פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4962 הודעות
4573 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

15/09/2017 | 15:32 | מאת: ע

שלום, אני בת 30 ולפני כחודש וחצי עשיתי טיפול פוריות. מספר ימים לאחר החזרת עוברים התחלתי להרגיש לא טוב, היו לי דפיקות לב ממש מהירות ללא שום מאמץ, הרגשתי שממש חם לי, כאבי בטן וחולשה. הרגשתי שאני עומדת למות. לאחר 5 דק' זה עבר, יום למחרת זה קרה לי שנית. ניגשתי למרפאה עשו לי א.ק.ג ובדיקות דם, יצא תקין. זה המשיך כל יום ונהפך לכמה פעמים ביום. הגעתי למיון גם שם לאחר בדיקות נאמר לי שהכל תקין ואולי זה רק לחץ. הגיע היום של בדיקת הריון אשר יציאה חיובית ואז דפיקות הלב פחתו מיום ליום. לצערי העובר היה מחוץ לרחם ונאלצתי לעבור ניתוח לפרוסקופיה. היום כשבוע וחצי לאחר הניתוח אני עדין מרגישה חרדה למצבי, כל כאב קטן מלחיץ אותי מאד ושאני נלחצת דפיקות הלב וכל התחושות שתיארתי קודם חוזרת בשנית. מה שגם גורם לי להבין שאולי כל הזמן הזה הייתי בחרדה. האם זה הגיוני? איך אוכל לגרום לזה להיפסק? איך אוכל למנוע את זה בטיפול הבא? אודה למענה!! תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

ל-ע. בהתקפי פאניקה או חרדה קשה, יש וחשים חוסר אונים ומצוקה כה קשה, כאילו ועומדים "להשתגע". בפועל זה לא שגעון, גם אם זה "מרגיש ככה". זו דרכה של מערכת החירום הנפשית שלנו, להתריע על קיומה של בעיה ריגשית/נפשית, הטעונה התיחסות, שינוי והתמודדות מתאימה. את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה בצד ימין, או באתר והקלטות ההרפיה העצמית של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל"). לאור תיאורך ועוצמת מצוקתך הייתי מציע שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול של פסיכולוג קליני, המתמחה גם בגישת ה-CBT או היפנוזה.

15/09/2017 | 23:18 | מאת: ע

תודה רבה על תשובתך ועל המענה המהיר!

היי אני נמצא כרגע בגואטמלה ובימים האחרונים חווה תחושות מוזרות. לפני כמה ימים עישנתי מריחואנה ובמשך 3 לילות בקושי ישנתי והרגשתי שהדופק שלי היה נורא מהיר.. בבבקרים היו לי כאבי ראש חזקים באזור המצח והעיניים ותחושת חוסר אנרגיה מוזרה.. בהמשך הימים התחשות לוו גם בזיעה , הרגשת מחנק ותחושה כללית רעה. התפנתי לרופא מקומי והוא חשד שיש לי מלריה ואף עשה לי בדיקות דם שלדבריו הצדיקו את טענתו אך שלל את האבחון כי לר היה לי חום בכלל. אחר כך טען שזה זיהום אבל הוא לא יכול לאבחן איפה. נתן לי אנטיביוטיקה כללית ואמר שתוך כמה ימים זה יעבור ותוך כדי גם מצא שיש לי דלקת אוזניים קלה. הלכתי למחרת לרופא נוסף בעיירה והוא אמר שהזיהום שלי בגרון ואמר לי להמשיך לקחת את האנטיביוטיקה שהרופא ה1 נתן לי. אני כהר קצת איבדתי אמון ברופאים פה כי הם לא נתנו לי תחושה שהם באמת יודעים מה יש לי. מבחינת לחץ דם דופק וריאות כל הבדיקות שעשיתי תמיד היו תקינות. אני כבר 3 ימים עם אנטיביוטיקה ו4 ימים לא נוגע בשום סם כלשהו. מרגישמטיפה יותר טוב כי גם הצלחתי לישון, אך עדיין מרגיש תחושות מוזרות בעיקר שהדופק שלי עולה או בשתיית מוצרים עם קפאין כמו קפה.. נייה לי תחושות מוזרות בראש ובעיניים צמרמורות ו חושת מחנק לפעמים. בנוסף בחודש האחרון הייתי בפרו וחליתי בסלמונלה, זיהום בעור, עוד זיהום בטן וכל מיני בעיות גובה וגם חוויה רעה של עישון מריחואנה שכנראה עורבבה בחומר כימי וגרמה לי להרגיש תחושות דומות אך עברה לאחר יומיים בערך. בסופו של דבר אני מרגיש בסוג של סטלה ממושכת או משהו שדומה וזה לא עובר לי, מרגיש מבולבל וקצת מבואס בגלל זה, אני באמצע טיול ולא יודע איך להמשיך ככה אשמח ליעוץ/דעה/ הכוונה או כל דבר שיוכל לעזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

לעודד, כמו בכל מקרה בו יש סימפטומים גופניים-פיזיולוגיים, מן הראוי לשלול תחילה סיבה רפואית-אורגנית אפשרית של הסימפטומים. לכן, טוב עשית שפנית לרופאים לבדיקת מצבך וכדאי להשלים הבדיקות בתחום. לאור הכותרת של דבריך וחששך האישי שמדובר בתגובה להשפעת סמים, סביר שאכן כזה הוא המצב. לעיתים, העניינים מסתדרים מעצמם, בעזרת אילוצי המציאות, היסח הדעת ובעיקר החוסן הנפשי הקיים בכל אחד מאיתנו. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית, כדי לסייע בהתמודדות עם תגובות החרדה והמצוקה הנפשית הנילווית. קשה ואפילו בלתי אפשרי להעריך ללא היכרות מקצועית איתך, מה התסריט הצפוי לגביך. אם אינך מתכוון לשוב מיידית ארצה, הייתי מציע שתפנה לפסיכולוג קליני מקומי, או שתיצור קשר ב"סקייפ" עם פסיכולוג קליני בישראל, להערכת המצב בצורת מקיפה יותר.

תודה רבה על המענה:) עבר כבר שבוע בערך מאז שעישנתי מריחואנה בפכם האחרונה, סיימתי גם 6 ימים של אנטיביוטיקה. כרגע רני מרגיש בעיקר עייפות חזקה וחוסר אנרגיה(אני ישן 7-9 שעות בלילה) , הראייה שלי קצת מטושטשת קצת לא מובנת, מרגיש "זומבי" , מבולבל ותחושה של מחנק או לא מצליח לנשום נשימות עמוקות.. אמנם אני מאוד עייף אבל אין לי כמעט פיהוקים כמו כולם ואין לי תחושות התעפצות כמו שהיה לע לפני כן. כבר לא בטוח אם זה קשור לנפש.. התחלתי לקחת פרוביוטיקה ואומגה 3 כדי להחזיר קצת ממה שהאנטיביוטיקה לקחה איתה( מעבר ל6 ימים הייתי מטופל כעוד 14 ימים באנטיביוטיקה ואינפוזיות). היום בבוקר ניסיתי להתאמן בקלילות קצת הליכה מהירה ושכיבות שמיכה ותרגילי גוף ופשוט הרגשתי אחרי חצי שעה נורא, למרות שאכלתי לפני ואחרי ושתיתי מאז שקמתי המון מים ותה. יכול להיות שפיתחתי סכרת/ אנמיה או משו אחר?? אני אלך בימים הקרובים שוב לרופא ואבקש לעשות בדיקות , אשמח אם תכתוב לי איזה בדיקות עלי לבקש או מה לדעתך קורה איתי.

12/09/2017 | 06:43 | מאת: אמא

שלום רב,בתי התגייסה לפני כחודשיים לצהל ,הייתה עם מוטיבציה רבה ומרוצה מהתפקיד לפני הגיוס,מרגע הגיוס היא לא אותה ילדה שנכנסה לצבא ,הייתה בוכה הרבה שקשה לה המרחק מהבית ,בשלב מסויים התחילו התקפי חרדה שהיא לא יכלה לשלוט בהם .היא בקשה כל יום קבן עד שלבסוף נתנו לה אחרי חודש הקבן קבע שהכל בסדר איתה ,הילדה קיום בבית נפקדת מיכוון שבצבא לא מבינים אותה ואך שהיא יודעת שהיא צריכה לחזור התקפי החרדה חוזרים .אנחנו לא יודעים מה לעשות .אך לעזור לה להתמודד במצב הזה .אודה לעזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא, אני מציע, כמובן, שתנסי להשפיע על ביתך "לעצור" את הנפקדות ולחזור לבסיס, למרות קשייה ולנסות לדבר (היא, ואם צריך אז גם את) עם מפקדיה, רופא היחידה ואפילו הקב"ן עצמו. במקביל ובמידה ואת לא מצליחה בכך, כדאי שתיפני לפסיכולוג "אזרחי", בעל רקע וניסיון בעבודה עם הצבא, לקבלת חוות דעתו המקצועית והמלצותיו לכם וגם לצבא עצמו.

שלום אני בת 34 גרה עם אימי מחברה מאוד סגורה לאחרונה אימי סובלת מהזיות שמיעה(מסרבת לבצע בדיקות מקיפות ולדבר אם התרופות עוזרות לה או לא) מאז ההזיות גרמה לפיטוריי מהעבודה עוקבת אחריי לכל מקום אין לי דקה לנשום מחביאה ממני מפתחות אוטו של הבית מאיימת לשבור לי את האוטו ובכללי מאוד מאוד עצבנית(אני!@! מרגישה שכל חיי עוברים בפניי) לא יכולה ככה יותר. שאר המשפחה יודעת אך כנראה לא מעניין אותם

לקריאה נוספת והעמקה

ללין, הבנתי את הבעיה, למרות שלא שאלת שאלה (??). נראה שכדי להגן על עצמך ובסופו של דבר גם לעזור יותר טוב לאימך, הכרחי שתתיעצי עם רופא המשפחה שלך, ותספקי לו בהרחבה את כל המידע הרלבנטי. אימך זקוקה, כנראה ועל פי תיאורך, לבדיקה וטיפול פסיכיאטרי ואת זקוקה לייעוץ וטיפול פסיכולוגי, כדי לחזק את יכולתך "לשים גבולות" ולהתמודד עם המורכבות של חייך בהווה.

10/09/2017 | 14:05 | מאת: דנדו

שלום, התחלתי לקחת ציפרלקס(10 מ"ג)עקב חרדות שנבעו מהיפוכנדריה לפני כשנה , עד עכשיו היה הרוב בסדר אבל כרגע נראה שחרדות ההיפוכנדריה חוזרות בגלל מיחושים שונים שלי ,אמנם לא בעוצמה של פעם אבל עדיין קיימים וגורמים לי לבזבז חצי יום בשיטוטים באינטרנט לקבלת תשובות . מה מומלץ לעשות ? לגשת לרופא להגדלת המינון ? או לקבל טיפול מתאים ? או לנסות לבדי להוריד את הסטרס ?? נא עזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

לדנדו, אילו יכולת "להוריד את הסטרס לבד", כנראה שלא היית פונה לפורום ולוקח "ציפרלקס". היפוכונדריה היא תופעה שכיחה, בהיותה הגנה פסיכולוגית-אבולוציונית, מפני נזק וסכנה בריאותיים אפשריים. אך אם ההגנה, כמו במקרה שלך, מועצמת ורגישה מידי היא עצמה הופכת לבעיה וגורמת למצוקה נפשית קשה העלולה אף לפגוע בתפקוד. לכן, במקביל לטיפול תרופתי ואולי אף במקומו, כדאי שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את מקורות חרדתך ויוכל לספק לך כלים להתמודדות איתה.

01/09/2017 | 08:32 | מאת: נועה

שלום, בת 27... יש לי פחד מאוד גדול מרופאים ובדיקות. לפני שנה התעלפתי ופינו אותי לבית חולים התאשפזתי שבועיים ובבדיקות דם (לפני כן לא עשיתי בדיקות דם 20 שנה) היה משהו לא תקין בשבועיים האלה עברתי הרבה מאוד בדיקות (גם קרדיולוגיות, גם נוירולוגיות וגם אנדוקריניות) לבסוף גילו שזה גידול קטן שפיר ליד המח הוא פשוט לוחץ על ההיפופיזה וגורם לכמה בעיות. לכן אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים ביקור אצל אנדוקרינולוג ובדיקת דם וכל חצי שנה mri. הייתי גם אצל רופא נשים פעם אחת וגם באוחטרסאונד (דרך הבטן) היו בעיות... הוא אמר לי לחזור עוד חודש ולא חזרתי... התחלתי טיפול תרופתי לגידול עשיתי את בדיקת דם הראשונה וביקרתי אצל האנדו' ושוב לא יצא תקין. שלחו אותי לבדיקה נוספת שמזריקיים לוריד חומר ולוקחים דם כל שעה. אני לא מסוגלת לעבור את הדברים האלה אני יודעת שזה ילדותי אהל זה מאוד קשה לי...הפסקתי ללכת מינואר לא ביקרתי בקופת חולים. שלשום הרופא משפחה התקשר אמר לי שאני צריכה לבוא (אני גם צריכה mri) הוא קצת גער בי על האדישות שלי והתפדחתי... זה לא שאני מחפשת תשומת לב אבל זה נראה ככה מבחוץ.... גם יש סיכוי שאצטרך ניתוח להוציא אותו תלוי בתוצאות של ה mri... פחד מוות... אני טיפשה אני יודעת... זה גם יכול לפגוע לי בראיה כי זה קרוב לעצב הראיה... אבל אני לא יודעת איך להתגבר... יש לי גם בעיה נוספת שאני בכלל לא מעיזה לומר לרופא המטפל, אני קראתי על זה ואני יודעת שזה יגרור עוד בדיקות חלקן מביכות ואני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה... הדבר שהכי קשה לי בכל הסיפור זה שהרופא משפחה גוער בי וזה נראה שאני מחפשת תשומת לב.. להיפך, אני לא אוהבת שכל התשומת לב עליי... זה ממש ממש מביך אותי השיחות עם הרופא על האדישות..

לקריאה נוספת והעמקה

לנועה מצוקתך וחששך מבדיקות, מובנים ואפילו די שכיחים. יש וההתכחשות לקיומה האפשרי של בעיה, היא לא-מודעת ויש, כמו במקרה שלך, שהיא מודעת ואפילו, למרבה הצער, עוצתמתית וכנראה גם די מסוכנת. מניסיוני, לרוב הפחד הוא לא מהבדיקה עצמה, כמו ובעיקר החשש מתוצאותיה. בכל מקרה וכפי שגם את יודעת, אין מנוס מבדיקות. הן נועדו להגן עלייך ועל בריאותך. לא כללת שאלה בדברייך, אך אני מניח ששיתפת אותי ואת הפורום בקשייך כדי לשאול מה עושים ?! התשובה החד משמעית היא - משלימים ומבצעים את כל הבדיקות שהרופאים ממליצים, כולל לגבי הבעיה שאת חוששת לשתפם. ואם רגישותך וחרדתך כה גבוהים, מן הראוי שתיפני לקבלת סיוע פסיכולוגי ממוקד של פסיכולוג קליני או רפואי, שיעזור לך להתגבר על פחדייך ורתיעתך.

27/08/2017 | 09:18 | מאת: כנרת

שלון רב, ביתי בת 13 נתקפת לאחרונה בסיוטי לילה. היא מתעוררת בבהלה ומתארת תמונות מפחידות שראתה. ביומיים האחרונים זה החמיר מאד. היא מפחדת להסתובב לבד בבית. מצחצחת שיניים כשאני לידה !! ונתקפת בכי חזק שראתה דמות מאחוריי שרוצה לרצוח אותי. הסיוטים ברובם קשורים לנסיונות הריגה עלי. מה אפשר לעזור לה ? במיידי ולטווח ארוך ?

לקריאה נוספת והעמקה

כנרת אני לא מומחה ומטפל בבעיות של ילדים ובני נוער. אני מציע שתפני לפורום העוסק בייעוץ וטיפול בילדים.

25/08/2017 | 02:37 | מאת: הילה

שלום, סובלת מזה כחצי שנה מחרדות.. יש תקופות טובות יותר ופחות מטופלת כרגע רק בטיפול פסיכולוגי .. בחודשים האחרונים קשה לי מאד לאכול וירדתי המון במשקל. אני מרגישה שהאוכל לא יורד לי בגרון ויש פחד להיחנק וכל פעם שצריכה לאכול זה סיוט אז לעיתים נמנעת.. אבל הירידה במשקל משמעותית וניכרת ולא הייתי רוצה להגיע למצב פיזי לא טוב . לא ששה לקחת כדורים רוצה לנסות לטפל בזה לבד אשמח לעצתך בעניין תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה על פי תיאורך, נראה שהכיוון הוא לא "לטפל בזה לבד", אלא בעזרת סיוע/טיפול מקצועי פסיכולוגי מתאים. גם אם אין עדיין שיפור, הוא צפוי להגיע אם אכן תתמידי בטיפול. בכל מקרה, את יכולה להסתייע באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) ואני מציע שתקראי גם את תשובתי לשאלה של "דין", הסמוכה לשאלתך.

24/08/2017 | 15:42 | מאת: דין

בן 35, סובל מהפרעת חרדה כללית (דאגנות, טרדה, חרדה בריאותית/פרנסה) חלה החמרה בשנה האחרונה ניסיתי בעבר טיפול תרופתי בעבר שעזר אבל לא יכולתי לחייות עם תופעות הלוואי (ובנוסף לא מעוניין בטיפול כימיקלי לאורך זמן עקב הסיכונים) ניסיתי מדיטציה שעזרה טיפה אבל לא באופן משמעותי ניסיתי טיפול פסיכולוגי שעזר טיפה אבל לא משמעותית * אני מחפש שיטת טיפול יעילה ומוכחת להפחתת החרדות, אשמח לשמוע המלצות מניסיונכם וידיעתכם תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דין יש מצבים וקשיים נפשיים, כמו גם חרדות וכד' שתהליך השיפור הוא איטי ומתמשך, יותר ממה שהיינו מייחלים ומצפים. זה תלוי בגורמים שונים. כמו חומרת הבעיה, משך קיומה ונסיבות התפתחותה, המטפל, שיטת הטיפול, אך גם ולפעמים בעיקר, בנחישות וההתמדה של המטופל בטיפול. כללית, הגישה הנראית לי כמתאימה יותר לטיפול בחרדות זו גישה אינטגרטיבית, עם שילוב מושכל של טכניקות ה- CBT וכד'. הערכה מלאה יותר צריכה ויכולה להיעשות רק לאחר בדיקה מקצועית מקיפה יותר של בעייתך.

22/08/2017 | 13:28 | מאת: שלי

הי בתי בת 4 ואובחנה כבעלת סלקטיב מוטיזם. השאלה שלי בנוגע לגן שנה הבאה נאמר לי שעדיף ששנה הבאה היא תהיה עם ילדים שקטנים ממנה- גילאי 3 ו 4 כדי שתרגיש גדולה ותצבור בטחון יש לי אפשרות להעביר אותה לגן של ילדים בגילאי 4 ו 5.. גדולים ממנה ובגילה... עם סייעת שהיא מאד אוהבת שעוברת לגן הזה... ועם 6 ילדים מהגן הנוכחי(שעולים אף הם לגן הזה) - בגן יהיו 28 ילדים לעומת גן של ילדים קטנים עם 35 ילדים ששם היא לא מכירה אף אחד מה יכול יותר להועיל לה? גן עם ילדים מוכרים וסייעת מוכרת וגן קטן יותר? או גן עם ילדים בגילה וקטנים ממנה- שהם 35 ילדים והיא לא מכירה אף אחד אני ממש לא יודעת מה לעשות אשמח לייעוץ כלשהו תודה שלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלי תחום ההתמחות שלי ושל הפורום הינו בעיקר לגבי התמודדות עם מצבי מתח לחץ וחרדה, של בוגרים. אינני מומחה לטיפול ו/או ייעוץ, לגבי בעיות של ילדים.

שלום לפי כשנתיים התחילו אצלי התקפי חרדה והתחלתי טיפול בציפרלקס... אחרי שנתיים טיפול הפסקתי הרגשתי שאני יכולה בלי. הייתי חצי שנה בלי ושוב לפני חודש זה חזר בכל הכח ובעוצמה חזקה יותר (תחושה של אי יציבות/סחרחורת , חולשה ברגליים רעד קושי נשימה והתכווצות שירירים) התחלתי לפני ארבעה וחצי שבועות ציפרלקס 10 מ"ג ועדיין לא חלפו התקפים במלואם (חל שיפור מסוים, חזרתי לעבודה ולספורט) האם להעלות מינון או להמתין עוד? האם יש סיכוי שהגוף יצר עמידות בפניו בפעם האחרונה? אציין שאני 1.68 ושוקלת 51 קילו

לקריאה נוספת והעמקה

אסי כאמור וככתוב, הח"מ פסיכולוג ולא רופא והפורום נועד לייעוץ פסיכולוגי ולא תרופתי.. איננו עוסקים בתרופות. תוכל להפנות שאלותיך לפורום רפואי או פסיכיאטרי.

21/08/2017 | 18:44 | מאת: יערה

שלום חולה אונקולוגית בת 78. אני נוטלת פנטה 12.5 מג. ובנוסף אקמול + אופטלגין ביממה. מאחר והכאבים לא שככו, הופניתי לרופא פסיכיאטר שרשם לי ויאפקס 75 XR במינון של כדור אחד בבוקר וכן זיפרקסיה 5 מג במינון מחצית הכדור בערב. אני לא בדיכאון ומאחר והתרופות גורמות לי לתופעות לוואי קשות כמו סחרחורות ויובש בפה , ואני לא חשה כל הקלה, אני מעוניינת להפסיקן מייד. על דעת עצמי הפחתתי אתמול את הזיפרקסיה לרבע כדור ואת הויאפקס לא נטלתי היום. יש לציין כי התחלתי בטיפול לפני 10 ימים. קראתי אודות תופעות לוואי קשות והפסיכיאטר שלי לא זמין אז אנא עזור לי איך להפסיק. התפתיתי להאמין שהתרופות יעזרו לי אך אינני מעוניינת ליטול תרופות פסיכיאטריות. בתודה

לקריאה נוספת והעמקה

יערה מצער לשמוע על קשייך. כאמור, הח"מ והפורום פסיכולוגיים ועל כן אנו מנועים ולא עוסקים בתרופות, אלא בייעוץ פסיכולוגי בלבד. לכן, ראוי שתפני שאלתך לפורום פסיכיאטרי, או רפואי מתאים. בהצלחה !

20/08/2017 | 17:30 | מאת: בת זוג ובן זוגה

שלום רב, לפני כשנה וחצי, בעקבות התקפי חרדה בשל מצב בריאותי של אמא שלי, לאחר התייעצות עם פסיכיאטרית, התחלתי לקחת ציפרלקס 10 מ"ג. התרופה עזרה לי מאוד ובמשך כ 10 חודשים נטלתי אותה בקביעות והרגשתי טוב מאוד. בחודש דצמבר האחרון החלטתי להתחיל בתהליך של גמילה על מנת להפסיק לקחת את התרופה. לאחר שהתייעצתי עם הפסיכיאטרית, התחלתי בתהליך גמילה ארוך ובחודש מרץ הפסקתי לקחת את התרופה. באותו זמן חלה החמרה מסוימת במצב הבריאותי של אמא שלי, ומהצד השני גם התארסתי. בסביבות חודש מאי חוויתי שוב אפיזודות של חרדה ובסוף חודש יוני בעקבות שיחה עם הפסיכיאטרית חזרתי לקחת ציפרלקס 5 מ"ג ליום (חצי כדור). בן זוגי חושש מאוד מהתמכרות לציפרלקס וכן מהשפעת ציפרלקס על הריון. בנוסף, חוויתי ירידה מסוימת בחשק המיני ולכן ניסיתי להוריד את המינון לחצי כדור פעם ביומיים (כלומר 2.5 מ"ג ליום בממוצע). אני מרגישה חזרה בחרדות שלי. ביני לבין בן זוגי יש אי הסכמה בנוגע לשימוש בתרופה. אני חשה שהתרופה מטיבה עמי, אך בן זוגי מרגיש שהשפעת התרופה היא כמו השפעה של גראס וסיגריות, וכפי שגראס גורם לאדם להרגיש טוב אך ממכר, כך גם ציפרלקס, וחזרת החרדות היא בעקבות נטילה של התרופה. אני מפרסמת שאלה זו על מנת ששנינו נבין עד כמה ציפרלקס היא תרופה ממכרת, עד כמה דומה בהשפעתה למריחואנה וסיגריות, והאם נטילת התרופה יכולה להחמיר תופעה של חרדות. האם לדעתך במצב כזה כדאי להפסיק לחלוטין את הציפרלקס על מנת ללמוד להתמודד עם הקשיים ללא עזרים כימיים? אולי זה יכול להטיב עם החרדה? האם יתכן שאני כבר במצב של התמכרות ולכן מרגישה תסמיני גמילה וקשה לי לחזור לחיים לפני הציפרלקס? תודה, בת זוג ובן זוגה

לקריאה נוספת והעמקה

לבת זוג ובן זוגה כיון והח"מ והפורום הינם פסיכולוגיים בהכשרה ובמהות ולא רפואיים, עדיף שתפנו שאלותיכם, בעניין התרופות וכו', לפורום פסיכיאטרי או רפואי. כללית, במקרים רבים ובמיוחד בבעיות של חרדה וכד', טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות פסיכיאטריות.

21/08/2017 | 19:22 | מאת: בת זוג ובן זוגה

מה זה טיפול פסיכולוגי מתאים? אני בטיפול דינמי מזה מספר שנים, ואמנם ישנה הטבה מסוימת, אך מרגישה שמדובר בתהליך מאוד מאוד מאוד איטי להטבה בחרדות.

13/08/2017 | 11:03 | מאת: לי

שלום, כבר תקופה מאוד ארוכה שיש לי פחד ממחלות כל פעם פחד ממחלה אחרת עשיתי כבר מספר בדיקות אצל הרופא שכולם היו תקינות כאשר אני בודקת משהו מסוים והוא תקין החרדה שלי עוברת לנושא אחר (שגם הוא קשור למחלות) אני מרגישה שזה ממש פוגע באיכות חיים שלי כל דבר קטן שקורה אני חושבת על הגרוע מכל רציתי לדעת מה יכול לעזור לי מלבד כדורי הרגעה?

לקריאה נוספת והעמקה

לי סליחה על העיכוב בתגובה. מה שיכול לעזוור לך זה ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. רצוי פסיכולוג קליני, המצוי גם בטכניקות של טיפול ב- CBT (התנהגותי קוגניטיבי). את יכולה לקבל זאת, או דרך קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי.

12/08/2017 | 23:35 | מאת: שירה

שלום יכול להיות שבגלל אובדן שחוויתי (חברה טובה מאוד התאבדה לפני 4 חודשים) יתפתחו בעיות נוירולוגיות או פסיכיאטריות? ראיתי עכשיו דמות בעודי ערה ומעט ישנונית, ידעתי שזה לא הגיוני פתחתי חזק את העיניים והיא נעלמה... אני שומעת קולות שאין באמת... חברה שלי באה אליי לחלומות כמה פעמים וזה טוב לי אבל כשאני קמה משינה אני רועדת כולי... רוב הפעמים אני לא זוכרת את החלום רק זוכרת שהיא היתה שם... מרגישה שאין לי כח לכלום ולאף אחד.. לא עונה לטלפונים מחברים כי אין לי כח. מוזר לי שאני מודעת לכל זה... שבוע שעבר נסעתי ברכבת ועברה בי מחשבה שאני נופלת למסילות ונדרסת היתה לי סחרחורת כזו.. אני מרגישה שעין שמאל שלי הפסיקה לפעול ושאני משתמשת רק בימין, אני בוכה רק בעין ימין ובלילה רק עין ימין שלי אדומה ושורפת מעייפות... בעבודה אין לי כח להשאר יותר מ 7 שעות וזה גם בקושי כשבעבר הייתי 10-12 ביום בעבודה... משתדלת להתנהג רגיל כלפי חוץ וכותבת פה אולי יש עצה בשבילי... אנא ממך לא לכתוב לי לפנות לרופא/ה, לא יקרה.. בטוח יחשבו שהשתגעתי. אני מפתחת דכאון? הגיוני להיות מודע לדכאון?

לקריאה נוספת והעמקה

שירה מצער לשמוע על התאבדות חברתך. על פי תיאורך, נראה שהיא היתה חברה קרובה ויקרה לליבך. את לא משתגעת וגם לא סביר שזה יקרה. כצפוי ושכיח במקרי אובדן משמעותיים ובמיוחד לאחר התאבדות, את פשוט מגיבה בתגובות ריגשיות של כאב, מצוקה וסבל נפשי, בעקבות האובדן הקשה. להקלת סיבלך ומניעת החמרה, את זקוקה לסיוע מקצועי -פסיכולוגי. גם סיוע קצר של מספר מפגשים יוכל להקל עלייך, במהירות וביעילות. ממליץ שבכל זאת תיפני לקבלת סיוע כזה מפסיכולוג, במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי.

סובלת בטרוף מפחד מחולי ומוות לא חיה בכלל מרוב פחד כל דבר שמופיע חדש בגוף נבהלת עד פניקה חוסר אונים בעתה צריכה אולי לעבור בשנה הקרובה ניתוח החלפת שתלי סיליקון והפחד מוות שלי לא מאפשר לי להתמודד עם כל זה בכלל עד שיתוק חוסר תפקוד נורמלי חולשה דפיקות לב מה גם שנכנסת בחודשים האחרונים לתחילת גיל המעבר בת 45 וכל ההפרעת נפש הזו החמירה מאד מה עושים כדורים פסיכאטריים מפחידים אותי מאד ומנסיון לאורך זמן מאבדים את יעילותם אמא לשמונה שחיה בסרט איימה

לקריאה נוספת והעמקה

מיקי כדאי ומומלץ מאד שתפני לייעוץ/טיפול, אצל פסיכולוג קליני, או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר הצורך בתרופות, או לקצר זמן השימוש בהן.

02/08/2017 | 00:58 | מאת: נחמן

שלום אני בן 32 ולפני שנה עברתי דום לב וניצלתי בדרך נס. הושתל לי דפיבילרטור ומאז תוך שנה קיבלתי 7 שוקים בטווחים שונים. זה מתחיל באיבוד הכרה ואז מתעלף לרוב ומקבל שוק. הבעיה הנוספת שאחרי שוק ראשון אני לא מסוגל לעצום את עיניי כי איך שאני עוצם אני מרגיש שעוד שניה אני מאבד הכרה והולך לקבל שוק ונכנס לחרדות מטורפות. היה לי לא מזמן לילה אחד שקיבלתי 4 שוקים בטווח של 4 שעות בבית חולים ואני מאמין שהחרדות רק מוסיפות לזה..הזריקו לי באותו לילה מורפיום נתנו לי כדור וואבן ושום דבר לא עזר...אני אובד עצות. כרגע נתנו לי רק להמשיך עם תרופת סרקור שעושה לי תופעות לוואי.. אשמח לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, נחמן אני מניח שאתה כבר מקבל סיוע פסיכולוגי- פסיכיאטרי. אם לא, מומלץ שתבקש ותקבל סיוע כזה, אם במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי. על פי תיאורך, אתה מתמודד עם מצב מורכב המחייב היכרות מקצועית מעמיקה שלך ושל אישיותך, יותר ממה שניתן לעשות, אם בכלל, במסגרת פורום זה או כל פורום אחר.

07/08/2017 | 00:39 | מאת: נחמן

אשמח לקבל המלצה לפסיכיאטר או פסיכולוג..

נחמן איננו מוסרים המלצות שמיות, במסגרת הפורום. אתה יכול לטלפן אליי (054-754-9898) ואשתדל לכוון אותך.

30/07/2017 | 17:08 | מאת: יניב

שלום לכולם מזה שנתיים אני סובל מכאבי בטן חזקים מבוקר ועד לילה (בזמן שינה לא כואב) בנוסף לכאבי ראש ותחושות לא נעימות בראש מיותר לציין שעשיתי הרבה בדיקות ולא נמצא דבר לא תקין בבטן בנוסף לכאבים המצב רוח ירוד ותחושות לא נעימות בגוף מלוות אותי חולשה תמידית וחוסר חשק לעשות דברים אשמח לשמוע אם יש מישהו שחווה מקרה דומה ויצא מזה או שיש מישהו שחווה עכשיו משהו דומה

לקריאה נוספת והעמקה

יניב הפנית שאלתך למשתתפי הפורום, כדי לשמוע אם מישהו התנסה בסימפטומים דומים לאלו שתארת ולכן עיכבתי תגובתי. אני מאמין שאף אחד עוד לא הגיב בינתיים, לא בגלל נדירות התופעה (היא שכיחה למדי !), אלא כיון שמשתתפי הפורום מצפים וכנראה גם מורגלים לתשובות של מנהל הפורום, בעיקר. אני מניח שזה בסדר מצידך שגם אני עונה לך.. בקצרה. כיון שעברת, על פי תיאורך בדיקות רפואיות (כפי שאכן צריך תמיד לעשות תחילה), אני מעריך שאתה סובל מהתופעה השכיחה הקרוייה בד"כ "פסיכוסומטיה" והמוגדרת כביטוי "סומטי" (גופני), למצוקה אפשרית של ה"פסיכו" (נפשי-ריגשי). הדבר ניתן לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי או שילוב שלהם. מרבית הסובלים נעזרים באופן משמעותי, מטיפול מתאים. אני ממליץ שתפנה תחילה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני או רפואי, במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי.

10/08/2017 | 11:54 | מאת: יניב

תודה רבה לך

שלום, אנינושק ל50 וסובל מזה שנים רבות מחרדות קשות. עיקר הבעיה בשנים האחרונות היא הזעות קשות לפעמים במשך שעות. גם כשאני לבד בבית וגם שאני עם מזגן. עברתי טיפולים תרופתיים רבים שלא עזרו במאומה. בשנה האחרונה אני לוקח 200 מ"ג של סרקוול שנקנה באופן פרטי. אין לי שקט בגוף אפילו לא לרגע. כל רגע אני במצב אחר, מצב שהגוף "בוער" הראש שלי פשוט רותח ואני מזיע בצורה קיצונית. יש ימים שאני מתעורר עם שלולית ענקית של זיעה במיטה. הגוף בסטרס מטורף. אין לי רגע דל של שקט.. אני שותה/אוכל/ יושב והגוף בסוג של פאניקה ותוקף את עצמו בלי שיש לי יכולת להשפיע עליו. אשמח לתשובה בעניין. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

דניאל הזעת יתר אינה קשורה או נובעת בהכרח מ-STRESS ומתח, אם כי היא עלולה ואף נוטה להיות מועצמת בגללם. גם לא ברור לי האם להרגשתך, אתה במתח ופאניקה, בלי קשר להזעה או כתוצאה ממנה ?! אני מציע שתבדוק המקור להזעתך הקשה, עם רופא המשפחה, או רופא עור, או רופא מומחה אחר, על פי עצת רופאך, תחילה. חגבי המרכיב הריגשי-נפשי, אתה יכוך להסתייע אמנם ב"טיפים לגולשים" שהכינותי ומופיע באמצע דף זה מימין, או מה שנראה לי כעדיף, לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג רפואי מתאים.

19/07/2017 | 17:39 | מאת: ב

שלום וברכה לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים. התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים.. מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג. הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו). רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות? יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה). יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות). אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ב. על פי תיאורך בלבד אין אפשרות לקבוע מה מקור ה"הצפה הריגשית" שלך. כפי שעניתי (כך מסתבר) לשאלתך האחרת בענין, הצפה ריגשית עלולה להיות חלק, ביטוי וסימפטום למגוון רחב של מצוקות נפשיות. בשלב זה, אני לא חושב שיש חשיבות להגדרה או קביעה מדויקת (לכאורה), אלא חשוב יותר לטפל בה לבל תחריף ותחמיר מצבך. בכל מקרה, אין מצב לקבוע אבחנות מדוייקות יותר ללא היכרות מקצועית מעמיקה איתך ועם ההסטוריה האישית שלך.

17/07/2017 | 11:24 | מאת: אילן

האם "הצפה רגשית" היא בעצם מצב פסיכוטי?

לקריאה נוספת והעמקה

אילן הצפה רגשית אינה מעידה בהכרח על מצב פסיכוטי. היא אופיינית למגוון רחב מאד של מצוקות נפשיות. בכל מקרה, אם אתה סובל מזה, או שזה פוגע בתפקוד שלך, כדאי להתיעץ עם פסיכולוג קליני להקלה וטיפול בסימפטום שאתה מציין.

שבוע טוב, רציתי לשאול האם את מכיר אתר באינטרנט שאוכל לקרוא על טיפולים בחרדה ואוכל להיעזר דרך האתר לטיפול עצמי? תודה רבה לך.

ב אתר מומלץ הוא האתר של ד"ר ברוך אליצור. חפשי בגוגל.

14/07/2017 | 09:57 | מאת: סיגל

בקר טוב יש לי בעיה של קושי להחליט דברים לפעמים שאני רוצה דברים מסוימים ומדובר בתקציב כמו למשל לימודים כי יש לי בעיה עם תקציב ואני תלויה בתקציב בהורים שלי לדוגמה אני אסביר: הלכתי לשיעור חד פעמי שיעור מעניין המורה ניסתה לשכנע אותי לבוא לשיעורים מלאים ואני מקבלת ביטוח לאומי וההורים שלי מחזיקים לי את הכסף המורה ניסתה לשכנע אותי שאבוא לשיעורים המלאים ולא לשאול את ההורים שלי עם כן או לא לבוא אני נלחצתי מהמורה ומהתגובה של ההורים כי מצד אחד אני רוצה ללכת ללימודים ומצד שני אין לי תקציב יש לי בעיה עם ההורים והמורה כנראה אולי זה מחשבה שלי ניסתה לכפות עלי כל זה הכניס אותי לחרדה עד כדי דפיקות לב ואפילו כאבים בחזה אני לא נמצאת כרגע בטיפול אני כן לוקחת תרופות אצל הרופאת משפחה אבל כעזרה ממש ראשונית בלי כרגע טיפול כי כרגע אני לא בטיפול אולי אתחיל טיפול מחדש אבל עד שאמצע טיפול רציתי להתייעץ איתך בפורום אפילו לקבל טיפ קטן מה לעשות בקשר לעניין הזה והחרדות והלחצים האלה איך להיכנס לפרופורציה אודה לך מאוד על עצתך זה חשוב לי כי אין לי כרגע למי לפנות

לקריאה נוספת והעמקה

סיגל חבל שלא ציינת את גילך, כדי שנוכל להבין טוב יותר הרקע לקשייך. את יכולה לנסות ולהסתייע ב"טיפים לגולשים" המופיעים באמצע עמוד זה מימין, אך נראה לי שלאור מורכבות בעייתך, עדיף שתיפני לטיפול פסיכולוגי (את זכאית לטיפול בעלות מופחתת, מטעם קופת החולים אליה את שייכת), כפי שאת עצמך מציינת.

שלום, בזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת ללחץ נפשי מכל דבר עם זה בלימודים וגם בחיים האישיים זה מביא אותי לדפיקות לב מואצות ואפילו רעידות אשמח לדעת בנוסף לטיפול מה לעשות באותו רגע שאני מרגישה את זה? עם אתה יכול לתת לי כלי לאותו רגע מה לעשות,אני אודה לך. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

רינת נראה היה לי שכבר עניתי לשאלתך. איתך הסליחה על העיכוב. אחד הכלים היותר יעילים כ"עזרה ראשונה" למצב שאת מתארת הוא לתרגל "הרפייה עצמית". להרפייה טובה ועמוקה השפעה דומה ליעילות של כדור הרגעה, ללא צורך בחומר הכימי. יש טכניקות שונות בעניין. תוכלי להסתייע ב"טיפים לגולשים" שבאמצע עמוד זה למטה, או באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

היי , ותודה מראש על המענה וההתיחסות . עקב מצב נפשי ירוד הרופאת משפחה המליצה לי לקחת כדור בשם סרטרטלין נטלתי אותו בתאריך 5.7 בשעה 18:00 בערך 50 מ״ג וחצי שעה אחרי נטילת הכדור התחלתי להרגיש יובש בפה כבדות עייפות בלתי רגילה טשטוש בראיה , דופק מהיר . כאילו אני ממש שיכורה ומסטולה נלחצתי מאוד והחלטתי להפסיק לקחת את הכדור יש לציין שלקחתי כדור אחד בלבד!!! והתופעות לא עוברות עד עכשיו מחר זה כבר שבוע שלם ככה התחלתי בנוסף להיכנס לחרדה שזה לא יעבור לי ההרגשה הזו ושאני עומדת להשתגע אני אמא לתינוקת קטנה אני רק רוצה לחזור להיות מה שהייתיי לפני נטילת הכדור אני מרגישה שזה שואב ממנה הרבה כוחות אני פשוט בדיכאון האם זה יעבור ומתי ??? האם אני יחזור להיות כמו שהייתי ?!? אני מפחדת להישאר ככה בתופעות האילו כול הזמן ושהכדור פגע בי במשהו .. אודה על מענה מהיר שיכול להרגיע אותי קצת תודה

לקריאה נוספת והעמקה

קלי לא ברור למה את מתכוונת באומרך שאת סובלת מ"מצב נפשי ירוד". בהיותי פסיכולוג, אני והפורום איננו עוסקים בתרופות. יחד עם זאת הריני משוכנע ש"תופעות הלוואי" שאת מתארת והנמשכות לכאורה גם בהווה, שוב אינן קשורות לתרופה שנטלת, כדברייך, פעם אחת בלבד. מומלץ מאש שתיפני לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול עשוי לעזור לך די מהר ואף לייתר את הצורך בתרופות.

10/07/2017 | 12:13 | מאת: לימור 1973

בת 43 מצמודדת עם חרדה כבר 13 שנה בעקבות אירוע של מות אבי מהתקף לב . החרדה שלי מתבטאת בעיקר ממחלות. כיום חוששת מאיידס לפני שנתיים קיימתי מספק םעמיים סקס לא מוגן ועכשיו הכל צף לא מסוגלת לעשות את הבדיקה קוראת המון בנושא ומחפשת תשובות. יצאה לי פטריה בלשון אתמול ובנוסף יש לי פטריית שמש בגב. באופן כללי מתפקדת אך מנוהלת מהחרדה שלי ונבהלת ממנה לוקחת כדור לורווין פעם ביום כל התסימינים שכתובים בשלבים שונים של המחלה אני חווה אותם. אשמח לעצה

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב עצתי המרכזית והרלוונטית, לאור התמשכות חרדותייך במשך כ- 13 שנים, שתפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים. לצערי והערכתי עצות אחרות, גם אם יועלו וירגיעו לטווח קצר, עלול שלא יובילו לשיפור משמעותי ומתמשך.

06/07/2017 | 23:33 | מאת: אמא מודאגת

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא המודאגת קשה להתייחס לשאלתך, מבלי להכיר באופן מקצועי את ביתך וקשייה. ככלל, כשמדובר במצוקה או קושי נפשי ריגשי משמעותי, עדיף לפנות לבעל מקצוע מוסמך, בתוקף ההכשרה שלו ומוכר מקצועית, בתוקף קבלת רישיון מתאים של משרד הבריאות. דהיינו - לפסיכולוג/ית !!

26/06/2017 | 11:26 | מאת: עמית

גולשים יקרים, אודה לכם מאוד אם תוכלו להקדיש דקה מזמנכם לצורך מחקר שאני עורכת בנושא חרדה ודיכאון. בעזרתכם נוכל להתקדם לעבר מיגור המחלה הלא נעימה הזו שמאיימת על כולנו. תודה רבה מראש לכל העוזרים https://docs.google.com/forms/d/11-3YxFYYEKi7SvKbNcDsCoIyrP5_LZryLtb-T3AnjB8/edit#responses

14/06/2017 | 13:16 | מאת: רונית

לקחתי בטעות 2 כדורים של ציפרלקס במקום 1 זה בעייתי?

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב, רונית אנו פסיכולוגיים ואיננו עוסקים בתרופות, אך אם מדובר בטעות חד פעמית, הרי שאין מקום לשום חשש או דאגה.

14/06/2017 | 12:23 | מאת: אילן

שלום שמי אילן ואני מדוכא רוב היום. לדיכאון מלווה גם בעיות בריכוז ובזיכרון, גמגום (קל-בינוני) שחולף כשחוזר לי הביטחון העצמי ועייפות ודפיקות לב, חוסר מוטיבציה, לא מסוגל לעשות פעילות גופנית. חשק מיני תקין אבל לפעמים אני לא מצליח להגיע למצבים עם בחורות כי הביטחון שלי יורד קצת, אבל כשהוא עולה אני ממש בסדר ויכול להיות בקשר תקין עם פעילות מינית. בדיקות דם (ויטמינים, מלחים, הליקובקטר, לב) מראות שהכל תקין לגמרי. הדיכאון הוא בינוני - אני מתפקד ועובד כל יום אבל גם לומד וצריך יותר אנרגיה ופוקס. שאלתי היא: אם אתחיל טיפול ברמוטיב אני אראה שיפור? האם יכול להיות שזה ירפא לי גם את העייפות? והאם בכלל התרופה מומלצת? תודה ד"ר

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב אילן בהיותנו פסיכולוגיים, איננו עוסקים בתרופות. בכל מקרה ועל פי תיאורך הייתי מציע שתפנה לייעוץ/טיפול של פסיכולוג. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

אני בת 30 גובה 1.68 משקל 54. לאחרונה באמצע הלילה אני מתעוררת מתוך שינה עם הרגשה של בטן עליונה מפוצצת. וכבר פעמיים עברתי לילות לבנים של הקאות יש לציין שאין לי כאבי בטן רק הרגשת מלאות יתרה. התזונה שלי היא בסדר אני כן משתדלת לאכול בריא, יש ימים שפחות. לרב שותה משקה מוגז דיאטטי. אני מאוד מפחדת שהדבר הזה שקורה לי בלילות האחרונים יהפוך לקבוע ואהיה אנורקסית, כי גם ככה אני מפחדת לאכול בערבים מהפחד שאקיא בלילה וכולם אומרים לי שאני רזה. בעבר סבלתי מחרדות אותן ליוו בחילות והקאות אבל אני לא בטוחה אם זה המקרה, מכיוון שאני מתעוררת מתוך שינה ולא ליוו אותי מחשבות ופחדים לפני. מה יכולה להיות הבעיה? האם לגשת לרופא? האם זה פסיכולוגי? (לפני חצי שנה עברתי לגור עם החבר) יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב אני מציע שתחילה תבדקי בעייתך, עם רופא המשפחה שלך. אם תישלל סיבה רפואית אורגנית, כדאי יהיה שתיפני לבירור ואבחון משלים אצל פסיכולוג קליני, או באופן פרטי, או במסגרת קופת החולים אליה את שייכת.

04/06/2017 | 21:38 | מאת: רשקובסקי פנינה

הנני אשה בת 75 אשר סובלת ממתח ודיכאון. המצב הוא פסיכוזומטי. מטופלת ב- סרנדה 200 מ"ג. הוסיפו לי גם אלטרול 50 מ"ג כשיש לתרופה זו השפעה על קצב הלב. הנני חולת לב מ - 2011. האם לקחת את האלטרול או לא? תודה, פנינה

לקריאה נוספת והעמקה

לפנינה איננו עוסקים בתרופות אלא רק בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. לגבי שאלותייך כדאי שתתייעצי עם הרופא שלך, או פורום פסיכיאטרי מתאים.

פנינה איננו עוסקים בתרופות. לכן כדאי שתפני שאלותייך לרופא שלך או לפורום פסיכיאטרי מתאים.

30/05/2017 | 14:23 | מאת: פלוני

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

לפלוני ככלל, אנו מתמקדים במתן תגובות ותשובות לשאלות "קליניות", טיפוליות ומעשיות ופחות במתן תשובות לשאלות הנראות כתיאורטיות ואקדמאיות באופיין. לכן אתמקד בשאלתך הנראית לי כבעלת השלכות מעשיות. מרבית ולמעשה כל האבחנות נמצאות על "רצף" של חומרה ואינן דיכוטומיות. כלומר, הן לט תואמות קריטריון של כן או לא, עמו שחור או לבן, בלבד. לכן, להערכתי, אדם יכול לסבול או להיות מאובחן כבעל "מבנה אישיות גבולי", למרות שהוא מקיים מערכת יחסים ארוכה ויציבה, כמו גם מעגל חברתי גדול. ועדיין יש בסימניןם אלו כדי ללמד על קיומם של כוחות התמודדות וחוסן נפשי לא מבוטל.

26/05/2017 | 14:42 | מאת: אנונימית

האם זה הגיוני שאני חשה חרדה במיוחד בשעות אחר הצהריים- ערב? היא מתאפיינת בקשיי נשימה,סחרחורות, והרגשה ל כמעט עילפון. הייתי בעבר אצל פסיכולוגית כי חוויתי התקפי חרדה. ההתקפים פסקו אך ההרגשה הזו מלווה אותי יומיום.

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית על פי הויקיפדיה, תחושת חרדה, היא תגובה נורמלית למצב של לחץ. ככזו היא יכולה לבוא לידי בשעות וזמנים שונים, אצל אנשים שונים. על פי תיאורך, הרי שלמרות הטיפול הפסיכולוגי שעזר לך בהפחתת התקפי החרדה, את עדיין סובלת מתגובות חרדה. כדאי לשקול המשך הטיפול הפסיכולוגי, עד להפחתה משמעותית יותר בתגובותייך החרדתיות.

25/05/2017 | 19:27 | מאת: אלמוני

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

לקריאה נוספת והעמקה

לאלמוני עם כל הסימפטיה לסבלך וההתמודדות שלך עם הקשיים המורכבים שאתה מתאר, לא נוכל להתייחס לתיאורך ושאלתך הספציפית לגבי הגדרת מצבך, במסגרת פורום זה. הפורום נועד לתת מענה וייעוץ לגבי שאלות ספציפיות. הוא אינו יכול להיות מעין תחליף לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, במסגרתם ורק במסגרתם ניתן לברר יותר לעומק בעיות, מצוקות ודרכים ראויות להתמודדות המותאמות למטופל, לאחר היכרות מקצועית מעמיקה איתו ועם קשייו.

התרופה דקינט עוזרת לי אך הרופא ממאן לרשום [כי אומר שאין כל כך צורך] הוא מסכים איתי שאני לא טיפוס שיתמכר לכך. משום מה נראה לי שזה לא בריא למערכת העצבים שתהיה רפויה ? יכול להיות? או בגלל שזה כמו סם? ויש תופעות לוואי של סמים [אפילו שאמר לי בפירוש "אני מכיר אותך הרבה שנים אתה לא תתמכר לזה"] אודה לך על הסברך.

לקריאה נוספת והעמקה

נועם איננו עוסקים בתרופות. גם אינני יודע להסביר המלצות והחלטות של אחרים. בדרך כלל מקובל שאם אין צורך של ממש בתרופות, עדיף שלא לקחת אותן. לא רק בגלל החשש מהתמכרות ותופעות לוואי עכשוויות, אלא גם, במקרים מסויימים, בגלל תופעות לוואי מצטברות, העלולות להזיק בטווח הארוך יותר. כמובן שאם יש צורך, ובכפוף לאישור הרופא, עדיף לקחת אותן. בכל מקרה כדאי שתברר העניין עם רופאך.

מה עלי לעשות אני עברתי כמה פעמים ארוע מוחי חולף

לקריאה נוספת והעמקה

ראפע עליך להתיעץ עם הרופאים שטיפלו בך בקופת חולים, או בביה"ח במידה ואושפזת ? לגבי המשך הטיפוך המומלץ עבורך, במצב הנוכחי.

17/05/2017 | 20:49 | מאת: סמיילי

היי מישהו שמע על שיטת לינדן לטיפול בחרדה? ואם כן אז איך אני יכולה לקבל גישה לשיטה? כל החומר שמצאתי הוא באנגלית ולא נראה שיש גישה מהארץ לטיפול.

לקריאה נוספת והעמקה

היי השם של השיטה מוכר. יעילותה פחות מוכרת. אני לא מזהה הבדל מהותי בינה לשיטות קוגנטיביות-התנהגותיות אחרות, המדגישות שלא "להתמכר" לבריחה ודיכוי הפחד, אלא להתאמן בחשיפה לפחד ולתחושהת החרדה, עד שמוחנו ילמד שלא לפחד ולחרוד. נ.ב. בחיפוש יעיל בגוגל תמצאי גם חומר בעברית.

15/05/2017 | 20:33 | מאת: סיון

שלום.. אני לוקחת סרנדה 25 מ"ג כ6 ימים וכבר 3 ימים יש לי טעם מחר בפה בחילות שריפה בגרון האם זה תופעות לוואי מהתרופה או שצריך לבדוק את זה תודה??

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב סיון איננו עוסקים בתרופות אלא בייעוץ פסיכולוגי בלבד. האם שקלת קבלת טיפול פסיכולוגי ? טיפול פסיכולוגי עשוי לייתר את הצורך בתרופות וכך גם להיות מוגנת מתופעות לוואי, כמובן.

07/05/2017 | 19:37 | מאת: שלמה

שלום לפני כמה ימים התחלתי לחוש בכאב די מציק בצלע השמאלית הכי תחתונה , אדגיש כי רק שאני לוחץ קצת על הצלע הכאב נחלש , הרופא המליץ לי על בדיקות דם , חבר אמר לי שכנראה זה סדק או שבר בצלע כתוצאה ממכה שקיבלתי במקום לפני כשבוע , אוסיף שאני במצב רוח לא טוב כבר שבוע והמשקל שלי ירד להחריד מ70 ל62 בחודשיים בעקך מה עלי לעשות? תודה,שלמה

לקריאה נוספת והעמקה

שלמה לא ברור לי מה שאלתך ? אנחנו פורום לייעוץ פסיכולוגי ועל פניו נראה שמדובר בבעיה פיזית- רפואית, אותה יש לברר עם רופא המשפחה שלך ו/או רופאים נוספים על פי המלצתו. לכן, סביר שעליך להשלים הבדיקות הרפואיות, שהחילות בהן בהמלצת רופא המשפחה שלך. האם אתה חושש מבעיה רגשית-נפשית, הקשורה בכאבך ?

12/05/2017 | 23:27 | מאת: שלמה

קודם כל תודה על התגובה שלך עשיתי בדיקות דם והן יצאו שליליות , הרופא אמר לי שחסר לי סידן וברזל בגוף והסביר לי שזה גורם לי לתחושה של דכאון ולחץ נפשי מה שגרם לי לרדת במשקל המון , המליץ לי גם על טיפול פסיכולוגי של כדורי הרגעה ולעשות כושר שעה ביום כדי להוציא את התסכול הפנימי שלי וכך ארגיש יותר טוב אשמח לקבל עוד הצעות ממך לשיפור מצב הרוח שלי שיעזור לי להרגיש יותר טוב ביום יום תודה.

שלמה לא הבנתי הקשר בין כאבי הצלע השמאלית התחתונה שלך, לדיכאון והלחץ הנפשי. כללית, עדיף במקום כדורי הרגעה, ללכת לטיפול פסיכולוגי מתאים. הטיפול עשוי לעזור לך, למגוון הקשיים שאתה מתאר.

07/05/2017 | 07:10 | מאת: חנה

אני בגיל 62 גימלאית.לאחרונה אחי 48 נפרד מאשתו וביתו ועבר לגור אצלי 5 חודשים.אני רואה. שקשה לו כל התהליך ללא עזרה.יש לו התפרצויות כעס ואני לא פסיכולוגית.רוצה לעזור ולא יודעת איך.הוא שוקע .

לקריאה נוספת והעמקה

חנה עזרתך לאחיך, פרט ובנוסף לאמפטיה ותמיכה, יכולה להתבטא בכך שתכווני אותו (בעדינות !), לפנות לקבלת יעוץ וסיוע מקצועי, מפסיכולוג קליני מתאים. הוא יכול לפנות באופן פרטי או במסגרת קופת החולים אליה הוא משתייך. במידה ותיתקלי בקושי להפנות אותו, נא פני לקבלת ייעוץ נוסף, כיצד ניתן לסייע במימוש הפנייה לגורם מקצועי.

05/05/2017 | 16:14 | מאת: yadid

שלום הבעיה שלי קשורה חלקית לפורום הזה. אני בן 28. כבר תקופה ארוכה מאוד (מגיל הבגרות) שאני מרגיש שאני לא יודע לבטא את עצמי. כתוצאה מכך, אני מניח, מופיעות התפרצויות זעם אחת לשבוע בערך. התחושה ברגעים האלה היא שאני מגיע למבוי סתום בלי יכולת "לברוח" מהסיטואציה. למשל אם אני נשאל שאלה נוקבת או שאלה שדורשת ממני להסביר את עצמי, מאוד קשה לי לתת תשובה מספקת ואז אני פשוט מתפוצץ. החלק הכי כואב בסיפור הזה הוא שהזוגיות שלי נפגעת מאוד. קשה לי לקיים שיחת עומק מבלי לגרום לאשתי לפחד מהתפרצות זעם שעלולה להתפתח בכל רגע. בנוסף, יש תסמינים נוספים שאני לא יודע לחבר את כולם אחד לשני. יש לי אינטליגנציה רגשית ירודה, אני סובל מתלישת שיער (בלי לשים לב בדרך כלל) ואני מרגיש מאוד לחוץ ביום- יום, גם כשאין שום סיבה מוצדקת. אני מחפש באופן תדיר מעין "קצב" - תיפוף, הקשות עם השיניים וכו'. אשמח לכיוון/ עזרה כלשהיא... מה עושים במצב כזה? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

ידיד קשה העריך מתיאורך, עד כמה הסברך להתפרצויות הזעם שלך, אכן משקף את התמונה במלואה ?! תשובות בפורום לא תספקנה, להערכתי, כדי לסייע לך להתמודד עם בעייתך, בצורה יעילה. לכן, "במקרה כזה" ודומים לו הייתי ממליץ לפנות לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין המקור להתפרצויות שלך ובעיקר יספק לך כלים יעילים להתמודדות.

22/04/2017 | 18:25 | מאת: ליאת

מטופלת אצל פסיכיאטר משנת 2002 שותה ויפאקס 150 xr כל היום סביב הבעיה ותחושה שאין אויר מצליחה לנשום נשימה עמוקה רק בפיהוק עד שמגיע למצב שעוד דקה זהו מקווצת את כל הגוף לנסותמלהגיע למצב של פיהוק(נשימה עמוקה).מפריע והורס לי את חיי היומיום לא יוצאת לא מבלה לא יכולה כלום.בת 42 המליצו לי על אסיוול לוקחת 5 ביום מיתחת ללשון לא עוזר. נא את עזרתכם המהירההההה פליזזזזזזז

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת מצער לשמוע עד כמה את סובלת מהסימפטום שאת מתארת ומתמודדת אתו מאז 2002. מה גם שהוא מגביל אותך בצורה כה משמעותית. מה אמרו לך הפסיכיאטרים ? מה האבחנה שלהם ? בכל מקרה הייתי מציעי שתפני גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

20/04/2017 | 20:36 | מאת: אהרון

שלום ותודה על התרומה לציבור אני סובל כמה שני מי סחרחורת מי סוג דיזינס ולא מצאתי מקור לבעיה בשנה האחרונה גם יש לי ציצוף באוזניים שאלתי האם אפשר לסבול כל כח הרבה זמן מי סחרחורת רק בגלל מתח וחרדה ואם טיפול בתרופותssriיכול לעזור או רק תרופות הרגעה והאם אחרי טיפול יש מצב להעלים את הסימפטומים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אהרון בעקבות פנייתך לפורום הפסיכולוגי, אני מניח שבדקת עם רופאים שונים, המקור לסחרחורת ממנה אתה סובל. אם לא עשית זאת, מומלץ שתפנה תחילה לבירור רפואי. לשאלתך : סחרחורת יכולה לנבוע וגם להתמיד למשך זמן ארוך, כתוצאה ממצבי מתח וחרדה. איננו עוסקים בתרופות, אך טיפול בתרופות עשוי בהחלט לעזור. ב יחד עם זאת, רצוי מאד לקבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול כזה יכול לייתר את הצורך בתרופות ולשבר את ה"תשתית" הפסיכולוגית בגללה אתה סובל אולי ממצבי מתח וחרדה.

20/04/2017 | 09:03 | מאת: רועי

שלום בן 35 נשוי באושר + 2 וחי חיים נורמליים ומלאים. מגיל 12 אני כוסס ציפורניים עד היום ובכללי אני במתח נפשי כל הזמן 24\7. כל הזמן מוטרד על 1001 דברים, כל הזמן חושב מה יהיה מחר מחרתיים וכו. לא יודע להסביר מדוע. רופא כירופרקט שאני מטופל על ידו אמר לי לטפל במתח הנפשי ושזה יכול לגרום לתחלואה בסופו של דבר, אך איני יודע איך. שמעתי על יוגה וכאלה...האם יש עוד דרכים? ברמה הקונבנציונלית וגם ברמה הלא קונבנציונלית? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

רועי על פי תיאורך נראה שהרופא שלך צודק. רצוי שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, מפסיכולוג קליני מתאים. זה יכול להיעשות באופן פרטי, או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך. טיפול מתאים בהווה עשוי לחסוך לך קשיים בעתיד.

19/04/2017 | 18:29 | מאת: מאור

שלום דוקטור אני חייב לספר לך משהו ולקבל תשובה לפני מס חודשים הבאנו אני ובת זוגתי כלב מאותו היום שהבאתי אותו התחיל לי לחץ בגוף שמתבטא בכאבים בחזה אי תאבון רגישות יתר מחשבות נוראיות של מה יהיה ואיך יהיה ומה יקרה , בריחה למקום חשוך ושקט אי סבלנות וכמובן הרגשה של לחץ נוראית כל בעיה שהייתה עם הכלב גרמה לי להבין שהכל נוצר מכך שהגוף שלי לא יכול להתמודד עם אחריות ונטל למרות אהבתנו הרבה לכלב .. כיום אני מטופל בטיפול טבעי עם פרחי באך שזה עוזר לי פחות או יותר יחד עם שילוב של רסקיו בעת שזה מתפרץ ההתפרצות של התסמינים שציינתי מתפרצת מתי שקורה משהו לכלב שמצריכה אותי לפעול באחריות .. זה כל פעם מחדש מרסק אותי מחדש ואני לא מצליח להתמודד עם זה .. אשמח לטיפים והמלצות תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מאור מתיאורך נראה ש"טיפים" (תוכל למצוא אותם בעמוד זה, מימין למטה), עם כל חשיבותם (היחסית) ופרחי באך ו"רסקיו", לא יכולים להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי (יכול להיות גם קצר) מתאים.

היי, לאשתי יש בעיה עם לחץ מכל שינוי שיש לה, זה לדוגמא קורה בעבודה עם משנים לה תפקיד או מחליפים מנהל וזה מגיע למצב של חוסר תאבון ולקום מוקדם בבוקר בגלל הלחץ . אתמול פעם ראשונה היא היה מוכנה לדבר עם זה ושבאמת היא עובר משבר של לחץ. באופן ראשוני היא לא רוצה כרגע ללכת לטיפול ושיחות ורוצה יותר לקרוא על כך ספרים וסרטוני יוטיוב שיעזרו לה במצב לפני שהיא הולכת לשיחות עם אדם על כך. האם יש מאמרים, סרטונים וספרים שאפשר לקבל המלצה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שבוע טוב לספרים וסרטונים יש חשיבות ותועלת, בעיקר כשהם מהווים השלמה לטיפול פסיכולוגי מתאים. אתר מומלץ + הרפיות > האתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשו בגוגל) ספר מומלץ > "בוחרים להרגיש טוב " של ד"ר דויד ברנס

תודה רבה

הפורום יוצא לחופשת חג בת כ- 10 ימים. החל מ- 9.4 ועד ל-19.4 חג שמח ומבורך, מאיר

06/04/2017 | 14:05 | מאת: יוסי

מזה 9 שנים אני מטופל בקלונקס 1/2 מג' וציפרלקס 10 מג' ביום כתוצאה מהתקפי חרדות ופאניקה . הטיפול החזיר לי את החיים ועזר לי מאוד !  אבל , על אף שאני על תרופות ושזה עזר מאוד והרגיע אותי מאוד אך ישנם ימים מסוימים וזה יכול להיות יומיים שלושה ברצף לעיתים תכופות אני מרגיש לא נוח ולא רגוע ובסטרס וזה מתבטא בהגבהת לחץ הדם וכשאני רגוע לחץ הדם תקין ! שאלתי : האם בכל זאת צריך לטפל תרופתית בלחץ הדם בידיעה שהוא מושפע ממצב הרוח ולא מסיבות גופניות ?

לקריאה נוספת והעמקה

יוסי אני שמח לשמוע שהתרופות עזרו ועוזרות לך. יחד עם זאת, כדאי להסתייע בטיפול פסיכולוגי כהשלמה או אפילו חלופה לטיפול תרופתי.. טיפול מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות. כיון שאני פסיכולוג ולא רופא, כדאי שאת שאלתך הרפואית-תרופתית תפנה לרופא המשפחה שלך.

31/03/2017 | 13:35 | מאת: ליאורה

אני בזוגיות 7 חודשים עם בחור שיש לו הפרעות חרדה ומטופל בציפרלקס. לא מזמן חגגנו חצי שנה ביחד וזו הפעם הראשונה שהיינו 48 שעות ביחד (סוף שבוע בצימר) וזה היה המבחן עבורי של לדעת האם אני מצליחה להיות בסביבתו זמן ארוך וחשבתי שאם זה יעבור בהצלחה אני אהיה יותר רגועה אבל לא. בזמן האחרון התחלתי להרגיש שזה עלול להיות מאוד קשה, הבחנתי בפסימיות יתר, דימוי עצמי נמוך ובפסילת החיובי. אני מרגישה שאני איכשהו יכולה לחיות עם זה אבל שני דברים מפריעים לי בכל זאת: 1. אני לא יודעת למה זה עוד עלול לגרום בהמשך, למשל זמנים בהם הכדור לא יצליח להשפיע ויתחילו התקפי דיכאון שאני לא אדע להתמודד איתם. 2.מפריע לי שאני לא מכירה אותו ללא הכדור ואולי ביום שהוא יפסיק לקחת אותו (יש תכנון כזה) אני עלולה להיחשף לאישיות האמיתית שלו ואגלה שקצת קשה לי לחיות איתה. מה אתה חושב? איך מחזיקים קשר שבו אחד הצדדים סובל מזה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ליאורה שאלתך חשובה ומאתגרת. התשובה לשאלתך מותנית במספר רב של גורמים, כמו איכות ומאפייני הקשר בהווה, גורמי המשיכה שביניכם, ציפיות ועוד היבטים רבים הראויים לבירור מפורט ומעמיק יותר, במסגרת של ייעוץ פסיכולוגי זוגי, או פרטני. כללית ולמיטב הערכתי, למרות שכדורים משפיעים על רגשות והתנהגויות, הם בדרך כלל לא משנים או מסתירים אישיותו של אדם, באופן המלא של הביטוי.