נגישות
נגישות

פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4924 הודעות
4538 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

לפונה בנושא זה.. אכן לא ניתן היה לפרסם פנייתך ופרטיך. אין מצב למכירת בנזודיאזפינים באופן פרטי, ללא מרשם רפואי מתאים.. וטוב שכך !!! מציע שתפנה עם בעייתך לרופא משפחה או פסיכיאטר ובמקביל גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי.

07/04/2016 | 20:14 | מאת: נמרוד

שלום ד"ר אני בן 20, חייל, בריא בד"כ, מאז שאני זוכר את עצמי אני היפוכונדר. דבר זה גרם לי להיות אובססיבי בכל דבר שקשור לגוף, ברמה חולנית. כל תסמין, כל תחושה, כל דבר שקרה לי בגוף במשך השנים, ייחסתי אותו כדבר הנורא מכל, אחרי כ"כ הרבה מאמץ וחיפושים באינטרנט. דבר זה עם השנים נהפך לאובססיה, גרם לי להרבה התקפי פאניקה בחיים, ובגלל שחוויתי כ"כ הרבה התקפי חרדה, נכנסתי למצב של דה פרסונאליזציה, אני כבר מרגיש בתוך חלום, בקושי מתפקד, לא מרגיש את הגוף שלי, מרגיש שאני עובד על אוטומט, לפעמים מתנדנד מצד לצד כאילו עומד ליפול או מפחד מאוד להתעלף. דבר זה מתעצם בזמן פעילות גופנית, אני נהיה חרדתי מהדפיקות לב שלי וזה מכניס אותי למצב עוד יותר רע של התקפי חרדה בזמן התאמנות בחדר כושר. אני כבר לא יודע כיצד להתנהל, אני כרגע בצבא ועוד חצי שנה משתחרר, רוצה עזרה. האם לפי דעתך ד"ר , התסמינים שלי הם נורמלים ? זה הגיוני המצב ? מה לדעתך צריך לעשות ? כיצד לטפל ? האם ניתן לפתור ללא תרופות ?

לקריאה נוספת והעמקה

נמרוד כפי שאתה עצמך כנראה מבין, התסמינים שלך נשמעים כמוקצנים ומעידים, כדבריך עצמך על עוצמת חרדה גבוהה ביותר. ניתן לטפל בבעייתך על ידי פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוג מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

04/04/2016 | 08:14 | מאת: אירה

שלום רב, אני בת 33 סובלת כבר 8 שנים מחרדות קשות הקשורות למצב הבריאותי. מטופלת בויפאקס xr 300 מג ואלפרוקס 1 מג פעמיים ביום. לפני כשבוע הופיע הפרשת חלב מהשדיים והמחזור החודשי הגיע בזמן אך בכמות מאוד קטנה. לאחר קריאה וחפירות באינטרנט הגעתי לחרדות קשות בגלל הסיבות לכך, כמו גידולי מוח או גידולי ריאות ( אני מעשנת). לאחר יעוץ מול רופא משפחה, גניקולוג, ומרכז ויעוץ תרופתי באסף הרופא, הוסבר לי שגם בויפאקס וגם באלפרוקס קיימת תופעה של הפרשת חלב מהשדיים. חשוב לציין שזה כבר קרה לי בעבר אך המחזור היה תקין. הומלץ להוריד בהדרגה את המינון של ויפאקס. אני בחרדות קשות, כי כמו שזה אופייני לכל הסובלים מחרדות מסוג זה, אני חפרתי יותר מידי באינטרנט. לא מפסיקה לבכות ובקושי מתפקדת. לפני 5 חודשים עשיתי בדיקת פרולקטין עקב אותה בעיה עם הפרשת חלב וזה היה תקין 175. רופא נשים לא ראה צורך בבדיקה חוזרת. צילום ריאות לפני חודשיים תקין. בדיקה אצל נוירולוג לפני שבועיים עקב סחרחורות- תקינה. בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות. הבנתי מהפסיכיאטר שרוב התרופות הפסיכיאטריות יכולות לגרום להפרשת חלב ושיבושים במחזור החודשי. אשמח בבקשה לדעתך. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אירה החתום מטה והפורום הינם פסיכולוגיים ולא רפואיים. הכתובת לבירור שאלתך התרופתית-רפואית, היא כמובן רופא משפחה, או פסיכיאטר, כפי שאכן עשית. במקביל, נראה שחרדתך המועצמת והאובססיבית, למרות ההסברים המקצועיים- רפואיים שניתנו לך, מחייבת גם טיפול פסיכולוגי מתאים. אם באופן פרטי ואם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

31/03/2016 | 19:21 | מאת: בת 26

שלום, אשמח לעזרה מה עושים במצב שלי. אני בת 26 ועדיין חווה חרדות מההורים שלי, החרדות התחילו מאז גיל 16 כאשר עשיתי מעשה שלא מצא חן בעיניהם והצורה שבה החליטו "לברר" ו"לטפל" גרמה לי לחרדות מהם שמאז אני תמיד מפחדת שאני עושה דברים לא טובים בעיניהם, מנסה לרצות אותם בכל דבר אפשרי ובכל תחום, דבר שפוגע לי באורך חיים שלי ובהחלטות שאני רוצה לקבל בחיי האישיים. הדבר שזה פוגע בעיקר זה בזוגיות שיש לי ובכל זוגיות שאי פעם הייתה לי. פחד שלא יקבלו את בן הזוג שלי, שעשיתי החלטה לא נכונה. התחתנתי לפני שבועיים ואני עדיין עם אותן החרדות שלא מניחות לי, שההורים לא אוהבים, פחד להגיד שאני הולכת לישון אצלו, פחד להגיד שהוא בא לישון אצלי כי אמא שלי לא אוהבת רעש ובלאגן בבית. יש מצבים שאני פשוט מדמיינת שהם חושבים עליי דברים רעים לפי הנימת קול שלהם אליי בטלפון ואז מתחיל ריב עם אמא שלי ואז היא מתעצבנת עליי ששוב אני עם הסרטים שלי. בבקשה אשמח לעזרה! אנע מיואשת! זה הורס לי את החיים והזוגיות שלי.

לבת ה- 26 למרביתנו יש "שאריות" והשפעות רגשיות "סמויות" (לא מודעות) ולעיתים גם "גלויות" (מודעות), מיחסנו המורכבים עם הורינו. הן הם אלה שגידלו אותנו והשפיעו על עיצוב אישיותנו והתנהגותנו. כשמדובר בהשפעה כה גלויה, משמעותית ונמשכת, כפי שאת מתארת, נראה שטיפול פסיכולוגי בכיוון ה"דינמי" יותר, עשוי להיות רלוונטי. זה יעזור לך להבין באופן מעמיק יותר המקור לחרדתך ואף יקנה לך כלים כדי להתמודד איתה בצורה יעילה.

10/03/2016 | 17:29 | מאת: שלמה

שלום ד"ר. אני בן 26, סטודנט, בריא, סובל מחרדה אבל מוזרה. כלומר, היא חדה וממוקדת. ביום יום אני מרגיש טוב, אם אני נמצא בחברה, ישר אני מקבל מחשבות שהם מסתכלים עליי ואז אני מקבל כמה תופעות כמו קושי בדיבור, קושי ללכת, איבוד קואורדנציות ויציבות ( אבל לא יותר מדי אני לא נופל), רעד בידיים. עכשיו אני נוטל פרולול לרעד. ואני לא מרגיש זיעה ודפיקות לב מואצות וכו'. יש לי הערכה עצמית טובה, אני מכיר את עצמי, לוקח אתגרים בחיים, נראה טוב, אוהבים אותי וכו', ואני יודע שהסיבה היחידה לחרדה היא נובעת מדבר אחד, הפחד שלי להוציא מילים מול אנשים ככה שכאשר אני תחת עיני אנשים אני מתקשה לדבר בקול רם וחזק ושוטף. אבל בכול אני עושה את זה בכוח. ומנסה להתעלם מהמחשבות. מה לדעתך הסיבה?...

לקריאה נוספת והעמקה

שלמה קשה לדעת על פי תיאורך התמציתי מה הסיבה לחרדתך. על פניו ובאופן שטחי נראה שיתכן ומדובר בסוג של "חרדה חברתית". כדאי שתפנה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי כדי לרכוש כלים טיפוליים שיעזרו לך להתמודד בצורה יעילה עם החרדה והשלכותיה.

10/03/2016 | 09:42 | מאת: עדנה

הבן שלי בצבא בן 21 הוא בלחץ ומתח כאבי גוף נרדמים לו הידיים לא ישן בלילה סהרורי נשירת שיער בלבול לריחוף מה עושים שיחות הוא לא רוצה קבאן בצבא הוא מפחד שירשם לו סעיף נפשי רגיעון לא עוזר מה הטילפול לבני תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עדנה בהתייחס לסימפטומים הפיזיים שאת מתארת נראה שכדאי שבינכם יפנה תחילה לרופא היחידה. הרופא כבר יידע למי להפנות אותו, במידת הצורך. בכל מקרה הפנייה לקב"ן לא כרוכה בהכרח בהורדת פרופיל או קביעת סעיף נפשי.

אני בת 23 ומפחדת מהחשיכה כל פעם בלילה אני מוצאת את עצמי במצב שעד שאני לא רואה את אור הבוקר אני לא מצליחה להירדם אלא אם אני נרדמת עם החבר וגם זה לוקח לי המון זמן דבר שמאוד מקשה במקביל עם העבודה והחיים בכללי.. אני מוצאת את עצמי במצבים בהם אני מרגישה שיש מישהו במרפסת מסתכל עליי או שמשהו נורא עומד לקרות ומיד מרגישה את הקוצר נשימה מגיע.. אני כבר לא יודעת מה לעשות הפחד הזה מתחיל לחדור לשעות היום ולכל פעם שאני מנסה לעצום את העיניים. אציין שהפחד הוא אינו מקטנות אלא בעצם מלפני כמה שנים שהתחלתי לצפות במחשבות פליליות וסדרות דומות שכאלו ועכשיו אני כל פעם רואה את הסכנות האלו וחוששת מהחשיכה.. לעזרתך אודה.

טוויטי כדי לנסות ולעזור לך, חשוב להבין בצורה מעמיקה את המקור לפחדייך. בירור כזה זה יכול להיעשות בתהליך של ייעוץ פסיכולוגי מתאים. כדאי שתפני לשם כך לפסיכולוג מטעם קופת החולים או באופן פרטי.

07/03/2016 | 10:24 | מאת: HJKL987

האוניברסיטה העברית בירושלים סובל/ת מהתקפי פאניקה? יתכן ותתאים/י ל- טיפול התנהגותי קוגניטיבי התקפי פאניקה מאופיינים בתחושת פחד פתאומית וחזקה, בליווי סימפטומים כגון: דפיקות לב, קוצר נשימה, הזעה, רעד, ופחד מהתעלפות, מחוסר שליטה ומוות. אם את/ה סובל/ת מפחד מהתקפי פאניקה ומתגורר/ת באזור ירושלים יתכן שתתאים/י לטיפול בשיטה העדכנית ביותר במשך 12 מפגשים, ללא תשלום, במסגרת מחקר טיפולי הנערך על ידי המעבדה למחקר וטיפול בחרדה בראשות פרופ' יונתן הפרט באוניברסיטה העברית, המחלקה לפסיכולוגיה. להרשמה וקבלת פרטים נוספים ויצירת קשר: 02-58881517 גידי-0547988679 תום- 0523814251 huppert.lab@mail.huji.ac.il

03/03/2016 | 10:27 | מאת: אורית

האם יש דבר כזה התמכרות לטיפול פסיכולוגי? לא מספיק לי פעם בשבוע. זה רק מותח לי את העצבים. עוד לא מתחילה לדבר כבר הסתיימו לי 50 הדקות ואני צריכה להמתין שבוע עם הפצעים הפתוחים. קבעתי לפי שעה פעמיים בשבוע. אבל אני חשה שאני כבר מכורה. בסוף אני אצטרך לקחת הלוואות על הלוואות כדי לממן את הטיפול ! זה לא מזכיר התמכרות?

לקריאה נוספת והעמקה

אורית סליחה על העיכוב בתגובה. אני לא חושב שמדובר על "התמכרות", במובן הקליני של הביטוי, אלא יותר על "תלות" שיתכן ונוצרה או הועצמה בינך לבין המטפל/ת שלך. זו תופעה מוכרת ואפשרית והדרך להתמודד עם כך היא על ידי פתיחת העניין עם המטפל/ת שלך.

17/02/2016 | 16:02 | מאת: מרפאת חרדה שלוותה

הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בחודש פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך

17/02/2016 | 13:44 | מאת: בן שגיא

שלום רב, בן 22 בריא בדכ. לפני כחודש הייתי בטיול בברלין בו עישנתי גראס ללא שום נזק מיידי ובעצם עישנתי בכמות מכובדת. לפני כשבוע בלבד בעת בילוי עם חברים, עישנתי קנאביס רפואי עם חברים, אך מצבי הנפשי היה ירוד בשל לחצים בעבודה ומתוך בורות חשבתי שעישון קנאביס עשוי לעזור לי לצאת מהמצב. מה שבעצם הגביר את תחושת הלחץ עד כדי שיממה לאחר מכן, קמתי באמצע הלילה מרעידות, דפיקות לב קשות וסחרחורת שבסיומה נפלתי וקבלתי חבלה בראש. לאחר אישפוז בן 3 ימים. נבדקתי בCT, EEG,MRI וכדומה. הכל תקין. שוחררתי מאישפוז, ומאז כ5 ימים ברצף אין יום שעובר ללא התקף חרדה, ההבדל הוא שאני יודע להתמודד איתם בעזרת נשימות ודמיון מודרך בו אני מצליח להעלים את ההתקפים במבאבק של 10-20 שניות. מאז אני סובל כ24 שעות ביממה מסחרחורות ומנסה להימנע מנטילת קלונקס שאכן עוזר לבעיה אך לא פותר אותה. שאלותיי: 1)האם ניתן לצאת ממעגל התקפי הפאניקה ללא טיפול בSSRI? משום שיש לי קרוב משפחה שהתחיל עם ציפרלקס ולעולם לא הפסיק. 2)מה גורם להתקף הפאניקה? האם זה המחשבות שלי וניתן לשלוט בהן? או שמדובר במשהו פיזיולוגי שרק מתפרש אצלי בראש לאחר ההתקף? 3)האם הסם יצא לי מהגוף לאחר 10 ימים והכל בראש שלי? 4)כמה זמן בדכ לוקח לצאת מהמעגל הזה והאם זה נעלם באופן הדרגתי? מצטער על כמות השאלות, אני במצב הכי גרוע שהייתי בו בחיים ואודה מקרב לב לכל עזרה!!! תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

בן שגיא אנסה לאחד שאלותיך. להערכתי (הגם שאני לא רופא אלא פסיכולוג), התקף הפאניקה נגרם כתוצאה מעוררות פיזיולוגית, המפעילה רגישויות פסיכולוגיות מוקדמות או עכשוויות. בעקבות זאת יש ונוצר לעיתים "מעגל חרדה" המזין עצמו ואף מסלים. לשאר שאלותיך : במקרים לא מעטים ניתן לטפל פסיכולוגית, בהתקפי הפאניקה, גם ללא טיפול תרופתי. אך לא ניתן לחזות ואף להעריך זאת מראש וכן גם לא לתת תשובות לשאר שאלותיך, מבלי להכיר ולאבחן אישיותך וחומרת הסימפטומים שלך, במסגרת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.בכל מקרה, מומלץ שתפנה לקבל אותו, אם במסגרת קופת חולים או באופן פרטי.

10/02/2016 | 02:52 | מאת: צור

שלום, כיצד ניתן להקל על קוצר נשימה שנובע מחרדה? (בגורם לחרדה אני מטפל) ואיך כדאי לתרץ את העניין לאנשים ששמים לב שאני לוקח נשימות עמוקות ושואלים אותי על כך? הרפיה עצמית לא עוזרת, בטח לא כשנמצאים בעבודה ותחושת המחנק קופצת כאשר יש פעולות מסויימות שצריך לבצע, והדבר האחרון שאפשר לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולהרגע..

לקריאה נוספת והעמקה

צור הרפיה עצמית בהחלט יכולה לסייע, גם כשנמצאים בעבודה ואפילו במקומות ציבוריים אחרים. לשם כך נדרשת שליטה בטכניקה המתאימה (לא לכל אחד מתאימה אותה טכניקה)ורמת מיומנות משמעותית. אם בעייתך חריפה, מומלץ שתפנה לפסיכולוג מתאים ללימוד הטכניקה המתאימה לך ושיפור שליטתך בה.

09/02/2016 | 23:48 | מאת: יוני

היי רציתי לשאול לכמה זמן מקסימום פסיכיאטר יכול לרשום לי תרופות, לחודשיים / שלושה הוא יכול? אני שואל כמובן מבחינה כלכלית כל ככמה זמן לבקר אצלו תודה

יוני הח"מ והפורום פסיכולוגיים. איננו עוסקים בתרופות ופסיכיאטריה. ככלל ובהתבסס על המחקר העדכני בתחום, גם אם יש טיפול תרופתי/פסיכיאטרי, מומלץ לשלב איתו גם טיפול פסיכולוגי מתאים.

09/02/2016 | 19:21 | מאת: אורן

שלום רב לפני כחודשיים בערך עברתי התקף חרדה במהלך נהיגה.הרגשתי תחושה של מחנק זעה קרה דופק מהיר סיחרור קל ולחץ בחזה בקיצור כאילו אני מאבד שליטה כמובן שפניתי לרופא שלי ועברתי בדיקות מקיפות של הלב והראש(אקו לב,הולטר,וסיטי ראש) הכל תקין ברוך השם אבל מאז ועד היום זה בא לי בהתקפים ותמיד קיים החשש לנהוג תמיד יש תחושה של כאב לוחץ מסביב לראש ובעיקר מעל העיניים זה גורם לי לא לתפקד כמו שצריך ודופק לי את כל האיכות חיים שלי גם שאני יודע שזה כלום ועברתי את זה בעבר תמיד שזה בא זה מלחיץ מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

אורן בהתבסס על תיאורך, נראה לי שהדבר הנכון ביותר לעשות כדי לטפל באופן יסודי בבעייתך והסימפטומים הנילוים, זה לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. או במסגרת קופת החולים, אליה אתה משתייך, או באופן פרטי.

07/02/2016 | 12:09 | מאת: ענת

בעל כבן 60 מטופל בכדורים לסכרת 2 ממנו סובל. לאחרונה ממש לא מאוזן. או גבוה או נמוך מאד, האם זה יכול להשפיע על מערכת העצבים?? הוא בתקופה האחרונה סובל מהתפרצויות זעם . אני מדברת אליו בשיא העדינות.. כל מה שלא נראה לו, או שאלה חוזרת, או כל דבר שהוא לא לשביעות רצונו, ישר מתפרץ בזעם, לדעתי: אלים מילולית ואחר מתחרט. זה כבר בלתי נסבל, ואני חסרת אונים, אמרתי לו לא פעם שילך לקבל טיפול תרופתי או שיחות,- מסרב. ברצוני לדעת אם יש קשר בין סוכר שלא מאוזן לבין התפרצויות זעם צפופות שקורה אצלו לאחרונה? תודה רבה על העזרה. אגב, לא זכור לי מתי חייך, מתי גרם לי לצחוק, תמיד עם פנים חמורות סבר.

לקריאה נוספת והעמקה

ענת סביר שאכן קיים קשר בין סכרת 2 ו/או כדורים נגדה, לבין מצבי רוח ו"עצבנות" יתר. אם כי, אני לא יודע לומר זאת באופן מבוסס. בכל מקרה, זה קשור להערכתי עם משתני האישיות הבסיסית שתגובתן הועצמה. כללית, אני ממליץ שתציעי לבעלך ללכת יחד ליעוץ זוגי. לא בגלל שלו יש בעיה, אלא כיון שהזוגיות והיחסים ביניכם נמצאים במצוקה.

07/02/2016 | 11:05 | מאת: מרפאת חרדה שלוותה

השתתפות במחקר על טיפולים קבוצתיים לאנשים הסובלים מחרדה הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך.

29/01/2016 | 07:24 | מאת: אפרים

רציתי לשאול בנוגע לשאלה שמעסיקה אותי בטיפול בנתמודדות עם לחץ. במידה וסביבת עבודה מהווה בעיה קבועה שמעוררת לחץ מתמדך. הגורמים הסביבתיים אוביקטיבית לא ישתנו. בבחינת המצב לאורך זמן בעיקר בחופשות ארוכות הלחץ נעלם בהדרגה. ומתחיל תהליך אחר כמו יצירתיות ודברים טובים שנעלמו במשך הזמן. האם הגישה היא להיות בסביבה כזו ולנסות להתגבר בכל מחיר או אם ניתן למצוא דרך לשנות סביבה? כיוון שהבנתי שיש גישה שגורסת להתמודד בכל מחיר.

אפרים אין תשובה מוחלטת ופשוטה לשאלתך. "הנפש" של כל אחד מאתנו מאד מורכבת. לכן גם תשובות בתחום הזה נוטות להיות מורכבות ולקחת בחשבון את הנתונים הספציפיים של מצב הלחץ המתואר ואישיותו של האדם הנמצא במצב.. ועוד.. כללית ובאופן פשטני ביותר, הייתי אומר שאם הפער בין יכולת האדם להתמודד והקושי האובייקטיבי של המצב, קטן יחסית (?) יש אפשרות לעודד כיוון של התמודדות ולהיפך. אם הפער

28/01/2016 | 00:59 | מאת: מאיה

מדובר על בן 22 אינטלגנטי מאוד שטופל בעבר אצל פסיכולוג בבי"ח עקב ניסיון אובדני (בגיל 18 ), מרגיש "תלוש מהחיים". מרבה לדווח על "אפסותו"- למרות כישוריו הגבוהים. מאוד בודד ללא חברים או חברה, חש דחוי במיוחד ע"י המין הנשי,למרות חזותו הנאה והתנהגותו הנעימה לכל הדעות.מצליח בעבודתו ובמיוחד בלימודיו,אך חש ריקנות תהומית וחוסר עניין.מתוסכל בגלל תחושה של חוסר שייכות ותקשורת בכלל עם הסביבה. כמובן שקצרה היריעה לתאור מלא של פרטים נוספים הרלוונטים לנושא. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להיטיב את מצבו, התחושה היא שאנחנו נעים במעגל סגור. אשמח להכוונה לגבי אפשרויות לסיוע. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה אם דייקת בדברייך, הרי שהבחור בן ה-22 עליו את מדברת, קיבל טיפול פסיכולוגי רק במהלך אשפוזו בבית החולים, למרות שאת מתארת סימפטומים בעייתיים וקשים למדי. ההמלצה וההכוונה המתבקשים הם שיפנה לטיפול פסיכולוגי מתאים, אם במסגרת קופת החולים אליה הוא שייך, או באופן פרטי.

30/01/2016 | 21:01 | מאת: מאיה

הוא אובחן גם כמחונן (למד בכיתת מחוננים ודי סבל שם). האם רצוי לבחור בפסיכולוג שמתמחה גם במחוננים? דבר נוסף, הוא לא אושפז בבי"ח, אלא טופל אצל פסיכולוגית במפגש חד שבועי בבקרים ביחידה הפסיכיאטרית. תודה על עזרתך

27/01/2016 | 20:21 | מאת: מתן

כבר כמעט של שנתיים שבהן אני מרגיש את התופעות הבאות: - תחושת לחץ כובד בראש כל יום כל היום - תחושה של בלבול - תחושה שאני לא מצליח להיות מרוכז שמדברים איתי - לפעמים אני מרגיש גם קושי בלהגיד משפטים שלמים חשוב לציין שהייתי אצל רופא אשר ייחס את כל זה לכאב ראש על רקע מתחי, רציתי לדעת האם הגיוני שכל התופעות הללו אכן נובעות ממתח? האם הגיוני שבנאדם מרגיש את התחושות האלה כל יום כל היום? כולם אומרים שיכול להיות שזו חרדה מוכללת אבל אני יודע שחרדה מגיעה ותוקפת לרבע שעה אבל לא ליום שלם. התחושות האלה גורמות לי להיות אדם עצבני יותר, אדם "קצר", חסר סבלנות וחוסר רצון לצאת מהבית. אשמח לשמוע את דעתכם על מנת לדעת כיצד ניתן לטפל וכמובן האם ידוע על מה מדובר לפי התופעות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מתן טוב עשית שפנית תחילה לבירור רפואי. כללית, הסימפטומים שאתה מתאר, אכן עלולים לנבוע או להיות מוחמרים, כתוצאה ממתח נפשי. בכל אופן, הקביעה הרפואית, היא המשמעותית והרלוונטית. מתח נפשי וחרדות מוכללות עלולות להימשך, עם תנודות כאלו ואחרות, יותר מאשר פרקי זמן של "רבע שעה". בכל מקרה מומלץ שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

היי. לפני כחודש וחצי התחילו סימפטומים של בחילות, חולשה, תחושה של שריפה בחזה וכאילו שתקוע לי גוש בגרון, כבדות בראש ואי יכולת לתפקד. עם הזמן, התחושות הלכו והחריפו. בכל בוקר, הייתי מתעוררת עם תחושת של לחץ בראש וסחסחורות ולא מפסיקה לחשוב על מצבי הבריאותי. לקח לי בערך שעה-שעה וחצי רק לקום מהמיטה כדי לא לחוות שוב את אותן תחושות. מאחר והמצב הלך והחמיר, אושפזתי כשבוע ולאחר שעשו לי את כל הבדיקות (חזה, לב, ראש, א.אג) לא מצאו שום בעיה. חזרתי הבייתה באותו מצב בו הייתי. החלטתי לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג לטיפול ב- CBT ונאמר לי כי אני סובלת מחרדה כללית והתקפי פאניקה. עברתי תקופה של שנה שבה תכננתי חתונה, תכננתי ירח דבש, לאחר 3 חודשים מהחתונה פוטרתי, רכשתי דירה והתחלנו שיפוץ. עיקר הבעיה שלי היא שאני כל הזמן חושבת ומודאגת ממצבי הבריאותי בשל התחושות הפיזיות וזה לדעתי מה שהביא אותי לחרדות והתקפי פאניקה. שמתי לב שאני גם פתאום מפחדת לצאת מהבית כי אני מפחדת ששוב אני אקבל את התקפים של סחרחורות, בחילות, חוסר יציבות ופחד. כרגע התחלתי טיפול בצירפלקס. לקחתי שבוע חצי כדור והיום (היום ה-8) התחלתי לקחת כדור אחד. בימים האחרונים יש לי גם בעיות שינה ואני ישנה בערך 3 שעות ומתעוררת ומנסה להירדם ולא מצליחה ומתהפכת במיטה בערך 5-6 שעות בניסיון להירדם שגם זה גורם לבלבול ואי נוחות וכך יוצא שכל בוקר אני קמה סהרורית, עצובה, מבולבלת ותוהה מתי המצב הזה ייגמר. אני מפחדת שהדיכאון והחרדה יחמירו, אני מרגישה לפעמים שאני משתגעת כי אין לי שליטה על מה שאני מרגישה. אני לא מתפקדת, אני חסרת אונים, אני בוכה המון ומחכה רק שזה יעבור. מתי הצירפלקס אמור להתחיל לפעול ולהחזיר את החיים שלי למסלולם? לשינה נתנו לי כדור אימובן אבל לאחר שקראתי את כל תופעות הלוואי שלו (שביניהם זה החמרת הדיכאון, הבלבול, נדודי השינה וכו'), אני ממש מפחדת לקחת אותו. האם בכל זאת כדי לקחת אותו כדי שאוכל סוף סוף לישון טוב? לכמה זמן לקחת ובאיזה מינון? המליצו לי על כדור 1 של 7.5 מ"ג.בבקשה אשמח לתגובתך, לטיפים ועצות וקצת תקווה שהמצב הזה יחלוף. תודה מראש על העזרה :-)

לקריאה נוספת והעמקה

איילה מצער לשמוע על מצוקתך. מניסיוני המקצועי רב השנים, מרבית המצבים כמו שלך ואף חמורים מכך, משתפרים בעקבות טיפול פסיכולוגי-פסיכיאטרי משולב. לפעמים, מסיבות שונות שלא תמיד ניתן לצפות אותן, זה לוקח יותר זמן והתמדה טיפולית. לצערי, אין ולא יכולים להיות לי "טיפים" שיהיו טובים יותר מאלו הניתנים לך ודאי על ידי המטפלים שלך, המכירים אותך מקצועית, באופן יסודי ומקיף, כמתבקש.

27/01/2016 | 01:51 | מאת: מאי

האם ישנה תופעה של פחד מפסיכולוגים? (כמו שיש דבר ידוע פחד מרופאי שיניים)

מאי יש לי קושי עם הבנת כוונתך במילה "פחד", בהקשר לשאלתך. נראה לי שהמילים היותר רלוונטיות אולי זה "רתיעה", "חשש" וכד'. "פחד" במובן "פוביה", זה די נדיר, להערכתי, אם בכלל.

26/01/2016 | 13:27 | מאת: מרפאת חרדה שלוותה

הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך.

21/01/2016 | 16:49 | מאת: ליזה

שלום אני בת 22 וכבר כמעט ארבעה חודשים שאני סובלת מחרדות והיפוכונדריה . זה הגיע כבר למצב שכל דבר קטנטן אני נלחצת ומקבלת התקף חרדה (למשל עכשיו יש לי בליטות ופה ופצע בחניכיים ואני משוכנעת שזה בגלל משהו רע) . זה פוגע לי במערכת יחסים בגלל שהמון פעמים אני פשוט נכנסת להתקפים שמגיעים משום מקום . הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי כדורים (רסיטל) אבל אני מפחדת לקחת אותם כי יש לי אפילפסיה ואני ישר חושבת שזה יגרום לי לפרכוסים והתקף . אני כל הזמן בוכה וקשה לי ממש . נמאס לי להכנס לאינטרנט ולהמציא לעצמי מחלות ולפחד מכל דבר ולהיות משוכנעת שיש לי מחלה נוראית . אני חיילת משוחררת ואני רק מתחילה את החיים שלי וכרגע החיים שלי לא ממש נראים כמו חיים של בחורה בגילי . אשמח מאוד אם תפנה אותי לגורם המתאים שיכול לעזור לי עם הבעיה הזאת כי אני כבר לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

ליזה ראי בבקשה תשובתי לשאלת "שרון", הסמוכה לשאלתך. כללית, אנו לא עוסקים בתרופות, אך אם עדכנת את הפסיכיאטר אליו פנית בכך שאת סובלת מאפילפסיה, הרי שסביר להניח שהוא לקח זאת בחשבון כשהמליץ על התרופה שהמליץ. בכל מקרה את יכולה כמובן לשוב ולעדכן אותו ולשמוע תגובתו. ה"גורם המתאים" שיכול לעזור לך כפי שכבר כתבתי בתשובתי ל"שרון", הוא פסיכולוג קליני, באופן פרטי או מטעם קופת החולים אליה את משתייכת.

19/01/2016 | 02:16 | מאת: שרון

שלום אני כל כמה זמן חוטפת חרדת בריאות אחרת בתקופה האחרונה אני סובלת מהיפוכונדריה כל פעם זה משהו אחר פעם זה היה נקודת חן ופעם אחרת ורידים בחזה ופעם פחד מניוון שרירים ועוד.. עכשיו אני כבר שבוע בערך יש לי כאבים בחזה צד שמאל ויד שמאל וכל צד שמאל אני בסטרס ממושך ולחץ ואני גם לא מאוזנת הורמונלית יש לי בחילות וכאבי גב ושיעול ושאני נוגעת בשד השמאלי באמצע בין החריצים שאני לוחצת קצת אז זה כואב מעקצץ כזה אני מפחדת וחוששת וכל הזמן בחרדה באינטרנט מפחדים את האנשים וכותבים שגירוד בשד ואי נוחות וכאב זה סרטן השד אני מפחדת אני מטופלת ברסיטל כבר המון שנים וולאחרונה גם אצל פסיכותרפיסטית אני כל הזמן בפחדים וחרדות מכל מיוחש שיש לי בגוף ומכל דבר אני ישר חושבת שזה מסוכן.. עכשיו יש לי בחילות כאבים ביד שמאל ודקירות ועיקצוצים בחזה וכאב בשד שמאל שנוגעים באמצע לכיוון השד השמאלי וכאבי גב ובעיות בעיכול ופעם שילשולים ופעם עצירות ואני גם לא מאוזנת הורמונלית ואני באיחור של 3 שבעות.. האם חרדות כאלה שתמידיות ותמיד יש מחשבות רעות בראש יכול לגרום לכאבים כאלה ותחושות כאלה? בחילות רגישות בשד אחד דקירות בחזה מועקה וכאב בחזה גירוי בגרון שיעול כאבים ביד שמאל ורגישות יתר בצד השמאלי של הגוף ועוד? אני ממש מפחדת תעזרו לי בבקשה באינטרנט מפחידים ואני עכשיו בפחד מסרטן השד אני בת 23 ומנגד גם רושמים שסרטן השד נדיר מאוד אצל צעירות וגם נדיר שזה בא בכאב כי אומרים שסרטן זה לא כואב. בבקשה תרגיעו אותי האם זה נכון כל מה שרשמתי? והאם חרדה יכולה לגרום לכאלה כאבים אפילו ממוקדים בנקודה אחת בגוף? ובכלל חרדה יכולה לגרום לכל כך הרבה סיפטומים?

לקריאה נוספת והעמקה

שרון היפוכונדריה, בדרגות חומרה שונות, היא הפרעה די שכיחה. הרגעות נקודתיות כמו זו המבקשת לקבל במסגרת הפורום, עוזרות בדרך כלל לזמן קצר בלבד ולכן ראוי ועדיף שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוג אצל פסיכולוג קליני המטפל בגישת ה- CBT, בשילוב עם טכניקות להרפיה או היפנוזה עצמית.

17/01/2016 | 17:28 | מאת: חרדה

שלום אני בת 28 לפני חצי שנה היה לי התקף חרדה מאז יש לי כאבי ראש מאוד מוזרים כאבי צדדים לכמה שניות וזה עובר ויש לי נימולים וזה עושה לי גירוד בקרקפת יש לי מין שריפה מוזרה הייתי במיון עשו לי בדיקות דם ובדיקת עיניים אישונים הכול היה תקין והרופא במיון אמרה לי שאני צעירה היא לא ממליצה לי לעשות סיטי .. ונתנה לי הפניה לנורולוג ... אחרי ביקור אצל הנורולוג הוא אמר שאין לי כלום ...ולא צריך סיטי וזה ממתח והמליץ לי כדורים מssri זה הגיוני שבגללל חרדות יש תחושובת כאלה ....

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב זה הגיוני ואפילו די שכיח שחרדות, מתחים ולחצים גורמים לתחושות וסימפטומים גופניים שונים, כמו אלו שתיארת. כמובן וכפי שעשית חשוב לברר זאת תחילה עם רופא מתאים. אם אין שיפור במצב, רצוי לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני, או באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

15/01/2016 | 09:40 | מאת: מפחיד

הייי אני אמא לידה בת שנה ושלושה חודשים ... הכול היה טוב ויפה לידה מהירה .. שהיא היית בת חצי שנה קבלת התקף חרדה ראשון... ( הרגשתישאני עומדת להשתגע מממש מפחיד ) מאז היו לי ימים מאוד קשים לא הבנתי למה זה קורה לי התחילו סיוטים ו מחשבות שאולי אני משתגעת ... אני כול הזמן חושבתזה יקרהשאני יאבד תשפיות אני כול היום מתסקת בזה.. ואני מאוד פוחדת שזה באמת יקרה שאני ישתגע המחשבות הורגות אותי ....אני כול הזמן חושבת שיש לי משהו חמור בריאות ונפשי ... זה תקין או שזה לא נורמלייי. אני רוצה הריון להכניס להריון שני עכשיו אני כול הזמן מפחדת אולי אני ישתגע כי יש אנשים שבהריון ישתגעו ..... אוף מה עושיםםםםם

לקריאה נוספת והעמקה

ל"מפחיד" הפחד להשתגע הוא די שכיח אצל אנשים במצבי מתח ולחץ משמעותי. לרוב, החשש לא מבוסס. לאור עוצמת תחושתך ופחדייך, חשוב מאד שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. למניעת החמרה במצבך, כדי שתעשי זאת, בהקדם.

השתתפות במחקר על טיפולים קבוצתיים לאנשים הסובלים מחרדה הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך.

30/12/2015 | 22:43 | מאת: ניב סויני

אני בן 15 ולפני חודש קיבלתי מכה בראש לא היה לי איבוד הכרה או משהו לפני זה הייתי במתח נפשי וגם לאחר המכה זה התגבר והתחילו להיות לי כאבי בגוף קפיצות בשרירים וחולשה קלה בשרירים רוק מוגבר בזמן האחרון יובש בעיניים ולחץ באוזניים וגם רעידות קלות ביד ופעם בכמה ימים תנועה לא רצונית בבוקר בדרך כלל מה אני עושה ???

לקריאה נוספת והעמקה

ניב יתכן ואף סביר שמדובר במתח נפשי הגורם לך לתחושות הגופניות שאתה מתאר. אך בכל מקרה כדאי שתפנה קודם כל לבדיקה אצל רופא המשפחה שלך, או כל רופא אחר, בתאום עם הוריך. אם הרופא יקבע שאכן מדובר במתח נפשי כדאי יהיה שתפנה לייעוץ של פסיכולוג קליני מתאים. שוב תוך תיאום עם הוריך.

שלום , אני סובל מהתקפי חרדה בחדר כושר, או כשאני סתם עושה פעילות גופנית . כל פעם שאני מרגיש קצת את הלב דופק , אני ישר נכנס להתקפי פאניקה של התקפי לב , דום לב וכל מיני סרטים רעים לראש ואין לי מושג למה זה ככה . חשבתי לקחת רסקיו . האם אפשרי לקחת רסקיו יום יום במטרה קודם כל להרגע ? אני מרגיש כמו בדה פרסונאליזציה באופן יום יוומי שבו אני מרגיש נתק מוחלט מהגוף, חוסר תחושה בגפיים ובפנים .

לקריאה נוספת והעמקה

אבי איננו עוסקים בתרופות ולכן לא נוכל להתייחס לשאלתך בעניין ה"רסקיו" וצורת השימוש בו. בכל מקרה מאד מומלץ שתפנה בעניין "התקפי הפאניקה" שלך לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוג עשוי ברוב המקרים לייתר את הצורך בתרופות.

20/12/2015 | 17:01 | מאת: גלגול

שלום לכולם היני חדשה פה ובדרך כלל לא פונה לפורמים אך הפעם הרגשתי כי אני חייבת, מרגישה כי עליי לקבל כלים להתמוד עם מה שעובר עליי. אני יודעת שנמצאת כרגע במצב של דכאון איני אוכלת אין לי מצב רוח ויורדת במשקל. אני לא צריכה כדורים או דברים כאלה כרגע שיעזרו כי המצב לא חמור זה דכאון כמו של כולם שנפרדים לאחר מערכת יחסים אך פה זה קצת מורכב יותר. אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 . הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו, הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה ו כמה פעמים, אתה מחכה להתשרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר. לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת. אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא. זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... תודה

גלגול מצוקתך הנואשת נוגעת ללב ומעוררת רגשות של אמפטיה והערכה רבה. ראשית, הייתי ממליץ להמשיך ולתת ביטוי מלא ואותנטי לרגשותייך (כפי שעשית בפנייתך לפורום), בין אם עם חברים קרובים, או עם דמויות משמעותיות לך ואולי אפילו (אם מצוקתך תגבר) עם גורם מקצועי-פסיכולוגי. הבעה רגשית אותנטית מקילה על רגשות קשים ושליליים ומאפשרת לקרובים לך לסייע בעיבוד הרגשות שהליליים והפחתתם, כמו גם לקבל התמיכה שאת ראויה לה. במקביל, הייתי מנסה ליצור קשר ישיר, עם חברך, במהלכו תנסי להבהיר לו עד כמה את זקוקה לעזרתו (!), בהתמודדות עם רגשותייך הקשים והדואגים וכן שכל כוונתך היא להמשיך ולהיות חברתו גם אם לא בת זוגו. התמדה מאוזנת בניסיונותייך לקיים איתו קשר כלשהו ללא אובססיביות ו"התעלקות לוחצנית" עשויה להניב תוצאות חיוביות. בהצלחה

27/12/2015 | 14:16 | מאת: גלגול

היי דר. אכן מצב לא קל ופשוט, אך חבאי בן זוג לא במצב כרגע של לתקשר בכלל, הוא שוכב מונשם בטיפול נמרץ ואין דרך ליצור איתו קשר, כתבתי לו מכתב בו כל מה שמרגישה, רטיתי שקרא מכתב זה ואחרי כמה דעות ענה בסדר ומייד התנצק כמו כן באותו רגע גם התמונה נעלמה מהווטסאפ שלו וחשבתי שחסם אותי, אך לא, רואים מתי היה מחובר לאחרונה, אפשרי רק שהוריד את התמונה, ואנע, אני לא יודעת על מה ענה בסדר, על זה שקיבל את המכתב, על זה מה מה שכתוב במכתב, אין לי מושג. ההתעסקות בזה כבר רוקנת אןתי נפשית ופיזית. הוא יודע כמה רוצה להיות לצידו הוא יודע ומודע אך בכל זאת בחר משהו אלר, בכל זאת בחר לא לעדכן אותי, אני רוצה להגיע לשם מאןד, טך חוששת מםני שגם הוא עדין חלש ועוד מחובר למכדירים וגם המשפחה ביקשה שלא אגיע, ואיני מעוניינת להיכנס למצב לא נעים . כי זה יכול להשפיע עליו ועל משפחתו.. אני ברשר עם אחותו כל כמה ימים, כל כמה ימים מסמסת לה לשאול לשלומו, היא עונה לי מה איתו אבל לא מפרטת יותר מידי, אמרה לי שאם יהיה משהו תעדכן, אך סלח לי איני סומכת עךיה לכן אני כל פעם פונה איה, המשפחה יודעת שאנחנו לא היחד, איני יודעת מה סיפר להם או לא. אך אחןתו היא היחידה שענתה לי מכל האחים שלו שסימסתי להם. כי היא מבינה ונודעת כמה הוא חשוב לי, וגם אמרה לי אנו יודעים שהוא חשוב לך אך אל תגיעי.. וכבדי אותנו זה מה ענתה, לכן כרגע מכבדת אותם ולא מגיעה אך שיתאושש קצת ואוכל קצת לתקשר איתו אני מצכוונת להגיע איני יודעת אם מחק את הווטסאפ שלו ככה שלא ניתן לתקשר איתו, או שרק הוריד תמונה. אני כל כמה ימים כותבת לו מכתב בו אני מביאה את הרגשות שלי, לכן אני כבר מותשת, בגלל שעשיתי הכל הכל כדי שיבין שאוהבת אותו ורוצה להיות שם טיתו, הוא אמר שיודע ומודע, אך עדין לא נותן לי להתקרב אליו, אמר לי שאין לו כח כרגע להתמודד עם זה, ומה שהיה היה וכל כולו כרגע הולך להתרכז במה שיהיה לו... ואני, אני גמורה כבר.. פשוט מותשת, וכן, םניתי לעזרה מקצועית כי מרגישה שלא יכולה להתמודד יותר עם המצב

היי לכולם, במסגרת עבודת תזה לתואר שני בפסיכולוגיה, אנו בוחנים את הקשר שבין התקף פאניקה להפרעה פוסט טראומטית - ובמילים פשוטות, האם התקף פאניקה עשוי לגרום לסימפטומים פוסט טראומתיים. אם איי פעם חוויתם התקף פאניקה (או אם אתם מכירים אדם כזה שתוכלו להפנות אליו את הפניה), יותר מנשמח ונודה אם תקחו חלק במחקר, הכולל מספר שאלונים - זמן כולל למילוי כ- 12-15 דקות. המחקר אנונימי לחלוטין, ואין צורך בפרטים מזהים. להלן הלינק - במידה ולא נפתח, אנא העתיקו והדביקו בשורות הכתובות: https://docs.google.com/forms/d/1PdGgOwaGgcFv93JC9a91rzUTH9HJHtTvws30EYZnzSM/viewform בברכה ובתודה, אשמח לענות על כול שאלה או פניה, תומר שאשא טל: 052-6775998

שבוע טוב אני ממליץ להיענות לבקשת החוקרת.

26/12/2015 | 21:54 | מאת: תומר שאשא

תודה רבה מקרב לב.

12/12/2015 | 08:33 | מאת: שואלת

שלום רב, אני בת 50 ובעשר השנים האחרוות אני מתמודדת עם 3 מחלות כרוניות אצל הילדים שלי שהתפרצו אחת אחרי השנייה בטווח זמן של מספר שנים. מדובר במחלות לאש כיחות כך שהיה קשה לאבחן וגם כל הטיפול הוא בניסוי וטעייה. בקיצור מדובר בהרבה כוחות נפש ובמקביל שמירה על מסגרת טובה לכל הבית , עבודה לימודים וגם התמודדות עם מצב סיעודי של אבא שלי. יש לי גם עומס בעבודה ואני מרגישה לאחרונה שנגמר לי "הסוס", מרגישה מרוקנת מכוחות אף על פי שאני מפגינה כלפי חוץ שהכל כרגיל. רוצה גם לציין שאני סובלת מתנועות גדולות כמו טיקים כאלה שאף פעם לא אובחנו (מילדות יש לי אותם)ואני משחררת אותם רק כשאני בבית לבד או עם המשפחה. לאחרונה התנועות החמירו ואני מרגישה שכבר לא יכולה להשהות אותן, גם ברחוב או בעבודה אבל משתדלת שלא ישימו לב. הלכתי פעם אחת לנוירולוג בעקבות התגברות התנועות והתחלתי להסביר שאני חווה מצב מתמשך של עומס רגשי ופיסי אבל הוא לא הקשיב. אמר שיש לי בעיות נפשיות ואני צריכה פסיכיאטר. נעלבתי בגלל צורת ההתייחסות שלו כי הוא שמע שאני מתמודדת עם מצב קשה ומתמשך ובכל זאת נתן לי הרגשה לא טובה בלשון המעטה. בכל מקרה אני מבקשת עצה כי אני מרגישה לחץ, מתח והתגברות של חרדה. זה מקשה עלי בחשיבה וגורם לי לבלבול. אשמח למילה טובה ולייעוץ מה לעשות ובמי להיעזר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת קשה להתייחס לשאלתך באופן מפורט, מבלי להכיר הרקע, באופן מלא יותר. נראה שאת במצוקה משמעותית, בגלל אירועי חיים ונסיבות קשות, עמן את מתמודדת, אך הסימפטומים שאת מתארת מצדיקים פנייה לקבלת ייעוץ/טיפול מקצועי, או של פסיכיאטר (כהמלצת הנוירולוג אליו פנית, גם אם ניסח זאת בבוטות, לתחושתך), או של פסיכולוג קליני או רפואי מתאים. תוכלי לפנות לפסיכולוג במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי.

18/12/2015 | 23:29 | מאת: שואלת

רציתי לשאול גם ממה לדעתך נובעות התנועות האלה והאם יש לזה טיפול שיכול להרגיע או לבטל אותן. תודה

10/12/2015 | 09:05 | מאת: ימית

שלום אני בת 35 וקיבלתי ציפרלקס 10 מ"ג נגד חרדה עקב היפוכונדריה כי לאחרונה אני סובלת מקפיצות שרירים והתקפי חרדה האם שימוש בציפרלקס מתאים כי שמעתי שזה יכול לעשות התכווצויות שרירים קשות וזה גורם לחנק (או שזה מידע שגוי) והאם התרופה בטוחה ולא גורמת ליותר מידי תופעות לוואי?

לקריאה נוספת והעמקה

ימית איננו עוסקים בתרופות אלא בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. בכל מקרה, למרבית התרופות הפסיכיאטריות תופעות לוואי מסוימות. מרביתן חולפות לאחר הסתגלות הגוף לתרופה, חלקן אצל אנשים מסוימים, כנראה שלא. בכל מקרה כדאי וראוי לשקול קבלת טיפול פסיכולוגי באופן משלים לטיפול התרופתי ולפעמים אפילו במקומו.

09/12/2015 | 21:40 | מאת: אורן

היי ד"ר! כבר קרוב ל8 חודשים שאני סובל מחרדה עקב טראומה בריאותית . התחלתי ליטול לפני כשלושה חודשים ציפרלקס 10 מ"ג עם שיפור ניכר . (יום אסל יום בסל) בזמן האחרון אני מרגיש סוג של ניתוק מציאות כיאלו הכל לא אמיתי, כיאלו אני חי בחלום, אני מתפקד ומדבר רגיל אבל הרגשה לא נעימה כלל של חוסר מציאות . ממה נובע הרגשה זאת והאם זה מסוכן ? יש בי מן פחד לא מוסבר שאני עומד להשתגע, לאבד שפיות . אני נורא מפחד בזה . בבקשה תרגיע אותי, תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

אורן גם ללא בקשתך המפורשת, הייתי מנסה להרגיע אותך באמירה האמיתית, שהפחד מלהשתגע או לאבד שפיות הוא די שכיח בהפרעות חרדה, אך אין חשש ממשי שזה אכן יקרה. במקביל, יש ותופעת לוואי של תרופות פסיכיאטריות מסוימות. מתבטאת בתחושת ניתוק, "פילטר חושי" וכד'. בכל מקרה וכיון שמצוקתך נמשכת מזה זמן עם "יום עסל ויום באסל", כדבריך הרי שהייתי ממליץ שתפנה גם לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. זה עשוי לייתר לחלוטין את הצורך בתרופות.

06/12/2015 | 11:21 | מאת: משה

אני סובל קצת מחרדות ולאחר בירור מעמיק התחלתי לצרוך תוסף תזונה גאבא של סולגאר כדור אחד ביום כרגע אני שותה את הכדור כבר כמעט 3 חודשים ואני מרגיש מצויין .אז החלטתי לבצע ניסוי ולהפסיק את הכדור לאחר יומיים הרגשתי שוב חוזר לתקופת החרדות ושוב חזרתי לשתות את הכדור .אני מעוניין לדעת איך אפשר לייצר גאבא מתזונה בלבד ללא תלות בכדור. ודבר נוסף מה התקופה הממולצת לצריכת הכדור? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

משה איננו עוסקים בתרופות ותוספי תזונה. אם התוסף עוזר לך, מה טוב. יחד עם זאת, זה לא מהווה חלופה מספיק טובה לטיפול פסיכולוגי, המתבקש במידה ומצבך לטווח ארוך לא משתפר ללא הזדקקות לתרופות או תוספי מזון מיוחדים.

05/12/2015 | 07:51 | מאת: א

הנני נמצא בתהליך גירושין שאיני חפץ בו לאחר זוגיות של כ 33 שנים. מזה כחודשיים איני ישן טוב ויש לי לחצץ ומועקה קשה. שלא מאפשרת לי שינה סדירה. דבר מלווה בהתעוררות בלילה עם זיעה קרה כשכולי רטוב. גם לאחרונה מלווה בכאבי ראש . רגישות יתר לרעש ואור. וחוסר יציבות בעקבות זאת. מה עלי לעשות בכדי להתגבר על דבר זה. יש תחושת בדידות איומה שרק מגבירה את המועקה

לקריאה נוספת והעמקה

א כל פרידה, גם אם היא יזומה על ידנו יש והיא מעוררת רמות מסוימות, של "חרדת נטישה", גלויה או סמויה. מקורותיה קרוב לוודאי קשורים לחרדה מקורית ואפילו חיונית, בתהליכי התפתחותנו וגדילתנו. על פי תיאורך נראה שאתה חווה זאת בעוצמה מוגברת, בין אם בגלל התלבטותך לגבי גירושיך ובין אם מכל סיבה אחרת. אם זה לא ישתפר הדרגתית, כדאי שתפנה להיוועצות עם פסיכולוג קליני, לבירור עוצמתה ועל מנת שתרכוש כלים כיצד להתמודד אתה בצורה המיטבית.

שלום ד"ר, אני בן 20, בריא בסה"כ. אני סובל מאז שאני זוכר את עצמי מהיפוכונדריה, כל הזמן בהעסקות עם מחלות, מיחושים גופניים, ופחד מהמוות בצורה קיצונית. זה מתבטא בכך שאני סובל מכאב ראש, קורא על זה קצת באינטרנט ומתחיל לקבל התקפי פאניקה עם זרמים בראש, בידיים, קשיי נשימה, ושאני עומד להשתגע. כנל גם בחדר כושר, קורה כמעט כל הזמן שאני מרים משקולות, ואז לרגע חוטף אי שיווי משקל, ואז מתחיל להתקף בחרדות איומות והרגשות של התקפי לב, מה שגורם לי לסחרחורות, חוסר תחושה בגוף ואי נוחות מול אנשים, ולכן נעזר תמיד בחבר שיחזיק אותי ובזה מסיים את האימון שלי. נבדקתי ע"י הרבה קרדיולוגים ואף אחד מהם לא אסר עליי להתאמן, אז למה אני חווה תחושות חרדה כאלה כל הזמן בחדר כושר ? ואיך אוכל להתמודד עם הפחד העצום הזה מכל מיחוש בגוף, אני לא נהנה מהחיים ככה ותמיד פוחד מהרע מכל. אני כרגע בצבא, ולא רוצה להיעזר בקבן מכיוון שאיני סומך עליהם ויודע שהם לא הפיתרון. אני רוצה פסיכולוג שמבין עניין ולא קבן של צבא. מה עליי לעשות ? עם מי להפגש ? אולי תוכל לעזור לי ? אני מהמרכז.

לקריאה נוספת והעמקה

ניב ראשית, אתה לא "אשם" בכך שאתה סובל מחרדה. אחוז גבוה באוכלוסייה סובל מחרדתיות מסוימת, אם כתוצאה מסיבות תורשתיות/גנטיות או מסיבות התפתחותיות/סביבתיות שונות, שלא קשורות ברצון, החלטה או בחירה שגויה. לגופו של עניין, הקב"ן (קצין בריאות נפש) הצבאי מקבל הכשרה וכלים טובים מאד, העשויים לעזור לך. ואם הוא יחשוב שבעייתך "גדולה עליו" הוא כבר יפנה אותך לפסיכולוג מתאים במרפאה הצבאית לבריאות הנפש. אתה גם יכול לבקש מלכתחילה, דרך רופא היחידה שלך, להגיע לפסיכולוג צבאי. במקביל, אם תנאי שרותך מאפשרים זאת, אתה יכול לפנות לטיפול אצל פסיכולוג אזרחי מתאים ולבקש אישור הצבא להמשך טיפולך אצלו, במידת הצורך ועל פי המלצת הפסיכולוג.

01/12/2015 | 02:03 | מאת: Mnm

תמיד הוגדרתי על ידי משפחתי הקרובה כבנאדם עצבני שיש "ללכת על ביצים" בקרבתו. לאחרונה עצבנות היתר וה"פתיל הקצר" מפריעים לי מאוד בחיי האישיים. אשמח לקבל המלצות לטיפול באזור חיפה .

לקריאה נוספת והעמקה

Mnm איננו ממליצים בפורום באופן ספציפי על מטפל כזה או אחר. תוכל לאתר מטפל מתאים באזורך, דרך האתר של קופת החולים אליה אתה שייך, או האתר "פסיכולוגיה עברית", או אפילו על ידי חיפוש ישיר ופשוט ב"גוגל".

30/11/2015 | 19:08 | מאת: אנונימית

שלום, בזמן האחרון אני עם בחילות תמידיות. אך זה נוצר בעיקר כשאני נמצאת עם מישהו מסוים שאני בקשר איתו. כל פעם שהוא מדבר איתי או רוצה להיפגש אני נתקפת בחילה ולא מסוגלת לאכול כלום, בעיקר לא לידו. יש לציין שאנחנו מכירים תקופה ובהתחלה זה לא היה לי. אני לא מצליחה לשלוט בזה וזה ממה מפריע לי בהתנהלות עד כדי כך שאני חושבת איך אני אהיה עם גבר ואוכל לידו בלי להקיא לידו. כרגע אין לי כסף לפסיכולוג שהבנתי שיכול לעזור עם המצב. אשמח לדעת אם אולי בכל זאת יש דרך אחרת לשלוט בזה כמו תרופה שאפשר לדעת לפני הפגישה איתו או משהו טבעי. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית ראשית, אנו לא עוסקים בענייני תרופות וכד'. בכל מקרה, נראה על פי דברייך, שאת חשה את תגובת הבחילות והצורך להקיא, בעיקר כשאת בקשר עם ה"מישהו המסוים", מה שעשוי ללמד שמסיבה כלשהי את חשה סוג של מתח עז מסיבה שאת לא מודעת לה. להערכתי, אין טעם "לתקוף" את הסימפטום עם תרופות, אלא כדאי מאד לקיים ולו מספר פגישות עם פסיכולוג (אפשר גם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, ללא תשלום, או בתשלום מופחת), כדי לברר את התרגשותך הרבה שהחלה להתעורר ולהתבטא דווקא לאחר שאתם מכירים כבר מזה זמן. כדברי הקלישאה - "הגוף שלך מאותת לך משהו" וכדאי לברר מהו המשהו הזה ?!

30/11/2015 | 15:02 | מאת: שאול

היי, מחפש קצה חוט לדברים שעוברים עליי. כבר מעל שנה שאני סובל מאוסף מרשים של תסמינים: זה התחיל בתחושה של הרדמות בפנים, עבר ללחץ בחזה, גוש בגרון וכרגע הרגשות "מחנק" או "קפיצה בלב" רגעיות שמכניסות אותי להתקף של חרדה ודאגה. ההרגשות קורות ממש לשניה אבל באותה שניה ההרגשה היא שמשהו מאוד רע קורה. אחרי אותה שניה יש סשן שלם של לחץ ומחשבות על מה עבר עליי ומה זה יכול להיות. יש לחץ בעבודה, אבל העניין המתסכל הוא שהתסמינים קורים לי 99% מהזמן דווקא בזמנים רגועים, כשאני רואה טלוויזיה ולא חושב על כלום. התסמין האחרון שהצטרף הוא סחרחורות והרגשה כאילו הרצפה מאוד עקומה - פעם אחרונה שזה קרה הרגשתי שאני עומד להתעלף והייתי צריך לעצור כל כמה צעדים. ללכת לטיפול זה אתגר גדול מאוד בשבילי ולפני שאני הולך רציתי לדעת האם מה שעובר עליי זה משהו שהוא פסיכולוגי אופייני או שדווקא לא? אציין שעשיתי בדיקות לב וכו', למרות שמלכתחילה הרופא פתר את כל הבעיות שלי כנובעות מלחץ בלי לבדוק אותי בכלל. כל הבדיקות יצאו בסדר..

לקריאה נוספת והעמקה

שאול התסמינים שאתה מתאר אכן אופייניים לתסמיני חרדה. יחד עם זאת, בגלל הביטוי הפיזיולוגי-גופני שלהם ראוי תמיד לבדוק תחילה עם רופא המשפחה אם לא מדובר בבעיה פיזית-גופנית. כיון שנבדקת כבר, על פי דבריך, הרי שמדובר כנראה ב"תגובת חרדה" שהטיפול בה כרוך בפניה לטיפול פסיכולוגי (זה לא צריך להיות כזה "אתגר גדול"..) אצל פסיכולוג קליני, או רפואי מתאים.

27/11/2015 | 12:10 | מאת: אבישי

היי, עישנתי מריחואנה בדרום אמריקה בכמות גדולה, החומר כנראה לא היה הכי איכותי וקיבלתי את מה שהתברר לי לאחר מכן התקף חרדה חזק מאוד. המשכתי לטייל אחרי זה חודש בטיול ולא חשבתי על זה. כשהגעתי לארץ התחלתי לחשוב על מה יקרה אם ההתקף יחזור שוב, מה יקרה אם זה יקרה בזמנים לא נוחים כמו בנהיגה, כשאני עם הרבה קהל, ועל המבוכה שכרוכה בזה. המחשבות לא הפסיקו ואף לפעמים גורמות לי לחוש תסמינים של חרדה שדומים למה שקרה בעקבות העישון, רק בעוצמה פחותה. אני מפחד שזהו אני ככה ולא אצא מיזה. הלכתי לפסיכולוג לכמה פגישות ולרופאת משפחה שנתנתה לי אלפרליד 0.25 פעמיים ביום. שאלתי היא, האם יוצאים מיזה? האם הפחד המטריד הזה כ"כ מההתקף הבא, למרות שהיה לי רק התקף אחד והוא היה תוצאה של עישון, יכול לגרום להתקף נוסף? (במילים אחרות-האם התקף חרדה זה בחירה?) הוא גורם לתסמינים לא נעימים של חרדה. אני בן 24 בחור בריא בד"כ.. תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

אבישי למרבה הצער, יש לא מעט מקרים של התקפי חרדה, בעקבות עישון גראס/מריחואנה וכד'. לכן ההמלצה הראויה היא להימנע מעישון סמים מעין אלו גם אם נחשבים כ"קלים". כשהם מזיקים, נזקיהם רחוקים מלהיות קלים. לגופן של שאלותיך, בדרך כלל "יוצאים" מהמעגל החרדתי, כולל מהחרדה המשנית העשויה להתפתח הקרויה לעתים " החרדה מהחרדה" והמתפתחת בעקבותיו, כמו במקרה שלך כנראה. במקרים רבים ה"יציאה" מהמצב מתרחשת מעצמה באופן הדרגתי, במקרים אחרים יש צורך בסיוע (טיפול) פסיכולוגי מתאים כדי לטפל בחרדה והשלכותיה. לאור המשך הסימפטומים אצלך, כדאי שתשוב לטיפול הפסיכולוגי שהחילות בו.

22/11/2015 | 17:34 | מאת: פיק ברוריה

אני גרה ליד כרמיאל מחפשת פסיכולוג במסגרת הרפורמה החדשה טיפול במסגרת הקופה יש לי הפניה מרופאת משפחה וגם מיועצת לאן לפנות אין רופאים בצפון כך אמרו לי . .

ברוריה תצטרכי לפנות בעניין למוקד קופת החולים אליה את שייכת, חפש בעזרת "גוגל", או דרך האתר "פסיכולוגיה עברית".

20/11/2015 | 22:54 | מאת: איה

שלום רב, פנייתי קצת ארוכה אבל אודה לך אם תוכל לקרוא את כולה,אשתדל לקצר: בת 34. בשנה האחרונה חשתי מדיי פעם תחושות של בחילות וחולשה שעברו אחרי מספר דקות באוויר הצח. לפני כחמישה חודשים, בעת בילוי, חשתי את אותן התחושות אך לווה אליהן סחרור, תחושת וירוס, בחילה, צמרמורות,עיטושים, נקודות שחורות בשדה הראיה ותחושת טרום עילפון. חזרתי הביתה ונפלתי למשכב של חודשיים. במהלכם התפתחו דלקות אוזניים חריפות. בבדיקות גם נמצא ברזל נמוך מאוד בדם אבל הרופא אמר שאין זו הסיבה שבגינה אני מרגישה חלשה. בכל מקרה טופלתי בברזל וחלה הקלה אך עד היום אני מרגישה את החולשה. עברתי בדיקות סיטי מוח, אוזניים (נמצאה דלקת וירידת שמיעה אך לטענת הרופא לא זוהי הסיבה לתחושותיי), בדיקת ראיה, נירולוגיה, בדיקות דם כלליות. הכל דיי תקין. למעט מחסור בויטמינים מסויימים (D למשל. אבל הרופא אומר שזאת לא הסיבה לתחושותיי). אני חסרת אונים. מבחורה אנרגטית מאוד, הפכתי לשבר כלי. בחודש וחצי הראשונים לא יכולתי לקום מן המיטה, לבדיקות הלכתי עם ליווי צמוד ולא פעם כמעט איבדתי את הכרתי. רק בחודשיים האחרונים חל שיפור במצבי, אבל בכל מאמץ קטן אני מרגישה מסוחררת וחייבת לנוח.כמו כן יש לי מדיי פעם פריחה בעור, גירודים, בחילות, שלשולים, ותחושת וירוס שלא מרפה. הרופא אמר מהרגע הראשון שזה וודאי קשור לחרדה בעקבות לחץ כזה או אחר. זה לרגע אחד לא הרגיש לי כהתקף חרדה, אני מודה שאכן נלחצתי כשהרגשתי רע ולא הבינו מה יש לי, אבל תמיד הייתי בשליטה. כעת אני נמצאת בנקודה בה אני כן מסוגלת לקום מן המיטה, ולעשות עבודות בית כלליות, אבל יציאה להליכה או ריצה או "סתם" מפגש עם חברים לא בא בחשבון, גם לא חזרה לעבודה. אני פשוט חלשה מדיי ומסוחררת בשביל זה. שאלתי- בהיעדר ממצאים רפואיים, האם באמת יתכן שמדובר בחרדה גרידא? אודה לדעתך המשכילה והכנה בבקשה המון תודה איה

לקריאה נוספת והעמקה

איה אני מניח ששלילת סיבות אורגניות למצוקתך והסימפטומים שאת מתארת, נאמרה לך לא רק על ידי רופא המשפחה כי אם גם על ידי הרופאים השונים שבדקו אותך ואת ממצאי הבדיקות. בכפוף לכך ועל פי ניסיוני המצטבר "יש מצב" שמצוקות נפשיות תתבטאנה בסימפטומים שונים כמו אלו שאת מתארת, למעט אולי עניין דלקות האוזניים, אלא אם מדובר בירידה כללית במערכת החיסון שלך, כתוצאה מהלחצים הנפשיים (הגלויים או הסמויים) שאת מתמודדת איתם. בכל מקרה הייתי מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי מקיף בו ניתן יהיה לבחון בצורה מקיפה כמתבקש את הרקע והנסיבות של בעיותייך.

עברתי ניתוח הרניה דו צדדי, לפני מספר חודשים,והסתבך לי כל העסק מסיבה שלא ברורה לי עדיין, באם זה מפשלה או מתופעה אפשרית שלא ידעתי עליה, אני סובל מאוד מתופעות איומות בבטן, תחושת צריבה או גירוי מטרף בצד בו היה הבקע, ותחושת אי נוחות כללית בבטן עצמה,, כאילו שאכלתי גבס תחושת כבדות בפנים, כאילו קיבלתי בוקס לתוך הבטן, התופעות גורמות לי סבל רב, כמעט ולא יכול לתפקד מזה,חושב על מה שעובר עליי, ומאוד מיתענה מהכל, סובל גם מפעימות מוקדמות, שלאחרונה חזרו אחרי זמן רב שלא הרגשתי את זה, יש לי פגיעה במיתרי הקול אולי מעבודה שכללה דיבור רב, הרופאים לא נתנו לי תשובה ברורה ממה הצרידות הקשה, קיימת, אני יושב בבית ומאוד סובל, גופנית ונפשית, חרדות יש לי גם שרק היתגברו מכל מה שאני עובר מאז הניתוח, הרופא רשם לי רסיטל, שאותו אני פוחד לקחת, אחרי שהבנתי שהוא עשוי לגרום שינויים בקצב הלב, ואני עם הפעימות המוקדמות, ופירפור הפרוזדורים שהיה לי לפני כשנה, ממש לא צריך בעיות נוספות, אני לא עובד, כי מה שיכולתי לעשות, עבודת הסקרים, לא יכולה להתבצע כעת,יש לי נכות כללית, מב,ל, ואני מוגבל פיזית למשל, לא יכול להרים דברים כבדים, כי יש לי בעיית ברכיים , ניוון הסחוס,בעיות... הסבל מתוצאות ניתוח הבקע, איום ונורא, מצב מורכב ,זה ברור לי, מה עושים במצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

גדי מצער לשמוע על מצוקותיך המתמשכות. בתשובה לשאלתך "מה עושים במצב כזה ?"- התשובה די קצרה ופשוטה- כדאי לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני, או רפואי, מתאים. הפתרון הוא לא מידע או "טיפים" אלא תהליך טיפולי במסגרתו תוכל לקבל ולהפנים כלים פסיכולוגיים לטיפול והקלה של חרדותיך והסימפטומים הפיזיים הנלווים. תוכל לקבל את הטיפול, במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

וגם לי זה לא היה פשוט ותקופה ארוכה הרגשתי לא טוב שהייתי איתה כמו כאבי ראש כאבי בטן הקאות מה הסיבה?

לקריאה נוספת והעמקה

דביר זה די צפוי שאם קורה משהו קשה למישהו שיקר ומשמעותי לנו, כמו בת/בן זוג וכד' זה עלול לגרום לנו להזדהות רגשית ועקב כך לתגובות של מתח רגשי וגופני. כמו כן, זה יכול לקרות גם כתגובה לתחושות דומות (לאו דווקא זהות), שאנו עצמנו חווינו או פחדנו מלחוות, בשלב כלשהו בחיים. אם התחושות הקשות מתמידות, מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים.

טיפול קבוצתי חינם להפרעות חרדה המלווה במחקר שלום רב, אנו מציעים בחינם שני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים מלווים במחקר ויחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיימשכו כשעה וחצי עד שעתיים. הטיפולים יתקיימו בימי רביעי בשעות הבוקר או הצהריים המוקדמים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים הינם בחינם עבור המטופל, כתלות בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. מצ"ב קישור לפרטים על המחקר וכן לשאלון התאמה. אנו ניצור קשר עם פונים מתאימים לטיפול בשבועות הקרובים ונספק להם מידע נוסף אודות המחקר. פונים מתאימים ומעוניינים יוזמנו לפגישת הכרות בה תיבחן התאמה הדדית למחקר. https://docs.google.com/forms/d/1Y3wtL-XirtfmNzbHJpaWp61Ki85nH7kSvp1Ose3-Lrg/viewform בתודה, צוות המחקר: ד"ר יובל בלוך, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרפאת ילדים ונוער ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה ענת יריב, מטפלת מוסמכת בתנועה ומדריכה יוגב קיויתי, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית

08/11/2015 | 22:43 | מאת: מאירה

מקוה שהגעתי לפורום הנכון ואודה לך אם תוכל לחוות דעתך . אני בטיפול פסיכולוגי במשך שנים. לאחרונה יצא שקיימנו פגישות דרך הטלפון מאילוצים שונים ואז שמתי לב שהפגישה הרבה יותר ממוקדת ויעילה. בפגישות הרגילות אני מתפזרת ומוסחת לכל מיני נושאים לא חשובים ויוצאת נורא מתוסכלת . כשביקשתי לקיים הפגישות בצורה טלפונית הפסיכולוג לא הסכים כי לדבריו לא מטפל בצורה כזו אלא רק במקרים חריגים כשאי אפשר להיפגש. הבעיה שמרגישה שמבזבזת את הזמן כשמגיעה לפגישות ויוצאת מהן הרבה פעמים בוכה מרוב תסכול שלא דיברתי על מה שתיכננתי ושנשארתי ללא כלים להתמודד עם הבעיות שלא הספקתי לדבר עליהן. אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. וגם לדבר על זה בפגישות לא ממש היה יעיל ומרגישה שהפסיכולוג אדיש לכך כי בכל מקרה מרוויח ואני מפסידה.. תודה מראש, מאירה

לקריאה נוספת והעמקה

מאירה יתכן שתסכולך הלגיטימי ומאד צפוי ואנושי ממצבך ומצוקתך "מושלכים" על המטפל והטיפול. שכן, "זכותו" של המטפל להמליץ ולטפל בגישה היותר מקובלת, גם ולמרות ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות גם "טיפול מרחוק". הוא הרי לא שינה את "כללי הטיפול" מתחילתו ואפילו מוכן, על פי דברייך, לקיים שיחות טיפול טלפוניות, במקרים חריגים. כיון שאת כבר נמצאת שנים רבות בטיפול ונראה מתלונותייך שאין שיפור של ממש במצבך, הרי שיתכן שכדאי לבדוק עם המטפל באופן ישיר וגלוי האפשרות להחליף מטפל ו/או גישה טיפולית. זכותך וחובתך לעצמך, להיות בטיפול המתאים לרצונך וצרכייך.

מעל שנה אני עם תסמינים גופניים קבועים שמעיקים עלי, כאבי פרקים ושרירים, בעיות במערכת עיכול, ועוד כל מיני תחושות גופניות רעות, עברתי המון בדיקות ולא נמצא שום סיבה אורגנית, האם ייתכן מצב של לחץ נפשי ומתח הגורמים תסמינים גופניים כאלה? והאם יכול להיות לחץ נפשי כאשר אני מרגיש נקי בראש, לא מרגיש שמשהו מטריד את הראש אלא מרגיש רק תסמינים גופניים? באופי של אני בן אדם חרד ועברתי כמה טראומות בעבר...

לקריאה נוספת והעמקה

בן ה- 29 אכן כן, בהחלט ייתכן מצב של לחץ נפשי ומתח, גלויים או סמויים, הגורמים לתסמינים גופניים כמו אלה שאתה מתאר. גם יכול להיות לחץ/מתח נפשי סמוי המתקיים גם כאשר אתה מרגיש "נקי בראש". כיון ואתה סובל מכך כבר למעלה משנה כדאי שתפנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי מתאים.

06/11/2015 | 16:09 | מאת: טורן

שלום דר אני בן 28 בריא בדרך כלל בחודשיים האחרונים סובל מחרדות עקב קפיצות שרירים ובעקבות כך פחד ממחלה נוירולוגית כמובן שבחודשיים האחרונים פקדתי 3 נוירולוגים ששללו בעיה נוירולוגית וגם עשיתי שתי בדיקות emg שיצאו תקינות אך הפחד לא הוסר לחלוטין, בשבועיים האחרונים מרגיש לפרקים תחושה של כדור בגרון שמקשה עלי את הדיבור ואת הבליעה, זה בא והולך בלי התראה למשל לפני שבוע באמצא ארוע משפחתי שהיתי במצב רוח טוב פתאום התחילה התחושה הזאת בצורה מוגברת עזבתי את הארוע ורצתי לנוירולוגית הפרטית שליהיא טענה שמדובר בחרדה . שאלתי היא האם זהו באמת תסמין מוכר של חרדה?? והאם תחושה כזאת שקשורה לחרדה יכולה להופיע סתם בלי התראה ואפילו שבן אדם במצב רוח טוב ??

לקריאה נוספת והעמקה

טורן כבר עניתי לשאלתך. בדוק תשובתי.

06/11/2015 | 15:49 | מאת: א.ר

שלום דר בן 28 בחודשיים האחרונים סובל מחרדות בעקבות קפיצות שרירים בכל הגוף וחשש ממחלה הניוונית כמובן שבחודשיים האלה ההיתי אצל שלושה נוירולוגים שלא מצאו שום ממצא וגם שתי בדיקות emg שלא העלו ממצאים. בשבועיים האחרונים סובל לפרקים מתחושה של גוש בגרון וקושי בדבור ובבליעה בעקבות תחושה זאת, יש שעות שזה נעלם ושעות שזה חוזר בלי התראה למשל לפני שבוע במהלך ארוע משפחתי שהייתי במצב רוח מצויין התחילה לי התחושה הזאת באופן מוגבר עזבתי תמקום והלכתי לנוירולוגית פרטית היא טענה שמדובר בחרדה... שאלתי היא האם תופעה זאת מוכרת?? והאם תופעות חרדה כאלה יכולות להופיע אפילו שבן אדם במצב רוח מרומם ??? אנימגיע למצב שאין לי כח לדבר אם אנשים אני רק חושב על משפט ארוךוזה נראה לי מסע כומתה...תודה על תשובתך מראש

לקריאה נוספת והעמקה

א.ר אכן כן, הסימפטום שאתה מתאר, מוכר ואפילו שכיח, כביטוי לחרדה. יש המכנים אותו כ"גלובוס היסטריקוס". במידה וזה לא חולף, ראוי וכדאי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. גם טיפול קצר וממוקד עשוי לעזור במקרים רבים.