להבין למה יורד החשק לאוכל פתאום

שלום רב,אשמח אם אוכל לקבל כאן תושבה אחרי כמה ניסויים עצמיים על עצמי בנודע לאוכל, גילית שאם אני מת לאכול כי יש לי קושי במסויים בחיים ,ואני מסכם עם עצמי שאני הולך לאכול מתוך מקום שאני באמת מאפשר לעצמי בלי אשם,פתאום אני מגלה שאין יותר הנאה באוכל ולא רוצה יותר לאוכל. גילית גם, שאם אני אוכל מתוך אשם ופחד של השמנה,ורק מודה בזמן האכילה בזה שאני אוכל מתוך אשם ופחד להשמנה,גם אז ההנאה מהאוכל יורדת. אני יכול להבין למה זה? אולי זה קשור לחלקים מסויים במוח?? תודה רבה

ולא מתוך רעב, ואתה מודע לזה בזמן שאתה אוכל, אתה מגלה שהאוכל לא משרת אותך. זה לא מה שהיית צריך.ולכן אתה גם לא נהנה. הגישה שלך לאוכל אוטומטית, ולא קשורה לצרכים שלך באותו הרגע. אז המחשבה, כאשר אתה מודה בפני עצמך מה הסיבה שאתה אוכל, נותנת לך את ההפסקה שאתה צריך, בשביל להבין שאתה לא צריך את האוכל.

שלא חובה שאני ארגיש אשם על עצם האכילה עצמה,עדי שהאכילה הרגשית תתבצע כמו שהיא בבולמוס. על עצמי אני יכול להעיד שכשאני אוכל רגשית אני לפעמים לא יודע אם זה אשם על האכילה או לא,אבל צורת האכילה היא מהירה ממש ,ממש בולע את האוכל. זה יכול להגיע רק מתוך אשם גם אם אני לא מבין את זה באותו הרגע? תודה

ולכל אחד יש לכך סיבות שונות. אפשר לעבוד על הגורמים לבולמוס, וללמוד לעצור אותם. לפעמים הבנה מספיקה, ובדרך כלל צריך לשלב טיפול התנהגותי תזונתי. כשאנחנו עובדות עם אנשים, אנחנו מלמדות תזונתית להוריד את הכמות, ותדירות הבולמוס, עד שאין בו צורך בכלל. במידתהצורך, אנחנו משלבות עבודה במקביל עם טיפול פסיכולוגי.