פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4952 הודעות
4566 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

25/08/2014 | 15:58 | מאת: קרנית

שלוםיש לי לבצע בדיקת mri ראש בקרוב לצורך בדיקה מסוימת במעקב אני ככ מפחדת מהבדיקה שאני לא יודעת איך אעבור אותה אני חייבת לבצע אותה יש המלצה למשהו כדי להתגבר?

לקריאה נוספת והעמקה

קרנית לא ברור האם את פוחדת מתוצאות הבדיקה או מהבדיקה עצמה. כך או כך, אני ממליץ שתקראי ותיישמי את ה"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין וכן תעייני באתר המעולה של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל). יש שם כלים רבים ליישום עצמי כדי להפחית ולהתמודד עם חרדות

23/08/2014 | 09:14 | מאת: עמית

היי ד"ר בוקר טוב לאחרונה אני חש בלחץ מאוד גדול, קשה לי להירדם אני קם עם תחושה מוזרה בבטן ורץ לשירותים...בכל בוקר, אני נתון ללחצים מאוד גדולים לאחרונה בגלל החתונה שהולכת ומתקרבת ובגלל העבודה, בנוסף בזמני לחת בפגישות עבודה אני מתחיל להזיע וישנם גלי חום שמפריעים לי לתפקד האם יש משהו שניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

עמית תיאורך התמציתי והכללי מאד של בעייתך, מקשה על האפשרות לייעץ לך משהו קונקרטי. כללית, תוכל לנסות ולהסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית דף זה מימין. אם זה לא יספיק, כדאי שתפנה לייעוץ ולו קצר אצל פסיכולוג קליני מתאים.

20/08/2014 | 02:04 | מאת: אורי

הי, אני בת 45. לאחרונה סובלת מחרדת נהיגה. אשמח לקבל המלצה על מטפל קוגנטיבי מאיזור המרכז. המון תודה! אורי

לקריאה נוספת והעמקה

אורי איננו מפרסמים שמות של מטפלים במסגרת הפורום. אם תטלפני או תסמסי לי לנייד (054-7549898), אשתדל לכוונך, בהתאם.

17/08/2014 | 21:32 | מאת: אמיתי

הופיע לי התקף סחרחורת ורטיגו רק בשכיבה. בעמידה כמעט כלום. כל התסימנים תואמים משהו במנגנון של האוזן. אבל לי יש תחושה שזה חרדה. התרגול גורם לחוויה יזומה של הורטיגו בצורה מפחידה. זה לא עובר. ואולי מגביר חרדה. כיצד ניתן לדעת האם המקור הוא חרדה כאשר הסימנים הם פיסיולגיים. בעמידה והליכה אין משהו דומה רק בשכיבה והטיית הראש זה קורה. האם כדור כמו לוריוואן יכול להחמיר את הורטיגו או לעזור או קלונקס?

לקריאה נוספת והעמקה

אמיתי שאלתך די שכיחה, אך כצפוי במצבים מורכבים מעין אילו, קשה לתשובה. בכל מקרה, עליך להיוועץ עם רופא המשפחה שלך וקרוב לודאי גם עם רופא מומחה לא.א.ג. הם ייטיבו לאבחן מה הגורם הדומיננטי בבעית הסחרחורת שלך וכן להחליט על הטיפול התרופתי המתאים, אם בכלל.

17/08/2014 | 10:00 | מאת: keren

Hi Doctor Naaman, I have taken Lorivan over a period of a few years (on and Off) for anxiety and inability to sleep. I don't take more than 1 mg a night but know that it is addictive. How can I wean myself off this medication and does it have long term negative effects such as memory loss etc. Sincerely, Keren.

לקריאה נוספת והעמקה

Keren לטובת שאר משתתפי הפורום וקוראיו, אגיב תחילה בעברית. אני והפורום פסיכולוגיים ועל כן אין אנו עוסקים בתרופות והשלכותיהם. As a psychologist I'm not eligible to respond to questions about the Usage of drugs and their consequences You should refer your questions to your medical doctor

15/08/2014 | 18:02 | מאת: ע

שלום דוקטור , בתאריך 26.6 הפסקתי בעזרת כדור אחד של וולבוטרין לעשן , מסתבר שהיתה לי רגישות גבוהה לכדור אשר התבטאה בדפיקות לב מואצות לחצים בחזה וכמעט הגעתי למיון בעקבות הכדור . בהמלצת רופאת המשפחה לא לקחתי יותר את הכדור אך המשכתי להפסיק לעשן ללא לקיחת הכדור וסבלתי מתסמינים קשים לאורך חודש שלם כגון חרדות לחצים בחזה דפיקות לב . התייעצתי עם רופאת המשפחה אשר טענה שמדובר התמיני גמילה ובאמת לאחר כמה ימים הכל נרגע למשך שבועיים אך לפתע לפני כשבוע חזרו כל תופעות הלוואי בעוצמה חזקה מאוד ואינני מצליח לעמוד בזה וחושב לקחת סיגריה ולשחרר את עצמי מהתקופה הזו . מה קורה לי ?

לקריאה נוספת והעמקה

ע. קשה לדעת מה קורה איתך, מבלי להכיר אותך באופן מקצועי מקיף ומלא. קושי בהתמדה בגמילה ולו בשל התלות הפיזיולוגית והפסיכולוגית ריגשית הינו שכיח למדי. לכן יש צורך לעיתים קרובות בליווי מקצועי תומך כמו גם חברתי מעודד של נגמלים אחרים כמקובל בקבוצות הגמילה של קבוצות AA וכד.

12/08/2014 | 10:44 | מאת: אייל יצחקי

שלום אני נער בן 15 הייתי אצל חוות דעת אצל פסיכיאטר והוא המליץ על פריזמה ורספירדל 1. האם יש צורך בלקיחת התרופות גם אם אין לי שום תחושות מתח חרדה ודיכאון האם זה יכול לגרום לנזקים לקיחת התרופות ללא הצורך מה במצבי הנוכחי כדאי לעשות? האם התרופות יכולות לשפר התנהגויות חריגות???

לקריאה נוספת והעמקה

אייל ראשית, אני והפורום פסיכולוגיים ולכן איננו עוסקים בתרופות, אלא בטיפול פסיכולוגי. ויחד עם זאת, למיטב נסיוני, התרופות שציינת מיועדות לנטילה רצופה ומסודרת, על פי המלצת הפסיכיאטר ולא רק בעת מצוקה וקושי. בשימוש רציף, אכן ניתן לצפות לשיפור משמעותי. בכל מקרה מוטב שתתיעץ בעניין אם הפסיכאטר ואף תברר איתו האפשרות לשלב בנוסף לטיפול התרופתי גם טיפול פסיכולוגי מתאים.

11/08/2014 | 17:01 | מאת: חן

שלום אני 8 חודשים אחרי לידהראשונה....במשך 5 חודשים מהלידה הייתי עם המון התקפי חרדה פחד לצאת מהבית פחת לראןת לידות ,נשים אחרי לידה...קצת מצבי רוח....אבל בעיקר התקפי חרדות הרבה כל יום....עד שהתחלתי טיפול בכדור רסיטל....ברוך השם מרגישה ין ר טוב אין התקפי חרדה רק יש את הפחד שיחזור כל הזמן......יש לי פחד ענק מלהיכנס להריון וללדת....אני נורא מפחדת שאחאי הלידה זה יקר ה.שוב ושוב יהיו לי את החרדות האלו ואת התקופה הקשה והארוכ ה הזו.....מה הסיכוי לחוות את זה שוב לאחר הלידה הבאה?.... אם קרה לי, רוב הסיכויים שיקרה שוב?... ויקרה לי ככה בכל הלידות? או אפילו חנור יותר???... המחשבה שזה יחזור משגעת אותי ולא נותנת לי להיכנס להריון נוסף....אני בת 25

לקריאה נוספת והעמקה

חן הסימפטומים החרדתיים שחוית לאחר הלידה הראשונה, עלולים לנבוע מסיבות שונות. חלקן תלויות כנראה בנסיבות של ההריון והשלכותיו וחלקן יתכן בתכונות אישיותך. אמנם אינך צריכה, להערכתי, לחשוש במיוחד מהישנות החרדות בהריונות הבאים, אך בכל מקרה כדאי לדעתי לפנות לייעוץ ותמיכה אפשרית אצל פסיכולוג קליני, ולו לטובת הרגשתך הטובה.

08/08/2014 | 14:59 | מאת: דנה

שלום אני בת 22 וכחודשיים סובלת מהתקפי חרדה מתח ולחץ מצאתי את הגורם המפריע לשלוותי אחרי המון זמן והתחלתי לטפל בו אך עדיין אני חובה תסמינים כמו לחץ באזור המצח האוזנים והאף הרגשה של חוסר שיוי משקל כאילו כל שנייה אני עומדת ליפול וכמובן אני מרגישה שזה מתגבר כאשר אני חושבת יותר מידי או שיש לי מחשבות רעות יש לי 2 שאלות הראשונה האם זה באמת אופיני להתקפי חרדה?ההרגשות האלה(יש לצין שהייתי אצל רופא וכל הבדיקות תקינות)והשנייה זה איך חושבים מחשבות חיוביות איך אני יכולה להעלים את התסמינים הלא נעימים האלה? בבקשה בבקשה תשובה :(

דנה לשאלתך הראשונה : הסימפטומים שאת מתארת אכן אופייניים גם (!)לתגובות חרדה. אך לפני קבלת החלטה בעניין, יש לשלול לפני כן, על ידי בירור עם רופא המשפחה, שאין סיבה ביולוגית-רפואית אפשרית אחרת. לשאלתך השנייה : אם אמנם מדובר בתגובת חרדה, העלמת התסמינים שאת מתארת, כרוכה בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים. אם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, או באופן פרטי.

04/08/2014 | 07:58 | מאת: roy

שלום אני מוגדר כהיפוכונדר קשה כבר מעל 7 שנים. ב 4 שנים האחרונות אני מטופל עי טיפול התנהגותי קוגנטיבי שבהתחלה עזר מאוד וככל שהתרגלתי לטיפול כך גם היעילות שלה פגה. לפחות בחצי מהחרדיות שאני עובר אני כבר מצליח לטפל בעצמי ואני כבר למוד ניסיון לצערי או לשמחתי. שאלתי היא האם ישנו טיפול נוסף אגרסיבי יותר בכדי לטפל בהיפוכונדריה שלי? אני לא בעד טיפול תרופתי בנושא ובכלל רק כשממש אין ברירה. תודה וימים שקטים לכולנו

לקריאה נוספת והעמקה

roy ? אני שמח בשבילך שאתה חש שיפור משמעותי בבעיתך, בעקבות טיפול ה-CBT, למרות, שלתחושתך, יעילותו פוחתת לאחרונה. אם עדיין לא ניסית טיפול בעזרת היפנוזה, הריני ממליץ על הוספת הכלי הטיפולי הזה לטיפוליך עד כה. אני לא רואה את הטיפול בהיפנוזה, כ"אגרסיבי" יותר, אך הוא, ברוב המקרים, כלי יעיל ביותר.

אני הייתי על האתר הזה היום 3 שעות אם לא יותר אני כל הזמן מחפשת באינטרנט איזה מחלות יכולות להיות לי ויש לי כאבים שאמרו לי שהם פסיכולוגים אבל אני מרגישה אותם ואני בטוחה שיש לי בעיה רפואית ואני כל היום מתעסקת בלגלות מה הבעיה שלי . (אני מטופלת באישפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי והם אבחנו אצלי פוסט טראומה ) אני עוד יותר לחוצה מהאזעקות עכשיו אני רועדת ובוכה ומרגישה חוסר שליטה זה אף פעם לא קרה לי זה חדש לי וזה מפחיד אותי שאני יהיה ככה לנצח ואני לא אבריא . אני מפחדת לבוא הביתה שיש לי מצב רוח טוב כי אני מפחדת שאמא שלי תדכא אותי היא פוגעת לי בטיפול .. עד שאני מגיעה להשגים והתקדמויות היא באה ושוברת אותי ואני מפחדת להתקרב אליה בגלל זה וכל מפגש איתה מוביל אותי ללחץ , אולי אני אבקש מהמטפלת שלי שתוציא לי אותה מהחיים ?

לקריאה נוספת והעמקה

ע. זה טוב וחשוב שאת מחפשת עזרה מקצועית לקשייך, אך הכתובת המתאימה לשאלות שלך היא מחלקת ה"אשפוז יום" שאת לדברייך מאושפזת בה. חשוב מאד שתדברי עם הפסיכיאטר ו/או הפסיכולוג/ית או העובדת הסוציאלית, של המסגרת בה את מאושפזת. הם המכירים מקצועית בעיותייך וקשייך יוכלו בודאי לעזור לך ולהנחות אותך.

01/08/2014 | 23:58 | מאת: אייל

הנני גבר בריא בגיל 50. ספורטאי. כולסטרול גבולי ולא לוקח כדור. אנסה להורידו באמצעות תזונה. לאחרונה הנני מתקשה להירדם. אני חש גלי חום וזיעה בלילה (עם מזגן) בחודשיים הארונים הנני נרדם עם כדור בונדורמין. איני חש עייפות במהלך היום ואני במצב רוח סביר, עירני ופעיל.מה עושים ?

לקריאה נוספת והעמקה

אייל יתכן והסימפטומים שאתה מתאר קשורים לשינויים הורמונליים המתרחשים בתקופה שזוכה בשנים האחרונות למודעות גוברת והיא "גיל המעבר הגברי". כדאי שתתייעץ בעניין עם רופא המשפחה שלך. בעניין בעיות השינה אני ממליץ שתלמד ותתאמן בטכניקות של הרפיה ו/או היפנוזה עצמית. תוכל למצוא חומר רלוונטי כולל הקלטות על ידי חיפוש ב"גוגל". מקור מעולה לכך הוא האתר של ד"ר ברוך אליצור.

07/08/2014 | 18:01 | מאת: אייל

דר' נעמן תודה. אבל...שני רופאי המשפחה(שניהם בכירים- מנהלי מחלקות) לא מכירים ב"גיל המעבר הגברי", ומפנים אותי לתחום הנפשי. מה עושים ??

29/07/2014 | 12:45 | מאת: אני

היי, בעבר השתמשתי בכדורים נוגדי דיכאון ובגלל שנסעתי להתגורר תקופה ארוכה בחול הפסיכיאטר צייד אותי בכמות גדולה של כדורים שבגלל שיפור במצבי הלכתי ונגמלתי מהכדורים אך עדין נותרו לי כמה חבילות. בשבועות האחרונים בגלל המצב אני שוב חשה דיכאון צף שמוביל לויכוחים בלתי פוסקים וסתמיים עם בן הזוג הטרי שלי, אני מרגישה ששוב אני מאבדת שליטה על האמוציות. שאלתי היא- האם במצב הזה אני יכולה לחזור ליטול את הכדורים? אפילו במינון נמוך של יום כן יום לא? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

אני הפורום והח"מ פסיכולוגיים ולכן איננו עוסקים בתרופות ואף מנועים מלהמליץ לגבי מינונים וכד'. מציע שתתייעצי בעניין עם פסיכיאטר או, בעדיפות שנייה, עם רופא המשפחה. בכל מקרה,לאור ה"היסטוריה" של מצוקתך, אני ממליץ שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי, במקביל.

26/07/2014 | 14:29 | מאת: סיגלית

כלבתי האהובה, בת ה 12.5, היתה חולה, זיהו אצלה מחלה הנקראת קושינג, דבר שגרם לה לאכול ולשתות המון ומשקלה הגיע לכדי 50 ק"ג. לקחנו אותה לבית חולים וטרינרי, נתבצעו כל הבדיקות והוחל בטיפול תרופתי, אלא שזו לא היתה בעייתה היחידה, היא התקשתה להתרומם לכדי עמידה והיינו נאלצים להרימה. עשינו לה צילומים ואולטרסאונד שגילו ניווני פרקים באזור עמוד השרה ומחלה שלא זוכרת את שמה באזור הזנב.קנינו לה רצועה מיוחדת לאזור האגן על מנת שנוכל להרימה. כל הדברים הללו הסבו לה כאבים וסבל. הדבר נמשך כחצי שנה, כשבכל פעם הוטרינרים מנסים לתת לה תרופות חזקות יותר לשיכוך כאבים, ובגלל מחלת הקושינג לא ניתן לתת לה סטרואידים ונאלצו למצוא תרופות אחרות. בכל יום נתתי לה כ5 סוגי תרופות, אבל המצב רק התדרדר והיא היתה שרועה 24 שעות ביממה על הרצפה מבלי יכולת לקום והיתה בוכה כל אימת שרצתה לשתות או לאכול או לשנות תנוחה או סתם כשכאב לה.בלילות ישנה בחדרי והיתה בוכה כל אימת שרצתה לשנות תנוחה. אבל וזה אבל גדול, היתה לה לדעתי גם קצת שמחת חיים, שמחה לליטופים, שמחה לכל מיני נשנושים,וגם אהבה לטייל קצת איתנו. כבר זמן שאני שקלתי לבקש שירדימו אותה, ולפני כשבוע הייתי אצל הוטרינר בבית החולים ואמרתי לו שהכלבה כואבת ומצבה לא משתפר והוא כבר לא ידע מה להגיד לי ונתן לי לנסות עוד תרופה, אבל שום דבר לא עזר. ולפני יומיים לאחר לילה קשה גמלה בליבי ההחלטה להרדימה והזמנתי וטרינר הביתה שאמר לי שהחלטתי נכונה והוא הרדים אותה כשאני ובעלי יושבים לידה. מאותו יום אינני מפסיקה לבכות ואינני מפסיקה להאשים את עצמי בגרימת מותה ולא משנה כמה יגידו לי שהיא סבלה עדיין אני מרגישה שיכולתי להשאירה עוד בחיים. אני פשוט לא יכולה לשאת את רגשות האשם האלו. וזה מצב כל כך סופי, אבל אם הייתי יודעת שזו תהיה התוצאה לא הייתי מרדימה אותה, ואז הייתי ממשיכה לתת לה לסבול? פשוט מבולבלת, כואבת, חסרת אונים. אני לא ילדה, אניבת 65, והתחלתי לקחת תרופות הרגעה כדי להרגע. כיצד מתמודדים עם דבר כזה.ואיך אדע שעשיתי את הדבר הנכון?

לקריאה נוספת והעמקה

סיגלית לאור העובדה שכבר הסבירו לך וחזרו והסבירו עד כמה אינך צריכה לחוש אשמה ובכל זאת את ממשיכה להתייסר ואף לקחת כדורי הרגעה, נראה לי שטוב תעשי אם תיפני, ולו למספר פגישות, לייעוץ/טיפול פסיכולוגי.

25/07/2014 | 22:59 | מאת: שלומית

שלום. אני בת 28, מרגישה כבר כמה שנים מתח בגוף ללא כל סיבה נפשית/ פסיכולוגית הנראית לעין. למשל, יש מצבים בהם אין לי רגשות/ מחשבות שליליים, ואין שום דבר שמדאיג אותי, ועדיין הגוף שלי פיזית במתח ( מתח בשרירים, נשימה לא זורמת טבעי, לפעמים דפיקות לב מעט מהירות). המתח הזה בגוף מלווה אותי חלק ניכר מאוד מהזמן. אני באמת לא מבינה למה אני במתח פיזי ללא כל קשר למתח פסיכולוגי/ נפשי. (בעיה עם סרטונין אולי?) יש לציין שאני עושה הרבה ספורט ואפילו מדיטציה על בסיס קבוע, וזה כמעט ולא מביא לשיפור. השאלה שלי היא, האם יש פיתרון שאינו כרוך בלקיחת תרופות. הכוונה האם ישנן תרופות "טבעיות" ולא כימיות ? אין באפשרותי הכספית ללכת לפסיכולוג כרגע. הרבה תודה מראש. שלומית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלומית אכן יש ונסתרות דרכי המוח, הגוף והנפש. הסבר פסיכולוגי סביר, פרט לעניינים הורמונליים אפשריים, מתיחס לאפשרות של מתח מגירויים אסוציאטיביים תת -מודעים. בכל מקרה, איננו עוסקים בתרופות. דברים טיבעיים, תוכלי למצוא לרוב בבתי המרקחת. מצער שגם מדיטציה לא מועילה לך. הייתי מציע שתתנסי גם בטכניקות אחרות ל-הרפיה עצמית (חפשי בגוגל).

26/07/2014 | 11:57 | מאת: שלומית

תודה על התגובה. למי כדאי לפנות? במידה והבעיה היא אכן הורמונלית, רופא משפחה הוא הכתובת?

24/07/2014 | 19:46 | מאת: זיו

שלום אני בן 43 כבר מספר שנים אני נוטל ציפרלקס. את הציפרלקס הניורולוגת שהיתה לי מזמן נתנה לי לקחת ,לדעתי בטעות כי אני הייתי יותר במצב של לחץ ולא מצב של דיכאון. עברתי הרבה בעיות בריאות ואולי בגלל הלחץ היא אמרה לי לקחת. היה לי אירוע מוחי. עכשיו אני בבוקרת אצל ניורולוג אחר. לפני שנתיים גילו שיש לי גם אפילפסיה ואני נוטל למוגין 200 מג פעמיים ביום . רציתי לדעת איך אני יכול להפסיק לקחת ציפרלקס ובמקום זה לקחת משהו למתח, אני מעדיף משהו טבעי אבל גם תרופה זה בסדר ,הבעיה אצלי זה מתח במיוחד ממה שעברתי האם רופא המשפחה יכול לעזור לי בנדון? חוץ מציפרלקס אני נוטל למוגין,קומדין,לוטן ובזפברט. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

זיו אנחנו - החמ והפורום פסיכולוגים. כך שאיננו עוסקים בתרופות. יש טכניקות רבות ופופולריות להרפיה-עצמית, להקלת מתח, אך עליך להתייעץ בעניין, לפני שאתה מנסה זאת, עם רופאיך. בעניין התרופות, לדעתי גם רופא משפחה יוכל לעזור לך.

23/07/2014 | 02:24 | מאת: יהונתן

שלום קוראים לה יהונתן ואני בן 21 מאז שאני זוכר את עצמי במקומות שאני לא מרגיש בהם בנוח אני מאוד לחוץ לדוגמה שעברתי בית ספר בילדותי הייתי בלחץ מאוד קשה והפחד להגיע לבית ספר מחשש להיות לבד הדבר המשיך גם לצבא ששם זה החמיר וגרם לי להיות בדיכאון קשים מאוד גם בבסיס פתוח וגם בבסיס סגור לקח לי להתאקלם לבסיס הפתוח אחרי שלא הצלחתי להסתדר בבסיס סגור בערך חצי שנה עד שנה בעקבות הלחצים אני פוחד לצאת לעבוד ) אני עדיין בצבא לקראת שיחרור( ובכללי אני פוחד לצאת לאזרחות מחשש שאני יחווה את אותם לחצים ודיכאון במציאת עבודה ובהתאקלמות אני חייב גם להגיד שאני בן אדם מאוד חברותי ככה שבכלל אני לא לבד אבל במקומות חדשים שאני ללא אנשים שאני מכיר אני מרגיש לבד נפשית אז רציתי חוות דעת של מומחה לגבי המצב של כל הלחצים ואם יש אפשרות לפתור את זה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

יהונתן יש אנשים ואתה כנראה נמנה עליהם הסובלים מרגישות יתר ללחצים, מתחים וחרדות.. כמובן, שיש לזה כיוון של "פתרון", היינו הקלה ושיפור משמעותיים בהתמודדות ובתחושות. לעזרה ראשונה תוכל להסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין, אך סביר ורצוי יותר שתפנה לייעוץ/טיפול אצל פסיכולוג קליני, המתמחה בטיפול בגישת ה- CBT(קוגנטיבי-התנהגותי)והיפנוזה.

21/07/2014 | 17:02 | מאת: מחבר

שלום. אני מעוד זקוק לעזרתכם. אני סובל כ 4 שנים מתחושות מוזרות בכל מיני מקומות בגוף. הסיוט הסה התחיל מאז שהיתי מגביל את עצמי בשינה כעשיתי בעיקר משמרות לילה ולאחר מכן היתי הולך ללימודים. התבמינים הם: כובד בראש, נימולים בכל מיני מקומות בעיקר בגפיים, תחושת ששורף לי בפנים, מתח לפעמים , כאבי ראש, קושי לקום מהמיטה, הרגשת כללית רעה מעוד. עברתי כבר הרבה טיפולים ואין יעילות מהם כמעט. מעוד זקוק לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

ל"מחבר" קשה להבין איזה עזרה ניתן להציע לך, לאחר 4 שנים של טיפולים ? כדי שאוכל לנסות ולהציע לך משהו, כדאי שתציין מה אבחנו הרופאים/מטפלים לגבי בעייתך ומה הטיפולים שעברת כבר ?!

שלום ד"ר נעמן, אימי עברה לפני כשש שנים ניתוח קשה בבטן, מאישה מאוד חזקה הפכה לאישה חלשה ושברירית בעיקר בנפש. לפני כחודש וחצי אבי אושפז בבית החולים ומצבה של אימי החמיר עוד יותר. היום לאחר שבוע שאבי כבר בבית וצריך טיפול מסור, אנחנו חווים בקושי הרב של אימי לצאת מהמרה השחורה שהיא נפלה אליה דבר שגורם לתחושה רעה אצל כל הסובבים אותה ובעיקר אצל אבי. חשוב שאציין שהיא לא מוכנה לשמוע אפילו על טיפול פסיכולוגי כאופציה. האם יש דרכים אחרות שניתן לעזור לה? לעזרתך אודה מירה

מירה לו מדובר היה בתגובה ריגשית מתונה וקלה יחסית, יתכן וניתן היה להסתייע בדרכים אחרות, כמו הטיפים לגולשים, הנמצאים בתחתית דף זה מימין. לאור קשייה של אימך והחרמתם סביר שלא ניתן יהיה לטפל בה, ללא טיפול פסיכולוגי מתאים. נסה לשכנעה לתת יחד איתך, לא כיון שהיא הבעיה, אלא יחסיכם בבעיה. יתכן וזה ישכנע אותה.

16/07/2014 | 21:39 | מאת: בורמה

שלום , אני בן 23 אני מטייל כבר למעלה מחמישה חודשים במזרח , טסתי לבד וכעת אני בבורמה . הטיול שלי מגיע לסופו בעוד שבועיים ואני אהיה בישראל. לפניי כחודש התחילו לי שלשולים חריפים בהודו ולאחר כמה ימים ניסיתי אנטיביוטיקה כדי שזה יעבור כי זה לא עבר , האנטיביוטיקה לא עזרה אז הלכתי לרופא וגם הטיפול שלו לא עזר אבל בגדול אני מרגיש טוב ואני מאמין שזה יעבור מעצמו. אך בשבוע האחרון בגלל כל הפחד ממחלה קשה נהייתי לחוץ , הייתי לבד לחלוטין התחיל כאב עמום בצד שמאל של החזה וכל הזמן תחושת האדרנלין עברה בגוף , הרגשתי דפיקות לב ותחושת מחנק . למחרת הלכתי לבית החולים פגשתי קרדיולוג שביצע אקג ובדיקה גופנית ואמר לי שאני בסדר גמור ידעתי שאני בסדר אבל הייתי צריך אסמכתא , זה קרה לפניי 5 ימים ומאותו יום הדופק המהיר והלחץ והכאבים בחזה לא עוזבים אותי , אין לי תאבון ואני אנמי לסביבה לחלוטין , אני מנסה לדבר עם אנשים אבל קשה לי להתרכז אני מעשן המון במהלך היום כדי לנסות להירגע ואני כבר לא יודע מה המניע של ההתקפים הבלתי פוסקים, חשוב לציין שאני לגמריי לבד כעת ומחר אני טס לסינגפור להיפגש עם אחי כי התכנון היה שנסיים את הטיול שלי ביחד . רציתי להזמין במהלך השבוע כרטיס טיסה דחוף לישראל אבל בגלל שאח שלי מגיע אני לא יכול לאכזב אותו . הפחד הכי גדול שלי הוא שאני מרגיש שהלב שלי לא ישרוד את כל החרדה הזאת , שהוא לא יצליח להתגבר שאני לא אשרוד עד שאני אפגוש רופא או פסיכולוג בישראל , אני לא רוצה ליפול על אחי כי הוא בסך הכל בן 17 אבל אני במצוקה , ההתקף חרדה במהלך כל היום וכל השיטות שניסיתי כבר לא עוזרות כמו בהתחלה , לא כתיבה ולא נשימות , לא לראות סרט ולא לדבר עם אנשים . מה עליי לעשות בשבועיים הקרובים ? איך להקל על הגוף ? אני אשתדל להתנהג כרגיל עם אחי , וגם אין לי בעיה לחיות עם החרדה אבל אני אשרוד את זה מבחינה קרדיולוגית ? - בריא בדרכ ללא עבר של בעיות לב - הפעם היחידה שהרגשתי ככה בעבר היה בלילה שלפניי הפסיכומטרי וז עבר מיד אחריי הבחינה

לקריאה נוספת והעמקה

לבורמאי.. בהנחה, כעולה מדבריך, שהבדיקות הרפואיות העלו שאתה תקין ואתה רק סובל מחרדה, הרי שאין לך מה לחשוש. החרדה כשלעצמה וכשהיא נמשכת תקופה שאינה ארוכה במיוחד, אינה אמורה להזיק או לגרום לבעיות לב או כל מחלה משמעותית אחרת. אם אינך חש הקלה כדאי שתהיה בקשר עם פסיכולוג. אתה יכול לעשות זאת גם טלפונית או אינטרנטית (סקייפ וכד), עם פסיכולוג מהארץ. אם תתקשה לאתר אחד כזה, תוכל לטלפן אליי לנייד (054-7549898).

14/07/2014 | 20:08 | מאת: שרי

שלום!ביתי כבת11 רגישה מאוד גם ביומיום בעקבות האזעקות ויותר מזה בעקבות ההקפצה של אחותה הגדולה בשבת נכנסה לחרדה אמיתית וגדולה במשך 24שעות היא לא הפסיקה לבכות היא אומרת שהיא מדמיינת אזעקות בראש המצב הביא אותה לחולשה פיזית ממש(כולל חום גבוה)האם זהו השלב שתורי כאמא להכנס ללחץ ולהתחיל לטפל בילדה או שבעקבות המצב הלא נורמלי ההתנהגות שלה עדיין בגדר הנורמלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שני קשה להעריך על פי תיאורך התמציתי (מובן כמובן, בשל מגבלות הפורום), עד כמה משמעותית מצוקתה של ביתך. כללית, סימפטומים של חרדה שכיחים אצל ילדים (ולא רק אצל ילדים), בעוצמות שונות. כמאמר הביטוי, יש בזה להעיד על "תגובה נורמלית" ל"מצב לא נורמלי". אם הסימפטומים מחמירים ונמשכים, פוגעים משמעותית בתפקוד הרגיל וגורמים לסבל אזי כדאי שלא להיות בלחץ (!!) אך לשקול פנייה לגורם מקצועי-פסיכולוגי, להעמקת הבירור והסיוע.

13/07/2014 | 14:04 | מאת: יוסף פנחסי

בן 63 . מחלות רקע כמו: יתר לחץ דם, סוכרת, אי ספיקת לב, שני אירועים מוחיים. סובל מחרדה מתמדת. לא יודע כיצד עלי להתמודד עם חרדה קשה.רעד בגוף ובכי בלתי נשלט. פרט לתרופות האם מומלץ גם על תארפיה.? אודה על תשובתכם/ך המהירה. בברכה, יוסף פנחסי

לקריאה נוספת והעמקה

יוסף בהחלט מומלץ שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, אם במסגרת קופת חולים ואם באופן פרטי. טיפול אצל פסיכולוג קליני עשוי לעזור לך באופן משמעותי ואפילו לייתר את הצורך בתרופות.

12/07/2014 | 21:56 | מאת: פאניקה

שלום, תמיד פסיכיאטרים אומרים שלא ניתן למות מהתקף חרדה/פאניקה. אז איך הם מסבירים מקרים של אנשים שמתו כתוצאה של בהלה מאזעקות כמו צבע אדום? ראיתי גם כתבה בYNET על אדם שמת כי נבהל מקול נפץ. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי התקפי חרדה ופניקה כשלעצמם, אכן לא ממיתים, בדרך כלל. הם כן עלולים, בנסיבות קיצוניות להחמיר מצבם ואפילו לגרום להתקף לב ומוות, אצל אנשים הסובלים מלכתחילה מתחלואה "לבבית" משמעותית.

10/07/2014 | 21:57 | מאת: מיה

מאז שהתחיל כל הסיפור אני לא ישנה יותר מכמה שעות בודדות בלילה, לא מצליחה ללכת לישון לפני 2 בלילה, וגם זה לא שינה טובה התיאבון ירד, לא אוכלת יותר מארוחה ביום.. אני עייפה, אין לי מצב רוח פשוט מותשת...

לקריאה נוספת והעמקה

מיה מה השאלה ? לעניין קשיי השינה, טכניקות ל"הרפיה עצמית" מוכיחות עצמן כיעילות ביותר. נסי את זו המוצעת ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין ובמיוחד את אילו שבאתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל ).

10/07/2014 | 18:57 | מאת: קרן

שלום מאז האזעקה ביום ג שתפסה אותי בחוץ ונלחצתי כי אני מטפלת בסבתי הקשישה שנשארה לבד יש לי דפיקות לב קשה לי לישון בלילות וגם יום רבעי תפס אותי איך שנכנסתי לעבודה והיתי לבד ומבולבלת מאוד היום כבר לא הלכתי לעבודה הפחד לצאת מהבית ושיתפוס אותי בנהיגה רק המחשבה כבר מלחיצה אותי אין לנו ממד ורצים לחדר מדרגות איך אני מרגיעה את עצמי שבקרע סבתא גם מלחיצה אותי היא בת 90 צמודה לחדשות תודה על התשובה

לקריאה נוספת והעמקה

ברמת הסימפטום, דהיינו להפחית את דפיקות הלב, להקל על הירדמות ועוד, טכניקות של הרפיה עצמית יכולות מאד לעזור. תוכלי למצוא הקלטות ללימוד עצמי של הטכניקה באינטרנט ובמיוחד באתר של דר ברוך אליצור. משתשפרי יכולתך ושליטתך בהרגעה עצמית, יש להניח שזה יקרין חיובית על כל התנהלותך. תחושי פחות פחד ויותר ביטחון. תהיי פחות חרדתית ולחוצה וכך גם תוכלי להרגיע את סבתך וכו. יחד עם זאת, זו לא תרופת קסם וסביר שיהיה צורך ומקום לרכוש כלי התמודדות נוספים במסגרת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים.

10/07/2014 | 17:17 | מאת: שי

אני בן 29 ואני מאוד מפחד מהזעקות אני מתל אביב ובכל יום מיום שלישי יש אזעקות אני מאוד מפחד אני כועס על החמ"ס

גם אני כועס על החמאס ולא אוהב אזעקות כמאמר הקלישאה, אילו תגובות נורמליות, למצב לא נורמלי. אם מדובר בסימפטומים חרדתיים של ממש, נסה להיעזר ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין. אני אמנם משתמש במילה "נסה" אך כוונתי לומר שבכל מקרה זה אמור לעזור, אם אמנם תקפיד ותתמיד (!) ביישום ההמלצות שם.

10/07/2014 | 17:00 | מאת: שרון

שלום רב, אני בת 42 נשואה + 3 העבודה שלי במרכז. אני רועדת מפחד להגיע לעבודה בתקופה הזו. אני צמודה לרגיעון בין פעם לפעמיים ביום. האם זה מותר? ממכר? איך אפשר להירגע בלי הכדורים? :) תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

איננו עוסקים בתרופות. הח"מ והפורום פסיכולוגיים ! להערכתי, שימוש מבוקר וזמני ב"רגיעון", מצמצם את החשש להתמכרות. נסי להסתייע בהמלצות ובטכניקות שנכללים ב"טיפים לגולשים", שבתחתית עמוד זה מימין ובמיוחד בטכניקות של "הרפיה עצמית". הן בזו המופיעה בקישור הנ"ל והן ובמיוחד באילו המצויות באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב"גוגל").

11/07/2014 | 23:17 | מאת: שרון

תודה רבה!

10/07/2014 | 16:08 | מאת: סיון

בני בן ה 8 מפחד מהאזעקות עוד משהוא היה בן 3 כל מבצע זה חוזר לו שוב אתמול מרוב אזעקות הוא התחיל לבכות בא לי להתאבד אנינרוצה למות והוא נכנס לבכי ולא מוכן לצאת מהממד איך ניתן לעזור לו. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אני לא מומחה לטיפול בילדים, אלא במבוגרים מגיל 17 ומעלה. בכל מקרה, חשוב שלא ללחוץ עליו "להרגע", אלא להרגיעו תחילה לפני כל הסבר, על ידי נוכחות משותפת, חיבוק, מגע, הסחת דעת לדברים שבדרך כלל מעניינים אותו וכו'. משיירגע קצת אפשר להסביר לו שהפחד הוא טיבעי ואפילו צפוי, אך ניתן להתעלם ממנו על ידי פעילות, מחשבה על דברים חיוביים, טכניקות של נשימה איטית ועמוקה וכד'. תחושה של "אנחנו ביחד", יכולים להתגבר על כל דבר, פעילות כלשהי, הקפדה על שיגרה והטיית הקשב לגורמים מסיחי דעת, עשויים מאד לעזור. במקביל ולאור נטייתו החרדתית הקשה, היה ויש מקום לפנות איתו לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים, אלצ פסיכולוג לילדים.

10/07/2014 | 15:45 | מאת: לילך

אני סובלת מזכרת נעורים והילד לאור המצב בלחץ. בן 9

לילך מה השאלה ?

10/07/2014 | 15:34 | מאת: דינוש

שלום רב ., אני בת 53 שוקלת 90 ק"ג סוכרתית ( מזריקה ויקטוזה ) . בדר"כ אני מטופלת בדיוואן 80 מ"ג פעם ביום - להורדת לחץ דם א. אתמול הרגשתי רע ולקחתי גם אחד בערב - האם או קי ? ב. האם רסק קיו עוזר להפחתת החרדות ? ג. מה ניתן לתת לאישה מבוגרת בת 84 ? להרגעה מחרדות?

איננו עוסקים בתרופות. כדאי שתתייעצי בענין שאלותייך התרופתיות, עם רופא המשפחה שלך. בכל מקרה, ה"טיפים לגולשים" שנכתבו על ידי ומצויים בתחתית עמוד זה מימין, יכולים לעזור לכל גיל. גם ל"אשה מבוגרת בת 84". בהצלחה

10/07/2014 | 15:34 | מאת: קלינקס

שלום ד"ר עברתי פיגוע ב2003בתחנה מרכזית תל אביב נפגעתי נפשית[אחרי שנים של ריצות אין סופיות לא הוכרתי כנכת פיגוע .ואני חיה את זה כל יום] פניתי לנט"ל ונדחיתי .טלפונית ואף בפגישה אישית.מאז איני יכולה להיות במרחבים שיש קהל צפוף.איני הולכת לסרט לבד יושבת בביתהייתי בטיפול אצל אריק ממכון עופר משך מס שנים עזבתי מצידי הוא היה בסדר גמור מקצועי רגיש אנןשי וישר הוא מכיר את ההתנהגות שלי לישון בגינה .לצערי נפגעתי אתמול היד שחורה מכתמים שטפי דםוכך קרה לי שלשום כמעט גנבו לי את התיק .היתה לי פגישה ברווחה ב1 לחודש והעובדת רווחה ראתה שאני במצוקה מבולבלת הציעה לי ללכת לשיקום טראומה ברמת חן שם הייתי ב2003 העדפתי איכילוב התקשרתי קבעו לי ב20 לאוגוסט.בינתיים אני מבולבלת קשה לי לישון .לא מבשלת לא מנקה עייפה מהחיים.מה עליי לעשות ד"ר אנא אל תפרסם את מה שכתבתי רק תשיב לי ברשותך מה עלי לעשות עשיתי צעד בבקר לכיוון מיון איכילוב ב11וחצי אזעקה תפסה אותי בכניסה .הלכתי לבית ממול ונרדמתי על הדשאבצל .ככה אני מתמודדת. עצתך ברשותך לא רוצה פרסומים קשה לי הראייה רק עיצה מאז רצח ה

לצערי, פנייתך מתפרסמת, שלא על פי שליטתי. בכל מקרה, הן לא ציינת את שמך ותיאור מצוקתך תואם למצוקתם של אנשים רבים מאד. כללית, לאור רקעך ועוצמת הסימפטומים שאת מתארת, מדוע שלא תיפני שוב לפסיכולוג ממכון עופר (?) אצלו היית בטיפול שעל פי דברייך עזר לך ?! בכל מקרה,כדאי שתיפני לרופא המשפחה שלך בעניין. רופאי המשפחה עוברים הכשרה יסודית בטיפול במצבי חרדה ודיכאון. אם יהיה צורך, הוא כבר יידע לזרז את הגעתך לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני מתאים מטעם קופת החולים אליה את שייכת.

10/07/2014 | 15:16 | מאת: מיכל

שלום רב. בתי בת 13 במצב חרדתי עקב המצב. אנחנו תושבי הצפון ולמרות שאצלנו המצב שגרתי ללא אזעקות, בתי נכנסה למצב של חרדות במלחמה הקודמת ב- 2006 חוותה את המלחמה בצורה קשה(נפשית) והייתה בחרדות קשות מאד.כרגע ממעטת מאד לאכול(סובלת בשגרה ממשקל נמוך FTT) לא מוכנה להיפגש עם חברות, בלילות ישנה אתנו. בעבר לקחה רסיטל והפסיקה לפני כחצי שנה כשהייתה הטבה משמעותית. רציתי לדעת מה אפשר לעשות על מנת להרגיע את המצב. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ראשית, נסי ליישם עם ביתך, בשפה המותאמת לה את ה"טיפים לגולשים", המצויים בתחתית עמוד זה בצד ימין. אם זה לא יספיק ולאור העובדה שכבר קיבלה בעבר תרופות נגד נטייתה ותגובותיה החרדתיות, כדאי שתיפני איתה לייעוץ/טיפול אצל פסיכולוגית קלינית המתמחה בילדים.

10/07/2014 | 15:12 | מאת: סיגל

ואני חרדתית מאוד הילדים שלי מאירים לי על כך ומסבירים אבל אני מאוד מאוד פוחדת אם אני במקומות כמו סופר או מרכז קניות אני מרגישה יתר הקלה אבל לפעמים החרדה שלי היא עד כדי שאני לא יכולה לינשום לעשות שום דבר מכל דבר קופצת {פשוטו כמשמעו} איני יכולה שלא להיסתכל מהחדשות אני יודעת שלהיתעדכן ולדעת איך להיתנהג אם במקרה תהיה אזעקה אך דווקא ההדרכות האלה והדיבורים מלחיצים אותי יותר אני מאוד מאוד פוחדת מה עלי לעשות על מנת למגר את הפחד אני מנסה לעשותד ברים בבית וגם לראות תוכניות אחרות אך מאוד מאוד מפחדת תודה

לקריאה נוספת והעמקה

בתחתית עמוד זה מימין, תחת הכותרת "טיפים לגולשים" ריכזתי קוים מנחים ראשוניים לסיוע במצבי מתח וחרדה. נסי להסתייע בהם ובעיקר לתרגל טכניקות של "הרפיה עצמית" תוכלי למצוא הקלטות מעולות באתר של ד"ר ברוך אליצור- (חפשי ב"גוגל"). אם זה לא יספיק תתייעצי עם רופא המשפחה שלך ובמידת הצורך תיפני ולו למספר פגישות לפסיכולוג קליני מתאים.

10/07/2014 | 14:59 | מאת: אלמונית

ד"ר מאיר נעמן שלום רב, תמיד היו לי חשבות חרדתיות שאופיינו בעיקר על רקע מאורעות שהתרחשו ולאחריהם הייתי צורכת באופן אובססיבי פריטי מידע דרך האינטרנט והטלוויזיה. אך בשבוע שעבר לאחר רצח הנערים וצפייה אובססיבית (כהרגלי) בטלוויזיה, היה לי בפעם הראשונה התקף חרדה. דופק מהיר, לחץ, מועקה ומחשבות מאוד מלחיצות שלא הרפו.. עצב גדול והמון לחץ. כרגע המצב נרגע (לקח כמה ימים לחזור לאיזון), ורציתי לדעת מה עליי לעשות? עליי לפנות לפסיכיאטר? לפסיכולוג? להתחיל cbt? מה עליי לעשות קודם?

לקריאה נוספת והעמקה

בהתייחס לנטייתך החרדתית, המוכרת לך מזה זמן, הייתי מציע שתיפני תחילה לפסיכולוג קליני, המטפל בגישת ה-CBT. אם יהיה צורך גם בסיוע תרופתי, הוא כבר יידע להפנות אותך לקבלתו, מגורם מתאים.

10/07/2014 | 14:39 | מאת: אורטל

שלום, אני בת 28 , מטופלת בתרופה אנטי חרדתית בשם "לוסטרל". בעברי קיבלתי ציפרלקס אך תופעות הלוואי היו מעיקות עלי. לאחרונה עם השימוש בלוסטרל הרגשתי טוב ללא חרדות בכלל. מאז תחילת המתקפת טילים על המרכז החרדות הופיעו שוב, כאילו לא נטלתי תרופה בכלל. מה אני אמורה לעשות כדי לא לסבול מחרדות? הרי הטיפול של תרופה היא לטווח ארוך (חצי שנה), ואני כבר נוטלת לוסטרל שלושה חודשים. אם אתחיל טיפול בתרופה חדשה, שוב אצטרך להמתין חודש עד שהיא תשפיע?

לקריאה נוספת והעמקה

איננו עוסקים בתרופות. הפורום הוא פסיכולוגי ולא רפואי. להערכתי, לא יהיה צורך בהחלפת תרופה אלא בהגדלת מינון. בכל מקרה צפוי שתהיה השפעה חיובית מצטברת ולא תצטרכי להמתין זמן רב להקלה בסימפטומים. חשוב מכך, גם למקבלים טיפול תרופתי, רצוי ומומלץ מאד להסתייע במקביל בטיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול מעין זה עשוי אף לייתר את הצורך בתרופות.

10/07/2014 | 13:58 | מאת: יורם

לפני חודשיים עברתי חבלה בראש אני סובל מכאבי ראש חזקים ,סחרחרות .קושי להתרכז,נידודי שינה לאחר תקופה שלא נהגתי ניסתי לנהוג שוב תוך כדי נהיגה הרגשתי מטושטש כרגע אני פוחד לנהוג מה עליי לעשות תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אם אין סיבה רפואית מזוהה המונעת ממך מלנהוג, רצוי שתנסה להתגבר בכוחות עצמך על הרתיעה והפחד ותנסה לנהוג באופן הדרגתי ואפילו בליוויית מישהו שאתה סומך עליו. אם בכל זאת תתקשה,כדאי יהיה לפנות לפסיכולוג קליני מתאים, שיעזור לך במספר פגישות קטן, בגישה ה"התנהגותית" להחזיר אותך לגלגל ההגה והנהיגה.

11/07/2014 | 18:16 | מאת: יורם

מבחינה רפואית עברתי סיטי ראש שיצא תקין ובדיקה ניורולוגית שיצאה גם תקינה אך כתוצאה של חבלת הראש עדיין סובל כאבי ראש חזקים.סחרחורות,נדודי שינה,כושי להתרכז לוקח כדור אלטרולט, בונדורמין , ורוקסט (לא ישן טוב בלילה) חושש שהכדורים פוגעים בעירנות תודה

10/07/2014 | 13:18 | מאת: שאולי

ד"ר נעמן שלום רציתי לשאול האם מצב כזה של ירי טילים ואזעקות ומקלט יכולים לגרום לילדים טראומה בטווח הארוך? כי אני שומע שבשדרות יש ילדים עם חרדה תודה מראש שאולי

להערכתי וכל עוד לא מדובר בחשיפה לסיטואציה קשה של ממש, אין כל מקום לחשוש מטראומה עתידית.

10/07/2014 | 13:05 | מאת: נירית

שלום, אנחנו גרים באזור המרכז ויש לנו ילד בן 4.5 שבכל פעם שיש אזעקה הוא פוחד ושואל הרבה שאלות. אחר כך הוא גם נצמד אלינו ובא לישון איתנו בלילות. איך להסביר לילד קטן בשפה שהוא יבין מה זה אזעקה?

תלוי בגיל הילד. לילדים קטנים אפשר לדבר על תרגיל שנועד לחזק את הזהירות מפני סכנות ודברים רעים שעלולים להתרחש. כמובן, שזה צריך להיות מותאם לשפתם ויכולת ההבנה שלהם. רצוי ללוות זאת בסיפור מתאים

09/07/2014 | 18:20 | מאת: דן

בני בן ה-26 בריא בד"כ ומנהל חיים נורמטביים. בשירותו בצבא היה מועמד למצטיין הנשיא בגין פעילותו בעורף במבצע עופרת יצוקה ובסופו של דבר קיבל אות מצטיין של אלוף פיקוד הדרום. באותם ימים הוא עשה ימים כלילות בבסיס בניסיון לסייע בכל דבר. לעומת זאת במבצע עמוד ענן והיום בצוק אין הוא מלא בחרדות שמאלצות אותנו להרחיק אותו מאזור הדרום כדי שהוא ירגע. עלי לציין שהוא מנהל חיים תקינים, עובד לומד ומבלה, ומיד כשהתחילו שני המבצעים, הוא מנוטרל ולא יכול לתפקד. אבקש ייעוץ כיצד ניתן לסייע לו. תודה

דן לעזרה ראשונית, תוכלו להסתייע ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין. בהתייחס לתיאורך יתכן ומדובר ברגישות "פוסט- טראומטית", המצדיקה היוועצות עם פסיכולוג קליני מתאים, אם מטעם הצבא לאור נסיבות העניין או במסגרת קופ"ח, או באופן פרטי.

05/07/2014 | 23:39 | מאת: אלינור

שלום, לאחר שביקרתי בכמה פורומים באינטרנט אני סבורה כי אני סובלת מואגיניזמוס. אותו כאב בלתי נסבל שנשים תיארו בעת ניסיון החדירה והכיווץ הלא רצוני של שרירי האגן ואף הרגליים בהחלט תואמים לתחושותיי. הבנתי מדבריי רוב הרופאים שהשיבו לאותן נשים, שקשה לפתור את הבעיה הזו בכוחות עצמך. רציתי לשאול כדי להיות בטוחה- האם באמת אין שום פתרון או דרך שאוכל לנסות אותה בבית בכוחות עצמי מבלי לגשת לרופא? תודה מראש על תשובתכם. אלינור

אלינור בעייתך די שכיחה ולמיטב ניסיוני ניתן להגיע בטיפול בה להצלחות טובות מאד. הכיוון המומלץ ביותר לדעתי הוא טיפול פסיכולוגי המשולב עם כלים התנהגותיים ובעיקר היפנוטיים.

שלום אני היום חייל לוחם בגבול עזה והמצב בזמן בהאחרון דיי מתחמם ואני ממשיך לספר לאמא שלי שהכול בסדר ואני בטוח וגם בעמוד ענן הייתה לי את הדילמה הזו של האם עדיף לשקר ולהגיד למשפחה שלי שהכול בסדר או להגיד את האמת שאני הולך לקראת משהו שיש סיכוי שלא אחזור. לא יודע אם יש לזה תשובה נכונה בכלל בכל מקרה זה דילמה מוסרית כזו

רותם שאלתך אכן קשה. וכפי שציינת בשכל רב, אין גם לי בטחון שיש כאן "תשובה נכונה" של ממש. שכן התשובה תלויה בהרבה גורמים אישיים ואישיותיים, שלך של אמך ועוד. כללית, הייתי מציע להפריד בין "לשקר" (לענות בצורה שקרית לשאלות ברורות ומאד קונקרטיות), לבין "לא לשתף" ו"לא לפרט" היכן שהפירוט לא יועיל אך עלול להקשות על מישהו היקר לנו. אני אישית, הגם שאני כלל לא בטוח שזה אכן מתאים גם לאחרים, הייתי נוטה להסתפק בשיתוף כללי ביותר, ללא התחזיות האפשריות הגרועות, שלרוב לא מתממשות, לשמחתנו וכך יש לקוות יהיה גם לגביך. התקווה תמיד קיימת, היא חיונית מאין כמוה והיא בודאי לא שיקרית. בהצלחה בפועלך ושירותך.

30/06/2014 | 23:06 | מאת: א

שלום בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת (mixed personality disorder) שהם קווי אישיות מקלסטר B (גבולי) וקלסטר C (תלותי) ללא מחלת נפש הבעיה העיקרית שלי היא השינה, כל הבעיות אצלי מתחילות כשיש לי לעתים נדודי שינה כשאני צריך לקום בבוקר אז אני בקושי וכמעט לא נרדם בלילה, כשאני יודע שיש לי עבודה\סידור מסויים, משהו שאני צריך לקום בשבילו בבוקר, אני לא נרדם, מין טריגר כזה, ואז זה משפיע עליי במשך היום וגורם לי להרגשה רעה, אני גם לא מצליח לעבוד ככה כי כל פעם אני הולך לעבודה עייף ואז מתחילים ויכוחים עם הבוס, החלפתי המון מקומות עבודה בגלל זה. אני זוכר שזה היה גם כשהייתי ילד, בקושי הייתי קם לביה"ס, והיו ימים שלמים שהייתי הופך ללילה, ואת הלילה ליום. בכללי אני הולך לישון בשעה אחת\שתיים בלילה, אלו השעות המומצעות שאני הולך לישון. הייתי בטיפול דינאמי כשנה ושמונה חודשים. הבעיה היא שבלילה גם כשאני מנסה לשים את הראש אני לא נרדם, כאילו הגוף שלי נלחם בי, אני מתהפך במיטה בלי סוף, ואז מתייאש, מדליק TV, ואז הולך למחשב, ומושך את הזמן, במחשב ומחכה להרגיש עייפות בשביל להכנס למיטה ולהרדם, אך זה לא מגיע, אני פשוט מגיע למצב שאני "מנקר" מעייפות אך לא מצליח להרדם. ממש שהגוף שלי נלחם נגדי, אני לא יודע מה לעשות. יש לציין שכשאני יודע שאין לי משהו מסויים לקום אליו בבוקר, ז"א יקיצה טבעית, אז אני ישן טוב ועמוק, ולא מתעורר באמצע הלילה, בכלל לא יוצא לי להתעורר באמצע הלילה, הבעיה רק שאני לא נרדם כשיש לי משהו בבוקר. מטופל באיטומין 20 מ"ג, פרפנאן 4 מ"ג ולמיקטל 250 מ"ג. האיטומין עוד איכשהוא עוזר לי לישון, אך כשיש לי עבודה או משהו לקום אליו בבוקר אני לא כ"כ מצליח לישון. ניסתי לקחת בונדורמין ואמביאן אך הם לא משרים לי שינה טובה, ז"א הם יכולים להרדים לי את הגוף אבל השינה לא עמוקה, ז"א אני לא חולם חלומות (באיטומין אני כן מצליח לחלום אך הוא מעייף אותי ביום שלמחרת!) כאילו בלילה כשאני לא נרדם המוח שלי עובד באלף סיבובים לדקה, במהירות, אני מתרגש מכל דבר הכי קטן והופך מעכבר להר, ומתחיל לחשוב עליו בלי סוף, ומה אעשה ואיך אעשה.. ולא מצליח להרדם.. טופלתי בSSRI אך במינון פקסט 60 מ"ג נכנסתי למצב מאני-פסיכוטי ועוד יותר לא נרדמתי בלילה במצב הזה.. כשלקחתי זיפרקסה 5 מ"ג זה דווקא עזר לי להרדם וטוב (הפסיק לי את המחשבות), אך האמביאן והבונדורמין לא עזרו לי עם המעטת המחשבות. רק האנטי-פסיכוטיות, אך הרופאה הפסיקה לי זיפרקסה משום שזה מעלה במשקל. והאיטומין מעייף אותי ביום שלמחרת וגם לא כ"כ עוזר ומעלה במשקל. מה עליי לעשות?? האם אפשר לצאת מזה? אני מפחד שהבעיה לא תפתר לעולם תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

א מצער לשמוע עד כמה אתה סובל מבעייתך המורכבת. כיון שאני והפורום "פסיכולוגיים" לא אוכל להתייחס לטיפוליך התרופתיים. מניסיוני המקצועי רב השנים אני משוכנע שניתן לעזור לך בהתמודדות יעילה יותר עם בעייתך, גם אם הדרך מתארכת ורצופה בניסיונות ואכזבות. בעיות מורכבות דורשות פתרונות מורכבים. לרוב ניתן להגיע אליהם אך זה מותנה בנחישות וההתמדה בניסיון למוצאם. נראה שלטובת בעיות השינה עדיף שתתמקד בטיפולים פסיכולוגיים בגישת ה-CBT ןהפנוזה ולאו דווקא בטיפולים בגישה דינמית.

24/06/2014 | 19:26 | מאת: דודי

ביתי בת ה5 מפחדת מחרקים (זבובים, יתושים, נמלים ועכבישים) בצורה היסטרית ונראה שהתגובה אינה בשליטתה. כאשר היא נמצאת בקרבת חרקים שכאלו היא מגיבה בבכי בלתי נשלט, ונגיעה בלתי פוסקת ברגליים (לכאורה כדי "להעיף" חרק שזוחל עליה- אולם אין עליה כלום). מה ניתן לעשות בנידון בגיל כזה? אני חוששת מהמגלבות שהיא תטיל על עצמה בגלל הפחד הזה (כבר עכשיו היא מעדיפה שלא לשבת על דשא, לא לשבת על ספסל בטבע וכו'). יצוין כי היא אלרגית לעקיצות יתושים ונמלים, ומגיבה בתגובה נראית לעין באופן חמור. אשמח לדעתך בעניין. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

דודי לצערי, אני לא מומחה מקצועי לייעוץ וטיפול בילדים. הואל לפנות לפורום מתאים אחר בפורטל "דוקטורס"

23/06/2014 | 21:45 | מאת: מירי

בעלי גבר בריא בדרך כלל חוץ מבעיית לחץ דם גבוה ומטופל בתרופות הוא בן 60 אימו נפטרה לפני כחודשיים אני מציינת זאת כי ייתכן שייש קשר להתקף חרדה שנתקף לפני כיומיים התופעות היו קושי בנשימה הזעות ואי שקט ומחשבות טורדניות הוא לא רגוע קבעתי לו תור לרופאת משפחה. שאלתי היא אם טיפול תרופתי כמו ציפרלקס יכול לעזור לו. אני גם מטופלת בתרופה הזו ולי זה עזר מאודרציתי גם לציין שהמצב רוח שלו ירוד מאוד. מצפה לתשובה מהירה תודה רבה מירי

לקריאה נוספת והעמקה

מירי איננו עוסקים בתרופות אלא בייעוץ וטיפול פסיכולוגי. כפי שאת יודעת מניסיוך וכדברייך, ציפרלקס היא תרופה אנטי דיכאונית (ובמינון מסוים גם אנטי חרדתית), יעילה, אך נטילתה מחייבת מרשם רופא וכמובן שאינה מתאימה לכל בעיהוכל אדם. בכל מקרה, עדיף טיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים אף עשוי לייתר הצורך בתרופות.

21/06/2014 | 15:51 | מאת: ליה

שלום, אני בחורה בת 29, נמצאת בזוגיות בשנתיים האחרונות עם בחור מדהים שאני מאוד אוהבת. יש משהו אחד שמאוד מפריע לי ואני מרגישה שהוא גם פוגם בזוגית שלנו. בן הזוג שלי בשנה האחרונה השמין מאוד, הוא עולה במשקל מחודש לחודש, אוכל כמויות גדולות מדי של אוכל, אוכל דברים לא בריאים, עושה משלוחים של פאסט פוד ואוכל מדי יום בחוץ. כמו כן, הוא לא עושה ספורט. ניסיתי לרמוז לו את הדברים בצורה עדינה מאוד. הצעתי לו לעשות יחד איתי מנוי לחדר כושר, בתירוץ שאני צריכה מישהו שידרבן אותי, הצעתי הליכות בערב יחד (כי זה טוב לזוגיות), אני משתדלת לעשות בעצמי את הקניות לבית ולקנות רק אוכל בריא ולבשל, ככה שתמיד יהיה לו בבית אוכל טוב ובריא. אני מכינה לו לעבודה שקית עם פירות ודברים בריאים לנשנש אם הוא רעב, והכל בצורה נעימה ולא דוחפת או לוחצת. אולם זה פשוט לא עובד לי...אני לא יכולה לראות אותו משמין ככה, זה כבר לא מושך, זה מרחיק אותי ממנו. ניסיתי לנהל איתו שיחה ולהגיד לו איך אני רואה את התקופה האחרונה ושחשוב שהוא ישמור על עצמו ועל הבריאות שלו, אולם הוא נעלב מזה, הוא מבקש ממני לתת לו חופש ולא ללחוץ. להבין שהוא עמוס בעבודה ושהוא לא יכול לעשות הכל- גם לעבוד וגם לדאוג לבריאות שלו. אני לא יודעת מה לעשות, אני יודעת שיש לו נטייה להשמנה (הוא שקל בעברו מעל 120 קילו), כשהכרתי אותו הוא היה רזה הרבה יותר ובשנה האחרונה הוא עולה בקצב גבוה ואני חוששת שהוא יחזור למשקלים הקודמים שלו, והזוגיות שלנו תגמר... אני אציין רק שהוא מאוד רגיש לנושא ולהערות בנושא, כיוון שאקסית שלו שהוא מאוד אהב הציבה לו אולטימטום שירד במשקל ומאז הם נפרדו והוא מדגיש בפני שאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא.

לקריאה נוספת והעמקה

ליה מצוקתך ברורה ומשמעותית. אכן, עלול שזוגיותכם תיפגע אם לא יחול שינוי. הקלישאה לקבל כל אחד את השני, כמות שהוא, יפה תיאורטית, היא פחות ישימה ואפשרית כשהתנהגות האחד מפריעה או פוגעת ישירות בשני, או בדבר המשותף, כמו משיכה, זוגיות וכד. עצתי לך היא לשכנעו ללכת יחד, לייעוץ זוגי. לא כדי לעבוד או לטפל בבעיית ההשמנה שלו, אלא על יחסיכם הזוגיים. סביר שאצל מטפל זוגי מנוסה, תוכלו להעלות ולדון בענין זה כמו אולי גם בנושאים רלבנטיים אחרים, במגמה לשפר את איכות יחסיכם.

21/06/2014 | 15:39 | מאת: ספי

יש לי קושי כתוצאה ממצב שהמעביד שלי ועוזרו התלבשו עלי כיוון שמבחינה אישית אחד מהם החליט שאינו מקבל תוצאות שרוצה למרות שאין כל הבטחה ששווק למשל יצליח! במקום להתייחס לקושי בצורה ישירה התחיל מסע הפצת שמועות ופעולות לפגיעה בי והגבלת תנאי עבודתי! הבעיה מתרכזת בקושי שלי לא להתמודד עם העובדות ואפילו לא סיום העבודה שהרי זה תמיד אפשרי בדרך זו או אחרת! אלא בהכפשות מאחורי גבי שאין בהם דבר! וזה גוזל ממני רגש ומחשבה ובעיקר שה שיקרי אלא שהם צריכים אותי אבל לא מסוגלים להגיע להחלטה שלורלת אחריןת והם בחרו בדרך של שקרים! עם הכל ניתן להתמודבד אבל שקרים זה גורם להרגיש שזה מחוץ למשחק. סתבר דהכל אישי!מה הדרך הנכונה להתמודד ניסיתי להכיר בכך להכיר שזה המצב אבל החלק שהשקרים וחוסר הישירות היושר מפרעים לי מאוד ניסיתי לקיים דיאלוג רק החמיר רת הבעיה בעוד שקרים ותגובות כמו בלון שנבנה על סיפור! וזה מטריד אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

ספי מצער לקרוא על תחושתך שהנך קרבן לשקרים מכוונים בעבודה. זה אכן מקור אפשרי לתחושה של חוסר אונים, תסכול ו"מוטרדות". האפשרויות להתמודדות : 1. דיאלוגים אישיים עם הנוגעים בדבר. 2. למצוא "מנופים" של השפעה מעל למעסיקייך הישירים ואולי אף מחוץ למערכת. 3. להחליף מקום עבודה.

יש לי חברה שצריכה טיפול פסיכולוגי. היא מדמיינת דברים שגורמים לה לפחד (דברים כמו יצורים מעורפלים ורעיונות כמו שמישהו בא להרוג אותה או שרוח מאיימת לפגוע בה), היא חותכת את עצמה המון, יש לה התקפים שבהם היא משתגעת- היא מרביצה לעצמה, חותכת את עצמה, היא עצבנית והיא ממש מתפרעת. היא ניסתה להרוג את עצמה כמה פעמים פעמיים היא בלעה מלא כדורים אבל אז היא הקיאה אותם (לא מרצון) והיא לא הרגישה טוב והיו לה כאבים במשך שבועיים. היא ניסתה לחנוק את עצמה ולהכות את עצמה בראש (בפעם האחרונה עם בקבוק זכוכית. אחרי שהיא יוצאת מההתקף שבזמן האחרון התארך לכמה ימים (שלא לאורך כל היום היא בהתקף אבל לאורך כל הזמן הזה היא מתנהגת כאילו משהו השתלט עליה והיא מקבלת את ההתקף בקלות) היא שוכחת הרבה דברים שהיא עשתה או זוכרת דברים מעורפלים. הדמיונות שלה התחזקו, הפחדים שלה התגברו והיא מקבלת את ההתקף לעיתים יותר תכופות מבעבר. גם כשהיא מחוץ לזה היא אוספת דברים שהיא תוכל לפגוע בעצמה איתם כי היא אומרת שהיא רוצה לעזור לעצמה וזה הדבר היחיד שמרגיע אותה. היא לוקחת המון כדורי הרגעה אבל אומרת שזה לא עוזר לה, לפעמים זה עושה אותה חלשה וישנונית. בפעם הקודמת שקבעתי לה תור לפסיכולוג של הקופת חולים שלה היא לא הלכה. היא אמרה שהיא מפחדת להתמודד עם זה ולהעלות את זה. עכשיו היא אומרת שאי אפשר לעזור לה והיא לא רוצה עזרה כי היא רוצה למות. אני רוצה להפנות אותה לטיפול אבל הטיפול דרך המרפאה הוא מאוד יקר ושתינו סטודנטיות ולא יכולות לעמוד בהוצאות. איפה עוד אפשר לקבל כזה טיפול? ואיזה טיפול היא צריכה?

לקריאה נוספת והעמקה

בוגי על פי תיאורך ועוצמת הסימפטומים מהם סובלת חברתך נראה לי שהיא עשויה להזדקק גם לסיוע תרופתי, הניתן בדרך כלל על ידי פסיכיאטר. לגבי הטיפול הפסיכולוגי הנדרש להערכתי, בכל מקרה (עם או בלי התרופות), תוכלי לבדוק במסגרת האקדמית ( אוניברסיטה או מכללה), בה אתן לומדות. במרבית הגופים האילו יש גם שירותי ייעוץ/טיפול פסיכולוגי לסטודנטים, הניתנים ללא תשלום או בתשלום סימלי.

19/06/2014 | 20:35 | מאת: סיסי

שלום רב, אני בת 23 ילד בן 4.5 בריאה בדרך כלל. בחודשיים האחרונים אני עוברת את ההתמודדות הקשה בחיי. זה התחיל מכאבים ודקירות בכל בית החזה ותחושה של שריפה ודפיקות לב מהירות צמרמורות דחף להכנס לשירותים ומצב רוח ירוד במיוחד יחסית לבחורה מלאת שמחת חיים מצחיקה ומוקפת חברות כל.רופאת המשפחה המליצה על רמוטיב 500 ויחד עם זאת הגיעו תוצאות בדיקות תקינות שעשינו בימים אלה. בצורה מופלאה כמעט יום אחרי שקיבלתי את הכודרים (עדיין לא שתיתי אותם) קמתי ללא כאבים ושום תחושה בבית החזה שמחתי שהצלחתי ללא הכדורים וכנראה הם נתנו לי את הסטירה. עברו כמה ימים התחילו סחרחורות נוראיות סוחר שיווי משקל פנימי שעברו עם הזמן ללא הכדורים עדיין מאז המצב החמיר . כל כאב גרון מתפרש אצלי כסרטן בגרון כל כאב ידיים או רגליים מתפרש כניוון שרירים כל כאב ראש מתפרש כגידול בראש וכן הלאה.... אני כל היום מתעסקת בזה וקוראת דברים באינטרנט שמשום מה כל תופעות הלוואי פתאום מתאימות למה שאני חווה בהכל... המצב רוח ירוד במיוחד וההתעסקות כל היום במחלות מתחילה להוציא אותי מדעתי. אשמח לדעת אם יש הגדרה מסויימת למה שאני חווה והאם עדיין רלוונטי לשתות את הרמוטיב 500 שקיבלתי מרופאת המשפחה שנשארו חדשים בארון. חשוב לציין שהיני עובדת במקום עבודה ומתפקיידי אני עוסקת בביטוחי בריאות לאנשים ושומעת המון על מחלות שלא שמעתי מיימיי המקום עבודה יחסית חדש ולרב משם התחילו המחשבות הנל. אשמח ממש להתייחסות או דעה תודה רבה רבה והמון בריאות

לקריאה נוספת והעמקה

סיסי איננו עוסקים בתרופות אלא בייעוץ וסיוע פסיכולוגי. לענין הרמוטיב, תצטרכי להתייעץ עם הרופא שהמליץ לך על הטיפול הזה. בכל מקרה ועל פי תיאורך נראה שאת סובלת ממתח וחרדות בעוצמה ניכרת, המצדיקה פנייה לפסיכולוג קליני מתאים (במסגרת קופת חולים, או באופן פרטי), לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את המקור לחרדותייך ובעיקר יספק לך כלים כדי להתמודד איתן ואף ולבטלן.

15/06/2014 | 17:26 | מאת: גלית

שלום רב אני סובלת מלחץ וחרדה כשנה ומתקשה מאוד לשון באופן רצוף.כתוצאה מנשירת שיער וטיפול לא מוצלח . האם לקטיום יכול לסייע לי ?האם הוא דומה לצפרלקס בהשפעתו ?

גלית איננו עוסקים בטיפול תרופתי אלא פסיכולוגי. האם פרט או בנוסף לטיפול התרופתי שהוצע לך, את גם בטיפול פסיכולוגי ? שכן, הסיוע הנכון ביותר למצבי מתח וחרדה הוא טיפול פסיכולוגי מתאים, העשוי אף לייתר את הצורך בתרופות.

12/06/2014 | 21:40 | מאת: משה לוי

שלום שמי משה ואני בן 23 לפני כמה שנים עברתי איזה משברון בקטע החברתי שכיסח לי את הביטחון הדימוי ואפשר להגיד את האמון באנשים. . היום לאחר שהצלחתי להרים את עצמי ואני מרגיש במקום מאוד טוב יש לי בעיה אחת שמאוד מציקה לי. . אני לא מסוגל להיפתח בצורה אינטימית לאנשים, די קשה לי לדבר עם בחורות וכל זה מכיוון שאני מאוד מפחד מדחייה אז אני די "מעדיף להישאר" במקום המוגן שלי שבו אני צוחק ומתלוצץ עם אנשים ובחורות אך אף פעם לא אנסה ליזום יציאה או לקחת מספר טלפון.. השאלה שלי היא מה אני יכול לעשות בשביל להתגבר על הפחד הזה שכל כך תוקע אותי. . תודה רבה מראש!

משה חרדתך די שכיחה וניתנת לשינוי ואף ביטול. אך למיטב הערכתי, זה לא משהו שאתה יכול לעשות, בכוחות עצמך. עליך להסתייע בגורם מקצועי-טיפולי כמו פסיכולוג קליני איתו תוכל להיפגש מספר מסוים של פעמים (מה שנקרא טיפול פסיכולוגי). במהלכן, הוא אמור לספק לך תובנות וכלים באמצעותם תוכל להתגבר על בעייתך. את הפסיכולוג תוכל לבחור או במסגרת קופת החולים אליה אתה משתייך, או באופן פרטי.