פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4965 הודעות
4579 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

העובדת הסוציאלית באה לרעתי בסוף הכל היה הצגה בהתחלה היא התרשמה שאני כן צריכה פסיכיאטר וכבר עברתי אצלו אני עושה ניתוח השתלת עור נוסף כי לא הצליח ואז אני יהיה עם השגחה בטח חושבים שאני יוציא את התפרים ואת העירוי והקטטר עוד פעם מה אני יעשה זה מציק ולא נח הכויות כואבות לי והאחות משפשפת אותם בכוונה כל יום זה סבל נורא ממש בוכה בטיפול

לקריאה נוספת והעמקה

חני לא ברור על מה בדיוק את מדברת. בכל מקרה, אני מאמין ויודע שאנשי המקצוע בתחום הרפואה הגופנית והנפשית - כולל עובדים סוציאליים, לא "משחקים אותה נחמד". כך שאת יכולה בהחלט לסמוך על דבריהם והמלצותיהם, לגבייך.

17/10/2019 | 22:17 | מאת: אביב

שלום רב הנני סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה ברצוני לדעת האם מתח לחץ וחרדה מחמירים את תסמיני המחלה כי זה מה שאני מרגישה בנוסף לזה התגלה אצלי מחלה בעיניים בשם קורטוקונוס אשר גורמת לירידה חדה בראיה ועיוות של הקרניות והעין מקבלת צורה של קונוס עברתי ניתוח להשתלת קרנית לפני שנה בעין אחת שלא הצליחה להחזיר לי את הראיה כעת יש לי ירידה בראיה גם בעין השניה הלא מנותחת ובקושי אני רואה בשתי העיניים. האם יכול להיות שיהיה בראיה נובעת מתקופה לחוצה שבה הנני נמצאת כי אנני עובדת כבר 7 שנים עברתי גירושין וילדי במשמורת אצל בעלי ואני רואה אותם מעט. האם הראיה יכולה לחזור לאחר הורדת הלחץ והמתח ים? איך ניתן להוריד לחץ ומתח העובדה שאנני עובדת וילדיי לא איתי והבעיות בעיניים וכאבי הפיברומיאלגיה כאבי פנים ראש עיניים וצוואר וכאבי גב. והמגורים עם אימי המבוגרת יוצרים אצלי המון מתח ולחץ

לקריאה נוספת והעמקה

אביב אני לא רופא (אלא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית) ולכן אנו (אני, והפורום) לא מוסמכים לתת המלצות רפואיות. טוב עשית שפנית לבירור רפואי של בעיותיך ועלייך להמשיך ולהיות צמודה להמלצות הרופאים, אליהם פנית. נכון שמצבי מתח ולחץ נפשי עלולים לגרום לתגובות ובעיות פיזיות. לעיתים, הם מזרזים הופעתן של בעיות רקע רפואיות ולרוב הם עלולים להעצים סימפטומים שונים, גם אם המקור להם הוא רפואי-פיזיולוגי. כאמור ובכל מקרה, ראוי וצריך לפעול על פי המלצת הרופאים, בענין.

17/10/2019 | 18:52 | מאת: הילה

שלום וברכה לפני כמה חודשים נפגעתי בתאונה ומאז אני סובלת מכאבי ראש שבאים והולכים ומעייפות כל הזמן רוצה לישון לא תמיד אני עושה את זה כבר לא באלי כמעט לצאת מהבית אני יכולה להיות בבית ופשוט לא לצאת יש לציין שלפני התאונה הייתי בנאדם מתפקד עובדת הרבה שעות יוצאת גם עם חברות וכו מאז אני בבית ואין לי כח לעשות כלום אני כמעט כל הזמן במחשב הרופא הביא לי ציפרלקס ואני לא רוצה לקחת את זה וגם הביא לי אלטרול וגם אני לא רוצה לקחת את זה כי אני לא חושבת בגלל תאונה אני אמורה לקבל תרופות פסיכיטריות ישלצין שאני צעירה וחוץ מזה הוא טוען שאני סובלת מפוסט טראומה ושלח אותי לרופא מומחה פסכיאטר לא הבנתי למה כל זה מה הוא חושב ? ומה אתה חושב על כל הסיפור הזה מה אני צריכה לעשות וכו?תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה קשה לייעץ לגבי שאלתך, מבלי להכיר אותך, באופן מקצועי ומפורט יותר. על פי תיאורך והמלצות הפסיכיאטרים שציינת, נראה שאת סובלת ממצוקה ריגשית/נפשית, משמעותית, בין אם זה קשור לתאונה או מועצם, בעקבותיה. התרופות שהפסיכיאטרים המליצו לך לקחת, הן לא "בגלל התאונה", אלא בגלל מצוקתך הנפשית הזמנית, בהווה. כללית, הייתי ממליץ שתיפני לקבלת ייעוץ פסיכולוגי (פסיכולוגים, לא נותנים תרופות !), אם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

יש לי מחשבות רבות על קשה לי אפילו לכתוב את זה.. על המוות של ההורים שלי (עד 120..). זה ממש גורם לי לחוסר חשק להנות.. אני מפחדת שזה יקרה ואני מרגישה רע כשאני מבינה שזה יקרה בסוף.. אני אפילו מדמיינת הספדים.. רוב היום אני חושבת על זה... והם בני פחות מ 60.. ויחסית בריאים... היום רצינו לקנות איזשהו משחק לבית וחשבתי מה נעשה עם כל המשחקים שיש לנו בבית? מוות של מישהו זה ממש טרגי.. בא לי לחשוב רק חיובי ולהתכחש לזה ולהנות קצת

לקריאה נוספת והעמקה

מ. פחדי מוות לגבי יקירינו או של עצמנו, הם שכיחים למדי ויש שיאמרו שהם מתקיימים כל הזמן ברקע של תודעתינו. ממליץ לקרוא על כך ביתר הרחבה בספרו של אירווין יאלום > "להביט בשמש". אם הפחדים הללו, שכיחים עד כדי גרימת סבל ריגשי מתמשך ו/או פגיעה בתפקוד שלנו, בכל תחום שהוא, רצוי לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, מתאים. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

14/10/2019 | 00:46 | מאת: מאיה

שלום.. אח שלי קורא לי אנורקסית, חולת איידס משפיל אותי ליד חברה שלו והיא לא אומרת לו כלום, כשהוא יורד על אנשים אחרים היא מיד מעמידה אותו במקום ומשתיקה אותו, הוא אומר לידה גם שהוא ומתבייש בי, מתבייש להסתובב איתי, ומדבר אליי מגעיל לפעמים אני מבקשת ממנו שיסיע אותי לאנשהו כי אין לי אוטו ואני יורדת לבד מהאוטו כי הוא לא רוצה לבוא איתי, מחכה באוטו כי הוא אומר שהוא מתבייש להסתובב איתי ומפחד שמישהו שהוא מכיר יראה אותו איתי, איך לנתק קשר לגמרי אם אני אוהבת אותו בתור אח? אני בוכה בלילה וזה רע לי יותר, הוא אומר לי 'פעם הייתי מתגאה בך, הייתי אומר שאת חברה שלי כי היית יפה' ועכשיו את מכוערת, והוא מדבר ככה ליד חברה שלו ובנות כמוה שמחות מזה, פעם היא שאלה אותי"אם היית גבר היית יוצאת איתי" כאילו היא מחפשת מחמאות אז נוח לה שהוא יורד עליי. אני לא חולת איידס אני בקושי שכבתי עם גברים, אני גם לא אנורקסית אני רק בתת משקל קל. מה לעשות.. לחסום אותו ולא לבקש ממנו כלום יותר ? יהיה אכפת לו בכלל אם אני אתרחק ממנו?

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה תיאורך תמציתי מכדי שניתן יהיה להמליץ מה עלייך לעשות לגבי אחיך המתעלל. כללית וכפי שגם את מציינת, אין הצדקה להמשך הקשר עם אחיך, במתכונתו הנוכחית. אידיאלית, ניתן אולי לשאוף להגיע לבירור מעמיק של מקורות כעסו ותגובותיו הפוגעניות של אחיך כלפייך, אם במסגרת שיחה גלויה ופתוחה איתו, או בעזרת המשפחה, או בעזרת פסיכולוג מתאים. בכל מקרה וכל עוד זה לא מתקיים, את לא אמורה או צריכה להיות איתו בקשר, גם אם המחיר הוא ויתור על "טובות הנאה" שונות שהוא מעניק לך. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

13/10/2019 | 03:59 | מאת: אסתי

אני אישה גרושה אבא שלי נפטר בחודש נובמבר, אמא שלי חולת אלצהיימר נמצאת בבית אבות. הילד הקטן שלי בן 18 עוזב את הבית שנה הבאה. יש לי אחות אחת בארץ והקשר איתה לא קרוב. עד עכשיו הייתי לבד רק כל שבת שנייה. וזה היה מאוד מאוד קשה. משום מה כשאני לבד שום דבר לא מעניין אותי. לא מצליחה לקרוא או לעשות דברים. אני כל פעם נכנסת לדיכאון מעכשיו אהיה לבד כמעט תמיד! אני בחרדה. לא יכולה לישון. אשמח להמלצה מה לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

אסתי גם בדידות וגם חרדה אינם "מציאות הכרחית". אלו הם רגשות/תחושות, המתפתחים אצל בני האדם, בתגובה לאירועים, מצבים, שינויים בחיים וכד'. מחקרים מעידים שהם מושפעים בעיקר מהפרשנות (!) שבני האדם נותנים למצבים אלו. להקלה ושינוי הנטייה לפרשנות שלילית מעין זו, רצוי ולעיתים הכרחי להסתייע בייעוץ/טיפול פסיכולוגי של פסיכולוג קליני מתאים. אם במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

09/10/2019 | 18:26 | מאת: קרוליין

לפני חצי שנה חטפתי התקף מהגב מבעיה שהתגלתה לפני שנתיים הייתי במצב על הפנים מרותקת למיטה שלושה חודשיים ללא אפשרות ללכת ולא לדרוך על הרגליים עברתי כול מיני סוגי טיפולים דיקור סיני וכירפורקט אבל שום דבר לא עזר לי להחלמה הלכתי לרופא גב ששלח אותי לצילום גב תחתון התגלתה בעיה בלט בקע דיסק בגב התחתון הלכתי לאופציה האחרונה עשיתי טיפולי פיזיותרפיה במשך חודשיים ואז הגיעה הישועה החלמתי וחזרתי לתפקוד מלא הכול התנהל יופי במשך שנתיים ואז לפני חצי שנה חטפתי התקף לרגל ימין מאוד קשה לא יכלתי ללכת ולא כלום הייתי פעמיים במיון נאלצו עוד פעם לעשות צילום סי טי וראו שהמצב נשאר אותו דבר לא סיממו אותי לא יכלתי ללכת בכלל כלום יום אחרי כמה ימים אחרי בא אליי פיזיטרופיסט שלימד אותי תרגילים לעשות ואת הפיזיתרופיה התחלתי בערך בחודש מרץ לקח לי שלושה חודשיים להחלים הייתי גם אצל רופא אורטופד שבדק אותי לגב ואמר שאני בהחלמה נתן כדורי וטמינים טריבמין למשך 30 ימים אמר שזה מטפל בעצב וזה יעזור לי להחלים ככה לאט לאט החלמתי הייתי גם עם קב אחד אבל לאט לאט ירד לקראת חודש יוני הכול היה בסדר ובערך בסוף חודש יוני ב-29 עברתי התקף נוסף מאוד לא קל עם השלכה לרגל שלקח ממנו להחלים בערך חודש ולראות חודש אוגוסט עוד פעם אותו רופא ספרתי לו מה עברתי ונתן עוד פעם אותם וטמינים מצטערת מראש על הסיפור הארוך עברתי חצי שנה לא קלה בכלל גם לא מבחינה נפשית מכול הבחינות ועכשיו עוד פעם אני במצב כזה למה כי לפני שבועיים חטפתי עוד פעם התקף מהסידור מיטה והמצב הנפשי שלי לא מי יודע מה אני לא מנסה לא לבכות להיות חזקה להתמודד אין לי מושג מה יהיה הלאה ככה ולאן ימשיך המצב הזה אני רוצה להחלים לצאת מהמצב הזה יש לי הרבה תוכניות שאני רוצה לעשות אבל המצב הזה לא מאפשר בגלל מה שקורה עכשיו אולי תוכל לעזור לי לייעץ לי מה עושים איך מתמודדים אני גם לא יוצאת מהבית עושה טיפולי פיזיותרפיה וישר חוזרת הבייתה אני לא מסתובבת כי אין באפשרותי לצאת אפילו למטה לרחוב ללכת זהו

לקריאה נוספת והעמקה

קרוליין, להקלה על מצבך, תוכלי לנסות ולהסתייע ב-"טיפים לגולשים", שנכתבו על ידי, בקישור להלן : > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . אם המתח והלחצים שאת מתארת לא יחלפו, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג רפואי או קליני מתאים, או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. כדאי גם לשקול טיפול בהיפנוזה (היפנותרפיה). טיפול זה עשוי לעזור לך, הן בנושא הכאבים וכן במצוקות הנפשיות הנילוות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

06/10/2019 | 10:37 | מאת: לין

אני בת 30 , אני יודעת שאני צעירה וכל החיים עוד לפניי.. אבל המחשבות על המוות ועל מה יקרה לי ומתי לא עוזבות אותי.. אני מפחדת למות.. יש הרבה אסונות בזמן האחרון.. וזה מכניס אותי לפחד מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לין זה טיבעי לפחד מהמוות. למעשה, כולנו פוחדים למות. רובינו מסיחים את הדעת מהפחד, בצורות שונות. חלקן יעילות יותר חלקן יעילות פחות. לעיתים, מצבים וקשיים בחיים, מעצימים את הפחד, באופן זמני. אם הפחד מתעצם ומתמיד במשך זמן, סביר שמדובר במצוקה ריגשית או נפשית הגורמת לכך. כך שאם זה מתמיד בעוצמה הגורמת לך סבל וקושי תפקודי. כדאי לפנות לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני. בינתיים ובמקביל, אני ממליץ לך ולכל הקוראים בפורום, לקרוא את ספרו של ד"ר אירווין יאלום > "להביט בשמש", העוסק בנושא. גמר חתימה טובה !! ד"ר מאיר נמען > 054-754-9898

06/10/2019 | 02:05 | מאת: חני

אבל אם הפסיכיאטר ימליץ על אשפוז אפשר לאשפז בכח? הייתי מאושפזת פעמיים בטוח יאשפזו שוב בגלל זה אני בטוחה שהרופאה הזאתי לא יודעת מה עושים באשפוז כזה רק מי שהיה שם יודע!!! לא בא לי זריקות הרגעה ולהיות קשורה למיטה!!! אוףףףףף למה זה מגיע לי גם כל הגוף שלי צלקות מהניתוח :(( היה עדיף להשאר עם השריפה למה הלכתי לרופא בכלל... הבית חולים עושה לי רק רע אם אברח זה יעשה יותר גרוע ותהיה להם עוד סיבה לאשפוז :(( יום שישי באה אליי דווקא עובדת סוציאלית ממש חמודה הבטחתי לה כל מיני דברים היא היחידה שמקשיבה והיא הבטיחה לעזור במה שאפשר.. לפחות זה... אוף למה לא נותנים לי להתחיל דף חדש אני באמת מצטערת

לקריאה נוספת והעמקה

חני, טוב מאד שנוצר הקשר עם העובדת הסוציאלית. על פי תיאורך את נחמדותה והבנתה אותך, סביר שהיא כבר תדע איך להעביר התרשמותה והמלצותיה למי שצריך, לפני שיקבלו החלטה כלשהיא לגבייך. בהצלחה.

04/10/2019 | 07:57 | מאת: חני

לפני שבועיים שרפתי את עצמי עברתי ניתוח השתלת עור לקחו מהירך שמו בישבן בגב ובידיים והוצאתי את הסיכות לפני הזמן והרסתי הכל גירד לי גם משכתי את הקטטר ואת האינפוזיה ששמו לי והאחות כעסה ממש אבל זה בגלל שהם לא רצו להוציא לי וזה הפריע לי רופא בדק ולא עשיתי נזק כשהוצאתי לבד אפילו שמו לי עוד פעם לא הקשיבו שזה מפריע ובפעם השניה רופא הוציא לא אני ואני עדיין עם אינפוזיה לא הוצאתי שוב זה הוכחה שאני כן משתלטת הרופאה כתבה שהיא רוצה אשפוז פסיכיאטרי ואני לא רוצה הייתי מאושפזת פעמיים מרביצים שם עושים זריקות בכח אתה קשור למיטה אני לא רוצה יש מצבים שאני לא שמה לב מה אני עושה ויש מצבים שאני הבנתי מה עשיתי ואני מצטערת אני לא רוצה להתאשפז וכל בוקר בביקור רופאים הרופאה המעצבנת מזכירה את זה כולם נגדי בינתיים אני בפלסטיקה מה עושים

לקריאה נוספת והעמקה

חני אני מצטער לשמוע על הבעיות איתן את מתמודדת. ראשית, אני מאחל לך רפואה שלמה ומהירה. שנית, על פי התיאור שלך, אני ממליץ שתסכימי להיבדק ולהסתייע על ידי פסיכיאטר, בהקדם. הוא יוכל לעזור לך עם טיפול תרופתי ופסיכולוגי מתאים, גם למצבך הריגשי וכתוצאה מכך גם למצבך הגופני. הוא לא ימליץ על אשפוזך, אלא רק אם יתרשם שזה הכרחי לטובתך ועבורך. בהצלחה רבה.

היי אני בחורה בת 24 שמתמודדת כבר למעלה משנה עם תחושה לא מוסברת בגוף שהולכת וחוזרת. מין חולשה ותשישות שמשולבים בחוסר ריכוז. קשה לי לתאר את התחושה ולשים את האצבע על מה בדיוק אני מרגישה אבל כשזה קורה אני מרגישה ישר ירידת אנרגיה וכאילו משהו לא בסדר בגוף שלי, כובד, לחץ בעורף, חוסר ריכוז, תשישות. במהלך הלימודים (סטודנטית לתואר ראשון) העניין נרגע מעט, אך לפני כשבועים איבדתי את התיאבון באופן פתאומי..חשוב לציין שהוא חוזר (לממש מעט) בערב. בבוקר אני מרגישה תחושה מאוד רעה ודופק מאוד מהיר ובימים האחרונים חזרו לי תחושה של לחץ בעורף ומעין גלי חום בצוואר. עשיתי בדיקות; אולטרסאונד בטן וצוואר-בגלל בלוטות לימפה בולטות, בדיקת נשיפה, ובדיקות דם. הכל חזר תקין למעט מחסור קל בברזל אך ללא אנמיה. כמו כן ביקרתי את גסטרולוג שחושד במעי רגיז אבל העניין לא וודאי כמובן. בעקבות חוסר הוודאות אני מותקפת מחשבות חרדתיות על מחלות קשות, ומין תחושת בטן שאומרת שיש לי משהו רציני, כל אלו כמובן לא עוזרים למצבי להשתפר. חשוב לציין שאני מתמודדת עם הרבה לחצים במהלך השנה וכרגע התחלתי זוגיות חדשה (ובפעם הראשונה הכרתי בחור למשפחה . דבר שהלחיץ אותי גם כן) אך עדיין אני תוהה אם תקופת לחץ יכולה להוביל את הגוף למצב כל כך קשה.

לקריאה נוספת והעמקה

נינה, טוב עשית שפנית תחילה לבירור רפואי, על מנת לשלול האפשרות של גורמים רפואיים-פיזיולוגיים, לסימפטומים שאת סובלת מהם. משקיבלת תשובות רפואיות, השוללות סיבות רפואיות- פיזיות משמעותיות לקשיים שלך, למעט השערה של תסמונת אפשרית של "המעי הרגיז", סביר להעריך שהמקור או המאיץ/מעורר של הסימפטומים שאת מתארת הוא אכן ריגשי- פסיכולוגי. בתשובה לשאלתך -" אם תקופת לחץ יכולה להוביל את הגוף למצב כל כך קשה"..הרי שיש לצטט ובצדק רב את הכותרת שאת עצמך נתת לשאלתך. היינו - סטרס וחרדה אכן יכולים לגרום לתחושה ואף סימפטומים גופניים של ממש. להתמודדות וטיפול בקשייך, מומלץ שתפני לפסיכולוג רפואי או קליני לקבלת סיוע מקצועי מתאים. טיפול קצר וממוקד יכול לסייע לך באופן משמעותי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

שלום נינה,בהחלט נשמע שטיפול פסיכולוגי יכול להקל עליך מאוד! אשמח לעזור בהצלחה על מטפל מוסמך ומתאים. מוזמנת ליצור קשר 054-5690181

27/09/2019 | 17:07 | מאת: דניאלה .פ.

שלום רב בת 39 סובלת מחרדות מזה שנים ,אולם שורדת. לפני כ15 שנים "נפילה" כולל אישפוז יום של 3 חודשים שעזר,מאז במהלך השנים התרוממות התחתנתי ילדתי.ואפילו פתחתי עסק ,החרדה והדיכאון תמיד היו ברקע כולל התקפי חרדה . לפני כשלושה חודשים נפילה קשה ללא סיבה אשר מצליחה לקשר אותה לחיי,לצערי. אולם הרגשתי את הקושי מגיע. בכל השנים הנל מטופלת פסיכולוגית +תרופתית( התנסתי במספר רב של תרופות) מחפשת למעשה להכיר אנשים אשר נמצאים באותה "סירה" ומנסים לשרוד את היום יום. לשמוע מה עוזר להעביר את הימים הקשים לתשובתכם אודה

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה לאור הרקע האישי- מקצועי, של קשייך וחרדותייך והתנסותך המגוונת בצורות וכלי סיוע מקצועי שונים, נראה לי שגם ההמלצות שאת מחפשת "כיצד להעביר את הימים הקשים", עדיף שתגובשנה עם הגורמים המקצועיים-טיפוליים, עימם היית או נמצאת בקשר. באשר למשאלתך להיכרות עם.."אנשים אשר נמצאים באותה "סירה" ומנסים לשרוד את היום יום"..אשמח אם משתתפי הפורום, אכן "ירימו את הכפפה" ויצרו איתך קשר, במידה והשארת פרטי התקשרות אצל הנהלת הפורטל - "דוקטורס". ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

לאט לאט החליטו להוריד לי את הכדורים,ויש לי חרדות סחרחורות כאבי ראש דפיקות לב מהירות אני גם בוכה הרבה ואז זה משתחרר אני בטיפול פסיכולוגי אבל מחפשת דרך עצמאית להתמודד עם התופעה בבית האם אתה יכול לעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

אשמח לדעת איך להקל על עצמי

טל ראי תשובתי המורחבת לשאלתך הנוספת, הצמודה לשאלה זו.

העזרה הטובה ביותר לטיפול בחרדה ודיכאון היא > טיפול פסיכולוגי, של פסיכולוג קליני מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. טל כ"דרך עצמאית", שאינה מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי מלא, את עשויה להסתייע ב-"טיפים לגולשים" שכתבתי בעבר עבור הפונים ו/או מגיבים בפורום, בקישור הבא > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . בכל מקרה, כיון שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי כדברייך, עדיף שתתיעצי עם הפסיכולוג/ית המטפל/ת בך, כדי לדעת איזה כלים מהכלים הטיפוליים, שעלו במהלך טיפול עשוי להיות מתאים ויעיל יותר עבורך. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

17/09/2019 | 16:06 | מאת: אסף

אחרי 3 שבועות של טיפול ברסיטל היה לי יותר טוב פתאום תחושת עייפות לפני יומיים והיום חרדה מציפה אותי מאוד כאילו חזרתי לאחור,לא יודע מה לעשות עזרה בבקשה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אסף קשה להתיחס לשאלתך בצורה עניינית יותר, בהעדר תיאור ופרטים משלימים יותר של מצוקתך וגם לא ציינת, האם אתה בטיפול פסיכולוגי כלשהו. אם לא, ראוי שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. כללית, במרבית הטיפולים בתחום בריאות הנפש (ולא רק), יש עליות וירידות, תוך כדי הטיפול. צריך סבלנות והתמדה, כדי לתת סיכוי טוב לטיפולים שיועילו. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

18/09/2019 | 10:58 | מאת: אסף

תודה על התשובה דר מאיר מה שרציתי לשאול האם יכול להיות שיפור נוסף אם אני לוקר כבר חודש 20 מג רסיטל כמו כן האם יש הבדל בין הרסיטל לציפלקס? תודה והאם היפנוזה יכולה לעזור ובמה?

אסף אני והפורום פסיכולוגיים ולא עוסקים בתרופות. השיפור המלא הוא כשלא נזקקים יותר לתרופות, לא חשים בסבל ושבים לתפקוד מלא. במובן הזה, נראה שהיה ויש מקום לשיפור נוסף, במצבך. היפנוזה - היא אכן כלי טיפולי יעיל ביותר, המעצים את הטיפול הפסיכולוגי ולרוב גם מייעל אותו.

16/09/2019 | 00:12 | מאת: ירדן

שלום. אני בת 21 ואני סובלת מחרדות ומחשבות אובססיביות כבר כמה שנים. הכל התחיל כשהייתי בת 13-14, היה לי סך הכל וירוס בבטן אבל הוא השפיע עליי בצורה קיצונית. בערך לחצי שנה הייתה לי חרדה אדירה מהקאות, בצורה שהייתי חושבת על זה כל היום ונמנעת מלאכול בגלל זה. לאחר מכן זה התחלף בפחד משלשולים (מתוך ידיעה שאני לא תמיד מצליחה להתאפק). החרדה מופיעה כמעט תמיד כשאני יוצאת מהבית, אני אתעסק בה עד שאחזור לחדר שלי, שם אני מרגישה מוגנת. לפעמים היא כוללת תסמינים פיזיים של הזעה, בחילה, דפיקות לב ופחד נורא. אבל מחשבות מופיעות לאורך כל הזמן שאני שוהה מחוץ לבית. מאז ועד היום- החרדה הזאת לא עוזבת אותי. ניסיתי הרבה "טקסים" כדי לנסות להתגבר עליה, כמו לא לאכול, לאכול מאכלים מסוימים או כמה שעות לפני שאני יוצאת מהבית, מעקב אובססיבי על היציאות שלי בניסיון לחזות את זה מראש. החרדה הזאת לוכדת אותי ואני לא מתפקדת כבר כמה שנים, השתחררתי מהצבא ואני לא עובדת או לומדת. אני בטיפול פסיכיאטרי (נוטלת מודאל וציפרמיל) ובטיפול פסיכולוגי. רוב הזמן אני חושבת שהפחד הזה הגיוני ושזו לא באמת חרדה. ואני חושבת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא פתרון קסם שיבטיח לי שהפחד שלי לא יקרה לי בחיים, ורק ככה אני אוכל לתפקד. הפסיכלוגית שלי חושבת שהחרדה מכסה על דברים אחרים (כל מיני אירועים מלחיצים שיש מחוץ לבית) אבל לי זה לא מרגיש ככה, זה מרגיש שהחרדה קיימת בזכות עצמה. אני אובדת עצות ולא יודעת מה יוכל להחזיר את החיים שלי למסלול שלהם.

לקריאה נוספת והעמקה

ירדן כיון שאת כבר נמצאת בטיפול משולב פסיכולוגי- פסיכיאטרי, נראה שמה שאת זקוקה לו בעיקר, כדי "להחזיר את החיים שלי למסלול שלהם", זה התמדה (!). כלומר, להתמיד בטיפולים ולא לוותר. על פי הניסיון הקליני והממצאים המחקריים, בעייתך יכולה ואמורה להסתייע משמעותית על ידי התמדה בטיפול המתאים. באשר לטיפולים עצמם, ראוי להתיעץ, עם הפסיכולוג המטפל, האם חרדותייך הן "רק" אובססיביות או שבהתיחס לטקסים שאת מציינת, מדובר בתסמונת הקרויה OCD ? זה לא מעיד על חומרה וסבל שונים אלא יותר על כיוון טיפולי, שבאופן כללי, רצוי שיהיה אינטגרטיבי (שילוב של גישה דינמית והתנהגותית)במהותו.

12/09/2019 | 11:27 | מאת: קארין

שלום ד"ר,אני בת 37 ובחודש האחרון אני מרגישה במתח...אין סיבה מהותית למתח כרגע אבל מכיוון שאימי חולה יש סטרס ברקע... הרבה פעמים אני מרגישה אי שקט ולחץ בלב אבל גם הרבה פעמים אני לא מרגישה את זה יש לי מתח ברגליים קשה לי ללכת שיש את המתח וסחרחורות אני לוקחת ולריאן אך זה עוזר רק אופן רגעי...מה עוד אפשר לעשות שהוא לא פתרון תרופתי? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

קארין כפי שעניתי לפניות הסמוכות לאלו שלך, בפורום הנוכחי.. ראשית, כדאי להיוועץ עם רופא המשפחה, לגבי הסימפטומים שאת מתארת. אם אכן מדובר "רק" במתח ולחץ נפשי הקשורים בתחלואת אימך, תוכלי לנסות ולהסתייע ב-"טיפים לגולשים", שנכתבו על ידי, בקישור להלן : > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . וכמובן שאם המתח והלחצים שאת מתארת לא יחלפו, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים, או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

28/09/2019 | 14:13 | מאת: דניאלה

לצערי הקובץ לא פעיל ,האם ניתן בבקשה לשלוח קישור פעיל,בשנית?

איזה טיפול פסיכולוגי מתאים בדיכאון וחרדה ללא כדורים?

לקריאה נוספת והעמקה

ציפי העזרה הטובה ביותר לטיפול בחרדה ודיכאון היא > טיפול פסיכולוגי, של פסיכולוג קליני מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. כ"עזרה ראשונה", שאינה מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי מלא, את עשויה להסתייע ב-"טיפים לגולשים" שכתבתי בעבר עבור הפונים ו/או מגיבים בפורום, בקישור הבא > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . כאמור, אם זה לא יספיק ולא תחול הטבה מספקת, כדאי שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי, מתאים. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

09/09/2019 | 16:28 | מאת: עדי

שלום ד"ר אני בת 26. בטיפולי פוריות. לפני שלושה חודשים חוויתי התקף חרדה בזמן שהייתי בחול עם בעלי. הייתי בטירוף כמה חודשים, טסנו לחול כדי לנקות את הראש, ומרגיש לי שבגלל שהייתי שם בהפוגה מכל הטירוף -חטפתי התקף חרדה. רצו לי דמיונות בראש שמישהו פגע בי בזמן שישנו, שמישהו נכנס לחדר הרדים אותנו ואנס אותי. למרות שאני יודעת בתוך תוכי שזה לא קרה! אין דבר כזה סם הרדמה באויר.. היינו במלון מרכזי ומאובטח... ולמה שמישהו ירצה לפגוע דוקא בנו?? אני כל הזמן מנסה לחזק את עצמי. אני כבר שלושה חודשים אחרי זה, ועדיין מרגישה שהפחד הזה שאולי קרה משהו , חי בתוכי. אני מפחדת בכל יום מחדש שאולי זה קרה.... אני בספק עם עצמי כל הזמן. יש רגעים שאני חזקה ויודעת שלא קרה דבר- וזה גורם לי להיות האישה המאושרת בעולם. אבל אז אני "נופלת" לפחד שוב. מה אני יכולה לעשות כדי שכל הספקות האלה יעלמו כבר??? איך אני יכולה לשכנע את המוח שלי שלא קרה דבר ולשחר???? תודה ולילה טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

עדי ראשית, כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל בך, כדי לשלול תופעת לואי שלילית ואפשרית של תרופות או טיפול הורמונלי שאת מקבלת, במידה וקיבלת, או שאת מקבלת גם בהווה. כ"עזרה ראשונה" אפשרית, תוכלי לנסות ולהסתייע ב-"טיפים לגולשים" שכתבתי בעבר עבור אלו הפונים ו/או מגיבים בפורום. להלן הקישור > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . אך אם האובססיות המשמעותיות והתקפי החרדה שאת מציינת, לא קשורים או נובעים מטיפולי הפוריות, אני ממליץ שלא תסתפקי ב"עזרה הראשונה" ותפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים, או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. סיוע ממוקד ואפילו קצר, עשוי לעזור לך באופן ניכר ולאפשר לך להתמסר בחופשיות לטיפולי הפוריות שאת מקבלת. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

09/09/2019 | 14:16 | מאת: יעל

הרופא הוריד לי חצי איטומין והוסיף לי אסיבל וקלונקס. האם החרדה זה בגלל הורדת האיטומין באמת? אני מרגישה דפיקות לב מואצות סחרחורות אני מטופלת אצל רופא פרטי. אני דיברתי איתו והוא אמר שהאיטומין לא טוב בשבילי. האם יש פתרון בינתיים איך להתמודד עם הדפיקות לב המואצות והסחרחורות בדרך עצמאית?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל כללית, איננו עוסקים בתרופות והדרך הראשונית להתמודד עם דפיקות לב וסחרחורות הנובעות ממתח או חרדה (כדאי לבדוק זאת תחילה עם רופא המשפחה !), היא לימוד ותרגול טכניקות של הרפיה עצמית. תוכלי למצוא הכוונה רבה בעניין, באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) וכן ב-"טיפים לגולשים" שכתבתי בעבר, עבור אלו הפונים ו/או מגיבים בפורום > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . אם זה לא יספיק ולא תחול ההטבה המצופה, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מתאים, או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

09/09/2019 | 12:14 | מאת: סובל מבעיות זכרון טווח קצר וחרדות

אחי ,אקדמאי בגמלאות סובל לאחרונה מאובדן זכרון ,בעיקר טווח קצר וחרדתיות יתר ,גם עקב ותוצאה של בעיות הזכרון.

לקריאה נוספת והעמקה

"לסובל"... האם התכוונת גם לשאול משהו ? מה גם שהתיאור שכתבת קצר מכדי שניתן להתייחס אליו. בכל מקרה, אם התכוונת לשאול כיצד לעזור לאחיך ? הייתי מציע להפנות אותו לאבחון ראשוני אצל רופא המשפחה, או פסיכולוג העובד עם גילאים מבוגרים, או פסיכיאטר-גריאטר, לפי הסדר הזה. על פי האבחון וההערכה ניתן יהיה לשקול על המשך הטיפול הרצוי, אם בכלל. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

07/09/2019 | 12:29 | מאת: רינת

אבל אני יודעת שאתה רוצה בטובתי

לקריאה נוספת והעמקה

רינת, תרגישי בנוח עם שאלותייך. לא המלצתי לך לחזור לטיפולים פסיכיאטריים, אלא לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אם בכלל (!). כיון שאני פסיכולוג, אני לא עוסק בתרופות פסיכיאטריות וגם לא בטיפולים אלטרנטיביים, כמובן. גם בעניין הפנייה לפסיכולוג, את לא צריכה לפנות לצורכי "טיפול", אלא בראש ובראשונה לצורך הערכה וייעוץ בלבד, כדי לנסות ולהבין יחד איתך ובתיאום איתך, מה מקור החרדות שלך מהטיפולים עצמם ? יש ואנשים חשים ומביעים אכזבה ותסכולים, מטיפולים שונים, אך את באופן די מפתיע, מציינת ומדברת על "חרדות" מהטיפולים והפנייה אליהם. בכל מקרה, אני שמח שה"טיפים לגולשים", מועילים לך ולו במקצת. חיזקי ואימצי.. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

07/09/2019 | 18:18 | מאת: רינת

והתמיכה בפורום שבוע נפלא מאחלת לך

04/09/2019 | 20:23 | מאת: רינת

אני מטופלת רק אצל רופאת משפחה הרופאת משפחה הורידה לי כדור מורידים לי לאט לאט את הכדורים אני לא מטופלת במסגרת כזו או אחרת ואני מרגישה תחושת חרדה ודפיקות לב מהירות עברתי טראומה לא קלה מטיפולים בעבר הרחוק ולכן אני לא מעוניינת לחזור לפחות כרגע לטיפול כיצד ניתן לטפל מעשית בחרדה בלי טיפול?

לקריאה נוספת והעמקה

רינת, נראה ששאלתך כוללת סתירה פנימית..ציפייה לטיפול, ללא טיפול. אני מניח שאת מתכוונת ל"טיפול עצמי", ללא הזדקקות לטיפול, על ידי גורם חיצוני. רעיונית ולפעמים אפילו מעשית זה אכן ניתן למימוש, אלא שזה תלוי במוטיבציה חזקה. התמדה בתרגול הכלים השונים ובעיקר במידת החומרה של הסימפטומים והמצוקה. ככל שהיא קשה, מורכבת וממושכת יותר יש סבירות שיהיה צורך בטיפול מקצועי של פסיכולוג קליני ו/או פסיכיאטר מתאים/ים. להלן קישור ל- "טיפים לגולשים" שכתבתי בעבר עבור אלו הפונים ו/או מגיבים בפורום > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . כאמור, אם זה לא יספיק ולא תחול ההטבה המצופה, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מתאים, או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

רינת להלן קישור ל- "טיפים לגולשים" להתמודדות עצמית אפשרית עם חרדות ומתחים. כתבתי זאת בעבר עבור אלו הפונים ו/או מגיבים בפורום > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ . יש לזכור שזה לא תחליף לטיפול פסיכולוגי, ככל שיש בו צורך. כמובן שאם זה לא יספיק ולא תחול ההטבה המצופה, כדאי בכל זאת שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, למרות הטראומה הלא מובנת, שעברת לכאורה, על פי דברייך, בטיפולים פסיכולוגיים קודמים. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

02/09/2019 | 23:20 | מאת: אבי

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

לקריאה נוספת והעמקה

אבי, תיארת מצבך בצורה ברורה. כללית, איננו עוסקים בתרופות והשלכותיהן, בשל היותינו פסיכולוגים ולא רופאים. ידוע וסביר שלתרופות פסיכיאטריות יש השפעות נוירולוגיות קצרות וארוכות טווח. יחד עם זאת, סביר לא פחות להערכתי, שהן לא "דופקות את המוח", אם בכלל, לטווח ארוך ובאופן בלתי הפיך. כלומר, עם טיפול מתאים וסבלנות ראויה, ניתן למתן ואף לבטל השפעתן השלילית, אם אכן היתה כזו. רעיונך לשוב ולקבל טיפול פסיכותירפויטי, נשמע לי ראוי ביותר. טיפול פסיכולוגי מתאים, בעל אוריינטציה אינטגרטיבית, עם דגש על CBT, עשוי לייתר את הצורך בתרופות ואף לבטל שאריותיהן השליליות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

05/09/2019 | 08:24 | מאת: אבי

תודה רבה !!

02/09/2019 | 12:10 | מאת: ילדת אור

שלום, אני סובלת מהפרעות חרדה קשה כבר יותר מ10 שנים. ניסיתי מספר סוגי תרופות ובסוף החלטתי שלא להמשיך תרופתית. בעבר - לפני כשנתיים טופלתי בעזרת cbt לאחר כשנה הפסקתי בגלל בעיה כלכלית והיום מטופלת פסיכולוגית כבר כחצי שנה. השאלה היא לגבי הטיפול הפסיכולוגי : מצד אחד הוא יעיל ועוזר לי לביטחון העצמי והסתכלות נכונה על הסביבה - ומצד שני הוא לא עוזר לי לחרדות בכלל. כשהייתי בcbt המצב לא היה מושלם אבל לפחות יכולתי לצאת קצת בשכונה. רחובות ליד הבית. היום אני בתקופה שאפילו לצאת מהבית גורם לחרדות . הטיפול הפסיכולוגי עוזר לי לבכות, אבל לא לפתור את הבעיה. האם אחרי חצי שנה זה זמן סביר להחליט אם טיפול יעיל או לא? האם יש דרך למדוד? שאלה נוספת - איך אני מסבירה למשפחה?אני בת 36,לא עובדת ועדיין גרה בבית עם ההורים. הם יודעים שיש בעייה אבל אין להם מושג איך להגיב. הרבה פעמים אני מקבלת הרגשה שהם כועסים עלי ומתוסכלים ממני. אני יכולה להבין מאיפה התסכול מגיע אבל אני לא יודעת איך לשפר את הסיטואציה והקשר בינינו. הסברתי להם מספר רב של פעמים איך אני מרגישה ומה התסמינים הפיזיים (אני אפילו מתעלפת כשזה ממש חמור) אבל הם מתנהגים כאילו אני רק צריכה לנסות יותר ואני לא משתדלת מספיק... האם יש לך טיפים?

לקריאה נוספת והעמקה

ילדת האור מומלץ שתשתפי את המטפל, בתחושות של "תקיעות" ו"העדר כיוון" בטיפול, במידה ואת חשה כך. גם אם בשלב זה או אחר של הטיפול, את מתלבטת, האם להמשיך בטיפול או להפסיק אותו, כדאי שתעלי זאת בשיחה גלויה עם המטפל. במצבים מסוימים, ניתן גם להתייעץ עם גורם מקצועי אחר. אך רצוי לעשות זאת לאחר שיתוף המטפל הנוכחי בכוונה לעשות כך. כללית, נראה לי שהטיפול הרצוי עבורך הוא ב"גישה האינטגרטיבית", עם שילוב אפשרי של טכניקות הרפיה-עצמית והעצמה מתחום ה- CBT ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

25/08/2019 | 20:34 | מאת: מישהי

אני בחורה בת 30.מתמודדת עם הפרעה ריגשית.כבר 3 שנים אני לא עובדת ויושבת בבית.והמצב מאוד קשה כך.גם הפרנסה הולכת.וגם הדיכאון ותחושת הריקנות והבדידות.שאני כבר לא יכולה לספוג אותה.. יש לי בת זוג אוהבת ואנחנו יחד כבר 11 שנה.בת זוגי עובדת ואני נשארת בבית עם 4 קירות.וזה מאוד מאוד קשה..לגבי עבודות.אני באמת שכבר ניסיתי הכל.התראיינתי בהמון משרות.ואני לא מצליחה להתקבל לכלום.ניסיתי אימון אישי.והייתי במרכז לתעסוקה .שום דבר לא הולך..ובעיקר.אני כבר התרגלתי מנטלית לשבת בבית ולא לעשות כלום.כך שגם אם היו מקבלים אותי לעבודה.זה היה כמעט בלתי אפשרי להתחייב להגיע ולצאת מהבית יום יומית.כי המוח שלי כבר לא רגיל לעשות כלום.3 שנים זה המון.. יש לי הרבה חלומות.ללמוד רםואה משלימה.יש הרבה תחומים שמעניינים אותי.אבל להכל צריך כסך.וביטחון והערכה עצמית שאין לי..העבודה האחרונה שלי החזקתי שנתיים.ועזבתי בגלל שחטפתי אמירות הומופוביות..מלפני כן.לא ממש עבדתי..אז אני מרגישה כישלון בתור אישה כמעט בת 31 שלא עשתה עם חייה כלום.

לקריאה נוספת והעמקה

למישהי למרביתנו, הפרעות ריגשיות כאלו ואחרות. חלקן תגובתיות וזמניות וחלקן, כמו אולי במקרה שלך, עוצמתיות וממושכות יותר. יחד עם זאת, עם עזרה ותמיכה בינ-אישית ובמקרים קשים יותר, עם עזרה מקצועית- פסיכולוגית מתאימה, רוב האנשים מצליחים להתגבר ולהתמודד, עם משימות החיים והעבודה. לכן, עצתי ה"קלישאית", המבוססת על ניסיון רב, היא- להחליט (!) ולפעול, כנגד הנטייה המובנת, לנסיגה ופסיביות, על ידי הסתייעות בגורם מקצועי מתאים. הוא אמור לעזור לך להתמודד עם בעייתך ולו בצעדים התחליים קטנים (ואפילו קטנים מאד), כדי לעלות ולהתמיד ב"דרך ההתמודדות", המתמשכת ויכולה להשתפר. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

25/08/2019 | 14:51 | מאת: פליקס

שלום, אני לא יכול לעבוד עקב בעיה נפשית. הרופא פסיכיאטר מגדיר אותה כ"הפרעה סכיזואפקטיבית" הבעיה היא שאני מפחד מאנשים כי אני לא מבין מה הם אומרים לי. כאילו אני שומע מה הם אומרים אבל אני מתבלבל מהר בין המילים שלהם ולא מספיק להבין אותם ואף שוכח מה הם אמרו לי. אני מפחד מהם כי הם יתעצבנו עליי, ייכסו עליי והכל בגלל שאני לא שם לב למה הם אומרים. במיוחד בעבודה זה מאוד בעייתי ואני לא שומע ומבין הכל ועושה טעויות. אני לא רוצה לשאול אותם שנית או שלישית בשביל להסביר לי כי זה מעצבן אותם ואני חושב מה הם יחשבו עליי, שאני איזה דפוק. ברגע שאני נכנס לסביבה עם הרבה אנשים, אני נלחץ ומפחד מהם בגלל הסיבות לעיל. זה מאוד הפריע לי בעבודה שבגלל זה התפתרתי. בסוף שבוע לפני שהתפתרתי רציתי להתאבד אבל לא הצלחתי כי לא הייתי מוכן. לפני שנה הייתה לי וועדה שנייה בביטוח לאומי והורידו לי אחוזי נכות מ-40% ל-30% ואני הפסקתי לקבל קצבת נכות כללית. אז הייתי בשיקום במפעל מוגן וזה גם נגמר. אני לא עיררתי לביטוח לאומי כי חשבתי שמסוגל לעבוד. אני טעיתי כי כמו שאתם רואים התפטרתי מעבודה בשבוע באחרון. אני לא יודע מה לעשות עם הבעיה שלי. אני לא יכול לעבוד בגללה. מישהו יכול לעזור?

לקריאה נוספת והעמקה

פליקס, מצער לשמוע על הקשיים שלך. כללית, גם הפרעה סכיזואפקטיבית, כמו הפרעות ומצוקות נפשיות אחרות וכמו גם אנשים ללא אבחנות פסיכיאטריות, נוטה לשינויים ותמורות מידי פעם, הכוללים לעיתים רבות הקלה ולעיתים, למרבה הצער, גם החמרה. כך שאינך צריך להיבהל ולהפסיק העבודה, בגלל קשיים כאלה ואחרים. הקשיים עשויים ואמורים לחלוף גם מעצמם. בנוסף, אני מניח שאתה זכאי ואף מקבל טיפול פסיכולוגי. אם לא, כדאי שתפנה לקבל אותו, בהקדם. לגבי הההכרה של ביטוח לאומי בנכותך וכל ההשלכות הנילוות, כדאי שתתיעץ עם עורך- דין, העוסק בתחומים אלו. בהצלחה.

31/08/2019 | 08:35 | מאת: פליקס

שלום, האם יעלו אחוזי נכות שלי אם אתאשפז בבית חולים? האם יעזרו לי עם טיפול פסיכולוגי אם אתאשפז בבית חולים? תודה

פליקס, בהמשך לתשובתי הקודמת.. אני לא מתמצא בשיקולים והקריטריונים של ביטוח לאומי, בקביעת אחוזי הנכות. להערכתי, אשפוז כשלעצמו אינו משנה את אחוזי הנכות אלא רק האבחנה שבגללה אדם מאושפז. ובעיקר, האבחנה שנקבעת לו, בתום האשפוז. הדבר נכון קרוב לודאי גם בענין זכאותך לטיפול פסיכולוגי. אגב, למיטב הערכתי הינך זכאי לטפולים פסיכולוגיים, מטעם קופת החולים אליה אתה משתייך.

21/08/2019 | 15:45 | מאת: אסף

אני סובל מחרדות המון שנים בתקופה האחרונה החליפו לי מספר תרופות שלא עסרו לי סרוקסט,סימבלטה ,מקבל ברינטליקס עכשיו סרוקוואל 150xr ולמיקטל 200,אני לא מרגיש טוב וביקשתי מהרופא להחזיר לי את הציפרלקס או לנסות ויאפקס אבל היא חוששת מכך שיצור בי מניה . אני לא יודע מה לעשותאשמח לקבל ממך דיעה עיצה לדברים תודה רבה אסף

לקריאה נוספת והעמקה

אסף, הח"מ והפורום - פסיכולוגיים ולכן אנו לא עוסקים בייעוץ תרופתי. ההמלצה הטובה שביכולתי לתת לך היא, לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי (קליני), בין אם במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי משלים את הטיפול התרופתי, במידה ואכן יש הכרח בתרופות ובמרבית המקרים, אף מייתר את הצורך בתרופות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

19/08/2019 | 22:21 | מאת: אייל

שלום לכולם !! מרוב שאני רוצה לשפר את ההרגשה ולהתפתח גם לאחרי הרבה שנים של התמודדות במצבי נפש שלא נעימים בכלל. אציין שבאינטרנט ובד"ר גוגל >> כמו שמכנים זאת... אין ספור למטפלים או סוגי טיפול .. אנשי מקצוע לסוגיהן מבלי להזכיר שמות .אשר הם "נותנים "" לך להרגיש שרק הוא או השיטה שלו או שלה "תציל " אותי מכאביי ומכאוביי ואני שואל את עצמי ואותכם האומנם ?? יש הוקוס פוקוס ? מה שכן אני מתמודד ברוך ה בהצלחה בסיעתא דשמייא .. אשמח מאוד לקבל מכם תשובות . תודה רבה וליה טוב כיצד אני אצליח לשפר את עצמי מבחינה נפשית

לקריאה נוספת והעמקה

אייל ניתן להבין שהתמודדת ואתה ממשיך כנראה להתמודד עם מצוקות נפשיות, לא קלות. אתה אכן צודק, יש הרבה מטפלים, כמו גם שיטות טיפול רבות ומגוונות וקשה לעיתים לברור מי מתאים, למי ולמה.. להערכתי, רצוי שתתיעץ תחילה, עם רופא המשפחה שלך, האם ולמי כדאי שתפנה לקבלת סיוע מקצועי, המתאים לקשייך. כללית, גם אין חשיבות גדולה כל כך לשיטה הטיפולית של המטפל אליו פונים, אלא לאיכות הקשר הראשוני (מה שנקרא לעיתים כ- "כימיה") שמתפתחת איתו כבר בפגישה הראשונה ובעיקר להיותו מומחה רישמי עם רישיון (!) מתאים, של משרד הבריאות לעסוק בטיפול וסיוע נפשי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

20/08/2019 | 23:13 | מאת: אייל

ראשית תודה לך דר יקר על התיחסותך !!! אכן אני מתמודד עם הרבה דברים ושנים . לידיעתך אכן מטופל אצל פסיכאטר וטיפול בשיחות אצל איש שיקום מפורסם שלמד פסיכותרפיה והקשר ביננו מאוד מאוד טוב ופתוח . כעת השאלה היא כן להמשיך ? בעצם למה לא ? כל הזמן אני מחפש את עצמי בדשא של המטפל "היותר טוב ", כביכול . אני יודע שצריך להתמיד וכן להמשיך הלאה כי... שוב >>> אין הקוס פוקוס הא .. אשמח לתגובתך . תודה רבה לך לילה טוב

שלום יש לי כבר למעלה מחודש תחושת חנק בגרון איכות החיים שלי ירודה איי לי כח לדבר אין לי כח לעשות כלום אין תחושת כאבי פיזי אלא תחושת מחנק

לקריאה נוספת והעמקה

חבוי נראה שאתה כה "חבוי", עד שגם שאלתך נותרה "חבויה" מעיניי. דהיינו היא לא הופיעה. בכל מקרה, מומלץ להתיעץ תחילה עם רופא המשפחה כדי לוודא שלא מדובר בסיבה רפואית-פיזיולוגית, לסימפטום שאתה מתאר. ניתן גם ללמוד ולתרגל טכניקות של הרפייה עצמית, בעזרת האינטרנט, לצרכי הקלה בסימפטום של תחושת מחנק. אם זה לא יעזור, ראוי שתפנה גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי. במסגרתו ניתן יהיה לאבחן בעייתך ולסייע לך משמעותית ומהר, בהתמודדות איתה. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

17/08/2019 | 20:19 | מאת: חרדתית

שלום בזמן שחפפתי במספרה אשתו של הספר שטפה את ידיה במים .כשהראש שלי היה בכיור בעלה היה צריך למנוע את זה .לי יש אובססיה להחזיר .נגעתי לה בשיער האם החזרתי לה חוסר נימוס וחידקים ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לחרדתית לא הבנתי כיצד בדיוק שקלת "להחזיר" לאשת הספר ?! סביר ויתכן שיש מקום לתגובה מילולית (בלבד !) אסרטיבית, במידה והתנהגותה אכן הפריעה לך. כיון שהזכרת "אובססיביות" מצידך וכן הגדרת עצמך כ"חרדתית" ולכן נראה לי שכדאי לשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי , במגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי.

19/08/2019 | 13:38 | מאת: המשך חרדתית

לדר היקר אני מתכונת מבחינת חידקים .היא שטפה את ידיה אחרי פדיקור .שטפה על ראשי .לא יעזור שיחות .לאנשים כאלה אני רוצה להעביר לה לכלוך כמו שהיא העבירה לי ? לגיטימי או לא החזרתי לה שנגעתי לה בשיער ביד שלי? החזרתי חידקים .בבקשה תענה על החידקים תודה

לחרדתית תיאורך קצר ותמציתי מכדי שניתן יהיה להבין במה בדיוק מדובר. לכן גם קשה לייעץ לך, במסגרת הפורום, מה נכון ולא נכון לך לעשות. אם הנושא כה חשוב לך ומעורר חרדות, אני שב ומציע שתפני ולו לפגישת ייעוץ אחת אצל פסיכולוג קליני, על מנת שתוכלי לפרט בצורה מקיפה יותר ממה את מוטרדת וכיצד עלייך לנהוג על מנת שלא לחרוד. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

היי יש לי פוביה ממקומות צפופים, לאחרונה שמתי לב שאני מגלה תופעות של חרדה כשאני נוסעת ברכב פרטי במושב האחורי, רק כשהרכב עם 5 נוסעים, אני מרגישה פחות חרדה כשאני מתיישבת ליד הדלת אבל נגיד שיצא וישבתי באמצע בין שני נוסעים אחרים אני מרגישה חרדה וחוסר אוויר ושאני עומדת למות, ההופעה התחילה כשנסעתי במושב האחורי של רכב ספורט, הפחיד אותי שאין דלתות ושאין אפשרות לפתוח את החלון למרות שלא ישבו לידי עוד נוסעים, יצויין שאני לא סובלת מהפוביה בכלל שהרכב לא עם המס המקסימלי של נוסעים, איך ניתן להתגבר על החרדה?

לקריאה נוספת והעמקה

איה אני מניח שאת לא מתכוונת בשאלתך לטיפול -עצמי. שכן אם המצוקה משמעותית ונמשכת מזה זמן, כמתואר בפנייתך, סביר שיש צורך בפנייה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי-קליני מתאים, אם דרך קופת החולים אליה את שייכת ואם באופן פרטי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

08/08/2019 | 10:23 | מאת: רות

שלום, שאלתי האם ישנו קשר בין נוגדי דכאון( לוסטראל), לעישון גראס בתדירות יומיומית.. שמתי לב לעצבנות יתר, שיכחה מטורפת, תזזתיות , פתאום הבנאדם נעשה מישהו אחר.. מדאיג..( בעלי). תודה

לקריאה נוספת והעמקה

רות, הפורום והח"מ, פסיכולוגים ולא פסיכיאטרים. לכן, איננו עוסקים בתרופות והשפעותיהן הנילוות. בכל מקרה של מצוקה נפשית, כולל דכאון כמובן, מומלץ לקבל במקביל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. הוא עשוי להעצים ההשפעה התרופתית ובמקרים לא מעטים לייתר את הצורך בטיפול תרופתי. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

06/08/2019 | 23:32 | מאת: אייל

שלום דר !! אשמח לשמוע ממך על התרופה אנדרונקס .. איך ועל מה היא פועלת ולאחר כמה זמן משפיעה ומה הרף הכי גבוה שלה . תודה על תגובתך . תגובה

לקריאה נוספת והעמקה

אייל כפסיכולוגים, איננו עוסקים בתרופות, המינון שלהן והשלכותיהן.

06/08/2019 | 17:22 | מאת: חן

האם מטפל חייב לדווח אם המטופל פוגע בעצמו? לא ברמה סכנה חיים אך כן חותך. בנוסף שאלה לחברה: אם יש למטופל רצון לפגוע בעצמו אך עדיין לא פגע בעצמו האם יש חובת דיווח?

לקריאה נוספת והעמקה

חן להערכתי, "חובת הדיווח" מורכבת ותלויית אבחנה מדוקדקת ופרטנית, לגבי כל "מקרה", מכדי לענות עליה במסגרת הנוכחית. ראוי גם לדעת ש"חובת הדיווח" אינה אמורה להיות מיושמת "באופן בוטה". במידת האפשר, מתבקש שיקול דעת מעמיק ולרוב תוך כדי שיתוף המטופל ובני משפחה קרובים בתהליך הדיווח, אם בכלל. כך שאני ממליץ לך שתבדקי העניין באופן פתוח וגלוי עם המטפל/ת אצלו/ה את נמצאת בטיפול. תסמכי עליו/יה.

31/07/2019 | 23:18 | מאת: אייל

שלום דר !! כתבתי כאן בעבר .. ארצה להיועץ איתך... אני במהלך כל היום חש את הלב פועם מלווה במתחים גדולים וחרדות שמתגברות .. אציין כמובן שאני מטופל תרופתית .. שאלתי היא האם ישנו כדור שמיועד לשכך חרדות המורגשות בלב ?? תודה על תגובתך ולילה טוב

לקריאה נוספת והעמקה

אייל כפסיכולוגים, איננו עוסקים בתרופות. לכן תצטרך להפנות שאלתך לפורום רפואי או פסיכיאטרי. בכל מקרה מומלץ מאד שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. אם באופן פרטי ואם במסגרת קופת החולים אליה אתה משתייך. טיפול פסיכולוגי עשוי אף לייתר כליל את הצורך בתרופות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

28/07/2019 | 02:03 | מאת: רעות

היי :) שמי רעות, בת 30. לפני כשנה נתקפתי התקף חרדה, ראשון בחיי, באמסטרדם, לאחר עישון קנאביס . לאחר החזרה לארץ, כבמשך שבועיים, הרגשתי אי שקט ולחץ בלסת ובעורף. לאחר השבועיים האלה, בערב חג שני של פסח, נתקפתי התקפי חרדה, כנראה אחד אחרי השני, שהתפרסו על שלושה ימים הלכתי לפסיכיאטר אשר נתן לי מרשם לציפרלקס 5 מג ותוך כדי גם הלכתי לפסיכולוג. עברה שנה ללא התקפים מאז ההתקף הטראומתי, אך לפני כחודש שוב הגיע התקף, מאז אני שוב במן אי שקט אני ממש מרגישה לחץ בראש וזה גורם לי עוד יותר להילחץ אני בתקופה לא טובה במשפחה ובעבודה אך התחלתי יוגה והליכות כדי להפיג את המתח השאלה האם לחץ בראש זה הגיוני לחרדה? הלחץ ממש באמצע הראש.. אני לא יודעת אפילו איך לתאר את זה אני נלחצת מכל דבר, אם זה לצאת לסרט או למסעדה, או סתם סוף שבוע מחוץ לבית מחשש שחס וחלילה יהיה לי התקף תודה מראש על התשובה רעות.

לקריאה נוספת והעמקה

עוד דבר, כולם בחרדה מספרים שהם מרגישים חולשה, בחילה או הקאה, עקצוץ , אבל אני לא מרגישה את כל זה 'אני מרגישה בדכ רק תחושה כאילו משהו רע עומד לקרות ואני משתגעת ורק צריכה אויר

רעות, מתח ולחץ נפשי עלולים להתבטא במגוון סימפטומים גופניים, כולל אלו המתוארים על ידך. יש והם מתבטאים באותם תחומים בהם יש לנו, כבני אדם, רגישויות מולדות או נרכשות, מוקדמות. בכל מקרה ראוי להתייעץ תחילה עם רופא,לשלילת סיבתיות אורגנית- פיזיולוגית אפשרית. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

תודה רבה. על התשובה דוקטור עשיתי בדיקות דם והן יצאו טובות, אני בעזרת השם אעשה mri בסוף החודש לשלול דברים אחרים פשוט, קשה לי לתאר את התחושה ואנסה הכי קרוב שאוכל : זה כמו להיתקף עצבים ותסכול כשאתה מנסה להכניס כמה פעמים חוט לתוך החור הקטן של המחט. ככה אני מרגישה, ושום דבר לא מוריד לי את הלחץ,לא הליכות ולא יוגה יש לי פשוט רצון וחוסר חשק לחיות, וחס וחלילה לא אפגע בעצמי אני פשוט מנסה לבדוק אולי זה לא חרדות, אולי חס וחלילה זה משהו אחר פשוט קשה לי.. לפני שנה וחצי הייתי בנאדם אחר ושמח :(

שלום, זאת שוב אני עם הפצע בין העכוזים שלא מתרפא. אני מרימה ידיים. עד שחשבתי שאני מסיימת עם הסיפור חלה רגרסיה וזה פשוט שבר אותי. אני לא מפסיקה לבכות. נמאס לי מהבדיקות ומהאכזבות. עכשיו התחילו לבדוק אותי בשיטה חדשה כשאני כורעת על 4. כך רואים את הפצע הכי טוב... אבל מה איתי בתור בנאדם?? אני לא בובה :(( בנוסף על הכל גיליתי שאני לא זכאית לשום קצבת אכע או ביטוח לאומי למרות שאני משלמת להם כבר שנים אלפי שקלים כל חודש!! בגלל טעות שעשיתי ויצאתי לנופש של חמישה ימים.. למרות שהאיסור אצלי הוא לשבת ולא ישבתי.. הייתי חייבת בשביל הנפש לצאת קצת לחופש.. אבל הביטוח תפסו על זה טרמפ.. אם אני יכולה לצאת לנופש אז אני גם יכולה לעבוד.. למרות שזה לא נכון.. בתחילת החופשת מחלה עוד המשכתי חעבוד כי אני בנאדם של עבודה עד שהרופא ממש אסר.. אחרי הנופש היתה החמרה סתם צירוף מקרים מרגיז והרופא כתב את זה בתיק. אז גם כסף אין לי. מאחת שעבדה כל יום כל היום, עבודה מכובדת, מבוססת ובריאה הפכתי למובטלת בלי יכולת לעבוד, משועממת, בלי משכורת כבר 4 חודשים וחולנית. מדוכאת. בוכה בלי הפסקה. עוברת בדיקות משפילות יומיומיות. ואני פעם הייתי ביישנית. מתה לחזור לעבוד אבל העבודה רוצה אישור רופא. הרופא לא מוכן לתת.. כי הפצע מחמיר.. הוא רוצה מנוחה מלאה.. בביקורת האחרונה היתה ביקורת לא נעימה.. הוא ממש נזף בי.. הוא חושב שאני לא נותנת 100% וזה עצבן אותו.. גם דברים שברור חודשים שאני לא עושה פתאום הוא כעס למה אני לא עושה.. הרגשתי שהוא סתם מחפש אותי.. נראה לי שהוא בעצמו מתוסכל ומיואש... מילא היה לי משכורת עוד הייתי שורדת את זה.. נמאס לי.. רוצה לחזור לעצמי.. הניתוח הזה היה טעות חיי.. דחיתי אותו בגלל ביישנות 4 שנים ועכשיו אני משלמת על זה מחיר פי אלף. עברו על הפצע הזה עשרות אנשים, מאות פעמים. גם הרופא פצע כל פעם אומר שאני בדכאון ולא להכנס לשם.. איך לא? אין אפילו צפי לסיום.. רק החמרות אני מותשת אין לי כסף לפסיכולוגים מרגישה רע כבר כמה ימים לא הלכתי לטיפול היומיומי אין לי כוחות... הוא גם לא עוזר אז מה זה משנה.. אשכרא נשארתי בלי כלום

לקריאה נוספת והעמקה

ביררתי לגבי פסיכולוג בקופת חולים זה עוד חודש וחצי! אני מרגישה מועקה וחנוקה

ת. כאמור, מצער לקרוא על קשייך. טוב עשית שפנית לקבלת סיוע מקצועי-פסיכולוגי, במסגרת קופת החולים אליה את שייכת. אם מצוקתך תחמיר, כדאי שתבקשי גם הפניה ליעוץ פסיכיאטרי, במסגרת הקופה, אליה את שייכת. זה לא שולל או מבטל את הטיפול הפסיכולוגי ולהערכתי, תוכלי כנראה לראות את הפסיכיאטר, בטווח זמן קצר יותר.

27/07/2019 | 14:42 | מאת: תמיר

שלום, אישתי תסיים בימים הקרובים לקחת ציפרלקס (כדור 10 ג' פעם ביום), לאחר שלקחה כחודשיים בעקבות חרדות. אנו רוצים להתחיל בנסיונות להרות רק לאחר שתהיה "נקיה" מהכדור בגוף שלה. מחשש שלא תהיה שום פגיעה בעובר ובתהליך תקין את ההריון. כמה זמן עלינו לחכות מרגע שנפסיק לקחת את הכדור?

לקריאה נוספת והעמקה

תמיר, הח"מ והפורום פסיכולוגיים. לכן, לא מורשים ולא עוסקים בתרופות.

25/07/2019 | 20:45 | מאת: יואב

אמא שלי בת 80=היא סובלת ממחלת הדכאון לפחות 20שנה.ב-10 שנים אחרונות נטלה מס'גדול של כדורים נוגדי דכאון שלא עזרו.לפני חצי שנה הפסיכיאטר נתן לה רסיטל 20 מ"ג. שקצת השפיע .ואחר כך העלה את המינון ל-30 מ "ג. היתה הטבה קצת והיו לאמא שלי ימים טובים.אבל בחודשיים אחרונים המצב שוב הדרדר לדכאון קשה(בכי.בחילות.חולשה.חוסר אנרגיה.פסמיות.חוסר תאבון.לא קמה מהמיטה ) אציין שב-3 שנים אחרונים נטלה מירו 45מ'ג שהפסיכיאטר הפסיק בגלל חוסר אפקטביות שלו. בשבוע הבא יש לנו שוב תור לפסיכיאטר במרפאה.אבל כבר ניסינו כמעט את כל סוגי הכדורים.אנחנו חסרי אונים .

לקריאה נוספת והעמקה

יואב, איננו עוסקים בתרופות או ייעוץ תרופתי. אני מניח שלפסיכיאטר המטפל באימך יש גם הכשרה "גריאטרית" (בעיות זיקנה) וכן שהמליץ שתקבל גם טיפול פסיכולוגי-תמיכתי. כדאי לבדוק את העניין איתו ואם אינה מקבלת טיפול פסיכולוגי, יש לשקול זאת כיון שזה עשוי בהחלט לעזור לה, בשילוב עם התרופות, על פי קביעת הרופא שלה.

24/07/2019 | 21:38 | מאת: יובל

שלום, אני בת 21, חשה חרדה מבדיקות ומכל העניין הרפואי. הדבר גורם לכך שבכל פעם שבאים לבדוק את הממדים שלי- הם עולים - בדגש על דופק ולחץ דם. בעבר ידעתי להגיד בוודאות שזה לחץ מהבדיקה ולא שום דבר אחר כי מייד כשהייתי יוצאת משם הרגשתי מצויין. כיום, אני סובלת מהתקפי דופק מהיר שמגיעים גם בלי שום קשר לבדיקה קרובה או לרופאים. עשו לי בדיקת אקג והיא יצאה תקינה. אני לא יודעת מאיפה מגיע הדופק המהיר.. אני לא יודעת להצביע על פחד או חשש ממשהו מסויים אבל אני כן יודעת שכשאני חושבת על זה הדופק עולה אוטומטית. אציין כי אני נמנעת מלבדוק את העניין ולשלול בעיה בלב כי אני יודעת שיעשו לי בדיקת הולטר שרק תלחיץ אותי יותר ותגרום לכך שהדופק שלי יהיה עוד יותר מהיר מבדרך כלל. אציין ואוסיף כי לפני שנה חוויתי התקף חרדה ומאז בערך זה הגיע. האם לחץ נפשי יכול עד כדי כך להשפיע פיזית על הגוף ועל הלב באופן יום יומי? והאם זה מסכן אותי בריאותית? אשמח לייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה
24/07/2019 | 21:45 | מאת: יובל

אוסיף כי הסיבה שאני חוששת שאולי זה משהו נפשי היא שההתקפים האלה קורים רק כאשר אני לבד/ מרגישה לבד/ חושבת על זה. לדוגמא כשאני עם חבר שלי זה אף פעם לא קורה...

יובל לחץ ומתח נפשיים, גלויים או סמויים (כשאנו לא בהכרח מודעים לקיומם) עלולים בהחלט להשפיע על הגוף ועל הלב. זה נכון במיוחד לכאלו שמלכתחילה נוטים (גנטית) לעוררות ורגישות יתר פיזיולוגית. יש מחקרים רבים המעידים על כך שמתח ולחץ ממושכים עלולים אכן להזיק לבריאות גופנית ונפשית. לכן, רצוי מאד לטפל בהם במסגרת טיפול פסיכולוגי, עם עדיפות לגישת ה- CBT (התנהגותי- חשיבתי). לרוב גם טיפול קצר וממוקד, הכולל לימוד ואימון בטכניקות להרפיה או מדיטציה או היפנוזה עצמית, עשוי לעזור "הרבה ומהר". ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

22/07/2019 | 15:34 | מאת: מור

שלום, בת 29 ויש לי פחד גבהים קיצוני... זה מפריע לי ממש.. אני זוכרת שבגיל 14 למדתי בבית ספר שכדי לחצות את הכביש חייב לעבור בגשר.. הייתי עושה סיבוב של 20 דקות העיקר לא לעלות עליו.. כמו כן, כשאני נוהגת על גשרים וכאלה, תמיד אני משמיינת את עצמי נופלת.. אני יכולה לחיות עם זה אבל אני מרגישה שאני מפספסת הרבה תענוגות בגלל זה.. מגלשות מים, לונה פארק, צניחה חופשית.. שבוע שעבר הייתי באילת כל כך קינאתי באנשים שנכנסים לכדור או עודים מצנח.. הדבר היחיד שהעזתי לנסות סה קורה באורך חצי מטר.. מרכיבים משקפיים שמראים כאילו אתה בגובה.. לא מדנה כמה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא נכון ולא אמיתי (ראיתי את הקורה האמיתית לפני..) לא השתכנעתי.. רעדתי כולי ולא הצלחתי לזוז.. ירדתי מבלי לנסות.. אחר כך ממש התבאסתי שלא הצלחתי.. יש דרך לטפל בזה?

לקריאה נוספת והעמקה

מור כן, בהחלט "יש דרך לטפל בזה"..כלומר, בפחד הגבהים שלך. קוראים לזה טיפול פסיכולוגי ! לסוג זה של קשיים, עדיף הטיפול בגישת ה- CBT (טיפול התנהגותי-חשיבתי). ישנה גם האפשרות להסתייע בטיפול בהיפנוזה.

21/07/2019 | 16:15 | מאת: אדיר

שלום רב אני סובל כתקופה של שנתיים מפחדים סטרס ומחרדות ברמות עולות ויורדות הציעו לי ציפרלקס ולא לקחתי.. המצב שלי כרגע הוא שאני סובל מהמון חולשות פיזיות של הגוף ברמה שלא נותנת לי לתפקד!! אם אני יוצא לריצה ממש קלילה וקצת מפעיל את הגוף כשמרגיש טיפה טוב , יום לאחר מכן אני פשוט סחוט מאנרגיות כמו חולה! האם זה הגיוני שזה מחרדות ומלחץ? השאלה שלי היא כזאת : האם יכול להיות מצב שחרדות / סטרס מביאות את הגוף למצב של חוסר אנרגיות מוחלט?? ופגיעה ביכולת לעשות פעילות גופנית?? אציין שעשיתי את כל הבדיקות ללב ולריאות ובדיקות דם כלליות והמון המון בדיקות שכולן יצאו תקינות! תודה מראש!!

לקריאה נוספת והעמקה

אדיר, כיון שאתה מציין שעברת סידרה של בדיקות רפואיות (טוב עשית !) השוללות סיבה אורגנית-ביולוגית לקשייך הפיזיים, הרי שיש להניח, כפי שאכן קורה במקרים רבים, שהסיבות לתחושותיך הפיזיות הן סיבות ריגשיות-פסיכולוגיות. לכן, אף רצוי שתפנה לקבלת יעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

16/07/2019 | 17:01 | מאת: קרן

שלום רב, אני סובלת מחרדת טיסות קשה מאוד בעשור האחרון, התחילה לפתע. לפני כן טסתי ולא הייתה שום בעיה. בעשור האחרון אני מנסה להתמודד עם העניין, אך מתקשה. טסתי לפני 8 שנים ואז גיליתי שאני מפחדת. לאחר מכן לא טסתי 5 שנים ולפני כ- 3 שנים בעלי שכנע אותי שוב. לקחתי וואבן, 2 וחצי כדורים וכלום!! לא הרגשתי כלום והיה פשוט נורא!! הטיסות עצמן היו רגועות, אך אני הרגשתי שאני הולכת למות. מאז החלטתי לא לטוס יותר כי זה לא שווה את הלחץ. מחרותיים אני עולה על טיסה של 4 שעות, חברות שלי שכנעו אותי והחלטתי שזה לא יעצור לי את החיים. מאז שסגרנו את הכרטיסים לפני כ-3 ימים אני לא ישנה, לא אוכלת, לא מרגישה טוב ובעיקר בוכה. הלכתי עכשיו לרופא שרשם לי דיזפאם ואמר שזה חזק יותר מוואבן, אבל אני עדיין מפחדת שזה לא ישפיע עליי כלל. האם הכדור מומלץ? ראיתי בפורום שאתם ממליצים על תרופות כדורים אחרים

לקריאה נוספת והעמקה

קרן לא יכולת לראות בפורום שלנו המלצות לתרופות כלשהן כיון שאנו פסיכולוגים ואיננו מורשים ו/או עוסקים בתרופות. למרות תחושתך השוללת זאת, יתכן והטיפולים בכל זאת הועילו ולו במעט. שכן למרות הפוביה הקשה ממנה את סובלת, התנסית בטיסות, אם כי עם סבל ניכר. בכל מקרה וכיון שכבר התנסית במספר טיפולים שלא הועילו כדברייך, מומלץ שתנסי טיפול בהיפנוזה. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

אני בזוגיות מורכבת שכללה פרידות, לפני שנה הפרידה האחרונה, ומדי פעם כשיש ריב קשבה במיוחד אני חוששת שניפרד שוב ואז נכנסת למצב גופני קשה מאוד הכולל הקאות, רצון לישון וחוסר תיאבון.. אני רוצה להתגבר ולא יודעת איך

לקריאה נוספת והעמקה

ליה יש ו"חרדת פרידה" ניזונה או מועצמת ממה שקרוי "חרדת נטישה". בכל מקרה, לאור תיאורך וסבלך, רצוי שתפני לייעוץ/טיפול פסיכולוגי. גם טיפול ממוקד וקצר עשוי לעזור לך משמעותית די מהר. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

14/07/2019 | 15:54 | מאת: רונן

היי, אני בן 48, לפני שנה וחצי התגרשתי. זה היה קשה ועצוב. 3 חודשים אחרי שהתגרשתי הלכתי לזונה, שכבתי איתה עם קונדום. זה היה מהיר מאוד 10 שניות אני חושב. בדקתי שהקונדום בסדר הכול תקין והלכתי. מיום למחרת החלו החיים שלי להשתבש. אני בפחד אימים שחטפתי איידס ממנה. כל חצקון שיוצא לי. כל שיעול כל שריר תפוס אני מדמה שזה תחילת הסוף. אני לא מצליח לאזור מספיק אומץ לעשות בדיקות. איך שאני חושב על זה אני מתחיל להיות קפוא. אני לוקח כדורי וואבן. כמעט כל יום 5 מג. הבנתי שעם קונדום כין סיוכי להידבק . אבל כאילו אין מקום להיגיון אין מקום לשכל. אני מאז לא יוצא עם נשים ופשוט עובד ביום יום חוזר הביתה לאחר העבודה ולפעמים בוהה שעות במחשבות מתי המחלה תתפרץ במלוא עצמתה. שאני עם הילדים במשמורת אז אני רגוע וככה שאני גם בקרבת גרושתי שהיא מקור רציני לרוגע שלי, היתה. סהכ מתפקד מצויין בעבודה . חוץ מאשר בזמן חופשי וגם הפסקתי ליצור קשר עם נשים מחשש שאם אני חולה אולי אדביק אותם . אז החלטתי להפסיק לקיים יחסים . האם יש דרך להיחלץ מהלופ והאם זט דרך קשה וסבוכה. אציין שאין לי כסף לפסיכולוג.

לקריאה נוספת והעמקה

רונן, חיינו מושפעים מהערכות, מודעות או לא מודעות, של "הסתברות". בשל הדחף ההישרדותי -אבולוציונית, המוח שלנו נוטה לחשיבה שלילית ואף מעדיף לשגות בהערכת יתר של סיכונים, גם כשאין לכך בסיס הסתברותי. מהותית, יש לך את כל הסיבות הטובות לסמוך על רופאיך, בעלי הידע והניסיון. במקביל, טוב עשית שפנית לטיפול פסיכולוגי ברגישותך החרדתית. סביר מאד שזה יקל עליך להעריך בצורה שקולה את ההסתברויות החיוביות ואף לדבוק בהן. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

רונן, התשובה הקודמת שרשמתי לך, נועדה במקור לנופ (2 שאלות אחריך. בטעות (שלי !) היא השתרבבה לחלק השייך לך. בכל מקרה היא רלוונטית גם עבורך. בנוסף ובתשובה יותר ספציפית לשאלותיך המפורטות הרי ש :- כן !! אפשר לצאת מהלופ החרדתי המוגזם שאתה סובל ממנו, על ידי פנייה לטיפול פסיכולוגי מתאים. קשה להעריך מראש את אורך הדרך הטיפולית המתבקשת אך סביר להניח שכבר לאחר מספר פגישות תחוש תחושה של הקלה בסימפומים החרדתיים, שאתה סובל מהם. גם ללא מגבלת תקציב וכסף, אתה זכאי לטיפול פסיכולוגי, יעיל ואיכותי, בתעריף מאד מופחת במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

15/07/2019 | 12:17 | מאת: רונן

וואו, איזו תשובה מעמיקה הראשונה וכל כך נכונה. זה מדהים שאתה עוזר ככה. תודה רבה לך איש יקר. תמיד מאז שאני זוכר עצמי השאלה שלי היתה איך אני חי ואחרים מתים. אף פעם זה לא הסתדר לי. או למה לי לא קורה דבר ולאחרים קורה. לא יודע מהיכן הדפוס הזה, אבל למדתי לחיות איתו, בעיתות מצוקה ובדידות הוא גובר במיוחד כנראה אחרי אחרי נישואין של 25 שנה שהתפרקו לא ביוזמתי.

12/07/2019 | 01:18 | מאת: שירן

שלום וברכה, אבא לי במצב סופני בגלל סרטן שאכל חו עת כל הגוף. נמצא בבית ומחכים לסוף. אין לי איך לייפות את זה. ממש ממתינים :(( בית החולים לא רוצה לקבל אותו כי אין כבר מה לעשות. המצב בבית קשה. הוא מבין מה קורה ואומר לנו שהוא מפחד מהמוות. אחותי לוקחת את זה קשה מאוד וכל היום בוכה. היא לא מתפקדת. היא אומרת שהיא מרחמת עליו וקשה לה שאין איך לעזור.. לכולם קשה אבל לה במיוחד.. אותו דבר אמא שלי נמצאת בעולם משלה בקושי מתקשרת.. אני לא רוצה לפתוח פה ומתפללת לנס אבל אם יקרה לו משהו אני לא יודעת איך אחותי תגיב אני מרגישה שאני איכשהו חיה את החיים של אחרי כלומר כבר השלמתי עם זה ואני מתרגלת לזה זה קשה ממש כל לילה אני חושבת שיש מצב שמחר זהו אני גם מתפרקת אבל לא ליד המשפחה שלי איך אפשר לעזור לה? אני בעצמי חסרת כוחות חשוב להבין שהכל קרה כל כך מהר רק לפני שלושה חודשים גילו לו את הסרטן כשהיה בשלב מתקדם אני מדמיינת כל פעם את המציבה שלו ואת הלוויה שקורעים לנו את הבגדים ואחותי בוכה ואמא שלי מעולפת

לקריאה נוספת והעמקה

שירן כפי שקורה לעיתים קרובות, מחלה קשה וסופנית של בן משפחה, מקרינה ומשפיעה על תפקוד המערכת המשפחתית, בכללותה. נראה שאת נאלצת להתמודד עם קשייך ואבלך (המקדים) שלך ויחד עם זאת להמשיך ולהעניק תמיכתך גם לבני משפחתך. למרות שלעיתים קרובות "המסייע מסתייע" זו אכן משימה קשה. ועל מנת שלא תישחקי כדאי וראוי להסתייע בגורמים המקצועיים בתחום בריאות הנפש, של קופת החולים אליה את/ם שייכת/ים. צריך להבין שלעיתים די קרובות, הכרחי "להתמודד ולא לבד" !

15/07/2019 | 08:15 | מאת: שירן

הוא נפטר זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים

היי ד"ר , אני בת 27, לפני כחודש וחצי חוויתי לפי כל התסמינים התקף חרדה ראשון. היו לגמרי טריגרים כאשר מסתכלים אחורה. דופק מהיר,קושי בנשימה , קפיצות ברגליים, בחילות. יום לאחר מכן ניגשתי לרופאת משפחה ונשלחתי לבדיקות דם וקרדיולוג. הבדיקות דם תקינות. עשיתי אקו לב - תקין , א.ק.ג-תקין ,מאמץ - תקין. הולטר - תקין מלבד הפרעת קצב אחת קטנה שגרמה לי ללכת לחוות דעת נוספות והתחיל כדור שלג.בחוות דעת השניה אמרו לי שהכל תקין - ובכל זאתי הלכתי לעוד אחד. זה גרם לי לעשות את אותן בדיקות שוב - שוב יצאו תקין . הפעם גם ללא ההפרעה שהייתה בפעם הקודמת. היו מאז עוד 2 התקפים עם דופק מהיר. עשיתי בדיוק דם במיון , ניורולוג , רופא עיניים. התחושות הפיזיות לפעמים גורמות לי לחשוב שלא מדובר בחרדה ואולי יש לי משהו אחר. לחץ בחזה,מיחושים..חוסר נוחות. אני צריכה להאמין לרופאים שאומרים שאני בריאה. למה זה כ"כ קשה? אני מתחילה להפנים שלחרדה יש המון צורות ואם כל הבדיקות תקינות הגיע הזמן להאמין לזה. זה מאוד קשה. אני הולכת לטיפול בשיטת CBT. ללא כדורים קבועים אלא רק קלונקס במינון נמוך למצבים קשים אני הולכת לעבודה,מנסה לעשות הכל כרגיל אך בפנים מרגיש שאני נורא מתאמצת וזה מעציב אותי כי אני משווה את עצמי ללפני כן. אני רוצה לצאת מזה לבד ללא כדורים קבועים. אני אצליח? האם אני יכולה כבר להאמין שזו רק חרדה? בנוסף, אני 8 שנים עם גלולות, אם אפסיק זה יכול לסייע? תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

אציין כי ירדתי במשקל בערך 3 קילו אך בשבועיים האחרונים התאבון חזר, אני ישנה טוב יותר בלילה וגם בדיקת צואה תקינה..

נופ חיינו מושפעים מהערכות, מודעות או לא מודעות, של "הסתברות". בשל הדחף ההישרדותי -אבולוציונית, המוח שלנו נוטה לחשיבה שלילית ואף מעדיף לשגות בהערכת יתר של סיכונים, גם כשאין לכך בסיס הסתברותי. מהותית, יש לך את כל הסיבות הטובות לסמוך על רופאיך, בעלי הידע והניסיון. במקביל, טוב עשית שפנית לטיפול פסיכולוגי ברגישותך החרדתית. סביר מאד שזה יקל עליך להעריך בצורה שקולה את ההסתברויות החיוביות ואף לדבוק בהן. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

נופ סליחה נופ, אך בטעות תשובתי לך "גלשה" לאיזור המיועד לתשובה לרונן (2 שאלות אחרייך). נא קיראי שם את תשובתי, בבקשה.

תודה על תשובתך. האם זה מוכר שגם ללא התקף הנשימות כבדות ? שמרגיש שאני מתאמצת או לא נכנס מספיק אוויר?

שלום בשבוע וחצי האחרונים אני מרגישה הפרעות חרדה לא מוסברים(בלי טריגר ובלי הכנה מוקדמת) מה שהכי תוקף אותי ומחרפן אותי זה הקושי לקחת נשימה עמוקה וכמו תחושת עצבים בלשון "קריז" מרגישה שהלשון שלי משתוללת בתוך הפה ואין לי על זה שליטה כאילו דוחפת את עצמה לצידי הפה ומתחת ללשון וזה בלתי נשלט מקווה שהצלחתי להעביר את ההרגשה שלי בכתב וזה מובן אשמח לתשובה

לקריאה נוספת והעמקה

יעל הצלחת "להעביר את ההרגשה" ותחושת המצוקה, אך לא העברת את "השאלה", לגביה , את מצפה לתגובה. בתשובה לשאלה שלא שאלת - מה עושים עם בעיה כזו ?, הרי שתשובתי היא : כולנו עוברים, לעיתים, מצבים חרדתיים מסיבות ידועות ולעיתים קרובות אף מסיבות לא מודעות. לרוב, הם חולפים מעצמם, כלעומת שבאו. אם החרדה מחמירה והולכת בעוצמתה ומתמשכת אל מעבר למספר ימים (כשבוע), רצוי לשקול פנייה לקבלת סיוע פסיכולוגי אישי, אם באופן פרטי ואם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת.

02/07/2019 | 12:59 | מאת: דנה

שלום, אני בת 26. יצאתי מספר שבועות עם בחור בגילי והיה לנו מאוד טוב ביחד. היינו מדברים שעות, הוא אמר לי כמה אני אמיתית ומיוחדת ושלא אכפת לו מה אנחנו עושים, כל עוד אנחנו ביחד, כיף לו. הכל הלך ממש מדהים והיינו מאוד מאושרים. הוא היה לפני תקופת מבחנים ואמר שממש לא תיכנן להכיר מישהי אבל נפגשנו במקרה והוא פשוט לא יכול לוותר על לראות לאן הקשר שלנו יתקדם. נכון שיצאנו זמן מועט אבל נעשינו מאוד קרובים. יום אחד אני מקבלת הודעה שזה יותר מדי בשבילו בתקופה הלחוצה הזאת. זה הגיע משום מקום ואני ניסיתי להציע שנדבר לאחר התקופה או שנוריד הילוך בקשר בינתיים אבל הוא ממש נאטם והפך קר, לא רצה יותר לדבר איתי. לאחר כמה ימים אמרתי לו שאני מתגעגעת וחשבתי שהוא מרגיש אותו הדבר אבל הוא היה ממש אכזר ומרוחק ואמר שלא מתאים לו כבר גם אחרי המבחנים ואני פשוט לא מצליחה להבין מה קרה. ממש ביומיים הוא התהפך לגמרי, ממאוהב בטירוף הוא השתנה 180 מעלות ולא קרה שום דבר יוצא דופן בינינו ביומיים האלה. הוא אמר שאין לו סיבה, הוא פשוט החליט שזה לא בשבילו. אני משתגעת כי אני לא מצליחה להבין איך קורה שמישהו מאושר ואוהב, טוב לו והוא רוצה להיות איתי כל הזמן, לדבר, לצחוק, לישון ומה לא, מרגיש שאני מיוחדת ואמיתית, מתפעל מתכונות אופי שלי וטוען שלא הרגיש ככה מעולם (לא קיבלתי רושם שהוא שקרן) ולפתע בלי שקרה כלום, לא רוצה להתקרב אלי בכלל. זה לא הגיוני ואני ממש רוצה לדעת מה קרה... ההסבר היחיד שאני חושבת עליו שנשמע איכשהו הגיוני זה שהוא נתקף חרדה ממשהו... אני יודעת שיש לו בעיות חרדה והוא גם לוקח תרופות, אני יודעת שההערכה העצמית שלו נמוכה ולפני כמה שנים מישהו קרוב אליו נהרג בפתאומיות. הוא עדיין גם עם ההורים שלו ותלוי בהם לכל מיני דברים ולא מצליח לשחרר מחברי הילדות שלהם שלכולם יש חברה ומטבע הדברים מבלים איתו פחות. ניסיתי להרגיע אותו ולבקש שנדבר על מה שמפריע לו ונמצא פיתרון יחד אבל הבן אדם נאטם בפני לגמרי ולא קוצה לשמוע ממני. בבקשה מישהו יכול לספק לי הסבר למה יכל לקרות שגרם לו להתהפך ככה בצורה ממש טוטאלית? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
02/07/2019 | 13:03 | מאת: דנה

שכחתי גם לציין שלא לחצתי עליו השום צורה, הקשר היה אינטנסיבי כי שנינו רצינו ועד ההודעה הפתאומית הוא נראה מאוד מאושר שאנחנו מבלים הרבה ביחד

דנה, מצער לקרוא על עוגמת הנפש והמצוקה שאת חשה, בעקבות פרידתו הפתאומית של חברך ממך. פתאומיות ההחלטה ובעיקר אי הבהירות לגבי מניעיה מעצימים את תחושת הפגיעה. כך שרצונך "הנואש" לנסות ולהבין את המניעים להחלטתו הפתאומית, הוא אנושי ביותר, טיבעי ואף צפוי. אלא ש..אין דרך של ממש לדעת מניעיו הנסתרים של אדם אחר, ללא היכרות מעמיקה איתו. וגם אז, כפי שנוכחת לדעת, המציאות חוזרת ומוכיחה עד כמה רבות ההפתעות בחיי כולנו, בכל התחומים של ההתנהגות האנושית. אדרבא, יתכן ואף סביר שפרידתו של חברך תועיל לך, ללמידה עצמית, שיפור עמידותך ויכולת ההתמודדות שלך עם קשיים ומצוקות וכן ובעיקר כיון שהוא, כמסתבר, לא מתאים לך ! בקצרה, הייתי מציע לך להרפות מנסיונך המכמיר לברר ולהעלות השערות לגבי פרידתו של חברך. עדיף לדעתי, שתתני לעצמך להסתגל לפרידה, בכוחות עצמך ו/או תמיכה משפחתית וחברית, תוך התמקדות על מימוש שאיפותייך ומטרותייך האישיות והרומנטיות האחרות המצויות בשפע אינ-סופי בחיי כולנו. אם תתקשי באופן מתמשך, להתמודד עם מצוקתך, ניתן כמובן גם להסתייע בייעוץ פסיכולוגי אישי יותר. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898

02/07/2019 | 10:29 | מאת: לי

היי, שלוש שנים עם 150 לוסטרל, היו כמה פעמים של חרדה של כמה ימים וזה עובר, לפני שבועיים לקחתי 3 ימים atent , שעשה לי הרגשה של ראש כבד לאחר שהפסקתי התחילו לי ימים של חוסר תאבון ודפיקות לב לאורך כל היום, חוסר אנרגיה והרגשת גוש בגרון. אם לוקחת קסנקס מאוד מרגיע! שאלותיי: 1. יכול להיות שהאטנט שיבש לי את הלוסטרל? 2. אם אקח כמה ימים רצוף קסנקס ולא אחשוב כל היום על איך אני מרגישה זה יעבור? נמצאת גם בתקופה לחוצה ......

לקריאה נוספת והעמקה

לי הח"מ והפורום פסיכולוגים. כך שאיננו עוסקים בייעוץ הקשור בטיפול תרופתי. מוטב שתעבירי שאלתך לגבי התרופות והשלכותיהן, לפורום פסיכיאטרי. במקביל, חשוב לדעת שטיפול פסיכולוגי מתאים אמור ועשוי לסייע בטיפול בבעיית החרדה ממנה את סובלת. במקרים רבים טיפול פסיכולוגי מתאים אף עשוי לייתר את הצורך בתרופות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898