פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4966 הודעות
4579 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

שלום רב, אני בן 30, בריא, לפני כשבועיים עישנתי כמה שאחטות קנאביאס באמסתרדם, מחוסר הבנה מסתבר שעישנתי נקי וזה ככל הנראה היה מאוד חזק(בעבר לקחתי כמה שאחטות בארץ כמה פעמים לפני שנים ולא היו תופעות כאלו בקושי הרגשתי את ההשפעה בזמנו), מה שגרם לי הפעם לסחרחורת, חרדות קשות מאוד, כל דקה הרגישה לי כשעה. מה שעזר לי זה פשוט ללכת ולנשום אויר, לא הייתי מסוגל לשבת בחדר הרגשתי שאני משתגע. הרגשתי לחלופים כמה דק שאני יוצא מדעתי(פחד להשתגע- לאבד שליטה בעיקר) ואז כמה דק של מצב רגיל. חשוב לציין שלא היו לי הזיות ודיי הייתי מודע למה שקורה. מאז אני ממש בחרדות/דיכאון/סטרס, פחד עז שאני ישאר ככה כל החיים. חשוב לציין שזה יום כן יום לא כלומר יום אחד אני מרגיש שיפור משמעותי ויום אחד ממש מצב של דיכאון, כמו כן זה פיתח אצלי פוביה להיות מוקף באנשים בימים שיש לי סטרס. קיבלתי מהרופא משפחה תרופא בשם טרנקסל 5 לשימוש פעם ביום למשך שבוע(הייתי אצלה שבוע אחרי המקרה-כשחזרתי ארצה) ועוד כדור במידת הצורך. השאלה שלי היא מתי בערך המצב אמור לעבור לי? האם יש צורך ללכת לפסיכיאטר? והאם התרופא מתאימה למצב, לדעתי יש לי חרדה + דיכאון והבנתי שהתרופא מיועדת רק לחרדה. חשוב לציין שהתרופא עוזרת לסירוגין. האם יש גם צורך בטיפול אצל פסיכולוג גם? שבוע לא תפקדתי, ולא עבדתי, כרגע חזרתי לעבודה והמצב מאוד מקשה להתנהלות היום יומית. מאוד מפריע לי שאנשים גם שמים לב שמשהו רק עובר עליי. מה היית ממליץ לעשות על מנת לצאת מהמצב? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

טים למרבה הצער, אתה אחד מאותם רבים החשים עוררות חרדתית, עם או בלי מצבים דכאוניים, לאחר התנסות כזו עם אחרת, עם מה שמוגדר כ"סמים קלים". על פי תיאורך נראה לי שכדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני והוא כבר ימליץ לך, על פי הצורך, האם כדאי שתסתייע גם בפסיכיאטר. ככל שתקדים לפנות לטיפול, הדבר יסייע להצלחת הטיפול ומישכו.

תודה על התשובה, מאז שרשמתי הספקתי לראות פעמיים פסיכאטר, יש שיפור בהרגשה הכללית, המליץ לי לרדת במינון של הטרנקסל. שאלתי אותו אם כדאי לי ללכת גם לפסיכולוג, ולטענתו עדיף שלא, לדעתו במקרה שלי עדיף כמה שפחות לברור בנושא אלא לחזור לפעילות היום יומית(שגרה) עבודה וספורט. היית כן ממליץ כללכת לפסיכולוג? או להיצמד לחוות דעת של הפסיכאטר? חשוב לציין שלדעתו גם אין צורך בפגשים נוספים איתו בתיאום מראש(מעקב) אלא רק במידה וארגיש שאני צריך.

טים אני שמח לשמוע על השיפור. פסיכולוג אינו אמור "לנבור" אלא להתאים את הכלים הטיפוליים לבעייתו של המטופל. לכן, לדעתי, כדאי להשלים ולהבטיח המשך השיפור על ידי התייעצות ולו קצרה וממוקדת עם פסיכולוג קליני מתאים.

שלום רב, אני מעוניין לקבל ייעוץ לגבי המצב הרפואי שציינתי בכותרת, אני אספר קצת על עצמי קודם כל, אני בן 26 בעל רקע רפואי של שיתוק מוחין ברגליים וc.o.p.d בריאות. באופן כללי אני מתאמץ המון ביום יום. סובל מכאבי שרירים וחוסר יציבות וגיוס משאבים פיזיים לא קלים. בצבא וגם בתיכון סבלתי ממצבי חרדה ועקב כך התחלתי להשתמש בציפרלקס. השאלה שלי היא בנושא אחרי – מצבי ה"הילחם וברח" שאני חווה, המתח הנפשי והבהלה מתגובות ומצלילים חזקים. האמת היא שאני מתמודד עם זה די טוב, וההיכרות שלי עם נפגעי שיתוק מוחין ופגיעות עצביות אני מגלה שכולם סובלים מבהלה ברמה כזאת או אחרת, מטונוס, ממתח ומכאבים. אבל התחושה שלי שאצלי זה מוגבר בגלל הריאות, המערכת שלי בסוג של כוננות. אני באמת חושב שהמצב הפיזי גורם לי למתח נפשי, של התגובות שציינתי. הדבר היחיד שעוזר לי לא להיבהל זה אלכוהול ומנוחה ואני בראיה מדעית, ניסיתי לבדוק והגעתי למושגים של אנדרופינים ונוראדרלינים שיכולים להיות קשורים למצבי או לנפגעי עצבים ואולי הגוף שלי אחרי צורת חיים כזאת ,מתקשה להתאזן אולי בדברים האלו. אני רוצה לנטרל את מערכת ההתראה של הגוף ולהרגיע אותה ואני לא יודע איך, ציפרלקס לא עוזר בתחום הזה. אני מתמודד, ותמיד אומרים לי שאני יציב ובריא נפשית. אבל הדברים האלו מציקים. אולי דברים כמו חוסמי בטא, שפועלים באזור הלב וקיימים במשאפים יכולים לעזור לי, במצבי הפיזי הנוכחי זה די הגיוני שהמצב כזה, אני בסה"כ רוצה להפסיק להיבהל מרעשים ולהיות הרבה יותר שליו ואני לא בטוח שטיפול חרדתי הוא הטיפול הנכון. אשמח לדעה מקצועית שתעזור לי להתמודד עם המצב המתוח והפנימי הזה, או כיוון רפואי שניתן לבדוק אותו. אני שוב רוצה לציין שאני יציב נפשית, אבל הבעיות הרפואיות, המאמץ ואפילו חוסר היציבות לדעתי גרמו או שחררו את השליטה בגורם הזה. אני מעוניין לטפל בבהלה ובתגובה הקופצנית שלי. אולי השפעת האלכוהול בלי לחוות ריחוק או לפגוע בכבד. אני חייב לציין שמי שסובל ממצב של התרגשות מגיע למצב של נעילה ונוקשות שרירים, אז אולי הדבר קשור. מקווה שהסברתי טוב את הבעיה ואשמח לתשובה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

כרמל מצער לקרוא על מצוקתך. כיון שאני לא רופא אלא פסיכולוג, אני לא יודע לקבוע האם רגישותך המועצמת או גבוהה, לתגובות וצלילים גבוהים, קשורה במחלתך הפיזית- אורגנית, אם לאו. בכל מקרה, סביר מאד שניתן לסייע לך בעניין על ידי טיפול פסיכולוגי (כנראה בגישת ה- CBT), בשילוב עם היפנוזה, כחלופה אפשרית לטיפול תרופתי וכד'. בהצלחה !

שלום למשתתפי הפורום הפורום יוצא לחופשת חג, מהיום ועד ליום א' ה- 1.4.18 חג פסח שמח ובריא לכם ולמשפחותיכם. בברכה נאמנה ונעמנה, ד"ר מאיר נעמן

21/03/2018 | 02:31 | מאת: נתנאל

אני לוקח ציפרלקס כבר 4-5 שנים בהתחלה 10 מ״ג ואחר כך 15 ולפני כמעט 9 חודשיים ירדתי שוב ל10 מ״ג עכשיו לא מזמן התחילו לי טינטונים באוזניים האם זה קשור איכשהו? בעיקר באוזן שמאל .. והיום התחלתי להרגיש כאילו הכדור כבר לא השפיע ..

לקריאה נוספת והעמקה

נתנאל כאמור, איננו עוסקים שייעוץ וטיפול תרופתי, אלא פסיכולוגי בלבד. בכל מקרה, נטילת כדורים פסיכיאטריים מצדיקה היוועצות במקביל גם עם פסיכולוג קליני מתאים, כדי לשאוף ולייתר את הצורך בתרופות.

18/03/2018 | 06:41 | מאת: מירה

בת 55 יש לי ירידה בכוחות באנרגיות קשה לי לקבל שאני מסוגלת לפחות בעבודה הכונה לפחות ימים פעמיים שלוש בשבועת אני לוקחת קשה את זה. תמיד השתדלתי לעבוד כמה שיותר מבחינת ימים ועכשיו יותר קשה יש לי קצבה עשר שנים. אם תוכל לייעץ לי בקשר לזה

לקריאה נוספת והעמקה

מירה קשה להתיחס לשאלתך הכללית, מבלי להכיר אותך ואת בעייתך בצורה יותר מפורטת ומקצועית, כמתבקש. תחושתך עשויה אמנם להיות זמנית ואולי אף קשורה בשינויי גיל וכד', אך לאור מצוקתך הייתי מציע שתתיעצי תחילה עם רופא המשפחה שלך ועל פי דבריו לשקול האם כדאי גם להתייעץ עם פסיכולוג מתאים.

05/03/2018 | 23:13 | מאת: עזרה דחופה

/03/18 23:09 אני לוקח 250 סרקוול+ 20 סרוקסט במשך 3 חודשים. ולפני 3 ימים העלו לי את הסרקוול מ- 200 מ'ל ל- 250 מ'ל ובזמן העלאה אני חש תחושה של עירפול חושים, חוסר פוקוס,סטרס בכל הגוף. שכל העולם רץ בהילוך מהיר. שמתי לב ודגש על החומרה של התרופות הפסיכאטריות שיש הרבה תןפעות לוואי ובתכלס רק מדכאים את הבעיה ולא פותרים לגמרי. אני לא יודע עם התחושוץ זה מסטרס שאני עובר בחייפ עקב חוויות לא נעימות בזמן האחרון. או שזה תופעה של העלאת הכדור.

לקריאה נוספת והעמקה
12/03/2018 | 12:41 | מאת: רונית

תפסיק את הכדורים .

שלום איננו עוסקים בתרופות. הפורום והח"מ עוסקים בייעוץ פסיכולוגי בלבד. בכל מקרה עליך להתייעץ עם הרופא שנתן לך את התרופות.

24/02/2018 | 19:54 | מאת: אנונימית

שוב שלום, כתבתי לפני חצי שנה בערך על הפחד הגדול שלי מרופאים... ובגלל זה אני לא הולכת גם כשצריך... לצערי אני במצב שאני חייבת ללכת לבדיקות ויש לי הרבה מצפון מ"ההזנחה" של עצמי... פשוט לפני שנתיים בערך התעלפתי, התאשפזתי וגילו אצלי גידול שפיר במח שדורש מעקבים... אני לא מקפידה על המעקב... השבוע התעלפתי שוב...והלכתי לרופא המשפחה והוא רוצה בדיקות דם ושתן, אקו לב ומעקב לחץ דם (מכשיר שמרכיבים למשך יומיים).. הלחץ דם שלי עלה ל 150/100 ודופק 121 אני לא יודעת איך להסביר את התחושה שלי... יש לי מן מחסום לעשות בדיקות... זה כבר מעבר לפחד... לא אוהבת שבודקים אותי... אפילו לחץ דם שמדדו לי נפשית היה לי קשה... קשה לי להרגיש חולה ושמטפלים בי... בדיקת שתן אני מתביישת להביא... למרות שאני יודעת שזו בדיקה מאוד נפוצה אני ממש מתביישת... אני גם לא יכולה לשים את המודד לחץ דם... שכל הסביבה תסתכל עליי כעל מישהי חולה... אקו לב אני גם מתביישת לעשות (צריך להוריד בגדים עליונים). בא לי לשכוח שאני "חולנית" ולחזור לחיות חיים רגילים... בדיקות דם אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים בגלל הגידול הזה.. ואני לא מקפידה... אני צעירה בת 27 וקשה לי המצב... אני גם יודעת שאם לי ולמישהי בגילי הלחץ דם היה עולה אז לי היו מביאים לעשות בדיקות יותר מקיפות ממנה בגלל הגידול הזה שיושב במקום בעייתי.. התעייפתי ואין לי כח.... אבל אין לי לאן לברוח בגלל שרופא המשפחה מתקשר מידי פעם לגעור בי שהוא מחכה שאני אעשה MRI שזה עוד יותר מביך אותי... רוצה שיעזבו אותי בשקט... אני מספיק בוגרת כדי להחליט מה טוב לי... בריאות הנפש גם חשובה ואני מרגישה שאני נהרסת... אני כבר לא יודעת מה לעשות... אחרי שפרקתי רציתי לשאול.. הרי אני לא קטינה... רופא המשפחה עצבני עליי רצח בגלל שהוא חושב שאני לא פועלת בהגיון ... האם הוא יכול לאשפז בכפייה אם אני לא קטינה? אני קוראת הרבה והתחלתי לפחד מזה שפתאום הסבלנות של הרופא תגמר כי מרגיש לי אחרי שביקרתי אצלו השבוע שהוא ממש קרוב לזה...

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית, לא הצלחתי לאתר שאלתך הקודמת. אני לא יודע מה התשובה לשאלתך, בעניין אשפוז כפוי. כמובן שעלייך להימנע מלהגיע לשלב הזה, בעיקר בגלל הדאגה לבריאותך שלך !. ברור ומובן שרופא המשפחה, למרות התסכול והכעס שאת מייחסת לו, רוצה בטובתך. כך שעלייך להישמע להמלצותיו והנחיותיו. אם תתמידי בקשיים שאת מתארת, הייתי מציע שתגיעי אליו בדחיפות (!) יחד עם מישהו מבני משפחתך, כדי לדון במצב ולמצוא פתרונות מתאימים. בכל מקרה, הריני ממליץ שתנצלי זכותך לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, במסגקת הקופה אליה את שייכת, או באופן פרטי. .

24/02/2018 | 22:24 | מאת: אנונימית

הבעיה שאין פתרונות אחרים חוץ מזה שאני אעשה את כל הבדיקות האלה.. מה זה יעזור שמישהו מהמשפחה יבוא איתי? אני מכירה את עצמי וזה יעשה לי יותר גרוע... אני רוצה שכמה שפחות אנשים ידעו על זה... המשפחה שלי יודעת שיש לי גידול אבל הם לא יודעים שאני לא עושה בדיקות שאני צריכה. הם לא היו מקבלים את זה טוב.. ואני לא כועסת על רופא המשפחה ואני כן יודעת שהוא סך הכל עושה את התפקיד שלו ויכול להיות שזה מדאגה.. אבל שוב אני חוזרת לזה שזה משהו שאני מעדיפה להתמודד איתו בעצמי וזה שהוא מנג'ס לי לא מועיל, להיפך. לדוגמה השבוע ממש התלבטתי אם ללכת אליו אבל בסוף הלכתי כי באמת לא היתה ברירה... ובגלל שהוא מתקשר כל פעם אני עוד יותר נרתעת מלבקר אצלו. קשה לי שבוחנים אותי, בודקים אותי, מוכיחים אותי, אני מובכת במצבים האלה... התרגלתי לזה שאף אחד לא מבין את מה שאני מנסה לאמר פה... לפי מה שאני קוראת אי אפשר לאשפז בכפיה מישהו שהוא בריא נפשית... רק רציתי לוודא... כמובן שאני בתקווה כן בסוף להתגבר על הקושי וכן לעשות מה שצריך...

24/02/2018 | 22:37 | מאת: אנונימית

ההודעה הקודמת שלי היא מ 1.9.17 אם זה משנה.. פשוט חיפשת..

21/02/2018 | 18:09 | מאת: אורי

קראתי שהתרופה היא תחליף טוב ללוריבן וסרוקסט. האם היא סימפטומטית ללקיחה לפי נצורך או שזה כמו ssri לקחת קבוע כל יום. ואם אחד ביום מתי עדיף? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אורי לא הבנתי את שאלתך. בכל מקרה, הפורום והח"מ, לא עוסקים בתרופות.

21/02/2018 | 15:27 | מאת: שני

שלום.יש לי ילדה עם עיקוב היתפתחותי שמתבטא גם בחרדה מרופא שיניים.היא לא מעונינת בכלל להגיע אליו ומצב השיניים שלה בכי רע.כל הטיפולים שניסינו לאעזר גם עם רופאים מומחים לא עזר על מנת לשכנעה .האם ישנה דרך בכלל להוציא אותה מהבית ולהביאה לרופא השיניים?אשמח לקבל תשובה בהקדם..

לקריאה נוספת והעמקה

שני אני לא מומחה לעבודה עם ילדים. למיטב ידיעתי, ישנם רופאי שיניים המתמחים בעבודה עם ילדים, כולל בעלי הסמכה ורישיון להסתייע בכלים של דמיון מודרך, היפנוזה וכד', העשויים להיות רלוונטיים, גם לגבי ביתך.

23/02/2018 | 11:12 | מאת: רון

תנסי ללכת לד"ר אדר בן עמי. רופא שיניים מומחה לילדים שיש לו גישה מדהימה לילדים. מצליח לטפל בילדים שמתייאשים מהם והם רגע לפני הרדמה כללית.... יש לו גם דף פייסבוק... בהצלחה

19/02/2018 | 18:35 | מאת: טלה

מחפשת דרך אלטרנטיבית לכדורים - לטיפול בדיכאון. קראתי על השיטה שנקראית נוירופידבק. מצאו חן בעיני כמה דברים בשיטה, שהיא בעצם אימון המח להגיב אחרת. שמעתי וקראתי שיש תחומים בהם השיטה מאוד עוזרת. האם ידוע, יש תעוד, ניסיון - עם דיכאון?

לקריאה נוספת והעמקה

טלה אני לא מכיר מספיק את תחום הנוירופידבק (פיתוח מתקדם של הביופידבק), כדי להתייחס לשאלתך. כללית, אני מתרשם שלתחומים אלו יכולת ופוטנציאל משמעותיים, ככלים טיפוליים יעילים, לגבי מגוון גדל והולך של קשיים ומצוקות. יחד עם זאת, יש לזכור שמדובר ב"כלים" ב"ארגז הכלים", של בעל מקצוע מורשה ומוסמך בתחום בריאות הנפש. וכיון שכך, מן הראוי שהשימוש בהם ייעשה, בהתאם להמלצתו והכוונתו.

12/02/2018 | 06:16 | מאת: חיים הרשקוביץ

אחרי1.7שנים אמור לעבור להוסטל פרטי לחוץ מאד וחרד מה יהיה שם מה אעשה אם יופיעו מחשבות/קולות אובדניים/ תוקפניים? מאפה אשלם?

לקריאה נוספת והעמקה

לחיים קבל איחוליי וברכתי לרגל השיפור במצבך, המאפשר העברתך להוסטל. חששותיך מובנים והגיוניים, אך צפוי שלאחר תקופת הסתגלות קצרה, תרגיש ודאי יותר ורגוע. סביר גם שיש בהוסטל תורנים מקצועיים, או אפשרות להיות בקשר איתם. כך שתוכל להתייעץ עם גורמים מקצועיים, בכל זמן שהותך בהוסטל. בהצלחה !!

04/02/2018 | 17:11 | מאת: אביה

שלום..אבא שלי, בנאדם לחוץ ועצבני. עד גיל 6 אני זוכרת ממנו זכרונות טובים... ואז בגיל 6 נולדה לי אחות עם בעיה. זה שהיא היתה צריכה יותר עזרה אני באמת מבינה (היא כבר בסדר) אבל ההפליות שהוא עושה בין האחים מאוד מעצבנות. הוא כל הזמן מוריד אותי ואת האחים שלי כדי להעלות אותה. הוא צעק וצועק עלינו המון (למרות שאני נושקת לגיל 30). צועק גם ליד אנשים וגם ליד חברים... כל הזמן יש תחושות של ריב וויכוחים בבית. והוא כל הזמן רוצה להראות שהוא השולט. כמובן שאנחנו לא שותקים לו וכן עונים לו. אנחנו גם לא מכבדים אותו (אנחנו לא שמים עליו). ויש לי מצפון גדול על זה. אני יודעת שאני אצטער על זה בעתיד הרחוק כי הוא לא יהיה איתנו לנצח... הוא גם חושב שכל הדברים שלנו הם שלו.. לדוגמה קניתי רכב לפני חודשיים ובשבת הוא אמר לאחותי שהוא ייקח את האוטו שלי... אמרתי לו שנהוג לבקש.. והוא התעקש לא לבקש כי מבחינתו לא צריך לבקש. בגיל בית ספר התביישתי להביא חברות כי תמיד הוא היה צועק עליי לידם.. לפעמים הוא קורא לנו זבל, חראות או מפגרים... ואנחנו צועקים עליו הרבה... עוד דוגמה.. עשיתי ניתוח מאוד מורכב לפני חצי שנה בבית חולים רחוק מהבית ובלילה של אחרי הניתוח הוא התקשר לאמא שלי שהיתה איתי בבית החולים ושאל אותה אם היא רוצה לישון בבית ולהשאיר אותי לבד (לא מספיק הוא לא בא לבקר אותי עוד זה).. כמובן היא לא הסכימה.. לפני חודש אחותי (זו שנולדה עם בעיה) עשתה ניתוח לייזר בעיניים מחוץ לעיר ("ניתוח" פשוט לעומת מה שאני עברתי). הוא נסע איתה (לקח חופש מהעבודה שבשבילי הוא לא הסכים לקחת) והם ישנו בבית מלון בלילה של הניתוח (שני ההורים שלי ואחותי). בא לי פשוט להבליג ולוותר ולהכיל. אבל זה קשה כשרואים את ההפליות שחור על גבי לבן. אני כן רוצה להבליג כי הוא בכל זאת אבא שלי.. ואני לא מצליחה להתאפק על התגובות שלי לפעמים. אני מותשת כבר מהבעיה הזו. גם אחותי, זאת שנולדה עם הבעיה, מרגישה רע עם זה.. היא מרגישה שמפלים אותה לטובה והיא לא מעוניינת בזה.. אני יודעת שהיא לא אשמה, אבל האחים הקטנים ממנה כנראה מקנאים בה ואז יש גם תחושת יריבות בין האחים..

לקריאה נוספת והעמקה

אביה אני מבין ומצר על מצוקתך. אך לא זיהיתי מה שאלתך ?! כללית, הדרך המועדפת להתמודד, עם הבעיות שאת מתארת, היא לפנות לבירור מפורט יותר אצל פסיכולוג. במסגרת הפגישה תוכלי לפרט את הקשיים ולבחון יחד איתו דרכי התמודדות ופעולה אפשריים. זה כולל למשל את האפשרות להציע להורייך, להגיע לפגישת ייעוץ משפחתית. לא בגלל שאביך יוגדר וייתפס כ"בעייתי", אלא כין שיחסיכם המשפחתיים בעייתיים ואתם מבקשים לשפר זאת.

30/01/2018 | 21:52 | מאת: עזרה

לפני כחודשיים חטפתי התקף חרדה. קוצר נשימה והרגשת עילפון. הרגשתי שאני עומגת להשתגע. עשיתי בדיקות והרופאה קבעה שזו חרדה. אני לא מוכנה לקבל את זה במיוחד שאני תמיד עבדתי בלחץ ואני כל הזמן קוראת באינטרנט על התופעות ועל מחלות שונות והולכת מרופא לרופא לשלול אותם. כל יום אני חשה שקשה לי לנשום. זרמים ברגליים כאבי ראש סחרחורות. הפכתי לצל של עצמי. אני לא רוצה לקחת כדורים אבל לא יודעת איך לצאת מזה ואיך להפסיק לחשוב על זה כל הזמן.

לקריאה נוספת והעמקה

ל- ? העובדה שהיית רגילה לעבוד בלחץ, אינה שוללת את האפשרות שיש לך בהווה "תגובת חרדה". אדרבא, לפעמים עבודה ממושכת בלחץ, עלולה לגרום לשחיקה וקשיי חרדה. בכל מקרה, כדאי שבנוסף להתיעצות עם הרופאה תפני ולו לייעוץ קצר של פסיכולוג קליני מתאים, אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי. יעוץ פסיכולוגי, יוכל לסייע בגיבוש האבחנה וכן לסייע לך להתמודד עם החרדה, במידת הצורך, גם ללא כדורים.

25/01/2018 | 12:09 | מאת: סיגלית

שלום רב לדוקטור מאיר. האם פאקסט/ סרוקסט גורם לפעימות מוקדמות? תודה . ממתינה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

סיגלית הח"מ והפורום פסיכולוגיים ואיננו עוסקים בתרופות או ייעוץ תרופתי. לבירור תרופתי תצטרכי לפנות לפורום רפואי/פסיכיאטרי.

21/01/2018 | 12:21 | מאת: לי

האם רצף מחשבות שמגיעות פתאום לראש משום מקום , מעין תמונות שבאות ברצף ואינן קשורות למציאות אך מוכרות כאילו מהחלום, ואיתן צורך לגשת לשירותים, זה נמשך כמה שניות, מבהיל מאוד , אחרי זה מנסה להרגיע בעזרת נשימות ותמיד מגיע גל קור וצמרמורות , לפעמים עם בכי, ואז זה עובר לגמרי. תחילה קרה כפעם בחודש בשבועיים האחרונים בתכיפות גבוהה יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

לי קשה להעריך מתיאורך הקצר, האמנם מדובר בהתקף חרדה או סיבה פסיכולוגית אחרת. לאור העצמת הסימפטומים שאת/ה מתאר/ת, הייתי ממליץ לפנות להערכה ויעוץ פסיכולוגי, על מנת למנוע החמרה אפשרית נוספת. ייעוץ מתאים ולו קצר יכול לסייע משמעותית.

שלום.. אני בת 40 ואמא ל3 ..סובלת מהתקפי חרדה כבר חצי שנה זה התחיל מסימפטומים שכולם מכירים לחץ ודקירות בחזה דופק מהיר כאב ראש וכאבי בטן והרגשת התעלפות הפרעות שינה.. חשוב לציין שאני אישה חיובית ומנסה תמיד להיות אופטימית אני נמצאת עכשיו בטיפול פסיכותרפיה ועשיתי לאחרונה מדיטציה טרנסמינדלית.. ולא משתמשת בתרופות ..למרות שמצבי השתפר אבל עדיין הדופק החזק מעיר אותי משינה וכמעט לא מניח לי .. עזרתכם בבקשה האם להמשיך בלי טיפול תרופתי או שלא?

לקריאה נוספת והעמקה

שרה טוב שפנית לקבלת טיפול פסיכולוגי ואף מתמידה בו. בעניין שאלתך, ראוי שתתייעצי עם המטפל/ת אצלו/ה את נמצאת בטיפול. וסביר ש הוא/יא מכיר/ה אותך בצורה אישית ומקצועית, כמתבקש על מנת לייעץ לך בעניין התרופות שלך.

19/01/2018 | 22:25 | מאת: אסף

שלום רב, לפני שנים לקחתי ל.ס.ד לזמן מה עד שטריפ אחד הוביל אותי לגיהנום של חרדה אובססיבית שקשורה בגוף שלי. לא מדובר בדימוי גוף או משהו כזה, אלא בתחושת מוזרות של הגוף. פתאום אני מרגיש את הראש שלי כאילו זה איזשהו כדור בלתי יציב שמונח באופן שרירותי על איזה חתיכת מקל שהוא הצוואר שלי. אני מסתכל על אנשים והראש שלהם נראה לי כפי שיראו לכם דמויות גרוטסקיות מסרטים מצוירים. קבלתי קלונקס במשך שנים וזה התפייד. אבל לפני שנתיים זה חזר בבום אחד גדול, ומאז אני לא מצליח להפטר מזה. הייתי כבר אצל פסיכיאטרים, נוירולוגים, פסיכונוירולוגים, מדקרים, נטורופטתים וכו'. מכל אלו אולי רק הדיקור מעט עזר. קבלתי את כל הססרי ורובם רק הכניסו אותי לדיכאון כבד ותחושת אין אונים, קבלתי גם אביליפיי ועוד תרופות אנטי פסיכוטיות במינון נמוך ושום דבר לא עזר. במהלך האבחונים הפסיכיאטרים-נוירולוגים שלי הציעו לי שיש לי או סי די, דה-פרסונאליזציה, דיסוציאציה, סוג מסוים של טורט, או סתם חרדה. אומר כי לדבר הזה נלווים פרכוסים קלים לעתים (בצוואר, או בכלל בגוף). ועדיין - אף אחד לא באמת יודע כלום. אני יודע שהתרוםה היחידה שעוזרת היא קלונקס. אבל גם היא לא מרפאה משהו אלא רק משכחת מעט את ההתעסקות האובססיבית בגוף ואת תחושת חוסר הנוחות התמידית. האם מישהו מכם יכול לעזור? תודה מראש, אסף

לקריאה נוספת והעמקה

אסף יש ולפעמים "מרוב עצים, לא רואים את היער". בשלב זה של ריבוי האבחנות והתמשכות הסימפטומים, למרות הטיפולים השונים והמגוונים שקיבלת, הייתי ממליץ שתתמיד עם טיפול מסוים, שנראה לך כבעל הסיכויים הרבים יותר לסייע. כפסיכולוג, אני מציע לך להתמקד בטיפול פסיכולוגי ולהתמיד בו, למשך זמן סביר (מספר חודשים, לפחות), כדי לאפשר "תהליך" טיפולי מיטיב.

שלום רב. אני מחפשת אתר באינטרנט לעזרה עצמית להיעזר ולקרוא על לחצים וחרדות איך להתמודד עם אתה מכיר אתר כזה אשמח מאוד עם תוכל לכוון אותי. אני מאוד מודה לך ומאחלת לך יום נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

לימור ישנם אתרים רבים מאד, העונים לציפייתך. אחד הטובים שבהם הוא האתר של ד"ר ברוך אליצור. חפשי ב"גוגל" ותמצאי.

11/01/2018 | 23:24 | מאת: מעין

ערב טוב. לפני שנתיים בערך התחילה לי פזילה בעין שמאל. העין נתקעה בקצה. לא ייחסתי חשיבות עד שקרה שמישהו שאל אותי אם אני רואה בשתי העיניים. מאז אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים כי זה כל כך בולט שישר שמים לב... עשיתי ניתוח לפני שמונה חודשים לתיקון הפזילה. והפזילה לצערי לא עברה ונוספה לה חולשה בעין. העיניים גם לא פורפורציונליות- אחת בולטת מהשניה (הוכח בסיטי ראש). אחת העיניים נסגרת באופן לא רצוני. השבוע שני אנשים שאלו מה יש לי בעין... הבטחון העצמי שלי ברצפה... אני מרגישה שזה תנאי סף לכל דבר בחיים. ונגזר עליי להיות כשלון ולעשות עבודה שחורה. בעבודה העכשווית מאוד מעריכים את העבודה אבל לא יקדמו אותי מראה חיצוני (העיניים זה הדבר הראשון שרואים). נגזר עליי לתמיד לעשות את העבודה השחורה. חזרתי למנתח והוא אמר שניתוח נוסף לא יעזור... בהתחלה הוא גם היה נגד הניתוח הראשון והעביר אותי עשרות בדיקות עד שהבין שהבעיה כן ניתנת לפתרון ע"י ניתוח ושאפשר לנסות. על הדרך מצאו לי ממצא במח שמבליט את העין קדימה וגורם לחולשת שרירים בחלק גוף השמאלי. אני גם חושבת לגבי העתיד (אני בת 27) מי ירצה להתחתן איתי כשיש לי פזילה וממצא במח שעושה לי בעיות? אולי גם נגזר עליי להיית רווקה? שלא יובן מהטקסט אחרת- יש לי חברים, ואני לא חסרת בטחון מוחלטת. עם אנשים חדשים שאני נפגשת איתם לראשונה הבעיה אצלי גדולה. והכי מתסכל שאין פתרון

לקריאה נוספת והעמקה

מעין מצער לקרוא על קשייך. אין צורך ב"פתרון" למצוקתך, אלא התמודדות ראויה. ואם יש צורך (כפי שנראה לי) בסיוע מקצועי-פסיכולוגי, להעשרת "ארגז הכלים" שלך, רצוי וכדאי לשקול גם אפשרות זו. לא "נגזר עלייך לעבוד רק בעבודה שחורה" ואין שום סיבה שלא תמצאי קשר זוגי ראוי, טוב ואיכותי עבורך. מכתיבתך התרשמתי שאת נבונה מספיק כדי לדעת שמראה חיצוני אינו ערובה להצלחה בשום תחום ובודאי שאינו פוגם משמעותית ביכולתך להשיג ולהצליח בכל תחום.

16/01/2018 | 21:50 | מאת: מעין

אשמח להסבר מה ז"א העשרת ארגז הכלים שלי?

מעין לכל אחד מאיתנו יש "ארגז כלים" דמיוני, הכולל כלים שלמדנו ורכשנו, מעצם ההתנסות במצבים, קשיים וגם חיקוי. זה מחזק ומבסס את "החוסן הטבעי" שלנו. לרוב זה מספיק. לפעמים החוסן וארגז הכלים שרכשנו והפנמנו לא מספיקים וצריך וראוי להסתייע ביעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. נ.ב. תוכלי להסתייע בכמה כלים פסיכולוגיים המופיעים באתר שלי > u4u.co.il

לפני שלוש שנים בערך עברתי ארוע שלא מצליח להשתחרר ממני . פגשתי חברים והוא הציע לי שאכטה מקאנביס רפואי . לקחתי . והרגשתי שהיא חזקה במיוחד כמו כן החברה שהיו איתו היו נראים קצת מוזר יצאתי לכיוון הבית וביקשתי מחבר שלי שיעצור את הרכב כי הכל מסתובב לי ואני מרגיש שאני עומד להתעלף ניסתי לאכול דברים מתוקים כי זה הרגיש כמו נפילת סוכר . וזה לא עזר פינו אותי לבית חולים ושם אבחנו את זה כורטיגו . אני כבר שלוש שנים אחרי וכל יום מלחמה מחדש לחץ בראש תחושת ערפול כאבים מוזרים בראש ובעוד מקומות בגוף . ועוד כל מיני תופעות מוזרות שהורסות לי את האיכות חיים . ניסתי המון אלטרנטיבות וכלום לא ממש עוזר . ציפרלקס . מודל . סירנדה . סימבלטה . ועוד כל מיני נסיונות של רפואה אלטרנטיבית . ואין שיפור של ממש יש ימים יותר טובים יש פחות אבל זה כל הזמן שם ולא עובר . שילבתי שיחות פסיכולוגיות . וגם אין שיפור . מה עוד אפשר לעשות זה מתחיל לייאש .חשוב לציין שזה לא הייתה הפעם הראשונה שעישנתי . אבל כמובן שמאז אני לא מתקרב לזה .

לקריאה נוספת והעמקה

אבי ישנם מקרים רבים של אנשים שבעקבות התנסות, אפילו חד פעמית, בעישון קאנביס או מה שמוגדר כ"סמים קלים", נקלעו למצוקה נפשית משמעותית וסימפטומים פיזיולוגיים שונים. גם אם נכון הדבר שמרבית המעשנים אינם מגלים סימפטומים כאלו, ישנם בעלי רגישויות מיוחדות, הנקלעים כמוך למצבים קשים, המחייבים טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם פסיכיאטרי. טוב אתה עושה שאתה מטפל בכך. ואם הטיפול לא יעיל, כמו למשל הטיפול הפסיכולוגי אפשר לשקול (רצוי יחד עם המטפל), החלפת המטפל או הגישה הטיפולית. טיפולים אלטרנטיביים פחות רלוונטיים, לדעתי ובכל מקרה יש צורך בסבלנות והתמדה בטיפול שאתה מקבל.

היי.. אתה יכול בבקשה לנקוב בשמות של סוגי טיפולים שיכולים לעזור אולי במקרה כזה? אני חווה משהו די דומה ומטופלת גם עם כדורים וגם פסיגולוגית אבל חושבת שאולי אוכל להיעזר בהם במידה ואדע אילו שיטות טיפול עשויות לעזור.

07/01/2018 | 20:20 | מאת: א

איך משתקמים אחרי שעשיתי תאונת דרכים שבה פגעתי במישהו שעכשיו שוכב במצב קשה בבית חולים. החיים שלי נהרסו מגיע לי ומרגישה לא בסדר שאני רוצה להשתקם במקום להתייסר על מה שעשיתי אני רוצה להכנס לכלא ולהיענש אחרי שהמשפט יסתיים, אני שואלת מה עושים עם המצפון הכבד שיש לי?

לקריאה נוספת והעמקה

א מצער מאד לקרוא על תאונת הדרכים בה היית מעורבת ופציעתו הקשה של הנפגע. רגשי האשמה וייסורי המצפון שלך מובנים, אנושיים, צפויים ובמידה הראוייה אפילו רצויים והכרחיים לצורך עיבוד ראוי של הטראומה . יחד עם זאת, את זכאית גם להקל על עצמך בהבנה שבסופו של דבר זו אכן תאונה ולא חבלה מכוונת. בין אם היא קרתה כתוצאה מטעות ובין אם כתוצאה מרשלנות. למרבה הצער, היא עלולה לקרות לכל אחד מאיתנו, גם כשכוונותינו טובות. לעיבוד הטראומה והתמודדות ראויה עם רגשותייך הקשים, רצוי שתיפני לקבלת עזרה מקצועית של פסיכולוג קליני מתאים, אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי.

אני בן 25 משקל תקין אין בעיות בריאות ברקע. בגיל 20 צצו אצלי התקפי חרדה שטופלו על ידי תרופות פסיכאטריות שונות (SSRI SNRI BENZO) לאחר 3 שנים, שבהן חלפו כליל כל התקפי החרדה למינהן, הפרעתי הנפשית החליפה את עורה, והתחלתי לסבול מדיכאון עמיד בעל עוררות נמוכה עם תסמינים כגון: לאות, האטה פסיכומוטרית, עייפות, חוסר מוטיבציה, חוסר חיוניות, מחשבות שליליות, ערך נמוך וכו'. שום תרופה לא השפיעה עליי. מטבעי אני אדם שאוהב ריגושים ואוהב את החיים הטובים, ואני אוהב עיסוקים שמציפים אותך באדרנלין טבעי. אני נוטה לחשוב שהשנים בהן הותקפתי בהתקפי חרדה, דיללו את מאגר האדרנלין הטבעי בגוף עייפו את יותרת הכליה ומאז הסף הריגוש שלי מאוד גבוה, אני לא מצליח לתפקד ביום יום, לא לעשות שום פעילות שגרתית כלשהו, אני כל הזמן עסוק בלהרגיש אדרנלין זורם בגוף אז אני כל היום עסוק בספורט (5-6 שעות ביום, כולל פעילויות בעלות גוון מסוכן במקצת, אני גם מרגיש ''אושר קטן'' אחרי פעילות מסוכנת במקצת, אני לא מסוגל להנות מהדברים הקטנים והבנאליים, לא בגלל הדיכאון, אלא כי אני מרגיש שסף הריגוש שלי מאוד גבוה, ואני זקוק למצבי קצה), העיקר כדי להרגיש את האדרנלין בגוף, בשילוב עם מוזיקה, אני מקבל רגעי אופוריה טובים ואני דיי הפכתי להיות מכור לאדרנלין, העיקר רק לצאת מהעוררות הנמוכה, להרגיש חי, ולצאת מחוסר האונים שאני מרגיש, אבל זה עובד רק לאותו רגע ולא יוצר איזון ולמעשה אני כל הזמן אני במעגל כזה של עליה וירידה, כמו רכבת הרים, חי מריגוש לריגוש, בלי למעשה יכולת להחזיק שיגרה רציפה ושקטה, אני זקוק כל הזמן לריגוש גבוה כי אני מרגיש לא חי, מרגיש בעל עוררות נמוכה, מרגיש שהמוח מרוקן, אני אוהב את התחושה שהמחשבות שלי רצות בראש שאני מרגיש נמרץ וחיוני, ואני חושב שסדרת התקפי החרדה שעברתי במשך השנים..שחקה את האזור במוח שאמור לייצר את העוררות הגבוהה בצורה נורמלית וטבעית, איך יש לאבחן אדם המתאר התמכרות לאדרנלין כתוצאה מדיכאון? אני לא מסוגל לשבת וללמוד ומרגיש עייף עצל במרבית הפעילויות אך לא כך הדבר כשמדובר בפעילויות שנועדו להרגשת אדרנלין, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך עוררות. צריך ''היי''. נ.ב מעולם לא לקחתי סמים.

לקריאה נוספת והעמקה

שי מצער לקרוא על מצוקתך. מבלי להכיר אותך מקצועית, קשה להתייחס להשערותיך לגבי התפתחות התמכרותך לריגושים ואדרנלין. בכל מקרה, אין לי ספק שמצבך ניתן לשיפור מלא. עוצמת הסימפטומים והסבל המבוטא בדבריך מצדיקים, שתפנה בהקדם המירבי לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. במסגרת הטיפול ובמידת הצורך ניתן יהיה לברר גם הצורך והאפשרות להסתייע בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי משלים.

שלום, אני בן 14,אני ילד שעושה ספורט כמו כדורגל וריצות, ולאחרונה אני חש כמעט שבועיים לחץ בחזה ובצלעות בצד שמאל כמו מועקה לנשום ופעימות לב פחותות וגבוהות בין 70 פ ל90 פ הלכתי לבית חולים עשיתי אק"ג תקין צילום חזה תקין ובדיקות דם תקינות ואמרו שהכל בסדר אחרי זה הלכתי לרופא משפחה ואמר לי זה התקררות אולי מפני שאני נוסע באופניים לא לבוש מספיק טוב ואמר שאני אולי רגיש לקור. בכל מקרה הכאב לא פוסק מעל שבועיים, עשיתי גם צילום ריאות והכל בסדר. תחושת המחנק וחוסר היכולת לנשום רגיל בנוסף לכאבים בחזה ממש מטרידים אותי. תוכל לתת לי כיוון מה זה יכול להיות?

לקריאה נוספת והעמקה

טוהר אני פסיכולוג ולא רופא וגם הפורום מכוון לשאלות פסיכולוגיות בעיקר. טוב עשית שפנית לברר המקור לסימפטומים הגופניים שאתה מתאר, אצל רופא המשפחה ואפילו בבית החולים. אני מציע שתתייעץ איתם לגבי ההסבר לסימפטומים שאתה מתאר. אם אמנם ימצאו שאין לך שום בעיה גופנית רפואית, סביר שמדובר בתגובת חרדה, או מתח נפשי, מסיבה כלשהיא ואז כדאי יהיה שתפנה לייעוץ פסיכולוגי מתאים.

שלום,אני בת 14.5 ואני מרגישה סוג של לחץ מאוד גדול בכל מה שקשור ללימודים. אפילו שפונים עליי לענות תשובה בכיתה שאני לא יודעת את התשובה עלייה אני מרגישה כמו מחנק כזה שחונק אותי ואני נושמת בכבדות. לפני חודש בערך היה לי מבחן מאוד חשוב במתמטיקה והגעתי למצב שלא הצלחתי לעשות את המבחן כמעט ובכלל, הרגשתי כאילו אני לא יכולה לנשום ושחונקים אותי ונלחצתי מאוד. זה התחיל בערך לפני שנתיים שהתחיל עומס גדול בלימודים. זה מאוד משה עליי ביום יום ורציתי לדעת אם אפשר לטפל בזה איכשהו.

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה בעייתך מוכרת ואפילו מאד שכיחה - רגישות יתר חרדתית, הגורמת לך כנראה לתגובות של לחץ, כולל הסימפטומים שאת מתארת. אפשר ורצוי כמובן לטפל בזה, על ידי פנייה לייעוץ של יועצת ביה"ס, או מרכז ייעוץ לנוער,במקום מגורייך, או לפסיכולוג במסגרת קופת החולים, אליה את שייכת, או באופן פרטי. טיפול קצר של מספר פגישות יכול להועיל לך ואפילו מהר. בכל מקרה, עדיף שתתייעצי גם עם הורייך בעניין, ותשתפי אותם בהמלצתי.

28/12/2017 | 21:06 | מאת: אופיר

נראה לי שאני בדיכאון, אני בת 15 היה לי אפנדציט לפני שבועיים עשיתי ניתוח והתאשפזתי בבית חולים, לא רציתי להכנס לניתוח, פחדתי מהמחטים והתביישתי מהמנתחים, את החיסון של כיתה ח לא עשיתי בגלל הפחד מזריקות וכאן הכריחו אותי כי אני קטינה למרות שאני מבינה ויכולה להיות אחראית על המעשים שלי, אני מבינה שזה יכול להיות סכנת חיים אבל עדיין הרגשתי שלרופאים אין רגשות למרות שהם ניסו לצחוק איתי כל בוקר בביקור רופאים אני עצבנית בזמן האחרון ואני בוכה הרבה בזמן האחרון ואני מרגישה שנמאס לי לחיות עדיין יש לי כחול ביד מהאינפוזיה

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, אופיר מצער לקרוא ולהבין עד כמה את במצוקה ריגשית. גם בגלל הניתוח המהווה בדרך כלל סוג של "טראומה", גם בגלל שהוכרחת לעבור אותו , בגלל מצבך הבריאותי והסכנה לחייך, וגם אולי בגלל יחסם של הרופאים שניסו כנראה להקל על תחושתך ופחדייך, אך יתכן ויחסם נתפס על ידך, כחוסר רגשות ואכפתיות מצידם. הצירוף של הדברים גורם לך כנראה לתחושת הדכאון שאת מתארת. סביר ויש מקום לקוות שתצליחי להתגבר עליו, בכוחות עצמך ותמיכת משפחתך וחברייך. אך לאור דברייך, הייתי מציע, שבתיאום עם הורייך, תיפני לקבלת עזרה פסיכולוגית מקצועית, בבית החולים, במידה ואת עדיין מאושפזת, או במסגרת קופת-חולים, או במרכז הסיוע לנוער, בעיר מגורייך, או באופן פרטי. על פי ניסיוני המקצועי והאישי, מספר שיחות עם פסיכולוג/ית יוכלו לעזור לך במהירות רבה ולהקל על תחושותייך הקשות. בהצלחה והחלמה מהירה

25/12/2017 | 14:34 | מאת: דודי

שלום ד''ר מאיר. אני מרגיש ביום יום חנק בגרון ולחצים בחזה ובאוזניים באופן כמעט תמידי, כל פעולה שקשורה ללחץ אפילו לחץ חיובי מעלה את החנק והלחץ בחזה ובאוזניים, טיפול תרופתי עוזר לי אבל הפסיכיאטר אומר שהמינון שלי כבר מספיק וכדאי שאפנה לטיפול Cbt, אני נוטל רסיטל 40 חודש בערך, השאלה שלי היא מה לעשות? אני כל הזמן חש את החנק והלחצים, טיפולי Cbt לוקחים זמן וגם אני בספק לגבי זה כי פעם טופלתי בזה... האם אתה מכיר תופעה זו? מה אפשר לעשות? אגב, אני עושה תרגילי הרפיה שעוזרים אבל מיד אחרי ההרפייה הכל חוזר.. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

דודי התופעה שאתה מתאר מוכרת ואפילו די שכיחה. טיפול תרופתי, עשוי להיות יעיל ביותר לגבי ה"סימפטומים", אך פחות לגבי ה"תשתית" של הבעיה. לכן, הפסיכיאטר צודק לחלוטין, בהפנותו אותך, לטיפול פסיכולוגי משלים. גם אם הוא ארוך בעיניך ובפועל, זה "המתכון", המומלץ. וכמו בכל טיפול, חשובה מאד ההתמדה !

27/12/2017 | 09:08 | מאת: דודי

תודה רבה...

22/12/2017 | 15:25 | מאת: מוטי

איך אפשר לטפל בבעיות שינה (התעוררות באמצע הלילה) בעזרת פסיכולוגיה והפנוזה?

לקריאה נוספת והעמקה

מוטי בהיות שאלתך כללית (מידי), אתייחס גם כן באופן כללי. בעיות שינה עלולולת לנבוע מסיבות שונות. כך שתחילה יש לעשות בירור רפואי - פסיכולוגי, כדי לזהות את המקור להן. אבחנה טובה היא תנאי חשוב ולרוב הכרחי, להתאמת הטיפול הראוי לבעייה. במקרים של בעייתיות קשה וממושכת, יש מקום להתייעץ עם רופא המשפחה, לגבי בדיקה במעבדת שינה. טכניקות מקובלות, היכולות לסייע לבעיות שינה, אם כי כאמור, חשוב לזהות תחילה את אפיוני הבעייתיות ומקורותיה, הינן לימוד ותרגול של טכניקות להרפייה עצמית, או היפנוזה עצמית וכד'. טכניקות מעין אלו תוכל למצוא באתר של ד"ר ברוך אליצור ואתרים נוספים ורבים באינטרנט. אלא שלרוב, יישומן היעיל מחייב הדרכה והכוונה מקצועית אישית, של פסיכולוג, או רופא מתאים.

12/12/2017 | 00:11 | מאת: טומי

שלום, מאז שאני זוכר את עצמי תמיד פחדתי מכל מיני דברים בצורה קצת פחות מציאותית ממה שהם באמת אבל יש כמה דברים שמאוד מפריעים לי נתחיל בדוגמא הכי קיצונית ליכאורה שהייתי בצבא (לוחם) כל פעם שהייתה התחממות בגזרה או שהיה דיבור על מלחמה הרגשתי חרדה .. לא ברמה של התקף אבל הרגשתי קיפאון ותחושה רעה כזאת בחזה , המון מחשבות שליליות על מוות וכו וככה זה גם אחרי שהתשתחררתי , כמו עכשיו שיש דיבור על מלחמה או מבצע בעזה אני נכנס לאיזה בועה כזאת של חרדה תחושה של קיפאון וחוסר אונים.. לגבי צעדים גדולים בחיים כמו להתחתן ולצאת זה מסתבך יותר כי גם אם הצלחתי להתגבר על הפחד של לצאת עם מישהי תוך כדי הקשר אני חש בלבול עצום וחוסר יכולת להיות באמת בקשר ואויבקטיבי ככל שאפשר , אותו דבר בלבחור מקצוע לחיים תמיד יהיו מחשבות מפחידות של כישלון חוסר הצלחה וכו.. יש לי כמה שאלןת 1. מה לעשות במידה ומגייסים אותי למבצעהאם זה אומר שבאמת עדיף שלא אנסה להלחם בחרדה או להפך , ללכת ולנסות לגבור על זה? 2. האם לפי מה שתיארתי (מקווה שדייקתי ככל שניתן) זה אומר שאצטרך תרופות ? 3. יש סיכוי שזה תוצאה של פוסט טראומה מהעבר ? כי אני לא זוכר פלאשבקים מאירוע טראומטי כלשהו

לקריאה נוספת והעמקה

טומי לכולנו יש חרדות ופחדים. הם נועדו להגן עלינו מפני היקלעות למצבים קשים וסכנות. לפעמים, כמו במה שאתה מתאר, התחושה היא עוצמתית מידי, שכיחה מידי ונוטה להכללות, באופן הפוגע בשלוותנו הבסיסית ולפעמים אפילו בתפקוד. במקרים מעין אלו, חשוב להתייעץ באופן אישי ומפורט יותר עם רופא המשפחה, או ישירות עם פסיכולוג מתאים. זה יכול להיעשות במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

11/12/2017 | 22:03 | מאת: אנונימית

שלום, האם קיימים בתי הבראה לנפש אשר מספקים תמיכה מקצועית, קבוצות תמיכה, ליווי וכל הדרוש לסובלים מדיכאון? אשמח לפירוט.

לקריאה נוספת והעמקה

אנונימית יש מגוון רחב ביותר של שירותי בריאות נפש, המותאמים לחומרת הקשיים, איפיונם ומישכם. אני לא מכיר כאלו המוגדרים כ"בתי הבראה לנפש", אם כי הם רובם ככולם, מכוונים למטרה זו, אך עם שם וכותרת אחרת. אני מציע שתתייעצי עם רופא המשפחה שלך, לגבי הדבר המתאים לך ביותר.

שלום, לפני 5 חודשים פוטרתי מעבודתי מהנדס בהייטק,אני בן 58 ונראה שאין לי סיכוי למצוא עבודה בהייטק. ניסיתי בכל הכוח ללא תגובה. אין לי בעיה כספית לחיות בכבוד עד הפנסיה ,בריאותי הפיזית תקינה. הבעיה היא בראש בנפש, אני מרגיש ריקנות דיכאון חוסר תכלית, אין לי מטרה בחיים , חרדות , כאב בטן מוזר. קשה לי מאד לקום בבקר, אין לי חשק לעשות שום דבר. או לחפש עבודה מסוג אחר. (ברור לי שזה הגדרה של דיכאון) בבוקר אני מעביר את זמני בהליכה של שעה וחצי ואימון שרירים . זה קצת עוזר לשחרר את הלחץ הנפשי, ועכשיו מכאן אין לי כיוון מה לעשות עם עצמי . תחושה של עוד שניה בה לי לקפוץ מהגג. ככה יום יום וזה רק נעשה גרוע יותר לא יודע לאן אגיע. זימנתי לי תור לרופא משפחה שיפנה אותי לפסיכאטר או יתן לי איזה תרופה בנתיים . אבל זה התור יהיה רק ביום ראשון הבא. האם יש משהו שאני יכול לקנות בבית מרקחת שיקל על התסמינים האלה. מה עושים , אני מרגיש מאד רע. ההרגשה הנפשית הדיכאונית יותר גרועה מכל כאב או מחלה שעברתי , עכשיו אני מבין איך מרגיש מטופל כזה. אודה לעזרתך דני

לקריאה נוספת והעמקה

דני, לצערי, ראיתי פנייתך רק הבוקר. מצבים משבריים עשויים בהחלט להוות תפנית חיובית ל"גילוי" יכולות, פתרונות ויתרונות אצל כל אחד ואחת. כנאמר : "מעז יוצא מתוק". ועדיין, אני מבין קשייך ותחושתך הצפויה וממליץ שבלי קשר לתור שנקבע לך לפסיכיאטר ואפילו במקביל לו, תפנה כבר היום למוקד קופת החולים, אליה אתה שייך, כדי שיפנו אותך לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי. השירות אמור להינתן לך מיידית, ללא תלות בהמלצות רופא ובעלות מאד מסובסדת.

מבקשת את עזרתכם במילוי שאלון בנושא הפרעת הסתגלות וטראומה לצורך כתיבת עבודה סמינריונית. השאלון מיועד לכלל האוכלוסיה לוקח כ10 דקות למלא אותו. בטוחה שתוכלו ללמוד משהו חדש על עצמכם וכן תעזרו לנו לחקור את הנושא. https://www.questchain.com/platform/main/response.php?qcrespid=cf0c724768a66d59a4f7bbf6f327bc34 תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

רעות בהצלחה !

30/11/2017 | 13:39 | מאת: טל

היי.סובל מחרדות כבר למעלה מ10 שנים.לוקח 15 מיליגרם אסצי'. לא ממש עוזר.כל היום בלחץ. סחרחורות,כאבים בחזה,יובש בפה וכו' מה לעשות? להחליף כדור? להעלות מינון? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

טל איננו עוסקים בתרופות, כיון שהפורום והח"מ פסיכולוגיים. רק רופאים רשאים ומוסמכים לייעץ ולתת תרופות. האם קיבלת כבר טיפול פסיכולוגי ? אם לא וגם אם כן, רצוי שפרט, ולעיתים אפילו במקום תרופות, תפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי. לטווח הארוך לטיפול הפסיכולוגי יתרון משמעותי ולעיתים קרובות הוא אף עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

09/12/2017 | 00:16 | מאת: טל

תודה על התשובה.קיבלתי טיפול פסיכולוגי לפני הרבה שנים. אבל הטיפול לא כל-כך עזר לצערי

טל יעילותו של טיפול מוערכת לעיתים, ביתר דיוק, רק ממרחק של זמן. מה גם שלעיתים יעילותו מתבטאת בכך שהמצב לא מחמיר, בזכותו. בנוסף, כפי שקורה בתחומי רפואה אחרים, יש מקום לנסות מטפל ו/או שיטה טיפולית אחרת. שכן וכידוע, יש הרבה פסיכולוגים והרבה גישות ושיטות ודרושה "התאמה" בין המטפל, המטופל והשיטה.

27/11/2017 | 16:02 | מאת: יובל

הגיוני מה שרשום במאמר הזה? http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7419145

יובל איננו עוסקים בהערכה של מאמרים, בלוגים וכד'. יחד עם זאת, עיינתי בקישור שהוספת. הוא "הגיוני", אך לא פחות ולא יותר מספרי "עזרה עצמית" רבים ואחרים שנכתבים ואכן ראויים לעיון. אלא שיש לדעת שכאשר הבעיה קשה ומשמעותית, "טיפים" ומאמרים, טובים ככל שלא יהיו, אינם חלופה מספקת לטיפול פסיכולוגי מתאים, אלא במקרה הטוב, "כלי עזר" אפשרי.

שלום. כבר כמה שנים אני סובלת מהתקפי חרדה. מאד קשה לי להיות במקומות סגורים עם אנשים - תחבורה ציבורית, עבודה, אפילו בבית של המשפחה .נסיתי טיפול פסיכולוגי שיחתי, , טיפול בציפרלקס בהמלצה של פסיכיאטר של קופת חולים,דיקור, למדתי שיטות נשימה להרגעת ההתקפים וגם טיפול במכון אורה גולן (למי שמכיר). כלום לא עוזר. לאחרונה המצב מחמיר. שוקלת לפנות שוב לטיפול תרופתי ולא מוצאת בשום מקום המלצה על פסיכיאטר טוב ואמין באזור חיפה. חוויתי אי הקשבה והתחשבות מצד הפסיכיאטר של הקופה וחוץ מציפרלקס שלא עשה לי טוב לא קיבלתי שום דבר אחר. במי אוכל להעזר כדי למצוא טיפול שיעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

Jenny אני לא מכיר פסיכיאטר בצפון. תוכלי להתייעץ בנדון עם רופא המשפחה שלך. בנוסף, יש טיפולים פסיכולוגיים רבים ושונים. כדאי להמשיך בטיפול פסיכולוגי עם עדיפות לטיפול בגישת ה-CBT. טיפול מתאים עשוי לייתר הצורך בתרופות.

20/11/2017 | 21:19 | מאת: ט

מחליפה ציפרלקס לויפאקס מכיוון שהציפרלקס לא עזר הייתי לוקחת 20 ציפרלקס בתהליך ההחלפה הייתי לוקחת 10 ציפרלקס בערב וכדור 1 (75) ויפאקס בבוקר ביום השישי חל שיפור ניכר .. יומיים הרגשתי ממש טוב. ביום השמיני כבר הפסקתי עם הציפרלקס ולקחתי 2 ויפאקס (150) כפי שהנחתה הפסיכיאטרית מאז חלה החמרה במצבי.. כבר שלושה ימים ככה.. מה הסיבה ומה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

ט. הפורום הוא פסיכולוגי ולא רפואי, כך שאיננו עוסקים בתרופות. עלייך להתייעץ עם הפסיכיאטר שקבע לך את הטיפול התרופתי ואם אינך בטיפול פסיכולוגי כדאי מאד לקבלו. המחקר והניסיון הקליני מלמדים שטיפול תרופתי משולב עם טיפול פסיכולוגי עדיף באופן משמעותי, על פני טיפול תרופתי בלבד.

20/11/2017 | 16:11 | מאת: חיים הרשקוביץ

בשבת ניפצתי חלון מרוב כעס איך אפשר להתמודד בפעם הבאה בלי לנפץ חלון?

לקריאה נוספת והעמקה

חיים יש הרבה ספרי עזר, מאמרים ו"טיפים" לסיוע בהתמודדות עם מצבי מתח ולחץ, בחנויות הספרים, באינטרנט ואפילו בתחתית עמוד זה בצד ימין, תחת הכותרת "טיפים לגולשים". אלא שאם הבעיה משמעותית, עוצמתית ונמשכת מזה זמן, עלול שהטיפים והעצות לא יספיקו ויש צורך בפנייה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול מתאים, עשוי לעזור לך באופן משמעותי ומהיר.

19/11/2017 | 17:57 | מאת: ענת

מישהו התנסה ויכול לדווח האם דיקור סיני יכול להקל על תסמיני לחץ וחרדה? אני מנסה להמנע מליפול שוב לטיפול התרופתי.

לקריאה נוספת והעמקה

ענת אין לי ניסיון וידע בכל הנוגע לדיקור סיני. אני כן יודע שטיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לעזור די מהר ואף לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

19/11/2017 | 14:58 | מאת: יעל

נכנסתי ללופ של חרדה בעקבותו גיוס של הבן שלי וטיפול שיניים שהסתבך והתמשך הרבה זמן ונפגע לי מפרק הלסת -ככה שסובלת מכאבים. כרגע "עובדת על עצמי" בטיפול בחרדה. בימים אני די מצליחה להשתלט על זה- התקפי החרדה פחתו. הבעיה שבשבוע האחרון אני לא מצליחה להרדם.. אם נרדמת אז זה לכמה דק' ואז מתעוררת בבהלה. מתערבבים לי לרגע חלומות ומציאות ואז אני נכנסת לחרדה נוראית וכמובן שמאותו הרגע אין שינה.. אני מהבוקר כבר בחששות על השינה בלילה..ובלילה כשלא מצליחה להרדם בחששות איך אתפקד בבוקר בעבודה כי לא ישנתי בלילה :-( הרופא משפחה נתן לי ואבן ואני מפחדת לקחת אותו כי קראתי שזה ממכר אני מבינה שאני חייבת טיפול פסיכולוגי...אבל זה הליך שלוקח זמן וכרגע אני לא ישנה! מה עושים? האם לקחת את הואבן בינתיים או לא?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל כמקובל, למרבה הצער, אצל מרביתנו, נראה שגם את דחית את הטיפול ברגישותך החרדתית, עד שהגיעה למצב שאת מגדירה כ"דחוף". בעייתך לא דחופה בהכרח, אך בהחלט "מצדיקה" פנייה לטיפול פסיכולוגי. אין זה בסמכותי לשלול או לבטל המלצת רופאך, מה גם שאינך מוכרת לי מקצועית. בכל מקרה תוכלי להסתייע במקביל בלימוד ותרגול של טכניקות להרפיה/מדיטציה. תוכלי להסתייע בנדון, באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

14/11/2017 | 09:39 | מאת: לי

שלום, אני בת 30 ויש לי בעיה כבר 10 שנים, מאז שהתחילה היא מחמירה מדי פעם. בהתחלה התחלתי להרגיש שאני לא יכולה יותר לעבור על גשרים, פשוט הרגשה מוזרה של לחץ או פחד ברגליים וסוג של צמרמורת. אחרי כמה זמן גם לא יכולתי לנהוג בכבישים מהירים ולעלות למקומות גבוהים או אפילו לעבור מעבר חציה שיש שלושה נתיבי נסיעה או יותר. עכשיו אפילו סתם קשה לי לשבת באוטו בכביש מהיר. ההרגשה היא אותה הרגשה ברגליים וצמרמורת בגוף ומלא לחץ רק המצבים שזה קורה רק הולכים ומתרבים. מה אני יכולה לעשות עם זה? יש שם לתופעה הזאת? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לי על פניו ומבלי להכירך יותר לעומק כמתחייב כדי לאפיין בעייתך באופן מדויק יותר, היא נראית ונקראת לי כקשורה בפוביה, העוברת תהליך די צפוי ומוכר של הכללה והסלמה. פחות חשוב לאתר את השם המדויק לתופעה, כמו שחשוב שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, כדי למנוע החמרה והתקבעות. טיפול פסיכולוגי ממוקד, יוכל לסייע לך די מהר.

מזה כמה זמן תחושה של לחץ בראש ועכשיו עבר לחלק האחורי של הראש מין לחץ מפריע ידוע שאני טיפוס לחוץ ומאד פוחד מכל מיני וטיפוס חרדתי האם זה גם סוג של התקף חרדה ?

לקריאה נוספת והעמקה

אבי זה בהחלט יכול להיות ואפילו די סביר, על פי תיאורך, שזה ביטוי פיזיולוגי אפשרי של התקף חרדה. יחד עם זאת, אם לא חל שיפור בסימפטומים שאתה מתאר, כדאי לפנות לרופא המשפחה שלך, כדי לבדוק ולוודא שאין סיבה ביולוגית-רפואית (גם אם לא משמעותית), לסימפטומים שאתה מתאר.

31/10/2017 | 04:02 | מאת: ענתי

שלום רב, מטופלת בציפראמיל 50 מיליגרם ללילה. לאחרונה נכנסתי לחובות כבדים מדי ואני לא רואה דרך מוצא אלא אם אעשה פעולה אחת שתהיה די עמומה מבחינתי, כך שלא בטוח אם כדאי לנקוט בה. המצב הגרוע גורם לי לחרדות, פחדים, פחד מיום המחר, גירוד של הראש מתוך עצבים, וירוסים שונים שתוקפים אותי בחולשתי ועוד לחצים. אני כבר הרבה שנים עם ציפראמיל. לפני שנתיים המינון הוכפל למינון הנוכחי והיה מעולה... עד עכשיו. מה עושים מכאן הלאה??? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

ענת "מכאן והלאה", כדאי לעשות, את מה שכדאי היה לעשות (ואולי עשית ?!), במקביל לטיפול התרופתי שאת מקבלת והוא - טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים. כפי שנכתב על ידי רבות ואף מגובה בממצאים מחקריים, טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לייתר את הצורך בתרופות. לא מאוחר מידי ואין אינך בטיפול, מומלץ שתיפני לקבל אותו או בקופ"ח או באופן פרטי.

תודה!!!

30/10/2017 | 21:06 | מאת: נופר

אחד מבני משפחתי עבר אירוע מוחי פתאומי. מאז אני בחרדות מהמצב הבריאותי .. זה משפיע עלי עד כדי כך שנסעתי לחו"ל לחופש לקצת ימים מפחד שיקרה לי שם משהו. בארץ אני מרגישה בטוחה יותר. יש לציין שאני עובדת כרגיל ומתפקדת רגיל בבית ובחוץ. אבל בלילה קשה לי להרדם ואני יכולה להתעורר באמצע. וכן במהללך היום חושבת על זה ואני מרגישה כאבים בכל מיני מקומות בגוף שאני לא יודעת אם זה אמיתי או דמיון. איך מתמודדים?

לקריאה נוספת והעמקה

נופר העובדה שחרדותייך הבריאותיות הועצמו או התעורררו, בגלל "אירוע מוחי, של אחד מבני משפחתך", מלמדת להערכתי שסבלך וחרדותייך "מצדיקים" פנייה לקבלת סיוע פסיכולוגי מקצועי. במקביל, תוכלי לנסות ולהסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור, (חפשי ב"גוגל"), הכולל המלצות רבות להתמודדות עם חרדות, כולל חרדות בריאותיות.

30/10/2017 | 07:39 | מאת: נעמה

אתמול בלילה נכנסתי ללחצים שרוצים לרצוח אותי, נעלתי תדלת בחדר ולא הצלחתי לעצום עיניים מפחד. כל רעש קטן הקפיא אותי והייתי בטוחה שזהו אני גמורה. זה קורה לי לפעמים שאני נהיית ממש פראנואידית אבל זה חולף.. זה בהחלט משפיע עליי. יש סיבה נורמלית לכך שזה קורה? תודה רבה על היחס והזמן.

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה אי אפשר להסיק מסקנות מקצועיות, רק מתיאורך הקצר. כיון שנראה שאת סובלת מחרדה גבוהה במיוחד, כדאי ומומלץ שתיפני לייעוץ מקצועי, אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. (או במסגרת קופת החולים, אליה את שייכת, או באופן פרטי). גם ייעוץ/טיפול קצר, יוכל לעזור לך במהירות, להקלת תחושתך הקשה.

אני מוצאת את עצמי שעות על גבי שעות מחפשת סימפטומים של מחלות נפשיות.. אבל זה לא שאני פוחדת מזה להפך אני דיי בטוחה שיש לי מחלה פסיכוטית וזה לא מפחיד אותי, בעקרון אני מאובחנת עם דיכאון וחרדה אבל אני מרגישה שיש משהו מעבר ואני לא מבינה מה . זה הגיוני? למה זה ככ מעסיק אותי?

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה על פי תיאורך, זה פחות נשמע לי כהיפוכונדריה לגבי הפרעות נפשיות (יש כזה דבר) ויותר בכיוון של מחשבה אובסיסבית לגבי העניין. מה גורם לך להיות בטוחה שיש לך מחלה פסיכוטית ?! בכל מקרה הייתי ממליץ שתיפני ליעוץ/טיפול פסיכולוגי לגבי מוטרדותך, הסיבות לכך ובעיקר דרכי התמודדות מתאימות.

אני פשוט מרגישה שמשהו לא כשורה, מרגישה שיש הרבה מעבר למה שמאבחנים אותי בו ושרוב היום מתעסקים בטראומה שלי וזה לא באמת מה שצריך להתעסק בו. לא יודעת להסביר פשוט תחושה כזו שלא עוזבת אותי. סיפרתי על זה להפסיכולוגית (שאני אובססיבית לגבי בדיקה באינטרנט) ולא ממש דיברנו על זה. תודה רבה רבה

29/10/2017 | 20:28 | מאת: ליאל

שלום אני בת 17.5 ובעבר הרגשתי עייפות נפשית כרגע מצבי הוא טוב ברוך ה אך שאלתי היא האם אני יכולה להצליח בלימודים כשיש לי רצון חזק כשאני עייפה נפשית ( יש לי פחד שהיה לי עייפות נפשית כי אני רוצה להצליח בלימודים)

לקריאה נוספת והעמקה

ליאל הרגשתך מובנת, אך אין סיבה מבוססת לחשוש שמא תשובי להרגיש עייפות נפשית. בכל פעם שפוקד אותך החשש, נסי להתמקד בזכרונות חיוביים כלשהם. בנוסף, נסיונך האישי יכול לחזק אותך. הרי למרות שסבלת מזה בעבר, הצלחת להתגבר על כך.

28/10/2017 | 18:12 | מאת: שוש

שלום רב, אני סובלת מחרדה ודכאון כבר עשר שנים. כיום בת 30. לא מצליחה להחזיק עבודה או לימודים כי כל הזמן יש פאזות דיכאוניות וחרדות קשות. אני מטופלת תרופתית, אך מרגישה לא מאוזנת כבר המון זמן. אני נוטלת אריפליי, אלטרול ולמוג'ין. אני די מיואשת ניסיתי הרבה תרופות ומשהו שם לא מספיק עובד. יש ייאוש וחוסר אנרגיה. בעברי קיבלתי את התרופות: דפלפט, ציפרלקס, זיפרקסה, ויאפקס, סוליאן, פאקסט, וכל התרופות האלו חלקם עזרו והפסיקו להשפיע או לא עזרו כלל. חוששת שניסיתי כבר את כל התרופות ואין עוד משהו שיכול לעזור לי. מה לעשות? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שוש ניסית הכל לדברייך, אך מה עם טיפול פסיכולוגי ? תרופות יכולות אמנם להועיל, אך עדיין מומלץ לרוב השילוב עם טיפול פסיכולוגי. כידוע, טיפול פסיכולוגי מתאים יכול אפילו לייתר את הצורך בתרופות. למרות ייאושך, הניסיון והידע הקליני מוכיחים שהתמדה טיפולית סופה לנצח !! יש את כל הסיבות להאמין שכך יהיה גם לגבייך.

27/10/2017 | 16:25 | מאת: ט

כבר כמה שנים מהפרעת פאניקה טופלתי בפריזמה 40 מג שעבדה עבורי מעולה במשך 5 שנים נהדרות בהן הספקתי לשכוח מה זה בכלל. לפני כ4 חודשים היא לפתע הפסיקה להשפיע העלאת המינון ל60 מג לא עזרה כעת כבר שלושה חודשים מטופלת עי ציפרלקס 20 מג יש הקלה חלקית אך לא מספקת ימים שלמים של דריאליזציה חוסר כוח נפשי וחוסר חשק לכלום ולאחרונה(כשבוע) גם מספר התקפים והישנות תחושת החרדה הקשה והמעיקה יחד עם מחשבות טורדניות מה הייתם ממליצים לעשות בשלב זה?

לקריאה נוספת והעמקה

ט כיון שאני והפורום פסיכולוגיים, איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, הריני ממליץ לך לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

18/10/2017 | 12:33 | מאת: מיקי

סובלת מבעיות גופניות שהם הובחנו על רקע נפשי כבר הרבה מאד שנים. אני לוקחת בקביעות את התרופה אנאפרניל. אפשר להגיד שתרופה זו די עזרה לי עד הזמן האחרון . אני כרגע לוקחת כדור וחצי של 75מ"ג.. בהתייעצות עם הרופאה הפסיכיאטרית היא החליטה להוסיף גם כדור מודאל אחד ליום. רופא גסטרו שגם איתו התייעצתי הציע לי לקחת 2 כדורי מודאל. פניתי לרופא נאורולוג בגלל בעיה אחרת והיא הציעה לי לא לקחת בכלל מודאל. אני מאד מבולבלת ולא יודעת מה להחליט שכחתי לציין שאני בת 67.מרגישה מאד לא טוב. יש לי לחצים ומועקה בקיבה העליונה ובחילות ..בקושי מתפקדת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

מיקי הפורום והח"מ פסיכולוגים, כך שאיננו עוסקים בתרופות ובייעוץ לגביהן. בהתיחס להמלצות הסותרות שקיבלת מרופאים שונים, אני מציע שתתייעצי עם רופא המשפחה שלך. במידת הצורך, הוא גם יוכל להעמיק הבירור המתבקש, עם רופאייך השונים.

אני בת 19, גובה 1.59, משקל 56 ק"ג, באופן כללי אדם רגוע. לאחרונה התחלתי לחוות הבהובים של כאב בכל מיני מקומות בגוף, כזה שבא והולך, בעיקר באיזור החזה הזרועות והכתפיים ובעיקר בצד השמאלי. ערב אחד בשבוע שעבר הרגשתי פתאום את אותם כאבים (הם לא עזים, אבל גורמים לאי נוחות), דפיקות לב מואצות, נשימה שטחית וקשיי הירדמות. מאז אני חווה את אותו הדבר בכל ערב וביומיים האחרונים גם ביום. לפני שבועיים היו כמה לילות בהם כל הגוף גירד לי, הרגשה כאילו הולכות עליי נמלים מה שהקשה עליי להירדם. חשוב לציין שאני ישנה בשעות מאוד מאוחרות דרך קבע, אך הפעם מה שמנע ממני להירדם אלה אותם כאבים גירודים ודפיקות לב. הלכתי לאחות והיא מדדה לי לחץ דם 130/91. אני מודעת לכך שאלה יכולים סימנים למתח נפשי וסטרס אך כמו שציינתי אני בדרך כלל אדם רגוע וכל זה קורה לי בזמן מנוחה, לכן הסימנים הללו קצת מלחיצים אותי. האם אלו אכן סימנים למתח נפשי שיחלפו ולא צריכים להדאיג אותי או האם יש משהו שאני צריכה לבדוק? אשמח לתגובה :)

לקריאה נוספת והעמקה

רותם כידוע, "גוף ונפש, חד המה" ! לכן, מרבית הסימפטומים הגופניים, מושפעים (לפעמים נגרמים) גם ממצבנו הריגשי/נפשי. לכן, כשמדובר בסימפטומים גופניים, מהסוג שאת מתארת ובכלל, מומלץ להיבדק תחילה על ידי רופא, כדי לשלול סיבה אורגנית-ביולוגית אפשרית, גם אם ההסתברות לקיומה נמוכה. מתח נפשי עלול להיות "גלוי" וידוע, אך לעיתים הוא "סמוי" וללא היכרות מקצועית מעמיקה יותר, קשה ולרוב אי אפשר להעריך את מקורו. אני לא חושב שיש לך ממה לדאוג , אך כדאי שתתיעצי תחילה עם רופא. גם אם יש סיבה ביולוגית כלשהי, לרוב היא שולית וניתנת לפתרון מהיר.

10/10/2017 | 22:17 | מאת: עודד

היי אני מטייל כ3 וחצי חודשים, במהלכם הייתי חולה כמעט חודש בזיהום בעור, סלמונלה ועוד וירוסים של בטן. שלשלתי, הקאתי והתייבשתי כמה פעמים. קילתי המול אנטיביוטיקה ואינפוזיות. לאחר מכן לא הצלחתי לישון במשך כמה לילות ובימים היו לי כאבי ראש חזקים, כאבי שרירים, עייפות, קצת אפטיות והרגשת זומביות מוחלטת. נמשך במשך כשבועיים.. מצאו שיש לי טפיל במעיים ולקחתי תרופה במשך 3 ימים. לאחר מכן עדיין המשיך המצב והתחלתי לקחת מלטונין כדי לישון טוב בלילה וזה באמת עזר קצת. עכשיו אני נרדם לבד בלי לקחת מלטונין, אבל עדיין יש לי כאבי ראש חזקים , הרגשת חולשה בשרירים ומרגיש שאני סוג של זומבי.. כאילו כאן אבל לא מרוכז אף פעם ושוכח מה אני רוצה לעשות. עשיתי בדיקות דם לפני כשבוע וחצי והכל תקין גם בהמטולוגיה וגם אלקטרולידים. כרגע אני בקנדה והרופא טוען שמדובר בעייפות כרונית.. מה אפשר לעשות במצב כזה? אולי מדובר במשהו חרדתי גם??

לקריאה נוספת והעמקה

עודד סליחה על העיכוב בתגובה. כבר עניתי, להערכתי, אך כנראה שהתגובה לא נקלטה. אני מקוה שמצבך השתפר בינתיים. לשאלתך : טוב עשית שפנית לבירור רפואי, תחילה. אם אמנם אתה סובל כדברי הרופא שבדק אותך מ"עייפות כרונית", הרי שלמיטב ידיעתי, אין עדיין החלטה חד משמעית של "עולם הרפואה" באשר לסיבותלהתפתחות תסמונת זו. יחד עם זאת, סביר להניח שחרדה, רגישות יתר ומיקוד קשב דאגני, עלולים בהחלט להעצים הסימפטומים. בכל מקרה, אני לא חושב שניתן "לאבחן" ולייעץ לך באופן רציני, מבלי "להכיר אותך מקצועית". כך שעליך להסתייע בייעוצו והנחייתו של הרופא שבדק אותך ואיתו אתה בקשר. תוכל להסתייע בכל מקרה בטכניקות להרפייה עצמית, כמו אלו המופיעות באתר של ד"ר ברוך אליצור. (חפש בגוגל).