פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4904 הודעות
4518 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

11/06/2015 | 14:48 | מאת: אני

אני נשואה ואימא ל3 ילדים מקסימים.עובדת משרה מלאה וגם סטודנטית.מטבעי אני אדם לא רגוע אך לאחרונה העומס המוטל עלי כבד ונפשית אני חשה תשושה ולחוצה.בעלי מאוד תומך ועוזר אך אני בשלי.אני חשה שאני לא מצליחה לשלוט על ההתפרצויות,שהן שולטות עלי.אני צועקת וממש מרגישה את המתח בגוף.אני חוששת שזה פוגע במשפחתי האהובה (וכמובן שגם בי) ולכן רוצה לקבל עזרה. אודה אם תוכל להדריך אותי למי עלי לפנות: פסיכולוג,פסיכיאטר,פסיכותרפיסט,ביופידבק...אני כבר מבולבלת מרוב כל שיטות הטיפול.תודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

ל- ? אני אמנם כפסיכולוג בעצמי אני עלול להמליץ יותר על פסיכולוגים. אך מששקלתי את שאלתך ביתר עמקות, הגעתי לידי המלצה, שאכן עדיף, גם במקרה שלך, שתפני לפסיכולוג קליני, המטפל בגישת ה-CBT (קוגניטיבי-התנהגותי). לעיתים ניתן לשלב זאת עם סדנא קבוצתית לשליטה בכעסים.

שלום, עד לפני 7 חודשים הייתי אשה נורמטיבית: נשואה+3 ואקדמאית. בעקבות מקרה שעברתי בעבודה חדשה לאחר הסבה מקצועית שבה השקעתי לא מעט זמן וכסף, אני נמצאת מזה כ- 7 חודשים בדיכאון עמוק. נכון להיום, אני מטופלת ב-3 תרופות שונות נוגדות דיכאון, נמצאת במעקב קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני נמנעת מכל מפגש חברתי בגלל שאני לא רוצה לשמוע איך אנשים אחרים מצליחים בחיים ונהנים ומסתגרת רוב הזמן בבית, כי רק כאן אני מרגישה בטוחה. אפילו בעלי כבר מיואש ממני כי הוא מרגיש שהוא צריך לתרץ בכל פעם למה אני לא מגיעה איתו למפגשים משפחתיים והוא נתון ללחץ מצד הוריו שלא מבינים את מצבי, וזה כמובן בנוסף ללחץ הכלכלי שמופעל עליו מאחר והוא המפרנס היחיד כרגע את כולנו והוריו כנראה מפעילים עליו לחץ נוסף בכיוון הכלכלי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה מעבר למה שאני עושה כרגע? אני לא יכולה לצאת לעבוד כרגע בגלל שסף הריכוז שלי הוא אפסי וכך גם הביטחון העצמי. בעקבות חוסר-היכולת שלי לתפקד בכלל ולעבוד, מצבנו הכלכלי מדרדר. אני מאוד מיואשת מאוד מזה שאני לא מצליחה למצוא את עצמי ומזה שהרוב לא מבינים אותי ומהלחץ שמופעל עליי. תודה מראש

ח אני מבין הרגשתך ואפילו ציפייתך לעזרה מהירה דרך הפורום, אך למרבה הצער זו ציפייה לא ריאלית. למיטב ניסיוני המקצועי-קליני, התמדה בטיפול פסיכולוגי (ותרופתי במידת הצורך והמומלץ על ידי הפסיכיאטר), מוביל בסופו של דבר להקלה משמעותית אצל מרבית הסובלים ממצוקות נפשיות כולל גם דיכאון, אף אם זה לוקח זמן ומאמץ להשגתה."..גם אם יתמהמה, בוא יבוא.." לגבי קשייכם הכלכליים תוכלי להסתייע בשירותי הייעוץ והטיפול הפסיכולוגי של קופת החולים אליה את משתייכת, בתעריפים נמוכים ואפילו מסובסדים.

07/06/2015 | 02:29 | מאת: ra

היי יש לי בגוף תופעות דיי מוזרות שחלקם מופיעות ועוברות וחלקם נשארות והרופאים שבדקו אותי אמרו שכנראה זה מלחץ בהתחלה התחיל לי קילופי עור באיזור האף לאחר מכן בזקן נהיה לי חור סימטרי ללא שיער ולאחר שנה חזר לצמוח שיער ועכשיו יש לי בגב עיגולים של פריחה אני אולי בלחץ בעבודה אני עובד בעבודה של אחריות על ביצועים ויעדים איך יכולים לאזן את הלחץ שלא יפגע בבריאות וגם לא בעבודה ??

לקריאה נוספת והעמקה

ra ?? "יקצר המצע" כאן מלפרט ואפילו לתמצת את הניתן לכתוב בהקשר לשאלתך "איך ניתן לאזן את הלחץ.." וכו'.. תוכל להיעזר ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין וכן באתר המעולה של ד"ר ברוך אליצור (גלגל ומצא אותו ב"גוגל").

04/06/2015 | 17:58 | מאת: לירון

מאיפה להתחיל? בת 23. סובלת מחרדות מגיל 16 בערך. עברתי כל מיני תקופות. כל מיני טיפולים ללא הצלחה וכדורים. כיום לוקחת מעל שנתיים כדור קבוע : פרוטין 20 מ"ג - כדור וחצי כל יום. השורש לא ידוע, אין טראומה ידועה או זכורה שהביאה אותי להתפרצות החרדה הזאת. אך כיום אין לי עצמאות , תלותית ולא יכולה אף פעם להיות לבד גם לא בבית. לא יוצאת לשום מקום בלי אדם נוסף ובעצם מתנהלת כמו ילד קטן שחייב ליווי ושמירה לכל מקום ואפילו בבית שלו לא יכול להיות לבד. הלבד מלחיץ אותי ומכניס אותי ישר לפאניקה. נסיתי טיפולים רבים מעבר לפגישות עם פסיכולוג ומעקב אצל פסיכיאטרית: טיפול המאופטי, טיפול אצל ד"ר אורה גולן, ביופידבק ועוד. כלום לא באמת עזר. כל השנים האלה אני מטופלת ומנסה טיפולים שונים אבל שום דבר לא באמת עוזר. הגעתי לגיל 23 ואני נמצאת במצב גרוע ללא עצמאות, חיי תלות. אני עובדת כל יום כמו כולם .. בעבודה הכל בסדר, לא רואים עלי דבר כאילו אני אדם רגיל. אבל מה שלא יודעים זה שהוריי לוקחים ומחזירים אותי לעבודה כיוון שלבד אני לא יכולה. הוצאתי רשיון לפני שנתיים ויכולתי לנהוג מדי פעם עם ליווי. היום גם את זה אני לא מסוגלת. אני לא יודעת איזה טיפול עוד לנסות. רק יודעת שחייבת את העצמאות שהייתה לי פעם, כשהייתי בת 15 ויכולתי לעשות כל כך הרבה דברים שהיום אני לא מסוגלת... מה אני יכולה עוד לנסות? חשבתי על היפנוזה. אני כבר לא יודעת , נראה שנסיתי הכל...מיואשת.

לקריאה נוספת והעמקה

לירון קשה להתייחס לשאלתך מבלי להכירך באופן מקצועי מעמיק ומפורט יותר. כללית, טיפול פסיכולוגי קליני מתאים (לרוב בגישת ה-CBT) עשוי לעזור באופן משמעותי ביותר למרבית תסמונות החרדה. ויחד עם זאת יש מקרים ומצבים המחייבים טיפול אינטנסיבי וממושך עד להשגת השיפור המיוחל. חשוב להתמיד בטיפול ולא לזגזג בין טיפולים ובוודאי שלא לפנות למה שמוגדר כ"טיפולים אלטרנטיביים", הניתנים על ידי גורמים שאינם מקצועיים. היפנוזה היא כלי טיפולי יעיל ביותר העשוי להחיש ולהגביר את היעילות הטיפולית.

01/06/2015 | 10:45 | מאת: ישראל

שלום, אני בן 37. מזה כ 3 חודשים אני סובל מתחושה של ריחוף וניתוק. מבחינת הראייה אני לא מצליח להתמקד ולהתפקס על דברים , אני מרגיש בעין שמאל תחושה כאילו היא לא מתפקדת וכן סוג של לחץ קל מתחת לעין. באוזן שמאל אני מרגיש מדי פעם אטימה ולחץ קל , ודברים שאני שומע בה צורמים ולא נעימים. כמו כן יש לי כאבים באזור הצוואר בתנועה שלה , מן סוג של מתיחה (לא תפוס).עשיתי mri ו סי.טי ראש והכל נמצא תקין. גם רופא א.א.ג בדק והכל תקין. בימים האחרונים אני חווה סוג של חרדה וקשיי נשימה ולכן לקחתי ב 4 ימים האחרונים תרופה וואבן. הדבר שהכי מפריע לי זה הראיה הירודה . אני מרגיש כל היום כמו זומבי כאילו עיניי פקוחות אך לא רואות דבר.מה עליי לעשות? למי לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

ישראל לא ציינת מה היא האבחנה המשוערת של הרופאים שבדקו אותך. מתוך הבנה, בהסתמך על דבריך, שהשלמת את הבירור הרפואי המתבקש, לגבי הסימפטומים שאתה מתאר, ונשללה בעיה רפואית אורגנית-פיזיולוגית (האמנם ?), הרי שכדאי שתפנה לייעץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג רפואי, או קליני, באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך.

26/05/2015 | 20:03 | מאת: דליה

אני לוקחת מידי פעם קלמנרבין כשמרגישה קצת מתח ולחץ לאחרונה נכנסתי לאיזו חרדה מבעיה רפואית והרופאה יעצה לי לקחת אסטו אבל ראיתי שלאסטו יש כל כך הרבה תופעות לואי שמכניסות אותי ליותר לחץ מה עדיף?

לקריאה נוספת והעמקה

דליה אני והפורום פסיכולוגיים. כך שאיננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה הייתי מציע לך להסתייע בטכניקות של "הרפיה עצמית". תוכלי למצוא הדרכה בעניין, באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל), או לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

23/05/2015 | 18:21 | מאת: תהל

לא מחלה מוגדרת או מאובחנת אבל ללא ספק אבא שלי איבד את זה מזמן. קלטנו שזה מוגזם בראש השנה שעבר אבא שלי, איש בן 60, שתה עד אובדן חושים. אני בת 19 לא שתיתי מעולם ברמה כזאת, במשך 12 שעות אמא שלי טיפלה בו עד שהתפכח, למרות ששקלה לקחת אותו לבית החולים. אחרי האירוע הזה הבית נכנס לשוק כולנו לא הבנו מה קרה בכלל. מאז הכל התחיל להדרדר, אי אפשר באמת לדבר עם אבא שלי, הוא צורח ומתעצבן על כל דבר, לא ניתן בכלל לקיים איתו שיחה הגיונית כי הוא מאוד קיצוני בתגובות שלו. הוא מעשן בכמויות היסטריות ושותה בירה ברוב הזמן, אבל לא ברמה שהוא איננו פיקח במהלך היום. לפני כמה חודשים הוא השתכר בעבודה ופוטר ועכשיו הוא מובטל כבר חצי שנה והוא מתחרפן. הוא מקלל כל היום את הטלויזיה רב עם כולם משפיל ונוזף, צורח. מאיים על כולם "חכו חכו כשאני אמות" "את לא תגידי לי מה לעשות אני אעיף אותך מהבית" ועוד. אני לא יודעת כבר מה לעשות. ניסינו לדרוש ממנו לקחת טיפול פסיכיאטרי כבר אחרי מה שקרה בחג, זה לא יצא לפועל לטענתו כי הפסיכולוג סינן אותו. אני לא מאמינה לזה. הוא משקר לנו בכל דבר קטן כבר. אני כל כך רוצה לעזור לאבא שלי כי הוא אפילו לא מחפש עבודה הוא ישן כל היום ורואה טלויזיה, לא זז מהבית. מבחינתו הוא לא מוכן לעבוד יותר, הוא לא מדבר איתנו בשום צורה מלבד צעקות וריבים. אני מאוד מפחדת שהמצב ידרדר לדפוסים אלימים וחסרת אונים לחלוטין. מבקשת רעיונות או תדריך כלשהו איך לשכנע אותו ללכת לטיפול או איך לטפל בו בעצמי. תודה..

תהל אני לא יודע ואפילו מסופק אם אביך אכן "חולה נפש" כדברייך. בכל מקרה, גם אם "הוא איבד את זה", כהערכתך, עדיף יהיה להתייחס למצבו כאל היותו נתון במצוקה נפשית קשה. התייחסות "אמיתית" מצידך למצבו ככזה יאפשר לך אולי לתקשר אתו באופן שישתכנע לפנות לקבלת עזרה. במקביל, יתכן וכדאי שתציעי לו שתפנו יחד לייעוץ מקצועי. לא בגלל שהוא "הבעיה" אלא כיון שיחסיכם בבעיה ואת חושבת שגורם מקצועי יוכל לעזור לכם לשפר את היחסים. בדרך זו הוא עשוי להסכים לשתף פעולה.

21/05/2015 | 19:26 | מאת: חיים

אני בזוגיות 5 חודשים עם בחורה שמאוד מצאת חן בעייני. הבעיה היא שיש לה אחות עם אוטיזם ופיגור שכלי. כמעט כל החיים של אמא שלה מלווים סיביב אותה אחות כבר 20 שנה, ורואים שזה ביגר אותה ב 10 שנים לפחות. אין ספק שזה לא קל לגדול בבית כזה. אני מרגיש נעים אצלם בבית ודי מתרגל למצב , אבל אחת לשבוע אני מקבל היסוסים ונכנס למצב של כמעט חרדה שזה גנטי ויהיו לי גם צאצאם הלוקים באוטיזם\פיגור. ועד כמה שבת זוגתי מוצאת חן בעייני ,המצב מעיב עלי. כמו כן לפעמים אני שואל את עצמי שאלות , מה יהיה שהוריה יתבגרו ולא יוכלו לטפל בה , או בבוא היום ... האם בת זוגתי יכולה בתור אפוטרופסית לסרב לשלוח את האחות למוסד ולבקש להכניס אותה לבייתנו , או בבקשה זמנית שתהפוך לקבוע ותהרוס לי את הנישואין. איני רוצה שילדי או בת זוגתי תעבור את מה שאמא שלה עברה (ביטול כמעט מוחלט של חייה לטובת האוטיזם) טוב לי עם בת זוגתי ואנחנו חושבים על חיים משותפים , אך העניין מכניס אותי מידי פעם לחרדות, שברור שהטיפול בהן אינו כדור. אני עובד עצות.. אני מפחד לשתף את בת זוגתי במחשבותיי מחשש שהיא תפגע ולא תהיה דרך חזרה. מה תיעץ לי?

לקריאה נוספת והעמקה

חיים שאלתך אכן מורכבת וכלל לא פשוטה. כללית, ראוי ונכון כמובן שתפתח הנושא בשיחה פתוחה, רגשית ואמפטית עם בת זוגך. אם חששך להיפגעותה האפשרית גבוהה ומבוססת, יתכן וכדאי לעשות זאת במסגרת יעוץ זוגי. תוכל לנמק הצעתך למפגש כזה דווקא בשל כוונותיך הרציניות והטובות לגבי הזוגיות, עם בת זוגך.

18/05/2015 | 22:58 | מאת: נעה

שלום אני בת 25 לפני כארבע שנים התחלתי לסבול מחרדות. בהתחלה טופלתי בלוריוון ולאחר מכן גם ברסיטל. הלוריוון לפני השינה והרסיטל 20 מ"ג ביום. הרסיטל מאוד עוזר לי ואין בכוונתי להפסיקו אך אני מעוניינת להפסיק את הלוריוון. לאחר 3 שנים זה נראה לי בלתי אפשר להירדם בלי זה. חשוב לי לציין שאני לוקחת אחד ביום ולעולם לא העליתי את המינון על דעת עצמי אך הפחד להפסיק עדיין קיים. מפחדת לנסות בכלל. השאלה היא איך מפסיקים בצורה הנכונה ביותר? האם אפשר להיעזר במשהו טבעי או אפילו טיפול אלטרנטיבי מסוים? אשמח לתשובה במהרה תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

נעה איננו עוסקים בפורום זה בתרופות. כדאי שתתייעצי בעניין עם רופא המשפחה שלך. כללית, להקלת חרדתך ושיפור יכולתך להתמודד אתה כדאי וראוי שתפני לקבלת יעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים ולא טיפול "אלטרנטיבי" אחר.

18/05/2015 | 09:07 | מאת: רינה

שלום דוקטור שמי רינה בת 23 כרגע לומדת ומשלבת עבודה מול הלקוחות ובכן אני פונה לך בבקשה בלקבל יעוץ מקצועי שקשור לתפקוד עבודה שגורם לי לא להתפקד בצורה שוטפת ואסריטיבית ויש גורם מרכזי לכך והגורם לבעיה הזאת זה שיש אצלי נכות באוזניים.וזה גורם לי לא לתלקד ולהבין את הלקוחות ולפעמים זה קצת מאכזב אותי שאני מנסה להבין אותם וגם שאני מבקשת להגביר את הקול זה עדיין לא עוזר לפעמים אני משתמשת במכשירי עזר אבל לפעמים הם מתקלקלים מהר ואז אני נישארת חסרנת אונים,אין לי ביטחון הוא נמוך מרגישה שכבר אין לי חשק לחיות ככה אף אחד לא מבין אותי אפילו החבר שלי שלמד במדעי התנהגות לא מנסה להבין אותי אז מבין אותי מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שאלתך מורכבת מכדי שניתן יהיה לייעץ לך, מבלי להכיר אותך באופן אישיותי ומקצועי מעמיק יותר. מאידך, אין לי ספק שאפשר לעזור לך וביעילות רבה, אם תפני ולו לייעוץ/טיפול פסיכולוגי קצר מועד לפסיכולוג קליני מתאים. זה יכול להיעשות גם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

17/05/2015 | 15:51 | מאת: גולי

בשבועיים האחרונים אני בחרדה ( היה לי את זה בעבר וחלף ע"י טיפול). בנוסף יש לי גם הרגשה חמימה שלך חום נמוך 37-37.5 במדידה- האם יכול להיות קשר בין הדברים ?

לקריאה נוספת והעמקה

גולי אני לא חושב שיש קשר ישיר בין חום וחרדה. להערכתי, במצבי מתח החום נוטה לרוב דווקא לרדת. בכל אופן את סוגיית החום תצטרך לברר עם רופא המשפחה שלך ואילו לגבי החרדה כדאי שתשוב ולו לייעוץ קצר וממוקד למטפל הקודם שלך.

ד"ר שלום רב, בעבר עברתי טראומה שבעקבותיה באו שנים של דיכאון והתקפי חרדה וטופלתי בכדורים כגון אסטו,קלונקס,קסנקס, בנוסף לריטלין שלקחתי עקב היותי מאובחנת עם ADHD די חמור מסתבר. השנה מצבי השתפר והפסקתי עם הכדורים נוגדי הדיכאון והחרדה ובמשך תקופה מסויימת הכל היה בסדר אך לאחרונה בשימוש בריטלין לאחר שעתיים אני נתקפת חרדה ואי שקט שפשוט מקפיא אותי ואני לא יכולה לזוז ולעשות שום דבר במשך שעה שעתיים. בהתחלה ניסיתי להרגיע את עצמי ולא להילחץ מזה אבל ללא הועיל ומפעם לפעם זה רק הולך ונהיה קשה יותר. זה מוזר כי במשך שנים הריטלין לא גרם לי לתופעות כאלה של חרדה וסטרס ופתאום עכשיו כן וזה כבר שבוע ככה וזה לא נראה כאילו זה במגמת ירידה..זה זורק אותי כמה שנים אחורה למקומות שאני ממש לא רוצה לחזור אליהם וממש מפחדת מזה..ניסיתי כדורי הרגעה טבעיים כגון קלמנרבין,פסיפלורה, ולריאן אבל השפעתם חלשה עד לא מורגשת כלל. הבעיה היא שאני פוחדת לחזור לקסנקס וקלונקס כי הם ממכרים ויש להם מגוון תופעות לוואי לא נעימות לכן רציתי להתייעץ, האם יש לך מושג למה הריטלין גורם לי לחרדה וסטרס ברמה שאני קופאת אם פעם זה לא היה גורם לזה? ובכלל למה זה קורה מבחינה כימית? למה ריטלין גורם לחרדה..? ובמה כדאי לי להשתמש להרגעה שכן ישתלב עם הריטלין ושגם ישפיע כאשר הגוף כבר בהשפעה של הריטלין שמזין ומזין את החרדה? איך קסנקס משתלב עם ריטלין? איך קלונקס? והאם פרומטזין באמת לא ממכר כמו שאומרים? והאם הוא כן יכול לעזור במקרה שלי עם הריטלין? בבקשה בבקשה השתדל לענות לי בהקדם כי הימים האלה כבר קשים מידי ואני לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

מור אני והפורום אליו פנית הננו פסיכולוגיים במקצוע ובתוכן. כך שאיננו עוסקים כלל בתרופות. לאור מורכבות שאלתך אף הייתי מציע לך שלא להסתפק בפנייה לפורום אלא לפנות לרופא פסיכיאטר. במקביל וללא קשר לנושא התרופתי חיוני עבורך שתפני גם לטיפול פסיכולוגי מתאים העשוי לספק לך כלים כיצד להתמודד עם מצוקותייך.

13/05/2015 | 16:42 | מאת: lili

אני מטופלת אצל מטפל שעזר לי מאוד, לאחרונה הרגשתי שאני מתאהבת בו למרות שהיה לי ברור שאין לזה סיכוי מהרבה סיבות, בפגישה האחרונה שיתפתי אותו ברגשות שלי, הוא לא התייחס לזה יותר מדי רק חזר ואמר כמה םעמים שלא יקרה פה כלום, עכשיו אני בעיקר כועסת על עצמי שנתתי לעצמי לרגיש ולחשוב שיכול להיות אולי משהו בננו, מבחינתו אין לו בעיה להמשיך לטפל בי הוא אמר לי שזאת החלטה שלי אם אני ארצה להמשיך את הטיפול איתו, אני לא יודעת מה לעשות עדיין ממשיכה לחשוב עליו למרות שברור לי היום שלא יקרה כלום

lili שאלתך חשובה, די שכיחה ומורכבת. בתמצית, "התאהבות טיפולית" (במטפל) שלרוב היא "השלכתית" ומדומיינת יכולה להעשיר את התהליך הטיפולי, על ידי ניתוח סיבותיה והעמקת המודעות הדינמית של רגשותייך, תוך שמירה נאותה על הגבולות הטיפוליים. לעיתים, עוצמת ה"התאהבות" רבה מידי ועלולה להקשות על ההתקדמות הטיפולית. בכל מקרה, הדרך להתמודד עם זה היא להעמיק את הבירור בעניין עם המטפל עצמו, עד להגעתך למסקנה האישית שלך מה הדבר המתאים לך ביותר, באשר להמשך או הפסקה של הטיפול.

13/05/2015 | 14:44 | מאת: רמי

מהתנועות אני לעתים נפגע. האם יש טיפול לתופעה ? מי הגורם הרפואי המטפל בתופעה ?

לקריאה נוספת והעמקה

רמי להערכתי, כדאי שתתייעץ תחילה עם "מעבדת שינה", לשלילת סיבה אורגנית/נוירולוגית לבעייתך. יש מרפאות/יחידות כאלה במרבית בתי החולים. בכל מקרה, סביר שיומלץ שתקבל גם סיוע פסיכולוגי לבעייתך, בכיוון של כלים להפחתת מתחים גלויים או סמויים העלולים להיות מקור אפשרי לבעייתך.

13/05/2015 | 14:28 | מאת: טלי

שלום, אני מטופלת בציפרלקס 10 מג מעל 5 שנים עקב התקפי פאניקה.הרגשתי מצויין במהלך השנים מלבד פעם או פעמיים של נפילות עקב מחלות קלות . אני מאוד היפוכונדרית ולכן כל שינוי בריאותי מורגש בנפש. אני הייתי חודש עם נזלת , ליחה ושיועלים ורופאת משפחה נתנה לי אנטיביאטיקה זינט,(ברוכיטיס שלא טופל) תחילה פחדתי תופאות לווי מאנטיביאטיקה הזאת שמעולם לא לקחתי, לאחר מכן פחדתי שחליתי במחלה נוראית כמו מחלת ריאות סופנית (למרות שאיני מעשנת) או משחפת (למרות שכולם הסבירו לי ששיעול עם ליחה ירוקה ונזלת אינם תסמינים של שחפת), בקיצור אני עם חרדות קשות , חוסן תאבון וקשי שינה. איך אני יוצאת מזה? האם השינה ותאבון יחזרו אלי? בבית יש לי 3 ילדים ובעל

לקריאה נוספת והעמקה

טלי טיפול תרופתי מקל בדרך כלל על הסימפטומים החרדתיים ועם הזמן יש ומושג שיפור מתמשך ויציב. במקרים רבים אחרים וכנראה שאת נמנית עליהם, טיפול תרופתי לא מספיק ויש צורך גם בטיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול הפסיכולוגי, אמור ויכול לספק כלים להתמודדות מתמשכת ויציבה.

10/05/2015 | 16:47 | מאת: אמא

שלום רב אינני יודעת אם הגעתי לפורום המתאים אך אודה מאד אם תפנו אותי לפורום או לטיפול המתאים. יש לי בן מקסים, בחור בעל מראה נאה בן 29. הוא אדם טוב, אוהב לעזור לזולת, חברותי מאד, מאד משפחתי, לא מתמרד, ספורטיבי. הוא עבד ולמד באוניברסיטה מס' שנים וכבר שנה שהוא רק לומד כדי לסיים את התואר. (מקצוע עיוני שלא מקדם אותו למקצוע ולתעסוקה). מצבו כיום די נואש. אין לו בת זוג, אבל יש לו הרבה חברים שאוהבים אותו ואיתם הוא מבלה הרבה. (אגב, הוא סטרייט). למרות זאת הוא מרגיש חסר ערך, חסר ביטחון, עם דימוי עצמי נמוך. הוא מאד מוטרד בקשר לעתיד. הוא טוען שאין לו עתיד!!! בגילו הוא לא מסודר אין לו עבודה, אין לו כיוון בכלל, ואז כמובן איזו בחורה תרצה אחד כמוהו?! (הוא כבר צבר ניסיון של דחייה שוב ושוב). הוא עצמו מאד בררן וביקורתי הן כלפי עצמו והן לגבי בחורות. כל המצב הזה מייאש אותו. רוב חבריו שסביבו כבר מצאו את דרכם. הם עובדים, יש להם בנות זוג וחלק גם נשואים. הוא סובל. נפשו כואבת ובוכה מבפנים. הוא ישן גרוע בלילות. קם עייף,עצבני, וחסר אנרגיות ומוטיבציה. אני וכל בני המשפחה רואים הכל. מנסים לעודד, להפיח תקווה, לחזק את רוחו ונפשו. לעמוד כל הזמן לצידו ולמענו, אבל אנחנו לא מצליחים לשנות ולשפר. אני מפוחדת וקצת מבוהלת וחוששת שהוא ידרדר. מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אמא הגעת לפורום הנכון, אך "התשובה הנכונה" היא קצרה. "עצות" בלבד לא יספיקו כנראה. אם אמנם "כל המצב הזה מייאש אותו"- את בנך, נסי להשתמש בזה כנקודת מנוף כדי לעודד אותו לפנות ליעוץ/טיפול פסיכולוגי, אם באופן פרטי, או במסגרת השירותים המוצעים על ידי קופת החולים אליה הוא שייך. גם טיפול קצר עשוי לסייע לו משמעותית.

09/05/2015 | 21:08 | מאת: שי

אני בן 31 מאובחן כאו סי די שבוע שעבר התחיל לי הכאב בגב ובח הרופא נתנה חי אוטופן ומוסקול ואז אמרה שזו חרדה יש מצב שחרדה תימשך 10 ימים כיאני עדין מרגיש חוסר אוויר והאו סי די שוב משתל אני מפחד להתחרפן חזרתי לקחת ציפרמיל 40 מג אשמח לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

שי אני מבין הרגשתך אך אין שום סיבה להיות נואש. כמי שסובל מ- OCD, לדבריך, אתה הרי כבר יודע ודאי מניסיונך שחרדות באות והולכות.. לעיתים הן מתעצמות ולרוב חולפות. גם עכשיו ולמרות שהיא נמשכת כבר 10 ימים (כן יש מצב שחרדות נמשכות הרבה זמן) חרדתך תחלוף. הדרך הטובה יותר מטיפול תרופתי היא לקבל גם טיפול פסיכולוגי. עדיף בגישת ה- CBT.

03/05/2015 | 21:51 | מאת: עידן

רציתי לשאול אני סובל מחרדות ופחדים גם מבחינה פיזית יש לי כאבים באגן בטחן תחתונה לחץ בדרכי השתן שתן מרובה ועצירות האם יש קשר בין החרדות לתופעות הללו רק רוצה להוסיף שהייתי נוטל את הכדורים אסטו במשך שנה וחצי ולאחרונה הפסקתי איתם ליתר דיוק לפני 3 חודשים יש לי סחרחורות ועייפות וכמובן פחדים שאני חולה אשמח לייעוץ, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עידן/יגאל ? ראה תשובתי לך, בשאלה הקודמת..

03/05/2015 | 21:43 | מאת: יגאלל

אז ככה אני בן 27 ולפני כמה שנים זה התחיל ערבבתי גוינט עם שתייה חריפה והתעלפתי , מאז החיים שלי השתנו חרדות ופחדים שמשפיעים עליי גם מבחינה פיזית לקחתי כדורים בשם אסטו במדך שנה וחצי ולאחרונה הפסקתי מזה 3 חודשים ושוב אני מרגיש שהחרדות והפחדים חזרו , גם מבחינה גופנית כאבים באגן בטן תחתונה לחץ בדרכי הדתן ושתן מרובה השכלה היא אם יש קשר ביניהם ומה לעזאזאל אני צריך לעשות בשביל לגרום לבעיה הזאת להעלם? אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי

לקריאה נוספת והעמקה

יגאל/עידן למרות שסימפטומים פיזיים יכולים להתפתח גם כתוצאה ממתח נפשי וחרדות חשוב שתיבדק תחילה אצל רופא, כדי לשלול האפשרות שמדובר בבעיה רפואית -ביולוגית. אם, על פי תיאורך, אמנם מדובר בבעיה נפשית-רגשית בעיקר, זה לא מספיק להסתפק בטיפול תרופתי. חשוב להיות גם, או בעיקר, בטיפול פסיכולוגי מתאים. זה אמור לטפל גם בתשתית של בעייתך ולספק לך כלים מתאימים להתמודדות.

03/05/2015 | 13:03 | מאת: יעל

שלום, אני בת 26, כבר כמה חודשים סובלת מחרדה ברמה בינונית.. הייתי בטיפול פסיכולוגי ועכשיו משלבת גם cbt. בסהכ עד כה בחורה בריאה ללא בעיות מיוחדות וללא פחדים כמעט משום דבר. החרדה הופיעה ביום בהיר אחד בזמן נהיגה.. כמובן שבאותה העת לא ידעתי לקשר את זה למתח נפשי אבל לאחר בדיקות רפואיות מקיפות עלתה הסברה שזה לא משהו פיזיולוגי.. מאז זה חזר מידי פעם, בתוספת תופעות פיזיולוגיות מעיקות כמו כאבי ראש וסחרחורות, ולאחרונה גם כאבים בקרקפת, בנקודות מסוימות מאחורי האוזן ומעל העורף. הכאבים האלה מעלים בי חששות לבעיות פיזיולוגיות חמורות (שבץ וכו) על אף שאני ממש לא בקבוצת הסיכון, לא מעשנת ואוכלת בריא ואין היסטוריה במשפחה. בנוסף, עד להופעת תסמיני החרדה לא סבלתי כלל מכאבי ראש, אולי פעם-פעמיים בשנה ועתה זה משהו כמעט יומיומי (בעוצמות משתנות). אני יכולה להיות רגועה שאלו תסמיני החרדה והמתח? שרירים תפוסים שמקרינים?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל אני מבין רגישותך החרדתית, אך אין אפשרות לקבוע דרך הפורום אבחנה ובודאי לא כשמדובר בסימפטומים פיזיולוגיים לגביהם רק רופא מוסמך לקבוע אבחנות. אני מציע שתסמכי על דברי הרופאים שבדקו אותך והפסיכולוג אצלו את בטיפול.

02/05/2015 | 00:03 | מאת: לילך

בת 47 לא מוצאת עבודה כבר שנה - כרגע בלי אבטלה. הורתי אפילו את תאריך הלידה שלי ואז בחודש האחרון התחילו קצת לקרוא לי ואז רואים את הגיל ולא מקבלים אותי . היתי מזכירה הרבה שנים ובשירות לקוחות - (שאתה נמדד על זמנים שהיו מצוינים על המחשב)וזה כבר לא בשבילי. כבר התיאשתי למצוא במזכירות . אז התחלתי לחפש בחנויות אבל גם זה לא הולך. גם בגלל שאני מלאה בכמה חנויות אמרו שהם לא צריכים. ואחרי זה התברר שפשוט הם אמרו את זה סתם. אני מאוד בדיכאון . יש לי משכנתא לשלם ובעלי מאוד מלחיץ אותי.

לילך לצערי לא נוכל לעוץ לך בעניין מציאת העבודה. איננו עוסקים בכך. לעניין מצב רוחך והדיכאון שאת מציינת, ברור שהם עלולים להשפיע לרעה ו"באופן מעגלי" על סיכוייך למצוא עבודה. לכן כדאי שתיפני בעניין דיכאונך ולו לייעוץ קצר וממוקד עם פסיכולוג מתאים, בין אם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת. או באופן פרטי. זה עשוי בהסתברות גבוהה לשפר סיכוייך למציאת עבודה. שכן, אינך צריכה להתייאש גם בגילאים מבוגרים יותר משלך אנשים מוצאים עבודה.

01/05/2015 | 17:00 | מאת: משה

שלום , לפני התחלה של קריאה יש לי מתח לחץ וחנק בגרון עם כאבי ראש וגמגום תוך כדי קריאה .ההרגשה כאילו מישהו רודף אחרי ואין לי שליטה על קצב מהירות הקריאה .עוד לפני הקריאה יש לי את התחושות האלה .ממה אני סובל ? וכיצד ניתן לטפל בבעיה?

לקריאה נוספת והעמקה

משה אני מניח שאתה מתכוון לקריאה בקול (דקלום), בפני אנשים אחרים (?!). כנראה שזו מעין "חרדת ביצוע" האופיינית להרבה אנשים בתחומים שונים בהם הם צריכים לבצע משהו וחוסר הביטחון ביכולת גורם להתרגשות החרדתית והמתח שאתה מתאר. ניתן לטפל בבעייה, בעיקר על ידי טיפול פסיכולוגי בגישה המוגדרת כ- CBT (קוגנטיבי-התנהגותי), עם או בלי שילוב, של הכלי הטיפולי היעיל של היפנוזה. טיפול ממוקד וקצר יחסית, עשוי לעזור לך משמעותי.

30/04/2015 | 10:12 | מאת: רון

איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ??? מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ? אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי. אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים. איך מתמודדים ?

רון בן כמה "הילד" שאינך סומך על הזוגיות וסגנון הבילוי שלו ? האם יתכן שיש קשר בין תפיסתך אותו כ"ילד", לבין מה שעלול להיראות כ"מרדנות" והתנגדות לחדירה לפרטיותו וכד'/..?

28/04/2015 | 21:10 | מאת: חני27

בת 56 גרושה ,יש לי ילדים נשואים ונכדים,ויש לי בת עם פיגור קל בהוסטל,אני חיה לבד,מרגישה בדידות נוראית,עצבות,ריקנות,חרדה,פחדים,ליץ,אי שקט פנימי,אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,לא טוב לי בכלל,שום דבר לא עושה לי טוב,לא מוסיקה ולא טיול,אפילו שהילדים באים לבקר זה לא עושה לי טוב,כי אחרי זה הם הולכים הביתה ואני נשארת בודדה עם מיליון מחשבות שליליות בראש,מה עושים? איך יוצאים מזה? אני חא זוכרת מתי צחקתי לאחרונה בקושי מעלה חיוך מאולץ לאנשים

לקריאה נוספת והעמקה

חני27 נראה שאת זקוקה לעזרה מקצועית ובהקדם. הייתי שמח לנסות ולעזור לך, אך זה לא אפשרי ולא מספיק דרך הפורום. אני מאד ממליץ שתיפני לייעוץ/טיפול אצל פסיכולוג קליני מתאים. את יכולה לקבל עזרה גם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי.

24/04/2015 | 10:59 | מאת: 1

1

ק ?????

24/04/2015 | 10:44 | מאת: תמר

היי. אני מקווה שתוכלו לומר לי מה קורה לי. אני בת 27 נשואה כמעט שנה וסובלת מאוד מחרדות. אנסה להסביר את עברי. בגיל 4 הורי התגרשו ואני זוכרת את המצב שהיה בבית בודאות, האלימות, הצעקות ולאחר מכן התשוקה שאבא יחזור והתשוקה למשפחתיות כפי שהייתה. כשהייתי בת 6 אני עברה תאונת דרכים מאוד קשה ושהתה בבית החולים במשך שנה, נאלצתי לעבור לגור עם סבתי ולאחר מכן עם אבי ומשפחתו החדשה, במשך שנה שלמה התגעגעתי לאמא ולא הפסקתי לבכות וחוויתי קשיים עצומים בבית אבי. לאחר שאמי חזרה כל הילדות זכורה לי מלווה במריבות איתה ומספר פעמים היא אף זרקה אותי מהבית עם כל הדברים שלי לבית אבי שוב, זכרון מאוד טראומתי עבורי, נאלצתי בתור נערה מתבגרת לגור בבית אבי עם עוד 4 אחי ממנו שכולם זכרים בחדר אחד. זה היה בסביבות גיל 15 , אני זוכרת שהייתי מאוד עצובה ודיכאונית. במקביל סבלתי מבנייה כלשהי במראה החיצוני בזמן בית הספר והייתי ללעג של עשרות ילדים בבית הספר, זה גם זכור לי כדבר טראומתי עבורי. לאחר זמן-מה חזרתי לבית אמי שהייתה מכורה לתרופות, סמים ואף ניסתה להתאבד עשרות פעמים. אני זוכרת כל מכתב התאבדות שהייתי מוצאת אצלה, כל הזמן ניסיתי לסכל את ניסיונות ההתאבדות שלה, היתה פעם אחת שהיא שאפה גז מבלון גז שהתפוצץ והיא נשרפה כולה , בתור חיילת חייתי איתה חודש שלם בבית חולים. כל החיים הייתי חרדה לה שאקום ואמצא אותה מתה. לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בעבודה שאני נמצאת בה עד היום כ6 שנים, עבודה מאוד קשה, מלחיצה וסיזיפית. במקביל הכרתי בה חבר שהיום הוא בעלי, לפני כ3 שנים אמי התאבדה בבית חולים לאחר ייסורים קשים. אני זוכרת שהיה לי קשה להביע כאב ובקושי בכיתי ואני זוכרת שחשתי תחושת הקלה בשבילה. באותו רגע עזבתי את הבית ושכרתי דירה לבדי במשך שנתיים, הייתי מאוד לבד , סובלת מסיוטים , ישנה בסלון, לא נרדמת, כואבת , מחפשת קרבה של אנשים קרובים. באותו זמן בעלי היה חבר שלי, והוא עזב אותי, הרגשתי שכל עולמי קורס עליי ואין עוד טעם לחיי. הבטחתי לו שאטפל בעצמי ומשתנה והוא חזר אליי. היום אנחנו נשואים והוא אומר שאני לא עמדתי בהבטחה שלי, ניסיתי להסביר לו מספר פעמים מה אני עוברת אבל לא הצלחתי. אני חווה חרדות עמוקות וקשה לי לנהל אורח חיים נורמלי, אני בקושי ישנה וכבר לא טובה בעבודה שלי כמו פעם. אני מרגישה שאת הקרקע היחידה והיציבה שיש לי בחיים אני כמעט ומאבדת שזה בעלי ואז איני חושבת שכבר גופי יוכל לשאת זאת. אין לנו כסף לפסיכולוג ואני מרגישה שההפרעה שלי עולה שלב, אני סובלת מלחץ, דפיקות לב חזקות, התקפי פאניקה ומחשבות על כך שבעלי יעזוב אותי, אני נהיית מטרידה מאוד בגלל זה ולא נותנת לו נחת, אני מגיעה לעבודה וכבר רוצה ללכת. היום כבר לא הלכתי כי אני מרגישה שאין טעם. כל השנים הייתי חזקה וגידלתי את עצמי אבל אני מרגישה שהגוף כבר חלש ורוצה רק נחת , נימאס לו להילחם.

לקריאה נוספת והעמקה

תמר מצער לקרוא על מצוקתך הקשה ועברך רווי הקשיים. כפי שאת עצמך מבינה ובצדק, את/ם זקוקים לעזרה מקצועית של פסיכולוג. עזרה מקצועית עשוייה לעזור לך/ם משמעותית. לגבי בעיית הכסף/מימון של הפסיכולוג, את/ם זכאים לטיפול פרטני ו/או זוגי במסגרת קופת החולים אליה אתם שייכים, בתעריף מוזל ואולי אף ללא תשלום (תלוי בקופה והאם ניצלתם זאת כבר בעבר). יש בקופות פסיכולוגים טובים ביותר וכדאי שתפני/ו בהקדם.

15/04/2015 | 23:04 | מאת: בת אל

שלום, אני בת 29 בת להורים ששימשו מודל מעוות והרסני של מערכת יחסים אלימה אחד כלפי השני. אמא הייתה הקורבן רוב חייה עם המון אגרסיות בגלל חוסר אהבה והערכה מצד אבא- ואבא מאוד אגרסיבי ותקיף שכל הבית מושתת על מצב רוחו. שניהם עבאו ילדות לא פשוטה גם כן. אבא שלט על הרוח של הבית- אם טוב לו טוב לכולם ואם רע לו רע לכולם. נחשפנו המון פעמים לריסים אלימים בינינם הכוללים שבירת חפצים, הרמת יד ובכי. אני יותר התחברתי לצד של אבא תמיד כי הרגשתי תמיד שאמר רוצה להיות הקורס ולכן מחממת אותו. אחותי התחברה לאמא וסלדה מאבא. אני ספגתי התעללות נפשית מאוד קשה דווקא מצד אמא שלי שכללה הקנטות חוזרות ונשנות, אפליה ביני לבין אחותי, חוסר תמיכה רגשית ונפשית וכלכלית גם כעונשים, ביקורת הרסנית ורמיסת הביטחון העצמי. אחותי לא ספגה את היחס הזה אלא לקחה את התפקיד הילדה הטובה כדי לא לקבל יחס דומה. היא הייתה בת הפינוקים של אמא. אני יצאתי מרדנית, פתוחה, כנה, צועקת את הרגשות שלי החוצה, חוש צדק מאוד מפותח, מאוד מודעת, מאוד מאמינה בלרפא את הנפש, הבנתי שיש לי הרבה עבודה לעשות כדי לשקם את ההערכה העצמית שלי והיום אני תודה למודעות הגבוהה שלי במקום אחר. לא מושלם עדיין אבל בהחלט טוב. ההעאעה העצמית שלי גבוהה תקינה ואפילו סלחתי לאמא ואבא ( אצלו באוםן לא מפתיע התפרצה בשנים האחרונות מחלת נפש מאובחנת) כי הבנתי את המקום שלהם ומאיפה זה הגיע ועשיתי הרבה עבודה עצמית. אחותי לעומת זאת בגלל שלקחה את הקיצון השני בת 27 ומאוד סגורה. כן נורמטיבית ומתפקדת מעל הממוצע מבחינה חברתית ומבחינה תעסוקתית- אבל מפחדת מאינטימיות אפילו ברמת המבט בעיניים, לא משתפת מה עובר עליה ואיך היא מרגישה, מאוד צינית, נרתעת מאוד מגילויי חיבה או מגע. בנוסף לאחרונה התגלה ממקור עקיף שהיא עדיין בתולה. אני מאוד רוצה לעזור לה אבל מכיוון והיא מאוד סגורה והרבה פחות מודעת ממני אני לא יודעת איך להגיע אליה עם נושא כל כך רגיש ואישי- החיים שלנו. היא גם לא מאמינה בפסיכולוגיה כמוני. היא לא אוהבת לדבר על דברים אישיים אפילו לא על אם היא שמחה אן עצובה. כלום. רק שיחות חולין שטחיות. מה אפשר לעשות בשבילה והאם יש דרך לפרוץ את העצירות הרגשית הזאת? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

בת אל יש דרכים יעילות להקל על "עצירות רגשית", אך זה מותנה במודעות לקיומה של בעיה, מוטיבציה ומוכנות לתהליך טיפולי מתאים. כדי להיטיב להציע לך מה ניתן לעשות כדי לעזור לאחותך, יש צורך בהיכרות מקצועית מעמיקה שלה ושל אישיותה. מה שאת יכולה אולי לעשות, כדי לעזור לה, בהנחה (לא ודאית) שהיא אכן במצוקה, זה לנסות ולשכנעה, מתוך אמפטיה ויחס מכבד ומקבל, לפנות ולו לייעוץ פסיכולוגי קצר. לפנות לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מתאים.

15/04/2015 | 07:25 | מאת: ב

לדוקטור שלום אני בלחץ מזה שגיליתי שיש לי BPD וזה האבסורד שמצד אחד מסביר כל מה שעברתי כל השנים אבל מצד שני זה אולי מחמיר את מצבי כי אין לי סיכוי לשינוי .. זה נורא מייאש ומדכא ומבייש

לקריאה נוספת והעמקה

ב אני שמח לעדכן אותך שטעות בידך. יש עדויות מחקריות וקליניות מצטברות, המעידות על שיפור ושינוי משמעותי, גם אצל הסובלים מ-BPO (הפרעת אישיות גבולית). אפילו היום שמעתי בקליניקה שלי על מטופלים הסובלים מ- BPO ואשר מטופלים בגישת ה- DBT (טיפול התנהגותי דיאלקטי) מפיקים עזרה רבה ומשמעותית. נסה ותיווכח.

14/04/2015 | 11:09 | מאת: מירב

שוכבת במיטתי רמוסה וכאובה פגועה מנטישות רבות מילדותי ועד היום כל אחת שוברת אותי לרסיסים כאובה שכל דבר מסתיים לי מהר מדי אשר מרגישה לא שייכת כלל לכלום בחיי תחושת האי שייכות הורגת ופוצעת את נשמתי מנסה בכל כוחי לחפש מפלט להכלה אך כרגע לכל מי שפונה, פוגע ורומס יותר אינני קלה לפיצוח ולכן אינם מסייעים כהלכה עד אשר אינני רוצה כבר אף סיוע אולי מאיזה איש מקצוע אחד שאיכשהו מקווה למפלט אצלו אך גם מפוחדת שלא יבין וילך לפי הספר ולא לפי המקרה רתוקה אני לכאבי שאינני יכולה כבר להכילו לעיתים חושבת רבות אולי לא להיות קיימת רק לא להרגישו בעוצמה כל כך קשה ומייסרת לא מוצאת נחמה לסבל הקשה והמתמשך רוצה להאמין שאולי טוב יקרה ככל שהמאמצים לעזרה טובעים מבינה שאולי לא אמצא מזור לסבל המופרך עד אשר מאמינה שאולי הדרך היא קצרה לסיומה טובעת בין רגשות הגועשים והמתכלים בעוצמה ואינני יודעת מה יהיה כל רגע, המחר......

מירב פנייתך וניסוחה מרגשים בעוצמתם. מצער ממש להבין עד כמה את סובלת. ועדיין אין למיטב ידיעתי וניסיוני דרך להקל עלייך, אלא דרך טיפול פסיכולוגי מתאים. וגם אם נחלת אכזבות עד עכשיו, אני מאמין ויודע שיש מטפלים ראויים רבים שאינם עובדים "לפי הספר אלא לפי המקרה". נסי נא שוב ושוב. לבסוף תמצאי מענה והקלה.

13/04/2015 | 22:44 | מאת: אלה

שלום דר מאיר, רציתי לשאול על תופעה שבה אדם לוקח כדורים מתוך רצון לברוח מסיטואציה מכאיבה, במינון מוגדל (לא כדי למות) , אלא כדי להפסיק את הכאב. מתוך איבוד שליטה חלקי כדפוס חוזר במצבי מצוקה. אודה על תשובה מהירה

אלה אני מבין שאת/ה (?)במצוקה קשה, אך לא הבנתי מה השאלה ? ברור ש-"תופעה שבה אדם לוקח כדורים מתוך רצון לברוח מסיטואציה מכאיבה" היא תופעה קשה ומסוכנת שמן הראוי להימנע ממנה, לאלתר. הדרך לעשות זאת היא לפנות לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. אפשר דרך קופת החולים אליה אתה שייך או באופן פרטי. טיפול מתאים ואפילו קצר עשוי לעזור באופן משמעותי ומהיר.

10/04/2015 | 21:23 | מאת: רומי

שלום, המטפלת שלי טסה לחו"ל לשלושה שבועות. אני בן 23, גם ככה לקח לי הרבה זמן לשתף פעולה ותמיד הייתי סקפטי ועכשיו אני פתאום מרגיש שלא בא לי יותר שאין לי כח נפשי שוב להתחיל, ומי ישמע היא בסה"כ טסה והיא חוזרת. אבל מעכשיו אני חושב על זה שאני לא מתכוון לחזור ישר כשהיא נוחתת, שגם אני צריך הפסקה,כאילו אני שואל את עצמי למה זה ככה? אני מבין מאנשים אחרים שאמנם הפסקה זמנית כזו היא משהו מטלטל מעט, אבל אצלי זה חסר פרופורציה. כבר לא בא לי. ואני חושב על זה כל יום. וכבר פוחד מהחזרה ולא יודע להסביר... יש הסבר לזה? יש סיבה? מה קורה לי? למה אני מגיב כך?

רומי תיאורך ותחושותיך לגבי ההפסקה הזמנית, אם כי קצרה, בטיפול שכיחים למדי. יש לזה הסברים פסיכולוגיים אפשריים שונים אך אין צורך להתמקד בהם, אלא עדיף שתחדש/תמשיך הקשר הטיפולי עם הפסיכולוגית שלך ו"תעבדו" יחד את המשמעות של הפרידה והשלכותיה הרגשיות לגביך. עיבוד מעין זה עשוי לתרום רבות להעצמת הטיפול והצלחתו.

10/04/2015 | 15:29 | מאת: אלי רמוס

עישנתי גראס על בסיס יום יומי כל ערב במשך 4-5 שנים. לאחר שעברתי באחד המקרים התקף חרדה החלטתי לעשות סטופ והפסקתי לגמרי לעשן.בשבוע הראשון זה היה פשוט קשה מדיי חשבתי שאני משתגע ממש עובד עצות לאחר שבוע זה ירד וחזרתי לשיגרה יצא לי לעשן פעם או פעמיים שחטה אחת או שתיים לאחר חודש וחצי שלא הרגשתי כלום שוב הכל חזר וביותר חזק התקפי חרדה אי שקט בלבול ובעיקר לחץ בראש רציתי לדעת בבקשה אם זה קשור לתסמיני הגמילה מהגראס או שיש לי בעיה אחרת ואם כן כמה זמן הגמילה יכולה להמשך תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

לאלי אני לא מצוי מספיק בתהליכי הגמילה מגראס וכד'. להערכתי ומניסיוני הבעיה בדרך כלל היא לא בגמילה, אלא בכך שהעישון "גירה" והעלה על פני השטח נטיות חרדתיות אפשריות, השבות ופוקדות אותך. כללית, מומלץ שתפנה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי שיקנה לך כלים להתמודדות יעילה עם התקפי החרדה מהם אתה סובל. התמדה ביישום הכלים הללו עשויה לעזור לך באופן משמעותי.

04/04/2015 | 17:45 | מאת: ירון

שלום רב רציתי את עצתך אני בן 43 בריא. בשנה האחרונה אני לא ישן הכי טוב יש ימים בהם אני נכנס למיטה ופשוט מתחיל לחשוב על עבודה דברים אישיים מטרידים וכו..במקום לישון זה חוזר כל כמה ימים שבועות ואז שוב שבוע עם מחשבות טורדניות וכמעט ולא מצליח להירדם. בחני שנה האחרונה אני מטופל אצל פסיכולוג לדבריו זו תופעה של מחשבות טורדניות וכו..היו מספר פעמיים שלקחתי חצי כדור נוקטורנו האם זה בסדר ? אני לא רוצה להתרגל לכדורים אני בכלל טיפוס חרד וחושש מתרופות. אבל לפעמים ממש לא היה לי ברירה לא הצלחתי להירדם מספר ימים. מה המצלתך והאם כדאי בתקופה זו להמשיך עם כדורי שינה ? או שזה כל כך גרוע שעדיף לותר ? כיצד אפשר להתגבר על כך אני נכנס בשעה 23 למיטה לא נרדם עד 2 בלילה ואז אולי נופל ל 3 שעות שינה ומתעורר ב 6 בבוקר מקסימום 7. לא מטופל בשום תרופה פסיכיאטרית כמובן. ניסיתי לקחת דהרים טבעיים תה חליטות וכו..לא עזר כל כך. אשמח לחוות דעתך ירון

לקריאה נוספת והעמקה

ירון הח"מ והפורום עוסקים בייעוץ פסיכולוגי בלבד ולא תרופתי. כיון שאתה נמצא כבר בטיפול פסיכולוגי, עדיף בכל מקרה שתתייעץ עם הפסיכולוג המטפל בך. כללית, ראוי לבדוק מה המקור לבעיות השינה שלך ועל פי זה לגבש את התכנית הטיפולית. גם חשוב לברר למה מתכוון המטפל שלך בדברו על "מחשבות טורדניות" ? האם אילו מחשבות/דאגות יום-יומיות המטרידות אותך, או שמא ב"אובססיות", בעלות תוכן קבוע יחסית ? להערכתי, בכל מקרה, נראה לי שראוי לשלב בטיפול שלך גם טכניקות להרפיה או היפנוזה עצמית.

עזרה בבקשה דחוף אני בן 28 לאחר הפסקת עישון חשיש וכדומה על בסיס קבוע שנה נקי כבר במשך כשנה שאין יום ואין לילה סוג של חרדה 24/7 דופק לב חזק מורגש נשימות כבדות תחושת מועקה ועצבים 24/7 פשוט יכול להיות שזאת חרדה מוכללת כי אין חשש ממישהו או משהו זה פשוט כל היום ללא הפסקה ההרגשה הזאת כבר שנהה!!! לאחר טיפולים טבעיים והמון סוגים וטיפולים ללא הצלחה לא יודע מה לעשות זה סבל מתחנן לעזרה מה לעשותת למי לפנות מעדיף לא לקחת כימי כדורים פסיכיאטרים טבעי עזרה מישהוו תודה על ההיתייחסות לאחר הפסקת שימוש בסמים מייד לאחר מכן חוויתי התקף פסיכוטי /הזיות למיניהם למשך שבוע ומאז עד היום כשנה + מהבוקר עד הלילה רעידות ,לחץ בחזה ,מועקה, דופק לב חזק ,לא מהיר אלא חזק מורגש מאוד עצבים, לפי ההתרשמות שלי מקריאה באינטרנט יש לי חרדה מוכללת כנראה נוירולוג קרדיולוג הייתי הכל תקין אצלי דיקור סיני שיאצו פרחי באך נטורופטיה פסיכולוג TAT הכל פשוט לא עוזרר ואם כן רק בטיפול הראשון ולאחר מכן שאר הטיפולים ללא שינוי חיובי הבנתי שCBT אם מצליח מחזיק רק לשנה-לא שאני בונה על זה וכדורים פסיכיאטרים טובים לטווח קצר אבל אם לוקח אותם צריך לקחת גם אנטי פסיכוטי עוד סוג של כדור מעדיף לא להתחיל עם זה רק מוצא אחרון כך או כך אני סובל ברמות קשות בתוך תוכי רק ה' יודע כמה מוכן לשלם כל סכום לחזור אחורה לאן לפנות למי? דרך אגב לפניי שבועים עישנתי סיגריה חשיש תאמת הרגשה רגועה עושה לי אבל בפנים סערה לא יודע איך להסביר אין שלווה בכל מצב

לקריאה נוספת והעמקה

בני כפי שאתה עצמך מבין בוודאי, אתה זקוק לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, במקביל ובנוסף לטיפול התרופתי. ייעוץ דרך האינטרנט לא יספיק. גם אם טיפול מסוים לא הועיל, זה לא צריך להרתיע אותך מלפנות לטיפול אצל פסיכולוג מתאים אחר. אם תתמיד בטיפול יש את כל הסיכויים שמצבך ישתפר משמעותית. אם מצבך הכלכלי מקשה עליך, אתה זכאי לקבל טיפול פסיכולוגי, בעלות מופחתת או מסובסדת, במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך.

שלום,אנו סטודנטיות לתואר ראשון בפסיכולוגיה שעורכות מחקר על הורים לילד המתמודד עם הפרעה נפשית או מחלה פיזית כרונית. נשמח מאוד אם תוכלו להקדיש מס' דקות למילוי השאלון בקישור הבא: https://docs.google.com/forms/d/1E321x7GMFJfnRW66tAeLHn1ic-x1er_0GP3XQlWMNr0/viewform תודה רבה וחג שמח נופר ושרה

26/03/2015 | 18:02 | מאת: מישהי

שלום, אני מחפשת עבודה (כסטודנטית), אך יש לי חרדה חברתית וכל עבודה אפשרית מלחיצה אותי שכן יש בה תקשורת עם אנשים, בין אם טלפונית ובין אם פנים מול פנים. איני יודעת מה לעשות, וזה מייאש אותי. מה עושים במקרה הזה? באיזו עבודה אפשר לעסוק? אני מטפלת בנושא גם באמצעות טיפול וגם באמצעות כדורים, אך כרגע לא רואה שינוי. מה אוכל לעשות? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

מישהי כדאי שתתייעצי בעניין עם המטפל/ת הפסיכולוג/ית שלך. יתכן וראוי להחליף את שיטת הטיפול לטיפול יותר ממוקד של CBT ובהחלט תוכלי במקביל להסתייע בסדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית (יש גם באוניברסיטה) ו/או בסדנא להיפנוזה עצמית ועוד.

24/03/2015 | 21:19 | מאת: עלמה

שלום, אני כותבת את ההודעה הזאת באמת ממקום של חוסר אונים ובתקווה גדולה למצוא כאן עזרה ואולי אפילו קצת רוגע. כילדה הייתי מאושרת מאוד אבל לפעמים ממש לפעמים הייתי מקבלת התקפים כאלה שפתאום המציאות נראתה שונה לחלוטין, כאילו אני בתוך הזיה, חלום או סרט רע כלשהו. הסביבה נראית מפחידה ושונה ואני מרגישה תחושת ניתוק גדולה ופאניקה שזה לא יגמר. החוויות האלה באו והלכו למשך מספר דקות עד שנעלמו, כך הן נעלמו לחלוטין בבגרותי וגם בצבא. לפני כחודש עשיתי צעד טיפשי מאוד, ניסיתי בפעם הראשונה קנאביס רפואי מידיד שהציע בתמימות.. עישנתי מספר פעמים והרגשתי טוב ומצחיק, אבל פתאום התחילו צעקות גדולות, מישהי שעישנה גם כן התעלפה בשירותים. מהרגע הזה התחלתי להרגיש כאילו אני בחלום, שוב בן רגע החוויה הנוראית הזאת שלא הרגשתי כבר שנים רבות צפה אבל הפעם בחוזקה לא נורמלית. חשבתי שהשתגעתי, שאשאר תקועה בתחושה הזאת לנצח.. שוב אין לי איך לתאר את אותה התחושה חוץ מאשר הזיה... חלום... לא מציאותי... כביכול הכל נראה רגיל אבל פשוט לא מרגיש רגיל, סוריאליזם. חייבת לציין שזאת התחושה הכי נוראית שמישהו יכול להרגיש אי פעם. זה נמשך דקות ארוכות, הלכתי לחדר לשכב, כיביתי את האור והתחלתי לרעוד בכל הגוף, זאת כבר הייתה התגובה לסם ואני, אני נשארתי צרובה בזיכרון עם חוויה טראומתית נוראית. מאותו הרגע (לפני כחודש) חיי השתנו לגמרי. אני חיה בפחד מתמיד שזה יקרה שוב ובגלל שיש לי היסטוריה גדולה מאוד עם או סי די הדבר מציף מחדש בראשי את אותה החוויה שוב ושוב והפחד שזה יקרה שוב ושלא אצליח לצאת מתחושות האימה האלה מלוות אותו כל יום. בהתחלה הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי קלונקס ואמר שזה ירגיע אותי ובהחלט זה עזר קצת. לצערי המשכתי להרגיש תחושת ניתוק כל החודש האחרון, כמובן לא באותה רמה כמו בהתקף ההוא אבל כביכול תחושה שאני לא חלק מהמציאות יש משהו שמפריד ביני לבין המציאות הרגילה והפחד הזה.. שאשאר תקועה ככה ולא אחזור להרגיש עצמי. במהלך החודש האחרון מנעתי מעצמי לצאת לבלות, כמובן שהתרחקתי מאלכוהול וכל הנוגע לזה ובעיקר הסתגרתי בחדר. האמת שרק כשאני עובדת במלצרות אני לא חושבת על זה ומרגישה יותר טוב.. הלכתי לפני שלושה ימים לפסיכיאטר שאמרה שזה דה ריאליזציה וכך הגוף מתמודד עם טראומה ומגן עלינו ורשמה לי פרוטיאזין לקחת פעם ביום ומודאל לקחת בערב. לקחתי פרוטיאזין ולמרות שזאת תרופה יחסית בטוחה וקלה היא גרמה לי להרגיש ממש רע.. חשוב לציין שבחודש מאותה הטראומה לא חזרתי להרגיש את אותה התחושה הנוראית שהרגשתי בערב שהשתמשתי בסם ואחרי שנטלתי פרוטיאזין היה לי התקף מאוד קרוב למה שהיה אז באותו הערב במהלך משמרת במלצרות, כך שגם בעבודה עכשיו אני מרגישה רע. כל רגע ביום אני שואלת את עצמי, האם אני מרגישה מוזר עכשיו? מרגישה כאילו התקף עומד לבוא? וכמובן שברגע שחושבים על זה פתאום הפחד מגיע וההתקף נראה קרוב מתמיד.. אני מרגישה החמרה במצב עם התרופה הזאת ובעיקר כבר עם אפס כוחות ויכולת להתמודד עם הדבר.. מרגישה כאילו אני נכנעת ולא אצליח לצאת מזה.. כתבתי הרבה.. הייתי צריכה לפרוק. אם יש למישהו איך לעזור לי, אני יותר מאשמח.

לקריאה נוספת והעמקה

עלמה התופעות אותן את מתארת מוכרות וידועות. הן נוטות להיות מועצמות ומוחרפות בעקבות התנסות בסמים. (כן. כולל מה שבטעות נתפס כ"סמים קלים"). במקרים מסוימים, התופעות (סימפטומים של מתח וחרדה) עשויות לחלוף מעצמן. במקרים רבים יותר יש צורך בסיוע טיפולי-פסיכולוגי (במקרים הקשים יותר - בשילוב עם תרופות פסיכיאטריות), כדי להפחית ואף להשתלט על הסימפטומים, תוך כדי רכישת כלים של מודעות והתמודדות יעילה, לחיזוק והגברת "החיסון" והעמידות הנפשית-רגשית.

23/03/2015 | 00:32 | מאת: מני

היי

מני היי וביי.. רצית לשאול משהו ?!

23/03/2015 | 00:30 | מאת: נטלי

שלום רב דוקטור. מתנצלת מראש על ההודעה ארוכה אך אנסה לקצר. אני בת 27 בריאה לחלוטין עד לפני כחצי שנה. היום המקולל בו חוויתי דפיקות לב מהירות וחזקות שהתלווה לזה כנראה התקף חרדה. חיוורון בפנים, קור, חוסר יכולת ללכת, רעד, הרגשה שמשהו רע הולך לקרות לי, הרגשת ריחוף וכו. מה שמטריד אותי שקודם התחילו הדפיקות לב ורק לאחר מכן ההתקף חרדה שאולי הגיע מהפחד מהדפיקות לב. כל פעם שתופס אותי התקף כזה הוא לא נמשך פחות מ-3 שעות. האם זה הגיוני שזה התקף חרדה? כמ קראתי שהתקף חרדה נמשך דקות ספורות! בבית חולים ניתן לי כדורים חוסמי בטא בטענה שאני סובלת מהפרעות קצב. לא לוקחת כדור זה כי לדעתי לא אובחנתי סופית. השאלה שלי היא כזאת. מאז ועד היום יש לי לפעמים הרגשת ניתוק מהגוף, סחרחורת והרגשה כללית רעה שאני מרגישה שהיא קשורה ללב. למרות שהבדיקות שביצעתי כמו אקו ואקג יצאו תקינים. יכול להיות שהכל פשוט הסתבך לי בראש והגוף שלי אוטומטית מקשר את ההפרעות חרדה שלי ללב? אני כמעט כל היום מסתובבת עם דפיקות לב מהירות וחזקות מבלי לחשוב על שום דבר מטריד! בבוקר אחרי שאני מתעוררת לוקח לי בערך שעתיים לחזור לעצמי. מרגישה ממש מנותקת מהסביבה. אחרי ארוחות הלב שלי דוהר. אני פשוט אובדת עצות! הלב מכניס אותי לחרדה או שאני מכניסה את הלב לחרדה? היית בחורה שמחה ומשמחת, אני לא משתפת אף אחד במה שעובר עליי ומפנימה הכל. אני פשוט לא יודעת איך לתאר את ההרגשות שיש לי בגוף. אני בצרה. ואני אישה חזקה אני כל הזמן מנסה להתעלות על עצמי רק שאף אחד לא ידע מה עובר עליי. דוקטור האם לדעתך אני מתארת כאן הפרעות חרדה? האם להפרעות חרדה יש השפעה על דפיקות הלב במשך כל היום? האם התקפי חרדה יכולים להימשך מעל שלוש שעות כפי שציינתי מעלה? סליחה ותודה על התשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

נטלי יש דמיון בין סימפטומים של בעיית לב אפשרית, לבין תגובת חרדה. כיון (כפי שאת עצמך מציינת) שהבדיקות הרפואיות שעברת (וטוב שכך !!) שללו כל סיבה רפואית -ביולוגית לסימפטומים מהם את סובלת, הרי שניתן לשער בהסתברות גבוהה שאכן מדובר בהתקפי חרדה. ההתקפים נוטים לעבור גליות מסוימת בעוצמתם, אך בהחלט יכולים להימשך שעות ואף למעלה מכך. מתח חרדתי ממושך (!), עלול להשפיע על מערכת החיסון ועקב כך גם על תגובות פיזיולוגיות שונות. לכן מן הראוי להסתייע בטיפול פסיכולוגי מתאים להפחתה והקלה של תגובות החרדה שלך. לרוב גם טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר יחסית עשוי לעזור בצורה מהירה ומשמעותית.

17/03/2015 | 20:25 | מאת: אברהם

כל דבר קטן כל לחץ גורם לי לצעוק צעקות נוראיות ולטרוק דלתות לפני כחודשיים נשברה דלת מזכוכית ומישהו יכל להיפצע מיזה איך אפשר להתמודד ולהתגבר על מצבי לחץ במיוחד כשאין מענה מיידי לדוגמה הצוות בהוסטל לא מרשים להתקשר למדריך לילה אפלו אם מקיאים איך אפשר להתמודד ולקחת אחריות בלי לפנות מיידית לעו"ס או לפסיכיאטר איך אפשר לקבל טיפול פסיכיאטרי בקהילה בלי לשלם כ4000 שח לחודש פרטי?

לקריאה נוספת והעמקה

אברהם נראה שבעייתך קשה וטוב שאתה מודע לכך. למיטב הערכתי וידיעתי, אתה זכאי לסיוע פסיכולוגי ופסיכיאטרי בקופת החולים אליה אתה שייך, ללא תשלום או בתשלום מופחת. פנה למוקד הקופה אליה אתה שייך והם כבר יפנו אותך בהתאם.

09/03/2015 | 18:03 | מאת: אלי

שלום אנחנו הורים לשני ילדים ילדה בת 21 מערכת יחסים מצוינת וילד בן 20 חייל . יש לנו בעיה חמורה עם הילד . במשך השנים לא הצבנו מספיק גבולות ובדר"כ הוא היה מקבל את מה שהוא רוצה בלי להתאמץ. בבי"ס כל פעם שהיתה בעיה אנחנו היינו מתערבים עם מנהלת הבי"ס שיעורים פרטיים בלי הפסקה ועוד ועוד . הוא התגייס ליחידה קרבית ואחרי תקופה קצרה חיפש הנחות ועזרה עם המפקדים כדי לשפר את היציאות הביתה ואת תנאי השירות שלו . בחודשים האחרונים חלה הדרדרות רבה שנובעת בעיקרה שהוא לא מקבל מספיק כסף והוא מקבל בגבול הסביר ויכוחים על אוטו חופשי שלא תמיד ניתן . הכבוד להורים הוא אפסי ! לא פעם יש קללות שאני מתבייש להעלות אותן על הכתב ואתמול בשיא החוצפה הוא נתן אגרוף חזק לאשתי שגרם להתפרצות בכי מבחינתנו ואמרנו לו שאין לו יותר מה לחפש בבית אם הוא העז להרים יד על הורים ולדבר בשפה אלימה ביותר כלפינו . כרגע הוא בצבא ואיננו מעונינים שהוא יגיע הביתה גם מפאת חשש חלילה לאלימות נוספת. מה עושים ???????? אשתי לא מוכנה ובצדק שהוא יכנס הביתה ואינה מוכנה יותר לראות אותו . אני בהחלט מסכים איתה כי הפגיעה היא קשה ביותר .האם לפנות למפקדים בצבא ? שלא יווצר מצב שישחררו אותו בגלל זה ואז יהיה יותר גרוע . אנחנו לא רוצים לראות אותו לפחות לא בשלב זה . מה עושים ?

אלי הבעיה שאתה מפרט מורכבת מכדי שתוכל לזכות בתשובה פשוטה ותמציתית. לכן, בכל מקרה אני מציע שתפנו לפסיכולוג, או מטפל אחר שהינו "מומחה לטיפול משפחתי").רצוי יחד עם בינכם (אגב, למה אתה קורא לו "ילד" ? לפעמים, זה מלמד על מורכבות הבעיה), או אף, בלעדיו בשלב ראשון. להערכתי, חשוב מאד שתשכילו לחדש ולקיים אתו דיאלוג פתוח וכנה, מאשר להיגרר למניעת חזרתו הביתה והעמקת הנתק ביניכם.

18/03/2015 | 18:44 | מאת: אלי

שלום.תודה על תשובתך .הבעיה באמת מאוד מורכבת.אשתי בצדק מבחינתה לקחה את הפגיעה המילולית והפיסית בצורה מאוד קשה כך שבנקודת זמן הזו היא לא מוכנה לשמוע על כלום ומבחינתה אין לה שום ענין לדיאלוג כזה או אחר גם ברמה של ויתור כלשהו עליו.אני יותר ממבין את הפגיעה ויחד עם זאת אני קרוע מכל הסיטואציה.בינתיים אני מניח שבחופשת סופש הוא מתגורר אצל חברה שלו אך אי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך.גם טיפול שלנו בשלב זה היא לא מוכנה לשמוע.בנקודה הזו מה אתה מציע לעשות ? תודה

אלי אני מתרשם שהסיטואציה המורכבת אליה נקלעה משפחתך מעיקה עליך. ניתן להבין זאת. לדעתי ובתשובה לשאלתך, קיימות האופציות הבאות : 1.לא לעשות דבר ולתת להתפתחויות להכתיב את תגובותיך הבאות. 2. לפנות ליעוץ אישי, כדי להיטיב ולהבין הסיטואציה ולבחון דרכי התמודדות אפשריות. בשבילך לפחות.. 3. להתעקש על כך שאתה ואשתך תפנו ליעוץ זוגי ולו כדי ליישר ההדורים והעמדות הנראות כסותרות, ביניכם.

05/03/2015 | 20:29 | מאת: אור

אני בת 70, לוקחת כבר 40 שנה לוריוון וקלונקס ומלודיל בכמויות. זה לא עוזר. אני בחרדות ובדכאון אמיתיים. עם כל הסיבות הטובות. הפרעת אישיות גבולית. ובדידות. להיגמל מהכדורים ולעבור לכדור אחר זו בעיה קשה. איך עושים את זה. האם זה יעזור לי בכלל. כי חיי אינם חיים. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אור כיון שאני והפורום פסיכולוגיים, אנחנו לא עוסקים ולא מורשים לעסוק בתרופות. אני מציע שתתייעצי בעניין שאת מעלה עם הפסיכיאטר או רופא המשפחה אצלו את בטיפול.

04/03/2015 | 14:43 | מאת: גל

בת 56.מתקשה להרדם כל לילה. רציתי לדעת ברמה העקרונית האם פחות מזיק ליטול כדורים שנמכרים ללא מרשם כגון סליפ אייד לעומת כדור שינה שניתן במרשם. תודה. רופאים ומטפלים:כתבות בנושאי הפורום: צרו קשרהדפסת ההודעההוספת תגובה

לקריאה נוספת והעמקה

גל כפסיכולוגים, איננו עוסקים בתרופות והמלצות לגביהן. בכל מקרה ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לספק לך כלים מעשיים לשיפור התמודדותך עם בעיית השינה ממנה את סובלת. טיפול פסיכולוגי מתאים אף עשוי לייתר את הצורך בתרופותץ

04/03/2015 | 09:34 | מאת: מאיה

שלום, אני תלמידה בכיתה יא וסובלת כבר מספר שנים מבעיות שינה. אני הולכת לישון עייפה מאוד ונרדמת בקלות, אך הבעיה מתחילה כאשר אני מתעוררת באמצע הלילה בסביבות השעה 4. אני מתחילה לחשוב על כל דבר אפשרי- על דברים שקרו ביום שעבר ועל דברים שעשויים לקרות, על הדברים שאני צריכה לעשות כשאני קמה ועל זה שאני חייבת להירדם שוב- לחץ שמונע ממני להירדם. ברוב המקרים אינני מצליחה לחזור לישון עד הבוקר כשאני כבר צריכה לקום לבית ספר. ניסיתי כבר הרבה תרופות טבעיות להרגעה- רלקסין, רגיעון לילה, רסקיו לילה אך אף אחת מהן לא עזרה. ניסיתי גם להסיח את הדעת על ידי צפייה בטלויזיה, קריאת ספר, האזנה למוזיקה וגם פה שום דבר לא עזר. פעם הייתי יכולה להתמודד עם המצב על ידי שינה בצהריים אך היום אין הלוח זמנים שלי מאפשר זאת. לדעתי, אין זו בעיה ביולוגית רפואית, אלא פסיכולוגית בלבד וזאת משום שבחופשים אני ישנה טוב מאוד. אשמח לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה לאור דברייך, סביר שבעיית השינה שלך אכן נובעת או מושפעת ממתח נפשי גלוי או סמוי. כדאי לברר ולרכוש כלים להפחתתו על ידי ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. בינתיים ולשם הקלה שאולי אף תועיל באופן מלא יותר אני ממליץ שתלמדי ותתאמני בטכניקות של "הרפיה עצמית", אותן תוכלי למצוא באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב-גוגל).

03/03/2015 | 10:47 | מאת: ליאור

היי חברים, אנחנו זקוקים לעזרתכם/ן!! במסגרת סמינר בלימודי פסיכולוגיה, אנחנו עורכים מחקר שעוסק בילדים להורים החולים במחלה כרונית, פיזית או נפשית. השאלון מיועד לנשים וגברים בגילאי 18 ומעלה, שלפחות אחד מהוריהם/ן חלה במחלה מעין זו. נשמח לשיתוף פעולה קצר במילוי השאלון המצורף. עזרו לנו לסיים את התואר ולתרום את חלקכם/ן לנושא מחקר חשוב ביותר, שטרם נחקר. תודה מראש, ליאור ועדי https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_8cOXhlLUmxWD3Tv

26/02/2015 | 13:53 | מאת: יוני

שלום, אני גבר כבן 32 אדם עובד ולומד.אני אדם דרמטי מאוד והכל אצלי פטאלי.אני עובד בעבודה שהיא עבודה יחסית מלחיצה אך נוחה מבחינת שכר ומבחינת תפקיד.נכון יהיה לומר,שבמצבי לחץ אני נוטה להתעצבן רבות,לקחת את הדברים בצורה אישית,וקור רוח איננו חלק מחיי כלל.אני מרגיש שאין לי את הכלים להתמודד עם מצבים אלו,אני פשוט מרגיש שנולדתי עם זה ושאין סיכוי לשנות את זה.מצב נוסף הוא שכעת בתקופת מבחנים,כאשר אינני מצליח בבחנים או מבחנים,ואני מרגיש שאני לא מגיע לתוצאות שרציתי(בין אם השקעתי או לא) אני הופך מתוסכל ועצבני ולחוץ ולא נעים לסביבה באופן משמעותי.אני באופן אישי לא יודע איך אנשים מסוימים סובלים אותי ויותר מזה איך אני סובל את עצמי. אני כל הזמן דואג, כל הזמן בלחץ,אין לי מנוחה של שניה ממחשבות רעות,קשות ומדאיגות בעת ובעונה אחת.הייתי בטיפול פסיכולוגי אך זה לא נתן לי פיתרון נקודתי.יותר כמו שיחות והבהרות כאלו ואחרות.עוד אציין,כי טיפול פסיכולוגי הוא משא כלכלי כבד וכרגע קשה בעבורי לעמוד בו.נמאס לי להיות אדם לחוץ,אני עייף מאוד מזה,ויתרה מזו איני מצליח להיות האדם שאני רוצה להיות.אשמח לעצתך האדיבה והמהירה,בתודה רבה.

יוני על פי הצעתי "האדיבה והמהירה", בעייתך עשויה להיפתר או לפחות להיות מוקלת בצורה משמעותית, אם תמשיך ותתמיד בטיפול פסיכולוגי מתאים. להקלת העלות הכלכלית של טיפול פסיכולוגי פרטי, ביכולתך להסתייע בשירותי הייעוץ/טיפול פסיכולוגי של קופת החולים אליה אתה משתייך.

26/02/2015 | 11:28 | מאת: ****

שלום, אני בחורה נשואה + ילדים הייתי מטופלת במשך כמה חודשים (כרגע אני בהפסקה ביוזמתי) אצל מטפלת (מוסמכת!) עקב קושי אינטימי – זוגי הטיפול החל כטיפול פרטני וביוזמתי הפך לטיפול זוגי לאורך כל תקופת הטיפול הייתי אמביוולנטית לגבי המטפלת והקשר הטיפולי אני מאוד מעריכה את המטפלת , אפילו מחבבת אותה. היא מקצועית בעיניי, אך מאוד לא אמינה אני שמה לב שהיא "מחקה" את תנועות הגוף שלי (לדוג' משחק בשיער), ובמובן מסוים אפילו את אופן הלבוש שלי (מבחינתה מדובר בשיקוף, מבחינתי מדובר במניפולציות שלא אמורות להיות אצל מטפלת במעמדה) בתחילת הטיפול היא הייתה אומרת לי "זה בסדר" על כל דבר.. גם כשברור שלא כך הדבר...אז מדוע לומר סתם? בנוסף, גם כשהיא מדברת איתי, ההרגשה שמתקבלת היא – שהמטפלת "משחקת" תפקיד (היא גם אמרה לי שכנראה היא צריכה ללמוד משחק) ויש עוד כמה דברים... לעיתים, אני מרגישה ממנה תגובה אמיתית ואותנטית ואז מתמלאת חיבה אליה, גם אם מדובר בתגובה שלילית (לדוג' כשהבאתי לה מתנה , או כשאני מספרת דברים מסוימים) – אך זה כמעט ולא קורה! ההתנהלות הזו מקשה עליי להיפתח למטפלת שלי ולדבר איתה! הגעתי למצב שאני מרגישה חרדה גדולה מהטיפול ומהמטפלת. אני כל הזמן בוחנת אותה, ומנתחת דברים שהיא אומרת ...ומטילה בה ספק... אני מודעת לעובדה, שזה מצטייר כך בעיניי כיוון שיש לי קושי להיפתח ולסמוך על אנשים אך עדיין, הייתי מטופלת בעבר – ועם המטפלת הקודמת לא הרגשתי כך... האם כך מטפל מנסה ליצור קשר עם המטופל ולרכוש את אמונו? האם אין שום אותנטיות בטיפול? כך יוצרים "מקום בטוח" וקשר טיפולי שאמור להיות חזק ואמין ומכבד? במניפולציות ומשחק? האם לדעתך ניתן לנהל טיפול כך? (סה"כ אני מחבבת אותה והיא משתדלת לעזור לי...) או שעליי למצוא מטפלת שתתאים יותר לאופי שלי? בתודה מראש..

*** לדעתי, כל מה שהעלית כאן בפורום, מן הראוי שתעלי בשיחה גלויה עם המטפלת אצלה את נמצאת בטיפול. ליבון ובירור גלויים של הדברים עם המטפלת הנוכחית עשוי לקדם את הטיפול, מבלי לשקול בהכרח החלפת המטפלת.

21/02/2015 | 22:56 | מאת: חי

שלום אני בן 18 כבר שנתים אני סובל מבעיות במערכת השתן כמו תכיפות במתן שתן, בהתחלה זה היה גם קושי אבל אם הזמן זה נעלם בעיקר בזכות זה שהייתי מלמד את עצמי להיכנס בזמנים ורק שאני מרגיש צורך חזק להשתין, עשיתי מספר בדיקות ולא נמצאו שום ממצאים. אני חושב שהבעיה שלי מקורה אולי בבעיות פסיכולוגית מוכחשות, אבי נפטר באותה שנה ואני די הכחשתי את המוות שלו, לא הראתי זה כלפי חוץ אבל עדיין היה לי מאוד קשה, יכול להיות שזה שורש הבעיה? שאם אני אטפל בזה פסיכולוגית זה יפטור לי את הבעיות?

לקריאה נוספת והעמקה

חי בכפוף לדבריך שעברת בדיקות רפואיות ששללו סיבה רפואית-ביולוגית לבעיות במערכת השתן שלך, סביר בהחלט להניח שמדובר בסיבות רגשיות נפשיות (פסיכולוגיות) לעניין. כיון שכך, בהחלט מומלץ מאד שתפנה לבירור ויעוץ פסיכולוגי מתאים, אצל פסיכולוג קליני או רפואי.

האם אפשר להתגבר על זה, אם ויטמינים יעזרו לי להתגבר על נושא של מתח בגוף רעידות? אפשרי לקנות תוספי תזונה בלי מרשם רופא באחד מבתי המרקחת?

לקריאה נוספת והעמקה

אוריאל הח"מ והפורום פסיכולוגיים ולא עוסקים בתרופות, ויטמינים ותוספי מזון. במידה ומצוקתך משמעותית וגורמת לך סבל, סביר שתצטרך לפנות לפסיכולוג קליני מתאים לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אשר יעזור לך להתמודד ולהפחית סבלך. מניסיוני, ויטמינים ותוספי מזון למיניהם פחות רלבנטיים, למצוקות נפשיות-ריגשיות.

21/02/2015 | 05:04 | מאת: ויק

אני סובלת מחרדות כבר יותר משנתיים היתי מטופלת בכדורים ופסיכולוגים היום אני כבר לא משתמשת בכדורים חוץ מה קלונקס כדור וחצי ליום בזמן שאני מרגישה ממש התקף וגם לא אצל פסיכולוג בתקופה האחרונה חוזרים לי עוד הפעם הסימנים המפחדים כאבים עזים בידיים קוצר נשימה לחץ בלב ותחושה שאני עוד מעט הולכת להשתגע המצב הזה לא מאפשר לי חיים נורמליים .. השאלה מה עושים במצבי לחץ שההרגשה היא שאתה הולך לאבד את החיים שלך או האם זה עובר

לקריאה נוספת והעמקה

ויק יש ולפעמים, כמו במצבך כנראה, סימפטומים וחרדות שטופלו שבים ומחמירים. אין צורך להיבהל מכך.. יש מצבים ובעיות המחייבים טיפול מתמשך וחוזר. לטווח ארוך טיפול מתאים מצליח להקנות לכלים כלים בעזרתם המצוקות והבעיות הנפשיות נחלשות ואפילו מתבטלות. לאור תיאורך, מומלץ שתתייעצי בנדון עם הפסיכולוג/ית אצלו/ה כבר היית בטיפול.