האם פעלתי נכון

שלום. אבקש לשאול האם פעלתי כשורה . אני נשואה פעם שנייה , יש לי בת בגיל 25 מהנשואים הקודמים שגרה לבדה ושתי בנות בגיל ההתבגרות מהנשואין החדשים . אני מכירה את בתי הגדולה במיוחד ברגישות יתר שיש לה ומשתדלת לתת לה חם ואהבה ושלא יחסר לה דבר על מנת שלא תרגיש מקופחת ביחס לשתי אחיותייה הקטנות ולמרות זאת היא מרגישה מקופחת . לאחרונה ארגנו במקום עבודתו של בעלי יציאה לנופש שאפשר השתתפות של זוג מבוגר + 2 ילדים בלבד בגלל בעיית אכסון (חדרים) . מאחר לבתי השנייה היו תוכניות אחרות ויציאתה הייתה בספק הצעתי לבתי הגדולה לצאת איתנו על תנאי ז"א באם בתי המתבגרת לא תצא בתי הגדולה תצא במקומה . כששאלתי את בתי הגדולה האם היא מעונינת להצטרף (על תנאי ) באם אין לה תוכניות אחרות וכמובן הסברתי לה מה הסיבה לתנאי חטפתי התקפה רגשית ממנה "שהיא לא נחשבת לבתי " היא נספח וכו"י וכל נסינותיי להסביר לה שלא ניתן היה להזמין 2 מבוגרים +2 ילדים + מבוגר נוסף (כי היא נחשבת מבוגר) לא עזר לי והיא בשלה (בעבר כאשר אפשר הדבר היא יצאה איתנו לחו"ל ולקחנו 2 חדריםגדולים ) . הבעיה הקשה שהיא החליטה לנתק את היחסים איתי בגלל זה , הפסיקה להתקשר , כועסת , נעולה בצדק שלה , התחצפה אלי , פגעה בי , התחצפה ופגעה בבעלי (שעושה הכול למענה ) . כל נסיון לשוחח איתה ולהסביר לה מה היו הסיבות והשיקולים למה שקרה לא עוזר ואף מחמיר את המצב . האם פעלתי נכון / לא נכון ? האם לא הייתי צריכה לידע אותה על הנסיעה שהיא בתנאי כשידעתי שהיא רגישה ולהודיע לה ברגע האחרון באם זה יצא לפועל ? אין בכוונתי להמשיך ולהתחנן בפניה על מנת שתרד מהעץ כפי שעשיתי בעבר פעמים רבות במצבים דומים מתוך הבנה לרגישות יתר שיש לה כי הפעם היא הגזימה , היא פגעה בי ובבעלי שלא לצדק ולא מצאה לנכון לבקש סליחה על התפרצות הכעס והחוצפה שהייתה לה בגלל שהכנסנו אותה לנסיה על תנאי . מה דעתכם. תודה

שלום, קשה לי לדעת אם פעלת נכון, כנראה שאין כאן תשובה חד משמעית. מעבר לכך, אני מאמינה שיש כאן רגישויות כמו שכתבת שהן הרבה יותר נרחבות מאותו נופש. לא פשוט להיות בת מנישואין קודמים ולנסות למצוא מקום בתוך משפחה חדשה שהקמת את. ברור שיש פגיעות מסוימת לבתך על רקע הקונסטלציה המשפחתית, ושהיא ממילא מרגישה נחותה, רגישה, יותר עומדת על המשמר על מנת שלא להרגיש מקופחת. יתכן שהדברים מועצמים על רקע האישיות שלה, אבל עדיין, אני חושבת שצריך להיות אמפתיים למצבה, כי היא בוודאי נשענת על משהו כשהיא מרגישה כפי שמרגישה. כאמא, אני חושבת שעלייך להיות מאוד רגישה. אני מבינה שאת משתדלת מאוד, אבל יתכן שעלייך לשים לב אפילו יותר לדברים שעלולים לתת לבתך הגדולה תחושה שהיא אאוט-סיידר, ולעשות כמיטב יכולתך. אם היא נפגעה, גם אם אלו היו הנסיבות ולא יכולת לפעול אחרת, אני חושבת שמיותר להיכנס לפרנציפים ולתגובות נקם. את אמא שלה, ובעיניי אתן לא שוות מעמד מבחינת התפקידים שיש לכל אחת מכן. עלייך לנסות להכיל ולהבין אותה יותר, גם אם זה מצריך קצת חיזור מצידך. שוב - חשבי על הרגישות שלה נוכח המצב התמידי שהיא נמצאת בו כמי שנותרה בחוויה שלה מאחור, לאחר שהקמת משפחה חדשה. זה לא אומר שמותר לה לעשות ככל העולה על רוחה, ובוודאי שמותר לך להציב גבול, למשל בהקשר ליחס שלה לבעלך, אבל אינך יכולה להתפטר מתפקידך כאמא, לא משנה כמה היא מכעיסה ופוגעת. צריך לעשות כל מה שניתן כדי ליישר את ההדורים, ואם זה מצריך קצת יותר מאמץ מצידך, אז מה? אולי היא צריכה להרגיש שאת מצאמצת בשבילה דווקא בגלל עמדת הנחיתות שקיימת אצלה.