פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4950 הודעות
4564 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

03/06/2014 | 09:53 | מאת: מירי

אני סובלת מזה כשנתיים מחרדת נהיגה ,נהגתי מעל 20 שנה וזה קרה ביום אחד פשוט לא הצלחתי לנהוג מחוץ לעיר ,יש לציין שאני ממשיכה לנהוג בתוך העיר וגם יוצאת לנסיעה קצרה בכביש עוקף העיר לעבודה אבל זו נהיגה מוזרה שרצופה בהתנהגויות לא נשלטות ,שאלתי היא האם טיפול בהפנוזה יכול לעזור לי ? ניסיתי כמה טיפולים שלא צלחו ואני לא רוצה להרים יידיים ולוותר תודה מירי

לקריאה נוספת והעמקה

מירי טיפול בהיפנוזה נחשב ומוכח כיעיל למגוון רחב של קשיים ובעיות. כולל ובעיקר לחרדות (כולל כמובן, חרדת נהיגה), פוביות, מצבי מתח ועוד..

30/05/2014 | 19:25 | מאת: רוז

שלום אני בת 44 אמא לשלושה בנים בוגרים ליפני 10 שנים סבלתי נורא מחרדות הלכתי לטיפול פסיכוטרפיה וטופלתי בסרוקסט הטיפול ממש עזר והחזיר אותי לחיים אני כבר 3 שנים ללא טיפול לוקחת מידי פעם ואבן פעם בכמה חודשים ובקיצור מצליחה פחות או יותר להילחם בדקות הקשות של החרדה מה שקורה היום אני כל היום חושבת על מחלות קשות שאוליי יש לי זה לא עוזב אותי כל כאב אני ישר יוצרת לי בראש מחלה אני מאוד סובלת מאוד לא ממש מתפקדת בבית מיום ליום זה יותר קשה לי מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

רוז כמי שכבר היתה בטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי ונעזרה בהם משמעותית, הרי שנראה שהתשובה ברורה, מן הראוי שתיפני שוב לקבל את אותו סיוע מקצועי (העשוי להיות יותר קצר הפעם ) ואולי אף מאותם מטפלים. חזרה מסוימת עונתית לסימפטומים שכבר היו לך ואף חלפו, די שכיחה בתחום בריאות הנפש בכלל ולגבי חרדות בפרט. כאמור, העוררות החרדתית המחודשת עשויה להיות קצרה יותר וכך גם, יש לקוות, הטיפול הנדרש.

28/05/2014 | 09:49 | מאת: מיכל

שלום רב אני במצב שלורחת כדור זיפרקסה 15 מג ועדיין בחרדה מה לעשות תודה ויום טוב

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל לכדורים פסיכיאטריים רבים נדרש זמן של כ-4 שבועות לפחות עד שהם מתחילים להשפיע. בכל מקרה עלייך להתייעץ עם הרופא שרשם לך את הטיפול הזה. בנוסף, תמיד כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, במקביל ללקיחת הכדורים, בין אם במסגרת קוח, או באופן פרטי.

אני מאוד צריכה עזרה לעזור לבחור חולה לב צעיר בן 20 שאינו מסוגל להמשיך בחיו ומלא חרדות אפילו לצאת מהבית ומחיק משפחתו. הוא בדואי ודובר עברית אבל לא טוב. אני מנסה למצוא לו פסיכולוג באזור הצפון מהממגזר. האם אולי יש לך מידע כיצד אוכל למצוא? תודה אירי

אירית אני אישית לא יודע, אך אם תחפשי ב-גוגל, פסיכולוג דובר ערבית בצפון, סביר שמצאתי קישורים רבים לפסיכולוג רלבנטי ותוכלי לברר איתם בטלפון מי עשוי להיות מתאים לטיפול בבחור שלו את רוצה לסייע. אם לא תצליחי אני בדרך! זו תוכלי לחפש באתר של פסיכולוגיה עברית או בזה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

31/05/2014 | 01:07 | מאת: אירית

המון תודה על התגובה, האמת שמצאתי את מכון טמיר, גם מקסימים, גם מצאו לי מישהי מאוד מתאימה וגם מחיר מוזל. שבת שלום אירית

22/05/2014 | 14:46 | מאת: חן

שלום אני בת 25 חצי שנה אחרי לידה,מאז הלידה יש לי מתח תמידי עם התקפי חרדה ומחשבות שמפריעות,לפני כחודש התחלתי לקחת רסיטל והיה מעט שיפור עד שלפני יומיים קראתי משהו באינטרנט שגרם להכל לחזור חזק,פשוט מאז יש לי מין חולשה כזו בשרירים ובכל מאמץ שאםי עושה עם שריר מסוים אני ממש מרגישה את המאמץ,שהשריר ממש מתעמץ,ונלחצשי אז כתבתי באינטרנט על שרירים והגוגל הראה לי ניוון שרירים ומאז החרדות והמתח ממש התגבר ואני לא מפסיקה לחשוב על ז,רציתי לדעת אם זה באמת אופייני שבמצבי מתח וחרדה בתקופה כזו של זצי שנה זה אופייני שאני ארגיש ככה בשרירים שהם ממש חלשים ועייפות מאוד גדולה,בבקשה תרגיע אותי לגבי זה תוו ענקית

לקריאה נוספת והעמקה

חן מזל טוב ללידה. יש ואחרי לידה מתפתחים אצל היולדת סימפטומים (תסמינים) של מתח, חרדות ואף דכדוך ודכאון. לרוב זה חולף מעצמו, לעיתים יש צורך בסיוע מקצועי פסיכיאטרי(תרופתי) ובעיקר בסי וע פסיכולוגי (שיחות) למן מה. נראה לי על פי תיאורך והעובדה שאת מטופלת בתרופה בשם רסיטל, שרופא כבר בדק אותך ושלל האפשרות שמדובר בניוון שרירים. בכל מקרה, שלילת אפשרות רפואית-ביולוגית יכולה להעשות רק על ידי רופא. ובאשר לסימפטומים שאת מתארת הם בהחלט יכולים ואפילו אופייניים לתגובות של מתח נפשי וחרדות. לכן אני מציע שלא תסתפקי רק בתרופה הפסיכיאטרית שהחילות לקחת אלא שתפני גם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי. גם טיפול קצר יחסית יוכל לעזור לך משמעותית.

19/05/2014 | 15:27 | מאת: אסטל

מנסים להפעיל עלי לחץ לשנות את היקף משרתי והיקף והתנאים. המצב שלי הוא שאיני רוצה. ואמרתי זאת בכתב ובעלפה ובכל מפעילים עלי לחץ נוראי זה מפריע לי בשגרת נחיים והעבודה. הבוסית ממש לא מאפה שיחות הודעות ממש בלתי נסבל שאני כבר חושדת לזוז מהכסא! עשיתי כל מה שניתן ונמענתי משיחות שכנוע שרצו כהמשך. עכשיו גוררים את זה כמו מסטיק ולא מפסיקים להציק לי. איני מבינה מה עוד ניתן לעשות ובהחלט זה יוצר הפרעה מתמשכת על חיי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אסטל קשה ואף בלתי אםשרי לייעץ לך כיצד לפעול, מבלי להכיר את סביבת העבודה שלך והנפשות הפועלות. כללית, נראה כחיוני לברר מה הסיבות לכך שהם מבקשים לשנות תנאי העסקתך, האם זה נטבע מאי שביעות רצון מתפקודך, או צרכים ארגוניים של מקום עבודתך או שילוב של השניים. את יכולה לנסות ולברר זאת ישירות (עדיף !) עם המנהל שלך ואם הוא לא משתף פעולה אז עם מי שמעליו, או באופן עקיף על ידי חבר/ה לעבודה היכול לנסות ולברר זאת. על פי מידע חיוני זה תוכלי לשוב ולשקול את צעדיך.

17/05/2014 | 22:36 | מאת: ארבל

הי אני בת 20 וסובלת מגיל קטן מהתקפי חרדה . מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מפחד מאינטמיות עם בנים וקשר זוגי. עם הגיל הרצון לקשר ולאינטמיות עלה אך איני יכולה לממש אותם בשל החרדה העצמוה שלי מהנושא ונושא זה מהוה טריגר להתקפי חרדה . אני לוקחת 40 מ"ג רסיטל כ4 חודשים ומוטופלת אצל פסיכולגית כ8 חודשים. אני מרגישה כי למדתי והבנתי מאיפה מגיע הפחד העצום שלי מהנושא אך איני יודעת כיצד אוכל להתגבר עליו. אשמח לשמוע את דעתך לגבי טיפולים שיוכלו לעזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

ארבל טוב עשית שפנית לטיפול פסיכולוגי (במקביל לזה התרופתי) ושאת מתמידה בטיפול. במקרים רבים עצם בירור הדינמיקה והמקורות של הבעיה והסימפטומים יש בכך כדי להביא לשיפור משמעותי, על ידי התובנות הנרכשות במהלך הטיפול וקידום תהליך של חוויה מתקנת. אך יש מקרים בהם כדאי לשקול הסתייעות גם (לא במקום) בכלים פסיכולוגיים יישומיים, הלקוחים בדכ מהגישה הטיפולית הנקראת CBT (קוגנטיבי-התנהגותי). מציע שתתייעצי בנדון ביתר הרחבה עם המטפלת הפסיכולוגית שלך.

17/05/2014 | 09:34 | מאת: אלירן בכר

שלום ... אני בן 25 בזמנים האחרונים סובל מרעידות בגוף בידיים ברגליים עד איבוד שליטה ונפילה .. זה קרה כבר כמה כמה פעמיים .. אני לא יודע מה לעשות . אנה חזרו אליי בתשובה תודה ..

לקריאה נוספת והעמקה

בוקר טוב אלירן עליך לפנות בראש ובראשונה לבירור ואבחון אצל רופא המשפחה שלך ו/או לרופא מקצועי מתאים על פי המלצתו. בעקבות הבירור הרפואי ורק בעקבותיו , ניתן יהיה להעריך האם ועד כמה יש לסימפטומים שאתה מתאר גם רקע פסיכולוגי-נפשי, הגורם או מעצים את בעייתך.

14/05/2014 | 23:35 | מאת: דליה

לילה טוב בימים האחרונים מתקשה לישון ,הפה שלי קשה,יש נטייה לסגירת הלסת כאבים בלסת הצדדי הפה

לקריאה נוספת והעמקה

דליה צר לי לשמוע על הלחצים והכאבים שלך בלסת, אך חבל לי לא פחות שאני לא מצליח לזהות שאלה כלשהי בדברייך. אני מניח שבהזדמנות קרובה, נשמע ונבין מה השאלה.

14/05/2014 | 18:40 | מאת: אסי

רציתי לדעת עד כמה שוקלד מריר (למשל 90% ) משפיע על המצב רוח ? אני לא בכיוון של כדורים אני רוצה משהו טבעי לא בגלל שיש לי בעיה שיש לי חרדה או דיכאון פשוט רוצה להגיד לשיא המצב באופן קבוע . ואני מחפש מאכלים שגורמים לזה באופן קבוע לכול החיים השאלה עד כמה באמתה שוקדל משפיע על הסרוטנין זה שהוא משפיע זה יודע השאלה עד כמה אם שווה לי להתאמץ ולקחת קוביה כול יום .. ?

אסי שאלתך מתאימה יותר לפורום של תזונה או אולי פסיכיאטריה. להתרשמותי הלא מבוססת (אני רק פסיכולוג קליני), הכמות המשוערת של סרטונין בשוקולד, אם בכלל, היא מזערית ולא משמעותית כחלופה לטיפול ואף לא למטרות העצמה ומניעה.

12/05/2014 | 15:43 | מאת: נטלי

אני כבר ממש מבולבלת!!!! אני סובלת ממחשבות טורדניות ומציקות שבעקבותיהן מופיעה חרדה קשה. אני קוראת המון באינטרנט ובחלק מהמקומות אומרים שצריך דווקא להעצים את החרדה, כן להתמודד עם המחשבות הטורדניות, לא לברוח מהן, להפוך כל מחשבה שלילית לחיובית. ובחלק מהמקומות אומרים ההפך, שכל פעם שאני מזהה מחשבה שלילית להגיד לעצמי עצרי מגיעה מחשבה שלילית ושאני לא מתייחסת אלייה ושהיא בכלל לא נכונה ולא אמיתית ושאני זאת ששולטת במחשבות שלי ופשוט לנסות לא לחשוב עלייה ולא לפחד ממנה. כרגע אני עושה מה שנראה לי הכי נכון, גם אומרת לעצמי סטופ מגיעה מחשבה שלילית ומנסה לא לפחד ממנה וגם מנסה לשנות את המחשבה השלילית למחשבה מתקנת. אז מה באמת הפתרון והטיפול הנכון למחשבות טורדניות וחרדה?

לקריאה נוספת והעמקה

נטלי. נטייה למחשבות אובססיביות עלולה שלא להיפסק רק על ידי סבא זמן והחלטות אישיות שלך, טובות ככל שתהיינה. ולכן, הטיפול הנכון לבעייתך, הוא לפנות לטיפול.. פסיכולוגי מתאים. את גם צודקת בהתרשמותך שיש גישות והמלצות טיפוליות הנראות כמנוגדות הצפה וחשיפה לעומת הסחה והקהיה, למשל ועוד.. בטיפול מתאים , הפסיכולוג המטפל אמור להתאים ולהקנות לך הכלים המתאימים לבעייתך באופן אישי וספציפי וכן אף לשלב ביניהם.

10/05/2014 | 12:59 | מאת: שי

שלום רב אני סטודנט בן 27 , בעבר (מלפני 8 שנים ) סבלתי מהתקפי חרדה וטופלתי פקסט 20 מג כשאותם תסמינים הלכו ופחתו עם המון מוטיבציה לייצר לעצמי חיים נוחים , לאחר כ-4 שנים הורדתי את המינון ל-10 מ"ג ומלפני כחודש אני כבר לא נוטל יותר את הכדור . כחלק מהיותי סטודנט מלפני קרוב לשנה , עשיתי בחינת פסיכומטרי , לאחר הבחינה הרגשתי איום ונורא כאילו נפלו עליי השמיים ממש ככה . כאבי ראש איומים אימצתי מאוד את המחשבה כדי להגיע לתוצאה(עזבו שלא הצלחתי בבחינה בכלל, הכל לחינם) ואז הימים שלאחר מכן היו נוראים ובלתי נסבלים ממש תגובת שרשרת כאבי גב , כאבי ראש חזקים באזור הקדקוד וגם בצידי הראש כשבמקביל תחושת גלי חום מלווה עם כאבים בחזה באזור של הלב ואני פשוט מנוטרל מכל פעילות ספורטיבית עם חוסר ריכוז מוחלט , לאחר שישה ימים אף עליתי לבית חולים והבדיקות היו תקינות . עם הזמן הצלחתי להתגבר על המצב והמשכתי בחיי. כעת אני לקראת סיום שנה ראשונה, ושוב זה קורה לי במבחן אמצע חודש לפני שאני מסיים את הסמסטר השני שלפניי שורה של בחינות סוף. האם זה יכול להיות קשור לחרדת מבחנים ברמה גבוהה ? אני לא מוכן יותר להשקיע במבחנים כי זה הורס לי את הבריאות. מה לדעתכם נכון יהיה לעשות במצב הקיים ? האם ניתן להימנע מזה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שי על פי תיאורך ודבריך שלך, סביר מאד להניח שתגובותיך (הסימפטומים) שאתה מתאר אכן קשורים, נובעים או מועצמים מרגישותם החרדתית המוכרת לך היטב ואף נטלת כדורים פסיכיאטריים להקלתה. לא הייתי נסוג מכוונתך ללמוד ולרכוש השכלה על ידי החלטה שלא להשקיע במבחנים. מה גם שרגישותך החרדתית עלולה להתבטא בתחומי לחץ ומתח שונים בחיים. ממליץ שתפנה לפסיכולוג קליני מתאים, לבירור מעמיק של אפיוני בעייתך והרקע להתפתחותה וכן ובעיקר כדי לרכוש כלים להתמודדות יעילה ומתמשכת איתה.

10/05/2014 | 12:29 | מאת: שי

שי אני מקוה שנרגעת מהמתח, כך שתוכל לפרט מה שרצית לשאול ? או לשתף ? או ?

09/05/2014 | 17:56 | מאת: יעל

בת 38 לפני שלושה שבועות לאחר התקררות אובחנתי כחולה בדלקת ריאות או דרכי הנשימה טופלתי באנטביוטיקה לחמישה ימים, מאז השיעול והליחות עברו כמעט לגמרי אבל נכנסתי לחרדה שיש לי סרטן בריאות (אני מעשנת) כבר שבוע מאז שסיימתי את האנטביוטיקה יש לי קשיי נשימה וכאבי גב בחילות ואנע עצבנית שכל דבר קטן מביא אותי להתפרצויות, והכל מאוד ממשי... יש מצב שכל הסימנים האלה נובעים בעצם מחרדה בלבד??

לקריאה נוספת והעמקה

יעל יש מצב שהסימפטומים שאת מתארת הינם ביטוי למתח וחרדה, אך אבחון וקביעה ממשית של העניין יכולה להעשות על ידי רופא בלבד. מציע שתתייעצי לגבי שאלתך עם הרופא המטפל שלך.

07/05/2014 | 08:11 | מאת: אבי

לאחרונה לאחר בדיקות רפואיות בגלל כאבים באזורים שונים בגוף הכולל בעיות נשימה כאבי גב בעיות עיקול שלא נמצא בעיה גופנית ולאחר שיחה עים אנשי מקצוע בתחום הנפש מסקנתם שזב סטרס כי אני נמצא לאחרונה בלחץ כלכלי מתח וכו ניסו טיפול תרופתי אך ישנם תופעות לווי קשות הופסק הטיפול מבקש עצה מה ניתן לעשות ללא כדורים ואך אפשר לחזור למצב רגיל כמו בעבר כי המצב הנוכחי משפיע על כל הגוף אודה על עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

אבי תגובתיות יתר ללחץ (Stress), המתבטאת לרוב במצוקה ריגשית או כמו במקרה שלך גם בסימפטומים פיזיולוגיים, מצדיקה ולעיתים אף מחייבת פנייה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, של ממש, אצל פסיכולוג קליני מתאים. זה יכול להעשות מטעם ובמסגרת קופת החולים אליה אתה שייך או באופן פרטי.

13/05/2014 | 07:55 | מאת: ליה

לי החלו בעיות בריאות כשהייתי בתקופה לא קלה בחיים שלי. למעשה אני בטוחה שזה נבע מכך. כמו שאומרים כאבים פסיכוסמטיים. סטרס יכול לגרום לנדודי שינה, חוסר תאבון, ועוד תופעות פיזיולוגיות שונות. חשוב לטפל במקור לבעיה ולא בסימפטומים. שווה לך לנסות כדורי לקטיום (זה מה שאני לקחתי בסוף). זה טבעי וזה מפחית מתחים וחרדה ומרגיע את מערכת העצבים (לא ממכר).

04/05/2014 | 17:13 | מאת: ללי

אני מתקרבת לגיל 60 לאחרונה נתקפת אני בתחושות זרות איני מעוניינת בכלום מסוגלת לשבת בבית בלא מעש נמנעת מלהיפגש עם חברים או משפחה כולם מרגיזים אותי או חשודים בעיני אני מדמיינת שמדברים עלי שרוצים לעשות לי רע .מרבה לאכול ללא בקרה .נתקפת בשעמום ובחוסר עניין בעבר הרחוק סבלתי מדיכאוניות וניסיתי להתאבד מספר פעמים הייתי בייעוץ פסיכולוגי הרבה שנים ללא טיפול תרופתי אני עובדת למחייתי במקום עבודה מסודר ומוערך .כששם מרגישה אהובה ושייכת . אשמח לתשובתך

ללי לא ציינת שאלה, כך שאני לא יודע לאיזו תשובה את בדיוק מצפה ?! בכל מקרה, נראה שאת במצוקה נפשית משמעותית שהדרך להקל עליה היא על ידי פנייה לאבחון/טיפול אצל פסיכולוג קליני מתאים. הדבר נכון במיוחד לאור ריקעך האישי, כמתואר על ידך. סיוע מקצועי ממוקד עשוי לעזור לך כבר לאחר מספר פגישות.

03/05/2014 | 01:37 | מאת: ספיר

שלום, אני נערה בת 17, שכרגע עוברת תקופה קשה של בגרויות בכיתה י'א. אתן לך רקע: מגיל צעיר התחילו לי התקפי חרדה חזקים עם קשיים בנשימה,רעידות.. השנה זה פחת. לפני כיומיים עברתי בגרות, הוגשתי עם ציון 97 לבגרות. ובכל זאת, רעדתי נורא, כאב לי הראש, לא הייתי מרוכזת וכל מה שחשבתי הוא שאני חייבת לצאת מהכיתה.. הרגשתי עצבנית ומתוסכלת וכבר לא יכולתי, וזה המשיך גם כשיצאתי מהבחינה, הרגשתי כאבים והמשכתי לרעוד כיאלו אני ממשיכה תמבחן. ביום ראשון יש לי מתכונת, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה!! אני מפחדת שיבוא לי התקף ושאני אכשל. ועוד במקצוע שהוא אהוב עלי, זה פשוט הרגשת כישלון ובושה בשביל עצמי.. חשוב לציין כי אני לא בשלה עם החומר, לא היה לי זמן להתחיל ללמוד, היה לי בגרות. התחלתי היום, שאומר שאני לומדת סה'כ יומיים.. שזה בשבילי לא מספיק! אני מתוסכלת, בבקשה.. יש לך עצות איך להירגע במהלך מבחן? חוץ מנשימות כי זה לא עוזר לי.. תודה מראש..

לקריאה נוספת והעמקה

ספיר תוכלי לנסות ולהעזר באתר המעולה של דר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) וכן בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין. ויחד עם זאת ועל פי תיאורך סביר שטוב תעשי אם תפני לסיוע מקצועי של פסיכולוג קליני מתאים. (במסגרת קופח, או באופן פרטי). להערכתי, כבר לאחר מספר מועט יחסית של פגישות תוכלי לחוש הקלה ושיפור ניכרים.

29/04/2014 | 21:09 | מאת: נ

הייתי בלחץ תקופה ולקחתי כדור אחד של xanagis. עכשיו אני מפחדת שאני אולי בהריון ושלא חשבתי על זה. מה יכול להיות הנזק האפשרי לאובר במידה ואני אכן בהריון האם זה דחוף שאלך לבדיקות? וכמה זמן אחרי לקיחת הכדור מותר לי להיכנס להריון אם אני לא בהריון כרגע?

נ. חששך מובן אך נשמע לי מוגזם. בכל מקרה, כפסיכולוג איני עוסק בתרופות. כך שעדיף שתפני שאלתך לרופא המשפחה שלך או לרופא שנתן לך את התרופה.

30/04/2014 | 07:19 | מאת: נ

28/04/2014 | 23:26 | מאת: דיקלה

אני עובדת בתפקיד ביטחוני כבר מספר שנים. האם טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי לחרדה ודיכאון קלים עשויים לפגוע בסיווג הביטחוני שלי ובמקום עבודתי?

דיקלה אני לא יכול להתיחס למדיניות של גוף בטחוני כזה או אחר. סביר להניח שלגופים השונים קריטריונים שונים. מה גם שאין בטחון שהערכתם לגבי קשייך תואמת בהכרח את הערכתך שלך. ויחד עם זאת, בהתבסס על תיאורך הכללי ולאור העובדה שאת כבר מועסקת בתפקידך מזה שנים, נראה לי כסביר להניח שלא צריכה להיות מניעה משמעותית, להמשך העסקתך, ללא פגיעה בתפקידך וסיווגך.

27/04/2014 | 06:39 | מאת: אמנון

שלום דר מצאו לי בעיה בלב פתאום באמצע החיים אני בן 36... 2 מנתחי לב אמרו לי שאני אצטרך ניתוח במוקדם ובמאוחר...כרגע רק מעקב.. כול מספר חודשים.. אני מאוד בחרדות ... עד לפני כמה חודשים בן אדם בריא ועכשיו .. מדברים איתי על ניתוח לב פתוח מה אני יכול לעשות להפחית חרדות?? תודה אמנון

לקריאה נוספת והעמקה

אמנון אחד הכלים היעילים להתמודדות עם מתחים וחרדות הוא הרפיה (או היפנוזה) עצמית. תוכל לקבל הדרכה מתאימה ויעילה באתר של דר ברוך אליצור. (חפש בגוגל). אם זה לא יספיק, תצטרך לפנות לפסיכולוג קליני המתמחה בטכניקות אילו של הרפיה והיפנוזה. לרוב, אילו פסיכולוגים המתמחים בכלים וטכניקות מגישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וכד.

רציתי לשאול או לבקש,שבזמן מצב אלימות בין ילדי-נערים ואפילו מבוגרים לפעמים,אך פחות שכיח. אילו אמונות מביאות למצב הערכה עצמית במצב של אלימות ,שהבנאדם בעצם לא מפחד ללכת מכות עם האחר,מאמין בעצמו,בלי קשר לאופציות ללימוד הגנה עצמית,איזה גישה צריכה להיות לאדם כדי לא לברוח או לקפוא,גם אם אין לו ניסיון רב בזה,כי יש אנשים בעלי האומץ הזה גם ללא ניסיון באומנויות לחימה,איך מתמודדים עם מצב כזה וכן מאמינים בעצמך.בעיקרון אם לסכם(איך לא מפחדים ללכת מכות),איזה דפוס מחשבה צריך להיות לי כמובן שישפיע על הרגש\חרדה להתמודד עם המצב.תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

אסף למיטב נסיוני, אין דפוס מחשבה ספציפי שאפשר להמליץ עליו ואשר יהפוך חסר בטחון עצמי לאסרטיבי ונועז. האישיות אינה נוטה להשתנות בעקבות תהליך כה פשוט. גם בשביל לאמץ דפוס חשיבה שונה יש צורך בליווי ותמיכה טיפולית-פסיכולוגית מתאימה.

24/04/2014 | 19:08 | מאת: תמר לאה

שלום, הנני מתמודדת עם לחצים , חרדות וכפייתיות כל היום. כל טיפול תרופתי לא עוזר לי ואני עוברת מתרופה לתרופה. בנוסף אני סובלת מרעד והתרופות מחמירות את הרעד. מה לעשות? לאן עלי לפנות אחרי שפניתי ל20 אנשי מקצוע פסיכולוגים ופסיכיאטרים???

תמר לאה למרות שהתנסית במגוון רחב של מטפלים יתכן ואת מחליפה אותם מהר מידי, בעוד שצריך להבין שמהלכו של טיפול פסיכולוגי מורכב וארוך יותר,בד"כ, מטיפול רפואי רגיל. לכן יש צורך בסבלנות והתמדה. בסופו של דבר יש הסתברות טובה וגבוהה שתמצאי את הטיפול המתאים.

22/04/2014 | 16:28 | מאת: נאת

לפני שלושה חוד התגרשתי לאחר שלושה חוד נישואים. חוויתי אלימות על כל פניה מילולית פיזית נפשית.. אני בת 31 ואחרי שנה התחתנו. לפני שבועיים סיימתי לעבוד לאחר שנה וחצי. מרגישה לחץ וחרדות לא יודעת איך להתחיל מחדש. נשארתי בלי כלום גרה בבית של אבא. (אמא נפטרה) אני מרגישה שאני נופלת לדכאון (התחלתי טיפול אצל פסיכולוג) איך אני קמה ומתמודדת . אני לא מסוגל לעשות כלום כל היום בבית לבד יש לי חברים שעוטפים אותי אבל מרגישה לבד

לקריאה נוספת והעמקה

נאת מצער לקרוא על סבלך ודיכאונך. טוב עשית שפנית לטיפול וסיוע אצל פסיכולוג. אך לנו אין מה להוסיף בעניין, מבלי להכירך יותר לעומק. אני מניח שאת משתפת את הפסיכולוג בכל קשייך והוא גם ישקול ודאי אם יש צורך גם בסיוע תרופתי ?!

17/04/2014 | 03:49 | מאת: עידו די

חג שמח. אשמח לקבל את חוות דעתכם בעניין. אני בחור בן 35 וחשוב לציין שעברתי את כל הבדיקות הרפואיות שיש על מנת לשלול ממצא פתולוגי. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי שרוי בעולם החרדות. לצערי עם השנים החריפו החרדות והפכו לקשות יותר. הנני בחור משכיל ועובד כעצמאי במקצוע מכובד, וכמובן שנלחם על מנת לחיות כאחד האדם. לגופו של עניין, מכל החרדות שאני חווה שכוללים אגורפוביה, וחרדה חברתית מסוימת. ההרגשה הקשה והמוזרה שלא ניתקלתי בה בפורומים זה שאני כל היום בסוג של מודעות שזה מתבטא בשיחות חולים עם כל אדם, בין אם זה בן משפחה או אדם סמכותי. כאילו אני מלווה את עצמי בשיחה בכל מילה בכל מחשבה, זה לא רק בשיחה אלא גם בהליכה נהיגה וכל פעילות שלי. קשה לי מאוד להסביר את ההרגשה אין לי רגע של ספונטניות ואני מרגיש ככה לפחות 5 שנים, זה סבל שאין לתאר. אני לא זוכר את עצמי חיי את החיים באופן רגיל ולעיתים שואל אנשים אם הם מודעים לכל צעד שלהם. מקווה שהצלחתי להעביר את התחושה. אתן עוד דוגמה להמחשה. לעיתים נדירות אני הולך למשל לשירותים ופתאום שכחתי אני צועד זאת הכוונה לספונטניות שכל אדם סביר ורגיל מתנהל ככה. אצלי זה שונה. אשמח לחוות דעת בעניין. מאם נתקלתם בה ?? אשמח לדעת על מנת שאדע לאיזה טיפול לפנות. בברכה ומצר על אורך השאלה(:

לקריאה נוספת והעמקה

עידו שאלתך אינה ארוכה מידי. התסמין (סימפטום) שאתה מתאר מוכר וידוע ויחד עם זאת הוא יכול לנבוע מסיבות רגשיות ונפשיות שונות. לכן רצוי ומומלץ שתפנה לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני שיוכל לאבחן, כמתבקש, את בעייתך בצורה מעמיקה מקיפה ותקפה ול פיה גם יוכל לספק לך את הטיפול הפסיכולוגי המתאים.

16/04/2014 | 14:24 | מאת: גלית

שלום, אני בת 27 טיפוס מאוד חרדתי ולחוץ, החלטתי להתחיל לקחת איזי לילה כדי לישון יותר טוב וזה אכן עוזר לי, האם מותר לקחת את זה כל לילה? יש לכם המלצה למשהו טבעי יותר מזה? בנוסף, אני רוצה לטפל מאוד בעניין הפוביות והחרדות הקיומיות, חרדות להישאר לבד בבית וכדומה, האם יש לכם המלצה למישהו שיוכל לעזור לי בעינין זה?

לקריאה נוספת והעמקה

גלית אינו עוסקים בתרופות, גם לא בכאלו המוגדרות לכאורה כ"טבעיות". החלטתך לפנות לסיוע מקצועי ראויה וטובה. הכיוון צריך להיות פנייה לפסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בחרדות ופחדים. בד"כ עדיף מי שמטפל גם ובעיקר בגישת ה- CBT (מחשבתי-התנהגותי) והיפנוזה. איננו ממליצים על שמות במסגרת הפורום, אך אם תפני אליי טלפונית ( 054-754-9898 )אנסה לכוונך בהתאם.

16/04/2014 | 12:06 | מאת: שרה

שלום, בשנה האחרונה עברתי הרבה דברים, לפני שנה עברתי ניתוח לפרוסקופי בבטן בעקבות דימום פנימי, לאחר מיכן גילו אצלי מחסור בפקטור 7, בספטמבר עברתי תאונת דרכים, רכב ניכנס בי כשחציתי את הכביש, ומאז הכול פשוט השתנה, הייתי חודשים עם גבס, לא עבדתי, לא נהגתי, קושי בתפקוד, ברגע שרציתי לחזור לעבודה פוטרתי התחלתי עבודה חדשה ולימודים וחליתי, והייתי בבית תקופה, לאחר מכן אושפזתי בעקבות דימום פנימי בבטן שוב, וקיבלתי מנות דם ומאז שחזרתי הביתה עבר חודש אני לא מצליחה לחזור לתפקד, בהתחלה היו כאבים בבטן וחזרתי למיון אמרו שהכול תקין. לאחר מכן התחילו סחרחורות, בחילות חוסר תאבון, התחלתי לשתות גלולות הפסקתי כי הרגשתי שינויים קשים במצב רוח וחשבתי שאני אפסיק את הגלולות והדיכאון הזה יחלוף וזה לא קרה. אני רוצה לציין שבחודשיים האחרונים המצב הרפואי שלי לא היה טוב התחילו לי כאבים בבטן וקיבלתי אבחנות שגויות והמון סוגי אנטיביוטיקה שהתחלתי והפסקתי עד שאיבחנו את הדימום וטיפלו במנות דם. כבר שבוע יש לי כאבים ולחצים חזקים בראש ובעיניים, כואב לי להזיז את העיניים, בחילות חוסר תאבון, בלבול, חוסר ריכוז, אני פשוט מרגישה שאני פה אבל לא פה, אני מנסה לתפקד ולנסוע למקומות ואז מתחיל לי קוצר נשימה קושי לנשום לחץ בחזה תפיקות לב מהירות,בבקרים קשה לי מאוד לקום כל הגוף כואב לי, המפרקים. אני חושבת שזה חרדות ודיכאון. בחיים לא התמודדתי עם כל כך הרבה. בבקשה תכוונו אותי מה לעשות. אני לא רוצה לשתות שום כדורים. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שרה מורכבות בעייתך וריבוי גורמי הלחץ שאת מתארת, מצדיקים לדעתי פנייה לפסיכולוג קליני מתאים שיוכל לעזור לך ולו להפחית את.המצוקה הריגשית שאת חשה כמו גם לספק לך כלים ותמיכה מתאימה בהתמודדות גם עם הקשיים האובייקטיביים, שאת מתמודדת איתם. במקרים רבים סיוע פסיכולוגי מתאים עשוי בהחלט לייתר את הצורך בכדורים וכד.

שלום, אדם בן 50, בריא בנפשו ככל הידוע, אבל הופך להיות עם הגיל יותר ויותר בלתי נסבל. יש מספר בעיות שאפרט ואציין גם שכבר תואם מפגש עם פסיכולוג ובכל זאת רציתי לקבל ייעוץ גם פה. מילדות חווה כל אמירה או הצעה או שאלה כהוראה ומגיב בהתאם. למשל: - אולי כדאי שנפנה פה? תשובה - מה את רוצה שאני אתנגש בקיר, למה לא אמרת לי קודם? אי אפשר לפנות פה. שאלה - איזה מוזר שבחנות לא היה את זה ואת זה/ מעניין למה הוא אמר את זה... תשובה - מה את רוצה ממני, למה שאני אדע למה יש או אין שם משהו? מה אני בעל החנות? מאיפה לי לדעת מה הוא חושב. הקשר ביננו פתוח, מדברים על הכל, מציפים דברים. קשוב לביקורת, אבל כל ביקורת, בבית או במקום העבודה חווה כמשהו שהוא פגיעה אישית או האשמה אישית. לא מסוגל לנתק האשמה נקודתית עם זה שתופסים אותו כולו כלא בסדר, או כחרא של בנאדם. אומרים לו - פה היית לא בסדר. תשובה - כן, אז אני חרא של בנאדם? לא, אבל פה היית לא בסדר. לא שומע - ממוקד במה שהוא חווה או נעלב ממנו. כל חוויה לא נעימה, תור, דחיפה בסופר, או דברים באמת רעים, שאנשים היו מעכלים וסובלים מהם איקס זמן, הוא חווה יותר קשה וסובל 20 איקס. נפגע יותר מאחרים מדברים ולוקח יותר ללב. אציין שמדובר באדם שפוי לחלוטין, מוקף בחברים ומשפחה, ביחסים טובים עם כולם, בוס אהוד בעשרות מקומות עבודה ע"י קולגות וכפיפים אבל בנאדם שמהצד חווה את המציאות חמור יותר ממה שהיא מיחס משקל רב מדי לדברים ומכוון הכל לעצמו. עם פתיל קצר ברמות בלתי נסבלות. גם לא ככ יודע לאמוד את משקל התגובה שלו. מישהו אומר משהו לא במקום, והוא יחזיר לו אבל לא באותה עוצמה. לא מתוך רוע אלא מתוך חוסר אמדן. ככל שאני מבינה זה ביטויים של טראומות ילדות, ותסביכי ילדות, ומבנה אישיותי. הוא מבין שהוא מגזים, אבל רוב הזמן הוא לא שם לב לזה. ככה הוא חווה את העולם. האם ניתן לשנות זאת איכשהו? מה זה יכול להיות? מבנה אישיותי? הפרעה? זה תמיד היה, גם בגיל 20, אבל עם השנים זה מחמיר ומחריף ובלתי נסבל ודברים שבחור צעיר לוקח ללב או נעלב מהם או רואה כגדולים, בנאדם בגילו ובנסיונו אמור לסנן כבר. והוא לא. הדברים שאני מתארת הם לא תחושה סובייקטיבית שלי, או משהו שאני לא רואה בו את החלק שלי, אלא משהו שמוסכם עי כל המשפחה. אציין שחיי המשפחה והזוגיות הם פתוחים מאוד, ככל הידוע לי לא שומרים דברים בבטן והכל בסדר. מדברים על הכל ואין משהו שאפשר להגיד רובץ על הבנאדם וגורם לו לחוסר נחת וסבלנות. גם בחופשות, כשאין שום דבר רע שמעיב או מפריע. הכל מעולה כמה ימים עד שהוא מוצא על מה להתעצבן. כאילו הגוף כבר רגיל שצריך לכעוס ולפרוק זעם לפעמים, לא רגיל להיות במצב שליו. מצב המוצא שלו הוא לא שליו, לא רגוע. כאילו הוא תמיד במגננה מחכה לתקיפה מאיפשהו. וסתם. אשמח לעצה.

לקריאה נוספת והעמקה

פזית בתגובה קצרה לשאלתך הארוכה..אני מברך על החלטתך/כם לפנות לבירור מלא אצל פסיכולוג. אני חושש שאין כאן מקום לעצה פשוטה לשאלה עם מורכבות די גדולה. במסגרת הייעוץ/טיפול הפסיכולוגי יבוררו קרוב לודאי כל השאלות הרלבנטיות לצורך אבחנה ובעיקר יסופקו תובנות וכלים כיצד להתמודד עם הבעיה.

שלום, בשבוע האחרון פרצו לנו לבית בזמן שהיינו בעבודה. מדובר בדירה בבניין בקומה גבוהה ונכנסו מהדלת כאילו היה מפתח. ללא סימני מאבק עם הדלת. גנבו לנו המון המון דברים ואפילו את הדרכונים. אני גם אמא ל 2 ילדים. מאותו רגע אני בקושי ישנה , העיניים שלי עוד שניה יוצאות מהחורים שלהם. לא מצליחה להתרכז כל חג אני ממש מתכננת מה לבשל יוצרת זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם עכשיו אני אפילו לא מצליחה להביא את עצמי לחשוב על מה לבשל לערב חג. אני מפחדת לצאת מהמעלית לבד או להיכנס לבית ראשונה. אני ממש מפחדת שזה לא משהו חולף אני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר. במיוחד שהיה לי בן אדם חדש ( איש שרות שהיה אצלנו כמה פעמים) שנכנס הביתה ומאז הראש לי רק חושב שיש לו/ה יד בזה. מה לעשות???

שני את יכולה לנסות ולהיעזר ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה מימין. אך לאור עוצמת הסימפטומים שאת מתארת, הייתי ממליץ שתפני ולו למספר מפגשי ייעוץ פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים. ייעוץ מעין זה אמור לספק כלים פסיכולוגיים להתמודדות יעילה עם הקשיים שאת מתארת. במידה ותפני לפסיכולוג באופן פרטי יתכן והעלות תוכל להיות מכוסה על ידי חברת הביטוח אצלה אתם מבוטחים. כדאי לבדוק זאת עם חב' הביטוח.

10/04/2014 | 18:31 | מאת: מישהי ..

שלום, הסיפור שלי הוא כך:אני בת 26 ,התארסתי בגיל מאוד צעיר(דבר שמקובל חברתית ממקום שממנו אני באה) לבחור מקסים שמבוגר ממני בכמה שנים טובות ,בהתחלה הכל היה ורוד ,הוא איש הייטק בכיר שמבוסס יחסית כלכלית . התחלנו לבנות בית , המשכנת"א אושרה , נסענו לחתום ואז אמרו לנו סליחה יש מישהו בכיר שאחראי על האיזור שלכם ( כפרים בצפון) שלא מאשר את כל הסכום, אתם תקבלו רבע (משהו כזה) . הבעיה היא שבעלי כבר סגר חוזים עם הקבלנים והתחילו לעבוד , ההוצאות גדלו בצורה משמעותית, ואז הבנק שלנו (חשבון משותף) הוריד את האשראי באופן מיידי(כי היו חריגות) ומאז התחיל הבלגן כל הצ'קים שבעלי חילק חזרו ,הגבלה ,עיכולים , ובעלי ביקש הלוואה ועוד הלוואה , ההורים והאחים שלו הלוו לנו סכומים יחסית גדוליםולמרות המצב התחתנו , את האמת בזמנו לא הבנתי עד כמה זה חמור . עכשיו אמרתי אוקי שנה ראשונה שניה אין מה לעשות צריך סבלנות כדי שנצא מהמצב .עכשיו אחרי חמש שנים עברנו גהינום , במיוחד מצד המשפחה שלו שהם מנצלים את החולשה הכלכלית שנו והעובדה שנתנו לנו כסף, מבחינתי הגיעו מים עד נפש שנינו עובדים במשרות מלאות ועדיין יש לנו סכום 750000 ש"ח שצריך להחזיר חוץ מהמשכנתא נשמע מאוד הזוי אבל זאת המציאות עם הבנקים אפשר להסתדר אבל המשפחה שלו הם לוחצים בצורה לא נורמלית ואין באפשרות שלנו לעשות כלום , ביקשנו לפני כמה חודשים דרך חברה מיחזור והגדלה למשכנת"א והיינו כל כך אופטיימים אבל לצערי הבנקים לא אישור עקב המצב שהיינו בו . עכשיו אנחנו בתהליך חדש עם חברה אחרת ואני מחכה כל דקה .. אני סובלת מחרדות מה יהיה אם לא יאשרו , כל הזמן בכי כאבי ראש אני בקושי יושנת שעתיים בלילה יש לנו תינוק שמאוד דואגים לו ולעתיד שלו , בעלי מנסה הכל כדי שנצא מהמצב , אבל אני איבדתי תקווה , המצב ביני לבין בעלי הדרדר במיוחד מהצד שלי , כל היום מסתובבת עם תחושות כעס עליו שהכניס אותנו למצב הזה הכאב הנפשי שלי התחיל להיות פיזי שאני לא יכולה לעמוד בזה , אנחנו משדרים עסקים כרגיל כלפי חוץ וכמעט אף אחד לא יודע , גם מי שידע (קרובי משפחה וחברים ) לא כל כך אכפת לו ,זאת אומרת אין להם מה לעשות .. וזהו המצב שלי מאוד לא פשוט ואני לא יודעת מה לעשות עם זה ):

למישהי.. הבעיות שאת מתארת מורכבות מכדי שניתן יהיה להתייחס להן בפורום זה. על פי תיאורך נראה שמדובר ב"מעגל שלילי" המסלים את עצמו. מצבכם הכלכלי משפיע, כצפוי ולמרבה הצער, על מצבכם הרגשי-זוגי והוא עצמו יתכן ןמחמיר מצבכם הכלכלי וחוזר חלילה. עניינית כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים ולו בשל עוצמת תגובותייך הרגשיות הקשות. כדי שלא להחמיר קשייך הכלכליים תוכלי להסתייע בשירותי הייעוץ-טיפול המוצעים על ידי קופות החולים.

08/04/2014 | 18:19 | מאת: שרון

שלום רציתי לדעת אני לוקחhfת אסטו במשך 3 חודשים וכשאני מרגישה אפילו טיפת לחץ יש לי סחרור מפחיד מה עושים?..

שרון נא עייני בתשובה שכתבתי לקמילה, בשאלה הסמוכה לשלך. תשובתי שם מאד רלבנטית לגבייך, כמו גם פונים רבים אחרים.

07/04/2014 | 20:50 | מאת: קמילה

שלום ד"ר. שנים שאני סובלת מלחץ ופניקה (קרוב ל9 שנים). יש לי פחדים שונים כמו: הפחד ממוות, הפחד להפסיק לנשום, חנק בגרון, סחרחורות, פחד ממקום סגור, פחד מלהישאר לבד והשיא הוא שבזמן האחרון אני מפחדת לאכול (רזיתי 12 קילו) ואני כבר אובדת עצות. אני פניתי לפסיכולוג קהילתי ללא תוצאות, לאחר מכן פניתי גם לפסיכיאטר שנתן לי טיפול סימבלטה 60 מ"ל. בנתיים אין תוצאות והסבל שלי ממשיך. אבקש ממך לייעץ לי טיפול נוסף שלדעתך יכול לעזור. בברכה.

לקריאה נוספת והעמקה

קמילה את צריכה טיפול של פסיכולוג קליני (לא קהילתי ?). רצוי בגישת ה-CBT (מחשבתי-התנהגותי). התמדה בטיפול פסיכולוגי מתאים, גם אם הוא לוקח זמן ונמשך חדשים לא מעטים, עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

07/04/2014 | 19:18 | מאת: דינה

מטופלת בציפרלקס וקסאנאגיס למעלה מחצי שנה עליתי במשקל(לאחר שאני רזה כל חיי!!) זה נורמלי?? כשאוריד את הכדורים אחזור למשקל הרגיל?

דינה הפורום הוא פסיכולוגי ואיננו עוסקים בתרופות. על תופעות הלוואי של תרופות כדאי לדבר עם הרופא שנתן לך את התרופות. בכל מקרה, אם את נזקקת לתרופות פסיכיאטריות, מומלץ לקבל גם טיפול פסיכולוגי. במקרים רבים הטיפול הפסיכולוגי עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

05/04/2014 | 10:16 | מאת: ג'נט

שנים שאבי סובל מהתפרצויות זעם למיניהן, בין אם בצדק ובין אם לאו, ממילה קטנה או מויכוח שלם. כשהייתי קטנה, דברים אלו היו באים לידיי ביטוי גם בצורה פיזית - לא משהו קריטי או קיצוני, אבל היה קיים. עם השנים זה נמוג. ההתקף מתבטא בכעס זמני שעובר בשלב מסויים, ואז מדברים על הכל וזה מסתדר, סולחה. בזמן האחרון, מאז שהתגייסתי זה קורה לעיתים קרובות עוד יותר. היום היינו אמורים לצאת לפיקניק, הכנו את כל הדברים והיינו באמצע שיחה נורמטיבית בקשר לצבא ולפתע הוא פשוט התרגז, כעס, צעק, ויצא מהבית בעצבים בטענה שנמאס לו מכולנו ושהוא "מחק אותנו". כל זה לא קרה בדקות, אלא בכמה שעות. חשוב לציין שהאבא חולה בסוכרת וכמעט ואיננו רואה דבר, אין לו תעסוקה ורוב היום הוא לבד, בעיקר מהזמן שהתגייסתי (כחודש).. איך ניתן לדבר איתו על זה? מה אפשר לעשות? האם ישנן דרכי טיפול פשוטות שאפשר לעשותם בבית?.. כואב לי לראות אותו ככה, בבקשה עזרו לי בכל דרך שהיא.

לקריאה נוספת והעמקה

ג'נט התקפי זעם היא תופעה בעייתית הנושאת לעתים אופי התמכרותי. ויחד עם זאת, היא ניתנת וראויה לטיפול פסיכולוגי. זה יכול להיעשות באופן פרטני או במסגרת של סדנאות קבוצתיות. במידה ואביך לא מכיר בבעייתו ומתכחש לה, כדאי "לעודד" אותו להגיע יחד אתך או מישהו אחר מבני המשפחה לפגישת ייעוץ עם פסיכולוג. לא כדי "לטפל בו ובבעייתו אלא כדי להתייעץ לגבי בעייתכם המשותפת (!) -יחסיכם ההולכים ומתקשים.

05/04/2014 | 09:37 | מאת: מרים

שלום, אני אמא לילדה בת 10. הילדה מאד נבונה, מקובלת חברתית, אהודה ורגישה. תלמידה טובה. בשנה וחצי האחרונות החלה לגדלות סימני חרדה שמחריפים. היא מפחדת מאד שמשהו רע יקרה למישהו. מפחדת מאד מהקאות. שמישהו יקיא לידה או שהיא תקיא. אם מישהו מקיא לידה (בטיול בית ספר , בכיתה או אצל חברה), היא נכנסה להקפה המלווה בבכי וצעקות, רעידות בכל הגוף ודפיקות לב חזקות. לא ניתן להרגיע אותה. היא הופכת לאובססיבית ומתחילה לבצע פעולות חוזרות ונישנות. בימים האחרונים טוענת שאינה יכולה לבלוע כי היא מפחדת להקיא ולכן אינה רוצה לאכול כמעט. היא בטיפול פסיכולוגי, אבל איני רואה שינוי ממשי. לקחתי אותה לטיפול הומופאטי וזה לא עזר. אני שוקלת לקחת אותה לטיפול פסיכיאטרי. אשמח מאד להמלצתך כי אני מאד מודאגת וחוששת. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

מרים אני לא מומחה לטיפול בילדים. להערכתי הכללית, הטיפול הפסיכולוגי הוא הכיוון המועדף. גם אם הטיפול הנוכחי לא הועיל עדיין, כדאי לתת לזה "צ'אנס". הטיפול הטוב ביותר, לוקח זמן. אם לא יחול שיפור, לגיטימי לשקול פנייה למטפל אחר. בכל מקרה נראה לי שחשוב שהטיפול יכלול גם כלים מגישת ה-CBT (קוגניטיבי-התנהגותי).

02/04/2014 | 21:42 | מאת: בטי

שלום אני סובלת מאמטופוביה ובבדיקה רפואית אחרונה הרופא אמר שיש לי המון ליחה ונתן לי מוקוליט. אני פוחדת לקחת כי כבר לקחתי פעם אחת לפני שנים רבות וזה גרם לי להקיא. האם יש דרך אחרת לפתור את זה כי אני מתחילה לרעוד רק מהמחשבה בכל פעם שאני חושבת על זה. תודה. ..

לקריאה נוספת והעמקה

בטי גם ללא תופעת הלוואי שאת מתארת לגבי התרופה שהציעו לך, הייתי ממליץ שתיפני לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים (עדיף בגישת ה-CBT והיפנוזה). טיפול מעין זה עשוי לייתר את הצורך בתרופות ואף לבטל את בעייתך ה-אמטופובית (פחד מועצם מהקאות וקיא).

01/04/2014 | 22:49 | מאת: מור

היי, בת 23 בחצי שנה האחרונה התחלתי לסבול מלחץ וחרדה משמעותיים בכול התחומים- עבודה, זוגיות , לימודים.. ברוב הפעמים אני כמעט ולא ישנה בלילות, חלשה מאןד גופנית, בלחץ מכול דבר קטן, בוכה הרבה פעמים. לא יודעת מה לעשות יותר אני פשוט מפחדת מה יהיה מחר.. אין לי חשק לשום דבר.. מה בדיוק יש לי? דיכאון? בבקשה עצה..

מור אי אפשר לקבוע אבחנה רק על פי תיאור בפורום. אבחנה מתאימה, בכל תחום רפואי ובודאי שגם בתחום הפסיכולוגי, מחייבת בדכ, בירור מפורט של התופעות (סימפטומים), עוצמתם, מקורן המשער וכד. מדברייך נראה שאת במצוקה נפשית משמעותית, בחצי השנה האחרונה, בין אם זה חרדה, או דכאון, או שילוב של שניהם. זה כשלעצמו מספיק ומצדיק שתיפני בהקדם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני, אם במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת או באופן פרטי. במסגרת הייעוץ הפסיכולוג יוכל להגדיר האבחנה של מצבך ובעיקר לסייע לך בכלים מתאימים כיצד להתמודד איתה.

30/03/2014 | 09:21 | מאת: ערן

לחץ מלחץ של משהו אחר שלדעתי לא קיים. אני עובד תחת מנהל שרוב הזמן שותק כל עוד אין בעיה. בזמן האחרון התגלה לי שלמעשה בעוד אני נלחץ מענינים מקצועיים שנוגעים לעבודתינו, הוא למעשה מייחס חשיבות ומקדיש זמן בצורה מטורפת רק אנשים שפונים לעסק בתלונות לא מדובר בלקוח ששילם אלא באנשים שכביכול מתענינים בשירותי המשרד המקצועיים. וכדי לקבל יחס והתייחסות ללא תשלום הם משתמשים במניפולציה של העדר יחס ומענה כביכול! דווקא הפניות האלה מטרידות אותו והוא מאוד נלחץ ללא כל צורך ומשקיע שעות בלרצות אנשים אלה כאשר מעולם לא היו לקוח מן המניין! מסתבר שזה מאוד מלחיץ אותו! זה כבר מעבר לדאגה לשמו זה פשוט חלק מעיוותשל הקצאת משאבים כי בענינים מהותיים כלל לא מושקע זמן מינימלי נדרש. בעוד לריצוי מתלוננים סתמיים הופך משימה עליונה. והכל הופך נחלת הזמן שלי כי אני צריך להשקיע זמן בטפול בזה. בעוד שבקשה הרצאתזמן לדברים מהותיים אין זמן! הדאגה המעוותת הזו והצורך בריצוי רק מביאים עוד מאותו דבר! אין עם מי לדבר זה כמו בועה פאניקה. קיבלתי בהבנה את זה. אבל זה מוטרף ואוכל זמן יקר שלי. עדין החלטתי שזה לא שייך לי נפשית הלחץ הזה אבל זה בהחלט חא פתרון לטווח ארוך. כי הכל מחולק בהקצאת זמן לא נכונה. וכן נהיה חזות הכל. זה כיו לחיות עם כוכבת מגזין שכל היום עסוקה במה כתבו עליה! לחץ מדומה שלא צריך אבל קיים. יש דרך לסלק את השגעון הזה?

ערן לא ברור לי מי המודאג האמיתי בתיאורך ואפילו לא את שגעונו של מי אתה מבקש לסלק. בכל מקרה, נראה לי שעליך לתת דעתך תחילה ובעיקר על רגשותיך ותגובותיך שלך, על ידי פנייה לייעוץ פסיכולוגי ממשי. במהלכו תוכל לפרט מצוקתך ולהצטייד בכלים להקלתה ואולי אף בכלים לשינוי האווירה והיחסים, בינך לבין המנהל שלך.

28/03/2014 | 20:12 | מאת: ליטל

שמי ליטל ואני בת 24, כל פעם שאני עושה שינוי בחיים שלי אני נכנסת ללחץ, בעיקר כשמדובר על שינוי מקום כמו טיסה לחול, זה מתבטא בחוסר שינה, כאבי בטן ומחשבות מציקות. גם שינויים כמו להכיר בחור חדש אני מיד נלחצת ומסיימת את הקשר מאוד מהר.. ניסיתי ללכת לפסיכולוג/ית וזה לא כל כך עוזר לי.. :/

ליטל לא ציינת שאלתך.. יתכן ואת לא מצליחה להסתייע בטיפול הפסיכולוגי, משום היותו קצר (עדיין ?) מכדי שיוכל להשפיע באופן מלא, או משום שהגישה הטיפולית לא מתאימה לאופייך ואופי בעייתך ואם משום שאת רק מנסה (כפי שכתבת) ללכת לטיפול אך לא ממש מתמידה בו או שאת לא חשה מחויבת מספיק כדי לתרום חלקך בעבודה הטיפולית ?! (אולי משום כך כתבת פסיכולוג/ית ממליץ שתשוחחי על כך גם עם הפסיכולוג/ית אליו/ה פנית..

25/03/2014 | 20:53 | מאת: שרה

שלום דוקטור אני סובלת כמה שנים מחרדות ומדי כמה זמן אני חווה התקף ואני מתגברת עליו. לפני חודשיים עברתי ניתוח לכריתת כיס מרה ומאז אחרי הרבה זמן שלא סבלתי מהתקפים התחלתי שוב פעם עם ההתקפים כאבי בטן בחילה לחץ הרגשה שקשה לי לנשום וכו ועכשיו בעלי חולה ונכנסתי שוב להתקף מהלחץ. איך אני מטפלת בבעיה?

לקריאה נוספת והעמקה

שרה העובדה שאת סובלת, כדברייך, מחרדות שונות, מזה שנים, מצדיקה לדעתי שתפני לפסיכולוג קליני מתאים לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי מלא. במהלכו, ניתן יהיה ללמוד על הסיבות לחרדותייך כמו גם ובעיקר להקנות לך כלים להתמודדות יעילה, כמו גם יכולת ליישמם.

25/03/2014 | 20:18 | מאת: נועה

שלום, לפני 4 ימים עברתי תאונת דרכים (שבה הייתי הנוסעת ולא הנהגת) שנראתה קלה מאוד אך כמה שעות לאחר מכן החלו הכאבים והלכתי למוקד של קופח. בכל פעם שנשאלתי מה היה התביישתי להגיד שזוהי תאונת בדרכים והדגשתי שלא אני נהגתי. קשה לי מאוד להתמודד עם החוויה במהלך כל הנסיעה למוקד כל אוטו שנסע במקביל אלינו הפחיד אותי וזה מעלה לי זכרונות (פלאשבק ים כאלה) מתאונה שקרתה לי לפני 10 שנים כשהייתי בת 8. המראות מהתאונה ההיא מקשים עליי. ואני מנסה לשחזר את מה שקרה בתאונה הנוכחית ופתאום חסרים לי פרטים להשלמת התמונה אבל הייתי בהכרה מלאה במהלך כל האירוע והוא קרה רק לפני 4 ימים. ברור לי שגם אם לא נפגעתי קשות חוויתי איזושהי טראומה כיוון שרגע אחד נסעתי עם חברות באוטו והכל היה טוב ויפה ושנייה לאחר מכן יש מישהו שנמצא במרחק מילימטר ממני והוא בכלל מאוטו אחר.. איך ניתן להתמודד עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

נועה את יכולה להסתייע בטיפים לגולשים המצויים בתחתית עמוד זה מימין, אך לאור תיאורך, ביישנותך לציין שעברת תאונת דרכים ובעיקר כין שהיא מעוררת אצלך זכרונות טראומטיים קודמים, הייתי מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים.

25/03/2014 | 09:29 | מאת: ozi

שלום, לפני כשנה ביצעתי פעילות ספורטיבית (רכיבת שטח, אופניים). בשלב מסויים נהיה לי ממש קשה (עצירות מרובות, שריר הירך שעובד ממש חזק). אני בן 35, הייתי אז בכושר בינוני. מאז, חלה ירידה דרסטית וכאבים בתפקוד שריר הירך (בלבד!!) בשני הירכיים. בזמן מנוחה: עייפות של השריר, רצון לשבת (כאילו הסתובבתי "שעתיים" או כאילו אחרי מסע רגלי). בזמן פעילות ספורטיבית: מהר מאד מגיע למקסימום של השריר. בסוף הפעילות (אפילו קצרה) השריר נהיה קשה כמו עץ. בצעתי את כל הבדיקות האורטופדיות והנוירולוגיות, וכן בדיקות דם שונות. ניסיתי קצת רפואה משלימה ומדרסים. האם הגיוני וסביר, משהו שמישהו העלה, ששרירי הירך שלי עדיין במגננה כלשהי? כלומר, האם זה קשור לתחום הפסיכוסומטי? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

Ozi כאבים מכאבים שונים עלולים להיות ביטוי להתכווצויות הנובעות ממתח נפשי, אקוטי או מתמשך. הסימפטום הספציפי שאתה מתאר והימשכותו זמן כה רב לא מוכר לי, אף כי יתכן והוא אפשרי. מה מייעצים לך רופאיך באשר לסיבות האפשריות ?

29/03/2014 | 20:48 | מאת: ozi

הי, תודה על ההתייחסות. (הם עושים בדיקות, כמובן. מצד אחד, אני מאד מעריך את זה, כי הכאב הוא לעיני בלבד עד כה, ולמרות זאת אישרו לי אפילו MRI של כל שריר הירך. מצד שני, מאכזב לראות שאין כל כך התמקדות בתיאוריה/ ברציונל, בחשיבה מה יכול לגרום לכזאת תחושה. הם מנסים להתאים את הפגיעות המוכרות למדע- לכאב שלי, ולא ההיפך זו נקודה כואבת בפני עצמה, להיות ה"קוקו" היחיד שמרגיש, בלי שזה משתקף במשהו חיצוני) לענייננו, פשוט חשוב לי לדעת בוודאות שזה לא הכיוון הפסיכוסומטי, כי אז אני באמת מבזבז את הזמן ואת הכסף שלי על בדיקות ומרפאים שונים ומשונים. אז, מצד אחד הפונקציונליות של הכאב ושל השריר החשוב הזה, העובדה שזה קרה אחרי אירוע נקודתי והיציבות של הכאב אומרים לי שזו פגיעה גופנית. מצד שני, שריר הוא כן איבר שמושפע מלחצים נפשיים, ועוצמת הכאב כן משתנה מעת לעת (לא ששמתי לב שזה קשור למצב רוחי...), וכמובן, זה שלא מצאו כלום... בקיצור, אני מחפש אינדיקציה כלשהי/ תרגיל כלשהו שיתן לי כיוון. זה לא חכמה להתחיל את כל הטיפולים בעולם. זה סתם מתיש. תודה ושבוע טוב

01/04/2014 | 14:06 | מאת: ozi

הם עשו המון בדיקות (כולל MRI!!!) וממשיכים בבדיקות. לא ממש מוצאים אבחנה/תיאוריה. פשוט הייתי רוצה לדעת אם יש אפשרות לקבל אינדיקציה כלשהי האם זה פסיכוסומטי, אע"פ שזה נשמע גופני ופונקציונלי מאד. מבחינתי, אינדיקציה זה מקרה דומה או תרגיל כלשהו (היפנוזה או הסחת דעת אחרת?? מישהו זרק לאויר גם את שיטת EMDR??). סתם להכנס לסדרת טיפולים זה לא חכמה, ויקר. המון תודה

25/03/2014 | 03:01 | מאת: חרדתית?!

היי אני בשנות ה-20 המקודמות... נמצאת במצב לחוץ כבר שנתיים... בשנתיים אלו הופיעו לי פחדים חדשים כמו: פחד ממחלות...התעסקות רבה בבריאות. פחד מגזים כשאני נמצאת עם אנשים ובעקבות כך אני רצה לשירותים כ-ל הזמן! פחד מנסיעות באוטובוס כי אולי אני אצטרך לשירותים... שאלתי היא: מה יוכל לעזור לי בעניין?! תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

לחרדתית על פי תיאורך והימשכות הסימפטומים זמן רב יחסית נראה שמה שיוכל לעזור לך, זה פנייה לטיפול פסיכולוגי של פסיכולוג קליני מנוסה, המתמחה גם בטכניקות של CBT (קוגנטיבי-התנהגותי) והיפנוזה. טיפול מתאים יסייע לך משמעותית.

22/03/2014 | 15:17 | מאת: ארי

רציתי לשאול לגבי האופן בו מתנהל אצלי תהליך שחוזר על עצמו במצבי לחץ. כאשר אני ניצב מול צב של לחץ קשה בעיקר בתקשורת אישית בעבודה או בכלל, אני מרגיש שכל המיקוד מתמקד בלי הרבה שליטה בבעיה, קצת חדר מצב בפעולה. יש לי הרבה תסרטי מצבים כיצד למצוא מוצא ופתרון בתחילה זה נראה כמו משהו די אובססיבי לכאורה, אבל הניסיון שלי שחוזר על עצמו לימד אותי צורה בלתי צפויה שברגע מסוים בתהליך אני כמע תמיד מוצא דרך חדשה להתמודדות, משהו חדש שגם דורש שינוי בהתנהגות וזה מביא לתהליך חדש והלחץ משתחרר בעיקר שאני מיישם את הפתרון. הבעיה שזה מצמצם את הפעילות הרגילה בבעיה כמעט בלבד ועד שלא מוצא דרך ופתרון אני ממש בתחושת חדר מצב. שאלתי עולה גם כיוון שאני רואה בסביבת העבודה אנשים שמטפלים בבעיה בקפיצות זמן, עוברים לדברים טחרים ואחרי שבוע שוב דיון ושוב המתנה. לי זה נראה כמעט בלתי אפשרי כי יש בעי. צריך פתרון. ברור שאם חלק מהפתרון הוא שלבי וכרוך בתנות זה פחות בעייתי לי. אבל העובדה שקצב הטיפול בבעיה מול הסביבה שונה יוצר תסכול בהתנהלות ולחץ מל הסיבה. וזאת לרות שדרכי ההתמודדות שלי והפתרונות מוכיחים את עצמם, בעוד הדרך שלהם במצבים בארגון דווקא נראים כסבך של יומן ארועים וכיבוי שריפות. משהו בי מרגיש שאני עובד נכון אבל זה לא מסתנכרן עם הסביבה. מה ניתן לעשות בן אופיי התמודדות שלי שהם מגדירים אובססיבי לבין סביבה נגררת מבעיה לבעיה.

לקריאה נוספת והעמקה

ארי בהכללה אפשר לומר שכל התמודדות מעוצבת על ידי דרישות המצב, ואישיותו של המתמודד. כך שלרוב אין דפוס התמודדות שהוא נכון לכולם, אלא נכון לאדם מסוים מול מצב מסוים. וטוב שכך. עם פתיחות וגמישות ניתן להפיק מהדפוסים השונים מבלי להשקיע מאמץ מיותר בלאזן הדברים או לשנות דפוסי התמודדות יעילים של אנשים שונים.

21/03/2014 | 12:01 | מאת: ת

לד"ר מאיר נעמן אני מרגיש בתוך הגוף הרגשות ותחושות אין לי רוח לחימה לחזק את התגובות רכשתי בעבר תוכנה של ביופידבק אימון אישי ישנו תכנית עם הגרף עם הטיפול הנ"ל מפחית לחץ מונע התקפות חרדה בברכה

לקריאה נוספת והעמקה

ת שאלתך לא ברורה לי. נסה שוב בבקשה.

19/03/2014 | 07:46 | מאת: שירה

לדר הנכבד בוקר טוב! שמי שירה ואני בת 23 כמו כן אני לוקה בתסמונת טוראט ובמחלת קרוהן(כרגע אין עדיין אבחנה סופית ויש קושי באבחון של המחלה לפי כל הבדיקות והבירור הנרחב שעברתי) כמו כן אני מטופלת תרופתית בתרופות לתסמונת טוראט שבא לידי ביטוי בהשמעת מילים גסות ללא שליטה וללא מודעות אני לא מודעת שזה נפלט לי וכמו כן אני מרגישה הקלה מאד משמעותית שאני מקללת ושאני פולטת את המילים הלא נעימות האלו. חשוב לי לציין שאני תחת טיפול ארוך טווח סטרואידים ואני נימצאת במעקב קבוע. מחלת קרוהן התחילה לי בשנת 2009 עם כאבי בטן נוראיים והקאות קרוב לשלוש שנים היתי במצב על הפנים דוקטור הגעתי למשקל 40 וגם התחילו הפרעות במלחים בדם וטיפלו בי עם אינפוזיות. מה שרציתי להיתייעץ איתך הוא בקשר לתופעת הקאות כתוצאה מלחץ אשפזו אתמול את סבתא שלי בבית חולים עקב תעוקת חזה וההקאות התחילו לי אתמול בדיוק האתמול הכל התחיל אחרי הרבה מאד זמן שלא הקאתי (כי אני מטופלת בתרופות) כמו כן גם אמי מתעלמת מימני ולא מתיחחסת אלי כלל אני לא מבינה מה עשיתי לה שהיא לא מדברת איתי אבל זו בחירה שלה אני יודעת דבר אחד שהיא אמרה לי חוצפנית ושאני אמרתי לה "היא" אז היא אמרה לי מה זה היא בשבילך חוצפנית אמרתי לחבר שלי יש לי חבר ואנחנו חודש ביחד והוא בדיוק היה אצלי שזה קרה. אני לא יודעת מה לעשות דוקטור אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית סיפרתי לה את כל הסיפור וכל מה שעובר עלי ואני כבר עובדת עצות האם הגוף נמצא בסטרס? האם תופעת ההקאות תמשך עד שישחררו את סבתא שלי מהבית החולים ואחרי שאמי תחזור לדבר איתי? האם לפי דעתך עלי להגיד לפסיכולוגית שלי שתיתערב? (שתיכנס לתמונה) והאם עלי לעדכן את הרופאת המשפחה שלי על זה שאני לא מפסיקה להקיא? ומה הטיפול של ההקאות האלו שהם כתוצאה מלחץ? אבקש תשובה בהקדם האפשרי זה דחוף לי תודה רבה שירה

לקריאה נוספת והעמקה

שירה מצער לקרוא ולהבין על הקשיים איתם את מתמודדת. טוב את עושה שאת בטיפול פסיכולוגי ואני בהחלט חושב שעלייך לשתף אותה בכל מחשבותייך. אני מניח שאת משתפת את רופא המשפחה שלך בעניין ההקאות. אם עוד לא עשית זאת, חשוב מאד שתתייעצי איתו תחילה. לצערי, אין אפשרות לדעת בוודאות האם תופעת ההקאות תיפסק כשסבתך תשוחרר מביהח ואימך תדבר איתך, אך כיון שנראה ששני הדברים הללו מלחיצים אותך הרי שיש הסתברות טובה שעם הפסקת מצב הלחץ, הרי שתשובי להרגיש טוב יותר.

18/03/2014 | 22:09 | מאת: אסף

שלום, אני בן 31 יש לי חרדה מבליעת הלשון עד למצב של חנק. רציתי לדעת האם זה משהו שבאמת יכול לקרות (בעיקר במצבי לחץ) ואיך אפשר לטפל ולהיפטר מזה. ה קורה לי גם בנהיגה וגם במצב רגיל. אשמח לעזרה בנושא תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אסף אני לא רופא אלא פסיכולוג, אך למיטב הערכתי, אין הסתברות ממשית לחנק עצמי, כתוצאה מבליעת לשון. הטיפול המתאים לזה הוא טיפול פסיכולוגי, עדיף בגישת ה-CBT (קוגנטיבי-התנהגותי) , רצוי בשילוב עם היפנוזה.

17/03/2014 | 18:09 | מאת: נטע

שלום, אני סובלת שנים כתוצאה מטראומות מורכבות בילדות מדפרסונליזציה ללא הרף שהחריפה כתוצאה מטראומה בבגרות. ידוע לי שזה אחד מסוגי הפרעות החרדה-אבל בפועל גם טיפול אנטי חרדתי וגם פסיכולוגי משום סוג לא היטיב עימה. בפועל קראתי שאחוזי הריפוי זעומים וכמעט אינם קיימים וזו הפרעה כרונית שלוקחים לתוך החיים. אבל כשאתה פונה אל מטפל הוא משום מה טוען שיש בידו לסייע... מדוע אם כן לא אומרים את האמת ומאפשרים נטיעת אשליה ובזבוז מיותר של כסף? והם מנסיונך זו הפרעה שאכן ניתן לטפל בה באמצעים הדלים של הפסיכולוגיה הקונבנציונלית?

לקריאה נוספת והעמקה

נטע דה פרסונליזציה, כהפרעה עצמאית, או כסימפטום בהפרעה מוגדרת אחרת, נוטה להופיע, לעיתים קרובות, בעקבות התנסות טראומטית משמעותית ונמשכת. היא אכן מאופיינת במורכבות, המקשה הטיפול בה ולכן הוא אף עלול להיות ארוך יותר. ויחד עם זאת, היא ניתנת לטיפול (!!) מוצלח, גם באמצעים הלא דלים (!) של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. להערכתי, הגם שאין לי נסיון רב עם טיפול בסימפטום ספציפי זה, להיפנוזה, ככלי טיפולי משלים, עשוי להיות יתרון בארגז הכלים, הטיפולי בבעיה זו.

16/03/2014 | 08:36 | מאת: אדם מודאג

היי ד"ר מאיר.. אנ בחור בן 34 לפני חודש לפני כשנה וחצי הובחן אצלי דלקת בקיבה ואני בחור בריא לגמרי ואמרו לי לקחת כדורים ואני שונא כדורים אז לקחתי יום כן ויום לא וזה עבר לי כעבור כמה חודשים זה חזר עשיתי בדיקה של נשיפה אמרו לי הכל תקין ואני מרוב שאני לחוץ התחלתי להסתכל בד"ר גוגל וראיתי מחלות הקשורות לתסמינים שהרגשתי וישר הייתי בטוח שיש לי מחלה סופנית . ב13-2-13 זה תאריך שלא אשכח הייתי באמצע אימון ופתאום נכנסתי להתקף של לחץ לא יכולתי לנשום לקחו אותי באמבולנס לבית חולים האמת שכבר בדרך הרגשתי יותר טוב עשו לי את כל הבדיקות לב\ריאות דם\ אמרו לי הכל תקין וכנראה זה התקף חרדה מאותו יום אני אדם אחר לחוץ מכל דבר לפעמים יש לי כאבי באן ותחושות לא נעימות ברום הבטן הלכתי שוב לגסטרולוג עשו לי בדיקת גסטרו אמרו לי הכל תקיןוהרופא טען בפני שבגלל שאני לחוץ יכול מאוד להיות שהכאבים ברום מהבטן יכולים להיות כתוצאה מהתקפי חרדה ... אני מטופל אצל פסיכולוגית בחודשיים האחרונים זה קצת עוזר אבל עדיין יש לי את ההתקפים לפעמים . האם יש לך עצה לחיים איך אני יכול לעבור את זה . ברצוני לציין שאצלי הכל בסדר כלומר אדם נשוי באושר אם ילדה יפה ומתוקה ואין לי מושג מהיכן בא לי כל הנושא הזה

לקריאה נוספת והעמקה

לאדם המודאג נראה שדאגתך מוגזמת וכמובן מיותרת. עצה אחת לחיים אתה כבר עושה טוב שכך. אתה הולך לטפל בנטייתם הדאגנית-חרדתית. עצה נוספת, אתה יכול להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין וטכניקות רבות שבאתר של דר ברוך אליצור ובעיקר בטכניקות להרפייה עצמית הכלולות בו. עצה נוספת לחיים, שייכת לפרופ דני כהנמן (חתן פרס נובל) שכתב כי : דבר בחיים אינו כה חשוב, כפי שאתה חושב שהוא, בשעה שאת חושב עליו.

13/03/2014 | 19:00 | מאת: נורית

שלום, אני סובלת מדיכאון וחרדות מזה כחצי שנה. לפני חודשיים התחלתי לקחת את הציפרלקס ולאחר חודש גם העלתי את המינון אך איני מרגישה שום שינוי במצבי. האם זה הגיוני? תוך כמה זמן הציפרלקס אמור להשפיע והאם יכול להיות שהוא אינו מתאים לי?

נורית איננו עוסקים בתרופות. התרופות האנטי דכאוניות מסוג ציפרלקס נוטות להגיע למלוא השפעתן רק לאחר מספר שבועות. יש ועמיתים די שכיחות שתרופה מסוימת לא מתאימה למטופל מסוים ואז הרופא רושם המרשם והטיפול עשוי לשנות המינון, או להחליף התרופה. בכל מקרה תמיד מומלץ לפנות גם לטיפול פסיכולוגי מתאים העשוי אף לייתר את הצורך בתרופות.

12/03/2014 | 00:45 | מאת: אוריה

ברצוני לשאול האם השימוש בבחירה מודעת לאי כניסה למצבים שאתה יודע שהם לא טובים לך -מצבים מבוססים על משחק עם תסריט ידוע מניסיון עבר-מהווה מנגנון טוב גם הוא כרוך בסוג של הדחקה, וזאת כדי להתרכז במצבים חיוביים יצירתיים? זה קשה כי הגורמים המוכרים קלים יותר ליפול אליהם ואז אני שואל אתה מכיר את זה אז עדיף שהיית בוחר לא להכנס גם במחיר הדחקה! זה נשאר ברקע אבל מפריע פחות מחזרה נוספת שרק מעצימה תסכול ומתח. אולי נותן תחושה יותר טובה שליטה. אני חש ששליטה על תגובות באה מהבחירה לא ליפול למצבים חוזרים ! האם המחיר שווה לטווח ארוך? או שההדחקה תביא להתפרצות קשה יותר?

לקריאה נוספת והעמקה

אוריה כדי לענות לך תשובה ספציפית, מן הראוי להכיר אותך בצורה מקצועית ומעמיקה כפי שניתן להשיג במסגרת פגישת ייעוץ פסיכולוגית ממשית. באופן כללי ופשטני, מה שאתה מתאר אינו בדיוק הדחקה במובן הפסיכולוגי של הביטוי אלא יותר בחירה מודעת לאיפוק, הסחה, התקה וכד. כל עוד זה נובע מבחירה ולא בריחה, אין בכך כל רע וזה אף עשוי להפוך לטבע שני שלך, בדומה להרבה התנהגויות של שליטה שאנו מאמצים לעצמנו כנגד כל מיני דחפים שליליים או אסורים. בכל מקרה וכאמור בתחילת דבריי חשוב להבין יותר לעומק על מה בדיוק אתה מדבר ולשם כך כדאי שתפנה ולו לפגישת ייעוץ אחת עם פסיכולוג קליני מתאים.