איפה אני בכלל ?

אני לפעמים לא יודעת אם לצחוק או לבכות ? לפעמים נוח לי עם ההפרעות אכילה האלה..לפחות אני מצליחה במשהו..לפחות יש משהו אחד שאני עושה מה שאני רוצה בלי שיגידו לי אם זה בסדר או לא[למרות שבתוך תוכי אני יודעת שזה לא בסדר] אני מאבדת את החשק בחיים..אז למה לא להשאר בזה?ומה שיהיה יהיה.. לפעמים לא אכפת לי אם זה יוביל אותי למוות.. טוב לי ככה.. באמת שטוב לי ככה..אני לא יודעת אם הטוב הזה זה באמת "טוב" אבל ככה אני מרגישה-נורא מבולבלת ולא סגורה על עצמי.. ומצד שני עומדת המחשבה של-אולי אני יתן למי שרוצה לעזור לי באמת לעשות את העבודה שלו ? אולי סוף סוף אחזור לאיכות חיי הקודמים לכל זה..אולי עכשיו אני יצא החוצה ואחייך שהעולם יפה והכל טוב ויפה כי באמת הכל טוב ויפה. ולא לראות רק שחור כל הזמן ולא להסתכל בעיניים ביקורתיות כלפי עצמי.. אבל לא רוצה ! לא רוצה שיעזרו לי .. כי זה מטופש כל העניין של הטיפול..מה הטעם אם אני לא רוצה ב100% לצאת מזה? מה הטעם שאכניס מישהו זר לחיי שידע את כל סיפור חיי עד עצם היום הזה? מתעוררות במוחי אלפי שאלות מדי יום,מדי שנייה..ואני לא יודעת איפה אני נמצאת.. אני לא יודעת איפה המקום שלי..ואיך הגעתי לזה בכלל ? הרי הבטחתי לעצמי שארד במשקל כמו שצריך ובחיים לא אגרר להפרעות אכילה וחלילה שאגע בכדורים משלשלים והקאות ["איכככ דוחה..רק משוגעים עושים את זה.. " - ככה אז חשבתי לעצמי ]

גם אני אמרתי לעצמי בחיים לא אקח כדורים משלשלים..בחיים לא אקיא..והבחיימיים האלו..אמרתי על כל כך הרבה דברים....... ורק התחלתי בדיאטה...ורק..ורק ורק..... והנה אני היום. אחרי 6 שנים. עם אנורקסיה..בולימיה..אכילה כפייתית. הקאות..משלשלים..צומות......בעוצמה איומה ביותר!! וגם אני הייתי מבולבלת וכך רבות מאיתנו..אם זה בתחילת הדרך במרכאות כפולות..וגם כשאתה שוקע עמוקקקקקק ורחוקקקקקק בתוך התהום הזה. אבל עיצרי. שימעי לי. עיצרי ומיד! אם את מרגישה שאת לא זו שיכולה לעצור את עצמך מעצמך..תני לאחר לעשות זאת. אחר כך מתים. הנפש מתה. הכול הפוך. הכול כואב. אתה כבר לא יודע מי אתה ומה אתה אם אתה רזה או שמן יפה או מכוער ואוכל? ממשהו שנועד להזין את עצמך זה הופך לאוייב או ההפך לנחמה אוכל הופך ל"משהו" ש"בסכותו"אתה מרזה או משמין... מבטא את הכאב או העצב כלפיי עצמך או כלפיי דברים מסביב. באמת עיצרי. בת כמה את?? וממה את בדיוק סובלת??כמה זמן??ומה את מרגישדה בעצם??

אני בת 16 .. לפני כשנה וחצי התחלתי דיאטה וירדתי 10 קילו ;] הגעתי בדיוק ליעד שלי [55 - שזה לא נמוך בכלל לגובה שלי ] הייתי אוכלת שתי ארוחות ביום.. ולפעמים רק ארוחת צהריים וזהו ! כמובן שיחד עם ספורט אינטנסיבי .. ולפני חצי שנה בערך התחלתי לעלות במשקל אני אפילו לא מצליחה להבין ממה זה נבע ואיך גרמתי לעצמי לעשות דבר כזה,הייתי בתסכול נוראי,התחלתי לקנות כדורים משלשלים,לקחתי בכמויות[עד היום אני בולעת 20 או יותר ביום],מקיאה,עושה צומות כשהגוף והנפש מסוגלים לעמוד בזה,עוסקת בספורט מדי יום שעה שעתיים .. כיום אני 7 קילו יותר ממה שהייתי בתחילת שנה.. וזה פשוט נוראי ומטורף!!!!!!!!!!!!! לא בא לי כבר להלחם הזה..אין לי כבר כוחות .. אבל מצד שני אני רוצה לחזור למה שהייתי..לגוף שחייתי בו ! והרצון הזה גורם לי לא לוותר ולהמשיך הלאה.. והפעם לא משנה באיזו דרך,כלומר הפעם בכל דרך אפשרית ;]

היי יקירה, לרצות להישאר באופל בכאב ובשחור זה בחירה שלך וזה רק בידיים שלך ואם לא איכפת לך למות אז בסדר רק שזה מלווה ביסורים קשים..מה יעזור טיפול? מישהו זר? להיפך מישהו זר שלא מכיר אותך ונפגש איתך רק לצורך עזרה ומחר לא תיפגשי אותו והוא לא יהיה מהמשפחה וזה דיסקרטי זה כייף לא נורמאלי..הפתיחות לא באה מההתחלה לוקח זמן..אבל זה קורה לאט כשמתחילים לסמוך אחד על השני מן כימיה כזו וזה נפלא כמו חברה שלא היתה לך עד היום! וכן לפתוח תיבת פנדורה של ימי חייך הכאובים שמביאים אותך לחיות עם המחלה ולהפוך אותה למשהו נוח אבל משבש תחיים זה בסדר? זה גרוע! לראות שחורות כל הזמן ..ואחדש לך עוד משהו העולם בחוץ לא כל הזמן יפה,ולא כל טוב ולא הכל זורם בו תמיד כמו שרוצים אבל כשמתחזקים יודעים להתמודד וחיים ועוברים את הגלים גם כשלא קל אז מה? מה שווה לך? מה שווה לך יותר? ביקורת במידה זה דבר בונה ולא בהכרח הורס אבל לקחת ביקורת ולהעניש את עצמי זה הנורא מכל! גם אם עשיתי דבר שאחכ התחרטתי עליו אז בפעם הבאה אשנה ולא אהיה כל כך נוקשה עם עצמי..אסלח כי מגיע לי לחיות ואני אדם ולא רובוט מתוכנט..ויש דברים בחיים שקורים לי שאין לי שליטה עליהם ואנשים שעשו לי רע וכואב וזה שאני אהרוס לעצמי לא יתרום להרגשת התיקון במאומה להיפך אשאב יותר לתוך הרע והגרוע מכל- ארצה למות!! למה? יש חיים אחרי נשיקות אהובה מקווה שעזרתי דינדין

כן מתוקה מוכר את תגידי בכל יום לא אני לא אתן לעצמילפול לשם רק עוד קילו וכל יום נו טוב רק עוד קילו אבל זה כבר ממזמן נכנס למערבולת ואיבד שליטה וממזמן יצא מהידיים ומהשליטה שלך- תביני דבר אחד אם את לא תקומי ותעשי צעד קדימה ותגידי אני רוצה לצאת משם ולעשות שינוי אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומך- אפשר לעזור לך לתמוך ולאהוב אך לא לעשות שינוי במקומך