נגישות
נגישות

פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4923 הודעות
4535 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

28/07/2015 | 22:21 | מאת: דדדדד

שלום. אני סובלת כארבעה חודשים מחרדה קשה מאוד בנוסף אני מרגישה כאבים בכל הגוף תחושה של פחד תמידי כאבי ראש תחושת עילפון חולשה כללית וכאבי גב כמו זרמים בגוף. הייתי בטיפול אצל פסיכולוג ואני לוקחת תרופות טבעיות אבל עדיין יש לי בעיה שאני לא מצליחה להאמין שההרגשה הזו היא בעקבות חרדה ולחץ וחושבת שיש לי מחלה קשה ביותר ובעקבות כך אני מעבירה את רוב יומי בגוגל כדי לחפש תסמינים למחלות. שאלתי האם חרדה באמת יכולה לפגוע ולעורר תסמינים מוזרים שכאלה. יש ימים טובים יותר ויש ימים נורא קשים. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

דדד כן, חרדה ומתח נפשי עלולים אכן לגרום או להעצים מצוקות וסימפטומים גופניים. תחילה יש כמובן לעבור בירור רפואי מתאים לשלילת סיבה אורגנית-ביולוגית אפשרית לסימפטומים. משהושלם בירור מעין זה והרופא מגיע למסקנה שמדובר כנראה בסיבות רגשיות-נפשיות, ראוי וכדאי לפנות לקבלת ייעץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

28/07/2015 | 20:18 | מאת: Adi

שלום רב, אני מזה חודשיים סובל מחולשה כבדה בגוף סחרחרות תחושת ריחוף כאילו אני נמצא בחלום לא מחובר לגוף בכלל מתפקד רגיל אבל גמור מעייפות חוסר תיאבון תחושה בגוף מוזרה שזה מלווה אותי כל היום עשיתי בדיקות דם , בדיקות ct ראש ,mriראש ,eeg והכל תקין מלבד ציסטה בסינוס הרופא אומר שזה לא קשור לתסמינים שיש לי זה מאוד מטריד אותי כי אני בן אדם פעיל בן אדם שלא עבר טראומות בחיים שיכולות להשפיע עליי נפשי , אני כן חושב הרבה וכן דואג שהכל יהיה מסודר מה אתה חושב מה כל התסמינים האלו לדעתך ???

לקריאה נוספת והעמקה

Adi לא ניתן לקבוע אבחנה "רצינית" דרך הפורום ללא היכרות מעמיקה ומקיפה עם המצוקה ושאר הסימפטומים הנלווים. תגובות של מתח נפשי והסימפטומים הנלווים מתרחשים לעיתים קרובות למדי ללא כל קשר לסיבות ואירועים חיצוניים גלויים. זה בהחלט עלול לנבוע או להיות מועצם מגורמים לא מודעים. לבירור מעמיק יותר (לאחר שהשלמת הבירור הרפואי ההכרחי) של בעייתך וקבלת כלים להקלתה, כדאי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים.

27/07/2015 | 12:33 | מאת: שלומי

שלום רב....בן 27 סטודנט לתוכנה לפני כחודש בערך חוויתי התקף פניאקה/חרדה ההתקף היה די חזק אחרי חצי שעה של עבודה עצמית הוא עבר אבל אז נכנסתי למעגל הקסמים של פחד מתמיד מפני התקף או סתם פחד. לאחר שבועיים ניגשתי לפסיכאטר קיבלתי ציפרלקס 5 מג לשבוע הראשון ובזמן השבוע הראשון הזה באמת הרגשתי שיפור מדבים שאני ממש טוטאלית חוזר לעצמי. לאחר שבוע חזרתי לפסיכיאטר והוא אמר לי לעלות לכדור שלם היום בדיוק שבועיים פחות יום עם כדור שלם של 10מג. היום אני מרגיש טוב חזרתי לתפקד עובד הכל רגיל יש רק בעיה אחת. בפגישה עם הפסיכאטר השנייה של לעלות לכדור שלם הוא סיפר לי על תופעות לוואי ואז הוא הזכיר מאניה ובאותו רגע התופעה הזאת מאוד הפחידה אותי הייתי יומיים בחרדה קשה ממנה.ואז זה חלף ודעך ועכשיו זה הרבה פחות מפחיד אבל עדיין מציק לי ומטריד אותי במחשבה לפעמים שאני קצת לא רעב או קצת לא עייף או טיפה מאושר אני ישר מקשר את הדברים האלה לזה. חקרתי את המחשבה והבנתי שכנראה בגלל שראיתי פעם סרט דוקומנטרי על זה. זה כנראה מה שהפחיד אותי. מה לעשות זה קצת עדיין מעצבן שאני פיקס ומדי פעם זה עדיין מטריד אותי וקצת מרגיש שזה תוקע לי את הריפוי כיוון שאני מקשר דברים רגילים שקוראים לי כמו ערנות או חוסר תאבון לפעמים לזה. דיברתי עם הפסיכיאטר והוא אמר שאין לי מה לדאוג כי אין אפילו סיכוי קטן שיש לי את זה או שיהיה לי את זה אי פעם ומשום מה זה הרגיע אבל עדיין לא פקח מהראש לחלוטין. מה ההמלצה מה לעשות? סבלנות?זה יחלוף? תודה רבה. קצת מפחיד לחשוב שעכשיו כל פעם שלא יהיה עייף או רעב או שאהיה מאושר אני יקשר את זה למאניה. תודה מראש על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלומי בהיות הפורום והח"מ, פסיכולוגיים ולא רפואיים, איננו עוסקים בטיפול תרופתי ואף לא בייעוץ לגביו. לכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי. אבל, למיטב הערכתי, האפשרות לפיתוח מאניה בעקבות השימוש בציפרלקס (על פי ובכפוף להתוויה של פסיכיאטר), נדיר ביותר ולא הייתי מטריד עצמי בעניין. בכל מקרה, גם כשמקבלים טיפול תרופתי-פסיכיאטרי, מומלץ מאד לקבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול כזה אף יכול לייתר, במקרים רבים את הצורך בטיפול תרופתי.

23/07/2015 | 23:34 | מאת: אנונימי

היי, לפני כשלושה חודשים עברתי אירוע של חור בריאה באופן ספונטני לאחר מכן התחיל עניין החרדות . מאוד קשה, סיפטומים פייזים קשים מאוד . כמו לחץ בידיים, דקירות בראש, פרפרים בבטן, תחושה תמידית של מחנק בגרון, כאבי ראש, רעד ממושך, דפיקות לב מהירות ודקירות בחזה .. הוצע לי לקחת ציפרלקס דרך הפסיכאטר ואני ממש מפחד לקחת מפחד שאין דרך חזרה, האם כדאי לי לקחת ? בנוסף התחילו לי מין טיקים בצוואר ותנועות מהירות בגוף אני ממש מפחד שאני עומד להשתגע ...

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אנונימי אם פסיכיאטר המליץ לך על טיפול תרופתי ב-ציפרלקס, כדאי שתיקח את הכדורים. קרוב לוודאי שזה יעזור לך ובכל מקרה כדורים אילו אינם ממכרים ו"הדרך פנויה תמיד להפסקה וחזרה", ללא שום סיבוכים. יחד עם זאת, לא הייתי מסתפק בשום פנים ואופן בטיפול התרופתי אלא פונה גם לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי.

26/07/2015 | 14:02 | מאת: אנונימי

היי דר התחלתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי, האם אפשר להתחיל בחצי כדור בבוקר ? ומה בדיוק הכדור יעשה לי ? תודה!

לאנונימי ניתן וזה די שכיח הצרוף של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי, אך אנו כפסיכולוגים לא עוסקים במתן כדורים וטיפול תרופתי.

26/07/2015 | 15:32 | מאת: אנונימי

האם אפשר להשתגע מחרדה ? אני ממד מפחד שאני יתחיל לעשות תנועות של משוגע ...

לאנונימי חרדה כשלעצמה אינה גורמת בד"כ ל"שגעון". היא מהווה סימן וביטוי למצוקה נפשית. לרוב מתונה ושכיחה ולעיתים נדירות יותר, למצוקה משמעותית וחמורה. בכל מקרה מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לקבלת סיוע מקצועי אינטנסיבי.

20/07/2015 | 23:59 | מאת: אלמונית

שלום אני בת 23, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפחדת נורא ממחלות קשות, ברמה של לשקוע בדיכאון ולהיות בטוחה שאני עומדת למות, אני פונה לפורום הזה כדי קצת להקל על המשפחה שלי שאני מפילה עליהם את הפחדים שלי ובהרבה מקרים מצליחה לגרום לבהלה רצינית בקרב ההורים, לאחרונה אני נמצאת בבדיקות בגלל בלוטות לימפה מוגדלות בכל הגוף, עברתי את השלב של הביופסיה ושל צילומים ושל בדיקות נוספות והכל יצא תקין, הרופאים מנסים להרגיע אותי ונתנו לי כדורי הרגעה, אבל אני... אני עדיין בטוחה שיש לי מחלה נוראית וקשה, בתקופה הזו של חודש אני כבר יודעת הכל על לימפומה ועל רוב הסוגים וגם על מחלות סרטן אחרות שאני מחפשת באינטרנט כדי לשלול סימפטומים, אני במצוקה נפשית קשה, סובלת מסיוטים, מהתקפי בכי והתקפי זעם, לאחרונה... וזו הסיבה שאני מתייעצת פה, אני מרגישה שאני ממש מאבדת את הטעם של החיים, אני כל הזמן בפחד ומתח, זה לא מקל עלי גם אם אני מקבלת תוצאות טובות של בדיקות מכיוון שהראש המעוות שלי חושב שזה אולי טעות או שאולי לא בדקו אותי טוב, אני לא יודעת למי לפנות, כדורי ההרגעה נגד חרדות שנתנו לי vaben? לא עוזרים לי אלה גורמים לי לירידה חזקה במצב רוח שגם ככה אין לי, אני מפחדת שנוצרה לי בעיה כרונית של חרדה ואני מפחדת מזה כי יש לי עבר של סכיזופרניה אצל אחות של אמא ואצל אבא שלי מאניה דיפרסיה, אני לא יודעת מה לעשות...הפחד הוא מאוד ספציפי לבעיות בריאות.. אני אבודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לאלמונית אני מבין ומצר על הרגשתך, אך את ממש לא אבודה !! יש דרכים וכלים טיפוליים פסיכולוגיים כדי להקל ואפילו לפתור מצוקתך. לא רק עם כדורים, אלא על ידי פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, אצל פסיכולוג קליני !! זה יכול להיעשות במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי. חשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם, כדי לשפר את איכות חייך ולמנוע ממך סבל מיותר. בשולי העניין, חששך מ"הרקע הגנטי" של תחלואה נפשית במשפחתך, מוקצן ןמוגזם. גם כשמדובר בהשפעה גנטית אפשרית, ההסתברות הממשית לכך קטנה בדרך כלל ואל לך לחשוש בעניין.

30/07/2015 | 03:44 | מאת: אלמונית

תודה על התגובה... היא הייתה נורא חשובה לי, רופאי במשפחה שטיפלו בי התייחסו לבעיה שלי ברמה מאוד מזלזלת, רשמו לי כדורים שלא עזרו ואמרו לי דברים כמו " תתעסקי בלחפש בגדים יפים באינטרנט במקום מחלות", אני אפנה כבר מחר לקבוע תור לפסיכולוג, מקווה שזה באמת יעזור לי , אם לא אמות ממחלה קשה עד אז;)

20/07/2015 | 18:35 | מאת: אלמוג

שלום רב, רציתי לדעת אם שימוש בקנאביס אצל אדם שיש אצלו חרדות קלות לעיתים עלול להשפיע לרעה או לטובה. קראתי מספר מאמרים, אך הם כולם נוגדים זה את זה...

לקריאה נוספת והעמקה

אלמוג אכן יש ממצאים ועמדות הנראים כסותרים בעניין השימוש בסמים "קלים". מניסיוני הקליני שלי, כפי שגם כתבתי לשואל שלפניך (עדי).. לעיתים, יש והתקפי חרדה מופיעים או "מתגלים" לאחר שימוש בגראס חשיש וכד'. במרבית המקרים רבים קשה לדעת האם ההתקפים מועצמים אצל בעלי נטיות חרדתיות, או שהם אפילו נגרמים בעקבות השימוש בסם. מכל מקום, ההמלצה הבסיסית המקובלת עליי, בשלב זה של הידע והמידע הקליני המצטבר, שעדיף להימנע משימוש בסמים אילו. גם אם הם מוגדרים כ"קלים" ויש אף רבים המבקשים לקדם "לגליזציה" שלהם.

20/07/2015 | 07:47 | מאת: עדי

שלום רב, אני בן 25 סטודנט ,עובד , לפני חודשיים בערך חוויתי בפעם הראשונה תחושת חרדה של סחרחורת קשיי נשימה , דפיקות לה מואצות לא הבנתי מזה והמשכתי בחיי לאחר מכן קבלתי מספר פעמים את התחושה הזאת לא יכלתי להיות בלימודים לא יכלתי להיות עם חברים הייתי תמיד בתחושת סטרס ותחושת ניתוק לחץ לא מובן שפתאום תקף אותי משו הזוי הניחום שלי זה היה המיטה כאילו חודשיים הייתי ממש מבלה את הסמן שלי במיטה כיום אני פחות או יותר אחרי זה כבר לא חווה את התחושות האלו אבל נשארה איתי התחושה של הניתוק מהמציאית ניתוק תמידי אני מתפקד מגיב רגיל אבל אני בתחושה של איי תחושה של ממש חלום ,יש לציין שלפני כל זה התנסתי בסמים קלים כמו גראס ,חשיש כמה פעמים ופעם אחת קבלתי התקפי חרדה מעישון והזייה מוזרה יכול להיות שזה הסיפטומים של זה שהמוח עבר זעזוע מה זה יכול להיות זה תקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים אין לי חשק לכלום ?????

לקריאה נוספת והעמקה

עדי מתיאורך נראה שאכן מדובר בהתקפי חרדה שעברת ואולי עדיין סובל מנטייה לכך. לעיתים, הם נראים כמופיעים לאחר שימוש בגראס חשיש וכד', אך קשה לדעת האם הם מועצמים או אפילו נגרמים בעקבות השימוש בסם. בכל מקרה ולמרות ההקלה שאתה מתאר הייתי מציע שתפנה ולו לייעוץ קצר לפסיכולוג קליני מתאים, לביסוס השיפור ומניעת החמרה עתידית.

19/07/2015 | 10:16 | מאת: ורד

שאלה לד"ר מאיר נעמן מה דעתך על המכשיר אלפא מד לטיפול בחרדות

ורד אמנם עיינתי בקישורים הנוגעים לתכשיר אותו את מתארת - "אלפא מד", אך אין לי ניסיון והכירות של ממש אתו. בכל מקרה הייתי ממליץ להסתייע בייעוץ של פסיכולוג קליני מתאים ובתיאום איתו לבדוק האפשרות להסתייע בתכשיר הנ"ל, כחלק או כהשלמה לטיפול הפסיכולוגי.

ד"ר שלום, אני סטודנטית ונמצאת כרגע בתקופת מבחנים. יש לציין שזו סוף השנה השנייה ללימודים- כך שאני מורגלת למבחנים. לאחרונה- כשאני הולכת להיבחן וגם לפעמים בחוץ ביציאות- יש לי תחושת לחץ בברך וזה רק כשאני שמה ג'ינס (סקיני). כשאני ניגשת למבחן או יוצאת עם משהו פחות צמוד למשל שמלות זה לא קורה. האם יכול להיות שזה קורה ממתח? אני חייבת לציין שבתקופת המבחנים אני נוטלת ריטלין 20 MG SR. ביום יום אני לא נוטלת וגם אין לי את תחושת הלחץ בברך. אני אשמח ממך ליעוץ מה אפשר לעשות- זאת מכוון שזה קורה לי גם בוריאציה אחרת למשל כאב גב תחתון בלבישת ג'ינס גזרה גבוהה. האם ביופידבק יעזור? מה השיטות כיום? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני התופעה שאת מתארת לא מוכרת לי, הגם שמתח נפשי עלול להשפיע בצורות רבות ומגוונות ביותר על תחושות וסימפטומים פיזיולוגיים. בכל מקרה של סימפטום פיזיולוגי (כמו גם בתיאור שלך), מומלץ להתייעץ תחילה עם רופא מתאים, או רופא המשפחה, לשלילת גורם רפואי-ביולוגי אפשרי.

שלום לכולם החלטתי לשתף אתכם במה שעבר עליי במשך קצת יותר משנה בתקווה שזה יעזור ויעודד את מי שצריך. אז ככה. לפני כשנתיים התחלתי להרגיש רעידות פנימיות בתוך הגוף ומאחורי הראש. בהתחלה הרגשתי את הרעידות רק בלילה והם העירו אותי מהשינה כמה פעמיים בלילה. התחלתי סדרת בדיקות שקשורות ללב והכל יצא תקין. לאחר תקופה (שבה לא חלפו הרעידות) התחלתי להרגיש את הרעידות גם ביום וגם תסמינים אחרים בין היתר: 1. זרמים בגוף 2. קפיצות של שרירים מסוימים בגוף 3. רעידות פנימיות בידיים, רגליים והראש 4. 3-4 שעות שינה בלילה 5. כל התסמינים שמאד מתאימים לתסמונת התעלה הקרפלית – עד שלפעמים כף יד ימין לא היתה בתפקוד מלא 6. הרגשה של מעין דופק מואץ (אבל זה לא היה דופק) בגוף ובחזה. 7. חוסר תיאבון (ירדתי 12 ק"ג)- כולם החמיאו ואני שיקרתי שאני מקפיד על התזונה. הדבר מאד הלחיץ אותי ולכן הלכתי לנוירולוג מומחה באופן פרטי (זה אחרי שעשיתי בדיקות דם מקיפות בדיקות א.ק.ג ואקו לב 24 שעות). חששתי מאד שיש לי פרקינסון או ALS. הרופא ביצע לי בדיקות פיזיות ואמר שהכל תקין ואמר שלדעתו אני סובל מחרדות. הוא ניסה להרגיע אותי ואמר שהוא ממליץ לי לקחת כדורים פרוזק או ציפרלקס להפגת החרדות. הוא הסביר שאם זה חרדות אז הכדורים יעלימו את התסמינים ואז אני ידע בוודאות שיש לי בעיה של חרדות ולחץ ואז אני ארגע. די נעלבתי שהוא הציע כדורים (מה אני "משוגע"). על מנת להרגיע אותי הוא גם שלח אותי לבצע בדיקות של EMG כולל בדיקת מחט. אמרתי לו שהוא הרגיע אותי ולי זה מספיק, אני יעשה את הבדיקות אבל אין סיכוי שאני אקח כדורים. הבדיקות יצאו תקינות אבל התסמינים לא חלפו. התחלתי לחשוב שאולי יש לי סרטן הראש מכיוון שלא היה לי הסבר לרעידות הפנימיות בראש או מחלות אחרות. לא הרגשתי שאני בחרדה והיה לי קשה להאמין שהתסמינים הם רק תסמינים של חרדה ואין שום דבר מעבר לכך. לאחר שהתייעצתי עם אשתי החלטתי לקחת ציפרלקס. התסמינים החלו לרדת כעבור כחודש של שימוש בכדורים ונעלמו ב 99% לאחר כ 3-4 חודשים. היום אני כבר 9 חודשים ללא הכדורים וכל התסמינים נעלמו ואני ישן 7 שעות בלילה. אני חייב לציין כי לא הרגשתי מעולם שאני בחרדה ולא נראה לי שממש חוותי התקף חרדה ולכן האבחנה של חרדה היתה לי מוזרה. הסבל הזה והאי וודאות הבלתי נסבלת הזו ליוו אותי קצת יותר משנה והיום ברוך השם הכל בסדר גמור וחזרתי לחייך. תמיד ראיתי את עצמי כבחור חזק ורחוק מאד מדברים של חרדות וכו'. אבל כנראה אך אחד לא מחוסן מתופעות כאלו. ניסיתי מדיטציה וספורט אבל בסוף מה שהוציא אותי מזה זה הכדורים. יש כאלו שזה לא מספיק להם והם הולכים בנוסף גם לטיפול קוגניטיבי כטיפול משלים. לא הלכתי אבל הבנתי שזה מאד יכול לעזור. חשוב -יש חוקים לאיך לוקחים את הכדורים (איך נכנסים אליהם ואיך יוצאים מהם) לכן חשוב להיוועץ עם רופא/רוקח ולא לקחת ללא הנחיות. לאביתר בנאי יש שיר שבו הוא כותב " שאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם" אז זו המתנה שלי אליכם בתקווה שתעזור למי שצריך. רק בריאות שלכם א.

לקריאה נוספת והעמקה

א. תודה והערכה רבה על כך ששיתפת אותנו ב"חוויה האישית" שלך. חשוב ללמוד מדבריך והתנסותך על כך שיש והנפש המיוסרת משפיעה ומתבטאת ב"שפת הגוף" ואפילו בסימפטומים "הנחשדים" על פניו כביולוגיים. אך כמובן שבכל מקרה בו מדובר על סימפטומים פיזיים, יש לעבור הערכה רפואית תחילה, כדי לשלול קיומה של בעיה אורגנית-פיזיולוגית אפשרית, לפני שמבססים את האבחנה הפסיכולוגית. במקביל, חשוב להכיר ביעילות של תרופות פסיכיאטריות, לבעיות נפשיות מסוימות, הניתנות על ידי רופא מיומן ומנוסה. יחד עם זאת, אין לשכוח, לדעתי ומניסיוני המקצועי רב השנים, את החשיבות ולעיתים קרובות אף את ההכרח בטיפול פסיכולוגי מתאים. אם כטיפול מרכזי ומוביל בפני עצמו ואם כהשלמה לטיפול התרופתי, כאשר ברוב המקרים טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

08/07/2015 | 09:39 | מאת: טלי

שלום , אני מטופלת בציפלרקס 10 מ"ג במשך 6 שנים עקב חרדות סביב מצב הביראות (פחד מכל מיני מחלות), הרגשתי מצויין ולפני חודשיים שוב הייתה ירידה בעקבות מחלת ברוכיטיס (הייתי בטוחה שמדובר במשהו הרבה יותר מסוכן , כמובן) התחלתי לבדוק את עצמי (ספרתי, נשימות, הקשתי לנשימות, בלוטות לימפה בדקתי ודופק). פסיכיאטר הגדיל את המינון ל- 15 מג, שוב חזרתי לCBT, מחוסר תאבון מוחלט חזרתי לתאבון סביר (יש ימים ויש ימים) , שינה עדיין לא טובה(יש ימים של 3-4 שעות ויש ימים של 6-7, לעומת 10-12 שהייה לפני כן), אבל הנושא של הדופק לא עוזב אותי , בודקת כל 10 דקות , אם דופק תקין זה מרגיעה אותי לפרק זמן הזה ולאחר מכם אני יש דחף חזק מאוד לבדוק שוב (האם הוא עלה? אני צריכה להיות בלשיטה, אולי ימשיך לעלות ויהיה לי התקף פאניקה , ואם יהיה לי התקף פאניקה , אני אקח כדור קסנקס , ואז אולי הוא יעזור ואולי הוא לא יעזור , אם הוא לא יעזור , אצטרך להגיע לבית חולים, שם ימדדו לי לחץ דם, ולחץ דם שלי עולה לרמות לא סבירות כאשר מודדים לי אותו ועוד בבית חולים, אני אכנס לפאניקה עוד יותר חרדה והחרדות שלי התגברו ואני אתחיל למדוד את הודופק וגם לחץ דם ואכנס לדכאון וחרדה בדיוק כפי שהיה לפני 6 שנים אבל אז עוד הייתי בלי ציפרקלס, ועכשיו אני עם ציפרקלס 15 ויצטרכו להגדיל לי לעוד יותר , וגם ככה אני לא רוצה לקחת 15, אז מה יהיה, פחד פחד פחד - זה מה שעובר לי בראש),צד שני אם אני לא מודדת , אני מרגישה ממש חרדה , רעד תחושה לא נעימה בחזה(כאילו בדיקת הדופק זה סם בשבילי). איך לצאת מזה? אנא עזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

טלי הייתי שמח לו ניתן היה לעזור לך, דרך ייעוץ בפורום, בלבד. אך לאור תיאורך נראה שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי וככל הנראה, בשלב הנוכחי, גם בטיפול תרופתי. אני שמח להבין שאת כבר מקבלת טיפולים מעין אילו בהווה ועלייך להתמיד בהם עד להשגת השיפור המיוחל. יש לך את כל הסיבות להאמין שאכן הקלה משמעותית תגיע גם אם התהליך מתמשך מעבר לציפייתך.

06/07/2015 | 09:41 | מאת: שוקי

אני סובל ממעי רגיז והיפוכונדר... האם קקי צף הוא מסוכן???

30/06/2015 | 23:51 | מאת: אמברחל

אני בת 17.5, מדובר בתקופה שעוד כחודשיים אחותי תתחתן ולפני חודש סבי מצד אמא נפתר. הרבה זמן לא יצא לי להיות נורמאלי עם אבא שלי. ואני עוד חודשיים מתחילה שירות לאומי. היום רציתי להגיד לו שבא לי זמן איכות. ובהתחלה סתם ישבתי מולו, אז הוא אמר לי לישון כי יש לי מבחן מחר, אז רציתי לסיים קודם את התה- וזה היה תירוץ, ואז הוא אמר שאני אסיים בחדר, וכששאלתי למה הוא מתעצבן הוא אמר לי לשתוק. מה עושים? אני מנשה לדבר איתו ועם אמא אבל הם עיפים וישנים או לא בבית.... מה עושים? אני צריכה אותם!!!

רחל מצער לקרוא על קשייך ביצירת קשר של שיחה פתוחה עם הורייך. יתכן ותוכלי לשקול האפשרויות הבאות או אפילו שילוב שלהן : 1. להיעזר ב"תיווך" וסיוע של קרוב משפחה משמעותי המקובל להערכתך גם על הורייך או לפחות על אחד מהם. 2. להיעזר ביועצת בית הספר, שתפנה בהסכמתך להורייך. 3. לכתוב "מכתב גלוי" להורייך ובו תפרטי בצורה אותנטית (אך לא ביקורתית) את מצוקתך ובקשתך לקשר טוב יותר. 4. להציע להורייך ללכת יחד (!) לייעוץ מקצועי של פסיכולוג, לא בגלל שלהם או לך יש בעיה אלא שלכם כמשפחה יש בעיה וזה היחסים ביניכם. בהצלחה

28/06/2015 | 08:50 | מאת: ליזי

אני סובלת מדקירות הית השחי בגב בעליון ובבטן העליונה. זה ממש מציק לי. מה אפשר לעשות?? חוץ מזה אני סובלת מחרדות ולא רוצה להתחיל עם כדורים. צה אתם ממליצים לי?

לקריאה נוספת והעמקה

ליזי התשובה שנתתי לשכנתך (השאלה הסמוכה לשלך - של שולה), מתאימה "כמו כפפה ליד", לשאלתך שלך, כלהלן : "גם אם עברת או שאת עוברת ומתמודדת עם לחצים מאד קשים, חשוב שרופא המשפחה יאמר לך מה אבחנתו הרפואית לגבי הסימפטומים שאת מתארת. אם אמנם ייקבע שבעייתך נובעת או אפילו "רק" מושפעת מסיבות רגשיות -נפשיות של מתח, לחץ, חרדות וכד', רצוי וכדאי שתפני לפסיכולוג קליני או רפואי מתאים כדי לעזור לך ביעוץ/טיפול פסיכולוגי שיוכל לסייע לך בהתמודדות עם קשייך, כולל הסימפטומים הפיזיים שאת מתארת". זה גם עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

28/06/2015 | 05:30 | מאת: שולה חן

בת 43 נשואה פלוס 4. לאחרונה אני עוברת לחצים נפשיים מאוד גבוהים המלווים בכאבים מתחת לחזה שבצד שמאל עשיתי אקג לפני כחודשיים ויצא תקין. אני מאוד מודאגת מהמצב מה עלי לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

שולה גם אם עברת או שאת עוברת ומתמודדת עם לחצים מאד קשים, חשוב שרופא המשפחה ועל פי שיקולו אולי קרדיולוג יאמר לך מה אבחנתו הרפואית לגבי הסימפטומים שאת מתארת. אם אמנם יקבעו שבעייתך נובעת או אפילו "רק" מושפעת מסיבות רגשיות -נפשיות של מתח לחץ וכד', רצוי וכדאי שתפני לפסיכולוג קליני או רפואי מתאים כדי לעזור לך ביעוץ/טיפול פסיכולוגי שיוכל לסייע לך בהתמודדות עם קשייך, כולל הסימפטומים הפיזיים שאת מתארת.

26/06/2015 | 17:59 | מאת: שאלה

שלום רב,אני נמצאת בזמן האחרון בתקופה מאוד לחוצה ואני מאוד חרדה,הרופאת משפחה שלי המליצה לי לקחת אסיול 5 מג כדור ליום ו רסיטל 20 חצי כדור ליום,אני לוקחת כבר 3 ימים אך אני מרגישה לא טוב ומרגישה סחרחורות ואני מרגישה כמו הר געש שעומד להתפוצץ ושהחרדות לא פוסקות,האם זה מסוכן?האם זה הגיוני בגלל השימוש בכדורים?תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לבעלת השאלה איננו עוסקים בתרופות. כדורים/תרופות יכולים להקל על סימפטומים. לרוב הם אינם "פותרים" את התשתית לבעיה. לשם כך יש צורך בייעוץ/טיפול פסיכולוגי. גם טיפול קצר וממוקד עשוי לעזור בפתרון הבעיה ולייתר את הצורך בכדורים.

26/06/2015 | 17:03 | מאת: חיה

שלום. מזה 20 שנה אני נוטלת לווריון 2 ליום. בחודש האחרון החלו לי התכווצויות בבטן ותחושת אי שקט. האם יש משהו ולא הכוונה לתרופות פסיכיאטרי שאוכל לקחת ?

לקריאה נוספת והעמקה

חיה עם איזה קושי/בעיה את מתמודדת ? בשביל מה את לוקחת לוריוון ועוד כל כך הרבה זמן ? כללית, לבעיות שלוריוון עשוי להקל עליהן, מומלץ בדרך כלל טיפול פסיכולוגי. רצוי בגישת ה- CBT.

אני מוצא שישנן 3 דרכים אפשריות לטיפול בביודבק: ◂סידרת טיפולים (10~) דרך הקופה/פרטי ◂רכישת ערכה מחיר השקול, או נמוך מעלות סדרת טיפולים. [באמזון וב-ebay מצאתי כתרייסר כאלה בכל קשת המחירים]. ▪ היתרון בסדרת טיפולים אמור להיות בכך שישנן מיומנויות שרק מטפל מנוסה יוכל להעביר לך. ▪ היתרון באופציה של הערכה הוא לכאורה הזמינות שלה לאורך זמן לתירגול עצמי, לאחר שנשכחות המיומנויות. ◂אפליקצית ביופידבק, אופציה לכאורה חינמית [מעל 20 אפליקציות בחיפוש "biofeedback" ב-GooglePlay]. ▪ על פניו נשמע לא רציני, וגם חסר את ההיבט של הפידבק של מכשיר המדידה, אבל מאידך, מכיוון שמדובר בתחום שקיים שני עשורים ויש בו מיימד של משחק מחשב, שאלה מתבקשת היא: האם הערכות הזמינות במרפאות ובמכונים אינן מיושנות מידי? אשמח לכל דעה או המלצה על כל אחת מהאפשרויות.

לקריאה נוספת והעמקה

דניאל שאלתך לא ברורה לי. המידע שציינת, נראה לי מקוטע וללא הקשר. ביופידבק היא אמנם טכניקה טיפולית יעילה, אך מיועדת בעיקר לתגובות של מתח, לחץ וסימפטומים ספציפיים אחרים. אם תפרט בעייתך, כמו גם שאלתך, אוכל להתייחס ביתר הרחבה.

ולפעמים גם בראש אני מרגיש זרמים ולחץ ובכל הגוף

לקריאה נוספת והעמקה

יוסי הרבה מאד אנשים מרגישים לעיתים " בראש אני מרגיש זרמים ולחץ ובכל הגוף".. מה השאלה ?

11/06/2015 | 14:48 | מאת: אני

אני נשואה ואימא ל3 ילדים מקסימים.עובדת משרה מלאה וגם סטודנטית.מטבעי אני אדם לא רגוע אך לאחרונה העומס המוטל עלי כבד ונפשית אני חשה תשושה ולחוצה.בעלי מאוד תומך ועוזר אך אני בשלי.אני חשה שאני לא מצליחה לשלוט על ההתפרצויות,שהן שולטות עלי.אני צועקת וממש מרגישה את המתח בגוף.אני חוששת שזה פוגע במשפחתי האהובה (וכמובן שגם בי) ולכן רוצה לקבל עזרה. אודה אם תוכל להדריך אותי למי עלי לפנות: פסיכולוג,פסיכיאטר,פסיכותרפיסט,ביופידבק...אני כבר מבולבלת מרוב כל שיטות הטיפול.תודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

ל- ? אני אמנם כפסיכולוג בעצמי אני עלול להמליץ יותר על פסיכולוגים. אך מששקלתי את שאלתך ביתר עמקות, הגעתי לידי המלצה, שאכן עדיף, גם במקרה שלך, שתפני לפסיכולוג קליני, המטפל בגישת ה-CBT (קוגניטיבי-התנהגותי). לעיתים ניתן לשלב זאת עם סדנא קבוצתית לשליטה בכעסים.

שלום, עד לפני 7 חודשים הייתי אשה נורמטיבית: נשואה+3 ואקדמאית. בעקבות מקרה שעברתי בעבודה חדשה לאחר הסבה מקצועית שבה השקעתי לא מעט זמן וכסף, אני נמצאת מזה כ- 7 חודשים בדיכאון עמוק. נכון להיום, אני מטופלת ב-3 תרופות שונות נוגדות דיכאון, נמצאת במעקב קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני נמנעת מכל מפגש חברתי בגלל שאני לא רוצה לשמוע איך אנשים אחרים מצליחים בחיים ונהנים ומסתגרת רוב הזמן בבית, כי רק כאן אני מרגישה בטוחה. אפילו בעלי כבר מיואש ממני כי הוא מרגיש שהוא צריך לתרץ בכל פעם למה אני לא מגיעה איתו למפגשים משפחתיים והוא נתון ללחץ מצד הוריו שלא מבינים את מצבי, וזה כמובן בנוסף ללחץ הכלכלי שמופעל עליו מאחר והוא המפרנס היחיד כרגע את כולנו והוריו כנראה מפעילים עליו לחץ נוסף בכיוון הכלכלי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה מעבר למה שאני עושה כרגע? אני לא יכולה לצאת לעבוד כרגע בגלל שסף הריכוז שלי הוא אפסי וכך גם הביטחון העצמי. בעקבות חוסר-היכולת שלי לתפקד בכלל ולעבוד, מצבנו הכלכלי מדרדר. אני מאוד מיואשת מאוד מזה שאני לא מצליחה למצוא את עצמי ומזה שהרוב לא מבינים אותי ומהלחץ שמופעל עליי. תודה מראש

ח אני מבין הרגשתך ואפילו ציפייתך לעזרה מהירה דרך הפורום, אך למרבה הצער זו ציפייה לא ריאלית. למיטב ניסיוני המקצועי-קליני, התמדה בטיפול פסיכולוגי (ותרופתי במידת הצורך והמומלץ על ידי הפסיכיאטר), מוביל בסופו של דבר להקלה משמעותית אצל מרבית הסובלים ממצוקות נפשיות כולל גם דיכאון, אף אם זה לוקח זמן ומאמץ להשגתה."..גם אם יתמהמה, בוא יבוא.." לגבי קשייכם הכלכליים תוכלי להסתייע בשירותי הייעוץ והטיפול הפסיכולוגי של קופת החולים אליה את משתייכת, בתעריפים נמוכים ואפילו מסובסדים.

07/06/2015 | 02:29 | מאת: ra

היי יש לי בגוף תופעות דיי מוזרות שחלקם מופיעות ועוברות וחלקם נשארות והרופאים שבדקו אותי אמרו שכנראה זה מלחץ בהתחלה התחיל לי קילופי עור באיזור האף לאחר מכן בזקן נהיה לי חור סימטרי ללא שיער ולאחר שנה חזר לצמוח שיער ועכשיו יש לי בגב עיגולים של פריחה אני אולי בלחץ בעבודה אני עובד בעבודה של אחריות על ביצועים ויעדים איך יכולים לאזן את הלחץ שלא יפגע בבריאות וגם לא בעבודה ??

לקריאה נוספת והעמקה

ra ?? "יקצר המצע" כאן מלפרט ואפילו לתמצת את הניתן לכתוב בהקשר לשאלתך "איך ניתן לאזן את הלחץ.." וכו'.. תוכל להיעזר ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין וכן באתר המעולה של ד"ר ברוך אליצור (גלגל ומצא אותו ב"גוגל").

04/06/2015 | 17:58 | מאת: לירון

מאיפה להתחיל? בת 23. סובלת מחרדות מגיל 16 בערך. עברתי כל מיני תקופות. כל מיני טיפולים ללא הצלחה וכדורים. כיום לוקחת מעל שנתיים כדור קבוע : פרוטין 20 מ"ג - כדור וחצי כל יום. השורש לא ידוע, אין טראומה ידועה או זכורה שהביאה אותי להתפרצות החרדה הזאת. אך כיום אין לי עצמאות , תלותית ולא יכולה אף פעם להיות לבד גם לא בבית. לא יוצאת לשום מקום בלי אדם נוסף ובעצם מתנהלת כמו ילד קטן שחייב ליווי ושמירה לכל מקום ואפילו בבית שלו לא יכול להיות לבד. הלבד מלחיץ אותי ומכניס אותי ישר לפאניקה. נסיתי טיפולים רבים מעבר לפגישות עם פסיכולוג ומעקב אצל פסיכיאטרית: טיפול המאופטי, טיפול אצל ד"ר אורה גולן, ביופידבק ועוד. כלום לא באמת עזר. כל השנים האלה אני מטופלת ומנסה טיפולים שונים אבל שום דבר לא באמת עוזר. הגעתי לגיל 23 ואני נמצאת במצב גרוע ללא עצמאות, חיי תלות. אני עובדת כל יום כמו כולם .. בעבודה הכל בסדר, לא רואים עלי דבר כאילו אני אדם רגיל. אבל מה שלא יודעים זה שהוריי לוקחים ומחזירים אותי לעבודה כיוון שלבד אני לא יכולה. הוצאתי רשיון לפני שנתיים ויכולתי לנהוג מדי פעם עם ליווי. היום גם את זה אני לא מסוגלת. אני לא יודעת איזה טיפול עוד לנסות. רק יודעת שחייבת את העצמאות שהייתה לי פעם, כשהייתי בת 15 ויכולתי לעשות כל כך הרבה דברים שהיום אני לא מסוגלת... מה אני יכולה עוד לנסות? חשבתי על היפנוזה. אני כבר לא יודעת , נראה שנסיתי הכל...מיואשת.

לקריאה נוספת והעמקה

לירון קשה להתייחס לשאלתך מבלי להכירך באופן מקצועי מעמיק ומפורט יותר. כללית, טיפול פסיכולוגי קליני מתאים (לרוב בגישת ה-CBT) עשוי לעזור באופן משמעותי ביותר למרבית תסמונות החרדה. ויחד עם זאת יש מקרים ומצבים המחייבים טיפול אינטנסיבי וממושך עד להשגת השיפור המיוחל. חשוב להתמיד בטיפול ולא לזגזג בין טיפולים ובוודאי שלא לפנות למה שמוגדר כ"טיפולים אלטרנטיביים", הניתנים על ידי גורמים שאינם מקצועיים. היפנוזה היא כלי טיפולי יעיל ביותר העשוי להחיש ולהגביר את היעילות הטיפולית.

01/06/2015 | 10:45 | מאת: ישראל

שלום, אני בן 37. מזה כ 3 חודשים אני סובל מתחושה של ריחוף וניתוק. מבחינת הראייה אני לא מצליח להתמקד ולהתפקס על דברים , אני מרגיש בעין שמאל תחושה כאילו היא לא מתפקדת וכן סוג של לחץ קל מתחת לעין. באוזן שמאל אני מרגיש מדי פעם אטימה ולחץ קל , ודברים שאני שומע בה צורמים ולא נעימים. כמו כן יש לי כאבים באזור הצוואר בתנועה שלה , מן סוג של מתיחה (לא תפוס).עשיתי mri ו סי.טי ראש והכל נמצא תקין. גם רופא א.א.ג בדק והכל תקין. בימים האחרונים אני חווה סוג של חרדה וקשיי נשימה ולכן לקחתי ב 4 ימים האחרונים תרופה וואבן. הדבר שהכי מפריע לי זה הראיה הירודה . אני מרגיש כל היום כמו זומבי כאילו עיניי פקוחות אך לא רואות דבר.מה עליי לעשות? למי לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

ישראל לא ציינת מה היא האבחנה המשוערת של הרופאים שבדקו אותך. מתוך הבנה, בהסתמך על דבריך, שהשלמת את הבירור הרפואי המתבקש, לגבי הסימפטומים שאתה מתאר, ונשללה בעיה רפואית אורגנית-פיזיולוגית (האמנם ?), הרי שכדאי שתפנה לייעץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג רפואי, או קליני, באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך.

26/05/2015 | 20:03 | מאת: דליה

אני לוקחת מידי פעם קלמנרבין כשמרגישה קצת מתח ולחץ לאחרונה נכנסתי לאיזו חרדה מבעיה רפואית והרופאה יעצה לי לקחת אסטו אבל ראיתי שלאסטו יש כל כך הרבה תופעות לואי שמכניסות אותי ליותר לחץ מה עדיף?

לקריאה נוספת והעמקה

דליה אני והפורום פסיכולוגיים. כך שאיננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה הייתי מציע לך להסתייע בטכניקות של "הרפיה עצמית". תוכלי למצוא הדרכה בעניין, באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל), או לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

23/05/2015 | 18:21 | מאת: תהל

לא מחלה מוגדרת או מאובחנת אבל ללא ספק אבא שלי איבד את זה מזמן. קלטנו שזה מוגזם בראש השנה שעבר אבא שלי, איש בן 60, שתה עד אובדן חושים. אני בת 19 לא שתיתי מעולם ברמה כזאת, במשך 12 שעות אמא שלי טיפלה בו עד שהתפכח, למרות ששקלה לקחת אותו לבית החולים. אחרי האירוע הזה הבית נכנס לשוק כולנו לא הבנו מה קרה בכלל. מאז הכל התחיל להדרדר, אי אפשר באמת לדבר עם אבא שלי, הוא צורח ומתעצבן על כל דבר, לא ניתן בכלל לקיים איתו שיחה הגיונית כי הוא מאוד קיצוני בתגובות שלו. הוא מעשן בכמויות היסטריות ושותה בירה ברוב הזמן, אבל לא ברמה שהוא איננו פיקח במהלך היום. לפני כמה חודשים הוא השתכר בעבודה ופוטר ועכשיו הוא מובטל כבר חצי שנה והוא מתחרפן. הוא מקלל כל היום את הטלויזיה רב עם כולם משפיל ונוזף, צורח. מאיים על כולם "חכו חכו כשאני אמות" "את לא תגידי לי מה לעשות אני אעיף אותך מהבית" ועוד. אני לא יודעת כבר מה לעשות. ניסינו לדרוש ממנו לקחת טיפול פסיכיאטרי כבר אחרי מה שקרה בחג, זה לא יצא לפועל לטענתו כי הפסיכולוג סינן אותו. אני לא מאמינה לזה. הוא משקר לנו בכל דבר קטן כבר. אני כל כך רוצה לעזור לאבא שלי כי הוא אפילו לא מחפש עבודה הוא ישן כל היום ורואה טלויזיה, לא זז מהבית. מבחינתו הוא לא מוכן לעבוד יותר, הוא לא מדבר איתנו בשום צורה מלבד צעקות וריבים. אני מאוד מפחדת שהמצב ידרדר לדפוסים אלימים וחסרת אונים לחלוטין. מבקשת רעיונות או תדריך כלשהו איך לשכנע אותו ללכת לטיפול או איך לטפל בו בעצמי. תודה..

תהל אני לא יודע ואפילו מסופק אם אביך אכן "חולה נפש" כדברייך. בכל מקרה, גם אם "הוא איבד את זה", כהערכתך, עדיף יהיה להתייחס למצבו כאל היותו נתון במצוקה נפשית קשה. התייחסות "אמיתית" מצידך למצבו ככזה יאפשר לך אולי לתקשר אתו באופן שישתכנע לפנות לקבלת עזרה. במקביל, יתכן וכדאי שתציעי לו שתפנו יחד לייעוץ מקצועי. לא בגלל שהוא "הבעיה" אלא כיון שיחסיכם בבעיה ואת חושבת שגורם מקצועי יוכל לעזור לכם לשפר את היחסים. בדרך זו הוא עשוי להסכים לשתף פעולה.

21/05/2015 | 19:26 | מאת: חיים

אני בזוגיות 5 חודשים עם בחורה שמאוד מצאת חן בעייני. הבעיה היא שיש לה אחות עם אוטיזם ופיגור שכלי. כמעט כל החיים של אמא שלה מלווים סיביב אותה אחות כבר 20 שנה, ורואים שזה ביגר אותה ב 10 שנים לפחות. אין ספק שזה לא קל לגדול בבית כזה. אני מרגיש נעים אצלם בבית ודי מתרגל למצב , אבל אחת לשבוע אני מקבל היסוסים ונכנס למצב של כמעט חרדה שזה גנטי ויהיו לי גם צאצאם הלוקים באוטיזם\פיגור. ועד כמה שבת זוגתי מוצאת חן בעייני ,המצב מעיב עלי. כמו כן לפעמים אני שואל את עצמי שאלות , מה יהיה שהוריה יתבגרו ולא יוכלו לטפל בה , או בבוא היום ... האם בת זוגתי יכולה בתור אפוטרופסית לסרב לשלוח את האחות למוסד ולבקש להכניס אותה לבייתנו , או בבקשה זמנית שתהפוך לקבוע ותהרוס לי את הנישואין. איני רוצה שילדי או בת זוגתי תעבור את מה שאמא שלה עברה (ביטול כמעט מוחלט של חייה לטובת האוטיזם) טוב לי עם בת זוגתי ואנחנו חושבים על חיים משותפים , אך העניין מכניס אותי מידי פעם לחרדות, שברור שהטיפול בהן אינו כדור. אני עובד עצות.. אני מפחד לשתף את בת זוגתי במחשבותיי מחשש שהיא תפגע ולא תהיה דרך חזרה. מה תיעץ לי?

לקריאה נוספת והעמקה

חיים שאלתך אכן מורכבת וכלל לא פשוטה. כללית, ראוי ונכון כמובן שתפתח הנושא בשיחה פתוחה, רגשית ואמפטית עם בת זוגך. אם חששך להיפגעותה האפשרית גבוהה ומבוססת, יתכן וכדאי לעשות זאת במסגרת יעוץ זוגי. תוכל לנמק הצעתך למפגש כזה דווקא בשל כוונותיך הרציניות והטובות לגבי הזוגיות, עם בת זוגך.

18/05/2015 | 22:58 | מאת: נעה

שלום אני בת 25 לפני כארבע שנים התחלתי לסבול מחרדות. בהתחלה טופלתי בלוריוון ולאחר מכן גם ברסיטל. הלוריוון לפני השינה והרסיטל 20 מ"ג ביום. הרסיטל מאוד עוזר לי ואין בכוונתי להפסיקו אך אני מעוניינת להפסיק את הלוריוון. לאחר 3 שנים זה נראה לי בלתי אפשר להירדם בלי זה. חשוב לי לציין שאני לוקחת אחד ביום ולעולם לא העליתי את המינון על דעת עצמי אך הפחד להפסיק עדיין קיים. מפחדת לנסות בכלל. השאלה היא איך מפסיקים בצורה הנכונה ביותר? האם אפשר להיעזר במשהו טבעי או אפילו טיפול אלטרנטיבי מסוים? אשמח לתשובה במהרה תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

נעה איננו עוסקים בפורום זה בתרופות. כדאי שתתייעצי בעניין עם רופא המשפחה שלך. כללית, להקלת חרדתך ושיפור יכולתך להתמודד אתה כדאי וראוי שתפני לקבלת יעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים ולא טיפול "אלטרנטיבי" אחר.

18/05/2015 | 09:07 | מאת: רינה

שלום דוקטור שמי רינה בת 23 כרגע לומדת ומשלבת עבודה מול הלקוחות ובכן אני פונה לך בבקשה בלקבל יעוץ מקצועי שקשור לתפקוד עבודה שגורם לי לא להתפקד בצורה שוטפת ואסריטיבית ויש גורם מרכזי לכך והגורם לבעיה הזאת זה שיש אצלי נכות באוזניים.וזה גורם לי לא לתלקד ולהבין את הלקוחות ולפעמים זה קצת מאכזב אותי שאני מנסה להבין אותם וגם שאני מבקשת להגביר את הקול זה עדיין לא עוזר לפעמים אני משתמשת במכשירי עזר אבל לפעמים הם מתקלקלים מהר ואז אני נישארת חסרנת אונים,אין לי ביטחון הוא נמוך מרגישה שכבר אין לי חשק לחיות ככה אף אחד לא מבין אותי אפילו החבר שלי שלמד במדעי התנהגות לא מנסה להבין אותי אז מבין אותי מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שאלתך מורכבת מכדי שניתן יהיה לייעץ לך, מבלי להכיר אותך באופן אישיותי ומקצועי מעמיק יותר. מאידך, אין לי ספק שאפשר לעזור לך וביעילות רבה, אם תפני ולו לייעוץ/טיפול פסיכולוגי קצר מועד לפסיכולוג קליני מתאים. זה יכול להיעשות גם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

17/05/2015 | 15:51 | מאת: גולי

בשבועיים האחרונים אני בחרדה ( היה לי את זה בעבר וחלף ע"י טיפול). בנוסף יש לי גם הרגשה חמימה שלך חום נמוך 37-37.5 במדידה- האם יכול להיות קשר בין הדברים ?

לקריאה נוספת והעמקה

גולי אני לא חושב שיש קשר ישיר בין חום וחרדה. להערכתי, במצבי מתח החום נוטה לרוב דווקא לרדת. בכל אופן את סוגיית החום תצטרך לברר עם רופא המשפחה שלך ואילו לגבי החרדה כדאי שתשוב ולו לייעוץ קצר וממוקד למטפל הקודם שלך.

ד"ר שלום רב, בעבר עברתי טראומה שבעקבותיה באו שנים של דיכאון והתקפי חרדה וטופלתי בכדורים כגון אסטו,קלונקס,קסנקס, בנוסף לריטלין שלקחתי עקב היותי מאובחנת עם ADHD די חמור מסתבר. השנה מצבי השתפר והפסקתי עם הכדורים נוגדי הדיכאון והחרדה ובמשך תקופה מסויימת הכל היה בסדר אך לאחרונה בשימוש בריטלין לאחר שעתיים אני נתקפת חרדה ואי שקט שפשוט מקפיא אותי ואני לא יכולה לזוז ולעשות שום דבר במשך שעה שעתיים. בהתחלה ניסיתי להרגיע את עצמי ולא להילחץ מזה אבל ללא הועיל ומפעם לפעם זה רק הולך ונהיה קשה יותר. זה מוזר כי במשך שנים הריטלין לא גרם לי לתופעות כאלה של חרדה וסטרס ופתאום עכשיו כן וזה כבר שבוע ככה וזה לא נראה כאילו זה במגמת ירידה..זה זורק אותי כמה שנים אחורה למקומות שאני ממש לא רוצה לחזור אליהם וממש מפחדת מזה..ניסיתי כדורי הרגעה טבעיים כגון קלמנרבין,פסיפלורה, ולריאן אבל השפעתם חלשה עד לא מורגשת כלל. הבעיה היא שאני פוחדת לחזור לקסנקס וקלונקס כי הם ממכרים ויש להם מגוון תופעות לוואי לא נעימות לכן רציתי להתייעץ, האם יש לך מושג למה הריטלין גורם לי לחרדה וסטרס ברמה שאני קופאת אם פעם זה לא היה גורם לזה? ובכלל למה זה קורה מבחינה כימית? למה ריטלין גורם לחרדה..? ובמה כדאי לי להשתמש להרגעה שכן ישתלב עם הריטלין ושגם ישפיע כאשר הגוף כבר בהשפעה של הריטלין שמזין ומזין את החרדה? איך קסנקס משתלב עם ריטלין? איך קלונקס? והאם פרומטזין באמת לא ממכר כמו שאומרים? והאם הוא כן יכול לעזור במקרה שלי עם הריטלין? בבקשה בבקשה השתדל לענות לי בהקדם כי הימים האלה כבר קשים מידי ואני לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

מור אני והפורום אליו פנית הננו פסיכולוגיים במקצוע ובתוכן. כך שאיננו עוסקים כלל בתרופות. לאור מורכבות שאלתך אף הייתי מציע לך שלא להסתפק בפנייה לפורום אלא לפנות לרופא פסיכיאטר. במקביל וללא קשר לנושא התרופתי חיוני עבורך שתפני גם לטיפול פסיכולוגי מתאים העשוי לספק לך כלים כיצד להתמודד עם מצוקותייך.

13/05/2015 | 16:42 | מאת: lili

אני מטופלת אצל מטפל שעזר לי מאוד, לאחרונה הרגשתי שאני מתאהבת בו למרות שהיה לי ברור שאין לזה סיכוי מהרבה סיבות, בפגישה האחרונה שיתפתי אותו ברגשות שלי, הוא לא התייחס לזה יותר מדי רק חזר ואמר כמה םעמים שלא יקרה פה כלום, עכשיו אני בעיקר כועסת על עצמי שנתתי לעצמי לרגיש ולחשוב שיכול להיות אולי משהו בננו, מבחינתו אין לו בעיה להמשיך לטפל בי הוא אמר לי שזאת החלטה שלי אם אני ארצה להמשיך את הטיפול איתו, אני לא יודעת מה לעשות עדיין ממשיכה לחשוב עליו למרות שברור לי היום שלא יקרה כלום

lili שאלתך חשובה, די שכיחה ומורכבת. בתמצית, "התאהבות טיפולית" (במטפל) שלרוב היא "השלכתית" ומדומיינת יכולה להעשיר את התהליך הטיפולי, על ידי ניתוח סיבותיה והעמקת המודעות הדינמית של רגשותייך, תוך שמירה נאותה על הגבולות הטיפוליים. לעיתים, עוצמת ה"התאהבות" רבה מידי ועלולה להקשות על ההתקדמות הטיפולית. בכל מקרה, הדרך להתמודד עם זה היא להעמיק את הבירור בעניין עם המטפל עצמו, עד להגעתך למסקנה האישית שלך מה הדבר המתאים לך ביותר, באשר להמשך או הפסקה של הטיפול.

13/05/2015 | 14:44 | מאת: רמי

מהתנועות אני לעתים נפגע. האם יש טיפול לתופעה ? מי הגורם הרפואי המטפל בתופעה ?

לקריאה נוספת והעמקה

רמי להערכתי, כדאי שתתייעץ תחילה עם "מעבדת שינה", לשלילת סיבה אורגנית/נוירולוגית לבעייתך. יש מרפאות/יחידות כאלה במרבית בתי החולים. בכל מקרה, סביר שיומלץ שתקבל גם סיוע פסיכולוגי לבעייתך, בכיוון של כלים להפחתת מתחים גלויים או סמויים העלולים להיות מקור אפשרי לבעייתך.

13/05/2015 | 14:28 | מאת: טלי

שלום, אני מטופלת בציפרלקס 10 מג מעל 5 שנים עקב התקפי פאניקה.הרגשתי מצויין במהלך השנים מלבד פעם או פעמיים של נפילות עקב מחלות קלות . אני מאוד היפוכונדרית ולכן כל שינוי בריאותי מורגש בנפש. אני הייתי חודש עם נזלת , ליחה ושיועלים ורופאת משפחה נתנה לי אנטיביאטיקה זינט,(ברוכיטיס שלא טופל) תחילה פחדתי תופאות לווי מאנטיביאטיקה הזאת שמעולם לא לקחתי, לאחר מכן פחדתי שחליתי במחלה נוראית כמו מחלת ריאות סופנית (למרות שאיני מעשנת) או משחפת (למרות שכולם הסבירו לי ששיעול עם ליחה ירוקה ונזלת אינם תסמינים של שחפת), בקיצור אני עם חרדות קשות , חוסן תאבון וקשי שינה. איך אני יוצאת מזה? האם השינה ותאבון יחזרו אלי? בבית יש לי 3 ילדים ובעל

לקריאה נוספת והעמקה

טלי טיפול תרופתי מקל בדרך כלל על הסימפטומים החרדתיים ועם הזמן יש ומושג שיפור מתמשך ויציב. במקרים רבים אחרים וכנראה שאת נמנית עליהם, טיפול תרופתי לא מספיק ויש צורך גם בטיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול הפסיכולוגי, אמור ויכול לספק כלים להתמודדות מתמשכת ויציבה.

10/05/2015 | 16:47 | מאת: אמא

שלום רב אינני יודעת אם הגעתי לפורום המתאים אך אודה מאד אם תפנו אותי לפורום או לטיפול המתאים. יש לי בן מקסים, בחור בעל מראה נאה בן 29. הוא אדם טוב, אוהב לעזור לזולת, חברותי מאד, מאד משפחתי, לא מתמרד, ספורטיבי. הוא עבד ולמד באוניברסיטה מס' שנים וכבר שנה שהוא רק לומד כדי לסיים את התואר. (מקצוע עיוני שלא מקדם אותו למקצוע ולתעסוקה). מצבו כיום די נואש. אין לו בת זוג, אבל יש לו הרבה חברים שאוהבים אותו ואיתם הוא מבלה הרבה. (אגב, הוא סטרייט). למרות זאת הוא מרגיש חסר ערך, חסר ביטחון, עם דימוי עצמי נמוך. הוא מאד מוטרד בקשר לעתיד. הוא טוען שאין לו עתיד!!! בגילו הוא לא מסודר אין לו עבודה, אין לו כיוון בכלל, ואז כמובן איזו בחורה תרצה אחד כמוהו?! (הוא כבר צבר ניסיון של דחייה שוב ושוב). הוא עצמו מאד בררן וביקורתי הן כלפי עצמו והן לגבי בחורות. כל המצב הזה מייאש אותו. רוב חבריו שסביבו כבר מצאו את דרכם. הם עובדים, יש להם בנות זוג וחלק גם נשואים. הוא סובל. נפשו כואבת ובוכה מבפנים. הוא ישן גרוע בלילות. קם עייף,עצבני, וחסר אנרגיות ומוטיבציה. אני וכל בני המשפחה רואים הכל. מנסים לעודד, להפיח תקווה, לחזק את רוחו ונפשו. לעמוד כל הזמן לצידו ולמענו, אבל אנחנו לא מצליחים לשנות ולשפר. אני מפוחדת וקצת מבוהלת וחוששת שהוא ידרדר. מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אמא הגעת לפורום הנכון, אך "התשובה הנכונה" היא קצרה. "עצות" בלבד לא יספיקו כנראה. אם אמנם "כל המצב הזה מייאש אותו"- את בנך, נסי להשתמש בזה כנקודת מנוף כדי לעודד אותו לפנות ליעוץ/טיפול פסיכולוגי, אם באופן פרטי, או במסגרת השירותים המוצעים על ידי קופת החולים אליה הוא שייך. גם טיפול קצר עשוי לסייע לו משמעותית.

09/05/2015 | 21:08 | מאת: שי

אני בן 31 מאובחן כאו סי די שבוע שעבר התחיל לי הכאב בגב ובח הרופא נתנה חי אוטופן ומוסקול ואז אמרה שזו חרדה יש מצב שחרדה תימשך 10 ימים כיאני עדין מרגיש חוסר אוויר והאו סי די שוב משתל אני מפחד להתחרפן חזרתי לקחת ציפרמיל 40 מג אשמח לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

שי אני מבין הרגשתך אך אין שום סיבה להיות נואש. כמי שסובל מ- OCD, לדבריך, אתה הרי כבר יודע ודאי מניסיונך שחרדות באות והולכות.. לעיתים הן מתעצמות ולרוב חולפות. גם עכשיו ולמרות שהיא נמשכת כבר 10 ימים (כן יש מצב שחרדות נמשכות הרבה זמן) חרדתך תחלוף. הדרך הטובה יותר מטיפול תרופתי היא לקבל גם טיפול פסיכולוגי. עדיף בגישת ה- CBT.

03/05/2015 | 21:51 | מאת: עידן

רציתי לשאול אני סובל מחרדות ופחדים גם מבחינה פיזית יש לי כאבים באגן בטחן תחתונה לחץ בדרכי השתן שתן מרובה ועצירות האם יש קשר בין החרדות לתופעות הללו רק רוצה להוסיף שהייתי נוטל את הכדורים אסטו במשך שנה וחצי ולאחרונה הפסקתי איתם ליתר דיוק לפני 3 חודשים יש לי סחרחורות ועייפות וכמובן פחדים שאני חולה אשמח לייעוץ, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עידן/יגאל ? ראה תשובתי לך, בשאלה הקודמת..

03/05/2015 | 21:43 | מאת: יגאלל

אז ככה אני בן 27 ולפני כמה שנים זה התחיל ערבבתי גוינט עם שתייה חריפה והתעלפתי , מאז החיים שלי השתנו חרדות ופחדים שמשפיעים עליי גם מבחינה פיזית לקחתי כדורים בשם אסטו במדך שנה וחצי ולאחרונה הפסקתי מזה 3 חודשים ושוב אני מרגיש שהחרדות והפחדים חזרו , גם מבחינה גופנית כאבים באגן בטן תחתונה לחץ בדרכי הדתן ושתן מרובה השכלה היא אם יש קשר ביניהם ומה לעזאזאל אני צריך לעשות בשביל לגרום לבעיה הזאת להעלם? אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי

לקריאה נוספת והעמקה

יגאל/עידן למרות שסימפטומים פיזיים יכולים להתפתח גם כתוצאה ממתח נפשי וחרדות חשוב שתיבדק תחילה אצל רופא, כדי לשלול האפשרות שמדובר בבעיה רפואית -ביולוגית. אם, על פי תיאורך, אמנם מדובר בבעיה נפשית-רגשית בעיקר, זה לא מספיק להסתפק בטיפול תרופתי. חשוב להיות גם, או בעיקר, בטיפול פסיכולוגי מתאים. זה אמור לטפל גם בתשתית של בעייתך ולספק לך כלים מתאימים להתמודדות.

03/05/2015 | 13:03 | מאת: יעל

שלום, אני בת 26, כבר כמה חודשים סובלת מחרדה ברמה בינונית.. הייתי בטיפול פסיכולוגי ועכשיו משלבת גם cbt. בסהכ עד כה בחורה בריאה ללא בעיות מיוחדות וללא פחדים כמעט משום דבר. החרדה הופיעה ביום בהיר אחד בזמן נהיגה.. כמובן שבאותה העת לא ידעתי לקשר את זה למתח נפשי אבל לאחר בדיקות רפואיות מקיפות עלתה הסברה שזה לא משהו פיזיולוגי.. מאז זה חזר מידי פעם, בתוספת תופעות פיזיולוגיות מעיקות כמו כאבי ראש וסחרחורות, ולאחרונה גם כאבים בקרקפת, בנקודות מסוימות מאחורי האוזן ומעל העורף. הכאבים האלה מעלים בי חששות לבעיות פיזיולוגיות חמורות (שבץ וכו) על אף שאני ממש לא בקבוצת הסיכון, לא מעשנת ואוכלת בריא ואין היסטוריה במשפחה. בנוסף, עד להופעת תסמיני החרדה לא סבלתי כלל מכאבי ראש, אולי פעם-פעמיים בשנה ועתה זה משהו כמעט יומיומי (בעוצמות משתנות). אני יכולה להיות רגועה שאלו תסמיני החרדה והמתח? שרירים תפוסים שמקרינים?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל אני מבין רגישותך החרדתית, אך אין אפשרות לקבוע דרך הפורום אבחנה ובודאי לא כשמדובר בסימפטומים פיזיולוגיים לגביהם רק רופא מוסמך לקבוע אבחנות. אני מציע שתסמכי על דברי הרופאים שבדקו אותך והפסיכולוג אצלו את בטיפול.

02/05/2015 | 00:03 | מאת: לילך

בת 47 לא מוצאת עבודה כבר שנה - כרגע בלי אבטלה. הורתי אפילו את תאריך הלידה שלי ואז בחודש האחרון התחילו קצת לקרוא לי ואז רואים את הגיל ולא מקבלים אותי . היתי מזכירה הרבה שנים ובשירות לקוחות - (שאתה נמדד על זמנים שהיו מצוינים על המחשב)וזה כבר לא בשבילי. כבר התיאשתי למצוא במזכירות . אז התחלתי לחפש בחנויות אבל גם זה לא הולך. גם בגלל שאני מלאה בכמה חנויות אמרו שהם לא צריכים. ואחרי זה התברר שפשוט הם אמרו את זה סתם. אני מאוד בדיכאון . יש לי משכנתא לשלם ובעלי מאוד מלחיץ אותי.

לילך לצערי לא נוכל לעוץ לך בעניין מציאת העבודה. איננו עוסקים בכך. לעניין מצב רוחך והדיכאון שאת מציינת, ברור שהם עלולים להשפיע לרעה ו"באופן מעגלי" על סיכוייך למצוא עבודה. לכן כדאי שתיפני בעניין דיכאונך ולו לייעוץ קצר וממוקד עם פסיכולוג מתאים, בין אם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת. או באופן פרטי. זה עשוי בהסתברות גבוהה לשפר סיכוייך למציאת עבודה. שכן, אינך צריכה להתייאש גם בגילאים מבוגרים יותר משלך אנשים מוצאים עבודה.

01/05/2015 | 17:00 | מאת: משה

שלום , לפני התחלה של קריאה יש לי מתח לחץ וחנק בגרון עם כאבי ראש וגמגום תוך כדי קריאה .ההרגשה כאילו מישהו רודף אחרי ואין לי שליטה על קצב מהירות הקריאה .עוד לפני הקריאה יש לי את התחושות האלה .ממה אני סובל ? וכיצד ניתן לטפל בבעיה?

לקריאה נוספת והעמקה

משה אני מניח שאתה מתכוון לקריאה בקול (דקלום), בפני אנשים אחרים (?!). כנראה שזו מעין "חרדת ביצוע" האופיינית להרבה אנשים בתחומים שונים בהם הם צריכים לבצע משהו וחוסר הביטחון ביכולת גורם להתרגשות החרדתית והמתח שאתה מתאר. ניתן לטפל בבעייה, בעיקר על ידי טיפול פסיכולוגי בגישה המוגדרת כ- CBT (קוגנטיבי-התנהגותי), עם או בלי שילוב, של הכלי הטיפולי היעיל של היפנוזה. טיפול ממוקד וקצר יחסית, עשוי לעזור לך משמעותי.

30/04/2015 | 10:12 | מאת: רון

איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ??? מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ? אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי. אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים. איך מתמודדים ?

רון בן כמה "הילד" שאינך סומך על הזוגיות וסגנון הבילוי שלו ? האם יתכן שיש קשר בין תפיסתך אותו כ"ילד", לבין מה שעלול להיראות כ"מרדנות" והתנגדות לחדירה לפרטיותו וכד'/..?

28/04/2015 | 21:10 | מאת: חני27

בת 56 גרושה ,יש לי ילדים נשואים ונכדים,ויש לי בת עם פיגור קל בהוסטל,אני חיה לבד,מרגישה בדידות נוראית,עצבות,ריקנות,חרדה,פחדים,ליץ,אי שקט פנימי,אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,לא טוב לי בכלל,שום דבר לא עושה לי טוב,לא מוסיקה ולא טיול,אפילו שהילדים באים לבקר זה לא עושה לי טוב,כי אחרי זה הם הולכים הביתה ואני נשארת בודדה עם מיליון מחשבות שליליות בראש,מה עושים? איך יוצאים מזה? אני חא זוכרת מתי צחקתי לאחרונה בקושי מעלה חיוך מאולץ לאנשים

לקריאה נוספת והעמקה

חני27 נראה שאת זקוקה לעזרה מקצועית ובהקדם. הייתי שמח לנסות ולעזור לך, אך זה לא אפשרי ולא מספיק דרך הפורום. אני מאד ממליץ שתיפני לייעוץ/טיפול אצל פסיכולוג קליני מתאים. את יכולה לקבל עזרה גם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי.

24/04/2015 | 10:59 | מאת: 1

1

ק ?????

24/04/2015 | 10:44 | מאת: תמר

היי. אני מקווה שתוכלו לומר לי מה קורה לי. אני בת 27 נשואה כמעט שנה וסובלת מאוד מחרדות. אנסה להסביר את עברי. בגיל 4 הורי התגרשו ואני זוכרת את המצב שהיה בבית בודאות, האלימות, הצעקות ולאחר מכן התשוקה שאבא יחזור והתשוקה למשפחתיות כפי שהייתה. כשהייתי בת 6 אני עברה תאונת דרכים מאוד קשה ושהתה בבית החולים במשך שנה, נאלצתי לעבור לגור עם סבתי ולאחר מכן עם אבי ומשפחתו החדשה, במשך שנה שלמה התגעגעתי לאמא ולא הפסקתי לבכות וחוויתי קשיים עצומים בבית אבי. לאחר שאמי חזרה כל הילדות זכורה לי מלווה במריבות איתה ומספר פעמים היא אף זרקה אותי מהבית עם כל הדברים שלי לבית אבי שוב, זכרון מאוד טראומתי עבורי, נאלצתי בתור נערה מתבגרת לגור בבית אבי עם עוד 4 אחי ממנו שכולם זכרים בחדר אחד. זה היה בסביבות גיל 15 , אני זוכרת שהייתי מאוד עצובה ודיכאונית. במקביל סבלתי מבנייה כלשהי במראה החיצוני בזמן בית הספר והייתי ללעג של עשרות ילדים בבית הספר, זה גם זכור לי כדבר טראומתי עבורי. לאחר זמן-מה חזרתי לבית אמי שהייתה מכורה לתרופות, סמים ואף ניסתה להתאבד עשרות פעמים. אני זוכרת כל מכתב התאבדות שהייתי מוצאת אצלה, כל הזמן ניסיתי לסכל את ניסיונות ההתאבדות שלה, היתה פעם אחת שהיא שאפה גז מבלון גז שהתפוצץ והיא נשרפה כולה , בתור חיילת חייתי איתה חודש שלם בבית חולים. כל החיים הייתי חרדה לה שאקום ואמצא אותה מתה. לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בעבודה שאני נמצאת בה עד היום כ6 שנים, עבודה מאוד קשה, מלחיצה וסיזיפית. במקביל הכרתי בה חבר שהיום הוא בעלי, לפני כ3 שנים אמי התאבדה בבית חולים לאחר ייסורים קשים. אני זוכרת שהיה לי קשה להביע כאב ובקושי בכיתי ואני זוכרת שחשתי תחושת הקלה בשבילה. באותו רגע עזבתי את הבית ושכרתי דירה לבדי במשך שנתיים, הייתי מאוד לבד , סובלת מסיוטים , ישנה בסלון, לא נרדמת, כואבת , מחפשת קרבה של אנשים קרובים. באותו זמן בעלי היה חבר שלי, והוא עזב אותי, הרגשתי שכל עולמי קורס עליי ואין עוד טעם לחיי. הבטחתי לו שאטפל בעצמי ומשתנה והוא חזר אליי. היום אנחנו נשואים והוא אומר שאני לא עמדתי בהבטחה שלי, ניסיתי להסביר לו מספר פעמים מה אני עוברת אבל לא הצלחתי. אני חווה חרדות עמוקות וקשה לי לנהל אורח חיים נורמלי, אני בקושי ישנה וכבר לא טובה בעבודה שלי כמו פעם. אני מרגישה שאת הקרקע היחידה והיציבה שיש לי בחיים אני כמעט ומאבדת שזה בעלי ואז איני חושבת שכבר גופי יוכל לשאת זאת. אין לנו כסף לפסיכולוג ואני מרגישה שההפרעה שלי עולה שלב, אני סובלת מלחץ, דפיקות לב חזקות, התקפי פאניקה ומחשבות על כך שבעלי יעזוב אותי, אני נהיית מטרידה מאוד בגלל זה ולא נותנת לו נחת, אני מגיעה לעבודה וכבר רוצה ללכת. היום כבר לא הלכתי כי אני מרגישה שאין טעם. כל השנים הייתי חזקה וגידלתי את עצמי אבל אני מרגישה שהגוף כבר חלש ורוצה רק נחת , נימאס לו להילחם.

לקריאה נוספת והעמקה

תמר מצער לקרוא על מצוקתך הקשה ועברך רווי הקשיים. כפי שאת עצמך מבינה ובצדק, את/ם זקוקים לעזרה מקצועית של פסיכולוג. עזרה מקצועית עשוייה לעזור לך/ם משמעותית. לגבי בעיית הכסף/מימון של הפסיכולוג, את/ם זכאים לטיפול פרטני ו/או זוגי במסגרת קופת החולים אליה אתם שייכים, בתעריף מוזל ואולי אף ללא תשלום (תלוי בקופה והאם ניצלתם זאת כבר בעבר). יש בקופות פסיכולוגים טובים ביותר וכדאי שתפני/ו בהקדם.

15/04/2015 | 23:04 | מאת: בת אל

שלום, אני בת 29 בת להורים ששימשו מודל מעוות והרסני של מערכת יחסים אלימה אחד כלפי השני. אמא הייתה הקורבן רוב חייה עם המון אגרסיות בגלל חוסר אהבה והערכה מצד אבא- ואבא מאוד אגרסיבי ותקיף שכל הבית מושתת על מצב רוחו. שניהם עבאו ילדות לא פשוטה גם כן. אבא שלט על הרוח של הבית- אם טוב לו טוב לכולם ואם רע לו רע לכולם. נחשפנו המון פעמים לריסים אלימים בינינם הכוללים שבירת חפצים, הרמת יד ובכי. אני יותר התחברתי לצד של אבא תמיד כי הרגשתי תמיד שאמר רוצה להיות הקורס ולכן מחממת אותו. אחותי התחברה לאמא וסלדה מאבא. אני ספגתי התעללות נפשית מאוד קשה דווקא מצד אמא שלי שכללה הקנטות חוזרות ונשנות, אפליה ביני לבין אחותי, חוסר תמיכה רגשית ונפשית וכלכלית גם כעונשים, ביקורת הרסנית ורמיסת הביטחון העצמי. אחותי לא ספגה את היחס הזה אלא לקחה את התפקיד הילדה הטובה כדי לא לקבל יחס דומה. היא הייתה בת הפינוקים של אמא. אני יצאתי מרדנית, פתוחה, כנה, צועקת את הרגשות שלי החוצה, חוש צדק מאוד מפותח, מאוד מודעת, מאוד מאמינה בלרפא את הנפש, הבנתי שיש לי הרבה עבודה לעשות כדי לשקם את ההערכה העצמית שלי והיום אני תודה למודעות הגבוהה שלי במקום אחר. לא מושלם עדיין אבל בהחלט טוב. ההעאעה העצמית שלי גבוהה תקינה ואפילו סלחתי לאמא ואבא ( אצלו באוםן לא מפתיע התפרצה בשנים האחרונות מחלת נפש מאובחנת) כי הבנתי את המקום שלהם ומאיפה זה הגיע ועשיתי הרבה עבודה עצמית. אחותי לעומת זאת בגלל שלקחה את הקיצון השני בת 27 ומאוד סגורה. כן נורמטיבית ומתפקדת מעל הממוצע מבחינה חברתית ומבחינה תעסוקתית- אבל מפחדת מאינטימיות אפילו ברמת המבט בעיניים, לא משתפת מה עובר עליה ואיך היא מרגישה, מאוד צינית, נרתעת מאוד מגילויי חיבה או מגע. בנוסף לאחרונה התגלה ממקור עקיף שהיא עדיין בתולה. אני מאוד רוצה לעזור לה אבל מכיוון והיא מאוד סגורה והרבה פחות מודעת ממני אני לא יודעת איך להגיע אליה עם נושא כל כך רגיש ואישי- החיים שלנו. היא גם לא מאמינה בפסיכולוגיה כמוני. היא לא אוהבת לדבר על דברים אישיים אפילו לא על אם היא שמחה אן עצובה. כלום. רק שיחות חולין שטחיות. מה אפשר לעשות בשבילה והאם יש דרך לפרוץ את העצירות הרגשית הזאת? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

בת אל יש דרכים יעילות להקל על "עצירות רגשית", אך זה מותנה במודעות לקיומה של בעיה, מוטיבציה ומוכנות לתהליך טיפולי מתאים. כדי להיטיב להציע לך מה ניתן לעשות כדי לעזור לאחותך, יש צורך בהיכרות מקצועית מעמיקה שלה ושל אישיותה. מה שאת יכולה אולי לעשות, כדי לעזור לה, בהנחה (לא ודאית) שהיא אכן במצוקה, זה לנסות ולשכנעה, מתוך אמפטיה ויחס מכבד ומקבל, לפנות ולו לייעוץ פסיכולוגי קצר. לפנות לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מתאים.

15/04/2015 | 07:25 | מאת: ב

לדוקטור שלום אני בלחץ מזה שגיליתי שיש לי BPD וזה האבסורד שמצד אחד מסביר כל מה שעברתי כל השנים אבל מצד שני זה אולי מחמיר את מצבי כי אין לי סיכוי לשינוי .. זה נורא מייאש ומדכא ומבייש

לקריאה נוספת והעמקה

ב אני שמח לעדכן אותך שטעות בידך. יש עדויות מחקריות וקליניות מצטברות, המעידות על שיפור ושינוי משמעותי, גם אצל הסובלים מ-BPO (הפרעת אישיות גבולית). אפילו היום שמעתי בקליניקה שלי על מטופלים הסובלים מ- BPO ואשר מטופלים בגישת ה- DBT (טיפול התנהגותי דיאלקטי) מפיקים עזרה רבה ומשמעותית. נסה ותיווכח.

14/04/2015 | 11:09 | מאת: מירב

שוכבת במיטתי רמוסה וכאובה פגועה מנטישות רבות מילדותי ועד היום כל אחת שוברת אותי לרסיסים כאובה שכל דבר מסתיים לי מהר מדי אשר מרגישה לא שייכת כלל לכלום בחיי תחושת האי שייכות הורגת ופוצעת את נשמתי מנסה בכל כוחי לחפש מפלט להכלה אך כרגע לכל מי שפונה, פוגע ורומס יותר אינני קלה לפיצוח ולכן אינם מסייעים כהלכה עד אשר אינני רוצה כבר אף סיוע אולי מאיזה איש מקצוע אחד שאיכשהו מקווה למפלט אצלו אך גם מפוחדת שלא יבין וילך לפי הספר ולא לפי המקרה רתוקה אני לכאבי שאינני יכולה כבר להכילו לעיתים חושבת רבות אולי לא להיות קיימת רק לא להרגישו בעוצמה כל כך קשה ומייסרת לא מוצאת נחמה לסבל הקשה והמתמשך רוצה להאמין שאולי טוב יקרה ככל שהמאמצים לעזרה טובעים מבינה שאולי לא אמצא מזור לסבל המופרך עד אשר מאמינה שאולי הדרך היא קצרה לסיומה טובעת בין רגשות הגועשים והמתכלים בעוצמה ואינני יודעת מה יהיה כל רגע, המחר......

מירב פנייתך וניסוחה מרגשים בעוצמתם. מצער ממש להבין עד כמה את סובלת. ועדיין אין למיטב ידיעתי וניסיוני דרך להקל עלייך, אלא דרך טיפול פסיכולוגי מתאים. וגם אם נחלת אכזבות עד עכשיו, אני מאמין ויודע שיש מטפלים ראויים רבים שאינם עובדים "לפי הספר אלא לפי המקרה". נסי נא שוב ושוב. לבסוף תמצאי מענה והקלה.

13/04/2015 | 22:44 | מאת: אלה

שלום דר מאיר, רציתי לשאול על תופעה שבה אדם לוקח כדורים מתוך רצון לברוח מסיטואציה מכאיבה, במינון מוגדל (לא כדי למות) , אלא כדי להפסיק את הכאב. מתוך איבוד שליטה חלקי כדפוס חוזר במצבי מצוקה. אודה על תשובה מהירה

אלה אני מבין שאת/ה (?)במצוקה קשה, אך לא הבנתי מה השאלה ? ברור ש-"תופעה שבה אדם לוקח כדורים מתוך רצון לברוח מסיטואציה מכאיבה" היא תופעה קשה ומסוכנת שמן הראוי להימנע ממנה, לאלתר. הדרך לעשות זאת היא לפנות לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. אפשר דרך קופת החולים אליה אתה שייך או באופן פרטי. טיפול מתאים ואפילו קצר עשוי לעזור באופן משמעותי ומהיר.

10/04/2015 | 21:23 | מאת: רומי

שלום, המטפלת שלי טסה לחו"ל לשלושה שבועות. אני בן 23, גם ככה לקח לי הרבה זמן לשתף פעולה ותמיד הייתי סקפטי ועכשיו אני פתאום מרגיש שלא בא לי יותר שאין לי כח נפשי שוב להתחיל, ומי ישמע היא בסה"כ טסה והיא חוזרת. אבל מעכשיו אני חושב על זה שאני לא מתכוון לחזור ישר כשהיא נוחתת, שגם אני צריך הפסקה,כאילו אני שואל את עצמי למה זה ככה? אני מבין מאנשים אחרים שאמנם הפסקה זמנית כזו היא משהו מטלטל מעט, אבל אצלי זה חסר פרופורציה. כבר לא בא לי. ואני חושב על זה כל יום. וכבר פוחד מהחזרה ולא יודע להסביר... יש הסבר לזה? יש סיבה? מה קורה לי? למה אני מגיב כך?

רומי תיאורך ותחושותיך לגבי ההפסקה הזמנית, אם כי קצרה, בטיפול שכיחים למדי. יש לזה הסברים פסיכולוגיים אפשריים שונים אך אין צורך להתמקד בהם, אלא עדיף שתחדש/תמשיך הקשר הטיפולי עם הפסיכולוגית שלך ו"תעבדו" יחד את המשמעות של הפרידה והשלכותיה הרגשיות לגביך. עיבוד מעין זה עשוי לתרום רבות להעצמת הטיפול והצלחתו.