פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4962 הודעות
4573 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

15/10/2015 | 21:58 | מאת: קאיה

הי, מתנצלת על האורך, אשמח אם תקדיש לי מזמנך, יש לי בעיה מגיל ההתבגרות שבעצם מנעה ממני את הרצון לחבר ולזוגיות אני מבועתת מגברים אני מודה שגם לא הייתה לי דמות אבהית תומכת אבי מתנכר אליי הערות גנאי וסוג של התעללות רגשית ואין לי קשר איתו. הורי היו בהלכי גירושין מאוד קשים אמי ואני זוכות ליחס של בוז וזלזןל מצד אבי. אבל אני לא מוצאת קשר בין זה לבין הטרדות מיניות ולבין היחס של בחורים אליי בדייט ראשון. אני אחת שבאופן שיטתי לאורך חיי מוטרדת מינית בקטנה ע"י הערות מלל וע"י נגיעות. דוגמאות: גבר העביר את ידו דרך מושב האוטובוס ונגע וליטף לי את החזה כשישנתי באוטובוס עד שהתעוררתי ומצאתי כף יד על החזה. אחד העובדים במקום עבודתי החדש לא מכירה אותו ברמה האישית זה קרה כעבדתי בדיוק חודשיים, נכנס איתי למעלית וחיבק אותי. העביר יד על הצוואר. נהג אוטובוס כשהייתי קטינה תפס את ידי כדי שלא אתרחק ממנו שאל אותי שאלות על מקום מגוריי, בי"ס ואמר שרוצה להיות חבר שלי.. נהג אוטובוס אחר שאל אותי היכן אני רוצה לרדת ( בפנים מתחם תחנת רכבת צפון או מחוצה לה) עניתי בפנים ואז אמר בפנים?? כולן רוצות שאגמור בפנים.. ניסה ליצור עימי קשר עין במראה ולא פתח את הדלת האחורית כשרציתי לרדת די שאעבור לידו בכוונה. גבר הזוי בתחנת האוטובוס התחיל עם כל מי שהייתה שם וגם איתי , אף אחת לא התייחסה. לאחר מספר ימים יצא לו לעבור מולי וירק לי יריקה עסיסית על הפנים. גבר אחר התחיל איתי תוך כדי הליכתי על המדרכה והוא ברכב התחיל לקרוא "סליחה" כדי שאתייחס חשבתי רוצה לברר לגבי רחוב מסויים ואז כשהתקרבתי הראה לי קסם עם כדור אמרתי "יופי" והמשכתי בדרכי אך הוא ליווה עם הרכב וכשראה שאני לא מתייחסת התחיל לצעוק בקולי קולות וכל הרחוב השתתק והסתכל עליי כאילו שאנחנו זוג שרב קרא לי חתיכת שרמוטה את אוהבת את זה חזק וכו'... עקב אחריי גבר לאורך רחוב דיזינגוף בת"א, עד שנכנסתי לחנות לבני נשים כדי שילך.. קרה לי מקרה שגם הלכתי לאורך רחוב ארוך בערב וכשבאתי לרדת לכביש במעבר החצייה נעצר בחור עם קטנוע שכנראה כל הדרך נסע אחריי ואמר, עצרתי רק כשי להגיד לך שיש לך "את התחת הכי יפה במדינה" ונסע.. גם בלימודים באוניברסיטה, היו הטרדות בחור אחד שהיה דלוק עליי היה יוצא אחרי לשירותים וממש נכנס כל הזמן רצה לדבר איתי.. אמר לי "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" בחור נשוי בלימודים, אחר קרא לי סקסית כל הזמן. ואמר לי "את מעמידה לפרופ' את הXXX" כשהפרופ' שלי הזמין אותנו לערב לביתו בשל משלחת חוקרים שבאה מגרמניה אחד הגרמנים אמר לי שאני מושכת... מצטערת אבל יש לי רתיעה מגברים ויש עוד המון המון סיפורים אני מודעת ונזהרת ועדיין.. והבעיה הכי קשה שזה קורה גם עם בחורים שאני יוצאת איתם..המגע שלהם מהיר מידי עוד לא יושבת לידם 15 דקות כבר נוגעים מלטפים מנסים לנשק לא על הלחי..וכו'. ואני הודפת אותם בדייט הראשון. חלקם מזמינים אותי לשבת בגינה חשוכה או סצם מקום אינטימי ואני מסרבת.. חלק מזמינים אותי לבוא אליהם דייט שני הביתה כמובן שאני לא מגיעה.. בחור אחד במהלך דייט ראשון אמר שנראה סרטי פורנו ביחד וניישם.. הייתי בהלם!!! מי אומר שבכלל אני שלהם? זה רק דייט. יוצא מצב שאני לא נהנית מפחדת.. גם חטפו אותי פעם ברכב הייתה לי יום הולדת במסעדה ואחד הבחורים שהגיע הציע שיחזיר אותי הביתה .. השאלה: למה דווקא אני???. אני לא מתלבשת בכלל מושך שוב מודעות מגיל צעיר כל הזמן לובשת רק גינס וחולצת טי שרט כשאני יוצאת אז זה מתחלף בחולצה אלגנטית ועקב. ועדיין..לא מעיזה לשים חצאית או גינס קצר לא מבליטה את הגוף ולא שמה מחשוף אגב אני שטוחת חזה. כשהייתי צעירה ממש היו מציקים לי ברחוב. המוזר הוא שגם כשאני כבר לא מסתובבת ברחוב או יוצאת זה עדיין ממשיך כמו המקרה בעבודה. היה לי מקרה גם עם רו"ח שאליו הייתי אמורה למסור קו"ח שיעזור לי לחפש סטאז' הוא מכר של דודה שלי לא האמנתי שמבלי לראות אותי הוא לא העביר את קו"ח שלי לאף אחד וכל הזמן רצה שניפגש כדי שנשב ביחד ונחפש משרדים לשליחת קו"ח הוא החל להיות אובססיבי אמר שנמצא לידביתי ואם אפשר לבוא ממש רצה להגיע לביתי. אישית בכלל פחדתי להיפגש איתו שמא אקלע לסיטואציה שיצטרך או יציע להחזיר אותי הביתה כי אני לרכב לא עולה!!! הוא גם הסכים לבוא לאוניברסיטה!!! יש לציין שהוא נשוי עם ילדים מבוגר ממני ולא מאזור המרכז.. ברור שלא העביר את קו"ח לאיש וגם נכנסתי בו. אתה יכול אולי מהניסיון שלך לדעת למה??? מה בי גורם להם להרשות לעצמם מבלי לדעת עליי פרטים וללא שיחה מקדימה עם אותו אדם להעיז להתייחס אליי ככה?? ממה זה נובע??. ואיך למנוע את זה? אני שנים נמענת מזוגיות כי אני לא מסוגלת ליחס הזה יש לי חרדה כשמישהו מנסה להתחיל איתי ברחוב יש לי בחילה. תודה מקרב לב

לקריאה נוספת והעמקה

קאיה התמונה שאת מתארת אכן נשמעת חריגה ביותר. היא ודאי מעוררת אמפטיה למצוקתך הרגשית והנפשית. לצערי, אין לי ואף לא יהיה זה נכון מקצועית להעלות השערות באשר לסיבות למצבך מבלי להכיר הפרטים יותר בהרחבה ולעומק ממה שמתאפשר במסגרת הפורום. לכן הייתי שוקל פנייה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים, באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת.

15/10/2015 | 11:50 | מאת: שואלת

שלום דוקטור, אני אישה מעל גיל 50 נבחנתי לפני חודשיים בבחינה והייתי בלחץ נוראי עד שלא יכולתי לחשוב בבהירות הדופק לב היה מואץ, תחושה של כישלון ליוותה אותי במהלך כל הבחינה עם התפרצויות בכי היסטריות.כמובן שניכשלתי. את החומר אני יודעת על בוריו אבל אין לי ביטחון עצמי. פניתי לפסיכיאטר וקבלתי פלוטין 20 כדי שאוכל לגשת לבחינה שוב עם פחות חרדה. עברו שבועיים מאז שהתחלתי עם הפלוטין והמבחן בעוד שבוע. אני דואגת שאהיה שוב בלחץ נוראי. אני חוששת כי אני עדיין חרדה . הייתי נגשת לרופא שוב אך התורים ארוכים מאד והמבחן בעוד שבוע. אני מבקשת לשאול האם אני יכולה לקחת ביום של המבחן קלמנרבין? (המבחן אורך 8 שעות שאני חייבת להיות מאד מפוקסת). אולי אתה יכול להציע לי משהו אחר שאוכל להיות שלווה ואוכל לעמוד בלחץ של המבחן? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת איננו עוסקים בתרופות. אני פסיכולוג. עניינית כדאי שתלמדי טכניקות של הרפיה עצמית. ניתן לעשות זאת דרך האינטרנט (למשל, באתר של ד"ר ברוך אליצור), או עדיף דרך פנייה לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני המתמחה גם בטכניקות של הרפיה, או מדיטציה, או היפנוזה וכד'. הרפיה טובה יכולה בהחלט להוות תחליף לכדור הרגעה.

13/10/2015 | 14:36 | מאת: אנה

ביום חמישי האחרון לקחתי את הכלבה שלנו (בת חצי שנה) לעיקור בצער בעלי חיים. חשוב לציין שמשלושת הבנים דווקא הקטן היה מחובר אליה הכי הרבה והיא אליו. הכלבה איתנו 3 חודשים. הבטחתי לילדים שהכל יהיה בסדר. בשעה 14.00 לקחתי את הילדים מבית הספר ונסענו להביא את הכלבה. במקום התברר לי שהיא לא מתעוררת מהניתוח והם לא יודעים מה לעשות כי הוטרינר כבר עזב והציעו לנו לנסוע לוטרינר להביא אותה לשם. שמו אותה בכלוב עם מגבת והבן הקטן שהיה הכי מחובר לכלבה לא עזב את הכלוב לרגע למרות שהיה כבד מאוד. דיבר איתה, דאג לה מאוד. כשהגענו לקליניקה הבנתי שהיא במצב אנוש. הוטרינר הציעה להשאיר אותה להשגחה לילית. כשיצאנו סיפרתי לילדים שהיא במצב קשה ויש מצב שלא תתעורר. הקטן מאוד בכה כל הדרך. כל הלילה לא ישן טוב וכל הזמן שאל מתי כבר יגיע הבוקר ללכת להביא את הכלבה. בבוקר סיפרנו לילדים שהבזמן ניתוח התגלתה לה מחלה והיא נחלשה ממנה ונפטרה. לקחנו את הילדים ליום כיף. גם בשבת כל הזמן טיילנו מחוץ לבית. אתמול הקטן לא רצה לבוא הביתה אחרי בית ספר והלך לסבתא. רק בערב הבאתי אותו הביתה. היום שוב לסבתא. למרות שהוא לא מראה - נראה לי שהוא עצוב מאוד. אני עצמי מרגישה רגשי אשמה נוראיים - לא יושנת בלילות. לוקחת רסקיו כל הזמן. אני יודעת שלא הייתי צריכה להביא אותם לשם בתת מודע - אבל איך יכולתי לדעת שזה מה שיקרה בניתוח כל כך פשוט ושגרתי? בעלי לא רוצה כלב חדש בשום פנים ואופן. הילד דווקא טוען שצער בעלי חיים חייב לו כלב חדש. מה עושים? כואב לי הלב על הילד. לא יודעת מה לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

אנה אני מבין ומצר לשמוע על הרגשתך הרעה. כמובן שרציונלית, אינך אמורה או צריכה לחוש "רגשי אשמה נוראיים", כדברייך. הן פעלת בתום לב וללא כל ידיעה לגבי ההתרחשות שהלכה והסתבכה, עד למות הכלבה. כדי להגיב לשאלותייך יש צורך בהיכרות מעמיקה עם הנפשות הפועלות של משפחתך. לכן ובמידה ולא יחול שיפור במצב העניינים כדאי לשקול פנייתך לייעוץ אצל פסיכולוג קליני המתמחה גם בעבודה עם ילדים.

13/10/2015 | 04:14 | מאת: ק

שלום דר, יש לי חרדה ממקומות לא בטוחים כלומר: כל מקום שהוא לא הבית שלי, של אימי (שגרה לידי) או הקניון שקרוב אליי. כל מקום שמצריך נסיעה רחוקה יותר מטריד אותי! מציק לי, מפריע לי לנהל אורך חיים נורמלי. אני בסך הכל אמא צעירה שמונעת מעצמה וממשפחתי בילויים שלכל אדם אחר יראו נורמליים לחלוטין. כמו כן אין לי רישיון נהיגה, שוב מהחשש הזה להיות במקום לא בטוח. החרדה גורמת לי לכאבי בטן ואף לשילשולים, מה שמחמיר את הפחד. אם אצטרך להתפנות מה אעשה??? אני מאוד מעוניינת לטפל בזה. לא יודעת מאיפה מתחילים. אני בקופח כללית. ושאלה נוספת - האם זו אגורפוביה? ניתן לטפל ללא תרופות פסיכיאטריות? מה היית ממליץ במצבי..? סליחה על האורך ותודה על מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

ק. לא ניתן לבצע אבחנה דרך הפורום. מצוקתך ידועה ומוכרת והדרך להתמודד איתה זה באמצעות טיפול פסיכולוגי מתאים. אם באופן פרטי או דרך קופת החולים אליה את שייכת. תוכלי לטלפן למוקד של הקופה ולקבל את הפרטים הרלוונטיים עבורך.

12/10/2015 | 15:00 | מאת: לירון

אני החלטתי לכתוב לך מתוך ייאוש כללי, אני כחצי שנה סובל מחרדה ולחץ מתמשכים . איני יודע איך לפתור את זה יותר .. אני משתמש בציפרלקס 10 מ בחודש הראשון היה סוג של הקלה ולאחר מכאן הכל חזר לקדמותו ... הראש שלי כל היום עסוק בחרדות שלי ובתסמינם . עייפתי כבר, אין בי יותר כוח ... התחלתי דיקור סיני כדי להקל על הסיפטומים הטיפול בנתיים לא מראה הצלחה ... מה עושים ? הראש שלי נמצא במחשבות של מה יהיה איתי ועם העתיד שלי, אני מרגיש שאני עומד להשתגע בכל רגע . אני כל היום במחשבה על איך אני מתנהג ועל התנועות שאני עושה, כדי שחס וחלילה לא אראה סימנים של משוגע, לפעמים אני מסתכל על אנשים ומפחד לתקוף אותם או שאקבל התקף פסיכוטי שלא אשלוט בעצמי, אני מרגיש שכל הגוף שלי בכוננות עם דפיקות לב מהירות במיוחד ... האם כל הסימנים הללו מאפיינים חרדה? האם אפשר להשתגע מחרדות כאלו ? אני לפעמים מרגיש כמו בחלום, כיאלו אני מנותק מהמציאות האם זה אופייני ? או שעליי לדאוג ? ואם אפשר ליטול תרופות הרגעה טבעיות בנוסף לציפרלקס ... בבקשה תעזור לי, תודה רבה .

לקריאה נוספת והעמקה

לירון אני מניח שהפסיכיאטר שנתן לך תרופות גם הסביר לך, לאחר שבדק אותך, את אבחנתו וכן את הערכתו לגבי המקור לסבלך. איננו עוסקים בתרופות ולכן לא אוכל להתייחס לשאלתך בעניין תרופות הרגעה נוספות. שאל את רופאך בעניין. הוא אמור לסייע לך גם בנדון. אין מקום לייאוש שלך. אמנם חצי שנה זה הרבה מאד זמן בשביל תחושת סבל, אך מעשית וסטטיסטית זה לא הרבה זמן והניסיון הקליני והמחקר המדעי מלמדים שגם במקרים קשים וממושכים, השיפור מגיע. עניינית, הייתי מציע שתהיה גם בטיפול פסיכולוגי מתאים ויפה שעה אחת קודם.

10/10/2015 | 01:25 | מאת: אנונימי

לא מצליח להירדם.. הפסקתי את האיטומין (10 מ"ג) לפני יומיים בגלל שהוא ממש "שובר" אותי בבוקר ומקשה עליי להתעורר והופך אותי ל"איטי" ו"כבד".. אז קבלתי במקום פרוטיאזין 25 מ"ג אך הוא לא משפיע עליי.. מנסה להיות במיטה אך כול הגוף שלי חם ובסטרס והמחשבות לא מפסיקות להציף אותי, הראש עובד ב"פול פאוואר" .. לא ישנתי כבר שני לילות.. איך אפשר להחזיק ככה עבודה קבועה ? להתעורר כול יום בבוקר? אי אפשר אם לא ישנים כול הגוף שלי כואב מעייפות איך אפשר לתפקד ככה? המתח הורג אותי והמחשבות על כך שאני לא אצליח לישון לעולם בלי תרופות.. אני יודע שאני מכניס את עצמי לזה אבל אין לי שליטה על זה.. ואני לא עושה את זה בכוונה, הרי איזה אינטרס יש לי? מי לא רוצה לתפקד בצורה נורמאלית ולחיות חיים נורמאליים..? כמה אפשר לסחוב ככה? המשפחה אומרת שאני מכניס את עצמי לזה ושאני נתלה בתרופות, אך אין לי מה לעשות אני לא מוצא שום פיתרון שיוריד את הסטרס שלי ואת מהירות המחשבות המציפות אותי..זה שאני לא ישן כבר יומיים גורם לי לכתוב הרבה ולהיות "מוצף".. לפחות אני יכול "לשפוך" קצת החוצה את כול ה"חרא".. איך אפשר לצאת מהמעגל השחור הזה, מהגיהנום הנצחי של המחשבות וחוסר השינה?

לאנונימי פרט ובנוסף לטיפול הפסיכיאטרי-תרופתי שאתה מקבל נראה לי שחשוב שתהיה גם בטיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוגי עשוי לייתר את הצורך בתרופות ולהקנות לך כלים טובים ואיכותיים לטפל בבעיית השינה שלך והמצוקות הנילוות.

09/10/2015 | 03:07 | מאת: אנונימי

כול היום אני קורא על תרופות ומחלות באינטרנט, מסתובב בפורומים של פסיכיאטריה.. לפעמים יוצא לעבודה או לחברים ואז חוזר ישר למחשב לקרוא.. מרענן אין ספור פעמים את הדף אם יש תגובה חדשה או לא.. נכנס שוב ושוב לאותן עמודים שקראתי (בויקיפדיה וכו'), לבדוק על אבחונים של הפרעות אישיות, מחלות נפש.. בודק שוב ושוב.. כאילו משהו השתנה.. מנסה לאבחן את עצמי.... לאן אני שייך? מטופל כרגע תרופתית סרנדה 50 מ"ג למיקטל 100 מ"ג פוחד שיש לי OCD כי בעבר נטלתי 60 מ"ג פאקסט והיה לי מצב מאני-פסיכוטי.. לכן אני חושש לקחת שוב SSRI במינון גבוה, כי הייתי במצב ממש לא טוב בהתקף (הייתי שולח המון המון אס אם אסים ארוכים מאוד בטלפון לאנשים.. חשבתי אפילו שאני קצת נביא) היום שינו לי את האבחנה מהפרעת אישיות גבולית להפרעה סכיזואפקטיבית (אוליי בגלל שהפסיכיאטר שלי רצה שביטוח לאומי יעזרו לי .. אז הוא קצת "שיקר"?) לא מוצא מרגוע, כבר המון המון זמן שלא קראתי ספר, כי שום דבר לא באמת מעניין אותי.. אוליי יש דברים שמעניינים אבל אני ישר מוצא מה לא טוב בזה ואת החיסרון בזה ושולל את זה... סרטים לפעמים אני רואה עם החברה.. לא יודע כבר מה יש לי ואיך לצאת מהגיהנום הנצחי הזה.. מרגיש שהזמן הוא לא באמת זמן.. שאין כרונולוגיה.. שהכול מסודר בראש לפי חוויית הרגשות שחווינו.. חוויה חזקה שעברה עליי, לצורך העניין, לפניי כעשר שנים, חרוטה לי בזיכרון כאילו היא הייתה אתמול.. :\ לא מתקדם, לא במישור התעסוקתי, ולא כ"כ עובד.. עובד בחצי משרה.. מקבל קצבה מביטוח לאומי.. עובד בכול מיני "חלטורות" למיניהן.. :\ לא בעבודה רצינית כולם מסביבי רוצים שאני אתקדם.. אלמד.. אעשה משהו עם עצמי.. ואני לא כ"כ מרגיש בשל... הנה, לדוגמא, מגיע לי שיקום תעסוקתי דרך ביטוח לאומי.. שהתחלתי את התהליך, אך אני פוחד ומרגיש לא כ"כ בשל.. כי זו הטבה חד פעמית.. כול הזמן השאלות שמציפות אותי הן אולי אחכה עוד קצת? אולי בעתיד האישיות שלי תתגבש יותר? בן 27 כבר.. לא יודע אם אני נמצא במקום טוב בחיים, שאני צריך להיות בו? אולי אני מפגר מאחור? או שאני נמצא במקום בסדר יחסית לחיים שעברתי (חיים קשים).. האם אני בדיכאון? כי לדוגמא יש לי תיאבון ודברים כאלה.. ואני יוצא מהבית.. לא אובחן אצלי דיכאון קלאסי, אבל התכנים שלי תמיד תמיד היו דיכאוניים! כמו שאני כותב עכשיו.. כבר הרבה שנים, אוליי זאת המחלה (?) אולי צריך להשלים עם זה... ראיתי הרבה רופאים שאפשר לצאת מזה.. אבל ממה לצאת? מה יש לי? כול רופא אומר משהו אחר.. אחד אומר הפרעה דו קוטבית, אחד הפרעת אישיות, אחד הפרעה סכיזואפקטיבית.. ייאוש עמוק אבל סה"כ על הנייר די מתפקד (עובד במשרה חלקית פה ושם) לעתים יוצא ומבלה, למרות שלפעמים הקשרים עם החברים רעועים ויודעים עליות ומורדות.. אולי זה סביר וכך זה צריך להיות.. גם במישור הטיפול בשיחות, מטופל לסירוגין מס' שנים.. אוטוטו מסיים קשר של שנה פלוס.. ולא יודע איך לבחור מטפל חדש, הרי יש כ"כ הרבה.. ואני כ"כ לא מאמין בעצמי.. למרות שאני יודע שיש לי יכולות, אבל זה כ"כ קשה :\ לא מוצא באמת משמעות ששווה לקום בשבילה בבוקר, אולי למעט בת זוגתי.. שאהבה שלנו מחזיקה אותי.. רואה אנשים הולכים בבוקר לעבודה.. לומדים בלימודים אקדמאים.. ואני? איפה אני? בחיים לא אגיע לשם.. מה לי ולזה? אני רחוק משם שנות אור.. לקום בבוקר.. להסתדר.. לשבת כמה שעות בתוך כיתה ולהיות מרוכז? מרגיש ממש במצב רוח מעורפל ומבולבל.. בטח אם רופא יקרא את המכתב הזה הוא ימליץ לי להעלות מינון תרופתי בכדי להכהות את החושים שלי.. לא להרגיש.. העיקר להיות סוג של "מכונה".. עוד בן אדם בעולם.. שבא לפה ועוד מעט יילך.. יתכלה.. :\ קשה :( אפילו עכשיו את המכתב הזה אני כותב בהמון פורומים.. למצוא מזור לכאבי..

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי מצער לקרוא על סבלך הרב. אני מניח שאתה מצפה לעצה כלשהיא שתקל על קשייך, אך מענה לשאלותיך ופקפוקיך העצמיים אפשרי רק לאחר בדיקה קלינית-פסיכולוגית מקיפה. על פי דבריך נראה שאתה מטופל במתכונת הראויה של טיפול פסיכיאטרי-תרופתי המשולב יחד עם טיפול פסיכולוגי. כמובן שאם לאחר זמן רב אינך חש בשום שיפור במצבך, מן הראוי לשקול עם מטפליך החלפת הגישה הטיפולית ואולי אף הרחבה והכללה של גישות טיפוליות נוספות.

08/10/2015 | 00:30 | מאת: דורה

שלום לך, בעבר שלחתי לך הודעה וענית לי ואני מאוד מודה לך. אבל יש לי עוד שאלה אני סובלת מחרדה כחצי שנה עקב טראומה. התחלתי טיפול תרופתי יש שינוי אך לפעמים יש כמה ימים שאני פשוט מפחדת למות מפחדת שהלב יפסיק לפעום. עשיתי כל בדיקה אפשרית והכל תקין. אני רוצה לדעת איך נקרא מצבי ? היופוכונדרית? ואיך אפשר לטפל בזה ? אשמח לעזרתך ולפרטייך בכדי לגשת אלייך לטיפול פסיכולוגי תודה רבה רבה

דורה כפי שאת עצמך כותבת בראש שאלתך, נראה שאת סובלת מחרדה. אין זה מתאים לנסות ולהגדיר בעייתך באופן יותר ספציפי, רק על בסיס דברייך חלקיים בפורום וגם אין לזה שום משמעות מעשית, קלינית וטיפולית. מה שחשוב זה שבנוסף לטיפול התרופתי תקבלי גם טיפול פסיכולוגי מתאים שיספק לך כלים מתאימים להתמודדות גם ללא צורך בתרופות. הטלפון שלי מופיע בתיאור קורות חיי המקצועיים, בראש הפורום, כשמקליקים על השם שלי. בכל מקרה הטלפון שלי הינו > 054-7549898

שלום, לפני כחודש התחלתי לסבול מהתקפי חרדה. קראתי המון בנושא, הייתי 4 פעמים במיון והתחלתי בסדרת בדיקות, עד כה- 8 פעמים אקג, לחץ דם, הולטר לב- הכל תקין. עוד 3 ימים יש לי אקו לב במאמץ לשלילת דברים נוספים. עם ההתקפים אני מצליח להתמודד היום. הדבר היחיד שלא ברור לי הוא שמהבוקר עד הלילה אני מרגיש דקירות בחזה שבאות והולכות. לפעמים אני מרגיש גם לחץ בראש. (שוב- לא במסגרת ההתקף) האם הכאבים הללו קשורים גם כן לחרדה?? או שהסממנים שלה אמורים להופיע רק במהלך ההתקף? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אדם טוב עשית שפנית תחילה לבירור רפואי. גם את שאלותיך בפורום צריך להעביר לרופאים שבדקו אותך, כדי לברר את המקור לסימפטומים האחרים שאתה מתאר.

04/10/2015 | 06:12 | מאת: אני

שלום אני בת 18 התחלתי טיפולי שיניים לא מזמן עברתי מרופא אחד לרופא אחר עשיתי שתי טיפולי שורש בשיניים קדמיות והבעיה היא שעושים טיפול שורש השן שבירה יותר אני כל הזמן נוגת בה ומפעילה עלייה לחץ ואני יודעת שאסןר ומצד שני אני נכנסת ללחץ ניהיה לי כאבי בטן בחילות פחד דופק מהיר שהיא לא תיפול אבל הסקרנות גוברת איך אפשר לפתור את זה ?

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני נראה לי שטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור לך, בהתמודדות עם בעייתך.

03/10/2015 | 07:30 | מאת: רעות

אני נמצאת במקום בו אני צריכה להראות "בגרות". אני חושבת שאני בוגרת, עמדתי בהרבה סיטואציות לא קלות, בכבוד ובהצלחה. אני אחראית ורצינית, אולם אני רגישה והדמעות עולות לי מהר מידי, תחושת החנק בגרון... ומתוך שכך אני נתפסת כ"לא בוגרת" איך אני יכולה לעצור את הדמעות, למנוע את יציאתן ? איך אני יכולה לגרום להם לחשוב שלמרות שאני רגישה, זה לא אומר שאינני בוגרת ?

לקריאה נוספת והעמקה

רעות כמובן שאין בדמעות כדי להעיד על חולשה או העדר של בגרות. מאידך אני מבין שזה מעיק עלייך. לכן אני ממליץ שתיפני לקבלת טיפול בהיפנוזה במסגרת טיפול פסיכולוגי. אני מאמין שזה יוכל להועיל לך תוך זמן לא ארוך מידי.

02/10/2015 | 11:56 | מאת: נינה

שלום, כבר כמה זמן שאני כל כמה ימים עם תחושה של חולי, כאבי שרירים, עייפות קשה. עשיתי בדיקות והכל תקין. אני ישנה סביר. האם יתכנו תחושות כאלה כאשר הגוף בלחץ או מתח? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

נינה התחושות שאת מתארת עלולות בהחלט לנבוע, ממצבים של לחץ ומתח נפשי. אך הקביעה והאבחנה בעניין, צריכה להיעשות על ידי רופאייך. אם ובהנחה שאת אכן וסבלת ממתח נפשי, כדאי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

01/10/2015 | 10:44 | מאת: stranger

שלום דר', רציתי לשאול אם מצב בו קיים דופק חזק ונשימה שטחית ומהירה לאורך מרבית שעות היום (שאינם מגיעים לכדי התקף חרדה) הם מצב סביר ומוכר? אני מטופלת מזה כחודש בציפרלקס וגם בקלונקס שכמעט ואיני עושה בו שימוש. בנוסף, האם יתכן שאדם שחווה התקף חרדה כלל אינו מרגיש את החרדה עצמה אלא רק את התסמינים הפיזיים? תודה רבה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

stranger הסימפטומים שאת מתארת מוכרים ואפילו שכיחים. בהחלט יתכן ו"יש מצב" שיש סימפטומים של התקף חרדה ללא קיומה של חרדה מודעת ומובעת. כללית, מומלץ שפרט ובנוסף לטיפול התרופתי שאת מקבלת שתקבלי גם טיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים יכול לייתר את הצורך בתרופות.

26/09/2015 | 10:22 | מאת: אנונימי

דר שלום . אני סובל מהיפוכונדיה למעלה מ5 חודשים, משתמש כבר חודש בציפרלקס 10 מג אך עם שינוי של 40% . בזמן האחרון אני מרגיש מין טיקים בצוואר ואי תחושה בצד שמאל של הפה כיאלו הפה שלי התעקם, אני ממש מפחד מזה קראתי שהסיפטומים הם פגיעה במערכת העצבים, נכנסתי לעוד יותר לחץ . מה זה יכול להיות ? והאם זה עובר ? אני כל הזמן מפחד שלא אצליח לדבר ברור, או שפשוט אשתגע . בבקשה אני מבקש עזרה .

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי לאור מודעותך לכך שאתה "היפוכונדר", סביר שגם חששותיך לגבי הטיקים ואי תחושה בפה, מקרום בחרדותיך והמתח הנפשי בו אתה נמצא. בכל מקרה אני ממליץ שבמקביל לטיפול התרופתי תפנה גם לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול כזה חיוני עבורך ואף יכול לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

25/09/2015 | 20:48 | מאת: דני

אני בן 32 שסובל כבר חצי שנה מהפרעות קצב לב שונות..לרוב פרפור עליות שבא והולך. הומלץ לי אבלציה בקרוב. מבקש לדעת האם יש קשר בין הפרעות קצב לחרדות כי אני בהחלט שם לב שפעימות מוקדמות והפרעות קצב מופיעות לרוב כשאני חרד או חושב על דברים רעים..מחשבות כמה רע..יש לי עבודה דיי מלחיצה ואישה בהריון וזה יכול להוסיף לחרדות. איך לדעתך אפשר לטפל בחרדות כי אני לא מעוניין לקחת כדורים פסיכיאטריים שממליצים הרופאים. אשמח אם תפנה אותי לאיש שמטפל נפשית במצב בו אני נמצא. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דני מתח נפשי וחרדתיות גבוהה אכן יכולים להעצים בעיות רפואיות שונות, כולל בעיות שונות הקשורות בלב וכד'. בעיות חרדה ומתח יכולות להיות מטופלות בהצלחה רבה על ידי טיפולים פסיכולוגיים מתאימים. לרוב גם ללא הזדקקות לתרופות פסיכיאטריות. יחד עם זאת, השיקול התרופתי לגבי מצבך הספציפי-אישי צריך להיעשות על ידי הגורמים הרפואיים המטפלים בך בהווה ומכירים כנראה את מצבך. לגבי הפניה לפסיכולוג מתאים תוכל להתקשר אליי לנייד > 054-754-9898

24/09/2015 | 12:39 | מאת: אני

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

לקריאה נוספת והעמקה

ל-"אני" לחלק משאלותיך לא אוכל להשיב כיון שאני לא מכיר את מצבך הנפשי הממשי. הכתיבה בפורום אינה מספקת לשם כך. אשתדל להשיב לשאלות אליהן אני יכול להתייחס באופן כללי יותר: טכניקת ה-DBT אכן מקובלת כטכניקה טיפולית רלוונטית ואף יעילה לטיפול ב"הפרעת אישיות גבולית". אבחון פסיכודיאגנוסטי בהחלט יכול לסייע בבירור וגיבוש אבחנה פסיכולוגית- פסיכיאטרית, למטרות קליניקות טיפוליות בעיקר ופחות לצרכי שיקום מקצועי. אבחון פסיכודיאגנוסטי נעשה לרוב על פי בקשת הגורמים המקצועיים לצרכי ביסוס וגיבוש אבחנה חד משמעית ופחות על פי בקשת המטופל/נבדק עצמו.

15/09/2015 | 09:03 | מאת: ורד

שלום ותודה. אני מטופלת שנים רבות, אך הזמן האחרון עוברת תרופה קשה ומצבי לא טוב. וחמור בעיקר בשעות אחהצ והילך. אני מבקשת לדעת מה השעה המועדפת לקחת את היוטירקס וכן את הפריזמה, ביחס התרופות זו לזו, ביחס לאוכל, ובעיתוי שלהן ביחס להחמרה במצבי בשעות אחהצ המאוחרות. מודה מקרב לב ורד.

לקריאה נוספת והעמקה

ורד חשוב וטוב שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי. לעניין התרופות, כדאי שתפני שאלותייך לפורום רפואי או פסיכיאטרי וכד'. אנו לא עוסקים בתרופות, אלא רק בסיוע פסיכולוגי.

10/09/2015 | 16:32 | מאת: קארי

שלום ד"ר,אני בת 31 ובחודש האחרון אני מרגישה שאני במתח,אין סיבה מהותית למתח כרגע אבל מכיוון שאימי חולה יש כל הזנן ברקע סטרס...הרבה פעמים אני מרגישה אי שקט ולחץ בחזה אבל גם הרבה פעמים אני לא מרגישה לחץ בחזה אך יש לי מעיין מתח בשרירי הידיים ואני מרגישה ערפול כזה בראש.אני לוקחת רסקיו וטיפות ולריאן אך זה עוזר רק באופן רגעי..מעוד אפשר לעשות שהוא לא פתרון תרופתי ? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

קארי מומלץ ותוכלי להסתייע בעזרת ה"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מצד ימין וכן על ידי לימוד ותרגול של טכניקות יעילות ל"הרפיה עצמית", המצויות באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל") אם זה לא יספיק, כדאי יהיה שתפני ולו לסיוע טיפולי ממוקד וקצר מועד, אצל פסיכולוג קליני או רפואי מתאים.

קארי מומלץ ותוכלי להסתייע בעזרת ה"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מצד ימין וכן על ידי לימוד ותרגול של טכניקות יעילות ל"הרפיה עצמית", המצויות באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל") אם זה לא יספיק, כדאי יהיה שתפני ולו לסיוע טיפולי ממוקד וקצר מועד, אצל פסיכולוג קליני או רפואי מתאים.

04/09/2015 | 14:07 | מאת: בדוי

שלום, בחודשיים האחרונים אני חווה ירידה במשקל של 2-3 ק"ג, בתחילה הייתי בלחץ נפשי מסיבות כאלה ואחרות שגם גרמו לי לסחרחורות וחולשה ולאחר מכן המצב נרגע אך עדיין המשכתי לרדת במשקל.. יש לציין שיש לי תיאבון ואני אוכלת ארוחות מסודרות בנוסף עשיתי בדיקות דם מקיפות שיצאו תקינות לחלוטין ללא חוסר בברזל או בהמוגלובין.. רציתי לדעת ממה זה נובע? ואיך אוכל לעלות במשקל בחזרה?

לקריאה נוספת והעמקה

ל-בדוי קשה להעריך רק על פי דברייך מדוע את יורדת במשקל. יכולות להיות לכך סיבות רבות ומגוונות, מה גם שכמות הירידה במשקל שאת מציינת אינה נשמעת לי דרמטית במיוחד. מן הראוי שתתייעצי בעניין עם רופא המשפחה שלך ולסמוך על חוות דעתו בעניין.

03/09/2015 | 10:09 | מאת: ענת

אני בת 44 גרושה ואם לבנות בוגרות . מתעסקת במקצוע השילוח הבינלאומי מגיל 20- במקום הנוכחי -כ-4 שנים . החברה בה עבדתי קודם לכן נרכשה על ידי החברה הנוכחית ואני עברתי עם כל לקוחותיי לכאן. מיותר לציין שאני עדיין אחרי 4 שנים מרגישה כמו "נטע זר" כמו שחקנית רכש סוג ב. עם תחושות אין להתווכח -היחס לאחרות הוותיקות מצד המנהלים עדיף וכמובן שלא סופרים אותי בקידום כלשהוא למרות שברמתי המקצועית אני טובה ומקצועית בעשרות מונים מכל הצעירות שם . אבל הבעיה העיקרית שמציקה לי כרגע שבגללה אני ממש עצבנית ולא יודעת מה לעשות היא -אני מטפלת באחד הלקוחות היבואנים הגדולים בחברה.בצורה שאף אחד לא טיפל בהם בעבר -אף אחת לא החזיקה מול אשת הקשר שם שהיא אישה קשה ביותר ואובססיבית יותר משלושה חודשים-אני כבר שנתיים מולה. הבעיה שהשבוע נשברתי-אותה אשת קשר שעובדת מולי ידועה כ"טיפוס" מאד קשה ,אובססיבי,תובענית מאד, המנהלים שלי מכירים אותה ומגבים אותי.אני כל הזמן עובדת מולה בפחד ובדריכות כי על כל טעות היא ישר מכתבת את כל המנהלים שמעליי ועם כל זה שהם מגבים אותי זה פשוט נורא .אני לוקחת את זה מאד קשה . ביקשתי אתמול משני המנהלים שלי לא לטפל בה יותר - אני כבר לא י כולה נפשית להתמודד איתה ועם המיילים כאורך הגלות שלה. הם לא הסכימו בטענה שאין כרגע מי שייקח אותם ואני צריכה להתייחס אליה בפרופוציה ולא לקחת ללב את ההתנהלות שלה. הם אומרים שכל זמן שהם עצמם לא באו אליי בטענות אין לי מה להתרגש ממנה , לא להגיב לה מייד במייל אלא להמתין "שתתפוצץ "מה שנקרא. אני באמת לא רוצה יותר לטפל בה.אני לא מסוגלת יותר לבוא לעבודה יום יום בעצבים . חשבתי לנסות להמאיס אותי עליה שזה יבוא מהם שהם לא רוצים אותי כאשת קשר . השאלה -איך אני עושה זאת? כבר חשבתי על להחליף מקום עבודה ,למרות שאוותר על הפיצויים וזה גם לא בא בחשבון ..היא פשוט הורסת לי את הבריאות ..מה עושים? משהו ?,,מישהו ..תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ענת להערכתי ומניסיוני, גם כשהקושי הוא לכאורה "נסיבתי" או "מצבי", כלומר נראה כקשור בעיקר ב"סיטואציה", לממד האישי -אישיותי יש את המשקל המרכזי. לכן את מתקשה כנראה להתמודד בצורה אסרטיבית עם אשת הקשר ואולי גם עם מנהלייך. להערכתי, עלייך לשוב ולהחזיר העניין לדיון בינך לבין מנהלייך, תוך הבעת ציפייה לגיטימית שיכוונו וינחו אותך בצורה המתאימה.

01/09/2015 | 01:31 | מאת: שון

שלום אני אספר בקצרה אני טיפוס מאוד חרדתי ובזמן האחרון פיתחתי חרדת בריאות פעם זה נקודת חן וםעם ורידים בחזה ועכשיו ראיתי מזמן כבר באמנון לוי את הבחור עם ניוון השרירים ונכנסתי לחרדה נוראית ופחד נוראי הייתי אצל נירולוגית מומחית שהיא הדקה אותי גופנית ותודה לאל רשמה שהבדיקה יצאה תקינה עכשיו יש לי שאלה האם לחץ ממושך וחרדה ממושכת יכולה לגרום לממש כאבים פיזים יש לי כבר כמה זמן מין כאב ביד שמאל וכמו חולשה כזה והרגשת כמו זרמים אי נוחות חרדה יכולה לגרום לכאב יד? יש לי כל מיני כאבים בגוף שהולכים ובאים.. אבל בעיקר ביד שמאל.. האם חרדה ממושכת יכולה לשלוח סימנים על הגוף הכוונה ככה לגרום לכאב שרירים חולשה התכווציו וכל זה? גם אם אני מרגישה כביכול פחות לחוצה הסימנים עדיין יכולים להשאר? אני כבר נורא מפחדת... חרדה שהיא ממושכת וכל כך הרבה זמן יכולה לגרום לכאבים גופניים של ממש כאבים?

לקריאה נוספת והעמקה

שון, שרון, שרוני כבר עניתי לך בהרחבה לשאלתך המפורטת הראשונה תחת השם "שרון". אם משהו עדיין לא ברור, נא שילחי לי שאלתך הנוספת.

30/08/2015 | 12:19 | מאת: דנה

שלום יש לי לפעמים מידי פעם שאיך שאני נרדמת עדיין לא שוקעת בשינה עמוקה שאני מתעוררת עם קוצר נשימה ודופק מהיר וחזק שאני מתעוררת מזה אני נלחצת כי אני מרגישה שאני עומדת לקבל התקף לב עשיתי ברור מקיף של אקג הולטר של 24 שעות בדיקת דופלר אקו לב במאמץ ואפילו בדיקה עם מכשיר שינה שבודק את השינה הכל יצא תקין וזה לא משהו לבבי יש לציין שזה לא קורה כל לילה זה קורה פעם ב האם זה יכול להיות התקף חראדה והאם זה מסוכן ללב?

לקריאה נוספת והעמקה

דנה כיון שעשית ובצדק בירור רפואי מקדים ששלל בעיית רפואית, הרי שסביר להניח שמדובר בתגובה רגשית- חרדתית שלך. לדעתי (הלא רפואית), אין בה כדי לסכן את בריאותך הפיזית, אך כן הייתי ממליץ שתלמדי טכניקות של "הרפיה עצמית" (חפשי באתר של ד"ר ברוך אליצור, או בגוגל, או אצל פסיכולוג קליני או רפואי מתאים.

29/08/2015 | 02:23 | מאת: שרון

שלום יש לי שאלה האם חרדה ומתח שבנאדם שרוי בו זמן ממושך יכול לגרום לכאסים פיזיים כה חזקים בגוף? גם אם הלחץ קצת ירד ונראה שיותר רגוע אבל הכאבים עוד נשארים.. יש לי כאב ביד שמאל לא יודעת כואב דקירות ובעוד מקומים בגטף פתאום כואב פה כואב שם אבל בעיקר ביד חרדה יכולה להביא למצב כזה של כאב ביד וכאבי שרירים וחולשת שרירים בתקופה האחרונה הייתי המון בלחץ וחרדות ממש קשות חרדות בריאות.. היפוכונדריה.. אבל השאלה היא האם חרדה יכולה להביא למצב כזה שלא ממש כאבים פיזיים?

לקריאה נוספת והעמקה

שון ראי נא גם תשובתי חת השמות הנוספים שלך - שרון, שרוני וכד'. חרדה ומתח נפשי יכולים לגרום לסימפטומים פיזיולוגיים שונים. מומלץ שתפני לטיפול פסיכולוגי עם בעיית ה"היפוכונדריה" שלך.

28/08/2015 | 23:05 | מאת: גוטניק הדר

שלום רב. מאוד חייב עזרה מרגיש אובד עצות בן 20 חייל. מקבל קלונקס כבר 4 שנים קיבלתי בעקבות סומטיזציה וחרדה ומאז הכל עבר. הבעיה היא שקראתי יותר מדי באינטרנט על הכדור ומרגיש שאני לא יכול בלעדיו חייב שהוא יהיה אצלי בכיס כמו כן נורא נורא מפחד שיהיה לי התקף אפילפסיה או פרכוס בגלל זה מפצד להפסיק. המינון שלי הוא כדור אחד של 0.5. וכל היום אני רק חושב עליו ולא יודע מה לעשות אובד עצות.לא מצליח לחיות יותר רק על הכדור הזה. איך אני נגמל ממנו בדרך הבטוחה ביותר ונרגע שלא יהיה לי כלום. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הדר אני לא רופא אלא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית. לכן אני והפורום לא עוסקים בייעוץ תרופתי. אני שמח להבין שלמרות מצוקתך החרדתית אתה מצליח לשרת בצבא, דבר שיש בו כדי להעיד על כוחות התמודדות חיוביים ובסיסיים אצלך. עניינית, אני מאד ממליץ שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי לגבי חרדותיך. כחייל אתה גם זכאי לסיוע טיפולי של קב"ן או פסיכולוג, במסגרת הצבא. כפי שאני חוזר ומציין בתשובובתיי, טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי בהחלט לייתר את הצורך בתרופות פסיכיאטריות.

28/08/2015 | 19:25 | מאת: דורה

היי. אני סובלת מהפרעות חרדה. ניסיתי להימנע מתרופות אך החרדה גברה וגברה כך שלא הייתה לי ברירה. אני נוטלת אסטו.. בתחילת השימוש לקחתי ארבעה ימים 10 מג אבל התופעות היו מבהילות כמו רטט פנימי בחזה ופחד מוזר כזה. הורדתי כדור ל5 מג ללא אישור מהרופא ולאחר ארבעה ימים חזרתי לקחת 10 מג. האם השינוי שעשיתי בעצמי לא טוב? אני לוקחת 10 מג ברצף ללא שינויים כבר 9 ימים אבל לא מרגישה כל כך שינוי. אשמח לתשובתך תודה רבה :)

לקריאה נוספת והעמקה

דורה אני לא רופא, אלא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, כך שאני לא עוסק בייעוץ תרופתי. בכל מקרה, הדרך המועדפת בד"כ לטיפול בחרדות היא דרך הטיפול הפסיכולוגי (אצל פסיכולוג קליני מתאים). טיפול פסיכולוגי עשוי בהחלט לייתר את הצורך בתרופות.

28/08/2015 | 02:47 | מאת: מודאגת

שלום רב! השאלה שלי היא בקשר לבעלי. קשה לתאר בכמה משפטים את כל הבעיה אז אנסה בקצרה: עוד לפני נישואינו בעלי רצה לרדת מהארץ ותמיד ידע שאני לא רוצה. במהלך השנים הנושא חזר על עצמו אין ספור פעמים ובאיזה שהוא שלב נכנעתי והסכמתי להגיש מסמכים להגירה אך לא עברנו את המבחן. זה היה בחורף אחרון. מאז כל הבעיות שהיו לו עד עכשיו כאילו החמירו. הוא טוען שמתסכל אותו להסתכל סביבו, שהוא לא מוצא את עצמו בארץ ( יש לו עבודה טובה יש לנו בית ושני ילדים מקסימים) וכו. השיחה הזו חוזרת על עצמה בווריאציות שונות בממוצע כל שבוע לפחות. ( דוגמא קטנה: נסענו לדרום ועברנו ליד קריית גת. אמרתי שמקומות כמו קריית גת ממש מתסכלים ואוא אמר שככה הוא מרגיש ב 99% מקומות בארץ). בנוסף לזה היה לו קצת בעיות בעבודה, היו צפויים צמצומים בחברה וזה הביא להתפרצויות ומצבי רוח מצידו. הוא אומר שאם אני רוצה להמשיך לחיות איתו אני צריכה לקחת בחשבון שאם נישאר בארץ אני אחיה עם בן אדם שתמיד לא טוב לו. אני מצד אחד לא רוצה להתגרש מצד שני המצב הפך להזוי וקשה בעיניי. הוא קבע טור לפסיכיאטר אבל השאלה אם זה משהו קליני או שזה סתם דפיקות שבאמת או להשלים איתה או להתגרש. קשה לי להאמין שירידה מהארץ תפתור את העניין לתווך ארוך! בבקשה תגיד לי מה דעתך? אני מרגישה שכל ההשקעה שלי בזוגיות, במשפחה ובבית היא לשווא כי ממילא הוא תמיד יהיה לא מרוצה ולא משנה מה.. פרט לזה הוא מתפקד, קם בבוקר רגיל כלומר אין סימני דיכאון קלאסיים כמו בספרים.. בבקשה, עצה!!!

למודאגת למרות ששאלתך מפורטת, אין אפשרות לנתח ולאבחן, על פי הנכלל בה בלבד, ממה בדיוק סובל בעלך, או חיי הנישואין שלכם, או "גם וגם". בירור מעמיק, כנדרש על מנת להתיימר ולעוץ לך האם להתגרש או לא וכד', מחייב כמובן היכרות מקצועית אינטנסיבית עם שניכם ולשם כך מן הראוי שתפנו ולו למספר פגישות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי-זוגי ואולי גם פרטני. אני מבין מדברייך שבעלך קבע תור אצל פסיכיאטר. יש להניח ולקוות שהפסיכיאטר כבר יגבש המלצה מקצועית בעניין.

26/08/2015 | 03:26 | מאת: שרון

שלום הסיפור שלי הוא דיי ארוך אבל מאז ומתמיד אני סובלת מחרדות לאחרונה התחילו לי חרדות בריאות זה התחיל מנקודת חן שגירדה ונכנסתי לאינטרנט ושם מפחידים את האנשים ורושמים שזה סרטן הלכתי לרופא ואמר לי שהכל תקין אחר כך עבר לוורידים בחזה וגם שם תקין ועוד דברים שכל מיחוש או כאב אני מפחדת ורצה לרופאים עכשיו אני מפחדת מניוון שרירים כואב לי השרירים ולפעמים נרדמות לי הידיים או הרגליים ויש זרמים ועכשיו יש לי כאב ביד שמאל ומין חולשה כזאת ועבר גם ליד השניה באינטרט רושמים שזה ניוון שרירים הייתי הייתי בחרדה נוראית והתקף לחץ שהלכתי לבית חולים שם רופא ראה אותי סיפרתי לו את התסמינים ואמרתי לו שאני חרדתית ומפחדת ואמר לי שאין לי ממה לפחד שזה לא לגיל שלי ושיש כאבים ותחושות לבני אדם כמובן שלא הסתפקתי בזה והלכתי לנירולוגית מומחה בפרטי לפני כמה ימים שהיא בדקה אותי בדיקה גופנית פשוטה וכתבה שבדיקה נירולוגית תקינה ושזה החרדות שלי ואין לי ממה לפחד שהכל בסדר אצלי וכל הרופאים שעברתי מבעיה לבעיה אמרו לי שהכל בסדר ושזה החרדות.. השאלה שלי היא האם חרדות ממושכות וסטרס ממושך יכול להוביל למצב כזה של ממש סימפטומים גופניים כי באת כואב לי כאבים ביד וחולשה ביד או איברים מסויימים או הרדמות זה דברים שנובעים מחרדה? אני בת 23 כבר המון שנים נוטלת רסיטל 40 מילגרם אני כבר 5 שנים ללא תעסוקה ולא מנהלת אורח חיים תקין לא תזונה נכונה ולא פעילות גופנית רוב הזמן ישנה או שוכבת או במיטה.. לאחרונה התחילה פכילות גופנית של הליכה בחוץ לא הליכה מהירה אבל גם לא איטית ושאני הולכת יש לי כאבים ברגליים למטה ונרדם לי עכשיו גם כואב לי ביד ומין תחושת כבדות על הכתפיים לא יודעת כל מיני מיחושים כאלה עשיתי בדיקה נירולוגית ונאמר שהכל תקין אבל אני עדיין מפחדת אני כל הזמן מפחדת ממחלות ונכנסים לפחדים חזקים שמא יש לי חלילה משהו כל דבר קטן אני נכנסת לאינטרנט ורשום שזה מחלה סופנית ואני יישר מתחילה לפחד ולהלחץ ולזיע זיעה קרה ולרעוד ודופק מהיר וכאבים.. חרדה יכולה עד כדי כך לגרום למכאובים פיזיים? ולתחושות נימול הרדמות איברים חולשת שרירים כאבי שרירים וכאלה? אני ממש מפחדת וכל הזמן בלחץ ובפחד שמשהו לא בסדר אצלי.. הסיפור האחרון התחיל לי מזה שראיתי באמנון לוי את הבחור עם ניוון השרירים ויש התחלתי לפחד ולהלחץ ומאז יש לי כל מיני סיפטומים וכאבים ושאני נכנסת לאינטרנט רשום שזה ניוון שרירים אני מפחדת פחד מוות... למרות שהייתי אצל שתי רופאים ואמרו לי שהכל בסדר ועשתה לי בדיקה גופנית ואשמה שהכל תקין אם היא הייתה רואה חלילה משהו היא הייתה שולחת אותי לבדיקות לא? בפעמים הראשונות לא הגעתי למצב כזה הייתי הולכת מגיעה לרופא היה אומר לי הכל תקין וזהו הייתי נרגעת. עד למשהו אחר שהיה מופיע וגם שם הייתי בודקת ונרגעת היום למרות שהייתי אצל רופאה והיא בדקה אותי בדיקה נירולוגית פשוטה ואמרה שהכל תקין וזה חרדה ואין לי ממש לחשוש אני ממשיכה לפחד ולחשוב שאולי היא לא ראתה או לא מספיק טובה או משהו..זה לא עוזב אותי ובנוסף יש לי גם כאבים ואני מרגישה כאבי שרירים הרדמות איברים התכווצויות החלשות שרירים חולשה כאבי ראש הזעה קור חום בקיצור כל הדברים האלה.. ואני בפחד עוד שחס וחלילה יקרה הגרוע מכל.. חרדה יכולה להיות מתמשכת ככה והרגשת פחד וכאבים ומיוחושים בגוף תמידיים בעקבות חרדה ופחד תמידי? בבקשה תעזרו לי אני כבר לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

שרון שאלתך הארוכה כללה למעשה 2 שאלות מוגדרות וברורות. האחת : "..האם חרדות ממושכות וסטרס ממושך יכול להוביל למצב כזה של ממש סימפטומים גופניים ? התשובה היא : כן !! השנייה : "..אני כבר לא יודעת מה לעשות.., ? התשובה היא : עלייך לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים, כדי לרכוש כלים להתמודדות יעילה עם חרדותתיך הקשות. את יכולה לפנות דרך המוקד של קופת החולים שלך, או באופן פרטי. בכל מקרה אני ממליץ שלא תדחי הפנייה. טיפול פסיכולוגי מתאים יוכל לעזור לך, באופן משמעותי.

23/08/2015 | 22:13 | מאת: דנה

שלום, לפעמיים יש לי פחד שאולי אני יצא מדעתי ויעשה משהו משפיל או אפגע בעצמי בזמן טירוף. :( דבר כזה יכול לקרות? זה סביר? או סתם דמיון?

לקריאה נוספת והעמקה

דנה פחדים מהסוג שאת מתארת הינם אמנם ולרוב פרי הדמיון, אך הם מעידים על קיומה של מצוקה נפשית משמעותית, המחייבת היוועצות עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, בהקדם האפשרי.

21/08/2015 | 15:32 | מאת: שרונה בי

הי, אני מאוד פוחדת להיות לבד בבית ואני בת 26 האם זה דורש טיפול תרופתי או שיש דרכים שאפשר להמליץ לי פה לעזרה

שרונה אי אפשר רק על פי שאלתך הקצרה לענות לך בעניין הצורך בטיפול תרופתי. לשם כך צריך להעריך את מצוקתך בצורה מקצועית, יותר מעמיקה ומפורטת. בדרך כלל ניתן ורצוי לטפל בפחד מהסוג שאת מתארת על ידי טיפול פסיכולוגי של פסיכולוג קליני מתאים. טיפול יעיל מבטל בדרך כלל את הצורך בתרופות.

21/08/2015 | 06:58 | מאת: ש

לפני כחודשיים הלכתי למיון פעם ראשונה בחיי שהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לסבול את הדפיקות לב הסחרחורות התעלפויות המתח שסבב סביב זה והלחץ המתמיד, במיון אמרו לי שיש לי התקפי חרדה ומשם המצב רק החמיר אני מרגישה תמיד שיש לי מחלב סופנית דפיקות לב מהירות 24/7 סחרחורות ראייה מטושטשת חוסר חשק לעשות כלום , לא מרגישה שמישהו מבין אותי ולא יודעת למי לפנות שיכוון אותי למקום יותר טוב בחיי

לקריאה נוספת והעמקה

ש. את צריכה לפנות (רצוי בהקדם. כדי להפחית סבלך), לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים. טיפול פסיכולוגי מתאים יוכל להועיל לך, די מהר.

17/08/2015 | 14:42 | מאת: יפעת

שלום יש לי בן בן 11 ויש לו תנועות ידיים שחוזרות על עצמן. אני מאד מודאגת. מה זה???? כל תקופה יש לו טיקים אחרים. בעבר היו מצמוצי עניים,טיקים עם הכתפיים.... מה לעשות????

לקריאה נוספת והעמקה

יפעת אין צורך לדאוג. תופעת הטיקים די שכיחה אצל ילדים, בעיקר לפני גיל ההתבגרות. לרוב היא חולפת מעצמה. כמובן, שאין למתוח ביקורת, או להפעיל עליו לחץ כלשהו, בעניין !! אם אין הטבה, הייתי ממליץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

יפעת אין צורך לדאוג. תופעת הטיקים די שכיחה אצל ילדים, בעיקר לפני גיל ההתבגרות. לרוב היא חולפת מעצמה. כמובן, שאין למתוח ביקורת, או להפעיל עליו לחץ כלשהו, בעניין !! אם אין הטבה, הייתי ממליץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

13/08/2015 | 22:04 | מאת: ליאור

שלום רב, בשבוע האחרון קופץ לי השריר מתחת לעין שמאל.. קופץ בלי הפסקה וממש מצחק. בנוסף לפני 3 ימים התחילה לי כבדות בללי שמאל מה שהכניס אותי לחרדה גדולה עוד יותר ממה שאני כבר נמצאת בה. אני בתקופה לא קלה, לאחרונה עברתי גרידה עקב הפלה מה שממש שבר אותי. אני לוקחת הורמונים להקדמת הווסת. האם על זה קשור למה שאני מתארת בעין ובלחי? הרופאה אומרת שמדובר בחרדה ובכל זאת שלחה לנוירולג בגלל שלפני 3 שנים היה לי פציאליס.. אני בחרדה כפולה עכשיו.. ממה שאני עוברת בשבועות האחרונים עם הגרידה, ממה שקורה לי בפנים ועם המחשבה שהפציאליס יכול לחזור. אשמח לקרוא את תגובתך לגבי העניין.

לקריאה נוספת והעמקה

ליאור אני לא יודע לאיזו התייחסות את בדיוק מצפה ? האם הסימפטומים שאת מתארת, עלולים לנבוע ממצב של מתח נפשי וחרדה ? בהחלט, כן !! האם זה עלול לנבוע מגורם רפואי/ביולוגי או נוירולוגי ? אני לא יודע, כיון שאני פסיכולוג ולא רופא. הפנייתך על ידי הרופאה שלך להשלמת הבירור הנוירולוגי, נראית לי הגיונית ומתבקשת, כמתבקש אגב לגבי כל סימפטום פיזי שראוי לשלול תחילה גורם אורגני/ביולוגי לגביו. בכל מקרה, כדאי שתיפני לייעוץ ולו קצר וממוקד אצל פסיכולוג מתאים, להקלת מצוקתך והמתח הנלווה.

13/08/2015 | 09:31 | מאת: ד.

שלום ד"ר אני בת 42 גרושה טרייה אם לבן 12 בשבועיים האחרונים חוויתי 2 התקפי חרדה קשים בשני אף קיבלתי זריקת אסיוול יש לציין שאני מגדירה את עצמי כטיפו סחרדתי סובלת לפעמים מדופק מהיר חרדה כללית מכל מיני סיבות אבל הפעמיים האחרונות היו קשות וקרו עקב אירועים שקרו עם בן הזוג הנוכחי אני לא מבינה האם התקפי החרדה החמירו או שזה מקרה נקודתי שקשור אליו ולכן מתלבטת לגבי המשך הקשר אני נוטלת תוסף צמחי לא רוצה לקחת נוגדי חרדה עקב תופעות הלוואי נטלתי בעבר להתייחסותך אודה

לקריאה נוספת והעמקה

ד. הנתונים הספורים שאת מספקת מאפשרים התייחסות שטחית בלבד מצדי. גירושין עלולים "לגרות" מרכיבים רדומים מתקופות מוקדמות של "חרדת נטישה" גלויה או סמויה, המקננת בצורה זו או אחרת אצל מרביתנו. הדבר שכיח יותר אצל בעלי רגישות חרדתית כפי שאת מתארת את עצמך. להערכתי, תוספי מזון ואפילו תרופות פסיכיאטריות אינם מענה מספיק ויש צורך בטיפול פסיכולוגי "משלים" ולו לצמצום הסיכויים להישנות הסימפטומים החרדתיים בעתיד.

09/08/2015 | 00:04 | מאת: אלמונית

שלום לך. מעריכה מאוד את עזרתך באתר! עברתי טראומה וכתוצאה מכך אני סובלת מחרדה, הפכתי להיפוכונדרית וכל היום בלחץ. אני חווה במשך כמה חודשים הרגשות נוראיות. זה התחיל בכאבי ראש לא שגרתיים ואז הם פסקו, עבר לסחרחורות נוראיות, כאבים בחזה ולכאבי גב נוראיים כמו זרמים וזה פשוט נמשך כל היום עם תחושות שאני עומדת להתעלף או למות והרגשה מוזרה כזאת בעיניים. עברתי כמה בדיקות גופניות והייתי במיון בערך ארבע פעמים והכל תקין. נשאר לי רק נירולוג ואקו לב. השאלה שלי אלייך האם כל התופעות האלה תקינות?והאם זה יכול לפגוע בי למשך כל שעות היום עד למצב של פחד נוראי שמשתלט על גופי תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ליונית ה"אלמונית" נא ראי תשובתי לך תחת שמך כ- יונית ( 2 שאלות לפני כן )

06/08/2015 | 21:30 | מאת: שרון

שלום דוקטור אני טיפוס מאוד חרדתי ומפחדת ממחלות באינטרנט רשום שאם נרדם איברים בגוף או כאבי שרירים וזרמים זה ניוון שרירים הייתי אצל רופא ואמר לי ש0.0 זה הסיכוי בגילאים כאלה אני בת 23 ויש לי כאבים בגב התחתון שאני מרגישה שזה מהצטברות גזים ועצירות.. ויש לי כאבי שרירים פתאום ומרגישה כיאילו הרדמות כזה של שרירים ובכף יד כיאילו נרדם לי האצבעות אני ממש מפחדת הרופא אמר לי שאין לי ממה לפחד וזה לר בגיל כזה זה מ50 ומעלה וזה בכלל לא שייך אני ממש מפחדת אני בחרדה אני יכולה להיות רגועה? בבקשה תרגיעו אותי ויש לי מין הרגשה ביד שמאל שהיר יותר חלשה ושאני לוחצת על משהו אז היא רועדת קצת אני ממש מפחדת אם יש רעידות וכאבי שרירים או הרדמות וחולשה כזה זה מסוכן? אני מאוד חרדתית חשוב להגיד אני נוטלת כדור בשם רסיטל כבר המון שנים.. השאלה היא האם חרדות תמידיות ופחד היפוכונדרה גורם גם לכאבים בשרירים ובגוף.. כי בזמן האחרון אני נופלת דיי הרבה למקומות האלה פעם זה נקודות חן ופעם זה בלוטת לימפה ופעם זה כאבי גב וכל פעם משהו אחר.. באינטרנט מבהילים את האנשים ורושמים על כל דבר שזה סרטן או מחלות אחרות.. ועכשיו על כאסי שרירים כמו שרשמתי למעלה שזה ניוון שרירים ואני ממש מפחדת בבקשה תעזרו לי

לקריאה נוספת והעמקה

שרון זה מפתיע שאת סובלת, כדברייך, מהיפוכונדריה ממושכת ואף נוטלת כדורי רסיטל "המון זמן" ואינך מקבלת טיפול פסיכולוגי. או שפשוט שכחת לציין זאת. בכל מקרה, גם אם את מקבלת טיפול פסיכולוגי (מאד מומלץ) וזה לא מועיל ראוי לשקול החלפת המטפל. הדבר גם נכון לגבי התרופות שאת מקבלת ושנראה שאינן עוזרות, כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך או פסיכיאטר אחר כדי לשקול החלפת התרופה בתרופה יעילה יותר. עזרה מקצועית מתאימה המשלבת במידת הצורך תרופה מתאימה + טיפול פסיכולוגי עשוי ואמור בהחלט לעזור לך.

03/08/2015 | 01:45 | מאת: יונית

שלום.. עברתי בחול טראומה לא פשוטה והתחלתי להרגיש לא טוב, קיצרתי את הטיול עקב חשש לבעיה רפואית (החשש הראשון הוא סרטן) עברתי בדיקות דם, אני במיון פעם בשבוע. אני אצל רופא המשפחה המון ועוד המון בדיקות. הכל יצא תקין. מסתבר שזה חרדה. נורא קשה לי עם זה כי עדיין אני חושבת שיש לי משהו בגוף. השאלה היא איך מגלים סרטן? עשיתי בדיקת שד, ספירת דם, צילום חזה, רנטגן בטן עליונה והכל יצא תקין. אני יודעת שאין לי אבל לא מצליחה להוציא את זה מראשי יש לי תסמינים כגון פחד ממוות כאבי חזה גב צוואר וראש. חושבת שאני בחלום לפעמים. מתעוררת בבהלה בלילות ועוד אשמח לעזרתך, תודה רבה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

יונית הייתי שמח מאד לעזור לך, לו יכולתי. אך נראה מדברייך שאת מתמודדת עם מצוקה חרדתית קשה. הן אבחנות הרופאים ושלילת חשדך למחלה קשה, ךא הספיקו כדי להרגיעך. את יכולה כמובן לנסות להסתייע ב"טיפים לגולשים" המופיעים בתחתית דף זה מימין, אך על פי התרשמותי מתיאורך מוטב לדעתי שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי מתאים עם דגש על רכישת "כלים להתמודדות" עשוי ואמור לעזור לך, באופן משמעותי.

שלום רב, לפני כ-4 חודשים ילדתי את ילדי השני. ההריון היה רווי מתחים עקב מחלה שחליתי בה בהריון (cmv) שעלולה לגרום לשלל מומים אצל התינוק. בסופו של דבר בהיותי בשבוע 32 עשיתי מי שפיר וגילנו שהקטנציק שלנו לא נדבק. בשבוע 40 1 ילדתי בניתוח קיסרי חירום לאחר שהיו לו האטות בדופק והוא הסתבך עם חבל הטבור. נשארתי עם כמות עצומה של פחדים מההריון בגלל המחלה הזו. אני יודעת שהבן שלי חמוד מתוק וגם בריא ואף רופאת הילדים שלנו אומרת זו כל הזמן. אבל יחד עם זאת קשה לי להשתחרר מהמשקעים הרבים שההריון הזה הותיר בי. יש מה לעשות? תודה מראש, קרן

לקריאה נוספת והעמקה

קרן בשעה טובה, להולדת ילדך ה"חמוד מתוק וגם בריא" וכדברייך, היה זה "הריון..עם סוף טוב". לעניין ה"צלקות" שנותרו וחרדותייך, הגם שאין לשלול האפשרות שזה יחלוף הדרגתית מעצמו (ובמיוחד אם תתרגלי טכניקות של "הרפיה - עצמית") הרי שכיון שזה כבר נמשך כ- 4 חדשים ללא הקלה, כדאי ומומלץ לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. להערכתי טיפול קצר מועד וממוקד עשוי לעזור לך, תוך זמן לא רב.

01/08/2015 | 19:45 | מאת: Stranger

שלום, ניסיתי בפורום אחר ולא קיבלתי מענה.. מנסה שוב... אני לא בטוחה אם אני בפורום הנכון או מה בדיוק קורה לי. אני רק יודעת שמשהו לא בסדר. כבר חודשיים אני לא מצליחה להרדם (לפעמים שלושה ימים ברציפות). אני כל הזמן בוכה מכל דבר. מסתגרת בדירה מתרחקת מכולם- מצד אחד מתה למישהו לדבר איתו ולפרוק מצד שני לא רוצה לראות אף אחד וגם ככה לא יודעת להסביר מה אני מרגישה. אין לי חשק לכלום ושום דבר לא מעניין אותי. אני לא יודעת אם משהו מהדברים האלו קשור או לא אבל לפני חודשיים חבר ללימודים התאבד. בהתחלה לא הרגשתי יותר מידי חיבור למה שקורה (לא היינו חברים טובים אבל אנחנו קבוצה קטנה וקרובה יחסית) אבל אחרי כמה ימים זה התחיל. משהו דומה קרה לי לפני שנה בעצמה נמוכה יותר במהלך צוק איתן שהיה גם תקופת מבחנים (יש לי קשיי קשב וריכוז משמעותיים וכל תקופת מבחנים היא סיוט מבחינתי). גרתי בדרום אז ופסיכולוגית אמרה לי שיכול להיות שמדובר בפוסט טראומה (בעופרת יצוקה גרתי בשדרות תחת התקפות טילים מאסיביות ואחד הסטודנטים אף נהרג מפגיעה לא רחוק ממני). אלא שהפעם זה לא התחיל ממלחמה, למרות שאני בהחלט מרגישה את השפעת אירועי הימים האחרונים בעליית דופק, בבכי, חוסר ריכוז (שוב תקופת מבחנים), ובנטייה כללית לשבור את הכלים. לפני כחודש הלכתי לשלוש פגישות עם פסיכולוגית אבל אני לא בעניין של להמשיך. אחרי כל המגילה הזו השאלה שלי היא בעצם מה לעזאזל קורה לי.. ועוד שאלה אחת- האם יש כדורים ללא מרשם רופא שיכולים לעזור לי להרגע ולישון? לקחתי נרבן כי הוא טבעי אבל הוא לא עושה כלום ממש אשמח לעזרה או להכוונה לפורום מתאים..

לקריאה נוספת והעמקה

STRANGER הפורום בהחלט מתאים לשאלתך, אך ממש לא מתאים ולא מספיק כדי לעשות אבחנה ממשית וראויה למצבך והמקור לבעייתך. חבל שאחרי "שלוש פגישות עם פסיכולוגית" את "לא בעניין של להמשיך". שכן, להערכתי את זקוקה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. במהלכו ניתן יהיה לברר המקור למצוקתך ואף לציידך בכלים מתאימים להתמודדות והקלה משמעותית של מצוקתך והסימפטומים הנלווים, כולל קשיי השינה וההירדמות. באשר לקשיי השינה שלך, איננו עוסקים בכדורים. אך אני בהחלט ממליץ ואפילו במקביל לטיפול הפסיכולוגי על לימוד ותרגול של טכניקות להרפיה עצמית, כדוגמת אילו שתוכלי למצוא באתר המעולה של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

03/08/2015 | 18:58 | מאת: stranger

תודה רבה אני לא רואה טעם בטיפול כי אני לא מצליחה לבטא מה אני מרגישה ובעיקר כי ברגע שאני לא "בתוך זה", כאילו הכל נמחק ולא היה מעולם. כך שזה מרגיש דיי טפשי לשבת שם ולדבר על היומיום כשברגע שאני חוזרת להיות לבד אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ.. אבדוק באינטרנט לגבי טכניקות הרפיה כפי שהצעת תודה רבה

29/07/2015 | 16:19 | מאת: דדד

היי, אני סובלת כארבעה חודשים בערך מהפרעת חרדה קשה מאוד. אני מטופלת אצל פסיכולוג ולוקחת כדורי הרגעה טבעיים ובנוסף יש לי טיפות מצמחים לחרדה. זה קצת הקל עליי, התחלתי לעבוד ולצאת. לפני יומיים התחיל לי התקף בלילה מאוד קשה ותחושת כבדות וחולשת כללית בכל הגוף וגם תחושת עילפון שזה נמשך כל היום. מזה כמה ימים לא חוויתי את הפחד הנוראי הזה, אז שאלתי היא האם החרדה יכולה לתקוף שוב אחרי רגיעה של כשבוע? או שבעצם זאת יכולה להיות מחלה כלשהיא ? אם תוכל לעזור לי אשמח אני כבר עובדת עצות.

לקריאה נוספת והעמקה

דדד רעיונית, החרדה יכולה לתקוף שוב אחרי רגיעה של כשבוע ואף למעלה מכך. בכל מקרה כדאי שתתייעצי בעניין עם הפסיכולוג אצלו את בטיפול והמכיר קרוב לוודאי את בעייתך ואישיותך.

28/07/2015 | 22:21 | מאת: דדדדד

שלום. אני סובלת כארבעה חודשים מחרדה קשה מאוד בנוסף אני מרגישה כאבים בכל הגוף תחושה של פחד תמידי כאבי ראש תחושת עילפון חולשה כללית וכאבי גב כמו זרמים בגוף. הייתי בטיפול אצל פסיכולוג ואני לוקחת תרופות טבעיות אבל עדיין יש לי בעיה שאני לא מצליחה להאמין שההרגשה הזו היא בעקבות חרדה ולחץ וחושבת שיש לי מחלה קשה ביותר ובעקבות כך אני מעבירה את רוב יומי בגוגל כדי לחפש תסמינים למחלות. שאלתי האם חרדה באמת יכולה לפגוע ולעורר תסמינים מוזרים שכאלה. יש ימים טובים יותר ויש ימים נורא קשים. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

דדד כן, חרדה ומתח נפשי עלולים אכן לגרום או להעצים מצוקות וסימפטומים גופניים. תחילה יש כמובן לעבור בירור רפואי מתאים לשלילת סיבה אורגנית-ביולוגית אפשרית לסימפטומים. משהושלם בירור מעין זה והרופא מגיע למסקנה שמדובר כנראה בסיבות רגשיות-נפשיות, ראוי וכדאי לפנות לקבלת ייעץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

28/07/2015 | 20:18 | מאת: Adi

שלום רב, אני מזה חודשיים סובל מחולשה כבדה בגוף סחרחרות תחושת ריחוף כאילו אני נמצא בחלום לא מחובר לגוף בכלל מתפקד רגיל אבל גמור מעייפות חוסר תיאבון תחושה בגוף מוזרה שזה מלווה אותי כל היום עשיתי בדיקות דם , בדיקות ct ראש ,mriראש ,eeg והכל תקין מלבד ציסטה בסינוס הרופא אומר שזה לא קשור לתסמינים שיש לי זה מאוד מטריד אותי כי אני בן אדם פעיל בן אדם שלא עבר טראומות בחיים שיכולות להשפיע עליי נפשי , אני כן חושב הרבה וכן דואג שהכל יהיה מסודר מה אתה חושב מה כל התסמינים האלו לדעתך ???

לקריאה נוספת והעמקה

Adi לא ניתן לקבוע אבחנה "רצינית" דרך הפורום ללא היכרות מעמיקה ומקיפה עם המצוקה ושאר הסימפטומים הנלווים. תגובות של מתח נפשי והסימפטומים הנלווים מתרחשים לעיתים קרובות למדי ללא כל קשר לסיבות ואירועים חיצוניים גלויים. זה בהחלט עלול לנבוע או להיות מועצם מגורמים לא מודעים. לבירור מעמיק יותר (לאחר שהשלמת הבירור הרפואי ההכרחי) של בעייתך וקבלת כלים להקלתה, כדאי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים.

27/07/2015 | 12:33 | מאת: שלומי

שלום רב....בן 27 סטודנט לתוכנה לפני כחודש בערך חוויתי התקף פניאקה/חרדה ההתקף היה די חזק אחרי חצי שעה של עבודה עצמית הוא עבר אבל אז נכנסתי למעגל הקסמים של פחד מתמיד מפני התקף או סתם פחד. לאחר שבועיים ניגשתי לפסיכאטר קיבלתי ציפרלקס 5 מג לשבוע הראשון ובזמן השבוע הראשון הזה באמת הרגשתי שיפור מדבים שאני ממש טוטאלית חוזר לעצמי. לאחר שבוע חזרתי לפסיכיאטר והוא אמר לי לעלות לכדור שלם היום בדיוק שבועיים פחות יום עם כדור שלם של 10מג. היום אני מרגיש טוב חזרתי לתפקד עובד הכל רגיל יש רק בעיה אחת. בפגישה עם הפסיכאטר השנייה של לעלות לכדור שלם הוא סיפר לי על תופעות לוואי ואז הוא הזכיר מאניה ובאותו רגע התופעה הזאת מאוד הפחידה אותי הייתי יומיים בחרדה קשה ממנה.ואז זה חלף ודעך ועכשיו זה הרבה פחות מפחיד אבל עדיין מציק לי ומטריד אותי במחשבה לפעמים שאני קצת לא רעב או קצת לא עייף או טיפה מאושר אני ישר מקשר את הדברים האלה לזה. חקרתי את המחשבה והבנתי שכנראה בגלל שראיתי פעם סרט דוקומנטרי על זה. זה כנראה מה שהפחיד אותי. מה לעשות זה קצת עדיין מעצבן שאני פיקס ומדי פעם זה עדיין מטריד אותי וקצת מרגיש שזה תוקע לי את הריפוי כיוון שאני מקשר דברים רגילים שקוראים לי כמו ערנות או חוסר תאבון לפעמים לזה. דיברתי עם הפסיכיאטר והוא אמר שאין לי מה לדאוג כי אין אפילו סיכוי קטן שיש לי את זה או שיהיה לי את זה אי פעם ומשום מה זה הרגיע אבל עדיין לא פקח מהראש לחלוטין. מה ההמלצה מה לעשות? סבלנות?זה יחלוף? תודה רבה. קצת מפחיד לחשוב שעכשיו כל פעם שלא יהיה עייף או רעב או שאהיה מאושר אני יקשר את זה למאניה. תודה מראש על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלומי בהיות הפורום והח"מ, פסיכולוגיים ולא רפואיים, איננו עוסקים בטיפול תרופתי ואף לא בייעוץ לגביו. לכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי. אבל, למיטב הערכתי, האפשרות לפיתוח מאניה בעקבות השימוש בציפרלקס (על פי ובכפוף להתוויה של פסיכיאטר), נדיר ביותר ולא הייתי מטריד עצמי בעניין. בכל מקרה, גם כשמקבלים טיפול תרופתי-פסיכיאטרי, מומלץ מאד לקבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול כזה אף יכול לייתר, במקרים רבים את הצורך בטיפול תרופתי.

23/07/2015 | 23:34 | מאת: אנונימי

היי, לפני כשלושה חודשים עברתי אירוע של חור בריאה באופן ספונטני לאחר מכן התחיל עניין החרדות . מאוד קשה, סיפטומים פייזים קשים מאוד . כמו לחץ בידיים, דקירות בראש, פרפרים בבטן, תחושה תמידית של מחנק בגרון, כאבי ראש, רעד ממושך, דפיקות לב מהירות ודקירות בחזה .. הוצע לי לקחת ציפרלקס דרך הפסיכאטר ואני ממש מפחד לקחת מפחד שאין דרך חזרה, האם כדאי לי לקחת ? בנוסף התחילו לי מין טיקים בצוואר ותנועות מהירות בגוף אני ממש מפחד שאני עומד להשתגע ...

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אנונימי אם פסיכיאטר המליץ לך על טיפול תרופתי ב-ציפרלקס, כדאי שתיקח את הכדורים. קרוב לוודאי שזה יעזור לך ובכל מקרה כדורים אילו אינם ממכרים ו"הדרך פנויה תמיד להפסקה וחזרה", ללא שום סיבוכים. יחד עם זאת, לא הייתי מסתפק בשום פנים ואופן בטיפול התרופתי אלא פונה גם לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי.

26/07/2015 | 14:02 | מאת: אנונימי

היי דר התחלתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי, האם אפשר להתחיל בחצי כדור בבוקר ? ומה בדיוק הכדור יעשה לי ? תודה!

לאנונימי ניתן וזה די שכיח הצרוף של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי, אך אנו כפסיכולוגים לא עוסקים במתן כדורים וטיפול תרופתי.

26/07/2015 | 15:32 | מאת: אנונימי

האם אפשר להשתגע מחרדה ? אני ממד מפחד שאני יתחיל לעשות תנועות של משוגע ...

לאנונימי חרדה כשלעצמה אינה גורמת בד"כ ל"שגעון". היא מהווה סימן וביטוי למצוקה נפשית. לרוב מתונה ושכיחה ולעיתים נדירות יותר, למצוקה משמעותית וחמורה. בכל מקרה מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לקבלת סיוע מקצועי אינטנסיבי.

20/07/2015 | 23:59 | מאת: אלמונית

שלום אני בת 23, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפחדת נורא ממחלות קשות, ברמה של לשקוע בדיכאון ולהיות בטוחה שאני עומדת למות, אני פונה לפורום הזה כדי קצת להקל על המשפחה שלי שאני מפילה עליהם את הפחדים שלי ובהרבה מקרים מצליחה לגרום לבהלה רצינית בקרב ההורים, לאחרונה אני נמצאת בבדיקות בגלל בלוטות לימפה מוגדלות בכל הגוף, עברתי את השלב של הביופסיה ושל צילומים ושל בדיקות נוספות והכל יצא תקין, הרופאים מנסים להרגיע אותי ונתנו לי כדורי הרגעה, אבל אני... אני עדיין בטוחה שיש לי מחלה נוראית וקשה, בתקופה הזו של חודש אני כבר יודעת הכל על לימפומה ועל רוב הסוגים וגם על מחלות סרטן אחרות שאני מחפשת באינטרנט כדי לשלול סימפטומים, אני במצוקה נפשית קשה, סובלת מסיוטים, מהתקפי בכי והתקפי זעם, לאחרונה... וזו הסיבה שאני מתייעצת פה, אני מרגישה שאני ממש מאבדת את הטעם של החיים, אני כל הזמן בפחד ומתח, זה לא מקל עלי גם אם אני מקבלת תוצאות טובות של בדיקות מכיוון שהראש המעוות שלי חושב שזה אולי טעות או שאולי לא בדקו אותי טוב, אני לא יודעת למי לפנות, כדורי ההרגעה נגד חרדות שנתנו לי vaben? לא עוזרים לי אלה גורמים לי לירידה חזקה במצב רוח שגם ככה אין לי, אני מפחדת שנוצרה לי בעיה כרונית של חרדה ואני מפחדת מזה כי יש לי עבר של סכיזופרניה אצל אחות של אמא ואצל אבא שלי מאניה דיפרסיה, אני לא יודעת מה לעשות...הפחד הוא מאוד ספציפי לבעיות בריאות.. אני אבודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לאלמונית אני מבין ומצר על הרגשתך, אך את ממש לא אבודה !! יש דרכים וכלים טיפוליים פסיכולוגיים כדי להקל ואפילו לפתור מצוקתך. לא רק עם כדורים, אלא על ידי פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, אצל פסיכולוג קליני !! זה יכול להיעשות במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי. חשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם, כדי לשפר את איכות חייך ולמנוע ממך סבל מיותר. בשולי העניין, חששך מ"הרקע הגנטי" של תחלואה נפשית במשפחתך, מוקצן ןמוגזם. גם כשמדובר בהשפעה גנטית אפשרית, ההסתברות הממשית לכך קטנה בדרך כלל ואל לך לחשוש בעניין.

30/07/2015 | 03:44 | מאת: אלמונית

תודה על התגובה... היא הייתה נורא חשובה לי, רופאי במשפחה שטיפלו בי התייחסו לבעיה שלי ברמה מאוד מזלזלת, רשמו לי כדורים שלא עזרו ואמרו לי דברים כמו " תתעסקי בלחפש בגדים יפים באינטרנט במקום מחלות", אני אפנה כבר מחר לקבוע תור לפסיכולוג, מקווה שזה באמת יעזור לי , אם לא אמות ממחלה קשה עד אז;)

20/07/2015 | 18:35 | מאת: אלמוג

שלום רב, רציתי לדעת אם שימוש בקנאביס אצל אדם שיש אצלו חרדות קלות לעיתים עלול להשפיע לרעה או לטובה. קראתי מספר מאמרים, אך הם כולם נוגדים זה את זה...

לקריאה נוספת והעמקה

אלמוג אכן יש ממצאים ועמדות הנראים כסותרים בעניין השימוש בסמים "קלים". מניסיוני הקליני שלי, כפי שגם כתבתי לשואל שלפניך (עדי).. לעיתים, יש והתקפי חרדה מופיעים או "מתגלים" לאחר שימוש בגראס חשיש וכד'. במרבית המקרים רבים קשה לדעת האם ההתקפים מועצמים אצל בעלי נטיות חרדתיות, או שהם אפילו נגרמים בעקבות השימוש בסם. מכל מקום, ההמלצה הבסיסית המקובלת עליי, בשלב זה של הידע והמידע הקליני המצטבר, שעדיף להימנע משימוש בסמים אילו. גם אם הם מוגדרים כ"קלים" ויש אף רבים המבקשים לקדם "לגליזציה" שלהם.

20/07/2015 | 07:47 | מאת: עדי

שלום רב, אני בן 25 סטודנט ,עובד , לפני חודשיים בערך חוויתי בפעם הראשונה תחושת חרדה של סחרחורת קשיי נשימה , דפיקות לה מואצות לא הבנתי מזה והמשכתי בחיי לאחר מכן קבלתי מספר פעמים את התחושה הזאת לא יכלתי להיות בלימודים לא יכלתי להיות עם חברים הייתי תמיד בתחושת סטרס ותחושת ניתוק לחץ לא מובן שפתאום תקף אותי משו הזוי הניחום שלי זה היה המיטה כאילו חודשיים הייתי ממש מבלה את הסמן שלי במיטה כיום אני פחות או יותר אחרי זה כבר לא חווה את התחושות האלו אבל נשארה איתי התחושה של הניתוק מהמציאית ניתוק תמידי אני מתפקד מגיב רגיל אבל אני בתחושה של איי תחושה של ממש חלום ,יש לציין שלפני כל זה התנסתי בסמים קלים כמו גראס ,חשיש כמה פעמים ופעם אחת קבלתי התקפי חרדה מעישון והזייה מוזרה יכול להיות שזה הסיפטומים של זה שהמוח עבר זעזוע מה זה יכול להיות זה תקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים אין לי חשק לכלום ?????

לקריאה נוספת והעמקה

עדי מתיאורך נראה שאכן מדובר בהתקפי חרדה שעברת ואולי עדיין סובל מנטייה לכך. לעיתים, הם נראים כמופיעים לאחר שימוש בגראס חשיש וכד', אך קשה לדעת האם הם מועצמים או אפילו נגרמים בעקבות השימוש בסם. בכל מקרה ולמרות ההקלה שאתה מתאר הייתי מציע שתפנה ולו לייעוץ קצר לפסיכולוג קליני מתאים, לביסוס השיפור ומניעת החמרה עתידית.

19/07/2015 | 10:16 | מאת: ורד

שאלה לד"ר מאיר נעמן מה דעתך על המכשיר אלפא מד לטיפול בחרדות

ורד אמנם עיינתי בקישורים הנוגעים לתכשיר אותו את מתארת - "אלפא מד", אך אין לי ניסיון והכירות של ממש אתו. בכל מקרה הייתי ממליץ להסתייע בייעוץ של פסיכולוג קליני מתאים ובתיאום איתו לבדוק האפשרות להסתייע בתכשיר הנ"ל, כחלק או כהשלמה לטיפול הפסיכולוגי.

13/07/2015 | 09:54 | מאת: אני

ד"ר שלום, אני סטודנטית ונמצאת כרגע בתקופת מבחנים. יש לציין שזו סוף השנה השנייה ללימודים- כך שאני מורגלת למבחנים. לאחרונה- כשאני הולכת להיבחן וגם לפעמים בחוץ ביציאות- יש לי תחושת לחץ בברך וזה רק כשאני שמה ג'ינס (סקיני). כשאני ניגשת למבחן או יוצאת עם משהו פחות צמוד למשל שמלות זה לא קורה. האם יכול להיות שזה קורה ממתח? אני חייבת לציין שבתקופת המבחנים אני נוטלת ריטלין 20 MG SR. ביום יום אני לא נוטלת וגם אין לי את תחושת הלחץ בברך. אני אשמח ממך ליעוץ מה אפשר לעשות- זאת מכוון שזה קורה לי גם בוריאציה אחרת למשל כאב גב תחתון בלבישת ג'ינס גזרה גבוהה. האם ביופידבק יעזור? מה השיטות כיום? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני התופעה שאת מתארת לא מוכרת לי, הגם שמתח נפשי עלול להשפיע בצורות רבות ומגוונות ביותר על תחושות וסימפטומים פיזיולוגיים. בכל מקרה של סימפטום פיזיולוגי (כמו גם בתיאור שלך), מומלץ להתייעץ תחילה עם רופא מתאים, או רופא המשפחה, לשלילת גורם רפואי-ביולוגי אפשרי.

12/07/2015 | 17:12 | מאת: א

שלום לכולם החלטתי לשתף אתכם במה שעבר עליי במשך קצת יותר משנה בתקווה שזה יעזור ויעודד את מי שצריך. אז ככה. לפני כשנתיים התחלתי להרגיש רעידות פנימיות בתוך הגוף ומאחורי הראש. בהתחלה הרגשתי את הרעידות רק בלילה והם העירו אותי מהשינה כמה פעמיים בלילה. התחלתי סדרת בדיקות שקשורות ללב והכל יצא תקין. לאחר תקופה (שבה לא חלפו הרעידות) התחלתי להרגיש את הרעידות גם ביום וגם תסמינים אחרים בין היתר: 1. זרמים בגוף 2. קפיצות של שרירים מסוימים בגוף 3. רעידות פנימיות בידיים, רגליים והראש 4. 3-4 שעות שינה בלילה 5. כל התסמינים שמאד מתאימים לתסמונת התעלה הקרפלית – עד שלפעמים כף יד ימין לא היתה בתפקוד מלא 6. הרגשה של מעין דופק מואץ (אבל זה לא היה דופק) בגוף ובחזה. 7. חוסר תיאבון (ירדתי 12 ק"ג)- כולם החמיאו ואני שיקרתי שאני מקפיד על התזונה. הדבר מאד הלחיץ אותי ולכן הלכתי לנוירולוג מומחה באופן פרטי (זה אחרי שעשיתי בדיקות דם מקיפות בדיקות א.ק.ג ואקו לב 24 שעות). חששתי מאד שיש לי פרקינסון או ALS. הרופא ביצע לי בדיקות פיזיות ואמר שהכל תקין ואמר שלדעתו אני סובל מחרדות. הוא ניסה להרגיע אותי ואמר שהוא ממליץ לי לקחת כדורים פרוזק או ציפרלקס להפגת החרדות. הוא הסביר שאם זה חרדות אז הכדורים יעלימו את התסמינים ואז אני ידע בוודאות שיש לי בעיה של חרדות ולחץ ואז אני ארגע. די נעלבתי שהוא הציע כדורים (מה אני "משוגע"). על מנת להרגיע אותי הוא גם שלח אותי לבצע בדיקות של EMG כולל בדיקת מחט. אמרתי לו שהוא הרגיע אותי ולי זה מספיק, אני יעשה את הבדיקות אבל אין סיכוי שאני אקח כדורים. הבדיקות יצאו תקינות אבל התסמינים לא חלפו. התחלתי לחשוב שאולי יש לי סרטן הראש מכיוון שלא היה לי הסבר לרעידות הפנימיות בראש או מחלות אחרות. לא הרגשתי שאני בחרדה והיה לי קשה להאמין שהתסמינים הם רק תסמינים של חרדה ואין שום דבר מעבר לכך. לאחר שהתייעצתי עם אשתי החלטתי לקחת ציפרלקס. התסמינים החלו לרדת כעבור כחודש של שימוש בכדורים ונעלמו ב 99% לאחר כ 3-4 חודשים. היום אני כבר 9 חודשים ללא הכדורים וכל התסמינים נעלמו ואני ישן 7 שעות בלילה. אני חייב לציין כי לא הרגשתי מעולם שאני בחרדה ולא נראה לי שממש חוותי התקף חרדה ולכן האבחנה של חרדה היתה לי מוזרה. הסבל הזה והאי וודאות הבלתי נסבלת הזו ליוו אותי קצת יותר משנה והיום ברוך השם הכל בסדר גמור וחזרתי לחייך. תמיד ראיתי את עצמי כבחור חזק ורחוק מאד מדברים של חרדות וכו'. אבל כנראה אך אחד לא מחוסן מתופעות כאלו. ניסיתי מדיטציה וספורט אבל בסוף מה שהוציא אותי מזה זה הכדורים. יש כאלו שזה לא מספיק להם והם הולכים בנוסף גם לטיפול קוגניטיבי כטיפול משלים. לא הלכתי אבל הבנתי שזה מאד יכול לעזור. חשוב -יש חוקים לאיך לוקחים את הכדורים (איך נכנסים אליהם ואיך יוצאים מהם) לכן חשוב להיוועץ עם רופא/רוקח ולא לקחת ללא הנחיות. לאביתר בנאי יש שיר שבו הוא כותב " שאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם" אז זו המתנה שלי אליכם בתקווה שתעזור למי שצריך. רק בריאות שלכם א.

לקריאה נוספת והעמקה

א. תודה והערכה רבה על כך ששיתפת אותנו ב"חוויה האישית" שלך. חשוב ללמוד מדבריך והתנסותך על כך שיש והנפש המיוסרת משפיעה ומתבטאת ב"שפת הגוף" ואפילו בסימפטומים "הנחשדים" על פניו כביולוגיים. אך כמובן שבכל מקרה בו מדובר על סימפטומים פיזיים, יש לעבור הערכה רפואית תחילה, כדי לשלול קיומה של בעיה אורגנית-פיזיולוגית אפשרית, לפני שמבססים את האבחנה הפסיכולוגית. במקביל, חשוב להכיר ביעילות של תרופות פסיכיאטריות, לבעיות נפשיות מסוימות, הניתנות על ידי רופא מיומן ומנוסה. יחד עם זאת, אין לשכוח, לדעתי ומניסיוני המקצועי רב השנים, את החשיבות ולעיתים קרובות אף את ההכרח בטיפול פסיכולוגי מתאים. אם כטיפול מרכזי ומוביל בפני עצמו ואם כהשלמה לטיפול התרופתי, כאשר ברוב המקרים טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

08/07/2015 | 09:39 | מאת: טלי

שלום , אני מטופלת בציפלרקס 10 מ"ג במשך 6 שנים עקב חרדות סביב מצב הביראות (פחד מכל מיני מחלות), הרגשתי מצויין ולפני חודשיים שוב הייתה ירידה בעקבות מחלת ברוכיטיס (הייתי בטוחה שמדובר במשהו הרבה יותר מסוכן , כמובן) התחלתי לבדוק את עצמי (ספרתי, נשימות, הקשתי לנשימות, בלוטות לימפה בדקתי ודופק). פסיכיאטר הגדיל את המינון ל- 15 מג, שוב חזרתי לCBT, מחוסר תאבון מוחלט חזרתי לתאבון סביר (יש ימים ויש ימים) , שינה עדיין לא טובה(יש ימים של 3-4 שעות ויש ימים של 6-7, לעומת 10-12 שהייה לפני כן), אבל הנושא של הדופק לא עוזב אותי , בודקת כל 10 דקות , אם דופק תקין זה מרגיעה אותי לפרק זמן הזה ולאחר מכם אני יש דחף חזק מאוד לבדוק שוב (האם הוא עלה? אני צריכה להיות בלשיטה, אולי ימשיך לעלות ויהיה לי התקף פאניקה , ואם יהיה לי התקף פאניקה , אני אקח כדור קסנקס , ואז אולי הוא יעזור ואולי הוא לא יעזור , אם הוא לא יעזור , אצטרך להגיע לבית חולים, שם ימדדו לי לחץ דם, ולחץ דם שלי עולה לרמות לא סבירות כאשר מודדים לי אותו ועוד בבית חולים, אני אכנס לפאניקה עוד יותר חרדה והחרדות שלי התגברו ואני אתחיל למדוד את הודופק וגם לחץ דם ואכנס לדכאון וחרדה בדיוק כפי שהיה לפני 6 שנים אבל אז עוד הייתי בלי ציפרקלס, ועכשיו אני עם ציפרקלס 15 ויצטרכו להגדיל לי לעוד יותר , וגם ככה אני לא רוצה לקחת 15, אז מה יהיה, פחד פחד פחד - זה מה שעובר לי בראש),צד שני אם אני לא מודדת , אני מרגישה ממש חרדה , רעד תחושה לא נעימה בחזה(כאילו בדיקת הדופק זה סם בשבילי). איך לצאת מזה? אנא עזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

טלי הייתי שמח לו ניתן היה לעזור לך, דרך ייעוץ בפורום, בלבד. אך לאור תיאורך נראה שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי וככל הנראה, בשלב הנוכחי, גם בטיפול תרופתי. אני שמח להבין שאת כבר מקבלת טיפולים מעין אילו בהווה ועלייך להתמיד בהם עד להשגת השיפור המיוחל. יש לך את כל הסיבות להאמין שאכן הקלה משמעותית תגיע גם אם התהליך מתמשך מעבר לציפייתך.