פורום הרזיה ללא דיאטה
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
למרות שיש פעמים שאני מרגישה שהאוכל לא טעים לי או שאני כבר שבעה ,עדיין אני ממשיכה לאכול למרות שאין לי דבר כזה אוכל משמין או אסור בלקסיקון. קשה לי להאמין שבאמת אני יכולה לא לרצות לאכול מתוכי כי באמת לא בא לי על האוכל ולא כי אני לא רוצה להשמין כי זה לא מסתדר עם העובדה שאוכל טעים=כיף לי לאכול. ולכן איך אפשר לגרום לי לא לרצות לאכול משהוא שהוא טעים וגורם לי לחצי הנאה (כי אני כבר שבעה),ושעוזר לי קצת להתנחם? תודה
ויכול לתת לך את הכלים לעשות בדיוק את זה. לעצור. יכול להיות שלא תעצרי בשובע כל פעם. אבל בהתחלה תעצרי יותר פעמים מאשר בעבר, אח"כ תדירות האכילת יתר תרד, שלא לדבר על כך שהכמויות יירדו וכך לאט לאט, תלמדי לעשות בדיוק את זה. לעצור. תמיד קיימת גם האפשרות לטיפול פסיכולוגי במקביל אם יעלה הצורך.
זה נכון שבשביל להוריד שומנים בדם צריך לצמצם בלחם , בורקסים וכו' ?
בכל מקרה של הורדת שומנים בדם, עקב תוצאות בדיקות כאלה או אחרות, עדיף לפנות לדיאטנית קלינית. היא תשב איתך , תראה את הבדיקות שלך, תסתכל על הרגלי האכילה שלך, ותכוון אותך. לצמצם אוכל כזה או אחר באופן גורף, לא בהכרח עושה את העבודה. צריך להסתכל על סהכ התזונה, כדי לעשות שינוי שיוריד את השומנים בדם.
הגוף שלי צריך לקבל באותו הרגע גם פחמימות וגם חלבונים, ואני לא יכולה לדעת את זה אבל חש סביבי נגיד רק עוגת שוקולד,מה זה עושה? זה יכול לגרום לי לאכול יותר מדי? תודה
סביבנו, גם אם זה לא מאוזן, או מה שאת רוצה לאכול באותו הזמן. זה לא חייב לגרום לך לאכול מעבר לשובע, אבל יכול לתת לך תחושה שהאוכל לא סיפק אותך. זה עדיין יכול לתת לך שובע.
מסויימים,אבל תוך כיד אכילה יש לי קשר מעולה עם הבטן ומצליח לעצור בדיוק בשובע,לעומת פעמים אחרות שבהם אני טרוד בדבר מסויים ולא מרגיש אפילו את הבטן ויודע מתי לעצור ,ובדיעבד תמיד עוצר לא בשובע אלא הרבה מעבר? תודה
לך באותו הזמן להקשיב לבטן. יכול להיות שזה קשור לנושאים מסויימים, או עוצמה של מחשבות שמטרידות.
ואיסורים או חשיבה שאוכל זה משמין,יכולים פתאום להיכנס למעגל של אכילה רגשית כרונית? תודה
יכולה להיות גם אצל אנשים שאף פעם לא עסקו בדיאטות. יכולות להיות הרבה סיבות להתפתחות אכילה רגשית. דיאטות ואיסורים באוכל זה רק חלק מהסיבות.
שלכם יכול לגרום לי להפסיק לקשר בין אוכל לרגש ? שוב,מעולם לא היו לי בעיות של איסורים מאוכל וכו.. תודה
בהחלט לעזור לך להפריד בין רגש לאכילה. אנחנו מטפלות בכך כבר הרבה שנים.
זה נכון שאומגה 3 ביחד עם ויטמין B3 עוזרים יותר טוב להוריד שומנים בדם ? ( לא קיבלתי תשובה על זה בפוסט הקודם )
חד משמעי, בלי להכיר אותך, לראות בדיקות דם, ולהבין איזה סוג שומנים אתה רוצה להוריד. עדיף שתפנה לייעוץ תזונתי עם בדיקות הדם שלך, לקבל תשובות טובות ומקיפות.
שלום, שאלה כדי להבין משהוא עקרוני: האם אחרי פעם אחת שאני אוכלת בבת אחת בסביבות ה2000 קלוריות,אפשר להשמין מזה? כאילו לגוף אין ברירה אלא לצבור עם זה שומן? תודה
אבל לאורך זמן כן. האם את מתארת התקף אכילה? האם זה קורה לך בתדירות גבוהה? האם מדובר במשהו חד פעמי? האם את "מצמצמת" אכילה כדי לאפשר את האכילה שאת מתארת? כמו שאת רואה יש לי הרבה שאלות. אבל פיזיולוגית, עלייה במשקל נגרמת מאכילת יתר,בהתמדה לאורך זמן. לא נראה לי שזו השאלה שלך. נשמע לי שאת מנסה להבין מה קורה לך.
מאוכל? יש מלא מצבים שבהם אני כבר מרגישה שלא כיף לי יותר לאכול אבל ממשיכה בכל זאת,מצד שני אני אומרת לעצמי שאם לא הייתי נהנית מהאוכל ושהוא לא היה מספק לי איזושהיא הנאה לא הייתי ממשיכה לאכול. אז אני כן נהנית או לא נהנית מהאוכל? תודה
אם אתה באמת נהינת מאכילת יתר או לא, רק את יכולה לענות על זה. אבל בואי נעצור רגע. למה לאכול אם הספיק לך? רק בגלל שהאוכל מולך? כי יש לך תחושה שמחר לא יהיה? כי זו הזדמנות? תעצרי, ותשמרי את יתר האוכל לאח"כ. הוא לא בורח.
לאכול כשאני מרגישה שכבר שבעתי. ועם כיף עם האוכל מאשר בלעדיו גם אם הוא יהיה לי אחכ,קשה ,וזה ממש מאבק לעצור ,כי עדיין סוג של הנאה הוא כן מספק גם כשכבר שבעים.
קשה לך לוותר על הכיף ,גם אם התחושה מהולה בפחות כיף. כך שאולי מדובר פה בקושי לדחות סיפוק מיידי, ולהרגיש נח עם זה. לפי מה שאת מתארת, אתה כנראה צריכה לעשות סוג של בחירה. הקושי לעצור בשובע נהיה יותר קל עם הזמן.
על האכילה זה גורם לי לאכול יותר ויותר מאשר אכילה כשאני לא מרגישה אשמה?
ואז את חושבת אולי שזה לא יקרה יותר. ושזו הפעם האחרונה וכו,'. וזה מספיק כדי לגרום לך לאכול הרבה יותר ממה שרצית. ואולי את חושבת שאסור לך לאכול את מה שאת אוכלת? אין סיבה להרגיש אשמה עם אוכל. אין אוכל שאסור לאכול.
תודה
שאני רואה אני חייבת שיהיה לי את הטעם בפה שאני אוכלת ,כאילו שהטעם ישאר חרוט לי בזיכרון כדי שאדע איך העוגה או הממתק או האוכל הזה טועם. מה לא בסדר איתי? אני אתאר את זה ככה: נגדי שיש מולי גלידה מאוד טעימה בטעם שאני מאוד אוהבת,אני יודע שאני לא רעבה או לא בא לי עכשיו את הגלידה כי זה לא יסתדר טוב בבטן,אז אני מחכה למתי שכן אהיה רעבה או מתי שכן יבוא לי הגלידה וזה יסתדר טוב בבטן. א-כשאני רעבה באמת רוב הפעמים בא לי יותר אוכל מאשר גלידה,וב-כשאני יוכל לאכול סתם ככה לכיף את הגלידה וזה מסתדר טוב בבטן,יכול להיות שהיא כבר לא תיהיה לידי. הגלידה זו רק דוגמא זה יכול להיות עם כל אוכל אחר אני בבעיה...
לבין רצון אמיתי לאוכל. בפעם הבאה אולי כן תאכלי את הגלידה כשאת רעבה. או שתאכלי את הגלידה כקינוח, עד השובע. אם בא לך אוכל כשאת רעבה, זה לא מונע את האפשרות לאכול את הגלידה אחכ או בהזדמנות אחרת. את לא מפסידה שום דבר. את פשוט לא נענית לדחף לסיפוק מיידי של משהו שאולי במחשבה את רוצה, אבל בפועל, באותו הרגע לא ממש. טעם לא צריך להיות חרוט בזכרון. לפעמים הזכרון מטעה. הרבה פעמים אומרים לי : "אכלתי עוגה שממש חשבתי שאני אוהבת ,כי לא הרשיתי לעצמי, והתאכזבתי כי גיליתי שאני לא אוהבת אותה. אני מעדיפה עוגה אחרת." אז זכרון יכול להטעות. את תמיד יכולה לקנות את הגלידה בקופסא, ולאכול אותה אח"כ כשתרצי אותה, ויסתדר לך טוב בבטן. ככה לא תרגישי שאת מפסידה משהו.
שזה יכול להחזיק לאורך כל החיים: אפקט ההנאה מהאוכל כשאני אוכל כשהמוח שלי באאוט ולא רואה שום דבר חוץ מאוכל,זה מה שמונע ממני להפסיק ולאכול מתוך התקף.כדי להפסיק את אפקט ההנאה אני יכול להרגיע את עצמי וליצור קשר חזק בין המוח לבטן. מה הבעיה: הוצאתי את אפקט ההנאה של האוכל שזה יופי,אבל,זה לא מונע ממני בעתיד באיזשהוא יום שבו אני לא אהיה רגוע והזיכרון של ההנאה מעצם האכילה כשאני אוכל בהתקף כשאין קשר לבטן, יעלה שוב,ואז אני יודע שאני אחווה התקף אכילה שוב, גם אם זה יהיה שנים מהיום. ואז מה עשיתי ?כלום בעצם . כי הזיכרון של ההנאה תמיד יישאר לי במוח ויום אחד אני יכול להחליט שלא בא לי להקשיב לבטן. אני מניח שאני טועה או מפספס משהוא,מה זה? תודה
אמיתית. יש איתה סבל. וככל שעובר הזמן, ללא התקפי אכילה, וללא דחף להתקפי אכילה, לא מבינים איך בעבר כלכך נהנית מהם. אם לא היה טעם בטיפול בהם, ואם לא הייתה דרך להתגבר עליהם, אז אתה צודק. לא היה בזה טעם. אבל יש בזה טעם, כי אפשר ללמוד לוותר על התקפי האכילה, להבין שבעצם אין בהם הנאה, וזה לוקח זמן. ההנאה לאכול לא עוברת, ולמה שתעבור? הרי כל המטרה היא לאכול, להינות ממה שאתה אוכל, מבלי "ליפול" להתקף אכילה. לשים את המח ב"אאוט" אפשר גם ללא התקפי אכילה.
אבין בתהליך שההתקף לא הייתה הנאה. אני יכול כרגע לומר שבאמת יש לי חוסר הנאה בהתקף עצמו כי אני העליתי המון במשקל וזה מפריע לי ברמה מטורפת. אבל ,אני זוכר שהייתי רזה בהרבה יותר,והרגשתי את הצורך להתקף,אני זוכר שממש לא הרגשתי אשם על זה והרגשתי שכיף לי ממש ממש !!! אז אפילו היום בדיעבד אני יכול להסתכל על האכילה עצמה כמשהוא שנתן לי המון כיף, (רק באותו הרגע),אבל עדיין המון המון כיף, כי זה נעשה בשחרור מוחלט שמותר לי לאכול כמה שבא כי ההשמנה לא הייתה פקטור. זה סותר אז את מה שכתבת לי לא? תודה שוב
ההתקפי אכילה התחילו לפני שעלית במשקל. למה הם התחילו? האם היה לזה קשר לדיאטה שעשית? ואם לא, אפשר גם עכשיו ללמוד לעצור אותם. כדי לטפל בהתקפי אכילה, צריך לשים את נושא המשקל בצד. זה לא הפוקוס בטיפול. הירידה במשקל תבוא כתוצאת לוואי מהטיפול במשקל. אי אפשר לנסות לרדת במשקל, ולמנוע התקפי אכילה בו זמנית. אם אין לזה קשר למשקל, אלא רק לרצון לאכול כמויות גדולות בזמן קצר, בגלל סיבות אחרות, עדיין הטיפול התזונתי נותן מענה. זה תהליך שלוקח זמן. התוצאות לא מיידיות. אני לא יכולה או מנסה לשכנע אותך שאין לך הנאה בהתקפי האכילה. אבל הם מפריעים לך, ויש דרך לטפל בהם, ולהוציא אותם מהחיים שלך. כנראה שעד שלא תתחיל טיפול , ותחווה את האפשרות לשינוי, לא תאמין לי שזה אפשרי. אבל מהנסיון שלי בקליניקה זה לגמרי אפשרי.
תוך כמה זמן רואים בשיפור בשומנים בדם אם התחלתי לקחת אומגה 3 בריכוז גבוה לפני יותר משבועיים אבל עדיין ממשיך לאכול הרבה פחמימות ? זה נכון שויטמין B3 עוזר גם הוא לשומנים אם לוקחים אותו ביחד עם האומגה ?
אחרי 3-6 חדשים. השאלה אם מה שאתה עושה, מספיק כדי לשנות את התמונה. אני מציעה לך לפנות לייעוץ תזונתי בנושא. במידה ואין שינוי בתוצאות לאחר 6 חדשים, עם שינוי תזונתי מתאים, ייתכן השומנים בדם לא קשורים לאכילה אלא לגנטיקה. בכל מקרה כדי לענות לך על השאלה הזו, כדאי שתפנה לייעוץ תזונתי מקצועי, שייתייחס לתזונה שלך לפי תוצאות בדיקות הדם שלך. בפורומים לא תמצא תשובות מספקות. למשל: באיזה מהשומנים מדובר? בלי לראות תוצאות בדיקות מלאות, ולהכיר את הרגלי האכילה שלך, לא תוכל לקבל תשובה מספיק מקצועית וטובה.
ואיסורים ממאכלים. עכשיו אני בתהליך של הרזייה ללא דיאטה כבר כמעט שלוש שנים,אבל אני עדיין אוכל ממקום של לחפות על כל האוכל שאמרתי לעצמי פעם לא, או אסור,עכשיו אני אוכל הכל מהכל בלי להתחשב בשום דבר. כל מה שבא לי,הולך ואוכל. למה זה אבל מרגיש שלא משנה כמה שאני אוכל אני בחיים לא מצליח לחפות על כל מה שפעם לא אכלתי??כאילו זה אף פעם לא מספיק לי..... תודה
גורמים להרגשה, שצריך לאכול הכל מהכל, עכשיו, אחרת לא יהיה או לא תספיק להשלים. כשתבין באמת , שאתה יכול לחכות לארוחה הבאה, ושאוכל, כל סוג אוכל, לא בורח לך, יהיה לך יותר קל לוותר בארוחה מסויימת על כמות מסויימת. כמו כן, כשאתה חוזר לאכול הכל, אתה מגלה מה אתה אוהב לאכול ומה אתה אוכל רק בגלל שמותר לך. ועם הזמן הדברים יתבררו לך. דבר על זה עם הדיאטנית שמלווה אותך. ואם אתה לא בטיפול, אז זה הזמן לפנות. ייתכן גם, שהקושי שאתה מתאר נובע ממניעים פסיכולוגיים. ואז במקרה כזה אולי כדאי לחשוב לשלב פסיכולוג בטיפול במקביל לטיפול התזונתי.
כשאני אוכלת אני מרגישה שאני מתנתקת מהסביבה,מתנתקת ממה שקורה לי בגוף ופשוט אוכלת כמויות מטורפות. אני שונאת את התחושה של האחרי ובטח את ההשמנה הכרונית,אבל ממש נהנית מהעובדה שאני מתנתקת מהכל ונהנית מהאוכל. אז חוץ מהעובדה שאני שונאת שכואבת לי הבטן וההשמנה הכרונית,מה אני יכולה להגיד לעצמי כדי לא לאכול שוב מתוך ניתוק?? אני יכולה למצוא דברים אחרים לעשות אבל שום דבר לא משתווה לאוכל,והשילוב של תחושת הניתוק יחד עם האוכל מרגיש כמו שילוב מנצח, אבל רק בזמן האכילה עצמה. אני לא מבינה למה אני מכורה לתחושה הזאת, ואם היא מרגישה ככ טוב אז איך אני יוצאת ממנה מבלי להרגיש שאני נלחמת בעצמי כל הזמן בעצמי? גם אם נגיד ועכשיו אני צריכה ללמוד לוותר על ההנאה או התחושה הממש כיפית הזאת השאלה היא,מה אני לומדת הלאה...כלומר ,מה אני לומדת מהוויתור של עכשיו לעתיד? שאני לא צריכה את האוכל? שזה מזיק? אבל זה אני יודעת כבר עכשיו. מה הוויתור העכשווי הזה יגרום לי להבין לכל החיים ככה שלא תיהיה מלחמה בראש שצד אחד רוצה את הניתוק והתחושה הכיפית הזו ,וצד אחד מבין משהוא אחר...? תודה רבה!!!
שיש משהו אחר שיכול להחליף את זה. יכול להיות שלא תמצאי משהו אחר שייתן לך את ה"בועה" שאת מחפשת כשאת צריכה אותה. יכול להיות שפתרונות אחרים לא יספקו אותך כמו התקף. אבל, התקף אכילה לא עושה לך רק נעים. הוא גורם לך סבל. וזה החלק המיותר. יכול להיות שתוכלי לוותר רק על הסבל שההתקף גורם לך, בלי לוותר לגמרי על האוכל. אבל אנשים שאנחנו מטפלות בהם, לומדים עם הזמן לוותר גם על ההתקף., ןכמויות האוכל שגורמים להם סבל. אחרי שהם חיים זמן מה ללא התקפי אכילה, הם מתגעגעים אליהם. לתחושת ניתוק שאת מתארת יש הרבה תפקידים בחיים שלך. אבל להתגעגע לזה, אומר שאפשר גם בלי. האם ניסית טיפול תזונתי להתקפי האכילה שלך? זה תהליך שלוקח זמן, אבל אפשר לצאת מזה.
שאני בטיפול,ואז אתגעגע להתקף עצמו? זה לא משהוא שאפשר לחלוטין להעלים מהראש?
עם הזמן ועם הטיפול. כחלק מהתהליך יש געגוע להתקפים, אבל לאורך זמן, גם הגעגוע עובר, ואפשר לחיות ללא התקפי אכילה, עד שהתקפי אכילה כבר לא אופציה. לא במחשבה ולא בפועל.
לאכול הכל מהכל כל הזמן גם כשאני שבע,ויש אנשים שאוכל בכלל לא מדבר אליהם? למה אני צריך להאבק בזה ואחרים לא? מה הם מבינים/מרגישים שאני לא?
צריך להכיר אותך, ולראות מה גורם לך לפנות לאוכל מלכתחילה. צריך להכיר את הרגלי האכילה שלך, להכיר את המחשבות שלך והגישה שלך לאוכל. זה לא משנה מה קורה לאנשים אחרים. חשוב מה שקורה לך. הסיבה לרצון שלך לאכול הכל מהכל גם כשאתה שבע, מוכרת , וזה קורה גם לאנשים אחרים. כל אחד הוא שונה, ומה שמוביל אותך לאכילה כזו או אחרת, שונה מאדם לאדם.
השליטה שלי באוכל,ויש לי ידע וגם הכרה והבנה במה שאני עושה עם האוכל ושאני משתמש בו להרבה דברים חוץ מרק כשאני רעב,אבל אני לא מצליח לבד לעצור ולאכול. למה?אם אני מבין את כל הפסיכולוגיה מאחורי זה?
אם אתה רק בשלב של תרגום מה שאתה מבין למעשים, אולי במקום להיאבק בזה לבד, תיעזר בטיפול תזונתי? מאד מתסכל לא להצליח. ולפעמים, כדי להצליח, פשוט צריך עזרה.
מה ההבדל בין בורקס פילו לבורקס מבצק עלים רגיל מבחינת כמות השומנים/שומן טרנס וסיכון לבריאות ?
בצק עלים, בד"כ עשוי עם מרגרינה, בצק פילו יכול להיות גם על בסיס מרגרינה או על בסיס חמאה. אני לא מאמינה שיש אוכל שמהווה סיכון לבריאות. השאלה היא בכמויות שאוכלים ממנו, מה אוכלים בשאר היום והימים, ומה הם הרגלי האכילה שלך בכללי. למאכל אחד אין את היכולת לסכן אותנו בריאותית רק בגלל שיש בו אחוז שומן גבוה או בגלל שיש בו שומן רווי או שומן טרנס.
התקפי אכילה? קראתי על זה קצת,והעובדה שצריך לאכול להניח הכל על השולחן ולאכול לא בהחבא או בסתר או אוכל קר מהמקרר (שזה מה שאני עושה),איך זה יכול להעלים את הרצון ללאכול הכל מהכל בלי שליטה ?
למקומו הטבעי. ממש עכשיו סיימתי שיחה עם מטופלת בדיוק על המקום הזה. איך האוכל כבר לא מפחיד, שאין כבר התקפים יותר משנה, אוכלת הכל. הפחד להשמין, או הפחד לאכול, הוא משהו ש"אוספים" עם השנים, אבל לא באמת קשור לאוכל. להיות בריא ורזה , פיזיולוגית, אומר לאכול הכל מהכל ובשליטה. אפשר ללמוד לוותר על התקפים ולהיות בשליטה על אכילה. אני לא בטוחה שמה שתיארת בשאלה היא הדרך לכך. כדי ללמוד לאכול בשליטה, לפי שובע ורעב , לא מתחילים בהכרח עם המאכלים שהכי מפחידים אותך. לאט לאט בונים בשיקום התזונתי מערכת יחסים שונה עם אוכל. כשאת לומדת להרגיש את הרעב והשובע, את מבינה, שרק את יודעת מה את רוצה לאכול וכמה. והתפקיד שלי כדיאטנית, הוא להוביל אותך למקום הזה בדיוק. לא רק ללמוד תיאורטית על אוכל, אלא גם להגיע למקום של שליטה. ולקבל שליטה באכילה אפשר רק דרך אוכל. אין שום דרך אחרת.
היום בבוקר על קיבה ריקה שקלתי 57 קילו אחרי ארוחת הבוקר הגדולה שאכלתי שקלתי 60.7 וזה אותו משקל בדיוק בדיוק אם אותם בגדים 3 קילו ושבע מאות גרם עליתי מהארוחת בוקר הזאת איך אני אוריד עכשיו את המשקל הזה? אכלתי בבוקר מעל 5000 קלוריות איך אני אוריד את המשקל הזה? אכלתי בבוקר מלא טחינה גולמית. מלא טחינה לבנה. מלא חומוס עם טחינה. דבש. סילאן. 3 תמרים. שקית במבה. חטיף דגנים חלבה. חטיף דגנים שוקולד. 10 חתיכות תפוחי אדמה. 2 קציצות בשר. משקה קוקוס בקרטון. מרק בצל. 4 פרוסות לחם.
ועסוקה יותר מדי במשקל. לפי השאלה שלך, את צריכה טיפול, וכדאי שתפני ולא תדחי. נשמע שהאוכל שולט בחייך, כמו הפרעת אכילה.
רגשית מבלי להמשיך ולאכול ,ורק לדאוג שהכמויות יתקטנו והרצון לאוכל יירד? כי ככה אפשר להמשיך ולהשמין המון עד שזה יירד מעצמו. ואני לא רוצה להעלות עוד במשקל... תודה מראש
ל"דלג" עד גבול מסויים על טיפול רגשי. כי הרי הנגישות לאוכל מגיעה מהצד הרגשי. אז לשים "פלסטר" אפשרי, אבל כמו כל פלסטר הוא לא יחזיק מעמד לאורך זמן. שיקום וטיפול תזונתי, יכול להוביל לעצירה בעלייה במשקל, בהנחה שזה יספק אותך. מנסיון, זה אף פעם לא מספק, ולעשות "חצי עבודה" יכולה להיות חוויה מאד מתסכלת. אפשר להתחיל עם טיפול תזונתי, ולהעריך האם מה שאת מבקשת אפשרי או לא.
שאפשר בכלל לאכול כשיש רגש מסויים שקשה לי להתמודד איתו,כי מבחינתי זה לא חכמה לזהות רגש ולמצוא פיתרון אחר אליו חוץ מאוכל,מה יקרה בפעמים שאני לא ארצה להתמודד עם הרגש? אז אני אוכל שוב כמו בהתקף?
בטיפול התזונתי את תלמדי לנתק את הרגש מהאכילה. להתמודד עם הרגש, או להכיל אותו מבלי להגיע להתקף אכילה, זו עבודה משולב שלנו עם פסיכולוגית. יש הרבה מנגנונים שמאפשרים לנו לדחות התמודדויות, להכיל, וכו,וזה לא בא בצורת התקף אכילה. לדחות התמודדויות זה משהו שכולם עושים ברמה כזו או אחרת. אז את לא מבקשת משהו בלתי אפשרי. את מבקשת להפסיק את ההתקפים, ואת זה בהחלט אפשר לעשות. זה לא ימנע מרגשות ל"קפוץ" וזה לא ימנע מרגשות להגיע, אבל זה ימנע את ההתקף אכילה כתוצאה מכך. להגיד לך שאף פעם בחיים לא יהיה לך שוב התקף אכילה? זה משהו שמבררים תוך כדי עבודה. יש הרבה אנשים שמצליחים להרגיש ולהתמודד עם רגשות ללא הצורך בהתקפי אכילה שהיו להם בעבר.
האם יש אנשים שנכשלים ולא מצליחים בנון דיאט?
ברור שלא. צריך גם לשאול מה זו הצלחה? יש אנשים שעבורם רק ירידה במשקל זו הצלחה, ואז הם מתקשים לוותר על המהירות בה יורדים במשקל בדיאטות רעב. יש אנשים שהחופש באכילה מאיים עליהם כי הם יותר מפחדים להשמין מאשר להצליח והם, רוצים שיגידו להם מה לאכול. וכמו בכל גישה, יש אנשים שיגידו שהגישה הזו לא מתאימה להם מכל מיני סיבות ואחרות. הגישה מבוססת על הפיזיולוגיה שלנו. לאכול כשרעבים ולעצור כששבעים, כך שלדעתי, היא יכולה להתאים לכולם. אם מתחילים בדרך, מתחברים אליה, ויש אורך רוח , התוצאות והחוויה החיובית מאוכל, שינוי הגישה לאוכל, אכילה חפשית לפי רעב ושובע, תגיע. אין "שליטה" טובה יותר באוכל ומשקל, כשנותנים לגוף שלנו לעבוד ומקשיבים לו. וכשנותנים לעצמינו לבחור את האוכל ולהנות ממנו.
הזו ושהיא לא עובדת על כולם,זה שיש פעמים שורצים סתם לכיף לאכול ולא כולם יכולים לשלוט על זה ולכן אוכלים גם כשלא רעבים?
משהו שצריך להתעכב עליו. אבל אם מדובר בקושי בשליטה על האכילה, אז הגישה שלנו מאד מאד מתאימה לזה. הרבה מהעבודה התזונתית שלנו עם אנשים, מתמקדת בהחזרה של השליטה על האכילה, על כל סוגי האוכל. זו המשמעות של לאכול לפי שובע ורעב. לאכול הכל , ובשליטה.
שלום, אני נאבק ששנים באכילה רגשית-עכשיו אני מנסה לצאת מזה לחלוטין , ע"י זה שאני אוכל בתוך ההתקף עצמו ומנסה להרגיע את עצמי בראש ,מנטלית בזמן האכילה כדי לגרום למוח או לעצמי להבין שאני שבע ובעצם לא צריך לאכול . זה מאוד קשה והרבה פעמים אני נכשל בזה ואוכל כמות גדולה מאוד עד לכאב בטן שוב.האם אני עושה עבודה לחינם וזו לא הדרך להיפטר לתמיד מאכילה רגשית? תודה
, זה הזמן הכי קשה לעצור. כדאי לבדוק מה הדפוס שמוביל אותך לאכילה כזו, כדי למנוע אותה. או למתן אותה, או לתת אפשרויות אחרות. כדאי גם לבדוק תזונתית, איך אתה אוכל, כי גם הרגלי אכילה ושיקום אכילה, יכולים לעצור את הדחף לאכילה רגשית. אני מציעה לך לפנות לטיפול כי חבל לעשות את כל העבודה הקשה הזו לבד.
ממה שאני רואה אנשים, וזה גם מגובה במחקרים- דיאטה זה משמין. זה כמו להגיד למישהו אל תחשוב על פיל ורוד.... הוא חושב כרגע על פיל ורוד.... ואם תזכירו לו את הפיל הורוד בהמשך היום-נניח כל פעם שהוא בא לאכול- הוא יחשוב על אותו פיל ורוד כל ארוחה וכל פעם שהוא רואה אוכל. כמה טיפים בתור התחלה להרזיה: 1. זה לוקח מלא זמן-חודשים עד שנים (זה תלוי במשקל ההתחלתי, מלבד אם עושים ניתוח), אבל זה נשאר גם שנים. 2.אין פתרונות קסם, וכל מי שמבטיח אחרת משקר לכם בשביל להרוויח מכם כסף 3.להגיע לסופר שבעים 4.לא להחזיק בבית כל דבר שיכול לפתות (ממתקים,שתיה מתוקה,ושאר מעוררי חשקים ונשנושים), פשוט לא להכניס לעגלה בסופר!!!!! 5.טיפ מאוד חשוב-לאכול בצלחת קטנה (או כל כלי אוכל אחר)-ממש קטנה, צלוחית. ככל שהצלחת קטנה יותר אפשר להעמיס עליה פחות! אם תקחו צלחת בגודל נורמלי ותשימו עליה שתי כפות אורז ונניח כרע עוף זה נראה ממש מעט אוכל ביחס לצלחת, כאילו אין בה כלום....שתי כפות אורז וכרע עוף אגב זה משביע, בהתחלה רעבים קצת יותר מהר אבל תוך יומיים שלושה מתרגלים-באחריות. 6.מותר לאכול הכל (אין אוכל מותר או אסור, יש אוכל פחות בריא אבל זה נושא אחר) 7. להפסיק לספור קלוריות- זה כמו מה שרשמתי עם הפיל, ההתעסקות והחזרה לא בריאה, ספירת קלוריות מזכירה מה וכמה אסור וגורמת לכל מני תחושות אשמה ועוד מחשבות אובססיביות ולא בריאות.... הרעיון הוא להפסיק להתעסק אובססיבית בנושא ולפעול ע"פ כמה כללים פשוטים
אהבתי את מה שכתבת , אבל אני לא מסכימה עם לא להחזיק אוכל "מפתה" בבית וגם לא עם לאכול בצלחת קטנה. גבולות חיצוניים יכולים לעזור עד גבול מסויים. גם באוכל מפתה אפשר לעצור בשובע, וגם אפשר ללמוד להשאיר אוכל בצלחת כששבעים.
ללמה כשאני אוכל ומרגיש שממש כואבת הבטן אני עדיין ממשיך לאכול?כאילו בכוח? מה במחשבה גורם לי להמשיך ולאכול למרות שכואבת הבטן? יכול להיות שזו ההנאה הרגעית כשהאוכל בפה?אני לא מבין...!!!!! איפה שהוא בחיים לא מובן לי למה למדתי שזה בסדר להמשיך לאכול למרות שכואבת הבטן.... תודה רבה
אתה מתנתק מהתחושות בגוף שלך, וגם מהשובע עד אשר אתה לא יכול יותר לסבול את כאב הבטן. בהתקף אכילה מרגישים שמאבדים שליטה. זו לא ההנאה מאוכל שמובילה אותך, אלא הקושי לעצור, המחשבה שזה לא יקרה יותר, הקושי לוותר על האוכל ואולי איזה שהיא סערה רגשית פנימית שאתה חושב שתעבור עם האכילה. אין לשאלה שלך תשובה אחת. זו שאלה לבירור בטיפול תזונתי.
אני בתהליך הנון דיאט מזה כמה חודשים. הבעיה הגדולה שלי היא קוראסונים מכל הסוגים. בגלל ששנים פשוט הייתי נמנעת,עדיין כשיש מולי קוראסון, זה מרגיש כאילו משהוא מכריח אותי לאכול את הקוראסון בכל מחיר. אני אפילו מרגישה שובע,אבל הוא לאט ולאט נעלם מהתודעה ואני פשוט מתנפלת על הקןראסונים עד פיצוץ בבטן,ולא מצליחה להשתלט על הדחף. האם אני צריכה להרגיע את עצמי לפני האכילה שלהם ובכך להימנע,או לאכול אותם ותוך כדי האכילה להרגיע את עצמי. מה נכון? זה מרגיש ממש בלתי נשלט,והרצון לטעם הוא גדול מדי.
שאת נמצאת בו , זה ממש בהתחלה, את עדיין לא רואה אותו ככזה. עם הזמן והפנמת הנון דיאט , את תראי שגם קוראסון תוכלי לעצור בשובע, והיא כבר לא יהיה כזה "מפחיד".אם את בטיפול תתייעצים עם הדיאטנית שעובדת איתך, ותדברי על הדחף לקרואסן . את לא צריכה להימנע מלאכול אותו, אלא ללמוד לאכול אותו ולהינות ממנו עד שובע.
יותר קשה לזהות שובע כשאוכלים נכון? מרגיש לי ככה... תודה
אוכל אחר. אבל את צודקת בזה שזה יכול להרגיש לך יותר קשה לזהות, אם את מאד אוהבת מתוק.
יודע אם אני שבע או רעב? זה משהוא במוח שלא מאפשר קשר לבטן? אפילו בלי לאכול, אני פשוט לא מרגיש את הבטן. אני שואל כי לאחרונה שמתי לב שאני אוכל כשאני בסערת רגשות וזה בא לי טוב בבטן באותו הרגע כי אין לי מושג אם אני שבע בכלל. תודה:)
כך שלא נרגיש אותם באותו הזמן.
לא היה לי כוח להכין לעצמי לאכול,זה הגיוני שאיך שאני קם בבוקר אני אהיה רעב או לא בהכרח? תודה
כנראה שהיית מאד עייף. כי רעב יכול להפריע לשינה טובה. אז, כן, ברור שתהיה ממש רעב בבוקר.
אני לאט לאט יוצא מהתקפי אכילה,אני נתקע אבל בחשיבה שלי שהיא :שאני יודע שהאוכל הוא הסח דעת רגעי וכל זה,אבל תמיד זו בעצם בחירה שלי אם אני רוצה לפנות להסח דעת רגעי כיפי שיביא איתו כאב בטן או לא. הבעיה שאני פוחד ממנה ,שאני לא רוצה שהתהליך הזה של החשיבה יהיה תקוע איתי לכל החיים. אני רוצה להגיע למצב שגם אם רע לי , האופציה לאכול ככ הרבה כמו שתמיד אכלתי אפילו תעלה לי בראש וזה יהיה סוג של מאבק. תודה!
להפנים ולהפסיק לחשוב . בתהליך התזונתי, משקמים קודם את האכילה, את התנהגות האכילה. ובד בבד עם שינוי ההתנהגות והחוויה החיובית סביב האכילה, ה"ראש" מתחיל לשחרר את הקשר הזה , בין אוכל להסחת דעת. אבל , היות וכנראה הרבה שנים חשבת בצורה כזו, לחשיבה ייקח יותר זמן להשתחרר. כל עוד תתמיד בהתנהגות אכילה, חופשית, לפי רעב ושובע, הדחפים לאכילה יירדו, כמות האוכל ש"תזדקק" לה להסח דעת רגעי תרד, וכאב הבטן יגיע מהר יותר. אני יודעת איך זה נשמע. אבל התחושה של עד כאב בטן וכאב הבטן עצמו, תחושת חוסר השליטה, עוברת בהדרגה. ובשלבים הראשונים, גם אם כמות האוכל יורדת, ועצמת הדחף יורדת, בזמן ההתקף ההרגשה לא שונה ממה שהיה לך בעבר. אבל, עם ההתקדמות הזו, גם החשיבה שלך תשתנה, והמאבק יפסיק. צריך לתת לזה זמן. הרבה זמן.
כל זה כתבת לי,בתהליך שיקום אם פעם היו איסורים על אוכל נכון? אם האכילה הייתה רגשית אצלי בלי קשר לאיסורים,זה אותו הדבר? תודה שוב
שיקום תזונתי יכול לפתור את החשיבה שמובילה אותך לאכול רק בשביל להסיח את דעתך. הטיפול התזונתי מחזיר את האוכל למקומות הטבעי, לאכול כשרעבים ולעצור בשובע.
שכמה שאני מבינה שכשאני אוכלת זה ממש לא נותן לי כלום,והבעיה שהייתה לפני האכילה עוד נשארה גם בזמן האכילה,יש בעיה שאני למדתי שהאוכל כאוכל ממש מהנה, עד שאני מרגישה שכואבת הבטן,וההנאה הזו היא בדיוק אותה הנאה בתחושה כמו שאוכלם כשרעבים. אני יודעת למה אני אוכלת ,אבל למה אז קשה לי לוותר על הקטע של ההנאה שהאוכל נותן עד שכואבת לי הבטן? תודה
גם כאשר הגיונית מבינים שזה לא עובד, זה לא פותר את הדחף. כי כל עוד לא מצאת דרך אחרת להתמודד עם הבעייה, האוכל יישאר "פתרון". הוא זמין,נגיש ותמיד שם. כדי להפריד בין התמודדות לאוכל, צריך להחזיר את האוכל למקומו הטבעי. הרי אם יש בעייה צריך לפתור אותה בין אם אוכלים את הבעייה ובין אם לא. וכדי ליצור את ההפרדה הזו יש צורך בשיקום תזונתי, הבנה של רעב ושובע ,וויתור על ההנאה כמו שאת קוראת לה. אפשר להנות גם בלי לסבול מכאב בטן, וזה השלב הראשון. ללמוד לוותר על כאב הבטן, גם כשהאוכל עדיין משמש "פתרון" לבעיות.
אז את בעצם אומרת שאני חייבת למצוא פיתרון אחר כי כל עוד אין אותו,הרצון לאכול תמיד יישאר? אבל אנשים שאין להם בעיית אכילה כזו,הם תמיד פותרים את הבעיה שלהם ?אף פעם לא מדחיקים אותה?
או לפתור בכלל. ברור שאנשים מדחיקים בעיות, אבל זה לא מלווה באכילה.הרצון שלך לאכול יישאר כל עוד לא תחזירי את האוכל למקומו הטבעי, ואת זה טיפול תזונתי יכול לעזור לפתור. לא בהכרח לפתור את הבעיות, אבל להדחיק בלי לאכול זה אפשרי. זה לא פתרון מושלם, אבל זו התחלה של הפרדה בין לאכול, לבין לאכול בשביל לפתור בעייה.
יש לי חברים רזים שמעולם לא התעסקו עם המשקל שלהם. אני נמצא בנון דיאט כבר כמעט שנה,והבנתי שבעצם צריך מאוד להיות אכפת לי מאיך אני מרגיש בבטן ולהגיע למקום שנעים לי בבטן ולא מעבר. אז למה יש פעמים ,שלחברים שלי שמעולם לא היו להם בעיות משקל, יש פעמים שכאילו פתאום לא אכפת להם מהבטן והם אוכלים גם כשהם לא רעבים ולפעמים לא ביס או שתיים,אלא יותר?? למה פתאום יש להם רגעים כאלו?למה זה לא קורה להם כל הזמן אם האוכל תמיד נשאר טעים? מה השיקולים שלהם? תודה!
אתה מחזיר לעצמך את היכולת לאכול באופן טבעי מבלי לחשוב על זה. איפה שהוא בדרך, מסיבה כל שהיא, התחלת לאכול אחרת. גישת הנון דיאט מחזירה אותך לאכילה בסיסית לפי רעב ושובע. לשאלתך למה לפעמים אנשים אוכלים כך או אחרת? כולנו אוכלים לפעמים כך או אחרת, אין לזה באמת תשובה. מה שחשוב, זה מה שנכון בשבילך, ולא מה שנכון לאחרים.אם תתמיד בגישה, תראה שלאורך הזמן, תקבל יותר בטחון ויכולת גמישות בדיוק כמו שיש לאחרים.
הנון דיאט ודיאטה רגילה הן אותו הדבר? חוץ מהעובדה שאין חישובי קלוריות ואפשר לאכול הכל מהכל,בדיאטה רגילה גם אם בא לי סתם ככה משהוא, אני לא יכולה לאכול אותו כי זה כבר חורג את הקלוריות היומיות,ובנון דיאט אני רוצה משהוא ולא יכולה לאכול אותו כי הוא יעשה לי כבד בבטן וצריכה לחכות למתי שכן יהיה נוח למרות שבא לי... בשתי הגישות תכלס צריך לחכות לפעם הבאה שיתאפשר לאכול ואי אפשר לאכול באותו הרגע שרוצים...
נכון שבשני המקרים, על מנת לרדת במשקל (בהנחה שזו המטרה שלך) יש צורך בפשרות. אבל, בנון דיאט הבחירה היא שלך. את בוחרת מה לאכול, את מרגישה מתי צריך להפסיק, אין הגבלות של סוגי אוכל, ואין רגשות אשמה לגבי מה שאת אוכלת. את בוחרת מתי לאכול וכמה לאכול. בדיאטות אחרות, יש מי שמכתיב לך מה לאכול, מתי לאכול, כמה לאכול ואת מתנתקת מהצרכים של הרעב והשובע שלך. אם מדברים על ירידה במשקל, בנון דיאט לא מבטיחים לך כמה לרדת ובכמה זמן. תהליך שיקום האכילה, והאכילה לפי רעב ושובע, שמובילה אותך למשקל תקין ורזה תלוייה קודם כל בפיזיולוגיה שלך. ועוד, בתהליך הנון דיאט אין מצב של דיאטה ואח"כ שמירה. את לומדת לאכול לפי רעב ושובע שלך, וזה נשאר איתך הלאה. הקושי בנון דיאט הוא בדיוק ההבדל. את מתמודדת עם האכילה , ועם האוכל, ולומדת להינות באופן חפשי מכל המאכלים, לפי הרעב והשובע שלך.
בכל פעם שאני אוכלת אני נראית בחודש תשיעי בכל פעם שאני אוכלת הבטן שלי מתנפחת לממדים של אישה בחודש תשיעי . כולם שואלים אותי מתי אני צפויה ללדת. זה ממש קשה. אני מרגישה שהבטן שלי הולכת להתפוצץ. איך אפשר לטפל בזה?
לנפיחות היא כמות האוכל, סוג האוכל או הרגלי האכילה. ואולי יש לך איזו שהיא רגישות שאת לא מודעת אליה? כדאי לך לפנות לייעוץ תזונתי כדי לקבל תשובות, או לפחות להעלות את השאלות הנכונות, על מנת לקבל את התשובות לבעייה שאת מתארת.
רק מתוך המקום של שובע יתר: למה בבולמוס אני מרגישה נורא עם השובע יתר ובאכילה שנחשבת נורמטיבית או לא בולמוסית וגם אוכלת מעבר לשובע ואפילו כמעט אותה הכמות כמו בבולמוס, אני לא מרגישה אשם או נורא עם זה בכלל?למה בבולמוס שובע היתר מפריע לי אבל הוא לא סיבה מספיק טובה כדי לעצור? אני אומרת לעצמי שיש מקרים אחרים של שובע יתר שהם לא ממקום של בולמוס ,וכמו שבהם אין לי רגשות אשם ,למה שיהיו לי רגשות אשם על שובע יתר בבולמוס?אבל,תמיד בסוף כן יש לי רגשות אשם על שובע היתר,בין אן האכילה הייתה מרובה, או שהצלחתי לעצור עצמי באמצע!!! מה ההבדל?? אני לא מצליחה להבין! כאב הבטן לא אמורה להיות סיבה מספיק טובה כדי להפסיק בולמוס? הבעיה היא שאני מצליחה לסתור את זה עם מה שכתבתי.... אני לא מצליחה להבין...
לעצור בשובע, היא רגשית? כשאת בבולמוס, את במין בועה שמנתקת אותך מהמחשבות, רגשות והסביבה. ולכן, את גם מנותקת מתחושת היתר שובע, עד שכבר אי אפשר לסבול אותה יותר. זה לא מספיק להרגיש בדיעבד את הכאב בטן. צריך לבדוק מה גורם לאכילת יתר מלכתחילה, איך את מתמודדת עם אוכל אחרי הבולמוס, מה את חושבת על אוכל ועוד ועוד. ובמקביל להבין את הצורך הרגשי במלאות היתר שאת חווה. לטפל ולהפסיק בולמוסים הוא תהליך שלוקח זמן. זה לא מספיק להגיד לעצמך לעצור או רק לחשוב על זה בהגיון. טיפול תזונתי מתאים ואולי (עפ"י צורך, טיפול פסיכולוגי במקביל) , בהחלט יוכל לעזור לך להפסיק את הבולמוסים.
האם יש אפשרות לעזור לי ,אם הבעיה היחידה שלי בהתקפי האכילה הם העובדה שאני רק לא רוצה להשמין? כי במחשבה שלי-אני יכול להפסיק את ההתקפים ואפילו לפתור את הבעיה שמובילה אליהם ולא להיתעלם ממנה,אבל ,אז כשארזה,שוב יהיו פעמים שאני אחפש הסח דעת ולכן אפנה שוב לאוכל,כי בשבילי זה מה שאוכל נותן לי וגורם לי לאושר אמיתי (באמת!). האם לתמיד אצטרך להתמודד עם זה כל החיים,עם המאבק הזה בראש? תודה
כי כשאתה אומר שאתה לא רוצה להשמין, אתה כבר מתאר אכילה שקשורה באם תשמין או לא, ולא בהכרח אכילה ספונטנית לפי רעב ושובע. אם תלמד שאוכל לא משמין, ואפשר לאכול הכל, כלומר: לאכול כשאתה רעב, ולעצור בשובע, ודרך זה לשמור על משקל רזה ותקין, לא יהיה לך יותר מאבק בראש. וכן, אפשר לעזור לך.
שאלתי בלי קשר להתקף אכילה,פשוט בראש,נגיד אם אומרים שאסור לאכול נגיד שוקולד כי "זה משמין",יותר חושבים על זה ויותר רוצים את זה. לעומת אנשים שאף פעם אין להם "אסור" בנוגע לאוכל ולכן הוא אפילו לא במחשבות שלהם..למה זה? תודה
אבל ברגע שמגדירים אותו ככזה הוא פשוט הופך להיות יותר מרגש לאכילה. הבעייה היא בהגדרה ולא באוכל.
אומר שכל פעם שאני יכולה אני רוצה. קשה לי לנסח את זה נכון,אבל זה כאילו שהכוונות שלי ל"בא לי אוכל",לא מגיע מתוך כוונות טהורות,אלא יש בהן מניע של להשתמש באוכל כהסח דעת,כדרך לעזור לי להתמודד עם מצבים קשים,כדרך של שליטה ועוד כל מיני כאלה. אם אני אוכלת מתוך כל הסיבות האלו אפשר לומר שהכוונות שלי באכילה הן לא טהורות,ולכן לא כל פעם שסתם בא לי לאכול אני באמת יכולה?
הקשים שאת מתמודדת איתם ש"לוקחים" אותך לאוכל. נשמע שאת סובלת פעמיים. פעם אחת בגלל ההתמודדות עם המצבים הקשים, ופעם שנייה בגלל האכילה. כך שאין לך שליטה לא על המצב, ולא על האוכל. טיפול תזונתי במקביל לטיפול פסיכולוגי, יוכל לשקם את האכילה, תוך כדי למידה ואפשרות להתמודד עם המצבים הקשים. אני יודעת שאני מדברת כרגע ב"אוויר", כי אין לי מושג על איזה מצבים קשים מדובר, אבל נשמע שאת זקוקה לתמיכה וללמוד דרכי התמודדות שונים. את זה הטיפול יכול לתת לך. השליטה הכי טובה באכילההיא לאכול לפי רעב ושובע. ואת זה אפשר ללמוד להפריד מהצד הרגשי של התמודדות עם מצבים קשים.
היום אכלתי בדיוק 10,000 קלוריות ועליתי במשקל מזה 6.500 קילו. אז האם המשקל בחיים לא יירד? האם נגרם נזק בלתי הפיך מאכילה חד פעמית של 10,000 קלוריות? (אכלתי צנצנת שלמה של חמאת בוטנים שזה 3000 קלוריות, אכלתי מגש פיצה שזה 2000 קלוריות, אכלתי 300 גרם בוטנים שזה 2000 קלוריות, אכלתי פס עוגת גבינה מוס שזה 2000 קלוריות, ואכלתי 200 גרם פקאן סיני מסוכר שזה מעל 1000 קלוריות. אכלתי בערך 10,000 קלוריות. איך אפשר לתקן טעות כזאת? איך אפשר להוריד 10,000 קלוריות? נמאס לי כבר נמאס כל הזמן אני טועה זוללת ממש בלי לחשוב לפני!!!!! ממש גועל נפש!!!! הבטן נפוחה מגעילה! התנפחה כמו חודש 9 הבטן שלי. מה אני אישה? איך אני אוריד את ה6.5 קילו שעליתי מהבוקר? כי להקיא אני לא מסוגלת הלוואי שהייתי מסוגלת אז לא הייתי עולה במשקל. אבל איזה פיתרון יש להוריד 6.5 קילו של היום חוץ מלהקיא?
זו לא פעם ראשונה שאת פונה בפורום ( סליחה אם אני טועה) ובכל מקרה, יש לך כנראה הפרעת אכילה שדורשת טיפול. כל עוד לא תפני לטיפול לא יהיה לך פתרון. אני לא יכולה לטפל בך דרך הפורום. תפני לטיפול דרך קופ"ח או מרכז פרטי שמתמחה בהפרעות אכילה. תפני להערכת מצב , תזונתי ורגשי. יכול להיות שאת צריכה אשפוז?
שיש להם כמה ימים ברצף שהם לא מגיעים ללאכול מעבר לשובע אפילו לא פעם אחת?
כך שכן, יכול להיות אפילו יותר מכמה ימים שהם לא אוכלים מעבר לשובע. עצירה בשובע היא טבעית, ולמי שאין בעיית עם אוכל, זה לא משהו שהוא חושב עליו בכלל.והיות ומדובר במנגנון פיזיולוגי, כל אחד יכול לעצור בשובע, וללמוד מחדש איך לעשות את זה.
האם אפשר להשמין ולגרום לנזק בלתי הפיך מאכילה של 10,000 קלוריות ביום אחד חד פעמי? אם היום אכלתי בדיוק 10,000 קלוריות ועליתי במשקל מזה 6.500 קילו. אז האם המשקל בחיים לא יירד? האם נגרם נזק בלתי הפיך מאכילה חד פעמית של 10,000 קלוריות? (אכלתי צנצנת שלמה של חמאת בוטנים שזה 3000 קלוריות, אכלתי מגש פיצה שזה 2000 קלוריות, אכלתי 300 גרם בוטנים שזה 2000 קלוריות, אכלתי פס עוגת גבינה מוס שזה 2000 קלוריות, ואכלתי 200 גרם פקאן סיני מסוכר שזה מעל 1000 קלוריות. אכלתי בערך 10,000 קלוריות. איך אפשר לתקן טעות כזאת? איך אפשר להוריד 10,000 קלוריות?
ואני לא חושבת שזו פעם ראשונה שלך בפורום. סליחה אם אני טועה. אני מציעה לך לפנות לטיפול תזונתי, ולטפל הסבר ודרך התמודדות עם ההתקפים ,ועם הצורך שלך "לתקן" או "לפצות". טיפול יעזור לך למנוע את ההתקפים ולחיות בשלום עם אוכל.
למה ככל שחושבים שאוכל הוא משמין ואסור ככה רוצים אותו יותר? ולא רק זה,אלא כש"נכנעים" ואוכלים את "האסור" הזה ככה אין שום קשר למה שקורה בבטן מבחינת שובע ורעב? תודה מראש
מ"המציאות" והסביבה ולכן גם לא מקשיבים לשובע או לכאב הפיזי שמתלווה להתקף. את נמצאת בסוג של בועה, שרק בדיעבד את מנתחת אותה. אגב, אין דבר כזה אוכל אסור או משמין. כך שכדי להתחיל לטפל בהתקף צריך קודם לשקם את האכילה ולהבין שאין אוכל שאסור לאכול אותו. כך שאין למה ל"היכנע". אין שום סיבה למאבקי כוחות עם אוכל.
כשאני בסערת רגשות ואוכל,ממש כיף לי כי האוכל מסיח לי את הדעת, למרות שאני יודע שזה ממש רגעי הכיף הזה .זה אומר שעלי לוותר על הכיף הרגעי הזה? מה אני יכול לומר לעצמי כדי לא להתבאס ממש ממש מזה? תודה
אלא איך למנוע את זה. אם לא נח לך בפנייה שלך לאוכל, אולי יש דרך אחרת? ואם אתה לא רוצה/יכול לוותר על הכיף הרגעי, אולי לא צריך לוותר? יש לי הרבה שאלות לפני שאני יכולה לענות לך. למשל:מה כמויות האוכל שמסיחות את דעתך? מה בלתי נסבל להכיל לפני? למה אתה מתכוון למתבאס אחרי? אילו שאלות שאפשר לענות עליהם בטיפול. אתה מצפה לתשובה שתיתן לך פתרון רגעי, בדיוק כמו שהאוכל נותן לך. אני לא רואה איך אפשר לתת תשובה כזו במסגרת פורום.
לי פשוט מאוד להפנים את הניגודיות הזאת ,שמצד אחד כשאני אוכל כתוצאה מהתפרצות רגשות זה מרגיש ככ טוב,ומצד שני בדיעבד אני יודע שזה ככ לא בסדר וגם התחושה הפיזית אחכ גרועה. איך יכול להיות שזה מרגיש ככ טוב אבל בו זמנית ככ גרוע לעשות אותו?
הפתרון כאילו נמצא בתחילת ההתקף, אבל בהמשך תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה מול האוכל, יחד עם התחושה הפיזית הקשה ש"מעבירה" רגעית את הרגש לאוכל, לא פותרת את הבעייה. הניגודיות שאתה מתאר הוא המקום בו הטיפול התזונתי עובד.
לפסיכולוגיה אבל אנסה: למה זה לא מספיק אחרי שאני באמת מבינה שמותר לי לאכול כל מה שבא לי ואין דבר כזה אוכל משמין,עדיין באופן אוטומט מחשבות על העבר של הדיאטות ושהיה לי אסור עולות,וגם לפעמים באופן אוטומטי משפיעים על ההחלטות שלי לגבי האוכל? תודה
לוקח זמן להאמין שבאמת אפשר לאכול הכל ואוכל לא משמין. המחשבות על אוכל משמין קופצות באופן אוטומטי כי כנראה שהיית הרבה שנים בדיאטה. והן עדיין מכתיבות לך לפעמים את בחירות המזון שלך, גם כי כמו שאמרת זה אוטומט, וגם כי אנחנו חיים בחברה שלא מקבלת את זה שאפשר באמת לאכול הכל ואוכל לא משמין. את תראי שעם הזמן, הבטחון שלך וההפנמה של ההבנה לגבי אוכל, תוריד גם את תדירות המחשבות ה"קופצות" וגם לא תשנה את בחירות המזון שלך. זה לוקח זמן, זה הכל. אי אפשר למחוק שנים של דיאטות ואמונות שגויות על אוכל ברגע שמבינים. זה לוקח זמן ל"תרגל" ולהפנים. במילים פשוטות, מה שאת מתארת , זה נורמלי כשיוצאים ממעגל הדיאטות. את תראי שהזמן יפתור את זה. אם תרגישי שאת צריכה עזרה, את מוזמנת לפנות אלינו.
אכלתי היום: שתיתי בקבוק מיץ ירוק של פריניב, שתיתי כוס משקה שקדים אורז של אלפרו, אכלתי בוטנים גרוסים, קוקוס קלוי, 200 גרם חמאת בוטנים, 100 גרם טחינה גולמית, 10 יחידות אגוזי מלך, 10 יחידות קשיו, 10 יחידות פקאן, 10 יחידות שקדים, דייסת קוואקר שיבולת שועל עם צ'יה פשתן מלח וקינמון, מעדן שוקולד, חומוס עם חריף, סירפו מייפל, דבש, וצלחת אורז לבן. במה טעיתי? למה אני משמינה כל הזמן ולא יורדת במשקל? למה? למה?
בכל מקרה, ניתוח של יומן מזון הוא לא ב"שלוף". צריך לשבת איתך ולראות איך את אוכלת לאורך זמן. לגבי השאלה למה את משמינה ולא יורדת במשקל. האם את בעודף משקל? האם בתת משקל? האם במשקל תקין? יש הרבה שאלות שצריך לענות עליהם לפני שאפשר לתת לך תשובות ולנתח את יומן האכילה שלך.
די נמאס לי!!!!! אני לא מבינה למה אני לא מוכנה לוותר על ההנאה באכילה הרגשית שלי? לא מוכנה גם אם יגידו לי שאני אשקול 100 קילו,גם אם יש דרך חלופית ,אני לא מוכנה לוותר על ההנאה בהתקף,למרות שאני נורא סובלת אחכ,למה שאני אוותר על הזדמנות להנות מאוכל כשאני יכולה,גם אם זה אוכל שאני יכולה לאכול מתי שבא לי ברוגע שלי,יש לי "הזדמנות" באכילה הרגשית להנות ממנו.,זאת הנאה ,למה לוותר עליה ועוד לתמיד ,לכל החיים? למה אני לא מוכנה לוותר על זה??
אבל את לא צריכה לוותר על האוכל או הטעם. כנראה שמדובר על כמויות. כי אכילה רגשית יכולה להיות גם נורמלית. ואם את לא מוכנה לוותר על שום חלק של האכילה הרגשית, את באמת לא תוותרי. אבל אם זו כזו הנאה, ממה נגרם הסבל? תוותרי אולי בשלב ראשון רק על החלק שגורם לך סבל. שווה לנסות?
ואני אפשט את זה הכי שאני יכול:זה התהליך: קשה לי ,אני מחפש הנאה,בהתקף ,אין לי קשר עם הבטן ולכן האוכל ממשיך להיות טעים ומספק לי הנאה גדולה . באכילה רגילה ,הבטן היא זו שאמרת לי מתי להפסיק לאכול,ובהתקף אכילה אין לי את הקשר הזה, אז מה אמור לגרום לי להפסיק לאכול תוך כדי ההתקף כשכבר נפלתי אליו?אני מחפש משהוא פיזי ,כי כל התיאוריות של :האוכל לא פותר כלום ואחכ תכאב לי הבטן זה לא ממש עוזר לי,אני מחפש משהוא תוך כדי ההתקף שיגרום לי להפסיק לאכול שיהיה קשור בלא להינות מהאוכל עצמו. יש כזה? תודה
צריכים לקרות כמה דברים במקביל. הדחף להתקף צריך לרדת בעוצמה, כמות האוכלת הנאכלת בהתקף צריכה לקטון ( גם אם ההרגשה של חוסר שליטה, והתפוצצות נשארת) , ולא ל"פצות" בצמצום אכילה לאחר מכן. זה בגדול. כדי שכל זה יקרה, ויתחיל תהליך של הפסקת התקפי אכילה, צריך להכיר את הרגלי האכילה שלך, את דפוסי ההתקף ואת הגורמים המובילים להתקפים. זה הסבר על קצה המזלג. בטיפול התזונתי, זה מה שאנחנו עושות .יש קשר לבטן בהתקף אכילה, אתה מנותק ממנו בזמן ההתקף מכל מיני סיבות.
שאלה מעניינת: אם לא היה קשר פיזיולוגי בין הקיבה והמוח ,אז היה אפשר לאכול כל הזמן בלי לעצור אף פעם,ותמיד לקבל הנאה מהטעם של האוכל?
למח, לא היית מרגיש מתי לעצור , או לא היית מרגיש שובע. התוצאה הייתה, השמנה קיצונית.
ישבתי ואכלתי עוגייה כשאני לא רעב,וממש ניסיתי להתרכז באכילה כדי לגרום ום לי להבין מה אני צריך להגיד לעצמי כדי לעצור,ולא מצאתי. או שאני פשוט לא מצליח לתרגם את זה במילים. כי לא מרגיש לי שאכילה מעבר לשובע היא כמו עבודה. זה מרגיש ככה רק כשאני ממשיך לאכול ממש כשאני מפוצץ, אבל לא מעבר לשובע בהתחלה שלו. מה אני אמור להגיד לעצמי כדי לעצור?כי ישבתי ואכלתי את העוגייה שנגמרה בשתי עוגיות בסוף,ולא הבנתי מה צריך לגרום לי לעצור חוץ מזה שאני מרגיש שאני אוכל כבר מעבר לשובע..... תודה לך!!
אתה היית צריך לעצור קודם. לא כל אכילה מעבר לשובע, תגרום לך להרגיש מפוצץ. זה תלוי כמובן בכמות שאת אוכל מעבר. יש דרגות שובע שונות, שהאחרונה בהן היא התחושה שאתה מפוצץ. השובע, הוא תחושה נוחה שיש פיזית "מקום" להוסיף, אבל אין צורך פיזיולוגי בתוספת אוכל. יכול להיות שאתה פשוט רגיל, או מרגיש יותר נח כי אתה מפוצץ? יש אנשים שממלאים את עצמם מעבר לשובע, כי הם "מפחדים" מתחושת הרעב.
הי נדיה, בעקבות תשובתך האחרונה אלי ,תוכלי אז לכתוב לי דוגמא שבה אדם מחליט שהוא אוכל הרבה או קצת מעבר לשובע וזה לא ירגיש לו כמו עבודה? מה עובר לו בראש חוץ מ"זה טעים",אם סיכמנו שאוכל שאוכלים והוא תמיד טעים בכל ארוחה. תודה רבה:)
והיא אישית לכל אחד. ממשיכה לענות לך בשאלה השנייה למעלה.
מה גורם לאדם X לפנות לאוכל לעזרת וויסות רגשות ולאדם Y, שגם לא ככ מתמודד עם הרגשות שלו ,לא לפנות לאוכל בכלל? חשוב לי מאוד להבין את העיקרון הזה! אני מניח שאני טועה שאני חושב שזה קשור לכוח רצון ,אז למה זה קשור? תודה מראש!!
למדת שאוכל עוזר לך להתמודד. אבל לאוכל את באמת את הכח הזה. זה סוג של אשלייה שבאותו הרגע שאתה פונה לאוכל, עובד בשבילך. אפשר להחזיר את האוכל למקומו הטבעי בטיפול תזונתי. למה אתה פונה לאוכל ואחרים לא? זו שאלה שאפשר יהיה לענות עליה כשמכירים אותך ומבינים למה אתה פונה לאוכל. ההתמקדות היא בך, ולא באחרים.
תזונתי גורם לי ללמוד לא לרצות את האוכל מלכתחילה ושהוא לא נותן לי את הכוח שאני חושב שהוא נותן לי? לפחות קווי מתאר של הטיפול לפני שאחליט אם אני רוצה או לא את הטיפול הזה?
הבסיס לטיפול הוא שיקום אכילה. כדי לעצור התקפי אכילה צריך לבדוק איך אתה אוכל במשך היום האם אתה אוכל מספיק, האם אתה אוכל כשאתה רעב, האם אתה מרגיש שאתה רעב וכו. במקביל מסתכלים על מה הגורמים האחרים שמביאים אותך לאכילה, שעמום, כעס,שמחה נגישות לאוכל וכו. נסתכל גם על הפעמים שאתה אוכל מעבר לשובע .מפה בודקים מה הגורמים להתקף לפני שהוא מתחיל. יש סימנים שאפשר לזהות אותם , ולדעת שהנה, ההתקף בדרך.לפעמים בונים את ההתקף, הוא ממש מתוכנן, גם אם לא מודעים לזה. כשיש את המידע הזה אפשר להתחיל לשנות התנהגות אכילה ולמנוע את ההתקף הבא. לרוב, ההתקפים לא נעלמים , אלא משנים צורה. בשלב ראשון הם קטנים יותר ,גם אם ההרגשה של חוסר השליטה או הכבדות והחוויה של ההתקף היא כמו מה שאתה מכיר, ותדירות ההתקפים משתנה עם התקדמות התהליך התזונתי.וכך לאט לאט ועם הזמן, ההתקפים הולכים ונעלמים. בשביל להגיע למצב שאתה לא צריך את ההתקף אתה צריך להיות שבע פיזיולוגית, להבין מה גורם לך באותו הרגע להתקף ולדעת לשנות כיוון. אם אתה בעודף משקל, זה לא הזמן לצפות לירידה במשקל. כי ירידה במשקל היא לא במרכז התהליך להפסיק את התקפי האכילה. ובנוסף, אם רואים בטיפול התזונתי שמגיעים לנקודה בה העבודה שנשארה לעשות, היא לפתור רגשות שעולים, במקביל מתחילים טיפול פסיכולוגי. יכול להיות שתופנה מייד לטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התזונתי, ויכול להיות שבמהלך התהליך וגם אולי לא יהיה בכך צורך. את זה אפשר לדעת רק כשמתחילים לעבוד. זה תהליך שלוקח זמן, אבל מוביל להצלחה. אם תחליט לבדוק אפשרות לטיפול , אתה מוזמן לתאם פגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות, כדי לבדוק את האפשרות.
