פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
27/02/2012 | 14:48 | מאת: צחי שגב

שלום לכם, אני מטפל ברפואה סינית ומתנדב בעמותת "אנוש" לאנשים המתמודדים עם מחלות נפשיות. לא מעט אני נתקל באנשים הזקוקים לסיוע של בעלי מקצוע נוספים. אם יש לכם יכולת ורצון לתרום לקהילה אתם מוזמנים בחום. כרגע אני אשמח מאוד לקבל מאמן אישי שמוכן לעזור לאישה מקסימה, בתשלום סימלי או מוזל. אשמח אם תיצרו איתי קשר בטלפון 052-3238844 תודה רבה, צחי

18/06/2012 | 23:52 | מאת: מיכל

שלום רב, במידה וזה עדיין רלוונטי אשמח לשוחח ולסייע תודה, מיכל

24/02/2012 | 19:59 | מאת: דורה

הסיפור שלי הוא כזה. אני בת 30 והתאהבתי בגבר נשוי ואני ממוטטת מזה. אנימתגעגעת אליו, חושבת עליו ללא הפסקה, כל שיר מזכיר לי אותו, כל רגע חושבת עליו, חולמת עליו, מפנטזת עליו. כשהוא בקשר איתי אני בעננים אבל אז נעלם למשפחה שלו כי הוא חייב (וגם רוצה) ואני נשארת לבד עם המחשבות, הגעגועים והבדידות הענקית שאוכלת אותי ולא נותנת לי להנות מכלום. אני מצוברחת ומרגישה חלשה, עייפה, ללא תועלת וכאילו שאיני יכולה בלעדיו אך הוא לא ניתן להשגה ולעולם לא יהיה שלי. אני מאוהבת בו עד מעל הראש. א- מה עלי לעשות כדי לשכוח אותו 2- האם אי פעם רגשות אלו יעלמו? שבבקשה תעזרו לי

היי דורה, מקווה שמצבך משתפר לו, ובכל זאת אני מבין ללבך. לא פשוט להיות בקשר כזה, כאשר את יודעת שיש ספק עצום אם הוא ימומש אי פעם מעבר לתקופה הנוכחית. הבקשה שלך היא לשכוח אותו. השאלה היא - מה מהות היחסים עכשיו? מה המטרות שלך? מה לדעתך התחושות שלו כלפייך? את מספרת שהוא חייב ורוצה לחזור הביתה ונוטש אותך עם המחשבות. מה זה אומר לך? ובכלל, מה את מחפשת בזוגיות? איך היית רוצה להתחיל את חיי הזוגיות שלך ומי אמור להיות שם מבחינתך? אשמח לקבל תשובותיך! בהצלחה, יובל

06/03/2012 | 23:15 | מאת: דורה

היי יובל, ראשית תודה רבה על ההתיחסות- ולשאלותייך: היחסים ביננו כיום הם יחסי חברות אבל מהטובים שחוויתי אי פעם. הוא מעניק לי כל כך הרבה ביטחון כשהוא מקשיב לי ושומע אותי ומייעץ לי ובכלל הוא עוזר לי המון ותמיד שם בשבילי ואני יודעת שאני מאוד חשובה לו. אני לא יודעת לומר אם הוא מאוהב בי אך הוא חושב עלי המון וכל הזמן (ככה הוא אומר) ויש לו גם משיכה אלי. מה אני מחפשת בזוגיות? אני מחפשת גבר שיהיה חבר שלי ואהוב שלי וימשך אלי ואני אליו. שנהיה זוג שמתאים אחד לשני ואוהבים להיות יחד ולעמוד אחד בשביל השני ללא תנאים וגבולות.אני מחפשת נאמנות וחברות ומשיכה ואהבה וכייף והנאה בזוגיות. מקווה לשמוע ממך שוב תודה

18/06/2012 | 10:59 | מאת: רונית

זה נודה לה במקרה, היא תפסה אותם על חם ומעז זה רודף אותה. היא לא ישנה, לא אוכלת ולא רוצה לחיות, למרות שהוא חזר בו והבתיח להפסיק את הקשר עם הזונה הזאת (לא את, דורה, אבל אחת כמוך שנוח לה לקחת אדם עם מעמד, טוב לב וחחם ולנצל אותו) מה אתה יכול לייעץ לחברתי ולנו-איך לעזור לה?

22/02/2012 | 20:10 | מאת: לימור

אני בנאדם וברבלי ובעלי סגור ואוהב לדבר נקודות קצר וקולע תמים ואופטימי ומאמין באנשים ודרך שלו לבזבז בקלות כאילו הכול בא בקלות פשוטה עבורו כול דבר שאני אומרת אני חופרת גם שאני לא וגם אותו דבר חיסכון של כסף בזבזן ברמות איך אפשר לקרב אותו אלי אין בנינו שיחות נפש ארוכות כמו שהיו בהתחלה ואין לי אפשרות לטיפול זוגי וזה קשה לי נורא כול דבר שאני אומרת לו דיי מספיק את חופרת אני מאוד הגיונית והוא לא שקול ולא מספיק מאמין בדרכי הנכונה

היי לימור, נשמע על פניו שאתם שני אנשים מאוד שונים. את ורבאלית ומחפשת קשר המבוסס על דיבור, בעלך מופנם יותר ושתקן. כדי לנסות לעזור, אני צריך להבין קצת רקע. אמרת שבעבר היה יותר טוב, מה היה? מה קרה שהוא הפסיק לדבר פתאום? ובנוסף - מה לדעתך נכון מהטענות שלו? ואם יש נכון, איך זה בא לידי ביטוי? ממתין לתשובותיך ואז נחשוב איך אפשר לשפר את המצב. בהצלחה, יובל

22/04/2012 | 14:22 | מאת: תמר

הי לימור, תקשורת טובה היא אחד הכללים ראשונים בזוגיות טובה ובריאה, נסי למען תחילת תהליך לרשום שוב מכתב זה בעזרת סימני פיסוק, פסיק, נקודה, והעברת שורה. תהליך זה יאפשר לך לעשות סדר, סדר גם בכתיבה ולאחר מכן בחשיבה. לאחר שתכתבי שוב מכתב זה, שימי לב להבדלים ולשינויים, ואנא רשמי הערותך בתגובה חוזרת.

22/02/2012 | 19:48 | מאת: מיה

האם אתה יכול לתת דוגמאות על מה נשען הבטחון העצמי של מתאמנים?

02/03/2012 | 05:46 | מאת: אלי שרפשטיין

אשמח אם תרחיבי את שאלתך. כך אוכל לעזור לך יותר. אלי שרפשטיין מאמן אישי / מאמן רפואי

היי מיה, ביטחון עצמי זה עניין של אופי, לעתים יחד עם התמקצעות או ניסיון בתחום מסוים. לדוגמה, מעט מאוד אמהות תראי שהן חסרת ביטחון על יכולתן כאמהות, אבל אותן נשים אינן בטוחות בדברים אחרים כמו מקצוע או זוגיות. ביטחון עצמי הוא דבר לא פשוט. לוקח זמן לבנות את הביטחון, לעתים המון זמן. השאלה היא איפה את רואה בעיה? איפה הביטחון שלך חלש ומתי הוא חזק? אשמח לנסות לעזור אם תתני לי מעט יותר מידע. תודה, יובל

אחרי 10 שנים ביחד של עליות והמון המון משברים החלטתי לשים לזה סוף. ואז הוא מתחנף,בוכה,מזכיר לי גם את הטוב.הוא באמת עשה בשבילי המון אבל אותי זה לא מספק, אני כבר הרבה זמן לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. הוא לא נותן לי דברים שאני צריכה למשל- אין לי עם מי להתייעץ כי הוא לא מבין אותי ולא מסוגל, הוא לא מלומד כלל וזה משהו שגרם לפער בינינו לגדול, הוא לא יודע להביע אהבה -בשבילו העובדה שהוא עושה כל מה שאני מבקשת על מנת לא לריב זה מספיק.האם הדרישות שלי גבוהות? האם זה נכון להיות עם מישהו רק כי את מרחמת עליו? האם אני רוצה יותר מדי? מה קרה לי שהכל התערער? למישהו יש הסבר הגיוני.כואב לי עליו שהוא כזה אבוד בלעדיי אבל אני לא הייתי מאושרת.ואולי אף אחד לא יאהב אותי ככה? ואולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם?

29/01/2012 | 08:56 | מאת: דורית גן מור

לילך שבוע טוב, קראתי את הדברים שכתבת בתשומת לב מיוחדת וזה הזכיר לי את דברי סבתי שאמרה שאחרי כל 7 שנים מגיעה שנת משבר. ואולי אצלך זו שנת המשבר? אני היית מציעה לך לבדוק היטב עם עצמך מה את בעצם רוצה/צריכה/מחפשת לפני שאת מפרקת את הזוגיות. כאשר תעברי תהליך שכזה (ואשמח לעזור לך בכך) תוכלי להחליט על המשך הדרך המשפחתית. לעיתים אנו תולים את האשמה באחר (זו הדרך הקלה ביותר עבורנו) אבל הצד השני לא ממש אשם. לעיתים אנחנו לא מעבירים את המסרים הנכונים ויוצרים 'קצר בתקשורת'. יש גורמים רבים לתחושות שנוצרו אצלך - אל תשפכי את המיים עם התינוק לפני שאת ממש בטוחה שזה מה שיביא לך את האושר.

29/01/2012 | 09:25 | מאת: לילך

היה בכך שלא באמת חיינו ביחד אלא זה לצד זה.הוא מילא את כל רצוני החומרי אך פחות הרוחני,הנפשי.שם היה לו קשה להתמודד,לדבר,להשתתף.הרגשתי בודדה מאוד מאוד.נוצרו בינינו המון פערים בגלל שהוא בא מרקע אחר ,מנטליות שונה.הפריע לי שאין לו שאיפות בחיים.אפילו עבודה קבועה הוא לא מצא.הרגשתי חוסר בטחון איתו.הוא גם הרבה מאוד פעמים שיקר לי שקרים קטנים והיה לי נורא קשה להאמין בו.נכון שאני לא מושלמת ויש לי המון "פאקים" אבל כשהייתי רואה אותו ונמצאת איתו היה יוצא ממני המון רוע וחוסר אושר.המון פעמים ניסיתי להסביר ולדבר ואחרי כל פרידה הכל היה דבש עד שהכל היה חוזר לקדמותו. הוא לא יכול להיות אבא לילדים עדיין,הוא צעיר ממני ולא בשל ומצד שני כשאני רחוקה אני בכל זאת לא רוצה לאבד אותו .אולי או בעיקר מהפחד להיות לבד,מהפחד שלא אמצא מישהו שיאהב אותי ככה. מה עושים?

22/01/2012 | 10:45 | מאת: sigsig

שלום רב, אני כותבת בשמו של בן זוגי. בן 50 שבשנים האחרונות היה עצמאי בתחום של אינסטלציה וחשמל. (בעברו לפני הרבה שנים, לימודי תעשיה וניהול בטכניון-לא סיים את התואר עזב לפני פרוייקט גמר וכן עבודה במקומות עבודה מסודרים של מספר שנים) בחור מאוד מוכשר, יכולת למידה גבוהה, סקרונות והבנה בתחומים רבים ומגוונים. בשנה האחרונה החליט כי חשוב לו למצוא מקום עבודה קבוע ומסודר כי אינו מעוניין להמשיך בעבודה הפיזית הקשה לאורך זמן ומחפש סדר וקביעות בחיים. התחיל לעבוד ב-2 מקומות עבודה טובים (שאת שניהם עזב מיוזמתו), אך קשה לו מאוד במסגרת (לאחר שנים של "עצמאות") ונמצא בקונפליקט קשה מאוד שמצד אחד מחפש את הסדר והקביעות ומצד שני קשה לו להיכנס למסגרת... הקונפליקט מביא אותו לחרדות לגבי העתיד, בילבול רב וחוסר יכולת להגיע למסקנה של איך להמשיך חייו. בנוסף, מרגיש שהבלבול וחוסר היכולת להחליט נמצאים בכל תחום בחייו (לא רק המקצועי) וזה די נכון, הוא מאוד לא מגובש בהחלטות שלו בכל נושא בחיים, יכול לשנות את דעתו אחת לשעה מקצה לקצה לגבי נושאים שונים ועוד... ולשאלה - האם אימון אישי יכול לעזור בנושא? איזה סוג של אימון? איך יודעים לאיזה מאמן להגיע? מה יהיה מתאים? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
23/01/2012 | 10:35 | מאת: אורנה

אימון אישי בהחלט יכול לעזור במודעות לגבי מי הוא , היכן הוא נמצא היום , לאן הוא רוצה להגיע ומה הוא מוכן לעשות לשם כך. האימון האישי אף מביא למודעות מה חוסם את האדם בדרכו להצלחה המיטבית ובעצם המודעות מאפשר עקיפתם של אותם חסמים .האימון מסתיים בקביעת יעדים אשר יביאו להצלחה ובתוכנית פעולה . אימון אישי ממוקד תוצאות הוא הכלי הנכון עבורו ללא ספק . נכון כתבת כי תחום חיים עיקרי אחד משפיע על כל יתר התחומים . אשמח לעזור . אורנה.

היי סיגסיג, תודה על פנייתך. אימון בהחלט יכול לעזור לו, בראש ובראשונה לבחון האם בכלל ראוי לו לוותר על העצמאות לטובת היותו שכיר, ואם כן לברר באיזו מסגרת יהיה לו יותר נח. אדם שעבד כעצמאי כל כך הרבה שנים, יש לו קושי טבעי להתחיל לקבל מרות. זה לוקח זמן. לאימון יש גם את הכלים לסייע בידו ולהכין אותו לקראת עבודה כשכיר, אם זה באמת מה שהמתאמן רוצה ומתאים לו. מה שחשוב כרגע, שגם אם מחפשים עבודה - צריך להחליט מראש מה כן ומה לא. לחשוב היטב על גבולות המרות שהוא מוכן לקחת עליו, לחפש אולי עבודה שמאפשרת עצמאות בתוך המסגרת התעסקותית עד כמה שאפשר. לגבי מאמנים - את מוזמנת לשלוח לי מייל (coachyuval@gmail.com) עם הפרטים ואני אנסה להתאים לכם מאמן אישי מאזור מגורכם. בהצלחה, יובל

אימון אישי זה הדבר הנכון במקרה של בעלך ובמקרים רבים אחרים. בניגוד לייעוץ או הכוונה מקצועית, האימון שם במרכז את האדם מתוך הנחת יסוד שהתשובות נמצאות אצלו. מאמן טוב יכול לעזור לו לגלות את היכולות שלו ולמצוא את דרכו. אני מאמין בזה גם כאיש מקצוע וגם מניסיון אישי שלי ושל חבריי הקרובים. שני דברים יקבעו אם האימון יצליח: הרצון של בעלך לעשות למען עצמו והחיבור ( הכימיה) עם המאמן. אם החיבור לא מצליח אין דבר, מחפשים מאמן אחר. בברכה, אלי שרפשטיין מאמן אישי / מאמן רפואי

אני בת 27 ומעוניינת לעבור אימון אישי עסקי. תודה

באיזה תחום בחייך היית רוצה לעשות שינוי?

20/01/2012 | 09:16 | מאת: תמר

בתחום העסקי בעיקר

31/12/2011 | 08:11 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

קצת נעלמת. אתה בטח עסוק מאוד. מקווה שרק בדברים טובים. רציתי לאחל לך שנה אזרחית נפלאה של עשייה ויצירה. מודה לך על כל התמיכה והמידע שסיפקת לי עד כה. שלך בידידות

היי, תודה רבה. איך את מתקדמת בסדנא? מרגישה טוב יותר? שתהיה לך שנה נפלאה, הרבה יותר טובה מקודמתה. בהצלחה! יובל

27/12/2011 | 16:17 | מאת: אמי

שלום לפורום, יש לי בעיה שאני כל הזמן חושבת מה אני לא ומה לא אשיג ולא יכולה להתמקד במה אני כן. אני מפחדת שלעולם לא אצליח ואשאר במקום שלא טוב לי. ועוד משהו מאוד חסרה לי סביבה תומכת של חברים ומשפחה.יש לי רק את המשפחה הקטנה שלי. לפעמים אני מתעוררת בבוקר ומרגישה שלא רוצה להיות יותר קיימת. אבל מצד שאני אני כן אוהבת את החיים ואת הילדים שלי ורוצה להיות במקום טוב יותר. אשמח לדעת איך עושים זאת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אמי, מתנצל על העיכוב בתשובה, תודה על פנייתך. הקושי שלך מאפיין מאוד אנשים שעברו את גילאי 35 או שסיימו את הבאת הילדים לעולם. אז מסתכלים אחורה ורואים שהרבה מאוד מהדברים שאהבנו נשכחו שם - חברים, בילויים, יכולות ועוד. זה לא תמיד נכון, אבל לעתים קורה. מצד שני, אף פעם לא מאוחר מדי לחזור לעניינים. הדבר תלוי ברצון שלך, ואם את רוצה תצליחי. איך? תמצאי לך משמעות מספקת, תמצאי את ייעודך ותמלאי אותו. אם זה יקרה, את תצליחי בענק. אבל כדי שנהיה יותר ממוקדים - אשמח לברר כמה פרטים. כמה שאלות: 1. מה יש לך בחיים? איפה את כן יכולה להגיד בסיפוק "עשיתי", "הצלחתי"? 2. מה חסר לך בחיים? 3. מה לדעתך מניע אותך בחיים? 4. ממה את חוששת? 5. מה מבחינתך יהיה מקום טוב יותר? ממתין לתשוןבותיך ומאחל לך שנה נפלאה. יובל

22/12/2011 | 07:32 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

יובל היקר, תודה על הפירוט של כלי האימון. השבוע היה לנו שעור ראשון בסדנא. ובסדנא דיברנו על אושר והתבקשנו לכתוב כל יום חמש תודות. אז את התודה של היום אני רוצה לתת לך על זה שאתה פה מקשיב ותומך. עוד משהו שעשינו זה מעגל החיים בכל התחומים וראיתי כמה שהתחומים בחיים שלי לא מלאים. אבל אני יודעת שאין פתרונות קסם. האם ראית נשים באמצע החיים שעשו שינוי חשיבתי, חברתי וריגשי ומקצועי? אם כן, תביא פה סיפורים אישיים כאלה עם שמות בדויים בלי להחשף. משהו שאפשר לשאוף כוח ממנו. תודה וחג שמח

היי, אני נמנע באופן עקרוני לחשוף פרטים, אבל סיפור אחד אני אספר דווקא מאחת הסדנאות שלי. לפני כשנתיים העברתי סדנא של שמונה שעות לאחד מוועדי העובדים הגדולים בארץ. בקבוצה היו כ-20 חברים, בעיקר מהוועד אבל לא רק, שמכירים אחד את השני ממקוטם עבודתם. בסדנא בדקנו עבור כל אחד ואחת מהם את כל האלמנטים החשובים באימון - החל מערכים, דרך חסמים ועד חזון, כדי שכל אחד יוכל ליצור לעצמו מציאות טובה יותר עם כלים אימוניים ולהגשים שאיפותיו. רוב הקבוצה הייתה מקובעת, חברה בגילאי 40-60, שבאו ממקום חיובי ללמוד משהו חדש אבל לא היו פתוחים בהכרח לשינויים. אחת מחברות הקבוצה התחברה מאוד לסדנא, שעם התקדמותה החלה להשפיע עליה באופן משמעותי. הסדנא החלה ב-9:00 בבוקר ואמורה הייתה להסתיים בחמש. אותה גברת, בת 52, בסביבות 16:00, אחרי שכבר הכרנו את ערכיה, חסמיה (פחדים מעכבים) וחזונה, נראתה לי נסערת. פניתי אליה וביקשתי לברר מה שלומה. אז היא פרצה בבכי ואמרה שהסדנא השפיעה עליה עמוקות. היא סיפרה שהיא נמצאת במקום העבודה כי "ככה נכון" ו "כי היא מבוגרת מדי להתחיל משהו חדש" (פרדיגמות) אבל היא לא אוהבת את העבודה עצמה וכחברת ועד - גם נמאס לה מכל המלחמות עבור אחרים. החברים לקבוצה הביטו בה בהלם מוחלט. אז היא המשיכה וסיפרה שהיא אוהבת מאוד ילדים ותמיד רצתה לעבוד עם ילדים. היא כתבה ספרים לילדים (למגירה) ותמיד זה היה רצונה. היא הוסיפה שבישוב של בתה אין פעוטון והם חייבים להרחיק לישוב אחר - ולאור הדברים שעלו היום - הכל מתחבר! היא צריכה להקים מקום חם לילדים קטנים בישוב של בתה. המסקנה - שנאמרה מול כל חבריה ההמומים - היא עוזבת את העבודה, יוצאת לפנסיה מוקדמת אם אפשר או שתקח את הפיצויים - ותעבור לעבוד עם ילדים. כולם הופתעו מהנחרצות והעוצמה. מסרתי לה את מספר הטלפון שלי והבטחתי לה עזרה בהמשך בכל מה שתצטרך. לסיכום, אין גיל לשינוי ואסור לחיות במקום שאנחנו לא מרוצים בו. הקלישאה שחיים רק פעם אחת היא הדבר הנכון ביותר באימון. צריך למצות את החיים ולפעול על פי צו הלב ולעשות מה שאנחנו אוהבים. סיפורים נוספים - אולי בהמשך. שבת שלום ושנה אזרחית חדשה נפלאה ומוצלחת! יובל פיס

18/12/2011 | 14:58 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

שבוע טוב יובל, לא ידעתי שאתה מקיים סדנאות אימון חשבתי שאתה רק בקטע האישי. מה זה נקרא אצלך קבוצות קטנות, כמה אנשים? ואיך אתה מקיים שיחות אישיות תוך כדי הסדנא? הייתה לי פגישה אחת בסדנא לא יודעת אם אמשיך. יש לי אפשרות להגיע לפעם נוספת ואז להחליט. בקשר לדברים שכתבתי אני מרגישה כמו מעגל סגור הרי שום סדנה ושום מאמן לא ישנו את הגיל שלי ואת האובדן והצער שחוויתי. איך אפשר לדעתך בכל זאת בזכות אימון לקום ממצב רגשי קשה ופסימי ולראות את הורוד אם יש כזה? תודה לך על הכל בהערכה ממני

היי, כן, מדי פעם אני פותח קבוצה של מספר אנשים / נשים לאימון קבוצתי. נכון שאני אוהב יותר את האימון האישי, שלרוב מאפשר פתיחות גדולה יותר ונדרש פחות זמן להיכנס לתהליך, אבל גם לקבוצות יש ערך מוסף מצוין לעתים. לגבי הפגישות האישיות - יש שתי פגישות שמתקיימות מחוץ לסדנא. לגבי הנושאים שהעלת - אכן, אין ממש דרך לשנות את העובדות האלה, למרבה הצער. עם זאת, צריך לנסות ולמצות את המיטב ממה שיש. לאימון יש את הכלים לעשות זאת בצורה מצוינת. להוציא אותך מאזור המחשבות המעכבות ולהטיס אותך לאזור של שאיפות ורצונות ופיתוח עצמי, ומה לא? אני מקווה שהסדנא אליה הצטרפת תתן מענה, אך אם לא - אל תכריחי את עצמך. אשמח להתעדכן! בהצלחה, יובל

18/12/2011 | 21:23 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

אילו כלים יש לקוצ'ינג כדי להוציא אותי מאיזור המחשבות המעכבות ולהביא אותי לאיזור אחר של עשייה והתקדמות? האמת שיש היום יותר מדי פרסום לקוצ'ינג כאילו הכל אפשרי ומזה אני קצת חוששת להתבדות. בקשר לסדנא קרה לי קטע מצחיק שפגשתי שם תלמידה שלי מהעבר וקצת מוזר לי להפתח לידה בקבוצה. יש לי עוד יום להחליט מה אני עושה. לילה טוב

11/12/2011 | 18:22 | מאת: דורין

לא ברור לי איך זה שמחד יש הרבה מאמנים שמסיימים קורס אימון ולא מוצאים עבודה ומצד שני העלות לאימון כל כך גבוהה שידם של אנשים רבים שזקוקים לזה לא משגת.

16/12/2011 | 11:22 | מאת: יבגניה

שלום דורין זה באמת מצער, אלה שמסיימים את קורסים של מאמנים או מטפלים מסוג זה או אחר לא יכולים להרשות לעצמם להוזיל מחיר- חס וחליליה שלא יחשבו שהם לא יוצלחים- הרי יש דעה כזאת שככל המחיר גבוה יותר גם האיכות בהתאם מצד שני עד שרוכשים ניסיון והכרה - לוקח זמן, ואם החליט אדם שמזה הוא רוצה להתפרנס- זה יהיה בעיתי אם יקח פחות כשיש לקוחות מעטים אני אישית בהתחלת הדרך, לכן לא לוקחת יותר מ100 ש"ח לפגישה אך זה אומר שיש לי פחות זמן לעיסוק כזה, כי את הכנסה הקבוע ועיקרית אני צריכה לחפש במקום אחר יש מחשבה של הרבה אנשים שסיימו קורס, בהתחלה להגיע לפיסגה מפחינת הכרה, כלכלית- ואחרי זה יוכלו לתרום לאנשים שבאמת זקוקים- אך מניסיוני, אך שהוא שוכחים בדרך את הרצון הטוב הזה- בכבוד רב, יבגניה מדריכה להתפתחות אישית

היי דורין, שאלת שאלה קשה באמת. מה נכון? יש הרבה מאמנים, עדיין אין מספיק ביקוש לתחום ובכל זאת המחירים מתחילים (לרוב) מ-250 שקל למפגש אימון. לא זול. מצד אחד, מאמן שרוצה לעסוק באימון במשרה מלאה, כפי שיבגניה אמרה, חייב לקחת סכום יותר גבוה - לא רק בגלל שזה סוג של תו איכות - אלא ממש כדי להתפרנס. הרי אין למאמנים לרוב 10 מתאמנים ביום, שגם ב-150 ש"ח זה יספק שכר נאה. וגם, מאמן שלוקח סכום נמוך, באמת מעורר חשד - מה הסיבות לסכום הנמוך? עוד עניין שחייבים לזכור הוא שתהליך אימוני נמשך תקופה קצרה (12-18 מפגשים לרוב), שלא כמו טיפול פסיכולוגי שיכול להימשך שנים, ולא רק פעם בשבוע. כך שתחלופת המתאמנים חייבת להיות גדולה, ואין מספיק לרוב. אז מה עושים? אנחנו, כמי שמכשירים מאמנים (המכללה הישראלית לאימון), החלטנו קודם כל להפסיק עם קורסי ההכשרה הרבים ולהתמקד בהשתלמויות והתמחויות. זה נראה לנו יותר חשוב כרגע ההתמקצעות מאשר לייצר עוד ועוד מאמנים. במקום ארבעה קורסים בשנה, פותחים שניים בלבד ורק עם מי שממש ממש מתאים (בדיקה גרפולוגית, התאמה על פי כללי לשכת המאמנים ורעיון אישי). דבר נוסף - אנחנו מסייעים למתאמנים למצוא מאמנים על פי רמות - מסטאז'ר שלוקח סכום סמלי (100 ש"ח) ועד מאמן בכיר (שעלותו יכולה לעבור את ה-400 ש"ח). במקביל בקורס האימון אנחנו מביאים מרצה שמתמחה במיתוג ושיווק עצמי, והיא עוזרת למאמנים למצוא את הנישה המתאימה להם וממקדת בחיפוש לקוחות פוטנציאלים מתאימים. צריך לזכור שהיום השוק מוצף - לא רק במאמנים - גם בעו"ד, מטפלים, מקצועות הפרא-רפואה ובעצם, במה לא? אולי רופאים... אז יש קושי, אבל מי שבאמת טוב ומתמיד - ימצא את דרכו. מי שלא, לא משנה מה יעשה. ואם את מחפשת מאמן בעלות סמלית, את מוזמנת לפנות אלי ונמצא מישהו מתאים מהאזור שלך. בהצלחה, יובל

06/12/2011 | 11:01 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

מה שלומך? התחלתי את ההתכתבות איתך ב- 2007 שהייתי בהיריון הראשון שלי. התכתבתי איתך בנושא עבודה. זוכר את המורה שפתחה עסק בבית? מאז נולד לי עוד ילד, חמי ואבי נפטרו, עבדתי תקופה מחוץ לבית, אבל הקפאון, העצב והתקיעות נשארו. החלטתי לעשות מעשה ולהצטרף לסדנאת אימון כדי לעשות סדר בדברים וליצור מציאות של עשייה. אני כל כך מפחדת שזה לא יצליח ומה גם שעוד חודשיים אני כבר בת 40 אמאל'הההההההההההההההההההההההה אני כל כך שמחה שאתה פה עדיין. תגיד לי איך אני יכולה לשמור על אופטימיות הכל נראה לי כל כך לא אופטימי.

שלום, פשפשתי קצת בזכרוני, הרי עבר המון זמן, כדי לברר על מה מדובר ואכן נזכרתי. אני מבין ששלומך לא משהו, חווית גם בריאה אבל גם לא מעט אובדן ולצד זה גם תחושה כללית לא נוחה מלווה אותך. זה מצער לשמוע, אבל בהחלט יש מה לעשות. ראשית, לגבי סדנאת אימון, אנא פני אלי למייל האישי שלי - coachyuval@gmail.com ונחשוב על אפשרויות נוחות בהתאם לאזור מגוריך. דבר שני, אני אשמח לקבל עוד פרטים על מה קורה. לאן נעלמה האופטימיות ומה גרם לכך - הגיל? האובדן? קריירה? שמח לראותך כאן, מקווה שתשתמרי על קשר. בהצלחה! יובל

12/12/2011 | 19:19 | מאת: מישהי שכתבה ב2007

ראשית, אני שמחה שאתה עדיין כאן שומע, תומך ומייעץ. תבורך! מחר אני אמורה להתחיל סדנת אימון בשעות הערב.נראה לי שרק נשים יבואו. מה הולך להיות בסדנה כזו אתה יכול להגיד לי בבקשה. אף פעם לא התנסיתי. כל מה שכתבת הגיל, האובדן והקריירה מאפילים על חיי. נתחיל עם האובדן הגדול של ההורים. חמתי נפטרה בהיריון הראשון שלי וחמי נפטר שנתיים אחרי. לאחר לידת בני שני הורי חלו ואמא הייתה מאושפזת תקופה ארוכה בבית חולים ואבא שהיה חולה גם לא שרד בלעדיה. זה מזכיר לי שבתקופה הראשונה שכתבתי פה שהייתי בהיריון הראשון אבא שלי ז"ל היה מאושפז. כל הקיץ טיפלתי בהם בעזרת אחיי אבל לי היה הכי קשה עם ילדים קטנים. אמא שתבדל לחיים ארוכים ברוך השם נשארה אבל גם היא מסובכת בחולי רב. לצערי הצירוף מקרים בין ההריונות שלי למוות של ההורים הוא צרוף טראגי שקשה לי להתגבר עליו. הצער שתקופה ארוכה הייתי בלי ילדים ופתאום שהם באו ההורים נעלמים. בקשר לקריירה- אך נושא כאוב שביותר. הלכתי אחרי חלום רטוב להיות מורה לאנגלית זה מה שרציתי. מיד אחרי שסיימתי את התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה בהצטיינות הלכתי אחרי החלום. עשר שנים עברו מאז ואני עדיין לא מצאתי את עצמי בתחום. מרגישה חסר בטחון וחסרת עבודה ומוטיבציה. חושבת על הסבה מקצועית או הרחבה מקצועית. הגיל- עוד חודש וקצת ימלאו לי 40 וזה מלחיץ אותי מאוד. מצד אחד אני רוצה עוד היריון ואני יודעת שמבחינת הגיל אני צריכה למהר פן אאחר את הרכבת אבל אני לא בשלה כרגע לעוד היריון כי התינוקי שלי רק בן עשרה חודשים. מצד שני כותבים הרבה שהחברה לא רוצה עובדים מעל גיל 40-45 ומה יהיה איתי אם לא אמצא את דרכי אולי כבר יהיה מאוחר מידי. ובכלל בגילי יש הרבה נשים עם 3-4 ילדים ועם קריירה טובה ואני מרגישה כאילו שנשארתי מאחור.

03/11/2011 | 08:51 | מאת: אבג

שלום, מקווה שתוכל לעזור לי כי אני על סף ייאש. אני בת 29, נשואה פעם שנייה (טריה) עם ילד מדהים בן 6 ותינוקת בדרך. התגרשתי לפני 4 שנים בערך אחרי נישואים של שנתיים וחברות של 8 שנים... היו כל התסמינים לכך שזה ייגמר רע, כמובן שלא הקשבתי לאיש ולא רציתי לראות... הנישואים היו גיהנום נותרתי עם צלקות קשות, היום שנים אחרי התחתנתי עם בחור מדהים, מלאך אמיתי שהתאהב בי ובבן שלי ושומר עלינו מאז. הוא מגדל את בני כאילו היה בנו. הגרוש שלי לא ראה את הילד יותר משלוש שנים אני חושבת והוא גם לא ממש זוכר אותו וטוב שכך לדעתי. הגרוש שלי התעלל בי נפשית כל הזמן צרח ועשה תנועות עם ידיים, עד היום הבן שלי לא מסוגל לשמוע צעקות בבית וגם אני... זה ממש קצה הקרחון. הבעיה היא שאפילו שנים אחרי הכעס לא עבר לי, הצורך בנקמה, הרצון שיקרה לו משהו ושאהיה נוכחת בזמן שזה קורה לו... כאילו הטינה מניעה אותי קדימה להתקדם בחיים במקום שטובתי וטובת משפחתי יניעו אותו והרצון להצליח בחיים... בניתי בית חם ואוהב לעצמי ולבני ואני באמת מאושרת היום אבל אני לא שלווה, אני נוטרת טינה, יש לי הרבה רגשות שליליים שלא נותנים לי מנוח אני כמעט אובססיבית, בכל רגע פנוי עם עצמי מדמיינת תמונות שאני לא רוצה לדמיין... אני רוצה להשאיר הכל מאחור, לדעת לסלוח ולשכוח, האם אפשרי???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ראשית, אני שמח שהיו לך את הכוחות להמשיך הלאה בחייך ומצאת לך אהבה חדשה, כנה ואמיתית. השאלה האם אפשרי לסלוח ולשכוח היא מאוד תלויה באדם. יש אנשים שסולחים מהר ובקלות יחסית, אחרים בקושי רב, אם בכלל. זה לא בלתי אפשרי ללמוד את העניין, אבל זו משימה לא פשוטה. הטינה ברורה וטבעית, כל עוד היא לא עוברת לפסים של מעש כמובן. אז מה לעשות? בואי נשאל כמה שאלות - 1. מה תתן לך נקמה? מה יצא לך מזה? 2. מה המחיר שתשלמי על נקמה? כל סוג של נקמה, לא משנה מה. 3. איזה סוג של חינוך - בעניין נקמה וטינה -את רוצה להעביר לדורות הבאים? 4. מה המשמעות של טינה בעינייך? 5. מה יחשוב בן זוגך על "נקמה" שכזאת? איך זה ישרת את מערכת היחסים הנוכחית? 6. איך נקמה תחזיר לך את השלווה? אני ממתין לתשובות ממך. בכל אופן, אני חושב שנכון לדבר על הנושא עם איש מקצוע. אני מאחל לך המון הצלחה ואושר! יובל

04/11/2011 | 16:52 | מאת: אבג

קודם כל תודה על תשובתך המהירה אך תשובתך קשה מאוד... אני לא יודעת לענות לך על השאלות ששאלת אני רק חושבת שבן אדם כמוהו חייב להיענש בדרך כלשהי... זה לא פייר שהוא חיי זורח ופורח זה מרגיז אותי נכון שזה טיפשי לחלוטין אבל זה כאילו הוא נמצא אצלי בראש 24 שעות ביממה וכל היום אני חושבת רק על איך זה ייתכן??? למה טוב לו??? מגיע לו עונש! אני לא אלך לאיש מקצוע כי קצת מפחיד אותי לגעת בדברחם מסויימים כי הם כואבים מדי, אני חושבת שהסיבה שאני עסוקה בזה כל כך הרבה זה כי איפה שהוא זה מעצים אותי כלפי חוץ כי בפנים אני פגיעה ושבירה מאוד... זה הגיוני בכלל??? אבל נתת לי המון נקודוצ למחשבה, ארצה לשמוע ממך תגובה בנושא, תודה ושבת שלום

07/12/2011 | 13:22 | מאת: מכון פתרונות

כמובן שהדבר אפשרי! אני ממליץ לך לפנות אל טיפול זוגי כלשהוא (ניתן אף ללא בן זוגך הנוכחי) במהלכו תעברי הליכים של בחינת עברך ועשייה למען התגברות עליו והתנהלות מתוך רצון מודע, מעצים ומועיל ולא מתוך תחושות הנקמה שאת חשה (שנעוצות בעברך).

01/09/2011 | 20:42 | מאת: אסתר

אני נמצאת בתהליך פרידה מבעלי שעזב את הבית לאחר 30 שנות נשואין .גם ילדי נמצאים מחוץ לבית בצבא ובלימודים. אני צריכה עדיין להתמודד עם הכאב והאובדן, הבדידות הפתאומית והכאב של הילדים שלמרות שהם גדולים הם מרגישים שכל המשפחה שלהם התפרקה. אני צריכה לקבל הרבה החלטות לגבי מקום מגורים,( כל משפחתי מתגוררת כבר בעיר אחרת), ומעבר לדירה קטנה יותר ואולי עבודה בעיר אחרת. אני מאד אוהבת את מקום עבודתי ומגורי אולם במקום בו אני גרה די קשה ליצור קשרים חברתיים חדשים . זהו מקום קטן ומוגבל מבחינה חברתית.איך מתחילים?

שלום אסתר, מתנצל על העיכוב בתשובה ומקווה שכבר מצאת חלק מהתשובות. בכל אופן, חלק מההתמודדות היא תלוית זמן כמובן, אבל בכל האלמנטים בהם את צריכה להיות אקטיבית (מעבר דירה, קשרים חברתיים חדשים) יש הרבה מה לעשות. והכי חשוב - לעשות! אם את לא רוצה לקחת עזרה (מאמן, יועץ) אז אני מציע לך לעשות כמה דברים בסיסיים: 1. שבי עם עצמך ותקבלי החלטות. ברמה הכי פשוטה, קחי דף ועט ותעשי לך תוכנית פעולה רעיונית - "מה אני צריכה לעשות". 2. לאחר שסימנת את כל משימותייך, קטנות וגדולות, תבחני אותן אחת אחת. 3. נלך, לדוגמא, על משימה גדולה (לרוב האנשים) - מעבר דירה. תרשמי את היתרונות והחסרונות ותנסי לבחון מה יותר חשוב לך מבחינת הערכים שלך - יצירת קשרים חדשים או הנוחות - קריירה ובית היום. 4. תתחילי לבלות מעט בשכונות אליהן את חושבת לעבור כדי לההרגיש אותן מבחינת אוכלוסיה ובכלל. בילויים, פארקים, מרכזי קניות וכל מה שחשוב לך בסביבה. תראי עד כמה את מתחברת. 5. כמובן, שכל סעיף יגובה במועד בו הדברים יתבצעו - נגיד שעד ה-1/11 את מסיימת את התוכנית הרעיונית שלך והפירוק של האלמנטים. עד ה-1/12 את כבר בחנת כמה אפשרויות מעבר לצד בירור מחיר הדירה שלך וכו'. בלי כל קשר, קשרים חברתיים זה משהו שאפשר להתחיל לבנות גם אם את לא גרה במקום שקל ליצור בו קשרים כאלה. יש המון אנשים שיש להם חברים שפזורים בכל הארץ. אפשר לעשות את זה דרך חוגים, הרצאות, טיולים, סדנאות וכד'. אם תבואי עם נכונות - תמצאי את מבוקשך. בגדול, הייתי ממליץ לך לקחת מאמן טוב מהאזור שלך שילווה אותך בתהליך. זה יכול להקל עליך וההתמודדות לא תהיה רק עליך. אני מאחל לך המון הצלחה ותזכרי תמיד שכל סוף זו התחלה חדשה. גם אם כרגע את לא מצליחה לחוש בכך, בעתיד, אם תפעלי נכון, יכול להיות שתמצאי עצמך במקום טוב משמעותית. בהצלחה, יובל

31/08/2011 | 12:10 | מאת: מורן

אני ובעלי (בני 28) נשואים חודשיים לאחר 8 שנות זוגיות. חיים ביחד כבר 6 שנים. בתקופה האחרונה, בערך כשבועיים לאחר החתונה, הכל מתפוצץ לנו בפנים. לא מפסיקים לריב ולחפש איך לכעוס אחד על השני. אנחנו לא מסכימים בהמון דברים שלא הסכמנו לגביו גם לפני החתונה אבל פתאום לריבים יש משמעות אחרת. אנחנו הראשונים אחד של השני בכל תחום ומרגישים (אני לפחות) שאנחנו יחד כל החיים. בעלי מתלונן שאין מספיק סקס ואני מתלוננת שאין מספיק יחס חם ממנו כדי שיהיה סקס. קיבלתי המלצה על מטפלת שהיא בעצם סקסולוגית ועובדת סוציאלית מוסמכת. קיבלתי עוד המלצה על עו"ד המציגה את עצמה כקואצ'רית. בגלל שזה מאוד חשוב לנו אני לא רוצה לפנות לבן אדם שלא מתאים לנו. האם סקסולוגית תתאים כשהבעיה בסקס היא לא בעיה פיזיולוגית? אשמח לשמוע עצות. תודה

13/09/2011 | 15:25 | מאת: עידן

שלום מורן על פי מה שאת רושמת נראה כי מה שהשתנה זה מעבר ממערכת של הסכמות ושיתוף פעולה למערכת של חוסר הסכמות, והתוצאה של זה הינה ריחוק. סקס אינו פותר קונפליקטים תקשורתיים, הוא אולי מייצר אינטימיות גופנית, קונפליקטים תקשורתיים פותרים על ידי תקשורת, שיתוף ושיתוף פעולה. לגבי אימון זוגי, באימון זוגי עובדים על המקומות שחשובים לשני בני הזוג, מאפשרים בחירות מחודשות ומתרגלים אותן את מוזמנת לקרוא עוד על אימון זוגי באתר https://sites.google.com/site/coachidan/home/home/coaching-6 בהצלחה בכל מקרה.

היי מורן, מזל טוב על הנישואין, למרות התחושות כרגע. נישואין, שלא כמו חברות, הופכים את הקשר למשהו אחר ממה שהיה כשהייתם חברים, למרות שזה רק "מיסוד". יש תחושות אחרות, מחוייבויות אחרות והתנהלות שונה. מוזר, אבל ככה זה, גם אחרי שנים של חברות. ועובדה, שכבר בהכנות לחתונה ובטח אחריה צצות בעיות שלא נצפו בטרם הכניסה למערכת היחסים. לשאלתך, סקסולוגית אמורה לבחון את מה גורם לבעיה באינטימיות ולזהות שהשורשים לא במקום הפיזיולוגי אלא הרגשי. מאמן יכול בהחלט לעזור, כמו גם מטפל. יש מגוון אפשרויות. אני ממליץ בחום ללכת לטיפול או אימון זוגי אצל מי שוהכשר למערכות יחסים. אם תשלחי לי מייל אוכל לשלוח לך המלצות (בתקווה שאני מכיר באזור שלכם) או מתל אביב. אני יודע, לדוגמא, שד"ר דניאל דריי, סקסולוג, הוא מטפל זוגי ולכן יש יתרון לגשת לסקסולוג שהוא גם מטפל ורופא. אני מאחל לך המון הצלחה ואם את צריכה את עזרתי במציאת הטיפול המתאים אל תהססי לשלוח לי מייל (coachyuval@gmail.com). מקווה שהיחסים יחזרו למקום שהיו לפני החתונה ותמצאו את האושר. בהצלחה, יובל

28/08/2011 | 09:58 | מאת: שיר

מחפשת סטאז'ר או סטודנט/ית שיעזור לי להגשים חלום, מבחינת סביבת מגורים, וחלום חיי.. לחיות בסוג של רומנטיזציה. גם מבחינה דקורטיבית, סטיילינג, וגם מבחינת עיסוקים, לדעת לראות את החיים בצורה רומנטית, אפשר להגיד אף שאני רוצה לחיות בבועה, בסרט משלי. עם תפאורה משלי. מי שמתחבר לרעיון שלי, אשמח שיצור אתי קשר

13/09/2011 | 15:29 | מאת: עידן

שלום שיר אני מכיר סטאזית שיכולה שאת יכולה להעזר בה,את מוזמנת ליצור קשר בכל מקרה בהצלחה.

13/09/2011 | 18:12 | מאת: שיר

pupa_shiri@yahoo.com

היי שיר, את מוזמנת להיות איתי בקשר במייל או בטלפון ואנסה למצוא לך סטאז'ר עם טרם מצאת. coachyuval@gmail.com בהצלחה, יובל

16/08/2011 | 20:15 | מאת: רווקה עם גרוש

היי, אני בחורה בשנות ה20 המאוחרות. אני יכולה להעיד על עצמי כבחורה אינטיליגנטית ושנראית טוב בעל שאיפות גדולות ורצון עז לבנות את חיי ולהיות מאושרת. אני נמצאת כיום במערכת היחסים הרצינית והמורכבת ביותר בחיי. הקשר בינינו נרקם כתוצאה מיחסי חברות טובים ואהבה גדולה. הקשר מורכב מאהבה גדולה מאוד ורצון לבניית חיים משותפים והשתוקקות לכך, אך מאחר והבחור רק לאחרונה התגרש באופן רשמי יש עוד דרך ארוכה לעבור. כבחורה שזהו הקשר הראשון בחייה אני לומדת על עצמי הרבה מאוד. עם זאת וככל שעבר הזמן למדתי כי אני מלאה בתחושות קנאה באשר לאהבתו לילדיו ,לבית ולמשפחה שהספיק לבנות, ולהשתוקק להיות חלק בלתי נפרד מחייו למרות שהמצב טרי. בנוסף ומאחר ואינני מכירה את ילדיו יש בי המון חששות כלפי התגובות הצפויות מהם, כמו גם מהסביבה, מהשבתות בהן הוא נדרש להיות רק איתם, ובגדול מהאתגר הענק שעומד לפני ונבנה אט אט בצעדים קטנים בעוד שאני רוצה שהכל יקרה כאן ועכשיו כי אני בחורה והזמן עובר ואני רוצה לחיות את חיי בהתאם לשאיפות והרצונות שלי. אני חייבת לציין שעברנו יחד המון ימים טובים מלאים בחוויות טובות אך גם הרבה מצבים שבהם כל אחד מהצדדים מבין ורואה את המקום שלו. דבר שגורם למתחים רבים. הייתי שמחה לשמוע איך ואם כדאי ונכון להתמודד, כיצד מתמודדים עם הצורך והרצון העז להיות יחד כל הזמן ולהתמודד עם הצורך שלו ללכת לילדיו . איך מתמודדים עם סופי שבוע שלמים לבד, מתי כדאי להכיר את הילדים ועוד. אשמח לקבלת תגובות והצעות ובמיוחד ממי מגן שנמצאת במצב זהה. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה
17/08/2011 | 11:24 | מאת: דורית גן-מור

רווקה יקרה, העצה הנבונה ביותר שאני יכולה לתת לך זה להתאזר בסבלנות. הבחור רק התגרש, הוא עדייןמחפש את האיזון בחייו והנה נכנסת באהבה גדולה והתרגשות לחייו. תני לו לנווט את התהליך. אם זו אהבה אמת - הוא ימצא את הדרך והזמן המתאים להכיר לך את ילדיו, לשלב בילוי סוף שבוע איתך ואיתם יחדיו. את יכולה להחליט בינך ובין עצמך כמה זמן את יכולה/מוכנה לחכות - חצי שנה, שנה, יותר. תלוי עד כמה בוער לך להקים משפחה משלך. אבל לחצים רק יבריחו אותו ולכן תהני מהמצב הנוכחי, ותני לו את הזמן. בהצלחה,

17/08/2011 | 14:11 | מאת: הרווקה...

תודה על תגובתך. מוטיב הזמן הינו גורם משפיע ביותר על המידה בה אני מסוגלת להינות מההווה. מאחר והזמן שאני ממתינה הינו רב אני לא מפסיקה לחשוב כמה זמן עוד יידרש ממני להמתין ולחיות את חיי כפי שאני רואה לנכון. הזמן משפיע על המפגשים שלנו שלא יכולים להתרחש כאשר הוא עם ילדיו על אחת כמה וכמה בחודש אוגוסט בו נדרש להיות עימם זמן רב יותר. קשה לי מאוד. אך, אני יודעת שברגע שהדברים יתקדמו יהיה טןב יותר. מפחדת שאני מבזבזת את שנותיי המשמעותיות בלהמתין... אני חסרת סבלנות מלחכות עד שהכל יהיה נכון ואפשרי כי כרגע ישנם הרבה מאוד הגבלות ואילוצים.

שלום לרווקה, תודה על פנייתך. כל מערכת יחסים היא מורכבת וזה בטח לא מקל שמדובר במערכת יחסים עם גרוש ואב לילדים. העניין של להיכנס למערכת יחסיעם כזאת לרוב היא לא מתוך בחירה. מדובר בהתאהבות ויתכן כי אם הדברים היו נעשים בצורה רציונאלית הדברים היו נראים אחרת. שלא תביני לא נכון, אין כל רע במערכת יחסים כזאת, להיפך, יכול להיות שיש לה סיכוי טוב יותר ממערכות אחרות; אבל רוב האנשים שתדברי איתם על העניין ירימו גבה (שוב, מתוך פרדיגמות ופחדים שלהם ומתוך ראיה של בעיקר של הקשיים ולא של היתרונות). מערכת יחסים צריכה להתבסס קודם כל על אהבה אמיתית ותחושה של רצון לשיתוף תמידי, לצד היכולת לגשר על הפערים בין הצדדים, שתמיד קיימים ומתעוררים בזמן כזה או אחר. אצלך, כך נראה, החלק של השיתוף והאהבה קיימים, אבל ישנם פערים שקשה לך לגשר עליהם וגם קנאה, שביכולתה להרוס כל מערכת יחסים, בלי קשר לילדים. השאלה היא מה המקום של הקנאה הזאת? ולדעתי עולות פה כמה שאלות משמעותיות - 1. מה מטרת הקשר הזה? מה השאיפות שלך פה? 2. מה את אוהבת בבן זוגך? מה חסר לך בזוגיות הזאת? 3. מה לדעתך גורם לקנאה? אומרים שקנאה היא סוג של הגנה ופחד - ממה זה נובע אצלך? 4. מה יכול היה להרגיע אצלך את החששות והקנאה לדעתך? איזה מידע חסר לך? 5. מה הרגשתך לגבי איך שבן זוגך רואה את מערכת היחסים הזאת? אשמח לקבל תשובתך. שבת שלום, יובל

20/08/2011 | 19:09 | מאת: הרווקה

יובל שלום ותודה על התייחסותך המפורטת. מערכת היחסים התחילה מתוך מקום של שיתוף שהתפתח לאהבה. אכן רגשות הקנאה קיימים ולא רק בגלל הילדים. זו מערכת יחסים ראשונה בה אני נמצאת ומניחה שעדיין לומדת על עצמי הרבה דברים. הילדים מהווים עבורי את התמונה של המשפחה שהתפרקה. את האישה שבעלה החליט לעזוב בגלל מערכת יחסים לא טובה. זה גורם לי לפחד ואף לא להיות שלמה במקומי מהחשד שמא הדבר יחזור על עצמו. אני אוהבת אותו מאוד ומאמינה שיחד נתמודד ומקווה שנצליח ורואה בו מי שמזהזמן רב מעניק לי ביטחון רב בעצמי ובחיי. עם זאת, זה לא קדר רגיל ובטח שלא פשוט והייתי רוצה לדעת שיש דרכים שיסייעו להתמודד עם המצב כעת ההיכרות העתידית עם הילדים, כיצד לספר לסביבה, ולאקסית. תודה רבה ושבת שלום.

היי, למרות שביקשת תגובה מנשים במצבך תרשי לי להוסיף גם משהו (בכל זאת, פורום שלי...) - האתגר הגדול שלך הוא לאוו דווקא למצוא את העצה הטובה ממי שחוותה את החוויה עליה את מדברת, אלא למצוא את דרכך בחוויה האישית שלך. להינות מהזוגיות, מהלמידה ואפילו מהתמודדות. לא ברור לאן זה ילך ולא תחושתייך יובילו אותך, אבל דבר אחד ברור - אין שום חוויה בעולם זהה לרעותה מאחר ומדובר באנשים שונים עם ערכים שונים ורצונות שונים. את צריכה להתמודד (תקחי עזרה אם את מתקשה) עם רגשותייך ורצונותייך ולעצב את עתידך ממקום אישי טהור. בהצלחה, יובל

11/08/2011 | 22:10 | מאת: אנט

אני ובן זוגי נשואים עוד מעט 20 שנה. בשנים האחרונות ידעתי שקצת פחות טוב לו, אבל אתם יודעים איך זה עד שלא דופקת לך בדלת האקסית את לא מתייחסת. בקיצור לפני אמון שנים הייתה לא חברה מתנדבת. הם היו מאוהבים והיא אחרי חצי שנה נסעה בשביל לחזור אך לא חזרה להפצרת הוריה. אני עשיתי משהו נורא והיום וגיליתי את כל התכתובות. אמנם לא היו שם מילים של אהבה אבל היה שם הרבה חיבה ורוך שאני לא שמעתי שנים. הוא חילק איתה הרבה מהבעיות שלנו וכן היה שם בעל שאני לא מכירה. אני דורשת ממנו לנתק אבל הוא משווה את קשר הזה לחברה טובה שלי. נראה שזה לא ניתן להשוואה. אני ידועת שאני קנאית אבל זה קורע אותי במפנים זה ממש שבר את ליבי.

לקריאה נוספת והעמקה
17/08/2011 | 15:13 | מאת: דורית גן-מור

אנט יקרה, את מזכירה לי את השיר של דויד ברוזה - סיגליות. "לו רק בעלה היה יודע, היא מסתירה את מכתביה...." נישואין צריך לשמר, לטפח, לעודד כל הזמן ולא רק בשעת משבר. הדרישה ממך לנתק את הקשר- כמו כל דרישה חד צדדית אחרת - לא תביא לתוצאות שאת מקווה להן. בשביל זה תחשבי איך את יכולה לשנות כיוון ולעשות הכל כדי שיהיה לו כייף בבית, נעים, דברים שהוא ואת אוהבים ביחד ולחוד. עשי כדי שהוא יישאר לא מתוקף הדרישה אלא מתוך האהבה, החברות, מתוך רצון. תני לו במילים ומעשים, את אותו רוך שאת מחפשת, העניקי לו את מה שאת רוצה שיעניק לך ותגלי - שנתינה זו קבלה. במקום קנאה - תפעלי בכיוון החיובי. בהצלחה, דורית גן-מור

היי אנט, תודה על פנייתך. התחושה הראשונה שעולה לי מקריאת ההודעה שלך היא שיש בעיה די עמוקה במערכת היחסים שלכם ויותר מכך - בתקשורת ביניכם. גם אם לא טוב למי מהצדדים במערכת, אפשר לפתור את העניין בשיחות - אם בטיפול או אימון או אפילו בשיחות פתוחות ביניכם. זה לא קל, לעתים אפילו קשה מאוד, אבל אין לכך תחליף. נושא הקנאה שווה בדיקה - מה גורם לך לקנא? מה את רוצה שיקרה? עד כמה את מאמינה בבן זוגך? וגם - תנסי לחשוב קצת מה השתנה במהלך השנים האחרונות ביחסים ביניכם - גם ברמה הרגשית וגם ברמה הטכנית. אשמח לקבל התייחסותך ונחשוב איך להתקדם. בברכה, יובל

06/08/2011 | 20:25 | מאת: לי

בני כיום בן 24 בגיל 17 אובחן כחולה קרוהן. הוא לפני המחלה היה ילד סגור מאד ביישן ולא היו לו הרבה מחברים. בשנה שאובחן היה מאושפז כמעט כל השנה הפסיד לימודים לכן הוחלט להשאירו שנה. סיים את הלימודים והתנדב לצבא. אבל מבחינה חברתית המצב היה קשה היה לבד ולא יצר קשרים.היה בכמה מפגשים עם פסיכולוג אבל הוא לא רצה להמשיך יותר. כיום אחרי שנה מהשחרור המצב קשה יותר לא רוצה ללמוד או לעבוד (בגלל המחלה מתעייף מהר וגם כל כל הזמן בדיקות וטיפולים) שוב לקחנו לפסיכולוג אבל אין שיתוף פעולה ,לא משתף אותנו במחשובתיו או ברצונותיו סגור בחדרו. אשמח לכל חבל הצלה בשבילו ,אנו אובדי עצות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לי, תודה על פנייתך. ראשית, אני מצטער שאלו פני הדברים. אין לנו מספיק פרטים על בנך אבל נראה שיש בעיה מהותית ביצירת קשרים. המחלה הזאת היא לא נעימה, אבל לרוב (עד כמה שאני מכיר) אנשים חיים איתה חיים ארוכים ומספקים. הנושא החברתי אינו קשור לעניין כפי הנראה וגם ההימנעות מפני לימודים ודברים נוספים. אני לא בטוח שמעבר למחלה אין בעיה גם נפשית ואולי שווה התייעצות עם פסיכיאטר ולא רק עם פסיכולוג. יכול להיות שבנך סובל מדיסתמיה (דיכאון קל) או ממשהו אחר שלעתים בעזרת טיפול נכון ניתן יהיה ליצב אותו וכך יוכל לקחת טיפול או אימון כדי להניע אותו קדימה. הנושא של לימודים ועבודה הם חשובים בעיניי. כך יוכל להכיר אנשים חדשים, להרגיש שהוא תורם ופרודוקטיבי ולכן הכיוון שלך הוא נכון. הבסיס חייב להיות שיתוף פעולה של הבחור. אימון יכול לעזור (במידה ואין בעיה פסיכולוגית מהותית) במובן של הנעה, אבל שוב חייב להיות שת"פ מצד בנך ומאמן שיסכים לתת יותר מהרגיל, כולל ליווי של בנך בתהליך מעבר לפגישות האישיות בקליניקה. הגישה שלי לעניין, שאם זה מה שיעזור, זה רצוי. המשמעות היא ללכת יחד אם צריך להירשם ללימודיםף אחרי בחינה של מה מתאים, לפנות ליעוץ הנכון של מה ללמוד, לעזור בחיפוש עבודה (בדירבון, אבל אם צריך ללוות גם לפגישות) ועוד. לרוב מאמנים לא עושים את זה, אבל יש מקרים, כמו במקרה של בנך, שזה הכרחי. לגבי תופעות הלוואי של המחלה - אני ממליץ לך לפנות לטיפול רפואי שיעזור לבנך לפני כל התחלה של תהליך אימוני או פסיכולוגיץ לעתים תוספות של ויטמינים ומינרלים או החלפת תרופות עשויה לסייע. כמובן, חובה להתייעץ עם מומחה בתחום. בהצלחה! יובל

שלום רב, אשמח על תגובות כיצד מחפשים קאוצ'ר, איך יודעים אם זה מתאים, ובכלל - מה התהליך.. תודה oshosh

הכי טוב זה להיפגש להתאמת כימייה קטנה... בדרך הזאת מכירים יותר אחד את השני ואם זה טוב - ממשיכים עד לשינוי המיוחל! אשמח להיפגש איתך

היי, זו שאלה שעולה מדי פעם ואני תמיד שמח לחזור על התשובה: הדרך הטובה ביותר למצוא מאמן היא באמצעות המלצות של אנשים קרובים שמכירים. אם אין כאלו, אז אני ממליץ לחפש מאמן רק דרך לשכת המאמנים בישראל, שם יש מאמנים בעלי 'תו תקן' מחמיר באימון אישי והסיכוי שתפלי בבחירה הוא יותר קטן. על פי כללי איגוד האימון הבינ"ל, פגישה ראשונה עם מאמן זו פגישת היכרות ללא התחייבות. לא כל המאמנים עומדים בזה, אני ממליץ לפנות למאמנים שכן עומדים בזה. בפגישת ההיכרות רואים יש כימיה בין המאמן למתאמן, אם המחיר והתנאים סבירים ואת מסוגלת לעמוד בהם ואם הגישה של המאמן מתאימה לך. אפשרא להיפגש עם שניים שלושה מאמנים ולהחליט מי המתאים לך ביותר. שימי לב שבלשכה יש דרגות - מאמנים מתחילים יחסית, מתקדמים יותר וכאלו שיש מאחוריהם מעל 2000 שעות אימון. את יכולה לבחור לי הניסיון הדרוש וגם ההתמחות. בהצלחה! יובל

29/06/2011 | 08:21 | מאת: אור

שלום יש לי בעיה של מועקות רבות ועצב,הסיפור שלי הוא כזה אני נשואה+ילדה בת 9 הנני בת 39 ,הזוגיות שלי על הפנים למרות זאת ניסיתי להביא אח לביתי ללא הצלחה ,מזמן רציתי לעזוב את בעלי ולא עשיתי זאת כיוון שאין לי הורים ולא אחים אין לי דירה משלי ולא עבודה מסודרת ,בעלי רוצה לפרק את החבילה וזה מה שפחדתי ממנו תמיד למרות שהיה לי רע. יש לי פחדים בנוגע למצב הכלכלי אני עובדת כרגע כמחליפה ואין לי קביעות וגם משכורת נמוכה בסביבות 2000 ש"ח .אני דואגת לעתיד שלי ושל הבת שלי אני רוצה שלביתי יהיו אחים ואני גם דואגת לגבי גבר בגיל כמעט 40 קשה למצוא מישהו גברים רוצים צעירות אני מרגישה מאוד לבד ,אחה"צ אין לי כ"כ לאן לקחת את הבת שלי אין איזו משפחה קרובה או חברות קרובות אני מרגישה ממש לבד ועצוב. אחד החלומות שלי זה להכיר מהר מישהו להתחתן ולהביא עוד ילד אני רוצה משפחתיות שיהייה שמח לי ולביתי בסך הכל מהפחד שלי פגעתי בעצמי כי אם הייתי עוזבת את בעלי לפני 5 שנים בערך(אנו נשואים 10 שנים) אז היום יכולתי להיות נשואה עם עוד ילדים הייתי אז צעירה יותר בכל זאת 35 זה לא 40. אני מרגישה כל יום מועקות משהו רע מאוד בפנים שאי אפשר להסביר זה יותר ממועקה ממש מפחיד עצוב לי מאוד אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיגן עלי שיתן לי חום ואהבה וגם כלכלית אני מאוד פוחדת מה יהייה איתי ,הלוואי ורק טוב.

03/08/2011 | 22:30 | מאת: הילית

הי יקרה נשמע כי את זקוקה לעזרה מקצועית טובה. תפני לרשות המקומית במקום מגורייך שם יש להם אנשי מקצוע מצויינים לשיחה והכוונה בחינם. אחרי כמה שיחות אני מאמינה שתתחזקי! בהצלחה!

שלום אור, מצטער על העיכוב בתשובה. אני מאוד מבין אותך, קשה מאוד להתמודד עם פרידה כשהעתיד הכלכלי והחברתי לא מבטיח. מצד שני, אם את רוצה להתקדם בחיים, עושה רושם שמערכת היחסים הנוכחית שלך לא תורמת לכך. יש בכלל סיכוי שמשהו ישתנה במערכת היחסים? ישתפר? שתשארו יחד? בכל אופן, הגיל שלך הוא לא באמת מכשול. 50% מהזוגות באזור תל אביב מתגרשים,33% מכלל הזוגות בארץ. למצוא בן זוג זה רק עניין של רצון. את עוד צעירה יחסית ובהחלט יכולה למצוא בן זוג מתאים. ככל שהזמן יעבור, בראייה של שנים, אני מניח שזה יהיה יותר קשה, בטח אם את רוצה עוד ילד. גם הנושא של לאן לקחת את הילדה ומציאת חברים חדשים, אפשר לראות בתהליך שלך היום כהזדמנות. את יכולה לעבור לאזור צעיר בו יש הרבה משפחות עם ילדים קטנים ושם יהיה לך קל יותר להתחבר. אם יש לך קושי עקרוני בליצור קשרים חדשים, שווה לך לקחת אימון או טיפול בעניין. זה נושא שניתן לפתור אותו. כרגע את חוששת, אבל תחשבי על המצב כאילו אין ברירה. מה יקרה שבפועל תתגרשי? איך תבני שוב את חייך? תנסי כבר לבנות לך תסריט שכזה שיעזור להתגבר על הקשייים: לאן תעברי? ממה תתפרנסי? איפה יש לך סיכוי טוב למצוא זוגיות שנייה? תעשי מן תוכנית עסקית שכוללת את המכלול ותקבעי לעצמך יעדים ברורים לעתיד. אז אני בטוח שתצליחי. בהצלחה! יובל

20/06/2011 | 10:25 | מאת: טל

יובל שלום, אני בת 45 ומרגישה שעוד מעט אני מתפוצצת.אני חייבת שינוי מחשבתי בחיי,מישהו נייטרלי לשיחה ייעוץ והכוונה. ודחוף.שאלתי אליך,האם יש הבדל בין אימון בשיטת ימימה(אני אשה דתית) לבין אימון רגיל? כאם חד הורית העומלת קשות לפרנסתה ובכל זאת זקוקה לאימון, אולי אתה מכיר מישהי מאיזור המרכז שיכול להתחשב בי? בתודה, טל.

שלום טל, אני מתנצל על העיכוב בתשובה. אני לא מכיר את שיטת ימימה, כך שאני לא יכול לחוות דיעה. בכל אימון יש אלמנטים דומים ושווה לבדוק אם בשיטת ימימה גם - בחינת ערכים, חסמים, חזון, תוכנית פעולה כבסיס, כמובן לצד כימיה עם המאמן/ת ויכולת בסיסיות של שיקוף. אם תשלחי לי פרטים אוכל לחוות דיעה על השיטה. בברכה, יובל

10/06/2011 | 16:53 | מאת: דרור

היי, אני וחברתי נפרדנו לפני כחודשיים. זו הייתה פרידה ראשונה ועשיתי את כל הטעויות האפשריות: 1.במשך 3 שבועות רצופים שלחתי לה מיילים והשארתי הודעות (במקום פשוט לנתק מגע, כמו שצריך) 2. כשנפגשנו הייתי נואש, בכיין, מתחנן - בקיצור, כל מה שאישה לא רוצה מהגבר שלה. 3. כשכל הנסיונות כשלו שלחתי מייל זועם, אפילו רשמתי עקיצה בסטטוס שלי בפייסבוק, כזה שגם חבריה יכולים לראות. מאז התאפסתי על עצמי, אני ממש לא מאמין שהתנהגתי בכזה חוסר אונים. קראתי הרבה. הבנתי שמה שהיה נכון לעשות הוא לתת לה ספייס ולבנות את עצמי מחדש. למרות שזה נגמר די רע, אני מאמין שאני חייב לפחות לנסות להחזיר אותה - הפעם בצורה שפויה. הפעם אני מתכוון להגיע לשיחה רגוע ,חזק , מלא שמחת חיים וביטחון - כמו שכל אישה רוצה מהגבר שלה. אך למען האמת, אני לא יודע כיצד ליצור איתה קשר מחדש? האם בטלפון? מה אומרים? אני צריך תירוץ כדי להתקשר - לא נראה לי שזה טוב שהיא תדע שאני מתקשר כדי להחזיר אותה. כיצד אני מארגן איתה מפגש? ומה אם תסרב? מה אסור ומה מותר להגיד בשיחה שכזו? האם לדבר איתה על הפאקים שהיו לשנינו בקשר או רק לדבר על עצמי? אשמח לעזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי דרור, תודה על פנייתך. הדבר החשוב ביותר בכל ההודעה המקורית שלך הוא שאתה מודע לטעויות שלך. אם באמת למדת, אז יש מצב שהפעם הבאה תהיה יותר טובה. מצד שני, אתה חייב להגיע אליה במצב שאתה מוכן - גם להמשך חיובי אבל גם לקבל לא כשתשובה. לעתים שנגרם נזק, בעיקר רגשי, המחיר של העניין הוא כבד, אולי אפילו אינו בר גישור. הדרך צריכה להיות מאוד נכונה. איך? כדי לעזור לך אני צריך להכיר אותך וקווים מאפיינים של בת הזוג. אם תוכל לשלוח לי פרטים, אנסה לעזור. אתה מוזמן גם לקחת מספר אימונים עם מאמן למערכות יחסים, כולל בחינת סימולציות, משחק תפקידים והכנה. אם זה מספיק חשוב לך, זה יכול למקסם את הסיכוי ולעזור גם למערכות עתידיות (אם יהיה צורך בכך). בהצלחה, יובל

20/08/2011 | 20:25 | מאת: דרור

הי יובל, אני רוצה שזה יצליח. אשמח אם תוכל לעזור או להפנות אותי למאמן מתאים. אנא שלח לי טלפון או דרך תקשורת אחרת. בברכה דרור

06/06/2011 | 23:01 | מאת: מורן

מגיל מאוד צעיר אני לא אוכלת ירקות ופירות, והתזונה שלי מאוד מוגבלת. אני רוצה לנסות להתחיל, אבל קשה לי לבד. זה גדל לכדי פוביה, ואני לא מצליחה להביא את עצמי לטעום בכלל. חשבתי לקחת קואצ'ר שיחזיק לי את היד, ילווה אותי או ינחה אותי בתהליך הזה. האם זה רעיון טוב לדעתכם? יש לכם המלצות על מישהו באיזור רחובות?

לקריאה נוספת והעמקה
10/06/2011 | 12:22 | מאת: גולן

את מתארת מצב של פוביה ולכן היהיתי ממליץ לך על 2 אשפראויות: או איבחון / טיפול אצל פסיכולוג התנהגותי / קוגניטיבי ( אולי זה פוביה כללית יותר שניתן לנטרל אותה בטיפול התנהגותי, בדרך כלל טיפול שמיועד לךפוביות ), או ללכת לדיאטנית ולבדוק איתה כיצד ניתן לשלב ירקות ופירות בצורה כהכי נורמלית מבחינתך. בכל מקרה, אין פה פתרונות קסם. בהצלחה גולן

שלום לך מורן, המלצתי הבסיסית היא לקחת מישהו טוב מתחום הדיאטנות כדי שינסה לעזור לך בתחבולות להרגיל עצמך לעניין אכילת ירקות. אני לא מכיר פוביה מירקות, אבל שווה לבחון עם דיאטנית מה נכון לך לעשות. האימון יוכל לעזור לך בתחום ובתחומים אחרים רק אחרי שיהיה לך את המידע מה לעשות מאחר ורוב המאמנים לא מתעסקים עם בעיות אכילה ולא הייתי ממליץ ללכת לאימון לפני ששמעת דבר מומחה מהתחום. בהצלחה! יובל

01/06/2011 | 16:17 | מאת: דויד

אשמח שתסבירו לי מהו אימון אישי בשונה מטיפול פסיכולוגי? אני רואה בטלויזיה תוכניות אימון אישי, ואני שואל איך הוא עושה את זה יותר מהר מפסיכולוג שלוקח לו כמה חודשים ארוכים? אשמח לקבל תשובתכם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לדויד, ההבדל בין אימון לפסיכולוגיה לא תמיד נראה כל כך בתהליך קצר על מסך הטלויזיה, אבל הוא בהחלט מהותי מאוד. ראשית, מאמנים לא מתעסקים בעבר של הבן אדם, דבר שהפסיכולוגים בהחלט עושים ומומחים לעניין. המשמעות - אם עברת טראומת עבר שמשפיעה על חייך ויש צורך לחזור לשם, לצורך טיפול, זה עניין לפסיכולוג. מאמן בוחן היכן אתה היום ולאן תרצה להגיע ועוזר לך למצוא את הדרך. מאמנים שמצהירים שהם כן הולכים לעבר, חוטאים למרצוע האימון (אלא אם יש להם הסמכה נוספת שלא מעולם האימון). זה לא אומר שנתעלם מהעבר, אבל נבחן את ההשפעה שלו על מה קורה היום ולא נתעסק באירוע ההיסטורי עצמו. עוד הבדל מהותי - אם בן אדם סובל מבעיה נפשית מהותית (החל מדיכאון על פי ה DSM ועד דברים חמורים יותר) - הטיפול חייב להיות פסיכולוגי / פסיכיאטרי. אימון יכול להיות משלים, לעזור לבן אדם לכוון את עצמו ולבנות את עתידו נכון. אימון הוא קצר מועד, לרוב עד חצי שנה. לטיפול אין גבול. יש לזה יתרונות וחסרונות. חוץ מזה, במבט חטוף מבחוץ, לא בטוח תרגיש הבדל. אבל ההבדל הוא גדול ומי שצריך טיפול טוב יעשה אם לא יתפשר. בברכה, יובל

30/05/2011 | 12:47 | מאת: מיכל

בתי בת 21 והשתחררה מהצבא אחרי שירות שלם למרות שהיה לה מאוד קשה, שעות במשרד היה לה קשה, גם בזמן לימודים בבית הספר היה לה קשה לשבת יותר מ15 דקות והייתה אומרת לי שהיא הפסיקה להקשיב למורה עוד בתחילת השיעור, אז לא היינו מודעים לכך שזה יכול להיות קשב וריכוז אבל כיום אנחנו חושבים שיש לה את הבעיה הזאת. כרגע היא לא עובדת. הייתי רוצה שהיא תפנה לאבחון של הפרעות קשב וריכוז אבל כמו שאני מכירה אותה היא תגיד שזה מיותר מה אני יכולה לעשות כדי לבדוק אולי אם יש לה בעיה ובסופו של דבר גם לטפל בה כדי שיהיה לה קל יותר?

תתני לה שתענה על השאלון שאני אצרף לך ובמידה ונראה ובאמת יש לה הפרעת קשב תנסי לשכנעה לפנות לטיפול

31/07/2011 | 18:21 | מאת: פינגי

מה שכדאי לעשות זה לעשות אבחון מסודר ולגלות אחת ולתמיד האם יש לה הפרעת קשב או לא, אני ממליץ מניסיוני האישי על מכון דרך מהות שנמצא הבסמינר הקיבוצים בתור אדם סוגר(45)שסבל מהפרעת קשב כל חייו שלא הייתה מאובחנת תמיד חשבתי שאני "דפוק" אבל גיליתי שבעצם אני לא אשם במה שקורה לי , יש לי בעיה והיא ניתנת לטיפול מאותו רגע הבנתי שהאחריאות היא עלי , עם הידיעה מגיעה אחראיות ומאז אני מטופל שם שזה לא כלכך הרבה זמן רק חודש וקצת אבל כבר אני חש בשינוי ברך השם

19/05/2011 | 22:51 | מאת: אמיר

מחפש קואצר לילד בן שמונה באזור נס ציונה- באר יעקב, שיתמקד בבניית ביטחון עצמי, רגישות לזולת, לקיחת אחריות ויצירת חברויות (בקיצור, ביסודות החשובים לחיים)

לקריאה נוספת והעמקה

היי, חפש את שוש מעוז אריה מנס ציונה, מתמחה בילדים והפרעות קשב. בהצלחה, יובל

05/05/2011 | 03:00 | מאת: ד"ר ישי אלמוג

פרידה... או טיפול זוגי? שאלה זאת מתעוררת אצל הרבה זוגות שנמצאים במשבר, או שפשוט לא מרוצים מהזוגיות שלהם אבל לא מצליחים לשפר אותה. הבעיה היא, שלעתים קרובות בני הזוג פוחדים לדבר על זה אחד עם השני, ולכן החלטתי לפתוח את הנושא לדיון פומבי. קודם כל, ברור שטיפול זוגי הוא משהו ששווה לבדוק אותו רק כשמדובר בקשר משמעותי ששני בני הזוג מוכנים להשקיע בו. אגב, עצם העלאת האפשרות של טיפול זוגי יכולה לפתוח שיחה על טיב הקשר ועל מה כל אחד רוצה מהזוגיות. שיחה כזאת יכולה להציף דברים שהצטברו אבל עדיין לא דוברו, ומכיוון שזה יכול להיות מפחיד, הרבה פעמים אנחנו דוחים אותה שוב ושוב, עד שמגיעים למצב שכבר בכלל קשה לדבר והמשבר רק הולך ומעמיק. מאידך, אם תופסים אומץ ופותחים את הדברים, יש סיכוי להתחלה של התמודדות עם הבעיות שבקשר, ללא טיפול כלשהו. מאידך, כשבני זוג רוצים להישאר יחד, אבל מרגישים שהקשר לא עובד למרות המאמצים שלהם, זה הזמן להתחיל לחשוב על טיפול זוגי. אגב, מהניסיון שלי כמטפל, ברוב המקרים האישה היא זאת שיוזמת את השיחה על "היחסים", ולרוב גם זאת שמעלה את האפשרות של טיפול זוגי. מה אומר הניסיון האישי שלך על זה?

23/04/2011 | 09:40 | מאת: סוזאבי

אהבה וסקס בעבודה: להתמקד. לא להתפזר. לא להתלהב מהחדש ולהזניח את המשעמם. לעמוד במילה. לסיים את כל מה שהתחלתי. להעניק את אותו שירות מיטיב לכל לקוח של המשרד שלי. באמצע השבוע - לצאת עם בעלי ליום אחד בצפון שיהיה רק שלנו ושל הטבע... ואז לחזור לעבוד. בשישי בלילה לצאת למסיבה - הפעם שוב בדיווה. שבת - מנוחה. באמצע, כשרק אפשר... להתחבק, להתכרבל, להתנשק, להזדיין, להתחבק שוב, להירדם מחובקות, לצחוק, לדבר, לאהוב הכי חזק שאפשר ולגלות שיש מספיק לעוד ועוד ועוד אהבה :) זה בסדר?

23/04/2011 | 09:41 | מאת: מורגו

הכי טוב

היי, הכל בסדר כל עוד זה מוסכם על כל הצדדים ואף אחד לא נפגע. מוסרית זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו. בהצלחה, יובל

היי, האם מישהו יכול להמליץ על קואצ'ר או קואצ'רית באזור חיפה והקריות שיכולים לעזור ביצירת קשרים זוגיים? פעמים רבות מאוד, בחורות דוחות אותי אחרי פגישה או שתיים (פגישות שבהן השיחה קולחת ושנראות - לי לפחות - מוצלחות) בטענה שהן לא חשות פרפרים בבטן, חסר קליק, נעים ונחמד להן אבל "זה לא זה" ... אני מחפש הדרכה שתעזור לי להבין מה אני עושה לא בסדר, ואיך אפשר להשתפר.

היי דורון, אנחנו לא נוהגים לפרסם מאמנים פה בפורום. אשמח אם תיצור עמי קשר במייל (ישמר בדיסקרטיות) ואשלח לך המלצות. בברכה, יובל coachyuval@gmail.com

21/04/2011 | 15:03 | מאת: טאלי

היי האם אתה מכיר מאמן אישי במגזר הערבי??? אשמח אם יש. תודה

שלום טאלי, לצערי אני לא מכיר אף מאמן במגזר הערבי ואשמח מאוד אם מישהו מהמגזר ירים את הכפפה ויצטרף לקורס שלנו. אני מבטיח מחיר מיוחד, לאור חשיבות העניין. אם לא אכפת לך להתאמן אצל יהודי/יהודיה - את מוזמנת לפנות אלי ואקשר אותך למאמן מסביבת מגורייך. בהצלחה, יובל

18/04/2011 | 19:16 | מאת: טאלי

הייי אני מעוניינת ללמוד קורס אימון אישי, אם אפשר לתת לי יותר מידע על התחום, במה עוסק המאמן????באיזה בעיות מתמקד?? האם בתעודה שאני מקבלת אפשר לפתוח קליניקה פרטית???? הקורס במכללת אורנים למשך שנה. איפה אפשר לעבוד ??? באיזה מוסדות למשל???? האם האימון קרוב לתחום הפסיכולוגיה????כמובן המאמן פוגש המטופל ומאמן אותו???? כמה זמן הפגישה???? וכמה זמן לוקח לסיום הטיפול בערך????? שאלה אחרונה כמה עולה שעת מאמן אישי???? תנאי קבלה למאמן ראיון אישי, איזה סוג שאלות יכולים לשאול אותי בראיון??? ומה את מציעה לי לעשות בכדי לגדל סיכויי הקבלה . תודה

היי טאלי, שאלות רבות לך בעניין לימודי האימון האישי ואני לא בטוח שזה המקום לענות על כולן. בכח אופן קצת סדר בעניין - תפקידו של המאמן הוא לסייע למתאמן להתקדם, לצאת מתקיעויות ולגשים רצונותיו. יש לזה קוי דימיון לפסיכולוגיה במובנים מסויימים, אבל רבדים שונים והתייחסות שונה לבעיות. באימון מתמקדים בהווה (איפה המתאמן היום) ובעתיד (לאן הוא רוצה להגיע) ואיך לעשות את זה. טיפול - בחינת הבעיות שהובילו את המטופל להגיע למצבו היום, בחינת העבר שלו. לאימון כלים אוניברסליים שיש בכוחם לסייע בכל תחום - זוגיות, עבודה וקריירה, מערכות יחסים בכלל וכו'. ניתן לעבוד בקליניקה פרטית, זה יותר מקובל מעבודה בחברות. לימודי האימון על פי לשכת המאמנים חייבים להיות מינימום 175 שעות אקדמיות, בחינה בסיום הקורס. תנאי הקבלה - תעודת בגרות עם 10 שנות ניסיון מקצועי במשהו, תואר ראשון עם 7 שנות ניסיון מקצועי בתחום מסוים. פגישת אימון נעה בין 50 דק' לשעה וחצי לרוב, תלוי בגישה. שעת אימון נעה בין 250 ש"ח לרוב למאמן מתחיל עד 500 ש"ח ואף יותר, תלוי בניסיון. לגבי הריאיון - תהיי את עצמך ואם את מתאימה תתקבלי. אם לא, עדיף שלא תכנסי לתחום. זה יתסכל אותך בהמשך מאחר ויהיה לך קשה להקים פרקטיקה. בהצלחה, יובל

17/04/2011 | 00:49 | מאת: רווקה עם גרוש

שלום, אני בחורה רווקה בת 26 שנמצאת בקשר עם גבר גרוש עם 2 ילדים. ראשית אציין כי יש בינינו אהבה גדולה, החיבור בינינו מצוין ונוצר כתוצאה מחברות טובה מאוד. הנושא מתחיל להיות מורכב כאשר בן הזוג צריך לחלק את עצמו ביני לבין ילדיו אותם אוהב מאוד וחש אחריות רבה ורצון עז להיות חלק משמעותי מחייהם. על אף שמהצד זה גורם לי להעריך אותו מאוד, כמי שנמצאת בתוך הסיטואציה העניין קשה לי נפשית להתמודדות. הצורך לחלוק את אהבתו של הבחור , הצורך שלו בכל זמן שניתן להיות בקרבתם גורם לי לימים רבים של תחושות קנאה, כעס וכאב. אני יודעת שאלו ילדיו והם חשובים לו אך הנוכחות שלו גורמת לי לאושר עצום והחוסר נוכחות למצב הקיצוני. קשה לי לתפוס מערכת יחסים שבה אני צריכה להיות לבד או לחכות לו כשיתפנה בשביל להיות יחד. אני יודעת שזה צורך אגואיסטי אך הרגש המתלווה אינו בשליטתי. מעבר לכך פעמים רבות אני מרגישה כי מאחר ואיני מרגישה טוב אולי עדיף לצאת עם בחור רווק כי כך יהיה יותר קל , אבל נשארת במצב בגלל הרצון העז שזה יצליח וכן אצליח להיות שלמה במקום הזה. יש לציין כי מאחר והנושא טרי טרם נפגשתי עם ילדיו, דבר שיוצר ריחוק והפרדה בזמן המפגש שלו איתם. אשמח לתגובות/עצות , חג שמח.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, תודה על פנייתך. אפשר להבין את תחושותייך, בכל זאת הבחור חולק את זמנו ואת כוחותיו עם ילדיו במקום להשקיע בך את כל מרצו. מצד שני, מה האלטרנטיבה שלו כאב מסור? רציונאלית את מבינה את העניין כמובן אבל מבחינה רגשית קשה לך שיש מי שלוקח נתחים מרגשותיו וכוחותיו של בן זוגך. יש לי כמה שאלות: איך את באופן כללי בקשרים מבחינת קנאה, שייכות, התנהלות וכד'? איך מפגש עם הילדים יכול לסייע לך? ואם כן - מה מונע ממך לסדר מפגש שכזה? מה החששות שלך בנוגע לזוגיות הזאת? אשמח לקבל תושובתייך ולבחון איך נוכל להתקדם. בהצלחה, יובל

03/05/2011 | 21:25 | מאת: הבחורה שלו

שלום שוב, יש המון חששות בכניסה לזוגיות שכזו. הדבר הראשון הוא המורכבות, הצורך לדאגה לילדים תמיד, שאינם ילדיי , הצורך לחלק את ה?אהבה?, הזמן התחושה שעם בחור רווק החיים פשוטים יותר, הקנאה ואולי פחד שאגיע לאותו מצב של פרידה כי כבר פעם אחת הצעד נעשה מה ימנע ממנו להתרחש שוב. יש בי רגשות קנאה עקב הצורך העז בנוכחותו. יש כמובן פחדים של מה יהיה במקרה של מיסוד הקשר כשיצטרפו ילדים משותפים, וכן גם ההתמודדות עם החברה באשר ל?מה יגידו?. אשמח לקבל עצות ותגובות, זה יכול רק לעזור... תודה!

15/04/2011 | 23:30 | מאת: נופר

אני עוד מעט בת 18 , ויש לי בעיה שהיא לא מהיום .. אני בנאדם נורא נורא לחוץ , אני יכולה להלחץ לפעמים משטויות לימים שלמים , לאכול תסביכים מפה ועד הודעה חדשה על כלום , על מילים בודדות שבנאדם אומר לי אני יכולה להכנס לסטרסים ..ובגלל זה אני אף פעם לא מצליחה להשתחרר .. עוד משהו נוסף , אני גם בנאדם שמאוד מודע לעצמו , לדיבור שלו , התנהגות שלו , יודעת לאתר בעיות בקלות , זה אולי נשמע דבר חיובי אבל כל דבר קטן שקורה לי אני ישר משליכה את זה לפעמים למקום לא טוב.. על משהו למשל שסיפרתי ולא הייתי צריכה , נפלט, טעויות קורות , אני יכולה להעניש את עצמי ימים למה אמרתי תמילים הבודדות האלה.. זה מחרפן אותי .. אני אף פעם לא יכולה להנות ולהשתחרר , אני כ"כ קשה עם עצמי אני לא סולחת ולא שוכחת לעצמי על כלום, קשה על מה אחרים חושבים עלי ומה אני חושבת על עצמי , איך החברה מסתכלת על מצבים כאלה .. וזה מונע ממני הרבה הנאות בחיים. הייתה פעם אחת שהשתחררתי עם חבר שלי , סתם יום של צחוקים וכיף.. בלי לחשוב כל הזמן ולהפעיל את הגלגלים בראש וכ"כ נהנתי.. אני לא חושבת שנהנתי ככה כבר שנים.. אבל הבעיה היא שזה רק יום אחד..אני קשה , לחוצה ומודעת לעצמי .. ואני רוצה טיפים איך לעבוד על זה.. אני רוצה להנות ב"לייב" כמו שנקרא ולא בדיעבד להגיד שהיה כיף , יעני במחשבה לאחור נהנתי אבל באותו רגע .. אני לא נהנת .. מקווה שהבנת אותי מעט , יודעת שאני מתוסבכת :( אני חושבת שזה גם נובע קצת מביטחון עצמי נמוך.. יש לך טיפים בשבילי ? :) מקווה שזה המקום הנכון לכתוב על זה :)

שלום נופר, תודה על פנייתך. יש לי כמה שאלות אליך - ניסית פעם לברר מאיפה נובע הלחץ? אפילו הערכה... מתי את נלחצת במיוחד? מה לא יכול להלחיץ אותך אף פעם? איזה ציון היית נותנת לעצמך מבחינת הערכה עצמית וביטחון עצמי? וגם מבחינת הדימוי העצמי? ממתין לתשובותיך, יובל

25/03/2011 | 16:21 | מאת: ליאור

מאז ומתמיד הפחד גרם לי לעשות בחירות והוא נתן ללב להוביל אותי לקבל החלטות מאחר ואני מאוד חוששת לאיבוד שליטה בתחום המשפחתי כול דבר קטן של בן משפחה מקפיץ אותי על 2 הרגלים למשל אני מוותרת לעצמי על מקום מגורים בגלל שאם יקרה משהו מפחדת מדברים מלפני שקורים והכול בכדי לדאוג באובססביות למשפחה ומוותרת כאן על מקום מגורים על פרנסה ועוברת למקום פחות טוב מבחינת הפרנסה או מפחדת ללמוד כי מפחדת להכשיל ולהתאכזב כי היה לי קשיים בלימודים אני מפחדת לצאת נגד הפחדים שלי הם מנהלים אותי ממש ולא משארים לי כוח לתעוזה לא ההיתי ככה אולי שמישהו יסיע לי אני מרגישה פיספוס בכול תחום וזה מתסתכל אני לא הייתי ככה הפחד הוא טבוע אצלי חזק אני רוצה לעקור אותו להעז כבר בבקשה תנו לי את הכוח איך

שלום ליאור, תודה על פנייתך. הנושא של חרדות, חששות ופחדים הוא נושא ענק ומורכב. זה בא לידי ביטוי בהמון מקומות ואני מאמין שעד רמה מסוימת ניתן לפתור את הבעיה באימון, מעבר לכך - רק בטיפול. לי יש את התחושה שהפחדים משתקים אותך וממש מפריעים למהלך חייך התקינים. אני ממליץ לך בחום לפנות לאימון או לטיפול כדי לנסות לקבל כלים להתמודד עם הפחדים ולהמשיך הלאה. הייתי ממליץ קודם לבחון טיפול ואחרי שתשתחררי מעט לעבור לאימון מניע. איך את מרגישה שאוכל לסייע לך? אשמח לעמוד לרשותך פשוט נשמע כאילו הבעיה היא לא פשוטה לפתרון אינטרנטי. אם יש לך שאלות אשמח לעזור. בברכה, יובל פייס

05/05/2011 | 13:54 | מאת: ליאור שוב

אני בנאדם שאפתן נורא וצריך שהכול יתנהל טיפ טופ נשואה ואני מרגישה ש4 שנים שאני אם בעלי נתתי מעצמי אליו את מרבית כוחותיי אני לחצתי עליו לעשות דיאטה ולוחצת עלי כמו במישטר או התזונה וגם בהתנהגות הוא נו ילדותי ועושה המון דווקא ולא מודע למה שעושה ואח"כ אומר סליחה ויומים אחרי זה חוזר שוב על אותה טעות הוא פועל מתוך רגש וזה מתסכל אותי כי אני משלבת בין שניהם לגמרי הגיון ורגש זה שואב ממני כוחות ואין לי כסף לטיפול זוגי הוא נראה לי עובד על אוטומט בראש ובתחום הלימודי אני חוששת מכישלון מה אני יעשה אם אני יכשל מרוב שאני נותנת מעצמי לאחרים בכך שאני מגייסת צבא שלם בשביל שיהיה להם טוב אני שוכחת מעצמי לגמרי שעישתי למשל את הבגריות יצאה לי הנשמה עד שקבלתי זכאות כי אני מוטרדת במה יהיה אחרי המבחן בזמן הלימוד אני ממש רוצה ללמוד לתואר 1 ואני צריכה ללמוד ולעבוד בו זמנית וזה עוד יותר מקשה עלי איך אצליח להצליח להאמין שאני מסוגלת לא לתת לכישלון להגיד לי שאני לא מסוגלת אלא ההפך כולם אומרים תעשי כבר משהו בשביל עצמך אני ממש מפחדת שלא אצליח שלא יהיה לי תואר או שלא יהיה לי זה מייאש כי הבגריות שלי בציון 74 נמוךהכול הולך לי דיי קשה והופך עלי כמסע כבד שלא נגמר ולא נשאר לי כוח נפשי זה מרתיע לפני כול מבחן הייתי כול כך לחוצה ולומדת שעות ולא ישנה אפילוואח"כ נכשלת או מקבלת ציון נמוך ו איך אני ידע אם אצליח ולא אעשה לעצמי שוב כאב לב או שאצליח ברוגע ובשלווה וגם להיות שם נטו בשביל עצמי לא לחשוב על אף אחד זה קשה לי כי גם בעלי בנאדם קשה מאוד איך נוכל לחיות שנים עם הקושי הזה הוא מתעקש ועושה "רעש " הרבה מעוד לפני משהו קורה וזה מתסכל אותי אין לי כסף לטיפול זוגי ואישי איך לא נשברים לא הייתי כזו תמיד הייתי חזקה לא הססנית משהו נקח ממני שזה משפיע עלי חזק ומנהל לי את החיים ופחדים רק גוברים לעתיד לבוא בכול התחומים מה יהיה אם ואם

19/02/2011 | 20:27 | מאת: שרונה

אני בת 26 אני נמצאת במערכת יחסים של הרבה מאוד שנים, בשנים האחרונות נראה כי האש דועכת יותר ויותר, מצד אחד אני יודעת שאני אוהבת אותו מאוד אבל מזד שני רע לי בזוגיות ורוב הזמן אני בדכאון בן זוגי לא רואה את זה וזה חלק מהבעיה, הוא מעדיף כל דבר על בילוי משותף כתוצאה מהמצב הנפשי אני כמובן איבדתי כל חשק מיני ולזה הוא דווקא שם לב ואף נפגע מזה. חשבתי לא פעם לסיים את הזוגיות אבל נפשית אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לזה כמו כן יש לנו התחייבויות שאנו חייבים לקיים כזוג למשל חוזה שכירות.. בקיצור אני מרגישה כלואה ולא מרוצה וכמו שאמרתי רוב הזמן אני בדכאון ללא חשק לכלום. ניסיתי לדבר איתו על זה לא פעם והוא תמיד מתגונן במתקפה ומפיל את האשמה עלי ולא מבין מה אני רוצה ממנו. מה עושים איך יוצאים מהמצב הזה?

שלום שרונה, תודה על פנייתך. אני מבין את התסכול הגדול שלך והמצב הנפשי בו את נמצאת. יש קושי גדול אחרי כל כך הרבה שנות חברות לשמר את אותה "אש" כפי שתיארת, גם שהאהבה עדיין קיימת. יש קושי גדול גם לבן זוג לקבל שמשהו לא בסדר, בטח שעדיין יש רגשות חיוביים ביניכם. מצד שני, תחושותייך מדברות מעצמן ועלייך לטפל במצב בהקדם. השאלה כמובן היא איך... לצערי אין לכך תשובה חד משמעית. כמאמן, אני הייתי רוצה לבחון מה המצב לאשורו כרגע ואיך את רואה את העתיד. אשמח אם תעני על כמה שאלות - 1. מה הרגשות שעולים לך, החיוביים והשליליים, כשאת חושבת על הזוגיות היום? 2. איך את רואה את הזוגיות הזאת בעוד 5-10 שנים? מה יכול לקרות? 3. מה הדבר החשוב לך ביותר בזוגיות בכלל? 4. מה יש בקשר ומה חסר לך במיוחד? מהי האש שדיברת עליה? אם תחושות הדיכאון מלוות אותך כבר זמן מה ואת מרגישה רע, בלי קשר למה שתעשי בעתיד - אני ממליץ לך ללכת לרופא המשפחה ולהגיד לו מה את חשה או לפסיכולוג. לעתים באמצעים פשוטים יעזרו לך לעבור את התקופה עד שתחליטי לאן פנייך מועדות. בד בבד את מוזמנת לענות לי על השאלות ואני אמשיך להיות איתך בקשר בניסיון למצוא כיוון יותר חד משמעי לגבי עתידך בזוגיות ואיך זה יכול להתבצע. בינתיים שיהיה שבוע טוב ותרגישי טוב! יובל פייס

09/03/2011 | 21:13 | מאת: רומן

(אינני איש מקצוע). אם את אומרת שהוא מפיל את האשמה עליך, כל עוד הוא עושה את זה: אין אפשרות לקיים זוגיות הולמת. אני ממליץ לנסות להסביר לו את הבעיה בלי להאשים אותו (תצטרכי לחשוב על ניסוח בעצמך), אם גם לאחר מכן הוא מפיל את ה'אשמה' עליך, תמתיני שחוזה השכירות יגמר, ואז תגידי לו שהזוגיות נגמרה מבחינתך.

11/02/2011 | 00:15 | מאת: ורד

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים, אני בת 24 והוא בן 31. הכרנו במקום עבודה בו עבדנו יחד פעם, מאז כבר שנינו התפטרנו. אולם זכור לי היטב עוד מלפני שהתחלנו לצאת כיצד פילרטט עם הבנות בעבודה. הוא כזה, שנון, פלרטטן, אוהב להצחיק - בעיקר בנות. אני כרגע סטודנטית, ולא מקיימת שום קשר עם בחורים, לא ידידים ולא חברים לכיתה, יש לי רק חברות. הוא גם לא מקיים קשרים עם ידידות, אולם הוא עובד ובמקום עבודתו יצר קשרים חברתיים עם בנות מן הסתם. בנוסף הוא וכמה חברים החלו בפרויקט משותף לפני מספר חודשים, לא מזמן הם צירפו בחורה לפרויקט ומידי חודש הם נפגשים (עם הבחורה) לפגישת עבודה שמתארכת עד לאמצע הלילה (2:00). זה מפריע לי, אני מקנאה לו והוא מרגיש בזה. לפני כמה ימים ב-23:00 הוא התכתב עם הבחורה מהפרויקט במייל ופתאום צחק, וכששאלתי אותו מה מצחיק הוא אמר שהיא מצחיקה אותו ואני שאלתי מה היא כתבה. היא כתבה לו (בתגובה למה שכתב לה קודם) "אם רק היית יודע... איך אני צוחקת עכשיו!!!". הרגשתי דקירה בלב וקנאה גדולה והוא כמובן התעצבן מזה וזה הפך לריב רציני. לי זה נראה נורא טבעי שאקנא על כך שהם מצחיקים אחד את השני במייל בלילה. במיוחד אחרי שהוא סיפר לי שהיא בכלל במסיבה. למה היא עונה לו למייל "עבודה" אם היא באמצע מסיבה? לו הקנאה נראית מאוד מוזר. לדעתי הוא היה מרגיש את אותו הדבר במקומי, רק שאני לא נותנת לו את האפשרות להרגיש כך כי אני לא מקיימת שום קשר עם ידידים או קולגות וכדומה. קראתי על הנושא הזה רבות באינטרנט, ובכל הכתבות היה כתוב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון. ואני חושבת שבמקרה שלי זה לא חוסר ביטחון, אלא הוא נותן לי הסיבות לקנא. אולם כיצד ניתן לדעת? מספר פעמים דיברנו על זה, ואמרתי לו בכנות שאני חושבת שהוא פלרטטן ובגלל זה איני רגועה לגביו. הוא בטוח שהוא לא פלרטטן. התחלנו להתווכח על מה נחשב פלירטוט ומה לא וזה הפך להיות ויכוח בלתי נסבל שלא יצא ממנו כלום. אני סומכת עליו לגמרי שלא יבגוד, זה לא פחד מבגידה. אך מפריעה לי העובדה שהוא בכלל יוצר אינטרקציה בעלת אופי פלרטטני עם בנות. עובדה זו לבד גורמת לי לתחושה כל כך רעה ולכאבי לב. אני מרגישה שאנו נמצאים כרגע על הגבול בין מערכת יחסים שביטויי הקנאה בא הם נורמלים, לבין מערכת יחסים שעלולה להיהרס מזה בקרוב. ברור לי שזה מסוג הדברים שכדאי לטפל בהם בהקדם, אחרת זה מחמיר. שאלתי היא איך אני יכולה להגיע איתו להבנה בנושא כשהוא בכלל לא מסכים איתי על כך שהוא די פלרטטן. בנוסף, האם רגשותיי מוצדקים? למשל האם זה היה טבעי לקנא מההתכתבות ההיא במייל? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ורד שלום, תודה על פנייתך. אני מצטער להגיד לך שאין לי תשובה חד משמעית לגבי שאלותייך אבל כן יש לי כמה תובנות ממה שכתבת וגם עלו כמה שאלות נוספות. גם אני חושב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון, בכל מקרה. אם חברך פלרטטן (מה זה פלירטוט?) והכרת אותו כך מלכתחילה, אז מה השתנה פתאום? ממה את חוששת? ואם הקשר שלכם הוא חזק ויציב - מה הסיבה לקנאתך? ואם חס וחלילה אכן יש הצדקה וחברך אינו תמים - במה הקנאה תעזור? למנוע ממנו משהו שזה בעצם הוא? במה בעצם מדובר? אני לא מתווכח עם תחושותייך, אני בטוח שאת מרגישה לא טוב עם הסיטואציה, אבל מה בעצם את צריכה כדי להיות רגועה? מה את מצפה מבן זוגך? אני ממתין לתשובותייך וננסה לחשוב איך אפשר להתמודד עם המצב בהמשך. שבוע טוב, יובל פייס

20/02/2011 | 14:34 | מאת: ורד

יובל, תודה רבה על תשובתך. העלת שאלות מצוינות. אנסה לענות עליהן. מה השתנה פתאום: כנראה שתמיד הייתי קנאית, אך פתאום התחיל הקשר שלו עם הבחורה שנמצאת איתו בפרוייקט משותף ונמצאת בקשר תמידי איתו ואפילו שהקשר מבוסס על עבודה משותפת הוא רווי בפלרטוטים וצחוקים למיניהם, כי זו ה"רוח" בה הוא נוהג (בן זוגי). ושוב, יש את הפגישות הליליות, שאפילו שיש עוד 2-3 אנשים חוץ משניהם זה נראה לי לא הולם כל כך. אולי אני טועה. הקטע של ההתכתבות שלהם בלילה (מה שסיפרתי בהודעה הראשונה) ללא ספק הגביר את קנאתי אליו. ממה אני חוששת: שאלה טובה ולא הצלחתי למצוא לה תשובה חד משמעית. אולי העובדה שאני עצמי נמשכתי אליו בגלל שנינותו והצחקותיו (וכך נוצר הקשר בינינו) גורמת לי לחשוש שאותן התחושות שהיו לי יתפתחו גם אצל בחורה אחרת ואז אפילו אם היא זו שתחזר אחריו ולא להיפך, זה כבר מפר את שלוותי. אני גם חוששת שהוא יפתח עניין בבנות איתן הוא יוצר את האינטרקציות האלה, כי אני יודעת שפלרטוט וצחוקים בין שני אנשים יוצרת או מגבירה משיכה ועניין. מה אני צריכה כדי להיות רגועה ומה אני מצפה: הייתי רגועה אם הוא פשוט לא היה כזה פלרטטן. מה שנראה בלתי אפשרי לשינוי. אני לא מצפה ממנו שלא יצור קשרים עם המין הנשי, אך הייתי רוצה שאופי הקשרים יהיה יותר "תמים". כשאני מעמיקה לחשוב על הנושא צצות מחשבות לגבי העובדה שכבר אין את הסקרנות/ריגוש ההתחלתי שיש בהיכרות טריה בין שני אנשים. כמובן יש דברים אחרים טובים, אבל אולי חוסר הריגוש (ולפעמים שיעמום) שאני חשה נוטע בי חוסר ביטחון בקשר, ופחד שהוא ימלא את החוסר הנ"ל ע"י קשרים אחרים שנתפסים כלא מזיקים מבחינתו. אני אישית לא עושה כלום עם חוסר הריגוש (הטבעי), מלבד פגישות עם חברותיי מידי פעם. בניסיון להפסיק את הקנאה אני מנסה להבין האם אני "צודקת" ברגשותיי ומכאן שהשינוי צריך לבוא ממנו, או האם הבעיה אצלי ואני צריכה לעבוד על עצמי במישורים מסויימים. ממתינה לתגובתך, ושוב תודה, ורד

04/02/2011 | 19:57 | מאת: שמרית

שלום רב, יש לי תסביך עם אבי, אפשר לאמר שאני דומה לו בהרבה קווי אופי ואולי מכאן יש לנו המון התנגשויות. שנינו לא מסתדרים ויש לי רגשות מעורבים של שנאה-אהבה אליו. אני פשוט שונאת אצלו המון התנהגויות ובכל פעם שאנחנו מתחילים שיחה הכי פשוטה זה יכול להוביל לעימות ולכן אנחנו מדברים פחות עם השנים באירועים משפחתיים.השאלה שלי היא מה ניתן לעשות כדי לתקן את הדומה שלי אליו? איך זה יכול להיות שאני כ"כ שונאת את אותם התנהגויות וחלקן נמצאות אצלי? אני מפחדת להיות כמוהו במיוחד ככל שמתבגרים עם הזמן? זה בולט במיוחד בזוגיות שיש לי ובעתיד הקרוב שנהיה משפחה. אשמח לייעוץ והכוונה תודה

07/02/2011 | 15:35 | מאת: איציק בן

שמרית שלום, ישנם מספר עקרונות המשייכים אותנו להוריינו. חלקם פיזיים וחלקם ריגשיים. באימון ניתן לבחון את דפוסי הבסיס, סוגי התנהגויות, אמונות ודברים אחרים אותם ינקת בבית אבא. יחד עם זאת, חשוב לבחון היכן את נמצאת כעת והיכן נמצא אביך כעת? עד כמה הוא נוכח בחייך? שנאה מקורה באי קבלת האחר והרצון לשנות אותו. בברכה, איציק בן אימון

07/02/2011 | 15:49 | מאת: סיגל

כמה זמן אורך אימון מסוג זה וכיצד בוחרים מאמן מתאים? אני בת 33 נשואה וגרה עם בן זוגי, (כבר מגיל 23 עפתי מהבית רק כדי שלא נהיה ביחד!) אני רואה אותו לרוב בארוחות שישי או באירועים משפחתיים שזה פעם ב...אין לי בעיה לקבל אותו ואת דעותיו, הבעיה שהוא כופה ומשתלט על כל אחד במשפחה ולעיתים גם על חברים(לא רק אני חושבת כך) יש לו אופי של דיקטטור עצבני שחושב שהוא הכי חכם והוא לא מודע לכך, זו אחת הבעיות העיקריות שהוא לא מודה בזה ולכן חשוב לי מאוד לנצל את העובדה שאני מודעת לכך ואני לא רוצה להיות דומה לו בשום פנים ואופן. תודה

01/02/2011 | 16:58 | מאת: מיכל

HANKKK1@walla.com זו כתובת המייל שלי ליצירת קשר. יום טוב לכולם

לקריאה נוספת והעמקה

בהצלחה!

26/01/2011 | 11:29 | מאת: רחל

הי יובל, תודה שהמלצת לי על מאמנת לבן שלי, עדיין לא סגרתי את העניין, אבל רציתי להגיד לך שהבן שלי מסרב לאימון וטוען בתוקף שהוא לא צריך, ואני חושבת לא להתייחס לסרוב שלו כי זה בדיוק העניין שהוא תמיד מתחמק ממטלות, מהכנת שיעורים, וגם פגישה עם מאמנת זה בעיניו כמו מטלה שהוא רוצה שאני אבטל אותה. הבעיה כאן, שאם הוא לא ישתף פעולה עם המאמנת, אז מה עשיתי בזה? זה בזבוז כסף וזמן. מה אתה אומר? תודה

שלום רחל, שמחתי לעזור ואני מצטער שהבן שלך לא מוכן לקבל את העזרה. האימון הוא וולנטרי ולכן לא ניתן לכפות אותו על הבן, אבל אני חושב ששווה לשכנע אותו להיפגש פעם אחת עם המאמנת - ללא התחייבות - כדי להבין קצת מה צפוי לו בתהליך ובמה היא יכולה לעזור. אני מניח שהוא יבין כמה היא יכולה לעזור גם בדברים מסביב, הוא ישמח להמשיך. מאמנת טובה תדע להוציא ממנו את המקסימום ואת שיתוף הפעולה. מאוד ממליץ לנסות פעם - פעמיים. אם הוא עדיין לא ירצה נחשוב על פתרונות אחרים. בהצלחה, יובל

25/01/2011 | 00:45 | מאת: טומי

מעונין בהמלצה על מאמן עיסקי טוב. תודה, טומי

שלום טומי, תודה על פנייתך. יש מאמנים עסקיים רבים ומצויינים, השאלה היא למה בדיוק אתה צריך ומהיכן אתה בארץ. אשמח אם תיצור איתי קשר ישירות לאי מייל (yuval@erc.co.il) או לטלפון 0502334466. אנסה לעזור לך. לילה טוב, יובל

050-8131212אני צריכה קואוצ'רית לעזור לבחור בהתארגנות בכל המקצועות ובהעלאת מוטיבציה. היום הוא מתחיל ריטלין ניסיון לחודש. אני גרה בפסגת זאב ירושלים.

היי, יש מאמנת מצויינת בתחום הפרעות קשב וריכוז באזור ירושלים. אנא צרי עמי קשר לאי מייל או טלפוני ואשמח לעזור. יובל 050-2334466

שלום :) שמי טל ואני בת 34. אשמח מאד להציע אימון (בשיטה ייחודית שמשתמשת גם בכלים של אימון אישי כמובן. אשמח להרחיב בשיחה) 3 פגישות ראשונות ללא תשלום (אפשרי בפגישה/טלפון/אינטרנט) ושאר הפגישות (עד פגישה 10 כולל) בעלות של 50ש"ח למטרת תרומה לעמותה שתבחר :) באהבה גדולה, טל 0508681868 מייל: alumt@yahoo.com

03/01/2011 | 13:52 | מאת: מיכל

שלום אני מחפשת משפחה מאמצת מאחרת מאזור חיפה והסביבה,אני חסרת משפחה עקב משברים קשים נוצר נתק כבר שנים רבות מעוניינת בזוג מבוגר בשנות החמישים ומעלה פניתי לעמותות ולרווחה ואין בידם פיתרון אני צעירה לאחר שרות צבאי נחמדה,ואיכותית אשמח שתשאירו מייל ואחזור אליכם .תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי, אני מאחל לך בהצלחה. את מוזמנת להשאיר מייל שלך, אני מאמין שלאנשים יהיה יותר קל לשלוח מייל אישי. בברכה, יובל

היי, אני לא מכיר קורס שכזה, אבל כל קורס אימון יוכל לתת לך את הכלים לעזור. אם תרצה פרטים נוספים אנא צור עמי קשר. בהצלחה, יובל

12/11/2010 | 07:56 | מאת: שוש

שלום יובל רציתי לבקש אם באפשרותך להדריך אותי מה לעשות עקב בעיה שרשמתי בפורם לפני כמעט שבועיים תודה רבה

אני מתנצל על העיכוב, התשובה למטה. תודה

בן 20 השתחררתי לאחרונה נא לפנות אליי במייל golan1289@gmail.com

שלום גולן, צור איתי קשר למייל בבקשה ואני אנסה לעזור לך. תודה, יובל yuval@erc.co.il

25/12/2011 | 17:04 | מאת: רעות

מעוניינתלעבור אימון אישי ע"י סטאז'רית בחינם. אני בת 18 ובמהלך השירות הלאומי שלי.

11/11/2010 | 12:50 | מאת: דן

היי יובל תודה על התגובות, אני חושב שקיים קשר בין מה שאמרת לגבי תחושותיי מצד אחד אני מאד רוצה להיות איתה סוג של יצר בלתי מוסבר ויכול להיות שזה נובע מהצורך שלי לומר שכבשתי אותה או לספק את יצריי ,אני פשוט מרגיש שהיא עושה לי טוב וזיהו אבל כמו שציינתי, היא במערכת יחסים עם בחור אחר והיא רוצה אותו, השאלה היא איך אני מוציא אותה מהראש שלי? אני רואה אותה כל יום יש לנו חברים משותפים ,היא גרה 100 מטר ממני + תוסיף לכך שחבר שלה גר רחוק מאד ממנה וזה גם עושה לי חשק להזמינה ובדרך כלל היא באה כאשר אני מזמין אותה. הדרך היחידה שלפי דעתי יכולה לעזור לי כנראה היא פשוט להתאהב או להיות עם מישהי אחרת, וזה מה שהייתי עושה פשוט קשה לי שהיא מול הפנים שלי ,הייתה לנו הפסקה של חופשת סמסטר שבמהלכה הייתי עם נשים אחרות וזה עשה לי טוב אבל , עוד פעם היא לא הייתה קרובה אליי והיה לי הרבה יותר קל ... איך אני אפתור את זה?

13/11/2010 | 13:35 | מאת: דן

אשמח לקבל תגובה

09/11/2010 | 08:58 | מאת: דורון

הבת שלנו בכתה ג', כמעט בת 8 מתוקה ונבונה אך יש כמה דברים שמאוד מטרידים אותנו כהורים. נעה, נוטה להיגרר אחרי ילדות בנות גילה "החזקות" ממנה, היא מנסה לרצות אותן, היא מוותרת, הופכת למעין צל שלהם. היא מפחדת להביע את דעתה האישית ולעמוד על שלה. יש להדגיש כי בפעילויות בית ספריות היא מראה ביטחון, אם זה בלהשתתף בהצגות, טקסים וכו'. נוצר מצב שהיא הופכת מעין שק חבטות ומוקד להלצות מבנות חזקות שבכיתתה. אשמח לעצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מתנצל על העיכוב. ראשית, אני בהחלט מבין את כאבכם כהורים, לראות את חולשת בתכם ואתם לא יכולים להגן עליה כשזה קורה. העניין כאן כנראה הוא דימוי עצמי או ביטחון עצמי. במקרה של ילדים, לאימון אין פתרונות טובים. האימון עובד מצוין עם בני נוער ומבוגרים, ואת האימון אנחנו עושים להורה, לא לילד. כך שאם אתם רוצים עצות פרקטיות, הייתי ממליץ לפנות למומחים לעניין - פסיכולוגים לילדים או יועצים. לגביכם, אני מציע לחשוב מתוך ההיכרות עם בתכם, מה יכול לחזק אותה. זה יכול להיות איזשהו חוג מעניין, כמו אומנות לחימה או ריקוד יחד עם חיזוקים שלכם והבטחה שהיא לא תישאר לבד אף פעם גם אם תעמוד על שלה. אלו מיומנויות החסרות ברוב המקרים, למרות ששוב הייתי ממליץ לבחון את הדברים מאחר והם יכולים לנסוע גם מבעיות אחרות (כמו הפרעות קשב וריכוז וכד'). בהצלחה! יובל