מולאני איפה את? חיכיתי לך
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
בטח היה לך משהו חשוב אם לא כתבת לי..התבאסתי חיפשתי בכל ההודעות אותך! הכל בסדר אני מקווה אהובה.. נשיקות מתגעגעת.. דינדין
את זהצ "בטח היה לך משהו חשוב אם לא כתבת לי" וכמובן גם על השאר :-) חששתי שתחשבי שאני נשברתי ועפתי לעולם אחר.. (הנה אמא שלי מתחילה להטריד אותי ואני מתהההההה מתההה מעצבים אני מנסה לזכור מה שאני מדברת איתכם פה אבל אני לא יכולה לא בא לי שתפנה אליי בכלל אני מרגישה "מה לי ולך " בכלל מה את פונה אליי.. ואיך שהיא באה "איפה היית,למה לא עשית -(הנה באתי ב11 בלילה והיו כלים וגם הייתי אמורה לעשות תמקרר ב7 ככה אבל לא הייתי בבית אז למה את משאירה לי גם כלים? ואני שומעת את אבא שלי "יאללה תגידי לבת שלך שתישן.. היא צריכה לקום מוקדם (למה?) זה לא אמריקה..." מה אתה חי בסרט???? אוף אני מצטערת אני בא לי לבכות שאני מדברת ככה אבל זה פשוט מעל למה שאני יכולה לסבול אני מרגישה שאני שונאתת\מתעבת אותם סליחה סליחה אבל זה ככהה ובא לי למות שזה ככה אבל זה מה שני מרגישה פשוט שונאת את שניהם.) טוב בקיצור קראתי מה שכתבת לי ביום ראשון בבוקר.. ואז דודה שלי התקשרה ואמרה לי לבוא אליה לעשות לה פן וגם שאני כנראה אלך איתם לארוע אז להביא בגדים.. קיצר הייתי חייבת מהר להתארגן וליסוע אליה ואז בערב הייתי באירוע.. בבוקר עבדתי במכללה ואז רציתי לכתוב לך שם ואז דודה שלי רצתה שאני אבוא אליה ,כי אני כרגיל לא לומדת לקח ותמיד מתערבת שאני רואה שאנשים לא מסתדרים אחד עם השני ושיש פתרון אבל לא מספיקים להגיע אליו כי הכל נשאר ברמה של האשמות והתגוננויות.........לא משנה- אז חזרתי אליה ועזרתי לה ותוך זמן קצר התפקיד שלה בעניין הפך להיות שלי (היא היתה צריכה ללכת) ואז מצאתי את עצמי נשארת עם הבת שלה שעתיים ומקשיבה לחפירות אודות המוות של הכלבה "סנדי" (שגם אני אהבתי מאוד)ועל חוסר ההיגיון שבלא להסכים לקנות כלבה חדשה במקומה, כשבעצם היא סתם מנסה להעביר נושא... ואני הייתי חייבת לעוף לחברה שלי לדבר איתה ואחרי זה לפגישה בקשר לעבודה בקנדה אז לא הלך לי ואני מצטערת על זה כי אני איבדתי פוקוס.. אתמול -יום ראשון היה מצויין אפילו שעל הבוקר היה מלא אוכל בבית שלי שלפני זה לא שמתי עליו ודווקא אתמול שמתי עליו עין חח אבל חשבתי לעצמי שזיןןןןןןןןן אתמול סבלתי כל כך... וגם בערב היה לי את הארוע.. שזה כאילו קל מדי את יודעת כל האוכל הזמין הזה שהוא בכל מקום , וזה לא מוזר לאכול הרבה ,והשרותים שאף אחד לא יחשוד ואולי לא ישים לב אם תעלמי אליהם.. אבל עוד בדרך לשם אמרתי לעצמי -שום דבר לא שווה אותך מעל האסלה וזהו.. לא מעניין כלוםם, ובאמת אכלתי שם את מה שאני אמורה לאכול בצהריים וזהו עבר בשלום ומה שמוזר היה ששתיתי איזה 5 משקאות שם (לוקח לאלכוהול הרבה מאוד זמן להגיע אליי) .. אוקיי כל משקה כזה זה איזה 130 קל'.. ז"א 650 קל' לא מתוכננות.. ואת זה אין לי בעיה לספוג.. אבל תגידי לי לאכול 100 קל' יותר ממה שתכננתי ותראי איך אני מתחילה להתחרפן... אז מה זה באמת האוכל? זה האוכל עצמו????? אני זוכרת שבהתחלה גם שממש לא הייתי אוכלת ימים שלמים כמעט כלום ולשתות לא היה אכפת לי לא הייתי בודקת זה בסדר\לא בסדר.. כאילו רק האוכל הוא מסוכן... האוכל ולא הקל'-ההשפעה.. טוב אז אתמול היה טוב... ואולי גם מחר חח אבל לא היום היום בצהריים לא יודעת מה קרה , אל תשאלי אותי כי אין לי שום הסבר סתם סתםםםםםם סתםםםםםםםםםםםםםם זהו! סתם!! אני פשוט ככה כשאני מתחילה לעשות טעויות זהו.. זה חייב להיותץ ברצף.. זה שאני אתמול הייתי בסדר זה רק בגלל הפורום הזה אם לא לא הייתי חוזרת.. פשוט לא הייתי עם עצמי לבד, אבל לא חזרתי לחשוב כמו שחשבתי לפני יום שבת פשוט לא יודעת איפה המח שלי מטייל אבל הוא לא היה איתי- זה בטוח אז אכלתי א.צ עם דודים שלי היה סבבה ואחרי זה סתם המשכתי לאכול והלכתי להקיא סתם לא הייתי רעבה לא נהניתי מהאוכל לא היה לי טעים לא היה משהו שמשך אותי כלום... סתםםם ועוד עשיתי את זה עוד פעמיים!! 3 פעמים מהצהריים מ-4 היום.. פשוט הייתי לא יודעתתתתתתתתתתתת טוב אני מאמינה שאני אאסוף את עצמי חזרה, בתכלס אני יודעת שברגע שאני אחזור לקחת חלק במחשבות של המח שלי ואראה נוכחות אני אחזור לשלוט בעצמי.. בעז"ה החג הזה אני אנוח ומה שהיה היום ובשבת לא יהיה אני יודעת את זה כי אני עכשיו מרגישה שאני יכולה לדעת את זה בכל זאת .. אפשר לחזור אחורה אבל אי אפשר למחוק את מה שהיה.. אני עדיין ברמת ניהול עצמי הרבה יותר טובה ממה שהייתי ושיהיה חג שבועות שאני אנוח-השאר לא מעניין כי כיף לא יהיה כי אין פה אף אחד מעניין אבל נוווווווווו נקרא ספר דינדין נשמה שלי אל תדאגי אני בחיים לא אחזור להיות מה שהייתי-מקסימום יותר גרוע חח סתם לאאאאאאא בתכלס גם היום וחצי הזה זה זמן שהוא משמעותי אחרי יום שבת.. ומשמעותי כשלעצמו בתוך כל שבוע שרירותי שתיקחי מהשנים האחרונות (10)בחיי... אם אני לא אספ-יק לכתוב עוד היום אז מחר ואני מקווה שיהיה לך חג שמיייייייייייייח
ביום חמישי הייתי ב"שאנז אליזה" של בני ברק..חחח... ככה אני קוראת לרחוב המדליק הזה עם כל הבוטיקים המהממים לדוסים דברים מיוחדים שאני מוצאת לי ולבנות ..ונהנתי.. איך עבר עלייך החג יקירתי..מקווה שהתגברת על כל העניין הזה אחרי השבת הקשה אני קראתי שטרם חזרת למסלול כי בתת מודע את אומרת לעצמך ?:"אין הרסתי לעצמי אז נהרוס עוד כמה ימים מה זה כבר משנה אם כבר..אז כבר" וזה גרוע צריך לומר" אם כבר קרה לא נורא אני אחרי זה ממשיכה הלאה רגיל אוספת את השברים הבכי והטינופת וממשיכה איך שאת ככה בלי לשים לב לשחור שהיה שם ומבררת עם עצמך ורק עם עצמך מה הובל אותך בדיוק לתירוץ לעשות לעצמך את זה! ברור שכל היחסים והכעסים על ההורים הם לא מפחיתים את רמת הכעס ומוסיפים לך עוד יותר עצבים וכעס שמופנה למקום הלא טוב בכלל!! את חייבת להפסיק חייבת נשומי את כל כך חשובה לי ואני מנסה ללמד אותך צעד צעד איך ומה עושים כדי להינצל נדמה לך שאת בשליטה זו האשליה של המחלה הזו..אבל עובדה שעברו 10 שנים ללא הועיל נכון? זה הוכחה שזה לא בשליטה פשוט יש ימים טובים ויש ימים פחות זה לא משנה את עובדת השליטה במחלה ובכעס..ובחיים.. את חייבת להבין שלא הכל בחיים מסתדר לפי התיכנון חייבת! מחכה לך באהבה ענקית באמת דינדין
