כוח רצון ורצון להיות רזים לעומת האוכל

שלום רב, האם אפשר פירוט עד כמה שניתן במסגרת פורום למה כוח רצון להיות רזה ,זה לא משהוא שגורם לעצור או למגר התקפים של אכילה,או אפילו לא התקפים של כמויות אלא אכילה שיוצאת ממסגרת של תפריטים ?כלומר למה כוח רצון זה אף פעם לא מספיק למרות שמאוד אני רוצה להיות רזה? למה האוכל תמיד מנצח אם חשוב לי להיות רזה וזה סבל כשאני לא ? תודה

לא מלמד אותך לאכול. אלא להיפך. מלמד אותך לעשות דיאטות ומניפולציות עם האוכל כדי להיות רזה. ואז בהרבה אופנים את נשארת רעבה. וכל אדם רעב, חייב לאכול. אבל נשמע שהרצון שלך להיות רזה משאיר אותך יותר מרעבה. ואז כמות האוכל היא בהתאם. התקפי אכילה יכולים להיות תוצאה של דיאטות רבות לאורך זמן, ויסות רגשי דרך אוכל ועוד ועוד. אוכל חיוני לחיים שלנו, כך שאי אפשר לוותר עליו, וצריך ללמוד לחיות איתו בשלום. ובשבילך כרגע, נשמע שכל ארוחה היא התמודדות.אם תלמדי לאכול, לסמוך על הגוף שלך שהוא לא משמין מכל מה שאת אוכלת, ובמקביל נבדוק מה קורה שגורם להתקפי אכילה מעבר לרצון להיות רזה, אפשר ל"נצח" את ההתקפים. אני מציע שתבואי לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות, לשמוע קצת יותר על האפשרויות העומדות בפנייך. ויש הרבה. [email protected]

ממש תודה על התשובה המפורטת ,אבל אני עדיין מתקשה להבין למה אם יש כוח רצון ברגע אחד שמחזיק לתקופה מסויימת ויש מטרה להיות רזה (ונגיד ורעב הוא לא חלק מהיום יום אלא רק איכלה רגשית ואסור על מאכלים מסויימים דווקא כן),למה בדרך הוא אובד ?מה פתאום לא חשוב להיות רזה ? (לא הגיוני!) ,לאיפה הרצון הולך? תודה שוב:)

כי הצורך לאכול מסיבות רגשיות "גובר" עליו. למעשה את מרגישה שאין לך שליטה או החלטה על מה קורה עם האוכל. חלק מזה הוא התנהגות אוטומטית, כי את תמיד פונה לאוכל מכל מיני סיבות , אבל חלק מהדחף נובע ממקומות רגשיים. אפשר למנוע קודם כל את הדחפים הכמעט אוטומטיים, ואז לבדוק איזה דחפים רגשיים מובילים אותך לאכילה, לטפל בהם, ולמגר את התקפי האכילה. להיות רזה, זה לא מטרת הטיפול.הטיפול מתמקד בהפסקת התקפי האכילה.

אבל אם היה כוח רצון שעשה פוס מסויים לתקופה מסויימת למה אי אפשר לחזק אותו כל הזמן כדי שימשיך להיות פוס?אם זה קרה פעם אחת זאת אומרת שאפשר לאמן את המוח לעשות פוס תמידי ?

יש עליות ומורדות בתהליך,עד שהתקפי האכילה מפסיקים לחלוטין.עד לפוס תמידי .מהתקפים. את בטיפול?

לא. אני באמת מנסה להבין למה זה לא שאלה של כוח רצון? אם ברגע אחד או שניים היה לי כוח רצון להגיד לא לאכול אז למה אי אפשר לחזק אותו תמיד ולהגיד לא ללאכול ? למה תמיד אני אוכלת בסוף?

אני מבינה שאת לא בטיפול. אני צודקת?