מנסה להבין אחרי חקירה עצמית מה קורה באכילה שלי

יש שלושה מצבים בהם אני מוצא את עצמי אוכל: 1- מתוך רגש מסויים ולא מרגיש בכלל שום שובע ושום כלום 2-עדיין אוכל רגשי ומרגיש שובע אפילו על ההתחלה של האכילה (אבל ממשיך לאכול) 3-מרגיש שיש בעיה לא נעימה שאני חווה ,אבל יודע שאני לא רוצה לאכול. ברגע שאני נמצא ב2,זה שאני מרגיש את השובע ולכן אני יודע שאני לא צריך את האוכל,ממש לא גורם לי לרצות להפסיק ולאוכל. זה קורה לי רק כשאני אומר לעצמי בקול רם או מבפנים, שאני עכשיו אוכל.....לא משנה למה ואיך,פשוט אוכל. קראתי על זה המון ומדברים הרבה על האונה הקדמית של המוח שאחראית על ההבנה שלנו בדברים,וחשבתי אולי זה קשור. אז יכול להיות שהאכילה עצמה היא על אוטומט למרות שב2 אני מרגיש שובע ממש בתחילת הארוחה? אני מנסה למצוא ניסוח מדוייק למה קורה בין 2 ל3,שב3 אני ממש מרגיש את האכילה כמעייפת ובכוח ,למרות שעדיין הבעיה או הרגש שגרמו לאכילה מלכתחילה עדיין קיימים,וב2 למרות שאני מרגיש לחלוטין שאני שבע,עדיין אין רצון להפסיק. תודה!!!!!!!!

אולי כדאי להתחיל לעבוד דרך התחושות? ב2 אתה שבע וממשיך לאכול. מה דוחף אותך להמשיך? אולי אותה הסיבה שאתה אוכל בה ב3. כדי לטפל באכילה רגשית, צריך לעבוד גם על התזונה וגם על הרגש במקביל. ולצורך זה קיים גם טיפול תזונתי וגם טיפול פסיכולוגי. כמו שאתה רואה, הניסוח של הבעייה לא תמיד עוזר לפתור אותה. אז אולי תנסה טיפול?

זאת בדיוק הבעיה שלי, שאני יודע בדיוק מה גורם לי לא לאכול ואני גם יודע איך להיפטר מזה אפילו!!! מה הבעיה ?שבגלל שהאוכל מהווה פורקן ונותן לי ורגע שאני יכול לא לחשוב על כלום ולהינות מהאכילה,אני פשוט לא מוצא תשובה ,למה לי לעצור את עצמי כל פעם שאני חש שההתקף מתקרב. השמנה לא מדבר אלי כי אני תמיד יכול לעשות הסכם של פעם בשבוע התקף ואז אני לא אשמין,ואפילו עכשיו אני יכול להכניס את עצמי למקום שבו אני לא רוצה לאכול ,כאב בטן גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה נורמלי לאכול מעבר לשובע,זה שזו אכילה רגשית גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה גם טבעי,זה שהפורקן הוא רגעי והאוכל לא יכול בהווייתו לתקן שום דבר, זה אני גם יודע. אז מה אנשים שכבר עוברים את התהליך מרגישים או מבינים שגורם להם לא לרצות להיכנס לזון הזה של האכילה שמספק הנאה ממש גדולה,אף פעם? יש משהוא שאני לא מצליח להבין ולכן אני מחפש תשובה בנרות ולכן אני גם לא צריך טיפול לא תזונתי ולא פסיכולוגי. רק הבנה של משהוא שאני לא מצליח לקלוט לגבי למה לא לאפשר לעצמי את הכניסה הזאת של האכילה אף פעם! תודה מראש

כך שאם אתה לא רוצה לוותר על התקפי אכילה, אתה לא תוותר. ואם כמו שאתה אומר אתה יכול לשלוט בזה, ולהחליט מתי וכמה פעמים בשבוע את מאפשר לעצמך התקף אכילה, ומבחינתך אין לך בעייה עם זה, אף אחד לא יוכל לשכנע אותך או לומר לך אחרת.