פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4904 הודעות
4518 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

30/01/2018 | 21:52 | מאת: עזרה

לפני כחודשיים חטפתי התקף חרדה. קוצר נשימה והרגשת עילפון. הרגשתי שאני עומגת להשתגע. עשיתי בדיקות והרופאה קבעה שזו חרדה. אני לא מוכנה לקבל את זה במיוחד שאני תמיד עבדתי בלחץ ואני כל הזמן קוראת באינטרנט על התופעות ועל מחלות שונות והולכת מרופא לרופא לשלול אותם. כל יום אני חשה שקשה לי לנשום. זרמים ברגליים כאבי ראש סחרחורות. הפכתי לצל של עצמי. אני לא רוצה לקחת כדורים אבל לא יודעת איך לצאת מזה ואיך להפסיק לחשוב על זה כל הזמן.

לקריאה נוספת והעמקה

ל- ? העובדה שהיית רגילה לעבוד בלחץ, אינה שוללת את האפשרות שיש לך בהווה "תגובת חרדה". אדרבא, לפעמים עבודה ממושכת בלחץ, עלולה לגרום לשחיקה וקשיי חרדה. בכל מקרה, כדאי שבנוסף להתיעצות עם הרופאה תפני ולו לייעוץ קצר של פסיכולוג קליני מתאים, אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי. יעוץ פסיכולוגי, יוכל לסייע בגיבוש האבחנה וכן לסייע לך להתמודד עם החרדה, במידת הצורך, גם ללא כדורים.

25/01/2018 | 12:09 | מאת: סיגלית

שלום רב לדוקטור מאיר. האם פאקסט/ סרוקסט גורם לפעימות מוקדמות? תודה . ממתינה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

סיגלית הח"מ והפורום פסיכולוגיים ואיננו עוסקים בתרופות או ייעוץ תרופתי. לבירור תרופתי תצטרכי לפנות לפורום רפואי/פסיכיאטרי.

21/01/2018 | 12:21 | מאת: לי

האם רצף מחשבות שמגיעות פתאום לראש משום מקום , מעין תמונות שבאות ברצף ואינן קשורות למציאות אך מוכרות כאילו מהחלום, ואיתן צורך לגשת לשירותים, זה נמשך כמה שניות, מבהיל מאוד , אחרי זה מנסה להרגיע בעזרת נשימות ותמיד מגיע גל קור וצמרמורות , לפעמים עם בכי, ואז זה עובר לגמרי. תחילה קרה כפעם בחודש בשבועיים האחרונים בתכיפות גבוהה יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

לי קשה להעריך מתיאורך הקצר, האמנם מדובר בהתקף חרדה או סיבה פסיכולוגית אחרת. לאור העצמת הסימפטומים שאת/ה מתאר/ת, הייתי ממליץ לפנות להערכה ויעוץ פסיכולוגי, על מנת למנוע החמרה אפשרית נוספת. ייעוץ מתאים ולו קצר יכול לסייע משמעותית.

שלום.. אני בת 40 ואמא ל3 ..סובלת מהתקפי חרדה כבר חצי שנה זה התחיל מסימפטומים שכולם מכירים לחץ ודקירות בחזה דופק מהיר כאב ראש וכאבי בטן והרגשת התעלפות הפרעות שינה.. חשוב לציין שאני אישה חיובית ומנסה תמיד להיות אופטימית אני נמצאת עכשיו בטיפול פסיכותרפיה ועשיתי לאחרונה מדיטציה טרנסמינדלית.. ולא משתמשת בתרופות ..למרות שמצבי השתפר אבל עדיין הדופק החזק מעיר אותי משינה וכמעט לא מניח לי .. עזרתכם בבקשה האם להמשיך בלי טיפול תרופתי או שלא?

לקריאה נוספת והעמקה

שרה טוב שפנית לקבלת טיפול פסיכולוגי ואף מתמידה בו. בעניין שאלתך, ראוי שתתייעצי עם המטפל/ת אצלו/ה את נמצאת בטיפול. וסביר ש הוא/יא מכיר/ה אותך בצורה אישית ומקצועית, כמתבקש על מנת לייעץ לך בעניין התרופות שלך.

19/01/2018 | 22:25 | מאת: אסף

שלום רב, לפני שנים לקחתי ל.ס.ד לזמן מה עד שטריפ אחד הוביל אותי לגיהנום של חרדה אובססיבית שקשורה בגוף שלי. לא מדובר בדימוי גוף או משהו כזה, אלא בתחושת מוזרות של הגוף. פתאום אני מרגיש את הראש שלי כאילו זה איזשהו כדור בלתי יציב שמונח באופן שרירותי על איזה חתיכת מקל שהוא הצוואר שלי. אני מסתכל על אנשים והראש שלהם נראה לי כפי שיראו לכם דמויות גרוטסקיות מסרטים מצוירים. קבלתי קלונקס במשך שנים וזה התפייד. אבל לפני שנתיים זה חזר בבום אחד גדול, ומאז אני לא מצליח להפטר מזה. הייתי כבר אצל פסיכיאטרים, נוירולוגים, פסיכונוירולוגים, מדקרים, נטורופטתים וכו'. מכל אלו אולי רק הדיקור מעט עזר. קבלתי את כל הססרי ורובם רק הכניסו אותי לדיכאון כבד ותחושת אין אונים, קבלתי גם אביליפיי ועוד תרופות אנטי פסיכוטיות במינון נמוך ושום דבר לא עזר. במהלך האבחונים הפסיכיאטרים-נוירולוגים שלי הציעו לי שיש לי או סי די, דה-פרסונאליזציה, דיסוציאציה, סוג מסוים של טורט, או סתם חרדה. אומר כי לדבר הזה נלווים פרכוסים קלים לעתים (בצוואר, או בכלל בגוף). ועדיין - אף אחד לא באמת יודע כלום. אני יודע שהתרוםה היחידה שעוזרת היא קלונקס. אבל גם היא לא מרפאה משהו אלא רק משכחת מעט את ההתעסקות האובססיבית בגוף ואת תחושת חוסר הנוחות התמידית. האם מישהו מכם יכול לעזור? תודה מראש, אסף

לקריאה נוספת והעמקה

אסף יש ולפעמים "מרוב עצים, לא רואים את היער". בשלב זה של ריבוי האבחנות והתמשכות הסימפטומים, למרות הטיפולים השונים והמגוונים שקיבלת, הייתי ממליץ שתתמיד עם טיפול מסוים, שנראה לך כבעל הסיכויים הרבים יותר לסייע. כפסיכולוג, אני מציע לך להתמקד בטיפול פסיכולוגי ולהתמיד בו, למשך זמן סביר (מספר חודשים, לפחות), כדי לאפשר "תהליך" טיפולי מיטיב.

שלום רב. אני מחפשת אתר באינטרנט לעזרה עצמית להיעזר ולקרוא על לחצים וחרדות איך להתמודד עם אתה מכיר אתר כזה אשמח מאוד עם תוכל לכוון אותי. אני מאוד מודה לך ומאחלת לך יום נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

לימור ישנם אתרים רבים מאד, העונים לציפייתך. אחד הטובים שבהם הוא האתר של ד"ר ברוך אליצור. חפשי ב"גוגל" ותמצאי.

11/01/2018 | 23:24 | מאת: מעין

ערב טוב. לפני שנתיים בערך התחילה לי פזילה בעין שמאל. העין נתקעה בקצה. לא ייחסתי חשיבות עד שקרה שמישהו שאל אותי אם אני רואה בשתי העיניים. מאז אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים כי זה כל כך בולט שישר שמים לב... עשיתי ניתוח לפני שמונה חודשים לתיקון הפזילה. והפזילה לצערי לא עברה ונוספה לה חולשה בעין. העיניים גם לא פורפורציונליות- אחת בולטת מהשניה (הוכח בסיטי ראש). אחת העיניים נסגרת באופן לא רצוני. השבוע שני אנשים שאלו מה יש לי בעין... הבטחון העצמי שלי ברצפה... אני מרגישה שזה תנאי סף לכל דבר בחיים. ונגזר עליי להיות כשלון ולעשות עבודה שחורה. בעבודה העכשווית מאוד מעריכים את העבודה אבל לא יקדמו אותי מראה חיצוני (העיניים זה הדבר הראשון שרואים). נגזר עליי לתמיד לעשות את העבודה השחורה. חזרתי למנתח והוא אמר שניתוח נוסף לא יעזור... בהתחלה הוא גם היה נגד הניתוח הראשון והעביר אותי עשרות בדיקות עד שהבין שהבעיה כן ניתנת לפתרון ע"י ניתוח ושאפשר לנסות. על הדרך מצאו לי ממצא במח שמבליט את העין קדימה וגורם לחולשת שרירים בחלק גוף השמאלי. אני גם חושבת לגבי העתיד (אני בת 27) מי ירצה להתחתן איתי כשיש לי פזילה וממצא במח שעושה לי בעיות? אולי גם נגזר עליי להיית רווקה? שלא יובן מהטקסט אחרת- יש לי חברים, ואני לא חסרת בטחון מוחלטת. עם אנשים חדשים שאני נפגשת איתם לראשונה הבעיה אצלי גדולה. והכי מתסכל שאין פתרון

לקריאה נוספת והעמקה

מעין מצער לקרוא על קשייך. אין צורך ב"פתרון" למצוקתך, אלא התמודדות ראויה. ואם יש צורך (כפי שנראה לי) בסיוע מקצועי-פסיכולוגי, להעשרת "ארגז הכלים" שלך, רצוי וכדאי לשקול גם אפשרות זו. לא "נגזר עלייך לעבוד רק בעבודה שחורה" ואין שום סיבה שלא תמצאי קשר זוגי ראוי, טוב ואיכותי עבורך. מכתיבתך התרשמתי שאת נבונה מספיק כדי לדעת שמראה חיצוני אינו ערובה להצלחה בשום תחום ובודאי שאינו פוגם משמעותית ביכולתך להשיג ולהצליח בכל תחום.

16/01/2018 | 21:50 | מאת: מעין

אשמח להסבר מה ז"א העשרת ארגז הכלים שלי?

מעין לכל אחד מאיתנו יש "ארגז כלים" דמיוני, הכולל כלים שלמדנו ורכשנו, מעצם ההתנסות במצבים, קשיים וגם חיקוי. זה מחזק ומבסס את "החוסן הטבעי" שלנו. לרוב זה מספיק. לפעמים החוסן וארגז הכלים שרכשנו והפנמנו לא מספיקים וצריך וראוי להסתייע ביעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. נ.ב. תוכלי להסתייע בכמה כלים פסיכולוגיים המופיעים באתר שלי > u4u.co.il

לפני שלוש שנים בערך עברתי ארוע שלא מצליח להשתחרר ממני . פגשתי חברים והוא הציע לי שאכטה מקאנביס רפואי . לקחתי . והרגשתי שהיא חזקה במיוחד כמו כן החברה שהיו איתו היו נראים קצת מוזר יצאתי לכיוון הבית וביקשתי מחבר שלי שיעצור את הרכב כי הכל מסתובב לי ואני מרגיש שאני עומד להתעלף ניסתי לאכול דברים מתוקים כי זה הרגיש כמו נפילת סוכר . וזה לא עזר פינו אותי לבית חולים ושם אבחנו את זה כורטיגו . אני כבר שלוש שנים אחרי וכל יום מלחמה מחדש לחץ בראש תחושת ערפול כאבים מוזרים בראש ובעוד מקומות בגוף . ועוד כל מיני תופעות מוזרות שהורסות לי את האיכות חיים . ניסתי המון אלטרנטיבות וכלום לא ממש עוזר . ציפרלקס . מודל . סירנדה . סימבלטה . ועוד כל מיני נסיונות של רפואה אלטרנטיבית . ואין שיפור של ממש יש ימים יותר טובים יש פחות אבל זה כל הזמן שם ולא עובר . שילבתי שיחות פסיכולוגיות . וגם אין שיפור . מה עוד אפשר לעשות זה מתחיל לייאש .חשוב לציין שזה לא הייתה הפעם הראשונה שעישנתי . אבל כמובן שמאז אני לא מתקרב לזה .

לקריאה נוספת והעמקה

אבי ישנם מקרים רבים של אנשים שבעקבות התנסות, אפילו חד פעמית, בעישון קאנביס או מה שמוגדר כ"סמים קלים", נקלעו למצוקה נפשית משמעותית וסימפטומים פיזיולוגיים שונים. גם אם נכון הדבר שמרבית המעשנים אינם מגלים סימפטומים כאלו, ישנם בעלי רגישויות מיוחדות, הנקלעים כמוך למצבים קשים, המחייבים טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם פסיכיאטרי. טוב אתה עושה שאתה מטפל בכך. ואם הטיפול לא יעיל, כמו למשל הטיפול הפסיכולוגי אפשר לשקול (רצוי יחד עם המטפל), החלפת המטפל או הגישה הטיפולית. טיפולים אלטרנטיביים פחות רלוונטיים, לדעתי ובכל מקרה יש צורך בסבלנות והתמדה בטיפול שאתה מקבל.

היי.. אתה יכול בבקשה לנקוב בשמות של סוגי טיפולים שיכולים לעזור אולי במקרה כזה? אני חווה משהו די דומה ומטופלת גם עם כדורים וגם פסיגולוגית אבל חושבת שאולי אוכל להיעזר בהם במידה ואדע אילו שיטות טיפול עשויות לעזור.

07/01/2018 | 20:20 | מאת: א

איך משתקמים אחרי שעשיתי תאונת דרכים שבה פגעתי במישהו שעכשיו שוכב במצב קשה בבית חולים. החיים שלי נהרסו מגיע לי ומרגישה לא בסדר שאני רוצה להשתקם במקום להתייסר על מה שעשיתי אני רוצה להכנס לכלא ולהיענש אחרי שהמשפט יסתיים, אני שואלת מה עושים עם המצפון הכבד שיש לי?

לקריאה נוספת והעמקה

א מצער מאד לקרוא על תאונת הדרכים בה היית מעורבת ופציעתו הקשה של הנפגע. רגשי האשמה וייסורי המצפון שלך מובנים, אנושיים, צפויים ובמידה הראוייה אפילו רצויים והכרחיים לצורך עיבוד ראוי של הטראומה . יחד עם זאת, את זכאית גם להקל על עצמך בהבנה שבסופו של דבר זו אכן תאונה ולא חבלה מכוונת. בין אם היא קרתה כתוצאה מטעות ובין אם כתוצאה מרשלנות. למרבה הצער, היא עלולה לקרות לכל אחד מאיתנו, גם כשכוונותינו טובות. לעיבוד הטראומה והתמודדות ראויה עם רגשותייך הקשים, רצוי שתיפני לקבלת עזרה מקצועית של פסיכולוג קליני מתאים, אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי.

אני בן 25 משקל תקין אין בעיות בריאות ברקע. בגיל 20 צצו אצלי התקפי חרדה שטופלו על ידי תרופות פסיכאטריות שונות (SSRI SNRI BENZO) לאחר 3 שנים, שבהן חלפו כליל כל התקפי החרדה למינהן, הפרעתי הנפשית החליפה את עורה, והתחלתי לסבול מדיכאון עמיד בעל עוררות נמוכה עם תסמינים כגון: לאות, האטה פסיכומוטרית, עייפות, חוסר מוטיבציה, חוסר חיוניות, מחשבות שליליות, ערך נמוך וכו'. שום תרופה לא השפיעה עליי. מטבעי אני אדם שאוהב ריגושים ואוהב את החיים הטובים, ואני אוהב עיסוקים שמציפים אותך באדרנלין טבעי. אני נוטה לחשוב שהשנים בהן הותקפתי בהתקפי חרדה, דיללו את מאגר האדרנלין הטבעי בגוף עייפו את יותרת הכליה ומאז הסף הריגוש שלי מאוד גבוה, אני לא מצליח לתפקד ביום יום, לא לעשות שום פעילות שגרתית כלשהו, אני כל הזמן עסוק בלהרגיש אדרנלין זורם בגוף אז אני כל היום עסוק בספורט (5-6 שעות ביום, כולל פעילויות בעלות גוון מסוכן במקצת, אני גם מרגיש ''אושר קטן'' אחרי פעילות מסוכנת במקצת, אני לא מסוגל להנות מהדברים הקטנים והבנאליים, לא בגלל הדיכאון, אלא כי אני מרגיש שסף הריגוש שלי מאוד גבוה, ואני זקוק למצבי קצה), העיקר כדי להרגיש את האדרנלין בגוף, בשילוב עם מוזיקה, אני מקבל רגעי אופוריה טובים ואני דיי הפכתי להיות מכור לאדרנלין, העיקר רק לצאת מהעוררות הנמוכה, להרגיש חי, ולצאת מחוסר האונים שאני מרגיש, אבל זה עובד רק לאותו רגע ולא יוצר איזון ולמעשה אני כל הזמן אני במעגל כזה של עליה וירידה, כמו רכבת הרים, חי מריגוש לריגוש, בלי למעשה יכולת להחזיק שיגרה רציפה ושקטה, אני זקוק כל הזמן לריגוש גבוה כי אני מרגיש לא חי, מרגיש בעל עוררות נמוכה, מרגיש שהמוח מרוקן, אני אוהב את התחושה שהמחשבות שלי רצות בראש שאני מרגיש נמרץ וחיוני, ואני חושב שסדרת התקפי החרדה שעברתי במשך השנים..שחקה את האזור במוח שאמור לייצר את העוררות הגבוהה בצורה נורמלית וטבעית, איך יש לאבחן אדם המתאר התמכרות לאדרנלין כתוצאה מדיכאון? אני לא מסוגל לשבת וללמוד ומרגיש עייף עצל במרבית הפעילויות אך לא כך הדבר כשמדובר בפעילויות שנועדו להרגשת אדרנלין, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך עוררות. צריך ''היי''. נ.ב מעולם לא לקחתי סמים.

לקריאה נוספת והעמקה

שי מצער לקרוא על מצוקתך. מבלי להכיר אותך מקצועית, קשה להתייחס להשערותיך לגבי התפתחות התמכרותך לריגושים ואדרנלין. בכל מקרה, אין לי ספק שמצבך ניתן לשיפור מלא. עוצמת הסימפטומים והסבל המבוטא בדבריך מצדיקים, שתפנה בהקדם המירבי לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. במסגרת הטיפול ובמידת הצורך ניתן יהיה לברר גם הצורך והאפשרות להסתייע בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי משלים.

שלום, אני בן 14,אני ילד שעושה ספורט כמו כדורגל וריצות, ולאחרונה אני חש כמעט שבועיים לחץ בחזה ובצלעות בצד שמאל כמו מועקה לנשום ופעימות לב פחותות וגבוהות בין 70 פ ל90 פ הלכתי לבית חולים עשיתי אק"ג תקין צילום חזה תקין ובדיקות דם תקינות ואמרו שהכל בסדר אחרי זה הלכתי לרופא משפחה ואמר לי זה התקררות אולי מפני שאני נוסע באופניים לא לבוש מספיק טוב ואמר שאני אולי רגיש לקור. בכל מקרה הכאב לא פוסק מעל שבועיים, עשיתי גם צילום ריאות והכל בסדר. תחושת המחנק וחוסר היכולת לנשום רגיל בנוסף לכאבים בחזה ממש מטרידים אותי. תוכל לתת לי כיוון מה זה יכול להיות?

לקריאה נוספת והעמקה

טוהר אני פסיכולוג ולא רופא וגם הפורום מכוון לשאלות פסיכולוגיות בעיקר. טוב עשית שפנית לברר המקור לסימפטומים הגופניים שאתה מתאר, אצל רופא המשפחה ואפילו בבית החולים. אני מציע שתתייעץ איתם לגבי ההסבר לסימפטומים שאתה מתאר. אם אמנם ימצאו שאין לך שום בעיה גופנית רפואית, סביר שמדובר בתגובת חרדה, או מתח נפשי, מסיבה כלשהיא ואז כדאי יהיה שתפנה לייעוץ פסיכולוגי מתאים.

שלום,אני בת 14.5 ואני מרגישה סוג של לחץ מאוד גדול בכל מה שקשור ללימודים. אפילו שפונים עליי לענות תשובה בכיתה שאני לא יודעת את התשובה עלייה אני מרגישה כמו מחנק כזה שחונק אותי ואני נושמת בכבדות. לפני חודש בערך היה לי מבחן מאוד חשוב במתמטיקה והגעתי למצב שלא הצלחתי לעשות את המבחן כמעט ובכלל, הרגשתי כאילו אני לא יכולה לנשום ושחונקים אותי ונלחצתי מאוד. זה התחיל בערך לפני שנתיים שהתחיל עומס גדול בלימודים. זה מאוד משה עליי ביום יום ורציתי לדעת אם אפשר לטפל בזה איכשהו.

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה בעייתך מוכרת ואפילו מאד שכיחה - רגישות יתר חרדתית, הגורמת לך כנראה לתגובות של לחץ, כולל הסימפטומים שאת מתארת. אפשר ורצוי כמובן לטפל בזה, על ידי פנייה לייעוץ של יועצת ביה"ס, או מרכז ייעוץ לנוער,במקום מגורייך, או לפסיכולוג במסגרת קופת החולים, אליה את שייכת, או באופן פרטי. טיפול קצר של מספר פגישות יכול להועיל לך ואפילו מהר. בכל מקרה, עדיף שתתייעצי גם עם הורייך בעניין, ותשתפי אותם בהמלצתי.

28/12/2017 | 21:06 | מאת: אופיר

נראה לי שאני בדיכאון, אני בת 15 היה לי אפנדציט לפני שבועיים עשיתי ניתוח והתאשפזתי בבית חולים, לא רציתי להכנס לניתוח, פחדתי מהמחטים והתביישתי מהמנתחים, את החיסון של כיתה ח לא עשיתי בגלל הפחד מזריקות וכאן הכריחו אותי כי אני קטינה למרות שאני מבינה ויכולה להיות אחראית על המעשים שלי, אני מבינה שזה יכול להיות סכנת חיים אבל עדיין הרגשתי שלרופאים אין רגשות למרות שהם ניסו לצחוק איתי כל בוקר בביקור רופאים אני עצבנית בזמן האחרון ואני בוכה הרבה בזמן האחרון ואני מרגישה שנמאס לי לחיות עדיין יש לי כחול ביד מהאינפוזיה

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, אופיר מצער לקרוא ולהבין עד כמה את במצוקה ריגשית. גם בגלל הניתוח המהווה בדרך כלל סוג של "טראומה", גם בגלל שהוכרחת לעבור אותו , בגלל מצבך הבריאותי והסכנה לחייך, וגם אולי בגלל יחסם של הרופאים שניסו כנראה להקל על תחושתך ופחדייך, אך יתכן ויחסם נתפס על ידך, כחוסר רגשות ואכפתיות מצידם. הצירוף של הדברים גורם לך כנראה לתחושת הדכאון שאת מתארת. סביר ויש מקום לקוות שתצליחי להתגבר עליו, בכוחות עצמך ותמיכת משפחתך וחברייך. אך לאור דברייך, הייתי מציע, שבתיאום עם הורייך, תיפני לקבלת עזרה פסיכולוגית מקצועית, בבית החולים, במידה ואת עדיין מאושפזת, או במסגרת קופת-חולים, או במרכז הסיוע לנוער, בעיר מגורייך, או באופן פרטי. על פי ניסיוני המקצועי והאישי, מספר שיחות עם פסיכולוג/ית יוכלו לעזור לך במהירות רבה ולהקל על תחושותייך הקשות. בהצלחה והחלמה מהירה

25/12/2017 | 14:34 | מאת: דודי

שלום ד''ר מאיר. אני מרגיש ביום יום חנק בגרון ולחצים בחזה ובאוזניים באופן כמעט תמידי, כל פעולה שקשורה ללחץ אפילו לחץ חיובי מעלה את החנק והלחץ בחזה ובאוזניים, טיפול תרופתי עוזר לי אבל הפסיכיאטר אומר שהמינון שלי כבר מספיק וכדאי שאפנה לטיפול Cbt, אני נוטל רסיטל 40 חודש בערך, השאלה שלי היא מה לעשות? אני כל הזמן חש את החנק והלחצים, טיפולי Cbt לוקחים זמן וגם אני בספק לגבי זה כי פעם טופלתי בזה... האם אתה מכיר תופעה זו? מה אפשר לעשות? אגב, אני עושה תרגילי הרפיה שעוזרים אבל מיד אחרי ההרפייה הכל חוזר.. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

דודי התופעה שאתה מתאר מוכרת ואפילו די שכיחה. טיפול תרופתי, עשוי להיות יעיל ביותר לגבי ה"סימפטומים", אך פחות לגבי ה"תשתית" של הבעיה. לכן, הפסיכיאטר צודק לחלוטין, בהפנותו אותך, לטיפול פסיכולוגי משלים. גם אם הוא ארוך בעיניך ובפועל, זה "המתכון", המומלץ. וכמו בכל טיפול, חשובה מאד ההתמדה !

27/12/2017 | 09:08 | מאת: דודי

תודה רבה...

22/12/2017 | 15:25 | מאת: מוטי

איך אפשר לטפל בבעיות שינה (התעוררות באמצע הלילה) בעזרת פסיכולוגיה והפנוזה?

לקריאה נוספת והעמקה

מוטי בהיות שאלתך כללית (מידי), אתייחס גם כן באופן כללי. בעיות שינה עלולולת לנבוע מסיבות שונות. כך שתחילה יש לעשות בירור רפואי - פסיכולוגי, כדי לזהות את המקור להן. אבחנה טובה היא תנאי חשוב ולרוב הכרחי, להתאמת הטיפול הראוי לבעייה. במקרים של בעייתיות קשה וממושכת, יש מקום להתייעץ עם רופא המשפחה, לגבי בדיקה במעבדת שינה. טכניקות מקובלות, היכולות לסייע לבעיות שינה, אם כי כאמור, חשוב לזהות תחילה את אפיוני הבעייתיות ומקורותיה, הינן לימוד ותרגול של טכניקות להרפייה עצמית, או היפנוזה עצמית וכד'. טכניקות מעין אלו תוכל למצוא באתר של ד"ר ברוך אליצור ואתרים נוספים ורבים באינטרנט. אלא שלרוב, יישומן היעיל מחייב הדרכה והכוונה מקצועית אישית, של פסיכולוג, או רופא מתאים.

12/12/2017 | 00:11 | מאת: טומי

שלום, מאז שאני זוכר את עצמי תמיד פחדתי מכל מיני דברים בצורה קצת פחות מציאותית ממה שהם באמת אבל יש כמה דברים שמאוד מפריעים לי נתחיל בדוגמא הכי קיצונית ליכאורה שהייתי בצבא (לוחם) כל פעם שהייתה התחממות בגזרה או שהיה דיבור על מלחמה הרגשתי חרדה .. לא ברמה של התקף אבל הרגשתי קיפאון ותחושה רעה כזאת בחזה , המון מחשבות שליליות על מוות וכו וככה זה גם אחרי שהתשתחררתי , כמו עכשיו שיש דיבור על מלחמה או מבצע בעזה אני נכנס לאיזה בועה כזאת של חרדה תחושה של קיפאון וחוסר אונים.. לגבי צעדים גדולים בחיים כמו להתחתן ולצאת זה מסתבך יותר כי גם אם הצלחתי להתגבר על הפחד של לצאת עם מישהי תוך כדי הקשר אני חש בלבול עצום וחוסר יכולת להיות באמת בקשר ואויבקטיבי ככל שאפשר , אותו דבר בלבחור מקצוע לחיים תמיד יהיו מחשבות מפחידות של כישלון חוסר הצלחה וכו.. יש לי כמה שאלןת 1. מה לעשות במידה ומגייסים אותי למבצעהאם זה אומר שבאמת עדיף שלא אנסה להלחם בחרדה או להפך , ללכת ולנסות לגבור על זה? 2. האם לפי מה שתיארתי (מקווה שדייקתי ככל שניתן) זה אומר שאצטרך תרופות ? 3. יש סיכוי שזה תוצאה של פוסט טראומה מהעבר ? כי אני לא זוכר פלאשבקים מאירוע טראומטי כלשהו

לקריאה נוספת והעמקה

טומי לכולנו יש חרדות ופחדים. הם נועדו להגן עלינו מפני היקלעות למצבים קשים וסכנות. לפעמים, כמו במה שאתה מתאר, התחושה היא עוצמתית מידי, שכיחה מידי ונוטה להכללות, באופן הפוגע בשלוותנו הבסיסית ולפעמים אפילו בתפקוד. במקרים מעין אלו, חשוב להתייעץ באופן אישי ומפורט יותר עם רופא המשפחה, או ישירות עם פסיכולוג מתאים. זה יכול להיעשות במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

11/12/2017 | 22:03 | מאת: אנונימית

שלום, האם קיימים בתי הבראה לנפש אשר מספקים תמיכה מקצועית, קבוצות תמיכה, ליווי וכל הדרוש לסובלים מדיכאון? אשמח לפירוט.

לקריאה נוספת והעמקה

אנונימית יש מגוון רחב ביותר של שירותי בריאות נפש, המותאמים לחומרת הקשיים, איפיונם ומישכם. אני לא מכיר כאלו המוגדרים כ"בתי הבראה לנפש", אם כי הם רובם ככולם, מכוונים למטרה זו, אך עם שם וכותרת אחרת. אני מציע שתתייעצי עם רופא המשפחה שלך, לגבי הדבר המתאים לך ביותר.

שלום, לפני 5 חודשים פוטרתי מעבודתי מהנדס בהייטק,אני בן 58 ונראה שאין לי סיכוי למצוא עבודה בהייטק. ניסיתי בכל הכוח ללא תגובה. אין לי בעיה כספית לחיות בכבוד עד הפנסיה ,בריאותי הפיזית תקינה. הבעיה היא בראש בנפש, אני מרגיש ריקנות דיכאון חוסר תכלית, אין לי מטרה בחיים , חרדות , כאב בטן מוזר. קשה לי מאד לקום בבקר, אין לי חשק לעשות שום דבר. או לחפש עבודה מסוג אחר. (ברור לי שזה הגדרה של דיכאון) בבוקר אני מעביר את זמני בהליכה של שעה וחצי ואימון שרירים . זה קצת עוזר לשחרר את הלחץ הנפשי, ועכשיו מכאן אין לי כיוון מה לעשות עם עצמי . תחושה של עוד שניה בה לי לקפוץ מהגג. ככה יום יום וזה רק נעשה גרוע יותר לא יודע לאן אגיע. זימנתי לי תור לרופא משפחה שיפנה אותי לפסיכאטר או יתן לי איזה תרופה בנתיים . אבל זה התור יהיה רק ביום ראשון הבא. האם יש משהו שאני יכול לקנות בבית מרקחת שיקל על התסמינים האלה. מה עושים , אני מרגיש מאד רע. ההרגשה הנפשית הדיכאונית יותר גרועה מכל כאב או מחלה שעברתי , עכשיו אני מבין איך מרגיש מטופל כזה. אודה לעזרתך דני

לקריאה נוספת והעמקה

דני, לצערי, ראיתי פנייתך רק הבוקר. מצבים משבריים עשויים בהחלט להוות תפנית חיובית ל"גילוי" יכולות, פתרונות ויתרונות אצל כל אחד ואחת. כנאמר : "מעז יוצא מתוק". ועדיין, אני מבין קשייך ותחושתך הצפויה וממליץ שבלי קשר לתור שנקבע לך לפסיכיאטר ואפילו במקביל לו, תפנה כבר היום למוקד קופת החולים, אליה אתה שייך, כדי שיפנו אותך לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי. השירות אמור להינתן לך מיידית, ללא תלות בהמלצות רופא ובעלות מאד מסובסדת.

מבקשת את עזרתכם במילוי שאלון בנושא הפרעת הסתגלות וטראומה לצורך כתיבת עבודה סמינריונית. השאלון מיועד לכלל האוכלוסיה לוקח כ10 דקות למלא אותו. בטוחה שתוכלו ללמוד משהו חדש על עצמכם וכן תעזרו לנו לחקור את הנושא. https://www.questchain.com/platform/main/response.php?qcrespid=cf0c724768a66d59a4f7bbf6f327bc34 תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

רעות בהצלחה !

30/11/2017 | 13:39 | מאת: טל

היי.סובל מחרדות כבר למעלה מ10 שנים.לוקח 15 מיליגרם אסצי'. לא ממש עוזר.כל היום בלחץ. סחרחורות,כאבים בחזה,יובש בפה וכו' מה לעשות? להחליף כדור? להעלות מינון? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

טל איננו עוסקים בתרופות, כיון שהפורום והח"מ פסיכולוגיים. רק רופאים רשאים ומוסמכים לייעץ ולתת תרופות. האם קיבלת כבר טיפול פסיכולוגי ? אם לא וגם אם כן, רצוי שפרט, ולעיתים אפילו במקום תרופות, תפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי. לטווח הארוך לטיפול הפסיכולוגי יתרון משמעותי ולעיתים קרובות הוא אף עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

תודה על התשובה.קיבלתי טיפול פסיכולוגי לפני הרבה שנים. אבל הטיפול לא כל-כך עזר לצערי

טל יעילותו של טיפול מוערכת לעיתים, ביתר דיוק, רק ממרחק של זמן. מה גם שלעיתים יעילותו מתבטאת בכך שהמצב לא מחמיר, בזכותו. בנוסף, כפי שקורה בתחומי רפואה אחרים, יש מקום לנסות מטפל ו/או שיטה טיפולית אחרת. שכן וכידוע, יש הרבה פסיכולוגים והרבה גישות ושיטות ודרושה "התאמה" בין המטפל, המטופל והשיטה.

הגיוני מה שרשום במאמר הזה? http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7419145

יובל איננו עוסקים בהערכה של מאמרים, בלוגים וכד'. יחד עם זאת, עיינתי בקישור שהוספת. הוא "הגיוני", אך לא פחות ולא יותר מספרי "עזרה עצמית" רבים ואחרים שנכתבים ואכן ראויים לעיון. אלא שיש לדעת שכאשר הבעיה קשה ומשמעותית, "טיפים" ומאמרים, טובים ככל שלא יהיו, אינם חלופה מספקת לטיפול פסיכולוגי מתאים, אלא במקרה הטוב, "כלי עזר" אפשרי.

שלום. כבר כמה שנים אני סובלת מהתקפי חרדה. מאד קשה לי להיות במקומות סגורים עם אנשים - תחבורה ציבורית, עבודה, אפילו בבית של המשפחה .נסיתי טיפול פסיכולוגי שיחתי, , טיפול בציפרלקס בהמלצה של פסיכיאטר של קופת חולים,דיקור, למדתי שיטות נשימה להרגעת ההתקפים וגם טיפול במכון אורה גולן (למי שמכיר). כלום לא עוזר. לאחרונה המצב מחמיר. שוקלת לפנות שוב לטיפול תרופתי ולא מוצאת בשום מקום המלצה על פסיכיאטר טוב ואמין באזור חיפה. חוויתי אי הקשבה והתחשבות מצד הפסיכיאטר של הקופה וחוץ מציפרלקס שלא עשה לי טוב לא קיבלתי שום דבר אחר. במי אוכל להעזר כדי למצוא טיפול שיעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

Jenny אני לא מכיר פסיכיאטר בצפון. תוכלי להתייעץ בנדון עם רופא המשפחה שלך. בנוסף, יש טיפולים פסיכולוגיים רבים ושונים. כדאי להמשיך בטיפול פסיכולוגי עם עדיפות לטיפול בגישת ה-CBT. טיפול מתאים עשוי לייתר הצורך בתרופות.

20/11/2017 | 21:19 | מאת: ט

מחליפה ציפרלקס לויפאקס מכיוון שהציפרלקס לא עזר הייתי לוקחת 20 ציפרלקס בתהליך ההחלפה הייתי לוקחת 10 ציפרלקס בערב וכדור 1 (75) ויפאקס בבוקר ביום השישי חל שיפור ניכר .. יומיים הרגשתי ממש טוב. ביום השמיני כבר הפסקתי עם הציפרלקס ולקחתי 2 ויפאקס (150) כפי שהנחתה הפסיכיאטרית מאז חלה החמרה במצבי.. כבר שלושה ימים ככה.. מה הסיבה ומה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

ט. הפורום הוא פסיכולוגי ולא רפואי, כך שאיננו עוסקים בתרופות. עלייך להתייעץ עם הפסיכיאטר שקבע לך את הטיפול התרופתי ואם אינך בטיפול פסיכולוגי כדאי מאד לקבלו. המחקר והניסיון הקליני מלמדים שטיפול תרופתי משולב עם טיפול פסיכולוגי עדיף באופן משמעותי, על פני טיפול תרופתי בלבד.

20/11/2017 | 16:11 | מאת: חיים הרשקוביץ

בשבת ניפצתי חלון מרוב כעס איך אפשר להתמודד בפעם הבאה בלי לנפץ חלון?

לקריאה נוספת והעמקה

חיים יש הרבה ספרי עזר, מאמרים ו"טיפים" לסיוע בהתמודדות עם מצבי מתח ולחץ, בחנויות הספרים, באינטרנט ואפילו בתחתית עמוד זה בצד ימין, תחת הכותרת "טיפים לגולשים". אלא שאם הבעיה משמעותית, עוצמתית ונמשכת מזה זמן, עלול שהטיפים והעצות לא יספיקו ויש צורך בפנייה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול מתאים, עשוי לעזור לך באופן משמעותי ומהיר.

19/11/2017 | 17:57 | מאת: ענת

מישהו התנסה ויכול לדווח האם דיקור סיני יכול להקל על תסמיני לחץ וחרדה? אני מנסה להמנע מליפול שוב לטיפול התרופתי.

לקריאה נוספת והעמקה

ענת אין לי ניסיון וידע בכל הנוגע לדיקור סיני. אני כן יודע שטיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לעזור די מהר ואף לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

19/11/2017 | 14:58 | מאת: יעל

נכנסתי ללופ של חרדה בעקבותו גיוס של הבן שלי וטיפול שיניים שהסתבך והתמשך הרבה זמן ונפגע לי מפרק הלסת -ככה שסובלת מכאבים. כרגע "עובדת על עצמי" בטיפול בחרדה. בימים אני די מצליחה להשתלט על זה- התקפי החרדה פחתו. הבעיה שבשבוע האחרון אני לא מצליחה להרדם.. אם נרדמת אז זה לכמה דק' ואז מתעוררת בבהלה. מתערבבים לי לרגע חלומות ומציאות ואז אני נכנסת לחרדה נוראית וכמובן שמאותו הרגע אין שינה.. אני מהבוקר כבר בחששות על השינה בלילה..ובלילה כשלא מצליחה להרדם בחששות איך אתפקד בבוקר בעבודה כי לא ישנתי בלילה :-( הרופא משפחה נתן לי ואבן ואני מפחדת לקחת אותו כי קראתי שזה ממכר אני מבינה שאני חייבת טיפול פסיכולוגי...אבל זה הליך שלוקח זמן וכרגע אני לא ישנה! מה עושים? האם לקחת את הואבן בינתיים או לא?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל כמקובל, למרבה הצער, אצל מרביתנו, נראה שגם את דחית את הטיפול ברגישותך החרדתית, עד שהגיעה למצב שאת מגדירה כ"דחוף". בעייתך לא דחופה בהכרח, אך בהחלט "מצדיקה" פנייה לטיפול פסיכולוגי. אין זה בסמכותי לשלול או לבטל המלצת רופאך, מה גם שאינך מוכרת לי מקצועית. בכל מקרה תוכלי להסתייע במקביל בלימוד ותרגול של טכניקות להרפיה/מדיטציה. תוכלי להסתייע בנדון, באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

שלום, אני בת 30 ויש לי בעיה כבר 10 שנים, מאז שהתחילה היא מחמירה מדי פעם. בהתחלה התחלתי להרגיש שאני לא יכולה יותר לעבור על גשרים, פשוט הרגשה מוזרה של לחץ או פחד ברגליים וסוג של צמרמורת. אחרי כמה זמן גם לא יכולתי לנהוג בכבישים מהירים ולעלות למקומות גבוהים או אפילו לעבור מעבר חציה שיש שלושה נתיבי נסיעה או יותר. עכשיו אפילו סתם קשה לי לשבת באוטו בכביש מהיר. ההרגשה היא אותה הרגשה ברגליים וצמרמורת בגוף ומלא לחץ רק המצבים שזה קורה רק הולכים ומתרבים. מה אני יכולה לעשות עם זה? יש שם לתופעה הזאת? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לי על פניו ומבלי להכירך יותר לעומק כמתחייב כדי לאפיין בעייתך באופן מדויק יותר, היא נראית ונקראת לי כקשורה בפוביה, העוברת תהליך די צפוי ומוכר של הכללה והסלמה. פחות חשוב לאתר את השם המדויק לתופעה, כמו שחשוב שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, כדי למנוע החמרה והתקבעות. טיפול פסיכולוגי ממוקד, יוכל לסייע לך די מהר.

מזה כמה זמן תחושה של לחץ בראש ועכשיו עבר לחלק האחורי של הראש מין לחץ מפריע ידוע שאני טיפוס לחוץ ומאד פוחד מכל מיני וטיפוס חרדתי האם זה גם סוג של התקף חרדה ?

לקריאה נוספת והעמקה

אבי זה בהחלט יכול להיות ואפילו די סביר, על פי תיאורך, שזה ביטוי פיזיולוגי אפשרי של התקף חרדה. יחד עם זאת, אם לא חל שיפור בסימפטומים שאתה מתאר, כדאי לפנות לרופא המשפחה שלך, כדי לבדוק ולוודא שאין סיבה ביולוגית-רפואית (גם אם לא משמעותית), לסימפטומים שאתה מתאר.

שלום רב, מטופלת בציפראמיל 50 מיליגרם ללילה. לאחרונה נכנסתי לחובות כבדים מדי ואני לא רואה דרך מוצא אלא אם אעשה פעולה אחת שתהיה די עמומה מבחינתי, כך שלא בטוח אם כדאי לנקוט בה. המצב הגרוע גורם לי לחרדות, פחדים, פחד מיום המחר, גירוד של הראש מתוך עצבים, וירוסים שונים שתוקפים אותי בחולשתי ועוד לחצים. אני כבר הרבה שנים עם ציפראמיל. לפני שנתיים המינון הוכפל למינון הנוכחי והיה מעולה... עד עכשיו. מה עושים מכאן הלאה??? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

ענת "מכאן והלאה", כדאי לעשות, את מה שכדאי היה לעשות (ואולי עשית ?!), במקביל לטיפול התרופתי שאת מקבלת והוא - טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים. כפי שנכתב על ידי רבות ואף מגובה בממצאים מחקריים, טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לייתר את הצורך בתרופות. לא מאוחר מידי ואין אינך בטיפול, מומלץ שתיפני לקבל אותו או בקופ"ח או באופן פרטי.

תודה!!!

30/10/2017 | 21:06 | מאת: נופר

אחד מבני משפחתי עבר אירוע מוחי פתאומי. מאז אני בחרדות מהמצב הבריאותי .. זה משפיע עלי עד כדי כך שנסעתי לחו"ל לחופש לקצת ימים מפחד שיקרה לי שם משהו. בארץ אני מרגישה בטוחה יותר. יש לציין שאני עובדת כרגיל ומתפקדת רגיל בבית ובחוץ. אבל בלילה קשה לי להרדם ואני יכולה להתעורר באמצע. וכן במהללך היום חושבת על זה ואני מרגישה כאבים בכל מיני מקומות בגוף שאני לא יודעת אם זה אמיתי או דמיון. איך מתמודדים?

לקריאה נוספת והעמקה

נופר העובדה שחרדותייך הבריאותיות הועצמו או התעורררו, בגלל "אירוע מוחי, של אחד מבני משפחתך", מלמדת להערכתי שסבלך וחרדותייך "מצדיקים" פנייה לקבלת סיוע פסיכולוגי מקצועי. במקביל, תוכלי לנסות ולהסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור, (חפשי ב"גוגל"), הכולל המלצות רבות להתמודדות עם חרדות, כולל חרדות בריאותיות.

30/10/2017 | 07:39 | מאת: נעמה

אתמול בלילה נכנסתי ללחצים שרוצים לרצוח אותי, נעלתי תדלת בחדר ולא הצלחתי לעצום עיניים מפחד. כל רעש קטן הקפיא אותי והייתי בטוחה שזהו אני גמורה. זה קורה לי לפעמים שאני נהיית ממש פראנואידית אבל זה חולף.. זה בהחלט משפיע עליי. יש סיבה נורמלית לכך שזה קורה? תודה רבה על היחס והזמן.

נעמה אי אפשר להסיק מסקנות מקצועיות, רק מתיאורך הקצר. כיון שנראה שאת סובלת מחרדה גבוהה במיוחד, כדאי ומומלץ שתיפני לייעוץ מקצועי, אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. (או במסגרת קופת החולים, אליה את שייכת, או באופן פרטי). גם ייעוץ/טיפול קצר, יוכל לעזור לך במהירות, להקלת תחושתך הקשה.

אני מוצאת את עצמי שעות על גבי שעות מחפשת סימפטומים של מחלות נפשיות.. אבל זה לא שאני פוחדת מזה להפך אני דיי בטוחה שיש לי מחלה פסיכוטית וזה לא מפחיד אותי, בעקרון אני מאובחנת עם דיכאון וחרדה אבל אני מרגישה שיש משהו מעבר ואני לא מבינה מה . זה הגיוני? למה זה ככ מעסיק אותי?

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה על פי תיאורך, זה פחות נשמע לי כהיפוכונדריה לגבי הפרעות נפשיות (יש כזה דבר) ויותר בכיוון של מחשבה אובסיסבית לגבי העניין. מה גורם לך להיות בטוחה שיש לך מחלה פסיכוטית ?! בכל מקרה הייתי ממליץ שתיפני ליעוץ/טיפול פסיכולוגי לגבי מוטרדותך, הסיבות לכך ובעיקר דרכי התמודדות מתאימות.

אני פשוט מרגישה שמשהו לא כשורה, מרגישה שיש הרבה מעבר למה שמאבחנים אותי בו ושרוב היום מתעסקים בטראומה שלי וזה לא באמת מה שצריך להתעסק בו. לא יודעת להסביר פשוט תחושה כזו שלא עוזבת אותי. סיפרתי על זה להפסיכולוגית (שאני אובססיבית לגבי בדיקה באינטרנט) ולא ממש דיברנו על זה. תודה רבה רבה

29/10/2017 | 20:28 | מאת: ליאל

שלום אני בת 17.5 ובעבר הרגשתי עייפות נפשית כרגע מצבי הוא טוב ברוך ה אך שאלתי היא האם אני יכולה להצליח בלימודים כשיש לי רצון חזק כשאני עייפה נפשית ( יש לי פחד שהיה לי עייפות נפשית כי אני רוצה להצליח בלימודים)

לקריאה נוספת והעמקה

ליאל הרגשתך מובנת, אך אין סיבה מבוססת לחשוש שמא תשובי להרגיש עייפות נפשית. בכל פעם שפוקד אותך החשש, נסי להתמקד בזכרונות חיוביים כלשהם. בנוסף, נסיונך האישי יכול לחזק אותך. הרי למרות שסבלת מזה בעבר, הצלחת להתגבר על כך.

28/10/2017 | 18:12 | מאת: שוש

שלום רב, אני סובלת מחרדה ודכאון כבר עשר שנים. כיום בת 30. לא מצליחה להחזיק עבודה או לימודים כי כל הזמן יש פאזות דיכאוניות וחרדות קשות. אני מטופלת תרופתית, אך מרגישה לא מאוזנת כבר המון זמן. אני נוטלת אריפליי, אלטרול ולמוג'ין. אני די מיואשת ניסיתי הרבה תרופות ומשהו שם לא מספיק עובד. יש ייאוש וחוסר אנרגיה. בעברי קיבלתי את התרופות: דפלפט, ציפרלקס, זיפרקסה, ויאפקס, סוליאן, פאקסט, וכל התרופות האלו חלקם עזרו והפסיקו להשפיע או לא עזרו כלל. חוששת שניסיתי כבר את כל התרופות ואין עוד משהו שיכול לעזור לי. מה לעשות? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שוש ניסית הכל לדברייך, אך מה עם טיפול פסיכולוגי ? תרופות יכולות אמנם להועיל, אך עדיין מומלץ לרוב השילוב עם טיפול פסיכולוגי. כידוע, טיפול פסיכולוגי מתאים יכול אפילו לייתר את הצורך בתרופות. למרות ייאושך, הניסיון והידע הקליני מוכיחים שהתמדה טיפולית סופה לנצח !! יש את כל הסיבות להאמין שכך יהיה גם לגבייך.

27/10/2017 | 16:25 | מאת: ט

כבר כמה שנים מהפרעת פאניקה טופלתי בפריזמה 40 מג שעבדה עבורי מעולה במשך 5 שנים נהדרות בהן הספקתי לשכוח מה זה בכלל. לפני כ4 חודשים היא לפתע הפסיקה להשפיע העלאת המינון ל60 מג לא עזרה כעת כבר שלושה חודשים מטופלת עי ציפרלקס 20 מג יש הקלה חלקית אך לא מספקת ימים שלמים של דריאליזציה חוסר כוח נפשי וחוסר חשק לכלום ולאחרונה(כשבוע) גם מספר התקפים והישנות תחושת החרדה הקשה והמעיקה יחד עם מחשבות טורדניות מה הייתם ממליצים לעשות בשלב זה?

לקריאה נוספת והעמקה

ט כיון שאני והפורום פסיכולוגיים, איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, הריני ממליץ לך לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

18/10/2017 | 12:33 | מאת: מיקי

סובלת מבעיות גופניות שהם הובחנו על רקע נפשי כבר הרבה מאד שנים. אני לוקחת בקביעות את התרופה אנאפרניל. אפשר להגיד שתרופה זו די עזרה לי עד הזמן האחרון . אני כרגע לוקחת כדור וחצי של 75מ"ג.. בהתייעצות עם הרופאה הפסיכיאטרית היא החליטה להוסיף גם כדור מודאל אחד ליום. רופא גסטרו שגם איתו התייעצתי הציע לי לקחת 2 כדורי מודאל. פניתי לרופא נאורולוג בגלל בעיה אחרת והיא הציעה לי לא לקחת בכלל מודאל. אני מאד מבולבלת ולא יודעת מה להחליט שכחתי לציין שאני בת 67.מרגישה מאד לא טוב. יש לי לחצים ומועקה בקיבה העליונה ובחילות ..בקושי מתפקדת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

מיקי הפורום והח"מ פסיכולוגים, כך שאיננו עוסקים בתרופות ובייעוץ לגביהן. בהתיחס להמלצות הסותרות שקיבלת מרופאים שונים, אני מציע שתתייעצי עם רופא המשפחה שלך. במידת הצורך, הוא גם יוכל להעמיק הבירור המתבקש, עם רופאייך השונים.

אני בת 19, גובה 1.59, משקל 56 ק"ג, באופן כללי אדם רגוע. לאחרונה התחלתי לחוות הבהובים של כאב בכל מיני מקומות בגוף, כזה שבא והולך, בעיקר באיזור החזה הזרועות והכתפיים ובעיקר בצד השמאלי. ערב אחד בשבוע שעבר הרגשתי פתאום את אותם כאבים (הם לא עזים, אבל גורמים לאי נוחות), דפיקות לב מואצות, נשימה שטחית וקשיי הירדמות. מאז אני חווה את אותו הדבר בכל ערב וביומיים האחרונים גם ביום. לפני שבועיים היו כמה לילות בהם כל הגוף גירד לי, הרגשה כאילו הולכות עליי נמלים מה שהקשה עליי להירדם. חשוב לציין שאני ישנה בשעות מאוד מאוחרות דרך קבע, אך הפעם מה שמנע ממני להירדם אלה אותם כאבים גירודים ודפיקות לב. הלכתי לאחות והיא מדדה לי לחץ דם 130/91. אני מודעת לכך שאלה יכולים סימנים למתח נפשי וסטרס אך כמו שציינתי אני בדרך כלל אדם רגוע וכל זה קורה לי בזמן מנוחה, לכן הסימנים הללו קצת מלחיצים אותי. האם אלו אכן סימנים למתח נפשי שיחלפו ולא צריכים להדאיג אותי או האם יש משהו שאני צריכה לבדוק? אשמח לתגובה :)

לקריאה נוספת והעמקה

רותם כידוע, "גוף ונפש, חד המה" ! לכן, מרבית הסימפטומים הגופניים, מושפעים (לפעמים נגרמים) גם ממצבנו הריגשי/נפשי. לכן, כשמדובר בסימפטומים גופניים, מהסוג שאת מתארת ובכלל, מומלץ להיבדק תחילה על ידי רופא, כדי לשלול סיבה אורגנית-ביולוגית אפשרית, גם אם ההסתברות לקיומה נמוכה. מתח נפשי עלול להיות "גלוי" וידוע, אך לעיתים הוא "סמוי" וללא היכרות מקצועית מעמיקה יותר, קשה ולרוב אי אפשר להעריך את מקורו. אני לא חושב שיש לך ממה לדאוג , אך כדאי שתתיעצי תחילה עם רופא. גם אם יש סיבה ביולוגית כלשהי, לרוב היא שולית וניתנת לפתרון מהיר.

היי אני מטייל כ3 וחצי חודשים, במהלכם הייתי חולה כמעט חודש בזיהום בעור, סלמונלה ועוד וירוסים של בטן. שלשלתי, הקאתי והתייבשתי כמה פעמים. קילתי המול אנטיביוטיקה ואינפוזיות. לאחר מכן לא הצלחתי לישון במשך כמה לילות ובימים היו לי כאבי ראש חזקים, כאבי שרירים, עייפות, קצת אפטיות והרגשת זומביות מוחלטת. נמשך במשך כשבועיים.. מצאו שיש לי טפיל במעיים ולקחתי תרופה במשך 3 ימים. לאחר מכן עדיין המשיך המצב והתחלתי לקחת מלטונין כדי לישון טוב בלילה וזה באמת עזר קצת. עכשיו אני נרדם לבד בלי לקחת מלטונין, אבל עדיין יש לי כאבי ראש חזקים , הרגשת חולשה בשרירים ומרגיש שאני סוג של זומבי.. כאילו כאן אבל לא מרוכז אף פעם ושוכח מה אני רוצה לעשות. עשיתי בדיקות דם לפני כשבוע וחצי והכל תקין גם בהמטולוגיה וגם אלקטרולידים. כרגע אני בקנדה והרופא טוען שמדובר בעייפות כרונית.. מה אפשר לעשות במצב כזה? אולי מדובר במשהו חרדתי גם??

לקריאה נוספת והעמקה

עודד סליחה על העיכוב בתגובה. כבר עניתי, להערכתי, אך כנראה שהתגובה לא נקלטה. אני מקוה שמצבך השתפר בינתיים. לשאלתך : טוב עשית שפנית לבירור רפואי, תחילה. אם אמנם אתה סובל כדברי הרופא שבדק אותך מ"עייפות כרונית", הרי שלמיטב ידיעתי, אין עדיין החלטה חד משמעית של "עולם הרפואה" באשר לסיבותלהתפתחות תסמונת זו. יחד עם זאת, סביר להניח שחרדה, רגישות יתר ומיקוד קשב דאגני, עלולים בהחלט להעצים הסימפטומים. בכל מקרה, אני לא חושב שניתן "לאבחן" ולייעץ לך באופן רציני, מבלי "להכיר אותך מקצועית". כך שעליך להסתייע בייעוצו והנחייתו של הרופא שבדק אותך ואיתו אתה בקשר. תוכל להסתייע בכל מקרה בטכניקות להרפייה עצמית, כמו אלו המופיעות באתר של ד"ר ברוך אליצור. (חפש בגוגל).

שלום, אני לוקחת 50 מג נורמלול למניעת מיגרנה כל בוקר. לפני חודש לקחתי 80 מג פרולול אבל בשל כמה תופעות לוואי עברתי לנורמלול. אני סובלת גם מחרדות והפרולול היה עוזר לי לנשום ולהרגיש רגועה ביומיום (לנורמלול אין אפקט כזה) אני עומדת לפני מבחן מאד חשוב ומתקשה לתפקד ולנשום ומפחדת ששוב יהיה לי התקף. הרופא הציע שמאחר ואין לי בעיות לב או אסתמה, אוכל לקחת את הפרולול במקום הנורמלול לפני המבחן עצמו. כמה זמן לפני המבחן כדאי שאקח את הפרולול? כמה זמן לוקח לו להשפיע? או שכדאי שאפצל את המ"ג במהלך 5.5 שעות המבחן? תודה מראש ושנה טובה

לקריאה נוספת והעמקה

ל-PF הפורום ומנהלו הח"מ עוסקים בייעוץ פסיכולוגי ולא רפואי-תרופתי. לעניין התרופות תצטרכי לפנות לרופא שרשם לך את התרופות, או לפורום רפואי (!) מתאים. בכל מקרה ואל פי תיאורך הייתי מציע לך לפנות גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, לטיפול בחרדותייך. טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לייתר לחלוטין, את הצורך בתרופות וכל השפעותיהן הנילוות.

שלום ד"ר אני בדרך כלל בחורה חרדתית סבלתי בעבר מחרדה לתקופה קצרה אך יצאתי מזה בעצמי בלי תרופות ועברתי את זה בשלום ,, אני צריכה לעבור ניתוח פלסטי לשיפור הביטחון העצמי זה פשוט חלום שאני בטוחה שיעזור לי להיות מאושרת יותר כיוון שאני נוטה להיות במצב רוח ירוד מאוד בזמן האחרון ,, הבעיה היא שאני מאוד מפחדת מהרדמה פיתחתי מין אמונה שאם יעשו לי הרדמה אני לא אתעורר והגוף שלי לא יעמוד בזה ולמרות שכנועים של חברות שכבר עשו ולמרות שאני באמת לא רואה כל סיבוך בהרדמה דווקא בניתוח זה אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי ,, לי זה יקרה ,, לי זה יזיק ,, אני לא אעבור את זה ... מה עושים ???? איך אפשר להתגבר ?? האם חרדה זו ניתנת לטיפול ??? כלכך מאוכזבת מעצמי לכולם יש אומץ ולי אין

לקריאה נוספת והעמקה

למיה חרדתך בענין הרדמה די שכיחה. היא ניתנת לטיפול פסיכולוגי ממוקד (עדיף בגישת ה- CBT). הייתי אף מציע שתסתייעי בפסיכולוג שהוא גם מורשה לטיפול בהיפנוזה.

19/09/2017 | 08:30 | מאת: עדן

היי אני בת 22 ובזמן שעשיתי מכימה קדם אקדמית חוויתי נפילת מתח לדעתי אני לא בטוחה מזה.. בזמן השיעור שיום אחריי זה אני אמורה להתחיל קורס נוסף. הרגשתי שהגוף אומר לי להתעלף ואני נלחמתי בזה והייתי אפתית. ואז התחלתי לבכות. התעלפתי והקאתי. אחרי איזה חצי שעה זה נרגע.. אותו הדבר קרה לי כמה חודשים אחריי לאחר שסיימתי את במבחן האחרון בקורס. ואני חשתי כאבי ראש על בסיס קבוע באותה תקופה. אני מתחילה השנה את הלימודים שמאוד קשים. ואני מפחדת שהדבר הזה ייקרה לי שוב. אני לא יודעת מה הסיבה לדברים, מקווה שתעזרו לי. ושאני בפורום הנכו

לקריאה נוספת והעמקה

לעדן יש ומתח רב או "נפילתו" כדברייך, עלולים לגרום אצל אנשים רגישים במיוחד שינויים פיזיולוגיים שונים, המתבטאים במגוון סימפטומים גופניים. בכל מקרה לבדיקת העניין באופן יסודי ושלילת סיבות אורגניות-ביולוגיות אפשריות אחרות, עלייך לפנות תחילה לרופא המשפחה שלך, לבדיקה, אבחנה והתיעצות. בהתאם לחוות דעתו הרפואית ניתן יהיה לשקול, דרכי סיוע אפשריות.

16/09/2017 | 22:05 | מאת: מודאגת

שלום בעבר השתמשתי מס שנים בesto10. לאחרונה חשתי ברע והתחלתי לקחת כדור קלונקס 0.5 מג בערב. החלטתי להתחיל שוב הטיפול ב esto 10 אולם מאז אני חווה דכאונות ונדודי שינה. האם זה סביר? מה המלצתך?

לקריאה נוספת והעמקה

למודאגת כיון שאנו לא עוסקים בתרופות אלא בייעוץ/טיפול פסיכולוגי, המלצתי היא שתפני שאלתך לפורום פסיכיאטרי. בנוסף ובעיקר, אני ממליץ, במידה ואת לא בטיפול פסיכולוגי בהווה, שתיפני לקבלת טיפול כזה. טיפול מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

15/09/2017 | 15:32 | מאת: ע

שלום, אני בת 30 ולפני כחודש וחצי עשיתי טיפול פוריות. מספר ימים לאחר החזרת עוברים התחלתי להרגיש לא טוב, היו לי דפיקות לב ממש מהירות ללא שום מאמץ, הרגשתי שממש חם לי, כאבי בטן וחולשה. הרגשתי שאני עומדת למות. לאחר 5 דק' זה עבר, יום למחרת זה קרה לי שנית. ניגשתי למרפאה עשו לי א.ק.ג ובדיקות דם, יצא תקין. זה המשיך כל יום ונהפך לכמה פעמים ביום. הגעתי למיון גם שם לאחר בדיקות נאמר לי שהכל תקין ואולי זה רק לחץ. הגיע היום של בדיקת הריון אשר יציאה חיובית ואז דפיקות הלב פחתו מיום ליום. לצערי העובר היה מחוץ לרחם ונאלצתי לעבור ניתוח לפרוסקופיה. היום כשבוע וחצי לאחר הניתוח אני עדין מרגישה חרדה למצבי, כל כאב קטן מלחיץ אותי מאד ושאני נלחצת דפיקות הלב וכל התחושות שתיארתי קודם חוזרת בשנית. מה שגם גורם לי להבין שאולי כל הזמן הזה הייתי בחרדה. האם זה הגיוני? איך אוכל לגרום לזה להיפסק? איך אוכל למנוע את זה בטיפול הבא? אודה למענה!! תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

ל-ע. בהתקפי פאניקה או חרדה קשה, יש וחשים חוסר אונים ומצוקה כה קשה, כאילו ועומדים "להשתגע". בפועל זה לא שגעון, גם אם זה "מרגיש ככה". זו דרכה של מערכת החירום הנפשית שלנו, להתריע על קיומה של בעיה ריגשית/נפשית, הטעונה התיחסות, שינוי והתמודדות מתאימה. את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה בצד ימין, או באתר והקלטות ההרפיה העצמית של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל"). לאור תיאורך ועוצמת מצוקתך הייתי מציע שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול של פסיכולוג קליני, המתמחה גם בגישת ה-CBT או היפנוזה.

15/09/2017 | 23:18 | מאת: ע

תודה רבה על תשובתך ועל המענה המהיר!

היי אני נמצא כרגע בגואטמלה ובימים האחרונים חווה תחושות מוזרות. לפני כמה ימים עישנתי מריחואנה ובמשך 3 לילות בקושי ישנתי והרגשתי שהדופק שלי היה נורא מהיר.. בבבקרים היו לי כאבי ראש חזקים באזור המצח והעיניים ותחושת חוסר אנרגיה מוזרה.. בהמשך הימים התחשות לוו גם בזיעה , הרגשת מחנק ותחושה כללית רעה. התפנתי לרופא מקומי והוא חשד שיש לי מלריה ואף עשה לי בדיקות דם שלדבריו הצדיקו את טענתו אך שלל את האבחון כי לר היה לי חום בכלל. אחר כך טען שזה זיהום אבל הוא לא יכול לאבחן איפה. נתן לי אנטיביוטיקה כללית ואמר שתוך כמה ימים זה יעבור ותוך כדי גם מצא שיש לי דלקת אוזניים קלה. הלכתי למחרת לרופא נוסף בעיירה והוא אמר שהזיהום שלי בגרון ואמר לי להמשיך לקחת את האנטיביוטיקה שהרופא ה1 נתן לי. אני כהר קצת איבדתי אמון ברופאים פה כי הם לא נתנו לי תחושה שהם באמת יודעים מה יש לי. מבחינת לחץ דם דופק וריאות כל הבדיקות שעשיתי תמיד היו תקינות. אני כבר 3 ימים עם אנטיביוטיקה ו4 ימים לא נוגע בשום סם כלשהו. מרגישמטיפה יותר טוב כי גם הצלחתי לישון, אך עדיין מרגיש תחושות מוזרות בעיקר שהדופק שלי עולה או בשתיית מוצרים עם קפאין כמו קפה.. נייה לי תחושות מוזרות בראש ובעיניים צמרמורות ו חושת מחנק לפעמים. בנוסף בחודש האחרון הייתי בפרו וחליתי בסלמונלה, זיהום בעור, עוד זיהום בטן וכל מיני בעיות גובה וגם חוויה רעה של עישון מריחואנה שכנראה עורבבה בחומר כימי וגרמה לי להרגיש תחושות דומות אך עברה לאחר יומיים בערך. בסופו של דבר אני מרגיש בסוג של סטלה ממושכת או משהו שדומה וזה לא עובר לי, מרגיש מבולבל וקצת מבואס בגלל זה, אני באמצע טיול ולא יודע איך להמשיך ככה אשמח ליעוץ/דעה/ הכוונה או כל דבר שיוכל לעזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

לעודד, כמו בכל מקרה בו יש סימפטומים גופניים-פיזיולוגיים, מן הראוי לשלול תחילה סיבה רפואית-אורגנית אפשרית של הסימפטומים. לכן, טוב עשית שפנית לרופאים לבדיקת מצבך וכדאי להשלים הבדיקות בתחום. לאור הכותרת של דבריך וחששך האישי שמדובר בתגובה להשפעת סמים, סביר שאכן כזה הוא המצב. לעיתים, העניינים מסתדרים מעצמם, בעזרת אילוצי המציאות, היסח הדעת ובעיקר החוסן הנפשי הקיים בכל אחד מאיתנו. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית, כדי לסייע בהתמודדות עם תגובות החרדה והמצוקה הנפשית הנילווית. קשה ואפילו בלתי אפשרי להעריך ללא היכרות מקצועית איתך, מה התסריט הצפוי לגביך. אם אינך מתכוון לשוב מיידית ארצה, הייתי מציע שתפנה לפסיכולוג קליני מקומי, או שתיצור קשר ב"סקייפ" עם פסיכולוג קליני בישראל, להערכת המצב בצורת מקיפה יותר.

תודה רבה על המענה:) עבר כבר שבוע בערך מאז שעישנתי מריחואנה בפכם האחרונה, סיימתי גם 6 ימים של אנטיביוטיקה. כרגע רני מרגיש בעיקר עייפות חזקה וחוסר אנרגיה(אני ישן 7-9 שעות בלילה) , הראייה שלי קצת מטושטשת קצת לא מובנת, מרגיש "זומבי" , מבולבל ותחושה של מחנק או לא מצליח לנשום נשימות עמוקות.. אמנם אני מאוד עייף אבל אין לי כמעט פיהוקים כמו כולם ואין לי תחושות התעפצות כמו שהיה לע לפני כן. כבר לא בטוח אם זה קשור לנפש.. התחלתי לקחת פרוביוטיקה ואומגה 3 כדי להחזיר קצת ממה שהאנטיביוטיקה לקחה איתה( מעבר ל6 ימים הייתי מטופל כעוד 14 ימים באנטיביוטיקה ואינפוזיות). היום בבוקר ניסיתי להתאמן בקלילות קצת הליכה מהירה ושכיבות שמיכה ותרגילי גוף ופשוט הרגשתי אחרי חצי שעה נורא, למרות שאכלתי לפני ואחרי ושתיתי מאז שקמתי המון מים ותה. יכול להיות שפיתחתי סכרת/ אנמיה או משו אחר?? אני אלך בימים הקרובים שוב לרופא ואבקש לעשות בדיקות , אשמח אם תכתוב לי איזה בדיקות עלי לבקש או מה לדעתך קורה איתי.

12/09/2017 | 06:43 | מאת: אמא

שלום רב,בתי התגייסה לפני כחודשיים לצהל ,הייתה עם מוטיבציה רבה ומרוצה מהתפקיד לפני הגיוס,מרגע הגיוס היא לא אותה ילדה שנכנסה לצבא ,הייתה בוכה הרבה שקשה לה המרחק מהבית ,בשלב מסויים התחילו התקפי חרדה שהיא לא יכלה לשלוט בהם .היא בקשה כל יום קבן עד שלבסוף נתנו לה אחרי חודש הקבן קבע שהכל בסדר איתה ,הילדה קיום בבית נפקדת מיכוון שבצבא לא מבינים אותה ואך שהיא יודעת שהיא צריכה לחזור התקפי החרדה חוזרים .אנחנו לא יודעים מה לעשות .אך לעזור לה להתמודד במצב הזה .אודה לעזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא, אני מציע, כמובן, שתנסי להשפיע על ביתך "לעצור" את הנפקדות ולחזור לבסיס, למרות קשייה ולנסות לדבר (היא, ואם צריך אז גם את) עם מפקדיה, רופא היחידה ואפילו הקב"ן עצמו. במקביל ובמידה ואת לא מצליחה בכך, כדאי שתיפני לפסיכולוג "אזרחי", בעל רקע וניסיון בעבודה עם הצבא, לקבלת חוות דעתו המקצועית והמלצותיו לכם וגם לצבא עצמו.

שלום אני בת 34 גרה עם אימי מחברה מאוד סגורה לאחרונה אימי סובלת מהזיות שמיעה(מסרבת לבצע בדיקות מקיפות ולדבר אם התרופות עוזרות לה או לא) מאז ההזיות גרמה לפיטוריי מהעבודה עוקבת אחריי לכל מקום אין לי דקה לנשום מחביאה ממני מפתחות אוטו של הבית מאיימת לשבור לי את האוטו ובכללי מאוד מאוד עצבנית(אני!@! מרגישה שכל חיי עוברים בפניי) לא יכולה ככה יותר. שאר המשפחה יודעת אך כנראה לא מעניין אותם

לקריאה נוספת והעמקה

ללין, הבנתי את הבעיה, למרות שלא שאלת שאלה (??). נראה שכדי להגן על עצמך ובסופו של דבר גם לעזור יותר טוב לאימך, הכרחי שתתיעצי עם רופא המשפחה שלך, ותספקי לו בהרחבה את כל המידע הרלבנטי. אימך זקוקה, כנראה ועל פי תיאורך, לבדיקה וטיפול פסיכיאטרי ואת זקוקה לייעוץ וטיפול פסיכולוגי, כדי לחזק את יכולתך "לשים גבולות" ולהתמודד עם המורכבות של חייך בהווה.

10/09/2017 | 14:05 | מאת: דנדו

שלום, התחלתי לקחת ציפרלקס(10 מ"ג)עקב חרדות שנבעו מהיפוכנדריה לפני כשנה , עד עכשיו היה הרוב בסדר אבל כרגע נראה שחרדות ההיפוכנדריה חוזרות בגלל מיחושים שונים שלי ,אמנם לא בעוצמה של פעם אבל עדיין קיימים וגורמים לי לבזבז חצי יום בשיטוטים באינטרנט לקבלת תשובות . מה מומלץ לעשות ? לגשת לרופא להגדלת המינון ? או לקבל טיפול מתאים ? או לנסות לבדי להוריד את הסטרס ?? נא עזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

לדנדו, אילו יכולת "להוריד את הסטרס לבד", כנראה שלא היית פונה לפורום ולוקח "ציפרלקס". היפוכונדריה היא תופעה שכיחה, בהיותה הגנה פסיכולוגית-אבולוציונית, מפני נזק וסכנה בריאותיים אפשריים. אך אם ההגנה, כמו במקרה שלך, מועצמת ורגישה מידי היא עצמה הופכת לבעיה וגורמת למצוקה נפשית קשה העלולה אף לפגוע בתפקוד. לכן, במקביל לטיפול תרופתי ואולי אף במקומו, כדאי שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את מקורות חרדתך ויוכל לספק לך כלים להתמודדות איתה.

01/09/2017 | 08:32 | מאת: נועה

שלום, בת 27... יש לי פחד מאוד גדול מרופאים ובדיקות. לפני שנה התעלפתי ופינו אותי לבית חולים התאשפזתי שבועיים ובבדיקות דם (לפני כן לא עשיתי בדיקות דם 20 שנה) היה משהו לא תקין בשבועיים האלה עברתי הרבה מאוד בדיקות (גם קרדיולוגיות, גם נוירולוגיות וגם אנדוקריניות) לבסוף גילו שזה גידול קטן שפיר ליד המח הוא פשוט לוחץ על ההיפופיזה וגורם לכמה בעיות. לכן אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים ביקור אצל אנדוקרינולוג ובדיקת דם וכל חצי שנה mri. הייתי גם אצל רופא נשים פעם אחת וגם באוחטרסאונד (דרך הבטן) היו בעיות... הוא אמר לי לחזור עוד חודש ולא חזרתי... התחלתי טיפול תרופתי לגידול עשיתי את בדיקת דם הראשונה וביקרתי אצל האנדו' ושוב לא יצא תקין. שלחו אותי לבדיקה נוספת שמזריקיים לוריד חומר ולוקחים דם כל שעה. אני לא מסוגלת לעבור את הדברים האלה אני יודעת שזה ילדותי אהל זה מאוד קשה לי...הפסקתי ללכת מינואר לא ביקרתי בקופת חולים. שלשום הרופא משפחה התקשר אמר לי שאני צריכה לבוא (אני גם צריכה mri) הוא קצת גער בי על האדישות שלי והתפדחתי... זה לא שאני מחפשת תשומת לב אבל זה נראה ככה מבחוץ.... גם יש סיכוי שאצטרך ניתוח להוציא אותו תלוי בתוצאות של ה mri... פחד מוות... אני טיפשה אני יודעת... זה גם יכול לפגוע לי בראיה כי זה קרוב לעצב הראיה... אבל אני לא יודעת איך להתגבר... יש לי גם בעיה נוספת שאני בכלל לא מעיזה לומר לרופא המטפל, אני קראתי על זה ואני יודעת שזה יגרור עוד בדיקות חלקן מביכות ואני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה... הדבר שהכי קשה לי בכל הסיפור זה שהרופא משפחה גוער בי וזה נראה שאני מחפשת תשומת לב.. להיפך, אני לא אוהבת שכל התשומת לב עליי... זה ממש ממש מביך אותי השיחות עם הרופא על האדישות..

לקריאה נוספת והעמקה

לנועה מצוקתך וחששך מבדיקות, מובנים ואפילו די שכיחים. יש וההתכחשות לקיומה האפשרי של בעיה, היא לא-מודעת ויש, כמו במקרה שלך, שהיא מודעת ואפילו, למרבה הצער, עוצתמתית וכנראה גם די מסוכנת. מניסיוני, לרוב הפחד הוא לא מהבדיקה עצמה, כמו ובעיקר החשש מתוצאותיה. בכל מקרה וכפי שגם את יודעת, אין מנוס מבדיקות. הן נועדו להגן עלייך ועל בריאותך. לא כללת שאלה בדברייך, אך אני מניח ששיתפת אותי ואת הפורום בקשייך כדי לשאול מה עושים ?! התשובה החד משמעית היא - משלימים ומבצעים את כל הבדיקות שהרופאים ממליצים, כולל לגבי הבעיה שאת חוששת לשתפם. ואם רגישותך וחרדתך כה גבוהים, מן הראוי שתיפני לקבלת סיוע פסיכולוגי ממוקד של פסיכולוג קליני או רפואי, שיעזור לך להתגבר על פחדייך ורתיעתך.

27/08/2017 | 09:18 | מאת: כנרת

שלון רב, ביתי בת 13 נתקפת לאחרונה בסיוטי לילה. היא מתעוררת בבהלה ומתארת תמונות מפחידות שראתה. ביומיים האחרונים זה החמיר מאד. היא מפחדת להסתובב לבד בבית. מצחצחת שיניים כשאני לידה !! ונתקפת בכי חזק שראתה דמות מאחוריי שרוצה לרצוח אותי. הסיוטים ברובם קשורים לנסיונות הריגה עלי. מה אפשר לעזור לה ? במיידי ולטווח ארוך ?

לקריאה נוספת והעמקה

כנרת אני לא מומחה ומטפל בבעיות של ילדים ובני נוער. אני מציע שתפני לפורום העוסק בייעוץ וטיפול בילדים.

25/08/2017 | 02:37 | מאת: הילה

שלום, סובלת מזה כחצי שנה מחרדות.. יש תקופות טובות יותר ופחות מטופלת כרגע רק בטיפול פסיכולוגי .. בחודשים האחרונים קשה לי מאד לאכול וירדתי המון במשקל. אני מרגישה שהאוכל לא יורד לי בגרון ויש פחד להיחנק וכל פעם שצריכה לאכול זה סיוט אז לעיתים נמנעת.. אבל הירידה במשקל משמעותית וניכרת ולא הייתי רוצה להגיע למצב פיזי לא טוב . לא ששה לקחת כדורים רוצה לנסות לטפל בזה לבד אשמח לעצתך בעניין תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה על פי תיאורך, נראה שהכיוון הוא לא "לטפל בזה לבד", אלא בעזרת סיוע/טיפול מקצועי פסיכולוגי מתאים. גם אם אין עדיין שיפור, הוא צפוי להגיע אם אכן תתמידי בטיפול. בכל מקרה, את יכולה להסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) ואני מציע שתקראי גם את תשובתי לשאלה של "דין", הסמוכה לשאלתך.