נגישות
נגישות

פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4925 הודעות
4538 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

30/10/2017 | 21:06 | מאת: נופר

אחד מבני משפחתי עבר אירוע מוחי פתאומי. מאז אני בחרדות מהמצב הבריאותי .. זה משפיע עלי עד כדי כך שנסעתי לחו"ל לחופש לקצת ימים מפחד שיקרה לי שם משהו. בארץ אני מרגישה בטוחה יותר. יש לציין שאני עובדת כרגיל ומתפקדת רגיל בבית ובחוץ. אבל בלילה קשה לי להרדם ואני יכולה להתעורר באמצע. וכן במהללך היום חושבת על זה ואני מרגישה כאבים בכל מיני מקומות בגוף שאני לא יודעת אם זה אמיתי או דמיון. איך מתמודדים?

לקריאה נוספת והעמקה

נופר העובדה שחרדותייך הבריאותיות הועצמו או התעורררו, בגלל "אירוע מוחי, של אחד מבני משפחתך", מלמדת להערכתי שסבלך וחרדותייך "מצדיקים" פנייה לקבלת סיוע פסיכולוגי מקצועי. במקביל, תוכלי לנסות ולהסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור, (חפשי ב"גוגל"), הכולל המלצות רבות להתמודדות עם חרדות, כולל חרדות בריאותיות.

30/10/2017 | 07:39 | מאת: נעמה

אתמול בלילה נכנסתי ללחצים שרוצים לרצוח אותי, נעלתי תדלת בחדר ולא הצלחתי לעצום עיניים מפחד. כל רעש קטן הקפיא אותי והייתי בטוחה שזהו אני גמורה. זה קורה לי לפעמים שאני נהיית ממש פראנואידית אבל זה חולף.. זה בהחלט משפיע עליי. יש סיבה נורמלית לכך שזה קורה? תודה רבה על היחס והזמן.

נעמה אי אפשר להסיק מסקנות מקצועיות, רק מתיאורך הקצר. כיון שנראה שאת סובלת מחרדה גבוהה במיוחד, כדאי ומומלץ שתיפני לייעוץ מקצועי, אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. (או במסגרת קופת החולים, אליה את שייכת, או באופן פרטי). גם ייעוץ/טיפול קצר, יוכל לעזור לך במהירות, להקלת תחושתך הקשה.

אני מוצאת את עצמי שעות על גבי שעות מחפשת סימפטומים של מחלות נפשיות.. אבל זה לא שאני פוחדת מזה להפך אני דיי בטוחה שיש לי מחלה פסיכוטית וזה לא מפחיד אותי, בעקרון אני מאובחנת עם דיכאון וחרדה אבל אני מרגישה שיש משהו מעבר ואני לא מבינה מה . זה הגיוני? למה זה ככ מעסיק אותי?

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה על פי תיאורך, זה פחות נשמע לי כהיפוכונדריה לגבי הפרעות נפשיות (יש כזה דבר) ויותר בכיוון של מחשבה אובסיסבית לגבי העניין. מה גורם לך להיות בטוחה שיש לך מחלה פסיכוטית ?! בכל מקרה הייתי ממליץ שתיפני ליעוץ/טיפול פסיכולוגי לגבי מוטרדותך, הסיבות לכך ובעיקר דרכי התמודדות מתאימות.

אני פשוט מרגישה שמשהו לא כשורה, מרגישה שיש הרבה מעבר למה שמאבחנים אותי בו ושרוב היום מתעסקים בטראומה שלי וזה לא באמת מה שצריך להתעסק בו. לא יודעת להסביר פשוט תחושה כזו שלא עוזבת אותי. סיפרתי על זה להפסיכולוגית (שאני אובססיבית לגבי בדיקה באינטרנט) ולא ממש דיברנו על זה. תודה רבה רבה

29/10/2017 | 20:28 | מאת: ליאל

שלום אני בת 17.5 ובעבר הרגשתי עייפות נפשית כרגע מצבי הוא טוב ברוך ה אך שאלתי היא האם אני יכולה להצליח בלימודים כשיש לי רצון חזק כשאני עייפה נפשית ( יש לי פחד שהיה לי עייפות נפשית כי אני רוצה להצליח בלימודים)

לקריאה נוספת והעמקה

ליאל הרגשתך מובנת, אך אין סיבה מבוססת לחשוש שמא תשובי להרגיש עייפות נפשית. בכל פעם שפוקד אותך החשש, נסי להתמקד בזכרונות חיוביים כלשהם. בנוסף, נסיונך האישי יכול לחזק אותך. הרי למרות שסבלת מזה בעבר, הצלחת להתגבר על כך.

28/10/2017 | 18:12 | מאת: שוש

שלום רב, אני סובלת מחרדה ודכאון כבר עשר שנים. כיום בת 30. לא מצליחה להחזיק עבודה או לימודים כי כל הזמן יש פאזות דיכאוניות וחרדות קשות. אני מטופלת תרופתית, אך מרגישה לא מאוזנת כבר המון זמן. אני נוטלת אריפליי, אלטרול ולמוג'ין. אני די מיואשת ניסיתי הרבה תרופות ומשהו שם לא מספיק עובד. יש ייאוש וחוסר אנרגיה. בעברי קיבלתי את התרופות: דפלפט, ציפרלקס, זיפרקסה, ויאפקס, סוליאן, פאקסט, וכל התרופות האלו חלקם עזרו והפסיקו להשפיע או לא עזרו כלל. חוששת שניסיתי כבר את כל התרופות ואין עוד משהו שיכול לעזור לי. מה לעשות? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שוש ניסית הכל לדברייך, אך מה עם טיפול פסיכולוגי ? תרופות יכולות אמנם להועיל, אך עדיין מומלץ לרוב השילוב עם טיפול פסיכולוגי. כידוע, טיפול פסיכולוגי מתאים יכול אפילו לייתר את הצורך בתרופות. למרות ייאושך, הניסיון והידע הקליני מוכיחים שהתמדה טיפולית סופה לנצח !! יש את כל הסיבות להאמין שכך יהיה גם לגבייך.

27/10/2017 | 16:25 | מאת: ט

כבר כמה שנים מהפרעת פאניקה טופלתי בפריזמה 40 מג שעבדה עבורי מעולה במשך 5 שנים נהדרות בהן הספקתי לשכוח מה זה בכלל. לפני כ4 חודשים היא לפתע הפסיקה להשפיע העלאת המינון ל60 מג לא עזרה כעת כבר שלושה חודשים מטופלת עי ציפרלקס 20 מג יש הקלה חלקית אך לא מספקת ימים שלמים של דריאליזציה חוסר כוח נפשי וחוסר חשק לכלום ולאחרונה(כשבוע) גם מספר התקפים והישנות תחושת החרדה הקשה והמעיקה יחד עם מחשבות טורדניות מה הייתם ממליצים לעשות בשלב זה?

לקריאה נוספת והעמקה

ט כיון שאני והפורום פסיכולוגיים, איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, הריני ממליץ לך לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

18/10/2017 | 12:33 | מאת: מיקי

סובלת מבעיות גופניות שהם הובחנו על רקע נפשי כבר הרבה מאד שנים. אני לוקחת בקביעות את התרופה אנאפרניל. אפשר להגיד שתרופה זו די עזרה לי עד הזמן האחרון . אני כרגע לוקחת כדור וחצי של 75מ"ג.. בהתייעצות עם הרופאה הפסיכיאטרית היא החליטה להוסיף גם כדור מודאל אחד ליום. רופא גסטרו שגם איתו התייעצתי הציע לי לקחת 2 כדורי מודאל. פניתי לרופא נאורולוג בגלל בעיה אחרת והיא הציעה לי לא לקחת בכלל מודאל. אני מאד מבולבלת ולא יודעת מה להחליט שכחתי לציין שאני בת 67.מרגישה מאד לא טוב. יש לי לחצים ומועקה בקיבה העליונה ובחילות ..בקושי מתפקדת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

מיקי הפורום והח"מ פסיכולוגים, כך שאיננו עוסקים בתרופות ובייעוץ לגביהן. בהתיחס להמלצות הסותרות שקיבלת מרופאים שונים, אני מציע שתתייעצי עם רופא המשפחה שלך. במידת הצורך, הוא גם יוכל להעמיק הבירור המתבקש, עם רופאייך השונים.

אני בת 19, גובה 1.59, משקל 56 ק"ג, באופן כללי אדם רגוע. לאחרונה התחלתי לחוות הבהובים של כאב בכל מיני מקומות בגוף, כזה שבא והולך, בעיקר באיזור החזה הזרועות והכתפיים ובעיקר בצד השמאלי. ערב אחד בשבוע שעבר הרגשתי פתאום את אותם כאבים (הם לא עזים, אבל גורמים לאי נוחות), דפיקות לב מואצות, נשימה שטחית וקשיי הירדמות. מאז אני חווה את אותו הדבר בכל ערב וביומיים האחרונים גם ביום. לפני שבועיים היו כמה לילות בהם כל הגוף גירד לי, הרגשה כאילו הולכות עליי נמלים מה שהקשה עליי להירדם. חשוב לציין שאני ישנה בשעות מאוד מאוחרות דרך קבע, אך הפעם מה שמנע ממני להירדם אלה אותם כאבים גירודים ודפיקות לב. הלכתי לאחות והיא מדדה לי לחץ דם 130/91. אני מודעת לכך שאלה יכולים סימנים למתח נפשי וסטרס אך כמו שציינתי אני בדרך כלל אדם רגוע וכל זה קורה לי בזמן מנוחה, לכן הסימנים הללו קצת מלחיצים אותי. האם אלו אכן סימנים למתח נפשי שיחלפו ולא צריכים להדאיג אותי או האם יש משהו שאני צריכה לבדוק? אשמח לתגובה :)

לקריאה נוספת והעמקה

רותם כידוע, "גוף ונפש, חד המה" ! לכן, מרבית הסימפטומים הגופניים, מושפעים (לפעמים נגרמים) גם ממצבנו הריגשי/נפשי. לכן, כשמדובר בסימפטומים גופניים, מהסוג שאת מתארת ובכלל, מומלץ להיבדק תחילה על ידי רופא, כדי לשלול סיבה אורגנית-ביולוגית אפשרית, גם אם ההסתברות לקיומה נמוכה. מתח נפשי עלול להיות "גלוי" וידוע, אך לעיתים הוא "סמוי" וללא היכרות מקצועית מעמיקה יותר, קשה ולרוב אי אפשר להעריך את מקורו. אני לא חושב שיש לך ממה לדאוג , אך כדאי שתתיעצי תחילה עם רופא. גם אם יש סיבה ביולוגית כלשהי, לרוב היא שולית וניתנת לפתרון מהיר.

היי אני מטייל כ3 וחצי חודשים, במהלכם הייתי חולה כמעט חודש בזיהום בעור, סלמונלה ועוד וירוסים של בטן. שלשלתי, הקאתי והתייבשתי כמה פעמים. קילתי המול אנטיביוטיקה ואינפוזיות. לאחר מכן לא הצלחתי לישון במשך כמה לילות ובימים היו לי כאבי ראש חזקים, כאבי שרירים, עייפות, קצת אפטיות והרגשת זומביות מוחלטת. נמשך במשך כשבועיים.. מצאו שיש לי טפיל במעיים ולקחתי תרופה במשך 3 ימים. לאחר מכן עדיין המשיך המצב והתחלתי לקחת מלטונין כדי לישון טוב בלילה וזה באמת עזר קצת. עכשיו אני נרדם לבד בלי לקחת מלטונין, אבל עדיין יש לי כאבי ראש חזקים , הרגשת חולשה בשרירים ומרגיש שאני סוג של זומבי.. כאילו כאן אבל לא מרוכז אף פעם ושוכח מה אני רוצה לעשות. עשיתי בדיקות דם לפני כשבוע וחצי והכל תקין גם בהמטולוגיה וגם אלקטרולידים. כרגע אני בקנדה והרופא טוען שמדובר בעייפות כרונית.. מה אפשר לעשות במצב כזה? אולי מדובר במשהו חרדתי גם??

לקריאה נוספת והעמקה

עודד סליחה על העיכוב בתגובה. כבר עניתי, להערכתי, אך כנראה שהתגובה לא נקלטה. אני מקוה שמצבך השתפר בינתיים. לשאלתך : טוב עשית שפנית לבירור רפואי, תחילה. אם אמנם אתה סובל כדברי הרופא שבדק אותך מ"עייפות כרונית", הרי שלמיטב ידיעתי, אין עדיין החלטה חד משמעית של "עולם הרפואה" באשר לסיבותלהתפתחות תסמונת זו. יחד עם זאת, סביר להניח שחרדה, רגישות יתר ומיקוד קשב דאגני, עלולים בהחלט להעצים הסימפטומים. בכל מקרה, אני לא חושב שניתן "לאבחן" ולייעץ לך באופן רציני, מבלי "להכיר אותך מקצועית". כך שעליך להסתייע בייעוצו והנחייתו של הרופא שבדק אותך ואיתו אתה בקשר. תוכל להסתייע בכל מקרה בטכניקות להרפייה עצמית, כמו אלו המופיעות באתר של ד"ר ברוך אליצור. (חפש בגוגל).

שלום, אני לוקחת 50 מג נורמלול למניעת מיגרנה כל בוקר. לפני חודש לקחתי 80 מג פרולול אבל בשל כמה תופעות לוואי עברתי לנורמלול. אני סובלת גם מחרדות והפרולול היה עוזר לי לנשום ולהרגיש רגועה ביומיום (לנורמלול אין אפקט כזה) אני עומדת לפני מבחן מאד חשוב ומתקשה לתפקד ולנשום ומפחדת ששוב יהיה לי התקף. הרופא הציע שמאחר ואין לי בעיות לב או אסתמה, אוכל לקחת את הפרולול במקום הנורמלול לפני המבחן עצמו. כמה זמן לפני המבחן כדאי שאקח את הפרולול? כמה זמן לוקח לו להשפיע? או שכדאי שאפצל את המ"ג במהלך 5.5 שעות המבחן? תודה מראש ושנה טובה

לקריאה נוספת והעמקה

ל-PF הפורום ומנהלו הח"מ עוסקים בייעוץ פסיכולוגי ולא רפואי-תרופתי. לעניין התרופות תצטרכי לפנות לרופא שרשם לך את התרופות, או לפורום רפואי (!) מתאים. בכל מקרה ואל פי תיאורך הייתי מציע לך לפנות גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, לטיפול בחרדותייך. טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לייתר לחלוטין, את הצורך בתרופות וכל השפעותיהן הנילוות.

שלום ד"ר אני בדרך כלל בחורה חרדתית סבלתי בעבר מחרדה לתקופה קצרה אך יצאתי מזה בעצמי בלי תרופות ועברתי את זה בשלום ,, אני צריכה לעבור ניתוח פלסטי לשיפור הביטחון העצמי זה פשוט חלום שאני בטוחה שיעזור לי להיות מאושרת יותר כיוון שאני נוטה להיות במצב רוח ירוד מאוד בזמן האחרון ,, הבעיה היא שאני מאוד מפחדת מהרדמה פיתחתי מין אמונה שאם יעשו לי הרדמה אני לא אתעורר והגוף שלי לא יעמוד בזה ולמרות שכנועים של חברות שכבר עשו ולמרות שאני באמת לא רואה כל סיבוך בהרדמה דווקא בניתוח זה אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי ,, לי זה יקרה ,, לי זה יזיק ,, אני לא אעבור את זה ... מה עושים ???? איך אפשר להתגבר ?? האם חרדה זו ניתנת לטיפול ??? כלכך מאוכזבת מעצמי לכולם יש אומץ ולי אין

לקריאה נוספת והעמקה

למיה חרדתך בענין הרדמה די שכיחה. היא ניתנת לטיפול פסיכולוגי ממוקד (עדיף בגישת ה- CBT). הייתי אף מציע שתסתייעי בפסיכולוג שהוא גם מורשה לטיפול בהיפנוזה.

19/09/2017 | 08:30 | מאת: עדן

היי אני בת 22 ובזמן שעשיתי מכימה קדם אקדמית חוויתי נפילת מתח לדעתי אני לא בטוחה מזה.. בזמן השיעור שיום אחריי זה אני אמורה להתחיל קורס נוסף. הרגשתי שהגוף אומר לי להתעלף ואני נלחמתי בזה והייתי אפתית. ואז התחלתי לבכות. התעלפתי והקאתי. אחרי איזה חצי שעה זה נרגע.. אותו הדבר קרה לי כמה חודשים אחריי לאחר שסיימתי את במבחן האחרון בקורס. ואני חשתי כאבי ראש על בסיס קבוע באותה תקופה. אני מתחילה השנה את הלימודים שמאוד קשים. ואני מפחדת שהדבר הזה ייקרה לי שוב. אני לא יודעת מה הסיבה לדברים, מקווה שתעזרו לי. ושאני בפורום הנכו

לקריאה נוספת והעמקה

לעדן יש ומתח רב או "נפילתו" כדברייך, עלולים לגרום אצל אנשים רגישים במיוחד שינויים פיזיולוגיים שונים, המתבטאים במגוון סימפטומים גופניים. בכל מקרה לבדיקת העניין באופן יסודי ושלילת סיבות אורגניות-ביולוגיות אפשריות אחרות, עלייך לפנות תחילה לרופא המשפחה שלך, לבדיקה, אבחנה והתיעצות. בהתאם לחוות דעתו הרפואית ניתן יהיה לשקול, דרכי סיוע אפשריות.

16/09/2017 | 22:05 | מאת: מודאגת

שלום בעבר השתמשתי מס שנים בesto10. לאחרונה חשתי ברע והתחלתי לקחת כדור קלונקס 0.5 מג בערב. החלטתי להתחיל שוב הטיפול ב esto 10 אולם מאז אני חווה דכאונות ונדודי שינה. האם זה סביר? מה המלצתך?

לקריאה נוספת והעמקה

למודאגת כיון שאנו לא עוסקים בתרופות אלא בייעוץ/טיפול פסיכולוגי, המלצתי היא שתפני שאלתך לפורום פסיכיאטרי. בנוסף ובעיקר, אני ממליץ, במידה ואת לא בטיפול פסיכולוגי בהווה, שתיפני לקבלת טיפול כזה. טיפול מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

15/09/2017 | 15:32 | מאת: ע

שלום, אני בת 30 ולפני כחודש וחצי עשיתי טיפול פוריות. מספר ימים לאחר החזרת עוברים התחלתי להרגיש לא טוב, היו לי דפיקות לב ממש מהירות ללא שום מאמץ, הרגשתי שממש חם לי, כאבי בטן וחולשה. הרגשתי שאני עומדת למות. לאחר 5 דק' זה עבר, יום למחרת זה קרה לי שנית. ניגשתי למרפאה עשו לי א.ק.ג ובדיקות דם, יצא תקין. זה המשיך כל יום ונהפך לכמה פעמים ביום. הגעתי למיון גם שם לאחר בדיקות נאמר לי שהכל תקין ואולי זה רק לחץ. הגיע היום של בדיקת הריון אשר יציאה חיובית ואז דפיקות הלב פחתו מיום ליום. לצערי העובר היה מחוץ לרחם ונאלצתי לעבור ניתוח לפרוסקופיה. היום כשבוע וחצי לאחר הניתוח אני עדין מרגישה חרדה למצבי, כל כאב קטן מלחיץ אותי מאד ושאני נלחצת דפיקות הלב וכל התחושות שתיארתי קודם חוזרת בשנית. מה שגם גורם לי להבין שאולי כל הזמן הזה הייתי בחרדה. האם זה הגיוני? איך אוכל לגרום לזה להיפסק? איך אוכל למנוע את זה בטיפול הבא? אודה למענה!! תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

ל-ע. בהתקפי פאניקה או חרדה קשה, יש וחשים חוסר אונים ומצוקה כה קשה, כאילו ועומדים "להשתגע". בפועל זה לא שגעון, גם אם זה "מרגיש ככה". זו דרכה של מערכת החירום הנפשית שלנו, להתריע על קיומה של בעיה ריגשית/נפשית, הטעונה התיחסות, שינוי והתמודדות מתאימה. את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה בצד ימין, או באתר והקלטות ההרפיה העצמית של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל"). לאור תיאורך ועוצמת מצוקתך הייתי מציע שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול של פסיכולוג קליני, המתמחה גם בגישת ה-CBT או היפנוזה.

15/09/2017 | 23:18 | מאת: ע

תודה רבה על תשובתך ועל המענה המהיר!

היי אני נמצא כרגע בגואטמלה ובימים האחרונים חווה תחושות מוזרות. לפני כמה ימים עישנתי מריחואנה ובמשך 3 לילות בקושי ישנתי והרגשתי שהדופק שלי היה נורא מהיר.. בבבקרים היו לי כאבי ראש חזקים באזור המצח והעיניים ותחושת חוסר אנרגיה מוזרה.. בהמשך הימים התחשות לוו גם בזיעה , הרגשת מחנק ותחושה כללית רעה. התפנתי לרופא מקומי והוא חשד שיש לי מלריה ואף עשה לי בדיקות דם שלדבריו הצדיקו את טענתו אך שלל את האבחון כי לר היה לי חום בכלל. אחר כך טען שזה זיהום אבל הוא לא יכול לאבחן איפה. נתן לי אנטיביוטיקה כללית ואמר שתוך כמה ימים זה יעבור ותוך כדי גם מצא שיש לי דלקת אוזניים קלה. הלכתי למחרת לרופא נוסף בעיירה והוא אמר שהזיהום שלי בגרון ואמר לי להמשיך לקחת את האנטיביוטיקה שהרופא ה1 נתן לי. אני כהר קצת איבדתי אמון ברופאים פה כי הם לא נתנו לי תחושה שהם באמת יודעים מה יש לי. מבחינת לחץ דם דופק וריאות כל הבדיקות שעשיתי תמיד היו תקינות. אני כבר 3 ימים עם אנטיביוטיקה ו4 ימים לא נוגע בשום סם כלשהו. מרגישמטיפה יותר טוב כי גם הצלחתי לישון, אך עדיין מרגיש תחושות מוזרות בעיקר שהדופק שלי עולה או בשתיית מוצרים עם קפאין כמו קפה.. נייה לי תחושות מוזרות בראש ובעיניים צמרמורות ו חושת מחנק לפעמים. בנוסף בחודש האחרון הייתי בפרו וחליתי בסלמונלה, זיהום בעור, עוד זיהום בטן וכל מיני בעיות גובה וגם חוויה רעה של עישון מריחואנה שכנראה עורבבה בחומר כימי וגרמה לי להרגיש תחושות דומות אך עברה לאחר יומיים בערך. בסופו של דבר אני מרגיש בסוג של סטלה ממושכת או משהו שדומה וזה לא עובר לי, מרגיש מבולבל וקצת מבואס בגלל זה, אני באמצע טיול ולא יודע איך להמשיך ככה אשמח ליעוץ/דעה/ הכוונה או כל דבר שיוכל לעזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

לעודד, כמו בכל מקרה בו יש סימפטומים גופניים-פיזיולוגיים, מן הראוי לשלול תחילה סיבה רפואית-אורגנית אפשרית של הסימפטומים. לכן, טוב עשית שפנית לרופאים לבדיקת מצבך וכדאי להשלים הבדיקות בתחום. לאור הכותרת של דבריך וחששך האישי שמדובר בתגובה להשפעת סמים, סביר שאכן כזה הוא המצב. לעיתים, העניינים מסתדרים מעצמם, בעזרת אילוצי המציאות, היסח הדעת ובעיקר החוסן הנפשי הקיים בכל אחד מאיתנו. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית, כדי לסייע בהתמודדות עם תגובות החרדה והמצוקה הנפשית הנילווית. קשה ואפילו בלתי אפשרי להעריך ללא היכרות מקצועית איתך, מה התסריט הצפוי לגביך. אם אינך מתכוון לשוב מיידית ארצה, הייתי מציע שתפנה לפסיכולוג קליני מקומי, או שתיצור קשר ב"סקייפ" עם פסיכולוג קליני בישראל, להערכת המצב בצורת מקיפה יותר.

תודה רבה על המענה:) עבר כבר שבוע בערך מאז שעישנתי מריחואנה בפכם האחרונה, סיימתי גם 6 ימים של אנטיביוטיקה. כרגע רני מרגיש בעיקר עייפות חזקה וחוסר אנרגיה(אני ישן 7-9 שעות בלילה) , הראייה שלי קצת מטושטשת קצת לא מובנת, מרגיש "זומבי" , מבולבל ותחושה של מחנק או לא מצליח לנשום נשימות עמוקות.. אמנם אני מאוד עייף אבל אין לי כמעט פיהוקים כמו כולם ואין לי תחושות התעפצות כמו שהיה לע לפני כן. כבר לא בטוח אם זה קשור לנפש.. התחלתי לקחת פרוביוטיקה ואומגה 3 כדי להחזיר קצת ממה שהאנטיביוטיקה לקחה איתה( מעבר ל6 ימים הייתי מטופל כעוד 14 ימים באנטיביוטיקה ואינפוזיות). היום בבוקר ניסיתי להתאמן בקלילות קצת הליכה מהירה ושכיבות שמיכה ותרגילי גוף ופשוט הרגשתי אחרי חצי שעה נורא, למרות שאכלתי לפני ואחרי ושתיתי מאז שקמתי המון מים ותה. יכול להיות שפיתחתי סכרת/ אנמיה או משו אחר?? אני אלך בימים הקרובים שוב לרופא ואבקש לעשות בדיקות , אשמח אם תכתוב לי איזה בדיקות עלי לבקש או מה לדעתך קורה איתי.

12/09/2017 | 06:43 | מאת: אמא

שלום רב,בתי התגייסה לפני כחודשיים לצהל ,הייתה עם מוטיבציה רבה ומרוצה מהתפקיד לפני הגיוס,מרגע הגיוס היא לא אותה ילדה שנכנסה לצבא ,הייתה בוכה הרבה שקשה לה המרחק מהבית ,בשלב מסויים התחילו התקפי חרדה שהיא לא יכלה לשלוט בהם .היא בקשה כל יום קבן עד שלבסוף נתנו לה אחרי חודש הקבן קבע שהכל בסדר איתה ,הילדה קיום בבית נפקדת מיכוון שבצבא לא מבינים אותה ואך שהיא יודעת שהיא צריכה לחזור התקפי החרדה חוזרים .אנחנו לא יודעים מה לעשות .אך לעזור לה להתמודד במצב הזה .אודה לעזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא, אני מציע, כמובן, שתנסי להשפיע על ביתך "לעצור" את הנפקדות ולחזור לבסיס, למרות קשייה ולנסות לדבר (היא, ואם צריך אז גם את) עם מפקדיה, רופא היחידה ואפילו הקב"ן עצמו. במקביל ובמידה ואת לא מצליחה בכך, כדאי שתיפני לפסיכולוג "אזרחי", בעל רקע וניסיון בעבודה עם הצבא, לקבלת חוות דעתו המקצועית והמלצותיו לכם וגם לצבא עצמו.

שלום אני בת 34 גרה עם אימי מחברה מאוד סגורה לאחרונה אימי סובלת מהזיות שמיעה(מסרבת לבצע בדיקות מקיפות ולדבר אם התרופות עוזרות לה או לא) מאז ההזיות גרמה לפיטוריי מהעבודה עוקבת אחריי לכל מקום אין לי דקה לנשום מחביאה ממני מפתחות אוטו של הבית מאיימת לשבור לי את האוטו ובכללי מאוד מאוד עצבנית(אני!@! מרגישה שכל חיי עוברים בפניי) לא יכולה ככה יותר. שאר המשפחה יודעת אך כנראה לא מעניין אותם

לקריאה נוספת והעמקה

ללין, הבנתי את הבעיה, למרות שלא שאלת שאלה (??). נראה שכדי להגן על עצמך ובסופו של דבר גם לעזור יותר טוב לאימך, הכרחי שתתיעצי עם רופא המשפחה שלך, ותספקי לו בהרחבה את כל המידע הרלבנטי. אימך זקוקה, כנראה ועל פי תיאורך, לבדיקה וטיפול פסיכיאטרי ואת זקוקה לייעוץ וטיפול פסיכולוגי, כדי לחזק את יכולתך "לשים גבולות" ולהתמודד עם המורכבות של חייך בהווה.

10/09/2017 | 14:05 | מאת: דנדו

שלום, התחלתי לקחת ציפרלקס(10 מ"ג)עקב חרדות שנבעו מהיפוכנדריה לפני כשנה , עד עכשיו היה הרוב בסדר אבל כרגע נראה שחרדות ההיפוכנדריה חוזרות בגלל מיחושים שונים שלי ,אמנם לא בעוצמה של פעם אבל עדיין קיימים וגורמים לי לבזבז חצי יום בשיטוטים באינטרנט לקבלת תשובות . מה מומלץ לעשות ? לגשת לרופא להגדלת המינון ? או לקבל טיפול מתאים ? או לנסות לבדי להוריד את הסטרס ?? נא עזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

לדנדו, אילו יכולת "להוריד את הסטרס לבד", כנראה שלא היית פונה לפורום ולוקח "ציפרלקס". היפוכונדריה היא תופעה שכיחה, בהיותה הגנה פסיכולוגית-אבולוציונית, מפני נזק וסכנה בריאותיים אפשריים. אך אם ההגנה, כמו במקרה שלך, מועצמת ורגישה מידי היא עצמה הופכת לבעיה וגורמת למצוקה נפשית קשה העלולה אף לפגוע בתפקוד. לכן, במקביל לטיפול תרופתי ואולי אף במקומו, כדאי שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את מקורות חרדתך ויוכל לספק לך כלים להתמודדות איתה.

01/09/2017 | 08:32 | מאת: נועה

שלום, בת 27... יש לי פחד מאוד גדול מרופאים ובדיקות. לפני שנה התעלפתי ופינו אותי לבית חולים התאשפזתי שבועיים ובבדיקות דם (לפני כן לא עשיתי בדיקות דם 20 שנה) היה משהו לא תקין בשבועיים האלה עברתי הרבה מאוד בדיקות (גם קרדיולוגיות, גם נוירולוגיות וגם אנדוקריניות) לבסוף גילו שזה גידול קטן שפיר ליד המח הוא פשוט לוחץ על ההיפופיזה וגורם לכמה בעיות. לכן אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים ביקור אצל אנדוקרינולוג ובדיקת דם וכל חצי שנה mri. הייתי גם אצל רופא נשים פעם אחת וגם באוחטרסאונד (דרך הבטן) היו בעיות... הוא אמר לי לחזור עוד חודש ולא חזרתי... התחלתי טיפול תרופתי לגידול עשיתי את בדיקת דם הראשונה וביקרתי אצל האנדו' ושוב לא יצא תקין. שלחו אותי לבדיקה נוספת שמזריקיים לוריד חומר ולוקחים דם כל שעה. אני לא מסוגלת לעבור את הדברים האלה אני יודעת שזה ילדותי אהל זה מאוד קשה לי...הפסקתי ללכת מינואר לא ביקרתי בקופת חולים. שלשום הרופא משפחה התקשר אמר לי שאני צריכה לבוא (אני גם צריכה mri) הוא קצת גער בי על האדישות שלי והתפדחתי... זה לא שאני מחפשת תשומת לב אבל זה נראה ככה מבחוץ.... גם יש סיכוי שאצטרך ניתוח להוציא אותו תלוי בתוצאות של ה mri... פחד מוות... אני טיפשה אני יודעת... זה גם יכול לפגוע לי בראיה כי זה קרוב לעצב הראיה... אבל אני לא יודעת איך להתגבר... יש לי גם בעיה נוספת שאני בכלל לא מעיזה לומר לרופא המטפל, אני קראתי על זה ואני יודעת שזה יגרור עוד בדיקות חלקן מביכות ואני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה... הדבר שהכי קשה לי בכל הסיפור זה שהרופא משפחה גוער בי וזה נראה שאני מחפשת תשומת לב.. להיפך, אני לא אוהבת שכל התשומת לב עליי... זה ממש ממש מביך אותי השיחות עם הרופא על האדישות..

לקריאה נוספת והעמקה

לנועה מצוקתך וחששך מבדיקות, מובנים ואפילו די שכיחים. יש וההתכחשות לקיומה האפשרי של בעיה, היא לא-מודעת ויש, כמו במקרה שלך, שהיא מודעת ואפילו, למרבה הצער, עוצתמתית וכנראה גם די מסוכנת. מניסיוני, לרוב הפחד הוא לא מהבדיקה עצמה, כמו ובעיקר החשש מתוצאותיה. בכל מקרה וכפי שגם את יודעת, אין מנוס מבדיקות. הן נועדו להגן עלייך ועל בריאותך. לא כללת שאלה בדברייך, אך אני מניח ששיתפת אותי ואת הפורום בקשייך כדי לשאול מה עושים ?! התשובה החד משמעית היא - משלימים ומבצעים את כל הבדיקות שהרופאים ממליצים, כולל לגבי הבעיה שאת חוששת לשתפם. ואם רגישותך וחרדתך כה גבוהים, מן הראוי שתיפני לקבלת סיוע פסיכולוגי ממוקד של פסיכולוג קליני או רפואי, שיעזור לך להתגבר על פחדייך ורתיעתך.

27/08/2017 | 09:18 | מאת: כנרת

שלון רב, ביתי בת 13 נתקפת לאחרונה בסיוטי לילה. היא מתעוררת בבהלה ומתארת תמונות מפחידות שראתה. ביומיים האחרונים זה החמיר מאד. היא מפחדת להסתובב לבד בבית. מצחצחת שיניים כשאני לידה !! ונתקפת בכי חזק שראתה דמות מאחוריי שרוצה לרצוח אותי. הסיוטים ברובם קשורים לנסיונות הריגה עלי. מה אפשר לעזור לה ? במיידי ולטווח ארוך ?

לקריאה נוספת והעמקה

כנרת אני לא מומחה ומטפל בבעיות של ילדים ובני נוער. אני מציע שתפני לפורום העוסק בייעוץ וטיפול בילדים.

25/08/2017 | 02:37 | מאת: הילה

שלום, סובלת מזה כחצי שנה מחרדות.. יש תקופות טובות יותר ופחות מטופלת כרגע רק בטיפול פסיכולוגי .. בחודשים האחרונים קשה לי מאד לאכול וירדתי המון במשקל. אני מרגישה שהאוכל לא יורד לי בגרון ויש פחד להיחנק וכל פעם שצריכה לאכול זה סיוט אז לעיתים נמנעת.. אבל הירידה במשקל משמעותית וניכרת ולא הייתי רוצה להגיע למצב פיזי לא טוב . לא ששה לקחת כדורים רוצה לנסות לטפל בזה לבד אשמח לעצתך בעניין תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה על פי תיאורך, נראה שהכיוון הוא לא "לטפל בזה לבד", אלא בעזרת סיוע/טיפול מקצועי פסיכולוגי מתאים. גם אם אין עדיין שיפור, הוא צפוי להגיע אם אכן תתמידי בטיפול. בכל מקרה, את יכולה להסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) ואני מציע שתקראי גם את תשובתי לשאלה של "דין", הסמוכה לשאלתך.

24/08/2017 | 15:42 | מאת: דין

בן 35, סובל מהפרעת חרדה כללית (דאגנות, טרדה, חרדה בריאותית/פרנסה) חלה החמרה בשנה האחרונה ניסיתי בעבר טיפול תרופתי בעבר שעזר אבל לא יכולתי לחייות עם תופעות הלוואי (ובנוסף לא מעוניין בטיפול כימיקלי לאורך זמן עקב הסיכונים) ניסיתי מדיטציה שעזרה טיפה אבל לא באופן משמעותי ניסיתי טיפול פסיכולוגי שעזר טיפה אבל לא משמעותית * אני מחפש שיטת טיפול יעילה ומוכחת להפחתת החרדות, אשמח לשמוע המלצות מניסיונכם וידיעתכם תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דין יש מצבים וקשיים נפשיים, כמו גם חרדות וכד' שתהליך השיפור הוא איטי ומתמשך, יותר ממה שהיינו מייחלים ומצפים. זה תלוי בגורמים שונים. כמו חומרת הבעיה, משך קיומה ונסיבות התפתחותה, המטפל, שיטת הטיפול, אך גם ולפעמים בעיקר, בנחישות וההתמדה של המטופל בטיפול. כללית, הגישה הנראית לי כמתאימה יותר לטיפול בחרדות זו גישה אינטגרטיבית, עם שילוב מושכל של טכניקות ה- CBT וכד'. הערכה מלאה יותר צריכה ויכולה להיעשות רק לאחר בדיקה מקצועית מקיפה יותר של בעייתך.

הי בתי בת 4 ואובחנה כבעלת סלקטיב מוטיזם. השאלה שלי בנוגע לגן שנה הבאה נאמר לי שעדיף ששנה הבאה היא תהיה עם ילדים שקטנים ממנה- גילאי 3 ו 4 כדי שתרגיש גדולה ותצבור בטחון יש לי אפשרות להעביר אותה לגן של ילדים בגילאי 4 ו 5.. גדולים ממנה ובגילה... עם סייעת שהיא מאד אוהבת שעוברת לגן הזה... ועם 6 ילדים מהגן הנוכחי(שעולים אף הם לגן הזה) - בגן יהיו 28 ילדים לעומת גן של ילדים קטנים עם 35 ילדים ששם היא לא מכירה אף אחד מה יכול יותר להועיל לה? גן עם ילדים מוכרים וסייעת מוכרת וגן קטן יותר? או גן עם ילדים בגילה וקטנים ממנה- שהם 35 ילדים והיא לא מכירה אף אחד אני ממש לא יודעת מה לעשות אשמח לייעוץ כלשהו תודה שלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלי תחום ההתמחות שלי ושל הפורום הינו בעיקר לגבי התמודדות עם מצבי מתח לחץ וחרדה, של בוגרים. אינני מומחה לטיפול ו/או ייעוץ, לגבי בעיות של ילדים.

שלום לפי כשנתיים התחילו אצלי התקפי חרדה והתחלתי טיפול בציפרלקס... אחרי שנתיים טיפול הפסקתי הרגשתי שאני יכולה בלי. הייתי חצי שנה בלי ושוב לפני חודש זה חזר בכל הכח ובעוצמה חזקה יותר (תחושה של אי יציבות/סחרחורת , חולשה ברגליים רעד קושי נשימה והתכווצות שירירים) התחלתי לפני ארבעה וחצי שבועות ציפרלקס 10 מ"ג ועדיין לא חלפו התקפים במלואם (חל שיפור מסוים, חזרתי לעבודה ולספורט) האם להעלות מינון או להמתין עוד? האם יש סיכוי שהגוף יצר עמידות בפניו בפעם האחרונה? אציין שאני 1.68 ושוקלת 51 קילו

לקריאה נוספת והעמקה

אסי כאמור וככתוב, הח"מ פסיכולוג ולא רופא והפורום נועד לייעוץ פסיכולוגי ולא תרופתי.. איננו עוסקים בתרופות. תוכל להפנות שאלותיך לפורום רפואי או פסיכיאטרי.

21/08/2017 | 18:44 | מאת: יערה

שלום חולה אונקולוגית בת 78. אני נוטלת פנטה 12.5 מג. ובנוסף אקמול + אופטלגין ביממה. מאחר והכאבים לא שככו, הופניתי לרופא פסיכיאטר שרשם לי ויאפקס 75 XR במינון של כדור אחד בבוקר וכן זיפרקסיה 5 מג במינון מחצית הכדור בערב. אני לא בדיכאון ומאחר והתרופות גורמות לי לתופעות לוואי קשות כמו סחרחורות ויובש בפה , ואני לא חשה כל הקלה, אני מעוניינת להפסיקן מייד. על דעת עצמי הפחתתי אתמול את הזיפרקסיה לרבע כדור ואת הויאפקס לא נטלתי היום. יש לציין כי התחלתי בטיפול לפני 10 ימים. קראתי אודות תופעות לוואי קשות והפסיכיאטר שלי לא זמין אז אנא עזור לי איך להפסיק. התפתיתי להאמין שהתרופות יעזרו לי אך אינני מעוניינת ליטול תרופות פסיכיאטריות. בתודה

לקריאה נוספת והעמקה

יערה מצער לשמוע על קשייך. כאמור, הח"מ והפורום פסיכולוגיים ועל כן אנו מנועים ולא עוסקים בתרופות, אלא בייעוץ פסיכולוגי בלבד. לכן, ראוי שתפני שאלתך לפורום פסיכיאטרי, או רפואי מתאים. בהצלחה !

20/08/2017 | 17:30 | מאת: בת זוג ובן זוגה

שלום רב, לפני כשנה וחצי, בעקבות התקפי חרדה בשל מצב בריאותי של אמא שלי, לאחר התייעצות עם פסיכיאטרית, התחלתי לקחת ציפרלקס 10 מ"ג. התרופה עזרה לי מאוד ובמשך כ 10 חודשים נטלתי אותה בקביעות והרגשתי טוב מאוד. בחודש דצמבר האחרון החלטתי להתחיל בתהליך של גמילה על מנת להפסיק לקחת את התרופה. לאחר שהתייעצתי עם הפסיכיאטרית, התחלתי בתהליך גמילה ארוך ובחודש מרץ הפסקתי לקחת את התרופה. באותו זמן חלה החמרה מסוימת במצב הבריאותי של אמא שלי, ומהצד השני גם התארסתי. בסביבות חודש מאי חוויתי שוב אפיזודות של חרדה ובסוף חודש יוני בעקבות שיחה עם הפסיכיאטרית חזרתי לקחת ציפרלקס 5 מ"ג ליום (חצי כדור). בן זוגי חושש מאוד מהתמכרות לציפרלקס וכן מהשפעת ציפרלקס על הריון. בנוסף, חוויתי ירידה מסוימת בחשק המיני ולכן ניסיתי להוריד את המינון לחצי כדור פעם ביומיים (כלומר 2.5 מ"ג ליום בממוצע). אני מרגישה חזרה בחרדות שלי. ביני לבין בן זוגי יש אי הסכמה בנוגע לשימוש בתרופה. אני חשה שהתרופה מטיבה עמי, אך בן זוגי מרגיש שהשפעת התרופה היא כמו השפעה של גראס וסיגריות, וכפי שגראס גורם לאדם להרגיש טוב אך ממכר, כך גם ציפרלקס, וחזרת החרדות היא בעקבות נטילה של התרופה. אני מפרסמת שאלה זו על מנת ששנינו נבין עד כמה ציפרלקס היא תרופה ממכרת, עד כמה דומה בהשפעתה למריחואנה וסיגריות, והאם נטילת התרופה יכולה להחמיר תופעה של חרדות. האם לדעתך במצב כזה כדאי להפסיק לחלוטין את הציפרלקס על מנת ללמוד להתמודד עם הקשיים ללא עזרים כימיים? אולי זה יכול להטיב עם החרדה? האם יתכן שאני כבר במצב של התמכרות ולכן מרגישה תסמיני גמילה וקשה לי לחזור לחיים לפני הציפרלקס? תודה, בת זוג ובן זוגה

לקריאה נוספת והעמקה

לבת זוג ובן זוגה כיון והח"מ והפורום הינם פסיכולוגיים בהכשרה ובמהות ולא רפואיים, עדיף שתפנו שאלותיכם, בעניין התרופות וכו', לפורום פסיכיאטרי או רפואי. כללית, במקרים רבים ובמיוחד בבעיות של חרדה וכד', טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות פסיכיאטריות.

21/08/2017 | 19:22 | מאת: בת זוג ובן זוגה

מה זה טיפול פסיכולוגי מתאים? אני בטיפול דינמי מזה מספר שנים, ואמנם ישנה הטבה מסוימת, אך מרגישה שמדובר בתהליך מאוד מאוד מאוד איטי להטבה בחרדות.

13/08/2017 | 11:03 | מאת: לי

שלום, כבר תקופה מאוד ארוכה שיש לי פחד ממחלות כל פעם פחד ממחלה אחרת עשיתי כבר מספר בדיקות אצל הרופא שכולם היו תקינות כאשר אני בודקת משהו מסוים והוא תקין החרדה שלי עוברת לנושא אחר (שגם הוא קשור למחלות) אני מרגישה שזה ממש פוגע באיכות חיים שלי כל דבר קטן שקורה אני חושבת על הגרוע מכל רציתי לדעת מה יכול לעזור לי מלבד כדורי הרגעה?

לקריאה נוספת והעמקה

לי סליחה על העיכוב בתגובה. מה שיכול לעזוור לך זה ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. רצוי פסיכולוג קליני, המצוי גם בטכניקות של טיפול ב- CBT (התנהגותי קוגניטיבי). את יכולה לקבל זאת, או דרך קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי.

12/08/2017 | 23:35 | מאת: שירה

שלום יכול להיות שבגלל אובדן שחוויתי (חברה טובה מאוד התאבדה לפני 4 חודשים) יתפתחו בעיות נוירולוגיות או פסיכיאטריות? ראיתי עכשיו דמות בעודי ערה ומעט ישנונית, ידעתי שזה לא הגיוני פתחתי חזק את העיניים והיא נעלמה... אני שומעת קולות שאין באמת... חברה שלי באה אליי לחלומות כמה פעמים וזה טוב לי אבל כשאני קמה משינה אני רועדת כולי... רוב הפעמים אני לא זוכרת את החלום רק זוכרת שהיא היתה שם... מרגישה שאין לי כח לכלום ולאף אחד.. לא עונה לטלפונים מחברים כי אין לי כח. מוזר לי שאני מודעת לכל זה... שבוע שעבר נסעתי ברכבת ועברה בי מחשבה שאני נופלת למסילות ונדרסת היתה לי סחרחורת כזו.. אני מרגישה שעין שמאל שלי הפסיקה לפעול ושאני משתמשת רק בימין, אני בוכה רק בעין ימין ובלילה רק עין ימין שלי אדומה ושורפת מעייפות... בעבודה אין לי כח להשאר יותר מ 7 שעות וזה גם בקושי כשבעבר הייתי 10-12 ביום בעבודה... משתדלת להתנהג רגיל כלפי חוץ וכותבת פה אולי יש עצה בשבילי... אנא ממך לא לכתוב לי לפנות לרופא/ה, לא יקרה.. בטוח יחשבו שהשתגעתי. אני מפתחת דכאון? הגיוני להיות מודע לדכאון?

לקריאה נוספת והעמקה

שירה מצער לשמוע על התאבדות חברתך. על פי תיאורך, נראה שהיא היתה חברה קרובה ויקרה לליבך. את לא משתגעת וגם לא סביר שזה יקרה. כצפוי ושכיח במקרי אובדן משמעותיים ובמיוחד לאחר התאבדות, את פשוט מגיבה בתגובות ריגשיות של כאב, מצוקה וסבל נפשי, בעקבות האובדן הקשה. להקלת סיבלך ומניעת החמרה, את זקוקה לסיוע מקצועי -פסיכולוגי. גם סיוע קצר של מספר מפגשים יוכל להקל עלייך, במהירות וביעילות. ממליץ שבכל זאת תיפני לקבלת סיוע כזה מפסיכולוג, במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי.

סובלת בטרוף מפחד מחולי ומוות לא חיה בכלל מרוב פחד כל דבר שמופיע חדש בגוף נבהלת עד פניקה חוסר אונים בעתה צריכה אולי לעבור בשנה הקרובה ניתוח החלפת שתלי סיליקון והפחד מוות שלי לא מאפשר לי להתמודד עם כל זה בכלל עד שיתוק חוסר תפקוד נורמלי חולשה דפיקות לב מה גם שנכנסת בחודשים האחרונים לתחילת גיל המעבר בת 45 וכל ההפרעת נפש הזו החמירה מאד מה עושים כדורים פסיכאטריים מפחידים אותי מאד ומנסיון לאורך זמן מאבדים את יעילותם אמא לשמונה שחיה בסרט איימה

לקריאה נוספת והעמקה

מיקי כדאי ומומלץ מאד שתפני לייעוץ/טיפול, אצל פסיכולוג קליני, או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר הצורך בתרופות, או לקצר זמן השימוש בהן.

02/08/2017 | 00:58 | מאת: נחמן

שלום אני בן 32 ולפני שנה עברתי דום לב וניצלתי בדרך נס. הושתל לי דפיבילרטור ומאז תוך שנה קיבלתי 7 שוקים בטווחים שונים. זה מתחיל באיבוד הכרה ואז מתעלף לרוב ומקבל שוק. הבעיה הנוספת שאחרי שוק ראשון אני לא מסוגל לעצום את עיניי כי איך שאני עוצם אני מרגיש שעוד שניה אני מאבד הכרה והולך לקבל שוק ונכנס לחרדות מטורפות. היה לי לא מזמן לילה אחד שקיבלתי 4 שוקים בטווח של 4 שעות בבית חולים ואני מאמין שהחרדות רק מוסיפות לזה..הזריקו לי באותו לילה מורפיום נתנו לי כדור וואבן ושום דבר לא עזר...אני אובד עצות. כרגע נתנו לי רק להמשיך עם תרופת סרקור שעושה לי תופעות לוואי.. אשמח לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, נחמן אני מניח שאתה כבר מקבל סיוע פסיכולוגי- פסיכיאטרי. אם לא, מומלץ שתבקש ותקבל סיוע כזה, אם במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי. על פי תיאורך, אתה מתמודד עם מצב מורכב המחייב היכרות מקצועית מעמיקה שלך ושל אישיותך, יותר ממה שניתן לעשות, אם בכלל, במסגרת פורום זה או כל פורום אחר.

07/08/2017 | 00:39 | מאת: נחמן

אשמח לקבל המלצה לפסיכיאטר או פסיכולוג..

נחמן איננו מוסרים המלצות שמיות, במסגרת הפורום. אתה יכול לטלפן אליי (054-754-9898) ואשתדל לכוון אותך.

30/07/2017 | 17:08 | מאת: יניב

שלום לכולם מזה שנתיים אני סובל מכאבי בטן חזקים מבוקר ועד לילה (בזמן שינה לא כואב) בנוסף לכאבי ראש ותחושות לא נעימות בראש מיותר לציין שעשיתי הרבה בדיקות ולא נמצא דבר לא תקין בבטן בנוסף לכאבים המצב רוח ירוד ותחושות לא נעימות בגוף מלוות אותי חולשה תמידית וחוסר חשק לעשות דברים אשמח לשמוע אם יש מישהו שחווה מקרה דומה ויצא מזה או שיש מישהו שחווה עכשיו משהו דומה

לקריאה נוספת והעמקה

יניב הפנית שאלתך למשתתפי הפורום, כדי לשמוע אם מישהו התנסה בסימפטומים דומים לאלו שתארת ולכן עיכבתי תגובתי. אני מאמין שאף אחד עוד לא הגיב בינתיים, לא בגלל נדירות התופעה (היא שכיחה למדי !), אלא כיון שמשתתפי הפורום מצפים וכנראה גם מורגלים לתשובות של מנהל הפורום, בעיקר. אני מניח שזה בסדר מצידך שגם אני עונה לך.. בקצרה. כיון שעברת, על פי תיאורך בדיקות רפואיות (כפי שאכן צריך תמיד לעשות תחילה), אני מעריך שאתה סובל מהתופעה השכיחה הקרוייה בד"כ "פסיכוסומטיה" והמוגדרת כביטוי "סומטי" (גופני), למצוקה אפשרית של ה"פסיכו" (נפשי-ריגשי). הדבר ניתן לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי או שילוב שלהם. מרבית הסובלים נעזרים באופן משמעותי, מטיפול מתאים. אני ממליץ שתפנה תחילה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני או רפואי, במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

10/08/2017 | 11:54 | מאת: יניב

תודה רבה לך

שלום, אנינושק ל50 וסובל מזה שנים רבות מחרדות קשות. עיקר הבעיה בשנים האחרונות היא הזעות קשות לפעמים במשך שעות. גם כשאני לבד בבית וגם שאני עם מזגן. עברתי טיפולים תרופתיים רבים שלא עזרו במאומה. בשנה האחרונה אני לוקח 200 מ"ג של סרקוול שנקנה באופן פרטי. אין לי שקט בגוף אפילו לא לרגע. כל רגע אני במצב אחר, מצב שהגוף "בוער" הראש שלי פשוט רותח ואני מזיע בצורה קיצונית. יש ימים שאני מתעורר עם שלולית ענקית של זיעה במיטה. הגוף בסטרס מטורף. אין לי רגע דל של שקט.. אני שותה/אוכל/ יושב והגוף בסוג של פאניקה ותוקף את עצמו בלי שיש לי יכולת להשפיע עליו. אשמח לתשובה בעניין. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

דניאל הזעת יתר אינה קשורה או נובעת בהכרח מ-STRESS ומתח, אם כי היא עלולה ואף נוטה להיות מועצמת בגללם. גם לא ברור לי האם להרגשתך, אתה במתח ופאניקה, בלי קשר להזעה או כתוצאה ממנה ?! אני מציע שתבדוק המקור להזעתך הקשה, עם רופא המשפחה, או רופא עור, או רופא מומחה אחר, על פי עצת רופאך, תחילה. חגבי המרכיב הריגשי-נפשי, אתה יכוך להסתייע אמנם ב"טיפים לגולשים" שהכינותי ומופיע באמצע דף זה מימין, או מה שנראה לי כעדיף, לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג רפואי מתאים.

שלום וברכה לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים. התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים.. מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג. הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו). רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות? יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה). יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות). אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ב. על פי תיאורך בלבד אין אפשרות לקבוע מה מקור ה"הצפה הריגשית" שלך. כפי שעניתי (כך מסתבר) לשאלתך האחרת בענין, הצפה ריגשית עלולה להיות חלק, ביטוי וסימפטום למגוון רחב של מצוקות נפשיות. בשלב זה, אני לא חושב שיש חשיבות להגדרה או קביעה מדויקת (לכאורה), אלא חשוב יותר לטפל בה לבל תחריף ותחמיר מצבך. בכל מקרה, אין מצב לקבוע אבחנות מדוייקות יותר ללא היכרות מקצועית מעמיקה איתך ועם ההסטוריה האישית שלך.

17/07/2017 | 11:24 | מאת: אילן

האם "הצפה רגשית" היא בעצם מצב פסיכוטי?

אילן הצפה רגשית אינה מעידה בהכרח על מצב פסיכוטי. היא אופיינית למגוון רחב מאד של מצוקות נפשיות. בכל מקרה, אם אתה סובל מזה, או שזה פוגע בתפקוד שלך, כדאי להתיעץ עם פסיכולוג קליני להקלה וטיפול בסימפטום שאתה מציין.

שבוע טוב, רציתי לשאול האם את מכיר אתר באינטרנט שאוכל לקרוא על טיפולים בחרדה ואוכל להיעזר דרך האתר לטיפול עצמי? תודה רבה לך.

ב אתר מומלץ הוא האתר של ד"ר ברוך אליצור. חפשי בגוגל.

14/07/2017 | 09:57 | מאת: סיגל

בקר טוב יש לי בעיה של קושי להחליט דברים לפעמים שאני רוצה דברים מסוימים ומדובר בתקציב כמו למשל לימודים כי יש לי בעיה עם תקציב ואני תלויה בתקציב בהורים שלי לדוגמה אני אסביר: הלכתי לשיעור חד פעמי שיעור מעניין המורה ניסתה לשכנע אותי לבוא לשיעורים מלאים ואני מקבלת ביטוח לאומי וההורים שלי מחזיקים לי את הכסף המורה ניסתה לשכנע אותי שאבוא לשיעורים המלאים ולא לשאול את ההורים שלי עם כן או לא לבוא אני נלחצתי מהמורה ומהתגובה של ההורים כי מצד אחד אני רוצה ללכת ללימודים ומצד שני אין לי תקציב יש לי בעיה עם ההורים והמורה כנראה אולי זה מחשבה שלי ניסתה לכפות עלי כל זה הכניס אותי לחרדה עד כדי דפיקות לב ואפילו כאבים בחזה אני לא נמצאת כרגע בטיפול אני כן לוקחת תרופות אצל הרופאת משפחה אבל כעזרה ממש ראשונית בלי כרגע טיפול כי כרגע אני לא בטיפול אולי אתחיל טיפול מחדש אבל עד שאמצע טיפול רציתי להתייעץ איתך בפורום אפילו לקבל טיפ קטן מה לעשות בקשר לעניין הזה והחרדות והלחצים האלה איך להיכנס לפרופורציה אודה לך מאוד על עצתך זה חשוב לי כי אין לי כרגע למי לפנות

לקריאה נוספת והעמקה

סיגל חבל שלא ציינת את גילך, כדי שנוכל להבין טוב יותר הרקע לקשייך. את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" המופיעים באמצע עמוד זה מימין, אך נראה לי שלאור מורכבות בעייתך, עדיף שתיפני לטיפול פסיכולוגי (את זכאית לטיפול בעלות מופחתת, מטעם קופת החולים אליה את שייכת), כפי שאת עצמך מציינת.

שלום, בזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת ללחץ נפשי מכל דבר עם זה בלימודים וגם בחיים האישיים זה מביא אותי לדפיקות לב מואצות ואפילו רעידות אשמח לדעת בנוסף לטיפול מה לעשות באותו רגע שאני מרגישה את זה? עם אתה יכול לתת לי כלי לאותו רגע מה לעשות,אני אודה לך. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

רינת נראה היה לי שכבר עניתי לשאלתך. איתך הסליחה על העיכוב. אחד הכלים היותר יעילים כ"עזרה ראשונה" למצב שאת מתארת הוא לתרגל "הרפייה עצמית". להרפייה טובה ועמוקה השפעה דומה ליעילות של כדור הרגעה, ללא צורך בחומר הכימי. יש טכניקות שונות בעניין. תוכלי להסתייע ב"טיפים לגולשים" שבאמצע עמוד זה למטה, או באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

היי , ותודה מראש על המענה וההתיחסות . עקב מצב נפשי ירוד הרופאת משפחה המליצה לי לקחת כדור בשם סרטרטלין נטלתי אותו בתאריך 5.7 בשעה 18:00 בערך 50 מ״ג וחצי שעה אחרי נטילת הכדור התחלתי להרגיש יובש בפה כבדות עייפות בלתי רגילה טשטוש בראיה , דופק מהיר . כאילו אני ממש שיכורה ומסטולה נלחצתי מאוד והחלטתי להפסיק לקחת את הכדור יש לציין שלקחתי כדור אחד בלבד!!! והתופעות לא עוברות עד עכשיו מחר זה כבר שבוע שלם ככה התחלתי בנוסף להיכנס לחרדה שזה לא יעבור לי ההרגשה הזו ושאני עומדת להשתגע אני אמא לתינוקת קטנה אני רק רוצה לחזור להיות מה שהייתיי לפני נטילת הכדור אני מרגישה שזה שואב ממנה הרבה כוחות אני פשוט בדיכאון האם זה יעבור ומתי ??? האם אני יחזור להיות כמו שהייתי ?!? אני מפחדת להישאר ככה בתופעות האילו כול הזמן ושהכדור פגע בי במשהו .. אודה על מענה מהיר שיכול להרגיע אותי קצת תודה

לקריאה נוספת והעמקה

קלי לא ברור למה את מתכוונת באומרך שאת סובלת מ"מצב נפשי ירוד". בהיותי פסיכולוג, אני והפורום איננו עוסקים בתרופות. יחד עם זאת הריני משוכנע ש"תופעות הלוואי" שאת מתארת והנמשכות לכאורה גם בהווה, שוב אינן קשורות לתרופה שנטלת, כדברייך, פעם אחת בלבד. מומלץ מאש שתיפני לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול עשוי לעזור לך די מהר ואף לייתר את הצורך בתרופות.

10/07/2017 | 12:13 | מאת: לימור 1973

בת 43 מצמודדת עם חרדה כבר 13 שנה בעקבות אירוע של מות אבי מהתקף לב . החרדה שלי מתבטאת בעיקר ממחלות. כיום חוששת מאיידס לפני שנתיים קיימתי מספק םעמיים סקס לא מוגן ועכשיו הכל צף לא מסוגלת לעשות את הבדיקה קוראת המון בנושא ומחפשת תשובות. יצאה לי פטריה בלשון אתמול ובנוסף יש לי פטריית שמש בגב. באופן כללי מתפקדת אך מנוהלת מהחרדה שלי ונבהלת ממנה לוקחת כדור לורווין פעם ביום כל התסימינים שכתובים בשלבים שונים של המחלה אני חווה אותם. אשמח לעצה

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב עצתי המרכזית והרלוונטית, לאור התמשכות חרדותייך במשך כ- 13 שנים, שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים. לצערי והערכתי עצות אחרות, גם אם יועלו וירגיעו לטווח קצר, עלול שלא יובילו לשיפור משמעותי ומתמשך.

06/07/2017 | 23:33 | מאת: אמא מודאגת

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא המודאגת קשה להתייחס לשאלתך, מבלי להכיר באופן מקצועי את ביתך וקשייה. ככלל, כשמדובר במצוקה או קושי נפשי ריגשי משמעותי, עדיף לפנות לבעל מקצוע מוסמך, בתוקף ההכשרה שלו ומוכר מקצועית, בתוקף קבלת רישיון מתאים של משרד הבריאות. דהיינו - לפסיכולוג/ית !!

26/06/2017 | 11:26 | מאת: עמית

גולשים יקרים, אודה לכם מאוד אם תוכלו להקדיש דקה מזמנכם לצורך מחקר שאני עורכת בנושא חרדה ודיכאון. בעזרתכם נוכל להתקדם לעבר מיגור המחלה הלא נעימה הזו שמאיימת על כולנו. תודה רבה מראש לכל העוזרים https://docs.google.com/forms/d/11-3YxFYYEKi7SvKbNcDsCoIyrP5_LZryLtb-T3AnjB8/edit#responses

14/06/2017 | 13:16 | מאת: רונית

לקחתי בטעות 2 כדורים של ציפרלקס במקום 1 זה בעייתי?

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, רונית אנו פסיכולוגיים ואיננו עוסקים בתרופות, אך אם מדובר בטעות חד פעמית, הרי שאין מקום לשום חשש או דאגה.

14/06/2017 | 12:23 | מאת: אילן

שלום שמי אילן ואני מדוכא רוב היום. לדיכאון מלווה גם בעיות בריכוז ובזיכרון, גמגום (קל-בינוני) שחולף כשחוזר לי הביטחון העצמי ועייפות ודפיקות לב, חוסר מוטיבציה, לא מסוגל לעשות פעילות גופנית. חשק מיני תקין אבל לפעמים אני לא מצליח להגיע למצבים עם בחורות כי הביטחון שלי יורד קצת, אבל כשהוא עולה אני ממש בסדר ויכול להיות בקשר תקין עם פעילות מינית. בדיקות דם (ויטמינים, מלחים, הליקובקטר, לב) מראות שהכל תקין לגמרי. הדיכאון הוא בינוני - אני מתפקד ועובד כל יום אבל גם לומד וצריך יותר אנרגיה ופוקס. שאלתי היא: אם אתחיל טיפול ברמוטיב אני אראה שיפור? האם יכול להיות שזה ירפא לי גם את העייפות? והאם בכלל התרופה מומלצת? תודה ד"ר

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב אילן בהיותנו פסיכולוגיים, איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה ועל פי תיאורך הייתי מציע שתפנה לייעוץ/טיפול של פסיכולוג. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

אני בת 30 גובה 1.68 משקל 54. לאחרונה באמצע הלילה אני מתעוררת מתוך שינה עם הרגשה של בטן עליונה מפוצצת. וכבר פעמיים עברתי לילות לבנים של הקאות יש לציין שאין לי כאבי בטן רק הרגשת מלאות יתרה. התזונה שלי היא בסדר אני כן משתדלת לאכול בריא, יש ימים שפחות. לרב שותה משקה מוגז דיאטטי. אני מאוד מפחדת שהדבר הזה שקורה לי בלילות האחרונים יהפוך לקבוע ואהיה אנורקסית, כי גם ככה אני מפחדת לאכול בערבים מהפחד שאקיא בלילה וכולם אומרים לי שאני רזה. בעבר סבלתי מחרדות אותן ליוו בחילות והקאות אבל אני לא בטוחה אם זה המקרה, מכיוון שאני מתעוררת מתוך שינה ולא ליוו אותי מחשבות ופחדים לפני. מה יכולה להיות הבעיה? האם לגשת לרופא? האם זה פסיכולוגי? (לפני חצי שנה עברתי לגור עם החבר) יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב אני מציע שתחילה תבדקי בעייתך, עם רופא המשפחה שלך. אם תישלל סיבה רפואית אורגנית, כדאי יהיה שתיפני לבירור ואבחון משלים אצל פסיכולוג קליני, או באופן פרטי, או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת.

04/06/2017 | 21:38 | מאת: רשקובסקי פנינה

הנני אשה בת 75 אשר סובלת ממתח ודיכאון. המצב הוא פסיכוזומטי. מטופלת ב- סרנדה 200 מ"ג. הוסיפו לי גם אלטרול 50 מ"ג כשיש לתרופה זו השפעה על קצב הלב. הנני חולת לב מ - 2011. האם לקחת את האלטרול או לא? תודה, פנינה

לקריאה נוספת והעמקה

לפנינה איננו עוסקים בתרופות אלא רק בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. לגבי שאלותייך כדאי שתתייעצי עם הרופא שלך, או פורום פסיכיאטרי מתאים.

פנינה איננו עוסקים בתרופות. לכן כדאי שתפני שאלותייך לרופא שלך או לפורום פסיכיאטרי מתאים.

30/05/2017 | 14:23 | מאת: פלוני

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

לפלוני ככלל, אנו מתמקדים במתן תגובות ותשובות לשאלות "קליניות", טיפוליות ומעשיות ופחות במתן תשובות לשאלות הנראות כתיאורטיות ואקדמאיות באופיין. לכן אתמקד בשאלתך הנראית לי כבעלת השלכות מעשיות. מרבית ולמעשה כל האבחנות נמצאות על "רצף" של חומרה ואינן דיכוטומיות. כלומר, הן לט תואמות קריטריון של כן או לא, עמו שחור או לבן, בלבד. לכן, להערכתי, אדם יכול לסבול או להיות מאובחן כבעל "מבנה אישיות גבולי", למרות שהוא מקיים מערכת יחסים ארוכה ויציבה, כמו גם מעגל חברתי גדול. ועדיין יש בסימניןם אלו כדי ללמד על קיומם של כוחות התמודדות וחוסן נפשי לא מבוטל.

26/05/2017 | 14:42 | מאת: אנונימית

האם זה הגיוני שאני חשה חרדה במיוחד בשעות אחר הצהריים- ערב? היא מתאפיינת בקשיי נשימה,סחרחורות, והרגשה ל כמעט עילפון. הייתי בעבר אצל פסיכולוגית כי חוויתי התקפי חרדה. ההתקפים פסקו אך ההרגשה הזו מלווה אותי יומיום.

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית על פי הויקיפדיה, תחושת חרדה, היא תגובה נורמלית למצב של לחץ. ככזו היא יכולה לבוא לידי בשעות וזמנים שונים, אצל אנשים שונים. על פי תיאורך, הרי שלמרות הטיפול הפסיכולוגי שעזר לך בהפחתת התקפי החרדה, את עדיין סובלת מתגובות חרדה. כדאי לשקול המשך הטיפול הפסיכולוגי, עד להפחתה משמעותית יותר בתגובותייך החרדתיות.

25/05/2017 | 19:27 | מאת: אלמוני

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

לקריאה נוספת והעמקה

לאלמוני עם כל הסימפטיה לסבלך וההתמודדות שלך עם הקשיים המורכבים שאתה מתאר, לא נוכל להתייחס לתיאורך ושאלתך הספציפית לגבי הגדרת מצבך, במסגרת פורום זה. הפורום נועד לתת מענה וייעוץ לגבי שאלות ספציפיות. הוא אינו יכול להיות מעין תחליף לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, במסגרתם ורק במסגרתם ניתן לברר יותר לעומק בעיות, מצוקות ודרכים ראויות להתמודדות המותאמות למטופל, לאחר היכרות מקצועית מעמיקה איתו ועם קשייו.

התרופה דקינט עוזרת לי אך הרופא ממאן לרשום [כי אומר שאין כל כך צורך] הוא מסכים איתי שאני לא טיפוס שיתמכר לכך. משום מה נראה לי שזה לא בריא למערכת העצבים שתהיה רפויה ? יכול להיות? או בגלל שזה כמו סם? ויש תופעות לוואי של סמים [אפילו שאמר לי בפירוש "אני מכיר אותך הרבה שנים אתה לא תתמכר לזה"] אודה לך על הסברך.

לקריאה נוספת והעמקה

נועם איננו עוסקים בתרופות. גם אינני יודע להסביר המלצות והחלטות של אחרים. בדרך כלל מקובל שאם אין צורך של ממש בתרופות, עדיף שלא לקחת אותן. לא רק בגלל החשש מהתמכרות ותופעות לוואי עכשוויות, אלא גם, במקרים מסויימים, בגלל תופעות לוואי מצטברות, העלולות להזיק בטווח הארוך יותר. כמובן שאם יש צורך, ובכפוף לאישור הרופא, עדיף לקחת אותן. בכל מקרה כדאי שתברר העניין עם רופאך.

מה עלי לעשות אני עברתי כמה פעמים ארוע מוחי חולף

לקריאה נוספת והעמקה

ראפע עליך להתיעץ עם הרופאים שטיפלו בך בקופת חולים, או בביה"ח במידה ואושפזת ? לגבי המשך הטיפוך המומלץ עבורך, במצב הנוכחי.