פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום בן 42 עם עודף משקל גובה 1.80. הגעתי למשקל של 110 אני מנסה לרדת במשקל בכוחות עצמי, הפחתה בכמויות האוכל, ופעילות גופנית של הליכה מספר פעמים בשבוע. הירידה מתונה, וכעת אני שוקל 101. רציתי לשאול באופן כללי על הנושא של קפלי עור. האם זה משתנה מאדם לאדם? במה זה תלוי? והאם יש לי דרך כלשהי להשפיע על זה? למנוע את זה מראש? יכול להיות שבכלל לא יהיו לי קפלי עור או שבגיל שלי זה כורח המציאות? והאם תוספים כאלו ואחרים יכולים לתרום למניעה/טיפול בזה? למשל תוספים של קולגן (בבליעה)? יש בה סיכון כלשהו? כמה מומלץ? תודה

הם תוצאה טבעית של הירידה. אני לא יודעת באיזה קצב אתה יורד, אבל קפלי עור הם בלתי נמנעים היות והעור נמתח לאורך השנים של ירידה במשקל וזה לא תמיד הפיך. אם תרד למשקל שאת רוצה, ותשמור עליו לאורך זמן, והדגש הוא על שמירה לפחות שנה, יש מטופלים שבוחרים לעשות טיפול אסטתי להורדת עודפי עור אצל כירוג.

ממש גירה אותי,התחלתי לאוכל וראיתי שאני לא רעב ,אבל נורא רציתי את הקוראסון למרות שהרגשתי שבע מלכתחילה. אז תוך כדי האכילה הטעם של הקוראסון "השתלט" על הקשר הפיזי עם הבטן (שאני שבע) ,ואכלתי את הקוראסון להנאתי ואחכ הרגשתי כבד מדי. זה בסדר? הייתי צריך ללמוד להימנע מהקוראסון? ואני חייב לציין שהאכילה לא הייתה רגשית. אז מכאן אני שואל:1-אם זה בסדר לאכול יותר מביס או שניים ,אוכל שמגרה אותי ,והוא מעבר לשובע. 2-אני יכול באמת להיות בטוח שלא כל אוכל שאני אוכל כשאני לא רעב הוא רגשי. 3שהקשר לבטן קצת מערער ברגע שאני אוכל משהוא טעים, שנורא היה בא לי אותו,כמו עם הקוראסון. תודה:)

זה יכול להיות בדיוק כמו שתיארת. הקושי שלך היה לעצור כשהרגשת שמספיק לך מהקוראסון. זו העבודה.לעצור בשובע גם כשמאד טעים. הבחירה באותו הרגע היא שלך. נשמע שתוכל להרוויח מכמה פגישות ייעוץ כדי למקד ולכוון אותך הלאה. האם אתה בטיפול?

ממקום שלפעמים בטעות אחרי כשאני לא רעבה,או אכלתי משהוא קטן מתוך מקום רגשי,ואז אני מגיעה לחשיבה של אם כבר ,אז כבר,או מתוך מקום של רגשות שאני חווה ביום יום ואני מוציאה את זה על האוכל,ויש לי התקף מפחיד פשוט. האם זה לטיפול פסיכולוגי או תזונתי? איך אני יודעת?

תזונתי, של אכלת קצת מעבר, ועוברים למקום רגשי שגורם לך לחשוב שהרסת הכל....אז הטיפול יכול להיות משולב גם של דיאטנית קלינית וגם של פסיכולוגית. החלק שלי בטיפול, הוא ללמד אותך לאכול מבלי לפחד לעלות במשקל, מבלי לפחד לאבד שליטה, ומבלי לחשוב ש"הרסת" הכל. הפסיכולוגי/ת יעבדו איתך במקביל על מה מפעיל את הרגש ואיך אפשר לווסת אותו ,לא דרך אוכל ,ולהתמודד איתו אחרת. אז טיפול במקביל הוא אולי הפתרון הטוב ביותר.

אבל אני לא יודע ,כי אני לא נשקל,אם אני מרזה למרות שהם עדיין קיימים אבל הכמות שאני אוכל בהם והתדירות שלהם היא קטנה יותר. כי אני עדיין אוכל כשאני לא רעב,או מעבר הרבה ,אבל שוב,לא כמו פעם. האם אני עדיין ארזה,או שאני לא ארזה ,אבל אשמין לא באותו הקצב כשההתקפים היו חזקים ממש? תודה

עצם זה שהבולמוסים קטנים, מראה על התקדמות גדולה. זה לא בהכרח מוריד במשקל מכיוון שיכול להיות שאתה אוכל עדיין כמות של אוכל מעבר לצרכים של הגוף שלך. ככל שיירדו הבולמוסים , יש סיכוי טוב שתרד במשקל, אבל האם העלייה במשקל נבעה רק מההתקפים? תמשיך את העבודה שאתה עושה. ירידה במשקל תוכל להיות מטופלת רק אחרי , והדגש הוא אחרי, שלא יהיו לך כמעט התקפים. אין אפשרות לטפל גם בירידה במשקל וגם בבולמוסי אכילה בו זמנית. כי אם תרד במשקל, תפחד לאכול ( כדי לא לעלות חזרה במשקל) , ואז לא תאפשר לעצמך ללמוד לאכול באופן חפשי לפי רעב ושובע. בירידה במשקל , אם יש צורך, אפשר יהיה לטפל רק כשתגיע ליציבות באכילה, ובלי לסכן את החזרה לבולמוסים. יש לך עוד זמן עד אז. סבלנות.ותמשיך בטיפול שאתה עושה.

ממש תודה על התשובה המפורטת:) זה קורה לאט לאט ,קצת מבאס שאין ירידה אבל אני מבין לפי התשובה שלך שלפחות אני אעצור את העלייה החדה במשקל

ולא ירקות או מאכלי דיאט כדי לשובע, האם כשאני בוחר לאכול כשאני לא רעב,זה קשור אך ורק לראש ולא בשום צורה למה שאכלתי במהלך היום? כלומר זה נטו בראש? ורציתי לשאול שאלה נוספת באותו ההקשר: האם כל פעם שאני בוחר לאכול כשאני לא רעב ,עדיין צריך שיהיה לי קשר תמידי עם הגוף,אני מתכוון עם התחושה של כמה כבד או קל לי בבטן? ולא להגיע למצב שאכלתי ולא "שמתי לב" שאכלתי מדי? ממש תודה!

יש תחושה בבטן ש"מנחה" כמה לאכול כדי לא להגזים ולהרגיש כבד. ברור שאם אין רעב, ואין צורך לאכול, מדובר בחשק למשהו. זה נורמלי להרגיש חשק למשהו. כמה לאכול כשיש חשק, מורגש בבטן.

כשאני לא רעב ,ומרגיש שאפילו חשק יעשה קצת תחושה של אכילה מדי,אפילו קטנה מאוד, האם גם אם אבחר לאכול במצב זה,האם עדיין צריך להיות קשר פיזי עם הבטן מהביס הראשון ,וחשיבה של: אני יודע שאני אוכל וזה כבר למעבר ללהיות שבע,אבל לפחות לא אהיה שבע ממש ממש מדי? תודה

לאכול קצת או לוותר. תמיד כדאי להיות בקשר עם התחושה בבטן.

בסוף שבוע בבית מלון של 3 ימים עם הכל כלול שזה 4 ארוחות ביום. וגלידות ומיצים חופשי. עליתי בדיוק 5.600 קילו! אכלתי בכל יום מעל 10 אלף קלוריות. רק בבוקר אכלתי פיצות ומלא בורקסים ועוגות. ובצהריים צ'יפס עם שניצל ואורז ופסטה. ובערב בחדר אוכל לפחות 20 צלחות מילאתי ומלא קינוחים. ואכלתי מלא גלידות ומילקשייקים. אם ב 3 ימים אכלתי 50 אלף קלוריות אז איך עכשיו אני אוריד את הכמעט 6 קילו שעליתי? ועוד לא יצאתי מהמלון ולא עשיתי ספורט בכלל. גם הבטן הרגשתי מפוצצת והבטן תפחה כמו חודש 9 כולי התנפחתי וחשבו שעליתי 20 קילו מהנפיחות. ממש ראיתי שוקולדים גלידות ועוגות וזללתי בלי הכרה. איך עכשיו אני אוריד את כל הזלילות בבית מלון את ה5.600 קילי שעליתי. איך? אני מרגישה כל כך רע נפוחה עם כאבי בטן צרבות תחושת חניקה מכל האוכל. היה סיוט רק השמנתי במלון. איך אני ארד עכשיו את המשקל שהעליתי מהחמישים אלף קלוריות?

האם זה קורה רק בבית מלון כי האוכל נגיש וחפשי? זה לא קורה רק בבית מלון , נכון? מה יש בזמינות ובנגישות של האוכל שגורמים לך להתקפי אכילה? אולי את כלכך מצומצת באוכל ביום יום, שהאפשרות לאכול הכל מהכל , גרמה לך לאבד שליטה? השאלה שלך דורשת העמקה. אני מציעה לך להגיע להתייעצות כדי לחשוב ביחד איך לעצור התקפי אכילה.

בבית מלון זה בופה. יש מבחר ענק זללתי הכל בלי הכרה

ומה שאת מתארת זה התקף אכילה. אם זה קורה/קרה רק במלון, אז אפשר לעבור לסדר היום. כלומר, עכשיו את חוזרת ליום יום ,וכך גם האכילה, ובהמשך ( אם עלית במשקל) , גם המשקל . אבל אם מדובר בכך שאת מצמצמת אכילה ביום יום, ולכן השפע של הבופט היה הטריגר להתקף אכילה, אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ כדי לפתור את זה.

אבל עליתי כמעט 6 קילו ב 3 ימים האם זה עלייה משומן?

אני מציעה לך להגיע לייעוץ כדי להבין אם מדובר במשהו חד פעמי, או בבעיה שדורשת התייחסות יותר רצינית.

הבעיה שלי ,היא שאחרי שעוברות כמה שעות מהארוחה ,אני כל הזמן שואל את עצמי איך יבוא לי לאכול משהוא טעים עכשיו. הבנתי שאני עושה את כזה כי אני מחפש מתי אני יכול לאכול בין הארוחות דברים טעימים בלי שזה יעשה כבד . ישבתי וחשבתי ואני לא מוצא את הסיבה למה זה לא בסדר לעשות ככה, הרי אם האוכל בא טוב בבטן ולא יעשה לי כבד או תחושה של שובע יתר,וזה נותן כיף גדול ,למה לא לחפש את השלב שבו אני יכול לאכול בין האורחות מבלי שזה יעשה כבד. מה שמפריע לי, זה שאני שואל את עצמי כל הזמן "אולי עכשיו" אולי עכשיו" ולא יכול להסביר לעצמי את הסיבה מה לא בסדר עם זה. וכל זה בגלל שאני יודע שאין תחושה פיזית שמסמנת לי מתי לאכול חשק ,אז אני כל הזמן חושב עליו באופן פעיל ומנסה להעריך איך הוא יישב בבטן ואיזו תחושה זה יעשה לי פיזית. מה אני עושה עם זה?יש דרך לצאת מהלופ הזה? ואני חייב לציין שאני באמת אוכל הכל מהכל ומרשה לעצמי גם בלי רגשות אשם וכאלו. תודה

האם את מרגיש שאתה "מפסיד" משהו אם אתה שבע ולא אוכל משהו? האם הצורך לאכול משהו ממלא איזה שהוא תפקיד? נשמע שאין לך צורך ממשי לאכול משהו, רק רצון ל"מילוי" שהרי אם אתה שבע, אתה לא ממש צריך לאכול. האם המחשבה על מה לאכול משרתת משהו במשך היום?

שאני הבנתי שלי הכי טעים לאכול כשאני או רעב או כשיש לי חשק למשהוא וזה לא עושה אותי כבד או תחושה של אכלתי מדי ,אפילו לא טיפה. אז רעב, כמו שכתבתי ,אני לא צריך לחשוב על זה באופן פעיל כי הגוף מסמן לי מתי לאכול,אבל חשק,אין איתות,אז כן,אני מחפש,ממש ככה,מתי אני יכול לאכול את החשקים האילו מבלי שזה יעשה לי לא טוב,פשוט כי טעים וזה כיף גדול. ואני יודע בראש שזה לא בסדר או הגיוני אבל לא יכול להסביר לעצמי,למה לא לחפש הנאה אמיתית שבאמת מגיעה כשאני אוכל ואין תחושה של שובע מדי,וזה משגע אותי, כי אני מחפש וחושב על זה באופן פעיל כדי לא לפספס להפסיד רגע של הנאה,שבאמת מגיע כשאני אוכל חשקים ש"יושבים" טוב בבטן. תודה

הגעתי למסקנה נכונה ושאני לא מדמיין דברים: הגעתי למסקנה שהחשקים שלי מדי פעם בין ארוחות יכולים לעבור ,ואם אני מחכה ומחכה זה הופך להיות רעב. מכאן שחשק הוא כאילו בדרך לרעב ואני מניח שזה פיזיולוגית נכון. אבל לא תמיד בין ארוחה לארוחה אני אוכל משהוא ביניימי (ואני יודע שהוא יבוא לי בטוב ממש בבטן-מהניסוי שעשיתי על עצמי),מכאן הגעתי למסקנה, שיכול להיות בעצם שפיזיולוגית אפשר לאכול לפני כל ארוחה משהוא (ואי אפשר באמת לשער את הזמן המדוייק של זה),מבלי שזה יעשה כבד בבטן (וזה החשק)! אבל,לא תמיד זה צץ בראש ולא תמיד יש גירויים מסביב שייגרמו ברגע המדוייק הנכון לבטן, לאכול. ובכך יש פעמים שאני אוכל ארוחה מרעב ובפעם הבאה ,אני שוב אוכל מרעב בלי חשק באמצע. עד כמה זה מופרך מה שאני אומר? תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין לי מה להוסיף. תמשיך להקשיב .

:)

דוחה את הרעב ככה אני אוכל יותר? דילגו על השאלה שלי מלמטה.. תודה

תגדל.

בבטן שיהיה לי כבד,יש באמת תהליכים פיזיולוגיים בגוף שמסמנים לי שלמרות שהאוכל עוד טעים,עדיין ההנאה מהאוכל ירדה? זה פיזיולוגי נכון אני לא ממציא את זה? תודה

יורדת, גם אם האוכל נשאר טעים. כן, זה פיזיולוגי.

שכשהלך לי הטעם לא הרגשתי מסופק מהאכילה אפילו כשהייתי רעב. זה פיזיולוגי? אין סיפוק אם לא מרגישים טעם?

אם האף סתום למשל, אנחנו לא מריחים ולכן לא מרגישים חלק גדול מהטעם של האוכל. זה מוזר לחשוב על זה, אבל רוב הטעם שאנחנו מרגישים מגיע מחוש הריח. אם לא הרגשת את הטעם של האוכל, כן, יכול להיות שהאוכל לא סיפק אותך.

ושוקולד לא? כי שוקולד זה פחמימה פשוטה? תודה

השאלה היא מה אוכלים בנוסף במשך היום. כשמתייחסים לתזונה מתייחסים למכלול האכילה ולא לפריטי מזון בודדים.

עליתי על כמה דברים שאעריך מאוד אם ניתן יהיה לקבל תושבה בפורום:1- אני בעצם אמורה להעריך מתי יהיה לי קל ולא כבד לאכול אוכל שבא מתוך גירוי כזה או אחר נכון? 2-הגוף "אומר" לי מתי אני צריכה אוכל, וזה רעב, אבל לא הגוף לא "אומר"לאכול חשק,גם אם אותו החשק יבוא ממש טוב בבטן? 3- גם אם האוכל שבחרתי לאכול הוא מתוך גירוי חיצוני והוא יושב טוב בבטן,עדיין אם הייתי מעלמת ממנו הוא היה עובר? תודה רבה!!!!!!!!!!!

שובע ורעב בצורה אישית. כך שכן, את מעריכה אם יהיה לך קל או כבד, הגוף "אומר" בצורה מאד ברורה שהוא רעב, וחשקים יכולים לעבור אבל לא חייבים להעביר אותם. אפשר גם להיענות להם כל עוד מקשיבים לשובע.

על השאלה האחרונה שלי שהייתה: האם עלי לספק את הצורך ב"אוכל אמיתי" גם כשאני חשה שאין מקום כי מלאתי את הבטן ב"שטויות",או לחכות לנקודה שבה האוכל ה"אמיתי" לא יכביד עלי? במקרים וזה קורה ככה... תודה רבה

כשאת רעבה ואת אוכלת "שטויות" במקום אוכל אמיתי, את תשבעי מה"שטויות" וכדאי לחכות להיות רעבה שוב, ואז לאכול. כמובן שעדיף ישר ללכת לאוכל האמיתי. אולי את הולכת ל"שטויות" כי אין לך סבלנות לחכות שהאוכל האמיתי יהיה מוכן? "שטויות תמיד יותר נגישות מאוכל אמיתי.

כי לא תמיד יש אוכל מסביבי על הזמן ,וזה בסדר ,כי לפעמים אין לי כוח להכין לעצמי שיהיה לי בתיק,האם כשאני מרגישה שהרעב גדל זה אומר שגם הכמות שאני אוכלת תיהיה באופן טבעי גדולה יותר או שזה ממש לא קשור? תודה

אני מבינה שאין לך חשק להכין מראש ולקחת איתך, אבל כמה זמן את מחכה עם הרעב הזה? זה לא הגיוני להשאר רעבים להרבה זמן. זה מציק, גורם לעצבנות וככלל לא מומלץ.

שאני דוחה את הרעב ככה אני אוכל יותר?

עליתי החודש 25 קילו במשקל. כל יום אני אוכלת מלא עוגות. אני אוכלת שוקולדים ועוגיות בלי הפסקה. היום אכלתי בבוקר עוגה של קילו של ריץ' של היער השחור. ואכלתי 20 כדורי שוקולד. אכלתי בגלל שיש לי כאבים נוירופתיים קשים מנשוא. יש לי לחץ על העצב ברגל ואמרו לי לעשות ניתוח דחוף . שאחרי הניתוח אצטרך להיות שנה עם כסא גלגלים. אני לא מוכנה לעשות ניתוח. אני רוצה ללכת ברגל. אז אני אוכלת כי גם ככה נראה לי שהכל אבוד. יש לי זרמים חזקים ברגל שמאל שלא מפסיקים יש לי דקירות כמו סכינים ומחטים בכף הרגל אני מרגישה כמו התכווצויות חזקות בכף הרגל שמשתקות אותי. לחץ חזק באצבעות ובכף רגל. כמו מחטים באצבעות. זה כאב נוירופתיה עיצבי שאני לא יכולה לסבול וכלום לא עוזר! אז אני כל הזמן אוכלת עוגות. מה אני אעשה???

הייתי ממליצה לך לפנות לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה כדי לטפל באכילה, ובתקווה שזה יעזור לך עם הרגל.

ככה הוא ישביע יותר? או שזה תלוי באב המזון? (פחמימה מול חלבון מול שומן) תודה

תמיד עדיף לבחור אוכל מאוזן, או שיש בו אבות מזון שמזינים מאשר לחשוב או לחשב קלוריות.

אני רעבה,אבל מתוכננת לצאת למסעדה עם חברים,אבל אני רעבה לפני ,עדיף לי לקחת קוביית שוקולד כדי קצת להרגיע את הרעב קצת, או חתיכה קטנה של לחם עם קצת חומוס או גבינה? ממש קצת להרגיע את הרעב..... הקוביית שוקולד תשקיט את הרעב יותר?

אם את יוצאת למסעדה, ואת מאד רעבה לפני, הכל שאלה של כמה זמן את צריכה לחכות כדי לאכול. אם מדובר עד חצי שעה, אפשר לחכות. אבל אם את ממש רעבה, או לוקח יותר זמן עד שתגיעי לאוכל, כל מה שתאכלי ישקיט את הרעב בהתאם לכמות שתאכלי ממנו.

לנון דיאט ,ורציתי עכשיו כשאני בהקשבה יותר גדולה עם הגוף,לדעת ולהבין: כשאני רעב,אני לא יכול לברוח מזה,ואני אחוש רעב עד שאוכל,נכון? לעומת זאת-כשבא לי לאכול אוכל סתם לכיף ואני מזהה שאין רעב,זה לא צורך פיזי של הגוף לאוכל נכון? מה שאומר שבשורה התחתונה,חשקים למיניהם תמיד יכולים לעבור (לא אומר שצריך לא לאכול לפעמים....),והם עוברים כי הם לא רעב. אני צודק?

כך שאתה צודק.

כל חשק עובר? כלומר-רעב בא מהגוף ואני לא צריך לחשב מתי אני רעב או לא,אלא הגוף מודיע לי. וחשק: גם הגוף לא "מאותת" שצריך לאכול את החשק?זו איננה תחושה פיזית כמו רעב? זו בחירה שלי עם החשק,ואיך אני ארגיש פיזית עם הגוף. צודק? תודה שוב

חשק יכול לבוא מכל מיני סיבות, ריחות, מראה וגם יכול להתבלבל עם רעב. זה נכון לכל סוג חשק,שחשק יכול לעבור ורעב לא.

מתחשק לי משהוא מתוק ,אני אמורה להרגיש באכילה כמו שאני אוכלת מרעב? זאת אומרת-שאני לא אמורה להרגיש שאני מלאה אבל אוכלת כי בא לי משהוא מתוק, ובבטן זה מרגיש כמו שיש רעב ואני יכולה לאכול משהוא מהביס הראשון? תמיד לא ידעתי מתי כן ומתי לא ולא רציתי להגיע גם לכבדה בבטן..זה למה אני שואלת ככה. תודה

אם תאכלי יותר מדי גם מחשק, את תרגישי את זה בבטן ככבד. אם תאכלי כמות מתאימה, את תרגישי גם את זה.

מתי אני לא רעבה, אבל,מרגיש לי רעב כשאני לא מגיעה למצב של כבדות קלה בבטן,וזה מפריע לי. זה אמור להשתפר עם הזמן? כי בינתיים מאוד קשה להרגיש רעבה כשאני באמת לא רעבה ואני גם יודעת את זה. תודה

את מרגישה רעבה או לא?

הארוחה ,ואת אומרת שאוכלים משהוא שמתחשק כשנבנה הרעב הזה, אז תיאורטית,כדי שאבין,למה אין חשקים תמיד לפני הארוחה ,אלא יש פעמים שבין ארוחה לארוחה אני לא אוכל כלום? תודה

ורעב יכול לבוא בכל מיני זמנים. אם אתה מחפש איזו שהיא חוקיות, אז אין.

ממש ולא חטיפים או מתוקים זה סביר להניח רעב או ממש לא בהכרח?

ולא חטיפים או מתוקים. לא צריך לפרש את מה שמובן מאליו בתחושה.

קרייבינג לאוכל אוכל (כמו שיצל ואורז לדוגמא) אבל עדיין לא להיות רעבים? כמו עם מתוקים לדוגמא...

כדי למלא את הבטן,וזה בכלל לא משביע אותי ,ואז על זה אני אוכלת איזשהוא אוכל נורמלי ,אבל אוכל אוכל,ל כמו פרוסה עם גבינה או משהוא כזה,ואז מרגישה שובע, אבל כבר מדי. הייתי צריכה פשוט לאכול את הפרוסה עם הגבינה מלכתחילה בלי הירקות? תודה

ולכן, היית צריכה לאכול את הפרוסה עם הגבינה וירקות לקישוט. אחת הבעיות בתזונה שלנו זה שיש הגזמה באכילת ירקות.

אם בוחרים לאכול מאכלים שונים כן אוכלים כמויות שונות מכל דבר וגם קלוריות שונות,אבל זה עדיין בסדר כי עוצרים בשובע אז זה לא משנה. הבנתי נכון? נגיד שוקולד לעומת לחם עם אבוקדו מעליו (שבשניהם יש פחמימה ושומן),מכל אחד מהם אני אוכל כמות שונה בגלל שכל אחד מהם תופס מקום שונה בקיבה,אבל זה בסדר כי הגעתי לשובע. הבנתי נכון?

בחירות מזון שונות יגרמו לאכילה של כמויות שונות כדי להגיע לשובע. ועכשיו שהבנת שובע, כדאי לראות שאתה מגוון ואוכל בצורה מאוזנת. כלומר, אוכל גם לחם עם שוקולד, גם לחם עם אבוקדו, ארוחות מלאות ועוד. שבסה"כ הכללי אתה אוכל את כל אבות המזון.

אם האוכל שאני אוכל ,אבל לא מתוך רעב, יעשה לי טוב או לא בבטן...אז אני ממשיך לאכול ולפעמים מסתבר שלא טוב ולפעמים כן טוב,אבל אני נשאר בחוסר ידיעה תוך כדי האכילה עצמה מה זה עושה לי ,טוב או לא טוב. יש דרך לתקן את המצב?

תמיד יודעים לפני הביס הבא איך תרגיש. עם הזמן יהיה לך יותר קל לזהות מתי יהיה לך לא נעים בבטן ומתי כן יהיה לך נעים. אני מציעה שתבדוק באיזה מצבים אתה אוכל ולא נעים לך בבטן. האם בעבודה? בארוחות משפחתיות? כשאתה אוכל לבד? אולי תמצא שהתשובה לשאלה שלך לא נמצאת באוכל , אלא נמצאת בסיטואציה שאתה אוכל בה.

תודה

אני מרגישה שובע, אבל מה אני אעשה עם העובדה, שהאוכל טעים לי ממש ממש ,וזה "עולה" על התחושה של השובע? ותמיד אני אוכלת יותר,כי פשוט טעים וכיף לי האוכל. מה אני יכולה לעשות עם זה ,אם יש בכלל? איך אני יכולה לגרום לזה שזה לא מאבק? תודה

בין להינות מאוכל לבין לאכול מעבר לשובע. יש לך כאן בחירה שכדאי לבדוק איתך על מה היא יושבת, ולמה את מוצאת את עצמך במאבק מול האוכל. אני מבינה שמפריע לך שאת אוכלת יותר ממה שאת צריכה לאותה ארוחה. אז בטיפול תזונתי, נוכל לפתור את זה.

להרגיש חוסר הנאה כשאני אוכלת מעבר לשובע?

מעבר לסיבה של הנאה מאוכל.

הרעב נבנה אבל עדיין אם לא רציתי לאכול את החשק כי זה יעשה לי כבד בבטן מהתחלה,גם כשהרעב מתחיל להיבנות החשק עדיין לא "יבוא טוב",עד שהרעב יופיע וזה כבר לא חשק. הבנתי נכון?

אם אתה אוכל משהו שמתחשק לך כשיש רעב שנבנה תרגיש אחרת מאשר אם תאכל את אותו הדבר כשאתה שבע , אחרי ארוחה.

יש הסבר פיזיולוגי חוץ מכאב פיזי בבטן לזה שלא נעים לאכול כשלא רעבים? קראתי שאוכל גורם לשחרור כימיקלים של סרטונין ודופמין כשאוכלים,אבל אכילה מעבר לשובע יש הורמונים המתנגדים לזה? ואז אפשר להגיד שאוכל מעבר לשבוע לא מהנה בכלל? מבחינה פיזיולוגית? אולי ההורמונים שעושים הרגשה טובה יוצאים פחות כשאוכלים מעבר לשובע ,אבל הם משולבים עם הורמוני נגד כשכבר שבעים? תודה

יש גם הורמונים שמעורבים, וגם מסרים מקיבה ומהמח. אני לא נכנסת לאיזה הורמונים משפיעים על מה, ואל כל התהליך בפורום , כי זו הרצאה שלוקחת כ 3 שעות.

בעצם שהייתי בוחר לאכול את כל כמות האוכל בשתי האופציות השונות במידה ובאמת הייתי צריך לאכול באותו הרגע את 500 הקלוריות האילו ובשני המצבים הייתי מרגיש עם זה טוב? אז זה לא משנה שהלחם והגבינה כמותית,בעין,הם גדולים יותר מהציפס והגבינה מעליו...ושתי האופציות מכילות אוכל אוכל,ולא ירקות נגיד...? תודה רבה

ממשיך

ולכן לא משנה מה היית בוחר בין שתי האופציות.

שיש דברים כמו ירקות שלא באמת משביעים,ואז אם לא חשתי שובע אמיתי ,הלכתי ואכלתי בסוף מה שבאמת השביע אותי שזו ארוחה "אמיתית". אבל אז יצא ששבעתי מדי והבטן הרגישה מלאה מדי. ואז הייתה תקופה שאכלתי הרבה עוגות ועוגיות כפיצוי על שנים של דיאטות,וגם הרגשתי שלפעמים העוגה מלאה אותי אבל לא באמת ,והיה חסר לי האוכל "האמיתי" שוב. זאת אומרת,שלא תמיד באמת אפשר לסמוך על השובע בבטן (פיזית),כי לפעמים הבחירה שלי מלכתחילה של האוכל ,הייתה לא נכונה ,ואז יצא שמילאתי מדי את הבטן וזה ישמין לאורך זמן. השאלה היא, האם עלי לספק את הצורך באוכל אמיתי גם כשאני חשה שאין מקום כי מלאתי את הבטן ב"שטויות",או לחכות לנקודה שבה האוכל ה"אמיתי" לא יכביד עלי? תודה רבה

מה שאת מתארת זה תהליך שיקום מדיאטות. חלק מהתהליך לוקח אותך למקום של פיצוי על אוכל שלא הרשית לעצמך הרבה זמן לאכול. וזה מה שאת חווה. על שובע פיזי תמיד אפשר לסמוך. מה שאת מגלה, זה איך לספק את השובע הזה לפי הצרכים שלך ולא לפי תכתיבים של דיאטות. ואת מגלה, ששטויות לא מספקות כשאת בעצם רוצה אוכל אמיתי. עם הזמן את תלמדי להבחין מתי את רוצה שטויות ומתי את רוצה אוכל. בשלב הזה, הייתי ממשיכה עם ההקשבה לעצמך בלי "חוקים". זאת דרך קשה, אבל משתלמת בסוף התהליך.

אמיתי גם כשאני חשה שאין מקום כי מלאתי את הבטן ב"שטויות",או לחכות לנקודה שבה האוכל ה"אמיתי" לא יכביד עלי? תודה רבה

מנחם או מרגיע או מפיג שיעמום כשחשים את כל אחד מהרגשות האלו?

כשכשאוכלים משעמום או כדי להירגע ,מחפשים משהו אחר להיות עסוקים בו. אבל השעמום וחוסר הרוגע לא עוברים כי אוכלים.

שאני שבעה,זה מן הסתם לא יכול להיות כמות גדולה של אוכל ,כי כבר אני שבעה,אבל יש לי חברים שמדי אנחנו אוכלים ביחד במסעדות או בלימודים ולמרות שהם שבעו אם אומרים שככ טעים להם האוכל ,הם לוקחים עוד ביס או שניים מהנסדוויץ או מהגלידה. באיזה תדירות זה אמור לקרות,ואיך הם בחרו דווקא ברגע הנתון הזה לאכול עוד קצת למרות שכבר שבעו? למה לי זה מרגיש כבר לא נוח בבטן לאכול כשאני לא רעבה יותר והם עדיין נהנו ואהבו לקחת קצת מעבר ? וקצת מעבר זה ממש ביס שניים לא יותר...ועצרו הרבה לפני שכאבה להם הבטן. והם אנשים שאין להם בעיות משקל בכלל... אפשר עזרה? תודה

, שאוכלים מעבר לשובע ותגרום או לא תגרום לאי נוחות. אין תדירות שכדאי או לא כדאי שזה יקרה. וכל אדם הוא שונה.

יש שובע,מכאן שכל ביס מעבר כבר לא נעים בבטן כלומר לא נהנים מהאכילה,מצד שני כן לפעמים אוכלים מעבר,מכאן שאוכלים אבל נעים בבטן ולא נהנים? זה מה שלא מובן לי ככ

כמה רעבים או לא ? זה קורה לכולם? שתכלס רוצים לאכול כי האוכל טעים אבל פשוט לא יכולים כי שבעים? כולם מתגרים? תודה מראש

מגרה אותם, יש שמלוח. ריחות של אוכל מגרים אותנו וגם מראה של אוכל מגרה אותנו. זה נורמלי לחלוטין. ונכון, אם שבעים, ומקשיבים לשובע, קשה לאכול , גם אם האוכל מגרה.

כדי לא לפספס: הייתי מרגיש את הכבדות :גם אם הייתי בוחר לאכול את החשק איך שהוא צץ לי במחשבה וגם אם הייתי מחכה עוד קצת זמן נכון? תודה:)

קערת ציפס עם גבינה מעל ,זה שווה בערך 500-600 קלוריות , לעומת לחם עם גבינה ששווים את אותה הכמות הקלורית הזו ,אבל הכמות של האוכל היא ממש גדולה, יותר מקערת הציפס עם הגבינה, למרות ששניהם בסוף אותם קלוריות. אם הגוף שלי צריך 500 קלוריות ברגע נתון בעצם הייתי אוכל את שניהם (כל אחד לחוד מן הסתם), כי זה מה שהייתי צריך באותו הרגע? ככה זה עובד?

את יכול לבחור בין שתי האפשרויות. מה שחשוב הוא לעצור בשובע.

ועבר עם דיאטות ,יגיע אי פעם לרמת אכילה של כאב פיזי כמו אחרי התקף בולמוס?

יכולים להיגרם בגלל דיאטות, סיבות רגשיות ועוד. גם אדם במשקל תקין יכול לסבול מהתקפי אכילה. האם אתה סובל מהתקפי אכילה?

של אוכל,אבל חשוב לי להבין שהאם אדם ללא בעיות של משקל ודיאטות,אלא אדם עם מערכת יחסים בריאה עם אוכל,יגיע אי פעם לסיטואציה שבה הוא אוכל עד לכאב פיזי ממש בבטן?

אם זה יכול לקרות למישהו שיש לו מערכת יחסים בריאה עם אוכל? אם יש לו התקפים אז כן. ואם יש לו בולמוסי אכילה, הייתי בודקת אם מערכת היחסים שלו עם אוכל באמת בריאה. ואם היא בריאה, הייתי בודקת אם הוא לא מרעיב את עצמו שלא במודע. נניח הוא מאד עסוק והוא לא אוכל מספיק. יכולות להיות לכך עוד סיבות.

תחושת הבטן מבחינה של יש שמקום או אין מקום לאכול? גם כשאני רעב וגם כשסתם בא לי משהוא? הבטן תמיד אומרת? תודה וככה אפשר לא לדאוג ללהשמין?

על תחושת הבטן שלך לכל מטרה תזונתית.

הי שוב,אני ממש מצטער מראש שאני חופר פשוט זה ממש חשוב לי להבין כדי שאני יכול לאכול בחופשיות עפ רצונותיי: נכון ששובע לא מורכב רק מנפח אלא ממכלול של דברים,אבל,עדיין אני חייב להבין: אם אני שם על השולחן לחם של 200 קלוריות ושוקולד של 200 קלוריות,כמותית/נפחית ,הלחם הוא רב יותר,מכאן שאפשר להגיע לשובע מהר יותר מהלחם ,והוא יאכל כמותית,פחות מהשוקולד. אז העובדה ששובע זה לא רק נפח,מה זה אומר לי ספציפית לארוחה הזו? הלחם חייב להיות נאכל פחות מהשוקולד ספציפית לארוחה הזו לא משנה איך אני אסובב את הנתונים ,כי הוא נותן יותר נפח,או ממלא יותר מהר את הקיבה,ונפח זה חלק מהשובע. אני מודה לך מאוד מראש!

אם אתה צריך לארוחה זו 200 קלוריות כדי לשבוע , אז תקבל אותם גם אם אתה אוכל לחם וגם אם אתה אוכל שוקולד. שובע, היא תחושה פיזיולוגית ברורה שבאה עם האכילה.

וזה ממש כיף. הקטע הוא שכמה ביסים מעבר לשובע עדיין אני ממשיך להינות מהאכילה. אז אני שואל: ההנאה מאוכל,שנגמרת אפילו טיפה מעבר לשובע,היא שקרית ומטעה כמנחה למתי אני אמור לעצור ולאכול,כי היא מעבר לשובע. אני בבעיה.

ולפעמים אתה אוכל קצת מעבר לשובע. אמרתי הרבה פעמים, אנחנו לא רובוטים, ואף אחד מאיתנו לא עוצר תמיד בדיוק בשובע. מה שאתה מתאר זה נורמלי. אם יש לך מטרה תזונתית , שהתנהגות זו מפריעה לה, אז אולי כדאי להעמיק. אחרת , אני לא רואה כאן בעיה בכלל.

הזמן. זה כשאני אוכל כשאני לא רעב,אבל אז, אחרי שעובר הזמן הזה,אני פתאום לא רק שלא רוצה את החשק אלא גם כאילו לא יכול להכניס אותו לבטן מבלי שארגיש לא נעים או כבדות,השאלה שלי היא,האם את אוצה התחושה הייתי מגלה גם אם הייתי בוחר לאכול בפעם הראשונה שהמחשבה על החשק באה לי? כלומר בכל מצב הייתי מרגיש כבדות? בין אם אני מחכה או לא? תודה

או אי נוחות. למעשה מה שאת מזהה זה חשק ולא רעב. ולכן הוא גם עובר עם הזמן. כך שאם היית אוכל עם החשק, סביר שהיית עובר את השובע ומרגיש לא נח. כמובן שזה תלוי כמות. אם היית לוקח ביס ממשהו,ישר היית מבין, שאתה בעצם לא צריך את זה.

גם אם הייתי בוחר לאכול את החשק איך שהוא צץ לי במחשבה וגם אם הייתי מחכה עוד קצת זמן נכון?

אבל אם היית מחכה עוד זמן אולי היית מרגיש את הכבדות אחרת. ככל שעובר הזמן, הרעב שלנו נבנה.

ושמח אם אוכל לקבל אישור לה: שמתי לב שכשאני אוכל משהוא כי הוא פחות קלוריות מהדר שאני באמת רוצה,אז אני אוכל ממנו בכמות יותר גדולה עד שנמאס לי,לעומת הדבר שבאמת אני רוצה שממנו אני אוכל כמות יותר קטנה. יכול להיות שבסוף אני מגיע לאותן הקלוריות אבל הכמויות שונות. אם הכמויות שונות זה אומר שהשטויות שאמרו לי עד זה שהקיבה היא כמו כלי ויש לה סף שצריך למלא ואם עוברים אותו זה כבר מרגיש לא נעים,זה שטויות! הסף הזה משתנה כל הזמן לא? תודה!!

רוצה. הקיבה לא משתנה. מה שמשתנה זה דרגת השובע. דרגת השובע משתנה בהתאם לדרגת הרעב, וכל ארוחה היא שונה. וכן, אם תאכל הרבה מאוכל שיש בו פחות קלוריות ,יש סיכוי טוב שתגיע ליותר קלוריות, מאשר אם היית אוכל את מה שרצית מלכתחילה.

הרעב: זה אומר שהכמות שונה נכון? כלומר שובע זה שובע והתחושה שלו היא זהה לא משנה מה דרגת הרעב נכון? תודה

אם אתה מרגיש אותה, אז אתה מכיר אותה. היא לא משתנה. כמות האוכל בארוחה משתנה כל פעם כדי להגיע לשובע.

לכיף ופעמים זה יכול להיות קוביית שוקולד ולפעמים חתיכת עוגה זה מסתדר פיזיולוגית עם הגוף? זה לא רעב... אותם הורמונים (שאני מכיר אותם) שאחראיים על רעב אחראיים גם על החשקים? זה קצת מבלבל ואני צריך הבנה כדי לשחרר את זה. תודה:)

תהנה ממה שאתה אוכל. לא נשמע שיש כאן בעיה שצריך לפתור.

יש לי פחד נוראי מלהשמין,והחשיבה שאני אצטרך ללכת לחנויות בדים ולא למצוא מידה למכנסיים שלי,מכתיבה לי את האכילה. אני כבר ככה קורב ללהיות שמן מאוד מאוד,האם זהו אכן פחד רציונלי שצריך להחשיב אותו כחלק מהסיבות למה כן לשמור על מה שאני אוכל?

האם הפחד להשמין נובע מכך שירדת הרבה במשקל? או שאתה במשקל תקין ופשוט פוחד להשמין. אוכל לא משמין, אבל כמה ואיך אוכלים ממנו, כן יכול להשמין בטווח הרחוק. כדי לענות על השאלה הזו, אני צריכה להבין מה גורם לפחד מהשמנה. ואם אתה פוחד להשמין, וזה מנחה את מה שאתה אוכל, אני מציעה לך לפנות לייעוץ תזונתי שיוכל ללמד אותך להפסיק לפחד מאוכל.

אשמח לדוגמאות שקורות לאנשים בחיי היום יום,על בחירה לאכול כשלא ככ רעבים אבל האוכל עוד טעים,אפילו ממש קצת עוד אוכל. זה רגשי ,תלוי טעם האוכל? אילו מצבים הם?

התחשק לך אכול גלידה כי עברת ליד גלידריה. התחלת לאכול את הגלידה המאד טעימה, והרגשת שמספיק לך למרות שלא סיימת אותה ולא היית קרובה לסיים אותה. אם את ממשיכה לאכול, את אוכלת מעבר , אם את זורקת אותה - עצרת בזמן. אם המשכת עד הסוף ולא נח לך בבטן כנראה שאכלת יותר מדי. זה לא תמיד אומר שמדובר באכילה רגשית. יכול להיות שפשוט לא היה לך "לב" לזרוק את הגלידה.

מלמטה: אבל בגלל שחשק הוא לא צורך פיזיולוגי איך ייתכן שכשהוא בא לי,ובא לי בטוב מבלי שארגיש אי נוחות בבטן אפילו לא קצת,בין אם אני אוכל הרבה או קצת בחשק,הוא לא אמור תיאורטית להגיע תמיד לפני רעב? כי אז כל הדרים הפיזיולוגיים שצריכים לקרות כדי שאני אוכל את החשק מבלי להרגיש לא נעים בבטן,צריכים לקרות?

אבל לצורך הדיון: רעב הוא תחושה פיזיולוגית .חשק, בא כששבעים. אני לא כלכך מבינה למה אתה חותר. בגדול אוכלים כמות אוכל לפי מידת הרעב, או לפי מידת החשק.

ממש על קצת המזלג או קובייה ממש קטנה שלשוקולד למרות שאני יודע שאני שבע. עד כמה זה נורא? יש פעמים שאפשר לוותר לעצמי ולקחת קצת? אני אוכל די מאוזן וכן אוכל מדי פעם מתוקים בין האורחות או במקום ארוחה אבל לפעמים בא לי מעבר קצת יותר . באיזו תדירות אני צריך להתאפק?

קצת פרופורציות בבקשה. מה יכול להיות נורא בלאכול קובייה של שוקולד בשביל הטעם? אם זה לא אכילה מוגזמת מעבר לשובע, אז למה השאלה?

שאני רוצה לקחת עוד ביס או שניים ,ממש ככה,לא יותר,כי טעים לי. אז רציתי לשאול עד כמה זה נורא מבחינת המשקל לטווח ארוך?יכול להיות שזה מה שתוקע לי הירידה? זה כל פעם מדהים אותי שביס אחד גורם לתחושה ככ לא נעימה בגוף.. תודה

יכולה להיגרם מהרבה סיבות, ולא רק מאוכל. אני לא יודעת מה משקלך, כמה ירדת ולאן את שואפת. אבל אם כבר ירדת כ5-10% מהמשקל ההתחלתי שלך יש שתי אפשרויות: 1) ירדת מספיק, ,ואת רזה פיזיולוגית ולכן את לא יורדת יותר 2) הגוף מתנגד זמנית להמשך הירידה במשקל. פיזיולוגית ירידה במשקל, גם אם את צריכה לרדת, זה לא משהו שהגוף מעודד. הגוף שואף להשאר בשיווי משקל. אז ייתכן שהוא "מעריך" מחדש את המצב. במידה ואת צריכה עוד לרדת, את צריכה לתת לגוף שלך את הזמן לאפשר את זה. הטעות הכי נפוצה במצבים כאלה, הוא לחשוב שצריך לאכול פחות. "תקיעות" כזו יכולה לקחת הרבה זמן. תלוי בהיסטוריה של דיאטות, משקל התחלתי, משקל נכחי ועוד. וכן, ביס אחד נוסף יכול לגרום לתחושה מאד לא נעימה

אבל חוסר ההנאה מהאוכל אפילו ביס מעבר לשובע הוא זה שאמור לסמן לי להפסיק לאכול לא? אז אם יש המשך של הנאה מהאוכל גם כמה וכמה ביסים מעבר ,עד שאני מגיעה לתחושה לא נעימה בבטן ממש,זה אומר לי שאני צריכה ל"החזיק" את עצמי כל הזמן בשובע ולא לאכול אפילו קצת מעברו ,לא? שוב,כי מבחינתי,אכילה מעבר לשובע אמורה לגרום לי לחוסר הנאה גם ממש טיפה מעבר...וההחלטה מדי פעם להמשיך ולאכול לפני שמגיעים לתחושה ממש לא נעימה ,סותרת את העובדה שאני אמורה להפסיק מההנאה כשאני מגיעה לשובע ולא אפילו קצת מעברו... תודה

כי אפשר להנות מארוחה ולהרגיש איתה מצויין כשעוצרים בשובע. אם האוכל טעים ואת ממשיכה לאכול מעבר לשובע, את לא תרגישי נח. שובע היא תחושה פיזיולוגית ברורה. הנאה מאוכל באה עם הארוחה. אבל הרבה הנאה יכול לגרום לתחושה לא נוחה בבטן, אם היא גורמת לך לאכול מעבר לשובע.

שהאוכל ממשיך להיות טעים בלי קשר לשובע,ויש הנאה מאוכל שקשורה באופן ישיר לתחושה בבטן שמרגישים:נוחות או אי נוחות ,תלוי בכמות שאוכלים. אז ברגע שאני עוברת את השובע ההנאה מהאוכל יורדת נכון? מצד שני כן ,כמו שכתבת,עדיין אפשר להנות מהאוכל אפילו אחרי השובע עד למקום מסויים שבו ממש כבר יש אי נוחות פיזית. אבל עד שמגיעים לאי נוחות הזו,אוכלים מעבר לשובע,כלומר ההנאה מהאוכל יורדת,אבל בכל זאת ממשיכים לאכול,זאת אומרת שאוכלים עם פחות הנאה? למה שזה יקרה אפילו פעם אחת? והרי אנשים שמשקלם מאוזן,כן מדי פעם אוכלים מעבר לשובע כי האוכל טעים. אז פה אני לא מבינה:הם אוכלים מעבר לשובע אפילו ביס,ולא נהנים?

לא רובוטים. ולפעמים אנחנו פשוט רוצים עוד ביס ממשהו טעים. הנאה זה משהו אישי. כל אחד נהנה מאוכל בדרכו שלו.

" כמות האוכל שאנחנו אוכלים בארוחה תשתנה בהתאם להרכב הארוחה". חשבתי שלא משנה מה בוחרים לאכול בסוף מגיעים לאותה כמות שנאכלת ומכאן גם אותן מספר הקלוריות. נגיד יש צורך לאכול 200 קלוריות:בעצם האמירה הזו אומרת שאני אוכל שתי פרוסות לחם (כדי להגיע ל200 קלוריות) או חתיכת עוגת שוקולד קטנה (שהיא 200 קלוריות)? זו הכוונה? מצד שני ,נפח של הלחם גדול יותר מחתיכת עוגת השוקולד. יש פה סתירה לחלוטין. אפשר בבקשה לקבל הסבר מדוייק לזה,כי אני לא מצליח להבין את זה וזה חשוב לי. תודה

אתה מחפש כמות מדוייקת של אוכל שתתאים לכל ארוחה בהתאם לאוכל שאתה בוחר. אין דבר כזה. בגדול כדי להגיע לשובע אתה צריך כמות אוכל מסויימת ( שכן, אפשר בדיעבד לתרגם לקלוריות, אבל בשביל מה?) שמשתנה בכל ארוחה. אם את אוכל עוגה, אתה תאכל כמות עוגה בהתאם לרעב שלך באותה ארוחה. ואם באותה ארוחה בחרת לחם, תאכל כמות לחם שתשביע אותך לאותה ארוחה. הרכב הארוחה ישנה את הכמות שאתה צורך מכל מרכיב. למשל, לחם עם גבינה, תאכל פחות פרוסות לחם מאשר אם היית בוחר לחם בלי כלום.

שאני חופר פשוט זה ממש חשוב לי להבין כדי שאני יכול לאכול בחופשיות עפ רצונותיי: נכון ששובע לא מורכב רק מנפח אלא ממכלול של דברים,אבל,עדיין אני חייב להבין: אם אני שם על השולחן לחם של 200 קלוריות ושוקולד של 200 קלוריות,כמותית/נפחית ,הלחם הוא רב יותר,מכאן שאפשר להגיע לשובע מהר יותר מהלחם ,והוא יאכל כמותית,פחות מהשוקולד. אז העובדה ששובע זה לא רק נפח,מה זה אומר לי ספציפית לארוחה הזו? הלחם חייב להיות נאכל פחות מהשוקולד ספציפית לארוחה הזו לא משנה איך אני אסובב את הנתונים ,כי הוא נותן יותר נפח,או ממלא יותר מהר את הקיבה,ונפח זה חלק מהשובע. אני מודה לך מאוד מראש!

די קל לי לדעת שאכילה של קינוח יגרום לי לתחושה כבדה,הבעיה היא שיכולות לעבור שעתיים מהארוחה עצמה,עדיין אני לא רעבה ,אבל אז התחושה של החוסר רעב,פחות מובהקת וחדה,ואז אני נמצאת בשלב ביניים שאני לא יודעת אם אני ארגיש טוב עם האכילה או לא אפילו תוך כדי האכילה עצמה. זה נשמע בכלל הגיוני? או שאני מתעלמת מהתחושות שלי?

הסיבה שתחושת הרעב לא מובהקת, היא כי את עדיין שבעה. רעב היא תחושה מובהקת כמו שובע.