בעיה ביחסים

שלום ענבל אני בתחילת שנות העשרים לחיי.יש לי חבר קצת יותר משנה. עדיין גרה אצל ההורים ומקווה להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה.אני והחבר שלי מאוד אוהבים, אני חושבת שהקשר בינינו טוב מאוד- כמעט ולא רבים אף פעם, מתקשרים ברמה גבוהה ומתואמים מבחינת ציפיות.עברתי איזה משבר קטן בחודשים האחרונים והרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך איתו, הקשר שלנו תמיד היה מאוד אינטנסיבי.היינו חודש בנפרד- אני די נהניתי מהחופש והוא לקח את זה די קשה ולא ויתר עליי עד שהחלטתי לחזור כאילו יותר מדי כאב לי לאבד אותו.עכשיו אנחנו ביחד והכל בסדר. מתכננים לעבור לגור ביחד בקרוב. הבעיה היא המשפחה שלי- הם לא מקבלים אותו בשום אופן. הם אף פעם לא קיבלו אותו אבל עכשיו במיוחד.הסיבה לזה היא שהוא לא מספיק "אינטלקטואל ואינטיליגנט" בשבילי כביכול.הוא לא מעוניין בשום אופן ללמוד לתואר אקדמי או משהו בסגנון.הם דואגים שאם נחיה ביחד נקלע לקשיים כלכליים למרות שהחבר שלי עובד ומרוויח יפה וגם אני. אימא שלי אומרת שיש בינינו "פערים" יותר מדי גדולים. אני חושבת שזו גישה מתנשאת ומכוערת, אבל היא בטוחה שזה יפריע לי מאוד בשלב מסוים.יש לציין שהוא אוהב אותי מאוד ודואג לי, אפשר לראות את זה למשל ביחס שלו ללימודים שלי זה כל כך חשוב לו רק בגלל שזה חשוב לי. מה לעשות? האם יש משהו בדברים של הוריי? אני חוששת שיגיע הזמן ונעבור לגור ביחד וזה יצור פיצוץ ביני לבין משפחתי ואני לא רוצה שדבר כזה יקרה. כולם אומרים שעם הזמן דברים יעשו ברורים יותר, אבל אני לא רוצה לחכות ולמשוך אותו, כי זה רק יכאב יותר. תודה מראש וסליחה על אורך הפנייה. חג שמח :)

שלום, אני מבינה שאת נתונה תחת לא מעט לחץ, ונשמע שלהורייך יש השפעה לא מבוטלת על חייך ובחירותייך, למרות שאת כבר ילדה גדולה.. קשה לי מאוד להעריך האם יש משהו בדברים של הורייך. יתכן שמנקודת מבטם הם רואים נכון. מצד שני, זוהי רק נקודת מבטם, הנגועה בתפיסת עולם מסוימת, כך שאין כאן אמת אובייקטיבית שהם מייצגים אותה. וגם אם הם רואים משהו שאפשר לראות, הרי באהבה אף פעם אנו לא עושים בחירות נקיות ורציונליות. יש גם רגשות חזקים, משיכה וכו', וכאן, את היחידה שיכולה לומר משהו בעניין. הם לא אלו שצריכים לחיות איתו בסופו של דבר, לא? אני חושבת שהיה רצוי עבורך שתדעי לבחור את בחירותייך, לקחת עליהן אחריות וללכת עם צו לבך. אי אפשר תמיד לרצות את הסובבים, וההורים בכלל זה.