להשאיר בגן או לעבור דירה?

בני בן 5. אצלי באומנה מזה שנה וקצת. ילד יחיד ואני יחידנית. נמצא במסגרת גן ה-3 מאז שהגיע, כי הקודמות לא ידעו איך להתמודד עם הכעסים וההתפרצויות שהיו. הגן הנוכחי מכיל אותו נפלא, אוהב אותו והוא מתקדם מאוד. הגן נמצא ביישוב אחר, נדיר שיש מפגשים עם ילדי הגן אחה"צ מפאת המרחק. הילד חכם, עושה תהליכים מהר, חברותי מאוד והרבה יותר מווסת פיסית ורגשית. הוא מרוצה מהגן. ביישובנו הקטן מעט מאוד ילדים, כיום קשה לי למצוא חברים עבורו. הבן אוהב חברת ילדים והרבה פעמים חסר לו. בקיץ 4 החברים הקרובים ביותר שלו עוזבים למקומות אחרים, כך שהקושי החברתי יגדל. אני שוקלת מעבר ליישוב שאנו מבקרים בו לפרקים, שם גן אלטרנטיבי (פרטי) מושקע במערכת חינוך שממשיכה עד כיתה ח' והרבה ילדים שפוטנציאלים לחברויות. בשנה"ל הקרובה נפתחת כיתה א' גנית, 15 ילדים, 11 בנים מתוכם, 2 מחנכים, מחצית הילדים בגיל גן חובה ומחצית בגיל א', מחנך משכמו ומעלה. בגן הנוכחי של בני, בשנה"ל הבאה יהיו 20 ילדים, מחצית צעירים ממנו, הרוב בנות. לבן יש זכאות לסייעת לתיווך רגשי כשהוא זקוק. בשני הגנים יש ותהיה לו סייעת. מה חשוב יותר??? לעבור ליישוב האחר (עוד מעבר) ולהיות בגן שהוא גר עם ילדים שלומדים ומשחקים איתו אחה"צ, או להשאיר אותו בגן הנוכחי שמחוץ ליישובנו שהוא כבר מכיר ומכירים אותו ומרוצה שם, להתעצם עוד שנה לפני כיתה א' אך להיות ביישובנו אחה"צ כמעט נטולי חברה (כמובן שננסה ליצור קשרים חלופיים לעוזבים). אשמח גם לתגובות של הורות מנוסות במעברים. תודה מראש