התיעצות!

שלום! חמותי אישה נהדרת, תומכת, דואגת, אם נהדרת ואדם טוב. לפני חודשיים נולדה לי תינוקת ראשונה ומאז אני מרגישה שדברים לא מתנהלים כמו שציפיתי. חשבתי שתהיה רגישה יותר למקומי כאם טריה ותנהג ברגישות אבל בינתיים למרות שהערתי מספר פעמים היא שבה ודוחפת לקטנה אצבע לפה, מעירה אותה כשהיא ישנה וישר מתחילה בסדנאות ספורט והילדה עוד לא פתחה את העיניים, היא לוקחת אותה ממני שניה לאחר שסימתי להניק. המשפחה דחפה לפה של הקטנה מוצץ עם יין תירוש בלי שהסכמתי ואני מרגישה שנמנעה ממני החוויה שבה אני יכולה לצפות בהבעה של ביתי כאשר היא מתנסה לראשונה בחייה בטעם חדש. רשמתי לה מייל והסברתי הכל, רשמתי מה מפריע, רשמתי שאני מתנצלת שאני מכאיבה, רשמתי שאני כועסת ושנפגעתי. דיברנו בטלפון ואמרתי הכל, אני מנסה להציב גבול ואני מפחדת שבמקום להציב גבול אשמע ביקורתית ואעליב אותה, אני רוצה שתרגיש חופשיה ואהובה אבל אני יוצאת מדעתי בגלל חוסר התחשבות בי כאם. בפסח צעקתי על חמי בגלל המוצץ והמיץ, מה לעשות? האם אני פועלת נכון? האם זה שאני מציבה גבול זה בסדר למרות שאני יוצרת אצלה כאב? יש לך עצה בשבילי?

אני לא 'מומחית', אבל מנסיון חיים...- לפי מה שכתבת כאן, אני אתך!! זו הבת שלך, האחריות על בריאותה, תזונתה וכל דבר אחר הקשור בטיפול בה , הוא על ההורים. סבא, סבתא, דוד, דודה וכו' חייבים להבין זאת. אם הייתי במקומך, לדעתי - יש מקום להציב גבולות, ולבקש את רשותך בכל הנוגע לטיפול בה, ובן הזוג חשוב שיתמוך ויעמוד לצידך ויהיה שותף להצבת הגבולות. אם לי היה קורה שמישהו ידחוף אצבע לפה של התינוק שלי, הייתי זועקת גם אני. מעניין איך היא הגיבה למייל, להסברים שלך,בכתב ובע"פ. כמובן שכל מקרה לגופו של עניין, ובכל משפחה יש המבינים כך ויש המבינים אחרת. לכן, כל מה שכתבתי לך, זה לא ייעוץ מקצועי, אלא רק איך שאני רואה את זה בעיניים שלי, אם זה היה קורה אצלי.