לא ככ מבין אם אפשר להגדיר אכילה כשאני מנסה

לברוח כהנאה או לא? :למה כשאני לא מפסיק לטחון בלי שום הכרה אני מסתכל בדיעבד ויכול להעיד שלא נהניתי מאכילה אבל כשאני חושב על זה האכילה עצמה כן מהנה? אז זה כיף או לא כיף אני לא מבין? או גם וגם?

ונמצא בסוג של בועה שאתה מתעורר ממנה כשאתה מפסיק לאכול. ואז אתה חושב על מה שקרה. ואתה סובל מהתחושה שיש לך. איזה הנאה יכולה להיות בהתהליך שגורם לך כאב וסבל? הסיפור כאן הוא לא האוכל, אלא מה שמביא אותך למקום בו אתה זקוק לאוכל כדי ל"התנתק". כדי "להפסיק לטחון בלי הכרה" כדאי לך לפנות אלינו לטיפול כדי לראות איך להפסיק את זה מלכתחילה. שתהיה לך שנה טובה.