נגישות
נגישות

חזרה לשגרה

דיון מתוך פורום  ייעוץ חינוכי

10/05/2012 | 21:04 | מאת: מרי

ערב טוב שירלי הנה אני כאן שוב מבקשת את עזרתך בסיטואציה מאוד אבל מאוד לא פשוטה. לפני כחודש אבא שלי נפתר בפתאומיות, עקב המצב נאלצתי להיות בבית של אמי כאשר ישבנו ימי אבל שבועיים נוספים. היום אני נמצאת כמה פעמים באמצע השבוע וסופי שבוע בבית של אמי. יש לציין שכמה ימים סידרתי את הבן שלי אצל הגננת או החברות, אך מכיוון שאין לי הרבה אפשרויות כל שאר הזמן הקטן היה איתנו. מיותר לציין שאווירה בבית היתה מזעזעת, מצד אחד אני התאפקתי להוציא את כאבי והדמעות כדי שהקטן לא יראה אותי במצב הזה, אבל מצד שני איבדתי את השליטה אליו. ילד הפך למאוד לא ממושמע, ומפונק, כח בכל פעם כשהוא עמד על שלו אמא שלי ישר סיפקה את בקשתו ואני נשארתי בצד, כי כשאנו אצלה בבית הכל מתהפך וילד מקבל המון מסרים כפולים ממני וממנה. הוא הפך לאלים, כל 2 דקות התקפי זעם, התחיל להתעורר בלילות ולגמרי הפסיק לישון לילה רצוף, כמו פעם. בעבר, יש לציין כמעט לא היו לי בעיות איתו בלילות, הוא ידע מצוין להרגיע את עצמו. בימים אחרונים חזרתי לביתי עם הקטן, וממש אבל ממש קשה להחזיר אותו לשגרה. הוא לא מקשיב לי, עושה מה שבא לו ובכל פעם יש בכי וצרחות בבית. בנוסף לכל הצרות, בעלי לשעבר כרגע הגיש נגדי כתב תביעה עם כל מיני טענות. אני ממש מרגישה שהשליטה הלכה לאיבוד, כואב לי לראות שהילד הפך לכזה לא ממושמע. השאלה המרכזית שלי היא האם עלי להיות קשוחה נחושה בעמדותיי או להיות יותר אוהבת ומחבקת ומוותרת, כי באמת אני מתקשה להבין מה הסיבה למהפכה כזו אצל ילד בן שנתיים ושמונה. עד היום כל הישומים של המלצותיך עבדו מצוין, מקווה לשמוע ממך גם הפעם מהי הדרך לתהמודדות עם ילד מרדן ועקשן במצב שתיארתי. יש לציין כי הוא הפסיק לגמרי לצייר ולחבר פאזלים וכ"ד, משחק רק עם מכוניות ומבקש המון טלוויזיה.תודה מראש וממש מתנצלת על אורך הפניה.

לקריאה נוספת והעמקה

מרי יקרה שלום רב, צר לי לקרוא על פטירתו של אביך. משתתפת בצערך הרב. נגעת בפנייתך בנקודה מאוד חשובה – כיצד מתנהגים בצורה נורמלית במצב לא נורמלי ? כלומר, איך שומרים על שגרה וגבולות של בנך בעת משבר משפחתי ? ובכן כמו שהרגשת, בעת משבר ניתן להגמיש קצת את הגבולות המוכרים והברורים, זאת אומרת לאפשר לילד דברים שבדרך כלל את אוסרת עליו. יחד עם זאת, חשוב להחזיר את הבית לשגרה, שמוכרת לבנך, על-מנת ליצור עבורו תחושה של ביטחון ויציבות, שאולי קצת התערערו בעקבות השבעה והמגורים עם אימך. יכול להיות שלבנך קשה עם השינוי בשגרה ובבטחונו, ובהתפרצויותיו הוא מביע את הקושי. בנוסף, שוחחי עם אימך לגבי מערך הגבולות והחוקים שיש בביתך, ובקשי ממנה שיתוף פעולה, כדי להמנע ממסרים כפולים ומבלבול של הילד. ההי אמפטית ורגישה לבנך מצד אחד, אך מצד שני החזירי את הגבולות שוב לביתך. עלייך לקחת בחשבון את המשבר שאת חווה כעת באובדן אביך ובדאגתך לאימך, ולהבין שבנך חש אותך, ומרגיש את מצוקתך. מותר לך לשקף לו את העצב והגעגועים שאת חשה. כך את מלמדת אותו, שמותר להיות עצובים, כואבים ולגעת ברגשות – בחיים הרי אין רק שמחה, כך שחשוב גם להרגיש רגשות קשים כחלק מהחיים שלנו. כל טוב, שירלי

מנהל פורום ייעוץ חינוכי