כמה זמן צריך כדי לצאת מהבעיה?

אפשר לדעת בבקשה מדוע לוקח זמן לצאת מהתקפי אכילה או מה שנקרא בולמוסים, למה זה לא משהוא שאפשר בפגישה אחת לשנות את הגישה לאוכל ולפתור הכל? תודה

זמן מסיבות שונות. אחת מהם זו דיאטה, שבה מצמצמים אכילה, ואי אפשר פיזיולוגית ורגשית ל"החזיק" יותר ואז מתחיל מעגל קסמים סביב לאכול "דיאטה" או לפרוץ גבולות עד התקף אכילה. יש עוד הרבה סיבות אחרות. היות וההתנהגות נרכשת לאורך זמן, אי אפשר לפתור אותה בפגישה אחת. צריך למצוא את הדרך לחזור לאכול לפי רעב ושובע, בלי פחד מאוכל ו/או פחד להשמין. ללמוד לווסת את הרגשות ואת ההתנהגות האוטומטית שמפנה אותך להתקף אכילה בצורה אחרת. וזה לוקח זמן. בגדול לוקח עד שנה לשנות ולהפנים התנהגות חדשה ובניית מערכת יחסים חדשה עם אוכל. יש מי שלוקח לו פחות, ויש מי שלוקח לו יותר. פגישה אחת לא תוכל לעשות את העבודה.

תודה על התשובה המפורטת. רציתי להמשיך ולשאול אם זה בסדר,אם הסיבה היא גם שילוב של דיאטות בעבר אבל עכשיו בעיקר רצון להדחיק רגש לא נעים,והבעיה הקשה היא שאני מרגישה שממש כיף לאכול מתוך התקף כתגובה לרגש הלא נעים. אז נגיד ואני מוציאה מהראש את האסור והפחד להשמין מאוכל ונשאר רק להדחיק את הרגש שגורם להתקפי אכילה,מה מגלים בסוף הטיפול הזה? אם כל הזמן יש כיף גדול בזמן האוכל ואני מניחה שזה יכול לקרות והאופציה הזו קיימת גם שנים אחרי שמפסיקים את ההתקפים,למה בטיפול מההתקף פתאום לא רוצים את הכיף הזה מהאוכל שמרגישים?אני מתכוונת נטו לכיף הפיזי שהאוכל נותן כתגובה לרגש הלא נעים,אני אפילו עכשיו יודעת שהאכילה עצמה לא מהנית אבל עדיין יש כיף גדול פיזי שאני מרגישה כשאני אוכלת . תודה רבה

אולי בתחילת ההתקף את נהינת מהאוכל. אבל באמת לאורך כל ההתקף את נהינית? אם כן, זו אחת ההנאות שתצטרכי לוותר עליהן כשתוותרי על ההתקפים. אחרי ההתקף, גם כיף לך? לא נראה לי. אז גם אם יש כיף פיזי בהתחלה, זה לא שווה את התחושה בסוף. בעצם, רק את יכולה להחליט אם זה שווה לך. בסוף הטיפול , כשאין התקפים, ממשיכים להינות פיזית מהאוכל, רק בלי תופעות הלוואי הלא נעימות המצטרפות להתקף אכילה. ואוכל, לא פותר רגש. זו אשלייה. את פשוט "מפנה" את הרגש לתחושות הלא נעימות שבאות עם ההתקף. תחשבי על זה.