חזרתי :-)
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
5 ימים של הוויה, חוויה, דברים מעל הדעת. מצרפת קישור לאתר שיסביר הרבה יותר טוב ממני על הקורס ועל מה מדובר. http://www.vortexhealing.com/index.html היו ימים לא פשוטים, עלו דברים קשים שעל המשמעותי בהם אני אספר תכף. הייתה קבוצה מדהימה עם מורה מדהימה. עוד כלי משמעותי ביותר שהוספתי לי לארגז הכלים של המסע האישי שלי לתוך עצמי. התחברתי לזה כל כך . אחד הדברים הקשים והמפתיעים שעלו במהלך הקורס היה כשביקשתי לעבוד על הכעס, למצוא שורשים שלו, לבדוק איפה יש מעיינות ממנו הוא נובע שאני לא יודעת עליהם. אחת התשובות המפתיעות שעלו מתוכי תוך כדי מדיטציה היתה תמונה של עובר. ופתאום כמו התפרצות של הר געש עלתה החוויה של לידה בחודש רביעי שלכאורה כבר השלמתי איתה, וקיבלתי אותה , והנה פתאום עלה משם מצבור של כעס שלא הייתי מודעת לעד כמה הדחקתי אותו. השאיר אותי המומה, האמנתי שהכל רגוע שם. הייתי מצפה שיעלה כאב, שיעלה עצב אבל כעס? לא חשבתי שיש שם. ישבתי עם הגילוי הזה, בדקתי אותו, הרגשתי אותו, נתתי לעצמי להיכנס להוויה ולחוות את החוויה. הבנתי שלא הרשיתי לעצמי לכעוס אז, לא נתתי לעצמי זמן לכאוב עד הסוף, לא נתתי לעצמי זמן להתאבל (שלושה ימים אחרי כבר הייתי בעבודה) . כשסיפרתי לבעלי, הוא אמר שהוא נשם לרווחה, בהקלה , שסוף סוף זה יצא. כי הוא לא הבין אף פעם איך העברתי את זה ככה, כאילו כל מה שקרה היה איזו שריטה ששמתי עליה פלסטר וזהו. אבל הוא לא יכל לעשות כלום, הוא לא יכול היה להכריח אותי לכעוס, או להתאבל, זה היה צריך לבוא ממני. אז ישבתי וכאבתי וכתבתי מכתב פרידה, והנה אני משתפת אתכן: מכתב פרידה אף פעם לא אמרתי לך שלום, לא איחלתי לך דרך צליחה לא קיוויתי שתיגע באור לא אמרתי תפילה ואצלי? אצלי הכל בסדר. אני עוברת את זה כמו גדולה. עצובה קצת, בוכה קצת, כואבת קצת ובעצם לא חווה כלום עד הסוף. הרי לא חזרתי איתך הביתה, תרמתי אותך למדע. לארוז לך לקבורה? שאלה אותי האחות. ואני מטושטשת לגמרי תוהה למה היא שואלת אותי? למה להכאיב עוד? הרי כתוב לא? הרי חתמתי. ולראות אותך? לא נתנו לי. אז מה שאתה לא מפותח במיוחד, ועודך במצב של צלופח משהו, אז מה? מה, לא גדלת בתוכי ארבעה חודשים? לא ינק גופך מגופי כל אותן שבועות? כבר ידעתי את מינך, בן זכר. אבל כך רצה האחד. ואני ורחמי היינו רק כלי כדי להכיל אותך,לשרת אותך במסע הקצר. ואתה נשמה שהלכה לפני שהספיקה לבוא, אתה צדיק, שהרי התיקון שלך היה כל כך קטן, נשאר לך עוד ממש רק פסיק אחד שאפילו לא זכיתי לראותך כהוויה אנושית. והשכל מבין, והאגו ערמומי כל כך שיצר אשליה של קבלה, של השלמה. אני? כן אני בסדר הרי כך רצה האחד. ולא בכיתי ממש, ולא כאבתי עד הסוף, ולא צעקתי עד כלות החושים, לא נתתי לעצמי להתאבל, שהרי על מה? והנה, קצת יותר מארבע שנים אחרי, זה עולה. כמו דרקון מהביצה שנראתה כל כך שלווה ובטוחה. ומה ביקשתי? ביקשתי לעבוד על הכעס. ואיך באת לי לי פתאום? כל כך לא צפוי? איך יכול להיות כל כך הרבה כעס במקום שחשבתי שכל כולו השלמה וקבלה? כמה ערמומי האגו, האבא והאמא של המניפולטורים. איך אירגן מסביבו הכל שידמה כי "אצלי הכל בסדר" ואתה זועק מלמעלה "אמא, לא אמרת לי שלום לא איחלת לי דרך צליחה לא קיווית שאגע באור לא אמרת עלי תפילה אז הנה ילד מתוק שלי אמא זוכרת מקום שומרת אומרת שלום מאחלת דרך צליחה מקווה שתיגע באור ונושאת תפילה מבטיחה עם עצמי לשבת ולבכות עד הסוף ולזעק מכאב לתת לרגשות לפרוץ מתוך הלב וכשאפול באפיסת כוחות אקום ואדע שעכשיו אמרתי את מילות הפרידה. ואני יודעת שתצלח דרכך ויודעת כי נגעת באור ויודעת כי אתה נשאת תפילה להביא אותי את המקור. הייה שלום ילד שלי באהבה אמא
יושבת מול המסך והדמעות מסנוורות לי את המקלדת... (אם אקליד אותיות שגויות אז שתדעי שזו רק "אשמתך"...) ריגשת אותי עד בכי. שמחה בשבילך שסוף סוף הצלחת להוציא החוצה את הגוש הכבד הזה שרבץ לך בתוך הנשמה, במקום כל-כך עמוק עד שטעית לחשוב שהוא איננו. איזו תחושת הקלה את בוודאי חשה כרגע, איזה כיף !! משקל של 4 שנים תמימות. התכונה היחידה (האחת והיחידה !) החיובית שאני מוצאת בנחש, שזו אחת החיות הבודדות שאין לי שום סימפתיה אליהן, היא התכונה המדהימה שיש להם להשיל את עורם ולהגיח מתוכו טריים, רעננים ונקיים, כאילו להיוולד מחדש בכל פעם. למאיר אריאל ז"ל יש שורה נפלאה באחד השירים שלו, המדברת על התופעה הזו בדיוק, ועל הקנאה שהוא חש באותו יצור נחשי - אילו רק יכולנו אנחנו כך, להשיל מעלינו את כובד הטראומות, הצלקות, הפצעים, להתקלף מה"עור" הזה ולהגיח מתוכו כשאנו טריים כמו תינוק שזה עתה נולד. יקירתי, נראה שהחוויה שעברת שם היא הדבר הכי קרוב לחווייה המטהרת הזו. שמחה בשבילך !
זה בהחלט מרגיש ככה, תחושה כמו אחרי ניקוי עם אקונומיקה :-)
ריגשת אותי כל-כך ברגשות שלך ובהבנה הנפלאה. ואיך הקורס הזה היה צריך להגיע אליך, ואיך שאת היית צריכה להגיע אליו, ולו עבור זה. כל-כך חשוב ומשמעותי.
חברה שלי תמיד אומרת שרק כשהתלמיד מוכן המורה מגיע. וזה זומן לי בטיימינג מופלא. הלכתי למפגש היכרות ממש ברגע האחרון, התחברתי, הלכתי לקורס כנגד כל הסיכויים ההגיוניים- חופש מעבודה, בעלי שלא היה בבית חלק מהזמן כך שהיה צורך למצוא סידור לילדים לשלושה ימים, המחיר , ובכל זאת הרגשתי שלא חשוב מה יעמוד בדרכי אני חייבת להיות שם. כל השאר כבר נסתדר. ורוצה להודות על התמיכה והפירגון של בעלי, שאמר- אם זה מה שאת מרגישה אז לכי על זה וכל השאר זה רק פרטים טכניים, עליהם נתגבר.
כל כך מרגש על מה שכתבת. טוב עשית שהלכת לסדנא שנשמעת מאד מיוחדת. אני שמחה שעזרה לך בכל מחשבותייך ונתנה לך אור חיובי. לפעמים שינויים עושים קצת טוב בנשמה. מברכת אותך, שתצליחי להביא ילדים ושיתנו אור בחייך ואושר עד אין קץ. תהיי חזקה אני איתך. יום קסום. אביבית.
אכן עם כל הכאב על מה שהיה אני מבורכת בשני בנים מדהימים. יכולה לספר שלא ראיתי אותם שלושה ימים כי אמא שלי לקחה אותם אליה לסופ"ש . אני אוהבת את הילדים שלי בכל ליבי ועם זאת, כשפגשתי אותם לראשונה לאחר שלושה ימים ולאחר החוויה שעברתי אני יכולה לספר שכשראיתי אותם הייתה לי תחושה של הוקרה, שלא הייתה שם קודם. רגש שעולה ממש מצ'קרת הלב של "תודה".