פורום הרזיה ללא דיאטה
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
שלום רב, האם אפשר פירוט עד כמה שניתן במסגרת פורום למה כוח רצון להיות רזה ,זה לא משהוא שגורם לעצור או למגר התקפים של אכילה,או אפילו לא התקפים של כמויות אלא אכילה שיוצאת ממסגרת של תפריטים ?כלומר למה כוח רצון זה אף פעם לא מספיק למרות שמאוד אני רוצה להיות רזה? למה האוכל תמיד מנצח אם חשוב לי להיות רזה וזה סבל כשאני לא ? תודה
לא מלמד אותך לאכול. אלא להיפך. מלמד אותך לעשות דיאטות ומניפולציות עם האוכל כדי להיות רזה. ואז בהרבה אופנים את נשארת רעבה. וכל אדם רעב, חייב לאכול. אבל נשמע שהרצון שלך להיות רזה משאיר אותך יותר מרעבה. ואז כמות האוכל היא בהתאם. התקפי אכילה יכולים להיות תוצאה של דיאטות רבות לאורך זמן, ויסות רגשי דרך אוכל ועוד ועוד. אוכל חיוני לחיים שלנו, כך שאי אפשר לוותר עליו, וצריך ללמוד לחיות איתו בשלום. ובשבילך כרגע, נשמע שכל ארוחה היא התמודדות.אם תלמדי לאכול, לסמוך על הגוף שלך שהוא לא משמין מכל מה שאת אוכלת, ובמקביל נבדוק מה קורה שגורם להתקפי אכילה מעבר לרצון להיות רזה, אפשר ל"נצח" את ההתקפים. אני מציע שתבואי לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות, לשמוע קצת יותר על האפשרויות העומדות בפנייך. ויש הרבה. [email protected]
ממש תודה על התשובה המפורטת ,אבל אני עדיין מתקשה להבין למה אם יש כוח רצון ברגע אחד שמחזיק לתקופה מסויימת ויש מטרה להיות רזה (ונגיד ורעב הוא לא חלק מהיום יום אלא רק איכלה רגשית ואסור על מאכלים מסויימים דווקא כן),למה בדרך הוא אובד ?מה פתאום לא חשוב להיות רזה ? (לא הגיוני!) ,לאיפה הרצון הולך? תודה שוב:)
כי הצורך לאכול מסיבות רגשיות "גובר" עליו. למעשה את מרגישה שאין לך שליטה או החלטה על מה קורה עם האוכל. חלק מזה הוא התנהגות אוטומטית, כי את תמיד פונה לאוכל מכל מיני סיבות , אבל חלק מהדחף נובע ממקומות רגשיים. אפשר למנוע קודם כל את הדחפים הכמעט אוטומטיים, ואז לבדוק איזה דחפים רגשיים מובילים אותך לאכילה, לטפל בהם, ולמגר את התקפי האכילה. להיות רזה, זה לא מטרת הטיפול.הטיפול מתמקד בהפסקת התקפי האכילה.
אבל אם היה כוח רצון שעשה פוס מסויים לתקופה מסויימת למה אי אפשר לחזק אותו כל הזמן כדי שימשיך להיות פוס?אם זה קרה פעם אחת זאת אומרת שאפשר לאמן את המוח לעשות פוס תמידי ?
יש עליות ומורדות בתהליך,עד שהתקפי האכילה מפסיקים לחלוטין.עד לפוס תמידי .מהתקפים. את בטיפול?
לא. אני באמת מנסה להבין למה זה לא שאלה של כוח רצון? אם ברגע אחד או שניים היה לי כוח רצון להגיד לא לאכול אז למה אי אפשר לחזק אותו תמיד ולהגיד לא ללאכול ? למה תמיד אני אוכלת בסוף?
אני מבינה שאת לא בטיפול. אני צודקת?
רק מארוחת הבוקר בופה במלון עליתי 5.600 קילו! ישר אחרי הבופה נשקלתי ועליתי בדיוק 5.600 קילו באותו משקל ובאותם בגדים! ממש הייתי בשוק!!!! אכלתי: עגבנייה מלפפון סלט ירקות בלוק שלם של גבינת קממבר צלוחית יוגורט תות צלוחית יוגורט עיזים 5% 10 חתיכות ריבועי תפוחי אדמה מוקרם ברוטב שמנת פטריות ברוטב שמנת צלחת אורז לבן בלוק של חלבה וניל ממרח חלבה ממרח חמאת בוטנים מאפינס תפוזים גדול מאפינס שוקולד מאפינס אגוזים חמוציות פרוסה עוגה אנגלית פרוסה עוגת שוקולד פרוסה עוגת שיש 10 חתיכות עוגות גבינה חביתה מקושקשת פומלה מלון ירוק מלון כתום תפוז אשכולית אדומה כוס שוקו חם 10 כוסות שוקו קר כוס חלב 3% משמשים מיובשים בננה מיובשת מוזלי גרנולה יוגורט עם מוזלי תמר לח שזיפים מיובשים קשיו קוקוס טחון אגוזי מלך רק מארוחת הבוקר בופה במלון עליתי 5.600 קילו! ישר אחרי הבופה נשקלתי ועליתי בדיוק 5.600 קילו באותו משקל ובאותם בגדים! ממש הייתי בשוק!!!! כמה קלוריות זה כל זה בערך? איך אני אוריד את הקלוריות האלה? איך אני אוריד את ה-5.600 קילו שעליתי מהבופה במלון?
למשפחה עם 6 ילדים
השאלה היא לא איך עלית ואיך לרדת. השאלה היא איך לטפל בבלומוסים. זו לא פעם ראשונה שאת כותבת בפורום, וכל פעם שתפני, תקבלי את אותה התשובה. תפני לטיפול בהקדם. את מוזמנת לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות. [email protected]
במשקל של 50 ק"ג - לאישה בגובה של 1.90 ה-BMI הוא 13.85 = תת משקל לעומת זאת לאישה בגובה של 1.20 ה-BMI הוא 34.72 = עודף משקל. בגלל שאני גמדה אני חייבת להיות שמנה בעודף משקל. הכי כיף להיות 1.90 . הלוואי שהייתי 1.90 ולא 1.20 כי אז לא הייתי עם בטן שמנה.... בחיים לא תהיה לי בטן שטוחה = גם בגלל שאני נמוכה וגם בגלל הגנטיקה של הכרס בבטן ושל הבטן התפוחית והשמנה לפי ה-BMI אני צריכה לשקול 20 כי אני 1.20 אבל אני שוקלת 50 כדי שתרד לי הבטן אני צריכה לא לאכול כלום
יש משקל גוף מינמלי שמאפשר חיים, לכל גוף. אבל גם משקל אבסולוטי. כלומר, את לא יכולה לשקול 20 ק"ג רק בגלל שאת בגובה 1.20. ולכן הטבלאות של הBMI, לא רלוונטיות עבורך.
שאלה על פחמימות: האם וכמה זה נכון וצריך להתעקש על זה שהארוחה תיהיה מורכבת מכמה שפחות פחמימות פשוטות כדי שהסוכר לא יעלה ויירד מהר בגוף ואז אני אהיה רעבה פחות מהר יחסית אם הייתי אוכלת פחמימה מורכבת? והאם זה גם נכון שרצוי לשלב תמיד חלבון כי עודף פחמימות בארוחה (מעל 300 קלוריות בערך-ככה לפחות רוב הפריטים של הדיאטות אומרים),יגרום לעידוד אגירת שומן? תודה
1. תאכלי איזה סוג פחמימות שאת רוצה. אלא אם את לפני תחרות ספורט משמעותית ואז התוצאות של התחרות באותו הרגע יכולות להיות מושפעות מאכילת פחמימות פשוטות . ארוחה ואוכל בכלל לא בנויה ממרכיב תזונתי אחד בלבד. כך שאם את נשארת רעבה אחרי ארוחה זה סימן שלא אכלת מספיק, ולא בגלל שהיו בה פחמימות פשוטות. 2.ארוחה מאוזנת בנוייה מפחמימות חלבונים ושומן. כך שבאופן טבעי כשאוכלים מכל מרכיב בצלחת אוכלים כמות מסויימת מכל חלק. אני לא סופרת קלוריות כי אין לזה משמעות. קלוריות לא מספרות על האיכות התזונתית של הארוחה והמרכיבים שלה. ומה שגורם לעידוד אגירת שומן, היא אכילת יתר, מעבר לשובע , לאורך זמן והתמדה מכל סוגי האוכל, ובכל סוג ארוחה.
שלום, האם צריך לרצות לטפל באכילה רגשית, כי החוויה של האכילה היא לא נעימה?זו צריכה להיות הסיבה? האם סיבת ההשמנה גם יכול להיות סיבה טובה? תודה מראש מקווה ששאלתי במקום הנכון למרות שם הפורום ...
את העבודה על הרגש עושים בטיפול דרך עבודה על התנהגות האכילה ועוד. במידה והאכילה הרגשית היא השלטת לבעיית ההשמנה, יש אפשרות לצרף פסיכולוג או כל מטפל מוסמך כדי לעבוד במקביל על הרגש. כדאי לפנות לייעוץ. אפשר לתאם איתנו פגישת הכרות לא מחייבת וללא תשלום. [email protected]
שלום רב, אני באמת למנסה להבין :אם יש את שיטת הנון דיאט שעובדת עפ שובע ורעב ואין חוקים באכילה,וזה נותן חופש מוחלט לאוכל בלי להתחשב בזה שלדוגמא פחמימות פשוטות גורמות לסוכר לעלות ולרדת מהר לא לאכול בלילה כי הגוף לא מעכל את מה שאוכלים ועוד ועוד ,אז למה יש ככ הרבה דיאטניות שדוגלות כולן בשיטה הקבועה של הדיאטה: לאכול כל שלוש שעות, לא לאכול פחמימות לבד לאכול רק פחמימות מורכבות, לא לאכול בלילה וכו?הרי פיזיקה של הגוף זה פיזיקה של הגוף,אז אם יודעים שהגוף לבד מאזן את כמה שצריך לאכול במהלך היום ולבד אומר לנו מתי וכמה לאוכל למה אז הרוב המוחץ של הדיאטניות לא משתמשות בשיטה הזאת,וככה רוב האנשים בעולם פשוט לא מכירים אותה בכלל?זה לא מובן לי.. מאיפה אז זה בא? תודה !
כמו שציינת , הפיזיקה של הגוף זה הפיזיקה של הגוף. המח מווסת את האכילה שלנו ונותן לנו סימנים פיזיולוגיים ברורים המורגשים בבטן כדי לדעת מתי לאכול ומתי להפסיק. המסרים החברתיים ,המרדף אחרי הרזון והמיתוסים הרבים הקשורים באוכל ,גרמו לנו עם הזמן להתרחק ולהפסיק להאמין ביכולת המולדת שלנו לאכול לפי שובע ורעב. הרבה אנשים התחילו לאכול לפי מה שהם חושבים שצריך לאכול ולא לפי מה שהם מרגישים שהם צריכים לאכול. למשל: להגיד שאוכל משמין, זה חוסר הבנה של הפיזיולוגיה. אין אוכל משמין. אוכל משמין כשאוכלים יותר מדי. כשמדברים על תזונה ובריאות, מתבלבלים בין מצבים בהם תזונה פותרת בעיות קליניות לבין לאכול. נניח שיש למישהו סכרת. אז במקרה כזה יש חשיבות לאיך הוא אוכל, מה הוא אוכל בארוחה וכו , כדי לאזן את רמות הסוכר. אבל זה לא אומר שכולם צריכים לאכול כמו מישהו שסובל מסכרת. המחקר מתחיל להראות שגישת נון דיאט עובדת ונכונה לרוב האנשים יותר מאשר דיאטות שאת מתארת. דיאטות רגילות מבוססות על סוג של הרעבה, שמאפשרת ירידה במשקל לטווח הקצר. אבל, המחקר מראה את מה שאנחנו רואות בקליניקה כבר שנים, שדיאטות רגילות נכשלות ב 98% מהמקרים. כך שלא היית קונה מוצר אם היו אומרים לך ש ב98 % הוא לא יעבוד. גישת נון דיאט מתייחסת לאדם באופן הוליסיטי. לא רק מה הוא אוכל, אלא מה הוא חושב, מה הוא מרגיש כשהוא אוכל, מה גורם לו לאכול כך ולא אחרת ועוד.בטיפול פורמים את כל הדיעות הקדומות לגבי אוכל ואכילה. ולמעשה מחפשים ומוצאים את הדרך המתאימה לו לאכול. יש אנשים שיגלו שמתאים להם לאכול כל 3 שעות, ויש כאלה שזה ממש לא בשבילם. הגוף מעכל את כל מה שאנחנו אוכלים, גם בלילה.הרבה אנשים בגלל שהתרחקו מהפיזיולוגיה בכלל לא מרגישים רעב ושובע, והגישה מחזירה את התחושה של רעב ושובע ומחזירה את הבטחון לסמוך עליה. לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו לאכול ואין המלצה נכונה גורפת לכולם. השיטה דורשת עבודה ומחשבה רבה על הצרכים של המטופל הן מצד הדיאטנית והן מצד המטופל. הרבה יותר קל להגיד, תאכלי ככה וזהו, מאשר לחקור לעומק את הצרכים האישיים של כל אחד. אוכל צריך להתאים לאורח החיים שלך ולמי שאת ולא להיפך.גם אני התחלתי את דרכי כדיאטנית רגילה, כי זה מה שלמדתי. אבל לאורך השנים התפתחתי מקצועית להסתכלות שונה על כל התנהגות האכילה, המסרים השיווקיים והחברתיים. למדתי מתוך העבודה עם האנשים, המשך לימודים ועוד שדיאטה רגילה זו לא הדרך.הגישה מקבלת גיבוי גם מעולם הפסיכולוגיה והמדע. למה לא כולם משתמשים בגישה הזו ? את זה תצטרכי לשאול אותם. כי אנשים לא אוהבים לשמוע שצריך לעבוד כדי לשנות התנהגות אכילה ושתוצאות לוקחות זמן. רוב האנשים רוצים תשובה כאן ועכשיו, תוצאות מיידיות, שמחזירות אותך למעגל הדיאטות ולא מאפשרות אכילה ספונטנית , בהנאה וחופשייה מתכתיבים חיצוניים. ואולי זו הסיבה שלא מכירים את הגישה, זה לא מוכר טוב כמו אשלייה של פתרונות קסם.
אומרים שזה עוזר לתחושת שובע ויציאות תקינות מה דעתכם המקצועית? והאם זה לא מסוכן לקחת קבוע? תודה
בהנחה שאין בעייה רפואית שצריך לדעת עליה,עקרונית לא מזיק, כאשר לוקחים אנטיביוטיקה - פרוביוטיקה מחזקת. אם לוקחים בהגזמה יכול לגרום לאי נוחות בבטן ועוד. אתה מוסיף לעצמך חיידקי מעיים טובים. אין קשר להרזייה. [email protected]
שלום רב שאלה שמעניינת אותי מזה זמן רב: האם זה אפשרית היפותטית לחלוטין להאמין שאוכל משמין ואוכל מסויים אסור בגלל שהוא משמין,ועדיין לפתור ולמגר בולמוסים קטנים או גדולים זה לא משנה-אכילה מהסוג הזה,שבועת במקור מרגש חיצוני שלא קשור לאוכל ? תודה רבה!!!!
האם זה אפשרי למגר בולמוסים שנובעים מרגש חיצוני שלא קשור לאוכל שאיתו לא רוצים להתמודד,אבל עדיין מאמינים או אומרים לעצמינו שאוכל מסויים בכללי משמין ,או אפילו להגיד שאוכל בכללי לא משמין אבל רק בבולמוסים כן? כלומר האם אפשרי לטפל ברגש החיצוני עם אמונה שהאוכל משמין רק כשיש בולמוס,ו או אוכל מסויים משמין בכללי??ובכך למגר את הבולמוסים שנובעים מרגש חיצוני? תודה רבה !
הוא תהליך שלוקח בחשבון את דרך החשיבה שלך. כלומר, אם יש מאכלים שאת חושבת שהם משמינים, במהלך הטיפול בודקים את האמונות שלך, מדברים על השפעת מאכלים על הגוף והמשקל וכו'. גם אם את לא משתכנעת, עדיין אפשר למגר את הבולמוסים, כי כמו שאת אומרת הם מונעים קודם כל מרגש ולא מאוכל. למרות, שאם את אוכלת אוכל שאת חושבת שהוא משמין, זה בפני עצמו יכול לגרום לך לבולמוס. התשובה לשאלתך , היא כן. אפשר למגר בולמוסים גם אם עדיין יש לך מחשבות על אוכל אסור ואוכל מותר.וכן, בולמוסים יכולים לגרום להשמנה, כי בבולמוס, את אוכלת כמות של אוכל גדולה בזמן קצר. אבל ההשמנה בעקבות בולמוסים תלוייה גם בתדירות של הבולמוסים. ולכל אחד ואחת יש הגדרות שונות לבולמוסים, כך שכמה את אוכלת, במה שאת מגדירה בולמוס, זה גם נושא לבירור. כמובן שבמקביל עובדים גם על הרגש שגורם להיווצרות הבולמוס מלכתחילה. [email protected]
כלומר כדי לחדד שהבנתי אותך נכון: גם אם חושבים שיש אוכל אסור ואוכל מותר,אם הבולמוס מגיע ממקום רגשי שלא קשור לאכול ספציפית,עדיין אפשר לטפל נטו ברגש וככה להפסיק את הבולמוס שהגיע מהרגש האחר שלא קשור לאוכל? זה לא שהחשיבה על האסור של האוכל או הפחד מההשמנה תגרום לחוסר היכולת להפריד בין הרגש החיצוני לבין הרגש שעולה בעקבות האיסור על אוכל מסויים או פחד מהשמנה? את אומרת שיש את יכולת ההפרדה הזאת וככה -היפותטית לחלוטין-אדם שמאמין שיש אוכל מותר ויש אוכל אסור-או מאמין שאם הוא חורג נגיד מתפריט מסויים אז הוא ישמין,יכול לטפל ברגש וככה להפסיק בולמוסים המגיעים מהרגש נטו? תודה שוב!
עבודה על האכילה, מיתוסים כלפי אוכל וכו וגם על הרגש הגורם לבולמוס. לפעמים ההתקדמות היא באכילה ויכולת למנוע בולמוס או להוריד תדירות בולמוסים או שהבולמוסים קטנים, ולפעמים ההתקדמות היא ביכולת זיהוי וויסות רגש. כל פעם כל אחד מה"חלקים" של הרגש ו/או ההתנהגות אכילה מתקדמים, לא בהכרח באותו הזמן, אבל במקביל, וכך לאט לאט נפרם הצורך בבולמוסים . את מוזמנת לשיחת הכרות ללא תשלום או התחייבות על מנת לדבר על זה ולבדוק יחד מה הדרך הטובה בשבילך להתחיל טיפול. [email protected]
באמת שלא ברור לי שאומרים שאם לא פותרים את הרגשות אז משתמשים באוכל כדי לדחוס אותם . הרי גם אם נגיד פותרים את הרגש שמרגישים עכשיו שגורם לרצות לאכול ,זה לא אומר שלא תיהיה סיטואציה חדשה בחיים שבה אותו סוג של רגש יעלה שוב ,אז למה צריך להיות אכפת לי שאני לא פותר את הרגש העכשווי?הרי בין אם אני פותר את הרגש עכשיו בלי אוכל ובין אם אני כן אוכל, רגש מסוג זה נוסף או רגש אחר לחלוטין, בסיטואציה אחרת בחיים יעלה ,אז למה להגיד שאני לא פותר את הרגש אלא דוחס אותו צריך לשנות לי כדי לפתור את האכילה הרגשית הזאת? כמובן שהאכילה מפריעה לי כי יש השמנה,אבל למה אומרים שהעובדה שאני דוחס את הרגש ולא פותר אותו צריך בכלל להיות אכפת לי כחלק מהשיקולים להיפטר מאכילה רגשית? תודה
אז כדאי לטפל ברגש. כשאומרים לטפל ברגש, לא מתכוונים בסיטואציה אחת. אלא ללמוד לווסת את עצמך רגשית, בלי אוכל בכל מיני סיטואציות ועקב כל מיני סוגים של רגשות. ברור שלאורך החיים יכול להיות שתפנה לאוכל בגלל רגש. אך כל עוד זה לא יהיה אוטומטי, וכל עוד ברוב הזמן תוכל לווסת את הרגש שלך -לא דרך אכילה, תוכל במקביל להיות במשקל תקין. לאכול רגשית, זה משהו נורמלי. מתי צריך לטפל באכילה רגשית? כשהאכילה מתחילה לשנות את התפקוד בחיים שלך, גורמת לך להשמין, גורמת לך להרגיש חסר שליטה מול האוכל ועוד. חוץ ממך, אף אחד לא יכול להחליט בשבילך אם אתה רוצה לטפל באכילה רגשית.
כשאוכלים מדי פעם מעבר לשובע:האם עד הארוחה הבאה כל מה שאכלתי שהיה כבר מעבר לשובע ,הופך לשומן ?כאילו מה שאכלתי עכשיו, עד עוד ארבע חמש שעות ייהפך לשומן ורק אז יתחיל להישרף בגוף באופן טבעי?או שאפילו השומן לא התחיל להיווצר עד לארוחה הבאה ? תודה
באם האוכל הופך מזון לשומן, תלוי במה הגוף שלך צריך, ובאיזה כמות עודפת אכלת. אם אכלת מעבר לשובע, גם אם חלק מהמזון יופנה לתאי השומן, עדיין אין זה אומר שאתה תשמין. כדי להשמין צריך לאכול מעבר לשובע, בהתמדה ולאורך זמן. השומן "נשרף" 24/7. אתה כל הזמן משתמש במאגרי השומן שלך, גם כשאתה יושב ולא עושה כלום. כמו שאתה משתמש בפחמימות שלך ובחלבון.
אכלתי היום: 30 יחידות עגבניות שרי 10 מלפפונים ירוקים פלפל אדום,פלפל צהוב,פלפל כתום,פלפל ירוק 100 גרם חלבה עוגיות לוטוס תמר מג'הול גדול בקלאווה פיסטוק בקלאווה אגוזים בקלאווה גבינה אורז לבן עם תירס אורז לבן עם במיה עוגת תפוזים עוגת שמרים פרג עוגת שמרים גבינה כוס שוקו 100 גרם חמאת בוטנים 200 גרם עיסת קקאו 2 כרוב ממולא 2 עלי גפן ממולא באורז טחינה לבנה אורז מקלובה עם כרובית מטוגנת מנגו בננה קינמון מה לא אכלתי היום בסדר?
לתת לך כל פעם שתפני לפורום.
אני משער שכשאוכלים הגוף לא יודע עדיין כמה זמם ייקח לעכל פחמימות פשוטות מול מורכבות נכון? אז כמה צריך להקפיד כמה שיותר לאכול פחמימות מורכבות שיתרמו לשובע יותר ארוך מפחמימות פשוטות? תודה
שובע תלוי בדרגת הרעב לפני הארוחה, הרכב הארוחה, וכמות האוכל שאוכלים בארוחה. פחמימות מורכבות לא "עובדות" לבד, ואפשר לשבוע גם עם פחמימות פשוטות.
האם באמת באמת טיפול תזונתי ופסיכולוגי באמת יכולים להפסיק לחלוטין את הרצון אפילו להתקפי איכלה או בולמוסים ??? בעיקר כשההתקף נובע מרגש ולא בעיית איסור על אוכל?? באמת אני שואלת את ראשי הפורום האם אתן מכירות אנשים בכללי שהפסיקו עם ההתקפים ולא מתגעגעים אליהם וחיים בשלום בלעדיהם ולא מתחבטים בינם לבין עצמם אם כן לאוכל או לא? תודה רבה!
געגועים לבולמוסים הם חלק נורמלי מהתהליך ההחלמה. ועם הזמן , גם הגעגועים נעלמים. מטופלים שלי עברו את זה, כך שגם את יכולה. מה דעתך לבוא לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לשמוע על התהליך ולמצוא את הדרך שלך להחלמה?
מה שמפריע לי ואני לא רואה אליו פיתרון זה שאני לומדת להיות עם הרגש עצמו,אבל שום דבר ואפילו אחרי שהרגש עובר ותוך כדי לא משתווה להנאה שהאוכל עצמו (ולא החוויה של האכילה) נותן לי כשאני אוכלת במצב כזה של התקף. אז יש לי את ההנאה מהאוכל עצמו לעומת להיות עם הרגש שזה לא נעים בפני עצמו ,אז זה כל הזמן מאבק. אני מסתכלת על הדברים לא נכון?או חווה אותם לא נכונה? תודה
ומכאן הגעגוע. לחיות בלי בולמוסים ובלי החוויה של איבוד שליטה עם אוכל. עם זה את צריכה להשלים, אם את לא רוצה יותר התקפי אכילה בחייך. זה ייקח זמן להשלים ולהפנים. אל תוותרי, נשמע שאת לגמרי בכיון להחלמה.
אני בת 15 ו6 חודשים גובה 1.62 ושוקלת 47.7 היה לי מחזור סדיר והכל תקין אבל ב3 חודשים האחרונים לא קיבלתי מחזור.. הרופאים עשו בדיקות אבל לא יודעים אם זה כתוצאה מלחץ לימודי או כתוצאה מדיאטות לא נכונות שעשיתי או כתוצאה מחשד לשיחלות פוליצסטיות או חוסר בחומצה פולית .. חשבתי על לעשות ספורט אבל הדיאטנית אמרה שאני לא אוכלת מספיק בשביל חדר כושר גם פעם בשבוע..יש תפריט כלשהו כדי שאני אוכל להחזיר את הגוף שלי למצב מאוזן ולקבל מחזור? אני לא רוצה להסתבך בעתיד.. הרופאים פשוט הרימו ידיים ואמרו לקחת גלולות וזה דמוי מחזור ולא מחזור..
כך שאת צריכה להמשיך טיפול אצלה ולעשות את השינויים הנדרשים באכילה, כולל עלייה במשקל. שזה כנראה המקום שאולי קשה לך איתו? אף אחד לא הרים ידיים. כדי לקבל מחזור צריך שיהיה מספיק אוכל, מספיק שומן בתפריט ומשקל מתאים. אל תוותרי.
אין אפשרות לשנות את התפריט בצורה שאני כן אקבל מחזור בלי להעלות במשקל? הייתי אצל הדיאטנית היא פשוט אמרה לי להתחיל להוסיף פחמימה כל יום ולבוא אלייה חודש הבא.. התהליך אמור להיות כזה איטי? היא פשוט אמרה שהתפריט שלי מצומצם שאם אני אוסיף משהו קטן זה ישפיע על הגוף שלי בצורה של השמנה זה נכון?
ואני לא מכירה את הסיפור שלך לעומק. אני לא יכולה להגיב על מה שדיאטנית אחרת אמרה לך. תהליך החזרת מחזור לוקח זמן, ותלוי במה את אוכלת , כמה את אוכלת ובמשקל. כך שאם כדי להחזיר מחזור את צריכה לעלות במשקל, אז זה מה שאת צריכה לעשות. נשמע שיש לך התנגדות?
מה הסיבה שרק אחרי הבולמוס אני יכולה להגיד שלא נהניתי מהאוכל? מה מפריע?
ומכניס אותך לסוג של בועה, שבה את לא מרגישה כלום.את מרוכזת רק באכילה ו"ההתרגשות" לקראת כמות האוכל שמצפה לך. ולכן רק אחרי הבולמוס, את חווה את כל האי נעימות שנגרמה מהתקף האכילה. את חווה אי נעימות פיזית ורגשית. כשהשאלה החשובה היא , מה הוביל לבולמוס? מה תדירות הבולמוס? מה גודל הבולמוס? כמה זה מפריע לחיים שלך ולתפקוד שלך ? ועוד ועוד ועוד ועוד.
התקפי אכילה באים מחוסר יכולת להתמודד עם רגש או בגלל חשיבה שהאוכל משמין?מה צריך לפתור ?
קושי בויסות רגשי, פחד להשמין וגם צמצום אכילה בגלל הפחד להשמין. צריך לפתור את שניהם. גם את ההתמודדות הרגשית, שלא תהיה דרך אוכל,וגם ללמוד לאכול ללא פחד להשמין. ואת זה אנחנו עושות בטיפול התזונתי, שמשולב עם טיפול פסיכולוגי.
תודה על התשובה. השאלה האם באמת אני חייב לטפל ברגש? כי אני משווה את ההתקפים כמו שמישהוא נגיד מעשן סיגריות. לא משנה כמה יש לי רגש שאני לא מוכן לטפל בו, עישון ודברים מהסוג הזה, אני בחיים לא יעשה,ואני אעדיף להישאר עם הרגש ולא לטפל בו מאשר לעשן נגיד. אז למה באוכל חייבים לטפל ברגש כדי שההתקפים יעלמו ,ולא מספיק לחוות שההתקף הוא פעולה לא נעימה בפני עצמו וזהו?
היא שלך בלבד. אבל, יש אפשרות לווסת רגשות ולהתמודד איתם גם בלי התקפי אכילה או דרכי מיסוך אחרים. ההתקפים לא נעימים , אבל מעבר לכך הם גם "מכתיבים" התנהגות ומשנים את התפקוד היום יומי. מעבר לכך, ככל שתתמיד בהתקפים הם יתגברו. התחושה של חוסר שליטה באותו הרגע, היא משהו שיועבר גם לעוד דברים ויש אפשרות שתמצא את עצמך בהתקפי אכילה יותר גדולים ובתדירות יותר גדולה עם הזמן. סביר שזה גם יגרום לעלייה במשקל. כך שאם אתה כבר יודע מה מוביל אותך להתקף אכילה, ויש דרך לחיות טוב בלעדיהם, עם רגשות כאלה או אחרים, למה למנוע מעצמך את האפשרות הזו?
זה לא ככ ענה לי על השאלה:אני התכוונתי שלמה לא מספיק לי לדעת פשוט שההתקפים לא טובים לי בכללי כדי לא להיאבק בהם בראש בלעשות או לא לעשות. בדיוק כמו שיכול להיות לי קושי לווסת רגש אבל לא משנה כמה קשה יהיה לי ,נגיד התמכרות אחרת של נגיד עישון סיגריות לא יקרה בחיים. אז כמו שאני אומר לא סופי לסיגריות ולא מתפתה אפילו ,למה לאוכל כן יש נטייה וחשיבה על לעשות אותו כשאני מחליט לא לטפל ברגש? תודה
צריך למצוא דרך אחרת לווסת את הרגש. ובשלב זה אין לך פתרונות יותר טובים. ולכן כל רגש, קטן או גדול, שאתה לא מצליח לווסת אתה מבטא בבולמוס. אוכל תמיד נגיש וזמין, וממש קל להגיע אליו. כדי להחליט לא לא לעשות בולמוס, צריך ללמוד לגשת לאוכל בצורה אחרת וללמוד להיות עם הרגש ללא אוכל. אז זה תהליך למידה מקביל גם של טיפול ברגש וגם של טיפול באוכל.
שלום רב, אם אני שורפת על ההליכון 500 קלוריות זה אומר באמת שמה שאכלתי ששווה 500 קלוריות כאילו לא אכלתי אותו יותר?
בכל ספורט שאת עושה, את שורפת קלוריות. גם במנוחה את שורפת קלוריות. אבל בזמן שאת עושה ספורט את שורפת יותר קלוריות ממה שאת שורפת במנוחה. כל אדם שעוסק בספורט בהתמדה שורף יותר קלוריות במנוחה, מאשר אדם שלא עושה ספורט. וזה אחד מהיתרונות של הספורט. שאת שורפת יותר אנרגיה גם ב 23 שעות שאת לא עושה ספורט ממה ששרפת קודם. אם שרפת באימון 500 קלוריות, הרי שהגוף ידרוש אותך באוכל. זה לא אחד לאחד, זה ששרפת באימון (אם המכונה צודקת) 500 קלוריות לא אומר שלא תשלימי אותם.
בשיטת הנון דיאט ,איך מתייחסים לפחמימות מורכבות מול פשוטות?השיטה סותרת את מה שאומרים שפחמימות פשוטות מתעכלות מהר יותר ממורכבות ולכן לא כדאי לאכול אותן ובטח שלא לבד בלי חלבון? תודה
אין אוכל שאסור או לא כדאי לאכול. עדיף תמיד לאכול ארוחות מאוזנות שכוללות פחמימות חלבונים ושומן. איזה סוג פחמימה? זו שאתה רוצה לאכול באותה הארוחה. אין צורך ל"התעקש" על אכילת פחמימות מורכבות כל הזמן. כי את היתרון של פחמימות מורכבות שהם בעיקר סיבים, מול הפחמימות הפשוטות, אפשר להשיג ממאכלים אחרים. לדוגמא, אם אתה אוכל פירות ,יהיו לך הרבה יותר סיבים מאשר תוכל לקבל בלחם מלא. כך שאפשר לאכול פחמימות פשוטות או מורכבות לבחירתך.
זאת אומרת שכשאומרים ומתקשים בדיאטות רגילות על פחמימות מורכבות כי הן תורמות לשובע ארוך יותר זו הקצנה? כי בכל מקום אני שומע שצריך לאכול פחמימות מורכבות ולא פשוטות אחרת הרעב יגיע שוב ומהר..
צריך לאכול כמות מזון שמתאימה לדרגת הרעב של אותה הארוחה. הרכב המזון כלומר, מידת אבות המזון בארוחה- פחמימות חלבונים ושומן, יקבעו את נפח המזון שתאכל. כך שאם יש בארוחה פחמימות מורכבות או לא, פחות רלוונטי לשובע. בהקצנה, אם הארוחה בנוייה רק מפחמימות תצטרך נפח וכמות יותר גדולה של פחמימות מאשר אם אכלת ארוחה שכוללת את כל אבות המזון.וזה נכון גם לפחמימות מורכבות.
זאת אומרת שאני צריך לדאוג שיהיה לי חלבון כל אורחה כדי לא לאכול יותר מדי בסהכ אם יש רק פחמימות? תודה
צריך לאכול כמות מספקת של אוכל שמתאימה לדרגת הרעב שלך לאותה ארוחה. אם תוסיף חלבון לארוחה שיש בה רק פחמימות, לאותה ארוחה תאכל פחות פחמימות מאשר היית אוכל אם היית אוכל רק פחמימות.
יש רגש תקוע ולכן רוצים לאכול מלא כדי לדחוס אותו. אבל האכילה לא מהנית כי יש אשם או פחד מהשמנה מכמויות גדולות של אכילה. אז האם צריך לפתור את האשם על עצם האכילה המרובה או את הרגש עצמו?
גם על הרגש וגם על האוכל. כי יש דרכים אחרות לווסת רגשות, האוכל הוא לא פתרון. ובמקביל אפשר להפטר מרגשות אשמה לגבי אוכל בכלל, וללמוד להחזיר את האוכל למקומו הטבעי. כלומר, לאכול כי אתה רעב, ולא בגלל רגש. בזה שהבנת שאתה דוחס את הרגש עם אוכל, אפשר להתחיל את התהליך שינוי.
שלום רב, מזה שנה וחצי שאני בנון דיאט ועדיין יש המון רגעים בהם אני לא מבדילה באם אני רעבה או לא. אז אני הולכת אוכלת ומגלה שאין רעב. איך אני יכולה לצמצם את הפעמים האילו של ללכת לאכול ורק אז לגלות שאני לא רעבה?יש טיפ כשלהוא ? ץודה
לא צריך ארוחה כדי להבין שאת לא רעבה, בדרך כלל את מזהה את השובע עם הביס, שניים הראשונים. השאלה היא, במצב כזה, האם את עוצרת? הבלבול יכול לנבוע מהתנהגויות אכילה אוטומטיות בעבר. שלחת יד מבלי להתכוון למשהו שראית על הדלפק ולא באמת היית רעבה. וכשאת מגלה שלקחת "סתם" האם את עוצרת, ועוזבת את האוכל? ותמיד כדאי לבדוק, האם מדובר בקושי בזיהוי בגלל רגש שעולה? כמו שאת חווה, ההבחנות ושינוי ההתנהגות לוקחות זמן. אבל נשמע שאת לגמרי בדרך הנכונה.
שלום רב נדיה: אם תמיד יש אוכל בקיבה גם כשרעבים זה אומר שאם אומרים לקחת כדור חזק אחרי אוכל זה לא נכון? כי אם תמיד יש אוכל בקיבה למה לי לאכול כדי לקחת את הכדור? תודה
הם כדורים שזקוקים ל"עזרה" בספיגה , וגם מקומית ל"עטוף" אותם בדרך למעיים. כך שלפעמים צריך לקחת כדור עם אוכל. או מייד אחרי אוכל מאותה הסיבה. נקודתית לאותו הזמן שלוקחים את הכדור. על איזה כדורים מדובר?
הכדורים הם אנטיביוטיקה רגילה . פשוט רציתי להבין את ההגיון אז למה צריך אוכל במיוחד לאכול איתם כדי שיספגו יותר טוב אם כבר יש אוכל בקיבה גם ככה ?שהאוכל שנשאר בקיבה יעזור לספיגה שלהם למה צריך במיוחד אוכל? תודה
את לא יודעת כמה אוכל יש בקיבה כשאת לא אוכלת. ואם כבר מדובר על אנטיביוטיקה, הם הורסים גם חלק מחיידקי המעיים שטובים לעיכול, ולכן ייתכנו שילשולים. כדאי להוסיף כדורי פרוביוטיקה כשלוקחים אנטיביוטיקה ,נניח ל 10 ימים ויותר.
הי, אני 7 שבועות אחרי לידה. עליתי בהריון 15 קילו. מרגע אחרי הלידה אני שומרת על תזונה נכונה ובריאה, חזרתי לכושר 5 פעמים בשבוע, כבר לפני שבועיים. והמשקל שלי לא זז. מה יכולה להיות הסיבה?
הגוף שלך יחזור לעצמו בקצב שלו. יש נשים שמניקות שיורדות במשקל תוך כדי הנקה,ויש נשים שיורדות במשקל אחרי שהן מפסיקות להניק. אין פה חוקים. מה שכן, את רק 7 שבועות אחרי לידה, ואת כבר מצפה לחזור לעצמך? למה את כלכך קשה עם עצמך? הריון הוא 40 שבועות או קצת פחות. תני לגוף שלך לחזור לעצמו בקצב שלו.
הי, תקוע לי בראש ואני לא מצליחה להוציא את זה ,שאם אוכלים מעבר לשבוע (אחרי שמגלים אותו ),כל דבר יהפוך לשומן ,הרבה או קצת. בגלל זה אפילו כשאני חולה וצריכה לקחת דבש או סירופ בראש שלי תקוע שזה מעבר לשובע וכן הגוף יעשה עם זה שומן אין דרך אחרת, עד לארוחה הבאה. וזה מה שמאוד מפריע לי לאכול בנועם אפילו עכשיו כשכבר גיליתי את השובע והרעב . תוך כמה זמן באמת הופל הגוף כל מה שלא צריך לשומן?בין ארוחות?האם באמת יש מעבר לשובע השמנה אפילו ממש ממש ממש קטנה? תודה רבה
כשאוכלים מעבר לשובע בכמויות גדולות, ולגוף "אין מה לעשות" עם העודפים, הוא יהפוך אותם לשומן. אבל כדי להשמין, העודפים של האוכל צריכים להיות גדולים., בהתמדה ולאורך זמן. את חושבת בטעות, שלגוף אין מה לעשות עם אוכל חוץ מלהפוך אותו לשומן. כדאי אולי שתפגשי אותנו כדי ללמוד את ההבדלים. אם את עוצרת בשובע, אז לא צריכה להיות לך בעייה גם אם לפעמים יש אכילה מעבר בכמות קטנה. הגוף שלך יכול להתמודד עם זה, אבל ל"ראש" שלך קשה. כדאי לך ללמוד איך הגוף עובד , לבדוק תזונתית איך את אוכלת ומתי את מפחדת להשמין, כדי לשחרר את המחשבה ש"תקועה" ומונעת ממך להינות מאוכל.
שלום נדיה, בעבר כתבת לי שזה טבעי ונורמלי שמתחשק מתוק מדי פעם אחרי ארוחה אפילו כשאני שבע. אני באמת מזהה את הפעמים שאני שבע באמת ואוכל לא יבוא בחשבון אבל באמת שבא לי מאוד מתוק אחרי הארוחה. אני יכול רק לנחש שפיזיולוגית אין צורך באמת למתוק הזה. אז החשק הזה מגיע מאיפה?? אולי כן פיזיולוגית? תודה מראש
זה טעים, יש רצון "לסגור" ארוחה, הרגל ועוד. זה נורמלי, ולא בהכרח מהווה בעייה תזונתית כל שהיא. אם אתה שבע, אז אתה לא "צריך" את המתוק. אבל לפעמים מתחשק.אתה בעצמך מזהה את ההבדל. למה זה מפריע לך?
היום בבוקר שתיתי שייק עם סלרי.לימון.פטרוזיליה.נענע.ג'ינג'ר. קייל.תרד.מי קוקוס. ושתיתי עוד שייק מבננה.קינמון ופפאיה. ואכלתי שקית של 100 גרם מטבעות עיסת קקאו 100% קקאו ואכלתי קיווי ואכלתי 2 תמרים מג'הול גדולים. האם היום בבוקר אכלתי יותר מידי קלוריות? במה טעיתי ביום בארוחת בוקר?
השמנה היא תהליך שלוקח זמן. צריך לאכול יותר ממה שהגוף צריך, לאורך זמן ובהתמדה. אני לא יודעת איך ארוחת הבוקר שתיארת משתלבת עם הרגלי התזונה שלך, כך שאין לי אפשרות לענות על השאלה שלך.
האם אכילה חד פעמית פעם אחת בשבוע של 10,000 קלוריות יכולה לגרום להשמנה בלתי הפיכה?
התקפי אכילה , בולמוסים, לאורך זמן, מעלים במשקל. כדי להפסיק את הבולמוסים , כדאי שתפני לטיפול תזונתי.בטיפול נבין מה קורה לפני הבולמוס, נבדוק את הרגלי האכילה שלך, ונמצא את הדרך לעצור אותם. במידת הצורך משלבים גם טיפול פסיכולוגי. כי בולמוס הוא ברוב המקרים לא רק בעיית אכילה, הוא גם קושי לויסות רגשות, שמוביל להתקפי אכילה.
בן 46.בריא בדר"כ.גובה 179 ומשקל 101. ראיתי סרטון על דיאטת"כאסח"שמוגבלת לשבוע בלבד והיא למעשה ניקוי רעלים ודרך להרזיה מהירה לפני ארוע למשל.נאמר בסרטון בבירור שזו לא דרך חיים לכן מומלץ לעשות את זה מקסימום שבוע ואז לא ייגרם נזק לגוף:בבוקר שייק פרות על בסיס מים,2 פרות ועלים ירוקים,בצהרים ובערב הרבה ירקות חיים ומבושלים,כף שמן זית בכל ארוחה ובאחת הארוחות מנת חלבון כגון דג. כל כמה זמן אני יכול לעשות את שבוע ה"כאסח"הזה בלי לעשות נזק לגוף.פעם בחודש?פעם בחודשיים?פעם ב3 חודשים? תודה
גם לא פעם אחת, וגם לא לשבוע. הגוף נכנס למצוקה, ואין לדעת איך תצא מזה.
אולי זה לא מתאים לפורום אבל אשמח להסבר אם ידוע ,פשוט לא נמצאתי תשובה באינטרנט: אם אוכלים מדי בארוחה אחת,איפה ההגיון שרק ביום למחרת,או בהמשך אותו היום הגוף יאזן את הכמות הקלורית שנכנסה באותה ארוחה,ולא מיד באורחה הבאה? תודה
האיזון של צרכי הגוף נעשה ברצף ולא "מחכה" ליום הבא. בכל ארוחה שנאכל, נקבל "תשובה" מהגוף לגבי הצרכים של הגוף באותה ארוחה.
הרגש,אז למה אני מרגיש הקלה אחרי שאני אוכל ואני מרגיש משוחרר? ושמה שגרם לי לאוכל מלכתחילה, התחושה הלא נעימה הזאת ,לא קיימת יותר?
האוכל מדחיק אותה, לא מעביר אותה. באותו רגע אתה מרגיש שפתרת משהו. אבל התחושה הלא נעימה, הלא פתורה, תחזור . ובמצב כזה כשאין לך פתרון אחר לרגש, אתה תפנה שוב לאוכל. הרבה פעמים התחושה הלא נעימה שגרמה לך לאכול, מתחלפת בתחושות לא נעימות של רגשות אשמה כלפי האוכל. כאילו "מעבירים" מתחושה אחת לתחושה שנייה. ואז נדמה , שהתחושה הראשונה שבגללה אכלת עברה.
תודה על התשובה. קצת לא ברור לי הקטע שאומרים שאוכל הוא לא מה שאני צריך בשעת לחץ . כי כשאני אוכל מתוך התקף אז יש דופמין שמופרש מהאוכל וזה נעים. אז למה צריך להיות אכפת לי אם האוכל פותר או לא פותר את הבעיה או אם האוכל זה מה שאני צריך עכשיו או לא? יש דופמין ,זה עושה נעים וזה מה שאני מחפש. כמובן שהבעיה הנלוות זה השמנה ומאבק עם המשקל,אבל למה צירך לעניין אותי שהאוכל זה לא מה שאני צריך אם זה עושה נעים?
לך שאתה אוכל בגלל לחץ? אתה לא מסכים שאוכל זה לא פתרון. מצד שני, אתה אומר שלאכול מתוך לחץ גורם לך לבעיה אחרת. אז למה לא למצוא דרך אחרת להתמודד עם לחץ? כשיהיה לך פתרון אחר, תוכל לבדוק אם אתה רוצה באמת לאכול מתוך לחץ או שעבורך זה פתרון אוטומטי כי אין לך דרך אחרת כרגע.
אני מקפיצה מלמטה: ב"דחף" ,את מתכוונת זה הסיבה לבולמוס עצמו?תודה
הוא מה שגורם לך להגיע לבולמוס מלכתחילה. לדחף עצמו יכולים להיות הרבה גורמים. חלקם "קטנים" , נניח אם מישהו הרגיז אותך או שינו לך תכניות ברגע האחרון, וחלקם "גדולים". תחושות של כאב, כעס גדול ועוד. ככל שתלמדי לא להיענות לדחף שנגרם מסיבות "קטנות", כך בהמשך יהיה לך יותר קל ואפשרי לא להיענות לדחף מסיבות "גדולות". היות ואני לא מכירה אותך, אני לא יודעת מה זה סיבה "קטנה" בשבילך ,שהדחף לבולמוס הוא אוטומטי כמעט ,לסיבה "גדולה" בשבילך שבה התחושה היא שאין אפשרות אחרת מלבד בולמוס, ושאין לך בעצם שליטה על התוצאה. זה הדברים שמבררים בטיפול.
בעקבות גבס ברגל אני לא יכולה ללכת ברגל בכלל מרותקת בבית בספה עם רגל מורמת לפני הגבס הלכתי בכל יום 20 קילומטרים ברגל ועשיתי חדר כושר בכל יום 4 שעות שרפתי רק מהספורט בכל יום 2000 קלוריות וגם לא הצלחתי לרדת גרם המשקל עכשיו עליתי עד עכשיו 11.5 קילו בדיוק בגלל שאני לא יכולה לעשות פעילות גופנית בגלל הניתוח והגבס ברגל. איך אני ארד ככה במשקל שאני לא יכולה ללכת ברגל בכלל? כל דבר קטן שאני אוכלת אז אני משמינה ישר הבטן מתנפחת ואני עולה במשקל! רק בבוקר אני רגילה לאכול מעל 2000 קלוריות אני רגילה לאכול מלא מלא למרות כל הספורט שעשיתי 7 ימים ביום התאמנתי ונשארתי באותו משקל 2 ו-3 קילו למעלה. לא הייתה ירידה במשקל בכלל. אם שרפתי ביום רק בספורט 2000 קלוריות וקלוריות בסיסית במנוחה נגיד 1000 קלוריות אז זה 3000 קלוריות אכלתי ביום 3000 קלוריות ולפעמים 4000 קלוריות בכל יום. אז עכשיו יש 2000 קלוריות בעודף ואני אוכלת כרגיל עכשיו בין 3000 ל-4000 קלוריות ביום ואני עולה במשקל ככה בצורה מטורפת. אז כמה קלוריות אני צריכה לאכול עכשיו על מנת לרדת במשקל? בבית אני תמיד רעבה זה בעיה קשה קשה. איך אני אצא מהסיוט הזה של ההשמנה הזאת והחוסר פעילות?
ההודעות שלך בפורום לא יכולים לקבל מענה. מקצועית, אני מבקשת ממך לפנות לטיפול בהקדם.
בעקבות גבס ברגל אני לא יכולה ללכת ברגל בכלל. עכשיו עליתי בשבוע 10 קילו בדיוק בגלל שאני לא יכולה לעשות פעילות גופנית בגלל הניתוח והגבס ברגל. איך אני ארד ככה במשקל שאני לא יכולה ללכת ברגל בכלל? הלכתי בכל יום מעל 20 ק"מ ברגל כל יום בנוסף לחדר כושר 3 שעות. הליכה בחוץ 3 שעות ובחדר כושר חוגים עוד שעתיים- כל יום ספינינג עשיתי! 7 ימים בשבוע שעשיתי ספינינג. בכל יום אין ספק שבשבילי לא להיות בתנועה זה מאד קשה. = זה בלתי נסבל ! זה לא חיים! זה סיוט גיהינום!!! י - כל יום הייתי בחדר כושר ועשיתי הליכות בחוץ מלא שרפתי מלא קלוריות בהליכות עם חדר כושר כל היום עמדתי והלכתי והייתי על הרגליים ועכשיו אני שמנה נפוחה עליתי 10 קילו במשקל כל דבר שאני אוכלת עכשיו אני משמינה כי אני יושבת כל היום לא בפעילות לא עושה הליכה וספורט אני רגילה לאכול מלא מה שבכל יום אכלתי מלא קלוריות קשה להיות בבית כל היום מבלי לאכול!!!!!! זה סיוט חלום רע סיוט !!!!! איך אני עכשיו אהיה בלי הליכה אני אגיע ל100 קילו בקלות רק ספורט עזר לי למשקל עכשיו מאזן קלורי חיובי גדול היה מאזן קלורי אותו דבר המשקל היה אותו דבר עכשיו המשקל 10 קילו יותר איך יוצאים מהסיוט הזה ויורדים במשקל כשלא שורפים בכלל קלוריות בישיבה בבית? כי בספורט שעשיתי שרפתי רק מהספורט מעל אלף קלוריות בכל יום!!! אפילו אלפיים קלוריות! גם בבוקר עשיתי הליכות ארוכות 3 שעות 20 קילומטר. גם בחדר כושר הלכתי 6 ק"מ הליכון. גם חוג עיצוב וגם ספינינג- וזה בכל יום בכל יום! עכשיו עולמי נחרב. למה זה קרה לי למה? למה אני? למה חייתי על אכילה מרובה וספורט למה למה? מה עכשיו????
את מתמודדת עם מצב שדורש טיפול. אנא פני בהקדם
בעקבות גבס ברגל אני לא יכולה ללכת ברגל לפני הגבס הלכתי בכל יום 20 קילומטרים ברגל ועשיתי חדר כושר עכשיו עליתי בשבוע 10 קילו בדיוק בגלל שאני לא יכולה לעשות פעילות גופנית בגלל הניתוח והגבס ברגל. איך אני ארד ככה במשקל שאני לא יכולה ללכת ברגל בכלל?
ועכשיו לעניין, 20 ק"מ ברגל כל יום זה לא רגיל בנוסף לחדר כושר. את ספורטאית? כמה זמן הקדשת לספורט כל יום? אין ספק שבשבילך לא להיות בתנועה זה מאד קשה. אבל עם ההחלמה ,את גם תחזרי לעצמך. בהנחה שהספורט שעשית הוא חלק מאיזה שהיא תכנית ולא משהו אובססיבי (אני פשוט לא מכירה אותך אז אני מעלה את כל האפשרויות), אז את צריכה כרגע לתת לגוף שלך את האפשרות הכי טובה להחלים, ורק אחרי שהשבר יתאחה ותוכלי לחזור לתנועה, אפשר יהיה אם עדיין יהיה צורך, לדבר על המשקל. לעלות 10 ק"ג בשבוע? נשמע גם חריג. אני מציעה שבזמן שאת מחלימה, תפני אלינו לטיפול תזונתי, אפשר גם בסקייפ .
ועכשיו לעניין, 20 ק"מ ברגל כל יום זה לא רגיל בנוסף לחדר כושר. את ספורטאית? = תשובה לא ספורטאית אבל מכורה לספורט כמה זמן הקדשת לספורט כל יום? הליכה בחוץ 3 שעות ובחדר כושר חוגים עוד שעתיים בכל יום אין ספק שבשבילך לא להיות בתנועה זה מאד קשה. = זה בלתי נסבל ! זה לא חיים! זה סיוט גיהינום!!! ולא משהו אובססיבי - כל יום הייתי בחדר כושר ועשיתי הליכות בחוץ מלא שרפתי מלא קלוריות בהליכות עם חדר כושר כל היום עמדתי והלכתי והייתי על הרגליים ועכשיו אני שמנה נפוחה עליתי 10 קילו במשקל כל דבר שאני אוכלת עכשיו אני משמינה כי אני יושבת כל היום לא בפעילות לא עושה הליכה וספורט אני רגילה לאכול מלא מה שבכל יום אכלתי מלא קלוריות קשה להיות בבית כל היום מבלי לאכול!!!!!! זה סיוט חלום רע סיוט !!!!! איך אני עכשיו אהיה בלי הליכה אני אגיע ל100 קילו בקלות רק ספורט עזר לי למשקל עכשיו מאזן קלורי חיובי גדול היה מאזן קלורי אותו דבר המשקל היה אותו דבר עכשיו המשקל 10 קילו יותר איך יוצאים מהסיוט הזה ויורדים במשקל כשלא שורפים בכלל קלוריות בישיבה בבית? כי בספורט שעשיתי שרפתי רק מהספורט מעל אלף קלוריות בכל יום!!! אפילו אלפיים קלוריות!
שלום רב, למה אני לא מרגישה בזמן הבולמוס שלי את חוסר ההנאה באכילה אלא ההפך,אני מרגישה הנאה גדולה מאוד ,ורק אחרי הבולמוס אני יודעת להגיד שלא נהניתי מהאוכל בכלל? למה אי אפשר תוך כדי להרגיש בזה כדי שזה יגרום לי לא לאכול בולמוס? תודה
כך שתוך כדי הבולמוס את מנותקת ממה שאת מרגישה. את עסוקה רק באוכל ואכילה. ואחרי הבולמוס, הכל צף מחדש. כל מה שניסית ל"החניק" עם אוכל, פשוט חוזר. כדי לעצור בולמוסים, צריך יותר מאשר לומר לעצמך על האוכל דבר כזה או אחר. כי לבולמוס, גם אם זה לא ממש ברור, יש תפקיד. ואז במקביל למציאת ה"תפקיד" שלו ושינוי התנהגות האכילה כדי למנוע את הבולמוס הבא, אפשר להתגבר על הדחף שמוביל לבולמוס.
"דחף" ,את מתכוונת זה הסיבה לבולמוס עצמו?
אם זה בסדר לשאול שאלה נוספת:אני כרגע בתהליך של לצאת מהדיאטות ועדיין כשאני מכניס אוכל שפעם היה מחשב לי בראש כאסור כמו קוראסון או בורקס וכו ישר בראש שלי המחשבות של אסור עולות לראש. אני מנסה להרגיע אותן רק דרך זה שאני חוזר ואומר לעצמי שזה לא משמין ואין אסור יותר. האם זו שיטה נכונה ופשוט ייקח זמן עד להפנמה או שיש דרך אחרת נכונה יותר להרגיע את המחשבות על אסור? תודה
קרואסון או בורקס באמת לא משמינים, כל עוד אתה אוכל כשאתה רעב ועוצר בשובע. כך שמה שאתה אומר לעצמך זה נכון. זה לוקח זמן להפנים. ובנוסף, חשוב לא פחות. כל עוד תשמור על המשקל שלך, (או תרד כתוצאת לוואי של התהליך, אבל זה לוקח זמן), אתה תתחיל גם לחוות שאוכל באמת לא משמין. כך שזה תהליך מקביל. ההתנהגות משתנה, אחכ המחשבה, ומה שחשוב זה לחוות את העובדה שאוכל לא משמין. אני מקווה שמה שכתבתי ברור
הי, יש פעמים שאני בטוח במאה אחוז שבא לי משהוא ספציפי לאכול, אני לוקח ביס ופתאום לא בא לי על אותו הדבר ממש מבחינה פיזית שאני לא רוצה לאכול כלום ,או מהבחינה של החשק שפתאום אותו הדבר לא בא לי אותו פשוט. מה זה הדבר הזה ? למה זה קורה לי? תודה
כלומר בא לך לאכול משהו, כי ראית נניח אוכל טעים או נראה לך שמתחשק לך, אבל לא באמת רצית את זה. ואז כשאתה לוקח ביס, אתה מקבל את התשובה. לא באמת רצית לאכול. ואז אפשר לעזוב את האוכל. זה לא משהו בעייתי, זה קורה.
היום אכלתי: 6 פרוסות לחם ללא גלוטן שקית שלמה של 200 גרם בוטנים קלויים ממולחים 140 גרם פסטרמה בדבש 100 גרם פסטרמה קורנדביף צנצנת קטשופ 200 גרם סלט סלמון במיונז 100 גרם בייגלה שמיניות עם מלח 100 גרם טחינה לבנה 2 חטיפי אנרגיה תמרים אגוזים קוקוס 2 תמרים מג'הול בננה מלון כתום קינמון טחון 10 יחידות רול תמרים ואגוזים 100 גרם תערובת אגוזים וחמוציות מה אכלתי לא בסדר?
וכל פעם שתכתבי לי, תהיה לי את אותה התשובה. את צריכה עזרה, ויש עזרה. כשתחליטי שאת רוצה עזרה, את מוזמנת לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לבנות לך מסגרת טיפול מתאימה.
שלום רב, שנים שהיה לי המון איסורים על האוכל,עכשיו כשאני לא מאמין בזה יותר,אני מסתכל אחורה ורציתי להבין משהוא אם אפשר: כשהיה לי איסור בראש על אוכל רציתי אותו כל הזמן ,ואם הייתי גם אוכל ככה אז לא הייתי מרגיש שובע ורעב ככ,ועכשיו כשהמוח שלי רגוע ואני לא מאמין שיש איסורים על אוכל, אני לא רוצה אותו כמו פעם כל הזמן. זה כאילו שני מצבים שונים של רצון לאוכל. אפשר אבל באמת להגיד שכשהיו איסורים על אוכל באמת רציתי את האוכל?זה באמת היה רצון נכון?
אתה כבר יוצר מצב שתאכל את מה ש"אסור" רק מתוך זה ש"אסור" לך לאכול אותו, ואז אתה אוכל אותו מתוך הרגשה של גניבה או כשלון. במצב חשיבה כזה אתה לא אוכל מתוך רעב,אלא רק בגלל שיש הזדמנות ומחר כבר לא תוכל. כשאתה מרשה לעצמך לאכול את מה שאתה רוצה אתה יכול לבחור מה לאכול, כמה לאכול, להרגיש את הרעב והשובע. אתה לא נתון לתכתיבים חיצוניים של "מותר" או "אסור". כי באוכל , אין באמת דבר כזה.
הבנתי תודה. אם זה בסדר לשאול שאלה נוספת:אני כרגע בתהליך של לצאת מהדיאטות ועדיין כשאני מכניס אוכל שפעם היה מחשב לי בראש כאסור כמו קוראסון או בורקס וכו ישר בראש שלי המחשבות של אסור עולות לראש. אני מנסה להרגיע אותן רק דרך זה שאני חוזר ואומר לעצמי שזה לא משמין ואין אסור יותר. האם זו שיטה נכונה ופשוט ייקח זמן עד להפנמה או שיש דרך אחרת נכונה יותר להרגיע את המחשבות על אסור? תודה
באמת לא משמינים, כל עוד אתה אוכל כשאתה רעב ועוצר בשובע. כך שמה שאתה אומר לעצמך זה נכון. זה לוקח זמן להפנים. ובנוסף, חשוב לא פחות. כל עוד תשמור על המשקל שלך, (או תרד כתוצאת לוואי של התהליך, אבל זה לוקח זמן), אתה תתחיל גם לחוות שאוכל באמת לא משמין. כך שזה תהליך מקביל. ההתנהגות משתנה, אחכ המחשבה, ומה שחשוב זה לחוות את העובדה שאוכל לא משמין. אני מקווה שמה שכתבתי ברור.
בדכ אני אוכלת כשאני כועסת או יותר נכון כשאני לא רוצה להתמודד עם הכעס,רציתי לשאול כדי למתן קצת את האכילה הזאת, מה יותר חשוב או מבינים קודם: שאני לא רעבה או שהאוכל לא עושה כלום ולא עוזר לי כשאני אוכלת כשאני כועסת? תודה
ואת זה כבר הבנת.... אז כדי לא להגיע לאוכל, צריך קודם להשלים ולהפנים עם זה שאוכל הוא לא פתרון. ללמוד לטפל בכעס בין אם בינך לבין עצמך או עם אחרים. כשאת כועסת את לא רעבה והאוכל לא פותר אותו. עכשיו צריך לשנות התנהגות . לפעמים הישענות על דברים חיצוניים יכולים לעזור. כמו, לעשות סיבוב בחוץ להירגע, לדבר עם מישהו, לקחת רגע הפסקה והעיקר הוא ,להשאר עם תחושות הכעס , שמתמתנות, בלי אוכל. בטיפול אנחנו עובדות על הדרכים האפשריות,לא להגיע לאכול לפתור כעסים.דרך העבודה שלנו עם אוכל והרגלי אכילה, מגיעים גם לפתור את התגובה האוטומטית של לאכול בכעס.
שאלה: אם חסר לי חלבון במהלך היום ,ואז יש ארוחה שבה אני אוכל בעיקר לחלבון אבל לא הייתי רעב מלכתחילה,אלא אכלתי רק מתוך חוסר לחלבון ,עדיין אני ארגיש שאכלתי מעבר לשובע כי מלכתחילה את החלבון אכלתי כשלא הייתי רעב נכון? ובנוסף לזה ,חלק מהארוחה של החלבון למרות שהגוף היה צריך את זה יילך כשומן כי בכל זאת אכלתי מעבר לשובע? תודה רבה:)
אכלת מאוזן, למה שתהיה בעייה? אם אכלת חלבון, כי היה חסר, אז יופי. אבל מעבר לשובע? למה מעבר לשובע? ולמה לאכול כי צריך? אם אתה צריך חלבון, למה אתה לא שם דגש על חלבון בארוחה הבאה שאתה אוכל? מהשאלה שלך נשמע שאתה לא אוכל לפי רעב ושובע, אלא לפי מה שצריך או שעות או אחר. מה המטרה שלך?
אכילה רגשית במצב חמור מאוד !!! כבר הרבה זמן אני סובל מאכילה רגשית ולא יודע איך לעצור תא זה,לפני שאני מחליט אם להיכנס לטיפול או לא רציתי לדעת האם יש באמת דרך לטפל בזה.האם אני יכול לקבל תשובה דרך הפורום מה ההבדל בחשיבה או בהרגשה אחרי הטיפול לעומת מה שקורה לי עכשיו? למה עכשיו האוכל ככ מגרה אותי כשאני לא רוצה להתמודד עם מצבים ואחרי הטיפול הוא לא יגרה אותי אם בכלל? זה קשור לטיפול פסיכולוגי רק ולא טיפול תזונתי בכלל? אם זה טיפול פסיכולוגי אני יכול להבין מה ההבדל בחשיבה אבל האם טיפול תזונתי יכול לעזור במקרה כזה? למה עכשיו אני מרגיש וחווה שהאוכל ממש עוזר לי להתגבר על רגש כי אחרי האכילה אני מרגיש ממש טוב וגם באכילה עצמה האוכל נותן לי סיפוק ואחרי טיפול זה נעלם? איך? תודה רבה רבה תודה
מקיף את כל הצרכים לעצור התקפי אכילה. הטיפול התזונתי עובד על הגורמים להתקפים מהצד התזונתי. לא כל התקף אכילה הוא רגשי. ותוך כדי עבודה תזונתית "מפרידים" בין התקפים שהם "אוטומטיים" או קשורים לתזונה, לבין אלה שאי אפשר לעצור אותם בגלל איזה שהוא נושא רגשי. הטיפול הפסיכולוגי עוזר לך להכיל את הקושי ב"היפרדות" מההתקף. כי הרי כל התערבות תזונתית, נוגעת בצורה כזו או אחרת ברגש. כשאני עובדת עם מטופלים, האוכל הוא נושא מרכזי, כי כל הגישה והחשיבה לאוכל נמדדת דרך ההתקפים. אני מלמדת ל"חשוב" מחדש את דרך האכילה, לזהות רעב ושובע ולעצור בו. כל שינוי תזונתי שמוריד את התדירות, עצמה וכמות האוכל בהתקף מעלה נושאים ותחושות רגשיות שמוכלות ומטופלות עם פסיכולוג. לכן העבודה היא עבודת צוות. אתה מוזמן לפגישת הכרות ללא תשלום, כדי להבין איך טיפול כזה יוכל לעזור לך.
הבנתי. אפשר אבל להגיע למצב שבו פתאום ההתקף לא כיפי? כי כרגע אני חווה הנאה כשאני אוכל ורק אחרי האכילה קשה לי ורע לי ובדיעבד אני מסתכל ויודע להגיד שלא נהניתי מהאוכל או מהאכילה. אבל כשאני בתוך ההתקף כן כיף לי. מה משתנה בטיפול?כי אני יודע שאני אוכל כדי לדחוס את הרגש פנימה ,אז אם אני יודע את זה, למה עדיין יש רצון חזק לאכול וכשאני כבר אוכל אני נהנה באכילה ?
יכול לפתור את בעיית ההתקפים וכל המשתמע מכך. השאלה שלך היא אישית ולא כללית, וצריכה להיענות. הדרך לענות עליה, לדעתי, היא להתחיל בטיפול. אתה תמשיך להינות מאוכל גם בטיפול, אבל הצורך לדחוס ישתנה, הצורך לדחוס את הרגש ישתנה, והאפשרות להתמודד עם הדחף לאוכל תשתנה גם.
שלום רב, אני מניח שאם בארוחה אחת אני אוכל מדי יש איזושהיא השמנה אולי אפילו של כמה גרמים בודדים במשקל,תוך כמה זמן הגוף באמת ממיר את האוכל העודף לשומן? תודה
השמנה נגרמת מאכילת יתר בהתמדה לאורך זמן. אין לזה "שעון".
על התקפי האכילה שהיו לי: האם אפשרי בכלל לעבור את ההתקפים האלו שקשורים רק ללאכול מתוך מצב רגשי,אם עדיין אני מאמינה שאוכל מסויים משמין? האם זה בכללי אפשרי בכל זאת לעבור את ההתקפים? אני שואלת כדי לדעת האם החשיבה שאוכל מסויים משמין מונעת ממני להפסיק את ההתקפים שנובעים בכלל מתוך מצבי רגש שונים?תודה
בקליניקה, אני עובדת עם אנשים שסובלים מהתקפי אכילה, ומצליחים לאורך זמן לוותר עליהם. השאלה שלך מורכבת משני דברים. אחד, האמונה השגוייה שאוכל משמין, ושנית בגלל שאת מונעת מעצמך אוכל, כנראה שאת מרשה לעצמך לאכול אותו רק בהתקפי אכילה. אני מציעה לך לנתק את הקשר הזה. ללמוד קודם שאוכל לא משמין, ואז עם הזמן תוכלי גם ללמוד לוותר על התקפי אכילה. כי מי צריך התקף אם אפשר לאכול הכל? ואם עדיין יהיה רגש שיגרום להתקף- אז הורדת את תדירות ההתקפים שנגרמים בגלל פחד לאוכל, ואפשר להתמקד בעבודה רגשית המובילה אותך להתקפים, ולעצור גם אותם. זה תהליך, ולוקח זמן.
כלומר מהתשובה שלך אני יכולה להבין שגם אם אני אלמד שאוכל לא משמין עדיין אם יש בעיה רגשית ההתקפים יכולים להיות אבל בתדירות נמוכה יותר? זאת אומרת שאין דרך לא להתמודד עם הרגש אבל גם לא לרצות את האוכל כשהסיטואציה הזאת עולה? תודה
בהחלט יש דרך להתמודד עם הרגש בלי לפנות לאכילה. הטיפול עובד על שני הגורמים להתקפי אכילה. גם אוכל וגם רגש, ופותר את הצורך בהתקפי אכילה מכל סיבה שהיא.
כנראה לא הסברתי טוב:התכוונתי אם יש דרך לא לטפל ברגש אבל עדיין לא לרצות לאכול? אחרי שכמו שכתבתי בשאלה הראשונה,שהאיסור והחשיבה שאוכל משמין יוצא "מהמערכת" כבר? תודה
מהטיפול בהתקפי אכילה. אז כן, מטפלים גם ברגשות שמובילים לאכילה.תלוי במה מדובר כשמדברים על אכילה רגשית אבל בהרבה מקרים אני עובדת במקביל עם פסיכולוגית .
היייי שנים שהיו לי בולמוסים קשים מאוד ,בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני עושה התקדמות לצאת מהם,ועכשיו כשיש מצב שבו אני רוצה לברוח לאוכל כמו שפעם הייתי עושה ,האוכל כבר לא נותן לי את הבריחה הזאת ואפילו לא את ה"היי" שהייתי מקבלת פעם מהתקף אכילה. כאילו אני כבר מודעת למה שאני עושה ,אין לי יותר פחדים מאוכל שהוא משמין או שמותר לי רק פעם ב לאכול דברים מתוקים או טעימים. אבללללל!!!!! כשיש טריגר כמו שבעבר היה לי שגרם לי ללכת ולאכול כמויות של אוכל,עדין יש בראש את הרצון לאוכל ולהיי הזה שהייתי מקבלת פעם מהאכילה,ואז אני הולכת ואוכלת וכבר אני לא מקבלת את אותו היי. הבעיה היא שהאוכל עוד תקוע בחשיבה בראש .כאילו המוח זוכר שהייתי פעם נהניתי מאוד מהאוכל בבולמוס ועוד דוחף אותי לשם . האם זה רק שאלה של זמן עד שזה ייפסק או שפספסתי משהוא ,בתהליך הריפוי מהבולמוסים? תודה רבה רבה
קודם משנים את ההתנהגות. את כבר לא צריכה את ההתקף והבנת שהוא לא משרת אותך ועכשיו רק הזכרון של מה שזה נתן לך נשאר. ועם זה את מתמודדת. וכל פעם שאת פונה לאוכל בגלל טריגר כזה או אחר, את מגלה שוב שזה לא הפתרון וזה לא עוזר לך. ה"ראש" משתנה אחרון, וזו ההתמודדות האחרונה. ככל שתמשיכי לא לספק למחשבה את הבולמוס, עם הזמן, גם לא יהיה הזכרון או הדרישה לבולומוס. את ממש לקראת היציאה. וזה ייקח זמן עד שההתנהגות וה"ראש" יעבדו בסינכרון. כל פעם שאת לא מתקרבת להתקף, זה עוד צעד להעביר ל"ראש" את המסר שזה לא בשבילך. ועם הזמן גם המחשבה ללכת לבולמוס לא תהיה. זה רק זמן. מאד משמח לשמוע שהגעת לשלב הזה. וזה הזמן להמשיך להיות אקטיבית בלא להגיע לבולמוס.זה ייקח זמן, אל תתייאשי.
תודה רבה נדיה !!!!!!!
איך מתארים מה מרגישה אכילה מעבר לשובע? כאילו אפשר להגיד שזה כבר לא כיף יותר לאכול? זה כזה? תודה רבה
זה "כבד בבטן", וזה לא כיף יותר לאכול. אבל לא כיף להמשיך לאכול יכול להיות גם מסיבות אחרות, נניח אם האוכל לא טעים. שובע היא תחושה פיזית שמרגישים תוך כדי אכילה.
אפשר לדעת בבקשה מדוע לוקח זמן לצאת מהתקפי אכילה או מה שנקרא בולמוסים, למה זה לא משהוא שאפשר בפגישה אחת לשנות את הגישה לאוכל ולפתור הכל? תודה
זמן מסיבות שונות. אחת מהם זו דיאטה, שבה מצמצמים אכילה, ואי אפשר פיזיולוגית ורגשית ל"החזיק" יותר ואז מתחיל מעגל קסמים סביב לאכול "דיאטה" או לפרוץ גבולות עד התקף אכילה. יש עוד הרבה סיבות אחרות. היות וההתנהגות נרכשת לאורך זמן, אי אפשר לפתור אותה בפגישה אחת. צריך למצוא את הדרך לחזור לאכול לפי רעב ושובע, בלי פחד מאוכל ו/או פחד להשמין. ללמוד לווסת את הרגשות ואת ההתנהגות האוטומטית שמפנה אותך להתקף אכילה בצורה אחרת. וזה לוקח זמן. בגדול לוקח עד שנה לשנות ולהפנים התנהגות חדשה ובניית מערכת יחסים חדשה עם אוכל. יש מי שלוקח לו פחות, ויש מי שלוקח לו יותר. פגישה אחת לא תוכל לעשות את העבודה.
תודה על התשובה המפורטת. רציתי להמשיך ולשאול אם זה בסדר,אם הסיבה היא גם שילוב של דיאטות בעבר אבל עכשיו בעיקר רצון להדחיק רגש לא נעים,והבעיה הקשה היא שאני מרגישה שממש כיף לאכול מתוך התקף כתגובה לרגש הלא נעים. אז נגיד ואני מוציאה מהראש את האסור והפחד להשמין מאוכל ונשאר רק להדחיק את הרגש שגורם להתקפי אכילה,מה מגלים בסוף הטיפול הזה? אם כל הזמן יש כיף גדול בזמן האוכל ואני מניחה שזה יכול לקרות והאופציה הזו קיימת גם שנים אחרי שמפסיקים את ההתקפים,למה בטיפול מההתקף פתאום לא רוצים את הכיף הזה מהאוכל שמרגישים?אני מתכוונת נטו לכיף הפיזי שהאוכל נותן כתגובה לרגש הלא נעים,אני אפילו עכשיו יודעת שהאכילה עצמה לא מהנית אבל עדיין יש כיף גדול פיזי שאני מרגישה כשאני אוכלת . תודה רבה
אולי בתחילת ההתקף את נהינת מהאוכל. אבל באמת לאורך כל ההתקף את נהינית? אם כן, זו אחת ההנאות שתצטרכי לוותר עליהן כשתוותרי על ההתקפים. אחרי ההתקף, גם כיף לך? לא נראה לי. אז גם אם יש כיף פיזי בהתחלה, זה לא שווה את התחושה בסוף. בעצם, רק את יכולה להחליט אם זה שווה לך. בסוף הטיפול , כשאין התקפים, ממשיכים להינות פיזית מהאוכל, רק בלי תופעות הלוואי הלא נעימות המצטרפות להתקף אכילה. ואוכל, לא פותר רגש. זו אשלייה. את פשוט "מפנה" את הרגש לתחושות הלא נעימות שבאות עם ההתקף. תחשבי על זה.
כשאני לא רעב ומעבר לשובע סתם כי בא לי ואני עצבני ובא לי ללעוס משהוא: בא לי גלידה אבל אני יודע שיש בזה מלא קלוריות ואז אני תמיד אוכל פירכיות עם סלט במקום,האם באמת זה יכול לעזור לי לא להשמין ככ הרבה אם אני אוכל סלט במקום הגלידה שאני רוצה,כי גם ככה אני אוכל מעבר לשובע אז כבר שיהיה כמה שפחות קלוריות לא? תודה מראש
במקום לטפל בצורך שלך לאכול מבלי להיות רעב. ואז אתה "מפסיד" פעמיים. גם בגלל שאתה מפחד להשמין וגם כי אתה לא אוכל את מה שאתה רוצה. אולי כדאי לפנות לייעוץ תזונתי כדי ללמוד לאכול את מה שאתה רוצה באמת מבלי לפחד מעלייה במשקל?
שלום יש לי בעיה בדרל כלל אני מקפיד לאכןל בריא בלי שתייה תוקה חטיפים ונשנושים ןכו ואני מקפיד על ספורט 5 6 אימונים בשבוע אבל היום אנלתי על מה שהיה בורקסים פסטות עוגיות וכו איך ניתן להוריד זאת ולהתגבר על המצב הנפשי הגרוע אני מאד מפחד להשמין שוב כי פעם נייתי שמן כיום אני שודל 55 ומטר 67 בן 14
עושה ספורט, ובן 14. האם אתה אוכל לשובע? כלומר האם אתה באמת אוכל את הכמות שאתה צריך או בגלל שאתה מפחד להשמין אתה אוכל כמו בדיאטה. אתה בשלב בו הגוף שלך צורך המון אנרגיה בשביל לגבוה ולהתפתח. אני מציעה לך לבקש מההורים לקחת אותך לדיאטנית כדי להסדיר את האכילה, וללמוד להפסיק לפחד מהאוכל. אני מקווה שלא ירדת יותר מדי במשקל ,או מהר מדי.
איך אני יודע שאני אוכל בסדר כלומר מותר לאכול חטיפים כמו קרמבו לדוגמא פעם בכמה זמן והאם באגט טלר זה יותר מדי לאגוחת צהריים אשמח שתתני לי גם טיפים מתי לדעת שאכלתי מספיק היום ואיך לשמור על המשקל שלי וכל כמה זמן לאכול ארוחות ביום?
היום בבוקר אכלתי : דייסת שיבולת שועל עם פשתן, זרעי צ'יה , דבש , סירופ מייפל, קינמון, גרנולה כוסמת ואגוזי מלך, 20 אגוזי פקאן, 3 יחידות תמרים , 10 יחידות שזיפים מיובשים , ובקבוק מיץ ירוק עשב חיטה סחוט . במה טעיתי בארוחת הבוקר שאני כל כך השמנתי? מה לא אכלתי בסדר?
שתכתבי. עד שלא תתחילי טיפול, לא יהיו לך תשובות.
המדריך החינמי הזה לא רק חושף לך את האמת על הרזיה ואנרגיה, אלא גם איך להפסיק התקפי רעב ולהוריד משקל ללא אימון גופני. https://tinyurl.com/dietaRBI
קשה לי מאוד לאכול סתם להנאה כי תמיד יש לי בראש שאם אני אוכלת לא מתוך רעב, אני אשמין. מה אני יכולה לעשות כדי לשחרר את החשיבה הזאת? תודה מראש
אוכל משמין רק אם אוכלים ממנו יותר מדי , בהתמדה ולאורך זמן. אם תעצרי בשובע, לא תהיה לך בעייה לאכול גם לפעמים מתוך חשק. כי גם לזה יש שובע. כל עוד את חושבת שאוכל משמין, את לא תשחררי את המחשבה . היא מלווה אותך כל הזמן או רק כשבא לך משהו?
היא מלווה אותי בעיקר כשסתם בא לי משהוא לאכול ואני לא רעבה,אז כאילו תקועה לי המחשבה שאם אני לא רעבה אז אני לא אמורה לאכול כלום כי זה משמין כי אחרת מה הגוף יעשה עם האוכל הזה? אפשר אולי כדי שארגע להסביר אם באמת אני אוכלת כשאני לא רעבה או אפילו מעבר לשובע בלי לשים לב האם תוך כמה שעות אפשר להשמין מזה? זה מה שתקוע לי בראש תודה
השמנה היא תהליך שלוקח זמן ודורש התמדה. אם תאכלי כל הזמן מעבר לשובע, לאורך זמן ובהתמדה, את תעלי במשקל. אם זה לפעמים, לא נראה לי שזה ישפיע. נשמע שאת מאד עסוקה בכמה אוכל משמין, וכמה לאכול כדי לא להשמין. אולי תבואי לדבר על זה?
תודה על תשובתך האחרונה נדיה! לגבי ההתקפים שלי האם זה נכון להגיד שמה שעומד מאחוריהם זה אמונה שהאוכל מעלים או פותר את מה שקדם להם? זה למה יש סוג של אטרף על האוכל? כי יש אמונה כזאת בראש על האוכל ? תודה!
ולכן, ההקשר. כשאת בהתקף את חושבת שזה פותר בעייה. אבל לאוכל אין את היכולת הזו. הבעייה נשארת גם אחרי ההתקף.אבל התקפים יוצרים בעייה חדשה. וכך, גם אם את מבינה שהתקף לא באמת פותר את הבעייה, לוקח זמן להפנים וללמוד לווסת רגשות בצורה אחרת.
