יצרים ודחפים
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
קודם כל , תודה לכולן , הספקתי לבכות בזכותכן הבוקר ... משימה לא פשוטה עבורי . במה מתחילים אני ממש לא יודעת .... אני כותבת ומוחקת יש כל הרבה לספר . יש לי רגשות מוקצנים של אשמה וביקורת ... אני יכולה להרגיש אשמה כי אני לא מספיק נחמדה למוכרת או לא מספיק ..."טובה" לבעלי...או כי לא בא לי לעשות משהו. לצערי לא חסרות סיבות. יש לי קול פנימי שצורח עליי כל הזמן , תעשי ככה למה לא ככה אולי ככה ... ואני כל הזמן בהתלבטות פנימית ...(בטח עכשיו שאין לי עבודה) טוב זה בטח קולות מהעבר( קול אחד ויחיד שקוראים לו אימא) שעיצבו את ההתנהגות שלי ואת ה"אני" שלי. וכדי להיפרד מהם צריך לפתח אני חדש , יותר רך אוהב ומקבל.... שאני יודעת שקיים בי אבל הוא לא מספיק חזק והוא גם לא יודע איך להתמודד עם האני הישן. שצורח "לא עשית את זה " לא הספקת , לא ..לא.. לא ...לא או מילים כמו " אתה כזה" "אתה כזה". הקול הזה דחף אותי גם להישגים ... אך הוא גם מפריע לי מאוד לפתח אותם . הבעיה שהמחשבה על לעשות "דיליט" על המנגנון הזה מעוררת פחד שלא יישאר לי כלום. אני מרגישה שהמנגנון הזה מניע ודוחף אותי אבל יש בזה הרבה רע מהסיבה כי אני נעה כל הזמן- בלי להישאר בשום מקום ולהתמודד על המקום שלי. לעמוד על שלי , לחיות את החיים . בנות אתן מקסימות תודה לכן ויום טוב
ורד, נראה שהמילים שלך אוגרות בתוכן כמות גדולה מאוד של כאב ותסכול. זה ללא ספק משא כבד מכדי להחזיק בו לבד בכוחות עצמך. הייתי מציעה לך (המלצה חמה מניסיון אישי) לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי ללמוד איך לנהל דיאלוג עם אותו "קול פנימי", ללמוד כיצד לקחת ממנו את הדברים הטובים (המוטיבציה, המנוע הזה שדוחף אותך להצליח ולשאוף גבוה) אבל לנטרל את הדברים הרעים והמסרסים (הביקורת, השיפוטיות, ההשפלה). אני יודעת עד כמה זה קשה, וכמה בקלות את מרגישה שהכובד הזה מטביע אותך כלפי מטה. יקירתי, זו לא בושה לבקש עזרה מקצועית, אדם אינו אי בודד ולפעמים יד אחת שמושטת אליך לעזרה עושה את כל ההבדל (בהנחה שזו אכן היד הנכונה !) אל תתמודדי עם כל כובד המשקל הזה לבד. שיהיה לך המשך יום נעים, ושהדמעות היחידות היום יהיו של שמחה. :-)
שירה שלום , תודה על התגובה שלך , זו בהחלט לא בושה ואני הבנתי את זה מגיל 19 אז פניתי לראשונה לפסיכולוג. היום אני כבר בת 30 . ועדיין ההתמודדות לא קלה ...
שלום ורד וברוכה הבאה למעגל שלנו. את כותבת כי בכית בזכותנו הבוקר... אהבתי שהשתמשת במילה זכות ולא בגלל. לטעמי בכי הוא נפלא. מנקה, משחרר, פותח ונותן אפשרות לנשימה חדשה, עמוקה ונקיה. מאחורי הכתיבה שלך יש הרבה מאוד כאב והייתי כל כך רוצה לנסות ולעזור, לתמוך ולהיות בשבילך - האם תואילי לפרט מעט ? את כותבת על הקול הפנימי שבתוכך אשר נוזף וצועק עליך. מספרים על גיבור שיצא לדרכו - לשחרר נסיכה ממגדל, להרוג דרקון, להציל, לעשות. משהו. בדרכו הוא פוגש חיית טרף גדולה ומאיימת על המשך מסעו בכלל ועל חייו בפרט. הגיבור אינו הורג את החיה אלא מכניע אותה. הוא משתמש בה לצרכיו האישיים, נעזר בה. הגיבור מכניע, מאלף את חית הטרף המאיימת וזו הופכת להיות חברתו הטובה ביותר וכך ביחד הם מגיעים אל נקודת הסיום ובהצלחה יתרה. ולמה אני מספרת זאת... אל תהרגי את הקול הפנימי שלך, הקשיבי לקול הפנימי שלך, דברי איתו, שוחחי איתו, נהלי דיאלוג. אולי בשקט תוכלי להבין טוב יותר מה האני העליון שלך אומר לך. ושאלה נוספת ברשותך - את כותבת כי את מרגישה אשמה... האם ההרגשה היא רק שלך או שמא אומרים לך שאת כזו ? שולחת חיבוק גדול ואנרגיה חיובית ובונה אסנת.
קודם כל ברוכה הבאה למעגל. כמו שאסנת כתבה, אני מסכימה שלהרוג את הקול הפנימי הזה לא יהיה הדבר הנכון לעשות. הוא שם, והוא שלך (גם אם הוא מושפע מגורמים חיצוניים) בסופו של דבר הוא שלך ואל לך להרוג שום חלק בקירבך. מזה זמן מה אני מנסה לחשוב כיצד אציג את מה שעזר לי לעלות לעולם המודעות, להתעורר, להתחיל לחיות בהכרה, ובכן היה זה מפגש עם חומר שהועבר ע"י ימימה אביטל זצ"ל. השיעורים שמועברים היום מועברים ע"י תלמידים לשעבר של ימימה שהלכה לעולמה לפני כחמש שנים. הלימוד נקרא "חשיבה הכרתית". והחלקים המועברים הינם תמלילים של שיעורים שימימה הייתה מעבירה. הלימוד נותן כלים לתיקון, לקבלה עצמית, לחיים עם רגש לקיום העצמי. זה לא קורס או סדנא, זהו לימוד לחיים, כי בכל פעם שמנקים דבר, מתפנה מקום לדברים עמוקים יותר לעלות, וככל שמתחזקים יש אפשרות להתמודד עם דברים יותר עמוקים ויותר מהותיים. הנפלא בלימוד הוא שאמנם המילים באות מבחוץ אבל הן פועלות עמוק פנימה, כמה עמוק וכמה רחב רק התלמיד קובע, הכל נובע ממך . בקצב שלך, בזמן שלך. החומר נותן ארגז כלים, כמה מורכב הרהיט קובע התלמיד בלבד. הוא אינו תלוי בשום גורם חיצוני והוא מופלא. אני נזהרת מאד שלא להישמע כמו מיסריונרית :-) פשוט כל כך הרבה אנשים שפגשתי חייהם קיבלו משמעות בזכות ההתעוררות. ימימה מדברת על הטוב ועל המיותר. יש המנעות מכוונת מהשימוש במילה רע. יש לנו דברים טובים ויש בנו מיותרים. המיותרים הם אותם דברים שמקשים עלינו את החיים , שמציפים את הרגשות שלנו בצורה שקשה לנו להכיל, כל אותם דברים שהם יותר מידי- שהם יתר על המידה. ימימה מדברת על המערכת שלנו, הבנויה מחלקים חלקים וכל חלק בנוי מחלקיקים, ואנו שואפים לאיזון בתוך כל חלק בנפרד ובעקבות זאת בתוך כל המערכת כולה. ובמערכת הזו יש את הדברים הטובים שלנו והמיותרים שלנו. יש X מקום במערכת. את המיותרים אי אפשר לעקור, הם שם והם לא רוצים ללכת לשום מקום, טוב להם ונוח להם, וחוץ מזה הם כבר שילמו את החלק הגדול של המשכנתא ומרגישים כבר בעלי הבית. ימימה מדברת על כך שככל שאנו מתעסקים עם חלק מסוים יותר כך נותנים לו יותר כוח ולכן ככל שנתעסק יותר במיותר ניתן לו יותר כוח, נגדיל את הנפח שהוא תופס במערכת. מה שאהבתי בלימוד הוא שלהבדיל מהפסיכולוגיה אשר נוטה לקחת בעיה X ולחקור אותה, לפשפש בה, לפרק אותה, להתעסק בה, וע"י כך לתת לה יותר כוח. ימימה אומרת קבלו, והניחו. זהו את הדברים הטובים והתעסקו בהם, הגדילו אותם, ככל שיגדלו ויתפסו יותר מקום במערכת הפנימית כך יקטן מקומו של המיותר. אני מזמינה אותך לעשות ניסיון, אני בטוחה שרשימה של מה את "לא" מה שלילי את מוציאה מהשרוול בין רגע , כעת משרשמת כל כך הרבה "לא" התרכזי ב"כן". מה את כן. נכון, אני גיליתי משום מה שדווקא את הדברים הטובים קשה לי יותר לכתוב, תאום היד לא רצה כל כך מהר על הנייר, פתאום יש היסוס, פתאום מרגיש לי לא נוח לכתוב דברים טובים על עצמי ככה בשחור על גבי לבן, בעט שאי אפשר למחוק. אבל כן, ורישמי לך מה טוב בך, מה משמח אותך, במה את טובה, עד הפרטים הקטנים, מה את עושה שאף אחד לא עושה טוב כמוך, ממש עשי לך רשימה של כל הדברים שאת כן. בחרי בכל פעם בדבר אחד והתרכזי בו, הגדילי אותו, הקדישי לו זמן. הקדישי לך זמן. ותראי מה זה עושה לך איך זה פועל על המערכת שלך. ושוב ברוכה הבאה למעגל הריפוי .
תודה לאוסנת ג'ול ולשירה ... נראה לי שלקחתי מכן דבר אחד מאוד חשוב וזה לא למחוק את הקולות הללו אלא להתחבר איתן. אחיין של בעלי בשלב שבו הוא מפחד ממפלצות. אימא שלו שאלה אותו פעם אם הוא ניסה להזמין אותן לקפה ולהיות חבר שלהן? לא להרחיק לא לנסות למחוק אלא דווקא לתת גם להם מקום .. ואני ממש מודה לכם על הדברים. אוסנת שאלת אם אני אשמה .... אז אני חושבת שאני יכולה להרגיש אשמה גם על דברים שלא קרו . אם נדמה לי שהייתי צריכה לעשות משהו ליזום משהו מתוקף היותי גיסה , או כלה או שנדמה לי שמישהו חשב שהייתי צריכה . אז אני ארגיש אשמה . ללא קשר למציאות למשל, חמתי חולה , וברור לי שכולם(הכלות נאחרות) יבשלו משהו כדי שהיא לא תתאמץ . אני מרגישה חייבת אבל מרגישה אשמה שלא בא לי להכין ושאיןלי חשק לשחק את המשחק. לפעמים אני מרגישה אשמה על זה שאני אדם רציני ולא חביבת הקהל ... מה זאת אומרת להתיידד עם הסופר אגו ? להבין מה הוא רוצה? האם את יכולה להדגים לי את זה ? . תודה ולילה טוב