שבת של אור ואושר לכולנ ו:)

מצטרפת לתקווה ולאיחולים. מנסה בכל יכולתי להיאחז באופטימיות, למרות העמוד הראשון של עיתון השבת שגרם לעיניי להתמלא בדמעות. נדמה שחוסר הסבלנות והסובלנות עולה בצורה מסוכנת סביבנו, והאלימות רק הולכת וגוברת. לא יודעת מה קרה לנו בשנים האחרונות, לא יודעת מתי הפכנו להיות אנשים כל-כך חסרי אמפתיה לזולתנו. 3 אנשים שלא עשו רע לאף אחד נדקרו אתמול בירושלים רק משום שהם "שונים". הבוקר שמעתי על מכר שנפצע בעת שניסה להפריד בין שני אנשים שהתקוטטו על מקום חנייה. הם הפסיקו להתקוטט רק כדי להרביץ לו, ואז המשיכו. בתור ילדה, אני זוכרת שתמיד התגאינו במדינה הקטנה שלנו, שתושביה מרגישים אכפתיות אמיתית האחד כלפי השני. נהגנו לומר שאם אדם יפול באמצע הרחוב, מיד ירוצו לעברו מכל עבר כדי להושיט לו יד ולעזור לו. היום אני כלל לא בטוחה שזה כך. היום הפכנו למדינה בה ילדה בת 15 לא יכולה ללכת לקניון בערב שישי, כי נער בן גילה עלול לרצוח אותה ללא כל סיבה או מניע. איך שומרים על האופטימיות בכל זאת, ועל אף הכל ? ... (מצטערת אם כתבתי דברים קצת לא נחמדים.... פשוט מסתובבת עם תחושות קשות מאוד כלפי מה שקורה כאן בתקופה האחרונה. אני אוהבת את המדינה הזו ומרגישה מחוברת אליה בנימי נפשי, ומאוד עצוב לי עם מה שקורה). שתהיה לנו שבת רגועה מאוד, ומלאה בדברים נעימים.

ערב טוב , בנות יקרות. מאחלת אני לכן שבת שלום, שבת של שלווה, נחת ורוגע, מי יתן וכולנו נגשים את כל רצונותינו ומשאלות ליבינו לטובה. קראתי את דברייה של שירה, ובאמת מאד כואב לקרוא את האלימות שמתרחשת בתקופה האחרונה בעיקר, כאן במדינה הקטנה שלנו, שהיא כל כך מדינה קטנה ויקרה. כואב לשמוע, שאנשים מכים ורבים על שטויות כמו חניה, או סתם כי בא למשהו לריב ולדקור משהו אחר לפעמים גם סתם בלי סיבה. מקוה להמון אופטימיות סביבינו וסביב זולתינו, שתיהיה שבת נפלאה ומבורכת לכולנו. אור ורוגע, ממני, אביבית.

שירה ואביבית יקירותי, אני קוראת עכשיו את הספר "חוכמת המשפחה" של רובין שארמה. ואני מביאה ממנו את שני הדברים הבאים: גנרל ג'יימס דוליטל מחיל האויר של ארה"ב: "באנו לעולם במטרה אחת, והיא להפוך אותו למקום טוב יותר. ואם העולם, כתוצאה מכך ששהינו בו, הפך למקום טוב יותר ממה שהיה לפני שהגענו אליו, אזי הגשמנו את ייעודנו." "אנחנו עוזרים לאחרים כשאנחנו מתחילים להתמקד בעזרה לאנשים אחרים לחיות חיים טובים יותר ובהבנת חלומותיהם." האם רק הביקורתיות והוצאת הקיטור על מה שקורה בארץ, יהפכו את המדינה למקום טוב יותר? אני בספק. אבל זה עושה לי להרגיש עוד יותר לא טוב אפילו, מאשר קודם. אני חיה כאן, יודעת מה קורה, קוראת עיתונים, רואה טלויזיה. אם יש הצעה רלבנטית לשיפור המצב, אני אשמח לקרוא. אם העניין הוא להכניס שליליו?ת ליום ששי בערב, אני נגד. וזה גם חבל.