"תגידי שלושה דברים"

נגיד שמלאך בא אלי ואומר: "תגידי שלושה דברים, שאם יש לך אותם מחר בבוקר – את קמה צוחקת." אני עונה לו מיד: "אחת – אני לא אעלה אף פעם בחיים יותר משני קילו, אבל בחיים לא. שתיים – מחר בבוקר אני קמה עם חיוך רחב, כי אני יודעת שלא עליתי יותר משני קילו. שלוש – אני משוחררת מלדבר אל הקיר, משוחררת מלהסביר לעצמי עשר פעמים שאסור לי לעלות יותר משני קילו, אני מבינה את זה אחרי פעם אחת." בזבזתי שתי משאלות כשחזרתי שלוש פעמים על אותה משאלה? לא בזבזתי כלום. כל רגע היה שווה. אתמול מצאתי את עצמי עומדת בסופרמרקט מול שוקולד קטן וחמוד, והוא אמר לי: "את יכולה לקחת אותי הביתה בשקט. תראי, אני ממש פצפון, כך שאחרי שתפנקי את עצמך ותאכלי אותי זה לא יורגש. לא יקרה שום אסון קטן, אפילו לא רגשי-אשמה. " בשנייה הראשונה חשבתי שהוא צודק. אבל בשנייה התאפסתי ורוחי שבה אלי: "אני מכירה את הטעם המדהים שלך," עניתי לו, "והוא באמת נפלא, אבל אני לא חושבת שאני רוצה לטעום אותו גם היום. חבל לי לקלקל את התוכנית עבור שוקולד קטן." הוא היה שוקולד עדין ומנומס (ממוצא בלגי), ולא התווכח. ואחר-כך לא חשבתי עליו עוד, לא הצטערתי על-כך שהשארתי אותו על המדף. ועכשיו עוד פעם בא אלי מלאך, והפעם מלאך אחר, ואמר לי: "תגידי שלושה דברים, שאם יש לך אותם מחר בבוקר – את קמה צוחקת." "אתה צוחק?" אני שואלת אותו, "אתמול כבר היה כאן מלאך אחד ששאל אותי אותה שאלה." "וענית לו?" הוא שואל אותי בחזרה. "בטח," אני אומרת לו. "ואמרת לו שלושה דברים?" "אמרתי לו דבר אחד שלוש פעמים." "ויש לך עוד משאלות?" הוא מתעניין. "מה-זה בטח!" אני עונה לו בנדיבות גדולה. "אז מה אכפת לך לענות גם לי על השאלה הזו?" "לא," אני עונה ברוחב-לב, "ממש לא אכפת לי, כשמלאך מבקש." סתם, סתם יש לי היום מצב-רוח טוב. קמתי בבוקר והבנתי שזה עוד יכול להתרחש – שבחיים שלי, אבל בחיים, לא אהיה מוכרחה לדבר עם עצמי ולדבר אל הקיר. אני אבין את עצמי כבר אחרי פעם אחת שאסביר לי. "רגע," מושך אותי המלאך בשרוול החולצה, מחזיר אותי אל המציאות, "את מדברת על המשאלות של אתמול. ומה עם אלו של היום?" "רגע," אני עונה לו בחזרה, "תן לי רגע להתאושש מדברים מורכבים וכואבים שעברתי עכשיו, שהם עדיין חלק מהמציאות שלי. בסדר, עכשיו תן לי להיכנס לראש שלך. מה אתה מבקש ממני?" "את שתי המשאלות שנותרו לך," הוא אומר. "אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו, אני נורא עצובה." "אם תסכימי להביע בקשה, תוכלי לבקש כל מה שאת רוצה!" מפציר בי המלאך הנשמה-גדולה הזה. "אבל אני לא יכולה. אני נורא עצובה עכשיו, נורא קשה לי ככה. אני אפילו לא יכולה לחשוב שייתכנו דברים טובים." "בבקשה, תבקשי. את יכולה לבקש דברים טובים, דברים שיעזרו לך לפתור כמה בעיות. לבעיות שלך יש פתרון," הוא מביא בפני את הרעיון הגאוני. "אני לא יכולה. זה לא עובד אצלי ככה. אני לא יכולה ללחוץ על הכפתור סתם ולבקש. עכשיו הלב שלי כואב וסדוק, והראש שלי ריק." "אז מה עכשיו," המלאך שואל. "לא יודעת," אני עונה לו. ובאלוהים, אני רוצה לעודד ולאושש את עצמי. כבר יודעת שיש לי מעתה ועד עולם את עצמי על-ידי. מה אעשה עם עצמי? "בסדר, מלאך, אני באה." אני לוקחת דף נייר, רושמת שתי משאלות, מקפלת את הנייר ומוסרת לו אותו. המלאך פותח את הפתק שלי וקורא. "זהו?" הוא שואל אותי, "סיימת?" "לא סיימתי," אני עונה לו, "אבל מה לעשות. רשמתי לך כאן שתי משאלות, ועוד אחת מאתמול, זה כבר שלוש." "את יכולה לשנות את הבקשה השלישית שלך," הוא מציע. "למה? מה רע בה?" אני תוהה. "לא רע, אבל את בכל זאת יכולה להביע משאלה טובה יותר," הוא נותן לי את חוות דעתו האישית. "אין לי מושג. תגיד לי אתה," אני מבקשת. "במשאלה השלישית תביעי משאלה שיינתנו לך עוד שלוש משאלות," הוא ממליץ. "וואו! וככה בכל פעם? ככה בכל פעם בבקשה-משאלה האחרונה אני יכולה לבקש עוד?" "למה לא?" עונה לי המלאך בשלוות אלוהים, "זה נראה לך חורג מהמסגרת?" "עכשיו, כשאני חושבת על זה אז לא. אבל אני לא רגילה למסגרות טובות ומוצלחות או לתנאים הולמים. אני רגילה שתמיד מתווכחים אתי על פחות, אף פעם לא על יותר." "מה לעשות?" המלאך נאנח, "יש לך כאלה מן הרגלים משונים!"

מלאך תחמן... זה טוב :) אהבתי את הדיאלוג עם השוקולד...

זהו, אסנת, שאנחנו רגילים לראות חכם, בעל שכל-ישר ומצפה להרבה כתחמן... ולא היא. המלאך הזה לימד אותי ל?כ?ו?ון גבוה. מציעים לי שלוש משאלות (ולא בכל יום מגיע מלאך כזה), אז לבחור אותן בתבונה. לא לעשות שטויות, לא לבזבז אותן. לשמור על רצף ועל יציבות. והמלאך בא כדי להחזיר לי את האמון. להאמין שהדברים הטובים קיימים עבורי. קיימים עבור כל אחד מאיתנו.