אוףףףףףףף אני חייבתת להגיד משהו

אני רוצה לשאול אם זה רק אני עכשיו באתי לצאת מהחדר (אני מתכוונת לומר להורים שלי שאני הולכת למכללה לעבודה עוד שעתיים (אני משגיחה בבחינות) כי אני לא יכולה להישאר איתם פה ככה סתם באמצע היום הם מטרידים אותי כל הזמן ואמא שלי מעבידה אותי מחפשת מה לתת לי לעשות איזה הזוי שאני חיה ככה בכללל בקיצר אז לקחתי תתיק ובאתי לצאת מהחדר ואמרתי לה "אמא אני חוזרת למכללה..) אני מתכוונת פשוט להיות שם בספרייה.. בכל מקרה היא אומרת לי "מה, למה עכשיו בלי אוכל".. ובתדהמה כזה ואני אין לי סבלנות אין לי אני שונאת שהיא שואלת אותי על אוכל אין זה משהו שהורס אותי ואמרתי לה "אכלתי" ולא עלה לי משהו מהר (תכלס אכלתי אבל אני שונאת להגיד לה את מה כי היא מזלזלת בזה אם זה לא משמין ,ואני מתכוונת לאכול עוד אבל בהמשך אז מילמלתי משהו ואז היא כזה "בזמן האחרון את מפחידה אותי תראי מה זה איזה עצמות מה יש לך".. ואני טובבבבבבבבבב בא לי לא יודעת להרביץ למישהו ואם היא לא היתה אמא שלי הייתי מתחרעת עליה מכות למה זה כל כך מעצבן אותי שבא להיות אלימה ואם לא כלפיה אז לדפוק תראש בקיר כאילו אני תמיד מפחדת מבועתת שהם ישימו לב שאני אוכלת בריא או משהו כזה ... כי אין סוף לביקורת שלהם וזה תמיד "יא מה יהיה איתך".. וזה רק כי אני לא אוכלת משהו משמין נגיד מה אתם רוצים?????????? יא אני מרגישה רותחת ואני לא מבינה למה זה כל כך מעצבן אותי שבא למותתת ואני תמיד חסרת סבלנות שהיא שואלת אותי על אוכל ... בתיכון שהיא היתה שואלת מה לשים לי בפרוסות (ותמיד הייתי זורקת אותן אז לא היה לי מה להגיד לה מה לשים כאילו) אז הייתי צועקת עליה לפעמים כאילו "לא יודעת עזבי אותי..." "מה שאת רוצה".. אוף כאילו אני מרגישה שנדפקתי עכשיו שלא באתי עם תרוץ מוכן ועכשיו היא "עלתה על משהו" ודי כבר שלא תדבר איתי על זה כל פעם שהיא שואלת את זה אני מגיעה למצב רוח חרא ואני עצבנית וזה רק שזה מהמשפחה שאנשים אחרים יגידו לי הערה כזו לא כזה יזיז לי (אבל גם לא יחמיא לי אני לא עד כדי כך מחוקה.. שהיו אומרים לי הפנים שלך וזה הייתי מרגישה מכוערת .. מעוררת בחילה) אבל שאמא שלי מעירה לי על רזון או משהו זה כמו חרב בלב וזה כואב אבל בקטע של כואב מר שזה מביא עצבים ולא כואב של הו מה אני עושה לעצמי ממש לא זה רק שדי כבר מה אכפת לך מה את גורמת לי להרגיש רע מה?????????? וזהו אני יודעת יוצאת חולת נפש עכשיו אבל מה אכפת לי ואני צריכה שתגידו לי שזה קורה גם לכןןןןןןן

ממושי נא להירגע! 1. את שמה לב איך את לא יכולה לקבל שום דבר מאמא שלך? לא תקין! למה? א. זה בא רק מתוך דאגה אימאית כזאת משהו באוטומאט של אמא ב. האם מה שהיא אמרה..מביא לך פחד כאילו היא נכנסת לורידים?= להפרעה= שתגלה משהו ממה שאני מסתירה? את פשוט לא מסוגלת להכיל אותה ..כל דבר שהיא תגיד יראה לך כאילו היא מחפשת אותך..תפסיקי עם זה את חייבת..אז מה אם היא אמרה..יש ילדים שהיו חולמים שאמא שלהם בכלל תדאג להם..את לא מכירה אז נדמה לך שזה רק מתוך קרציתיות! למה את לא מנצלת ת'זמן שאת בבית לדבר איתה ככה "זמן איכות" לא משהו ספציפי..את בורחת? למה? היא לא אוייבת למרות שזה נדמה לך כך? אבל היא לא..באמת שלא.. יש לך כעסים עליה..ואת לא רוצה שהיא תתערב בשום דבר שקשור אלייך ובמיוחד ביהלום השמור שלך שנקרא אוכל!! תעבדי על זה כל דבר כזה הוא חשוב לך להסתדרות שלך עם עצמך! רק עם עצמך! הגישה המחשבתית שלך מביאה אותך למקום הלא נכון! גם אמא שלי היתה מוצאת לי כל הזמן מה לעשות, בית, סידורים וכו'..ואין מה לעשות חיים תחת אותה קורת גג אבל את רוצה שכל הזמן יעזבו אותך לנפשך נכון? למה? דואגת לך מקווה שתרגעי ותחשבי בשיקול דעת על מה שכתבתי לך נשיקות אהובה ..אה בספרייה??? סחתיקה עכשיו אני מבינה מאיפה הספרותיות..חחח דינדין

הצחקת אותי עם הסוף... זה ספרייה של המכללה אבל לפעמים שהייתי באה לפה בתקופה של הפסיכו' הייתי קוראת גם ספרים אחרים זה מעניין רצח אבל אני בקושי מצליחה לסיים ספרים יש לי רמת ריכוז של ילד בכיתה טיפולית. לענייננו .. עם הצמרמורות שאת עושה לי עם כל הודעה אוף את תמיד משכנעת אותי במה שאת אומרת והופכת לי תחשיבה אבל יש דברים שלא ישתנו לעולם את לא מכירה את ההורים שלי תאמיני לי יש לי 7 אחים ואין אחד מאיתנו שלא הוציא תגרון שלו לפחות אחת לשבוע על מנת לשנות אותם לשנות תחשיבה שלהם אין ראש בקיר דברי ללמפה .. בדיוק כמו שכתבתי לך אתמול.. יש הורים שיותר חשוב להם התדמית של ה"בסדר" בפני עצמם מאשר מה הילד מרגיש.. לפעמים אני מנסה לדבר איתה בדברים כל כך חשובים ומנסה באמת לבוא בגישה טובה אבל אין היא ישר מנסה להאשים בחזרה היא לא לוקחת כלום מהדברים.. תאמיני לי ההורים שלי לא שותים ולא מסוממים ולא מכים אבל יש להם התנהגויות שאני תמיד חושבת שאני מגזימה בתגובה שלי אליהם ואז אני רואה איך חברות שלי למשל בשוק מהדברים האלה ולא נקלט להן איך הם יכולים לדבר ולהתנהג כמו שהם מדברים ומתנהגים. הם מוזרים רצח עזביי והם אוהבים רק את עצמם זה יותר נכון לגבי אבא שלי אבל אמא שלי מושפעת ממנו.. רק המשפחה הגרעינית מעניינת אותם אפילו דודים אם את תראי איך הם דופקים כל הזמן אותם וורק חושבים איך לנצל ובחיים לא להיות מנוצל .. ולפעמים גם כלפי המשפחה הגרעינית כן!! קחי דוגמא עכשיו שבאתי לצאת מהבית הוא ישב במקום הקבוע שלו וסתם השתעמם ופלטתי כזה חצי בצחוק "אבא רוצה לקחת אותי".. ואני אף פעם לא מבקשת ממנו כלום אני יודעת שהוא שונא לתת מעצמו בקיצור אז הוא כזה "לא מה אני" מה אתה באמת?? איזה אבא יכול ככה לתת לבת שלו ללכת בשמש וזה איזה 20-25 דק' ואתה יושב פה ויש לך אותו ולעומת זאת מה לעשות אין לך .. ואז אמא שלי כזה "מה אין לך קו אחד". אז חשבתי שאולי יש קו אחד אבל אני במלא לא אחכה לו בחום הזה אז פשוט הלכתי ואמרתי "לא לא נראה לי שיש עזבי" ובכוונה אמרתי את זה כדי שישמעו! שאני הולכת לבד וירגישו רע.. אבל נראה לי שזה נפל על אוזניים ערלות למה אני לא יכולה? הממ לא נראה לי שהיא נותת לי משהו אז אין לי ממש הזדמנות לחשוב אם לקחת או לא ההורים שלי הם אינדיבידואלים תביני הם חיים לבד כל אחד הוא בפני עצמו וחי את החיים שלו קודם כל שלו ועל הדרך אה יש גם ילדים.. אבל הם יסתדרו הם לא מההורים הדאגנים.. אולי אמא שלי בקטע של קור ואוכל וזהו. אבא שלי רק דואג שאחותי לא תיכנס להריון שלא תעשה לו פדיחות וזהו כאן מסתיימת המעורבות העקבית שלהם בכל אופן ככה זה נראה כן זה מביא לי פחד כן היא נכנסת לורידים לנשמה מחפשת כל הזמן מה לא בסדר רק הערות שאת לא בסדר זהו רק שלילי... כן כל דבר שהיא אומרת מעצבן אותי אני חסרת סבלנות אליה כמו שלא תראי אותי עם אף אדם אחר.. כי אולי ממנה הייתי מצפה להכי הרבה איך אני אפסיק עם זה דינדין כפרה עלייך נראה לך שאני לא מנסה אבל זה תמידי היא כל הזמן כל הזמן מעצבנת אותי ולפעמים נראה לי שאני אוכל לכבד אותה רק מרחוק... כשלא גרתי בבית לא רבנו ויש מצב שאני אעזוב שוב בעז"ה לא רק בגלל הבית גם בגלל שאני לא מוצאת פה עבודה נורמאלית היא לא כזודאגנית אם היא היתה דואגת אז היא היתה מנסה להקל עליי ולא אכפתלה רק מעצמה.. אז חוץ מהאוכל שלא הייתי רוצה שהיא תדאג כל השאר לא אכפת לה היא לא מנסה לגרום לי להרגיש טוב יותר בזה שהיא דואגת שאני אוכל היא מנסה לגרום לעצמה להרגיש טוב יותר ההורים שלי כנראה באמת נתפסים כאויבים אני סולדת מהם ובורחת מהם ומפחדת מהם! מאבא שלי לפחות את קולטת אני באמת מפחדת ממנו!! הוא מפחידדדד מה הכוונה הגישה שלי מביאה אותי למקום הלא נכון? תאמיני לי שאמא שלך לא היתה עקרת בית שכל היום מסתובבת סביב הבקשות של אבא שלך מזניחה את הבית עד לרמה של כלים וכביסות שהיא היתהה משאירה עד שאני אחזור מהעבודה גם אם זה בערב... כאילו הבית הזה אכסניה בשבילה.. ומלא את יודעת מה לא בא לך אל תנקי אל תסדרי אבל למה את באה אליי??? למה את משגעת אותי?? ויותר נורא למה את הופכת? זה מצחיק דינדין ומטריף היא ואבא שלי אלה שעושים את כל הבאלגן אנחנו כל האחים אומרים להם וכבר נמאס לי לסדר כי היא הופכת וכשאת אומרת לה איך זה כבר נהפך "זה אתם" מה אנחנו מי נכנס למקומות האלה של התבלינים ושימורים והכלי מדיח וכל השטויות שלך.. היא פשוט כל דבר זורקת איפה שבא לה ואז יושבת לי על הראש עושה לי מחלה עד שאני כבר מנקה לה מה שהיא רוצה ואת יודעת מה עוד משהו ? פתאום כשבאתי לצאת אמרתי הממ אולי אני כן אשאר .. למרות שאני יודעת שהם ישאלו אותי על עבודה וזה כי תכלס אני לא הסתדרתי ממש במפעם ובמכללה זה לא הרבה שעות וידעתי שאמא שלי רוצה שאני אנקה תמקרר (שהיא הופכת את לא מבינה וגם משאירה שם דברים שנרקבים ואני מתחלחלת רק מהמחשבה של מה אני אפגוש שם.. אין הם פשוט חיים באספמייה שני אלה פשוט שופכים ומשאירים עולים לחדר שלהם לא אכפת להם אמא שלי משאירה דברים לפעמים שהיא שפכה וזה עושה כתמים וזה גורם לך להתחרפן כי אם היא היתה מעבירה סמרטוט לא היית צריכה לקרצף את זה אחר כך ואבא שלי יש לו מיים בכוס טיפה הוא מעיף באויר .. אין מאפרה לידו? הוא יאפר ברצפה.. תקלטי עכשיו.. זה נורמאלי? ואי כמה אני מדברת על ההורים שלי אני מרגישה בטיפול באמת חחחחחחחחח הממ דינדין יש לך את זה אולי תהיי פסיכית גם? את גורמת לי לחפור במקומות שהייתי תמיד מעדיפה להתעלם ולא להעלות למודע ולא לדבר על זה וכאילו חוסר טעם כזה אני בחיים לא נשפכתי ככה. ואין לך מה לדאוג נשמה אני לא פוגעת בעצמי בשום צורה זה עצבים וזה יעבור וואו כבר שכתי שיש עוד משהו שאני צריכה להגיד אז אמרתי אולי אני אשאר פתאום השתנה לי המצב רוח ואז חשבתי על זה שאני מתה כבר לקרוא מה את חושבת על מה שכתבתי אתמול ולכתוב לך כבר ובבית עכשיו זה לא יוכל לקרות כי הם ישגעו אותי כמובן ואז אמרתי טוב אני אלך לסיפריה בכל זאת.. אה אבל את יודעת מה שמתי לב גם? למה הרגשתי שפתאום השתנה לי המצב רוח את יודעת? כי כשיצאתי זרקתי איזה משפט לאמא שלי והוצאתי את עצמי מה זה טוב מהקטע שמקודם לא היה לי מה לומר לה על מה אכלתי.. ואז ידעתי שאני באה לה בהפוך ויוצאת אמינה.. אז זהו זה מה ששיפר לי את המצב רוח את רואה כמה אכפת לי ממה הם יגידו ה' ישמור כאילו למי אכפת (לך) למה???? חח עכשיו באו להעיר לי שהמקלדת מפריעה לריכוז חחחחחחחחחחח כי אני כותבת בעצבים חחחחחחחחחח אז אוף מה עכשיו .. טוב לפחות סיימתי איזה חננות פה

מולאן כל פעם שאני קוראת את הדברים שלך אני נדהמת מחדש איזה ילדה מדהימה את מלאה בחוכמה ועם המון יופי פנימי. לגבי ההתנהגות שלך לדעתי היא באה ממקום של פחדים בלבד, פחד להתמודד עם האמת ולקבל אותה, ואמא שלך שמה לך את האמת מול הפרצוף כמו מראה אבל את צריכה להבין שאמא שלך יש לה כוונות מדהימות כוונות של אמא דואגת שהן נורא טבעיות לאמא, זה לא בא מרוע או מבקורת- נכון שאותך זה מפחיד אבל את חייבת ללכת לטיפול ולנסות להתמודד עם הפחדים שלך ולנסות לשנות קו המחשבה ותראי את דינדין גם היא היתה שם במקום שלך ויצאה משם וגם הבת שלי היתה שם ויצאה משם אז זה אפשרי. נסי תני לזה צ'אנס ולו אחד בלבד כדי שלא תגידי לא ניסיתי ושוב תביני את אמא שלך היא אוהבת אותך וגם הבקורת שלה באה ממקום של דאגה ופחד כי לא פשוט לאמא לראות את הבת שלה במצבים כל כך קשים מרעיבה את עצמה.