התפרצויות זעם

שלום בני בן 4 וחצי ולו אחות בת שנתים.אצין כי אני בהריון מתקדם וכי אנו צפויים לעבור דירה... הרבה לילד אני יודעת.אך בני מגיל מאוד צעיר התאפיין במזג עצבני, ולא נוח לנו לעומת אח ותו...הוא דורש המון תשומת לב בגלל התנהוגותו השלילית.היתה תקופה שהוא הרביץ לנו המון אך מאז שהצבנו לו גבולות ברורים (שיטת הסופרנני)הוא הפסיק עם זאת אך עדיין קשה לו לשלוט בכעסו, הוא אוהב להציק לסובבים אותו וחוץ ממני ובעלי אף אחד לא מצליח לשלוט בו,לא הוריי,בייביסיטר.למזלי כרגע אינני עובדת.אציין כי למדתי לשלוט בכעס שלי כלפיו ואני לא מתפרצת או צועקת אלא שולחת אותו לפינת חשיבה או ו מטילה עליו עונש .אך לעיתים אני מביעה את כעסי בהתפרצות אך לא נראה לי כי הוא נחשף לזה מספיק פעמים כדי ללמוד לחקות אותי.בני חי במשפחה יציבה תומכת ואוהבת כשלבעלי יש נוכחות גדולה בחייו. אני די מיואשת ניסתי להיות עקבית בגבולות שאנחנו נותנים לו אך נראה כי אין הוא מצליח להתגבר על התפרצויות הזעם כשהוא כועס.הוא מודע למעשיו ומנסה להסבירם כשאנו משוחחים על כך.האם זו התפתחות נורמלית?מה לעשות?בעיני בעלי זה מצב נורמלי שיעבור בעיניי המצב קיצוני.יש לנו הבדלים בראיה של הדברים.נורמלי או לא?

אמא יקרה, אני שומעת את התסכול בדבריך. אני חושבת שעשיתם רבות בהתמודדות עם בנך, ועדיין הדברים לא שקטים איתו. אני הייתי ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג התפתחותי להתייעצות. שישמע מכם פנים אל פנים את כל הפרטם, וינסה לאבחן מה הבעיה, ואולי גם להציע הערכה אם זה 'נורמאלי או דורש התיחסות'. לדעתי בנכם צעיר מספיק כדי שאם תטפלו בדברים עכשיו תראו שיפור והבעיות לא יתקבעו. בהצלחה חלי