אביבית בוקר טוב :-)

התחלתי הודעה חדשה כי השרשור נראה לי כבר א-רו-ו-ו-ך מאוד.... לפי השאלות שלך בהודעתך האחרונה אלי, אני חשה שאת עדיין מרגישה קצת "אשמה" לגבי התחושות שלך, המשיכה הזאת אל הרופא. את חוזרת שוב ושוב ושואלת האם זה "נורמלי", כאילו מבקשת אישור שאת בסדר, שלא עשית שום דבר רע... אז עד כמה שאני רחוקה מלהיות זו שמוסמכת להעניק "תווי תקן" של בסדר ושל לא בסדר... אני בהחלט יכולה להגיד לך שאת יכולה להרגיש רגועה לחלוטין. לא עשית שום דבר לא תקין, וזה הכי טבעי בעולם להרגיש את מה שאת מרגישה. כמו שאמרתי, האדם הזה מילא תפקיד מאוד ספציפי והרואי (של גיבור) בחיים שלך. הזדמן לך לראות רק את הצד הכי חיובי שלו, הצד התומך, המלטף, העוזר, הנעים, והוא "תפס" אותך ברגע של חולשה ושל הזדקקות, היה מפתיע אותי אם ל-א היית קצת מתאהבת בו למען האמת... לא יודעת אם היית פעם בטיפול פסיכולוגי (מומלץ בחום, דרך אגב) אבל בטיפול פסיכולוגי יש תופעה ידועה ומוכרת מאוד מאוד, של התאהבות במטפל. כמעט כל מי שאני מכירה חוותה את זה, זה עד כדי כך חזק שאפילו נשים "מתאהבות" בפסיכולוגיות שלהן (ואני לא מדברת על נשים לסביות, כמובן), כך שאני מניחה שמה שאת חווה זה משהו דומה. אז את רואה - לא רק שלא עשית שום דבר לא בסדר, את אפילו לגמרי לא מקורית בתחושות שלך... :-) אני חושבת שנפלא ששיתפת את בעלך בעניין הזה, והתגובה שלו מקסימה ותומכת, ומוכיחה שאכן את נשואה לאדם מקסים. מציעה לך לא להקדיש לזה ולו רגע אחד של דאגה, העניין הזה הלא ממילא ילך וידעך עם הזמן, כי הביקורות ילכו ויתמעטו כך שהפגישות שלכם יהיו יותר ויותר נדירות, לא ? בהצלחה ביום רביעי ! ויום נפלא לכולן.

בוקר של אור לכולנו הבוקר קראתי את השרשור שנוצר בין אביבית, נועה ושירה ומה אומר... איזו יופי של כנות, תמיכה, אהבה. מחמם את הלב :) אביבית יקרה, אין לי הרבה מה להוסיף על שירה ונועה... רק להצטרף אליהן ולחזק את דבריהן. אינני יודעת כמה שנים את נשואה אך אני יכולה לספר לך מנסיוני - נשואה באושר 11 שנה ונמצאת עם אותו בחור 16 שנה, שלעתים יש צורך בהתרגשות אחרת גם אם היא רק מפנזטיה. עצם העובדה שסיפרת לבעלך על כך מעידה כי אכן מערכת היחסים שלכם טובה ואיתנה במיוחד. כנות היא תכונה מאוד חשובה במערכת יחסים מכל סוג שהוא. פעם בתחילת דרכי באינטרנט נכנסתי לצ'אטים. היו שם המון בחורים שגם הם כמוני נשואים זמן לא מבוטל. החיזור ההדדי הוא אכן מרגש אבל כל כך צודקת שירה, גם הבחור הרומנטי מהצ'אט מן הסתם לא מרים את בגדיו מן הרצפה ולאשתו יש קיטונות של קיטורים עליו... :) קחי את התחושות על הרופא ונווטי אותן לכיוון בעלך. תעלי אותן לטובת מערכת היחסים שלהם. את מתרגשת לקראת הרופא ? מעולה, הזרימי את התחושות הללו למערכת היחסים שלך עם בעלך הנפלא. בהצלחה ביום רביעי אסנת :)

אסנת, זה לא רק מעגל אוהב ותומך (כפי שחלמתי שיהיה...), זו גם הפריה מחשבתית הדדית. (האוהב והתומך - הצד הנשי, המחשבה - הצד הגברי, שירה...) אנחנו מתחילות להיות מאוזנות, הרמוניות ומשתפות פעולה מבפנים, אחרת זה לא היה מתבטא מבחוץ...! אז קודם כל, בראבו לנו!!! אבל אני רוצה לגעת בנקודה של הרופא "ההירואי". ורק בדרך אגב, לא, זה לא קרה לי אף פעם, ההתאהבות האפלטונית. אז אני לא מכירה את ההרגשה. ובמלוא הענווה (ובחיי שיש בי קצת), עם פסיכולוגים זה קרה לי הפוך, זה הם שהתאהבו בי, ואחר-כך ניסו לא להניח לי לעזוב. רק שאני לא קלטתי את זה. אלוהים, כמה שהייתי סתומה לפעמים... אבל קרה לי שפגשתי באדם שהתאהבתי באיזושהי תכונה שלו. ואז זה אמר לי, שיש בי בפנים את התכונה הזו, רק שהיא נסתרת. והרגשתי נורא טוב אחר-כך, כשגיליתי אותה בתוכי והוצאתי אותה מתת-ההכרה להכרה ולאויר העולם. ואם אני כבר מדברת על החיובי, אני רוצה לדבר גם על השלילי. לפעמים ראיתי בני-זוג, שאחד "נפלא" והשני "איום", ולא הבנתי מה הם עושים יחד. ולקח לי זמן עד שהבנתי שבאדם "הנפלא" יש גם תכונות מוחצנות של האדם "האיום", רק שהן נסתרות מעיניי. כלומר התכונה קיימת בו, אלא שאני עיוורת. ויש לי משהו אחרון להגיד. וזה לאביבית. ובחי אלוהים שאני לא מתכוונת לפגוע. וכבר אמרנו שאני אומרת את דעתי, ואת לא צריכה להחליף את דעתך בשלי. אם בן-זוגי היה אומר לי שהוא התאהב באחות שטיפלה בו, זה היה מה-זה גרוע. אני חושבת שדברים כאלה לא אומרים. זה להוריד מעצמו נטל, ולשים אותו על בת-הזוג. וזה נטל שבן-זוג לא צריך לסחוב. הוא בכל זאת בן-זוג ולא הורה. כי גם בגידה מחשבתית היא בגידה. ולספר, ואם בן-הזוג לא נפגע מזה, משהו במערכת-היחסים הוא יותר של הורה וילד מאשר של בני-זוג. זה שהרגש הזה לגיטימי, אני מסכימה לגמרי. זה שלספר על זה לבן-הזוג זה לא לגיטימי, ככה אני אישית מאמינה. ואיך לסיים אופטימי...? "בכמה ארצות היה נהוג להשאיר פתקים לחלבן, ובהם הוראות בדבר כמויות החלב. יום אחד מצא החלבן בעיירה אחת את הפתק דלהלן: "בבקשה ממך, הכנס פחמים לתנור, הוצא את הכלב החוצה, והכנס הביתה את עיתוני הבוקר שבתיבה. תודה על חביבותך. נ.ב. בחלב אין לנו צורך היום".