נכדה בוכה

דיון מתוך פורום  יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם

30/05/2009 | 12:08 | מאת: amira

שלום חני בתשובה למכתבך, כלתי כן מיידעת את נכדתי ביום שאני באה לקחתה וזה לא עוזר.הבכי שלה לא התחיל דווקא אחרי שנולדה אחותה. תקופה ארוכה היא לא היתה בוכה עם הגעתי. אני יודעת שהיא מאוד קשורה קודם כל לאמה ולסבתא השניה (אם כלתי) שרואה אותה יום יום אבל הבכי שמקבל את פני "קורע אותי". שבוע שעבר החלטתי להביא לה עם בואי מתנות קטנות וללחוש לה באוזן שיש לי הפתעה בשבילה. זה לא הפסיק את הבכי. הכנסתי אותה כמעט בכוח למכוניתי ונסענו לפארק. כל הדרך היא בכתה וביקשה את אימה. כשהגענו לפארק היא נרגעה והיה לנו כיף ביחד. היא אפילו נוהגת להגיד בעצמה: "בפעם הבאה לא אבכה שתבואי". אני יודעת שלילדים קטנים יש דפוס התנהגות קבוע ושאלתי אלייך: איך אני יכולה לשנות את התנהגותה הקבועה אלי בקשר לבכי.בקשר לשינה אצלי, אין שום סיכוי שתסכים להיפרד מאמה ולבוא לישון אצלי. אצל הסבתא השניה היא עושה זאת לפעמים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רותי, הקושי של הנכדה והקושי שלך הנם טבעיים, ואין שום דרך "לשנות את התנהגותה". קשה לה המפגש הראשוני איתך כי אינו בשגרה יומיומית, למרות אהבתה אליך ומודעותה לנעם שביניכן, ואכן היא מיידעת אותך על כך ואף מזכירה לשתיכן את הטוב המשותף לכן ביחד "בפעם הבאה לא אבכה שתבואי".. מה שנחוץ ברגעיה הקשים הוא בעיקר לדעת שהיא מובנת ושאת איתה בקושי שלה ואח"כ גם בכיופים. הדרך לעזור לה ברגעיה הקשים היא לתמלל את רגשותיה, לדוג: "אני שומעת שקשה לך עכשיו שאמא או סבתא X לא כאן..." זהו, רק לתת לה אישור להרגשתה ולהיות איתה בכך. דיבורים של "למה את בוכה... תיכף יהיה כיף... " עשויים לתת לה הרגשה של בדידות עם הבכי, וההבטחות הכייפיות אינן רלווניות להרגשתה באותו הרגע. עם הזמן ועם יכולתה לתפוס 'זמן' באופן ממשי יותר, אני מאמינה שהכיף יגיע מהר יותר. תבלו בכיף (: נוחי

מנהל פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם