשבות שלנו לגבי זוגיות ומשפחה, יש דמיון רב ורצונות משותפים ). כבר בשלבים הראשונים של הקשר נתקלנו בבעיות שונות, שהלכו והתעצמו עם הזמן. בעיות שלמרות הנסיון שלנו לפתירתם, והפתיחות הרבה ששוררת בינינו, והשיחות הרבות בינינו, לא נפתרו. כיום המצב הוא כזה שלמרות שאנו יודעים להצביע על הבעיות ולהגדיר אותן (אנו גם מסכימים עליהם), אין אנו מרגישים שיש בידינו את הכלים לפתור אותן. הבעיות הן בנושאים שונים: יחסי מין, זוגיות מחוברת אל מול עצמאות אישית, יחסים בין אישיים. הבעייה העיקרית שלנו בנושא טיפול היא הזמנים,הזמן שלנו בארץ מוגבל יחסית..אנו מגיעים לארץ, לחופשת סמסטר מאמצע יוני עד אמצע ספטמבר (פחות מ3 חודשים). שאלתנו היא האם יש טיפול קצר מועד יחסית אשר נוכל לעבור במשך תקופה זו שיוכל לגעת בנושאים השונים,לעזור לנו בפתרונם, ולתת לנו כלים להמשך הדרך . בתודה מראש על התשובה..

27/05/2008 | 18:50 | מאת: תמר לרום

ראשית הרשו לי לברך אתכם על הפתיחות ועל הרצון לחפש דרכים לסייע לעצמכם. כל הכבוד!!! אימון יכל לסייע לכם לבדוק מה קורה בקשר ביניכם, מה החסמים ומה העוצמות ומה ניתן ללמוד מהיחסים באופן אישי וביחד. וכמו כן, מה נתן לעשות כדי להתמודד נכון עם המצב. מכיון שאתם תמצאו בארץ פחות מ- 3 חדשים, אפשר להתחיל את האימון כאן ואחר כך להתאמן דרך הטלפון/skype . אגב, בארה"ב מתאמנים רק דרך הטלפון וזה מצליח מאד. בהצלחה!!!! תמר לרום. www.larom.co.il

30/05/2008 | 18:44 | מאת: גולשת בפורום

לא נמאס לך כל הזמן להדחף בפורום ולפרסם את עצמך. את יכולה להגיב על תשובות של אחרים ללא פרסום לעצמך את כזאת נואשת שאת זקוקה לפרסום גם כאן?!

שלום, תודה על פנייתכם. אכן, עניתי לכם דרך האי מייל, ואם לא קיבלתם תשובתי אשמח אם תשלחו לי שוב את המייל ואענה לשאלותיכם. בברכה, יובל פייס

31/05/2009 | 12:00 | מאת: דניס בארט

אמנון ותמר שלום רב, קודם כל, העובדה שאתם מודעים לכך שקיימת בעיה וגם העובדה שקיימת ביניכם תקשורת פתוחה, מאוד מקלה על התהליך. אמנם לא קל לגשר על הפערים התפיסתיים, תרבותיים וכו', אבל אני מתרשמת שיש ביניכם אהבה, הבנה, תקשורת והכי חשוב: רצון לעבוד על הדברים. לגופו של עניין. קודם כל אימון מטבעו הוא תהליך קצר מועד. שנית, ישנה הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית בה אני עובדת, שבהגדרה גם היא קצרת מועד ומאוד יעילה, למרות שבארץ לא רבים עובדים עמה... תהליך אימון ממוצע אורך בין 15 ל-20 מפגשים, תלוי בסוגיה ובאנשים. כך שבשלושה חודשים בהחלט אפשר להגיע לפריצת דרך, אפשר להבין מה חוסם אתכם מלגשר על ההבדלים ולקבל כלים מעשיים להמשך הדרך. בנוסף, אם יש צורך, אפשר לאחר מכן להמשיך את התהליך באמצעות הטלפון. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה נוספת שתתעורר. הרבה בהצלחה, דניס בארט, מאמנת קוגניטיבית-התנהגותית מומחית לחשיפת חסמים אישיים וליצירת שינוי 054-5275037 denis.barat@gmail.com

יובל שלום, תודה מראש על כך שאתה נמצא שם לעת צרה, ואני שמחה על כך שביכולתי לפנות אלייך לבקשת עצה. קראתי את תגובתך ל-mara וברצוני להתייחס בהמשך גם לשאלות שהצגת לה. אני בת 32 במערכת יחסים עם בן זוג מזה 4 שנים. לפניו הייתי בשתי מערכות יחסים משמעותיות וכל אחת כ-3 שנים. כשהתחלנו את הקשר במהלך הלימודים. עברנו לגור יחדיו והוריו מימנו את חלקו (חצי) בשכר הדירה ושאר ההוצאות כולל חציי בשכר דירה (אוכל, נסיעות, חשמל, מים, בילויים וכו') מומנו ע"י הוריי. כשנסתיימו הלימודים עברנו לגור אצל הוריי כדי שנוכל למצוא עבודה. תקופה של מספר חודשים גרנו אצל הוריי כשבן זוגי לא טרח לחפש עבודה ואף לא לקום מוקדם בבוקר. מצאתי לו עבודה והוא החל לעבוד והכל היה בסדר ועברנו דירה וכעבור חצי שנה הוא עזב את העבודה ועבד בעבודות זמניות כשחודש אחד הוא מכניס משכורת סבירה וחודש אחד כמעט ללא משכורת - כחצי שנה. התראתי והתראתי כי אין באפשרותי לממן את המחייה לבד וכי עלינו לעזוב. הוא נכנס לדיכאון ואדישות וכך עזבנו את הדירה וחזרנו כל אחד לבית הוריו. הרגשתי כי אין לי יותר כח לנסות ולדחוף אותו לעשייה ולחיפוש כי זה לא עוזר. יש לציין כי אני היפר אקטיבית ומאד אמביציוזית. אני נמצאת בעבודה מספקת ואני די מרוצה באופן כללי מחיי למעט הזוגיות. יש לציין כי כל מעשיו איטיים ביותר וכי נדרשים ימים ארוכים ולפעמים חודשים לשכנע אותו לעשות דבר מה. מה גם שאני קלילה ומעשית והוא כבד וחולמני. כל אשר תיארתי גורמים לי לתחושת מחנק גדולה מאד ותחושת רצון לברוח מהקשר והפעם הרגשתי כי אין סיבה לתת הזדמנות נוספת לקשר הזה כי הרי הוא בוודאי ייפול עליי שוב כנטל כלכלי בעתיד . ומה יקרה כאשר יהיו ילדים ואזדקק לגבר תומך כלכלית. עד כאן הכל טוב ויפה, רק שיש סיבוכים, בתקופה הזו שהוא חזר לבית הוריו, שלא כמו כשהיה אצל הוריי, הוא נכנס לאטרף של חיפוש עבודה ומצא. השכר טוב העבודה מספקת ועכשיו הוא יוצא בהצהרות שהוא מתכוון להישאר שם תקופה ארוכה. ועכשיו הוא כן רוצה למסד את הקשר כי לפני כן כנראה שלא היה מוכן מספיק למסד את הקשר. בתקופות שהוא לא עבד אני איבדתי את הרצון והחשק להיות בחברתו, למרות שעשיתי מאמצים כבירים לתמוך ולאהוב כדי שלא יאבד את ביטחונו האבוד עוד יותר. בכל מקרה אני מרגישה שהוא נטל עליי ואני עושה הכל בחיים ובזוגיות והוא תמיד נכנס לאדישות וחוסר יוזמתיות ואני מרגישה מנוצלת גם כלכלית וגם ריגשית ואני חשה מותשת. אבל, הוא מאד מאד אוהב אותי ומעניק לי המון המון חום ואהבה ובסה"כ יש לו משפחה טובה (הם כולם רדומים ולא פעלתנים אבל אנשים טובים) ואני גם יודעת שהוא ישר וטוב וכנה ולאחר נסיונות עבר כושלים עם בני זוג לא ישרים ותחמנים ולא אוהבים אני מאד מאד חוששת לפרק את הקשר הזה, גם כי אין לי כח להתחיל שוב מחדש, הותשתי, וגם כי אני כבר מבוגרת וגם כי אני מאד מאד חוששת שלא אמצא מישהו שיאהב אותי ככה. מחזרים - יש זו לא בעיה אבל הפחד למצוא אדם ישר ואמיתי וטוב לב וגם פעלתן מקונן בי. עשיתי לי רשימות בהתאם לשאלות ששאלת את mara ואני עדיין לא מצליחה לשים על כף המאזניים מה יותר חשוב לי. חסרים לי הרבה דברים בקשר אך לעומתם הרעפת האהבה נעימה לי מאד. היו הרבה תקופות טובות בחיי אך אף לא אחת מהן הייתה כשהיינו יחד. אני לא מצליחה להחליט האם אני רוצה יותר שיהיה לי עניין בקשר ובבן הזוג ושיהיה פעלתן ועוזר כלכלית או שאני מוכנה לוותר על הכל כדי להיות נאהבת. מה לעשות? איך להחליט? איך לא לפחד? אולי הבעיה היא אצלי ואני פשוט לא מחזיקה מעמד באף קשר? אודה לך על המשך הכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מירית, תודה על פניתך וקבלי התנצלותי על העיכוב בתשובתי. קראתי בעיון את מה שכתבת, ונראה לי שאת נמצאת במין מלכוד 22. מצד אחד את מקבלת מענה לערך שהוא מאוד חשוב לך - שייכות (להיות חלק מ, להיות נאהבת) ומצד שני את מרגישה שערך אחר משמעותי, יציבות כלכלית (ואחריות?) לא נמצאת בראש מעייני הצד השני. זו בעיה קשה שהפתרון לה לא פשוט. במקרה הזה הייתי ממליץ על שני דברים - ראשית, כן לעשות לך סדר עדיפויות מה יותר חשוב. אל תבחני את הדברים רק בפרספרקטיבה של חודש או שנה, אלא בפרספקטיבה יותר רחבה של בניית בית והקמת משפחה. איך אז הדברים יראו אם פועלו של בן זוגך לא ישתנה? אשמח אם תשתפי אותי בהתלבטות שלך. הדבר השני - נראה לי שחברך זקוק לדחיפה רצינית. את יכולה לגרום לו לזוז באמצעות אימון אישי שהוא יעבור או אימון זוגי, כדי שהוא ירגיש חלק מתהליך משותף ולא שמשהו בו "לא בסדר". אם מדובר באמת בבעיית דיכאון, כפי שהזכרת, הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג (ניתן לבחון את הנושא בהתנהגות של חברך - כמו ירידה או עלייה מהירה במשקל, שינה לא רציפה או ריבוי שינה, מחשבות על חוסר משמעות, תחושת מועקה שמלוה אותו תקופה ארוכה ועוד. זו רשימה חלקית של קריטריונים ואינה תחליף לייעוץ פסיכולוגי). אם חברך מסרב לקבל עזרה, אני ממליץ לך על התייעצות עם אנשי מקצוע (לא חייבים תהליך שלם) - כדי להגיע להחלטה החשובה הזאת בחייך. בכל אופן, אשמח לקבל עוד מידע ולעמוד לרשותך. בהצלחה, יובל פייס אם הוא מסרב לצאת לטיפול, אשמח

הי יובל, אני מודה לך מאד על תשובתך והתמיכה המרובה, הדברים החלו להתגלגל לכיוון פרידה ולכן החלטתי להמתין מעט כדי לכתוב לך שוב. בינתיים נפרדתי ממנו ולאחר כחודש התחלתי לצאת עם מישהו אחר, שעל פניו נראה שיש בו את כל התכונות שאי פעם חיפשתי בגבר אך מבחינה ריגשית לא הצלחתי להיקשר אליו. יש לציין כי מאז הפרידה חברי לשעבר לא הירפה לרגע - אימיילים, מתנות, ביקורי פתע, שיחות טלפון קורעות לב ותחנונים שאחזור. ולכן גם היה לי קשה להתפנות רגשית לבחור החדש אך החלטתי לתת לזה הזדמנות מכיוון שראיתי בו איכויות שמתאימות לי. כך לאורך תקופה של כחודש וחצי יצאתי עם הבחור החדש כשליבי עדיין עם הבחור הקודם ובכל זאת לפתע חוויתי קשר קל וכייפי שהכל בו זורם למדיי והשקפות עולם זהות ואמביציות זהות ופעילויות זהות ולמרות שהרגש מאחר להגיע אני עדיין מאמינה כי כדאי לתת לכך סיכוי. בינתיים החבר הקודם עושה שמיניות באוויר ומנסה בכל כוחו להשאיר את ליבי אצלו והוא מצליח בכך. עם הבחור החדש תחושת הביטחון גדולה ונעלמו הפחדים שהיו בזוגיות הקודמת. הדבר גורם לי לרגשי אשמה כבדים מכיוון שחברי הקודם סובל מאד ומבלה שעות בבכי ובתחנונים ולפני כמה ימים הוא הגיע לפתע לביתי בערב עם טבעת והציע לי נישואין. ההתלבטות עדיין מקוננת בי מכיוון שהוא חוזר ואומר שהוא עבר תקופה קשה והוא איננו עצלן והוא יעשה הכל כדי שאהיה מאושרת ויהיה פעלתן יותר ועורם הבטחות מכאן עד הודעה חדשה. מה שגם הוא עובד מספר חודשים בעבודה שהוא אוהב והוא קנה רכב ושכר דירה. מצד אחד אני שואלת את עצמי מה הסיכוי שהמצב באמת ישתנה הרי אנשים לא משתנים במהירות. מצד שני אני יכולה להבין את המצוקה שהיה בה ואולי באמת מצבו המנטלי השתנה. גם ישנה התלבטות לגביי החבר החדש האם כדאי להמשיך איתו מכיוון שהכל זורם היטב אך הלב לא שם? מה עצתך? שוב תודה על הכל!

22/05/2008 | 00:41 | מאת: מיכל

אני מאמנת אישית שרוצה להתמחות באימון זוגי.איפה אפשר ללמוד אימון זוגי.?

הי מיכל, מתנצל על התשובה המאוחרת. אשמח לענות לך, אנא פני אלי ישירות לאי מייל - coachyuval@gmail.com בברכה, יובל פייס

08/05/2008 | 22:04 | מאת: דרורי

ראיתי ברזומה שלך שאתה עוסק גם במקצועות אלה ורציתי לדעת עליהם פרטים. איפה לומדים את המקצועות הנ"ל? האם עוסקים בהם כעצמאי או כשכיר? אשמח ללמוד מניסיונך תודה וחג שמח

שלום דרורי, אני אכן עוסק במקצועות האלו והם משלימים ומסייעים בצורה בלתי רגילה ללימודי האימון על כל רבדיו. אני אשמח לתת פרטים נוספים, אבל אני חושב שהפורום הוא לא המקום לכך (אנחנו מקפידים להימנע מפרסומות). לפיכך אני ממליץ לך לפנות אליי באמצעות האי מייל או להתקשר - coachyuval@gmail.com 050-2334466 ואשמח לענות על כל שאלותיך. שבוע טוב, יובל

30/04/2008 | 21:45 | מאת: mara

שלום, נראה לי שזה הפורום המתאים. אני בת 24, סטודנטית להנדסה. אני חושבת שבשלב זה בחיים שלי הגעתי לצומת דרכים המשמעותית בחיי, כזאת שתשפיע על עיצוב העתיד שלי, מכמה בחינות. הבעיה היא שאני מאוד מבולבלת, אני לא יודעת מה אני רוצה, ואני גם מאוד מיואשת, כי אני לא יודעת מה אני מסוגלת. אנסה להסביר. במישור הזוגי: אני גרה כבר כמעט שנה עם חבר שלי, איתו יצאתי חמש שנים. אנחנו אוהבים והיחסים בינינו טובים, אבל אני חושבת שבתום השנה הזאת אני צריכה להחליט- אם הוא לא הולך להיות הבחור שאיתו אבלה את שארית חיי, חבל לי לבזבז את הזמן, וכדאי שאמצא מישהו אחר. ואם כן, אז כדאי שנמסד את הקשר. אציין גם שהוא החבר הראשון שלי, ולכן אין לי הרבה ניסיון, וזה משהו שמטריד אותי. הוא בגילי, ולא רואה את הדברים כמוני, כי אין לו תאריך תפוגה על השחלות. אני לא רוצה להגיע לגיל שלושים בלי ילדים. אני לא לחוצה, אבל אני כבר בהחלט חושבת בכיוון. בקיצור, אני בהתלבטות. אני חוששת לעזוב, אני לא רוצה לפספס משהו טוב עם החבר, ואני לא יודעת אם אי-פעם אמצא מישהו שיאהב אותי כמוהו. אני חוששת שאם אני נשארת, אני מפספסת הזדמנויות בחוץ. במישור המקצועי: אני די מתקשה בלימודים, ולאחרונה, לצערי, אני מתקשה למצוא עניין בלימודים. אני גם מתקשה למצוא עבודה שתסתדר לי עם הלימודים וגם תתרום לי מבחינה מקצועית. היו לי שאיפות גבוהות, והיתה לי מוטיבציה, אבל היא נעלמה, אני לא יודעת למה. נראה לי שפשוט התייאשתי מעצמי וויתרתי לעצמי. אני לא יודעת מה לעשות. אשמח לקבל קצת עצות, לאחר הפירוט הארוך. תודה :)

03/05/2008 | 01:17 | מאת: תמר לרום

שלום לך את נמצאת בתקופה של בלבול ומרגישה שברצונך להגיע להחלטות חשובות בחייך- בתחום הזוגי והמקצועי/לימודי. כדי שתדעי לאן את הולכת- עליך לבדוק מהם הערכים שלך, מהו הייעוד שלך בחיים. מה מלהיב אותך, מה גורם לך להרגיש חיוניות. את במצב של "לוותר לעצמך" וזהו מצב שבו את לא שולטת על חייך. את נותנת לאחרים לנהל אותך. ובעקר לקולות של תבוסתנות וחולשה. מכיוון שהעלת זאת בפורום- סימן שיש בך קול חיובי ותומך שאומר לא: אל תוותרי לעצמך- תהיי את!!!! אם את מסוקרנת לדעת מי את ומה מתאים לך ואלו חיים את נועדת לחיות אני מציעה לך לקחת אימון. זאת היוןם הדרך המהירה והיעילה ביותר להתחבר לעצמך ולהחליט החלטות המתאימות לך!!!! www.larom.co.il

04/05/2008 | 14:37 | מאת: mara

לא חיפשתי פרסומת, חיפשתי תשובה ממאמן או מפסיכולוג. תודה.

שלום, אני מודה לך על פנייתך. ראיתי את שאלותיך והן נראות לי משמעותיות והרות גורל. הן בהחלט מאפיינות את בנות גילך, והתהיות מצויינות. נכון, אפשר להתחתן ומקסימום להתגרש, אבל הרי אין איש שרוצה להיכנס לקשר במחשבה שהוא עשוי להיכשל. גם מבחינת לימודים, נראה שאם תרצי תוכלי לסיימם. האמנם זה המקצוע שיספק אותך כל חייך? והתשובות הן הרבה יותר מורכבות, אף מהשאלות. אבל באימון כמו באימון, חשוב מאוד שהתשובות והתובנות יגיעו ממך. בתהליך אימוני רגיל היינו בוחנים היטב את ערכייך, חסמי ההצלחה המלווים אותך (או טרולים בשפתנו) ואת חזונך. השאלות המרכזיות שאת צריכה לשאול את עצמך הן: 1. מה חשוב לך בחיים? 2. מהם הצרכים שלך? 3. מה את אוהבת לעשות? 4. ממה היית רוצה להתפרנס? 5. מה מעניין אותך? 6. מה את רוצה לעשות שתהיי "גדולה"? לגבי נושא הזוגיות ספציפית, הייתי רוצה שתחשבי על היתרונות והחסרונות של הקשר הנוכחי: 1. מה טוב בקשר? 2. מה חסר לך (אם בכלל)? 3. איך את מרגישה בקשר? כל רגש שעולה לך. אני אשמח אם תכתבי גם רשימה של שלוש תקופות חיים טובות ושלוש קשות, הצלחה אחת מול כישלון אחד. אז יהיה לנו קצת חומר כדי לנסות לעזור לך לכוון את עצמך. אני מקווה שתקחי ברצינות את כל השאלות ותעני עליהם, אשמח אם זה יהיה כאן בפורום כדי שנוכל לחשוב על הדברים יחד. המון הצלחה, אני בטוח שהמודעות העצומה שלך תעמוד לטובתך! יובל

09/05/2008 | 23:34 | מאת: mara

יובל, תודה על התגובה. ישבתי וחשבתי קצת ואנסה לענות על השאלות החשובות ששאלת. בקשר למקצוע, אולי זה לא יהיה המקצוע בו אעסוק כל חיי, אבל הוא נותן לי בסיס הנדסי טוב שממנו אוכל להתפתח לכיוונים שונים, אם ארצה. אני לא מתחרטת על השנים שכבר עשיתי בטכניון. 1. חשוב לי בחיים בעיקר הזוגיות, המשפחה, ילדים כשיהיו, אני רואה במשפחה עדיפות ראשונה, אבל חשוב לי גם לעשות משהו משמעותי עם החיים, משהו שיתרום לאנושות, גם אם זה מעט, גם אם זה כמה שורות קוד באיזה מכשיר. ליצור משהו שיש לו משמעות. אני רוצה להרגיש שיש השפעה כלשהי במה שאני עושה. אולי בגלל זה גם כ"כ מתסכלים אותי הלימודים, אני רוצה לעשות דברים, לא רק ללמוד למבחנים ולהוציא ציונים, אלא לעשות משהו פרקטי. 2. הצרכים שלי הם די רגילים, אני חושבת. אני צריכה שיאהבו אותי. אני צריכה גם שיעריכו אותי. 3. הרבה דברים, כפי שכתבתי אני בעיקר אוהבת ליצור, או לעשות דברים בעלי משמעות, עם תוצאות בשטח. אני גם אוהבת לעסוק בספורט ואומנות, אבל אלו בעיקר תחביבים. (הייתי רוצה לעסוק בספורט באופן יותר תחרותי-מקצועי לו היה לי זמן) 4. הייתי רוצה להתפרנס ממשהו שדורש חשיבה יצירתית, אני אוהבת לפתור בעיות, לחשוב על כיוונים ורעיונות שונים, ואני גם אוהבת שדברים קורים, שיש אקשן ועבודה עם אנשים, לא רק לשבת מול מחשב כל היום. 6. בגלל שאני אוהבת ליצור ובגלל שאני אוהבת גם לעבוד עם אנשים, חשבתי שהייתי רוצה להקים חברה משלי ולעצב בה את תפיסתי, הייתי רוצה לעשות משהו חדשני, ולא להיות שכירה אפרורית בחברה גדולה. אבל אני עוד לא יודעת בדיוק מה אעשה ואיך, אם בכלל. עד כה, חלומות גדולים. אני מודעת גם למגבלות שלי, לא שאלת על זה, אבל אם כבר דיברת על "טרולים", כמובן שיש את נושא גידול הילדים שמתנגש בשאיפות הקרייריסטיות, ויש גם את עניין היכולות שלי, שאני לא בטוחה בהן. עד כאן. בקשר לשאר השאלות, אני אחשוב ואחזור.

24/04/2008 | 22:59 | מאת: נטלי

שלום , הזוגיות של הוריי התדרדרו בעת שאנחנו (הילדים) עזבנו את הבית לטובת עבודות בחו"ל..אני מעוניינת לעשות להם שיחת intervention עם כל בני המשפחה. למי ניתן לפנות או היכן על מנת למצוא מטפל זוגי? בתודה מראש

הי, כשאת אומרת שהיחסים התדרדרו, למה את מתכוונת? על פי הפרטים שהעלת קשה לי לענות לך. בגדול יש שורה של מטפלים זוגיים ומאמנים זוגיים. את מוזמנת לפנות אליי גם טלפונית ואני אנסה לעזור לך על פי מהות הבעיהץ בברכה, יובל פייס 050-2334466

22/04/2008 | 05:36 | מאת: נעמה

בעיתי היא כזאת: הכרתי את בעלי כשלא הייתי במקום טוב בחיים. ופשוט התאהבתי באדם הראשון שנתן לי תשומת לב. למרות שגם היא היתה בעיתית מאוד (במהלך הקשר הוא חזר לקשר עם האקסית והשאיר אותי על "אש קטנה" אחכ חזר אלי אולי בעקבות ההריון שלי?)הוא בן אדם טוב אבל בעיתי ביותר סובל מאוד מהתפרצויות עצבים וחוסר סבלנות . פעם טוב אלי פעם רע אלי לפי המצב רוח..יש בננו הבדלי מנטליות והשקפות מהותיות ביותר. שננו באנו מרקע שונה ואורך חיים שונה. בנוסף הוא גם מבוגר ממני ב20 שנה אני בת 30 והוא בן חמישים. אני מרגישה שכל האלימות המילולית שלו חוסר הכבוד שלו אלי ההשפלה וכו יצרו אצלי המון כעסים ואני פשוט כבר לא סובלת אותו יותר.נגמרה האהבה!! במקומה יש לי הרבה כעס ופחד .בנוסף אני מתבישת לצאת איתו בחברה אני בחורה שנראית טוב . והוא גם נראה טוב לגילו אבל נראה בן 50 ונמאס לי כבר מהמבטים השואלים מזלזלים כשרואים אותנו ביחד. פשוט בושה לצאת איתו לרחוב חושבים שהוא אבא שלי. או שאני הזונה שלו או משהו כזה.. הבעיה היא שיש לנו שני ילדים קטנים פחות מ3 שנים. והם די אוהבים את אביהם. וחוץ מזה שזה לא פייר לבעלי. הוא כל הזמן אומר לי הכרת אותי איך שאני . לא הכררת פרופסור..אז זה לא הציק לי היום זה פשוט מטריף אותי פשוט נמאס לי מכל המצב הזה. אנחנו גם תלויים כלכלית מאוד אחד בשני. ורק עם משכורת אחת לא אצליח לגדל את הילדים טוב. לא לדבר על לשלם את המשכנתא..ממש פלונטר יש עיצה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי נעמה, מצטער לשמוע על הבעיות האלו, שלצערי חוזרות על עצמן. על פי התיאור שלך "התחתנת עם הראשון שנתן לך תשומת לב". מה הייתה מידת האהבה? אם את לא סובלת אותו יותר כפי שאת מתארת, צריך לבחון היטב את טיב היחסים ביניכם ולראות איך ניתן להמשיך הלאה. יכול להיות שפרידה אפילו עדיפה לפעמים, אם כי זו לא האופציה הראשונה המומלצת. בכל מקרה, מחקרים מראים שלילדים יותר נכון לחיות בבית אוהב וחם ולא בבית עצבני וקר, וזה לא משנה אם ההורים פרודים או לא. חוץ מזה, בעלך לעולם יישאר האבא של הילדים, גם אם לא תחיו ביחד. אבל יותר חשוב להבין מה קרה עם הזמן, להבין כמה דברים: 1. מה השתנה בצרכים שלך ובאינטרסים שלך (ושלו)? פחות משמעותי מה היה שהתחתנתם. אנשים משתנים וכך גם התחושות והצרכים שלהם. 2. מה את מרגישה כלפיו, פרט לכעס? 3. מה חיבר ביניכם? מה את כן אוהבת אצלו? 4. מה בכל זאת יכול להשאיר אותך בקשר? יש עוד הרבה דברים לחשוב עליהם. ממליץ לכם בחום על טיפול או אימון זוגי. זה יכול לעזור לכם מאוד. שיהיה המון בהצלחה, יובל

20/04/2008 | 19:43 | מאת: יורם

חוק נהדר ששם קץ לשרלטנות.

21/04/2008 | 10:38 | מאת: מיכל

22/04/2008 | 01:45 | מאת: אילן

שרק בעלי תואר יוכרו כמאמנים.

13/04/2008 | 16:20 | מאת: טלי

יובל שלום, בעלי בן 29 , מסוג האנשים שכולם (וגם אני) תמיד הסתכלנו עליו כמי שיצליח בחיים ובאמת תמיד עם יזמות ורעיונות שעד עכשיו הניבו גם לא מעט, הן מבחינה אישית בשבילו וגם כלכלית. בעלי למד ראיית חשבון אבל בשנה האחרונה החליט שזה לא בשבילו ועשה שינוי כיוון והחליט לעבור לעבור לעבוד עם גיסו שאיתו כבר היה בקשר עסקי מוצלח קודם ולמעשה היום הוא מנהל מפעל של גיסי. בהתחלה הכל היה טוב ובעלי מאוד ראה איך הוא פורץ קדימה ולומד ובאמת יוכל יום אחד להיות עצמאי וכו' אבל בחודשים האחרונים משהו קרה לו- יש הרבה בעיות במפעל - שלא קשורות אליו אבל הוא חוטף את כל הריקושטים והדבר הזה מאוד מלחיץ אותו כי ממש זרקו אותו למים העמוקים בלי הרבה הכנה (אין לו ניסיון), הוא מאוד מדוכא, חושש על מה יהיה הלאה, לא מדמיין עוד איך הוא פורץ קדימה אלא בעיקר מתמקד בשלילי. אני רוצה לציין שבעלי מאוד מודע לכל נושא המודעות העצמית והתפתחות עצמית אבל איכשהו (גם הוא מודה) הוא לא מסוגל ליישם את זה והוא פשוט בסוג של בור שחור והוא לא רואה איך הוא יוצא מזה. חשוב לי עוד לציין שבעבודה שלו מאוד מרוצים ממנו וכולם רואים בו סוג של "כוכב" ורואים בו את הפוטנציאל ואיך בעוד 1/2 שנה-שנה הוא יהיה מנהל מעולה ובאופן כללי, איש עסקים מעולה. הבעיה היא שבמצב שהוא נמצא בו עכשיו אני רק רואה אותו יורד ולא מצליח להתרומם למעלה ולראות בעצמו את כל מה שהאחרים רואים בו. בעלי היה אצל מטפלת אבל זו אמרה לו (שלא בחכמה רבה) שהוא לחוץ וצריך להרגע והיא לא יכולה לכזור לו.... מה אפשר לעשות?

הי, מתנצל על העיכוב בתשובה. האמת היא שיש המון מה לעשות, והכי חשוב היא להבין את הבעיה ולאפיין אותה. אז יהיה הרבה יותר קל לטפל בה. מהם אותם ריקושטים שאת מדברת עליהם? איך הם משפיעים על העבודה? איך הם משפיעים על בן זוגך באופן קבוע? מה נותן לו להיות במקום כרגע, מעבר לפרנסה? מה הא אוהב בעבודה ומה לא? מה הוא רוצה לעשות בהמשך? אשמח לתשובות. תודה, יובל

18/05/2008 | 12:27 | מאת: טלי

הי יובל, תודה על המענה. הבעיה כמו שאני רואה אותה ומשיחות שלי עם בעלי היא שהוא נמצא במקום שהוא מפחד שהוא יטעה או שהתפקיד שלו גדול עליו ואז בעצם כל הבועה שלו (שהוא מוצלח ויצליח) תתפוצץ לו בפנים). מבחינת ההשפעה שיש לזה על בעלי זה בכמה מישורים - מבחינת העבודה הוא מרגיש שבגלל שהוא עסוק בנושאים אחרים ובנסיונות לכבות שריפות הוא לא מצליח לעשות את העבודה שלו ולהתפתח בעבודה בכיוונים הוא היה רוצה. בבית יש לו הרבה עליות וירידות במצב רוח- ז"א, הוא יכול להיות בסדר גמור ערב אחד ואז פתאום הוא נעלם ואני רואה שבמחשבות הוא במקום אחר ומודאג בגלל העבודה והמצב שלו בעבודה. הוא גם אמר לי שהוא מרגיש בפעם הראשונה בחיים שלו שהוא לא יודע מה יהיה וחסר בטחון בעצמו ובעתיד שלו. לשאלתך, הוא נשאר במקום העבודה כי הוא מבין ששם יש לו הזדמנות לצמוח עם החברה ולהיות בתפקיד שבדרך אחרת היה לו קשה (או לפחות לוקח יותר זמן) להגיע אליו והוא כן חושב שבסוף זה ישתלם לו מבחינת הקריירה כי שם יש גם את הנסיון והגב של קרוב המשפחה שמעוניין בעתיד להרים עסק חדש עם בעלי כי כשמסתכלים קדימה השאיפות שלו מאוד גבוהות והוא רוצה להקים משהו שלו ועצמאי וכמובן מצליח. מה שכן, הדרך לשם מאוד קשה לו. בסך הכל בהתחלה הוא היה מרוצה כי הוא נהנה מהמחשבה, ביכולת לנהל ולייעל דברים ובנושא השיווק אבל הבלאגן שיש בעסק (מבחינת הספק עבודה) מונע ממנו לעסוק בזה והוא עוסק בדברים אחרים. מה אתה חושב שכדאי לו לעשות? תודה.

22/05/2008 | 17:41 | מאת: מירית

הי טלי, קראתי את הודעותייך ורציתי להגיב ולומר שהרבה פעמים במצבים כאלו התמיכה מבת הזוג מאד עוזרת. תמיכה רגשית, הבעת אמון בבעלך, יצירת תחושת ביטחון אצלו שלא משנה מה קורה את עומדת מאחוריו. לשבת יחד ורק לחבק אותו וללטף. זה הרבה פעמים מאד מרגיע. בנוסף את יכולה לשבת איתו ולנסות לפרק איתו לגורמים את הבעיות ולנסות לייעץ לו איך לטפל בבעיות, הרבה פעמים שיחה כזו יכולה לגרום לו לניצוץ של רעיונות גם אם בעצם זה לא הגיע ממך ולך אין מושג איך לעזור. נסי לייעץ לו להסתכל על הכל מלמעלה ולראות את הבעיות כאילו הן לא קורות לו אלא למישהו אחר בעבודה ואז מה הוא היה מייעץ לו לעשות. הרי הרבה פעמים אנחנו רואים אנשים בעבודה במצבים מסויימים ולנו יש את העיצה הכי טובה בשבילם אבל הם לא רואים אותה. אז שינסה לדמיין מה היה מייעץ למישהו שמנהל במקומו. וגם הרבה פעמים כשמסתכלים על המפה מלמעלה רואים את הדרך החוצה. מה שלא יהיה, לפי תאורייך הוא אדם יצירתי ויוזמתי, אנשים כאלה נופלים וקמים למרות החששות כי היצירתיות והיוזמתיות בוערים בהם יותר מהפחד. אז גם אם הוא ייכשל הוא יפיק את הלקחים ויילמד איך לנהוג להבא. ושמחת החיים תחזור. אבל יעזור גם אם את תפיחי בו קצת רוח חיים ותמיכה.

13/04/2008 | 16:19 | מאת: טלי

יובל שלום, בעלי בן 29 , מסוג האנשים שכולם (וגם אני) תמיד הסתכלנו עליו כמי שיצליח בחיים ובאמת תמיד עם יזמות ורעיונות שעד עכשיו הניבו גם לא מעט, הן מבחינה אישית בשבילו וגם כלכלית. בעלי למד ראיית חשבון אבל בשנה האחרונה החליט שזה לא בשבילו ועשה שינוי כיוון והחליט לעבור לעבור לעבוד עם גיסו שאיתו כבר היה בקשר עסקי מוצלח קודם ולמעשה היום הוא מנהל מפעל של גיסי. בהתחלה הכל היה טוב ובעלי מאוד ראה איך הוא פורץ קדימה ולומד ובאמת יוכל יום אחד להיות עצמאי וכו' אבל בחודשים האחרונים משהו קרה לו- יש הרבה בעיות במפעל - שלא קשורות אליו אבל הוא חוטף את כל הריקושטים והדבר הזה מאוד מלחיץ אותו כי ממש זרקו אותו למים העמוקים בלי הרבה הכנה (אין לו ניסיון), הוא מאוד מדוכא, חושש על מה יהיה הלאה, לא מדמיין עוד איך הוא פורץ קדימה אלא בעיקר מתמקד בשלילי. אני רוצה לציין שבעלי מאוד מודע לכל נושא המודעות העצמית והתפתחות עצמית אבל איכשהו (גם הוא מודה) הוא לא מסוגל ליישם את זה והוא פשוט בסוג של בור שחור והוא לא רואה איך הוא יוצא מזה. חשוב לי עוד לציין שבעבודה שלו מאוד מרוצים ממנו וכולם רואים בו סוג של "כוכב" ורואים בו את הפוטנציאל ואיך בעוד 1/2 שנה-שנה הוא יהיה מנהל מעולה ובאופן כללי, איש עסקים מעולה. הבעיה היא שבמצב שהוא נמצא בו עכשיו אני רק רואה אותו יורד ולא מצליח להתרומם למעלה ולראות בעצמו את כל מה שהאחרים רואים בו. בעלי היה אצל מטפלת אבל זו אמרה לו (שלא בחכמה רבה) שהוא לחוץ וצריך להרגע והיא לא יכולה לכזור לו.... מה אפשר לעשות?

חברים יקרים, המכללה הישראלית לאימון מציעה לקוראי אתר דוקטורס שרוצים (מוגבל בכמות האנשים) לעבור אימון אישי על ידי תלמידי המכללה בחינם, לפנות אלינו. סך הכל 10 מפגשים, כשהתלמידים מבוקרים בתהליך. מי שרוצה מוזמן לפנות אלינו דרך האי מייל - erc.college@gmail.com או בטלפון 03-6449335. מי שמעוניין במאמן מקצועי (אחרי סטאז') בעלויות מסובסדות מוזמן לפנות גם כן. מרכז אימון מקצועי יפתח במאי השנה בקרית עתידים. בברכה, יובל פייס

28/03/2009 | 20:20 | מאת: אורלי

מאמנת בתחילת דרכה מעוניינת לעשות סטאז' ללא תשלום. אשמח אם תפנו אלי מאומנים אורלי 052-3387519

12/04/2009 | 03:05 | מאת: אנג'לינה

הי אורלי, אני מעונינת בהשתתפות בתוכנית אימון, האם תוכלי להשאיר לי פרטים במייל או בטל 0546446022

20/03/2008 | 10:53 | מאת: אמא טריה

הי יובל, מה שלומך? עבר עליי חודש לא קל ולכן לא התפניתי לענות על השאלות שלך וזה קצת חורה לי. עוברים עליי הרבה רגעי דכדוך, פסימיות ועצבות משולבים בהתלהבות ושמחה של התינוקת החדשה. אשמח לכתוב בקרוב ולהמשיך את הקשר חג שמח אמא טריה

הי אמא טריה, אני מצטער לשמוע שעוברים עליך ימים קשים. אשמח אם תצרי עמי קשר ואולי אפילו ניפגש לקפה (שעה, ללא עלות) כדי לראות איך אפשר לעזור לך. אל תסתובבי עם תחושות כאלה, חבל על הבריאות שלך. בברכה, יובל פייס 050-2334466

19/03/2008 | 12:12 | מאת: z.a

יובל שלום, מדברים הרבה על חשיבה תוצאתית בעולם העסקי וגם במערכת החנוך השאלה שלי היא-האם ניתן לנסח חזון ביה"ס שישקף חשיבה תוצאתית?שהרי חזון מעצם מהותו משקף חשיבה ערכית,תהליכית. לדוגמא: אם כתבנו בחזון-"לטפח בוגר סקרן ובעל השכלה רחבה" "לטפח בוגר המקפיד על שמירת חוקים ומכבד אותם. "לטפח בוגר הפועל לגיבוש חברתי של כיתתו ושל ביה"ס" האם בניסוח של חשיבה תוצאתית זה ינוסח אחרת? תודה

שלום, תודה על השאלה. היא בהחלט מעניינת. אנסה לענות: אכן, החשיבה של האימון היא תוצאתית. מה שמוביל אותנו בתהליך האימוני היא התוצאה הרחוקה ביותר שאנחנו יכולים לצפות מהמקום בו אנחנו נמצאים עכשיו. חזון לא חייב להיות תהליכי כלל ועיקר. להיפך. הוא תוצאתי. לדוגמא - בוגר בית הספר מקפיד על החוקים ומכבד אותם. מדובר פה בתוצאה - של חינוך! יכול להיות שהתוצאה היא לא נקודתית. לדוגמא - אם בחזוני אני רוצה לגור בבית קרקע משלי - הרי שברגע שאשיג את התוצאה זה יהפוך להיות משהו ממושך, אולי לכל שארית חיי. אם אתם צריכים עזרה בניסוח - אשמח לעמוד לרשותכם. בברכה, יובל

16/03/2008 | 13:38 | מאת: חדשה*

רציתי לשתף בבעיה מתמשכת שאני מתמודדת איתה. אני במערכת יחסים כמעט שנתיים ואנחנו גרים ביחד כמעט חצי שנה. אנחנו לא שוכבים. ואני אומרת את זה כך באופן ישיר כי הדבר ישיר בינינו. אנחנו הפסקנו לשכב כי חבר שלי סובל ממה שנקרא פז"מ. מה שמוביל לכך שאני לא מגיעה לסיפוקי כי הסקס לא נמשך מספיק זמן עבורי. החלטנו לטפל בבעיה שהיה הדבר המתחשב מאוד מצד חבר שלי להחליט בהסכמתו שלא נשכב והוא יטפל מזה משך הזמן שאין אנו מקיימים יחסים, בבעיה שלו, שמשפיעה לטווח ארוך על טיב הקשר בינינו ועל האושר האישי שלי. במהלך הקשר פיתחתי קשרי ידידות עם ידיד מהעבודה שלי ואני כבר לא יודעת האם אני מתחילה לפקפק בקשר הזוגי שלי ומתחילה לחשוב על הידיד. אני מוקפת בידידים בנים וקשר זוגי ומחייב וטוטאלי הינו דבר שלא מובן מאילו עבורי. הבעיה האישית שלי בעניין יחסי המין שאני גם דואגת אני מתחילה לפחד לקיים יחסים . אני נרתעת להרגיש מינית ויצרית. תחילת הקשר יותר זרמתי והרגשתי טבעית בעניין. מה השתנה, האם זה אומר משהו על הקשר על הבן זוג. אני מרגישה מבולבלת ואני לא יודעת מה להרגיש. . ? ואיך הכל נראה כסובב סביב עניין הסקס.. כבר נאמר כי סקס טוב, תקין נאמר מהוה 10% מהצלחת הקשר וסקס שאינו טוב או יותר נכון קשר סקס בין בני זוג שלא טוב מהווה 90% מהקשר.

שלום חדשה, אני מודה לך על פנייתך. עולות המון שאלות מהדברים שכתבת, אבל החשוב מכל הוא מה את מרגישה כלפי הבחור? זה הבסיס לכל דבר. אם עדין יש אהבה - אין בעיה לנסות ולעזור. אם כבר לא - יהיה הרבה יותר קשה. לפיכך אני אשמח אם תעני על השאלות הבטאות: 1. מה באמת את מרגישה כלפי בן זוגך? 2. מה המשמעות של הסקס בחייך? 3. מה ההשפעה שלך על הבעיה שלו? 4. מה המשמעות מבחינתך שהתחלת לחשוב על אחרים? 5. אם לא הייתה הבעיה - מההיה שונה בחייך? אשמח לקבל תשובות ולהגיב. בהצלחה, יובל

אני ואשתי בדרך לעוד נסיון לטיפול זוגי. עד עתה בילינו קצת על ספת המטפלים. הטיפול הזוגי לא איפשר לנו להגיע לתוצאות מעשיות והשאיר אותנו קצת יותר מדי זמן בתחום התאורטי. מנסיונות חברי הפורום - האם למישהו יש נסיון באימון זוגי המשתף את שני בני הזוג? במידה ויש נסיון טוב נשמח גם לקבל המלצות על מאמנת טובה מאזור הקריות וטיפים לאימון כזה. תודה מראש, רון

שלום רון, תודה על פנייתך. אכן יש אימונים זוגיים שיכולים בהחלט לסייע. האימון הזוגי הוא מאוד פרקטי, המון התנסויות בין המפגשים, צבירת חוויות מתקנות ובמפגשים עצמם - בירור מעמיק של המצב היום - מה הערכים של כל אחד, מה הצרכים, אינטרסים ונושאים שעומדים על הפרק ונדרשים לטיפול וגישור. אני לא מכיר מאמן/נת זוגי/ת באזור הקריות. אני אנסה לברר עבורך. אם יש לך שאלות יותר נקודתיות - אשמח לענות. בהצלחה! יובל

12/02/2008 | 12:49 | מאת: שרה

שלום רב, אני נשואה עם אותו גבר 35 שנה. משך 25 שנה לא שאלתי אותו או תהערבתי לו בדבר שעשה מבחינה עסקית וזאת משום שהוא היה שותף עם אחיו ורציתי לשמור על שלום בית משפחתי. לפני כ-10 שנים בעלי התנתק מאחיו מבחינה עסקית ופתח עסק משלו ואני במקביל גם פתחתי עסק משלי. בשנים הראשונות סיפר כל הזמן שהעסק דופק בלי עין הרע. העסק שלי התנהל בצורה מסודרת וטובה גם אם זה לא בדיוק מה שרציתי. כעבור 5 שנים הודעתי לבעלי שאני סוגרת את העסק - הילדים גדולים ואני יכולה להצליח בדברים אחרים שמעניינים אותי יותר. בעלי מיד הגיב וביקש לעבור לעבוד כמנהלת העסק אצלו. עם תחילת העבודה וכבר בחודש הראשון מצאתי שכל מה שטען בעניין הצלחת העסק היה מין בועה מנופחת שתוך זמן קצר עומדת להתפוצץ. וביקשתי לקבל הסברים. ביום זה הבנתי שבן הזוג שלי מעולם לא סיפר אמת ולמעשה חייתי בשקר . לסיכום האמור לעיל הנזק מניהולו הכושל אשר לא הצלחתי לקבל עליו כל הסבר מסודר מאף גורם הסתכם לצערי במיליוני שקלים שהלכו מהכיס הפרטי על מנת למנוע ממנו פשיטת רגל. למרות הכל ולמרות כל התמיכה שלי אשר לצערי לא זכתה לשום הערכה מצאתי את עצמי מול תופעה שלכל מה שעשיתי למענו לא היה כל ערך בעיניו ובלי כל בושה חוזר ואומר שהכסף שהופרש מהחשבון הפרטי הוא כסף שהוא עשה ולא אני . מה שקורה מתסכל אותי ומה שברור לי מעל לכל ספק הוא שאני לא מסוגלת לחיות בשקר בטח לא מאדם שנתתי בו כל כך הרבה אימון והייתי נאמנה ומסורה לו לבית ולילדים כל השנים. מה עושים?!?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרה, תודה על פניתך. זה סיפור מאוד עצוב, לגלות אחרי שנים של אמונה עיוורת שבעצם המציאות היא שונה - וחמור מזה - הבן אדם שנתת בו את האמון, מעל באמונך. זו תחשות תסכול וחוסר אונים. בנוסף לכל - הוא גם לא יודע להעריך את תרומתך. הייתי שמח לברר איתך כמה נושאים: 1. איך התסכול בא לידי ביטוי ביום יום? 2. איך את מרגישה כלפיו, מעבר לתסכול? 3. מה לדעתך היה צריך לקרות? 4. איך היית מתנהגת שונה היום? 5. מה עכשיו את רוצה שיקרה - בעסק? בזוגיות? במשפחה? 6. אם ברה הייתה פונה אליך בעניין - מה היית מציעה לה לעשות? 7. מה האחריות שלך בכל הסיפור - אם יש לך? אני אשמח לקבל תשובותיך ושנבחן את הסיטואציה ביחד. בכל אופן, אנחנו כאן לרשותך. שבת שלום, יובל

19/02/2008 | 01:48 | מאת: שרה

תודה על תשובתך. 1. התסכול רב והוא בא לידי ביטוי בכל דבר. החיים בבית השתנו וכבר לא כמו שהיו ומה שנעשה נעשה מתוך חוסר ברירה ולא מתוך אהבה. בטרם אציין מה אני מרגישה כלפיו כיום חשוב לי לציין שיש לנו 6 ילדים מקסימים. אחרי הילד הראשון החלטנו שאני נשארת בבית לטפל בילד והוא ימשיך לעבוד וללמוד. אני ילדתי עוד ילדים כאמור ובמקביל גם למדתי והעשרתי את עצמי בתחומים רבים ושונים עם לידת הילדה הקטנה פתחתי את העסק כפי שציינתי בפנייתי הראשונה. 2. באשר למה שאני מרגישה כלפיו כיום הוא צער רב. אם התנהג בעסק כפי שהתנהג כלפיי לא פלא שהעסק נכשל. התנהגות המבוססת ממניפולציות סופה להביא להרס ולא רק של העסק ואני לא מוכנה לסכן יותר שום דבר בגלל זה. אם אין חברות ואם אין שותפות ברגעים קשים אין גם זוגיות וכל אחד חי בחדר משלו. יש להניח שלולא הילדים הייתי מתגרשת . 3. מה צריך לקרות - צריך לקרות מה שתמיד רציתי שיקרה התאחדות ושיתוף פעולה אבל לא נראה שיש סיכוי לכך כי זה נוגד את האופי שלו. מבחינת המשפחה הילדים שותפים עד כמה שהם יכולים להבין את מה שקורה ומעדיפים שלא לנקוט עמדה לשום צד. . 6. אם חברה הייתה במצבי, בגילי וכו'... הייתי ממליצה לה לבדוק מה האופציות העומדות לפניה ואם יש לה סיכוי לחיות חיים טובים יותר שתלך על זה בלי להפסיד שום יום נוסף. אישית אני לא מסוגלת רגשית לפרק את הכל . לא אוכל לחיות באושר מחוץ לתא המשפחתי שבניתי ומכל מה שמקיף אותי בבית זה. 7. האחריות שלי בכל הסיפור - באה לידי ביטוי כאשר העברתי מהחשבון הפרטי מאות אלפי שקלים לכיסוי החובות שהעסק צבר ע"מ למנוע פשיטת רגל וכפי שנאמר לא זכתה להערכה. כיום אחרי שחשפתי עם מי יש לי עסק איני מרגישה יותר כל אחריות למה שקורה ועליי לדאוג היום לשמירה על האינטרסים שלי ושל ילדיי ואם המצב לא נוח לו הוא יכול לעזוב. אני לא רואה בו יותר שותף לחיי ולבטח לא חבר . אמשיך לכבד אותו בשל היותו אבי ילדיי ולא מעבר לכך עד אשר אחליט ביום מן הימים אם בכלל על הצעד שיש לנקוט. אני מודה שבאמצעות שאלותיך הצלחתי לברר לעצמי מס' דברים שלגביהם התלבטתי ואשר תוך כדי זה שאני משיבה עליהם הרגשתי שאני למעשה יודעת בדיוק מה שאני רוצה אם כי לא בטוח שזו הדרך הכי טובה אבל מבחינתי הכי נכונה. המשך שבוע נעים.

12/02/2008 | 09:23 | מאת: מתוסכלת

בוקר טוב קודם כל תודה על התמיכה שאתם נותנים לי כאן . בכל אופן מה שקרה מאז , מהעניין שהאקסית באה אילו הוא אמר לי שזה גרם לו לאהוב אותי יותר . ובאמת ראיתי שינויי ביחסים. הפחד שלי נבע מזה שהוא מאוד אהב את האקסית שלו ושהיה לו סקס מדהים איתה (כך הוא אומר) והיא זאת שעזבה בזמנו וכלכך נפגעתי לדעת שהוא בקשר איתה שפחדתי נורא. מה שקורה היום , הוא שאתמול ראיתי את המספר שלה שהתקשרה והוא לא ענה , וכשאמרתי לו שראיתי הוא נורא התעצבן מזה שראיתי לו בטפלון כמובן וגם אמר כל מיני דברים שגרמו לפקפק במערכת יחסים - כמו אני לא הכי נמשך אלייך , אני איתך 5 חודשים כי לא נעים לי , אני אוהב מלאות ( ואני לא כלכך כזאת) מאוד פגע בי, למרות שיום ליפני אמר כמה הוא אוהב אותי ושאני הכל בשבילו.. למרות כל זה הוא התעקש שאני יבוא לישון בבית שלנו. ולא אישן אצל אמא שלי. הבעיה המרכזית ביחסים האלו הם הסקס. הוא מטבעו לא בן אדם שגומר מהר בסקס, וקורה שהוא לא מצליח לגמור אולי בגלל שאני לא מביאה אותו לידי סיפוק כי אני די סגורה וביישנית למרות שאני עושה מה שכולם עושים. אני ממש אוהבת אותו ורוצה שהיחסים האלו יצליחו כי פרט לנושא הזה הכל די נורמלי וטוב בנינו. ייעצו לי מה אני יכולה לעשות או מה נירא לכם שקורה . אני יודעת שהוא אוהב אותי וטוב לו איתי אך גם הוא מאוד מתוסכל מזה שהוא לא מצליח לגמור ונאלץ לאונן (סליחה על המליה) כדי לפרוק את עצמו. תודה מראש מאוד מתוסכלת.