אני בפלונתר
דיון מתוך פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם
שלום ! יש לי שלושה ילדים בוגרים שניים נשואים לבתי יש שני ילדים ולבני יש ילד אחד.
יש המשך סליחה..... את כל חיי הקדשתי לגידולם מתוך בחירה לא יצאתי לעבוד לשם כך. כעת משגדלו אני מתפנה לעצמי וממש ממש אין לי כח ואין לי חשק לעבור שוב את המסלול הזה! אני מבלה הרבה עם הנכדים אולם כאשר אני צריכה לשמור עליהם בחופש או כשהמטפלת חולה זה ממש כבד עלי אני עושה זאת למרות זאת אבל זה גובה ממני כוחות רבים.על עזרה מהצד השני אין על מה לדבר בכלל... נוסף לזה בני מתלונן כאשר אני מסבירה לו שאין לי כבר כח וטוען שאני מקדישה זמן רב יותר לנכדי מבתי. איך למען השם מנווטים בשלום בין כולם אינני רוצה לפגוע באף אחד ואינני רןצה ליצור משקעים.לפעמים אני מרגישה שאני ניקרעת בין כולם ועושה שמיניות כדי שכולם יהיו מרוצים!?
שושנה שלום לך, החוויה שאת מתארת מוכרת לרבים ורבות - זו של דילוג בין לבין לבין... את הבעיה אני רואה בתחושתך, זו של "הקדשת חיים" ו"נקרעת" ו"גובה כוחות רבים" ואפילו בפזילה אל "על עזרה מהצד השני אין על מה לדבר בכלל..." להזכירך שושנה, משמעות הביטוי "קדושת החיים" היא זו של חיים שהם קדושים. יש בו כבוד לחיים. ואת שכחת את עצמך... שכחת שבאותו גרעין טמונה גם את. וזו העצה המעשית היחידה שאוכל להאיר לך בחג זה: יצאת לאור והשארי בו. פשוט זה לא משום שאינך מכירה את החיים באור, ותמיד ישנם אלו המבקשים להשאיר את אורך אצלם, אולם האור אינו מוגבל, הוא מאיר ורחב וכולכם יכולים להינות ממנו כאשר הפנס בידך. חג אורים שמח ! נוחי
מנהל פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם
