הסיפור שלי :)

מאז ומתמיד ידעתי שאני לא אמורה לעבוד כל חיי כמזכירה. בבית הספר למדתי מזכירות ומנהל ולאחר הצבע במהלך עשר שנים עבדתי כמזכירה לגווניה השונים – קלדנית, פקידה, מנהלת משרד, מנהלת לשכת מנכל. אותה הגברת בשינוי אדרה ולמעשה הרגשתי בעיקר משרתת לבוס. בשנת 2000 התקבלתי לעבודה כמנהלת לשכת מנכ"ל במקום עבודה המרוחק מביתי, חמש דקות נסיעה. כאמא לבת שנתיים וחצי העבודה מאוד התאימה לי מבחינת הקרבה והשעות. המשכורת או התוכן לא עניינו אותי במיוחד כי ניסיון כבר היה לי וידעתי היטב כי עד כמה שזה ילהיב אותי בהתחלה ההמשך כמעט ידוע מראש – משעמם נורא. נו.. מחשבה יוצרת מציאות ? כנראה כיוון שהשעמום לא איחר להגיע. לאחר כשנה וחצי של עבודה הבת שלי הגיעה לגיל 4 ואני החלטתי לקחת סיכון ולנסות שוב פעם להיכנס להיריון וללדת. למה סיכון ? כיוון שפעמיים קודם לכן הייתי בהיריון ובשני המקרים חוויתי רעלת היריון לא פשוטה. בפעם הראשונה הייתי בת 22. היריון ראשון, שמחה, התרגשות ולשמחתי הכל היה תקין. תקין עד שבוע 25 להיריון לערך. לא אלאה אתכן בפרטים אבל בשבוע 27 לאחר אשפוז ושמירה מטורפת ניתחו אותי בניתוח חירום וילדתי את ניצן במשקל של 670 גרם. ניצן נפטר לאחר שלושה שבועות. 4 שנים אחרי ניצן החלטתי לנסות שוב ונכנסתי להיריון. הפעם למרות הרעלת ילדתי את מעין הנס שלי בשבוע 34 במשקל 2 ק"ג. שוב חלפו ארבע שנים ולמרות שידעתי שהפעם הרעלת בטוח תגיע החלטתי לנסות שוב. 20 שבועות החזקתי מעמד יפה בהיריון ואז רעלת ההיריון חברתי משכבר הימים החלה שוב לתת אותותיה. לאחר שמירת היריון בבית עברתי לאשפוז בן שבועיים בתל השומר, שמירת היריון באשפוז. שבועיים בהם סתם שכבתי במיטה ולא עשיתי כלום. פשוט כלום. השעמום הוציא אותי מדעתי מחד ומאידך הפחד מהעתיד לקרות שיתק אותי לגמרי. בשבוע ה- 23 להריוני זה קרה. העובר ברחמי לא התפתח עוד ובסופו של דבר מת. על מנת להוציא אותו מרחמי עברתי שבעה מדורי גיהינום של כאב וסבל מתמשכים – אם פיזיים ואם נפשיים. חזרתי הביתה לבעלי ובתי האהובים. חזרתי לשמירה נוספת של חודש ימים. במהלך החודש ניהלתי שיחות טלפון עם הבוס שלי וניסיתי לעזור ולתרום עד כמה שאני רק יכולה בשלט רחוק. באחד הימים שמתי פעמיי לכיוון הדואר, להוציא את הדואר השבועי. שם חיכה לי מכתב ממקום העבודה שלי. המכתב היה לקוני להחריד "עקב שינויים ארגוניים במפעל הרינו להודיע לך על הפסקת עבודתך... " שינויים ארגוניים, כן בטח. פתאום שני מנכלים לא זקוקים למזכירה ? הרגשתי איך השמיים נופלים עלי ובבום אחד גדול וכואב. בלי תינוק ובלי עבודה. יופי של מצב. באותו רגע הרגשתי כאילו אני הדמות מקלף "עשר חרבות". חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי. התגובה שלו היתה פיטרו אותך ? יופי ! יופי ? מה בדיוק יופי כאן ? שמת לב למה שאמרתי לך ? אין לי עבודה ! יופי הוא משיב לי שוב ומפרט כי הנה קיבלתי את ההזדמנות לעשות את שרציתי לעשות כל חיי – מיסטיקה. וואלה מיסטיקה... התחביב שלי בעשר השנים האחרונות. מיסטיקה שהתחילה מקלפי טארות והמשיכה אל נומרולוגיה. אחרי ההתרגשות של "אני אהיה מיסטיקנית" הפחד החל לחלחל בתוכי. אנחנו זקוקים למשכורת שלי, שהיא אמנם בבחינת פרוטות אבל גם פרוטות שוות כסף. בקיצור אם אני הייתי ממשיכה להתלבט ולא להצליח להגיע להחלטה הייתי היום עדיין מזכירה/פקידה של בוס כזה או אחר או במילים אחרות עוסקת במשהו שאני מאוד לא אוהבת. אבל בעלי לא נתן לי את האפשרות הזו. הוא ביקש ממני לקחת ארבעה חודשים (אבטלה ואז אין חשש של פרנסה) ולנסות במהלכם להכין מערך. וכך עשיתי. עם פרגון ותמיכה בלתי נגמרים של בעלי עם הספר המיוחד של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך" ריפאתי את חיי. התחלתי מהתחלה, בקטן.... ולאט לאט צמחתי. הרחבתי את תחומי הידע שלי, בניתי לעצמי אתר באינטרנט, הכנתי הרצאות וקורסים ומערכים של ערבי מיסטיקה כאלו ואחרים, שיווקתי את עצמי ללא הרף – מיילים, פורומים וכיו"ב. פניתי לעיתונות, לטלויזיה – הצלחתי להגיע לליהיא לפיד, לאישה ומנטה (אגב ביחסי ציבור דרשו ממני 2,500 ¤ לחודש על מנת לנסות ולהכניס אותי לאן שהגעתי לבד :) בין לבין העבודה המעשית לא הפסקתי לרגע עם העבודה הפנימית, הרוחנית. הזכרתי לעצמי כל הזמן עד כמה אני טובה ושאני יכולה ובגדול. העבודה הפנימית היתה גדולה מאוד וגם היא הוכיחה את עצמה כיעילה ונכונה במיוחד. אני יכולה לספר שהשאיפות שלי מלפני שנתיים לא רק התגשמו אלא גם הכפילו והשלישו ואף ריבעו את עצמן. שיהא לכולנו בהגשמה מלאה אסנת :) נ.ב. – מה שסיפרתי כאן הוא כמובן על קצה קצהו של המזלג. אם יש לכן שאלות אשיב לכן בשמחה רבה.

אסנת, הסיפור שלך מעורר השראה וקנאה בו זמנית :-) כמה אומץ צריך כדי לא להישאר "תקועה" בתוך מצב לא רצוי ולא נעים. כל-כך הרבה יותר קל להמשיך ולשהות בתוכו, לקטר ולהרגיש רע, לרחם על עצמך ולקוות שמתישהו דברים ישתנו מעצמם... (אני מדברת מניסיון, לצערי). ההחלטה שלקחת ובעיקר היישום שלה ראויים להערכה גדולה מאוד. נעים לשמוע סיפורי הצלחה שכאלה, ובפרט של נשים, שגם בעולמנו המתקדם ולמרות המודעות הפמיניסטית ההולכת וגדלה - עדיין מערים קשיים גדולים בפני נשים המנסות להצליח. כל הכבוד !!

אסנת האהובה שלי, אין לי הפתעות בסיפור שלך היות ואני מכירה אותו מזמן, ואפילו הייתי שותפה לחלק ממנו. הדבר הכי גדול שלקחתי מהסיפור הזה היה האומץ!!! נכון שאף פעם לא היתה לי בעיה לקום ולעזוב מקום עבודה כי מצאתי משהו מעניין יותר, או לקום ולהחליט שאני הולכת ללמוד ולשלם על כך בשעות שינה מועטות המון השקעה והמון כסף, אבל תמיד נשארתי באותו התחום. אדמיניסטרציה. מזכירות, ניהול. אותו דבר. ואסנת תמיד אמרה לי: לכי עם הלב שלך, הוא יודע מה טוב לך. ככה היה כשהחלטתי ללמוד וכולם אמרו לי שזה לא הזמן, ואין כסף ואיך תלמדי שלוש פעמים בשבוע ותעבדי משרה מלאה ותחזיקי את הבית, והנה... עשיתי זאת. ועכשיו, כשהחלטתי שהגיע הזמן לעזוב את האדמיניסטרציה וללכת אחרי הלב שלי, שוב התייעצתי עם אסנת, ושוב שמעתי: כל מה שתרצי, יהיה. לכי אחרי הלב שלך. ובדיוק את זה עשיתי. ואני מאושרת עם ההחלטה, עם כל הקשיים והמהמורות וההרים שאני עוברת, אני מאושרת כי אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. סוף סוף מצאתי את הייעוד שלי בחיים. והמון מזה תודות לתמיכה האינסופית של אסנת (שידעה גם להניע אותי מגחמות כאלה ואחרות במשך השנים). אז... תודה... יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד...

וטוב שכך כי אם הם היו פיקניק היה די משעמם בחיים :) מרגש לי לקרוא את שכתבת יעלי, אין לך מושג איך צמררת אותי. אני האמנתי בך תמיד ומאמינה בך גם היום. אני יודעת בוודאות מוחלטת שאת תצליחי ובגדול ! יש בך משהו מיוחד וכדאי לתבל זאת בנחישות רבה. הכי חשוב - להישמר שלא להתפתות לזמן הפנוי ולעשות מה שאינו קשור לעבודה. אני ממליצה על שעות עבודה מסודרות -כאילו את שכירה - ופשוט להתמיד בכך ולעשות למען העבודה כל הזמן. ובכלל יקירתי, כל טיפ שאני רק יכולה לתת אתן לך באהבה ובשמחה תמידיים. איזה כיף לי שאת כאן ! נשיקה וחיבוק :)

וואו, אסנתי, סיפור סיפור. כמה עצב ושמחה ביחד. והוא מעורר בי שוב את הידיעה הבסיסית של חשיבות התמיכה, כמה שהיא משמעותית כשמישהו נמצא בשלבי ביניים או נמצא בקושי בחייו. וכמה שזה חשוב להימצא בתמיכה תומכת שמגשימים מטרה. וכמובן שזה חשוב תמיד, בכל זמן וכל הזמן. עושה טוב וחם בלב.

אסנת, אני מצדיעה. את ודאי יודעת, לנשים יש המון כוח. נשים הן עם מיוחד במינו. 10 נשים יכולות לשנות פני עולם. ידעת? אני עצמי עשיתי מעברים בחיי, וגם כעת אני במעבר מתקופה של "פרנסה" קבועה לתקופה של אשה שעושה מה שנועדה לעשות, ללא שום ודאות ותמיכה כספית. הכל פתוח וקיימת רק וודאות אחת, שהיא בכוח שלי. ועל כך רציתי לדבר. יש לנו, הנשים כוח שאנו לא מודעות אליו, החברה לא משדרת לנו זאת, להפך, המשפחה- לעיתים אולי זה קורה, ואנו- האם אנו מ. .דברות עם עצמנו ונותנות לעצמנו פרגונים ואמירות יפות מידי יום ושעה? או שאולי עסוקות מדי??? בקיצור, נשים, שימו לב עליכן, לפנימיות שלכן, ואל תחכו שיבוא הרגע. הביאו אותו בעצמכן אל עולמכן. לא אומר שתהליך זה קל, להפך הוא. אך הוא פשוט מטלטל אותך לכאן וכאן, מכאיב איפה שרק אפשר, - ויחד עם זה- הוא נ ה ד ר !!!!!!!!!!!!! באהבה אסתר.

כל בוקר אני אומרת לעצמי במראה בוקר טוב וכמה שאני אוהבת ומאחלת לעצמי יום מוצלח, מאושר, מואר ופורה. וכשאני נמצאת בדילמה כזו או אחרת אני תמיד ניגשת למראה ומנהלת שיחה (בקול רם) עם עצמי. את זה למדתי לעשות אחרי שקראתי היטב את הספר של לואיז היי. זה בהחלט פתח בפניי דרך חדשה וטובה לי. מה שעדיין לא הצלחתי לעשות כמו שצריך זה לפרגן לעצמי... פינוקים וכאלה. אני לא טובה בלפרגן לעצמי.