יחסים מרוחקים בין סבא וסבתא לנכדה

שלום רב, בתי בת 3.5 היא נכדה יחידה להוריי שהם כיום בני 60 בערך, מתגוררים בישוב המרוחק כשעה נסיעה בערך ממני. הוריי לא מתאמצים להגיע לביקור ושיחות הטלפון ביננו מתקיימות אחת לשבועיים בערך. כבר התייאשתי מלכעוס מלהסביר כמה זה חשוב לבתי, הם הסבא והסבתא היחידים שיש לה, לבעלי אין הורים. גם כאשר אנו נפגשים אצלם או אצלנו, תשומת הלב שהם נותנים לה היא לפרקי זמן יחסית קצרים בזמן הביקור. הילדה שמחה למפגשים איתם מאחר ולדעתי איננה מכירה משהו אחר. אשמח לקבל רעיונות לפעולה או שפשוט עליי לקבל את מה שיש וזהו?...

נטע, לא פסיכולוגית אלא רק מנסיון ומחשבה: זה מאוד נחמד שיש סבא וסבתא ועוד סבא וסבתא שגרים קרוב ושאוהבים ורואים אותם הרבה ויש כימיה. אבל לא צריך לדאוג יותר מדי ולחשוב שאם זה לא כך, אז זו 'טרגדיה'. אני רוצה להזכיר לך שגדל פה דור שלם במדינה , של אנשים שנולדו בשנים הראשונות לקום המדינה, (ואני ביניהם) וחלק משמעותי מתוכם לא זכו כלל להכיר את סבא ו/או סבתא, מכיוון שאלה או שלא עלו לארץ או שנספו בשואה. אני לא חושבת שנגרם נזק משמעותי, לרובם לפחות. ועוד - היום יש ישראלים רבים שירדו מהארץ, הביאו ילדים לעולם, והם כמעט ולא נפגשים (במקרה הטוב) עם הסבא והסבתא שנשארו בארץ. הכי חשוב- שילד יהיה מאושר במשפחה הגרעינית שלו, משמע - בביתו עם הוריו. לגבייך - אם כבר ניסית להסביר כמה בתך שמחה לפגוש את הורייך וזה לא עזר, אולי בגלל המרחק, אולי מעייף אותם להגיע אלייך, אולי זה האופי שלהם ואין מה לעשות.. אבל בכל מקרה, לדעתי- אל תקחי את זה קשה כל כך.