פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4961 הודעות
4573 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

10/08/2016 | 14:33 | מאת: משה

לעיתים רחוקות כאשר אני במצבי לחץ וחרדה אני משתמש בכדור לוריבן 1 מ''ג . לצערי הכדור מרגיע אותי רק במידה מאוד חלקית ולא מספקת. האם אפשרי לעלות את המינון בכדי לקבל תוצאה יותר טובה? למשל שני מ''ג בבת אחת במקום כדור אחד. או שזהו מינון גבוה מדי??

לקריאה נוספת והעמקה

משה איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, עדיף להסתייע בטכניקות של הרפיה עצמית ומדיטציה. דוגמאות לכך תוכל למצוא באינטרנט ובמיוחד ב"טיפים לפונים" שבתחתית עמוד זה מימין וכן ובמיוחד באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפש בגוגל). אם זה לא יספיק, כדאי יהיה לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני. טיפול מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות ואת תופעות הלוואי הנילוות.

08/08/2016 | 22:10 | מאת: רן

שלום ד"ר, יש לי שאלה חשובה שאני זקוק לתשובה בהסבר בין הדברים האלה - OCD וחרדה. יש לי OCD וחרדה. יש לי כל הזמן חשדות בדברים מסויימים כלפי אנשים. נגיד הייתי במרכז מסחרי ואמרו שלמישהו נלקח הכסף ונעלם. כלומר נגנב. ואז הייתי באזור אני מפתח תחושה במסגרת הOCD שזה אני מה שיוצר לי את החרדה. עכשיו מרגע זה ואילך כל דבר שמתקשר לגניבה או לכסף שאני שומע מישהו או מישהי מדברים - אני מתחיל לחשוב שהם מדברים אליי. למשל אווירה של אנשים לידי שפתאום משתנה. אני מחליט שהיא משתנה בגלל שהם יודעים וזה אסון למרות שזאת החלטה שלי שהיא עם התעצמות חרדתית אחרי ה-OCD. אחר כך, נניח, אני הולך בבית ושומע מחוץ לדלת מישהו מדבר ספציפית על גניבה, כסף וכדומה. בחדר המדרגות ואני מחליט שמדברים עליי כי אחרת אין לזה הסבר. בעבודה פתאום מישהו באה למשהו ואומרת לו למה הוא כאן -כאשר לא היה באזור מישהו נוסף חוץ ממני ועוד מישהי - והאיש אומר הכסף בטיפול של מישהו אחר. ואז אני מחליט שמדובר אך ורק עליי ומקשר את זה אליי. פתאום אנשים ניגשים אליי בנסיבות שנראות לי לא הגיוניות ואני מחליט שאין לזה היגיון חוץ מזה שמשהו לא בסדר והם מדברים עליי בהקשרים האלה. אני מאוד לא יודע מה לעשות עם החרדות וההפרעה טורדנית יחד. איזה פתרון יש לזה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

רון אני מניח שאתה משתמש בביטוי OCD כיון שכבר פנית לייעוץ אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. "הפתרון" לבעיה שממנה אתה סובל, בין אם זה אכן OCD (סוג של חרדה), או "חרדה", או כל הגדרה אחרת, הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני ולהתמיד בטיפול. לא צפוי אמנם "פתרון של קסם", אך אם תתמיד בטיפול, יש סיכוי גבוה להקלה משמעותית של מצוקתך.

06/08/2016 | 06:36 | מאת: היי

שלום אני בת 30 פלוס נשואה ומנסים להיכנס להריון כבר מעלה מ3 שנים ללא הצלחה.כל התקופה הזאת מאוד קשה לי מסביב אני רואה את חברותיי שכנים משפחה עם ילדים ואני רוצה גם.פניתי למרפאת פוריות שם עשו לי בדיקות לי ולבעלי ואותי הפנו לניתוח דחוף עקב שרירנים ברחם יש לציין שאת הניתוח הזה עברתי פעמיים ואני כ"כ צעירונת. אני חצי מיואשת מפחיד להגיד את זה אבל לפעמיים אני חושבת שלעולם לא יהייה לי ילדים.זה הדבר שאני הכי רוצה ובעלי! איך איפשר לא לאבד תקווה ולהיות אופטמית כי תמיד עולות בי המחשבה השלילית תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לפונה "היי" לכולנו חוסן נפשי אישי, שאמור לסייע לכל אחד מאיתנו בהתמודדות עם קשיי חיים הניתנים לפתרון, גם אם הם כרוכים בסכל, תסכול וחרדה בעת התרחשותם. להקלת ההתמודדות ניתן להסתייע בשיתוף ריגשי עם חברים, בני משפחה, המוליכים בד"כ לתמיכה ועידוד שלהם וכן בתרגול של טכניקות הרפיה, כמו כאלו המופיעות באתר של ד"ר ברוך אליצור. אם זה לא מספיק, כדאי שתיפני לייעוץ קצר מועד אצל פסיכולוג קליני, או רפואי מתאים.

24/07/2016 | 16:19 | מאת: שאלה

חרדה שאלה24/07/16 16:17 שלום רב אני סובלת תקופה מחרדות ,זה מתאפיין ההרגשות מחנק בגרון.אני בת 41 ולפני כשנה הייתי בייעוץ אצל פסיכיאטרית והיא המליצה לי לקחת תקופה אסיול ורמוטיב 250מג .וזה הגיע אותי.בתקופה האחרונה הפסקתי עם הכדורים לגמרי ושוב חזרו לי החרדות עם הרגשת המחנק הגרון.האם איפשרי שאני אחזור לקחת את הרמוטיב בלי האסיול(כי הבנתי שהאסיול ממכר) ואם אפשרי אז מה הכמות שמותר לקחת ביום לפי 250 מג?

לקריאה נוספת והעמקה

לחרדה, זה די מפתיע להתרשם מדברייך שהפסיכיאטרית המליצה לך על טיפול תרופתי בלבד. כללית, איננו עוסקים בתרופות ובהתייחס לתיאורך וגילך הצעיר, מן הראוי שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי- קליני. טיפול מתאים עשוי לעזור לך משמעותית ואפילו לייתר את הצורך בתרופות.

24/07/2016 | 10:30 | מאת: שרה

שלום אני עובר משבר בת 60 בעלי חולה עם עובדת זרה עברתי דירה גם ועכשיו בם רחוקה מכולם ודקשה לראות איך המםפלות עובדים בבעלי במיוחד שאני חולת נקיון אני לא יודעת מה לעשות

שרה אני מבין שאת מתמודדת עם כמה קשיים במקביל. יתכן והדבר הנכון יהיה לפנות למוקד קופת חולים אליה את שייכת כדי לקבל סיוע וליווי פסיכולוגי וגם סוציאלי בהתמודדות שלך עם הקשיים השונים שאת מתארת. במקביל, סביר שתוכלי גם להסתייע ב"ביטוח הלאומי", כדי לבדוק זכאותך והאפשרות לקבלת עזרה מקצועית ואחרת במצבך.

23/07/2016 | 12:02 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, בן 28, מס' שאלות אם התקיימה אצלי אפיזודה פסיכוטית מנטילה של 60 מ"ג פאקסט, האם גם זה יכול להתקיים מנטילת לוסטרל? ואם כן באיזה מינון? (מה המינון השווה של 60 מג פאקסט בלוסטרל?) הבנתי שלוסטרל יותר בטוחה מאשר פאקסט בלא להיכנס למצב פסיכוטי האם ניתן לאבחון הפרעה סכיזו-אפקטיבית רק ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת שנגרמה מנטילת 60 מ"ג פאקסט? (יש לציין שלא היה דיכאון קליני ברקע, וגם האפיזודה הפסיכוטית לא הייתה מאנית במלואה, היו לה מעט סממנים מאניים, זה היה יותר סוג של פרנויה, לא היה בזבוז כספים וכיו"ב..) והאם ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת ניתן לאבחן "מחלה"? או שיש מצבים שגם בהפרעות אישיות ישנה אפשרות לגלישה למצבים פסיכוטיים קצרים (ללא מחלה או הפרעה מז'ורית) ? יש לציין שנעשה אבחון פסיכולוגי מקיף לפני כחצי שנה, ונאמר שם על בוחן מציאות גבולי "במצבים משוחררים מקונפליקטים רגשיים - בוחן מציאות תקין במצבים בעלי מטען רגשי ועמומים - יכול להיות פגיעה בשיפוט או שיפוט מוזר ולא תואם" האם זה יכול להתקיים גם בהפרעת אישיות או שבוחן מציאות גבולי מחייב גם במחלה? האבחון נעשה בזמן שהיו סימפטומים של דיכאון (לא דיכאון קליני), ז"א מבחינה חברתית הייתי מתפקד, היה תיאבון די רגיל, פשוט לא הייתה עבודה מסודרת או לימודים או כיוון מסוים בחיים – מה שיצר מצב רוח "חרא" ותקיעות בחיים למשך 5 שנים בערך.. יש לציין גם שברקע היה ציקלותימיה (זה בלט בעיקר כשהתחלתי טיפול ב-SSRI במינון גבוה) בכול הבדיקות הפסיכיאטריות שהיו (והיו די הרבה) לא אבחנו סממנים פסיכוטיים, רק לעתים שיפוט ותובנה חלקיים עם אפקט דיספורי חרדתי.. היה גם פעם אחת שהיה מחשבות overvalued idea לאחר שלא ישנתי איזה 24 שעות והייתי בלחץ שהייתי צריך ללכת עייף ככה לעבודה.. באשפוזי היחיד לפני כשנתיים שארך שבועיים וחצי (מרצון), אבחנו רק "mixed personality disorder" קווי אישיות Cluster B וגם C (תלותיות), ללא הפרעה מז'ורית (מחלה) יש לציין שברקע חיים קשים עם אימא שהייתה מכורה לסמים המון שנים (והתאבדה לפני כשלוש שנים), אבא לא היה בתמונה (היו גירושין כשהייתי בן 6) תודה מראש על העזרה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי מצער לקרוא על קשייך. יחד עם זאת, תמיד יש מקום לתקווה ואפילו ציפייה ריאלית לשיפור. יחד עם זאת ועם כל הרצון הטוב, לא נוכל, לצערי, לענות למרבית שאלותיך, במסגרת פורום זה. ראשית, אני והפורום "פסיכולוגיים" ולכן איננו עוסקים בתרופות והשלכותיהן. שנית, נראה לי שתהיה זו טעות מזיקה לנסות ולהשיב לשאר שאלותיך, ללא היכרות מקצועית מקיפה אתך ועם מצוקותיך, כמתחייב וכפי שרופאיך ודאי עושים באבחנם ובטפלם בך. אני מציע שתסמוך על הפסיכיאטרים והפסיכולוגים המטפלים בך. יש את כל הסיבות להאמין ולקוות שיצליחו לסייע לך.

20/07/2016 | 16:01 | מאת: היפוכונדרית

אני סטודנטית לאחיות בתקופה לחוצה. בזמן האחרון אני מרגישה תחושת סטרס דמוית היפוגליקמיה ללא היפו. תחושת רעד קל בידיים פלפיטציות. ולעיתים כאבים בכל מיני מקומות בגוף. לפעמים בקימה מהשינה או בעבודה בלי מצב סטרס משמעותי. אני חוששת מבעיה פיזית אבל יודעת שאני פחדנית ולא הגיוני לבדוק כל תחושה. השאלה מה אפשר לעשות כדי להאגיע את הגוף כשמגיעים התחושות האלו.

לקריאה נוספת והעמקה

להיפוכונדרית הסימפטומים שאת מתארת הינם אכן פיזיים. אך כפי שאת ודאי יודעת המקור "האמיתי" הוא קרוב לודאי- מתח נפשי- ריגשי. את יכולה להקל ולהפחית הסימפטומים הפיזיים על ידי טכניקות הרפיה (כמו למשל באתר של ד"ר ברוך אליצור), או מדיטציה, יוגה וכד', כמו גם הסתייעות בהמלצות "טיפים לגולשים שבתחתית דף זה מימין. אך אם לא תהיה הקלה משמעותית, כדאי שתיפני לקבלת טיפול פסיכולוגי-קליני מתאים, רצוי בגישת ה-CBT. היא כוללת בד"כ גם הקניית טכניקות של הרפיה וכד'.

12/07/2016 | 19:35 | מאת: אסף

מאיר שלום רב, הסיפור שלי הוא קצת ארוך ובכל זאת אשמח לקבל תשובה עניינית כי אני רוצה לדעת כמה דברים... ראשית כל אני בן 30 נשוי ואב לילדה. לפני כחצי שנה פתחתי עסק עצמאי וכתוצאה מניהול לא נכון הפסדתי כספים ונכנסתי לחובות. המצב הכלכלי התדרדר וכתוצאה מכך נוצר ריחוק ביני לבין אשתי. אני מרגיש פתוח לשתף שכמעט חצי שנה שאין בנינו יחסי אישות... כל היום סביב לחצים והזוגיות סדוקה לגמרי... אני לא אחד שחושב על גירושין ואני יודע שאפשר לתקן הכל. אז התחלתי להתנהל כלכלית נכון יותר וממאתי עבודה כשכיר אך התקופה הזאת עד להתאוששות מלווה בהרבה מתחים וכעסים ואני מרגיש שבמקום שבת זוגתי תהיה איתי היא נלחמת איתי!! אני מרגיש שאני מנסה ללכת קדימה ולתקן את הטעויות שעשיתי אבל מישהו כל הזמן מושך אותי אחורה חזרה לבור... כל המצב הזה חוסם אותי מבחינת מוטיבציה לשינוי וחוסם אותי רגשית... אני מתקשה להביע רגשות. חשוב לי לציין שאף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי כלשהו כי אני לא יודע לאן ללכת לאיזה סוג של טיפול... אני רוב הזמן מצוי בתחושת דאון חזקה ועייף בלי חשק לעשייה... אז אחרי הכל אשמח אם תפנה אותי לטיפול שלדעתך אני צריך אם בכלל כי אני רוצה לשנות... אני מרגיש שאין לי כוחות לסחוב את זה יותר ובא לי להרים ידיים... תודה רבה

אסף אין מקום והצדקה ל"הרמת ידיים". בעייתך עם כל זה שנראית ומורגשת לך כחמורה היא די שכיחה. זה גם די שכיח שמצוקות וקשיים אישיים "זולגים" ומשפיעים לרעה על הזוגיות וכך גם להיפך. עזרה פסיכולוגית מתאימה של פסיכולוג קליני מומחה, בין אם באופן פרטי, או דרך קופת החולים אליה אתה משתייך, עשויה לעזור לך משמעותית ודי מהר.

11/07/2016 | 13:36 | מאת: שרון

שלום . אני בת 21 סובלת מהתקפי חרדה פאניקה חרדת בריאות וחרדה כללית שהחלו לי מגיל 13 בערך . מגיל 16 נימצא אצלי לחץ דם גבוהה לא הייתי במעקב וברחתי מיזה . לפני שנה ילדתי ובבית חולים הלחץ דם שלי היה מאוד גבוהה בכול תקופת ההריון מצבי הנפשי לא היה טוב עם המון לחצים עצבים וחרדות שהחריפו ישירות אחרי הלידה . הלידה הייתה הרגילה אך לאחריה היה חשד לרעלת בגלל הלחץ דם אושפזתי וטופלתי במגנזיום לאחר מכן שוחררתי ןהחרדות התעצמו מפחדים למחלות בגלל מה שעברתי בלידה הכול התעצם והחריף . וחזרץי לבית חולים שם החליטו לתת לי טיפול תרופתי לחחץ דם . אני כבר שנה אחרי לידה אם מצבים נםשיים משתנים . אני לא בטוחה שאני צריכה את הכדורים ללחץ הדם וחושבת שהם משפיעים לרעה על הרגשתי אך ישלי תלות פסיכוליגית בהם שבלעדיהם יקרה לי משהו אני סובלת מסחרחורות חולשות . האם יכול להיום שכשאני לא בלחץ הלחץ דם יורד לי בגלל הכדורים? זה בגלל החרדות או באמת לחץ דם איך אני מגיעה לתשובה האמיתית אני מאוד רוצה להפסיק איתם ופוחדת מהלחץ דם . ישלי פחד מהבידקה עצמה שאני בטוחה שהוא יהיה מאוד גבוהה וככה אני ניכנסת ללחץ יותר מה עושים?תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

שרון כפסיכולוגים, איננו עוסקים בתרופות. כך שלא נוכל להתייחס לשאלותייך, בעניין לחץ הדם שלך וההשפעות התרופתיות עליו. אני כן מייעץ שבכל מקרה ובמקביל לייעוץ הרפואי שאת ודאי מקבלת, שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, או באופן פרטי או דרך קופת החולים שאליה את שייכת. ייעוץ מתאים יעזור לך הן למצבך הרגשי והן למצבך הפיזי-רפואי.

לפלונית אשמח לנסות ולעזור לך במצוקתך, אך כדאי שתשלימי דברייך ותפרטי מה הבעיה.. לעתים די קרובות עצה או תמיכה עשויים לעזור משמעותית.

10/07/2016 | 14:19 | מאת: אנונימי

שלום רב, אתנצל מראש אם השאלה שלי ארוכה מדי. אני סטודנט הלומד במגמת לימוד ריאלית. במהלך הסמסטר אני שם לב לכך חווה חרדה נפשית (או לפחות כך נדמה לי). אציין ראשית שלא זכורה לי או לבני משפחתי חרדה שכזו כאשר למדתי בבית הספר. החרדה שאני חווה מתבטאת בחוסר תיאבון, בחילות ומלווה בשיעולים רבים המופיעים בעיקר לאחר שאני אוכל ארוחת צהוריים (לפעמים אני אף מקיא את מה שאכלתי). כאשר אני נמצא בעיצומה של תקופת מבחנים אני מרגיש שכל הסימפטומים שתיארתי לעיל מחמירים באופן הדרגתי ככל שמתקרב מועד מבחן מסויים. בבוקר יום המבחן, אני כבר יודע מנסיון שאני לא יכול לאכול ולו את הדבר הקל ביותר, שכן אני פשוט מקיא את זה כמה דקות לאחר מכן לאחר שהשתעלתי רבות. (אפילו משתיית תה או מים אני לפעמים מרגיש שזה גורם לי לבחילה). במהלך הבחינה אני גם מרגיש בחילות ושיעולים המגיעים בגלים וגורמים לי להרגיש לא נעים כלפי שאר הנבחנים. לאחר הבחינה כל השיעולים והבחילות נרגעות בבת אחת אך אז אני חווה כאב ראש. ברור לי כי המצב המתואר לא תקין, מה שגורם לי להרגיש לא בנוח כלפי הסובבים אותי וכן אולי אף פוגע בבריאות שלי. אשמח מאוד לקבל יעוץ מה עלי לעשות על מנת לתקן את המצב. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי יש וחרדה מתעצמת או מורגשת לראשונה בנסיבות מסוימות, גם ללא "היסטוריה" חרדתית קודמת. כיון ואתה מתאר סימפטומים גופניים בעיקר, מן הראוי להתייעץ תחילה עם רופא המשפחה שלך, לשלילת סיבות ביולוגיות-רפואיות אפשריות, גם אם סביר בהחלט שאכן מדובר בתגובת חרדה". "כדי לתקן את המצב" כדאי שתסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית דף זה מימין ואם זה לא יספיק כדאי שתפנה לקבלת יעוץ/טיפול פסיכולוגי ממוקד, שיקנה לך כלים להתמודדות עם בעייתך.

03/07/2016 | 19:54 | מאת: אמא

שלום רב אני אמא לקצינה עתודאית בתחום הרפואה שחתומה מראש לקבע תחילה הציבו אותה במקום מסוים והייתה יוצאת חמשושים הביתה ככלהידוע לי נחשפה לאיזו תקרית שבגללה נכנסה לפחדים ולא הסכימה לחזור למקום זה בשום אופן נשלחה לקבן לשיחות מצאו לה מקום אחר שכל יום תהיה בבית אבל תפקיד מאוד לחוץ צריכה להיות זמינה 24/7 לילות ימים יוצאת מוקדם מהבית נסיעה של שעתיים חוזרת מאוחר היא לא עומדת בלחץ עצבנית צועקת לא אוכלת טוב בוכה היא פשוט מגעילה לסביבה לחברים לחיילים תחתיה למשפחה ולחבר בנוסף לתפקיד היא חייבת לעשות סטאג אז בשישי שבת היא במשמרות רצתה כסף המשכורת הצבאית לא מספיקה אז עבדה פעמיים בשבוע הפכה להיות סיר לחץ בלתי נסבלת פשוט נקרעתי לראות אותה ככה ביקשתי שתעזור את העבודה ואני אעזור לה בכסף וכך עשתה ובכל זאת היא לא עומדת בכל זה לא ניתן לשחרר אותה היות שהיא עתודאית אם תשתחרר רק על סעיף פסכיאטרי אבל אז לימודי הרפואה ישלחו ממנה מי רוצה רופא עם סעיף פסכיאטרי??? כואב לי מאוד אבל אין באפשרותי לעזור וכמו שאני מכירה תעזוב את הצבא ולא תוכל להתמודד עם לחץ החיים לא רוצה להתחתן לא רוצה ילדים בגלל הלחץ מה עושים ??? אני חוששת שתשים קץ לחייה תמיד אומרת אתם לא רואים אותי אתם לא שמים לב לנורה האדומה אנא עזרתכם תודה אמא

לאמא שאלתך מורכבת מכדי שניתן יהיה לעזור לך באופן מספק, במסגרת הפורום. יש להכיר ביתך, נסיבות שירותה, אותך ויחסיכם בצורה יותר מעמיקה ומקיפה. חששך מכך שתשים חלילה קץ לחייה, מחייב שתדאגי שביתך תגיע לאלתר (!) לייעוץ פסיכולוגי, או פסיכיאטרי מתאים, אם במסגרת הצבא ואם באופן פרטי (!) בנוסף להמלצתי החד משמעית הקודמת, הייתי שוקל, בתיאום עם ביתך, להתקבל לפגישת ייעוץ עם הקב"ן אצלו היא מטופלת, או טופלה בעבר. יש להניח שניתן יהיה להקל עליה ותנאי שירותה, גם ללא שחרורה עם "סעיף פסיכיאטרי". עניינית, גם אם יהיה הכרח בשחרורה מהצבא עם סעיף פסיכיאטרי, זה ממש לא נורא ולא מגביל ואינו מחייב הפסקת התמחותה והסמכתה כרופאה. א בכל מקרה ומבלי להמתין לבירוקרטיה הצבאית, כדאי וראוי כפי שכבר כתבתי לפנות לבירור/ייעוץ פרטי עם ביתך, אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר אזרחי מתאים. הוא כבר יידע עלפי אבחונו לכוון את ביתך (ואותך)לגבי כיווני הפעולה הרצויים.

01/07/2016 | 13:12 | מאת: א

שלום וברכה אני בן 28 ומתעניין בנוגע להכוונה לימודית\תעסוקתית כרגע אני לומד במכינה שיקומית מטעם הביטוח הלאומי יש בידי בגרות מלאה (השלמתי לאחר הצבא את הכול במשך שנתיים), ממוצע של 80 בערך לפני כ-5 או 6 שנים בערך עשיתי אבחון תעסוקתי באדם מילוא, ושם נאמר לי ללכת לכיוון חברתי (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, חינוך בלתי פורמלי, שירות לקוחות...) – בערך זה מה שאני זוכר בשנים האחרונות עברתי משבר לא פשוט בכלל (אמי התאבדה, ובנוגע למצבי אני מתמודד עם קשיים במישור הנפשי גם על רקע הילדות הלא פשוטה שעברתי, אני מטופל גם מס' שנים על בסיס שבועי בפסיכותרפיה..) לפני כחצי שנה עברתי אבחון פסיכולוגי – IQ 95 שמורכב מ-VIQ=106 ו-PIQ=81 היה פער משמעותי בין התפקוד המילולי הגבוה יותר לתפקוד הביצועי הנמוך יותר נראה שהאפקט הדיכאוני והמשבר בשנים האחרונות גרמו לכך בנוסף עלה באבחון שהיה קושי להתמודד עם מטלות מוגבלות בזמן – עבודה איטית למדי נכון לעכשיו אני מנסה לגבש תכנית לימודית (אני זכאי לשיקום מקצועי מביטוח לאומי), אני נורא מבולבל לגבי בחירת מקצוע, מגיעה לי גם הכוונה תעסוקתית מטעמם, אך איני יודע אם זה הזמן הנכון לגשת אליו (בגלל המצב הנפשי המורכב) במהלך השנים עבדתי בעבודות מזדמנות (ברמן קפה בעיקר.. חובב קפה מושבע ), דווקא אהבתי את האינטראקציה עם אנשים, עבדתי גם במשך שנה בצהרון עם ילדים (וגם כן אהבתי את החיבור עמם), למדתי קורס טכנאי מחשבים, אך לא המשכתי בו מפני שהיה שם המון חומר באנגלית וקצת הסתבכתי (האנגלית שלי זה חלק די חלש, בבגרות שעשיתי הוצאתי 70 ב-4 יחידות) הכיוון שמעניין אותי הוא אכן חברתי, אך בתוכו ישנם הרבה תחומים וזה מבלבל.. חשבתי על עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, הבנתי שתואר ראשון בעבודה סוציאלית מקנה לך גם מקצוע, העניין שבתחום זה פוגשים הרבה מקרים לא פשוטים, ואיני יודע האם יש לי כוחות להתמודד עם זה (נכון לעכשיו..).. אני גם תוהה האם נכון להיכנס בשלב זה ללימודים אקדמאיים ? או שכדאי לגבש ולחזק עוד את הביטחון העצמי והנפש..? אני נורא חושש מלהתחיל מסלול לימודי ולנשור.. בד"כ זה משהו שחוזר על עצמו אצלי.. :\ הזכאות לשיקום המקצועי הינה חד פעמית, ולכן איני רוצה להיות פזיז בהחלטה על הכיוון המקצועי אני דווקא חושב שיש לי יכולות למידה (אני נורא אוהב ללמוד ולקרוא גם בזמני הפנוי – בעיקר על תחום הפסיכולוגיה והנפש), אך שוב איני יודע האם זה נכון ללכת לכיוון הזה, דווקא בגלל מה שעברתי, והאם יש לי יכולות להתמקצע ולעבוד במקצוע טיפולי.. אני תוהה גם האם בעתיד אני אתחזק ואשנה את עמדתי, וכן אוכל להיכנס לתחום הנ"ל.. או שאולי אפשר ללמוד לימודים בסיסיים ובאותו זמן להתגבש על כיוון ספציפי? ואם כן – אז איזה תחום? וגם אולי צריך לקחת בחשבון את עניין קצב העבודה האיטי, שבפסיכומטרי לדוגמא אני עלול להיכשל (זה מה שמאבחנת אמרה לי, שאולי כדאי "לעקוף" את הפסיכומטרי בגלל קצב העבודה האיטי, שכן הפסיכומטרי עיקרו הוא הזמן..) אשמח לייעוץ, תודה מראש ושבת שלום :]

לקריאה נוספת והעמקה

א. מקבץ שאלותיך, רחוק מלהיות "מס' שאלות". בכל מקרה, זה לא רציני ומקצועי לנסות ולהמליץ לך המלצות מהותיות, מבלי להכיר ולאבחן אותך באופן מלא ומעמיק. כללית, הייתי מציע לך לשוב ולפנות למכון שם אובחנת וקיבלת ייעוץ לפני כ- 5-6 שנים ולבקש ריענון הבדיקה וההמלצות שניתנו לך, בהתייחס לתהליכים ושינויים שעברת.

27/06/2016 | 21:38 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, יש לי שאלה קצת ארוכה אני בן 28 לפני מס' חודשים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף ולבסוף נרשמה לי אבחנה של סכיזואפקטיב יש לציין שמעולם לא היה לי דיכאון קליני או מאניה (רק סימפטומים של דיכאון ולעתים ציקלותימיה) , ואצל כל הרופאים שהייתי (והייתי אצל הרבה..), מעולם לא נרשמו לי סימנים פסיכוטיים .. הייתי לפני כשנתיים באשפוזי היחיד (מרצון) של שלושה שבועות ושם אבחנו לי הפרעת אישיות גבולית ותלותית כרגע אני מטופל במרפאה ציבורית (מעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי שבועי) האבחנה של הסכיזואפקטיב נעשתה יחד עם הפסיכיאטר המטפל והפסיכולוגית, ויש לי הרגשה שהאבחנה הסכיזו אפקטיבית ניתנה לי גם בכדי שתעזור לי מול ביטוח לאומי (מפני שהם מסתכלים יותר על "מחלה" מאשר על הפרעת אישיות, והרופא שלי אמר לי גם שהוא רוצה לעזור לי, כי אני החלפתי המון מקומות עבודה בחיי.. ואין לי כ"כ יכולת להתפרנס ואני נכנס לחובות.. וגם חשוב לי התהליך השיקומי.. כמובן שהוא לא יגיד שהוא ישקר בשביל זה, אבל כוונותיו כלפיי טובות.. כך הוא אמר.. ואולי הוא החמיר קצת מאשר מה שזה באמת) תמיד האבחנה שלי עמדה על הפרעת אישיות גבולית, ורק לאחר האבחון הפסיכולוגי היא שונתה לסכיזואפקטיב באבחון יצא לי IQ 95 שמורכב מ-VIQ 106 ו-PIQ 81 החלק הביצועי "דפק" לי את התוצאה בגלל האפקט הדיכאוני לצערי שפגם ביכולתי לעבוד (עבודה די איטית) רשום ש"יש פוטנציאל טוב לאנליזה וסינתזה, אך כשצריך לבוא לידי ביטוי מעשי יותר יש קושי לממש אותו".. נראה שההאטה קשורה לאפקט הדיכאוני.. יכולת האבחנה בין עיקר לטפל נמצאה כנמוכה מהממוצע. בסגנון קבלת ההחלטות רשום שלא נכיר סגנון מובהק (חשיבתי או רגשי), דבר שיכול להביא להססנות ויכול להביא לקשיים בקבלת החלטות, בעיקר בסביבה מורכבת, כך שאני יכול להיות לעיתים בלתי צפוי לאחרים ולעצמי. עוד חלק חשוב שנרשם ומטריד אותי לגבי בוחן המציאות, רשום שם שיש בו פערים, ואל מול גירויים מובנים וברורים בהם אני לא מעורב רגשית, השיפוט ובוחן מציאות תקינים. ובמצבים ברורים פחות, עמומים או בעלי מטען רגשי, תתכן פגיעה בשיפוט. רשום שאני "יכול להיתפס כמוזר ובעל שיפוט לא תואם, ולעתים הסקת המסקנות יכולה להיות שרירותית עם נטייה להיתפס לפרטים שוליים ולפרש על פיהם את הסיטואציה באופן לא מספיק מדויק, ואז גם תתכן פגיעה בשיפוט.. ומבחינה בינאישית עולה הצפה רגשית וקושי להבין ולנהל את הסיטואציה באופן יעיל, ככלל מול מצבים רגשיים יכול להיות אימפולסיבי ולבטא רגש באופן עוצמתי, בלתי מווסת וסוער" הגנות עיקריות שאני משתמש בהן הן של ניתוק, הכחשה ונסיגה לעולם הפנימי.. הגנות ששומרות עליי מ"הצפת יתר" או "מפירוק" – כך רשום יש לציין גם שמשהייתי ילד היו לי קשיי התנהגות ושוחררתי מהצבא על הפרעת הסתגלות בילדותי עברתי דברים מאוד מורכבים (אימא שלי הייתה מכורה לסמים והתאבדה לפני מס' שנים, ועם אבא לא היה כל קשר, הורים שהתגרשו כשהייתי קטן) כרגע מנהל זוגיות בת שלוש שנים פלוס, וגם בקשר עם חברים (מעגל חברים די בסדר, משתדל ושומר על קשרים..) אני יודע שעליי להתמקד כמובן בחיובי ובתהליך השיקומי ושאבחנות הן לא דבר מוחלט, אך זה נורא מציק לי שהדביקו לי תווית של "חולה", גם אם זה במטרה לעזור לי והכוונה טובה.. מעולם גם לא היה לי ניסיון אובדני ממשי (אבל דיברתי על זה הרבה והראיתי סימנים בשביל "לאותת למצוקה" מהמשפחה) רציתי לשאול האם הפגיעה בבוחן המציאות כמו שרשום למעלה יכולה להיות גם אצל אנשים עם הפרעת אישיות (גבולית או תלותית)? והאם בוחן מציאות יכול להשתפר? או שהוא כרוני? יכול להיות שהיה פה איזה שהוא סוג של "מדרון חלקלק" באבחנה (גם אם הכוונה הייתה טובה)? כי אני לוקח את זה נורא ללב, וזה מקשה עליי מלהתקדם.. הרי מעולם לא הייתה לי אפיזודה פסיכוטית או הפרעה קלינית.. רק סימפטומים של דיכאון ו"חלק אפקטיבי בולט", אני יכול לדוגמא להרגיש טוב כמה דקות.. ואז פתאום להרגיש רע וכאוב ולכתוב המון ולשמוע מוזיקה ולקחת את הכאב למקומות רחוקים עד כדי מחשבות על מוות לעתים (למרות ששוב לא מימשתי אותן מעולם).. גם במשפחה לא הייתה כלל מחלת נפש (אמי הייתה מכורה לסמים כנראה גם מסוג של הפרעת אישיות שהייתה, אך לא ידוע על מחלה נפשית כרונית) אשמח לעזרה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי הצלחת להבהיר כהלכה מצוקתך ושאלתך. אלא שלצערי, התשובה האפשרית היא מורכבת. שכן, היא מותנית בהיכרות מקצועית רחבה ומעמיקה יותר איתך, מזו שניתן להביע ולתאר במסגרת הפורום. כללית, טוב שאתה מודע לקשייך ומטופל פסיכיאטרית ופסיכולוגית. להערכתי, ניסיוני ותקוותי, גם "בוחן המציאות" המהווה ביטוי כוללני ומורכב מגורמי השפעה ומאפיינים שונים, ניתן להשפעה ושינוי חיוביים, בכפוף לטיפול מקצועי מתאים ורכישת כלים טיפוליים מתאימים.

24/06/2016 | 17:05 | מאת: Ortaldahn1810@walla.com

היי רציתי להיתיעץ אני נוטלת אלפרליד 0.5 והתחלתי לקחת גם ויטמין b ואיזה שיהיא קפסולות של פטריה לחיזוק מערכת החיסון המוצרים האלה טיבעים ניתנו לי עי הומופט ..רציתי לדעת עים זה בסדר..יש לציין שאני לאחרונה סובלת מהתקפי חרדה ולחץ ועים אני לוקחת איזה כדור אני נילחצת עוד יותר אני מנסה כול פעם שיטות טיבעיות כדי לא להגיע לאלפרליד ובסוף חוזרת לקחת אותו אני לוקחת 2 ביום אחד ליפני השינה כי כך אני נירדמת רגועה ...אולי יש איזה המלצה למשהו אחר לשינה גם אשמח לישמועע ....תודההה

לקריאה נוספת והעמקה

? ? ? ראי בבקשה תשובותיי ל- 3 השאלות האחרונות. הן רלוונטיות ביותר ואף עונות לשאלה שלך.

22/06/2016 | 09:06 | מאת: סיון

שלום, אני נשואה + 2 בנות מקסימות, יש לי חרדות מכמה דברים חרדה חברתית חרדת טיסות לא טסתי אף פעם בעלי לוחץ עליי לטוס לחופשה, אני ממש חוששת שאני לא יסתדר במקום שאני לא מכירה ולא ייהנה מה עושים במצב כזה איך מתגברים על כל החששות האלו תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

סיון הדרך להתמודד עם חרדותייך וחששותייך, כמו לגבי כל בעייה נפשית-ריגשית משמעותית היא לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לסייע באופן משמעותי ביותר ואף לייתר, במקרים רבים, את הצורך בתרופות.

19/06/2016 | 16:45 | מאת: צבי

היי לפני כ5 ימים התחלתי טיפול ברסיטל 20מג בבוקר , לאחר 7 שבועות שפריזמה לא השפיע עליי וגרם לי לעייפות וטשטוש בהתעוררות לאחר שינה וחוסר חשק מיני ובעיות בזקפה,עברתי לרסיטל ובכדור השני של הרסיטל גרם לי לקושי ההירדמות, ושינה בגג 5 שעות , והעייפות בהתעוררות העברה , ואז לאחר הכדור הרביעי שוב אני מאד מתקשה להתעורר ומרגיש מסומם יש מצב לעזרה ?

לקריאה נוספת והעמקה

צבי לא ברור משאלתך לאיזה עזרה בדיוק אתה מצפה ? שכן, לא ציינת את הבעיה איתה אתה מתמודד פרט לכך שהתרופה לא עוזרת.. ??? כללית וכפי שכתבתי בתשובה לשאלה שלידך.. "הפורום והח"מ פסיכולוגיים ולכן לא עוסקים ביעוץ וטיפול תרופתי. בהנחה שבעייתך כרוכה במצוקה נפשית-ריגשית, הרי שכפסיכולוג, אני מייעץ לך שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים , או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי. כמעט לגבי כל בעייה נפשית, טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לסייע משמעותית ואפילו לייתר, במקרים רבים, את הצורך בתרופות.

15/06/2016 | 10:50 | מאת: אמיר

שלום סבלתי מתקפי חרדה לפני 4 שנים בכול התקפה הזו לא קבלתי שום תרופה התמודדתי לבד. יצאה לי נסיעה לחו"ל ואני חייב לצאת ולטוס. פנית לרופא משפחה לפני חודש ורשם לי תרופה נגד חרדות אוסטו 10 התחלתי לקחת אותה לפני 4 חודשים ועדיין אני לא מרגיש את ההשפעה שלה . האם אני יכול לקבל אותה בבוקר ולשלב ביחד איתה לוריוון להרגעה בלילה. ואם אתה ממליץ לי משהו אחר תןדה

לקריאה נוספת והעמקה

אמיר הפורום והח"מ פסיכולוגיים ולכן לא עוסקים ביעוץ וטיפול תרופתי. כפסיכולוג, אני בהחלט אייעץ לך "משהו אחר" > תפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי ממוקד, רצוי בגישת ה- CBT, או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך או באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות, לגבי הבעיה שלך ובמקרים רבים הוא גם יותר יעיל.

14/06/2016 | 16:20 | מאת: ליינה

שלום רב מזה 3 שנים אני משתמש בציפרלקס בעקבות חרדה ופאניקה ולפעמים הייתי משחק עם במינונים יש לציין שהתרופה מאוד עזרה לה במהלך ה3 שנים היו 3 הפסקות פתאומיות שבעקבותין חזרתי מייד לציפרלקס - לאחרונה הפסקתי למשך 4 חודשים והיו הרגשות כמו זרמים בגוף והתחילו מחשבות של חשדנות חזרתי שוב לציפרלקס אני לוקח אותו מזה 9 שבועות שילבתי בהתחלה עם כדורי נוקטורנו הגעתי ל8 כדורים ביום לפעמים כיום חל שיפור במצבי אני לפעמים לוקח כדור קטן נוקטורנו ולפעמים לא אך עדיין מרגיש בלחץ לפעמים ואי שקט בגוף האם צריך לתת עוד זמן לתרופה או שצריך לחשוב על העלאת מינון ? האם הכדור הפסיק להשפיע עלי כמו בעבר? היה שבוע שלם של הטבה מלאה ואז שוב חזרו תחושות של לחץ ומתחים

לקריאה נוספת והעמקה

ליינה הפורום והח"מ פסיכולוגים. כך שאיננו מורשים ואיננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, לטיפול פסיכולוגי מתאים אין תופעות לואי, הוא עשוי לייתר את הצורך בתרופות ולרוב השפעתו החיובית עמידה לאורך זמן.

13/06/2016 | 08:28 | מאת: אמיר

שלום סבלתי מתקפי חרדה לפני 4 שנים בכול התקפה הזו לא קבלתי שום תרופה התמודדתי לבד. יצאה לי נסיעה לחו"ל ואני חייב לצאת ולטוס. פנית לרופא משפחה לפני חודש ורשם לי תרופה נגד חרדות אוסטו 10 התחלתי לקחת אותה לפני 4 חודשים ועדיין אני לא מרגיש את ההשפעה שלה . האם אני יכול לקבל אותה בבוקר ולשלב ביחד איתה לוריוון להרגעה בלילה. ואם אתה ממליץ לי משהו אחר תןדה

לקריאה נוספת והעמקה

אמיר הפורום והח"מ פסיכולוגים. כך שאיננו מורשים ואיננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה, לטיפול פסיכולוגי מתאים אין תופעות לואי, הוא עשוי לייתר את הצורך בתרופות ולרוב השפעתו החיובית עמידה לאורך זמן.

05/06/2016 | 16:39 | מאת: עינבר

שלום, לא ידעתי באיזה פורום לכתוב אז החלטתי לכתוב פה. אני בת 22, משוחררת טרייה (למדתי יג-יד אלקטרוניקה לפני הצבא, שרדתי בקושי את הלימודים כי יש לי קשיי קשב וריכוז קשים מאוד, הגעתי ל60 מ"ג ריטלין ביום שכמובן הכניס לדיכאון אבל הרגשתי שאני חייבת אותו, לאחר הלימודים הפסקתי לקחת). בצבא שמו אותי בתפקיד לא הכי טוב אבל בכל מקרה נשארתי, כי הייתי בטוחה שלא אצליח לעבור לתפקיד שרציתי כי אני לא מספיק טובה בשבילו, הרבה מבחנים של הסמכות לא הצלחתי לעבור למרות שלמדתי מלא, וכל זה נראה לי בעקבות החוסר בטחון שלי ובגלל קשיי קשב וריכוז. פחדתי ללכת לתקן תקלות לבד כי הייתי בטוחה שלא אצליח! גם לאחר שנתיים של שירות לא היה לי מספיק בטחון לעבוד לבד! ועכשיו אני מתחילה חיים חדשים, מחפשת עבודה, מפחדת לשלוח קורות חיים לעבודה בתחום האלקטרוניקה, כי אני מפחדת מהראיון אבל עוד יותר אם יקבלו אותי ואני כמובן לא אהיה מספיק טובה אז יעיפו אותי ולי כמובן ירד הבטחון עוד יותר ואני לא חושבת שאנסה ללכת לראיונות עבודה נוספים. אני אוהבת אלקטרוניקה אבל מפחדת לעבוד בזה, שלא חלילה אפשל ואהרוס משהו, או שאלמד לאט מדיי כי אני לא מצליחה לזכור דברים במהירות ולוקח לי הרבה זמן לעשות כל דבר. אשמח אם תיתן לי עצה כלשהי חוץ מהמשפט שכולם אומרים לי: תאמיני בעצמך ויהיה טוב. כי אני לא. תודה על כל דקה מזמנך!!

לקריאה נוספת והעמקה

עינבר למרות השוני בדברים ובמצוקותיכן, "עצתי" לכותבת השאלה שלפנייך (מורן), לפנות לקבלת סיוע/טיפול פסיכולוגי מתאים, רלוונטית גם עבורך. יש דברים שאינם ניתנים לשינוי ממשי רק כתוצאה מייעוצים ועצות, חכמות ככל שתהיינה. הדבר ודאי נכון לבעיות וקשיים הנובעים או מושפעים מ"בטחון עצמי נמוך". הטיפול הפסיכולוגי נועד להתאים "חליפת סיוע" לפי אופיו, בעייתו ואישיותו של הפונה ובעיקר לאפשר לו למידה ויישום של העצות, "הטיפים" והכלים השונים. השקעת זמן ומאמץ טיפולי יכולה ולרוב גם מצליחה לסייע רבות. נסי ותיווכחי !

05/06/2016 | 03:52 | מאת: מורן

היי שלום, אני בת 26 וגרה עם ההורים, חוויתי לפני שנתיים פריצה לבית ומאז אני לא מפסיקה לדמיין את זה קורה שוב ושוב. אני ישנה עם דלת נעולה, מפחדת לצאת לשתות מים, לצאת לשירותים או כל דבר שמצריך להקים אותי מהמיטה ולצאת החוצה בלילה. לפעמים אני אוזרת אומץ ומתגנבת החוצה עם דפיקות לב מואצות ונשימות מהירות ומנסה לעשות את זה הכי זריז שאני יכולה כדי להגיע לחדר שלי הנעול שבו אני מרגישה בנוח. אני מדמיינת דברים רעים שעלולים לקרות לי בזמן שאני מחוץ לחדר שלי (כמו שהגנב תוקף אותי או רוצח אותי) ומדמיינת תמיד דמות שמסתתרת מאחורי התריסים במרפסת מחשש שיש שם באמת מישהו. אני עוד ארבעה חודשים עוברת לגור מחוץ לבית והחששות כלכך גדולות שאני די אובדת עצות. לא יודעת מה לעשות, ניראה לי שאני צריכה ייעוץ כלשהו כדי להפחית את עניין החרדות, לא משנה כמה אני אומרת לעצמי שזה שטויות ואין אף אחד, הפחד תמיד גובר על הכל. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

מורן לאחר אירועים טראומטיים, מהסוג שתיארת יש כאלו החשים רגישות יתר, חרדתיות מועצמת וכד', למשך תקופת מה. לרוב זה חולף לאחר מספר שבועות בתהליך הדרגתי של הסתגלות. המצוקה שאת חשה עדיין כשנתיים לאחר הפריצה לביתכם והסימפטומים הנילוים, מצדיקים לדעתי, פנייה לסיוע מקצועי של פסיכולוג קליני מתאים. הדבר המרכזי בטיפול פסיכולוגי הוא לא הייעוץ, אלא למידה והפנמה של כלים פסיכולוגיים מתאימים ויישומם.

31/05/2016 | 00:24 | מאת: שרונית

היני בת 33 לפני כחצי שנה חויתי התקף לא נעים שלא הבנתימהו כמו נימול חולשה בגוף דופק מואץ וזרמים בראש הלכתי למיון וונעשו לי בדיקות והכל יצא תקין מאז חיי השתנו דופק מהיר נמלים בגוף זרמים חוסר מנוחה כאבי ראש תופת ושרירים כואבים מצאוור ווהכל והרגשת חולשה מתמשכת שמפריעה לתפקד אקו לב תקין דם תקין סיטי תקין והכל טוב ולא מעיד על שום דבר אני ממש אובדת עצות ניסיתי ציפרלקס והתופעות לוואי הרגו אותי והפסקתי נוטלת כיום דרלין אחד ביום אך זה כבר לא עוזר כדאי לשלב סרוקסט וקסנקס ביום האם זה יעזור טיפול בcbt לא צלח אני ממש ממוטטת כנראה שהגוף שלי כבר נחלש מההתקפים האלה האם כאבי ראש חזקים כאלו הם ממתח וחרדה ותחושת נימול מתמשכת ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שרונית כאבי ראש , כמו גם סימפטומים אחרים שאת מתארת יכולים לנבוע או להחמיר, כתוצאה ממתח וחרדה. בירור העניין מחייב בדיקה רפואית מתאימה ואת זה אני מבין מדברייך שאכן עשית. הדרך לטפל בבעיות מעין אלו זה אכן טיפול פסיכולוגי מתאים. גם אם טיפול ה- CBT שאת מזכירה לא צלח, חשוב להבין מדוע ואחרי כמה זמן את סבורה שהוא לא צלח. לעיתים קרובות, אי התמדה בטיפול או אי התאמה שלו מונעים או מעכבים את השיפור. ואז כדאי לשקול טיפול נוסף באותה גישה או טיפול אחר. כללית, טיפול פסיכולוגי מתאים אמור ועשוי בהסתברות גבוהה להועיל ואפילו לייתר את הצורך בתרופות.

29/05/2016 | 10:58 | מאת: מאיא

ני בת 43 מטופלת מזה 5שנים בקרדיולוג במינון של2.5 עקב דופק מהיר בנוסף לואבין וסיפרלקס שאת שניהם הפסקתי על דעת עצמי מלפני שנה וחיצי לפני חודשיים היה לי התקף וירטיגו שחלף אחרי שבוע אבל בעקבותיו כל החיים שלי השתנו היום אני כל הזמן כאילו במצב של חוסר שיווי משקל עם קפיצות פתאומיות של לחץ דם שהגהוה מגיע פתאום ל166 והנמוך ל88 עברתי בדיקה נוירלוגית תקינה אולטרסאונד כליות תקין איקו לב ומאמץ תקינים בדיקות דם תקינות מעקב של לחץ דם למשך שלושה שבועות הראה על מדדים תקינים אבל לפעמים אני מרגישה שהלחץ עולה מתחילה אצלי רעידות בידיים לחץ בראש כאילו הולכת להתעלף רצה למדוד לחץ דם ואז הגבוה באמת במימדים גבוהים כל הזמן יש לי הרגשת מתיחות בצוור שמקרין למצח רופא המשפחה החזיר אותי לבאבין זה עוזר קצת אבל אני כל הזמן עם המחשבה שעכשיו יעלה אצלי לחץ הדם אני הפסקתי לנהוג ,רוב הזמן במחלה ומנותקת מהעבודה , וצמודה למכשיר מדידת לחץ הדם אפילו התחלתי להתרחק מאנשים אני אתאר מקרה שקרה לפני יומיים ,היו אצלנו אורחים הייתי בסדר בהתחלה אבל התחילו פתאום להתפתח אצלי מחשבות אולי עכשיו יקפוץ לחץ הדם אצלי ואתעלף מה לעשות אז באמת הרגשתי כאילו הראש מתפוצץ נכנסתי לחדר מדדתי לחץ דם והנה הוא 170\100 שכבתי קצת במיטה אחרי חצי שעה ירד ל140\80 אני במצב מאוד לא טוב אני מודעת שאני בלחץ ובאי וודאות בקשר לקריירה שלי וגם לאחרונה המצב הכלכלי קצת הסתבך אבל כל הזמן חושבת על עצמי שאני חזקה מספיק כנראה אני טועה בגדול אנא ממכם תכוונו אותי לדרך הנכונה

לקריאה נוספת והעמקה

מאיא לא ניתן לאבחן ואפילו להעריך רק בהסתמך על תיאורך, האם הסימפטומים שאת מתארת נובעים או מועצמים מסיבה רפואית-ביולוגית (מה שאת קוראת "מחלה") או בשל סיבות רגשיות בלבד ("חרדה"). תמיהני מה אמרו לך רופאייך, בעניין ?! להערכתי השטחית, בהסתמך על תיאורך, נראה שיש לך רגישות/נטייה פסיכוסומטית, המועצמת במצבים של עוררות רגשית חרדתית. בכל מקרה, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. הוא עשוי להקל עלייך משמעותית ואפילו לייתר את הצורך בתרופות פסיכיאטריות.

שלום רב,לפני כשלוש שנים היו לי מספר התקפי חרדה שבאו למספר דקות ממש קשות בתחושה של קושי בנשימה ותחושה של איבוד הכרה,ביצעתי מיליון בדיקות שהיו תקינותו בסוף נאמר לי שאלו התקפי חרדה לאחר כמספר חודשים זה חזר ונמשך כבר מעל לשנה,רק שהפעם זה פשוט הרגדה שונה במשך כל היום אני מרגיש יובש צימאון תחושה לא נעימה בגרון רצון לעשות גרעפסים קושי לנשום תחושה של כאילו הלשון תפוסה ונתיב האוויר בגרון נחסם במיוחד בזמן ארוחה יש קושי לבלוע ולנשום גם בעיות עיכול ומספר ביקורים אצל רופא אמרו לי שאין לי שען דבר אולי אני בחרדה.....האם יכול ליהיות שבגלל חרדות התחושות האלו כל כך אמיתיות,חנק גם בזמן אני יושן ומתעורר בעיות באכילה גירוי בגרון רצון לשתות כל הזמן?, חייב להתוודות שאני גם מכור לפעילות גופנית אני בכושר מעולה ולפעמים בגלל החנק הדופק עולה ממש מהר והסובבים אותי טוענים שאני מתאמן יותר מדי ושם לב יותר מדי מה אני שם בצלחת,ממתין לתשובה תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

אריק הסימפטומים שאתה מתאר אכן שכיחים גם בהתקפי חרדה. יחד עם זאת, טוב עשית שפנית תחילה לבירור רפואי-פיזי של מצוקתך. כיון שהבדיקות שללו סיבה אורגנית ביולוגית לסימפטומים שאתה מתאר, הרי שאבחונם כביטוי לחרדה (גלויה או סמויה), נראה רלוונטי וסביר לחלוטין. כדאי שתפנה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול עשוי בהחלט להקל על מצוקתך ואפילו לבטלה לחלוטין.

24/05/2016 | 16:02 | מאת: אופיר

שלום. יש לי בעיה שדי מטרידה אותי.. אני הייתי מגדיר עצמי די פרפקציוניסט ולא יודע אם יש לזה קשר אבל אני גם די לוקח קשה כל מיני סיטואציות שקוראות לי .. נגיד לא הצליח לי במיטה הפעם הראשונה שניסיתי לשכב עם מישהי (לא עמד) ואז לשבועיים שלמים הייתי בחרדות שאני כל החיים אהיה ככה ואהיה זקוק לוויאגרה וכל השבועיים האלה היו לי קשיי שינה והמצב רוח שלי היה ברצפה לכאורה מדבר פשוט שהוא אפילו די לגיטימי. ואז בפעם השנייה שניסיתי והצלחתי כל הקשיי שינה ב"ה חלפו והכל חזר למסלול החיים הנורמלי. אבל זה לא קרה רק בסיטואציה הזו.. יש לי הרבה סיטואציות בחיים של דברים שקורים ואני לוקח אותם רחוק מדי רק כי הם קצת לא מסתדרים (כנראה יכול להיות בגלל האופי הפרפקציוניסטי שלי) וזה גורם לי כל פעם לקשיי שינה ולהרבה סבל מיותר.. רוב הפעמים אני משתף את אמא שלי בחששות ובפחדים שפתאום קורים לי .. ועכשיו הרבה פעמים שקורה לי דבר פשוט אני רואה אותו כדבר ענק ורק רוצה ללכת לאמא שלי ולבכות לה על זה. אני עכשיו עצמאי לגמרי שלא תתפסו ממני איזה תינוק שרץ לאמא שלו על כל בעיה .. גם רוב הפעמים אני לא הולך אליה ובאמת אחרי כמה זמן הבעיה פשוט נראית לי יותר קטנה ולא נוראית כמו שראיתי אותה בהתחלה .. עכשיו השאלה שלי מה יכול לעזור לי ? טכניקות כלשהן לרגיעה ? פסיכולוג אולי ? (אני בספק) תרופות לחרדה לא באות בחשבון לא רוצה לדפוק את הגוף שלי .. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אופיר חבל שלא ציינת את הגיל שלך. כללית, נראה שפרט להיותך פרפקציוניסט (כדבריך)אתה גם רגיש מאד ונוטה אולי לחרדתיות. יש טכניקות להרפיה ותוכל למצוא דוגמאות לכך באתר המומלץ של ד"ר ברוך אליצור (חפש ב"גוגל", אך אני חושב שכדאי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, אם במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך ואם באופן פרטי. למרות הספקות שלך בעניין (על מה זה מתבסס ?), טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי בהחלט לעזור לך משמעותית ואפילו לייתר את הצורך בתרופות.

23/05/2016 | 19:49 | מאת: נטלי

שלום, קרובת משפחה שלי סובלת מחרדות קשות ובגללן היא לא יכולה לצאת מהבית כלל! זה ככה כבר הרבה שנים והיא ניסתה טיפול פסיכולוגי/פסיכאטרי וכדורים ושום דבר לא עוזר לה. היא גרה עם ההורים למרות שהיא לא צעירה, אבל ההורים לא כופים עליה שום טיפול אלא "סובלים בשקט". רציתי לדעת מה האפשרויות לטפל במצב כזה כי היא ממש ממש זקוקה לטיפול, היא לא עושה כלום בחיים רק בבית מסתגרת בדיכאון שנים ואני מפחדת עליה. האם ישנו טיפול של ביקור בית? או מישהו שבאמת יוכל לעזור? אני לא יכולה לדבר עם ההורים שלה הם לא רציניים ואני מרגישה שחייבים לעשות משהו. אנא עיזרו לי בנושא. תודה, נטלי

נטלי כיון שאת "רק" קרובת משפחה ולא הורה, בת, או אחות, וגם כיון שאין (ככל הנראה מדברייך) סכנה ממשית של פגיעה פיזית של קרובתך בעצמה או באחרים, הרי שלעניות דעתי, אינך יכולה לעשות הרבה בנדון. יש כמובן רופאים וגם פסיכיאטרים שעושים ביקורי בית, אך זה יוכל כנראה להיעשות, רק לאחר שתצליחי לשכנע את הורי קרובתך, בנחיצות הדבר ותשיגי את הסכמתם לכך, פרט ובנוסף להסכמת קרובתך עצמה.

21/05/2016 | 21:08 | מאת: אולגה

שלום רב ד"ר נעמן, רציתי בבקשה להתייעץ לגבי מצבו של שבעלי הוא עובר עכשיו תקופה קשה עקב פטירת אביו הטיקים יצאו מכלל שליטה במיוחד הטיקים הקוליים והתיקים של הבטן שמהם נגרם שמיצי הקיבה עולים ויש רצון עז להקיא , לצערי הרב ניסינו מספר תרופות בעבר וכלום לא עזר רק עשה בעיות אחרות רציתי לדעת בבקשה במה ניתן לעזור SOS עד שהוא קצת ירגע מהמצב ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

אולגה בהנחה שמתח רגשי ונפשי מעצימים את הטיקים של בעלך ואולי אף גורמים להם, רצוי מאד שילמד ויתאמן, באופן אינטנסיבי, בטכניקות של "הרפיה עצמית". תוכלו למצוא הכוונה בכיוון זה באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשו את האתר ב"גוגל").

שלום.שמי רינת אני אחרי גיל 40 לפני כמה חודשים חוויתי אובדן של חברה טובה שנפטרה מדום לב,בנוסף פוטרתי מעבודתי וכיום אני מובטלת ומאז שזה קרה אני מרגישה שאני קמה כל בוקר עם דכדוך ולחץ נפשי.אני כרגע מחפשת לעזור לעצמי לבד מכיוון שהייתי בטיפול ומטעמים אישיים אני לא ממשיכה בטיפול.הייתי שמחה עם תוכל לתת לי טיפ או לייעץ לי כעזרה עצמית בינתיים איך אפשר להתמודד עם זה לא יעזור אני אתחיל לחפש טיפול עוד פעם.אבל כרגע אשמח טיפ לעזרה עצמית.אני מאוד מודה לך זה מאוד חשוב לי ושבת נפלאה שתהיה לך.

לקריאה נוספת והעמקה

רינת אמנם חונכנו להשתדל ולהתמודד עם קשיים ומצוקות לבד. אלא, שחשוב לדעת שיש קשיים ומצוקות עימן חשוב להתמודד, אך לא לבד !! אדרבא, חשוב לדעת ולהיות מסוגל לחפש ולקבל עזרה מקצועית מתאימה. בלעדיה המצב עלול להחמיר. מהתוכן של פנייתך נראה שמצוקתך משמעותית ואפילו עזרה מקצועית לא הועילה לך. אך גם אם טיפול מסוים לא הועיל אין זה אומר שטיפול אחר לא יכול לעזור. בכל מקרה כ"עזרה ראשונה" (ולטא כחלופה לטיפול!), את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" שכתבתי לטובת הגולשים באתר ומופיע במחתית עמוד צד מימין ובמיוחד באתר המעולה של ד"ר ברוך אליצור. (חפשי ב"גוגל").

22/05/2016 | 14:14 | מאת: רינת

שבוע נפלא.

28/05/2016 | 02:26 | מאת: עידן

היי רינת, הצטערתי לקרוא את ההודעה שלך. מקווה שתצליחי להתמודד עם האובדן של החברה הטובה ולעבור את התקופה של האבטלה. תהיי חזקה, זו תקופה קשה בחיים אבל זה יעבור ואת חייבת לצאת מהעצב ולצעוד לעתיד טוב יותר. החיים נפלאים וצריך להרפות מהדברים העצובים ומהעבר. זה לא תורם בשום דבר כלל. מה שהיה היה. מאחל לך שתצליחי להיות חזקה ולעבור את התקופה הזאת בקלות - ולצמוח ממנה. חיבוקים! עידן

16/05/2016 | 01:40 | מאת: משה

אני בן 22 לומד סיעוד. יש לי התקפי חרדה..פאניקה.. משנה,הלכתי לפסכיאטר ואני לוקח לוסטרל 100 מג ליום. מידת התקפי החרדה פחתו במיוחד עקב שהשתתפתי בחדר כושר,יוצא לריצות ומנסה להתעלם ממנו דרך פעיליות. גם אני בקשר עם בחורה אך לפעמים תקופה מסוימת אני מרגיש את הדפיקות והקוצר נשימה אך מנסה גם להתגבר על זה. שאלתי האם התקפי חרדה נמשכים לכל החיים ומשפיעים ,בגלל שהתחלתי לחשוב שלא רוצה להשפיע על החברה שלי בגלל שאני עם התקפים כאלה וחושב לעזוב?? דבר שני האם להמשיך בלוסטראל אני לא מרגיש שהוא עוזר הרבה,ולא רוצה שאתרגל על התרופות רוצה להתגבר בכוח עצמי

לקריאה נוספת והעמקה

משה גם אם יתכן ויש לך רגישות חרדתית, כזו או אחרת, הביטוי הסימפטומטי של רגישות זו, בצורת "התקפי חרדה", אינו חייב להימשך כל החיים. אדרבא, טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מתאים, אמור לעזור כדי להפחית ולרוב גם לבטל לחלוטין את התקפי החרדה. יותר מכך, כפי שאני חוזר ומדגיש בפורום, בהסתמך על מחקרים רבים, טיפול פסיכולוגי מתאים, עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

15/05/2016 | 22:54 | מאת: יעקב

הבנתי שיש תרופות שמסייעות לטיפול בפוביה כמו די-ציקלוסרין (ראיתי כתבה של מכון דוידסון) וכמו כן ראיתי כתבה אחרת על פרופרנולול שיכול אולי למחוק זכרונות של פחד, אז רציתי לשאול האם התרופות האלו מאושרות בישראל לשימוש זה?

לקריאה נוספת והעמקה

יעקב הפורום והח"מ פסיכולוגיים. איננו עוסקים בתרופות. אתה מוזמן להפנות שאלתך לפורום פסיכיאטריה ו"על הדרך" כדאי שתשקול פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי, בפוביה שלך. זה עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

12/05/2016 | 21:10 | מאת: יוני

שלום לפני כשנתיים התחלתי טיפול בפעם הראשונה בחיי בפריזמה 20מג בבוקר ואלטרולט 20מג בערב , ההשפעה לאחר כמה שבועות הייתה מדהימה והתופעות הלוואי היחידה הייתה שלשול , לאחר חודשיים של טיפול החלטתי להפסיק שזאת טעות ענקית . אז לפני 3 שבועות התחלתי עוד פעם אותו טיפול ועדיין לא מרגיש שום שינוי... והתופעות הלוואי של חוסר זקפה הופיע ביחד עם עיכוב בשפיכה :( השאלה שלי האם הטיפול עכשיו יצליח או שאין סיכוי בפעם השנייה שזה יצליח ? ולאחר שהפסקתי טיפול של לפני שנתיים התחיל אצלי הזעה מוגברת בבית השחי שסימן לחרדה שלפני כן לא היה , עבר מדפיקות לב להזעה והסבל הוא נוראי , תודה

לקריאה נוספת והעמקה

יוני הח"מ והפורום פסיכולוגיים ואיננו עוסקים בתרופות. כללית ובדרך כלל, תרופות שעזרו בעבר עשויות בהסתברות גבוהה להיות יעילות גם בשימוש חוזר. יש גם לזכור שתרופות מהסוג שאתה מתאר מתחילות להשפיע באופן ממשי רק לאחר כ- 4 שבועות בממוצע. והעיקר, במקביל לתרופות או אפילו כדי לייתר את הצורך בהן, עדיף שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

11/05/2016 | 22:52 | מאת: עדן

היי אני בדרך כלל רגוע אבל הזמן עוברת משבר זה התחיל בזה שאני ובעלי רוצים עוד ילד אבל יש לי דלקת בשתן ועיה מוקרבת כרגע וצרכים לחקןת עם זה בנוסף היום איתה אזכרה לסבתא שלי שמאוד חסר לי וצפתי מבין זוגי בעלי ליותר הבנה אבל הוא חושב יותר על עצמו אז רבנו אז הכל ביחד קשה לי

לקריאה נוספת והעמקה

עדן מה שאלתך ? כללית, אם המריבות בינך לבין בעלך מתמשכות כדאי שתפנו לקבלת ייעוץ זוגי מתאים.

10/05/2016 | 01:53 | מאת: הופר

שלום , מה ההבדל בין חרדה לפאניקה ? הרופא רשם לי " התקפי פאניקה " ? מטופל ב ציפרלקס 20 מג פעם ביום . זה לא עוזר לי בצורה מספקת אומנם עוזר . הבעיה שלי שברגע שאני רחוק מההורים שלי אז אני מתחיל לחשוב מחשבות לא בסדר .... דפיקות לב , הזעה , מתח ולחץ . לפעמים דבר קטן שמעסיק אותי אני שוכח וההתקף נעלם . הבעיה שבעוד חודשיים אני טס לחול ואני מפחד שזה יקרה לי ולא אוכל להפסיק את ההתקף .

לקריאה נוספת והעמקה

הופר הבנתי את מצוקתך אך לא הבנתי מה שאלתך ? כללית, הביטוי חרדה מתקשר לרגש שלילי המאופיין בדאגה קשה ומתמשכת, המלווה לרוב בתסמינים פיזיולוגיים אופייניים. התקף אקוטי מידי וחריף של חרדה, עם נוכחות עוצמתית ומוגברת של תסמינים פיזיולוגיים מוגדרת לרוב כהתקף של פאניקה. בכל מקרה כדאי שתפנה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי כדי לרכוש כלים להתמודדות עם מצוקתך.

30/04/2016 | 21:46 | מאת: אודי

היי , כבר תקופה ארוכה מאז שהתגייסתי (במשך שנה וחצי) אני מרגיש כמעט בכל ערב לחץ, אני מרגיש מועקה גדולה בחזה, את הרצון לבכות שבהתחלה הייתי בוכה בכל יום ועכשיו אני רוצה לבכות אבל לא מצליח, עצבני, כעס בלתי נשלט, רצון לריב עם כולם, רצון להתבודד, אכזבה וכישלון . אני לא יודע איך להתמודד עם זה - אני מתחיל בקרוב קבן אבל יש לי בעיה שאני לא מצליח להאמין באנשים ופוחד שלא יעזרו לי , אני מרגיש שאני כמעט מאבד שליטה על עצמי ולא יודע מה לעשות , לפני שאני מתחיל טיפול אצל קבן איך אפשר לעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

אודי החלטתך לפנות לקב"ן נכונה וחשובה. אם, כפי שניתן להתרשם מדבריך, אתה במצוקה משמעותית וקשה, כדאי שתנסה להקדים את הפגישה שלך עם הקב"ן ואולי אף עם פסיכיאטר צבאי, על יד עדכון מפקדך ורופא היחידה בקשיים שלך.

28/04/2016 | 14:24 | מאת: עידן

הי האם שילוב של רומוטיב וקפסולות של פטריית ריישי זה בסדר או שיש אינטראקציה

עידן איננו עוסקים בתרופות, אלא בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. כללית, רצוי להימנע מפטריות מכל סוג שהוא ובוודאי ששילובן עם תרופות צפוי להיות בעייתי ביותר. רצוי שתתייעץ עם רופא משפחה או פסיכיאטר באשר למצבך והתרופה המתאימה לך.

13/04/2016 | 12:46 | מאת: אני

שלום רציתי לברר אם יש השפעה לאכילת שוקולד לפני נטילת ציפרלקס? האם זה מפריע לתרופה להיספג בדם בצורה טובה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני איננו עוסקים בתרופות, אלא בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. כדאי שתפני שאלתך לפורום רפואי או פסיכיאטרי.

לפונה בנושא זה.. אכן לא ניתן היה לפרסם פנייתך ופרטיך. אין מצב למכירת בנזודיאזפינים באופן פרטי, ללא מרשם רפואי מתאים.. וטוב שכך !!! מציע שתפנה עם בעייתך לרופא משפחה או פסיכיאטר ובמקביל גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי.

07/04/2016 | 20:14 | מאת: נמרוד

שלום ד"ר אני בן 20, חייל, בריא בד"כ, מאז שאני זוכר את עצמי אני היפוכונדר. דבר זה גרם לי להיות אובססיבי בכל דבר שקשור לגוף, ברמה חולנית. כל תסמין, כל תחושה, כל דבר שקרה לי בגוף במשך השנים, ייחסתי אותו כדבר הנורא מכל, אחרי כ"כ הרבה מאמץ וחיפושים באינטרנט. דבר זה עם השנים נהפך לאובססיה, גרם לי להרבה התקפי פאניקה בחיים, ובגלל שחוויתי כ"כ הרבה התקפי חרדה, נכנסתי למצב של דה פרסונאליזציה, אני כבר מרגיש בתוך חלום, בקושי מתפקד, לא מרגיש את הגוף שלי, מרגיש שאני עובד על אוטומט, לפעמים מתנדנד מצד לצד כאילו עומד ליפול או מפחד מאוד להתעלף. דבר זה מתעצם בזמן פעילות גופנית, אני נהיה חרדתי מהדפיקות לב שלי וזה מכניס אותי למצב עוד יותר רע של התקפי חרדה בזמן התאמנות בחדר כושר. אני כבר לא יודע כיצד להתנהל, אני כרגע בצבא ועוד חצי שנה משתחרר, רוצה עזרה. האם לפי דעתך ד"ר , התסמינים שלי הם נורמלים ? זה הגיוני המצב ? מה לדעתך צריך לעשות ? כיצד לטפל ? האם ניתן לפתור ללא תרופות ?

לקריאה נוספת והעמקה

נמרוד כפי שאתה עצמך כנראה מבין, התסמינים שלך נשמעים כמוקצנים ומעידים, כדבריך עצמך על עוצמת חרדה גבוהה ביותר. ניתן לטפל בבעייתך על ידי פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוג מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

04/04/2016 | 08:14 | מאת: אירה

שלום רב, אני בת 33 סובלת כבר 8 שנים מחרדות קשות הקשורות למצב הבריאותי. מטופלת בויפאקס xr 300 מג ואלפרוקס 1 מג פעמיים ביום. לפני כשבוע הופיע הפרשת חלב מהשדיים והמחזור החודשי הגיע בזמן אך בכמות מאוד קטנה. לאחר קריאה וחפירות באינטרנט הגעתי לחרדות קשות בגלל הסיבות לכך, כמו גידולי מוח או גידולי ריאות ( אני מעשנת). לאחר יעוץ מול רופא משפחה, גניקולוג, ומרכז ויעוץ תרופתי באסף הרופא, הוסבר לי שגם בויפאקס וגם באלפרוקס קיימת תופעה של הפרשת חלב מהשדיים. חשוב לציין שזה כבר קרה לי בעבר אך המחזור היה תקין. הומלץ להוריד בהדרגה את המינון של ויפאקס. אני בחרדות קשות, כי כמו שזה אופייני לכל הסובלים מחרדות מסוג זה, אני חפרתי יותר מידי באינטרנט. לא מפסיקה לבכות ובקושי מתפקדת. לפני 5 חודשים עשיתי בדיקת פרולקטין עקב אותה בעיה עם הפרשת חלב וזה היה תקין 175. רופא נשים לא ראה צורך בבדיקה חוזרת. צילום ריאות לפני חודשיים תקין. בדיקה אצל נוירולוג לפני שבועיים עקב סחרחורות- תקינה. בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות. הבנתי מהפסיכיאטר שרוב התרופות הפסיכיאטריות יכולות לגרום להפרשת חלב ושיבושים במחזור החודשי. אשמח בבקשה לדעתך. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אירה החתום מטה והפורום הינם פסיכולוגיים ולא רפואיים. הכתובת לבירור שאלתך התרופתית-רפואית, היא כמובן רופא משפחה, או פסיכיאטר, כפי שאכן עשית. במקביל, נראה שחרדתך המועצמת והאובססיבית, למרות ההסברים המקצועיים- רפואיים שניתנו לך, מחייבת גם טיפול פסיכולוגי מתאים. אם באופן פרטי ואם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

31/03/2016 | 19:21 | מאת: בת 26

שלום, אשמח לעזרה מה עושים במצב שלי. אני בת 26 ועדיין חווה חרדות מההורים שלי, החרדות התחילו מאז גיל 16 כאשר עשיתי מעשה שלא מצא חן בעיניהם והצורה שבה החליטו "לברר" ו"לטפל" גרמה לי לחרדות מהם שמאז אני תמיד מפחדת שאני עושה דברים לא טובים בעיניהם, מנסה לרצות אותם בכל דבר אפשרי ובכל תחום, דבר שפוגע לי באורך חיים שלי ובהחלטות שאני רוצה לקבל בחיי האישיים. הדבר שזה פוגע בעיקר זה בזוגיות שיש לי ובכל זוגיות שאי פעם הייתה לי. פחד שלא יקבלו את בן הזוג שלי, שעשיתי החלטה לא נכונה. התחתנתי לפני שבועיים ואני עדיין עם אותן החרדות שלא מניחות לי, שההורים לא אוהבים, פחד להגיד שאני הולכת לישון אצלו, פחד להגיד שהוא בא לישון אצלי כי אמא שלי לא אוהבת רעש ובלאגן בבית. יש מצבים שאני פשוט מדמיינת שהם חושבים עליי דברים רעים לפי הנימת קול שלהם אליי בטלפון ואז מתחיל ריב עם אמא שלי ואז היא מתעצבנת עליי ששוב אני עם הסרטים שלי. בבקשה אשמח לעזרה! אנע מיואשת! זה הורס לי את החיים והזוגיות שלי.

לבת ה- 26 למרביתנו יש "שאריות" והשפעות רגשיות "סמויות" (לא מודעות) ולעיתים גם "גלויות" (מודעות), מיחסנו המורכבים עם הורינו. הן הם אלה שגידלו אותנו והשפיעו על עיצוב אישיותנו והתנהגותנו. כשמדובר בהשפעה כה גלויה, משמעותית ונמשכת, כפי שאת מתארת, נראה שטיפול פסיכולוגי בכיוון ה"דינמי" יותר, עשוי להיות רלוונטי. זה יעזור לך להבין באופן מעמיק יותר המקור לחרדתך ואף יקנה לך כלים כדי להתמודד איתה בצורה יעילה.

10/03/2016 | 17:29 | מאת: שלמה

שלום ד"ר. אני בן 26, סטודנט, בריא, סובל מחרדה אבל מוזרה. כלומר, היא חדה וממוקדת. ביום יום אני מרגיש טוב, אם אני נמצא בחברה, ישר אני מקבל מחשבות שהם מסתכלים עליי ואז אני מקבל כמה תופעות כמו קושי בדיבור, קושי ללכת, איבוד קואורדנציות ויציבות ( אבל לא יותר מדי אני לא נופל), רעד בידיים. עכשיו אני נוטל פרולול לרעד. ואני לא מרגיש זיעה ודפיקות לב מואצות וכו'. יש לי הערכה עצמית טובה, אני מכיר את עצמי, לוקח אתגרים בחיים, נראה טוב, אוהבים אותי וכו', ואני יודע שהסיבה היחידה לחרדה היא נובעת מדבר אחד, הפחד שלי להוציא מילים מול אנשים ככה שכאשר אני תחת עיני אנשים אני מתקשה לדבר בקול רם וחזק ושוטף. אבל בכול אני עושה את זה בכוח. ומנסה להתעלם מהמחשבות. מה לדעתך הסיבה?...

לקריאה נוספת והעמקה

שלמה קשה לדעת על פי תיאורך התמציתי מה הסיבה לחרדתך. על פניו ובאופן שטחי נראה שיתכן ומדובר בסוג של "חרדה חברתית". כדאי שתפנה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי כדי לרכוש כלים טיפוליים שיעזרו לך להתמודד בצורה יעילה עם החרדה והשלכותיה.

10/03/2016 | 09:42 | מאת: עדנה

הבן שלי בצבא בן 21 הוא בלחץ ומתח כאבי גוף נרדמים לו הידיים לא ישן בלילה סהרורי נשירת שיער בלבול לריחוף מה עושים שיחות הוא לא רוצה קבאן בצבא הוא מפחד שירשם לו סעיף נפשי רגיעון לא עוזר מה הטילפול לבני תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עדנה בהתייחס לסימפטומים הפיזיים שאת מתארת נראה שכדאי שבינכם יפנה תחילה לרופא היחידה. הרופא כבר יידע למי להפנות אותו, במידת הצורך. בכל מקרה הפנייה לקב"ן לא כרוכה בהכרח בהורדת פרופיל או קביעת סעיף נפשי.

אני בת 23 ומפחדת מהחשיכה כל פעם בלילה אני מוצאת את עצמי במצב שעד שאני לא רואה את אור הבוקר אני לא מצליחה להירדם אלא אם אני נרדמת עם החבר וגם זה לוקח לי המון זמן דבר שמאוד מקשה במקביל עם העבודה והחיים בכללי.. אני מוצאת את עצמי במצבים בהם אני מרגישה שיש מישהו במרפסת מסתכל עליי או שמשהו נורא עומד לקרות ומיד מרגישה את הקוצר נשימה מגיע.. אני כבר לא יודעת מה לעשות הפחד הזה מתחיל לחדור לשעות היום ולכל פעם שאני מנסה לעצום את העיניים. אציין שהפחד הוא אינו מקטנות אלא בעצם מלפני כמה שנים שהתחלתי לצפות במחשבות פליליות וסדרות דומות שכאלו ועכשיו אני כל פעם רואה את הסכנות האלו וחוששת מהחשיכה.. לעזרתך אודה.

טוויטי כדי לנסות ולעזור לך, חשוב להבין בצורה מעמיקה את המקור לפחדייך. בירור כזה זה יכול להיעשות בתהליך של ייעוץ פסיכולוגי מתאים. כדאי שתפני לשם כך לפסיכולוג מטעם קופת החולים או באופן פרטי.

07/03/2016 | 10:24 | מאת: HJKL987

האוניברסיטה העברית בירושלים סובל/ת מהתקפי פאניקה? יתכן ותתאים/י ל- טיפול התנהגותי קוגניטיבי התקפי פאניקה מאופיינים בתחושת פחד פתאומית וחזקה, בליווי סימפטומים כגון: דפיקות לב, קוצר נשימה, הזעה, רעד, ופחד מהתעלפות, מחוסר שליטה ומוות. אם את/ה סובל/ת מפחד מהתקפי פאניקה ומתגורר/ת באזור ירושלים יתכן שתתאים/י לטיפול בשיטה העדכנית ביותר במשך 12 מפגשים, ללא תשלום, במסגרת מחקר טיפולי הנערך על ידי המעבדה למחקר וטיפול בחרדה בראשות פרופ' יונתן הפרט באוניברסיטה העברית, המחלקה לפסיכולוגיה. להרשמה וקבלת פרטים נוספים ויצירת קשר: 02-58881517 גידי-0547988679 תום- 0523814251 huppert.lab@mail.huji.ac.il

03/03/2016 | 10:27 | מאת: אורית

האם יש דבר כזה התמכרות לטיפול פסיכולוגי? לא מספיק לי פעם בשבוע. זה רק מותח לי את העצבים. עוד לא מתחילה לדבר כבר הסתיימו לי 50 הדקות ואני צריכה להמתין שבוע עם הפצעים הפתוחים. קבעתי לפי שעה פעמיים בשבוע. אבל אני חשה שאני כבר מכורה. בסוף אני אצטרך לקחת הלוואות על הלוואות כדי לממן את הטיפול ! זה לא מזכיר התמכרות?

לקריאה נוספת והעמקה

אורית סליחה על העיכוב בתגובה. אני לא חושב שמדובר על "התמכרות", במובן הקליני של הביטוי, אלא יותר על "תלות" שיתכן ונוצרה או הועצמה בינך לבין המטפל/ת שלך. זו תופעה מוכרת ואפשרית והדרך להתמודד עם כך היא על ידי פתיחת העניין עם המטפל/ת שלך.

17/02/2016 | 16:02 | מאת: מרפאת חרדה שלוותה

הינך מוזמן להשתתף בניסוי רפואי בנושא: "מחקר קליני רנדומלי (RCT) לבחינת והשוואת התהליך של שני סוגי טיפול קבוצתי להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפי הגישה המאחדת לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ברוח הגישה המאחדת בשילוב טיפול באמצעות תנועה". במסגרת המחקר, המשתתפים יקבלו אחד משני סוגים של טיפולים קבוצתיים להפרעות חרדה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בגישה אחידה לכל הפרעות החרדה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב טיפול בתנועה. הטיפולים יחלו בחודש פברואר 2016. הטיפולים כוללים 20 מפגשים שבועיים שיתקיימו בימי ד' (בשעות היום) ויימשכו כשעה וחצי עד שעתיים במרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון. הטיפולים מיועדים לנשים וגברים כאחד, בגילאי 20-65, אשר סובלים מחרדה. הטיפולים מותנים בקבלת טופס 17 מקופת החולים המבטחת. המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לשלוח את מספר הטלפון שלהם לכתובת מייל yogevki@clalit.org.il וצוות המחקר ייצור עימם קשר טלפוני תוך כשבוע לצורך הסבר על המחקר ובדיקת התאמתה ראשונית. * יובהר כי פניות בדוא"ל מיועדות אך ורק למסירת פרטי התקשרות, ולא לטיפול במצוקה נפשית דחופה. אם הינך חווה מצוקה כזו עליך לפנות לחדרי מיון בבתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, לפי אזור מגוריך

17/02/2016 | 13:44 | מאת: בן שגיא

שלום רב, בן 22 בריא בדכ. לפני כחודש הייתי בטיול בברלין בו עישנתי גראס ללא שום נזק מיידי ובעצם עישנתי בכמות מכובדת. לפני כשבוע בלבד בעת בילוי עם חברים, עישנתי קנאביס רפואי עם חברים, אך מצבי הנפשי היה ירוד בשל לחצים בעבודה ומתוך בורות חשבתי שעישון קנאביס עשוי לעזור לי לצאת מהמצב. מה שבעצם הגביר את תחושת הלחץ עד כדי שיממה לאחר מכן, קמתי באמצע הלילה מרעידות, דפיקות לב קשות וסחרחורת שבסיומה נפלתי וקבלתי חבלה בראש. לאחר אישפוז בן 3 ימים. נבדקתי בCT, EEG,MRI וכדומה. הכל תקין. שוחררתי מאישפוז, ומאז כ5 ימים ברצף אין יום שעובר ללא התקף חרדה, ההבדל הוא שאני יודע להתמודד איתם בעזרת נשימות ודמיון מודרך בו אני מצליח להעלים את ההתקפים במבאבק של 10-20 שניות. מאז אני סובל כ24 שעות ביממה מסחרחורות ומנסה להימנע מנטילת קלונקס שאכן עוזר לבעיה אך לא פותר אותה. שאלותיי: 1)האם ניתן לצאת ממעגל התקפי הפאניקה ללא טיפול בSSRI? משום שיש לי קרוב משפחה שהתחיל עם ציפרלקס ולעולם לא הפסיק. 2)מה גורם להתקף הפאניקה? האם זה המחשבות שלי וניתן לשלוט בהן? או שמדובר במשהו פיזיולוגי שרק מתפרש אצלי בראש לאחר ההתקף? 3)האם הסם יצא לי מהגוף לאחר 10 ימים והכל בראש שלי? 4)כמה זמן בדכ לוקח לצאת מהמעגל הזה והאם זה נעלם באופן הדרגתי? מצטער על כמות השאלות, אני במצב הכי גרוע שהייתי בו בחיים ואודה מקרב לב לכל עזרה!!! תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

בן שגיא אנסה לאחד שאלותיך. להערכתי (הגם שאני לא רופא אלא פסיכולוג), התקף הפאניקה נגרם כתוצאה מעוררות פיזיולוגית, המפעילה רגישויות פסיכולוגיות מוקדמות או עכשוויות. בעקבות זאת יש ונוצר לעיתים "מעגל חרדה" המזין עצמו ואף מסלים. לשאר שאלותיך : במקרים לא מעטים ניתן לטפל פסיכולוגית, בהתקפי הפאניקה, גם ללא טיפול תרופתי. אך לא ניתן לחזות ואף להעריך זאת מראש וכן גם לא לתת תשובות לשאר שאלותיך, מבלי להכיר ולאבחן אישיותך וחומרת הסימפטומים שלך, במסגרת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.בכל מקרה, מומלץ שתפנה לקבל אותו, אם במסגרת קופת חולים או באופן פרטי.

10/02/2016 | 02:52 | מאת: צור

שלום, כיצד ניתן להקל על קוצר נשימה שנובע מחרדה? (בגורם לחרדה אני מטפל) ואיך כדאי לתרץ את העניין לאנשים ששמים לב שאני לוקח נשימות עמוקות ושואלים אותי על כך? הרפיה עצמית לא עוזרת, בטח לא כשנמצאים בעבודה ותחושת המחנק קופצת כאשר יש פעולות מסויימות שצריך לבצע, והדבר האחרון שאפשר לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולהרגע..

לקריאה נוספת והעמקה

צור הרפיה עצמית בהחלט יכולה לסייע, גם כשנמצאים בעבודה ואפילו במקומות ציבוריים אחרים. לשם כך נדרשת שליטה בטכניקה המתאימה (לא לכל אחד מתאימה אותה טכניקה)ורמת מיומנות משמעותית. אם בעייתך חריפה, מומלץ שתפנה לפסיכולוג מתאים ללימוד הטכניקה המתאימה לך ושיפור שליטתך בה.

09/02/2016 | 23:48 | מאת: יוני

היי רציתי לשאול לכמה זמן מקסימום פסיכיאטר יכול לרשום לי תרופות, לחודשיים / שלושה הוא יכול? אני שואל כמובן מבחינה כלכלית כל ככמה זמן לבקר אצלו תודה

לקריאה נוספת והעמקה

יוני הח"מ והפורום פסיכולוגיים. איננו עוסקים בתרופות ופסיכיאטריה. ככלל ובהתבסס על המחקר העדכני בתחום, גם אם יש טיפול תרופתי/פסיכיאטרי, מומלץ לשלב איתו גם טיפול פסיכולוגי מתאים.