אדישות חונקת וחרדות פיננסיות

אני בת 50 ובעלי בן 54יש לנו שלושה ילדים בן 20 בן 17 בת 11 מאז ומתמיד אני מכירה את בעלי כאדיש לכל דבר אך ככל שהשנים חלפו האדישות רק התעצמה עד כי אנני יכולה להכילה יותר. ובימיוחד כאשר האדישות מתבטאת כלפיי חינוך ומשמעת הילדים. כאשר היו קטנים הצעתי שנלך לב''ס להורות אך הוא סירב בתענה שכל אחד יודע ליהיות הורה לעצמו.מעולם לא ניתנו לילדיי עונשים תמיד תמיד רק אזהרות עם אצבע מאשימה ולא יותר מזה.כאשר החלטתי לתת איזה שהם מתלות בבית תמיד היה שם כדי להקל עליהם ועשה בעצמו את המתלות.כך שבפני ילדיי אני ה''רעה'' והוא ה''טוב''.כך שילדיי כיום עצלנים בצורה מחרידה.מעבר לאדישות הוא תמיד עייף ומסוגל להרדם בכל מקום,שוכח המון, מתבלבל בזמן לחץ,אינו מסוגל לעשות דבר מה וגם לדבר,ואני רוצה לשאול אותך אם יש שם לכל התופעות שסיפרתי כאן ואם יש פיתרון? ועוד שאלה אחת ברשותך האם יש מושג כזה של חרדה פיננסית ואם גם לזה יש פיתרון?

שלום רות, נשמע שיש לך הרבה ביקורת על ההתנהגות של בעלך. אני לא כל כך מבינה מה זו האדישות שאת מתארת. חלק ממה שתיארת עשוי להיות מזג או אופי מסוים, שונה מאוד משלך. יכול להיות שחלק מהדברים ניתנים לשינוי, אבל חלק אולי לא. השאלה היא האם לבעלך מפריעים הדברים שהזכרת, והאם הוא בכלל רואה צורך לטפל. אני מניחה שגם לך יש את החלק שלך בקשיי התקשורת ביניכם. אולי הדרך לפתרון היא טיפול זוגי בתוכו תוכלו להגדיר מחדש את הנושאים החשובים לכל אחד מכם ולראות כיצד תוכלו לראות זה את צרכיו של זו, כך שכל המשפחה תרוויח.

שלום רות לוי. עבר הרבה זמן מאז פרסמת פה את השאלה לגבי חרדה פיננסית. זה מושג שגם מטריד אותי לאחרונה ואת הראשונה שמצאתי שמשתמשת בו. אני לא מצליח למצוא עליו יותר מדי פרטים - האם יש לך פרטים או מישהו שיכול להסביר על זה? אשמח לתשובה ממך, ולהמשך התקשרות. בברכה אילן

היי אילן כפי שהנך רואה שאלתי שאלה זו דיי מזמן בפורום אבל משום מה לא ענו לי על שאלה זו את המוסג הזה שמעתי או קראתי באחד האתרים ואיך שהו זה הדליק לי נורה מיכוון שאני חיה עם בעלי יותר מ 20 שנה והיה לי קשה מאוד לזהות אם הוא קמצן או רק חסכן אבל ברגע שקראתי על הנושא הבנתי שיש לו בעיה פסיכולוגית של חרדות קיום בשורה התחתונה התוצאה בשבילי היא אותה התוצאה לחיות עם אדם שכל הזמן רוצה לדאוג לעתיד ולא להווה על כל פנים אם בכל זאת יש לך עוד אינפורמציה בנושא אשמח לשמוע בתודה מראש רות לוי