אח חדש...

ביתי בת שנה ושמונה חודשים. לפני כשבוע נולד לה אח חדש. ניסינו להכין אותה ללידה כמה שאפשר, הראינו לה כל הזמן תינוקות, דיברנו איתה על כך ובגדול נראה שהיא מאוד אוהבת אותו, מתעניינת בו, מלטפת ומנשקת. ישנם כמובן גילויי קנאה, במיוחד כשאנחנו מחליפים לו חיתול ואז היא מיד רוצה להחליף גם או כשאני מניקה אותו והיא רוצה גם (ואז בעלי צוחק איתה ונותן לה לינוק ממנו בכאילו) או כשאנחנו מחזיקים אותו על הידיים והיא רוצה שירימו גם אותה. בגדול היא מאוד מאוד קשורה לבעלי ומקנאה לו הרבה יותר מלי. עם כל זה אנחנו מתמודדים להערכתי די בהצלחה, הבעיה העיקרית היא עם טקס ההשכבה... לא מזמן העברנו אותה ממיטת התינוק למיטת ילדים ועד לפני שבוע היא הלכה לישון במיטה החדשה בשמחה רבה. היינו מספרים לה סיפור, נשיקה, מכבים את האור ויוצאים מהחדר והיא היתה הולכת לישון. מאז שהגיע התינוק החדש היא פשוט לא מוכנה שנצא מהחדר.. גם אם היא כבר גמורה מעייפות עם עיניים חצי עצומות, ברגע שאנחנו יוצאים היא פשוט קמה בבכי ויורדת מהמיטה לכיוון הדלת. ניסינו הכל - להישאר איתה יותר זמן, ללטף, להישאר בחדר, להסביר שכולם עכשיו הולכים לישון, לספר עוד סיפורים, ךתת עוד קצת תשומת לב... כשזה לא עזר ניסינו להיות יותר תקיפים, לצאת מהחדר, לתת לה קצת לבכות ולחזור כל כמה דקות לראות מה המצב... אני לא יודעת איזו גישה עדיפה ואיך להתמודד עם המצב החדש, מצד אחד אני מבינה אותה שקשה לה והיא מקנאה במיוחד מעצם העובדה שהתינוק ישן איתנו בחדר והיא ישנה לבד, אבל מצד שני אני לא רוצה לקלקל אותה ולהיגרר אחריה לשעה של השכבה ותלות בנו כדי להירדם... אני רק אציין שאנחנו גרים בארה"ב ומכיוון שהיא לומדת את שתי השפות קשה לה עדיין לבטא את עצמה מעבר לכמה מילים שהיא יודעת להגיד/לסמן. אשמח לקבל את דעתכם בנושא....

הי שירלי, ראשית רציתי להודות לך על תשובתך הקודמת, היא גם היתה מהירה מאוד וגם עזרה לנו רבות בהתמודדות עם ביתי ועם קבלת התינוק החדש. רציתי לשאול שאלה בעניין נוסף. אנחנו גרים בארה"ב וביתי לומדת את שתי השפות, עברית בבית ועם חברים ואנגלית בגן. היא מבינה הכל באנגלית ועברית, אבל עדיין לא ממש מדברת. אוצר המילים שלה גדל מיום ליום והיא חוזרת אחרי כל מילה שאנחנו אומרים לה, אך עדיין מתקשה לבטא את עצמה היטב. יש לנו שני מצבים שאיתם קשה לנו להתמודד איתה, הראשון הוא כשהיא רוצה לעשות משהו שאנחנו לא מסכימים (למשל היא כל הזמן פותחת את הברז כשהיא מצחצת שיניים ואני רוצה שהוא יהיה סגור) וכאן בעצם נכנס העניין של משמעת, והשני קשור ליכולת ההתבטאות שלה כשלפעמים אנחנו רוצים שהיא תעשה משהו אחד (למשל התארגנות לשינה - פיג'מה, צחצוח שיניים) והיא פתאום מחליטה שהיא רוצה לעשות משהו אחר אבל אנחנו לא מצליחים להבין מה והיא פשוט מתפרצת וומתחילה לבכות ולא מסכימה לעשות כלום חוץ ממה שהיא רצתה שאין לנו מושג מהו... אני מבינה שהיא מתקרבת לגיל שנתיים ה"איום" ורוצה את העצמאות שלה ונלחמת עליה ומצד שני היא מאוד מתוסכלת מכך שהיא לא יכולה לבטא את עצמה כמו שצריך. השאלה היא איך מתמודדים עם מצבים אלו. מטיפים שקראתי אומרים בעיקר להתעלם מההתנהגות הפרועה אבל מה עושים אם היא צריכה עכשיו להתארגן לשינה ומשהו לא הולך כמו שהיא רוצה וכל הבית רועד מהבכי והצרחות? איך בדיוק מתעלמים מדבר כזה וממשיכים עם ההתארגנות לשינה?...