המחשבה-הרעיון שלי היום:

מישהו פעם אמר שהבחירה הבסיסית שעליי לעשות בחיים היא לקלל את החושך או להדליק נר. ואני חושבת שלפעמים טוב לעשות את שניהם, וביחד... ואפלטון אמר: ביכולתנו לסלוח בקלות לילד הפוחד מהחושך; הטרגדיה האמיתית בחיים היא שמבוגרים מתחילים לפחד מהאור.

מהו אור ומהו חושך? ואני בטוחה שתגיעו, להדליק נר...

אני יכולה לדמות את עצמי מקטרת על החושך אך במקביל מדליקה נר (ריחני כמובן ואם כבר אז כבר לפחות שלושה נרות :) הציטוט שנתת כאן של אפלטון הוא כל כך חזק ומדהים - תודה לך. אני עוד אחזור אל המשפט הזה.

נרות מאשר מקללת את החושך, הרי לקלל את החושך כל אחד יכול. צריך אומץ להדליק את הנר, אומץ להתעורר. זה מזכיר לי משפט מסרט -"לב אמיץ" מל גיבסון אומר שם: everyone dies but very few live וכדי לחיות באמת חייבים להדליק את הנר. הקטע הוא שמי שמדליק את הנר ובאמת מסתכל, אבוד לו, הוא כבר לא יכול לשבת בחושך. מי שמתעורר לחיי מודעות והכרה כבר לא יכול לחזור לישון. אישית , אני מרגישה שאני נמצאת לא רק בחדר עם נר, אלא מפעל שלם של נרות, כל כך הרבה דברים שצפו ועלו להתנקות שיש רגעים שזה כל כך מתיש שאני אומרת- אוי, לו יכולתי לחזור לישון :-) אבל כבר אי אפשר, גם אם אנסה לכבות את כל הנרות שסביבי, יהיה תמיד נר אחד עקשן שיישאר דולק, שיזכיר לי שזה רק הרגע, רק עכשיו, וזה בסדר, בסופו של תהליך אודה לכל נר שהודלק.

כן, קראת נכון, אני בטוחה שאת בנאדם מדליק...! וזה לא נכון שלקלל את החושך כל אחד יכול! אני לא יכולתי פעם לעשות את זה. גדלתי אצל הורים שדיכאו את הרגשות האמיתיים שלי, אסור היה לי להביע אותם. ואסור היה לי להתלונן או להביע אי-שביעות רצון. נתנו לי חיים? נתנו לי אוכל? (אז מה אם לא אהבתי אותו) נתנו לי חיבוק ונשיקת לילה טוב? נתנו לי שוקולדים וופלים בסופי שבוע? אז יאללה, תסתמי ואל תפריעי לאידיליה שלנו להיות מושלמים בעיניי עצמנו, ואל תפריעי לנו להיות עסוקים בעצמנו. ואל תפריעי לנו לדרוש ממך להיות מושלמת. ואחר-כך התחתנתי עם בעל, שהיו בו תכונות טובות שלא היו אצל הוריי, ולא הבנתי שמתחת, מסתתר אינטרס. שהוא לא באמת היה בעדי. וגם שם אסור היה לי לקלל את החושך. גם הוא סתם לי את הפה. וכשלא הסכמתי לסתום, הוא ניסה תמיד לסתום לי אותו. והייתי צריכה להתגרש מבעלי ולהתגרש מהוריי, כדי להחזיר לעצמי את החופש לקלל. ואם אני רוצה לקלל... אני אקלל! אני לא אדכא את עצמי, אני לא אעשה לעצמי במו ידיי, את הנזקים שהאחרים עשו לי. והייתי צריכה להתגרש מבעלי ולהתגרש מהוריי, כדי שלא יכבו לי כל הזמן את הנר שהדלקתי. והתכוונתי שזה יהיה דיון על להדליק את הנר, ועכשיו הבנתי, שקודם, ולפני כן, צריך להכיר בחושך שהוא חושך. ורק אז, ורק אחר-כך, אפשר להדליק את הנר.

שכתבת בקשר לנרות, ובעניין הדלקת הנרות, הם כאלה מקסימים! ואני כל-כך מזדהה איתך ואיתם. תודה!