שיפור יחסי אנוש עם המנהלת

שלום, אני בת 26 בעלת תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות במערכות מידע. התחלתי לפני כחצי שנה עבודה חדשה באותה חברה בה אני עובדת יותר מ5 שנים. עברתי מעבודה של סטודנטים בשירות לקוחות לעבודה במשרה מלאה בתמיכת מחשוב לעובדי החברה. זו לא משרה ניהולית אבל השכר קצת גדל והתחום מאד מעניין. מאז שעברתי חל בי מגוון שלם של התלבטויות. התוכניות שלי לגבי קריירה עתידית התפרקו לחלוטין וכבר לא הבנתי מה אני רוצה, למרות שהכל היה כבר מתוכנן בקפידה. אני מפחדת שאני יותר הומנית מאשר טכנית ושתעסוקה במחשבים תדכא אותי ומצד שני אני טובה בזה אני נמשכת לתחום ויש בזה הרבה כסף שאין לי כרגע. מה שטרם לתחושת חוסר הביטחון היה יחסה המוזר של המנהלת שלי. היא צעירה ממני, ללא תואר ראשון או נסיון מלבד התפקיד הנוכחי וההתנהלות שלה כמנהלת היא ילדותית ומנוגדת לכל מה שלמדתי מנסיון אקדמי וממנהלים אחרים שניהלו אותי. דיברתי איתה בסבלנות רבה על הדברים שמפריעים לי, היחס שלפעמים נראה מזלזל וילדותי, מילים פוגעות, ועוד.. אבל הרבה דברים עדין מפריעים לי ואני לא יודעת אם עליי להגיד אותם.. דברים כמו תחרותיות עם העובדים תחתיה, כאילו היא מנסה להוכיח כל הזמן שהיא טובה מאיתנו, חוסר מנהיגות ומודל לחיקוי, חוסר דאגה לגיבוש ושמירה על ריחוק מסוים (אם ניתן לקרוא לזה כך) כדי שלא נשמע על הזוגיות שלה או על הרגלי העישון שלה. יכולתי לרשום פה עוד הרבה דברים אבל אני סוטה מהעיקר. סך הכל יש לה שכל, היא צברה הרבה ידע וקשרים שעוזרים גם לנו כצוות תמיכה מקצועי. אבל הייתי שמחה לקבל עצה כיצד עליי לנהוג איתה. האם עליי לדבר איתה על הכל או להחזיק בבטן? איך אני יכולה להימנע מלתת ליחס שלה לשבור אותי ולהשיב לעצמי את הביטחון העצמי שלי - המעט שהיה לי.. אציין גם שהיא הרבה פעמים הייתה עדה לשבירה הנפשית שלי, לבכי, להתרגזויות ולתסכול, תמיד השתדלה לעודד אבל זה נראה מאד מזויף מהצד שלי. קשה לי גם העובדה שהיא נמצאת בתפקיד ניהולי ואני לא, למרות פער הגילאים והתואר האקדמי. אם זאת.. דרושה עבורי עבודה רבה עד שאוכל לנהל.. כתבתי באמת בקצרה אבל השתדלתי לפרט כמה שניתן, אשמח להרחיב בנושא..