התמוטטות עצבים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

התאבדות כ"תאונת עבודה"

לחץ נפשי הוכר כתאונת עבודה בשורה של פסיקות וכך גם מקרי התאבדות, שנגרמו בעטיו של מצבו הנפשי של העובד; עם זאת, רוב התביעות נדחות אחד הגורמים להתאבדויות הוא מצבים נפשיים של דיכאון ולחץ בעבודה. לפני מספר חודשים התאבד שופט בישראל אשר במכתב שהותיר, כתב כי הלחץ בעבודה הכריע אותו. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיום 7.3.10, בכל שנה מתאבדים בישראל כ-400500 בני-אדם, כאשר שיעור ההתאבדות בקרב גברים גבוה פי ארבעה מאשר בקרב נשים. ההערכה היא שמספר ניסיונות ההתאבדות גדול בהרבה ממספר ההתאבדויות. שיעור ההתאבדות של גברים ונשים בישראל, בהתפלגות על פי גיל, גבוה בהשוואה למדינות אירופה ומדורג בין 21 מדינות במקום החמישי בקרב גברים ובמקום השני בקרב נשים. התאבדות כתאונת עבודה מהי תאונת עבודה?על פי חוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה מוגדרת כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו...
ללמוד עוד על התמוטטות עצבים
איינשטיין וניוטון, אוטיסטים?-תמונה

הם בהחלט היו גאונים, אבל האם יכול להיות שאלברט אינשטיין...

מאת: על פי מומחה...
02/05/2003
סטרס: השילוב בין לימודים ועבודה-תמונה

סטודנטים נקרעים בין הרצון להצליח בלימודים ובין ההכרח...

מאת: ד"ר ירון...
12/12/2011
התאבדות כ"תאונת עבודה"-תמונה

לחץ נפשי הוכר כתאונת עבודה בשורה של פסיקות וכך גם מקרי...

מאת: עו"ד רומי...
14/03/2012
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להתמוטטות עצבים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

התמוטטות עצבים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני בת 43 לא נשואה ללא ילדים בעבר היו לי מלא חברים אבל בגלל שטויות שעשיתי במשך השנים ועברתי שתי משברים קשים של פרידות מבני זוג כיום נשארתי לבד בלי בן זוג עברתי כל מיני משברים בחיים אני מטופלת בתרופות פסיכיאטריות אבל זה לא העניין העניין שהיום אני בודדה חברתית בכלל אין לי שום חברים ממש שום חברים וחברות. אין לי כסף ללימודים מחפשת התנדבות המון זמן עבודה המון זמן לא מוצאת כלום כל בוקר אני קמה עם דכאון ומרחמת על עצמי ובוכה הורי מבוגרים אחיותי אין להם זמן אלי כי יש להם ילדים ומשפחה משלהם עד שאתמול ממש רבתי עם אחיותי ועם המשפחה ממש התמוטטות רגשית דיברתי עם מישהי והיא אמרה לי תפסיקי לרחם על עצמך ותחליטי שאת מרימה את עצמך אבל אני מרגישה תחושות בגוף לפעמים פיזיות שאפילו עם אני רוצה להכיר לצאת או להכיר מישהו אין לי עם מי לצאת כמו בעבר וכל יום שישי יושבת בערב עם מועקה ומרחמת על עצמי תמיד אני חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר כרגע ההורים שלי הם האפוטרופוסים שלי אין לי כסף בעצמי וגם להם יש קשיים כספיים אני ביקשתי מהם בעבר ללכת לאיזשהו משהו ללמוד או חוגים אבל הם לא יכולים כרגע לשלם עלי מלא כסף גם יש לי בעיה איתם בעניין הכסף אני גרה עם ההורים יש רק אותי ואת ההורים שלי משרד הרווחה עזר לי בעבר אבל בגלל דברים שעברתי וכן גרתי בדיורים מוגנים וכאלה היה לי כל כך רע שחזרתי הביתה אני לא רוצה לחזור לדיור מוגן או לעזרה פסיכיאטרית וכאלה אני רק לוקחת תרופות מהרופא משפחה אני רוצה לצאת מהמצב לבד מהמצב הנפשי הדכאוני הבדידותי שאני נמצאת אני רוצה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים למרות שאין לי חברים ואין לי עבודה התנדבות או דברים אחרים אני רוצה לקום עם חיוך על הפנים ולא לריב עם כל המשפחה ולבכות ולהצטער המצב בבית לא קל כל מה שכואב לי זה הלבד וזה שאין לי עם מי לצאת אין לי אפילו חברה אחת לדבר איתה בטלפון אני לא רוצה יותר לרחם על עצמי ובמיוחד אני לא רוצה ביום שישי בערב להיות בבית בדיכאון ולחשוב שכולם מבלים נשואים ואני היחידה בעולם שלא ככה לפחות זאת ההרגשה שלי. איך מתחילים לשמוח למרות הכל? איך לקום בבוקר עם כל זה ולא לרחם על עצמי? מה לעשות כדי להקל על ההרגשה ולפעול יותר? כי אני כל הזמן עם מחשבות שליליות לכולם טוב ורק לי לא. איך לשנות גישה בלי טיפול בלי להטריד את אחיותי ולריב איתם ואחר כך להצטער איך להיות אופטימית? אני ממש אשמח עם אוכל להעזר בך בפורום שבת שלום,תודה רבה

ליטל שלום לצערי אי אפשר לשנות מצב רוח בלי לשנות את מה שאת עושה וגם את הגישה שלך, דבר ראשון ובסיסי את צריכה סדר יום, לצאת להליכה בבוקר, למצוא מועדון חברתי או תעסוקה אפילו לעזור בבית או עם הילדים של אחותך או לבשל , כל דבר אבל להיות עסוקה, אפשר לשבת בפארק לצעוד לעשות סיבוב בקניון. בהמשך לעבוד על שינוי חשיבה אפשר באמצעות הספר בוחרים להרגיש טוב בהצלחה עירית

שלום לכולם, ערב טוב שבת שלום חג שמח אחרי 9 חודשים מלאים עם שקית, השבוע עברתי סגירת סטומה. הניתוח עבר בסדר. אתמול התחלתי לשתות ורק היום התחלתי לאכול (דברים רכים). יש פצע פתוח (מן חור) בבטן שנסגר לאט לאט וממש טיפה כאבים. לאלה מכם שזוכרים, היו לי המון חששות ולבטים לגבי הסגירה. (עקב תחילת לימודים). לבסוף החלטתי שאני מעדיף לעשות את הניתוח עכשיו (3 שבועות חופש של פסח) ולא לדחות אותו לעוד מספר חודשים-שנה.. אפילו אחרי שקבעתי את הניתוח היו לי חששות של האם כדאי לעשות את זה או לא. כרגע זה עוד מוקדם להגיד אם היה "כדאי" וגם לא ממש משנה כי אי אפשר לחזור אחורה, אבל בינתיים היציאות נוראיות! שלשולים חריפים ומעצבנים. ברגע שזה מגיע הדחף כלכך גדול ולא ניתן להתאפק בכלל. (לא הספקתי לסיים את ההודעה וזה הגיע ><). הסגירה אמורה להיות ארוע שמח (קשה. עם זמן החלמה, אבל שמח) ומשום מה אני לא שמח כלכך. החששות שהיו לפני הניתוח החריפו (תרתי משמע) לאחר הניתוח עם השילשולים הנוראיים וזה כשאני בקושי אוכל. (כשאני יאכל יותר זה יחמיר?!). --(תמיכה פליז T_T )-- חחח אין חרטות כי קיבלתי החלטה, אבל התסכול מדכא. בעיקר אם המצב לא ישתפר.

קודם כל העיקר שהניתוח עבר בהצלחה, אל תתייאש! ההתחלה תמיד קשה! תחשוב שהמעי הדק לא רגיל לתפקיד הזה שהנחיתו עליו, הוא צריך זמן להסתגל! ככל שיעבור הזמן מכל הבחינות הכל ישתפר, לי אישית לפני שהתחלתי לאכול (בימים שאחרי הניתוח) באמת היו המון יציאות ומאוד שורפות כמו שאמרת אבל זה בגלל בחומציות של הקיבה! אחר כך היציאות כבר לא שרפו לי כשהתחלתי לאכול וגם כמות היציאות פחתה! תבדוק את האופציה ל"סטופ איט" או אימודיום" הכדורים האלו להרגעת שלשולים מאוד עוזרים!! אל תצטער על ההחלטה שלך אתה תראה שלאט לאט המצב ישתפר!!! שתהיה לך החלמה מהירה ומוצלחת!!! :)

אני שבועיים אחרי ניתוח סגירה , כאבים ממש חזקים ? ולעומת מה שאתם מספרים עצירות לא נורמלית !!! מישהו אולי יודע מה לוקחים נעד עצירות ? ותוך כמה זמן נסגרת החור בבטן ???

יותר משנה וחצי לאחר סגירת סטומה עדיין יש הפרעות ביציאות שלשולים כאבי בטן אין שפור בי ציאות לקחתי כל מיני תרופות ולא עזרו .האם זה מצב לאחר נתוח סגירת סטומה !!!

אלינו - הסטומאים לשעבר עם סימני אסלה על התחת! זוכר מה כתבתי לך בעבר? אצלי - החור המבחיל נסגר 4 שבועות בול אחרי הניתוח. תזכור - כל אחד וסגירתו הוא. תלוי מצב כללי, גובה ההשקה החדשה וכו'. יש כאן סיפורים על נורמליות תוך דקה וחצי, ויש גם כאלה שלוקח יותר. אני פרקתי כאן את תיסכוליי הרבים לאחר הסגירה. היציאות השילשוליות ייפסקו עם הזמן והכל יתמצק. צריך שפע סבלנות, אבל עדיין (כ 8 חודשים אחרי) ואני מזדהה עם תחושת התכיפות ודחיפות. הנה רגע, בורח לי חחח. וחזרתי (מקודם אכלתי משהו. זו פעם שנייה בחצי שעה שהלכתי...) בעצת רופאיי - אני על אימודיום. בין אחד לשלושה ביום (תלוי תוכניות במהלך היום). זה לא שאני משלשלת כן? פשוט אצלי הקיבולת בארבעה ס"מ שנותרו לי מהרקטום - לא מחזיקים. מאז הסגירה אין לי מצב של עצירות בכלל. תמיד יש יציאות. בהתחלה זה היה במשך כל היום. אח"כ התחלתי לרשום כמה זמן אחרי האוכל זה מתחיל וכתבתי שעת כל גיחה. לפעמים היו גיחות ללא יציאות אלא רק התחושה. אבל אצלי זה המון זמן לדעתי הסיפור הזה. חיי סובבים סביב אסלות וזה מגביל אותי מאוד. הלוואי הלוואי והזמן יעשה את שלו ואצלך הכל יסתדר במהרה, אבל באמת - תגייס המוןןןן סבלנות. אתה רק בתחילת הדרך. אם הטוסיק שורף - תשתדל לעשות הרבה שטיפות במים וסבון בלי לשפשף, רק השפרצות. וגם להשתמש במגבונים (ניסוי וטעייה עד שתמצא את אלו הלא שורפים - פשוט לא זוכרת איזה..) כדאי לשים איזה פד בתחתונים להגנה מבריחות. לנו הנשים זה פחות מפדח להדביק איזו תחבושת, אבל זה נותן הרגשה בטוחה יותר. תכניס לתזונה שלך אורז. זה יכול להקל. ושולחת הרבה עידוד והבנה, זה צעד גדול אבל לא קל. אשמח לעזור בכל שאלה.

08/04/2012 | 20:14 | מאת: קרן
מתוך פורום סטומה - תמיכה

מחר - יום שני - יש לי פגישה עם הרופא שלי כדי לחשוב יחד "מה הלאה". כזכור (או לא) בניתוח השני שלי, שמטרתו הייתה לטפל בפיסטולה רקטו-וגינאלית מזעזעת שנוצרה, התעוררתי עם קולוסטומי במקום איליוסטומי. במהלך הניתוח התברר שהפאוץ' שלי חרב לגמרי. לא הצליח להתאחות ולהירפא. ברור לי שניתוח לשחזור פאוץ' אינו אפשרות מבחינתי במסגרת ה"מה הלאה". אין מצב שאני שוכבת שוב במיטה חודשיים. אין מצב שאחווה שוב את כאבי המתיחות המזעזעים האלה; כאבים שעדיין מופיעים עד היום למרות שאין לי פאוץ'! אני די בטוחה שהמנתח שלי חושב שאפשר גם בלי פאוץ', ושהוא יציע מחר להשתמש במעט שנשאר אצלי מהרקטום. השאלה שלי אלייך - לא יודעת אם תספיקי לענות לי הלילה לפני הפגישה שלי בבוקר - למה בעצם? תני לי משהו להיאחז בו... הרי אני קוראת אותך חודשים. עברת עינויים לאחר הסגירה. סבל מתמשך. אני חושבת עלייך כל הזמן כשאני מהרהרת על עתידי: בשביל מה? אף על פי שיש ימים שבהם אני מקללת את הסטומה, סובלת מההתכווצויות שלה, מתענה ביציאות בלתי נגמרות - זה כבר חרא שאני מורגלת בו. לשם מה לשנות חרא אחד בחרא אחר? תוכלי להצביע על יתרונות הסגירה? האם לא עדיף להישאר עם סטומה 'וזהו'...? [יוחאי ציין לא מזמן שהדיווחים שלך גרמו לו להכריע בעניין הסגירה. הוא רק שכח לציין מה הייתה הכרעתו, ואני לא שאלתי]

אשמח מאד להיות בקשר טלפוני זה מאד יעודד.

היי אלי, אני שמחה שהניתוח עבר בשלום! אני מבינה שכרגע הכל ממש לא נראה טוב, ואני גם מכירה את התחושה ש- "זה בטח אף פעם לא ייגמר". אני לא עברתי סגירת סטומה, אבל עברתי מצב דומה. קודם כרתו את כל המעי הגס ועשו השקה של המעי הדק לרקטום (באותו ניתוח). כ- 8-9 ימים אחרי ניתוח התחילו השלשולים השורפים וחוסר היכולת להתאפק. כשהתחלתי לשתות זה היה הכי נורא.... במשך כל אותו היום, כל 5, מקסימום 10 דקות הייתי חייבת לרוץ לשירותים. הייתי על סף התמוטטות נפשית. או שבעצם דיי התמוטטתי נפשית. פשוט בכיתי כל אותו היום והייתי משוכנעת שעשיתי טעות גדולה שהלכתי על ניתוח גדול שכזה... אבל... זה לא נכון. קודם כל, כמו שדיאנה אמרה, ההתחלה היא קשה. מערכת העיכול מפרישה הרבה מיצי עיכול, אבל דווקא כשמתחילים לאכול אוכל מוצק יותר, השלשולים מתמתנים, אבל ממש באופן משמעותי. למעי הדק לוקח כמה חודשים עד שהוא מסתגל ומתחיל למלא את תפקיד המעי הגס. תעבוד על דיאטה נכונה - מה שעושה לא טוב לעזוב ולנסות אחרי חודשיים שלושה. לאכול בינתיים אוכל דל סיבים - אורז לבן, לחם לבן, פסטה, תפו"א, גזר וקישוא מקולפים ומבושלים (אלו הירקות היחידים שהופיעו בטבלה שנתנו לי אחרי ניתוח), עוף, טונה (או בכלל דגים), ביצים, מוצרי חלב (בתנאי שאין רגישות). אתה עדיין בשלב מאוד מאוד מוקדם אחרי ניתוח. סבלנות! זה פשוט עניין של זמן. תחשוב חיובי! מאחלת החלמה מהירה והסתגלות טובה מהרה! תעדכן אותנו!

בריאות טובה הבן שלי אחרי סגירת סטומה כבר חודשיים כאוב וסובל הייתי רוצה שאולי תוכל תוכלי להרגיעו כי הוא במצב מיואש הפלאפון תודה

שש שנים לאחר ניתוח פאוץ וסגירת סטומה סובלת עדין משלשולים לפעמים ובעיקר מכאבי בטן קשים לאחר יציאות. הנגסטרו נתן לי להעזר באימודיום וגם בשני סוגי כדורים נגד כאב בטן (קל בטן וספסמלגין) שלא כל כך עוזרים,אולי יש פתרון אחר לכאב בטן ?. (עושה הליכות ויוגה לרצפת האגן שמסייעים הרבה לפי עצת מטפלת הביופידבק ). כאבי הבטן לעתים קרובות מייאשים.

09/04/2012 | 10:55 | מאת: אלי
מתוך פורום סטומה - תמיכה

אפילו הרופאה שלי אמרה לי שהיא ציפתה שאני אקפוץ וארוץ בכל המחלקה אחרי הניתוח! אבל זה לא קרה חחח. היו יותר מידיי דאגות שהסיחו את דעתי ממה שחשוב באמת והבנתי שהן מיותרות. אז כמובן שאני לא מתייאש ! אני סבלני והזמן יעשה את שלו. (בדיוק כמו שהוא עשה כשרק התחלתי עם הסטומה, בהתחלה רק רציתי להיפטר ממנה ולהוריד אותה כמה שיותר מהר). ביומיים האחרונים שאכלתי דברים טיפה יותר מוצקים אכן זה התמתן קצת. אבל עדיין אותו סיפור.. מצליח לצאת קצת מהבית ממש לזמן קצר.. חוץ מזה יושב בבית ונח. נהנה מהחופש. תודה לכן על התמיכה והעידוד!!! אני אמשיך לעדכן כדי לתת תקווה נוספת (לזו של דיאנה) לעוד סטומאים שעתידים לעבור סגירה!.

היי אני קוראת את מה שכתבם וזה מאוד מעודד!! זה היה לפני המון זמן אתם עוד פה? זקוקה לעצות אני כרגע עם סטומה עברתי לפני שבועיים כריתת מעי גם ועדיין הכל כואב לי... רציתי לשמוע קצת על ניתוח הסגירה??

לפני כחודש וחצי עברתי ניתוח לסגירת סטומה לאחר שהוציאו לי את הרקטום לפני כחצי שנה עקב סרטן שברוך השם כבר אין וחיברו את פי הטבעת עם מעי הגס שרובו נשאר ,הניתוח עבר בהצלחה אך מהיום הראשון היו שילשולים קשים מאוד כל דקה ואחרי זהה היו עצירויות ושילשולים וגם אושפזתי כי ירד פתאום מלא דם בלי הפסקה ויצאתי מבית החולים, עד עכשיו אני עוד סובל אך יכול להתאפק אך יש הרבה יציאות הגעתי אבל לתובנות שכדאי לעשות כדי לנסות לזרז תהליכים ורציתי לשתף: 1. אני הולך בקרוב לביופידבק בבית חולים זה טיפול שמלמד לחזק את האגן וכך יהיה יותר קל על השליטה 2. המלצה חמה שלי שבלעדיה לא יודע מה הייתי עושה , אני מציע לאנשים לא להתבייש בזה תחתוני SENI שהם תחתונים סופגים בשתי הכיוונים ואם בורח יציאה הם סופגים עד ליטר וחצי של יציאות קקי , וכך ניתן לא ללכת כל שניה לשירותים ולהתאמן להחזיק את פי הטבעת ובכך להתאפק יותר ולא ללכת כל 5 דקות , אין מה להתבייש עברנו ניתוח שגורם לנזילות זה תחתונים שנראים כמעט כמו תחתון והאפקט שלהם כמו חיתול(ניתן לקנות בדיסקרטיות דרך האינטרנט לחפש בגוגל) , וכך ניתן לצאת החוצה להליכות מקסימום יצא פה ושם קקי , או לצאת קצת לבלות שזה טוב לגוף ולנפש בלי לפחד שהמכנסיים יהיו מלוכלכות זה נותן ביטחון כמו השקית של הסטומה שנתנה ביטחון שהכל נקי3. לעשות מדיטציות בבית על ידי דיסקים שאומרים השאות חיוביות שאתם בריאים יש מלא באינטרנט וניתן להנות מזה וזה משפיע על התת מודע,בנוסף יש מחקרים ששימוש בדמיון מודרך/מדיטציות מחזק את המערכת החיסונית ועושה פלאים.4. הומלץ לי ואני לוקח עכשיו פרוביוטיקה של אלטמן זה חיידקים ידודותיים שמחזקים את המערכת החיסונית ושומרים על המעי הגס והמזון שעובר משם. 5. הלכתי והולך לרפקסולוגיה זה ברגליים וזה בהחלט מרגיע אני בטיפול 2 אבל אומרים שאחרי 12 טיפולים מרגישים את ההבדל , אפשר במקום גם לעשות דיקור סיני(גם פה התחתונים הסופגים עוזרים אתה שם את זה והולך לאן שצריך רפסולוגיה ,נסיעה ברכב,חברים,מסיבות וכו... ). לסיכום עשיה של 6 הדברים שרשמתי נותן הרגשה ואמונה שלאט לאט הכל משתפר ואני מאמין שגם זה מקצר תהליכים כי החלק הנפשי והגופני עובד יחד והשילוב הזה מצטלב אז הגוף משתקם. שיהיה לכולנו בהצלחה ומי שרוצה להוסיף רעיונות ודברים אשמח. ושוב אני עוד לא סיימתי את התהליך של השיקום אבל מרגיש שהדברים האלה עוזרים לאט לאט ואשמח לתגובות :).

ממליץ להתקין בידה או להשתמש בדוש אחרי יציאות, לא לשפשף את האיזור ואם אין ברירה אז להרטיב נייר טואלט ואיתו לנגב בעדינות. אני חודש אחרי סגירה , יוצא רק למקומות עם שירותים אך מסוגל להרגיש ולהחזיק עד ההגעה לשירותים. אוכל בכל ארוחה פרי וירק טרי , הסיבים מאטים את הקצב של היציאות . החור נסגר אך האיזור עדיין רגיש .

היי שי מה שלומך? אשמח לשמוע מה איתך היום האם יש שיפור עם היצאות ובכלל לגבי חזרה לשיגרה. אחותי אחרי כריתת מעיים ומועמדת לניתוח סגירת סטומה זמנית

בבקשה תענו לי אני עברתי התמוטטות עצבים לפני חצי שנה שהפכה את עולמי עובר טיפול פסיכאטרי עם כדורים לאיזון מצב הרוח אובחנתי על ידי הפסיכאטר שלי כסובל ממניה דפרסיה -דכאון לא מסוגל לעבוד עייף לא מרוכז מבולבל ולא מתפקד הגשתי בקשה לנכות כללית ושם התקשתי לענות על השאלות בצורה ברורה הפסיכאטרית היתה חסרת סבלנות ושאלה אותי עם הייתי "בהיי" לא הבנתי מה זה ולכן אמרתי שאני לא יודע אני חושב שהיא לא תתן לי נכות ואני משתגע מפחד מה לעשות

חיים שלום אכן הרגשת הלחץ עלולה להעיק מאד, ואני מבין מה אתה חש. עם זאת, אין בררה אלא להמתין לתוצאת הוועדה. באם תהיה בעיה תוכל לערער לאחר מכן, ולבוא עם חוות דעת או מסמך מפורט מהרופא המטפל. בברכה ד?ר אילן טל www.medical-opinion.co.il

כרגע אני גרה עם הוריי. אבא שלי כבר מגיע לגיל 90 מצבו הנפשי לא טוב,כל בוקר הוא קם והוא מתעלל באימא שלי על איזה נושא מסוים שלא יוצא לו מהראש יש לו קצת דימנציה אני יושבת בבית ושומעת את כל הדברים האלה עקב זה מתחילות לי דפיקות לב חולשה דכדוך לא מסוגלת לעשות שום דבר,אתמול היתה לי התמוטטות נפשית הלכתי לרופאת משפחה היא נתנה לי כדורים להרגעה אבל עדין בעקבות מה שקורה יש לי סחרחורות וחרדות הרופאה הציעה לי טיפול לא הסכמתי מסיבות מסוימות אין לי פיתרון לגור במקום אחר אני ממש במצוקה נפשי בנוסף המחשבות שלי וההתערבויות שלי בין ההורים שלי הם גדולות ואני רוצה להשתחרר מזה,איך אני עושה את זה? איך אני מפסיקה להתעסק בהורים שלי למרות מה שקורה ולחיות את החיים שלי גם עם אני גרה באותו בית ואני שומעת את הריבים הבלתי נפסקים ביניהם אני רוצה לחזור לחיות חיים נורמליים. אני מאוד אשמח עם תוכלי לעזור לי תודה מראש

שלי שלום את צריכה בנוסף לכדורים ליצור לעצמך סדר יום להיות פעילה ולצאת כל יום מהבית לפחות למספר שעות כדי להתעורר ולחשוב על דברים אחרים. אני לא יודעת למה את מתנגדת לטיפול זה גם עשוי לעזור. בהצלחה עירית