פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
המילים סבא וסבתא מדיפות ניחוחות רחוקים, זיכרונות, חלומות, תקוות לתיקון. כל אלו תלויים בתרבות, ביחסים בין הדורות, ובמשמעות שמייחסים להם. בהתחשב בכך שהיום, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו סבא או סבתא במשך חלק ניכר משנות חיינו, אילו חיים אפשר לצקת בסבאות ובסבתאות? מה המשמעות של הקשר עם סבים וסבתות, עבור הנכדים? ומה משמעותה עבור סבא-סבתא? מה תורמת סבאות? ומה חסר כשאינה? מהו קשר טוב עם נכדים? איך לשמור על קשר טוב עם הורי-הנכדים וגם עם הנכדים, כאשר הדעות חלוקות? ואיך כשהורי-הנכדים מסוכסכים ביניהם או גרושים? גורמים רבים משפיעים על הקשר של סבים וסבתות עם הנכדים, ומציבים בפני הסבים אתגרים ושאלות רבים. ננסה לעשות בזה קצת סדר.
91 הודעות
54 תשובות מומחה

מנהל פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם

19/10/2010 | 17:43 | מאת: אירנה

בני התגרש מאשתו. יש להם שלושה ילדים בוגרים, נכדה בת 20,נכד בן שבע עשרה וחצי ונכד בן חמש עשרה וחצי. אשתו כועסת מאוד על שבני יזם את הגירושים ומאז הנכדים כמעט אינם בקשר אתנו. אנחנו שומרים על קשר כותבים ומטלפנים. האם יש לך הצעות מה ניתן לעשות? האמא טוענת שהיא אינה אומרת לילדים מה לעשות אבל הם שומעים כל היום דיבורים קשים נגד האב בתודה אירנה

05/10/2010 | 22:25 | מאת: ירונה

נוחי שלום, לאחרונה נוצר לצערי נתק בן בני ואשתו לבעלי ולי עקב מריבה שהביאה להטחת האשמות נגדנו כהורים. כתוצאה מכך מנתקים מאתנו את נכדתנו האהובה. אייך מתגברים?

04/10/2010 | 21:04 | מאת: טל

שלום בעלי בן יחיד בן 34,שהוריו כל יום מתחקרים אותו אם אנחנו מסתדרים בזוגיות ואם טוב לילדים.כל יום אותם שאלות.שבעלי עונה להם באותם תשובות של כן/לא.(כך הוא אומר לי לפחות). יש לציין שבעלי מאוד עצמאי וגם אבא שלו רצה שיהיה עצמאי ויעזוב את הבית שהכרנו!ואנו נשואים חמש שנים ואוהבים. הבעיה שלי זה נראה מוגזם וחדירה לפרטיות היום יומית!ואני מרגישה עם זה לא טוב.כאילו אני נשואה גם להם.מה לעשות?

03/10/2010 | 12:52 | מאת: חמות זהירה

נכדי הבכור והמקסים בן שנה וחצי. לעיתים אני שומעת את אימו שואלת אותו אתה רוצה דבר מה.... לאכול... או.... ולאחר מכן באה תשובתה אני לא שואלת אותך!!!!!!!!!!!. הדבר צורם לי מאד. איך להעיר בעדינות או בכלל לא ???

04/09/2010 | 22:23 | מאת: לינה

שלום, הסיפור שלי הוא כזה: חמי- איש קשה, קשוח, עקשן, הכל הוא רוצה לדעת ומתערב בכל מה שקורה אצלנו, הוא אף פעם אינו מרוצה משום דבר ומאוד קשה לנהל איתו שיחה, ההרגשה היא שאני תחת חקירה צולבת. בלי קשר לכל זה, חמי הוא מורה/מנחה בחוג לכלי נשיפה. הקיץ הוא שיכנע את בני הבכור בן ה-8 להיצטרף אליו לחוג שיתחיל בספטמבר. בני-ילד רגיש, הוא משתדל לא לפגוע בסובבים אותו, לעיתים מתקשה לאמר "לא". אני לא רוצה שהוא ישתתף בחוג של חמי . איך יוצאים מהמצב הזה בצורה כזאת שאף אחד לא יפגע? מחכה לתגובתכם לינה

לינה שלום, לבניית גבולות בין משפחה גרעינית חדשה לבין משפחות המוצא, נחוצות: רגישות, עדינות, זהירות, הבנה ותכנון משותף מראש בין בני-הזוג הצעיר להתנהלות מול משפחות המוצא, והרבה הרבה הרבה תבונה. תבונה מכילה בתוכה - התבוננות טובה והבנה, שמלמדות מי האדם/ההורים שמולנו, מה הם באמת באמת מבקשים דרך "התערבויותיהם-קשיחותם-עקשנותם-קשיותם-אי שביעות רצונם וחקרנותם..." חמך, על כל תכונותיו המתוארות על-ידך, מבקש קירבה לנכדו בתחום עניין משותף. זו הכוונה, להבנתי. את כאמו של ילדך, מי שמכירה אותו טוב טוב טוב, מבקשת לשמור עליו מפני כפייה ומפני עצמו. אלו שני קטבים שעליכם לנוע ביניהם ולהגיע להבנה. לא בהתעלמות מתחכמת, בדיבור אינטימי שנוגע, לא כזה שדוקר. בעדינות, ברגישות ובזהירות. אם דברי מהדהדים אצלך, את מוזמנת להמשיך לשתף, ואני כמובן אשמח להבין יותר, ומתנצלת מראש אם הבנתי שגויה או מוגבלת... שנה טובה וחתימה טובה - לשנה של שלום ושלווה, נוחי

16/09/2010 | 14:47 | מאת: לינה

תודה רבה

29/08/2010 | 12:35 | מאת: ענת

שלום לך, אני נשואה כבר 14 שנים אני אמא לשלושה ילדים ובעל מקסים. הבעיה שלי היא חמי וחמתי, ההורים של בעלי. אנשים כאלה לא ראיתי בחיים שלי. נכון שאני נשואה 14 שנים אבל כל פעם הם עושים משהו חדש אני פשוט בשוק. הם לא עוזרים לנו בכלל, כשאנחנו מוזמנים אליהם לארוחות תמיד צריך להביא איתנו אוכל או משהו, לא זוכרים אף תאריך יום הולדת ולכן גם לא מתקשרים לאחל מזל טוב, וכשאנחנו שוכחים אוי ואבוי לנו איך העזנו לשכוח את יום ההולדת, פשוט לא אכפת להם מהבן שלהם ומהנכדים. כשלהם יש יום הולדת דורשים מתנות ועוד מה הם מבקשים שהבן שלהם יביא להם מתנה כסף, בחיים שלי לא שמעתי שהורה שהמצב הכלכלי פי כמה וכמה יותר טוב מבקש מהבן שלו שיביא לו כסף. והילדים שלי לא אוהבים ללכת אליהם בכלל ואם כבר הולכים אליהם אז אסור לגעת אסור לזוז ואסור לנשום. אציין שאח של בעלי גם נשוי ויש לו 2 ילדים ולהם הם כן עוזרים וכן אכפת להם, האפליות שהם עושים ממש משגעות אותי ובגלל זה כל פעם כשאני שומעת משהו עליהם אני ממש מתרגזת עליהם ואז אני ובעלי מתחילים לריב. איך מפסיקים עם הריבים, איך מפסיקים להתייחס אליהם ולהתרגז מהם ואיך אפשר אולי לחנך אותם שיהיה להם קצת יותר אכפת מהבן שלהם שהוא בעלי כי הוא לוקח את זה קשה.

ענת שלום לך, הכאב לנוכח מה שאת פוגשת מובן לגמרי. קשה לחיות בהרגשות של קיפוח, אי-צדק וחוסר הדדיות. אנסה להביא התבוננות מזוית אחרת, שאולי תבהיר מעט מענני העצב. נניח שחמייך נשאלים אודות יחסיהם עם בנם ואיתך, כיצד היו הם מתארים את יחסיכם? את רגשותיהם? את ציפיותיהם? אכזבותיהם? את יכולותיהם? רצונותיהם בגילם? את הפער ביחסים בינכם לבינם לבין אלו שיש להם עם אחיו של בעלך? משהו מתיאורך משדר יותר הרגשות קשים שלך מאלו של בעלך, והוא ודאי נקרע בין קרוביו היקרים - אשתו, את מחד, והוריו מאידך. לא פשוט עבורו. האם גם הוא חש כמוך? אולי לא פוליטיקלי קורקט מבחינה מקצועית לומר את שאגיד עכשיו, אולם גם רגשותייך מזמינים בירור לפשר חווית הקיפוח, שאולי מוכרת ממקום עתיק יותר ואחר. זה חשוב, משום שרגשותייך אלו מניעים את חייך ומשפיעים על איכות יחסייך עם בעלך וכל סובבייך. ואני כבר מתנצלת, אם הבנתי לא נכון, מאחר ואין בידי את התמונה על כל מורכבותה, אלא רק את חלקי הפאזל שהבאת את. את מוזמנת להביא עוד, ונבין יותר... שנה טובה וחתימה טובה לחיים של שלום ושלווה, נוחי

27/08/2010 | 03:29 | מאת: מי שבאמצע

אבא שלי עבר התעללות מאוד קשה מצד הוריו גם בילדות וגם עד היום : *כשהוא ואמי רצו לעבור לגור ביחד אז סבי וסבתי מצד האמא ומהצד השני סיכמו שהצד של אמי כמעט ישלם על כל רהיטי הבית והצד של אבי על תאורה וחשמל, יום לאחר מכן אחרי שהצד של אמא שלי קנה כבר את רוצה הרהיטים ושילם על עוד דברים.אמא של אבי התקשרה אלינו ואמרה לאמא שלי תגידי שיצחק היה שיכור ולא התכוון למה שאמר ובטח לא מתכוון לשלם וכד' בילדותו היו נוהגים להרביץ לו עם מטקות לגנוב את כספו אשר היה מרוויח לקלל אותו ועוד. לכל ארבעת אחיו הייתה ילדות קשה. וגם אני חוויתי דברים מאוד לא נעימים מהם שמשפיעים עליי עד היום ביום הולדת של אח שלי אבא ואמא שלי ואח שלי הגיעו אל ביתם כמו מדי חודש כדי לכבד אותם ולא לעורר אצלנו שנאה אליהם ואבא שלי הודיע שעקב השיפוצים הוא יביא לאחותו את הכסף לבריתה במועד מוחר יותר(חשוב לצמיין שמצבה הכלכלי של אחותו ובעלה ואב ילדתה חמור מאוד והם גרים אצלהם הוריי אבי וגם היא לא הביאה לו כסף על אירוע כל שהוא ומבחינתה זה היה בסדר ונוסף , מצבנו הכלכלי קשה מאוד בתקופה האחרונה ואבי לא מתלונן לרגע ולא מספר על כך לאף אחד) תמי אחותו ישר הסכימה ואמרה אין בעיה אך כנראה אבא של אבי שמע ת זה והתחיל לצרוח עליו שייסתלק מהבית ושהוא אפס והתחיל לקלל אותו וכמעט נגע בו והתחילה שמה מלחמה מאוד קשה שהחזירה את אבא שלי לתקופות מאוד לא טובות... (אבא שלי ספג מהוריו מכות קשות הן פיזית והן נפשית מה זגרם לדירדורו ולהתנהגותו הטראומטית עד גיל 32 בערך) מאז הם בברוגז ובאירועים הם נועצים בנו עיניים ואמא של אבי היא דווקא הייתה איתו בסדר רוב הזמן גם בילדותו ואחרי שאביו היה מכה אותו היא הייתה נכנסת לחדרו ואומרת אל תרגיז אותו פעם הבאה לא שזה עוזר במשהו.. מחר אבא שלי בגללנו (אני ואחי) מעוניין חעשות סולחה עם הוריו (חשוב מאוד מאוד לציין שעקב היחסוההתנהגות ועקב הריסת חיי כמעט באופן מירבי לא סבלתי אותם אף פעם גם בתור סני אדם עוד לפני שידעתי שהם אחראים למצבנו הקשה לא רק מבחינה כלכלית.. ואני לא מוכנה להשלים איתם בכלל ולא רוצה לפגוע באבא שלי..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מי שבאמצע, חיים קשים את מתארת ורוויי אלימות ותגובתך הרגשית תואמת את המצב. כמו שאת ודאי מבינה, אפשר כאן באינטרנט לתת מענה מתומצת בלבד, שאינו מספיק לכם, אתם שחייכם הנם מרובי סבל ורב-דוריים. ממליצה לכם לפנות למרכז לייעוץ למשפחה באזור מגוריכם, שם מצויים אנשי מקצוע מצויינים שיוכלו לייעץ לכם. בברכת שנה טובה וחתימה טובה, נוחי

27/08/2010 | 03:16 | מאת: מי באמצע..

24/08/2010 | 15:19 | מאת: רויטל

שלום לכולם, דרושים/ות סבים וסבתות לסדרה תיעודית חדשה בערוץ 2. הסדרה עוסקת בסיפורי משפחה יוצאי דופן, ובין היתר מבקשת להעלות לתודעה הציבורית את הבעייתיות והקשיים הכרוכים בניתוק של סבים וסבתות מנכדיהם. אם אתם/ן סבא או סבתא שנמצאים במצב של ניתוק מהנכדים, ואתם מעוניינים לדבר על סיפורכם המרגש, אשמח אם תצרו קשר עם רויטל במייל: roywave@yahoo.com. אנא השאירו שם וטלפון. תודה ויום טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

פגשתי סבים וסבתות כאלו... לצערי, לא מעט... והנה כמה מלים על סבתא-אמא שבורה: בבושקה - יש בחנות היא אומרת, - שם יש סבתות לקנות, מכל העולם בבושקות. יש מבחר ואם נשברות – אין דבר, חדשות אפשר - לקנות. איבדתי את אמא...אמא שלי... איבדתי את אי..אי..מא... איב'תי את אמא... אמא שלי... איבדתי את איאימא.....

09/10/2010 | 13:43 | מאת: נחמה

איזה שטויות מדברים פה בשנת 2010, כאילו אנחנו אותם אידיוטים מלפני 50 שנה.... יש נשים שהן אימהות והן רוצות לשפר את דור העתיד. אימהות שרוצות לגדל את הילדים ללא נרקיסיזם! כמה שהמדינה שלנו מפגרת בנושא.... דרך אגב, שמעתם על "כבד את אביך ואת אימך למען יקצרון ימייך?", טוב, כנראה שלא. דרך אגב הניתוק הוא רק לנשים חזקות ואמיצות שרוצות לשפר את הדורות הבאים, שיהיה לנכדים טוב - אהבה, אמפטיה והבנה - דבר שהרבה אנשים לא קיבלו מהוריהם הביולוגיים וגם היום אפילו חלק מהילדים נרצחים בידי הוריהם הם.... מאוד עצוב.

20/08/2010 | 07:35 | מאת: יעל מהשפלה

שלום לך נוחי יקירה, ראשית תודה על הפורום המועיל והמעשיר הזה,יישר כוח !!! שמי סבתא יעל, ומדובר על נכד מקסים,שהוא פעוט בן שנה -וחצי סרבן שתייה, - הוריו מתעקשים לתת לו מים רתוחים פושרים, והפעוט ממש לא מוכן לשתות יותר מלגימה. כאשר אני נותנת לו לשתות מיץ תפוחים טבעי מדולל במים אז הוא כן מוכן לשתות בשמחה את כול הכמות שבספל, וכך שותה במהלך 6 שעות 3 ספלי שתייה. מה שמבטיח שהפעוט לא ייתייבש בחום הזה, מכיוון שזה אמנם מיץ טבעי אבל עדיין מתוק ,אז על כך הוריו כועסים,כי היו רוצים שלמרות סירובו - יתרגל הילד לשתות מים. הסברתי להם,שלדעתי בימים חמים כאלה,מסוכן שלא לשתות, ועדיף שאתן לו מיץ מדולל במים והעיקר שישתה משהו ולא יתייבש. הם כועסים שאני הולכת נגד חינוך ההורים ושרק לשתות מים זה בריא,ושבגללי הוא מתרגל למתוק. ברצוני לציין שאני מטפלת בנכד כול יום 8 שעות,ללא רצון לקבל תמורה כספית, וזאת כדי שהוריו יוכלו לצאת לעבודה,וגם לחסוך. מה דעתך על פתרון בעיית השתייה בקיץ עם הפעוט ?

25/08/2010 | 11:28 | מאת: יונה

יעל שלום, לדעתי את יכולה להציע להורים לפנות לרופא הילדים שלהם ולספר שהוא מסרב לשתות מים רתוחים פושרים, ולשמוע ממנו מה עדיף לתת לו במקום זה, על מנת שלא יתייבש. פשוט והגיוני. חבל על הכעס ועל הויכוח ביניכם, תני לאיש המקצוע לומר את דברו. בהצלחה

סבתא יעל שלום לך, תיאורך מציג דילמה קלאסית - מחד, את סבתא, שמטפלת יומיום בנכדך, ודואגת "שלא יתייבש", מאידך, ילדייך שהם ההורים, מתווים אורח חיים ותזונה שלדעתם נכון וראוי לילדיהם. כאשר סבים-סבתות מטפלים בנכדים/ות, 'מגדלים' פשוטו כמשמעו, טבעי שהם מעורבים בחייהם יותר מאשר בסבו?ת רגילה וחשים מחוייבות המאפיינת הורו?ת. הבלבול נוצר כתוצאה מתיפקודך כסבתא-מטפלת, וזהו נושא חשוב לדיבור בינך לבין ילדייך, לא במובן של ויכוח, כי אם במשמעותה של האחריות שתפקיד זה נושא עבורך, ובחששות שלך שתזיקי לילד. המלצתי היא, שלאחר שיח בינך לבין הורי נכדך, תנסי להשקות את הילד כבקשת הוריו, שהרי הם ודאי דואגים לבריאותו. ובאשר לעצה שקיבלת מיונה, הרי אפשר להפוך גם אותה - אולי יאמר הרופא שעדיף שישתה הילד מים זכים, ככל שירצה... הרבה בריאות ושמחת נכדים לך, נוחי

12/08/2010 | 14:47 | מאת: adi

היי, שמי עדי אני בת 38 (בחופש מעבודה) וסבתא שלי בת 85 אנחנו גרות אחת ליד השנייה ועוזרות אחת לשניה (היא עוזרת לי בשכר דירה ואני בבישולים ביום שישי). העניין הוא כזה: שגם במהלכי השבוע אני צריכה לעזור לה ולוותר על פעילויות שלי (אין לי בעיה לעזור בקניות בסופר ובשוק שאותן אני משלבת עם הקניות שלי). למשל, בת דודה שלי מתגייסת לצבא והיא רוצה לעשות לה עוגה. סבבה, רק שהיא אומרת לי פרק זמן וזה מתמשך על פני יותר זמן.היום היא שאלה אותי: אולי יום אחד תהיי בבית? אלא, שאני לא יכולה! בקצב הזה לא יהיו לי חברים. אני גם ככה לא נפגשת עם חברים שלי הרבה. היא לא יוצאת מהבית ולעבור דירה זה לא בא בחשבון מבחינתה. אני כותבת את זה כי לפני שבוע היו אורחים וגם אז היא ביקשה שאהיה בבית. היא למשל גם נעלבת מזה שיש לי עזרה בבית מביטוח לאומי ואני מקשיבה לביטוח לאומי שלי ולא לה. מה לעשות גם שאני כבר יודעת מה טוב בשבילי ולא תמיד להקשיב לה זה טוב? עדי

12/08/2010 | 17:38 | מאת: adi

אמא שלי נפטרה והיא אימא של אימא. השבת היא נוסעת לבן שלה וציפתה שגם אני אהיה שם. כל הניסיונות שלי להסביר לה שאין לי על מה לשוחח עם בני דודי כי אני המבוגרת מבין בני הדור הצעיר, לא צולחים והיא מנסה להגיד: "אבל את תהיי איתי". אז הפעם אמרתי: "כן, את מחפשת על מי להשגיח ולכן את רוצה אותי על ידך. על כל פנים, החברות שלי יכולות לבוא רק בשבת הזו". אבל בכל אופן, אני מאוד מכבדת את דעתה והלוואי עלינו בגיל שלה לעשות את מה שהיא עושה. עדי

עדי שלום, הבנתי שאת מתגוררת אצל סבתך, שהיא אם-אמך, ובתמורה מבשלת לה ואף תורמת את חלקך בדרכים נוספות. יפה. הבנתי גם שאת חברותית, שגם זו תכונה בריאה לגמרי. עם זאת, רב הנסתר על הגלוי, למשל: לא הבנתי את פשר הקשר שלך עם ביטוח לאומי ולמה את "מקשיבה להם". ומדוע את נאלצת להתגורר עם סבתך, והאם את עובדת או לומדת. משתספרי יותר, אוכל להתייחס למידע שתתני, וגם אז, תהיה זו ראייה צרה שלי, באשר לצורך שלך בחיים פרטיים משל עצמך ולגבי הגבולות הנחוצים לך. אשמח לשמוע ממך, נוחי

12/08/2010 | 14:09 | מאת: שירין

שלום לך נוחי בהמשך לשיחתנו, אני רוצה לעדכן אותך בהתרחשויות האחרונות. אתמול היה לבעלי ויכוח עם אמו והיא נזפה בו על כך שאני האשמה בכל מה שקורה!!! במהלך הויכוח היא כינתה אותי ב " שרמוטה" כששמעתי את זה התחלתי לצעוק עליה וזאת הפעם הראשונה שאני עושה כך אבל לא התאפקתי גם לא מגיע לי !! אחר כך היא שאלה את אלוהים לקחת את הבנות שלי ממני כמו שהרחקתי את בנה ממנה למרות שהוא החליט לא לבקר עוד אותה אחרי שראה את ההתיחסות שלה כלפי... גם האשימה אותי שמאז שהתחתנתי ואני עושה להם בעיות ! היא עושה את כל זה כי שונאת אותי וגם מקנאת שאני מסוגלת לגדל את התאומות שלי לבד, לבשל ולנקות את הבית בלי לבקש ממנה עזרה. איפה טעיתי?!! אולי כי בחרתי לעצמי אורח חיים שונה מהתרבות הערבית שלנו?! אולי כי אני רוצה להשאר כל הזמן לבד עם בנותיי?! כי אני מרגישה שבנותיה רוצות שהתאומות שלי יאהבו אותן עד כדי כך לשכוח אותי כך אמרה לי אחת מהן אני מפחדת שהן רוצות לגזול אותן ממני. אני שונאת אותה גם את הבנות שלה :( אני החלטתי שלא רוצה איתה שום קשר אני לא רוצה לראות אותה אני נתקפת בבחילות כשאני רואה אותה . את לא תוכלי לתאר את המצב שלי !!! אולי אני צריכה לעזוב את הבית על מנת להגשים את מה שאני רוצה?!!!! אני לא רוצה שהם יתקרבו לבנותייייייי . דרך אגב אני עדיין מתלבטת אם לחזור לעבודה ( אני מורה) כי בעלי רוצה שאני אשאיר את הבנות אצלה גם לא במשפחתון כי אני לא בוטחת באף אחת ואמא שלי לצערי עובדת. אני מוכנה לוותר על העבודה ולהרוס את הקריירה שלי ולא להשאיר אותן אצלה! עזרייייי לי בבקשה אני מיואשת ......

שירין שלום, מתיאוריך עולים כאב ותיסכול עצום - לך ולסביבתך, שהדרך לפרום משהו מהם, לפגוש איזה קצה חוט, תהיה בעזרת ייעוץ מקצועי, המצוי בתרבותכם. קטונתי, אני נזהרת ממעורבות בלתי-ראויה. מאד מאד ממליצה לך ולבעלך לפנות לייעוץ מתאים במקומכם. אשמח לדעת שעשיתם צעד בכיוון זה ולהמשך קשר, שיועיל גם לקוראים שקטים כאן, וודאי ילמד את כולנו. תודה שפנית, אני כאן, עם מוגבלויותי... נוחי

29/07/2010 | 07:30 | מאת: שירין

אני מודה לך מכל הלב על התמיכה והעידוד שלך, את באמת הרגעת אותי. ביקשתי ממך שלא תייעצי לי להבין אותה כי ניסיתי ארוכות ברם לא הצלחתי או בעצם היא רוצה שאני אעשה לפי דבריה ודעותיה והיא לא מוכנה להבין אותי ולקבל אותי כפי שאני!!! לכן נמאס לי ממנה ומבנותיה ואני רוצה להמשיך את חיי בלעדיהן או לפחות עם קשר רחוק אבל הבעיה שאני גרה לידיהם :( הם לא מקבלים את זה שאני רוצה לחיות לבד ברוגע ולגדל את בנותיי כפי שחלמתי ( דרך אגב אני סבלתי הרבה עד שקיבלתי את המתנה הזאת מאלוהים) לכן זה מגביר את הפחד שלי וגורם לי להתנהג כך, אולי יש משהו שאת לא מבינה אצלנו הערבים לא רגילים לסגנון החיים שבחרתי לעצמי הם חושבים שאלו הם הנכדים הראשונים אז אנחנו רוצים להנות מהם עד הסוף ו" ולשחק בהם" כמו צעצוע ועל זה אני בחיים לא מוכנה להסכים. חמתי עדיין מתעוללת בי בהתנהגותיה למשל אתמול אמרתי "בוקר טוב" היא הסתכלה אליי בפרצוף כמו מכשפה ולא ענתה לי.....

שירין שלום לך, אני מודה לך על ההסבר באשר לאורח החיים בתרבות שונה. את מאד מרשימה ביכולתך לצייר את המסגרת בתוכה את זו שאחראית על התפתחותה של משפחתך, זו שיצרתם, את ובעלך במאמץ רב. כוחותייך לעמוד מול מסורת עתיקה ולשמור על המסורת שאת יוצרת, מעוררים בי התפעלות. מעניינת ההתמודדות שלך בתוך חברה מושרשת תפיסות מדורות רבים. לאחרונה צפיתי בסדרת טלויזיה מאת סייד קשוע, שמתאר את התמודדותה של משפחה ערבית בתוך חברה ישראלית, ואילו את מביאה סוג אחר של התמודדות, שלך עם מבט יותר ישראלי או מערבי, ממש בתוך החברה הערבית המסורתית... תודה שאת משיבה לי והשיח בינינו מתאפשר כהמשכיות. אשמח לשמוע ממך עוד, נוחי

21/07/2010 | 18:42 | מאת: שירין

שלום נוחי אני אמא לשתי בנות תאומות ואני ממש שמחה מהברכה שהעניק לי אלוהים אבל.... מאז שהתחתנתי אני נתקלת בסכסוכים עם חמתי וזה נובע לפי דעתי מקנאה. כשהייתי בהיריון לא זכיתי לתמיכה ממנה וכשהייתי בחודש האחרון בזמן שבו אירגנתי את החדר של הבנות היא אמרה לי בגסות " למה את מכינה אותו עכשיו, פעם מישהי עשתה כך והבן שלה מת " ומאז אני בטראומה. אחרי שילדתי הטראומה גברה עוד יותר היא פגעה בי הרבה גם הבנות שלה בזמן שבו הייתי צריכה תמיכה וחיבה מכל הסובבים אותי כי את יודעת איך יהיה המצב הנפשי של היולדת והלחץ במיוחד אני עם תאומות. לכן במפורש אני שונאאאאת אותה אף אחד לא יוכל להרגיש את הנזק העצום שעשתה לי. בעלי הוא בן אדם טוב ואוהב אותי וזה מה שמנחם אותי ואם לא, הייתי מתגרשת ממנו ומתרחקת ממנה. גם הבנות שלה חשבו להשתלט על התינוקות שלי כאילו שהן שייכות להן. אחת מהן הייתה אומרת לי בכל תקופת ההיריון " חכי, אני אעשה את הכל עד שהתינוקות שלך ישכחו ממך".בקיצור, אני לא רוצה שהם יתקרבו לבנותיי באופן מיותר אני רוצה לשמור על קשר טבעי כאילו שהם לא גרים לידינו ושיראו אותן רק פעם או פעמיים בשבוע מספיק להם!!!!!! מה לעשות לדעתך? בבקשה אל תייעצי לי להבין אותה ואת הבנות שלה תאמיני לי ניסיתי הרבה פעמים לא מגיע להם.

שירין שלום לך, את מספרת על דברים טובים בחייך: התאומות שאת שמחה בהן, ובעלך הטוב, האוהב והמנחם. מאידך, את מתארת יחסים רעים עם חמותך וגיסותייך, המעוררים בך רגשות עזים של שינאה. את מרגישה שעלייך לשמור על בנותייך מהשפעתן המזיקה של קרובותייך ואף המאיימת לגזול אותן ממך. ואת יכולה, חזקה ונהנית לגדל את תאומותייך באופן עצמאי. נשמע שאת מסתדרת לא רע וחיה בטוב עם המשפחה שבנית לך, ונראה שהצלחת גם לשים גבולות ברורים בינך לבין חמותך וגיסותיך בהקשר להשגותייך והחלטותייך לגבי ילדותייך. הקושי שאת מעלה אכן מעורר אנרגיות שליליות, אולם אם אכן השגת לך את החיים שאותם בחרת לך, גם אותן קרובות-משפחה תלמדנה לקבל אותם, את גבולותייך, וייתכן שבעתיד אף אותך. השאלה: מדוע חשבת שאציע לך 'להבין' את חמותך ושות' ? היית רוצה להבין את פשר התנהגותן, ומשם לנסות למצוא גשר מיטיב ? בורכת בבעל ובבנות מקסימות, מאחלת לך המשך חיים מקסימים ובעלי השפעה דומה על סביבתך. אשמח לתגובתך, נוחי

09/07/2010 | 13:08 | מאת: איריס

עקב סיכסוך במשפחתה של ביתי הודיעו לי יום אחד הנכדים שאינם רוצים קשר עימנו , ביתי כיום מנסה לייצב את משפחתה כדי למנוע גירושין.שאלתי היא האם יש סיכוי שהקשר יחודש? והאם יש משהו שאני אוכל לעשות כדי להתקרב אליהם? מה עליי לומר להם? .תודה

איריס שלום, הנתקים המשפחתיים יוצרים שסעים בנפשו של כל אחד מבני המשפחה. יש לי שאלות רבות לשאול - האם בתך נמצאת בקשר עם איש מקצוע לצורך הייצוב המשפחתי? מה הקשר שלך עם בתך? את יכולה לדבר איתה? איך את קשורה לבעיות במשפחה, אם בכלל? מה הקשר שעושים הנכדים בין המצב במשפחתם לקשר איתך? בבקשה כתבי לי, שנוכל להמשיך, תודה, נוחי

04/08/2010 | 23:46 | מאת: איריס

נוחי שלום ביתי נמצאת בטיפול משפחתי אבל בעלה אינו משתף פעולה בצורה עיקבית , כשאני מתקשרת לילדים הם מדברים איתי בקצרהובנימוס אבל לא יותר. הגדול אמר שאינו כועס עליי אלא על אימו . אני יודעת גם שהם לקחו צד וגם וכועסים על ביתי עדיין למרות מאמציה הם נוטים לצד אביהם שמפתה אותם באמצעים כלכליים.

"סיפורים במקום שוקולד" - לאה פוקס, הוצאת זק, הוא ספר הפונה ישירות לבני הגיל השלישי ב-40 הסיפורים הקצרים והאופטימיים שבו, ועוסק בקשר בין הורים-ילדים ונכדים, בנוסף לסיפורים על אהבה, געגועים, התמודדות ותקווה. אתר הספר: http://sites.google.com/site/storiesforchocolate/Home

08/06/2010 | 12:14 | מאת: עמי

אני חולה סוכרת מבוגרים, לפני שבוע הנכד שלי בא לישון אצלנו וראה אותי מזריק את האינסולין לנטוס הוא בן 5 ושאל מה אני עושה, כאשר ניסיתי להסביר לו הוא מאוד התבלבל אני מעוניין לדעת אם יש דרך פשוטה להסביר לו ואם כדאי

05/06/2010 | 20:34 | מאת: סיגלית

שלום רב, אני סבתא לנכדה בת 3.5 ונכד בן 11 חודש. מאחר והם גרים רחוק אנחנו נוהגים להפגש אתם אחת לשבועיים. רוב הזמן אנחנו נוסעים אליהם.הורי כלתי גרים קרוב יותר ולכן גם רואים אותם יותר. בעיתי היא שלאחרונה נכדתי מגלה אלי סוג של עוינות, אולי זו מילה קשה מידי, אבל אומרת שהיא לא אוהבת אותי וכשאני מתקשרת ואומרים לה שזו אני היא לא רוצה לדבר איתי, למרות שעם הסבתא השניה היא כן רוצה. אני רוצה לציין שאני סבתא מאוד מפנקת,קונה הרבה מתנות, ומקדישה לה הרבה זמן, משחקת איתה ומקריאה לה, ולמרות זאת בתקופה האחורנה היא מגלה סוג של הסתייגות. שאלה נוספת,כשהיא אומרת לי ליד ההורים שלה שהיא לא אוהבת אותי, האם הם אמורים להגיב? אני מבינה שמדובר בילדה קטנה ויתכן שזה דבר זמני,אך אני גם לא יכולה להתכחש לעובדה שזה באיזשהו מקום פוגע בי. כיצד עלי לנהוג כשהיא אומרת לי דברים מהסוג הזה?

לקריאה נוספת והעמקה
06/06/2010 | 19:15 | מאת: ש

סיגלית שלום, ראשית את צודקת זה מעליב, שנית את צריכה להבין שהמרחק ותכיפות הביקורים גרמו לכך ושזאת תופעה טבעית אל תקחי את זה אישי, ולשאלה השניה כן צריך שההורים יעירו לה לדעתי זה חלק מהחינוך של הילדה לדעת מתי לא צריך להגיד כול מה שחושבים והיא ילדה מספיק גדולה ויכולה להבין, ומה לעשות לבקר אותה יותר ואת זמן האיכות שלך איתה תעשו יחד ולבד בלי גירויים אחרים וכך תתחבבי עליה. בהצלחה.

סיגלית שלום, הרגשת הפגיעה בהחלט מובנת, בייחוד כאשר הדברים נאמרים מנכדה, שביחסים אלו הרגשות 'לכאורה' הינם הטהורים ביותר. מתיאורך, את משקיעה בקשר ביניכן ואתן חוות הנאות משותפות. עולות בדעתי מספר אפשרויות: האחת - ייתכן והנכדה מתגעגעת, ודרך התנהגותה היא מביעה את כעסה על חסרונך בחייה, כאילו אומרת שהיתה רוצה ממך עוד... במקרה כזה, את יכולה לדבב את רגשותיה ולומר לה כמה שאת אוהבת אותה ושהיית רוצה להיפגש יותר, ולשאול אותה האם גם היא היתה רוצה בכך ? השערה שניה - במרבית המקרים, הנכדים מתנהגים אל סבא-סבתא על-פי התשדורות שהם מקבלים מהוריהם, גם אם השדרים סמויים ואינם נאמרים באופן ישיר. כמו ש. גם אני מאמינה ביחסים אותנטיים ומציעה לומר לילדה שלא נעים לך לשמוע, מה גם שאת מאד אוהבת אותה. במקביל, למצוא זמן פרטי עם ההורים ולשתף אותם בהרגשתך ולשאול אותם - האם יש להם מושג מהיכן הדברים נובעים ? ומה הם מתכוונים לעשות ? בכל דרך שתבחרי, זוהי הזדמנות לבדוק-לנקות משהו ביחסים, ולהנכיח את עצמך כאדם ראוי לכבוד. בה-בעת להנחיל מודל של התייחסות מכבדת של הנכדה וההורים כלפי עצמם, לפיכך, כמובן שהאותנטיות מומלצת. אלו ההשערות שעלו בדעתי לעת עתה, וכל השערה נוספת תתקבל בברכה. תודה שסיפרת, נוחי

מה תאמרו ? א?יז?הו? מ?כ?ב??ד? ה?מ??כ?ב??ד א?ת כ?ו? -ל?ם !!! א?ינ?י יו?ד?ע? מ?י כ??ת?ב א?ת ה?ש???יר, א?ך? ל?ב??י הו?ר?נ?י ל?נ?ק??דו? ו?מ?ע?ט ל?ש??פ??צו?. נ?ע?מ?ן או?פ?יר WWW.NIVON.NET ******************************************************************* כ??ש??ת??בו?או? ל?ב?ק??ר א?צ?ל ה?ב??ן או? א?צ?ל ה?ב??ת, א?ל ת??ש??כ??חו? ל?ה?ב?יא מ?ש???הו? - א?פ?ילו? מ?ע?ט. ה?מ??נ?עו? מ?ה?ב??ע?ת ד??עו?ת, א?ל ת??ר?ב?ו? ב??מ?ל??ים, ר?ק ה?ב?יאו? מ?ת??נו?ת, ה?פ??ר?דו? מ?כ??מ??ה ש??ק?ל?ים. ה?ם או?ה?ב?ים ל?ר?או?ת א?ת?כ?ם ע?ם ת??ב?ש??יל?ים . ה?יו? ח?כ?מ?ים ב??ל?ב?ב?כ?ם, א?ל ת??ת?ע?ר?בו? ב??ע?נ?י?נ?ים, כ??י ה?י??ל?ד?ים ש??ג??ד?לו?, א?ת ה?כ?ל כ??ב?ר מ?ב?ינ?ים. כ??ל א?ם י?הו?ד?י??ה יו?ד?ע?ת ו?או?מ?ר?ת ג??ם ל?א?ב: "א?ם ה?ד??ב?ו?ר ש??ו?ה כ??ס?ף - ה?ש???ת?יק?ה ז?ה?ב". ז?ה לא צ?חו?ק, ה?ח?כ?מ?ה ה?יא ל?ש??ת?וק . כ??ש??ת??בו?או? ל?ב?ק??ר א?צ?ל ה?ב??ן או? א?צ?ל ה?ב??ת, א?ל ת??צ?פ?ו? ל?ק?ב??ל כ??לו?ם , או?ל?י ת??ז?כ?ו? ב??מ?ב??ט . א?ל ת??ש??כ??חו? ל?ה?ב?יא מ?ש???הו? - א?פ?ילו? מ?ע?ט. ה?מ??נ?עו? מ?ה?ב??ע?ת ד??עו?ת, א?ל ת??ר?ב?ו? ב??מ?ל??ים, ר?ק ה?ב?יאו? מ?ת??נו?ת, ה?פ??ר?דו? מ?כ??מ??ה ש??ק?ל?ים. ה?ם או?ה?ב?ים ל?ר?או?ת א?ת?כ?ם ע?ם ת??ב?ש??יל?ים. י?ק?ר?ים ו?יק?רו?ת,זו? ע?צ?ה, זו? א?ינ?ה? מ?צ?ו?ה, כ??ך? או?ל?י נ?ז?כ??ה ל?ק?ב??ל מ?ע?ט ה?ע?ר?כ?ה ו?א?ה?ב?ה. צ?ר?יך? ב??כ?ל ג??יל ל?ד?ע?ת ל?ד?ב??ר א?ת??ם מ?ל??ה, ל?א ל?ק?ח?ת פ??רו?ט?ה, א?ך? ל?ת?ת ל?לא ה?ג?ב??ל?ה. א?ל ת??ד?ר?ש?ו? טו?בו?ת, א?ל ת??ב?ק??ש?ו? ה?נ?או?ת, לא ב??את?ם ל?ה?ש??מ?יע? ו?ג?ם לא כ??ד?י ל?ר?או?ת! ח?ש??בו? ה?יט?ב ע?ל כ??ל מ?ל??ה ו?ע?ל כ??ל או?ת. ב??ן או? ב??ת י?ק?ר?ים, ח?ש??בו? ע?ל ה?הו?ר?ים. א?ת??ם ד??נ?ים ב??ינ?ך? ל?ב?ינ?ה?: "מ?ה נ?ק?נ?ה ל?א?מ??א מ?ת??נ?ה ?" ב??ג?יל?ה? זו? ש??א?ל?ה טו?ב?ה, ה?ת??ש?ו?ב?ה - ל?ה?ח?ז?יר ל?ה? א?ה?ב?ה. ל?ת?ת ל?ה? מ?ז??מ?נ??כ?ם, ת??ת?פ??נ?ו? א?ל?יה? ל?פ?ע?מ?ים, ז?ה מ?ה ש???נ??חו?ץ ל?ה? מ?כ??ל ה?ד??ב?ר?ים. ל?ב?ק?ו?ר?כ?ם ב??כ?ל?יו?ן ע?ינ?י?ם ה?יא מ?צ?פ??ה, ג??ם א?ם ז?ה ל?ש??ע?ה ק?ל??ה, כ??ל ש??ע?ה ה?יא י?פ?ה. ה?ק?ד??יש?ו? מ?ע?ט מ?ז??מ?נ??כ?ם ל?ה?ק?ש??יב ו?ל?ש?ו?ח?ח?, ה?יא מ?ר?ג??יש??ה נ?עו?ל?ה, א?צ?ל?כ?ם - ה?מ??פ?ת??ח?. ע?ל ב??ע?י?ה ש??או?ל?י ק?י??מ?ת כ??ד?אי ל?ש??אול, ב??ת?ש?ו?ב?ת?ה? ל?ע?ת??ים מ?צו?י ה?מ??פ?ת??ח? ל?כ?ל. ס?פ??רו? ל?ה? ע?ל ב??ל?ו?י?ים ו?ע?ל ע?בו?ד?ה, ב??ע?ינ?יה? ז?ה כ??מו? ס?פ?ו?ר או? א?ג??ד?ה. כ??ל א?ל??ה או?ת?ה? מ?או?ד מ?ע?נ?י?נ?ים, כ??י ה?ק??ירו?ת מ?ק?ש??יב?ים - א?ך? א?ינ?ם עו?נ?ים. ה?צ??פ??י??ה ש??ל??ה? ל?ש??יח?ת ט?ל?פו?ן ג??דו?ל?ה מ?אד, ו?א?ם ב??ה?ז?ד??מ??נו?ת ת??ש??א?ל ג??ם ל?ש??לו?מ?ה?, ו?ה?יא ת??ר?ח?יב ב??ת?ש?ו?ב?ת?ה? ו?ת?ס?פ??ר עו?ד ו?עו?ד, ה?א?ז?ן ל?ה? ב??ס?ב?ל?נו?ת ו?ג?ם ב??ה?ב?נ?ה. ו?א?ם י?ש??ח?ק מ?ז??ל?כ?ם, ו?ה?ש???ל?ו?ה ת??ש??רור ב??ב?ית?כ?ם, ה?י??ל?ד?ים י?ע?ש?ו? ל?כ?ם טו?ב?ה, ה?ם י?בו?או? א?ל?יכ?ם. כ??ל??ם י?בו?או? א?ל א?מ??א ל?מ?א?כ?ל?יה? ה?מ??ה?ל??ל?ים , כ??י א?ת ה?או?כ?ל ש??ל א?מ??א כ??ל??ם זו?ל?ל?ים, ו?ב?קו?ל מו?ד?ים ל?ה? ע?ל ר?ח?יצ?ת ה?כ??ל?ים. כ??ד?אי ל?ת?ת ל?ה? ג??ם מ?ח?מ?א?ה, ע?ל כ?ו?ב?ע או? ע?ל ח?ל?צ?ה ח?ד?ש??ה, ל?צ?את א?ת??ה? ל?ט?י?ו?ל ק?ט?ן או? ס?ת?ם ל?ב?ל?ו?ת א?ת??ה? מ?ע?ט ז?מ?ן. ל?ה?נו?ת מ?ה?נ?ו?ף ב??י?ח?ד א?ת??ה?, ז?ה ה?כ?ל מ?ת??נ?ה ב??ש??ב?יל?ה?. כ??דאי ל??ח?ש?וב ג??ם ע?ל ז?ה, כ??מ??ה ז?מ?ן ב??י?ח?ד עו?ד י?ה?י?ה? ת??ש?ו?מ?ת ל?ב ק?ט?נ?ט?נ??ה, ג?ו?ר?מ?ת ל?ה? נ?ח?ת, א?ז ל?מ??ה א?ת ז?ה מ?מ??נ??ה ל?ק?ח?ת?! ל?ח?ש?וב ע?ל כ??ל ז?ה ב??ר?צ?ינו?ת - ז?ה כ??ד?אי, ת??נו? ל?ה? מ?ז??מ?נ??כ?ם, כ??ל ז?מ?ן ש??ז??ה לא מ?א?ח?ר מ?ד??י !!! אשמח לתגובות, נוחי

הנה, כנראה, המקור: http://www.bbph.org.il/blog-view.asp?blogid=4&id=143 מאוד נכון ונכתב בכנות וברגישות, מכל הלב...

12/05/2010 | 16:40 | מאת: רבקה

אני סבתה לשני נכדים שגרים רחוק. כשהם מגיעים (לא לעיתים קרובות) אני משתדלת להיות איתם הכי הרבה שאני יכולה. עכשיו אמור להצטרף נכד שלישי ואין לי מושג איך אתחלק ל-3 ? אני חוששת שבואו של השלישי ירחיק אותי מהשניים שהם כה אהובים עלי. איך מסתדרים עם נכדים רבים ? סבתה מתחילה

14/05/2010 | 14:31 | מאת: סבתל'ה

כשהייתי אם לבת אחת, ובני עמד להיוולד, חשבתי אז בדיוק כמו שאת חושבת כעת לגבי הנכדים.איך אוכל לאהב את בני כפי שאני אוהבת את בתי? איפה יהיה לי מקום בלב? התשובה ברורה. יש מקום בלב לכולם. אני כותבת ככסבתא לנכדים,שחלקם גרים קרוב וחלקם רחוק ואף בחו"ל.נכון שבשביל זה צריך להקדיש זמן, לבקר אותם, להזמין אותם אליך בחופשים,ואם אין ברירה גם לטוס לחו"ל כדי לשמור על קשר. למרות האימיליים והסקייפ, צריך את המגע. לא לשכח לחבק ולהרעיף אהבה. אם יש משהו שאת יודעת לעשות לבשל,לאפות,לצייר כל דבר שעולה על דעתך, אפשר לעשות את זה ביחד. בהצלחה ושיהיה במזל טוב!

ארגון משפחה חדשה השיק את "סב השעה" - קו חם לזכויות סבתות וסבים לקשר עם נכדיהם. בישראל קיימת הערכה לפיה, כ 300,000 איש מעורבים בתהליכים וסיפורים של נתק בין נכדים לסבתות וסבים, נתק שהוא בדרך כלל תוצאה של התנהלות בלתי רצונית. לעיתים נוצר הנתק בעקבות גירושין, כאשר אחד ההורים מונע במכוון מן הסבים והסבתות, לראות את נכדיהם. לעיתים נמנע קשר הסבים עם הנכדים בעקבות פטירה ולעיתים בעקבות מעבר למקום מגורים מרוחק. יש מקרים רבים בהם מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה. ארגון משפחה חדשה פתח במיוחד עבורכם "קו חם" לסבתות וסבים ומי שמעורב ב"נתק-בין דורי", הקו החם נותן מענה משפטי לבירור זכויותיכם. צרו עמנו קשר בטלפון 03-5660504. רוצים לברר מהן זכויותיכן, כיצד אפשר לחדש את הקשר עם נכדיכם? פנו לארגון משפחה חדשה. פרטים נוספים באתר http://www.newfamily.org.il/cat/60

19/05/2010 | 08:38 | מאת: עופר

הארגון הזה קם כדי לקדם את "מטרתם"? של ההורים או הסבים שפעם היו "הורים" (טובים או רעים - אנחנו לא יודעים). כרגע ראש הארגון גם עוזרת להומואים להיות הורים לילדים. מי אמר שזה טוב לילד? מה עם הילד??? כן, הרי תינוק זה....(לפי דעתם) צעצוע, משהו חמוד, משהו להשתחצן בו ולעשות בו ככל העולה על דעת "ההורים" נכון? זאת אינפורמציה למי שלא ידע ולשיקול דעתכם.

23/04/2010 | 13:26 | מאת: חנה

שלום רב לכולם, לנכד שלי ימלאו בקרוב 7 שנים. והוא מתחיל להבין את האפשרויות הנחמדות שכסף מקנה. ליום ההולדת שלו תכננתי לקנות לו מתנה כלשהי בסכום של עד-200 ש"ח. אך להפתעתי הוא צילצל אליי וביקש שאתן לו כסף ממש ולא מתנה. הוא גם פרט את הסכום שהוא רוצה בשטרות ואת הסכום שהוא רוצה במעות. שאלותיי: 1) האם אכן להיענות לבקשתו?? (אגב, הוא חוסך ולא ממש מבזבז את הכסף שהוא מקבל). 2) ואם לא להיענות לבקשתו, אז כיצד עליי לנמק לו את סרובי, מבלי לפגוע ולאכזב אותו כל כך?? תודה מראש על תשובתך, חנה

חנה שלום, תודה על שאלה כ"כ חשובה בימים טרופי-צריכה אלה. מה עם תשובה בנוסח: המון מזל טוב וברכות (וכו' וכו') נכדי האהוב, יופי שאתה יודע מה שאתה רוצה בשבילך. מצרפת לך סכום שהקצבתי למתנה (תוספת אפשרית: "שיקדם אותך להשגתה"). הרבה אהבה וכו' וכו'... מסבתך האוהבת והמעריכה. אני בטוחה שתשיג את המתנה שלך בהקדם(: מה את אומרת ? מזל טוב ! נוחי

24/04/2010 | 16:22 | מאת: חנה

נוחי שלום לך, תודה רבה רבה על התשובה המהירה. מתשובתך אני למדה שלדעתך עלי להיענות לבקשתו של נכדי ולתת לו כסף מזומן (ועוד מדובר בסכום לא מבוטל). האין זה מוגזם? הרי מדובר בילד בן 7 שכלל לא בטוח שיש ביכולתו להבין את פשר הסכום של כ-200 ש"ח; ומצד שני אולי עדיף לתת לו מה שהוא בוודאות רוצה ומבקש, מאשר לקנות לו מתנה כלשהי שתעמוד כאבן שאין לה הופכין. אכן, אני לא לגמרי שלמה עם אף אחת מהאפשרויות. אני באמת זקוקה לשמוע ממך שוב. ותודה על הפורום המעניין והמיקצועי שאת מנהלת. בברכה, חנה

14/04/2010 | 14:48 | מאת: הורים

הורים יקרים, אנו סטודנטיות שזקוקות להורים לילדים בגילאי 5-15 שיענו על הסקר הבא: http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dE56MnJSNU9Db3dzdi0xeXZkcmNGM3c6MQ הסקר לא מסחרי ולא פרסומי אלא לצורכי לימודים בלבד בתודה מראש

13/04/2010 | 00:20 | מאת: anjv

בעבר היה לי קשר מצויין עם נכדתי בת השנתיים, עד שאימה החלה לקנא וליזום סנקציות ומניפולציות. כעת המפגשים עם הנכדה פחתו ואינם סדירים. רציתי לדעת אם הנכדה עלולה ליסבול ממיעוט הביקורים שלי איתה או שמפאת גילה הפעוט, היא מתייחסת בעיקר למציאות הנוכחית. ברור לי שהאמא בעייתית וזה מה יש. חבל על הנכדה שחשופה בגיל כה צעיר ליחסים מעווותים. מצד שני, אפשר לומר דיינו. תמיד יכול להיות גרוע יותר . . . אשמח לשמוע מילות עידוד !

13/04/2010 | 14:46 | מאת: שני

למה שלא תדברי עם האמא ותתאמי צפיות איתה במקום להתרחק מהנכדה, לא חבל, הרבה היו רוצים קשר טוב עם הנכדים, תקראי את ההודעה של טלי היא מספרת את הצד השני אולי גם לאמא של הנכדה שלך יש תלונות כאלה, ואז תביני אותה, ותוכלי להנות מהנכדה שלך,חבל.

שלום anjv, היית רוצה לראות את נכדתך יותר ממה שמתרחש כיום, את מתגעגעת וזה מובן. ממכתבך, רב הנעלם על הגלוי, ולכן אני מזכירה שוב, שהדיבור כאן בינינו אינו תחליף לשיח מקצועי. חסר מידע האם אמה של הנכדה זו בתך ? כלתך ? מה מקומו של אבי-הנכדה ? מקומו של בעלך ? אין לנו כאן מידע לגבי הדמויות הגבריות בתמונה או באשר לטיב היחסים טרום סבתאות. כמו שאת מבינה, הרגשות בין ההורים לילדיהם מועברים ברשת בינדורית ומשפיעים על היחסים עם הנכדים. שני מציעה לך לפתוח צוהר לצד השני שביחסים - האמא. מה דעתך ? האם קיימתן ביניכן שיחה שבה קולה של כל אחת מכן יישמע ? נוחי

12/04/2010 | 11:14 | מאת: לימור

אני אמא לשני ילדים אשר הם נמצאים בגן ובבי"ס עד השעה 13:00 ואח"כ הורי רוצים לטפל בהם כי גם ככה הם בבית וחבל שיהיו בגנים. בני בן ה 7 לא מעוניין להיות בצהרון בי"הס למרות שרשמתי אותו , הבעיה שלי שהוא מאוד שובב ולאבי זה מאוד קשה לראות אותו ככה ולא משתלט עליו והוא מכה אותו ונותן לו פליקים לפעמים ומנסה לחנך אותו , ואני לא יכולה לראות זאת אני שותקת די הרבה כי הוא מאוד עוזר לי, גם בעלי וגם אבי לא מסתדרים איתו ועם האופי שלו . בעלי מאוד מאוד קשה איתו ושוכח לפעמים שהוא ילד אז מה אם הוא בן 7 - כיתה ' הוא דין ילד בשבילי (למרות שהוא לאת תלית שכולה תכלת) הוא מעצבן לפעמים . השאלה - מה אני צריכה לעשות ? להעיר לאבי ? לבעלי ? לשתוק ? או גם להיות קשה עם בני וככה הוא יהיה יותר מחונך? תודה

לימור שלום, הורייך מעוניינים לעזור ואת נהנית מעזרתם. בעניין הצהרון - שילדך אינו מעוניין, הוא מחפש חופש מגבולות, שוודאי לא יימצא לו בצהרון, ו"לא מצליח לו" עם סבו. עולים כאן לפחות 2 מימדים לבדיקה: 1. מההיבט האישי: ייתכן ששובבותו של הילד ראויה לבדיקה - מה מקשה עליו ומה מעורר אותו כל-כך. 2. מההיבט המשפחתי: קורה, שיחסים בין אב לבן משתחזרים כאשר הבן הופך אף הוא לאב. מעניין מה היה טיב הקשר בין בעלך בילדותו לבין אביו. עדיף, במסגרת המשאבים והמציאות, שסבא לא יימצא בעמדה חינוכית מול נכדו. הבעיה היא שעכשיו הבן השובב חווה קשיים עם שתי הדמויות הגבריות בחייו - אביו וגם סבו. הפתרון לדעתי הוא לבדוק את קשייו של הבן, ולקבל הדרכה מאיש מקצוע העוסק בטיפול משפחתי, כדי לשפר את הקשר בינו לבין אביו, שלא יתחמק מהם רחוק מדי... שלא ישאיר אותך, הדמות הנשית , כיחידה הקרובה אליו. איך נשמעים לך הדברים ? נוחי

11/04/2010 | 12:32 | מאת: טלי

היי, אני צריכה עצה טובה... כי אנחנו לא יודעים מה נכון וכיצד נכון לפעול יש לנו בת אחת (בינתיים :)), בת שנה, אמא של בעלי גרה יחסית קרוב אלינו ובאה לבקר הרבה, כשהיא מגיעה היא עושה עם הילדה כל העולה על רוחה מבלי להתחשב בדעתי ומתערבת בכל...היא רואה אותה ומשתגעת מהתרגשות ושמחה שהיא שוכחת הכל ולא רואה אף אחד חוץ מהקטנה וממה שהיא(הסבתא) רוצה לעשות איתה, מנהגת לפעמים כמו ילדה קטנה ולא כמו מבוגר שגידל גם ילדים פעם, אם אנחנו מבקשים לא לתת לה לאכול (כי תכף יש ארוחת ערב), היא בכל זאת מנסה, אם היא תחשוב שקר והיא צריכה ללבוש עוד שכבה (ואני כמובן החלטתי כבר אחרת) היא תלך ותשים לה עוד בגד עליון וכיו"ב. אין איתה רגע דל, מהרגע שהיא רואה אותה היא כל הזמןמשתוללת איתה, קופצת, שרה, מטריפה אותה ..ואותנו כמובן. אחרי שהיא הולכת, לוקח לנו הרבה זמן להרגיע אותה מה"היי" ולמרות שאני יודעת שהיא נהנית איתה ואני חלילה לא רוצה למנוע את זה, אבל בעלי ואני מרגישים שהרבה פעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב.וניסתי להגיד...הרבה פעמים והיא פשוט לא מקשיבה. כשהיא באה הילדה רוצה רק בידיים שלה, מתבכיינת (מה שאף פעם לא קורה איתנו וגם לא עם הסבתא מהצד השני), בעלי הגדיר את זה נכון - כשהיא רואה אותה הוא רואה פינוק, היא (הסבתא) לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה ולו לשנייה ומיד נענית לכל "פיפס". ושורה תחתונה - כל החינוך שלנו נעלם כשהיא מגיעה... ואני יודעת שעכשיו זה הזמן לשים גבולות כי ככל שהיא תיגדל זה כבר יהיה הרגל ויהיה הרבה יותר קשה (ומה יהיה כשיהיה ילד נוסף...) ומעל הכל - זו אחת מהאימהות שלנו וחשוב לי לתת לה הרגשה טובה אבל זה תמיד עובר את הגבול. מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום, נשמע שהסבתא "משוגעת" על הילדה... ולא פשוט "להוריד" אותה מה"היי" שלה עם נכדתה... השאלה עד כמה זה חשוב באמת "לחנך" את סבתא שתצטרף לשלל הדמויות החינוכיות המקיפות אותה, או להשאירה "סבתאית", כזו שתטביע עקבות של אהבה אחרת, שילדתכם תוכל לשלוף מזכרונותיה עם סבתא. כשהנכדים הבאים יבואו - היא תבוא אליהם בזמנם, כמו שתהיה היא בזמנה.. למה לגדוע את ההנאה העצומה שביניהן ? אני בדעה, וזו דעה אישית שלי, שאין שמחה "גדולה מדי". מעורר קנאה... קצת.. לא ? (-: נוחי

15/04/2010 | 10:09 | מאת: טלי

מעורר קנאה???? - באמת שלא, אני שמחה על כך ומפרגנת על כך מאד וגם כתבתי את זה "לא רוצה למנוע את זה...אבל" לצערי פספסת את הפואנטה של מה ששאלתי ובכל מקרה, סבתא שנמצאת עם הנכדים כל כך הרבה במשך השבוע לא יכולה לנהוג רק כרצונה, עליה לשתף פעולה עם ההורים ולא לעשות הכל ההיפך ממה שהם אומרים רק בכדי להתחבב על על הנכדים (ובטח שלא לומר ולעשות את ההפך מול הילד).

15/04/2010 | 17:30 | מאת: יונה

לפי מה שטלי כותבת, התנהגותה עוברת את גבול הטעם הטוב , לפחות לטעמה. זה מרגיז אותה ולא מתאים לה (גם לטעמי....). כמה שמתלהבים מנכדה, צריך להבין שמי שאחראי וקובע מתי היא תאכל , מה היא תאכל ואיך להלביש אותה ,מתי להשכיב אותה לישון ואיך, ועוד ועוד.... אלו ההורים !! קשה אמנם לתת עצות כאשר לא מכירים את הנפשות הפועלות, אך בהחלט אילו הייתי אני הכלה, הייתי מסבירה לסבתא באופן ברור את עמדתי בעניין. מאוד נחמד שיש התלהבות ואהבה מצד הסבתא, אך ההגיון, האחריות ורצון ההורים הם מעל זה. , נוחי, אני לא מסכימה אתך שאין שמחה "גדולה מדי". כמעט כל דבר בחיים צריך שיהיה בקנה מידה מתאים. גם במעורבות בגידול ילדים.

03/04/2010 | 05:59 | מאת: סמדר

שלום! חמותי אישה נהדרת, תומכת, דואגת, אם נהדרת ואדם טוב. לפני חודשיים נולדה לי תינוקת ראשונה ומאז אני מרגישה שדברים לא מתנהלים כמו שציפיתי. חשבתי שתהיה רגישה יותר למקומי כאם טריה ותנהג ברגישות אבל בינתיים למרות שהערתי מספר פעמים היא שבה ודוחפת לקטנה אצבע לפה, מעירה אותה כשהיא ישנה וישר מתחילה בסדנאות ספורט והילדה עוד לא פתחה את העיניים, היא לוקחת אותה ממני שניה לאחר שסימתי להניק. המשפחה דחפה לפה של הקטנה מוצץ עם יין תירוש בלי שהסכמתי ואני מרגישה שנמנעה ממני החוויה שבה אני יכולה לצפות בהבעה של ביתי כאשר היא מתנסה לראשונה בחייה בטעם חדש. רשמתי לה מייל והסברתי הכל, רשמתי מה מפריע, רשמתי שאני מתנצלת שאני מכאיבה, רשמתי שאני כועסת ושנפגעתי. דיברנו בטלפון ואמרתי הכל, אני מנסה להציב גבול ואני מפחדת שבמקום להציב גבול אשמע ביקורתית ואעליב אותה, אני רוצה שתרגיש חופשיה ואהובה אבל אני יוצאת מדעתי בגלל חוסר התחשבות בי כאם. בפסח צעקתי על חמי בגלל המוצץ והמיץ, מה לעשות? האם אני פועלת נכון? האם זה שאני מציבה גבול זה בסדר למרות שאני יוצרת אצלה כאב? יש לך עצה בשבילי?

06/04/2010 | 14:19 | מאת: יונה

אני לא 'מומחית', אבל מנסיון חיים...- לפי מה שכתבת כאן, אני אתך!! זו הבת שלך, האחריות על בריאותה, תזונתה וכל דבר אחר הקשור בטיפול בה , הוא על ההורים. סבא, סבתא, דוד, דודה וכו' חייבים להבין זאת. אם הייתי במקומך, לדעתי - יש מקום להציב גבולות, ולבקש את רשותך בכל הנוגע לטיפול בה, ובן הזוג חשוב שיתמוך ויעמוד לצידך ויהיה שותף להצבת הגבולות. אם לי היה קורה שמישהו ידחוף אצבע לפה של התינוק שלי, הייתי זועקת גם אני. מעניין איך היא הגיבה למייל, להסברים שלך,בכתב ובע"פ. כמובן שכל מקרה לגופו של עניין, ובכל משפחה יש המבינים כך ויש המבינים אחרת. לכן, כל מה שכתבתי לך, זה לא ייעוץ מקצועי, אלא רק איך שאני רואה את זה בעיניים שלי, אם זה היה קורה אצלי.

שלום סמדר וגם לך - יונה, משתמע מדבריך שכל המשפחה נרגשת מהופעתה של התינוקת. מעניין אם היא גם נכדה ראשונה... אני מאמינה שאת פועלת נכון כמו שלך נכון. וחמותך - גם היא כך. הגבול הוא כמו שאת רוצה שיהיה, והוא ודאי גם ישתנה בבוא נכדים נוספים ואף לפני כן. כרגע חשוב לך מה שאת רואה לנכון, וזה מה שחשוב שתעביר למשפחתך. אני מניחה שהסב והסבתא - חמך וחמותך - פועלים ממקום תמים ועם המון רצון להיות מעורבים ומשמעותיים בחייה, כשם שהיא משמעותית מאד בחייהם. אגב, גם זה לא תמיד מובן מאליו... מכאן, עם רגישותך הגבוהה, תדעי ודאי לקדם את השיח ביניכם ממקום קשוב וגם מוביל. מה דעתך ? (למרות העיכוב בתשובה ) נוחי

שלום רב, מה שלומך נוחי? מבקשת עצתך בדחיפות. ילדיי בגירים. כולם עובדים מאוד קשה. בונים את עצמם. שאלתי: האם עליהם לסייע לי להכין את הסדר? האם עליהם להתפנות להביא את אימי? בתי עובדת מאוד מאוד קשה עד שעות מאוחרות וגם אין לה כל זיקה לעניני מטבח. בניי כנ"ל. אימי מתעקשת שמישהו יבוא לקחתה, אחרת לא תבוא. מסרבת להבין שעובדים קשה טוענת שחינוך לא נכון. ******** אשמח להקשיב לעצתך. בכבוד רב! חגיגה

לקריאה נוספת והעמקה

חגיגה - שלום לך שוב, חוגגת את שלל של קושיות... נכון אמרת - כולם עובדים קשה, גם את ודאי ביניהם עם ההכנות לסדר. לשאלה: "האם עליהם", מלשון "הם צריכים" ניתן להוסיף: האם צריכים/חייבים בכלל, כולכם, לעבוד כ"כ קשה בהכנות לסדר? תשובה: בואי נחשוב על ארוחה דמיונית. אפשר גם להכין למנה ראשונה - מרק עם חתיכות מצה בתוכו. למנה שניה - מצו'ברייט (מצה מטוגנת) לקינוח - מצה מרוחה בשוקולד או בסילאן או משהו מתוק אחר. וכל דיכפין - ייטי שכמו... ויביא סלט או כל דבר שירצה בו. כמובן שאת יכולה להציע לכל אחד להשתתף בכך שיביא דבר אחד, מה שיקל עליך. אחד מהם יביא במקום ארוחה - את סבתא. מהמייל הקודם שלך, ניתן לראות את האהבה הגדולה של ילדייך לסבם, וייתכן שבדרך המוצעת, יביעו את אהבתם גם לסבתם. מה דעתך ? נוחי ו

22/03/2010 | 12:11 | מאת: ענבל

אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי ובהריון שני.אמי עוזרת לי כאשר אני זקוקה לעזרה למשל כאשר מגיעה באיחור מהעבודה, תור לרופא וכ"ו לעיתים לא תכופות. אנו גרים בקרבתה ובאים לבקרה די הרבה לפחות פעם פעמיים באמצע השבוע וגם אוכלים עמה בסוף שבוע.אחיי גרים רחוק כך שהיא הנכדה היחידה עמה יש לה קשר תכוף. הבעיה היא שהיא לא מפסיקה להתערב ולהעיר לי באובססיביות על כל דבר ודבר שקשור לבתי- הבגדים שהיא לובשת, גמילה מחיתולים, וכן הלאה, ולעיתים פועלת כראות עיניה למשל מושיבה את בתי על הסיר בזמן שעוד לא חשבתי שהיא בשלה לגמילה. לטענתה בגלל העזרה שהיא נותנת יש לה זכות להתערב. אני ממש מיואשת כי זה גורם לי לא לרצות לבקרה ובכלל להפחית את מינון הקשר עמה שנראה לי צפוף מדי.אני מרגישה שהיא ממש מציקה לי ולא נעים לי להיות בחברתה. מה עושים?!

ענבל שלום, שאלת השאלות את שואלת ! הריקוד הרגיש בין עזרה למעורבות, בין תלות לעצמאות תמיד נתון לרגשות מעורבים. אפשר לעצור לפעמים את תנועות הריקוד האוטומטיות, אולי בבית-קפה נחמד, לכבד בו את אמא שמשלבת ידיים איתך לעזרה. ובתוך השקט למצוא רגע מאפשר בו תוכלי להציע סגנון חדש שבו את המובילה. אבל - ב ע ד י נ ו ת. אשמח לשמוע איך המשכתן. נוחי

נוחי שלום רב, הנה הדבקתי 2 מכתבים. הראשון שלי אל בני היקר. השני , תגובתו אלי. ************************ זה המכתב מבני בן ה 20+ : אני בא אל סבא בשעה 19 - 20:30 כל יום שישי. למה את לא יכולה לעשות את כל הדברים שפירטת , רק בשעה/יום אחרים ? יש לך הרבה הזדמנויות אחרות להראות לו שירים ותמונות בזמן שלך ולא נראה לי שאת חייבת לעשות זאת בדיוק בשעה וחצי שאני נמצא אצל סבא ביום שישי. נ.ב דיברתי עם עידית על הנושא הזה והיא אמרה לי שגם לה זה מפריע, אנחנו רוצים להיות עם סבא לבד בלי שיחליטו בשבילנו איפה לשבת ומה בדיוק לעשות יחד איתו ועל מה לדבר איתו (את 3 הדברים הללו את עושה כל פעם למרות שאת אומרת כל הזמן "אני לא פה" ) פעם הבאה אם אבין שאת באה פשוט לא אגיע ולא מרוע לב זה פשוט לא נוח לי. ----- Original Message ----- From: ratz To: ori@glil-yam.org.il Sent: Saturday, March 13, 2010 12:54 AM Subject: מאימא אורי אהובנו, בוקר טוב , שמע נא: הבנתי אותך! אפילו חככתי בדעתי מראש האם לבוא, ע"מ לאפשר לך להיות עם סבא ועידית לבד. ממש כך. **************** העניין הוא שלבוא בערב שבת לאבי עבורי, זה שונה מלקפוץ אליו ביום יום. ********* בפרט שהיתה לו יום הולדת. רציתי לשמח אותו במשהו סמלי, וגם לשהות במחיצתו. ************************* נעים לי להתקלח, ולצאת אליו. בבית שם, אני גם חשה את השבת. ******** בנוסף, אני עצמי משתדלת לתת לו את תשומת הלב, עם משהו איכותו או ערכי כלשהוא. (שיר שחיפש מילותיו, אלבום ילדות / שלו, אתה מבין , אני מביאה לו במיוחד מיני גרויים, ******************************************** במקום, שיתחרבש רק עם "סיפורי עופר" שלרוב בעייני הם נורא מטופשים ורייקים מתוכן. ********************************* לצערי, עופר הוא בחור טוב לב, ורגיש בדרכו, אך התשומות שהוא מסוגל להעניק לאבי הן דלות מאוד ורייקות. פולט המון שטויות ודברים רייקים מתוכן. ********************************************** שאני באה, אני מביאה גרויים ברמה אחרת.,, לא פעם מקשרת אותו לאימי למשל. ***** בעייני זה יותר חשוב מאשר לשמוע את המלל לשמו של עופר. ************************ מה אתה חושב כרגע? מקשיבה לגמרי. שבת שלום, אימא אודה על התיחסותך נוחי. ************************* תראי, מחד אני לגמרי מבינה את צרכי ילדיי להיות עם סבם לבדם. מאידך, חשוב לי גם לבקר באותו הזמן מטעמיי שלי. ***************** וזו הנקודה כפי שתופסת אותה. אודה לך אם תואילי להתיחס כיצד נראה לך שכדאי שאנהג? בכוד ותודה מקרב לב. ********** .

שלום חגיגה, שמחה על שאת משתפת. כעת התמונה מעט בהירה יותר. אשיב לך בקצרה בהתאם למסגרת הפורום: נעים לראות את האהבה והחום שמשפחתכם עוטפת בהם את אביך הסב. אם הבנתי נכון, הרי שבנך מגיע לסבו רק פעם בשבוע בשישי בערב בעוד שאת מבקרת אצל אביך גם במהלך השבוע. בנך מבקש ליצור לעצמו סוג של קשר שנעים לו, מדוע לא לאפשר לו ? לך חשוב מה שאת רואה כנכון וחיוני - ודאי תוכלי לעשות זאת גם בביקורים אחרים. בשביל הפשרה ושלום המשפחה - גם שתוכלי לחגוג עם אביך את ערב שבת וגם שיוכל בנך ליהנות כפי שנחוץ לו - מדוע שלא תנצלו זאת למפגש משפחתי בן שלושה דורות ? מאחלת לכם עוד שנים רבות של קשר משפחתי מלוכד. נוחי

שלום נוחי מבקשת לשאלך לדעתך: אבי נכה צה"ל. בערב שבת, חלק מילדיי הבגירים מבקשים לבקרו. אני אישית נוהגת לבקרו מדי ערב שבת כבר זמו רב בהתאם לצו מצפוני / ערך כיבוד אב ואם עליו גדלתי. ???????????? לאחרונה ילדיי כתבו לי ואמרו בע"פ שלא נוח להם לבקר את סבא שאני נמצאת, והוסיפו שאם אבוא, יקומו וילכו, או שפשוט אתחשב בהם, ואגיעע לאבי במועד אחר. ______________ נוחי ,לי פנייתם לא ממש נראית סבירה. נהפוך הוא: אמרתי לבני שהייתי שמחה אילו כל אחד שרוצה מאיתנו היה בא באופן חופשי ובלתי מותנה באחר. להתקבץ יחד בשמחה. כמו רוב האנשים. איני רוצה "להתקפל" ולא להגיע בערב שבת. חשוב לי מאוד, לשמח אבי ********************* וגם את ליבי. אשמח להקשיב לדעתך. בעייני בקשתם אפילו לא מוסרית. ממתינה ותודה לך . גם לי עצמי כבתו

שלום לך חגיגה, לא הצלחתי אפילו לסגור את המחשב למקרא הודעתך ! מה זאת אומרת ?! מה פשר התכתיבים וההתניות ? אולי תסבירי לי קצת יותר על הרקע, כך שאוכל להתייחס. חגיגה, אני נפרדת ממך כעת ואשוב לכאן מחר בערב. מנוחה נכונה, נוחי

06/03/2010 | 13:38 | מאת: יעל

אשמח לדעת אם מישהו מכם מכיר סיפור\אגדה שושלת בין סבתא, אמא ובת. האמא צריכה להיות לא מטפחת ואוהבת לעומת הסבתא הטובה.

01/03/2010 | 16:06 | מאת: סטודנטית

שלום רב, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ואני עורכת סמינריונים על יחסי סבים-נכדים, תהיתי אם יש לך מידע על מאמרים רלוונטים בתחום שתוכלי להמליץ עליהם? תודה

החיים בסבאות - מאמר ב"פסיכולוגיה עברית" http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1698 מקווה שיעזור. בהצלחה, נוחי

24/02/2010 | 20:01 | מאת: רחלי

שלום אני סבתא אוהבת לנכדה בת שנה ושבעה חודשים. הנכדה רואה אותי שלוש-ארבע פעמים בשבוע וכשצריך אני עושה בייביסיטינג. כשאני עם הנכדה אני שרה לה, קוראת לה ספרים ומשחקת איתה. אני גם מחזיקה אותה די הרבה על הידיים לבקשתה. הבעייה היא שכשאני באה לבקר היא בוכה לפעמים בהיסטריה, קוראת ליואפילו בוכה באמבטיה. התנהגותה מעוררת מתח ביני ובין בתי ואני מרגישה מאד מבולבלת ועצובה. יש לציין שהייתי נוכחת בלידתה ואף התגוררתי עם בתי לאחר הלידה חודשיים. מה עושים?

07/03/2010 | 16:45 | מאת: אבי

את לא כושבת את התגובה בפורום הנכון, כמדומני.

16/02/2010 | 14:23 | מאת: מישהי

לא יודעת האם את זוכרת אותי. לפני כשנה סיפרתי כאן שמעולם לא היה לי סבא וסבתא, ואני לא זוכרת עד איזו נקודה הגענו את ואני עם השרשורים כאן. היה לי חלום שאני תינוקת וכל פעם סבא או סבתא אחרת אוספים אותי מהפעוטון כזה. זה חלום מבלבל כי אמא שלי שם ברקע והיא כאילו מדברת איתי ממש כמו שאני היום על "מי אמור לאסוף אותך" כאילו מנהלת רשימה מסודרת ומעדכנת אותי, משהו מאוד ניהולי כזה. זה מוזר לי מאוד. סתם רציתי לשתף. כמו שאולי את זוכרת. לחיות בלי סבא וסבתא זה אפשרי. הבעיה אצלי הייתה הסביבה שטרחה כל פעם להדגיש את זה. כל מיני פעילויות עם סבים וסבתות בגן, בבי"ס, ולי אף פעם אין את מי להביא. זה תמיד גרם לי להרגיש חריגה וזה תמיד שבר אותי.

שלום לך מישהי, כמובן שאני זוכרת ! את העיקר כמו שנשאר בזכרוני. טוב שאת משתפת, בדרכך את. החלום הופיע, קרוב לודאי, סביב נושא כלשהו שמעסיק אותך בשעות ערותך, גם אם אינו קשור ישירות לסבא וסבתא. ייתכן שהם מייצגים נושא כלשהו או דמויות שאת מחשיבה כ"סבתאיות" בתוכך. בעבודה רצינית על חלום אפשר לברר יותר. לגבי חוויית החריגות בשל היעדר סבא-סבתא, זו חווייה אישית, שלאו-דוקא נובעת מהיעדר זה ואולי בכלל היא מצביעה על תחושת חריגות פנימית בשל חסר איזשהו. שוב, אלו דברים שבעבודה מקצועית ניתן לברר יותר. ושוב, טוב שבאת לשתף כאן. תודה לך, נוחי

18/02/2010 | 06:23 | מאת: מישהי

17/02/2010 | 17:10 | מאת: איריס

גננות ומורות שיוזמות פעילויות עם סבים וסבתות , עושות לדעתי טעות בכך שאינן חושבות ביתר רצינות על אותם ילדים , והם לא מעטים, שאפילו אם יש להם סבא ו/או סבתא, הרי שאלה או רחוקים, או חולים או קשה להם ואפילו בלתי אפשרי להגיע מכל סיבה שהיא..

18/02/2010 | 06:22 | מאת: מישהי

במקרה שלי, תמיד הייתי היחידה והיו קורעים לי את הלב כל פעם מחדש. אמנם עברו שנים מאז, אבל לא התגברתי... תודה לך.

01/02/2010 | 11:58 | מאת: מ

בתי בת ה4 נולדה בחול ורק לפני כ4 חודשים חזרנו לארץ בתי לא היתה בקשר רצוף עם הסבים אבל ראתה אותם אחת לשנה או במחשב מאז שהגענו לארץ היא לא מוכנה לדבר עם הסבתא רק אם משדלים אותה ומבטיחים לה דברים היא ממש עושה עליה חרם לא מוכנה לדבר לשחק לחבק פשוט כלום ועם הסבא כן היא טוענת שהיא לא אוהבת שסבתא מנשקת אך גם בלי הנשיקות הקשר נשאר אותו קשר נטול אהבה לסבתא המצב מאוד קשה היא לא מבינה היכן היא טעתה וזה הגיע אפילו למצב של בכי אני די תקועה באמצע לא יודעת מה לעשות ואיך לנהוג עם הילדה אנה עזרו!!!!

15/02/2010 | 13:46 | מאת: שני

את יכולה לקרא את התגובה שנתתי לזו שלפניך, זו אותה הגברת בשינוי ההדרת. לרכוש את לב הילדה גם במשחק וגם בצעצועים קטנים ופשוטים של כמה שקלים וזה עושה את ההבדל, מתוך נסיון בהצלחה

שלום לך מ, ההרגשה אכן מתסכלת ומכאיבה, לכולכם. לפעוטה זו, נראה שהקצב האיטי שייבנה בהדרגה יאפשר התקרבות עדינה. זו הילדונת. מתוקה ונכספת אך זקוקה להתחשבות בדרך המתאימה לה. עצותיך שני, למצוא משחקים שהם בעלי עניין עבורה, ביחד עם תשומת-לב לאיתותים של היענות, יסייעו בהיפתחות של הילדה. הכל בזהירות ובקשב לכל סימן שמאפשר להתקדם שלב נוסף. אני מאמינה שהסבתא האוהבת תגיע לאט-לאט ללבה של הנכדה, וככל שאתם תרפו מהנושא ותסירו לחץ, תוכל הילדה לצעוד בשביל שתמצא לה נכון, אל סבתה. תשתפו בבקשה לגבי התפתחויות. נוחי

27/01/2010 | 09:00 | מאת: שרה כהן

לי נכד אחד בן שנתיים וחצי, כשאני שומרת עליו כשהוריו עסוקים בלימודים או עבודה היחסים בינינו טובים מאד ואנחנו נהנים לעשות דברים ביחד. כאשר אני נכנסת לביתם הרבה פעמים הנכד אינו מתייחס או מתייחס באופן המתעלם מנוכחותי. בפעם האחרונה שפניתי אליו כשבתי הגיעה אלינו הבייתה הוא אמר "אני לא רוצה לדבר אתך" . לא נכון ולא חכם להיעלב מתינוק בן שנתיים וחצי ובכל זאת אשמח לעצה כיצד להגיב. יחסי עם בתי ובעלה מעולים.

שלום לך שרה, טוב שיחסיכם, שלך ושל נכדך, נעימים ומהנים, ושיש ביכולתך להתפנות לשמור עליו בעת שהוריו עסוקים. ילדים בגיל זה, המבלים את מרבית יומם בגן, ולעתים אף ממשיכים את היום עם סבא-סבתא, מחפשים את קירבת הוריהם. נראה שנכדך מקשר את נוכחותך עם היעדרות הוריו, ובהתנהגותו כלפייך הוא מבטא את רצונו שהם יישארו עמו, שלא ייעדרו... האם פירוש זה מפחית מתחושת הדחייה ? תמשיכו ליהנות זה מחברת זו ולהיפך. נוחי

14/02/2010 | 16:13 | מאת: שני

יש פתרון,הייתי בסרט הזה בהתחלת הסבתאות שלי, כול שעליך לעשות, יש צעצועים של 2 שקלים או 5 שקלים,לא יותר ממש כך, תקני כמה כאלה וכול פעם שאת הולכת אליו את לוקחת לו 2 או 3 , לא יותר,הם מאוד אוהבים את הצעצועים הפשוטים והקטנים שנכנסים לתוך כף היד,ובנוסף גם לשחק איתו לרדת לרמה של ילד, כמו מחבואים ותופסת לא רציני, ותוך זמן קצר הוא ירוץ אליך ותראי את תהיה הסבתא המועדפת, ב ה צ ל ח ה אשמח לקבל תגובה באתר

14/02/2010 | 18:24 | מאת: שרה כהן

תודה על הרעיונות אעזר בהם.

שני, כל רעיון פרקטי בנוסף להבנת הסיטואציה - מבורך. ושרה - אשמח לדעת כיצד התפתח הסיפור... נוחי

17/01/2010 | 11:27 | מאת: משפחה חדשה

בישראל קיימים, על פי הערכה, כ 300,000 סבתות וסבים המנותקים בעל כורחם מנכדיהם. לעיתים בעקבות גירושין של ילדיהם נמנע מהם הקשר עם הנכדים, לעיתים בעקבות פטירה ומעבר למקום מגורים מרוחק. במקרים אחרים מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה. "נוצר מצב אבסורדי בו החוק הישראלי לא מכיר בזכות של סבים וסבתות לקשר עם הנכדים שלהם, בתוך 20 שנה, יוכפל מספר האוכלוסייה בגיל השלישי והבעיה תחריף ", אומרת עו"ד אירית רוזנבלום , מייסדת ומנכ"לית משפחה חדשה, "החוק צריך ליישר קו עם מציאות חיינו לפיה תוחלת החיים מתארכת וזכויות המשפחה אינן חלות על דור אחד בלבד אלא נמשכות לאורך הדורות. בעבר הלא רחוק, סבים וסבתות לא היו זוכים להכיר את נכדם, אך ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית האריכה את חיינו ומחייבת אותנו לתת מענה לסוגיה הזו". על מנת להתמודד עם המצב חנך ארגון משפחה חדשה קו חם תחת השם "סב השעה" הנותן מענה משפטי לבירור הזכויות של סבים וסבתות שנותקו בעל כורחם מהנכדים שלהם. מספר הטלפון של הקו החם "סב השעה": 03-5660504. פרטים נוספים : בת- חן גרינבלט 050-8927120 , 03-5660504 ובאמצעות אתר האינטרנט של משפחה חדשה בכתובת http://www.newfamily.org.il/rec/259

08/02/2010 | 10:50 | מאת: סתיו

אתם כותבים: לעיתים בעקבות גירושין של ילדיהם נמנע מהם הקשר עם הנכדים, לעיתים בעקבות פטירה ומעבר למקום מגורים מרוחק. במקרים אחרים מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה.... ומה קורה כשלסבא או לסבתא הפרעת אישיות נרקיסיסטית, NPD? האם לא מספיק היה להתעלל בהורים בילדותם, צריך גם להתעלל בנכדים ובנכדות???? בושה במדינת ישראל.

25/03/2010 | 15:41 | מאת: אני

הזכויות הן להורים בלבד אין לסבים או סבתות שום זכות על הנכדים פשוט חוצפה

שלום "אני" אפשר להסביר בבקשה, מה הקשר של תגובה זו לשרשור שאליה היא צמודה ? לקראת החגים עולים רגשות סוערים, ואוכל להתייחס למה שאבין יותר. נוחי

17/12/2009 | 21:10 | מאת: גילה

חמותי אישה מאוד מבוגרת ומצידי ההתנהגות היא תמיד טובה ומתחשבת אבל ניראה כי מהצד שלה זה לא ככה. ממש לא מעניין אותה שאני אישתו של הבן שלה, היא מחליטה בתור סבתא מה יהיה בכל מצב ולא משנה איזה ועם מי. דיברתי איתה אישית וזה לא עוזר, היא אומרת לי דברים שאני רוצה לשמוע אבל עושה בסופו של דבר מה שהיא רוצה, וככה גם בשיחות שהיו לה עם הבן שלה. גם לא מוצא חן בעיני שהיא יכולה להגיד ולהתנהג ליד הילדים שלי בצורות מעליבות כלפי (גם מול אנשים אחרים וביחוד עם אחרים). מה עושים לדעתך במצב כזה?

גילה שלום, חמותך אשה מאוד מבוגרת... בואי נחשוב מה זה אומר: שחשוב לה להיות משמעותית ? להחליט - כל עוד יש ביכולתה ? בדורה כך היה נהוג ? בגילה קשה לשנות תפיסות והתנהגויות (לא בלתי אפשרי אבל קשה) ? ועוד ועוד.... ומה לך ולכל אלו ? לפעמים, ורק לפעמים אולי אולי אנחנו מצליחים להרגיש אחרת משאנו מבינים אחרת. הפירוש או הסיפור שאנו מספרים לעצמנו אודות התנהגותם של אחרים בסביבתנו, עשויים לקבל משמעויות שונות, לעתים פחות אישיות כלפינו. או אז אנו נינוחים יותר ומסוגלים להבחין באדם האחר כמגולם מתוך עצמו ולאו-דוקא בהקשר אלינו, וממרחק זה קל לנו יותר. מה דעתך ? נוחי

28/12/2009 | 11:52 | מאת: גילה

לקבל כל התנהגות שלה שתפגע ביכי בדור שלה היה נהוג ומקובל להתנהג כך לכלה - אז לקבל בזרועות פתוחות את ההצלפות? אולי נתקדם קצת ונבין שכבוד לא יכול להיות חד צדדי?. הרי אנחנו לא מתחתנות כדי לקבל חבילה עם התעללות, זה לא בדיוק הולך ככה.

16/12/2009 | 14:46 | מאת: שושנה

שלום ! יש לי שלושה ילדים בוגרים שניים נשואים לבתי יש שני ילדים ולבני יש ילד אחד.

16/12/2009 | 15:03 | מאת: שושנה

יש המשך סליחה..... את כל חיי הקדשתי לגידולם מתוך בחירה לא יצאתי לעבוד לשם כך. כעת משגדלו אני מתפנה לעצמי וממש ממש אין לי כח ואין לי חשק לעבור שוב את המסלול הזה! אני מבלה הרבה עם הנכדים אולם כאשר אני צריכה לשמור עליהם בחופש או כשהמטפלת חולה זה ממש כבד עלי אני עושה זאת למרות זאת אבל זה גובה ממני כוחות רבים.על עזרה מהצד השני אין על מה לדבר בכלל... נוסף לזה בני מתלונן כאשר אני מסבירה לו שאין לי כבר כח וטוען שאני מקדישה זמן רב יותר לנכדי מבתי. איך למען השם מנווטים בשלום בין כולם אינני רוצה לפגוע באף אחד ואינני רןצה ליצור משקעים.לפעמים אני מרגישה שאני ניקרעת בין כולם ועושה שמיניות כדי שכולם יהיו מרוצים!?

שושנה שלום לך, החוויה שאת מתארת מוכרת לרבים ורבות - זו של דילוג בין לבין לבין... את הבעיה אני רואה בתחושתך, זו של "הקדשת חיים" ו"נקרעת" ו"גובה כוחות רבים" ואפילו בפזילה אל "על עזרה מהצד השני אין על מה לדבר בכלל..." להזכירך שושנה, משמעות הביטוי "קדושת החיים" היא זו של חיים שהם קדושים. יש בו כבוד לחיים. ואת שכחת את עצמך... שכחת שבאותו גרעין טמונה גם את. וזו העצה המעשית היחידה שאוכל להאיר לך בחג זה: יצאת לאור והשארי בו. פשוט זה לא משום שאינך מכירה את החיים באור, ותמיד ישנם אלו המבקשים להשאיר את אורך אצלם, אולם האור אינו מוגבל, הוא מאיר ורחב וכולכם יכולים להינות ממנו כאשר הפנס בידך. חג אורים שמח ! נוחי

11/11/2009 | 08:35 | מאת: לילי

נוחי שלום, (הרקע חשוב ולכן אני מפרטת. סליחה מראש על אורך השאלה) אנחנו משפחה גדולה וכולנו גרים בחצר אחת, ההורים שלי אחותי ובעלה והילדה, ואני ומשפחתי. לפני כחודשיים נולד הבן השני ומאז בני הגדול(שנתיים וחצי) עבר כמה שינויים בהתנהגותו, עם אחיו הוא מפגין בגרות אוהב מחבק ומנשק.... אך כלפי בת אחותי הוא מאוד תחרותי ומתנהג כלפיה באלימות בעיקר במעון שם הם נמצאים יחד. בבית דוקא נראה ההפך שהיא איננה מעוניינת לשחק איתו, דוחפת לא רוצה שיבוא אליה וכו'. בימים האחרונים אמרו לי במעון שהוא תוקפני כלפי הילדים ובעיקר כלפי האחיינית שלי. אינני יודעת כיצד להתמודד עם זה, כי בבית, שוב, אני לא רואה גילויי אלימות כמעט וכשיש אני מעמידה אותו במקום ומסבירה לו שלא מתנהגים כך. אך כיצד אני יכולה להשפיע גם על התנהגותו במעון ? חשוב לציין שהאחיינית ובני נמצאים המון יחד ובני מאוד מחובר אליה ורוצה להיות איתה ולשחק איתה ויחד עם זאת תוקפני אליה כעת. האם כדאי להרחיק בינהם לזמן מה, על אף שלדעתי הדרך הזו פחות מקובלת ? אשמח מאוד לקבל כלים כיצד להתמודד עם הסיטואציה הזו, תודה מראש , לילי. נ.ב אםהשאלה לא מתאימה לפורום זה , אשמח אם תפני אותי לפורום המתאים, שוב תודה.

שלום לילי, שאלתך בהחלט חשובה כמו שבחרת ככותרת "שאלה חשובה", ומתאימה יותר לפורום אחר, כפי שציינת בסופה. לצערי, לא אוכל להפנות אותך לפורום מתאים משום שאיני מכירה את כולם. מהמעט שאוכל להתייחס, למרות הפירוט שנתת, מובן שגם למורכבות המגורים ישנה משמעות והשפעה על התנהגותו של בנך בבית ובגן - על יתרונותיה וחסרונותיה. הפעוט הוא מעין אח לבתה של אחותך, ועם הצטרפותו של אח ביולוגי נוסף, הוא בתחרות בכל מערך היממה... ומנסה לפנות לו מקום. עם אחייניתך "קל" לו יותר להיאבק על מקומו כי זה קצת יותר "מותר" מאשר עם אחיו התינוק... על קצה המזלג... נוחי

02/11/2009 | 04:06 | מאת: סבתא הדס

שני נכדי שגרו סמוך לביתנו ואנו טיפלנו בהם באהבה רבה עד לגירושי הוריהם, מוסתים כעת מאד ע"י אימם, בביקורים המועטים שיש להם אצל אביהם הם מבקשים שלא לבקר אצל סבא וסבתא, כי סבתא מכשפה וקוסמת ויש לה בבית חיידקים שהורגים. אבל כשאנו באים לבקר אותם אצל אביהם הם מתרפקים עלינובגעגועים ומחבקים אותנו באהבה ואני שואלת האם להשאיר את המצב כמו שהוא או יש מה לעשות בנידון[הבת בת 4 והבן בן 8 ]

שלום לך סבתא הדס, סיפורך הוא מסוג המקרים הגורמים לי לאנחה כבדה. הכאב הוא עצום - הן אצל נכדייך והן עבורכם כסבא-סבתא. הנורא הוא, שאין הרבה דרכים להתערב כדי לשנות את התנהגותה של אמם. חבל חבל שהורים פוגעים בקשרים חמים שנרקמו בין ילדיהם לסביהם. הילדים, ללא ספק, חשים רגשות אשמה כבדים על התנהגותם כלפייך, מחד, ומאידך, הם כמהים לאהבתך, מה שגורם להם לחוש שהם בוגדים באמם... אותה דרישה רגשית פנימית לנאמנות הכפולה מכבידה עליהם קשות, ורצוי לעזור להם לבטא את רגשותיהם ולשחררם מרגשות האשמה. את מצידך, תמשיכי להרעיף עליהם את האהבה והבטחון והיציבות שהם רגילים להם ממך. בנוסף, אני ממליצה להציע לבנך למצוא להם עזרה מקצועית שתאפשר להם לבטא את הרגשתם המבולבלת והמאד קשה. אשמח לשמוע מה מתפתח ולסייע במחשבות נוספות. נוחי

לנוחי תודה רבה על תגובתך היטבתך כל כך לתאר את המצב והכאב ותודה על הנחייתך אנחנו מרעיפים על נכדינו הרבה אהבה למרות הכל. אני שואלת עם הילדים מקבלים מסר מוטעה כשאנו מגיבים באהבה? לכעסים והאמירות שלהם? ולא עוסקים בחינוך?

13/12/2009 | 10:27 | מאת: אפרת

אני מאמינה גדולה במוזיקה והיכולת שלה להשפיע על קשרים והתנהגויות. ישנו דיסק שנקרא "כמו שסבא אוהב" שבו סבא שר על האהבה הגדולה שלו לנכדים. הדיסק מקסים לילדים ולסבים ולסבתות ולפעמים האזנה חוזרת לשירים שכאלו יכולה להזכיר לכדים עד כמה סבא וסבתא אוהבים אותם. את הלחנים כתב שלמה גרוניך והמילים והשירה הן של דודיק הלפרין. שיהיה בהצלחה!

שלום, בתי בת שנתיים+4 חודשים חלתה לפני שבוע בדיוק במחלה פה והטלפיים היום היא אחרי במהלך כל השבוע היא נמענה מהמוצץ כי הבינה שכואב לה אני מרצוני זרקתי את כול המוצצים רק אציין שבתי מבקשת תמוצץ בשלבי העייפות ובשינת צהריים ולילה בד"כ לא מסתובבת איתו במהלך היום השבועיים האחרונים הוציאה גם מספר שיניים בו זמנית וכל הזמן חיפשה לחכך את החנייכים עם המוצץ ביום רביעי האחרון שהחלה להרגיש טוב היא חיפשה אותו ואז אמרנו לה שיש לו פצעים למוצץ והוא ידביק אותה ויכאב לה האמת ביקשה אותו מספר פעמים בודדים בצהריים לא ביקשה אותו מהמטפלת ובלילה הראשון ביקשה בלילה שני כבר לא היום קצת בכתה ביקשה אותו יש לי בבית מוצצים חדשים ושוקלת לגמול אותה באופן סופי אבל פוחדת לעשות לה איזהשהוא בעיה רגשית לא יודעת איך לנהוג היא ילדה ראשונה... אשמח לקבל עזרה דחופה

שלום אוסנת, מקווה שגם עזרה לא דחופה תועיל במשהו, או שמצאת מענה קודם. להזכירך, הפורום הנ"ל עוסק ביחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם. אבל אם שאלת - ההחלטה לגבי מתן מוצץ או לא נעשית בד"כ כאשר התינוק צעיר יותר. מאחר והחלטת על שימוש במוצץ לבתך, אין סיבה לנצל את תקופת המחלה לגמילה, היא צעירה ולמה לא לאפשר לפעוטה להמשיך ליהנות מהמוצץ ? אשמח לשמוע ממך, נוחי

28/10/2009 | 23:08 | מאת: הלן

אכן אנו מחפשי דרך לשיפור כאן, אחרת לא ברור מה... תודה.

הלן שלום, כל מה שאומר כאן הנו תיאורטי בלבד ונראה גם שאת 'בעניינים' כמו כל "סבתא מודרנית". בתך בתחילת דרכה האמהית ואכן אינה בטוחה וחשה מבוכה מול המיומנות הטבעית לך בטיפול בתינוק. מאחר ואתן קשורות מאד, כדבריך, אולי כדאי לשקול התייעצות עם גורם נוסף שמחוץ למערכת אם-בת, שיוכל אולי לחלץ את הפלונטר ? מה דעתך ? נוחי

27/10/2009 | 17:44 | מאת: ויואלה

בתי בת 12 שנים לא מצליחה לישון בלילה לבד , היא לא נרדמת עד השעות הקטנות של הלילה  חשוב לי לציין שהילדה חוותה חולי של אביה מגיל 6, אביה חלה בסרטן ובמשך כל השנים האלה ועד היום היא חיה סביב מחלתו של אביה , במשך 5 השנים נוסף לאביה סוג של סרטן אחר כאשר הוא מצריך הורדות נקודות חן בגופו , ובנוסף לזה גם הילדה ואחיה מורדים נקודות חן מגופם. ידוע לי שיש לילדה סוג של חרדה מכיון שהיא נתקלה במחלה נוראית ואולי מחשבות של איבוד אדם יקר.  חשוב לי לציין שלילדה יש כוחות גדולים היא ילדה טובה, תלמידה טובה ומקובלת חברתית, אהובה על מוריה וחבריה.  לאורך 5 השנים שעברו הילדה שברה ונקעה : יד, קרסול , ברך, אצבע והחלמתה היתה ארוכה והצריכה טיפולי פיזוטרפיה ארוך, לפני 10 חודשים קיבלנו סיפור חדש היא התעוררה בלילה עם צוואר תפוס וזה הצריך אישפוז ארוך, כל הבירורים היו תקינים, תקופה של עשרה חודשים הילדה היתה בסדר עד לפני שבוע ימים שהצוואר נתפס שוב, ושוב אושפזנו למשך שבוע.  מחשבתי היא שאולי הילדה חרדה כלכך שאולי זה פוגע בה פיזיולוגית.  הייתי שמחה לקבל יעוץ ולתת לה כלים להתמודד עם החרדה הזו.  הילדה אוהבת מאוד אומנות ושירה וחשבתי אולי על המלצה של תרפיה באומנות או שירה, אשמח לקבל המלצה על מומחה לעניין.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ויואלה, רק ליידוע: בפורום זה דנים ביחסים שבין סבים סבתות ונכדיהם וההורים שביניהם. ובאשר לשאלתך - את התשובה על מקורות הפגיעו?ת הפיזית תקבלי ודאי מהרופאים המטפלים בילדה. עם זאת, אפשר לברר את מצבה הרגשי והשלכותיו אצל איש מקצוע טיפולי: פסיכולוג/ית, עו"ס או מטפל/ת באמנות ולטפל, אם יימצא צורך. בקשר לאהבת האמנות והשירה, תמיד אפשר לרשום אותה לחוג העוסק בכך, וזו דרך נוספת בה תוכל לבטא את רגשותיה, גם אם ללא מלים, מעצם ההנאה כפשוטה. בפורום זה איני נוהגת לתת המלצות. בהצלחה והרבה בריאות, נוחי

לגבי תכיפות הביקורים שלי אצל ביתי הם לחלוטין מוכתבים על ידה והיא זקוקה לפעמים ליותר מכפי שאני יכולה. אני לא באה לבקר אלא לשמור עליו למספר שעות כשהיא יוצאת לעיסוקיה. לחילופין היא מביאה אותו אלי ויוצאת. כול זה בהחלט בסדר מבחינתי. נראה לי שבהודעתי הראשונה כאן לא תארתי את מה שקורה באופן ברור. הייתי עדינה מידי. לאחרונה קרה מקרה כזה- היא הגיעה לקחת אותו לאחר יום שהיה אצלי והוא חייך אלי והעדיף להיות אצלי. לפחות כך זה נראה, מדובר בתינוק בין 4 חודשים שעוד לא מושיט ידיים. ביתי החלה להגיד שהוא לא אוהב אותה וחזרה על כך שוב ושוב. היא נכנסה למתח, לתחושות לא טובות וכול האווירה הייתה איומה. בשלב מסויים, לאחר שנואלתי מלהסביר שאין תינוק שלא אוהב את אמא שלו גם אם מחייך לפעמים לסבתא יותר (אני מניחה גם שקרה כאן מקרה מובהק של נבואה המגשימה את עצמה-בהתחלה לא חייך אליה במקרה ואחר כך לא חייך אליה כי חש את המתח שלה)הייתי יותר תקיפה ואולי אף תוקפנית ואמרתי לה שאני מתפלאה שהיא לא מפעילה את האינטיליגנציה והידע הרב שלה וחושבת רק עם הרגש וכו'... מאז היא לא מדברת איתי וחלפו כבר מספר ימים. אני מרגישה נורא, גם בשבילה, גם בשביל הנכד וגם בשביל עצמי. התקשרתי אבל היא לא עונה. זו דרך שביתי נוקטת בה כשהיא כועסת. ביתי ואני קשורות מאוד אך יחד עם זאת הקשר ביננו אינו פשוט, יש המון תחושות אמביוולנטיות מצדה כלפי ואני חושבת לעצמי שודאי טעיתי המון בגידולה עם כך הדברים נראים ואני כנראה צריכה לתת לה לעשות את הטעויות שלה ולא להתערב. וזה קשה בעיקר כשאני כביכול האשמה העיקרית כי הנכד חייך אלי... הפלונטר הנורא הזה שאנחנו מורישים לילדים שלנו את השגעון שלנו.. אנחנו מגדלים אותם על רקע בעיות שהיו לנו בילדות ואז כשאנו כבר מבוגרים יותר ויכולים לראות דברים ברור יותר אנחנו הורים לבוגרים שמגדלים ילדים ועושים טעויות והכול חוזר על עצמו. אני חשה נורא וחוששת מאיך שתנהג בהמשך. מה עושים? תודה שהגבת מהר, אני מאוד זקוקה להתייחסות.

27/10/2009 | 23:04 | מאת: נוחי טל-שטרית

שלום לך הלן, דפי ההסטוריה מלאים ביחסים אמביוולנטיים שבין אמהות לבנות... "הפלונטר הנורא...השגעון שלנו"... כדברייך, גם הם כתובים מימי בראשית ומתלווים לתכונות הטובות שאני מורישים לילדינו, כי כך נבראנו - ה"רע" לצד הטוב, אחרת, כיצד היינו מצליחים להבחין ביניהם ? ומה היינו עושים כאן ביקום אם לא היינו מחפשי דרך לשיפור והתפתחות ? ומאחר וחשוב היה לך לקבל תגובה מהירה, אני מיידעת אותך שמחר אני נוסעת ואשוב באמצע שבוע הבא. אשמח לשמוע ממך, נוחי

23/10/2009 | 20:17 | מאת: הלן

אני סבתא לבן 4 חודשים. נחשבת "סבתא מודרנית"- כלומר עובדת ולא מטפלת קבוע בנכד.יחד עם זאת משתדלת לפחות פעמיים או שלוש להיות איתו ולשחרר את הבת לעיסוקיה. אני מאוד נהנית להיות עם הנכד אף שלעיתים זה לא קל, בעיקר כשבוכה. לאחרונה התינוק ממש מראה סימני שמחה לקראתי. כאשר הוא מחייך אלי יותר מאשר לאימו, ביתי, היא נעלבת ומראה סימני מצוקה. אומרת בפירוש שהיא חוששת שהילד שלה מעדיף את סבתא ולא אוהב אותה. אציין כי היא אמא נפלאה ואני מנסה לשכנעה שהיא החלק הכי דומיננטי בחייו וברור שהיא ברורה מאליו עבורו ושאין לה מה לדאוג, שאני עבורו חידוש והיא השיגרה. ביתי חכמה מאוד אך אינה בטוחה בעצמה. אני מודאגת כי ברור לי שתחושות כאלו עשויות להוות מכשול להורות טובה. גם הסיטואציה עצמה לא נעימה לכול הסובבים. היא ממש נפגעת...

שלום הלן, רגישותך העדינה למצבה של בתך נוגעת ונעימה, ואני מאמינה שזו עוברת גם אליה. יפה את משיבה לבתך ואכן אך טבעי שבשלב זה אין היא בטוחה בעצמה. מבחינתה הרי שדי מבלבל לפגוש בשמחה של הילד אל סבתא כאשר את בעצמך עדיין מחפשת בתוכך את מקורות השמחה אצל ילדך... בעוד שמצידך נכון אמרת לה: המתח המחייב ההורי נחסך בשלב הסבתאי שבחייך ומשחרר אותך לשמחות וחגיגות עם הנכד בלבד, בעוד עליה מונח התפקיד. התפקיד - זו מלה רבת-משמעות שחלק משורשיה באים ממך... ועצה סבתאית מעשית - תמיד תוכלי לבדוק עם בתך את בחירתה לגבי מידת האינטנסיביות של ביקוריך או שמא בוחרת היא להתנסות בהתמודדות יותר עצמאית עם תינוקה. מזל טוב נוחי

שלום, שמי אסף ואני סטודנט לעיצוב תעשיית בשנה הרביעית. אני בתחילתו של פרייקט הגמר של. הפרוייקט עוסק בקשר בין ההנכד לסבים ולפעילות משותפת בינהם. הרצון הוא ליצור עבירה משותפת בא יוכלו גם הסבים וגם הנכדים לבצע פעולת אשר יקנו מצד אחד יכולות מוטוריות וקוגנטיביות לנכדים ומצד שני יעודדו פעילות פיזית וישמרו יכולות מוטוריות אצל הסבים. אשמח לישמוע על סיטואציות שאתם חוויתם בין הנכדים לסבים אשר כוללות בתוכן פעילות פיזית. אשמח לישמוע על משחקים שמתקיימים ושלל םפעילויות והם משתתפים בהם. תודה רבה אסף

04/10/2009 | 13:02 | מאת: זמירה

אנחנו 3 אחיות , אני ואחותי הקטנה ממני בקשר סביר עד טוב. שתינו לא בקשר עם האחות הגדולה. כל אחת מסיבותייה , אך הסיבות דיי דומות.אמא שלנו נפטרה לפני כשנה . ועוד לפני מותה היחסים ביננו התדרדרו עד כדי כך שאחותנו הגדולה מצאה לנכון במצבים שונים לפתוח לנו או לבעלינו תיקים במשטרה. הדבר הביא להתדרדרות טוטלית בקשר ביננו. האבא שלנו טוען שאנחנו אלה שלא מתייחסות אלייה ולמשפחתה כראוי ולכן הוא נוקט עמדה בכך שנמצא בקשר הדוק איתם ולא איתנו, אוכל שם, אם זקןק למשהוא מבקש רק מהם, חוגג את כל החגים איתם . כולנו כועסים עליו עד כדי כך שגם הנכדים ניתקו איתו קשר . הוא מצדו רוצה שיהיה כבר שלום אך נוקט עמדה שמרגיזה מאד אותי . אני מאד מתוסכלת , משום שאבא שלי בן 80 השבוע ובגלל שהוא לא מצליח לקרב ביננו הוא לא מסכים לחגוג עם כולם יום הולדת , למרות שהסברנו לו אני ואחותי הקטנה שנגיע ליום הולדת למרות נוכחות האחות הגדולה ולא תהיי כל טרגדיה במסיבה. כיצד פותרים את הפלונטר?

שלום לך זמירה, אני קוראת את מכתבך ורואה את הצער, ההחמצה, והחשש מפני עוד החמצה אחת גדולה וחשובה במיוחד. אכן הסיפור סבוך, ועם זאת אני רואה אור ברצונך להצטרף ולחוג את יום הולדתו המיוחד של אביך באיחוד משפחתי. אולי הנאיביות שבי עושה אותי מאמינה. מאמינה שלפעמים מפגשים בארוע משמח, שמחה משותפת, תופרים אריג חדש ומאד מאד עדין, שיש להתייחס אליו בזהירות. ולכן אני בעד. באשר לפרטים, את מבינה ודאי שאין ביכולתי להתייחס. עם זאת, אשיב לך ברמה עקרונית: ניתוקים - קל לעשות. פשוט חותכים. עם הרדמה בלי הרדמה - חותכים. לחבר מחדש - ? מנסיון קרוב, אישי ובפרקטיקה - במלחמה אין מנצחים. כולם מפסידים. המון. לפעמים, עם רצון ובשלות ותבונה, נרקמים קשרים חדשים, ולעתים מאוחר מדי. אבל - ההמלצה שלי: לעולם לא לוותר. ואם אי-אפשר לבד כי כולם צודקים, למה לא לגשת לעזרה מקצועית ? מאחר וסיפורך נוגע לאחדים ממקורביי, ולבי להם, שולחת לכולכם תפילה, נוחי

04/10/2009 | 12:56 | מאת: מתוסכלת

אנחנו 3 אחיות , אני ואחותי הקטנה ממני בקשר סביר עד טוב. שתינו לא בקשר עם האחות הגדולה. כל אחת מסיבותייה , אך הסיבות דיי דומות.אמא שלנו נפטרה לפני כשנה . ועוד לפני מותה היחסים ביננו התדרדרו עד כדי כך שאחותנו הגדולה מצאה לנכון במצבים שונים לפתוח לנו או לבעלינו תיקים במשטרה. הדבר הביא להתדרדרות טוטלית בקשר ביננו. האבא שלנו טוען שאנחנו אלה שלא מתייחסות אלייה ולמשפחתה כראוי ולכן הוא נוקט עמדה בכך שנמצא בקשר הדוק איתם ולא איתנו, אוכל שם, אם זקןק למשהוא מבקש רק מהם, חוגג את כל החגים איתם . כולנו כועסים עליו עד כדי כך שגם הנכדים ניתקו איתו קשר . הוא מצדו רוצה שיהיה כבר שלום אך נוקט עמדה שמרגיזה מאד אותי . אני מאד מתוסכלת , משום שאבא שלי בן 80 השבוע ובגלל שהוא לא מצליח לקרב ביננו הוא לא מסכים לחגוג עם כולם יום הולדת , למרות שהסברנו לו אני ואחותי הקטנה שנגיע ליום הולדת למרות נוכחות האחות הגדולה ולא תהיי כל טרגדיה במסיבה. כיצד פותרים את הפלונטר?