נגישות
נגישות

פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
647 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

12/07/2011 | 16:35 | מאת: רשה

היי יש לי בן בגיל 2 וחודשיים הוא נמצא בשלב של רק האני קיים מאוד קשה לי עם זה הוא רוצה את כל הצעצועים בשבילו גם הצעצועים של האחרים הוא מתעקש לקחת ואני לא מוותרת לו ולכן מתחיל לצעוק ולבכות והבעיה שכשהולכים לבקר אצל אנשים מעבירים את כל היום בצעקות ובבכי שלו לכן לפעמים הסביבה גורמת לי לוותר לו קצת מה לעשות כדי שהשלב הזה יעבור בהצלחה עם כמה שפחות מריבות וצעקות ומתי השלב הזה ייגמר?

רשה שלום רב, בנך נמצא בשלב התפתחותי בו הוא לומד להיות עצמאי בעולם. כעת הוא בודק את הגבולות, שמציבים לו המבוגרים בחייו, ולפיהם הוא לומד להתנהל. אכן זו תקופה לא פשוטה כלל, אך חשוב שתשמרי על גבולות וחוקים ברורים, אותם תקבעי מראש. כך, בנך ילמד מה מותר ומה אסור, וכיצד להתנהג מול זולתו (הן מבוגרים והן ילדים). לכן אין "לוותר לו קצת" בפרוש שלך, כי הוא מפרש זאת כדרך התנהלות, כלומר " אם אני מספיק עקשן/בכיין/נודניק, בסופו של דבר אמא נותנת לי מה שאני רוצה". כאשר אתם הולכים לביקור אצל חברים, הודיעו לו מראש מה הולך להיות ומה הן הגבולות, למשל: היום אנו הולכים לבקר חבר, שאתה אוהב. אני בטוחה וסומכת עלייך שתבחר לשחק יפה, ושנהנה יחד. אם תבחר לחטוף צעצועים או להכות אאלץ בצער רב לקחת אותך הביתה, וכך יש לעשות. אם הוא עובר את הגבול, יש לקחת אותו הביתה. אם הוא מתנהג יפה, יש לעודדו במילים, כמו: ראיתי ששיחקת בקוביות יפה עם החבר, התחלקת בקוביות כמו ילד גדול – אני גאה בך. ככל שתהי עקבית, ולא תשברי כך תצרי שינוי בהתנהגותו של בנך. בהצלחה, שירלי

12/07/2011 | 10:27 | מאת: גלית

שלום, יש לי ילד בן 7 שהוא ילד באמת טוב וחכם וחברותי ואין לי שום בעיה איתו בלימודים ובכלל. יש לי איתו בעיה אחת ויחידה, הוא ילד רגזן וקוטר וילד תקוע אני קוראת לזה. למשל הוא יבקש שחבר ישן אצלו ובאותו יום אני לא מסכימה הוא פשוט יהיה רגזן כל היום וקוטר ולא יעבור הלאה...אפשר להשתגע. עכשיו הוא לא מתרגז והולך לחדר אלא הוא עומד לידי ומטריף לי את המוח במשפטים כאלה שקריים ולא נכונים כמו: את אף פעם לא מרשה כלום, אף פעם לא יישן אצלי חבר, איזה שיעמום הבית הזה, שום דבר לא עושים פה ועוד ועוד. למרות שזה ממש לא נכון מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

גלית שלום רב, אצל אנשים בכלל ואצל ילדים בפרט התנהגות הנה שפה. בנך ילד טוב, חכם וחברותי, ונראה שהתנהגות זו אינה תואמת את התנהלותו הכללית. לכן נסי לחשוב מה הוא רוצה לומר לך בהתנהגות זו ? למשל: אני מרגיש בודד, אשמח מאוד שתשחקי איתי קצת, אני זקוק לעזרתך – עזרי לי לחשוב על עיסוק מעניין ועוד. ומה הוא "מרוויח" ממנה ? כמו: שבסוף את מוותרת לו, שהוא מצליח לעורר אצלך רגשות אשמה על החלטתך, שהוא מקבל יחס רב, שהוא מקבל פיצויי כלשהו על "הויתור" שלו ועוד. ישנם ילדים, שקשה להם במעבר בין ארוע אחד למשנהו ואז נוצרת "תקיעות" או "קיבעון" , כמו שכתבת. על-כן הסבירי לו מה היו שיקולי דעתך בסירוב (מה ההגיון מאחורי ההחלטה). בנך צריך להבין שאינך "עושה לו דווקא" ושאינך רוצה להרע לו (כמובן !). חשבי עימו מה ניתן לעשות בזמן הפנוי – לשחק במחשב, לצייר, לקרוא ועוד. בנוסף, צייני בפניו מועד חלופי שבו הוא יוכל להזמין חבר, למשל: היום אני לא מסכימה שחבר יבוא לישון, כי מחר אנו צריכים לקום מוקדם או אני מאוד עייפה, אבל אשמח שתזמין את חברך מחר/מחרתיים לישון. אם הוא מקבל את דברייך, עודדי אותו, ואמרי לי שאת שמחה וגאה בו שהוא ילד כל כך טוב שמתחשב במשפחתו. הקפידי להדגיש את תכונותיו הטובות, ולתת להן מקום. כך הוא תלמדי אותו לקבל תשומת לב ויחס באופן חיובי. בהצלחה, שירלי

06/07/2011 | 13:22 | מאת: תמר

שלום לי ולמחנכת של ביתי בתיכון (עולה לכיתה י"א) יש קשר טוב, אנחנו משוחחות רבות ונראה שמסכימות על דברים רבים. לפני חודשיים כשבאתי לבית הספר, דברתי איתה עם הציונים של בתי, התנהגותה ואז עברנו לדבר באופן כללי, היא אמרה שהיא שומעת מאמהות רבות שהן מחסנות את הבנות שלהן נגד וירוס הפפילומה ושזה חשוב. אני קצת נרתעתי מהשיחה בהתחלה אבל עכשיו אני התחלתי לחשוב על זה, האם בסדר שהיא ציינה דבר לפני? האם היא כיוונה שגם אני אפעל כך?

תמר שלום רב, מכיוון שיש לך קשר טוב עם מחנכת הכיתה, איני רואה בכך חצייה של גבול. היא ציינה בפנייך את דבריי האמהות, כפי הנראה מתוך דאגה לשלומה של בתך. אם את מרגישה, שיש דבר מה נוסף שאותו רצתה לומר לך בדברים אלו, רצוי שתשוחחי עימה גלויות. כמו-כן, ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה או לרופא נשים על-מנת לקבל מידע מעמיק על החיסון, כדי שתוכלי לשקול ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור בתך. כל טוב, שירלי

תמר שלום, החיסון נערך אצל האחיות בקופות החולים לאחר שרכשת אותו בבית מרקחת בהפניית רופא מטפל. ראשית, עלייך לפנות לגורם רפואי עימו את מרגישה בנוח, כמו: רופא משפחה, רופא ילדים או רופא נשים. הרופא יסביר לך על ההליך ויתן לך הפנייה להמשך הטיפול או יזמין את בתך לשיחה אם יש צורך בכך. בהצלחה, שירלי

06/07/2011 | 00:15 | מאת: רונית

שלום, יש לי ילדה בת3 ותינוקת בת 7 חודש, בעוד כחודש אנו עוברים מחיפה לנתניה (קידום בעבודה), ביתי מאוד בוגרת ומבינה עניין, הגן הנוכחי מאוד אהוב עליה, אני מעבירה אותה מגן קיבוצי לגן עירייה והשוני גדול איך אפשר להתמודד עם זה? אני חוששת שתכנס לחרדות שהכל סביבה חדש. תודה

רונית שלום רב, ברכות על קידומך בעבודה. מאחלת לך הצלחה ושגשוג רב במעשה ידייך. ולשאלתך, מעבר הנו הליך שאינו פשוט הן למבוגרים והן לילדים, גם כאשר יש מן הטוב או מן החיוב במעבר. במעברים יש להתיחס לשני גורמים חשובים: פרידה "מהישן" והכרת "החדש". ילדים צעירים בני גילה של בתך אוהבים את המוכר ואת הידוע. כדי למנוע ולמזער את הקושי במעבר, ומכיוון שבתך הנה בוגרת ונבונה, חשוב לשתף אותה במעבר הדירה והעיר. ראשית, הסבירי לה שאתם נפרדים כעת "מהמקום הישן" – מהבית, מהעיר חיפה ומהגן (ושמו של הגן). בקשי מצוות הגן לערוך בעבורה מסיבת פרידה, שבה כל ילד יצייר לה ציור למזכרת מהחברים בגן. בנוסף, חשוב שיזמינו אותה לבוא לבקר כשתתגעגע. בבית הראי לה את הקופסאות הארוזות, והסבירי לה מה את עושה. אם יש באפשרותך תני לה ארגז קטן, שבו היא "תארוז" את צעצועיה. ניתן לקיים עימה "טיול פרידה" מהעיר חיפה, ולומר בקול רם, למשל: להתראות חיפה אנחנו עוברים לנתניה, אך אנו מבטיחים לבוא לבקר. אנחנו נתגעגע מאוד.... במעבר, הכירי לה את הסביבה הקרובה, הראי לה את הרחובות, את גן השעשועים ואת גן הילדים בו תלמד לאחר החופשה. כמו-כן צייני בפנייה את הדברים הדומים או את הדברים הטובים שיש במעבר, כמו: בנתניה יש ים כמו בחיפה או בנתניה תהי בגן של בוגרים. כמה ימים לפני תחילת השנה חשוב, שהיא תגיע אתך לגן, כדי להכיר את צוות הגן ואת הגן מבפנים. ערכי עימה "סיור" בגן, כדי שביום הראשון תגיע למקום מוכר. בקשי מהצוות לסייע לכם בתיווך של חברים חדשים, ובקשי את מספרי הטלפון של הורייהם. אם יש אפשרות הפגישי אותה עם חברה מהגן למשחק משותף בביתך החדש או בגינה הציבורית. ולסיום, יש לקחת בחשבון רגרסיה בהתנהגות, כמו: הצמדות להורים, בכי, התעוררות בלילה, הרטבה ועוד. אם אלו מופיעות יש לקבלן בהבנה ובאהבה, והן תעלמנה בטווח של כשבוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

07/07/2011 | 10:42 | מאת: רונית

תודה רבה ויום טוב

29/06/2011 | 23:45 | מאת: מאיה

אני בת 20 ואחותי הקטנה בת 16.לפני מספר ימים היא סיפרה לי,ורק לי שהיא בהריון. הייתי המומה אך כמובן לא סיפרתי לאף אחד כי היא התחננה בפני שאני לא אספר,אך מאז שהיא סיפרה לי אני ממש מודאגת ולא יודעת מה לעשות.בתחושה הכללית נראה לי שהיא ממש שאננה בנוגע לכל העניין.בכל פעם שאני שואלת אותה מה היא מתכוונת לעשות ואם היא מתכוונת לדבר עם מישהו היא מתעצבנת ומבקשת ממני להפסיק לדבר על זה,היא כאילו חושבת שהבעיה תיפתר מעצמה.מה אני אמורה לעשות בתור אחותה הגדולה ובתור האדם היחידי שיודע על זה?? לספר למישהו בעצמי? ניסיתי לשכנע אותה שהיא חייבת לספר את זה למישהו(להורים או ליועצת)והיא פשוט מתעלמת ממני

מאיה שלום רב, ישנם מספר ביה"ח ברחבי הארץ, שמסייעים לנערות בהריון. ההליך בעל חסיון מוחלט, כלומר אין חובה לביה"ח ליידע את ההורים (חשוב שתדגישי זאת לאחותך). למרות זאת אם הנערה אינה עומדת בסיכון כלשהו מול הוריה, יש לעודדה לשתפם. ביה"ח הם: אסף הרופא בצריפין, סורוקה בבאר שבע, בני ציון בחיפה, הדסה בירושלים ומאיר בכפר סבא. אתן לך את הטלפון של ביה"ח מאיר, צרי עימם קשר בהקדם האפשרי, והם ינחו אותך כיצד לסייע לאחותך: ועדה להפסקת הריון, 09-7472252 עו"ס נלי פרידלין , 09-7472458 אם אין מענה השאירי הודעה, ויחזרו אלייך. אם את זקוקה לסיוע נוסף או משהו אינו ברור לך , כתבי לי שוב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

29/06/2011 | 21:15 | מאת: אמא מתוסכלת

שלום שירלי, בתי בת שש (מסיימת גן חובה) היא בדרך כלל ילדה מאוד טובה, בת בכורה עם אח בן שלוש ואח תינוק בן 7 חודשים. עד כה היא נהנתה רוב הזמן מתפקיד האחות הגדולה האחראית, העוזרת...גם ברור לי שהיא מאוד אוהבת וקשורה לאחיה בן השלוש ומאוהבת בתינוק בן ה-7 חודשים. בכל הגנים שהיתה היינו מקבלים תשבוחות ללא הרף על הילדה המקסימה שלנו וגם בגן הנוכחי. היא ילדה אהובה עם המון ביטחון עצמי וחברים. בזמן האחרון היא החלה להתנהג כמו בגיל ההתבגרות. קמה בבוקר עםפרצוף כועס, כשאני באה לקחת אותה מהגן היא עושה לי פרצופים. על כל דבר שאני לא מסכימה מיד היא מדברת לא יפה. היא ממש מכעיסה אותי. היא יכולה דקה אחת להיות נחמדה ודקה אח"כ להתחצף ולכעוס שאני לא מבינה מאיפה זה בא לה. אני משערת שחלק מזה זה בגלל שאני עסוקה המון עם האח התינוק ומידת הפניות שלי ירדה. אבל גםכשאני מקדישה לה תשומת לב זה לא עוזר. עד עכשיו נהגתי לעיתים בשיטת הפרסים אך זה לא עוזר ואני יודעת לאחר קיראה לאחרונה שזו שיטה לא מומלצת. ברור לי ההיגיון....היא אגב מתמרצת את עצמה ואומרת לי - היום אני אעזור לך המון ואת תתני לי בתמורה איקס.... רציתי עצתך כיצד להגיב לכעסים שלה, לפרצופים ולהתחצפויות (לפעמים זה ממש עובר כל גבול. אחיה בן השלוש גם רואה ולומד ממנה. לפעמים הוא זה שחוטף ולעיתים מחטיף...). מקווה שהייתי ברורה תודה אמא מתוסכלת

שלום רב, מדברייך עולה שלבתך יש תכונות טובות לרוב כמו: היא אחראית, היא טובה מאוד, היא עוזרת, היא קשורה לאחייה הצעירים, היא בעלת חברים וביטחון עצמי טוב ועוד. אלו מהווים בסיס מצויין, להתנהגות טובה ונעימה. בתך מנסה לקבל תשומת לב בהתנהגותה השלילית, הרי רגע היא נחמדה ורגע היא חצופה . כדי להחזיר את הגבולות ואת הרוגע לחייך, חשוב לעודדה להתנהגות חיובית. עלייך להתעלם לחלוטין מן ההתנהגות שאינה לרוחך. הביני שככול שתכעסי עלייה יותר או ככול שתהי יותר מתוסכלת ממנה, כך תחזקי את התנהגותה השלילית. כאשר היא מתנהגת בחוצפה או בכעס התעלמי או אמרי לה שצר לך שהיא בוחרת להתנהג בצורה זו, ושהיית שמחה לראות אותה בוחרת להתנהג יפה כמו בערב, לדוגמא. ניתן לומר לה שאם תבחר להתנהג כראוי תשמחי לשחק איתה במשחק קופסא או להכין עימה כדורי שוקולד או כל דבר אחר שתבחרי לעשות עימה. אם היא ממשיכה בכך אמרי לה שהיום לא תוכלו לעשות את הפעילות יחד, אך מחר תנסו שוב, ושאת סומכת עלייה שמחר היא תהיה נהדרת כמו שהיא יודעת להיות. עודדי אותה לרוב גם בדברים הקטנים, למשל : מאוד נעים לי לראות אותך מחייכת ונחמדה את עושה לי חשק גדול לחבק ולנשק אותך, התיחסת מאוד יפה לאחיך הצעיר או עזרת לי לסדר את שולחן האוכל ושימחת אותי מאוד. תני נפח גדול לדברים אלו, ובכך תחזקי אותה לחזור ולהיות טובה ומקסימה. בהצלחה, שירלי

28/06/2011 | 13:36 | מאת: שרית

שלום, יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ואני מעוניינת להמשיך ללימודי ייעוץ חינוכי. רציתי לשאול האם ישנו ביקוש בתחום ומהם תנאי השכר? בנוסף, אשמח אם תסבירי לי קצת על התחום ועל העבודה בו. תודה, שרית

שרית שלום, כמו בכל עבודה גם בייעוץ חינוכי סדרי הביקוש וההיצע משתנים משנה לשנה, ותלויים בגורמים שונים ובצרכי המערכת. אין לדעת כעת מה יהיה כשתסימי את לימודייך. תנאי השכר הם אלו של משרד החינוך. תפקידה של היועצת בביה"ס הנו רחב, מגוון ותלוי אישיותה של היועצת או/ו אישיותו של מנהל ביה"ס. ישנן בפורום שאלות נוספות בנושא זה. מזמינה אותן לעיין בהן. בהצלחה, שירלי

22/06/2011 | 19:50 | מאת: מאיה

בני בן 10 לומד בכיתה ד' ילד מקסים יפה חברותי מאוד מקובל מלך הכיתה תלמיד מצויין הכיר ילדה בשכבה שלו הפכו לחברים מאז החברות בינהם הילד השתנה בכל המובנים נעשה לילד עצבני כועס התפרצויות זעם ירידה בלימודים הדבר נבע מההתנהגות של הילדה כלפיו "האהבה חונקת" לדוגמא: הילדה מאיימת עליו שתיפרד ממנו לא נותנת לו לדבר עם בנות אחרות או להגיב לבנות בפייס היא לא נותנת לו מרחב היא כל הזמן מאיימת שאם לא יפגוש אותה היא תלך עם בנים אחרים ומצד שני היא מתראה עם החברים שלו וגורמת לו לעוול ומתגרה בו לנו לא היתה התנגדות בהתחלה לקשר הזה עכשיו כשאני רואה שהילד שלי הוא אחר לגמרי אני זקוקה לעזרה מקצועית דחופה הילד לא מפסיק לבכות התפרצויות זעם שבירת חפצים לא מקשיב והבכי קורע לב מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום, ילדים רבים "מתנהגים" את מה שהם רוצים לומר או את מה שעל ליבם – התנהגות זו שפה. בנך המקסים, החברותי והתלמיד המצטיין שינה את התנהגותו: הוא מתפרץ בבכי, צועק ושובר. הילד כפי הנראה "אומר" שרע לו ושמשהו מפריע לו. ראשית יש לבדוק ולברר מה הרקע של המצוקה ? האם זו החברה ? או האם יש דבר נוסף שמפריע לו ? דברי עם מחנכת הכיתה או עם היועצת, ושתפי אותן בהתנהגות זו. האם הוא מתנהג כך גם ביה"ס או רק בבית ? בדקי האם הן יכולות לסייע לו בקושי או האם יש פסיכולוגית בביה"ס עימה את יכולה להתייעץ. כמו-כן , שוחחי עימו ביחידות (ללא אחים) כאשר הוא רגוע ופנוי לשיחה. שתפי אותו בדאגתך, ושמעי מה על ליבו. אם זו אכן החברה, שקפי לו את המחיר הכבד שהוא משלם בקשר עימה. חזקי ועודדי אותו במילים כמו: חברים או חברות הם ילדים שצריכים לעשות לך טוב ושיהיה לך נעים בסביבתם, אם הילדה עושה לך לא נעים ומציקה תבחר לא להיות איתה. אני אעזור לך. אם יש באפשרותך, תני לו כלים כיצד להתמודד במצב זה או ספרי לו מה את היית עושה. יש לראות שאינו מסתיר "סוד" כלשהו, כמו דבר מה שהילדה או החברים בקשו ממנו לא לומר, ושיושב לו על הלב. הילד מאותת מצוקה, לכן אם ביה"ס אינו נותן לך את המענה הנדרש פני לעזרה ולהתייעצות מקצועית. כל טוב, שירלי

22/06/2011 | 14:29 | מאת: שרון

שלום לכן, הבת שלי בעוד חודשיים תהיה בת 4. ילדה די מפותחת וחברותית. השנה היא נכנסה לגן עיריה בגיל 3. עברנו הרבה מהמורות עם הגננת שנעדרה רבות במחצית הראשונה. במחצית השניה חל שינוי מאוד גדול לטובה. היו לי הרבה מאוד התלבטויות בזמן הרישום האם להשאיר אותה בגן או להעביר אותה לגן אחר. רציתי להעביר לגן טרום חובה אחר מאוד טוב עם גננת משקיענית אך חשבתי על זה שלשנה אחת זה די מיותר. ולגן חובה לא רציתי להעביר כי לא רציתי שיותר מידי יתעסקו בהכנה לכיתה א' ויהיו שם ילדים די גדולים. ההתלבטות שלי היום אם לא עשיתי טעות בכך שהשארתי אותה שנה נוספת בגן מאחר ורוב הילדים עוזבים והילדים בשנה הבאה יהיו קטנים יותר ממנה ומה יהיה אם הגננת תעדר שוב די הרבה. ולגבי גן חובה יש הגורסים שלא כדאי להעביר ויותר כדאי שתהנה ותשחק בגן טרום כך הם אומרים ויש שאומרים שלהשאיר אותה בגן עם ילדים קטנים יותר זה תינוקיאדה והיא לא תתפתח בהתאם. יש לציין שאני באה מרקע של חינוך ועובדת עם הבת שלי בנושאים לימודיים והיא די מתקדמת ובוגרת נפשית וחברתית אבל אני לא רוצה להלחיץ אותה יותר מדי. חשוב לי מאוד שתהיה לה ילדות שמחה, בטחון עצמי, שהדימיון והיציריתיות שלה יתפתחו ושהיא תלמד להסתדר בחברה ותרכוש חברים. בינתיים אני לחוצה מאוד מאוד ומבולבלת כבר. הייתי שמחה אם תעזרו לי לעשות סדר בענין כדי שליבי יהיה שקט. תודה מכל הלב למי שקראה

שרון שלום רב, אם תקראי שוב את פנייתך ואת דברייך, תראי שאת כבר יודעת את התשובה. כפי הנראה הלחץ והבלבול סמאו את עינייך ואת האינטואיציה האימהית הטובה. בתך מקבלת ממך מכל הטוב החינוכי והנה ילדה בוגרת וחברתית. הנושאים שחשובים לך (שמחה, בטחון עצמי, חברים ועוד) הנם המשעותיים גם לבתך שהנה רק בת ארבע, וזקוקה לחום, לאהבה, לבטחון ולשגרה מובנת. לכן, בדקי האם אלו יבואו לביטוי בגן טרום חובה, והאם הגננת קבועה ולא תעדר בשנה הבאה. אם לילדתך טוב בגן הנוכחי אין סיבה לעבירה גן, בו תצטרך לעבור הסתגלות וקליטה מחדש. ולסיום, נסי לחזק את האינטואיציות שלך, ולא להתבלבל מעצות ומדעות של מכרים. הבחירה וההחלטה אינן פשוטות, כי לכל החלטה יש מחיר – רווח והפסד. בטוחני שתחליטי על הבחירה הטובה ביותר עבור בתך, אותה את מכירה טוב, שבה שתיכן תהינה מאושרות ושלוות. בהצלחה, שירלי

19/06/2011 | 11:29 | מאת: שרון

אני אמא לילדה בת 16, הקשר בינינו היה טוב תמיד אך רק לאחרונה גיליתי משהו שגרם לי לפקפק אם היא יכולה לסמוך. כשעשיתי כביסה מצאתי אצלה בארון גלולות למניעת הריון, אני תמיד עושה לה כביסה והיא יודעת שאני פותחת את החלק הזה של הארון. באותו יום דברתי איתה על זה והיא אומרת שהיא לוקחת את זה לכאבי מחזור, היא אמרה שהיא לא הרגישה בנוח לספר לי ואני ככה הייתי בהלם, מדוע הילדה שלי לא יכולה לבוא ולספר לי דבר כזה? אני מתארת לעצמי כמה קשה היה לה ללכת לבד לגניקולוג וחבל שלא שיתפה אותי. אני לא יודעת אם אני מגזימה בתגובה שלי הייתי ממש שמחה להבין כיצד לפעול

לקריאה נוספת והעמקה

שרון שלום רב, נגעת לליבי בשאלתך ובדאגתך לילדתך. בגיל ההתבגרות הילדים רוצים להיות "גדולים ובוגרים", ולעיתים אינם משתפים את הורייהם גם בדברים החשובים עימם הם כן צריכים לחלוק או להעזר.כמו-כן הם אינם יודעים מה תהיינה תגובת ההורים, ולכן מעדיפים להמנע ולא לספר. נסי לא להפגע ולא והעלב מהתנהלותה מצד אחד, אך מהצד השני חשבי מדוע היא בחרה לא לשתפך בכך. עשי זאת לא מן המקום של רגשות אשמה או ביקורת עצמית, אלא מהרצון הטוב והחיובי שבך ליצור עימה מערכת יחסים טובה ופתוחה, שמתבססת על אמון הדדי. הדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך וכמה את דואגת לה. אמרי לה שתתמכי בה ושתעזרי לה בכל דבר שתזדקק לו , גם כאשר לא תסכימי במאת האחוזים בדרכה. נראה שבתך רצתה לספר לך, אך לא ידעה כיצד, ולכן כבדרך אגב (אולי לא במודע), השאירה את הגלולות בארון – הרי היא ידעה את נגישותך אליו. אל תוותרי על מקומך מולה כאמא – לא לה ולא עלייה, גם כאשר הדבר כרוך בדחיית עזרתך או הבסתרת מידע ממך. את צריכה להיות עקבית ולהלחם על תפקידך החשוב ולומר לה , למשל: אני אמא שלך, וחשוב לי שלא תלכי לבד או עם חברות לגניקולוג. אני רוצה לבוא וללוות אותך, ולראות שאת בסדר - זה תפקידי ! אני אוהבת אותך ודואגת לך. בנוסף, השתדלי להיות יותר מעורבת בחייה, ושוחחי עימה על נושאים שונים ומגוונים. אל תוותרי על כך גם אם היא תתלונן שאת "חופרת". בבגרותה היא תודה לך בסופו של דבר . בהצלחה, שירלי

15/06/2011 | 13:34 | מאת: כרמית

בתי בת ה-3 נגמלה לפני כחודשיים מטיטולים. עם הפיפי הלך מצויין, אפילו בלילה היא לא מפספסת. קקי היא לא מוכנה לעשות בשירותים, וגם לא בטיטול , היא מתאפקת לפעמים 3 ימים עד שיש לה עצירות וכאביי בטן, עד שאני נותנת לה "פגלקס נוטראל" (לשחרור העצירות) ואז היא עושה "בלית ברירה" בתחתונים ונכנסת להיסטריה ובכי. הגננת אומרת שזה יעבור לה לבד. אשמח לקבל את עצתך?

כרמית שלום רב, גמילה מטיטול ועשיית צרכים בשירותים או בסיר הנו תהליך משמעותי וחשוב בהתפתחות הילד. בגמילה הילד הוא "השולט" בקקי ובפיפי. כלומר ההורה אינו יכול להחליט בשבילו מתי להתפנות. זו כנראה הסיבה שבתך בוכה בחוזקה, כשהיא מתפנה ועושה קקי בניגוד לרצונה. לכן רצוי לא לערב גורם מלאכותי ולתת "לטבע לעשות את שלו" (כמובן, אם אין פגיעה בריאותית בכך ובהתייעצות עם רופא המשפחה)יש להסביר לה, על הקשר בין כאבי הבטן הלא נעימים שלה להתאפקותה. כמו-כן ניתן לחזור לספרי הגמילה, כמו: סיפור בית שימוש/אנדריאנה וייך, עושה כמו גדול/סמדר שיר, סיר הסירים/אלונה פרנקל או החביב עלי מכל לא רוצה חיתול/רן כהן אהרונוב. בקריאה יש לשמוע ממנה מה היא חושבת על הסיפור, כיצד הגיבור בסיפור מרגיש או חושב, מה היא היתה עושה אחרת, מה הוא צריך לעשות כדי להצליח ועוד. חשוב לא להגדיש לכך תשומת לב רבה, כדי לשדר לבתך את הטבעיות שבגמילה. בהצלחה, שירלי

15/06/2011 | 13:28 | מאת: כרמית

שלום, בתי בת ה-5, מאוד ביישנית וחסרת ביטחון. לאחרונה החלה למצוץ אצבע (כאשר נגמלה ממוצץ בגיל 4 ומעולם לא מצצה אצבע לפניי). הגננת גם שמה לב לכך ואמרה שזה נובע מתוך חוסר ביטחון. בעלי ואני גם היינו ילדים ביישנים, ואני נוטלת רסיטל מזה כ-6 שנים לאור חרדות ודיכאונות שהיו לי. הכדורים מאוד עוזרים לי. ורציתי לשאול אם מומלץ לתת גם לילדים תרופות ע"מ שיוכלו להתמודד יותר טוב בחברה או לתת להתמודד לבד? בנוסף בעלי ואני כל הזמן מעירים לה לגביי מציצת האצבע אך זה לא עוזר, מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

כרמית שלום, ילדים צעירים נוטים לעיתים להכניס יד, קצה של חולצה או דבר מה לפה כביטוי לביישנות וחוסר ביטחון כמו בתך. ציינת שהיא דומה לך ולבעלך בביישנותה, על-כן נסי לחשוב על היתרונות ועל הכוחות שיש בביישנות או לחלופין על דברים שעזרו לכם להתגבר עלייה בילדותכם , ודרכם לעודדו אותה. העזרו בגננת וחשבו על דרך לחיזוק בטחונה העצמי ומקומה, כמו: מתן תפקידים בבית ובגן. אין צורך להעיר לה על כך, מכיוון שהערות והתעסקויות בנושא רק מחזקות את ההתנהגות אותה אתם רוצים למגר. טיפול תרופתי בגיל כל כך צעיר אינו מומלץ ואינו רצוי בדרך כלל, ומותר בליווי ובהמלצה של רופא בלבד לאחר בדיקה, הערכה או אבחון של הבעיה. בנוסף, ניתן לשקול טיפול בעזרת תראפיה (באומנות, בתנועה, בדרמה, בבע"ח ועוד), כחיזוק הדימוי העצמי שלה. על כך את יכולה להתייעץ עם הגננת או עם רופא משפחה. בטוחני שאם תאפשרי לה את הכלים המתאימים להתמודד עם ביישנותה וחוסר בטחונה, היא תלמד להסתדר ולהעריך תכונה זו בבגרותה ללא טיפול תרופתי. כל טוב, שירלי

07/08/2011 | 17:56 | מאת: ענת

שלום רב, ביתי מוצצת אצבע מיום הולדה ועד היום כשהיא כבר מעל גיל 7 המצב רק מחמיר בחופש הגדול. היא ישנה עם אצבע בפה, מוצצת בנסיעה ומול הטלויזיה והמחשב. כל לילה אני מורחת מרה על אצבעותיה, ניסינו לשים כפפות, ניסינו פלסטרים ושום דבר לא עוזר אודה לעזרתך.

12/06/2011 | 21:29 | מאת: דנה

הבו שלי גמול כבר חצי שנה וכעת,הוא בן 3 והתחיל לפספס במהלך היום כמה פעמים. במעון הוא לא מפספס,רק בבית. אני מנסה להגיב בענייניות ולא להגיב בצורה רגשית.אך עדיין זה ממשיך. זה קורה כשהוא עסוק ובעיקר כשמגיע לשירותים ובורח לו לפני שמתיישב. הייתה תקופה שראיתי שזה קורה לו כשאני עסוקה מכדי לבוא איתו לשירותים. אבל עכשיו זה נהיה בכל מקום.גם כשיושב לצייר,לראות סרט. אני מתוסכלת מזה כבר. הוא ילד בוגר,חכם ...ומפספס:/ אני בטוחה שזה משהו רגשי...השאלה מה זה בא לתת לו? אשמח לעזרה

דנה שלום רב, לילדים בגילו של בנך יש לעיתים רגרסייה או פספוסים. כדי לא לחזק התנהגות בלתי רצוייה, אין לעשות עניין מכך או לכעוס או להעיר לו. אם את רואה שהוא עסוק מידי בענייניו רצוי להזכיר לו ללכת לשירותים או ללכת עימו. אם הוא מפספס, יש להחליף לו בגדים מבלי לומר מילה. אם הוא יראה שלא עושים עניין מכך, סביר להניח שיפסיק גם לפספס. בהצלחה, שירלי

13/06/2011 | 15:28 | מאת: דנה

טוב לדעת שזה קורה

12/06/2011 | 14:10 | מאת: dorit h.

צהריים טובים ותודה על פורום נפלא! בתי בת ה-4 התחילה פתאום כאילו לגמגם (למשל כשהיא רוצה לאמר "זה נמצא פה" היא אומרת "זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה נמצא פה")היא ילדה חכמה מאד מגיל קטן מאד, צריך להתעלם או לטפל?(רוב הפעמים היא מדברת שוטף ובסדר גמור) היא מאד קשורה אלי ומאד מפונקת-יש קשר??מה צריך לעשות??

לקריאה נוספת והעמקה

דורית שלום רב, גמגום הנו תסמין, שבא לאותת להורה על קושי מסויים של הילד, למשל: ממקרים של התרגשות או של חוסר תשומת לב ועד למקרים של פגיעה רגשית או פיזית בילד. נסי לחשוב האם יש דבר מה שגורם לה למצוקה או להתרגשות – אלו יכולים להופיע גם מהדברים הקטנים או הפשוטים, שבעיני בתך נראים חשובים או מרגשים. כמו-כן, אין לתת לגמגום התייחסות יתרה, כדי שבתך לא תרגיש ש"משהו לא בסדר איתה" או שכדי שלא תהיה פגיעה כלשהי בדימוי העצמי שלה. בנוסף, בררי עם הגננת האם התופעה הזו מופיעה גם בגן הילדים, ואם כן כיצד מתייחסים אליה (הילדים והגננת). ניתן לעודד אותה, ולומר לה למשל, יש לי זמן אמרי את הדברים בקצב שלך או לחלופין להמתין בסבלנות עד שתסיים את המשפט. בכל מקרה רצוי להתייעץ עם רופא ילדים או עם פסיכולוג לברור יותר מעמיק. בהצלחה, שירלי

12/06/2011 | 14:05 | מאת: טלי

יש לי ילד מקסים בן שלוש ותשעה חודשים והוא מתאפק עם הקקי ולא רוצה שיצא החוצה.ורק אחרי שכנועים הוא מתיישב לעשות.ניסינו להתעלם ניסינו מתנות ניסינו לכעוס - אבל כלום לא עוזר.אחת לשלושה-ארבעה ימים הוא עושה קקי.נשמח לעצתך תודה

טלי שלום, במצב זה יש לפנות לרופא ילדים להתייעצות לגבי העניין. ישנן סיבות רבות להתאפקות של ילדים, ויש צורך לברר את הנושא לעומק. רצוי שתתיחסי לכך בטבעיות מבלי להלחיץ את הילד או לכעוס עליו. סביר להניח שלא נעים לו להתאפק. לכן בנוסף להתייעצות הרופא, השתתפי בקושי שלו - אני רואה שלא נעים לך להתאפק, ושאלי אותו מה יכול לעזור לו , למשל: סיר אחר או אסלה קטנה או כל דבר אחר שיכול להקל עליו. בהצלחה, שירלי

שלום רב רציתי לשאול כיצד מסבירים לתאומים פיקחים בני 3 וחצי שאנו מתגרשים? חשוב לי להוסיף שאין מריבות בבית והכל לכאורה תקין.....תודה!

דליה שלום רב, הליך הגירושים הנו מורכב גם כאשר הקשר בין ההורים הוא טוב ומכבד. הורים בוחרים לעיתים לפתוח בפרק ב' בחייהם. לעומת זאת, ילדיהם אינם רוצים בפרק ב' ורוצים את הורייהם יחד. לכן יש לעשות זאת בצורה נכונה, ובפגיעה מזערית בילדים. ילדייך עדיין מאוד צעירים להסברים ארוכים ומורכבים מצד אחד, ומהצד השני הם פקחים ולבטח יבינו במהרה, "שמשהו קורה בבית". חשוב לא לבלבל את הילדים, לדוגמה: אין לספר להם על הפרידה של אבא ושל אמא, ועדיין להשאר יחד במגורים משותפים. טרום השיחה יש לקבוע מערך מתוכנן וברור של הסדרי ראייה (גם אם ההליך המשפטי הרשמי לא הסתיים) ושל מגוריי ההורים – שני בתים ובהם יש פינה מסודרת לכל ילד. בשיחה עימם ניתן לומר, שאבא ואמא החליטו להפרד, אך ישארו הורייהם לעולם ושתמיד יאהבו אותם. יש להסביר להם על שני הבתים החדשים שלהם, ועל סדר היום החדש בחייהם. יש צורך להיות ערים במיוחד לתגובותיהם (שיכולות להגיע בשלב מאוחר יותר), כמו: בכי, הצמדות להורה, חלומות רעים, הרטבה ועוד. רצוי להעזר בהדרכת הורים בליווי התהליך, ולידע את הצוות החינוכי על כך. מאחלת לך ולילדייך כל טוב, שירלי

12/06/2011 | 07:08 | מאת: רותי

היי הבן שלי יוצא עוד מעט לחופש הגדול. הוא מסיים כיתה ז'. היתה לנו שנה קשה עם הכיתה הזו. הוא כל הזמן רצה להיות גדול ורצה כל מיני דברים שלא הסכמנו לו כמו לחזור בשעה מאוחרת הביתה. הרגשנו במלחמה איתו על כל דבר ועוד לא הזכרתי את הלימוידפ מה שרציתי לשאול לגבי החופש. אני מפחדת שהוא יעשה מה שהוא רוצה ולא ישאל אותנו. אני לא רוצה שהוא ידרדר לי. חשוב לציין שהוא סה"כ ילד טוב חברותי ועוזר לפעמים בבית. כל עצה תעזור לי. מה לעשות איתו ? רותי

רותי שלום רב, כיתה ז' והמעבר לחטיבת הביניים מהווים שלב התבגרותי מאוד חשוב ומשמעותי עבור הילדים. במעבר זה נוצר לעיתים פער בין ההתפתחות הפיזית והרצון להיות גדולים לבין ההתפתחות הרגשית - בגופם וברצונם הם "כבר גדולים", אך מבחינה רגשית הם עדיין ילדים בתחילת התבגרותם, כלומר בני +13 . עלייך להזכיר לו כל הזמן, שהוא עדיין צעיר "רק בן 13", ולתת לו את המקום להיות עוד ילד. מכיוון שתארת אותו כילד טוב וחברותי לבטח ירגע בעוד זמן מה, כאשר יתפוס את מקומו החברתי מול בני גילו. הדגישו לפניו מעת לעת את תכונותיו הטובות וחזקו אותו בצד זה, למשל: אתה ילד טוב שעוזר בבית. לגבי החופש הגדול – נכון שבזמן החופשה הגבולות מתגמשים, אך יחד עם זאת אין לפרוצם לחלוטין. שבי עימו השבוע לשיחה ותכנני את החופש במשותף. הקשיבו לתוכניותיו – מה הוא רוצה לעשות בחופש ? והאם לך יש תוכניות כמו: חופשה או טיול ? שתפי אותו בנושאים שמדאיגים אותך, לדוגמה: שוטטות בלילה, אלכוהול, אלימות ועוד. את יכולה לתת לו לקרוא על הנער מבאר שבע (פיליפ גלר) שנדקר ושנפטר במהלך קטטה עם חברו הטוב לאחר בילוי רווי באלכוהול. חשבו יחד כיצד את יכולה להיות רגועה כשהוא בחוץ עם חבריו. צייני בפניו, שאם את תדעי שהוא בטוח את תהי יותר רגועה, ופחות תציקי לו או בשפת בני הנוער "פחות תחפרי לו". רצוי שמעבר לבילויים תהיה לו תעסוקה כלשהי למשל עבודה או פרוייקט בבית (צביעה או סידור של חדרו). שתהיה לכם חופשה נעימה ובטוחה, שירלי

03/06/2011 | 09:05 | מאת: איילת

ביתי בת שנה ושמונה חודשים. לפני כשבוע נולד לה אח חדש. ניסינו להכין אותה ללידה כמה שאפשר, הראינו לה כל הזמן תינוקות, דיברנו איתה על כך ובגדול נראה שהיא מאוד אוהבת אותו, מתעניינת בו, מלטפת ומנשקת. ישנם כמובן גילויי קנאה, במיוחד כשאנחנו מחליפים לו חיתול ואז היא מיד רוצה להחליף גם או כשאני מניקה אותו והיא רוצה גם (ואז בעלי צוחק איתה ונותן לה לינוק ממנו בכאילו) או כשאנחנו מחזיקים אותו על הידיים והיא רוצה שירימו גם אותה. בגדול היא מאוד מאוד קשורה לבעלי ומקנאה לו הרבה יותר מלי. עם כל זה אנחנו מתמודדים להערכתי די בהצלחה, הבעיה העיקרית היא עם טקס ההשכבה... לא מזמן העברנו אותה ממיטת התינוק למיטת ילדים ועד לפני שבוע היא הלכה לישון במיטה החדשה בשמחה רבה. היינו מספרים לה סיפור, נשיקה, מכבים את האור ויוצאים מהחדר והיא היתה הולכת לישון. מאז שהגיע התינוק החדש היא פשוט לא מוכנה שנצא מהחדר.. גם אם היא כבר גמורה מעייפות עם עיניים חצי עצומות, ברגע שאנחנו יוצאים היא פשוט קמה בבכי ויורדת מהמיטה לכיוון הדלת. ניסינו הכל - להישאר איתה יותר זמן, ללטף, להישאר בחדר, להסביר שכולם עכשיו הולכים לישון, לספר עוד סיפורים, ךתת עוד קצת תשומת לב... כשזה לא עזר ניסינו להיות יותר תקיפים, לצאת מהחדר, לתת לה קצת לבכות ולחזור כל כמה דקות לראות מה המצב... אני לא יודעת איזו גישה עדיפה ואיך להתמודד עם המצב החדש, מצד אחד אני מבינה אותה שקשה לה והיא מקנאה במיוחד מעצם העובדה שהתינוק ישן איתנו בחדר והיא ישנה לבד, אבל מצד שני אני לא רוצה לקלקל אותה ולהיגרר אחריה לשעה של השכבה ותלות בנו כדי להירדם... אני רק אציין שאנחנו גרים בארה"ב ומכיוון שהיא לומדת את שתי השפות קשה לה עדיין לבטא את עצמה מעבר לכמה מילים שהיא יודעת להגיד/לסמן. אשמח לקבל את דעתכם בנושא....

לקריאה נוספת והעמקה

איילת שלום רב, דבר משמעותי קרה לך השבוע : בנוסף לפעוטה קטנטנה בת שנה ושמונה חודשים, נולד לך בשעה טובה תינוק, שהצטרף למשפחתך. תני לעצמך ולבני ביתך את הזמן להסתגל למבנה המשפחתי החדש. מהורים לילדה אחת הפכתם להורים לשני ילדים, ובתכם הפכה בין לילה מילדה יחידה לאחות ולבת בכורה ו"בוגרת". יש לזכור, שהיא עדיין מאוד צעירה, וכעת היא צריכה להתרגל למעמדה החדש בבית, לתפוס את מקומה, את שייכותה ואת ערכה. דבר זה שאינו פשוט כלל בעבורה. במצב זה יכולה להופיעה נסיגה התנהגותית , כמו בכי וירידה מהמיטה למרות הסתגלותה למיטה החדשה. נראה שאת מודעת היטב לבתך ולמעמדה החדש בבית. יחד עם זאת, ניסית השבוע שתי גישות חינוכיות שונות , דבר שעלול לבלבלה. חשוב לא להכנס עימה למאבקי כוח או לבכי מיותר. בתך יכולה לפרש את התנהגותך כ"עונש", ולקשר זאת להולדת האח הצעיר. היי אמפטית ורגישה, ועיזרי לה לתפוס את מקומה במשפחה, מחד גיסא. מאידך גיסא, שמרי על סדר יום ברור ועקבי ללא פיצוי וללא פינוק מיותר. פיצוי ופינוק מחזקים תחושות של אומללות או של מסכנות, ולכן חשוב להמנע מהם. ניתן לשבת לידה בזמן ההשכבה, אך לא לדבר עימה. אם היא יוצאת מן המיטה, יש להחזירה ולומר לה: עכשיו לילה ועכשיו ישנים. כמה שתהי עקבית בדרכך, כך היא תבין שהשגרה חזרה למעונה למרות התינוק החדש. תחושה זו תתן לה ביטחון ושלווה. ניתן להשתמש בחוש הומור, כמו שבעלך נוהג לעשות ולאפשר לה לעזור בתפקידים קטנים בבית כמו : לבקש ממנה להביא לאמא את הטיטול לתינוק. מזל- טוב, נחת ושבת שלום, שירלי

11/07/2011 | 09:35 | מאת: איילת

הי שירלי, ראשית רציתי להודות לך על תשובתך הקודמת, היא גם היתה מהירה מאוד וגם עזרה לנו רבות בהתמודדות עם ביתי ועם קבלת התינוק החדש. רציתי לשאול שאלה בעניין נוסף. אנחנו גרים בארה"ב וביתי לומדת את שתי השפות, עברית בבית ועם חברים ואנגלית בגן. היא מבינה הכל באנגלית ועברית, אבל עדיין לא ממש מדברת. אוצר המילים שלה גדל מיום ליום והיא חוזרת אחרי כל מילה שאנחנו אומרים לה, אך עדיין מתקשה לבטא את עצמה היטב. יש לנו שני מצבים שאיתם קשה לנו להתמודד איתה, הראשון הוא כשהיא רוצה לעשות משהו שאנחנו לא מסכימים (למשל היא כל הזמן פותחת את הברז כשהיא מצחצת שיניים ואני רוצה שהוא יהיה סגור) וכאן בעצם נכנס העניין של משמעת, והשני קשור ליכולת ההתבטאות שלה כשלפעמים אנחנו רוצים שהיא תעשה משהו אחד (למשל התארגנות לשינה - פיג'מה, צחצוח שיניים) והיא פתאום מחליטה שהיא רוצה לעשות משהו אחר אבל אנחנו לא מצליחים להבין מה והיא פשוט מתפרצת וומתחילה לבכות ולא מסכימה לעשות כלום חוץ ממה שהיא רצתה שאין לנו מושג מהו... אני מבינה שהיא מתקרבת לגיל שנתיים ה"איום" ורוצה את העצמאות שלה ונלחמת עליה ומצד שני היא מאוד מתוסכלת מכך שהיא לא יכולה לבטא את עצמה כמו שצריך. השאלה היא איך מתמודדים עם מצבים אלו. מטיפים שקראתי אומרים בעיקר להתעלם מההתנהגות הפרועה אבל מה עושים אם היא צריכה עכשיו להתארגן לשינה ומשהו לא הולך כמו שהיא רוצה וכל הבית רועד מהבכי והצרחות? איך בדיוק מתעלמים מדבר כזה וממשיכים עם ההתארגנות לשינה?...

02/06/2011 | 17:59 | מאת: דנה

היי שירלי, התחלתי תהליך גמילה מחיתול במשך היום לפני 4 ימים לביתי בת השנתיים שבאופן יחסי לגילה היא בוגרת ומבינה המון. ההחלטה להתחיל דווקא עכשיו היא משום שבגן הורידו לה את החיתול והיא ממש השתלבה והסתדרה יפה עם עשיית הצרכים בסיר בגן, בבית היא לא משתפת פעולה ועושה במכנסיים, אני משאירה אותה כמה דקות עם מכנסיים רטובות כדי שהיא תרגיש את אי הנעימות ומחליפה לה שוב תחתונים ומכנסיים. יש לי כמה שאלות: 1. מהם השלבים לדעתך שצריך לעשות בגמילה? 2. אני מוצאת את עצמי אומרת המון פעמים לביתי שתזכור שהיא בלי חיתול ושבמידה ויש לה צרכים שנרוץ יחד לסיר, מה באמת צריך לומר ובאיזו תדירות (אני לא רוצה ללחות עליה יותר מידי). 3. האם לדעתך בתהליך גמילה צריך להוריד את החיתול גם בלילה. תודה מראש :) דנה

דנה שלום, השלב הראשון והמשמעותי ביותר בגמילה מטיטול הנו בשלותה של בתך הפעוטה, למשל: האם היא רוצה להוריד את הטיטול? , האם היא הולכת לשירותים ? , האם היא יושבת על סיר ?, האם היא מבקשת תחתונים במקום טיטול? , האם היא אומרת שהיא כבר גדולה?, האם היא בוכה ב"פספוסים" ? והאם היא משתפת פעולה היטב עם ההילך? - אם כן, משמע שהיא בשלה. יש לאפשר לה לעבור את הגמילה בצורה טבעית ופשוטה ללא ממאבקי כוח. כלומר אם בתך מתנגדת להוריד טיטול בבית למשל, יש לאפשר לה זאת, ולא להוריד לה אותו למורת רוחה. כמו-כן, לא מומלץ להשאיר אותה בבגדים רטובים, פעולה זו עלולה להתפרש על-ידה כעונש, כהשפלה או כ"דווקא" שלך בגלל שעשתה את צרכיה בבגדים. ברור לי לחלוטין, שלא זו כוונתך, אך יש לשים לב לנקודת מבטה או לפרושה של בתך. בלילה ישנה מורכבות נוספת של חוסר שליטה בסוגרים בעקבות שינה עמוקה או חלום. לכן, יש להערך מראש לגמילת לילה, לדוגמה: יש להפחית בשתייה בערב או יש ללכת כמה פעמים לשרותים לפני השינה. השלב השני והחשוב לא פחות הוא – ה ס ב ל נ ו ת ! בגמילה ישנו הליך, שתלוי בגורמים רבים ומגוונים עקב השונות הפרסונאלית של הילדים ושל הורייהם. הגמילה לוקחת זמן - מי יותר ומי פחות. על-כן קחי נשימה עמוקה ואורך רוח רב , בתקווה לגמילה קצרה ומהירה. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

01/06/2011 | 16:00 | מאת: ענת

בני בן 5. אצלי באומנה מזה שנה וקצת. ילד יחיד ואני יחידנית. נמצא במסגרת גן ה-3 מאז שהגיע, כי הקודמות לא ידעו איך להתמודד עם הכעסים וההתפרצויות שהיו. הגן הנוכחי מכיל אותו נפלא, אוהב אותו והוא מתקדם מאוד. הגן נמצא ביישוב אחר, נדיר שיש מפגשים עם ילדי הגן אחה"צ מפאת המרחק. הילד חכם, עושה תהליכים מהר, חברותי מאוד והרבה יותר מווסת פיסית ורגשית. הוא מרוצה מהגן. ביישובנו הקטן מעט מאוד ילדים, כיום קשה לי למצוא חברים עבורו. הבן אוהב חברת ילדים והרבה פעמים חסר לו. בקיץ 4 החברים הקרובים ביותר שלו עוזבים למקומות אחרים, כך שהקושי החברתי יגדל. אני שוקלת מעבר ליישוב שאנו מבקרים בו לפרקים, שם גן אלטרנטיבי (פרטי) מושקע במערכת חינוך שממשיכה עד כיתה ח' והרבה ילדים שפוטנציאלים לחברויות. בשנה"ל הקרובה נפתחת כיתה א' גנית, 15 ילדים, 11 בנים מתוכם, 2 מחנכים, מחצית הילדים בגיל גן חובה ומחצית בגיל א', מחנך משכמו ומעלה. בגן הנוכחי של בני, בשנה"ל הבאה יהיו 20 ילדים, מחצית צעירים ממנו, הרוב בנות. לבן יש זכאות לסייעת לתיווך רגשי כשהוא זקוק. בשני הגנים יש ותהיה לו סייעת. מה חשוב יותר??? לעבור ליישוב האחר (עוד מעבר) ולהיות בגן שהוא גר עם ילדים שלומדים ומשחקים איתו אחה"צ, או להשאיר אותו בגן הנוכחי שמחוץ ליישובנו שהוא כבר מכיר ומכירים אותו ומרוצה שם, להתעצם עוד שנה לפני כיתה א' אך להיות ביישובנו אחה"צ כמעט נטולי חברה (כמובן שננסה ליצור קשרים חלופיים לעוזבים). אשמח גם לתגובות של הורות מנוסות במעברים. תודה מראש

ענת שלום רב, התלבטותך אכן מורכבת ואינה פשוטה כלל. מצד אחד, בישוב הישן ישנו גן, ש"מכיל אותו נפלא, אוהב אותו והוא מתקדם מאוד". מצד שני, בישוב השני ישנה מערכת חינוך טובה מהגיל הצעיר ומעלה ומערך חברתי מוצלח בעבורו. באופן כללי ילדים אינם אוהבים שינויים ומעברים. הם יעדיפו את המוכר והבטוח על פני השינוי גם כאשר הוא לטובתם או לטובת משפחתם. למרות זאת ישנם שיקולים, שהנם בגדר "טובת הילד". כלומר, אם לאחר הסתגלות קצרה המעבר יעזור ויקדם את הילד יותר מהגן הנוכחי או שהבחירה להישאר עלולה לפגוע בהתפתחותו, במצבו הרגשי או בקישוריו החברתיים עדייף כמובן לעבור. במקרה זה יש להתחשב במחיר הבחירה. בכל החלטה שתקבלי, ישנו ויתור כלשהו, הרי לא ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. בהכרותך את בנך, מה יטב עימו בצורה המירבית ? בהחלטה זו יש לקחת בחשבון, שבנך כבר עבר שלושה גנים, שלא הצליחו להסתדר עימו. את יכולה למצוא לו חבר אחד, שאיתוו יפגש וישחק בשעות אחה"צ. בגילו יש חשיבות יתרה לחוסנו הרגשי או הנפשי של הילד. המקום שבו יקבל מענה מירבי לכך הוא המקום בעבורו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

01/06/2011 | 15:50 | מאת: מור

שלום לך.. אני אמא לשניים בני הבכור בן ה-4 והקטן בן 5 חודשים אני אם חד הורית חודש לפני שילדתי הבן זוג שלי ואבי הילדים נכנס לכלא וכרגע הוא יהיה שם למשך שנה וחצי היום אני חחיה אצל הוריי ואנחנו נמצאים באמת בבית חם יש לי גם שני אחים שגרים בבית שמלא בחום ואהבה . רון בן 4 ילד מקסים חכם פיקח התנהג יפה עד לא מזמן בחודש האחרון הוא פשוט חסר מנוחה משתולל הכל צריך להיות איתו בכוח ואני כבר עייפה ומתוסכלת אני יודעת שקשה גם בגלל האח החדש וגם בגלל העדר אביו, רון לעיתים שואל איפה אבא ואני לא יודעת איך לענות לו אז אני אומרת לו שהוא נמצא רחוק ואינו יכול להגיע כי אסור לו וברגע שהוא יוכל הוא יבוא כי גם הוא מתגעגע אליך מאוד..(אני יציין שהם מדברים בטלפון לפעמים) . אני אודה לך מאוד אם תוכלי לייעץ לי איך להגיע אליו כך שהוא יחזור לעצמו ובלי עצבים ומה לומר לו על אביו.. תודה..

מור שלום רב, בחצי שנה האחרונה התחוללו שינויים משמעותיים מאוד במשפחתך: ילדת תינוק קטן, עברת לגור עם הורייך והחשוב מכל, בן זוגך ואבי ילדייך נכנס לכלא. בנך החכם והפיקח מבין וקולט היטב את המצבים החדשים בחייו, דבר שאינו מקל עליו. לילד בגילו די באירוע אחד בלבד, שיכול לערער את מקומו, את שייכותו ואת ביטחונו. חשוב כעת לבנות בעבורו שגרת חיים, שתתן לו תחושה של יציבות וביטחון, כמה שהדבר מאפשר, ללא שינויים מיותרים. כלומר, רון זקוק לסדר יום ברור, לדמויות קבועות, לחברים מוכרים ועוד. כמו-כן, בכל בתי הכלא בארץ מופעלת תוכנית של קבוצת הורים של מכון אדלר. רצוי ומומלץ שבן זוגך ידרוש להצטרף לקבוצה זו בה יקבל הדרכה והכוונה. כך הוא יוכל להנחות אותך, כיצד לדבר עם בנכם על מצבו. הצטרפותו של בן זוגך לקבוצת הורים בכלא תקנה לך את האפשרות להשתתף בקבוצת הורים דרך מכון אדלר במקום מגורייך או לקבל הנחייה ועזרה בטלפון. לשם כך יש צורך, שתפני ישירות למכון אדלר בהרצליה. בדרך זו תוכלו לדבר בשפה אחידה מול ילדייכם, ותקבלו את הליווי הרצוי. מאחלת לך, שתקופה זו תעבור בקלות יחסית ובמהירות. בהצלחה, שירלי

01/06/2011 | 23:12 | מאת: מוא

30/05/2011 | 11:10 | מאת: טאלי

היי, מה אפשר לעשות עם בת 14 שמסרבת ללבוש חזייה?? היא בת דודתי ואמא שלה ביקשה ממני לדבר איתה כי הקשר בינינו טוב, אמאמ שלה בהתחלה ניסתה לדבר איתה בכל פעם שהיא מדברת איתה הבת בורחת, נסיתי לדבר איתה פעם ראשונה סירבה וסגרתי הנושא. אתמול אמא שלה ביקשה ממני עוד פעם, דיברתי איתה ואמרתי לה שזאת לא בושה אלא דבר טוב ויפה שאת מתבגרת ויהיה יפה לך מלהיות בלי חזייה. שכנעתי אותה ובבחרנו חזייה ביחד, הייתה אמא שלה ודודתי השנייה והאח שלה ואחותה, כשרצתה למדוד אמרתי לכולם תלכו רק אני והיא נשארים הלכו ונכנסה למדוד אמרתי לה תמדדי לבד ואם רוצה עזרה תגידי לי אמרה לי בסדר נכנסה ונתתי לה הוראות איך ללבוש אחרי דקה אמרתי לה איך אמרה לי לא טובה אמרתי איך את יודעת?? אמרה ליאני יודעת אמרתי לה אז רוצה לראות אמרה לי בסדר הופתעתי שהייתה יושבת ולא מדדה אז שאלתי אותה את רוצה או לא אמרה לי לא אמרתי לה אז תצאי . נסיתי לדבר איתה אחרי כך אמרה לי לא רוצה לא יפה. שיתפתי אותה שגם אני הייתי כך בעבר אבל סוף לבשתי וראיתי שכך יותר טוב ויפה ואת בסופו של דבר תלבשי את צריכה ללמוד מהטעות שלי אמרה לי בסדר. מה הבעייה כאן??? מה אפשר לעשות ואיך??? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

טאלי שלום רב, לא ניתן להכריח נערה בת 14 ללבוש חזייה בעיקר אם אינה רואה את הצורך בכך. דרכך היתה טובה בעיני – סיפרת לה חוויות אישיות, הלכת איתה למדוד, נתת לה את פרטיותה ועודדת אותה. מעבר לכך, את יכולה לומר לה מדוע כדאי לה ללבוש חזייה לפי דעתך, למשל: החזה יותר מעוצב כך או החולצה אינה שקופה. בררי עימה מה מפריע לה, וממה היא חוששת ? – האם מישהו העיר לה דבר מה, האם היא רוצה להשאר "קטנה" עוד קצת ולא להתבגר ועוד. שמעי מה שיש לה לומר. נראה ששלב זה קשה בעבורה כמו שלך היה בגיל זה. נסי לחשוב מה עזר ומה הקל עלייך. בכל מקרה אין להפעיל עלייה לחצים מיותרים. אם היא אינה נפגעת מכך רגשית, כמו חברים שצוחקים עלייה או אם היא אינה פוגעת בבריאותה במקרה של חזה גדול - תנו לזמן לעשות את שלו. שימו לב שהתנהגות זו אינה חורגת גם לתחומי חיים אחרים בהם אינה רוצה להתבגר. אם כך המצב יש לערוך בירור יותר מעמיק בעניין. ניתן להתייעץ עם יועצת ביה"ס או רופאת ילדים. כל טוב, שירלי

30/05/2011 | 13:33 | מאת: טאלי

תודה רבה לך על התגובה המהירה. נסיתי לשמוע ממנה גם, אמרה לי שלא יפה ולא רוצה, אמרתי לה במחזור את זמה תחבושת ואת רוצה לא נכון??? שלפעמים אנחנו חייבים לעשות דברים שלא בא לנו לעשות אבל אנחנו מוכרחים ראיתי שהיא השתכנעה אבל לר רצתה לדבר יותר וכיבדתי את זה. ממני היא לא נפגעה בכלל כי אחרי השיחה המשכנו לעשות קניות כמו שהיינו בדיוק לפני השיחה. מבחינה רפואית אני לא רואה בכלל שיש בעיה, החזה שלה לא גדול ואין בעיות. החברים שלה גם לא צוחקים עליה, היא לובשת גופייה אבל לא רוצה לעבור לחזייה. אני רואה ומשערת שהבעייה היא מאמא שלה שלפעמים או בהרבה פעמים היא מדברת על הגוף שלה שהוא לא יפה והיא שמנה לעומת שהגוף שלה מאוד מאוד יפה והיא עושה ספורט גם והיא ארוכה ויפה וחרוצה בבית הספר. החוויה האישית שלי הייתה גם דומה לה, שהייתי מתביישת ולא רוצה אבל אמא קנתה לי חזייה ולבשתי אותה אחרי כמה פעמים שדיברה איתי, אבל הבעייה שהייתה אמא אומרת לי תלבשי אותה כי לא יפה והאחרים ידברו עלייך אני רואה שהיא צריכה להשתכנע לבד ותדע שזה טוב בשבילה ולא לאחרים נכון??? אם נתנו לה הזמן להתמודד האם היא תלבש אותה או לא???? תודה

29/05/2011 | 09:03 | מאת: רינה

היי הילד שלי בן שנתיים קצת קשה לי לשים לו גבולות רציתי לדעת מה עושים כשהם מלכלכים בכוונה למשל הוא תמיד חייב לשפוך את בקבוק החלב על הרצפה או על המיטה או לא משנה איפה הוא אוכל חצי והשאר שופך כל דבר שותה חייב לשפוך חצי ממנו על הרצפה אני יודעת שהוא משחק ומתפתח ורוצה להרגיש ולדעת מה הוא שותה אבל עדיין אסור לו לשפוך וניסית את כל הדרכים על מנת שיפסיק ולא עוזר צעקתי התחמקתי הסברתי דיברתי וביקשתי בצורה יפה שום דבר לא עזר להפך ממש רואים שהוא עושה לי דווקא גם לגבי דברים אחרים שאני מבקשת ממנו שלא יעשה אפילו יש מקרים שנתתי לו לנקות את הליכלוך שהוא עשה ביחד איתי וגם לא עזר מה לעשות על מנת שיפסיק לעשות את זה ויקשיב ויתייחס למילה שלי או לבקשה שלי ושלא יעשה דווקא בדברים שאני מבקשת שלא יעשה?

רינה שלום רב, פעוטות בגילו של בנך לומדים את הגבול הרצוי דרך המעשה מתוך התגובות של הורייהם. כלומר, עלייך להבהיר לו בצורה ברורה וחד משמעית, שבביתכם לא שופכים אוכל. ילד בן שנתים וחצי צריך להבין זאת היטב. נראה שהוא תופס את שפיכת החלב כמשחק למרות הקושי,הכעס והלכלוך, שכרוכים במעשיו. חשוב, שבנך ישב בשולחן האוכל בזמן שתיית הבקבוק. המסר לילדך יהיה - כאן אנו אוכלים. אין לאפשר לו לשתות במיטה, בסלון או בחדרו. כמו-כן, לפני שאת נותנת לו בקבוק או דבר מה לאכול, אמרי לו בתקיפות אדיבה ללא כעס וצעקות, שאסור לו לשפוך את החלב מהבקבוק. אם יבחר לעשות זאת את תאלצי בצער רב לקחת לו את הבקבוק. שבי לידו כל הזמן. אם הוא עושה פעולה כלשהיא שמראה על רצונו לשפוך, קחי לו את הבקבוק. חזרי והדגישי שאינך מרשה לו לשפוך את האוכל/החלב. משפט זה צריך להיות קצר מאוד, ויש לחזור עליו שוב ושוב. בנוסף, רצוי ללמדו לאכול בכפית מצלחת או לשתות מכוס עם קשית. כך תוכלי לומר לו שהוא בוגר וגדול, ולחזקו. כאשר הוא שותה בלי לשפוך, עודדי אותו על כך. ההי עקבית בדרך זו, כך ילמד לשבת עימכם בשולחן, ולסעוד כמו גדול. בהצלחה, שירלי

27/05/2011 | 20:49 | מאת: מחנכת

אני מחנכת בכיתה י. בכיתה שלי מלמדת מורה מקצועית אשר תלמידיי חווים אותה כמורה לא נעימה אשר תמיד כועסת ונוזפת בהם ללא סיבה. בעיקר כאשר יש משהוא שמעיז להשמיע את דבריו שאיננו לשביעות רצונה. כל אימת שתלמיד חושב אחרת ממנה היא מיד מתמלאת זעם רב וצועקת בכיתה. תלמידיי תופסים אותה כמורה שאוהבת לשלוט ולהחליט.מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

למחנכת שלום רב, מחקרים וגישות חינוכיות מלמדים על כך, שצעקות, שכעס, שזלזול ושנזיפות, אינם יעילים ואינם עוזרים למשמעת ולהצלחת התלמידים בכיתה. נהפוך הוא, תלמידים בכל שכבות הגיל, אך בגיל ההתבגרות יתרה מזאת, רואים בהתנהלות זו חוסר אונים גדול ופחד של המורה מולם. ישנם מקרים בהם התלמידים "עושים דווקא", כי הם יודעים מה תהיינה התוצאות. זאת ועוד, תלמידים אינם מצליחים להפריד בין הפרסונה, המורה העומד מולם, ןאישיותו לבין הצלחתם הלימודית, למשל: לא הצלחתי במבחן, כי המורה צועקת כל הזמן או אני לא אוהבת את המורה הזאת אז דווקא אני לא אלמד. כלומר, יש להבהיר למורה זו, שדרכה החינוכית אינה טובה לה ולתלמידייה. הרי בבסיס מהותו של איש חינוך עומד התלמיד והצלחתו הלימודית – כך היא לא תצליח להניע את תלמידייה ללימודים ולהצלחה. נסי להעזר בצוות (יועצת, רכזת שכבה, מנהלת, פסיכולוגית וכו'), כדי להעביר לה מסר זה באמפטיה רבה לקושי שלה (המקצועי או האישי), בצד הדאגה להצלחת התלמידים. בטוחני שאותה מורה היתה רוצה משמעת ורוגע בכיתתה, שמשולבת בהצלחה וציונים טובים של התלמידים. ניתן לשאול אותה האם היא זקוקה לעזרה כלשהי, למשל: בהכוונה או בשיחות עם מספר מצומצם של תלמידים רעשנים. בחינוך ילדים האחריות הנה על המבוגר/על המורה. כשהיא תעשה שינוי בהתנהגותה, יורגש השינוי גם אצל המתבגרים. ולסיום, נגעת לליבי ברגישותך ובאהבתך לתלמידייך. ההי מודל בעבורה, ולמדי אותה כיצד עושים זאת – השילוב בין רגישות ואהבה לבין מקצועיות ומשמעת. יישר כח ובהצלחה, שירלי

26/05/2011 | 09:22 | מאת: קרן

שירלי שלום רב, יש לי בת בת 3 וחצי שנוטה לברוח לי אם הולכים איתה לגן שעשועים או בכלל לטייל ואני צריכה לרוץ אחריה. לפני כחודשיים הילדה החליטה לצאת מהבית וללכת בעיקבות אבא שלה שהלך למכולת מאז הבית תמיד נעול וגם הסברנו לה את חומרת המצב ואפילו הקראתי לה סיפורים בנושא ומאז הבית תמיד נעול, אתמול היינו בגן השעשועים ובתי שחקה עם עוד חברה המבט שלי היה מכוון עליה כשלפתע היא נעלמה לי חיפשתי אותה בכל הגן דאגתי ובכיתי ואז מצאתי אותה עם החברה מחוץ לאזור של הגן שעשןעים הילדה החליטה שהיא יוצאת לטיול קצר ושהיא מספיק בוגרת לאחר ששוחחתי איתה ונזפתי בה הבנתי שהילדה חושבת שהיא ילדה גדולה והיא לא חושבת שהיא עשתה משהוא מסוכן השאלה שלי היא איך להתמודד עם המצב אני מקריאה לה סיפורים ומספרת לה על ילדים שנפגעו ע"י רכב ומעבר לזה אני לא יודעת מה לעשות כדי שהיא תבין שאסור לה להתרחק ממני. אודה לך אם תוכלי לעזור לי.

לקריאה נוספת והעמקה

קרן שלום רב, בחינוך ילדים ישנם מצבים כמו: ריצה לכביש, טיפוס על חלון, משחק בחשמל וכו', שהנם קו אדום, גבול ברור וחד משמעי לכולם הן להורים והן לילדים. אין אפשרות בחירה, כאשר בטחונו של הילד עומד על הפרק. לילדה בת שלוש וחצי אסור לברוח לאמא, ואסור לצאת מהגינה הציבורית ללא רשות וללא ליווי של מבוגר. עליך לדבר עימה לפני היציאה מן הבית, ולהדגיש בפנייה את האיסורים שלך: כשאנו הולכות היום לגינה אסור לך לברוח לאמא או להתרחק ממני ללא רשות. יש להדגיש לפנייה שהנה ילדה קטנה, גם אם היא מתנגדת לכך. נכון שהיא כבר אינה תינוקת, אך לברוח לאמא – אסור !! זה החוק !! הגבול !! יש לומר לה זאת בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בכעס או בצעקה). בנוסף, יש לומר לה שאם תבחר לעשות זאת, אתם תלכו מיד הביתה, וכמה ימים (יום יומיים לבחירתך) לא תלכו שוב לגינה או לטיול. אם היא בוחרת לברוח יש לקחתה הביתה ללא דיבורים מיותרים ומייד. אמרי והדגישי כמה פעמים – אסור לברוח לאמא בגינה !! אסור ללכת בלעדי !! כשהיא מבקשת ללכת לטייל אמרי לה, שצר לך, אך מכיוון שהיא בוחרת לברוח את בוחרת לא ללכת איתה היום. יש לנסות שוב, ולציין בפנייה שאת סומכת עלייה שלא תברח שוב. כמה שתהי עקבית במעשייך, כך בתך תלמד להיות בסביבתך במקומות ציבוריים. ניתן להמשיך לקרוא לה סיפורים העוסקים בנושא, ולשמוע את דעתה על הסיפור. בהצלחה, שירלי

25/05/2011 | 14:01 | מאת: נטלי בן ישראל

כל הכבוד שירלי, אל להורים לשכוח עד כמה נושא הגירושין בעל השפעה עצומה על ילדיהם. אין ספק כי מעורבותם המשותפת בחיי ילדיהם, כל שכן במסגרות החינוכיות היא הכרחית מאין כמותה!!

תודה לנטלי. מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה, שנמצאת בהמשך העמוד באמצע: גירושין - פרידה מהבן זוג לא מביה"ס אכן נושא חשוב !!

24/05/2011 | 21:18 | מאת: מרי

הי שירלי, לפני זמן מה שאלתי אותך לגבי התפרצויות של הבן שלי בן שנה ו-9 המצב לא משהו, לעיתי ם אי. אבלן לי דרך להרגיעו הוא מביא את עצמו עד לאיסטריות קשות. בנוסף התחילו בעיות בחוץ, לאחרונה כשאנו יוצאים לטיולים או למשחקיות הקטן שלי מאוד אוהב את זה והוא מאוד אקטיבי.היום זה היה די קשה. הינו בחוץ במשחקיה וקטן שלי נדחף לאיזה מתקן אליו היתה ילדה , הסברתי לו שימתין טיפה ושיתן לילדה קודם ואז יעלה אחריה, הוא התעצבן בצורה בלתי מסוסברת, צרחות עד אילת, לקחתי אותו הצידה ואמרתי שאין צורך בבכי ופשוט יש להמתין כמה דקות ואז יעלה למשחק, כמובן זה היה לשווא. אז פשוט לקחתי אותו לידיים וניגשתי לאוטו (כל זה מלווה בצרחות אימים ומבטים של אנשים), הושבתי אותו וכשנכנסתי לתדהמתי הוא נרגע כאילו לא קרה כלום. בנסיה אמרתי לא שאני כלל לא מרוצה מהתנהגותו, אבל לא נתתי הרצאה למה וכמה. האם פעלתי נכון? מה ומתי יש לומר לילד שהתנהגותו לא מקובלת? מאוד חשוב לי עכשיו להבין אותו כמה שיותר בעקבות הגירושין הלא פשוטים שאני עוברת וכמובן גם על השטן זה משפיע. אשמל מאוד לקבל הצעותיך המקצועיות על מנת להתמודד עם זה כמו שצריך להיות דמות סמכותי בעיני הבן שלי. הרי עכשיו אני חייבת להיות גם קשוחה כמו אבא וגם הכי אוהבת כמו אמא::) המון תודה מראש וסליחה על האורך.

לקריאה נוספת והעמקה

מרי שלום, פעוטות בגילו של בנך מבינים את דרכי המעשה יותר מדרכי הדיבור או השיחה. לכן, יש לומר לו בקצרה לפני יציאה לפעילות משותפת, כמו: משחקייה או טיול, שאם הוא יבחר להתפרץ, לצעוק או להרביץ את תאלצי, בצער רב, לקחתו הביתה. אם הוא אכן מתפרץ, לוקחים אותו, כמו שעשית, ואומרים שמאוד חבל לך, ושתנסו שוב בפעם הבאה. חשוב להשתמש בדרך זו על מבחר מאוד קטן של פעילויות, שחשובות ושעקרוניות לך. בנוסף, עלייך לעזור לו להרגע במקרים שבהם הוא מתקשה לעשות זאת. כאשר הוא נכנס למצב של בכי היסטרי, חבקי אותו "חיבוק דוב" גם אם הוא קצת מתנגד, ואל תאמרי דבר עד שהוא ירגע. התנהגותו מאוד שכיחה לגילו מצד אחד, אך מהצד השני אין לשכוח את המשבר המשפחתי שכל המשפחה חווה כעת. זכרי, להציג לו גבולות ברורים ועקביות במקומות שחשובים לך מהמקום האמפטי והאוהב שלך כאמא - הגבולות שלך מולו יראו לו כמה הוא חשוב לך וכמה את אוהבת אותו. כל טוב, שירלי

26/05/2011 | 00:30 | מאת: מרי

שירלי המון המון תודה

28/05/2011 | 23:05 | מאת: מרי

הי שירלי, אתמול הקטן שלי התעורר משנתו הצהריים בצרחות אימים, באתי והואתי אותו מהמיטה, הוא לא רצה ידיים, הנחתו אותו על הרצפה ואז התחיל ההתקף, הסיבה לא היתה מובנת לי לכן לא היתי בטוחה בתגובתי, הוא לא רצה שום דבר מצד אחד, מצד שני הוא הושיט את ידו אלי וכשנגשתי אליו הוא הרביץ וכעס ממש חזק, אזז ניסיתי את ,חיבוק דוב" וזה ממש רק הכעיס אותו עוד יותר, הוא ממש התפתל בידיים שלי ונלחם האם להמשיך לחבק ? כי זה נראה לי לא מצא חן בעיניו לא היתי רוצה להגיע לרמה של היאבקות. תודה מרראש

23/05/2011 | 20:13 | מאת: אנונימית

שלום ! אני בת 11 ולומדת בכיתה ו'. לפני שנה וחצי עברתי לבי"ס חדש ואני ביישנית מאוד ובודדה בכיתה. בבית הספר הקודם לא הייתי ביישנית והיו לי חברות, אך מאז שעברתי לבי"ס החדש אני בקושי מדברת בכיתה. כולם חושבים שאני שקטה אך באופי שלי אני לא. אבל אני פוחדת לדבר כי ככה התרגלו לראות אותי ואני לא רוצה שיאמרו מה קרה שפתאום אני מדברת. עם הבנים של הכיתה אני לא מדברת בכלל. עוד שבוע בערך יש בת מצווה לילדה מהכיתה שלי והיא מזמינה את הבנים. כל פעם שהבנים באים לבת מצווה הבנות נדבקות אליהם ואם אני אלך לאירוע אני אשב לבד עד סופו, וזה ממש בושות. בהמשך החודש יהיו עוד 2 בת מצוות עם הבנים ואני ממש לא רוצה ללכת לאף אחת משלושתן. אני לא יודעת מה לעשות ומה להגיד לבנות בכיתה, כי אם אני אמציא תירוץ 3 פעמים כבר לא יאמינו וידעו שאני לא באה בגלל הבנים.ובנוסף לכך הבת שיש לה את הבת מצווה הכי קרובה להיום שאלה אותי כבר 3 פעמים אם אני באה לבת מצווה שלה ואמרתי לה שכן כי הייתי לחוצה ולא ידעתי מה לעשות.נראה שהיא ממש רוצה שאני אגיע.אני לא יודעת אם אני אלך או לא למרות שלא נראה לי שאלך.אני צריכה עזרה ופתרון.אם אני אלך אני צריכה שלושה תירוצים ממש טובים.סליחה על האורך ומקווה שתעני כמה שיותר מהר, אני צריכה את זה דחוף. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

בת 11 יקרה שלום רב, אכן לא פשוט לעבור לבית ספר חדש, לילדים חדשים ולאזור אחר. גם לנו המבוגרים לוקח זמן להתרגל למצבים ולמעברים חדשים בחיינו. תני לעצמך זמן להתרגל, עד שתרגישי בטוחה. יחד עם זאת,יש לי הרגשה, שהכנסת את עצמך למצב ממנו קשה לך לצאת. מילדה חברותית ופתוחה בחרת להיות בבית הספר החדש ביישנית וסגורה. נסי ליצור קשר עם ילדה אחת מהכיתה, שנראת לך נחמדה ומתאימה. הזמיני אותה לביתך, והכירו זו את זו יותר. כך תהיה לך לפחות חברה אחת עימה תוכלי לבלות בכיתה, בבית ובמסיבות. בטוחני, שברגע שתמצאי את מקומך החברתי בכיתה, תרגישי שוב בנוח להיות עצמך. אני לא רואה סיבה לא ללכת למסיבות בת המצווה של חברותייך לכיתה. זהו זמן מצויין בעבורך להכיר ילדים נוספים, ולהרוויח חברים חדשים (כוונתי גם לחברות, כמובן). בנוסף, את יכולה להעזר במחנכת הכיתה, שתסייע לך מבחינה חברתית. ילדה בגילך זקוקה לחברים וחברות, למרות הקושי במעבר. אל תוותרי לעצמך, ורכשי חברות חדשות. בהצלחה, שירלי

22/05/2011 | 14:18 | מאת: נטע

שלום רב בתי בת שלוש, לאחרונה אנחנו מגיעים איתה להמון מצבים של מאבקי כוח על נושאים כאלו ואחרים כמו למשל אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, או שאנחנו מבקשים ממנה לעשות משהו והיא לא מוכנה או שהיא מכאיבה לאחותה הקטנה (בת השנה) ואנחנו מבקשים ממנה להפסיק והיא לא מפסיקה. אנחנו משתדלים להיות סובלניים כלפיה ולהסביר לה כשאפשר, אבל לפעמים זה בלתי נסבל כי היא מתחילה לבכות לצרוח או ליילל על כל דבר ואז אנחנו מגיעים למצב, לצערי, שמרימים עליה קול. יש לציין שהיא ילדה שרוצה לעשות הכל לבד בעצמה (וכמובן שאנחנו מאפשרים לה זאת כשניתן) ונוטה להתעצבן כשמשהו לא מצליח לה ובזמן האחרון אפילו צועקת וזורקת את עצמה. שאלתי היא מה אפשר לעשות ואיך להתנהג איתה כדי להימנע מלהגיע למאבקי כוח? תודה

נטע שלום רב, מאבקי כוח במשפחה הנם מתישים ומעייפים הן להורים והן לילדים. בתך נמצאת כעת בשלב התפתחותי בו היא בודקת את גבולות חייה ואת עצמאותה "בעולם" מול זולתה, למשל: הורים, חברים, גננת ועוד. בדיקה זו מובילה לעיתים ל"מלחמה" ולמאבקי כוח. כדי להמנע ממאבקי כוח יש להבין שני דברים חשובים – שהורים אינם נמצאים במאבק או במלחמה עם ילדיהם, ושבתכם הנה פעוטה קטנטנה, שבודקת גבולות מולכם. קבעי בהתיעצות עם זוגך מהם הגבולות הברורים והחד משמעיים שיש בביתכם, כמו: אסור להרביץ ! ומול אלו היו תקיפים ומובנים, אך השתדלו לא לצעוק ולא לכעוס (תקיפות אדיבה), מכיוון שאלו נתפסים בעיני רוחה של בתכם כחולשה וככלי רגשי מולכם. הודיעו לה מראש מהם הגבולות, ומה יקרה כשתחצה גבול זה, לדוגמה: אצלינו בבית אסור להרביץ ! לא מרביצים לאבא ולאמא ! לא מרביצים לאחות הקטנה ! ולא מרביצים לחברים ! , אם את (בתך) בוחרת להרביץ נאלץ בצער רב לשים אותך בחדר עד שתרגעי, לעזוב את החברים ולחזור הביתה, לא לאפשר לך "לטפל" באחותך ועוד. גם את אלו יש להגביל בזמן – היום לא, ננסה שוב מחר. יש להשתמש במילים כמו: אנו סומכים עלייך או אנו בטוחים שתצליחי להיות טובה וחמודה כמו שאת. כדי שהיא תתפוס את מקומה בבית בתפקיד "האחות הגדולה" יש לתת לה "תפקידים" (התפקיד שלך במשפחה הוא...)מוגדרים מראש, כמו: להביא טיטול ומשחה לאחות הצעירה, לסדר את הצלחות והכוסות מהפלסטיק על השולחן, להכניס את הכפיות למדיח, להיות קוסמת, ובין רגע בלי שאתם תראו פתאום הצעצועים יהיו בתוך הארגז ועוד כיד הדמיון הטובה. עם גבולות ברורים ועם עקביות שלכם יחזור הסדר למשפחתכם במהרה. בנוסף, ישנן בפורום שאלות נוספות שעוסקות בנושא זה, מזמינה אותך לקרוא. בהצלחה, שירלי

23/05/2011 | 09:37 | מאת: נטע

שירלי תודה רבה ומה בכל זאת אם היא לא מוכנה או מגיעים למצב של בכי וצרחות?

כאשר מתחילה המהומה שימי אוזניות עם מוסיקה שאת אוהבת.

21/05/2011 | 00:19 | מאת: מ.

שלום,בתי בת 9 חודשים והיא ישנה במיטת התינוק שלה בחדר שלנו רציתי לדעת באיזה גיל רצוי להתחיל להרגיל את התינוק לישון בחדר שלו?

שלום רב, ישנן גישות שונות לגבי לינה משותפת של הורים וילדיהם. במקרה זה אין נכון או לא נכון, אלא מה שנכון בעבורך ובעבור זוגך. שוחחו יחד על הנושא. העלו יתרונות וחסרונות ללינה זו, וקבלו החלטה משותפת בעניין. ברגע שתדעו מה הכי טוב ומה הכי נכון בעבורכם, תוכלו לפעול - להעביר את הבת לחדרה, או לא לפעול - להשאירה "עוד קצת" בחדרכם. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

20/05/2011 | 20:11 | מאת: מיקה

שלום שירלי אני אמא לילד בן 16 הוא מרטיב בלילה באופן קבוע מגיל קטן העניין שזה נראה שלו זה בכלל לא מפריע אין לו שום מוטיבציה להיגמל מזה הוא מסרב ללכת לטיפול בטענה שהוא מתבייש והוא בטח היחיד בארץ שסובל מזה בגיל הזה הוא רק כל הזמן אומר זה בטח יעבור לבד למרות שברור לי שהוא מאוד סובל מזה כי זה מאוד מגביל אותו הוא לא יכול ללכת לישון אצל חברים למשל לפני תקופה התחלנו לשים לו חיתול בלילה לאחר שהמצב נהיה בלתי נסבל בגלל הריחות והכביסות אבל מאז נהיה לנו מלחמת עולם כל ערב בבית הוא מסרב בתוקף לישון עם החיתול צועק ומשתולל אני לא תינוק וכו' הסברנו לו את העניין שאין בררה אבל זה משהו שאפשר לטפל בזה עם קצת רצון בסופו של דבר הוא נכנע אמנם אבל התחושה שלי כאימא קשה מאוד עם זה כל לילה מחדש זה אותה מחשבה של איזו מין עם גרועה אני שאני מכריחה ילד בן 16 לשים טיטול זו אותה תחושה כל פעם שאני מחתלת אותו בערב ולפעמים גם פעמיים בלילה אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות אשמח לתשובתך המון תודה וסליחה על האורך של השאלה

לקריאה נוספת והעמקה

מיקה שלום רב, קיים אתר בשם "מרכז המידע הישראלי לבריחת שתן" בו יש מידע על הנושא. באתר זה ניתן לשאול שאלות ולקבל תשובות ישירות למייל. חשוב שתתייעצי עם רופא המשפחה או בררי בקופ"ח שלכם לגבי מומחים שעוסקים בתחום. דרכם קבלי הדרכה, תמיכה, הכוונה וטיפול נכון לבנך ולכל המשפחה מגורם מקצועי ומיומן, שיעזור לבנך להתמודד עם בריחת השתן בכל המישורים. לגבי יסורי המצפון שלך - אלו אינם עוזרים לך או לבנך להתגבר על הקושי. שתפי אותו בשיקולייך לגבי נושאים הקשורים לבריחת השתן, כמו: טיטול בלילה או רופא מומחה, ויחד חשבו על הפתרון הטוב ביותר בעבורכם. כל טוב ובהצלחה, שירלי

19/05/2011 | 11:29 | מאת: שרית

שלום, בני, בן ה-15, מסיים כיתה ט', עם ציונים אל סף הגרועים. לצערי, כל תקופת החטיבה לא הצלחנו להכניסו לתלם ולגרום לו ללמוד. מה שמפריע לי יותר מהלימודים זה שהוא לא מאמץ את הראש שלו כלל וכלל. סדר היום שלו: בי"ס (עם סידור תיק חפיף לגמרי), מגיע הביתה, לפעמים גם לא אוכל (טוען: לא רעב כרגע), ניגש למחשב למשך לפחות שעתיים, אח"כ יוצא עם חברים. שעת החזרה שלו הינה: 9 בערב. יאמר כי הוא ילד עדין, נעים, אהוב ומקובל בחברה. כל דיבור קטן שלא מוצא חן בעיניו הופך לוויכוח קולני, כל הערה הוא לוקח ללב, ולכן הוא גם בטוח שאבא שלו לא אוהב אותו (כי מעיר לו הרבה). למעשה, היום אני מתחילה לחשוב על קביעת פגישה אצל פסיכולוג. אך לצערי, אני יודעת שהוא יבהל מזה ויתנגד. האם יש לך איזו שהיא עצה או רעיון ? אציין כי יש לו עוד שתי אחיות: 17 ו- 11. בתודה שרית

שרית שלום רב, משפטך: " יאמר כי הוא ילד עדין, נעים, אהוב ומקובל בחברה", הנו חשוב ומשמעותי בעיני, ומדגיש את מצוקותיו ואת קשייו של בנך אף יותר. נראה שתפיסתו לגבי רמת יכולותיו ורמת מסולגותיו האישיות הנן נמוכות ומשפיעות על דימויו העצמי. הוא לבטח חושב, שאינו מסוגל, שתמיד נכשל או אינו מצליח, ושלא משנה מה יעשה או כמה יתאמץ תמיד יחפשו את מגרעותיו. קיים קושי לשקף לו כעת את מחיר בחירותיו, מכיוון שבראייתו, אין לו כבר מה להפסיד. כדי לגייסו לשינוי, יש להבין את הקושי, שבו הוא נמצא, ולראותו במבט אמפטי ואוהב, גם אם הוא מצליח להוציא אתכם מדעתכם בהתנהלותו: אנחנו מבינים שקשה לך, אנו יודעים שאתה לא עושה בכוונה, בוא נראה איך אפשר לעזור לך וכד', ולהזכיר לו ללא ליאות על הילד העדין והאהוב שבו. ישנם ילדים שמפרשים טיפול פסיכולוגי כ"הודעה רשמית" של סביבתם, בכך שיש בהם משהו "פגום" ושצריכים "לתקן" אותם. במקרה זה אתם יכולים לפנות לטיפול או לייעוץ משפחתי בו תקבלו הדרכה, תמיכה וליווי לגבי התנהלותכם והתמודדותכם מולו מחד גיסא, ומאידך גיסא, הטיפול הנו מערכתי, כך שהמיקוד בבנך כ"בעיה" משפחתית, הופך לשיתוף ולעזרה הדדית של כל חברי המשפחה. כאשר בן משפחה אחד נמצא במשבר או בקושי לכל חברי המשפחה קשה, לההורים ולבנותיהם. בנוסף, רצוי להתייעץ עם הצוות המקצועי בביה"ס, ולבדוק עימם גורמים נוספים, שיכולים להקל עליו, כמו: אבחון, אם יש צורך בכך, כמובן. מאחלת לכם ימים טובים וכל טוב, שירלי

18/05/2011 | 15:49 | מאת: אהרן

שלום, אשתי עולה חדשה בשנה הרבעית שלה בארץ. היא למדה תואר ראשון בפסיכולוגיה בחו"ל והיא נרשמה לתואר שני, שנה הבאה (2011-2012), בייעוץ חינוכי פה בארץ. לפני כמה ימים דברנו עם מורה שאמרה לנו לא ללמוד יעוץ חינוכי משום שאין עבודה בתחום. מאז דברנו עם חברת כח אדם שגם המליץ לנו לא ללמוד את זה בגלל חוסר הביקוש בשוק העבודה. והיום דברנו גם עם יועצת חינוכית שהמליץ לנו ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה במקום. צריך לדעת שהיא לקחה בחשבון שאנחנו שומרי תורה ומצוות ולא מצאנו מקום אחר ללימודים בפסיכולוגיה לנשים (בנפרד) אלא במכללה החרדית בירושלים. ושם לא ילמדו תואר שני בפסיכולוגיה שנה הבאה (2011-2012) אלא [u]יכול להיות[/u] שילמדו את זה בעוד שנה (2012-2013). מה דעתכם? האם יש באמת חוסר עבודה בתחום זה? אשתי בת 26. האם יותר טוב שהיא כבר תתחיל ללמוד שנה הבאה בייעוץ חינוכי או כדאי לה לחכות שנה אחת או יותר וללמוד תואר שני בפסיכולוגיה כמו שהמליץ לנו היועצת חינוכית? תודה רבה מראש.

אהרן שלום, כאשר אנו בוחרים בלימודים, שיהוו את עיסוקינו ואת פרנסתינו בעתיד, אין באפשרותינו או באפשרות זולתינו לחזות או להבטיח מקום עבודה בתחום מראש. השתלבות במערך התעסוקתי תלוי במגוון רב של סיבות ושל גורמים. משפט כמו "אין עבודה בתחום" יכול להתאים למקצועות רבים, כמו: רופאה, משפטים, מחשבים ועוד, ואינו מונע מאנשים להרשם ללימודים ולהתקדם מקצועית. כך שאם אשתך מתחברת לתחום זה ורוצה ללמוד, אין בסיס מוצק לביטולם. בטוחני שאם היא תרצה להיות יועצת חינוכית בעתיד היא תמצא את מקומה במערכת. בהצלחה, שירלי

17/05/2011 | 13:37 | מאת: שוש

בני התחתן עם בחורה עכשיו הוא רוצה לעבור לגור במדינה אחרת שם אין להם משפחה רציתי לשאול זה רעיון טוב להיות רחוקים משתי משפחות , איך הם יכלים לחיות בלי משפחה וחברים האם כדי להביא את הדעה שלי, כרגע הם גרים רחוק ממני וקרוב למשפחה של אשתו תודה על התשובה מראש

שוש שלום רב, האדם נמצא במעגלי חיים לאורך תקופות שונות בחייו. את נמצאת כעת במעגל בו בנך עוזב את ה"קן" המוכר והידוע, ובונה לעצמו משפחה ודרך חיים חדשה. הוא כבר בוגר שקובע לעצמו את דרך חייו, את מטרותיו ואת התקדמותו, בהחלטה משותפת עם אשתו. בקשר שלך עימו עלייך להלך על חבל דק מאוד, כדי לא להפר את האיזון המשפחתי בין הרצון שלך לתת לו "עצה של אמא", ובין האפשרות שהוא יראה בכך סוג של התערבות ופגיעה בהחלטותיו וברצונותיו . הורים רוצים לתת לילדיהם מנסיונם, כדי שלא יעשו טעויות או כדי ללמדם לעשות את הדברים נכון או כדי שלא יפגעו וינזקו, למשל. אולם, כדי שעצות אלו תתקבלנה ותתיישמנה, יש צורך שבנך יבקשם תחילה. כלומר, שהוא יפנה אלייך בבקשה לעזרתך או לעצתך. ילדים בוגרים לא תמיד פנויים לקבל "עצות" או "הדרכות" מהורייהם. דבר זה מעמיד אותם שוב בתפקיד ה"ילד", דווקא כשהם זקוקים לעצמאותם ולהתנסותם, כדי ללמוד ולדעת מה נכון בעבורם לטוב ולרע. התנהלי מולו בחכמה ולאו דווקא בצדק (הקלישאה – עדיף חכם מצודק) במתן עצה או דעה. אפשרי לבנך ולאשתו להתמודד בכוחות עצמם בבחירה שלהם ובמחירה, כמו: להיות רחוקים מן המשפחה בארץ זרה. כולי תקווה שבנך יפעיל שיקול דעת נכון במעשיו, וידע להתייעץ במשפחתו, בקרוביו וכמובן גם בך, אימו היקרה. כל טוב, שירלי

18/05/2011 | 16:36 | מאת: שוש

16/05/2011 | 14:08 | מאת: אלי

שלום. אנחנו נמצאים במין צומת דרכים בחיינו כמשפחה..אנחנו גרים במקום קטן עם כל המשפחה המורחבת מסביב, אך בחודשים הקרובים כולם מתפזרים. דבר נוסף הוא שאני צריכה ללדת עוד חודש חצי בערך. המצב הכלכלי שלנו ממש גרוע ואנחנו כל הזמן בחיפוש אחר דירה חדשה (גרים בשכירות) מחפים מקום לטווח ארוך כדיי שיהיה מקום יציב לגדל ולחנך את המשפחה. בכל הסיפור הזה יש ילדה קטנה בת 2 וחצי רגישה ביותר שכרגע נמצאת בפעוטון מחוץ למקום מגורנו כך שגם מבחינה כספית זה קשה לנו וגם עוד מעט אני ילד ואני לא יודעת איך אסתדר מבחינת ניידות. מה גם שהילדה חולה הרבה ויוצא שהרבה מהימים היא פשוט בבית... היא נמצאת בפעוטון מ8 עד 12 לא עד 16:00 ואנחנו חושבים אולי להוציא אותה מהגן .. אך מפחדים שזה יעשה לה רע....בעוד כחודשיים כל העולם שלה ישתנה.. תוולד לה אחות ,כל המשפחה המורחבת שנהגה לראות יום יום תעלם לה ואני מקווה שנמצא דירה במקום טוב יותר ומשהו קבוע יותר.... חוץ מזה היא לא תוכל להמשיך להיות עם הילדים שהיא נמצאת עכשיו כי אנחנו נחשבים "אנשי חוץ" ובמקום אנחנו גרים אין מערכת שאנחנו חושבים שהיא טובה והבת שלנו תוכל להתחנך פה.. בקיצור אנחנו מבולבלים (ורואים את זה אני מתארת לי מכל הבלגן שרשמתי (-8 ) . אודה לכם על עצתכם

אלי שלום רב, את נמצאת בשלב בחייך שהנו מבלבל ושאינו פשוט כלל בעבורך ובעבור משפחתך. ישנם הרבה סימני שאלה ותהיות לגבי עתידכם – מעבר דירה, פרידה ממשפחה, לידה חדשה, דאגה לילדה וקושי כלכלי. כמו שציינת, בעוד זמן קצר תאלץ "הקטנטונת" שלכם להתמודד עם מעבר דירה, עם הסתגלות לגן, לאזור ולחברים חדשים בצד הלידה שלך, ותינוקת חדשה במשפחה. במצב זה חשוב לאפשר לבתך, כמה שניתן, תחושת ביטחון תוך שמירה על שגרה קבועה ויציבה בכל תחומי חייה, למשל: סדר יום או גן מוכר. כלומר, רצוי להשאיר אותה בגן הנוכחי עם ילדים ועם גננת, שמוכרים לה, למרות הקושי שלכם. גם בבית המשיכו בשגרה ובסדר היום המוכר לה, והשתדלו לא לערוך שינויים כלשהם בסדר זה. ואת, אלי העזרי כעת בכל מי שיכול לתת לך יד, ובמי שיכול לסייע לך לעבור את התקופה הזו "בשלום": חברים, חברה טובה, משפחה ועוד. כולי תקווה שבעוד זמן מה, כל אלו יהיו מאחורייך. כל טוב ובהצלחה, שירלי

19/05/2011 | 08:18 | מאת: אלי

תודה רבה על תשובתך! לבעלי יש הסתייגות מלהשאיר אותה באותו גן, הוא פוחד שהיא לא תתפתח מבחינה שיכלית וחברתית כי היא תהיה הכי גדולה שם ,זה גן מ7 חודשים עד 3 והיא תהיה בת 2 ו9 חודשים בתחילת השנה הבאה. האם יש צדק בפחד הזה או שצריך להתמקד בצד הנפשי? תודה מראש

15/05/2011 | 09:03 | מאת: רינה

היי יש ילד בן שנתיים אני יודעת שמבחינה התפתחותית הוא נמצא בשלב של "רק אני קיים" רואים את זה אצלו בזמן משחק עם אחרים הוא לא מוכן לשתף אף אחד בצעצועים שלו ואפילו משתלט על הצעצועים של חבריו כאילו שהם שלו רציתי לדעת אם הוא מתנהג ככה באמת בגלל השלב הזה או מתוך קנאה אולי? ורציתי לדעת כיצד ניתן לעבור את השלב הזה בהצלחה האם אני צריכה להעיר לו תמיד על זה שיתחלק עם אחרים או להתעלם ובמיוחד לגבי צעצועים או דברים שהם לא שלו איך אנחנו צריכים להתייחס לזה על מנת שילמד להתחלק עם אחרים אם בכלל ניתן ללמד אותו בשלב הזה כי מבחינתו רק הוא קיים הערה אולי חשובה "הוא לא הולך עדיין לגן" האם זה גם משפיע או שלא קשור?

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, נראה שאת מבינה ומודעת היטב לשלב התפתחותו של ילדך. ישנם פעוטות בגילו של בנך, שאינם אוהבים לחלוק בצעצועים עם חבריהם. על-מנת לכוונו ליצירת קשר תקין עם חברים, יש להראות לו מה "הרווח" שלו מחלוקה זו. למבוגרים נראה ברור, שילד צריך "לחלוק" בצעצועיו, אך האם אנו ממהרים לחלוק "בצעצועינו" עם זולתינו, כמו: פלאפון, מחשב נייד, משקפי שמש, שפתון ועוד ? כך גם הילד הצעיר, שאינו מבין מדוע הוא צריך לתת או לחלוק דבר השייך לו. כלומר, יש ללמדו שמשחק משותף עם חבר, יכול להיות הנאה גדולה בעבורו. ניתן לשחק עימו יחד, ולומר לו: כמה נעים לחלוק איתך במשחק, אני מאוד נהנת לשחק איתך, בניתם בלגו יחד מגדל עד השמים או איזה כייף לשחק ביחד, נכון? אין צורך להכריח את הילד לתת צעצוע שהוא לא רוצה, אך לא כך הדבר לגבי צעצועים של חברים. כאן יש ללמדו לבקש רשות לפני שהוא לוקח, ולומר לו: אסור לקחת צעצוע של חבר בלי שביקשת את רשותו או שאלת את החבר האם מותר לך ? ניתן בנוסף ללכת עימו לגן השעשועים, ושם להראות לו כיצד כולם משחקים יחד ומתחלקים במתקנים או לחלופין לתת לו חטיף, שיוכל לחלק לחבריו. הערתך לגבי הגן אכן חשובה לעניין זה. בגן הצעצועים הם של "כל ילדי הגן", ולכל אחד יש הזכות להנות מהם. בגן לומדים לחלוק בין המשחקים, ואף לחכות בתור. יש גנים שאינם מאפשרים להביא צעצועים מהבית, כדי לחזק נקודה זו. הדריכי אותו לחלוק מבלי לעשות מכך עניין או מבלי לכעוס עליו, בטוחני שכשיגדל (עוד קצת) הוא ידע לחלוק בצעצועים ואף יהנה מכך. בהצלחה, שירלי

12/05/2011 | 18:42 | מאת: מוטי

שירלי שלום, בני הבכור כבן( 12.5) מזלזל בהכל אם זה במטלות הבססיות שלו כגון הכנת שעורים וגם בהתייחסות מכובדת לנו ולמורים. זה גורם לבעיות וחיכוכים רבים והרבה פעמים הוא נותן את ההרגשה שהוא חושב שהוא חכם מכולם. יש לו ירידה בתוצאות בב"ס והצוות כבר זימן אתנו בגלל התחצפויות חוזרות אולם הוא בשלו.מצב מלחמתי זה הופך להיות מרכזי במערכת היחסים ביננו ואני מרגיש שאני מפספס משהו חשוב שיכול לפגוע בעתיד שלו. מהם הדרכים שהיית ממליצה לי להתמודד עם זה. בברכה ותודה מראש.

מוטי שלום רב, בשאלתך נגעת בתופעה שהנה שכיחה למדי, לצערי הרב. ילדים בגילו של בנך מרגישים לעיתים במעבר לחטיבת הביניים, שהנם ילדים גדולים, ושאף אחד "לא יכול עליהם". הם נחשפים להתנהגויות של הילדים הבוגרים בביה"ס (ילדי כיתות ט' ומעלה), ורוצים גם. כלומר, הם מתמרדים בצורה מאוד קיצונית בכל מה שהיה מוכר להם עד כה. הילדים רוצים לתפוס את מקומם החברתי, שהנו בעל משמעות יתרה בגיל זה, ומנסים להשתלב בין "המקובלים" ובין ה"מגניבים" בשכבה. מרד זה יכול להוביל לבעיות התנהגות קשות עד למצבי סיכון, כמו: התחצפות להורים ולצוות החינוכי, שינה מאוחרת, ירידה בלימודים, עישון, שתייה חריפה ועוד. במקרים אלו הילדים נמצאים בסיטואציות, שהנן קשות בעבורם מבחינה רגשית מצד אחד, אך מצד שני הם אינם יודעים כיצד לצאת מן המעגל מבלי להתפס כ"חנון" או כ"לא מקובל". בשלב זה התערבות הורית נכונה יכולה לעזור לילד להתמתן, "לרדת מן העץ הגבוה" ולמצוא את מקומו בחברת הילדים בני גילו. יש להלך על חבל דק מאוד בין הצבת גבולות ברורים לבין מאבק כוח. הורים אינם "נלחמים" בילדיהם – מסר זה צריך לעבור גם לבנך, כדי לנטרל מאבקי כוח – היו חכמים ולא צודקים. הזמינו אותו לשיחה גלוייה ופתוחה. בשיחה זו הקשיבו לרצונותיו – מה הוא רוצה ? התמקדו במטרותיו בבית הספר (לימודים), בחברת בני גילו ובמשפחה. ראו מה קשה לו, ובמה הוא צריך עזרה. שתפו אותו בדאגתכם הרבה, בתוצאות ובהשלכות שיהיו בעקבות בחירותיו והתנהלותו, למשל: ירידה בלימודים ופגיעה בעתידו. חשוב לומר לו, שהוא חשוב לכם, שלא תוותרו עליו ושאתם אוהבים אותו. העזרו בצוות החינוכי, ובדרכים לסייע לו מתוך ביה"ס. אם אתם חשים, שהמצב אינו משתפר, יש לפנות להדרכת הורים לקבלת הכוונה, תמיכה וליווי. לסיום עליכם לזכור כל הזמן, ולהזכיר זאת גם לבנכם, שהוא עדיין "רק" בן 12.5 – נער רך בשנים, שזקוק לכם ולעזרתכם. שולחת לכם הרבה כוחות ואורך רוח, שירלי

12/05/2011 | 17:36 | מאת: חנה

אני אמא ל4 ילדים ,שנים מהם נשואים, הבעיה היא תקשורת, מעבר ל"מה נשמע?" או "מה שלומך" אין לנו שפה משותפת , אני רוצה לדעת איך לנהל חיי משפחה שכולם יודעים מה קורה לכולם בלי להכנס יותר מדי ל"סודות " שלהם.להפתח קצת ............... או הרבה.......

לקריאה נוספת והעמקה

חנה שלום רב, הנך מצוייה כעת באחד ממעגלי החיים בהם הילדים "עוזבים את הקן", והופכים ל"ילדים גדולים" בעלי משפחות משל עצמם. בבניית קשרים משפחתיים טובים עם ילדים בוגרים יש לתת מקום וכבוד לבחירות שלהם בחיים, ולהניח בצד את הביקורת ואת העצות. להורים יש נטייה להשאיר את ילדם הבוגר במעמד של "ילד נצחי", מתוך ידיעה שההורים יודעים מה הכי טוב בעבורו – דעה זו יוצרת חסימות בתקשורת. כדי לפתח פתיחות ותקשורת הדדית טובה, רצוי שתבדקי קודם מה חוסם אותך ?, מה "הסודות" שלך ? ומה יגרום לך להפתח ? נסי למצוא תחומי עניין משותפים לך ולילדייך במגוון נושאים, כמו: פוליטיקה, תחביבים, טלוויזיה, עבודה ועוד. ערכי מפגשים משפחתיים של ישיבה באווירה טובה ונעימה, למשל בארוחת שבת, בצפייה במשחק כדורגל יחד או בפיקניק משותף. קשר טוב עימם ושיתופם בחייך ובחייהם ללא ביקורת, יביאם בסופו של דבר להפתח ולשתפך בחייהם. מודל לקשר טוב עם הילדים הבוגרים, ישליך לטובה גם על הילדים הצעירים בבית. אושר וכל טוב, שירלי

12/05/2011 | 13:47 | מאת: ענת

פנו אלי לאחרונה מבית הספר שלו (המחנכת שלו) שהוא לא מתרכז בשיעורים, הרבה פעמים מפריע, או יוצא ממש אחרי 15 שעה. ישלו בעית למידה למבחנים.. הוא תמיד היה ילד כזה לא מאורגן, ברדקיסט והיפר אבל אני ממש חוששת שזה יפגע לו בלימודים אז אני רוצה לתפוס את הרכבת בזמן לפני שיהיה מאוחר מידי ולשאול מה צריך לעשות ובאיזה גישה כדאי לנקוט?

ענת שלום רב, בנך נמצא בשלב משמעותי מאוד בלימודיו, ועליו לגייס את מלוא מרצו ורצונו כדי להצליח. בררי עימו היכן קשה לו באופן אוביקטיבי, והיכן הוא נוהג "לוותר לעצמו" ולא להתמודד. בדקי עימו מהי מידת המוטיבציה שלו מן הלימודים, וחזונו להצליח ולהתקדם בחיים. אם הוא רוצה ללמוד ולהצליח, קבעי עם המחנכת פגישה, שמטרתה חשיבה משותפת לבניית תוכנית עבודה לקידומו של בנך. בשיחה זו רצוי שישתתפו גורמים רבים שמעורבים בלימודיו, כמו: היועצת, המחנכת, הפסיכולוגית החינוכית, המנהלת וכו'. סמכי על הצוות במקצועיותו ובהמלצותיו. חשוב להעביר לבנך מסר חד משמעי, שלא מתייאשים ממנו ושלא "מרימים ידיים". יש לעשות כל שניתן, כדי להחזירו "למסילה". בהצלחה, שירלי

13/05/2011 | 09:57 | מאת: ענת

אם זה לא משהו קצת יותר מורכב מ"להחזיר למסילה" כי אני ממש מרגישה שהוא נמצא במצוקה (לא שחס וחלילה הסתבך במשהו) אלא פשוט יש לו כ"כ הרבה מה להוציא מעצמו אבל איכשהו זה מתפקשש בדרך ואז חושבים שהוא עצל או טיפש וכו'.. וזה ממש לא נכון להיפך הוא אפילו מבריק, פשוט אני שמה לב שהוא תמיד נמצא בבלגאן עם עצמו ועם הסביבה. את מבינה למה שאני מתכוונת?

11/05/2011 | 17:31 | מאת: חסוי

שירלי שלום בתי בת שלוש מסרבת להיפטר מהחיתול. היא גם לא מוכנה לשבת על סיר או בשירותים. קנינו לה תחתונים ואמרנו לה שתיבחר, קנינו לה פאזל של הסיר שלי, סיפורים, די וי די, פיפי פרס אך לשווא. היו מספר פעמים שהצלחנו להוריד לה את החיתול אך זה לא היה ממש מרצונה, זה היה יותר כדרך אגב, וכשהיא הייתה צריכה פיפי היא ביקשה חיתול ואז ברח לה במכנסיים. הבעיה מתחילה בחילוקי דעות ביני ובין בעלי. הוא טוען שהיא מוכנה אבל זה פשוט נוח לה לעשות בחיתול. ממה שאני קראתי, שמעתי והתייעצתי הבנתי שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ובלי מאבקי כוח בסוף זה יגיע. אך בעלי חושב אחרת... אודה להתיחסותך בנושא

שלום רב, נראה, שאת פועלת בדרך הנכונה בגמילתה של בתך. קראת והתייעצת בנושא, ואכן בתהליך הגמילה יש להעזר בסבלנות רבה ובאורך רוח, כדי לא ליצור מאבקי כוח והתנגדות לתהליך. השליטה בצרכיה תלוייה בבשלותה של הילדה הן פיזית והן רגשית. כדי להיגמל בקלות יחסית, יש צורך ברצון ובשיתוף פעולה מלא של בתך, מעבר להכוונה ולעזרה שלך במשחקים, בסיפורים, בסיר מעוצב ועוד. לגבי חילוקי הדעות בינך לבין בעלך – להורים יש לעיתים חילוקי דעות בדרך ובגישה החינוכית, ואלו מתקבלים על הדעת. אולם הם יכולים ליצור אצל בתך בלבול, אם היא נחשפת אליהם. ילדים חשים בחילוקי דעות גם כשאינם נאמרים בגלוי. לכן ממליצה לכם לשבת לשיחה, שבה תקבעו דרך חינוכית אחת ויחידה. בשיחה זו שתפו זה את זה בדעתכם בנושא, צמצמו את הפערים ביניכם והגיעו "לשביל הזהב". בהחלטה המשותפת פעלו מול הילדה. היו סבלניים וקשובים לצרכיה. ילדים בריאים נגמלים מטיטול במוקדם או במאוחר. בנוסף, וכדי שתהיו רגועים, ניתן להתייעץ עם רופא הילדים (ללא נוכחותה של הילדה), כדי לשלול בעיה גופנית ולהתייעצות נוספת. בפורום ישנן כמה שאלות בנושא, מזמינה אותך לעיין בהן עם בעלך מעבר לתשובתי אלייך. בהצלחה, שירלי

16/05/2011 | 15:07 | מאת: חסוי

תודה רבה. התשובה עניינית ומקצועית ומאוד עזרה

08/05/2011 | 10:51 | מאת: אמא לנסיכה

בוקר טוב, ביתי אוטוטו בת 4. בתחילת השנה שהייתה בת 3 נכנסה לגן חדש-גן עיריה. בתחילת השנה הגננת עשתה רושם מאוד טוב על כולם וגם שמה הלך לפניה משנים עברו. היא הייתה בשבתון וחזרה השנה לגן. אך במהרה הסתבר שהגננת נעדרת כל יום שני וחמישי, כועסת ששואלים אותה דברים, מניפולטיבית, לא מיידעת את ההורים בנעשה בגן ואינה משקיעה בעבודות יצירה . לאור זאת פנו מס' הורים לפיקוח וכנראה שבעקבות זאת חל שינוי. במחצית השניה הגננת לא נעדרה כמעט והתחילה קצת יותר לעבוד עם הילדים אך עדיין היא לא מיידעת את ההורים בנעשה בגן וממשיכה במנופליטביות שלה. לדוגמא היא טוענת שהעבירה להורים דף בנושא גינה לימודית אך לא עשתה זאת מעולם וניסתה להפיל את עליי שהייתי בחופשת לידה אז כנראה לא קיבלתי. אך משוחחתי עם הורים ראיתי שאף אחד לא קיבל ואף אחד לא יודע על מה אני מדברת. מכיוון שכך היה במחצית השנה החלטתי לרשום את ביתי לגן אחר שהוא גן מאוד מבוקש וגם מאוד התרשמתי ממנו שהייתי ביום הפתוח. ואכן קיבלתי אישור לגן הזה. אך לאחר מכן רצה שמועה שכנראה הגננת בגן החדש עוזבת. אבל למרות זאת יש שם סייעת מדהימה ובשנה לפני זה הייתה גם גננת מחליפה מעולה. כשהתקשרתי לגן לברר את סוגיית הגננת לשנה הבאה היא אמרה שהיא עדיין לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה אם היא תשאר או לא. אך עם זאת היא ציינה בפניי שלא טוב לבטחן העצמי של הבת שלי להעביר אותה גן לשנה אחת ועדיף להשאיר אותה באותו גן. וזה עורר אצלי ייסורי מצפון. אבל מאידך הבת שלי מסתגלת במהרה לחברה חדשה ואין לה בגן הזה קשרי חברות של מעבר לגן. אבל בכל זאת משהו דחף אותי להתקשר ולבקש להשאיר אותה באותו גן ולא לעשות את השינוי שביקשתי. בהתחלה אמרו לי שאין מקום ואי אפשר וכל כך ביקשתי ואז אמרו לי שיעשו מאמץ. אבל אז שוב הפעם פגשתי הורה שסיפר לי שאותה גננת לפני כ- 10 שנים הייתה גננת שונה לגמרי והיום הוא מאוד מאוכזב ממנה והוא דיסקס איתי את המעבר לגן אחר. מסתבר שהוא מאוד ביקש ופילל לעבור לגן שאני ביקשתי. ואז חשבתי לעצמי שאולי הקשבתי לרגש שלי יותר מידי ועשיתי טעות שהשארתי אותה באותו גן ואז התקשרתי שוב לעיריה ושאלתי מה עשו לגבי הרישום של ביתי ואז נעניתי שנענתה בקשתי והשאירו אותה בגן שהיא עכשיו ומשביקשתי לעשות שוב הפעם שינוי ולהעבירה לגן שביקשתי ברישום נאמר לי כי זה כבר בלתי אפשרי ואין דרך חזרה. ועכשיו אני מרגישה עם עצמי רגשות מעורבים שאולי עשיתי את הדבר הלא נכון. ואולי זה המחיר שמשלמים שלא החלטיים. תודה

שלום רב, ריגשת אותי ברצונך העז לאפשר לבתך את הגננת ואת הגן "הכי טובים" בעבורה. עברת התלבטות, שאינה פשוטה ושאינה קלה בעיני – מהי המסגרת הנכונה לילדה? בתשובה זו אין "נכון" או "לא נכון". מה שנראה כ"מצויין" להורה אחד, נתפס כ"גרוע" בעיני ההורה השני. בנוסף, בחיים אין דבר שהוא "מושלם", כך גם גן הילדים של ילדינו. חשוב, שתדעי לבטוח ולהעריך את הצוות החינוכי ביתרונותיו ובחסרונותיו. אם בתך הולכת לגן בשמחה, ושם היא מציירת, משחקת, לומדת, מתחברת, רוקדת ונהנת (רוב הזמן), ואינה נפגעת בדרך כלשהי מן הגננת, אין סיבה להעבירה לגן אחר או לרגשות האשם שלך. בשהותה במערכת החינוך היא תפגש ותתמודד עם דמויות חינוכיות רבות ומגוונות. בטוחני, שאת רובן היא תאהב, אך יהיו כאלו שיהוו עבורה אתגר והתמודדות, כמו שלכל אחד מאיתנו המבוגרים היו בגן ובביה"ס גננות או מורות שאהבנו יותר או שאהבנו פחות. המשיכי להיות מעורבת בנעשה בגן, כדי שבתך החמודה תקבל את המיטב ואת המירב מן הצוות החינוכי. בהצלחה, שירלי

04/05/2011 | 18:14 | מאת: טלי

שירלי שלום! בני בן 11 חודשים ונוהג להסביר את רצוניו בהצבעה. נגיד אם הוא רוצה שנעלה לקומה שניה של הדירה, אז הוא מצביע על מדרגות ואם הו רוצה צעצוע או חפץ מסויים , הוא מצביע עליו , אבל כמובן לא כל החפצים בבית הוא יכול לקבל ואני שמה לב שאם הוא לא מקבל משהו שהוא רוצה או כשעושים משהו שהוא לא רוצה באותו רגע (למשל מחליפים חיתול), הוא מתחיל לבכות לשרוט אותי בפנים, יכול גם לתת מכה על לחי שלי. ע עכשיו או שלא הגבתי בכלל או שהורדתי את היד שלו מהפנים ואמרתי לא בקול רגוע אבל רציני שזה כואב לי ואסור לעשות ככה. ברור לי ש זה לא עוזר בנתיים, בגילו אני לגמרי לא בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון ומבקשת את יוצך,אך מבחינה חינוכית להגיב להתקפי כעס שכאלו? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום רב, שריטה או סטירה של פעוט כלפי זולתו בשעת זעם או בשעת תסכול הנן גבול בל יעבור. בנך צריך להבין באופן חד משמעי, שאסור לו להכות. ילדים בגילו אינם מבינים הסברים, אלא מעשים, לכן כשהוא מנסה לפגוע, אחזי בידו ואמרי לו בטון תקיף ובארשת פנים רצינית וכעוסה – אסור להרביץ !! גם אם הוא הצליח בכך, יש לעשות את אותה הפעולה. אין צורך לכעוס באמת, אלא להעביר לו את חומרת המעשה דרך התנהגותך, כדי שהיא תהיה חדה וברורה. ילדים בגילו של בנך מתוקים לעיתים רבות גם בהתנהגויות שאינן ראויות, אך כדי שאלו לא יתקבעו בהמשך, יש למגרן בהקדם האפשרי. כל טוב, שירלי

03/05/2011 | 14:15 | מאת: איילה

יש לי ילדה מדהימה , חברתית , פיקחית , הבעיה היא שהילדים לא רוצים לשחק איתה כי על כל דבר היא מגיבה בבכי והיא גם מרביצה באגרסיביות , גם בבית , בניגוד לאחותה הקטנה שהכול פשוט איתה , עם הגדולה כל דבר זה פרוייקט ומלווה בצעקות , צרחות ובכי ( כגון לקום בבוקר , להתלבש , להסתרק , מקלחת ועוד ..) .. אני ובעלי מרגישים אובדי עצות ולא יודעים כבר איך להתמודד איתה , נשמח לעזרה ...

לקריאה נוספת והעמקה

איילה שלום, רשמי בבקשה את גילה של בתך. שירלי

05/05/2011 | 09:03 | מאת: איילה

היא בת שלוש וחצי

איילה שלום רב, ילדים מדהימים וחכמים, כמו בתך, מבינים ותופסים סיטואציות חברתיות או התנהגות הורית היטב. בנוסף, הם מגיבים בצורה פיזית, כאשר הם כועסים או חשים תסכול. מצד אחד, התנהגותה שכיחה. מצד שני, תפקידכם בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי ללמדה, כדי להגיב אחרת. בגן תני לגננת להתמודד איתה בכלים החינוכיים ובגבולות שלה – אלו יהיו תוצאות טבעיות להתנהגותה, אם למשל הגננת תעניש אותה או אם ילד לא ירצה לשחק עימה. את יכולה לומר לה, שהגננת סיפרה לך שהיא הרביצה ושאת מבינה שהיא כעסה או התעצבנה, אך את בטוחה שלא היה לה נעים מהעונש של הגננת, ותני לה לספר לך מה קרה. נסי לחשוב עימה בהדרכתך, מה עושים כשכועסים ? למשל, לפנות לגננת או לחכות בסבלנות שהמשחק יתפנה. את יכולה לתת לה דוגמאות בעצמך, ולהוות בעבורה מודל – כשאני כועסת אני.... בבית ארגנו את סדר היום בצורה מסודרת ומובנת כמה שניתן. היא צריכה להבין במעשיכם, שאינכם במאבק כוח עימה , ושהנכם רגועים מולה. ספרו לה על סדר היום, למשל: בבוקר אנו קמים, מצחצחים שיניים ומתלבשים – מה היית רוצה לעשות קודם להתלבש או לצחצח שיניים ? יש לומר לה מראש, שאם היא תבחר לבכות ולצרוח, אתם תאלצו בצער רב לעשות את הפעולות הללו בכוח, מכיוון שצריך לצאת בזמן לגן ולעבודה, ולשניכם לא יהיה נעים. אם היא משתפת פעולה יש לעודדה, ולומר לה, שאתם רואים שהיא מתאמצת או שהבוקר היה לכם נעים איתה ועוד. כמו-כן תנו לה תפקידים בבית, כדי שתרגיש גדולה ובעלת משמעות. שינוי בהתנהגותכם, סדר ועקביות יובילו לשינוי. בהצלחה, שירלי

01/05/2011 | 23:38 | מאת: מרי

הי שירלי, ערב טוב. אולי שאלה שלי לא במקום, אבל אני אנסה. אני מתגרשת מבעלי, והגירושין הוא לא כל כך נעים. יש לי בן מקסים בן שנה ו-9. הוא נורא מחובר לאבא שלו ועכשיו כשהוא לא נמצא הוא מחפש אותו בכל הבית. הלב שלי נקרע לחתיכות. איך עלי לפעול? מה להגיד ? איך להכין אותו לכך שאבא זה "אורח" שבא והולך. הוא טרם מדבר אך מבין ההההההכל.אני גם מפחדת שאבא יסית אותו נגדי. כל העצה תתקבל בברכה. תודה מראש

מרי שלום רב, גירושין הנו תהליך מורכב ובעל משמעות גדולה מאוד לכל חברי המשפחה. לשם כך יש צורך בהערכות מחודשת בטווח תפקודי החיים שלכם ושל בנכם, כמו: הסדרי ראייה, הקשר עם הפרוד, הקשר עם הילד ועוד. לגירושין יש מחיר. כדי למזער את הפגיעות ואת המשקעים, יש לעשות זאת בדרך נכונה וחכמה. הנכם מתגרשים זה מזה, אך הורים לבנכם המקסים תשארו לעד - הקלישאה הנה נכונה. יש צורך להפריד בין המטענים הזוגיים לבין ההורות שלכם - משימה זו אינה קלה ואינה פשוטה. להורים יש לעיתים רצון לפתוח פרק ב' בחייהם ולבנות חיים אחרים וחדשים. לעומת זאת, ילדים אינם מעוניינים בפרק ב' בחייהם. חשוב מאוד לשמור כעת על שגרת חיים ברורה ומובנת לבנך כמה שניתן. רגשות אשמה ופיצוי לילד, אינם תורמים לו, ועלולים להוביל להפרעות התנהגות אצלו. ממליצה לך לפנות לייעוץ ולהדרכת הורים במהרה, רצוי בשיתוף פעולה של אב בנך. שם ידריכו אתכם כיצד לפעול נכון, וכיצד לשתף פעולה זה עם זה בזוגיות הורית. מאחלת לך בהצלחה בדרכך החדשה - ליבי איתך, שירלי

04/05/2011 | 21:44 | מאת: מרי

תודה רבה שירלי, במיוחד על סולידריות:) באמת תודה

27/04/2011 | 21:46 | מאת: טאלוש

היי החלטתי ללמוד ייעוץ חינוכי ושבוע הבא אני אני שולחת הטופסץ :) אבל רוצה עזרה ממך אם אפשר, צריך לענות על כמה שאלות ולצרף אותם לטופס, את מוכנה לעזור לי?? איך לענות עליהם מה כדאי לכתוב???? אשמח מאוד אם תסכימי לעזור לי. אנא התייחס/י לכל אחד מן הנושאים הבאים, במסמך נפרד שיצורף לשאלון זה, בהיקף של עד 5 שורות מודפסות לכל נושא ובסה"כ עד 3 עמודים מודפסים.  ניסיון חינוכי / טיפולי )כולל ניסיון בעבודה פרטנית ו/או קבוצתית ; ניסיון בהוראה או כל ניסיון אחר(.  ניסיון ניהולי/מנהלי במערכות חינוך.  סיבות לבחירה בלימודי תואר שני בייעוץ חינוכי.  מקורות הידע שלך לגבי תפקיד היועץ.  מדוע את/ה רואה את עצמך מתאים/ה לתפקיד של יועץ ?  כשאת/ה חושב/ת על עצמך בפן המקצועי בעוד 5 שנים, איך את/ה רואה את עצמך ?  נקודות חוזק ונקודות חולשה שלך.  איך להערכתך יעזרו / ישתקפו נקודות החוזק הללו בתפקודך כיועץ/ת חינוכי/ת  איך להערכתך יפריעו / ישתקפו נקודות החולשה הללו בתפקודך כיועץ/ת חינוכי/ת אני מבקשת שתתני לי איך לענות עליהם, מה כדאי?? כי אני משערת שזה יהיה חלק מהראיון. תודה רבה

טאלוש שלום, ברכות על בחירתך בלימודי הייעוץ החינוכי. השאלון שצרפת הנו אישי, ומיועד למילוי על-ידיך בלבד. בשאלון זה אין נכון או לא נכון, יש את "טאלוש", ומה שאת מביאה מעצמך למקצוע. לא מצפים ממך להיות "יועצת" בשאלון, אלא האדם שאת. כמו בכל מקצוע, ישנן מגוון רב של "יועצות", וכל אחת נותנת את הטון שלה למקצוע. מכיוון שאיני מכירה אותך באופן אישי, לא אוכל לעזור לך במילוי הטופס, משימה זו עלייך לבצע בעצמך. שולחת לך הצלחה מרובה. אשמח שתמשיכי לעדכן. שירלי

היי שירלי, בתי בת שנתיים נמצאת במהלך היום בגן שבו 20 ילדים לערך. בכל פעם שאני שואלת אותה איך היה בגן? או סתם מדברת על משהו שקשור לגן, לילדים ולמטפלות, התגובה הראשונית שלה זה קישור לילד שמרביץ לה כשהיא מבטאת את זה בשמו של הילד, מציינת שהוא הרביץ ואומרת " נו נו נו". אני מסבירה לה שבאמת אסור להרביץ ושצריך ללכת לגננת ולספר לה. השאלה שלי היא האם זה באמת מה שצריך להסביר לה? אני לא רוצה שהיא תהיה חסרת בטחון משום שאין לי ספק שיציקו עוד המון פעמים בחייה וישנה האפשרות להסביר לה שאם מרביצים לה- שתחזיר!!! השאלה אם זו הדרך הנכונה משום שאם בבית אני מסבירה לה שאסור להרביץ בכל מקרה אז אני סוטרת את עצמי. אשמח לקבל תשובה :)

ליאת שלום רב, בתך הפעוטה חווה בגן לראשונה בחייה יחסי גומלין חברתיים (אינטראקציות חברתיות) לטוב ולרע, לנעים ולפחות נעים, כשהורייה אינם נמצאים עימה. בתוך כך היא לומדת, כיצד להגיב, כיצד לשרוד וכיצד לשמור על עצמה. זאת היא עושה הן בעזרת החינוך שהיא מקבלת בבית, והמודל ההורי שלכם והן דרך התבוננותה בהתנהגויות ובהתמודדויות של ילדים אחרים. האלימות הפיזית הנה גבול חינוכי – אסור להרביץ בגן, אסור להרביץ בביה"ס, וכמובן אסור להרביץ כמבוגרים – לכך יש חוק ברור וחד משמעי. כאשר הורים אומרים לילד: "מרביצים לך – תחזיר", הם קובעים בעבורו את הפתרון, אבל בחיים יש מגוון רב של התמודדויות ופתרונות לבעיות ולחילוקי דעות. הילד שמרביץ בגן בוחר בדרך זו מסיבותיו , בתך יכולה לבחור בדרך אחרת, שמתאימה לה ושמתאימה לגישה החינוכית שלך. שבי עימה, וחשבו יחד על דרכים להתמודד עם ילד שמרביץ (כמובן שכאן את עושה את רוב העבודה בגלל גילה הצעיר), למשל: לגשת לגננת, להתרחק מהילד, לשיר את השיר – אל תכה זה לא יפה תן לי יד ועוד אחת חברים טובים נהיה, חברים טובים נהיה וכל רעיון יצירתי אחר יתקבל בברכה. את יכולה לשחק עימה במשחק תפקידים "בכאילו", ולראות יחד איתה מה עושים. אם בתך מציעה את פתרון "הלהחזיר", ניתן לומר לה שגם זו אפשרות, אך אצלכם בבית לא מכים, ואם היא תבחר בפתרון זה יכול להיות מצב שבו הגננת תעניש אותה או שילדים לא ירצו לשחק עימה, כלומר שקפי לה את המחיר בבחירת התנהגות זו. יש לעודדה ולחזקה , כשהיא משתדלת או מנסה פתרונות להתמודדות עם המצב. בנוסף לכך, רצוי לשמוע מן הילדה מה בדיוק קורה לה בגן. מכיוון שהיא מאוד צעירה, אעזרי בגננת, שתספר לך על הקשר בין בתך לבין הילד "שעושים לו נו נו נו". אולי באמת יש צורך בהתערבות או בתשומת לב נוספת של הגננת. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

21/04/2011 | 20:46 | מאת: דנה

היי שירלי, בתי בת ראשונה המקבלת המון תשומת לב ויחס כבת שנתיים מרביצה ללא סיבה,למשל: תוך כדי הקראת סיפור פתאום היא מרביצה וצועקת. גם לאחר שאני מסבירה לה בצורה יפה שזה לא נעים שהיא מרביצה לי, היא חוזרת ומרביצה שוב. חשוב לי לציין שזה לא כתוצאה מכך שהיא לא מקבלת תשומת לב משום שתוך כדי שאני משחקת איתה היא מרביצה. אשמח לדעת איך להתנהג ואם יש דרך למנוע את זה.

לקריאה נוספת והעמקה

דנה שלום רב, נראה שאת משקיעה זמן רב ומאמצים בחינוכה ובגידולה של בתך. התנהגותה שכיחה לגילה, ובה היא בודקת את מערך הגבולות מולך ומול זולתה. זו אינה קשורה ליחס ולתשומת הלב שאת מרעיפה עלייה. מחד גיסא, הנך צריכה להעביר לבתך מסר חד משמעי, ברור ועקבי ללא חיוכים וללא צחוק, שאסור להרביץ לאמא (כמובן גם לזולתה – אסור !!). זהו גבול בל יעבור. ילדים צעירים אינם מבינים הסברים ארוכים, אלא משפטים קצרים וברורים, לצד התנהגות של ההורה מול ההתנהגות הבלתי רצוייה שלהם. מאידך גיסא, יש לעזור לה בויסות הרגשי, כאשר היא חשה תסכול או כעס , לדוגמה: לפני שאתן יושבות לשחק יש לומר לה מראש, שאת מאוד שמחה ורוצה לשחק עימה, אך אם היא תבחר לצעוק או להרביץ את תאלצי בצער רב להפסיק את המשחק. אם היא מרביצה, מפסיקים מיד לשחק. ניתן לומר לה בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בצעקה), שלא נעים לך לשחק עימה כך, ושמחר תנסו לשחק שוב בנעימים ללא הרבצה. אין לחזור למשחק גם אם היא מבטיחה, שלא תרביץ שוב או אם היא בוכה . כשהיא מתנהגת יפה במשחק יש לומר לה, שהיה לך נעים לשחק איתה או שתרצי לשחק עימה גם מחר (רצוי בתוספת של חיבוק ונשיקה). במקרה שהיא מרביצה בזמן תסכול, כמו: לא הצליח לה במשחק או הפסד, יש לברר עמה על מה הכעס, ולחשוב איתה על דרכים אחרות חוץ מלהרביץ.. זאת יש לעשות כששתיכן רגועות ומקשיבות זו לזו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

21/04/2011 | 18:01 | מאת: סיביריה

חג שמח! קשה להתמודד עם מישהי שלא כל כך מביעה רגשותיה בצורה חופשית למעט כעס/עצב ושמחה קיצונית הנובעת מתמונות של פרצופים יפים, טלויזיה ומחשב. לאחרונה נתקלתי במשפט שנרשם על ידה באתר חברתי באינטרנט ואני לא יכולה לשאת יותר את הזלזול, הבושה בי כאם וחוסר שביעות הרצון שלה כאשר רצונותיה לא נענים. ככלל, ביתי הנה נערה נעימה ודי נוחה עם הבריות ומאד מאד ביישנית אך מאידך אינה שמחה במשפחתה לכאורה ורוב הזמן התחושה היא כי הייתה שמחה לו לא היינו קיימים (כולל אחיה הקטן ממנה) או אם הייתה בת למשפחה אחרת. עזרתך בבקשה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, גיל ההתבגרות הנו זמן, שבו בתך מבררת ובונה את זהותה העצמית ואת סגנון חייה. הדרך לשם רצופה על-פי רוב בקשיים רבים הן של בתך והן של הסובבים אותה. היא נוהגת כמתבגרת טיפוסית, אשר רואה את החיים בקצוותיו – שחור/לבן , טוב/רע, אוהב/שונא – ובכך גם יוצרת קונפליקטים או מצבים שמובילים לריבים עם ההורים ו/או עם המבוגרים בחייה, למשל: אם אחייה הקטן נכנס לחדרה, ומציק לה היא אינה יכולה לראות את הסיטואציה הנקודתית של "אח שהציק", אלא רוצה ל"חפש" משפחה אחרת. לבטח היא מודעת לכך, שבכל המשפחות יש "אח מציק" או "הורים חופרים". בתך זקוקה להתרחקות ממך (גם עם זו אינה נעימה בלשון המעטה), כדי להביט על סיבתה וכדי להחליט כיצד היא בוחרת להתנהל בחייה. אולי היא מרשה לעצמה להתנהל ב"אי נחמדות" בבית, שבו נוח ובטוח לה, וששם היא יודעת שיאהבו אותה למרות הכל. הנך פועלת בדרך הנכונה, כשאת מצליחה עדיין לראות את הדברים הטובים שבה : "נערה נעימה, נוחה עם הבריות ומאוד ביישנית". את צריכה לבטוח בעצמך ובחינוך שאת מעניקה לה. אם "הגרעין החינוכי" והקשר עימה בבסיסו הוא טוב, סביר להניח שהיא תחזור ל"שביל האמצע". בנוסף, חשוב ליצור עימה תקשורת פתוחה, אוהבת וחמה. השתדלי לא להעלב מדברייה למרות שדבר זה אינו קל, ושעוצמת הפגיעות הנה גדולה ומרובה. נסי לצאת עימה לסרט או לבית קפה רק שתיכן. בשיחה זו הקשיבי לה ללא ביקורת וללא כעס, שתספר על תחביבים, על חברים, על אהבות או על כל נושא שיחה שמעניין אותה. את יכולה גם לשתף אותה בדברים שפוגעים בך מדברייה, ולשמוע מה מפריע לה או לספר לה קצת חוויות מתקופת ההתבגרות שלך. אם הדברים נאמרים במקום סטרילי ללא "קהל" של אחרים ובנועם הם נשמעים ומתקבלים אחרת. החג הנו מועד טוב ליצירת שיחה זו. זכרי, שהיא עדיין "ילדה קטנה", שזקוקה למשפחתה בכלל ולאמה בפרט. חג נפלא, שירלי

18/04/2011 | 23:26 | מאת: אמא

שלום לאחרונה שמנו לב כי בתי בת השנתיים וחודשיים יודעת לקרוא, מדובר במילים שאינה מכירה והיא מזהה אותן ללא כל קושי. לא מדובר במילים שהיא "צילמה" בזכרון אלא מילים חדשות שמעולם לא ראתה. מה התופעה מראה ? ועד כמה התופעה נדירה , אם בכלל ?

לאמא שלום רב, אין באפשרותי לאבחן את בתך הפעוטה, ולומר לך מה מראה התופעה שציינת. לפי מיטב ידיעתי אין כלי אבחוני לבדיקת יכולות קוגנטיביות בגיל זה. הגדרה מדוייקת של התופעה או רמת נדירותה אינן נראות לי הכרחיות כעת לבתך. ילדתך אוהבת ספרים , אז אפשרי לה להנות מהחוויה והעשירי אותה בהתאם לצרכיה. הנך מוזמנת לפנות לאנשי מקצוע, שעוסקים בנושא כמו: פסיכולוג של ילדים או מרכז להתפתחות הילד, כדי לקבל הדרכה והכוונה. חג שמח, שירלי

20/04/2011 | 15:52 | מאת: אמא אחרת

שלום אמא, הקריאה בגיל צעיר כל כך נשמעת מדהימה! אני כותבת רק כדי לעורר עירנות, כשאני יודעת שככל הנראה אין בכך צורך. לו היה קושי בתחום אחר, חברתי למשל, היית כנראה כותבת עליו. אבל ליתר בטחון.. אם את מרגישה שיש לילדתך קשיים מסויימים בתקשורת ביניאישית או הבנה, על אף הקריאה המרשימה, הייתי פונה לקלינאית תקשורת להתייעצות. נתקלתי פעם במונח היפרלקסיה, ומאז קריאה כל כך מוקדמת משאירה אותי עירנית. מקוה שזה לא רלוונטי :-) חג שמח, אמא אחרת

20/04/2011 | 21:58 | מאת: אמא

תודה רבה לשתיכן על התשובה, לעת עתה לא נבדוק את העניין כי לא נילווים לכך תופעות חריגות אחרות, אך נמשיך ונעקב. חג שמח .

ל"אמא אחרת" תודה על התיחסותך ועל תשובתך. ל"אמא" בהצלחה בגידולה של בתך. שירלי

18/04/2011 | 15:22 | מאת: אורית

ביתי בת שנתיים וחצי גמולה מטיטול כחודשיים , אך מלבד קקי , מסרבת לעשות באסלה אלא רק בטיטול, ולא בפורום של אנשים אלא בצד. אשמח לעצתך .חג שמח.

אורית שלום רב, בפורום ישנן שאלות ותשובות שעוסקות בנושא הגמילה את מוזמנת לקרוא בנוסף לתשובתי אלייך. ולשאלתך – בתך עדיין צעירה מאוד. בעבר, כאשר היו טיטולי בד, ואימהות היו צריכות לכבס ולהרתיח את הטיטולים, הן מיהרו, דרשו ועמדו על גמילה בגיל מאוד צעיר, גם אם הילד טרם היה בשל לכך. היום בעידן הטיטולים החד פעמיים, ניתן יותר להתחשב בילד, בצרכיו ובבשלותו. בשילה משמע, שהילד מוכן לעבור (פיזית וריגשית) לשלב ההתפתחותי הבא בחייו. זו גם הסיבה, שילדים היום נגמלים בגיל מאוחר יותר מילדים שהולבשו בחיתולי הבד. אי לכן העזרי בסבלנות יתרה (אולי מישהו או משהו קצת מלחיץ אותך בגמילתה ? – נסי לברר עם עצמך את העניין), תני לה להגמל בקצב שלה ובדרכה. ילד ש"מתביש" לעשות קקי ליד אנשים, משמע שהוא מודע לכך שזו פעולה אישית, שיש לעשותה בנפרד. כשהיא מבקשת "קקי", הציעי לה ללכת לשרותים. אם היא מסרבת, גשי עימה לצד, והמתיני עימה בלי לומר מילה. כשהיא מסיימת החליפי לה חיתול, כדי שיהיה לה נעים ונקי. מילת המפתח פה היא – סבלנות. גמילה אינה הליך מהיר ופשוט, גם אם את שומעת מסובבייך על ילדים שנגמלו "בין לילה", תני לבתך את הזמן לעשות זאת בקצב שלה. "מלחמות" מיותרות עלולות להסתיים במאבקי כוח ובעצירות. חג שמח, שירלי