פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4904 הודעות
4518 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

27/01/2016 | 01:51 | מאת: מאי

האם ישנה תופעה של פחד מפסיכולוגים? (כמו שיש דבר ידוע פחד מרופאי שיניים)

מאי יש לי קושי עם הבנת כוונתך במילה "פחד", בהקשר לשאלתך. נראה לי שהמילים היותר רלוונטיות אולי זה "רתיעה", "חשש" וכד'. "פחד" במובן "פוביה", זה די נדיר, להערכתי, אם בכלל.

26/01/2016 | 13:27 | מאת: מרפאת חרדה שלוותה

הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך.

21/01/2016 | 16:49 | מאת: ליזה

שלום אני בת 22 וכבר כמעט ארבעה חודשים שאני סובלת מחרדות והיפוכונדריה . זה הגיע כבר למצב שכל דבר קטנטן אני נלחצת ומקבלת התקף חרדה (למשל עכשיו יש לי בליטות ופה ופצע בחניכיים ואני משוכנעת שזה בגלל משהו רע) . זה פוגע לי במערכת יחסים בגלל שהמון פעמים אני פשוט נכנסת להתקפים שמגיעים משום מקום . הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי כדורים (רסיטל) אבל אני מפחדת לקחת אותם כי יש לי אפילפסיה ואני ישר חושבת שזה יגרום לי לפרכוסים והתקף . אני כל הזמן בוכה וקשה לי ממש . נמאס לי להכנס לאינטרנט ולהמציא לעצמי מחלות ולפחד מכל דבר ולהיות משוכנעת שיש לי מחלה נוראית . אני חיילת משוחררת ואני רק מתחילה את החיים שלי וכרגע החיים שלי לא ממש נראים כמו חיים של בחורה בגילי . אשמח מאוד אם תפנה אותי לגורם המתאים שיכול לעזור לי עם הבעיה הזאת כי אני כבר לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

ליזה ראי בבקשה תשובתי לשאלת "שרון", הסמוכה לשאלתך. כללית, אנו לא עוסקים בתרופות, אך אם עדכנת את הפסיכיאטר אליו פנית בכך שאת סובלת מאפילפסיה, הרי שסביר להניח שהוא לקח זאת בחשבון כשהמליץ על התרופה שהמליץ. בכל מקרה את יכולה כמובן לשוב ולעדכן אותו ולשמוע תגובתו. ה"גורם המתאים" שיכול לעזור לך כפי שכבר כתבתי בתשובתי ל"שרון", הוא פסיכולוג קליני, באופן פרטי או מטעם קופת החולים אליה את משתייכת.

19/01/2016 | 02:16 | מאת: שרון

שלום אני כל כמה זמן חוטפת חרדת בריאות אחרת בתקופה האחרונה אני סובלת מהיפוכונדריה כל פעם זה משהו אחר פעם זה היה נקודת חן ופעם אחרת ורידים בחזה ופעם פחד מניוון שרירים ועוד.. עכשיו אני כבר שבוע בערך יש לי כאבים בחזה צד שמאל ויד שמאל וכל צד שמאל אני בסטרס ממושך ולחץ ואני גם לא מאוזנת הורמונלית יש לי בחילות וכאבי גב ושיעול ושאני נוגעת בשד השמאלי באמצע בין החריצים שאני לוחצת קצת אז זה כואב מעקצץ כזה אני מפחדת וחוששת וכל הזמן בחרדה באינטרנט מפחדים את האנשים וכותבים שגירוד בשד ואי נוחות וכאב זה סרטן השד אני מפחדת אני מטופלת ברסיטל כבר המון שנים וולאחרונה גם אצל פסיכותרפיסטית אני כל הזמן בפחדים וחרדות מכל מיוחש שיש לי בגוף ומכל דבר אני ישר חושבת שזה מסוכן.. עכשיו יש לי בחילות כאבים ביד שמאל ודקירות ועיקצוצים בחזה וכאב בשד שמאל שנוגעים באמצע לכיוון השד השמאלי וכאבי גב ובעיות בעיכול ופעם שילשולים ופעם עצירות ואני גם לא מאוזנת הורמונלית ואני באיחור של 3 שבעות.. האם חרדות כאלה שתמידיות ותמיד יש מחשבות רעות בראש יכול לגרום לכאבים כאלה ותחושות כאלה? בחילות רגישות בשד אחד דקירות בחזה מועקה וכאב בחזה גירוי בגרון שיעול כאבים ביד שמאל ורגישות יתר בצד השמאלי של הגוף ועוד? אני ממש מפחדת תעזרו לי בבקשה באינטרנט מפחידים ואני עכשיו בפחד מסרטן השד אני בת 23 ומנגד גם רושמים שסרטן השד נדיר מאוד אצל צעירות וגם נדיר שזה בא בכאב כי אומרים שסרטן זה לא כואב. בבקשה תרגיעו אותי האם זה נכון כל מה שרשמתי? והאם חרדה יכולה לגרום לכאלה כאבים אפילו ממוקדים בנקודה אחת בגוף? ובכלל חרדה יכולה לגרום לכל כך הרבה סיפטומים?

לקריאה נוספת והעמקה

שרון היפוכונדריה, בדרגות חומרה שונות, היא הפרעה די שכיחה. הרגעות נקודתיות כמו זו המבקשת לקבל במסגרת הפורום, עוזרות בדרך כלל לזמן קצר בלבד ולכן ראוי ועדיף שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוג אצל פסיכולוג קליני המטפל בגישת ה- CBT, בשילוב עם טכניקות להרפיה או היפנוזה עצמית.

17/01/2016 | 17:28 | מאת: חרדה

שלום אני בת 28 לפני חצי שנה היה לי התקף חרדה מאז יש לי כאבי ראש מאוד מוזרים כאבי צדדים לכמה שניות וזה עובר ויש לי נימולים וזה עושה לי גירוד בקרקפת יש לי מין שריפה מוזרה הייתי במיון עשו לי בדיקות דם ובדיקת עיניים אישונים הכול היה תקין והרופא במיון אמרה לי שאני צעירה היא לא ממליצה לי לעשות סיטי .. ונתנה לי הפניה לנורולוג ... אחרי ביקור אצל הנורולוג הוא אמר שאין לי כלום ...ולא צריך סיטי וזה ממתח והמליץ לי כדורים מssri זה הגיוני שבגללל חרדות יש תחושובת כאלה ....

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב זה הגיוני ואפילו די שכיח שחרדות, מתחים ולחצים גורמים לתחושות וסימפטומים גופניים שונים, כמו אלו שתיארת. כמובן וכפי שעשית חשוב לברר זאת תחילה עם רופא מתאים. אם אין שיפור במצב, רצוי לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני, או באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

15/01/2016 | 09:40 | מאת: מפחיד

הייי אני אמא לידה בת שנה ושלושה חודשים ... הכול היה טוב ויפה לידה מהירה .. שהיא היית בת חצי שנה קבלת התקף חרדה ראשון... ( הרגשתישאני עומדת להשתגע מממש מפחיד ) מאז היו לי ימים מאוד קשים לא הבנתי למה זה קורה לי התחילו סיוטים ו מחשבות שאולי אני משתגעת ... אני כול הזמן חושבתזה יקרהשאני יאבד תשפיות אני כול היום מתסקת בזה.. ואני מאוד פוחדת שזה באמת יקרה שאני ישתגע המחשבות הורגות אותי ....אני כול הזמן חושבת שיש לי משהו חמור בריאות ונפשי ... זה תקין או שזה לא נורמלייי. אני רוצה הריון להכניס להריון שני עכשיו אני כול הזמן מפחדת אולי אני ישתגע כי יש אנשים שבהריון ישתגעו ..... אוף מה עושיםםםםם

לקריאה נוספת והעמקה

ל"מפחיד" הפחד להשתגע הוא די שכיח אצל אנשים במצבי מתח ולחץ משמעותי. לרוב, החשש לא מבוסס. לאור עוצמת תחושתך ופחדייך, חשוב מאד שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. למניעת החמרה במצבך, כדי שתעשי זאת, בהקדם.

השתתפות במחקר על טיפולים קבוצתיים לאנשים הסובלים מחרדה הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך.

30/12/2015 | 22:43 | מאת: ניב סויני

אני בן 15 ולפני חודש קיבלתי מכה בראש לא היה לי איבוד הכרה או משהו לפני זה הייתי במתח נפשי וגם לאחר המכה זה התגבר והתחילו להיות לי כאבי בגוף קפיצות בשרירים וחולשה קלה בשרירים רוק מוגבר בזמן האחרון יובש בעיניים ולחץ באוזניים וגם רעידות קלות ביד ופעם בכמה ימים תנועה לא רצונית בבוקר בדרך כלל מה אני עושה ???

לקריאה נוספת והעמקה

ניב יתכן ואף סביר שמדובר במתח נפשי הגורם לך לתחושות הגופניות שאתה מתאר. אך בכל מקרה כדאי שתפנה קודם כל לבדיקה אצל רופא המשפחה שלך, או כל רופא אחר, בתאום עם הוריך. אם הרופא יקבע שאכן מדובר במתח נפשי כדאי יהיה שתפנה לייעוץ של פסיכולוג קליני מתאים. שוב תוך תיאום עם הוריך.

שלום , אני סובל מהתקפי חרדה בחדר כושר, או כשאני סתם עושה פעילות גופנית . כל פעם שאני מרגיש קצת את הלב דופק , אני ישר נכנס להתקפי פאניקה של התקפי לב , דום לב וכל מיני סרטים רעים לראש ואין לי מושג למה זה ככה . חשבתי לקחת רסקיו . האם אפשרי לקחת רסקיו יום יום במטרה קודם כל להרגע ? אני מרגיש כמו בדה פרסונאליזציה באופן יום יוומי שבו אני מרגיש נתק מוחלט מהגוף, חוסר תחושה בגפיים ובפנים .

לקריאה נוספת והעמקה

אבי איננו עוסקים בתרופות ולכן לא נוכל להתייחס לשאלתך בעניין ה"רסקיו" וצורת השימוש בו. בכל מקרה מאד מומלץ שתפנה בעניין "התקפי הפאניקה" שלך לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוג עשוי ברוב המקרים לייתר את הצורך בתרופות.

20/12/2015 | 17:01 | מאת: גלגול

שלום לכולם היני חדשה פה ובדרך כלל לא פונה לפורמים אך הפעם הרגשתי כי אני חייבת, מרגישה כי עליי לקבל כלים להתמוד עם מה שעובר עליי. אני יודעת שנמצאת כרגע במצב של דכאון איני אוכלת אין לי מצב רוח ויורדת במשקל. אני לא צריכה כדורים או דברים כאלה כרגע שיעזרו כי המצב לא חמור זה דכאון כמו של כולם שנפרדים לאחר מערכת יחסים אך פה זה קצת מורכב יותר. אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 . הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו, הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה ו כמה פעמים, אתה מחכה להתשרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר. לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת. אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא. זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... תודה

גלגול מצוקתך הנואשת נוגעת ללב ומעוררת רגשות של אמפטיה והערכה רבה. ראשית, הייתי ממליץ להמשיך ולתת ביטוי מלא ואותנטי לרגשותייך (כפי שעשית בפנייתך לפורום), בין אם עם חברים קרובים, או עם דמויות משמעותיות לך ואולי אפילו (אם מצוקתך תגבר) עם גורם מקצועי-פסיכולוגי. הבעה רגשית אותנטית מקילה על רגשות קשים ושליליים ומאפשרת לקרובים לך לסייע בעיבוד הרגשות שהליליים והפחתתם, כמו גם לקבל התמיכה שאת ראויה לה. במקביל, הייתי מנסה ליצור קשר ישיר, עם חברך, במהלכו תנסי להבהיר לו עד כמה את זקוקה לעזרתו (!), בהתמודדות עם רגשותייך הקשים והדואגים וכן שכל כוונתך היא להמשיך ולהיות חברתו גם אם לא בת זוגו. התמדה מאוזנת בניסיונותייך לקיים איתו קשר כלשהו ללא אובססיביות ו"התעלקות לוחצנית" עשויה להניב תוצאות חיוביות. בהצלחה

27/12/2015 | 14:16 | מאת: גלגול

היי דר. אכן מצב לא קל ופשוט, אך חבאי בן זוג לא במצב כרגע של לתקשר בכלל, הוא שוכב מונשם בטיפול נמרץ ואין דרך ליצור איתו קשר, כתבתי לו מכתב בו כל מה שמרגישה, רטיתי שקרא מכתב זה ואחרי כמה דעות ענה בסדר ומייד התנצק כמו כן באותו רגע גם התמונה נעלמה מהווטסאפ שלו וחשבתי שחסם אותי, אך לא, רואים מתי היה מחובר לאחרונה, אפשרי רק שהוריד את התמונה, ואנע, אני לא יודעת על מה ענה בסדר, על זה שקיבל את המכתב, על זה מה מה שכתוב במכתב, אין לי מושג. ההתעסקות בזה כבר רוקנת אןתי נפשית ופיזית. הוא יודע כמה רוצה להיות לצידו הוא יודע ומודע אך בכל זאת בחר משהו אלר, בכל זאת בחר לא לעדכן אותי, אני רוצה להגיע לשם מאןד, טך חוששת מםני שגם הוא עדין חלש ועוד מחובר למכדירים וגם המשפחה ביקשה שלא אגיע, ואיני מעוניינת להיכנס למצב לא נעים . כי זה יכול להשפיע עליו ועל משפחתו.. אני ברשר עם אחותו כל כמה ימים, כל כמה ימים מסמסת לה לשאול לשלומו, היא עונה לי מה איתו אבל לא מפרטת יותר מידי, אמרה לי שאם יהיה משהו תעדכן, אך סלח לי איני סומכת עךיה לכן אני כל פעם פונה איה, המשפחה יודעת שאנחנו לא היחד, איני יודעת מה סיפר להם או לא. אך אחןתו היא היחידה שענתה לי מכל האחים שלו שסימסתי להם. כי היא מבינה ונודעת כמה הוא חשוב לי, וגם אמרה לי אנו יודעים שהוא חשוב לך אך אל תגיעי.. וכבדי אותנו זה מה ענתה, לכן כרגע מכבדת אותם ולא מגיעה אך שיתאושש קצת ואוכל קצת לתקשר איתו אני מצכוונת להגיע איני יודעת אם מחק את הווטסאפ שלו ככה שלא ניתן לתקשר איתו, או שרק הוריד תמונה. אני כל כמה ימים כותבת לו מכתב בו אני מביאה את הרגשות שלי, לכן אני כבר מותשת, בגלל שעשיתי הכל הכל כדי שיבין שאוהבת אותו ורוצה להיות שם טיתו, הוא אמר שיודע ומודע, אך עדין לא נותן לי להתקרב אליו, אמר לי שאין לו כח כרגע להתמודד עם זה, ומה שהיה היה וכל כולו כרגע הולך להתרכז במה שיהיה לו... ואני, אני גמורה כבר.. פשוט מותשת, וכן, םניתי לעזרה מקצועית כי מרגישה שלא יכולה להתמודד יותר עם המצב

היי לכולם, במסגרת עבודת תזה לתואר שני בפסיכולוגיה, אנו בוחנים את הקשר שבין התקף פאניקה להפרעה פוסט טראומטית - ובמילים פשוטות, האם התקף פאניקה עשוי לגרום לסימפטומים פוסט טראומתיים. אם איי פעם חוויתם התקף פאניקה (או אם אתם מכירים אדם כזה שתוכלו להפנות אליו את הפניה), יותר מנשמח ונודה אם תקחו חלק במחקר, הכולל מספר שאלונים - זמן כולל למילוי כ- 12-15 דקות. המחקר אנונימי לחלוטין, ואין צורך בפרטים מזהים. להלן הלינק - במידה ולא נפתח, אנא העתיקו והדביקו בשורות הכתובות: https://docs.google.com/forms/d/1PdGgOwaGgcFv93JC9a91rzUTH9HJHtTvws30EYZnzSM/viewform בברכה ובתודה, אשמח לענות על כול שאלה או פניה, תומר שאשא טל: 052-6775998

שבוע טוב אני ממליץ להיענות לבקשת החוקרת.

26/12/2015 | 21:54 | מאת: תומר שאשא

תודה רבה מקרב לב.

12/12/2015 | 08:33 | מאת: שואלת

שלום רב, אני בת 50 ובעשר השנים האחרוות אני מתמודדת עם 3 מחלות כרוניות אצל הילדים שלי שהתפרצו אחת אחרי השנייה בטווח זמן של מספר שנים. מדובר במחלות לאש כיחות כך שהיה קשה לאבחן וגם כל הטיפול הוא בניסוי וטעייה. בקיצור מדובר בהרבה כוחות נפש ובמקביל שמירה על מסגרת טובה לכל הבית , עבודה לימודים וגם התמודדות עם מצב סיעודי של אבא שלי. יש לי גם עומס בעבודה ואני מרגישה לאחרונה שנגמר לי "הסוס", מרגישה מרוקנת מכוחות אף על פי שאני מפגינה כלפי חוץ שהכל כרגיל. רוצה גם לציין שאני סובלת מתנועות גדולות כמו טיקים כאלה שאף פעם לא אובחנו (מילדות יש לי אותם)ואני משחררת אותם רק כשאני בבית לבד או עם המשפחה. לאחרונה התנועות החמירו ואני מרגישה שכבר לא יכולה להשהות אותן, גם ברחוב או בעבודה אבל משתדלת שלא ישימו לב. הלכתי פעם אחת לנוירולוג בעקבות התגברות התנועות והתחלתי להסביר שאני חווה מצב מתמשך של עומס רגשי ופיסי אבל הוא לא הקשיב. אמר שיש לי בעיות נפשיות ואני צריכה פסיכיאטר. נעלבתי בגלל צורת ההתייחסות שלו כי הוא שמע שאני מתמודדת עם מצב קשה ומתמשך ובכל זאת נתן לי הרגשה לא טובה בלשון המעטה. בכל מקרה אני מבקשת עצה כי אני מרגישה לחץ, מתח והתגברות של חרדה. זה מקשה עלי בחשיבה וגורם לי לבלבול. אשמח למילה טובה ולייעוץ מה לעשות ובמי להיעזר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת קשה להתייחס לשאלתך באופן מפורט, מבלי להכיר הרקע, באופן מלא יותר. נראה שאת במצוקה משמעותית, בגלל אירועי חיים ונסיבות קשות, עמן את מתמודדת, אך הסימפטומים שאת מתארת מצדיקים פנייה לקבלת ייעוץ/טיפול מקצועי, או של פסיכיאטר (כהמלצת הנוירולוג אליו פנית, גם אם ניסח זאת בבוטות, לתחושתך), או של פסיכולוג קליני או רפואי מתאים. תוכלי לפנות לפסיכולוג במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי.

18/12/2015 | 23:29 | מאת: שואלת

רציתי לשאול גם ממה לדעתך נובעות התנועות האלה והאם יש לזה טיפול שיכול להרגיע או לבטל אותן. תודה

10/12/2015 | 09:05 | מאת: ימית

שלום אני בת 35 וקיבלתי ציפרלקס 10 מ"ג נגד חרדה עקב היפוכונדריה כי לאחרונה אני סובלת מקפיצות שרירים והתקפי חרדה האם שימוש בציפרלקס מתאים כי שמעתי שזה יכול לעשות התכווצויות שרירים קשות וזה גורם לחנק (או שזה מידע שגוי) והאם התרופה בטוחה ולא גורמת ליותר מידי תופעות לוואי?

לקריאה נוספת והעמקה

ימית איננו עוסקים בתרופות אלא בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. בכל מקרה, למרבית התרופות הפסיכיאטריות תופעות לוואי מסוימות. מרביתן חולפות לאחר הסתגלות הגוף לתרופה, חלקן אצל אנשים מסוימים, כנראה שלא. בכל מקרה כדאי וראוי לשקול קבלת טיפול פסיכולוגי באופן משלים לטיפול התרופתי ולפעמים אפילו במקומו.

09/12/2015 | 21:40 | מאת: אורן

היי ד"ר! כבר קרוב ל8 חודשים שאני סובל מחרדה עקב טראומה בריאותית . התחלתי ליטול לפני כשלושה חודשים ציפרלקס 10 מ"ג עם שיפור ניכר . (יום אסל יום בסל) בזמן האחרון אני מרגיש סוג של ניתוק מציאות כיאלו הכל לא אמיתי, כיאלו אני חי בחלום, אני מתפקד ומדבר רגיל אבל הרגשה לא נעימה כלל של חוסר מציאות . ממה נובע הרגשה זאת והאם זה מסוכן ? יש בי מן פחד לא מוסבר שאני עומד להשתגע, לאבד שפיות . אני נורא מפחד בזה . בבקשה תרגיע אותי, תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

אורן גם ללא בקשתך המפורשת, הייתי מנסה להרגיע אותך באמירה האמיתית, שהפחד מלהשתגע או לאבד שפיות הוא די שכיח בהפרעות חרדה, אך אין חשש ממשי שזה אכן יקרה. במקביל, יש ותופעת לוואי של תרופות פסיכיאטריות מסוימות. מתבטאת בתחושת ניתוק, "פילטר חושי" וכד'. בכל מקרה וכיון שמצוקתך נמשכת מזה זמן עם "יום עסל ויום באסל", כדבריך הרי שהייתי ממליץ שתפנה גם לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. זה עשוי לייתר לחלוטין את הצורך בתרופות.

06/12/2015 | 11:21 | מאת: משה

אני סובל קצת מחרדות ולאחר בירור מעמיק התחלתי לצרוך תוסף תזונה גאבא של סולגאר כדור אחד ביום כרגע אני שותה את הכדור כבר כמעט 3 חודשים ואני מרגיש מצויין .אז החלטתי לבצע ניסוי ולהפסיק את הכדור לאחר יומיים הרגשתי שוב חוזר לתקופת החרדות ושוב חזרתי לשתות את הכדור .אני מעוניין לדעת איך אפשר לייצר גאבא מתזונה בלבד ללא תלות בכדור. ודבר נוסף מה התקופה הממולצת לצריכת הכדור? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

משה איננו עוסקים בתרופות ותוספי תזונה. אם התוסף עוזר לך, מה טוב. יחד עם זאת, זה לא מהווה חלופה מספיק טובה לטיפול פסיכולוגי, המתבקש במידה ומצבך לטווח ארוך לא משתפר ללא הזדקקות לתרופות או תוספי מזון מיוחדים.

05/12/2015 | 07:51 | מאת: א

הנני נמצא בתהליך גירושין שאיני חפץ בו לאחר זוגיות של כ 33 שנים. מזה כחודשיים איני ישן טוב ויש לי לחצץ ומועקה קשה. שלא מאפשרת לי שינה סדירה. דבר מלווה בהתעוררות בלילה עם זיעה קרה כשכולי רטוב. גם לאחרונה מלווה בכאבי ראש . רגישות יתר לרעש ואור. וחוסר יציבות בעקבות זאת. מה עלי לעשות בכדי להתגבר על דבר זה. יש תחושת בדידות איומה שרק מגבירה את המועקה

לקריאה נוספת והעמקה

א כל פרידה, גם אם היא יזומה על ידנו יש והיא מעוררת רמות מסוימות, של "חרדת נטישה", גלויה או סמויה. מקורותיה קרוב לוודאי קשורים לחרדה מקורית ואפילו חיונית, בתהליכי התפתחותנו וגדילתנו. על פי תיאורך נראה שאתה חווה זאת בעוצמה מוגברת, בין אם בגלל התלבטותך לגבי גירושיך ובין אם מכל סיבה אחרת. אם זה לא ישתפר הדרגתית, כדאי שתפנה להיוועצות עם פסיכולוג קליני, לבירור עוצמתה ועל מנת שתרכוש כלים כיצד להתמודד אתה בצורה המיטבית.

שלום ד"ר, אני בן 20, בריא בסה"כ. אני סובל מאז שאני זוכר את עצמי מהיפוכונדריה, כל הזמן בהעסקות עם מחלות, מיחושים גופניים, ופחד מהמוות בצורה קיצונית. זה מתבטא בכך שאני סובל מכאב ראש, קורא על זה קצת באינטרנט ומתחיל לקבל התקפי פאניקה עם זרמים בראש, בידיים, קשיי נשימה, ושאני עומד להשתגע. כנל גם בחדר כושר, קורה כמעט כל הזמן שאני מרים משקולות, ואז לרגע חוטף אי שיווי משקל, ואז מתחיל להתקף בחרדות איומות והרגשות של התקפי לב, מה שגורם לי לסחרחורות, חוסר תחושה בגוף ואי נוחות מול אנשים, ולכן נעזר תמיד בחבר שיחזיק אותי ובזה מסיים את האימון שלי. נבדקתי ע"י הרבה קרדיולוגים ואף אחד מהם לא אסר עליי להתאמן, אז למה אני חווה תחושות חרדה כאלה כל הזמן בחדר כושר ? ואיך אוכל להתמודד עם הפחד העצום הזה מכל מיחוש בגוף, אני לא נהנה מהחיים ככה ותמיד פוחד מהרע מכל. אני כרגע בצבא, ולא רוצה להיעזר בקבן מכיוון שאיני סומך עליהם ויודע שהם לא הפיתרון. אני רוצה פסיכולוג שמבין עניין ולא קבן של צבא. מה עליי לעשות ? עם מי להפגש ? אולי תוכל לעזור לי ? אני מהמרכז.

לקריאה נוספת והעמקה

ניב ראשית, אתה לא "אשם" בכך שאתה סובל מחרדה. אחוז גבוה באוכלוסייה סובל מחרדתיות מסוימת, אם כתוצאה מסיבות תורשתיות/גנטיות או מסיבות התפתחותיות/סביבתיות שונות, שלא קשורות ברצון, החלטה או בחירה שגויה. לגופו של עניין, הקב"ן (קצין בריאות נפש) הצבאי מקבל הכשרה וכלים טובים מאד, העשויים לעזור לך. ואם הוא יחשוב שבעייתך "גדולה עליו" הוא כבר יפנה אותך לפסיכולוג מתאים במרפאה הצבאית לבריאות הנפש. אתה גם יכול לבקש מלכתחילה, דרך רופא היחידה שלך, להגיע לפסיכולוג צבאי. במקביל, אם תנאי שרותך מאפשרים זאת, אתה יכול לפנות לטיפול אצל פסיכולוג אזרחי מתאים ולבקש אישור הצבא להמשך טיפולך אצלו, במידת הצורך ועל פי המלצת הפסיכולוג.

01/12/2015 | 02:03 | מאת: Mnm

תמיד הוגדרתי על ידי משפחתי הקרובה כבנאדם עצבני שיש "ללכת על ביצים" בקרבתו. לאחרונה עצבנות היתר וה"פתיל הקצר" מפריעים לי מאוד בחיי האישיים. אשמח לקבל המלצות לטיפול באזור חיפה .

לקריאה נוספת והעמקה

Mnm איננו ממליצים בפורום באופן ספציפי על מטפל כזה או אחר. תוכל לאתר מטפל מתאים באזורך, דרך האתר של קופת החולים אליה אתה שייך, או האתר "פסיכולוגיה עברית", או אפילו על ידי חיפוש ישיר ופשוט ב"גוגל".

30/11/2015 | 19:08 | מאת: אנונימית

שלום, בזמן האחרון אני עם בחילות תמידיות. אך זה נוצר בעיקר כשאני נמצאת עם מישהו מסוים שאני בקשר איתו. כל פעם שהוא מדבר איתי או רוצה להיפגש אני נתקפת בחילה ולא מסוגלת לאכול כלום, בעיקר לא לידו. יש לציין שאנחנו מכירים תקופה ובהתחלה זה לא היה לי. אני לא מצליחה לשלוט בזה וזה ממה מפריע לי בהתנהלות עד כדי כך שאני חושבת איך אני אהיה עם גבר ואוכל לידו בלי להקיא לידו. כרגע אין לי כסף לפסיכולוג שהבנתי שיכול לעזור עם המצב. אשמח לדעת אם אולי בכל זאת יש דרך אחרת לשלוט בזה כמו תרופה שאפשר לדעת לפני הפגישה איתו או משהו טבעי. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית ראשית, אנו לא עוסקים בענייני תרופות וכד'. בכל מקרה, נראה על פי דברייך, שאת חשה את תגובת הבחילות והצורך להקיא, בעיקר כשאת בקשר עם ה"מישהו המסוים", מה שעשוי ללמד שמסיבה כלשהי את חשה סוג של מתח עז מסיבה שאת לא מודעת לה. להערכתי, אין טעם "לתקוף" את הסימפטום עם תרופות, אלא כדאי מאד לקיים ולו מספר פגישות עם פסיכולוג (אפשר גם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, ללא תשלום, או בתשלום מופחת), כדי לברר את התרגשותך הרבה שהחלה להתעורר ולהתבטא דווקא לאחר שאתם מכירים כבר מזה זמן. כדברי הקלישאה - "הגוף שלך מאותת לך משהו" וכדאי לברר מהו המשהו הזה ?!

30/11/2015 | 15:02 | מאת: שאול

היי, מחפש קצה חוט לדברים שעוברים עליי. כבר מעל שנה שאני סובל מאוסף מרשים של תסמינים: זה התחיל בתחושה של הרדמות בפנים, עבר ללחץ בחזה, גוש בגרון וכרגע הרגשות "מחנק" או "קפיצה בלב" רגעיות שמכניסות אותי להתקף של חרדה ודאגה. ההרגשות קורות ממש לשניה אבל באותה שניה ההרגשה היא שמשהו מאוד רע קורה. אחרי אותה שניה יש סשן שלם של לחץ ומחשבות על מה עבר עליי ומה זה יכול להיות. יש לחץ בעבודה, אבל העניין המתסכל הוא שהתסמינים קורים לי 99% מהזמן דווקא בזמנים רגועים, כשאני רואה טלוויזיה ולא חושב על כלום. התסמין האחרון שהצטרף הוא סחרחורות והרגשה כאילו הרצפה מאוד עקומה - פעם אחרונה שזה קרה הרגשתי שאני עומד להתעלף והייתי צריך לעצור כל כמה צעדים. ללכת לטיפול זה אתגר גדול מאוד בשבילי ולפני שאני הולך רציתי לדעת האם מה שעובר עליי זה משהו שהוא פסיכולוגי אופייני או שדווקא לא? אציין שעשיתי בדיקות לב וכו', למרות שמלכתחילה הרופא פתר את כל הבעיות שלי כנובעות מלחץ בלי לבדוק אותי בכלל. כל הבדיקות יצאו בסדר..

לקריאה נוספת והעמקה

שאול התסמינים שאתה מתאר אכן אופייניים לתסמיני חרדה. יחד עם זאת, בגלל הביטוי הפיזיולוגי-גופני שלהם ראוי תמיד לבדוק תחילה עם רופא המשפחה אם לא מדובר בבעיה פיזית-גופנית. כיון שנבדקת כבר, על פי דבריך, הרי שמדובר כנראה ב"תגובת חרדה" שהטיפול בה כרוך בפניה לטיפול פסיכולוגי (זה לא צריך להיות כזה "אתגר גדול"..) אצל פסיכולוג קליני, או רפואי מתאים.

27/11/2015 | 12:10 | מאת: אבישי

היי, עישנתי מריחואנה בדרום אמריקה בכמות גדולה, החומר כנראה לא היה הכי איכותי וקיבלתי את מה שהתברר לי לאחר מכן התקף חרדה חזק מאוד. המשכתי לטייל אחרי זה חודש בטיול ולא חשבתי על זה. כשהגעתי לארץ התחלתי לחשוב על מה יקרה אם ההתקף יחזור שוב, מה יקרה אם זה יקרה בזמנים לא נוחים כמו בנהיגה, כשאני עם הרבה קהל, ועל המבוכה שכרוכה בזה. המחשבות לא הפסיקו ואף לפעמים גורמות לי לחוש תסמינים של חרדה שדומים למה שקרה בעקבות העישון, רק בעוצמה פחותה. אני מפחד שזהו אני ככה ולא אצא מיזה. הלכתי לפסיכולוג לכמה פגישות ולרופאת משפחה שנתנתה לי אלפרליד 0.25 פעמיים ביום. שאלתי היא, האם יוצאים מיזה? האם הפחד המטריד הזה כ"כ מההתקף הבא, למרות שהיה לי רק התקף אחד והוא היה תוצאה של עישון, יכול לגרום להתקף נוסף? (במילים אחרות-האם התקף חרדה זה בחירה?) הוא גורם לתסמינים לא נעימים של חרדה. אני בן 24 בחור בריא בד"כ.. תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

אבישי למרבה הצער, יש לא מעט מקרים של התקפי חרדה, בעקבות עישון גראס/מריחואנה וכד'. לכן ההמלצה הראויה היא להימנע מעישון סמים מעין אלו גם אם נחשבים כ"קלים". כשהם מזיקים, נזקיהם רחוקים מלהיות קלים. לגופן של שאלותיך, בדרך כלל "יוצאים" מהמעגל החרדתי, כולל מהחרדה המשנית העשויה להתפתח הקרויה לעתים " החרדה מהחרדה" והמתפתחת בעקבותיו, כמו במקרה שלך כנראה. במקרים רבים ה"יציאה" מהמצב מתרחשת מעצמה באופן הדרגתי, במקרים אחרים יש צורך בסיוע (טיפול) פסיכולוגי מתאים כדי לטפל בחרדה והשלכותיה. לאור המשך הסימפטומים אצלך, כדאי שתשוב לטיפול הפסיכולוגי שהחילות בו.

22/11/2015 | 17:34 | מאת: פיק ברוריה

אני גרה ליד כרמיאל מחפשת פסיכולוג במסגרת הרפורמה החדשה טיפול במסגרת הקופה יש לי הפניה מרופאת משפחה וגם מיועצת לאן לפנות אין רופאים בצפון כך אמרו לי . .

ברוריה תצטרכי לפנות בעניין למוקד קופת החולים אליה את שייכת, חפש בעזרת "גוגל", או דרך האתר "פסיכולוגיה עברית".

20/11/2015 | 22:54 | מאת: איה

שלום רב, פנייתי קצת ארוכה אבל אודה לך אם תוכל לקרוא את כולה,אשתדל לקצר: בת 34. בשנה האחרונה חשתי מדיי פעם תחושות של בחילות וחולשה שעברו אחרי מספר דקות באוויר הצח. לפני כחמישה חודשים, בעת בילוי, חשתי את אותן התחושות אך לווה אליהן סחרור, תחושת וירוס, בחילה, צמרמורות,עיטושים, נקודות שחורות בשדה הראיה ותחושת טרום עילפון. חזרתי הביתה ונפלתי למשכב של חודשיים. במהלכם התפתחו דלקות אוזניים חריפות. בבדיקות גם נמצא ברזל נמוך מאוד בדם אבל הרופא אמר שאין זו הסיבה שבגינה אני מרגישה חלשה. בכל מקרה טופלתי בברזל וחלה הקלה אך עד היום אני מרגישה את החולשה. עברתי בדיקות סיטי מוח, אוזניים (נמצאה דלקת וירידת שמיעה אך לטענת הרופא לא זוהי הסיבה לתחושותיי), בדיקת ראיה, נירולוגיה, בדיקות דם כלליות. הכל דיי תקין. למעט מחסור בויטמינים מסויימים (D למשל. אבל הרופא אומר שזאת לא הסיבה לתחושותיי). אני חסרת אונים. מבחורה אנרגטית מאוד, הפכתי לשבר כלי. בחודש וחצי הראשונים לא יכולתי לקום מן המיטה, לבדיקות הלכתי עם ליווי צמוד ולא פעם כמעט איבדתי את הכרתי. רק בחודשיים האחרונים חל שיפור במצבי, אבל בכל מאמץ קטן אני מרגישה מסוחררת וחייבת לנוח.כמו כן יש לי מדיי פעם פריחה בעור, גירודים, בחילות, שלשולים, ותחושת וירוס שלא מרפה. הרופא אמר מהרגע הראשון שזה וודאי קשור לחרדה בעקבות לחץ כזה או אחר. זה לרגע אחד לא הרגיש לי כהתקף חרדה, אני מודה שאכן נלחצתי כשהרגשתי רע ולא הבינו מה יש לי, אבל תמיד הייתי בשליטה. כעת אני נמצאת בנקודה בה אני כן מסוגלת לקום מן המיטה, ולעשות עבודות בית כלליות, אבל יציאה להליכה או ריצה או "סתם" מפגש עם חברים לא בא בחשבון, גם לא חזרה לעבודה. אני פשוט חלשה מדיי ומסוחררת בשביל זה. שאלתי- בהיעדר ממצאים רפואיים, האם באמת יתכן שמדובר בחרדה גרידא? אודה לדעתך המשכילה והכנה בבקשה המון תודה איה

לקריאה נוספת והעמקה

איה אני מניח ששלילת סיבות אורגניות למצוקתך והסימפטומים שאת מתארת, נאמרה לך לא רק על ידי רופא המשפחה כי אם גם על ידי הרופאים השונים שבדקו אותך ואת ממצאי הבדיקות. בכפוף לכך ועל פי ניסיוני המצטבר "יש מצב" שמצוקות נפשיות תתבטאנה בסימפטומים שונים כמו אלו שאת מתארת, למעט אולי עניין דלקות האוזניים, אלא אם מדובר בירידה כללית במערכת החיסון שלך, כתוצאה מהלחצים הנפשיים (הגלויים או הסמויים) שאת מתמודדת איתם. בכל מקרה הייתי מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי מקיף בו ניתן יהיה לבחון בצורה מקיפה כמתבקש את הרקע והנסיבות של בעיותייך.

עברתי ניתוח הרניה דו צדדי, לפני מספר חודשים,והסתבך לי כל העסק מסיבה שלא ברורה לי עדיין, באם זה מפשלה או מתופעה אפשרית שלא ידעתי עליה, אני סובל מאוד מתופעות איומות בבטן, תחושת צריבה או גירוי מטרף בצד בו היה הבקע, ותחושת אי נוחות כללית בבטן עצמה,, כאילו שאכלתי גבס תחושת כבדות בפנים, כאילו קיבלתי בוקס לתוך הבטן, התופעות גורמות לי סבל רב, כמעט ולא יכול לתפקד מזה,חושב על מה שעובר עליי, ומאוד מיתענה מהכל, סובל גם מפעימות מוקדמות, שלאחרונה חזרו אחרי זמן רב שלא הרגשתי את זה, יש לי פגיעה במיתרי הקול אולי מעבודה שכללה דיבור רב, הרופאים לא נתנו לי תשובה ברורה ממה הצרידות הקשה, קיימת, אני יושב בבית ומאוד סובל, גופנית ונפשית, חרדות יש לי גם שרק היתגברו מכל מה שאני עובר מאז הניתוח, הרופא רשם לי רסיטל, שאותו אני פוחד לקחת, אחרי שהבנתי שהוא עשוי לגרום שינויים בקצב הלב, ואני עם הפעימות המוקדמות, ופירפור הפרוזדורים שהיה לי לפני כשנה, ממש לא צריך בעיות נוספות, אני לא עובד, כי מה שיכולתי לעשות, עבודת הסקרים, לא יכולה להתבצע כעת,יש לי נכות כללית, מב,ל, ואני מוגבל פיזית למשל, לא יכול להרים דברים כבדים, כי יש לי בעיית ברכיים , ניוון הסחוס,בעיות... הסבל מתוצאות ניתוח הבקע, איום ונורא, מצב מורכב ,זה ברור לי, מה עושים במצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

גדי מצער לשמוע על מצוקותיך המתמשכות. בתשובה לשאלתך "מה עושים במצב כזה ?"- התשובה די קצרה ופשוטה- כדאי לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני, או רפואי, מתאים. הפתרון הוא לא מידע או "טיפים" אלא תהליך טיפולי במסגרתו תוכל לקבל ולהפנים כלים פסיכולוגיים לטיפול והקלה של חרדותיך והסימפטומים הפיזיים הנלווים. תוכל לקבל את הטיפול, במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

וגם לי זה לא היה פשוט ותקופה ארוכה הרגשתי לא טוב שהייתי איתה כמו כאבי ראש כאבי בטן הקאות מה הסיבה?

לקריאה נוספת והעמקה

דביר זה די צפוי שאם קורה משהו קשה למישהו שיקר ומשמעותי לנו, כמו בת/בן זוג וכד' זה עלול לגרום לנו להזדהות רגשית ועקב כך לתגובות של מתח רגשי וגופני. כמו כן, זה יכול לקרות גם כתגובה לתחושות דומות (לאו דווקא זהות), שאנו עצמנו חווינו או פחדנו מלחוות, בשלב כלשהו בחיים. אם התחושות הקשות מתמידות, מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים.

טיפול קבוצתי חינם להפרעות חרדה המלווה במחקר שלום רב, אנו מציעים בחינם שני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים מלווים במחקר ויחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיימשכו כשעה וחצי עד שעתיים. הטיפולים יתקיימו בימי רביעי בשעות הבוקר או הצהריים המוקדמים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים הינם בחינם עבור המטופל, כתלות בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. מצ"ב קישור לפרטים על המחקר וכן לשאלון התאמה. אנו ניצור קשר עם פונים מתאימים לטיפול בשבועות הקרובים ונספק להם מידע נוסף אודות המחקר. פונים מתאימים ומעוניינים יוזמנו לפגישת הכרות בה תיבחן התאמה הדדית למחקר. https://docs.google.com/forms/d/1Y3wtL-XirtfmNzbHJpaWp61Ki85nH7kSvp1Ose3-Lrg/viewform בתודה, צוות המחקר: ד"ר יובל בלוך, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרפאת ילדים ונוער ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה ענת יריב, מטפלת מוסמכת בתנועה ומדריכה יוגב קיויתי, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית

08/11/2015 | 22:43 | מאת: מאירה

מקוה שהגעתי לפורום הנכון ואודה לך אם תוכל לחוות דעתך . אני בטיפול פסיכולוגי במשך שנים. לאחרונה יצא שקיימנו פגישות דרך הטלפון מאילוצים שונים ואז שמתי לב שהפגישה הרבה יותר ממוקדת ויעילה. בפגישות הרגילות אני מתפזרת ומוסחת לכל מיני נושאים לא חשובים ויוצאת נורא מתוסכלת . כשביקשתי לקיים הפגישות בצורה טלפונית הפסיכולוג לא הסכים כי לדבריו לא מטפל בצורה כזו אלא רק במקרים חריגים כשאי אפשר להיפגש. הבעיה שמרגישה שמבזבזת את הזמן כשמגיעה לפגישות ויוצאת מהן הרבה פעמים בוכה מרוב תסכול שלא דיברתי על מה שתיכננתי ושנשארתי ללא כלים להתמודד עם הבעיות שלא הספקתי לדבר עליהן. אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. וגם לדבר על זה בפגישות לא ממש היה יעיל ומרגישה שהפסיכולוג אדיש לכך כי בכל מקרה מרוויח ואני מפסידה.. תודה מראש, מאירה

לקריאה נוספת והעמקה

מאירה יתכן שתסכולך הלגיטימי ומאד צפוי ואנושי ממצבך ומצוקתך "מושלכים" על המטפל והטיפול. שכן, "זכותו" של המטפל להמליץ ולטפל בגישה היותר מקובלת, גם ולמרות ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות גם "טיפול מרחוק". הוא הרי לא שינה את "כללי הטיפול" מתחילתו ואפילו מוכן, על פי דברייך, לקיים שיחות טיפול טלפוניות, במקרים חריגים. כיון שאת כבר נמצאת שנים רבות בטיפול ונראה מתלונותייך שאין שיפור של ממש במצבך, הרי שיתכן שכדאי לבדוק עם המטפל באופן ישיר וגלוי האפשרות להחליף מטפל ו/או גישה טיפולית. זכותך וחובתך לעצמך, להיות בטיפול המתאים לרצונך וצרכייך.

מעל שנה אני עם תסמינים גופניים קבועים שמעיקים עלי, כאבי פרקים ושרירים, בעיות במערכת עיכול, ועוד כל מיני תחושות גופניות רעות, עברתי המון בדיקות ולא נמצא שום סיבה אורגנית, האם ייתכן מצב של לחץ נפשי ומתח הגורמים תסמינים גופניים כאלה? והאם יכול להיות לחץ נפשי כאשר אני מרגיש נקי בראש, לא מרגיש שמשהו מטריד את הראש אלא מרגיש רק תסמינים גופניים? באופי של אני בן אדם חרד ועברתי כמה טראומות בעבר...

לקריאה נוספת והעמקה

בן ה- 29 אכן כן, בהחלט ייתכן מצב של לחץ נפשי ומתח, גלויים או סמויים, הגורמים לתסמינים גופניים כמו אלה שאתה מתאר. גם יכול להיות לחץ/מתח נפשי סמוי המתקיים גם כאשר אתה מרגיש "נקי בראש". כיון ואתה סובל מכך כבר למעלה משנה כדאי שתפנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי מתאים.

06/11/2015 | 16:09 | מאת: טורן

שלום דר אני בן 28 בריא בדרך כלל בחודשיים האחרונים סובל מחרדות עקב קפיצות שרירים ובעקבות כך פחד ממחלה נוירולוגית כמובן שבחודשיים האחרונים פקדתי 3 נוירולוגים ששללו בעיה נוירולוגית וגם עשיתי שתי בדיקות emg שיצאו תקינות אך הפחד לא הוסר לחלוטין, בשבועיים האחרונים מרגיש לפרקים תחושה של כדור בגרון שמקשה עלי את הדיבור ואת הבליעה, זה בא והולך בלי התראה למשל לפני שבוע באמצא ארוע משפחתי שהיתי במצב רוח טוב פתאום התחילה התחושה הזאת בצורה מוגברת עזבתי את הארוע ורצתי לנוירולוגית הפרטית שליהיא טענה שמדובר בחרדה . שאלתי היא האם זהו באמת תסמין מוכר של חרדה?? והאם תחושה כזאת שקשורה לחרדה יכולה להופיע סתם בלי התראה ואפילו שבן אדם במצב רוח טוב ??

לקריאה נוספת והעמקה

טורן כבר עניתי לשאלתך. בדוק תשובתי.

06/11/2015 | 15:49 | מאת: א.ר

שלום דר בן 28 בחודשיים האחרונים סובל מחרדות בעקבות קפיצות שרירים בכל הגוף וחשש ממחלה הניוונית כמובן שבחודשיים האלה ההיתי אצל שלושה נוירולוגים שלא מצאו שום ממצא וגם שתי בדיקות emg שלא העלו ממצאים. בשבועיים האחרונים סובל לפרקים מתחושה של גוש בגרון וקושי בדבור ובבליעה בעקבות תחושה זאת, יש שעות שזה נעלם ושעות שזה חוזר בלי התראה למשל לפני שבוע במהלך ארוע משפחתי שהייתי במצב רוח מצויין התחילה לי התחושה הזאת באופן מוגבר עזבתי תמקום והלכתי לנוירולוגית פרטית היא טענה שמדובר בחרדה... שאלתי היא האם תופעה זאת מוכרת?? והאם תופעות חרדה כאלה יכולות להופיע אפילו שבן אדם במצב רוח מרומם ??? אנימגיע למצב שאין לי כח לדבר אם אנשים אני רק חושב על משפט ארוךוזה נראה לי מסע כומתה...תודה על תשובתך מראש

לקריאה נוספת והעמקה

א.ר אכן כן, הסימפטום שאתה מתאר, מוכר ואפילו שכיח, כביטוי לחרדה. יש המכנים אותו כ"גלובוס היסטריקוס". במידה וזה לא חולף, ראוי וכדאי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. גם טיפול קצר וממוקד עשוי לעזור במקרים רבים.

06/11/2015 | 10:49 | מאת: נטע

ד"ר שלום, בעקבות התקפי חרדה וחרדה כללית שחזרה התחלתי ליטול תרופות רסיטל בנוסף התחלתי טיפול cbt. איך ניתן לדעת שטיפול cbt עוזר? מתי ניתן לדעת שצריך להפסיק אותו? איך ניתן לדעת שחוסר החרדה היא מהטיפול ולא מהתרופות ז"א שכאשר אני אפסיק את התרופות החרדות לא יחזרו? תודה על תשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

נטע כשמקבלים טיפול משולב של כמה סוגי טיפול, אכן קשה לדעת מה תורם או תרם להצלחת הטיפול. יחד עם זאת, אני מניח שחובה לך התוצאה - הקלת הסימפטומים ולא בהכרח הבירור המחקרי מה בדיוק תרם למה. לעניין טיפול ה- CBT, הדרך לדעת האם הוא אכן מועיל זה לבחון עם עצמך האם יש הקלה בסימפטומים של החרדה מהם אתם סובלת.

06/11/2015 | 00:22 | מאת: לני

שלום. בשנתיים האחרונות התחלתי לפתח מן הפוכונדריות שמפריעה לי מאוד. אני מרגישה בסטרס על כל כאב קטן וישר מחפשת ומבררת על סמפטומים. זה הגיע למצב שאחרי שהתחילו לי לפני כמעט שלושה שבועות כאבים בחזה ישר חשבתי על הרע מכל (אני בת 22 , כבר לא מעשנת ובד"כ בריאה). למרות שעשו לי צילום חזה ו2 בדיקות אק"ג שיצאו תקינות אני עדיין בלחץ . הלכתי לרופא ועשיתי עוד בדיקות מקיפות כמו בדיקות דם ובדיקות לחיידק בקיבה וגם לאחר שגם ממנה התשובה הייתה שהכל בסדר איתי אני עדיין נכנסת ללחץ ובכל פעם שהכאב מתחיל אני ישר נהיית חרדתית. השאלה שלי היא בעצם הכאב בחזה יכול לנבוע ולהתגבר בגלל הסטרס עצמו ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לני אכן כן, מתח, לחץ (STRESS) וחרדות, עלולים להחריף תחושת לחץ בחזה, כמו גם כמעט כל סימפטום "פסיכוסומטי" אחר. כל זאת, בהנחה כפי שאת כותבת, שהעניין כבר נבדק על ידי רופאייך, שלא מצאו סיבה אורגנית-פיזית לכאבייך. להקלה על חרדתך ה"היפוכונדרית" וסבלך הנלווה, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

05/11/2015 | 21:57 | מאת: אנה

שלום דר, מה דעתך על התרופה רמוטיב לטיפול בחרדה? האם היא באמת טבעית?

אנה אני והפורום "פסיכולוגיים" ולא עוסקים בתרופות.

05/11/2015 | 21:46 | מאת: נטע

דר שלום, לפני בערך חודש התחלתי טיפול תרופתי ברסיטל עקב התקפי חרדה שחזרו.בנוסף התחלתי גם טיפול cbt. קראתי שהשילוב בניהם משפר את התוצאות. איך אני יכולה לדעת שהטיפול עוזר? מתי צריך להפסיק אותו? איך אפשר לדעת שזה הטיפול cbt שעוזר ולא התחושה של הכדורים.שאני לא יפסיק את הכדורים והכול יחזור לקדמותו. תודה על התשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

נטע שאלתך טובה. לצערי,אין לי תשובה "טובה". בניסוי מבוקר אפשר לבדוק זאת, כאשר נותנים כל פעם סוג טיפול אחר, בנפרד מהטיפול האחר ובודקים את היעילות היחסית וכד' (זה לא כל כך פשוט, כפי שזה נשמע). המחקר מוכיח שאכן צרוף של הטיפול התרופתי וטיפול פסיכולוגי (לא רק CBT) יעיל יותר מכל אחד מהם לחוד. ההחלטה מתי להפסיק טיפול צריכה להיעשות בהתייעצות עם מטפלייך.

03/11/2015 | 14:19 | מאת: מיכל

שלום דר שמי מיכל בת 29 שלושה שבועות השתעלתי ממש חזק ואובחן לי ברונכיט שהתגלתה בסופו של דבר כדלקת ריאות וקיבלתי אנטיביוטיקה למשך כ 10 ימים , אחרי שסיימתי את האנטיביוטיקה קיבלתי שפעת שנידבקתי בה מהבת שלי , אני סבלתי מכאבים מתחת לחזה בזמן השיעול ועכשיו לאחר שסיימתי את האנטיביוטיקה עדין יש לי רבים מתחת לחזה עשיתי צילום חזה ועשיתי צילום ריאות שלא נמצא שום ממצא חוץ מהדלקת ריאות שאובחנה שם. אני בן אדם בריא שמעולם לא לקח אנטיביוטיקה ולא היו לו בעיות רפואיות אחרות וכרגע יש לי את הכאבים מתחת לחזה בצלעות מה זה יכול להיות? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל אני לא רופא אלא ד"ר לפסיכולוגיה. עלייך להתייעץ בעניין, עם הרופא המטפל בך או רופא המשפחה.

31/10/2015 | 14:05 | מאת: מעיין

שלום, לפני כארבע שנים עברתי משבר אישי. כתוצאה מכך, במשך שנה בערך חוויתי המון צער וגם כאבים בחזה. מצבי השתפר והכאבים נעלמו, אבל עדיין מדי פעם במצב של לחץ הכאבים חזרו. לאחרונה, אני חשה כאבים כל הזמן. מדובר בתחושה של אי נוחות בצד שמאל של החזה בחלק התחתון של הצלעות. התחושה הזאת מתעצמת כשאני תחת לחץ, אבל לפעמים אני חוטפת את זה גם כשאני מאוד שלווה. אני מתעוררת לפעמים עם הכאבים בבוקר. בניגוד לעבר, קשה לי יותר להרגיע את האזור, ולפעמים במהלך חצי מהיום הכאב עדיין לא נעלם. כשאני יושבת עם אנשים וצוחקת בדרך כלל לא מרגישה את הכאב. אני ספורטאית, צעירה, תזונה מעולה, אף פעם לא חולה. אתמול חלמתי חלום רע וכשהתעוררתי החזה ממש כאב, וגם יד שמאל. עשיתי מתיחות, שתיתי, מדיטציה ונרדמתי בחזרה. כשקמתי הייתי בסדר, יצאתיישבתי בשמש עם חברים, אבל עדיין אני מרגישה תחושה עמומה של הכאב לאורך כל היום. ברור לי שגם מצב קל של לחץ יחזיר את הכאב. מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

מעיין למרות תיאורך הקושר את כאבייך למשבר האישי שעברת ומצבי לחץ רגשיים, כדאי שתעברי בירור רפואי, כמקובל, כדאי לשלול גורם רפואי- ביולוגי אפשרי. במקביל, כדאי בכל מקרה שתפני לייעוץ פסיכולוגי מתאים כדי להקל על קשייך הרגשיים, במידה והם המקור לכאבייך או מעצימים אותם.

29/10/2015 | 01:32 | מאת: אנה

היי האם יכולה להיווצר נשירה פתאומית עקב לחץ מרובה? אתמול פתאום קלטתי איזור קטן בקרקפת שממש בולט שפתאום נעלם ממנו שיער ולאחרונה באמת הייתי תחת לחץ נפשי... יש לציין שאני בת 26 ועד כה היה לי שיער מלא

לקריאה נוספת והעמקה

אנה אכן, יכולה להיווצר נשירה פתאומית של שיער, עקב מתח רב או לחץ מרובה. בכל מקרה הייתי מציע לך להתייעץ בנדון גם עם רופא המשפחה או רופא עור ובמקביל, כדאי שתיפני לייעוץ של פסיכולוג מתאים, אם באופן פרטי או דרך קופת חולים, כדי לברר המקור ללחצייך והדרך להתמודד איתם בצורה יעילה.

שלום רב, אנו מציעים בחינם שני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים מלווים במחקר ויחלו בסביבות חודשים ינואר-פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיימשכו כשעה וחצי עד שעתיים. הטיפולים יתקיימו בימי רביעי בשעות הבוקר או הצהריים המוקדמים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים הינם בחינם עבור המטופל, כתלות בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. מצ"ב קישור לפרטים על המחקר וכן לשאלון התאמה. אנו ניצור קשר עם פונים מתאימים לטיפול בשבועות הקרובים ונספק להם מידע נוסף אודות המחקר. פונים מתאימים ומעוניינים יוזמנו לפגישת הכרות בה תיבחן התאמה הדדית למחקר. https://docs.google.com/forms/d/1Y3wtL-XirtfmNzbHJpaWp61Ki85nH7kSvp1Ose3-Lrg/viewform בתודה, צוות המחקר: ד"ר יובל בלוך, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרפאת ילדים ונוער ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה ענת יריב, מטפלת מוסמכת בתנועה ומדריכה יוגב קיויתי, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית

24/10/2015 | 19:42 | מאת: טל

שלום דר' אני סובל מחרדות כבר שנים. ולאחרונה סובל מקצב לא סדיר(החסרת פעימות). האם יש קשר בין החרדות להפרעה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

טל נא ראה תשובתי לשאלתה של ימית, הסמוכה לשאלך. תשובתי לה זהה לזו המתאימה גם עבורך.

19/10/2015 | 08:47 | מאת: ימית

שלום אני בת 35 וסובלת מחרדות בגלל היפוכנדריה רציתי לשאול האם קפיצות שרירים בכל מיני מקומות בגוף הוא תסמין חרדה או שאולי ניוון שרירים ראשוני ועלי לגשת לנוירולוג?

לקריאה נוספת והעמקה

ימית "קפיצות שרירים" עלולות בהחלט לנבוע ממתח נפשי. יחד עם זאת וכיון שאני לא רופא, כדאי שתבדקי זאת עם רופאך. כיון שאת עצמך מציינת ומודעת לכך שאת כדברייך,"היפוכונדרית" (חרדה באופן לא פרופוציונלי ממחלות ותחלואה), כדאי מאד שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני.

18/10/2015 | 11:46 | מאת: אדוה

בבקשה תעזרו לי כי אני מרגישה שאני מתחרפנת עוד רגע... אני מאוד לחוצה, מתוחה וחרדה נוכח המצב הבטחוני בשבוע האחרון. יש לי סיוטים בלילה, אני מאוד עייפה ודרוכה כל הזמן. מרגישה התכווצות שרירים וכאבים בכל הגוף. לפעמים אני יכולה לדמיין לפעמים בגב את החורים של הדקירות שמראים בכל מקום. מרגישה סחוטה נפשית, מנטלית וגם פיזית. מפחדת מאוד לצאת מהבית וכשאני הולכת לעבודה וחוזרת ממנה באוטובוס אני חווה פחד בלתי נשלט וכל אחד בעיניי נראה חשוד (גם ללא חזות ערבית/מזרחית). מהתחנה ועד הבית אני רצה, כי אני מפחדת. מחרפן אותי לראות איך שכולם נראים יחסית רגועים ואני מרגישה שרק אני משתגעת מרוב אימה. גם כאן נראה שהפורום לא מלא בשאלות על המצב... גם אם המצב איכשהו יירגע, אני לא יודעת איך אני אוכל להירגע ולהרגיש נינוחה. נרשמתי לסדנה חד פעמית להגנה עצמית, אך אני לא בטוחה שרק זה יעזור. אנא עזרתכם הדחופה.

לקריאה נוספת והעמקה

אדווה חרדתך, מובנת, די שכיהה ומעוררת אמפטיה. אלא שעוצמתה נשמעת לי כמוקצנת ומצדיקה תשומת לב מקצועית. כדי להקל על מצוקתך, כדאי לדעתי שפרט לסדנת ההגנה העצמית (חשובה וראויה), תפני ולו לייעוץ/טיפול קצר אצל פסיכולוג קליני מתאים כדי לבדוק האמנם רגישותך לא עזה מידי ומאפיינת אולי נטייה חרדתית ובעיקר כדי לספק לך כלים ל"הגנה פסיכולוגית".

17/10/2015 | 23:17 | מאת: שיר

שלום, לפני ארבע שנים חוויתי משבר אישי. על אף שהבעיה לא נפתרה בשלמותה, היום אני רב הזמן לא מרגישה תחת לחץ ובכל זאת יש לי כאבים חזקים בחזה. אני מרגישה שאני שלווה אבל הגוף שלי בסטרס. אני מתעוררת עם כאבים בבוקר ולפעמים במהלך היום. בדרך כלל הכאב מתחיל עם איזו מחשבה לא נעימה, אבל נשאר למשך שעות. כשאני מתאמנת ונמצאת עם חברים בדרך כלל הכאב מפסיק, אבל ברגע שהסחת דעת כזאת או אחרת מסתיימת הכאב חוזר. אני משתדלת לחשוב על דברים נעימים, אבל כשזה קורה אני בדרך לא מצליחה להמנע ממחשבות על דברים קשים או שליליים. מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שיר בהנחה, שבדקת כאבייך עם רופא תחילה, סביר שהם אכן ביטוי למתח נפשי רגשי או סמוי. את יכולה לנסות ולהסתייע בטכניקות של "הרפיה עצמית", כמו אילו המפורטות באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל), או וכנראה כמתבקש לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי. רצוי בגישת ה-CBT (התנהגותי חשיבתי). או באופן פרטי, או דרך קופת החולים אליה את שייכת.

15/10/2015 | 21:58 | מאת: קאיה

הי, מתנצלת על האורך, אשמח אם תקדיש לי מזמנך, יש לי בעיה מגיל ההתבגרות שבעצם מנעה ממני את הרצון לחבר ולזוגיות אני מבועתת מגברים אני מודה שגם לא הייתה לי דמות אבהית תומכת אבי מתנכר אליי הערות גנאי וסוג של התעללות רגשית ואין לי קשר איתו. הורי היו בהלכי גירושין מאוד קשים אמי ואני זוכות ליחס של בוז וזלזןל מצד אבי. אבל אני לא מוצאת קשר בין זה לבין הטרדות מיניות ולבין היחס של בחורים אליי בדייט ראשון. אני אחת שבאופן שיטתי לאורך חיי מוטרדת מינית בקטנה ע"י הערות מלל וע"י נגיעות. דוגמאות: גבר העביר את ידו דרך מושב האוטובוס ונגע וליטף לי את החזה כשישנתי באוטובוס עד שהתעוררתי ומצאתי כף יד על החזה. אחד העובדים במקום עבודתי החדש לא מכירה אותו ברמה האישית זה קרה כעבדתי בדיוק חודשיים, נכנס איתי למעלית וחיבק אותי. העביר יד על הצוואר. נהג אוטובוס כשהייתי קטינה תפס את ידי כדי שלא אתרחק ממנו שאל אותי שאלות על מקום מגוריי, בי"ס ואמר שרוצה להיות חבר שלי.. נהג אוטובוס אחר שאל אותי היכן אני רוצה לרדת ( בפנים מתחם תחנת רכבת צפון או מחוצה לה) עניתי בפנים ואז אמר בפנים?? כולן רוצות שאגמור בפנים.. ניסה ליצור עימי קשר עין במראה ולא פתח את הדלת האחורית כשרציתי לרדת די שאעבור לידו בכוונה. גבר הזוי בתחנת האוטובוס התחיל עם כל מי שהייתה שם וגם איתי , אף אחת לא התייחסה. לאחר מספר ימים יצא לו לעבור מולי וירק לי יריקה עסיסית על הפנים. גבר אחר התחיל איתי תוך כדי הליכתי על המדרכה והוא ברכב התחיל לקרוא "סליחה" כדי שאתייחס חשבתי רוצה לברר לגבי רחוב מסויים ואז כשהתקרבתי הראה לי קסם עם כדור אמרתי "יופי" והמשכתי בדרכי אך הוא ליווה עם הרכב וכשראה שאני לא מתייחסת התחיל לצעוק בקולי קולות וכל הרחוב השתתק והסתכל עליי כאילו שאנחנו זוג שרב קרא לי חתיכת שרמוטה את אוהבת את זה חזק וכו'... עקב אחריי גבר לאורך רחוב דיזינגוף בת"א, עד שנכנסתי לחנות לבני נשים כדי שילך.. קרה לי מקרה שגם הלכתי לאורך רחוב ארוך בערב וכשבאתי לרדת לכביש במעבר החצייה נעצר בחור עם קטנוע שכנראה כל הדרך נסע אחריי ואמר, עצרתי רק כשי להגיד לך שיש לך "את התחת הכי יפה במדינה" ונסע.. גם בלימודים באוניברסיטה, היו הטרדות בחור אחד שהיה דלוק עליי היה יוצא אחרי לשירותים וממש נכנס כל הזמן רצה לדבר איתי.. אמר לי "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" בחור נשוי בלימודים, אחר קרא לי סקסית כל הזמן. ואמר לי "את מעמידה לפרופ' את הXXX" כשהפרופ' שלי הזמין אותנו לערב לביתו בשל משלחת חוקרים שבאה מגרמניה אחד הגרמנים אמר לי שאני מושכת... מצטערת אבל יש לי רתיעה מגברים ויש עוד המון המון סיפורים אני מודעת ונזהרת ועדיין.. והבעיה הכי קשה שזה קורה גם עם בחורים שאני יוצאת איתם..המגע שלהם מהיר מידי עוד לא יושבת לידם 15 דקות כבר נוגעים מלטפים מנסים לנשק לא על הלחי..וכו'. ואני הודפת אותם בדייט הראשון. חלקם מזמינים אותי לשבת בגינה חשוכה או סצם מקום אינטימי ואני מסרבת.. חלק מזמינים אותי לבוא אליהם דייט שני הביתה כמובן שאני לא מגיעה.. בחור אחד במהלך דייט ראשון אמר שנראה סרטי פורנו ביחד וניישם.. הייתי בהלם!!! מי אומר שבכלל אני שלהם? זה רק דייט. יוצא מצב שאני לא נהנית מפחדת.. גם חטפו אותי פעם ברכב הייתה לי יום הולדת במסעדה ואחד הבחורים שהגיע הציע שיחזיר אותי הביתה .. השאלה: למה דווקא אני???. אני לא מתלבשת בכלל מושך שוב מודעות מגיל צעיר כל הזמן לובשת רק גינס וחולצת טי שרט כשאני יוצאת אז זה מתחלף בחולצה אלגנטית ועקב. ועדיין..לא מעיזה לשים חצאית או גינס קצר לא מבליטה את הגוף ולא שמה מחשוף אגב אני שטוחת חזה. כשהייתי צעירה ממש היו מציקים לי ברחוב. המוזר הוא שגם כשאני כבר לא מסתובבת ברחוב או יוצאת זה עדיין ממשיך כמו המקרה בעבודה. היה לי מקרה גם עם רו"ח שאליו הייתי אמורה למסור קו"ח שיעזור לי לחפש סטאז' הוא מכר של דודה שלי לא האמנתי שמבלי לראות אותי הוא לא העביר את קו"ח שלי לאף אחד וכל הזמן רצה שניפגש כדי שנשב ביחד ונחפש משרדים לשליחת קו"ח הוא החל להיות אובססיבי אמר שנמצא לידביתי ואם אפשר לבוא ממש רצה להגיע לביתי. אישית בכלל פחדתי להיפגש איתו שמא אקלע לסיטואציה שיצטרך או יציע להחזיר אותי הביתה כי אני לרכב לא עולה!!! הוא גם הסכים לבוא לאוניברסיטה!!! יש לציין שהוא נשוי עם ילדים מבוגר ממני ולא מאזור המרכז.. ברור שלא העביר את קו"ח לאיש וגם נכנסתי בו. אתה יכול אולי מהניסיון שלך לדעת למה??? מה בי גורם להם להרשות לעצמם מבלי לדעת עליי פרטים וללא שיחה מקדימה עם אותו אדם להעיז להתייחס אליי ככה?? ממה זה נובע??. ואיך למנוע את זה? אני שנים נמענת מזוגיות כי אני לא מסוגלת ליחס הזה יש לי חרדה כשמישהו מנסה להתחיל איתי ברחוב יש לי בחילה. תודה מקרב לב

לקריאה נוספת והעמקה

קאיה התמונה שאת מתארת אכן נשמעת חריגה ביותר. היא ודאי מעוררת אמפטיה למצוקתך הרגשית והנפשית. לצערי, אין לי ואף לא יהיה זה נכון מקצועית להעלות השערות באשר לסיבות למצבך מבלי להכיר הפרטים יותר בהרחבה ולעומק ממה שמתאפשר במסגרת הפורום. לכן הייתי שוקל פנייה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים, באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

15/10/2015 | 11:50 | מאת: שואלת

שלום דוקטור, אני אישה מעל גיל 50 נבחנתי לפני חודשיים בבחינה והייתי בלחץ נוראי עד שלא יכולתי לחשוב בבהירות הדופק לב היה מואץ, תחושה של כישלון ליוותה אותי במהלך כל הבחינה עם התפרצויות בכי היסטריות.כמובן שניכשלתי. את החומר אני יודעת על בוריו אבל אין לי ביטחון עצמי. פניתי לפסיכיאטר וקבלתי פלוטין 20 כדי שאוכל לגשת לבחינה שוב עם פחות חרדה. עברו שבועיים מאז שהתחלתי עם הפלוטין והמבחן בעוד שבוע. אני דואגת שאהיה שוב בלחץ נוראי. אני חוששת כי אני עדיין חרדה . הייתי נגשת לרופא שוב אך התורים ארוכים מאד והמבחן בעוד שבוע. אני מבקשת לשאול האם אני יכולה לקחת ביום של המבחן קלמנרבין? (המבחן אורך 8 שעות שאני חייבת להיות מאד מפוקסת). אולי אתה יכול להציע לי משהו אחר שאוכל להיות שלווה ואוכל לעמוד בלחץ של המבחן? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת איננו עוסקים בתרופות. אני פסיכולוג. עניינית כדאי שתלמדי טכניקות של הרפיה עצמית. ניתן לעשות זאת דרך האינטרנט (למשל, באתר של ד"ר ברוך אליצור), או עדיף דרך פנייה לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני המתמחה גם בטכניקות של הרפיה, או מדיטציה, או היפנוזה וכד'. הרפיה טובה יכולה בהחלט להוות תחליף לכדור הרגעה.

13/10/2015 | 14:36 | מאת: אנה

ביום חמישי האחרון לקחתי את הכלבה שלנו (בת חצי שנה) לעיקור בצער בעלי חיים. חשוב לציין שמשלושת הבנים דווקא הקטן היה מחובר אליה הכי הרבה והיא אליו. הכלבה איתנו 3 חודשים. הבטחתי לילדים שהכל יהיה בסדר. בשעה 14.00 לקחתי את הילדים מבית הספר ונסענו להביא את הכלבה. במקום התברר לי שהיא לא מתעוררת מהניתוח והם לא יודעים מה לעשות כי הוטרינר כבר עזב והציעו לנו לנסוע לוטרינר להביא אותה לשם. שמו אותה בכלוב עם מגבת והבן הקטן שהיה הכי מחובר לכלבה לא עזב את הכלוב לרגע למרות שהיה כבד מאוד. דיבר איתה, דאג לה מאוד. כשהגענו לקליניקה הבנתי שהיא במצב אנוש. הוטרינר הציעה להשאיר אותה להשגחה לילית. כשיצאנו סיפרתי לילדים שהיא במצב קשה ויש מצב שלא תתעורר. הקטן מאוד בכה כל הדרך. כל הלילה לא ישן טוב וכל הזמן שאל מתי כבר יגיע הבוקר ללכת להביא את הכלבה. בבוקר סיפרנו לילדים שהבזמן ניתוח התגלתה לה מחלה והיא נחלשה ממנה ונפטרה. לקחנו את הילדים ליום כיף. גם בשבת כל הזמן טיילנו מחוץ לבית. אתמול הקטן לא רצה לבוא הביתה אחרי בית ספר והלך לסבתא. רק בערב הבאתי אותו הביתה. היום שוב לסבתא. למרות שהוא לא מראה - נראה לי שהוא עצוב מאוד. אני עצמי מרגישה רגשי אשמה נוראיים - לא יושנת בלילות. לוקחת רסקיו כל הזמן. אני יודעת שלא הייתי צריכה להביא אותם לשם בתת מודע - אבל איך יכולתי לדעת שזה מה שיקרה בניתוח כל כך פשוט ושגרתי? בעלי לא רוצה כלב חדש בשום פנים ואופן. הילד דווקא טוען שצער בעלי חיים חייב לו כלב חדש. מה עושים? כואב לי הלב על הילד. לא יודעת מה לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

אנה אני מבין ומצר לשמוע על הרגשתך הרעה. כמובן שרציונלית, אינך אמורה או צריכה לחוש "רגשי אשמה נוראיים", כדברייך. הן פעלת בתום לב וללא כל ידיעה לגבי ההתרחשות שהלכה והסתבכה, עד למות הכלבה. כדי להגיב לשאלותייך יש צורך בהיכרות מעמיקה עם הנפשות הפועלות של משפחתך. לכן ובמידה ולא יחול שיפור במצב העניינים כדאי לשקול פנייתך לייעוץ אצל פסיכולוג קליני המתמחה גם בעבודה עם ילדים.

13/10/2015 | 04:14 | מאת: ק

שלום דר, יש לי חרדה ממקומות לא בטוחים כלומר: כל מקום שהוא לא הבית שלי, של אימי (שגרה לידי) או הקניון שקרוב אליי. כל מקום שמצריך נסיעה רחוקה יותר מטריד אותי! מציק לי, מפריע לי לנהל אורך חיים נורמלי. אני בסך הכל אמא צעירה שמונעת מעצמה וממשפחתי בילויים שלכל אדם אחר יראו נורמליים לחלוטין. כמו כן אין לי רישיון נהיגה, שוב מהחשש הזה להיות במקום לא בטוח. החרדה גורמת לי לכאבי בטן ואף לשילשולים, מה שמחמיר את הפחד. אם אצטרך להתפנות מה אעשה??? אני מאוד מעוניינת לטפל בזה. לא יודעת מאיפה מתחילים. אני בקופח כללית. ושאלה נוספת - האם זו אגורפוביה? ניתן לטפל ללא תרופות פסיכיאטריות? מה היית ממליץ במצבי..? סליחה על האורך ותודה על מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

ק. לא ניתן לבצע אבחנה דרך הפורום. מצוקתך ידועה ומוכרת והדרך להתמודד איתה זה באמצעות טיפול פסיכולוגי מתאים. אם באופן פרטי או דרך קופת החולים אליה את שייכת. תוכלי לטלפן למוקד של הקופה ולקבל את הפרטים הרלוונטיים עבורך.

12/10/2015 | 15:00 | מאת: לירון

אני החלטתי לכתוב לך מתוך ייאוש כללי, אני כחצי שנה סובל מחרדה ולחץ מתמשכים . איני יודע איך לפתור את זה יותר .. אני משתמש בציפרלקס 10 מ בחודש הראשון היה סוג של הקלה ולאחר מכאן הכל חזר לקדמותו ... הראש שלי כל היום עסוק בחרדות שלי ובתסמינם . עייפתי כבר, אין בי יותר כוח ... התחלתי דיקור סיני כדי להקל על הסיפטומים הטיפול בנתיים לא מראה הצלחה ... מה עושים ? הראש שלי נמצא במחשבות של מה יהיה איתי ועם העתיד שלי, אני מרגיש שאני עומד להשתגע בכל רגע . אני כל היום במחשבה על איך אני מתנהג ועל התנועות שאני עושה, כדי שחס וחלילה לא אראה סימנים של משוגע, לפעמים אני מסתכל על אנשים ומפחד לתקוף אותם או שאקבל התקף פסיכוטי שלא אשלוט בעצמי, אני מרגיש שכל הגוף שלי בכוננות עם דפיקות לב מהירות במיוחד ... האם כל הסימנים הללו מאפיינים חרדה? האם אפשר להשתגע מחרדות כאלו ? אני לפעמים מרגיש כמו בחלום, כיאלו אני מנותק מהמציאות האם זה אופייני ? או שעליי לדאוג ? ואם אפשר ליטול תרופות הרגעה טבעיות בנוסף לציפרלקס ... בבקשה תעזור לי, תודה רבה .

לקריאה נוספת והעמקה

לירון אני מניח שהפסיכיאטר שנתן לך תרופות גם הסביר לך, לאחר שבדק אותך, את אבחנתו וכן את הערכתו לגבי המקור לסבלך. איננו עוסקים בתרופות ולכן לא אוכל להתייחס לשאלתך בעניין תרופות הרגעה נוספות. שאל את רופאך בעניין. הוא אמור לסייע לך גם בנדון. אין מקום לייאוש שלך. אמנם חצי שנה זה הרבה מאד זמן בשביל תחושת סבל, אך מעשית וסטטיסטית זה לא הרבה זמן והניסיון הקליני והמחקר המדעי מלמדים שגם במקרים קשים וממושכים, השיפור מגיע. עניינית, הייתי מציע שתהיה גם בטיפול פסיכולוגי מתאים ויפה שעה אחת קודם.

10/10/2015 | 01:25 | מאת: אנונימי

לא מצליח להירדם.. הפסקתי את האיטומין (10 מ"ג) לפני יומיים בגלל שהוא ממש "שובר" אותי בבוקר ומקשה עליי להתעורר והופך אותי ל"איטי" ו"כבד".. אז קבלתי במקום פרוטיאזין 25 מ"ג אך הוא לא משפיע עליי.. מנסה להיות במיטה אך כול הגוף שלי חם ובסטרס והמחשבות לא מפסיקות להציף אותי, הראש עובד ב"פול פאוואר" .. לא ישנתי כבר שני לילות.. איך אפשר להחזיק ככה עבודה קבועה ? להתעורר כול יום בבוקר? אי אפשר אם לא ישנים כול הגוף שלי כואב מעייפות איך אפשר לתפקד ככה? המתח הורג אותי והמחשבות על כך שאני לא אצליח לישון לעולם בלי תרופות.. אני יודע שאני מכניס את עצמי לזה אבל אין לי שליטה על זה.. ואני לא עושה את זה בכוונה, הרי איזה אינטרס יש לי? מי לא רוצה לתפקד בצורה נורמאלית ולחיות חיים נורמאליים..? כמה אפשר לסחוב ככה? המשפחה אומרת שאני מכניס את עצמי לזה ושאני נתלה בתרופות, אך אין לי מה לעשות אני לא מוצא שום פיתרון שיוריד את הסטרס שלי ואת מהירות המחשבות המציפות אותי..זה שאני לא ישן כבר יומיים גורם לי לכתוב הרבה ולהיות "מוצף".. לפחות אני יכול "לשפוך" קצת החוצה את כול ה"חרא".. איך אפשר לצאת מהמעגל השחור הזה, מהגיהנום הנצחי של המחשבות וחוסר השינה?

לאנונימי פרט ובנוסף לטיפול הפסיכיאטרי-תרופתי שאתה מקבל נראה לי שחשוב שתהיה גם בטיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוגי עשוי לייתר את הצורך בתרופות ולהקנות לך כלים טובים ואיכותיים לטפל בבעיית השינה שלך והמצוקות הנילוות.

09/10/2015 | 03:07 | מאת: אנונימי

כול היום אני קורא על תרופות ומחלות באינטרנט, מסתובב בפורומים של פסיכיאטריה.. לפעמים יוצא לעבודה או לחברים ואז חוזר ישר למחשב לקרוא.. מרענן אין ספור פעמים את הדף אם יש תגובה חדשה או לא.. נכנס שוב ושוב לאותן עמודים שקראתי (בויקיפדיה וכו'), לבדוק על אבחונים של הפרעות אישיות, מחלות נפש.. בודק שוב ושוב.. כאילו משהו השתנה.. מנסה לאבחן את עצמי.... לאן אני שייך? מטופל כרגע תרופתית סרנדה 50 מ"ג למיקטל 100 מ"ג פוחד שיש לי OCD כי בעבר נטלתי 60 מ"ג פאקסט והיה לי מצב מאני-פסיכוטי.. לכן אני חושש לקחת שוב SSRI במינון גבוה, כי הייתי במצב ממש לא טוב בהתקף (הייתי שולח המון המון אס אם אסים ארוכים מאוד בטלפון לאנשים.. חשבתי אפילו שאני קצת נביא) היום שינו לי את האבחנה מהפרעת אישיות גבולית להפרעה סכיזואפקטיבית (אוליי בגלל שהפסיכיאטר שלי רצה שביטוח לאומי יעזרו לי .. אז הוא קצת "שיקר"?) לא מוצא מרגוע, כבר המון המון זמן שלא קראתי ספר, כי שום דבר לא באמת מעניין אותי.. אוליי יש דברים שמעניינים אבל אני ישר מוצא מה לא טוב בזה ואת החיסרון בזה ושולל את זה... סרטים לפעמים אני רואה עם החברה.. לא יודע כבר מה יש לי ואיך לצאת מהגיהנום הנצחי הזה.. מרגיש שהזמן הוא לא באמת זמן.. שאין כרונולוגיה.. שהכול מסודר בראש לפי חוויית הרגשות שחווינו.. חוויה חזקה שעברה עליי, לצורך העניין, לפניי כעשר שנים, חרוטה לי בזיכרון כאילו היא הייתה אתמול.. :\ לא מתקדם, לא במישור התעסוקתי, ולא כ"כ עובד.. עובד בחצי משרה.. מקבל קצבה מביטוח לאומי.. עובד בכול מיני "חלטורות" למיניהן.. :\ לא בעבודה רצינית כולם מסביבי רוצים שאני אתקדם.. אלמד.. אעשה משהו עם עצמי.. ואני לא כ"כ מרגיש בשל... הנה, לדוגמא, מגיע לי שיקום תעסוקתי דרך ביטוח לאומי.. שהתחלתי את התהליך, אך אני פוחד ומרגיש לא כ"כ בשל.. כי זו הטבה חד פעמית.. כול הזמן השאלות שמציפות אותי הן אולי אחכה עוד קצת? אולי בעתיד האישיות שלי תתגבש יותר? בן 27 כבר.. לא יודע אם אני נמצא במקום טוב בחיים, שאני צריך להיות בו? אולי אני מפגר מאחור? או שאני נמצא במקום בסדר יחסית לחיים שעברתי (חיים קשים).. האם אני בדיכאון? כי לדוגמא יש לי תיאבון ודברים כאלה.. ואני יוצא מהבית.. לא אובחן אצלי דיכאון קלאסי, אבל התכנים שלי תמיד תמיד היו דיכאוניים! כמו שאני כותב עכשיו.. כבר הרבה שנים, אוליי זאת המחלה (?) אולי צריך להשלים עם זה... ראיתי הרבה רופאים שאפשר לצאת מזה.. אבל ממה לצאת? מה יש לי? כול רופא אומר משהו אחר.. אחד אומר הפרעה דו קוטבית, אחד הפרעת אישיות, אחד הפרעה סכיזואפקטיבית.. ייאוש עמוק אבל סה"כ על הנייר די מתפקד (עובד במשרה חלקית פה ושם) לעתים יוצא ומבלה, למרות שלפעמים הקשרים עם החברים רעועים ויודעים עליות ומורדות.. אולי זה סביר וכך זה צריך להיות.. גם במישור הטיפול בשיחות, מטופל לסירוגין מס' שנים.. אוטוטו מסיים קשר של שנה פלוס.. ולא יודע איך לבחור מטפל חדש, הרי יש כ"כ הרבה.. ואני כ"כ לא מאמין בעצמי.. למרות שאני יודע שיש לי יכולות, אבל זה כ"כ קשה :\ לא מוצא באמת משמעות ששווה לקום בשבילה בבוקר, אולי למעט בת זוגתי.. שאהבה שלנו מחזיקה אותי.. רואה אנשים הולכים בבוקר לעבודה.. לומדים בלימודים אקדמאים.. ואני? איפה אני? בחיים לא אגיע לשם.. מה לי ולזה? אני רחוק משם שנות אור.. לקום בבוקר.. להסתדר.. לשבת כמה שעות בתוך כיתה ולהיות מרוכז? מרגיש ממש במצב רוח מעורפל ומבולבל.. בטח אם רופא יקרא את המכתב הזה הוא ימליץ לי להעלות מינון תרופתי בכדי להכהות את החושים שלי.. לא להרגיש.. העיקר להיות סוג של "מכונה".. עוד בן אדם בעולם.. שבא לפה ועוד מעט יילך.. יתכלה.. :\ קשה :( אפילו עכשיו את המכתב הזה אני כותב בהמון פורומים.. למצוא מזור לכאבי..

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי מצער לקרוא על סבלך הרב. אני מניח שאתה מצפה לעצה כלשהיא שתקל על קשייך, אך מענה לשאלותיך ופקפוקיך העצמיים אפשרי רק לאחר בדיקה קלינית-פסיכולוגית מקיפה. על פי דבריך נראה שאתה מטופל במתכונת הראויה של טיפול פסיכיאטרי-תרופתי המשולב יחד עם טיפול פסיכולוגי. כמובן שאם לאחר זמן רב אינך חש בשום שיפור במצבך, מן הראוי לשקול עם מטפליך החלפת הגישה הטיפולית ואולי אף הרחבה והכללה של גישות טיפוליות נוספות.

08/10/2015 | 00:30 | מאת: דורה

שלום לך, בעבר שלחתי לך הודעה וענית לי ואני מאוד מודה לך. אבל יש לי עוד שאלה אני סובלת מחרדה כחצי שנה עקב טראומה. התחלתי טיפול תרופתי יש שינוי אך לפעמים יש כמה ימים שאני פשוט מפחדת למות מפחדת שהלב יפסיק לפעום. עשיתי כל בדיקה אפשרית והכל תקין. אני רוצה לדעת איך נקרא מצבי ? היופוכונדרית? ואיך אפשר לטפל בזה ? אשמח לעזרתך ולפרטייך בכדי לגשת אלייך לטיפול פסיכולוגי תודה רבה רבה

דורה כפי שאת עצמך כותבת בראש שאלתך, נראה שאת סובלת מחרדה. אין זה מתאים לנסות ולהגדיר בעייתך באופן יותר ספציפי, רק על בסיס דברייך חלקיים בפורום וגם אין לזה שום משמעות מעשית, קלינית וטיפולית. מה שחשוב זה שבנוסף לטיפול התרופתי תקבלי גם טיפול פסיכולוגי מתאים שיספק לך כלים מתאימים להתמודדות גם ללא צורך בתרופות. הטלפון שלי מופיע בתיאור קורות חיי המקצועיים, בראש הפורום, כשמקליקים על השם שלי. בכל מקרה הטלפון שלי הינו > 054-7549898