פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום לך אור, אני מבינה את דאגתך הרבה כי למעשה גרושך נוסע בניגוד לחוק וילדייך נמצאים בסיכון ממשי.. לא הייתי מציעה לשים את העניין על ילדייך, זה עלול להיות מסובך מידי עבורם. אני אישית מציעה לך להתייעץ עם רשויות החוק, אפילו באופן אנונימי בנוגע לדרך ההתנהלות במקרה כזה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, תרשי לי לשים סימן שאלה בנוגע לאופן שבו את מתארת את הטיפול, ובעצם אני מציעה גם לך לעשות כך..הרי אנחנו לא בתוך הטיפול...(וכן, גם אני כאמא מתחברת למשאלה להיות זבוב על קירות ילדינו :) אבל חשוב להשאיר זאת כמשאלה בלבד ולהתחבר למציאות בה אנחנו בעצם לא יודעים הרבה דברים..) בנוסף בואי נניח שאכן כך מתנהל הטיפול - אולי זה בגלל שזה יותר נוח לבת שלך כך. הרי אי אפשר ולא רצוי לכפות על מישהו לעשות משהו שלא נוח לו, אז אולי זה בעצם אופן דיאלוג שמיטיב עם ביתך. שלישית לא אמרת דבר באשר לתוכן השיחה בינהן...יכול להיות שהנושאים מאוד משמעותיים עבור ביתך. ודבר אחרון - האם ניסית לשוחח עם ביתך על הטיפול - האם נוח לה שם? בטוח לה? האם הייתה רוצה להמשיך. אני חושבת שחשוב יהיה אם תוכלי לשוחח עם ביתך ולהתעניין באשר להרגשתה (דגש על הרגשתה) לגבי הטיפול, ויכול להיות שתוכלי אפילו לקבל ממנה רשות לשוחח עם הפסיכולוגית ולקבל מענה לחלק מהדברים שמטרידים את מנוחתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום התופעה נקראת טריכוטילומניה, ונובעת מרמות חרדה ומתח גבוהות, כך כנראה גם הנשיכות. גשו בהקדם האפשרי להתיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים למטרת אבחון וטיפול. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, חד משמעית טיפול רגשי אצל פסיכולוג/ית קלינית מומחית המלווה בהדרכה הורית לפחות אחת לחודש. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304

הי, קודם כל הבן שלך נשמע חמוד ביותר :) וזה נשמע שהוא ממש רוצה וזקוק לאישור שלכם ולעזרה שלכם - ואלו הם שני דברים שונים. מבחינת אישור - באמת כדאי לבדוק האם המסרים בבית הם כאלה "רציניים". האם הוא רואה אתכם ההורים למשל נאבקים/מתלבטים/מתייסרים/נותנים חשיבות רבה לכל בחירה, החלטה, נויאנס. האם אתם פרפקציוניסטים, האם יש אווירה של חרדה בבית אם משהו לא יעשה או נעשה" כמו שצריך", אגב גם אם זה לא נעשה ישירות מולו או אל מולו. מספיק שזו האווירה הכללית בבית, הוא יספוג אליו את השיעור הנלמד ועלול לפתח בעצמו חרדות הנוגעות לבחירות "לא נכונות" למשל... החלק השני הוא רצון בעזרה או קירבה, תיווך נרחב יותר..וזה דווקא יכול לנבוע מצורך התפתחותי. ככל שילד מתפתח וגדל, הוא מבין שלדברים יש משמעות והוא יכול להרגיש בתקופות זקוק יותר לעזרה ולקירבה רבה יותר של הגדולים. הייתי מציעה לכם פשוט מה שנקרא - לזרום איתו...ותוך כדי לעזור לו להתחבר למה שהוא רוצה, בצורה מאוד משחקית ונון שלנטית.."אהה, אני זוכרת שמאוד אהבת את הספר ***אולי תירצה אותו שוב" או "בוא נחשוב ביחד, איזה צבע עולה לך לראש ראשון... כחול! אז אולי תירצה בגד כחול היום?" באופן הזה תוכלו גם לייצר קירבה נעימה ותחושה של היות ביחד, גם תוכלו לעזור לו להתחבר לעצמו וכמובן תוציאו את העוקץ מהחשיבות של כל בחירה/החלטה על ידי בחירה דרך משחק למשל, כפי שהיצעתי. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, תמיד נתחיל קודם בלהבין - עד כמה שאפשר, לפני שנפנה לטיפול. אז אין בהכרח פסול גדול בפעולה הזו...יכול להיות שזה מגיע בצמידות למידע חדש שרכש אודות ניקיון והיגיינה, ואולי משהו אחר... נסו להתבונן בו יותר מקרוב, להבין האם זה משהו שממש מטריד אותו, או אולי לא ממש מפריע לאף אחד...נסו לאפיין את ההתנהגות הזו ואתם מוזמנים לפנות שוב עם הרבה יותר פרטים במידה ועדיין תירצו לשמוע את חוות דעתי הראשונית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, נשמע שהחוגים עצמם הם כיפיים אבל כל מה שמסביב פחות... באמת לא ברור עד כמה הילדים מעונינים בחוגים ו/או עד כמה הם מתנגדים לדרישות שלך - וזו שאלה ששווה לחקור. בכל מקרה במאבק הזה לך יש יותר כוח : את יכולה להכריח אותם ואף לבטל להם את החוגים - ולכן בעיני השאלה שלך ובצדק היא האם להמשיך להתנהל בתוך מאבק כוחות? התשובה היא לא. אז כאמור ישנן כמה שאלות שכדאי לתהות עליהן: האם ללכת לחוג מרגיש לילדים שהם הולכים למשהו משל עצמם- או מצטרפים להליכה שלך לבריכה? אולי מבחינתם זה לא רק ללכת לחוג ולחזור אלא לעשות עוד דברים שהם פחות מעוניינים לעשות (להיות איתך בבריכה למשל..). אני לא אומרת שאין לך זכות להיות גם בבריכה, אני רק אומרת ששווה לנסות להבין אותם באופן יותר מדויק ויותר מזה, להראות להם שאת מעונינת להבין מה עומד מאחורי ההתנגדות שלהם - לא כדי לשכנע אחרת, אלא באמת להבין. להבין נקודה. תתפלאי עד כמה "הנקודה"בסוף המילה הזו כעמדה, משחררת כ"כ הרבה קשרים ופלונטרים. בנוסף כדאי להתרשם ממה הם חושבים על החוג: מה אוהבים בו..מה פחות אוהבים..איך המדריך ושאר הילדים. כלומר שוב - הכוונה היא להניח לרגע את המוטיבציה שלך שהם יגיעו בשביל לשמוע אותם (ולא רק אם רוצים/לא רוצים) שנית כדאי לקחת בחשבון שבזמן חופש קשה לחלק מהילדים להתארגן בתוך מסגרות. המוטיבציה והיכולת שלהם להתארגן יכולה להשתנות. אולי צריך לחשוב על ההתארגנות הכללית של אותו היום בו יש את החוג. לסיכום, ברגע שאת מוצאת את עצמך בתוך מלחמה איתם, כדאי לעצור ולראות קודם מה את מביאה איתך לתוך המאבק ולראות מה יכול לעזור לך לתקשר איתם בנחת יותר. בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, תשמעי...הבעיה עם פורום כזה הוא שאי אפשר באמת לאבחן ממרחק. אני מתרשמת שממש השתדלת לתת המון דוגמאות ולפרט את המצבים השונים, אבל בלי להביט לרוחב ולעומק עליו ועל ההתנהלות המשפחתית ובעיקר הדמויות המטפלות, יהיה לי מאוד קשר לכוון ולהנחות. הסיבות להתנהגות הזו יכולות להיות רבות - החל מבעיות וויסות, קשב, בעיות התפתחותיות או מחסור בהחזקה ותיווך הולם מהסביבה הקרובה. אני מציעה לך בחום לגשת להתייעצות עם איש/אשת מקצוע, פסיכולוג/ית קלינית או התפחותית, ולהמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רעות, אני לא כ"כ יודעת מה היית רוצה לשמוע ממני. זו דעתו - זו דעתך... האם הילד יזכור ספציפית יום הולדת בגיל 3 - אולי לא, ואולי כן. אני חושבת שמה שחשוב הוא בניית קשר משמעותי עם ילד כבר מגיל צעיר והיכולת של המבוגרים בחייו לחוות הנאה מכך. האם זה משהו שאחריך מסוגל לו או מעוניין בו? אני חושבת שיש כאן עניין שקשור ליחסייך עם אחיך ולרגשותייך הרבה יותר מאשר השאלה האם בנך יזכור יום הולדת 3 או לא. לאחר שתבררי מה את באמת מרגישה ומה באמת היית רוצה, תוכלי לשתף אותו בכך וכמובן להיות מוכנה לכך שיתכן שתפגשי משהו כואב....מקווה מאוד שלא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, כ10 אחוז מהילדים בגילאים הללו חווים ביעותי לילה. להבדיל מסיוטים זהו מצב בו לא קיימת מודעות אצל הילד החולם ואי אפשר באמת להרגיע אותו תוך כדי ההתקף. גם לאחר מכן הילד בד"כ לא יזכור את שארע, כפי שאת מתארת. הסיבות לכך בד"כ קשורות בעייפות יתר, מתח נפשי ביום שקדם להם ולעיתים בחום הגוף. הקפידי על תנאים נכונים עבור ביתך - טמפ' החדר והגוף, הגעה לשינה בזמן הנכון או הארכת/ הוספת שנת צהריים. במקביל פעלי להפחתת מתחים נפשיים. התופעה אמורה להתמתן באופן משמעותי אם תצליחי לפעול כך. כמו כן התנחמי בכך שכמו שזה בא זה בד"כ חולף אם כי כאמור בהחלט אפשר למתן את עוצמת התופעה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, למעשה זה אינו מצב נדיר, ילדים רבים נמנעים מזה. מה שחשוב לעשות הוא לעבוד ביחד עם הצוות כדי להפוך את הפעולה הזו ליותר אפשרית עבורו. אפשר לקבוע איזה יום בו הצוות נשאר אחרי הגן וביחד איתך מנסים להבין ולייצר עבורו את התנאים להם הוא זקוק כדי להצליח להרגיש יותר בנוח ויותר בטוח. למשל איזה תא הכי נוח לו, איזו גננת הוא מעדיף שתנגב לו. האם הוא צריך את הדלת פתוחה או סגורה, האם היה מעדיף שחבר ישב מחוץ לתא וכו'. לאחר מכן הגננת יכולה להזמין אותו בעדינות אחת ליום או יומיים "אתה תמיד יכול לעשות בגן קקי כמו שסיכמנו...אם אתה צריך אותי, תודיע לי" . מעבר לכך חשוב לבחון עד כמה נוח לו בגן, עם הדמויות המטפלות ובכלל. ככל שירגיש שם יותר בנוח, כך יוכל לעשות גם את צרכיו. לאחר שפעלתם כך, בבית לא הייתי ממשיכה לדבר איתו או לשכנע אותו לעשות צרכיו בגן, זה עלול רק להלחיץ אותו יותר. בהצלחה וסבלנות... ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מור, חשוב שתהיו מאוד עקביים וברורים איתו. כשהוא מרביץ ונושך יש לתווך הרבה ולהרחיק. בוודאי שורבליות מפותחת מחליפה ג'סטות גופניות ולכן ההתנהגות הזו בהכרח תתמתן עם הזמן. יחד עם זאת לא הייתי מדלגת על איזשהו תהליך כוללני של בדיקת צרכים של בנך. אולי יש איזה קושי בוויסות חושי, אולי הוא זקוק לתנאים קצת שונים בבית, אולי משהו שקשור לשינה, תשונה, וכיוב'. ממליצה להרחיב את החשיבה עליו באופן כללי ולפעול בהתאם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, בקשיי ויסות הכוונה היא לילדים עם רגישות יתר לגירויים חושיים - יכול להיות טקטילי, שמיעתי, טעם ומרקם וכו'. מציעה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. לבי תנאים ביתיים - זה בעצם יכול להיות הכל מהכל וזה מצריך בחינה מעמיקה. אפשר לחשוב ביחד עם איש מקצוע - רצוי פסיכולוגית קלינית של ילדים. בהצלחה. ירדן

הי נטלי, את מספרת שהייתם בהרבה אבחונים ולא מצאו משהו "חריג". אז החריגות מתייחסת לבעיה העונה על אבחנה כלשהי ולא תמיד קשיים נכנסים למסגרת של אבחנה ספציפית. לכן אני במקומך הייתי מפסיקה לחפש אבחנה והולכת ישירות לכיוון של סיוע לביתך שבאופן מאוד ברור נשמע שנמצאת במצוקה. מכיוון שאין שום דבר רפואי או התפתחותי שנמצא כבעייתי, הכיוון המומלץ הוא טיפול רגשי. פני לפסיכולוג/קליני של ילדים והתחילי תהליך של טיפול שיתן גם לכם ההורים מקום להבין את הצרכים של ביתך ואיך להיות עבורה באופן בו היא זקוקה לכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני לא רואה בעיה עם הדבר לכשעצמו. ההתנהגות הזו לפעמים עוזרת לאנשים להתארגן, לחשוב בבהירות, בצלילות,לא להתבלבל וכיוב'. ייתכן ובנך נמצע בתקופה יותר עמוסה, מלחיצה..ייתכן שכדאי לך לבחון את הכיוונים האלה ולראות כיצד ניתם להקל עליו. בכל מקרה, לא הייתי מתעלמת מכל נורה אדומה שנדלקת אצלך כהורה. ייתכן שהדבר בפני עצמו אינו בעייתי במיוחד, אבל אולי זה מסמן לך משהו אחר שאתה חש בתוכך שבנך זקוק לו. כדאי להקשיב לאינטואיציה ההורית, להתקרב לבנך ולבדוק קצת יותר לעומק מה מצבו כרגע.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, חשוב חשוב חשוב כן לדבר איתו על זה! צריך לתת לזה משקל כי יש לזה משקל - אצלו. רק ככה תוכלי להוריד את ה"משקל" הזה מעל כתפיו ונפשו ולהקל עליו... תדברי איתו על זה, תתעניני, תסתקרני, ותיתני אישור ותוקף לכל חלק וחלק מפחדיו וחששותיות "נכון, זה באמת היה לאנ עים, ומרעיש ומלחיץ.." "אתה נבהלת, ועכשיו מנסה לשמור על עצמך" "אתה הרגשת לא בטוח, אבל אמא ואבא שמרו עליך, וממשיכים לשמור עליך, אין מה לדאוג" וכו' וכו'. טעות לחשוב שאם מתעלמים ממשהו כ"כ עוצמתי רגשי, הוא יעלם. נהפוכו, הוא יתעצם ויהפוך למפלצת בלתי נשלטת. חשוב תמיד להתיחס ברצינות ובאהבה לכל דבר שמתעורר בקרב ילדינו הקטנים, לתמוך לתווך ולהכיל, ובעיקר להבין אותם כדי שנוכל להבין טוב יותר למה הם זקוקים מאיתנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 י

הי זה נשמע כמו טיקים. מציעה להתייעץ עם נוירולוג. ירדן

שלום לך, אני מתארת לעצמי שמדובר בקושי שאינו נדיר ויחד עם זאת בהחלט אפשר להקל על המצב. כמו כל הימנעות, צריך פשוט להחשף לזה באופן איטי הדרגתי ובטוח. אם יצליח למשל לעשות צרכים בבית אחר - של סבתא, דוד, או משהו כזה, זו כבר תחילת דרך...הבעיה היא שמדובר בנושא שעשוי לעורר המון מבוכה ולכן ה"איך" לעשות את זה הוא מאוד חשוב. אני מציעה לכם ההורים לגשת למספר פגישות עם פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול CBT על מנת שינחה אתכם בדיוק איך כדאי להתמודד עם ההמנעות הזו, מכיוון שלהבדיל מהימנעויות אחרות (למשל מטיסה) ההמנעות הזו כאמור מעוררת מבוכה. לסיכום, בהחלט אפשר לסייע לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני מסכימה איתך, זה נשמע שיש מקום לדאגה אבל בעיקר לפעולה. ממה שאתה מתאר, אני לא שומעת שיש איזה קצה חוט של הבנה באשר למדוע נוהג ככה, האם זו מצוקה רגשית כלשהי, קשיים חברתיים או בעיה אחרת...חשוב מאוד יהיה לנסות קודם לאבחן נכון את המצב ואז לפעול בהתאם. אני מציעה לך לפעול באופן הבא: 1. לבקש שיחה עם היועצת המחנכת ואולי לבקש תצפית של פסיכולוגית בית הספר - על מנת להבין כיצד הצוות החינוכי רואה ומבין את ילדך. 2. לקבוע בהקדם פגישה עם פסיכולוג/קלינית של ילדים, לגשת קודם אתם ההורים ולהתייעץ. בנכם נשמע במצוקה ממשית וזה להערכתי מצריך התיחסות מידית היקפית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני בהחלט מבינה את התסכול שלך. זה נשמע שאת מבינה היטב את מה שעובר על בנך בעקבות שינוי הדינמיקה בכיתה בעוד הגננת - לא כל כך.... זה גם נשמע שהגננת משתמשת באמצעים חינוכיים שרק מחריפים את המצב. יחד עם זאת צריך גם לקחת בחשבון שייתכן והמצב הוא לא בדיוק כך ולכן כדאי לברר את הדברים לאשורם בשיחה עמה כדי לא להסיק מסקנות חפוזות. שנית, השנה תיכף נגמרת למזלך..ובנך לא יצטרך להיות בסביבה הזו עוד זמן רב,אבל אם ההתרשמות שלך של מה שמתרחש בגן ועם הגננת היא מדויקת, אזי מומלץ לנסות להסתכל על המצבים הללו כאל הזדמנות. הזדמנות להתמודד ביחד עם הילדים שלנו מול המציאות שלא תמיד ניתנת לשינוי. אני מציעה לך בזמן שנותר לפתח איתו שיח יום יומי על הנעשה בגן לא כדי לאסוף מידע במטרה לשנות את המציאות, אלא כדי לעזור לו לעבד את כל מה שקורה שלא נשמע פשוט, לתווך לו את המצבים השונים, להיות אמפטית לרגשותיו ובסוף בסוף לבחון ביחד דרכי פעולה אפשריות. אם למשל אומר שרק על ישיבה ללא תזוזה מקבלים מדבקה, את יכולה לומר לו שבבית את דווקא מעודדת תנועה וחיוניות ושאת תיקני מדבקות מיוחדות על כל פעם שקופץ בחבל 20 קפיצות..למשל. את יודעת, כפסיכולוגית קלינית אני יכולה לומר לך, שהטראומות הגדולות שאנשים מגיעים איתן לקליניקה, הם לא על מה היה או לא היה שם בחוץ..בבית הספר, בגן, אלא על מה היה או לא היה בבית, מבחינת תמיכה, הענות רגשית, הכנה לחיים. נסי להביט על מה שמתרחש עכשיו כהזדמנות פז עבורך כהורה להתמודד עם אתגר, ואני בטוחה שאת תצליחי. ואם תצטרכי עזרה, את יכולה להעזר במספר שיחות עם אשת מקצוע. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני מקווה שהצוות בגן יודע כיצד להתמודד עם המצב ולאפשר לבן שלך להרגיש בטוח בגן. גם אם הילדה הזו בדרכה מבטאת אהבה כלפי בנך, עדיין יש צורך בתיווך נרחב, הפרדה ולעיתים העברת מסרי יותר אסרטיבי לאותה ילדה בנוכחות בנך, על מנת שיוכל להרגיש מוגן מאלימות. לגבי מפגש אחה"צ. זה יכול להיות רעיון טוב בתנאי אחד - שגם את וגם האמא של הילדה ערוכות לבצע תיווך נרחב במהלך המפגש- וכדאי שתוכלו לקבל קצת הנחיות בנוגע לאיך לעשות את זה. אפשר להתייעץ עם הגננת או הפסיכולוגית של הגן ולקבל כלים. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, מריחת קקי על המיטה ועל הקיר היא התנהגות פחות נפוצה ומצריכה בדיקה יותר מעמיקה. אני מציעה לך להתייעץ קודם כל עם רופא הילדים ו/או בטיפת החלב ולהמשיך משם. הסיבה שאני מפנה לאבחון הוא כי יש צורך בהסתכלות יותר נרחבת על ביתך, כולל מצב התפתחותי כללי עפי מדדים נוספים (מוטריקה, דיבור וכו'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, האם בנך מטופל ע"י פסיכולוג? איש מקצוע? שמכיר אותו ואתכם? ירדן

שלום לך, כקלינאית תקשורת את בוודאי יודעת שהשונות בין ילדים היא די גדולה, ושמה שנראה כלפי חוץ,או מה שאנחנו תופסים כמציאות, הוא לא בהכרח מה שמתרחש באמת. ייתכן שיש ילדים בגינה שיודעים מגיל צעיר "לעמוד על שלהם" כפי שאת מתארת, אבל מבטאים את הקשיים שלהם באופנים אחרים (קשיי גמילה, ביעותי לילה, חרדות וכו'). אני מציינת זאת כי אני שומעת אותך מאוד מוטרדת, מודאגת ומשווה את בנך לילדים אחרים כשאני בטוחה שאיפשהו רציונאלית את יודעת שאין ממש מקום לזה...בנך נשמע לי כמו ילד מאוד אהוב, מסתדר יפה בגן, מתחבר וידידותי כשה"בעיה" היחידה שלו היא שהוא זקוק למעט יותר זמן הסתגלות ושהוא רכושני מחד ומאידך עדין. אין בכל כל פסול אני חייבת לציין. בנך עושה את דרכו בעולם בדרך שלו ובקצב שלו. מה שכן נשמע לי קצת יותר מדאיג הם החרדות והדאגות שלך - שמא הוא לא יצליח להתמודד, שהוא חלש ועוד כאלו דאגות שייתכן ובכלל לקוחות מעולמך הפנימי ולא בהכרח מן המציאות. הביטוי נבואה המגשימה עצמה לצערי מאוד נכונה בכל הנוגע ליחסי הורים ילדים והעברות בין דוריות למינהן, וחשוב שתשימי לב שהדבר הזה לא יתרחש גם כאן. בנך מקבל המון אהבה, תמיכה ועידוד, וזה הרבה. אני כן מציעה להעצים אותו - לתת לו להרגיש "ילד גדול" שזה בגדול אומר פחות לעשות עבורו את מה שהוא יכול לעשות לבד. נהפוכו - לתת לו להתנסות ביותר ויותר דברים שיגרמו לו להרגיש עצמאות ומסוגלות. והכי חשוב, לדאוג פחות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, חשוב שתגיעו לאבחון הרבה לפני עוד חצי שנה. אם זה כ"כ אקוטי אז אפשר גם לפסיכיאטר פרטי או לפסיכולוג פרטי. פשוט צריך לחפש בנחישות ובסוף תמצאו מטפל/ת פנוי. עד אז אפשר ללכת ולהתייעץ עם רופא המשפחה. אני מכאן כמובן שלא יכולה לאבחן את בנך אבל אני שומעת את הדאגה הרבה שלך ומציעה לך כאמור לתעל אותה לחיפוש תור פנוי. בנתיים היי סבלנית איתו. נסי לשוחח איתו (את או דמות אחרת שקרובה אליו) בלי לנסות לטפל בו או לומר לו מה צריך לעשות או כמה המצב לא טוב או הוא לא בסדר, אלא פשוט שיחות בהן את מביעה עניין, מאפשרת לו לשפוך את אשר על ליבו, בלי מטרה מלבד קיום השיחה עצמה. אם תצליחי לעשות את זה אני מאמינה שזה יוכל מאוד להקל עליו בכך שהוא יוכל להרגיש שהוא לא לבד ואולי השיחות הללו יוכלו לשפוך מעט אור על מצבו, אפילו אל מול עצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, זהו אכן גיל בו הסקרנות הכללית ערה, גם בכל הנוגע לגוף ובוודאי האברים המוצנעים שהכי הכי מסקרנים, דווקא בגלל שהם מוגדרים כ"איברים פרטיים" בפי כל. גם ההפרשות יכולות "לעניין" ולהצחיק, המילים פיפי וקקי מאוד נפוצות בגני הילדים בגילאים הללו, תשאל כל גננת :) כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך ולתווך את המציאות באופן תואם. כן לשים לב שמסרים הקשורים לפרטיות הגוף ומה אפשר ואי אפשר לעשות בגופי הפרטי (בעיקר היכן) וגם בגוף של האחר - מובהר וברור. ומנגד לא להיבהל...וזה נורא נורא חשוב על מנת שהילד יוכל לפתח תפיסת גוף בריאה. כל הנושא של המיניות הוא לא ממש על הפרק בשלב זה, בוודאי לא כפי שמתקיים אצלנו המבוגרים אבל חשוב לשים לב שהמסרים שעוברים לא מעבירים מסרים שליליים בכל הנוגע למיניות (למשל - אסור לגעת שם, פיכסה, לא אומרים ככה! וכו') כי מיניות בריאה מתפתחת מתפיסת גוף בריאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, גם ילדים אהודים ומקובלים יכולים לפעמים "לסבול"..לא פחות מאלה שהקשיים החברתיים שלהם לכאורה יותר בולטים או בהירים. יכול להיות ששום דבר מיוחד לא קורה בבית הספר - אבל זה עדיין לא אומר ששום דבר לא קורה - בתוכה. לתחושתי ומניסיוני בשעת לילה מתעוררות פעמים רבות חרדות בקרב ילדים. מה יהיה, איך יהיה, וכו'...כדאי מאוד לנסות להבין בעדינות מה היא מרגישה, ומכיוון שהיא כ"כ צעירה, אני לא בטוחה שהיא תוכל להמשיג זאת במילים. אפשר להתחיל לשאול על התחושות הפיזיות - מה מרגישה בבטן, בחזה, בגוף (אולי דופק גבוה, הזעה, קצת פרפרים בבטן...)אפשר להציג לה לוח רגשות - ולשאול מה מכל זה היא מרגישה כרגע (אני מנחשת ששילוב של חשש, פחד, התרגשות, עצבות). אפשר לבקש ממנה לדמיין את יום המחר בבית הספר ולספר מה הדבר הראשון שעולה לה לראש שעושה לה לא כ"כ טוב בהרגשה... ככה בעדינות לנסות להבין במה היא עסוקה ומה מטריד אותה. ברגע שזה יתבהר קצת יותר לכם ולה, אפשר יהיה לעזור לה יותר ועצם ההתבהרות, עוזרת בפניו עצמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, לא באמת הבנתי מדוע היקשרות קרובה וטובה לחברה חדשה נתפס ככ"כ שלילית בעינכם. אמרתם שהוא מידרדר בלימודים, הוא בכיתה א' לא..? האם ישנן סיבות נוספות מדוע הקשר הזה כ"כ מדאיג אתכם? חשוב להבין שקשרים חברתיים ודינמיקות חברתיות משתנות כל הזמן ובכל פעם קשר או חברות, משרתים פונקציה או מטרה - רגשית, חברתית התפתחותית אחרת. לטעמי אם הקשר הזה לא מייצר שום דבר באמת שלילי, אין טעם להתערב בו או בוודאי לא למנוע אותו. אתם בהחלט יכולים לעודד אותו להיפגש עם עוד ילדים, ליזום מפגשים עם ילדים נוספים וכו', אבל לא הייתי הולכת באופן מכוון כנגד החברות הזו שהיא כ"כ חשובה לו. בנוסף ולמעשה החשוב ביותר בעיני לפחות, יהיה להבין מה כ"כ "טוב" עבורו בקשר הזה. נסו לשוחח איתו על זה, אבל ממקום מתעניין וסקרן, שמעוניין להבין את בנכם, ולא לתחקר אותו או חותר להניא אותו מזה. ייתכן שתלמדו דבר מה חשוב עליו ועל צרכיו. כדאי... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שוב היי, אני שומעת שאת מהצד רואה ומבינה את הדינמיקה המתרחשת בינהם, אבל בנך, בעודו גם צעיר וגם בתוך תוככי העניין, מתקשה להגיב או אולי להבין מה הוא מרגיש. כאן את נכנסת לתמונה - לא בלומר לו מה עליו לעשות,כי כפי שאת רואה זה לא עוזר אלא רק מחמיר את המצב...אלא בלעזור לו להבין מה הוא מרגיש. סוג כזה של שיח בין הורה לילד הוא קריטי על מנת שהילד יוכל לפתח מעין מודעות עצמית, הבנה עצמית ואפילו אינטואיציה אם תירצי לכנות זאת כך. רק כאשר ב נך יוכל להתחבר למה הוא באמת מרגיש - רק אז הוא יוכל לפעול ביחס לכך. סגנון השיח מצידך צריך להיות שיח איטי, סבלני, מתעניין וסקרן, שבשום שלב לא חותר לאמירה ישירה של מה עליו לעשות, אלא כזה שמכוון כל כולו לכך שבנך יבין מה הוא מרגיש בכל סיטואציה ומצב. בשלב הבא אפשר יהיה לחשוב על דרכי פעולה, אבל לא לפני שבנך מרגיש שאת לצידו, לא שיפוטית ולא מופעלת רגשית, ושכאמור כאשר לו כבר יש תחושה ברורה יותר של הרגשתו במצבים השונים עליהם את מדברת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, יש ילדים שפשוט מתחממים קצת יותר לאט...זה נראה לי המקרה של בנך. הוא משתתף במפגש, הוא חברותי ואפילו פונה מיוזמתו לגננת...בסה"כ הכל נשמע נהדר. לגבי הבוקר, אינני חושבת שזה שהוא לא פונה לגננת בבוקר בברכת בוקר טוב זו בעיה בפני עצמה, אבל אני כן חושבת שאפשר לעשות איזו חשיבה משותפת עם הגננת לגבי מה יכול לעזור לו להרגיש קצת יותר בנוח או בטוח כבר בבוקר. אולי פניה של הגננת מיוזמתה בברכת בוקר טוב, אולי פנייה בלי לחכות לתגובה. אולי בוקר טוב קצר ומיד להתחיל בשיחה איתו או אולי הגננות יחשבו שאין צורך להתייחס לזה כלל כי תוך זמן קצר הוא מפשיר וחש בנוח. כנל לגבי נושא הריבים שהזכרת. אפשר להבין אותו בכך שזה באמת מאוד לא נעים להתגונן.... השאלה היא האם יש לכך השלכות? האם הוא מוענש בשל כך שלא בצדק? לתחושתי אין לך ממה לדאוג, נהפוכו. ככל שתדאגי יותר, ככה בנך ילך ויסתגר. התמקדי בחלקים הטובים שלו - בכמה את שמחה שנוח לו לשתף את הגננת בחוויות, בכמה את גאה שהוא כזה ילד חברותי ושאת מבינה אותו שקשה לו לדבר על ריבים...כי זה באמת לא פשוט. תמיכה בנקודות החזקות רק יחזקו אותן בעוד שהתמקדות בקשיים - ובוודאי בקשיים שלא קיימים, רק ייצרו אותם יש מאין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, ילדים שנשארים בבית עד הגיל הזה בד"כ לוקח להם כשנה להצליח להרגיש לגמרי בנוח בחברת ילדים אחרים זרים. אני חושבת שאפשר לתת לו את הזמן הזה, לראייה בגן אחרי שמכיר את הילדים, הוא מתנהל בצורה נינוחה וטבעית. בגינה עם ילדים זרים זה יקח עוד קצת זמן וזה מאוד טבעי. אני לא חושבת שיש משהו מיוחד שצריך לעשות חוץ מלהיות שם עבורו, רגועים, מאמינים בו, נכונים לתווך מצבים כשיש צורך ("זה בסדר..אתה יכול לעלות, המגלשה של כולם..." "הוא לא התכוון לפגוע בך, הוא רק מנסה לעשות את מה שהוא רוצה, גם אתה יכול לנסות לטפס על זה..."). נסו להיות שם עבורו נינוחים ובטח לא דוחפים או נלחצים מכך ש"הילד חלש", הוא פשוט צריך עוד קצת זמן וזה בסדר גמור. תנו לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, לפי תיאורך זה נשמע שאתם ההורים חייבים לגשת בדחיפות להדרכה הורית שתסייע לכם לבנות עבור בנכם מסגרת ביתית משפחתית - מחזיקה ומכילה. אתם מנסים שיטות שונות...בלי להבין את המשמעות של מה שאתם עושים (פעם מחזיקים, פעם מתעלמים, פעם מדברים ופעם מחזירים מכה). בנתיים בנכם הולך ומפתח תחושה שהוא יותר חזק מכם - וזה נכון...כי את מתארת מצב של חולשה וחוסר אונים מולו, אבל אם אתם כ"כ חלשים - אז מי יגן עלי-??? זו התחושה שהולכת ומתפתחת עמוק בקרביים של בנכם, וזה מייצר חרדה קיומית עמוקה שרק הולכת ומייצרת עוד ועוד סערה וכאוס. לראייה - בחוץ, היכן שיש מסגרת מכילה אבל גם תחומה, ברורה ועם גבולות ברורים, בנכם פורח. גשו להדרכה הורית אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים, ואני בטוחה שתוך זמן לא רב תוכלו להבין למה בנכם זקוק מכם, וכל האווירה בבית תשתפר. ובעיקר, הוא יקבל מענה לצורך בוער. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, מכיוון שהפורום הזה אינו פרסומי, את יכולה לשלוח כתובת מייל פרטית בהודעה נוספת, אליה הגולשים יוכלו לשלוח את המלצותיהם. אני לצערי לא מכירה. בהצלחה ירדן

הי חני, אני חושבת שאת במקום טוב ביחס לבנך. את יותר מודעת לעצמך מבעבר כפי שאת מתארת, ופועלת על מנת לייצר את ההפרדה הנפשית הנדרשת כ"כ בין ילדים להורים. אז על החרדה את עבדת ואת עוד עובדת, והנה עוד רגש שיכול להפוך להיות הרסני ביחסים אם לא עובדים גם עליו - אשמה. מה ניתן לעשות? לעבוד גם על זה כמו שעבדת על החרדה. אני כמובן מציעה לך לעבוד על זה בתוך מרחב טיפולי, זה בוודאי יתרום לך אבל גם להמשך היחסים עם בנך - וכל החיים עוד לפניכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך אמא יקרה, אינני מכירה אותך ואת ההיסטוריה שלך אבל אני מנחשת שילדותך הייתה לא קלה וכפי שאת אומרת הפחדים שלך מגיעים מתוך עולמך הפנימי ובאופן כמעט בלתי נמנע מושלכים על ביתך. זה נשמע שאת מודעת לדברים ועושה עבודה משל עצמך בטיפולך שלך, ואני חושבת שהמטפלת של ביתך גם רואה את זה ומגיבה לזה. נדמה לי שגם במקום הזה עולמך הפנימי מדבר - מתקשה לשמוע פירגון, הרגעה, התיחסות חיובית - הכל וכולם מרגישים בשלב מסוים מסוכנים. זו הטראומה שלך (כנראה) שמדברת...קשה להרגיש ביטחון בעולם מסוכן. אבל אלו מילים שאת צריכה לדבר ילדה שבתוכך כי נשמע שלילדה שלך יש אמא אוהבת, נלחמת, שדואגת לה..ומנסה בכל הכוח לראות אותה. אני משום מה מנחשת שלא כך היה המצב בילדותך. המשיכי בעבודתך העצמית החשובה כשההבנה העמוקה צריכה להיות שיש צורך לייצר נפרדות לא רק מביתך - ברמה הרגשית פסיכולוגית כמובן, אלא לייצר הפרדה גם בין עצמך האישה הבוגרת המודעת שחיה חיים נטולי סכנה - מהילדה הפנימית שבתוכך שכנראה חיה כל כולה בתוך סכנה של איבוד קשרים משמעותיים. מקווה שהתיחסותי מצליחה להרגיע במשהו את החרדה שעולה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רעות, את מתארת משחקיות משובבת לב של ילד מתוק בן 3 :) אז תהני ואל תדאגי. לגבי הליטופים בחוץ. זו בדיוק הסיבה מדוע את שם איתו והוא לא מסתובב לבדו...אם את איתו, את יכולה לשאול במקומו ולהוות מודל עבורו. אם יש כלב שאסור ללטף כי הוא נניח אגרסיבי, את פשוט מסבירה לו מדוע זה אסור ומונעת ממנו. אמא יקרה, אתם עדיין בשלב שבו את זו שמנהלת אותו ולא הוא את עצמו. אם יש משהו שהוא מתקשה לעשות, את יכולה לעשות זאת במקומו או ביחד איתו, ובסוף זה יופנם אצלו. רק נסי להיות יותר סבלנית מבינה ומכילה את התסכול שלו נוכח ה"עצירה" שהוא חווה של הסקרנות והחיות הטבעית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי עדי, קשה לי מאוד לאבחן ילד על סמך 2 משפטים המתארים אותו. אם יש לך דאגות לגבי התפתחותו גשי לרופא/ת הילדים שלך ושתפי אותה במדובר או לחילופין צרי קשר עם אחות טיפת חלב שעדיין אמורה להיות במעקב אחריכם בשלב זה. להם יש כלים על מנת לבחון התפתחות תקינה לפחות ברמה הראשונית. כל טוב, יירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי טל, בנכם הקטן אינו רגיל לנסיעה במכוניות וייתכן שאיזה "ג'וק" קטן נכנס לו לראש וקצת מפחיד אותו, כפי שקורה לפעמים לילדים ולכולנו..וכעת צריך לעזור לו להשתחרר ממנו. הדרך הכי טובה היא להתיידד בהדרגה ובאיטיות עם מכוניות. תתחילו בכך שכשאתם עוברים ליד מכוניות, תיגעו בהם, דברו עליהם, על הצבע, על המגע, על התחושה, על השם..בהמשך נסו להשיג מכונית, אולי שם בן משפחה, ושחקו שם, על ידו. בפעם שאחרי כנסו לרכב עומד, שחקו עם הצופר, עם ההגה..אולי תאכלו בתוכו גלידה וכך בכל פעם "תעלו שלב" עד למצב של התרגלות שלו למכוניות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, חלומות הם דרך נפלאה שלנו לתקשר לעצמנו ולאחרים את מה שהמודע שלנו קצת חושש להתמודד איתו ו/או לא ממש ומבין. החלום הזה מבטא די בבירור את החוויה הרגשית הנוכחית של ביתכם אל מול אחותה הגדולה - תחרותיות מתמדת, שאחותה הגדולה חזקה ממנה, את הפחד להיות נבלעת על ידה, את השתלטנות שלה, את התחושה שאין לה מקום על ידה, את הדומיננטיות שלה ועוד..הייתי מתייחסת לחוויה הרגשית ופחות מתעסקת בעניין המרכך..זה יעבור לה. נסו לראות כיצד אתם מחזקים את המקום של הקטנה בבית ואל מול אחותה, שאתם שמים לב היטב לקול שלה שאולי לפעמים לא נשמע מספיק ברור אל מול אחותה הגדולה ואל מולכם. וודאו שיש לה מספיק זמן לבד איתכם ההורים וכיוב'. תבדקו כיצד אתם מעצימים אותה, אולי על ידי תפקידים בבית או כל דבר אחר שעולה בדעתכם שישרת את המטרה הזו. מציעה לכם לקחת את הפירוש הזה בשתי ידיים ואני מאמינה שתיראו שיפור כללי בהרגשתה תוך זמן קצר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, אני מניחה שמדובר בחרדות ופחדים מופנמים מבית שקשורים לקורונה. אני מציעה לכם בהדרגה להכניס הביתה עוד מסרים שקשורים לא רק לצורך לשמירה והישמרות, אלא גם על האפשרות להרגיש בטוח ונינוח בתוך הקפסולה ובעת האכילה, על המצב המשתפר במדינה, על העובדה שרוב האנשים התחסנו ועומדים עוד להתחסן, על כך שגם אם ילדים נדבקים בקורונה, זה בד"כ נראה כמו שפעת רגילה... מסרים מאזנים ואמיתיים שבאים מכם, יעזרו לו להירגע ולהרגיש יותר חופשי ונינוח בבית הספר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, בגילאים האלה הכל מאוד וכ"כ דינאמי...היום הילד לא רוצה לשחק איתו, ומחר כן... אולי פחות בביקורים, יותר בגן, ואולי באמת פחות, זה עדין לא אומר שצריך לבשר לבנך את מה שקורה כבשורה מרה :) הרי הילד הקטן הזה בן החמש לא באמת ישב עם עצמו והגיע להחלטה שעם בנך לא ישחק יותר, ולכן אין באמת סיבה לתווך לו את המצב באופן הזה, זה רק יעציב אותו וזה גם לא נכון. אני מציעה פשוט להיות קשובה לבנך - למה שעולה ביחס למציאות הנוכחית מול הילד הזה, להתעניין בו, לתווך לו מה קורה, ללמד אותו על העולם ולתמוך בו. אם למשל הוא מספר שהילד לא משחק איתו בגן, אפשר לשאול אותו איך זה מרגיש, מה עשה באותו הרגע, לשמוח איתו שיש לו עוד חברים וכו'. יכול להיות שבנך קצת יתאכזב וזה בסדר..אפשר לשקף לו את זה, להיות איתו ולתת לו חיבוק...זה בסדר גמור ולא צריך לעשות יותר מזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, לשאלתך, הטיפול המתאים כרגע הוא הדרכה הורית עבורכם, כדי שאתם תוכלו להשיג הבנה וכלים באשר למה מייצר את הקושי העצום הזה ואיך לעזור לו להתמודד איתו. פסיכולוג/ית קלינ/ת של ילדים יתאים יכולה להתאים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אם זה מכוון ומודע כפי שאת אומרת, אז צריכה להיות לה סיבה טובה מאוד לכך. מה הסיבה? יכולות להיות סיבות רבות..לצערי עם אפס מידע אין לי כל דרך אפילו להתחיל לנחש. אני חושבת שזה מאוד חשוב שזה מעניין אותך וחשוב לך. תצטרכי לחשוב על זה עם הורי הילדה ואולי גם עם המטפלת שלה וחשוב מכך, להקדיש איתם ביחד מחשבה לאיך את מסייעת לה בתוך הגן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, את מגיבה מצוין!! בגיל הרך והתמים הזה, אין עוד חשיבה על מושגים קונספטואלים כמו סטטוס, מצוינות, הישגיות וכו'..ילדים חיים את העולם דרך החוויה - וייטב לכולנו אם נוכל ללמוד מהם ולא לקלקל להם את דרכם האינטואיטיבית הנכונה לחיות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי לי, אני מבינה שבנך כבר מקבל הוראה מתקנת ושעות שילוב בבית הספר. מאחר והוא סובל מקשיי קשב וריכוז ולא מקבל טיפול לקשיים אלו, סביר להניח שלימוד מהווה מטלה מאתגרת ומתסכלת עבורו. במידה ואת מעוניינת לשבת ולנסות ללמד אותו גם בבית הייתי ממליצה לך להתייעץ עם המורות להוראה מתקנת לגבי איזו אסטרטגיית למידה מתאימה לו, זאת על מנת להיות אפקטיבית ומדויקת יתר עבורו. כדאי לשקול שוב טיפול לקשיי הקשב והריכוז. לא הכול מתחיל ונגמר ברטלין ויכול להיות שצריך לשלב גם טיפול רגשי . ללא טיפול בקשיי הקשב והריכוז שלו יהיה קשה מאוד לגרום לו להתמודד עם המטלות הלימודיות ועם החוויה והאתגר של להיות תלמיד. אני אישית לא בטוחה שאת צריכה להצטרף לצוות המורות שמלמד אותו אלא לדאוג שייקבל תמיכה וטיפול (כאמור - לא רק ריטלין) לאתגר הלימודי/חווייתי איתו הוא הולך להתמודד עוד שנים רבות. במילים אחרות - מורות יש לו, הוא זקוק לך כאמא תומכת ומעודדת שדואגת לכך שיקבל את התמיכה הרגשית לה זקוק, בכדי שיוכל להעזר גם לימודית בין היתר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, אני בדעה שכל אחד צריך לישון במיטה משלו החל מגיל מסוים, ובגיל 7 מרחב שינה פרטי הוא חשוב. אבל מה בנוגע לזוגיות שלכם? ליחסי האישות בינכם? כיצד הדבר מתאפשר כאשר ביתכם במיטה? האם אין בכך פגיעה בזוגיות? חשוב לחשוב האם ההסכמה לשינה משותפת משרתת איזה צורך של אישתך ביחס לזוגיות שלכם. בכל מקרה בעיני זהו עול כבד לשים על כתפיים של ילדה קטנה... לסיכום חשוב לבחון את הסוגיות האלה משום שאם הדבר מפריע לך, יתכן מאוד שרב הנזק על הערך של השינה המשותפת עבור ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, לפני שאענה אשמח להבין מנין היא יודעת את כל מה שהיא יודעת - חשבון, שפות וכו'? אשמח לתשובה מפורטת בנושא כדי שאוכל לדייק בתשובתי עד כמה שניתן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני מניחה שמדובר בשילוב של אינטיליגנציה טבעית גבוהה, כלומר המימד האינטלקטואלי שהנו מפותח באופן טבעי אצלה, ואולי.. גם.. בכל זאת מסרים מהבית, אולי לא כ"כ מודעים, אולי לא ישירים..לפעמים אנחנו נוטים לזרום עם הילד, עם הכיוונים הטבעיים שלו, וזה בהחלט חשוב, אבל חשוב גם האיזון ולשים לב שהמסרים הם מסרים מאזנים. מה הכוונה? עם ביתכם יש לשים דגש על הפאן החוויתי. שחקו איתה יותר משחקים חוויתיים, שלא מערבים "חשיבה" אינטלקטואלית כמו משחקי דמיון, משחקי תפקידים, מחבואים, תופסת, טיולים בטבע, המצאת סיפורים וכו'. שימו דגש על החוויה - לא רק כמה היא חכמה , אלא כמה כיף ומהנה לשחק איתה, לדבר איתה, לחבק אותה, להתכרבל איתה, להמציא איתה דברים וכו'. כמו כן התחילו לשים לב למסרים שלכם גם בינכם ובין עצמכם כהורים (למשל כל הנוגע למצוינות, הישגיות צורך לעשות דברים "כמו שצריך" וכו') וכמובן למסרים אל מולה. ההנחיה הזו היא חשובה מאוד מאחר וחשוב שתהייה חפיפה בין החלק האינטלקטואלי בהתפתחות ביתכם לחלק הרגשי או לפחות חפיפה חלקית בינהם, זאת על מנת לא ליצור פערים גדולים מידי כי בדרך כלל משם מתחילות בעיות שונות.. . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ליו, המציאות היא שהיא צריכה ללכת לאביה, והשאלה היא לא האם היא תלך או לא - כי כמו שאמרתי ואת יודעת היטב - זו המציאות, אלא השאלה היא איך לעזור לה להסתגל למציאות הזו. מה לדעתך יכול לעזור לה להערך למפגש עם אביה? התלהבות שלך שעוד מע אביה מגיע ואיזה כיף יהיה להם..אולי שהאב יגיע קודם וישהה קצת בבית איתה או בגינה או ביחד איתך אם הדבר מתאפשר. לדבר איתה על לקחת לאבית אביה חפצים אהובים - בובה, שמיכה..אולי שיחת טלפון עם האב לפני שמגיע בה מספר לה מה הוא מתכנן עבורם... כל דבר שיכול לעזור לה הוא מה שצריך לעשות כרגע ובעיקר להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפיה כי בגיל הזה המעברים הללו כלל אינם פשוטים ובאמת צריך מאוד מאוד לעזור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי גל, אני מציעה לך להפנות את השאלה למטפלת שמכירה אותה כי אין עצה טובה יותר מאשר עצה ספציפית שמבוססת על היכרות מעמיקה עם ביתך. כמו כן אולי כדאי שתבקש פגישה או שתיים איתה כדי שאתה תוכל להבין לאיזה מין נוכחות ביתך זקוקה לה ממך. אולי דווקא נוכחות שלא רצה ומחפשת אנטיתיזות אלא דווקא משהו אחר.. ככלל ברגע שיש טיפול, המלצה שלי היא להעזר במטפל כמה שאפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי נוגה, השאלה החוזרת שלו בעצם מבטאת רצון, משאלה..פנטזיה..אפשר פשוט לחזור ולומר לו שאת שומעת כמה הוא היה רוצה אחים..כמה בא לו..כמה מתחשק לו..ושגם אתם מנסים ורוצים כמוהו. אפשר לשאול מה הוא היה רוצה לעשות עם אחים, איזה מין אח או אחות היה רוצה וכו'..המטרה היא לתת ביטוי למה שהוא רוצה להביא לידי ביטוי - וזה כאמור הרצון שלו, הפנטזיה שלו. גם אם היא לא תתממש, חשוב לתת לזה מקום. זה בסדר גמור, אין צורך לפחד..הרי ממילא לא תמיד רצונות מתממשים - אבל הזכות לרצות משהו, לחלום משוה..היא זכות מאוד גדולה בחיים, וחשובה יותר ממימוש של כל משאלה..ואת זה אסור לכבות אצלו. כל טוב ובהצלחה! בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני חושבת ש"שכנוע" באופן כללי הוא פעולה שאין לה הרבה מקום בחינוך בגידול ילדים ובעצם בכלל...בחיים ישנן כל מיני אפשרויות פעולה- יש בחירה, יש כללים יש גבולות... הכללים והגבולות באופן כללי נועדו ליצור סדר בתוך כאוס ולפעמים הם שומרים עלינו מפני עצמנו ובמיוחד כאשר אנחנו ילדים. להרגשתי הגבולות והכללים אינם מספיק ברורים לבנכם ולכם ובסופו של עניין הכל הופך להיות בחירה שלו(אם משתכנע או לא..) וזה עומס מאוד גדול לשים על כתפיים קטנות של ילד. אם הוא משתכנע לעשות משהו אז הוא בוחר לעשות או לא לעשות אותו בעוד שכללים או חוקים או גבולות הם תנאים שיש לעמוד בהם גם ללא קשר לבחירה אישית. הכללים והגבולות נותנים לילד הרגשה שהוא שמור, מוגן ומאפשרים לו להסתגל נכון לחברה. הידיעה שלא הכל על כתפיו ושהדברים ישמרו על קנם גם אם הוא לא -בוחר- לעשות כך או אחרת היא ידיעה מאוד מרגיעה. לכן חשוב שברגעים בהם אתם משתכנעים שמשהו הוא לא נכון עבורו, פוגע בו או בכם, וחשוב שתשבו ההורים ותחליטו מהם אותם דברים - אז בחירה כבר לא צריכה להיות נתונה בידו ואין צורך לבזבז אנרגיה על שכנוע. אם הוא מרביץ לעצמו או לכם - אז אתם עוצרים את זה, דרך חיבוק, אחיזה וזאת גם אם הוא מתפרץ בבכי - לפעמים זה יהיה בכי של הקלה, של שחרור והרפייה. בהמשך מה שיופנם אצלו זה שאתם ההורים שומרים עליו, שומרים על הבית, גם אם לו עצמו אין את היכולת או הכוחות לנהוג או לבחור לעשות אחרת בשלב מוקדם זה בחייו. הוא תמיד ידע שאתם תעזרו לו..ולפעמים תעשו במקומו. זה נותן הרבה מאוד שקט ורוגע לילד. ובהמשך ....היכולת הזו שנקראת וויסות עצמי - תושג גם אצלו. מקווה שאני מובנת, אתם מוזמנים לכתוב לי שוב במידת הצורך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, המצבים בהם ילדים מוצאים מהבית הם מצבים חריגים מאוד - בהם ניתן להוכיח התעללות, הזנחה או הדרדרות ממשית במצב הילד. יש לי תחושה ששום דבר מהמצבים האלה לא נכון לגבייך כך שלתחושתי את יכולה להמשיך לשתף באופן בטוח. כמו כן חשוב שגם את החששות הללו תוכלי להביא בפני המטפלת שם ולשמוע ממנה את מה שאת צריכה לשמוע כדי להצליח להרגיש יותר בטוחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך אמא, ראשית אני שומעת עד כמה את ערה ומודעת למסרים החינוכיים שאת רוצה להעביר לבנך עד כדי כך שכנראה פעלת באופן שלא בהכרח היית פועלת לו היה מדובר בך וב"צרכים" שלך בלבד... מעבר להאם אפשר היה לפעול אחרת או לא באותה הסיטואציה, אני רוצה להציע לך להמשיך להיות נאמנה לעצמך..למי שאת, גם אם ילדך צופה בך. את לא באמת צריכה להיות אחרת מאת עצמך. נסי לחשוב, מה היית עושה לו זה לא היה בנך שם, סתם ילד שאת עושה לו ביביסטר...? אני מנחשת שהיית פועלת אחרת כי לא היה לך את הלחץ של "איזה מסר אני מעבירה לילדי". לכן אני מציעה לך פשוט..תהיי את עצמך, ואני בטוחה שזה יהיה מספיק טוב גם עבור הילד שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044